מירי פורסט- הפודקאסט - שילת עייאש: איך מצאתי את ההפקה שלי?

שילת עייאש, מפיקת אירועים שהביאה את הרב מאניס פרידמן לארץ ומעידה כי היא לא ביקשה לבוא לעולם, אבל אם כבר להיות בו אז להיות בעשיה מתמדת מחוברת לה'. מזמינה אותך לשיחה רוויית אמונה שתיתן לך כוח לקחת פסק זמן לעצמך כדי לחזור לחיים עם כוחות מחודשים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/06/2024.

[מוזיקת פתיחה]

מירי: היי! אני מירי פורסט ובואו נדבר על הכל. מת-חי-לי-ם.

[מוזיקה ממשיכה להתנגן ודועכת]

מירי: שלום, שלום לכל הנשים הנפלאות שמאזינות לפודקאסט. היום אנחנו בשיחה מיוחדת, עם אישה מיוחדת שהכרתי בנסיבות מיוחדות. [מחייכת] אז קודם כל, שלום שילת.

שילת: שלום, בוקר טוב.

מירי: בוקר טוב. אנחנו בעצם נפגשנו פעם ראשונה…

שילת: בהרצאה שלך.

מירי: בהרצאה שלי. מה? מה הביא אותך להרצאה שלי?

שילת: אחותי.

מירי: קודם כל, אנחנו מדברות על ההרצאה של ה"אוכל של השם", נכון?

שילת: נכון, ההרצאה של ה"אוכל של השם", היא הייתה בירושלים.

מירי: תתקרבי רק, תקחי אליך את המיקרופון, כן.

שילת: היא הייתה בירושלים, ליד קבר דוד.

מירי: כן, נכון.

שילת: ומה הביא אותי? אחותי, זמן איכות.

מירי: כן? מה, מה היא אמרה לך? בואי…

שילת: "נמאס לי כבר שאת כל היום עסוקה, בואי, בואי, בואי, זמן איתי". והייתי בדיוק אחרי ריטריט, אחרי נופש זוגות בירושלים. אמרתי לה: "אני אסיים את הנופש, נצא לבית קפה, ואז נלך להרצאה של "אוכל של השם"". האמת שכבר הרבה זמן אני עוקבת אחרייך מהסטטוסים.

מירי: כן.

שילת: כזה בין לבין. זה לא שכאילו שם הכרתי אותך, הרבה לפני.

מירי: אוקיי.

שילת: שנים אחורה כאילו.

מירי: באמת?!

שילת: כן. עוקבת פייסבוק, באינסטגרם.

מירי: לפני ה"שם" כבר?

שילת: וראיתי אותך לפני שנה בדיוק, באוגוסט, עשינו יום הולדת אחים לאחי, וראיתי אותך יושבת עם בעלך על… בעמק המעיינות.

מירי: נכון. [צוחקת] כן.

שילת: ואז אחותי ניגשה אלייך, כזה, ניגשנו אליך וזה, ואמרנו לך: "וואי, איזה תוכנית זה… אנחנו רוצות להצטרף", והנה.

מירי: ל"אוכל של השם", את בפנים?

שילת: אני בפנים כבר מאז שנפגשנו.

מירי: כן, ואיך את… מאז שנפגשנו זה אומר חצי שנה.

שילת: לא, מאז שנפגשנו עכשיו.

מירי: אה, אז זה שלושה חודשים.

שילת: לפני שאמרנו על הנופש.

מירי: נכון, אז, כן, אנחנו כבר נדבר על זה. אז בעצם שלושה חודשים וירדת במשקל, ואת כאילו עפה על עצמך?

שילת: אני אגיד לך מה. זה… ההתחלה היא תמיד קשה, ואני עשיתי מלא דיאטות.

מירי: כן.

שילת: גם הובלתי נשים בתקופה מאוד ארוכה בחיים שלי להוריד במשקל. אבל זה יוצא… כאילו, את מבינה שבסוף, את לא מחפשת… האוכל הוא לא האישיו.

מירי: נכון.

שילת: זה מה ש… כאילו, פתאום האוכל הוא לא האישיו.

מירי: יש חיים מחוץ לצלחת.

שילת: כן.

מירי: ממש.

שילת: מספיק לי לרדת עכשיו… מחוץ ל… לצאת מהבית.

מירי: את נראית מדהים. את נראית מדהים.

שילת: איזה כיף.

מירי: באמת, באמת. ואת יודעת מה? יותר להיראות, כאילו, על הקטע של המשקל, יש משהו בניקיון הזה שכאילו… אני לא חושבת על הקרואסון הבא.

שילת: נכון.

מירי: אני משוחררת. טוב! רגע, אז אנחנו מתחילות את השיחה מההתחלה! שלום [שילת צוחקת] שילת… עיי… עייאש.

שילת: עייאש. כן.

מירי: עייאש.

שילת: כן.

מירי: מה את עושה בחיים, שילת?

שילת: האמת שבתקופה האחרונה אני מפיקת אירועים. זה התחיל ממקום של חיפוש של כמעט שנתיים. עסקתי שמונה שנים בשיווק תוספי תזונה, מאוד אהבתי, נהניתי, באיזשהו שלב מיציתי את זה קצת. והרגשתי שכאילו, יש משהו שהוא גדול, לא באתי פה בשביל זה. באתי למשהו הרבה יותר גדול.

מירי: כן.

שילת: אז היה חיפוש, הייתי… התחלתי לעקוב אחרי הרב מאניס פרידמן, שזה היום… מבחינתי, דמות… זה הרב שלי.

מירי: אוקיי.

שילת: זאת אומרת, אם אני רוצה ללמוד משהו…

מירי: איך התחלת לעקוב אחריו? פשוט ביוטיוב?

שילת: ב… דרך חברה, ראיתי שהיא העלתה…

מירי: אה-הא.

שילת: ואז התחלתי לעקוב אחריו ואחרי ד"ר אלעד בן אלול. התחלתי ללמוד, לפני שנה פלוס, "תניא".

מירי: אוקיי.

שילת: שבעיניי "תניא" משנה חיים.

מירי: זהו, הרקע שלך הוא לא רקע חב''די, נכון?

שילת: לא. רקע חרדי, רגיל. בית חרדי, משפחה טיפוסית בבני ברק, אחים שלי אברכים, משפחה חרדית.

מירי: אוקיי.

שילת: ואני הייתי גרה באלעד, עברתי, בדיוק באותה תקופה שהתחלתי ללמוד "תניא", לאזור בנימין, בגבע בנימין, ושמה התחלתי, בתקופה הזאתי של המעבר, להתחיל ללמוד "תניא".

מירי: כן.

שילת: אז התחברתי, בכלל לחסידות. תמיד, הילדים שלי תמיד היו בחב''ד. עוד הרבה-הרבה שנים לפני, כאילו, משהם קטנים, זה המוסדות שאני מאוד מתחברת, מהטיולים בחו"ל ותאילנד שהייתי, וכאילו, את הולכת ל…

מירי: בתי חב''ד, כן.

שילת: אז כאילו, בתי ח… תמיד חב''ד… פינה חמה בלב. ואז ללמוד "תניא", ולהבין שאת באת למשהו גדול, לא בשביל עצמך בכלל.

מירי: שבאנו לעשות, באנו לפה לתפקיד.

שילת: כן, באנו לבנות לו בית פה, כאילו, להכניס בכל רגע בחיים אותו, כאילו, גם בכוס קפה שמונחת פה.

מירי: כן, לגמרי.

שילת: והתחלתי ללמוד, ועברתי קורס ייעוד, שהוא ממש מבוסס על החסידות של ד"ר אלעד. מדהים! באמת.

מירי: שהוא… קורס שהוא מעביר?

שילת: קורס שהוא מעביר על פי החסידות, לפי שיחות של הרבי.

מירי: וואלה! חסידות זה אומר "תניא" או חסידות באופן כללי?

שילת: חסידות באופן כללי, זה הרצאה… הוא עושה גם הרבה סדנאות. ו…

מירי: אוקיי.

שילת: וכאילו, אני זוכרת שבתחילת הקורס הוא אמר לי: "מה החלום שלך?", אמרתי לו: "לפתוח בית חב''ד". כאילו, תמיד כשהייתי הולכת לבתי החב''ד זה כזה השראה.

מירי: כן.

שילת: ואני המון הייתי… כאילו, אני המון בחו"ל. והוא אמר… ובסוף הקורס אמרתי לו, כאילו: "עזוב רגע את בית חב''ד, מה צריך ממני עכשיו?". כאילו, אני כבר שנתיים מחפשת את הייעוד ומה לעשות, ואני לא מוצאת את עצמי עם מה שאני עושה, ואני יודעת שיש משהו גדול, אבל מי צריך אותי כרגע?

מירי: וואו.

שילת: זה לקום בבוקר ולהגיד לילד הקטן שצריך שאני אעזור לו רגע למצוא את הנעליים שלו… זה אפילו בדברים הקטנים האלה.

מירי: מדהים.

שילת: כן.

מירי: אוקיי, ואז בעצם את, כאילו: "מי צריך אותי עכשיו?", ואז?

שילת: ואז, כאילו, לומדת "תניא" כל שבוע, מפיקה לו קצת "שבתות חסידוֹת" כאלה.

מירי: ידעת שיש לך יד בהפקות? כאילו, שאת טובה בזה?

שילת: משאני קטנה. משאני קטנה תמיד אמא שלי אמרה לי: "את הולכת מפרויקט לפרויקט", כאילו, כזה.

מירי: יפה. כן, הפקות זה פרוייקט.

שילת: כאילו, יום הולדת, גיל 80, הייתי בת 14, של סבא וסבתא שלי. הפקת על, אולם, מצגת.

מירי: מה? הכל את?

שילת: [צוחקת קלות] רשימה לכל הדודות, כל אחת איזה סלט היא מכינה, מצגת משחקים, כזה.

מירי: וואו.

שילת: כאילו, תמיד אהבתי את זה.

מירי: וואו.

שילת: וכאילו, לא חשבתי שבזה אני אעסוק. כאילו, החיים הובילו אותי. למדתי הנהלת חשבונות, עבדתי בבורסה, ניהלתי משרד, אבל לא היה את הקטע של ההפקות. ההפקות היו יותר כאילו, בבית, לחברות, למשפחה.

מירי: בשעות הפנאי.

שילת: ואז התחיל… עם ד"ר אלעד התחיל הקטע של השבתות. ובתחילת המלחמה, אני זוכרת שבשבוע הראשון למלחמה, אני יושבת כאילו בבית, ואני אומרת, אוקיי, אני כבר שבוע… בשבוע הראשון, את יודעת, את נכנסת לקבוצות, מנסה לעזור, לקחת את הציוד הזה לפה, ומי צריך את זה, ומי יכול לתרום את זה, וכזה.

מירי: שוב, הפקות. [צוחקת] כן.

שילת: כן. ואז היה לנו פרי… חשש לפריצה של מחבלים ליישוב.

מירי: וואו.

שילת: כן. ואני נכנסת לחדר עם הילדים, וכאילו, כל הקבוצות בוואטסאפ - תחשיכו את כל האורות, תכבו… תגיפו תריסים, אורות רק מחוץ לבית. שלוש שעות נראה לי ישבנו שם, אני אפילו לא זוכרת, זה היה נראה כמו נצח.

מירי: פששש, איזה דבר. סיסטר.

שילת: ואני רועדת ואני לבד, אני אם חד הורית לארבעה ילדים. עכשיו, הם עשו מזה צחוק, כאילו: "אמא שנייה, אנחנו הולכים להביא סכינים מה… זה, רק מישהו יעז להתקרב לפה", אבל אני, כאילו, את יודעת, בסוף יש לך אחריות.

מירי: נכון.

שילת: ואז אמרו לנו אחרי כמה שעות שהחשש הוסר ואפשר לצאת. עכשיו, אני יוצאת משם ומה שעוברת לי… עובר לי בראש - את רגילה להיות לבד עם הילדים, כאילו, זה כבר שנים. איזה שנים… ש… שמונה שנים עוד מעט.

מירי: וואו.

שילת: אבל מה קורה לאישה שהבעל שלה בעזה, והיא בכל רגע חיה בחרדה?

מירי: וואי.

שילת: זה כאילו, זה טירוף.

מירי: זה… זה מה שעובר לך ברגע, באותם רגעים שאת יוצאת מהשלוש שעות של ה…

שילת: כן, פתאום חמלה כזאת לכל האמהות והנשים. אני אומרת, כאילו: "וואי, זה קשוח". קודם כל, הערצה מטורפת באותו רגע, וחמלה כזאת בלב, שאת אומרת: "יו, איזה גיבורות הם".

מירי: ממש.

שילת: היום בכלל, זה כזה, כבר נהיה…

מירי: כן.

שילת: ארוך מנשוא.

מירי: אנחנו כבר הרבה זמן בתוך המלחמה הזאת. ואז מה? מה… זה מביא אותך לעשות, את בן אדם של לעשות.

שילת: אני, כאילו, טוב, תכלס, מה ישמח אותם עכשיו? אמרתי, מה יכול לשמח? מה אני הייתי רוצה אם הייתי עכשיו… אם בעלי היה בצבא? מה הייתי רוצה בתור לביאה? כאילו, מה היה משמח אותי?

מירי: כן.

שילת: והרגשתי שזה החיבוק הזה. זה פשוט לדפוק בדלת, אמרתי, תתחילי בקטן. פשוט לדפוק בדלת, להביא איזה מארז של עוגה, עוגיות, מתנה לילדים…

מירי: איזה מקסימה.

שילת: כאילו כאלה קטנים. העליתי פוסט, פשוט אמרתי… יגיעו מאה פניות. רשמתי ממש: "אם את מכירה לביאה שבעלה יצא למלחמה, שלחי לי מספר טלפון ואיפה היא גרה", וגם לא ידעתי מה אני הולכת לעשות. כאילו, מה אני אעשה, מאה מארזים? אמרתי, אני אשלח, מה יכול להיות? העליתי. תקשיבי… קודם כל, העליתי את זה, במקביל התחלתי לעשות מארזים, פותחת את המקרר, יאללה, בוא נתחיל להכין עוגות, עוגיות, להתחיל להכין מארזים.

מירי: כן.

שילת: אני קיבלתי קרוב ל-6,000 פניות.

מירי: Oh my.

שילת: מכל הארץ.

מירי: וואו.

שילת: פה, ברחוב הזה אני הסתובבתי וחילקתי לנשים.

מירי: וואו.

שילת: ואז כמובן שפתחתי פוסט, כמובן למתנדבות, וזה נהיה משהו ענק! כאילו… זה כאילו ש…

מירי: שגם כאלה שמכינות.

שילת: כן. באיזו שלב אני הלכתי רק להביא. הייתי הולכת לנשים מדהימות, מתנדבות מדהימות, ברמת גן, פתח תקווה.

מירי: גם זה לא יכולת… גם… כאילו, זה גם.

שילת: זה נהיה חמ''לים אבל. אח שלי לקח את כל אלעד, פתח תקווה, אחת לקחה את כל הצפון…

מירי: הבנתי.

שילת: אור משה לקחה את כל צפת.

מירי: ופשוט מגיעים לנשים של מגויסים או נשים…

שילת: את דופקת להם בדלת…

מירי: כן.

שילת: …בשבוע השני של המלחמה, זה כזה. הן מסתכלות עלייך: "מי את?", "את לביאה, ואני באתי להביא לך מארז", וזה חיבוקים, וזה דמעות, וזה…

מירי: פששש.

שילת: …מרגש ברמה אחרת.

מירי: איזה מדהימה.

שילת: זה מה שעשיתי המון חודשים במלחמה. ובאיזשהו שלב אמרנו - יאללה, כנס… נס ציונה היה להם גם איזה חמ''ל של חיילים. פנו אלי, התחלנו לעשות אירועים עם נטלי דדון, עם עינב בובליל, עם "גברת רביע", מלא אירועים, כל פעם בעיר אחרת.

מירי: והכל את מפיקה.

שילת: כן.

מירי: מדהים!

שילת: זה היה מטורף.

מירי: שילת!

שילת: כן.

מירי: ממש.

שילת: וזה היה כאילו מקום של… כמה חודשים טובים שאת קמה ואת חיה בשביל האחר, ופתאום את, אין לך מ… כאילו, את לא תופסת כבר מקום, זה הרבה יותר קל.

מירי: זה… זה גם יותר קל מבחינה מנטלית שאת לא עסוקה בתוך המלחמה אלא בעשייה.

שילת: כן.

מירי: להיות בעשייה נותן לנו המון-המון כוח, מאשר להתחיל להקשיב ולהפנים, ולשמוע וסיפורים. להיות בעשייה זה כל כך… זה הרבה… את יודעת, אני עושה את הפרויקט הזה של "אני איתך, אחותי", שמחלקים מתנות לנשים שמאושפזות במחלקות של הריון בסיכון.

שילת: יואו, אני לא מכירה את זה.

מירי: פרויקט שלי כבר כמעט שנתיים.

שילת: וואו.

מירי: יום הולדת 38. ונשים הולכות עם שקית ומביאות לנשים שמאושפזות בהריון בסיכון.

שילת: יואו.

מירי: וזה התחיל מזה שאני פשוט רציתי למלא איזה חור שהיה לי, בעקבות זה שאחת המתאמנות שלי הייתה מאושפזת, והיא אמרה שאף אחד לא מגיע לבקר אותה. וזה פשוט… את מבינה שאת נותנת, אבל את מקבלת פי אלף.

שילת: פי אלף. כשהיו אומרות לי, שהיו כותבות לי פידבקים… אני… מטורף! כאילו, יש סרטונים של פידבקים מטורפים. ו…

מירי: זה מדהים.

שילת: נשים אומרות… קודם כל אלה שהיו מתנדבות, תמיד, תמיד זה היה: "שילת, את לא מבינה. אני הייתי, עד לפני כמה ימים, יושבת וצופה בטלוויזיה בלי הפסקה. עזבתי את הכל והתחלתי להכין מאה מארזים ומאתיים מארזים", ואת מגיעה לארגזים שלמים של נשים, יושבות במטבח ומשמחות נשים אחרות.

מירי: מדהים.

שילת: אני עצמי לא ראיתי שום סרטון, אני ידעתי שזה יכניס אותי לבועה.

מירי: נכון.

שילת: במקום זה לקחתי את הכוח הזה ואמרתי, אני יושבת בט… זה היה מלא שעות בטלפון לעשות את הקישורים.

מירי: פסס… איזה מדהימה את.

שילת: לשלוח כתובות, זה היה… זה השם, באמת. כאילו… הכל זה פרויקט שלו, זה לא פרויקט שלי. אני, מבחינתי, זו מתנה שהוא נתן לי בתקופה הזאתי, לתת את מה שאני יכולה מתוך הבית הקטן. כאילו, הייתי לפעמים יושבת במיטה, וכאילו, נשמע, "את יושבת במיטה", כאילו, את בדיכאון. ואת עושה תעשייה ואת מחוללת פלאים, כאילו, את יושבת ורושמת איזה מאה כתובות בתוך הטלפון למתנדבת שבדיוק הלכה לירושלים לקחת מהזאתי שהכינה… מטורף, מטורף, מטורף, פשוט…

מירי: איזה דבר… את יודעת שלפני… אני אגלה, שלפני שהדלקתי את הרקורד של הפודקאסט, שאלתי אותך: "על מה את רוצה שנדבר?", אמרת לי: "לא יודעת, מה ש… השם, על השם, איך שהוא תסובבי את זה שזה יהיה קשור להשם".

שילת: כיף לי לדבר עליו.

מירי: כן? למה? את מרגישה את השם ב…

שילת: כי הוא העניין. הרבה יותר קל שהוא העניין.

מירי: כן? תסבירי.

שילת: כשאני תמיד רציתי לעשות שליחות שלי, ואני אפתח בית חב"ד, וכאילו, כל החלומות הגדולים, ואני, ואני, זה לא קרה. וזה גם לא כיף להתעסק בעצמך כל כך הרבה.

מירי: כן.

שילת: עכשיו, אני לא אומרת. לפעמים שאנחנו מתוסכלות, אנחנו לא מטפלות בעצמנו, אבל כשאלוקים נמצאו בפרטים הקטנים והגדולים, והוא העניין… ואני מבינה שאני הולכת לטפל בעצמי במקום להוציא את כל התסכולים שיש לי, כי ככה זה, מה לעשות? יש לנו עליות וירידות.

מירי: נכון.

שילת: וככה הוא גם ברא אותנו.

מירי: כן.

שילת: [צוחקת] מנעד רגשות.

מירי: כן, עשיר.

שילת: ממש. אז במקום להוציא את התסכול על הבעל, או על אוכל, או על הילדים, תטפלי בעצמך. כי יש בך אלוקות, את חייבת לטפל בעצמך.

מירי: מה זה אומר הלכה למעשה, מבחינתך, לטפל בעצמך?

שילת: מבחי… אני, מה שאני עשיתי כשהגעתי למסקנה שכשאני לא מטפלת בעצמי אז לא רק אני סובלת, כל הסובבים שלי סובלים.

מירי: [מהמהמת בהאזנה]

שילת: פשוט ישבתי וכתבתי - מה את אוהבת לעשות?

מירי: אוקיי.

שילת: לשתות קפה בבוקר? איך את אוהבת את הקפה שלך? ממש רשימה. וכל יום להשתדל לעשות שלוש דברים שאני אוהבת. עכשיו, הקפה פה שהכנו, זה מבחינתי וי אחד מתוך השלוש. זה לא צריך עכשיו לטוס לחו"ל.

מירי: [מהמהמת בהסכמה]

שילת: ברור שיש את זה גם ברשימה, כן? [צוחקת]

מירי: כן, חו"ל זה… גם מה שמביא אותך לעשות את כל הריטריטים ואת החופשות. למשל, עכשיו אנחנו מדברים על… על החופשה שאנחנו עושות ביחד, שאגב, סתם מעניין אותי, למה חשבת שזה מתאים לי?

שילת: מה? החופשה?

מירי: החופשה.

שילת: אני חושבת שאנחנו אחרי תקופה שנשים… קודם כל היינו הרבה בבית.

מירי: נכון.

שילת: הרבה… לא היה את… לא היה את השגרה שבין… בשגרה הרגילה של החיים, עד ה-7 באוקטובר, היה לנו נופשים, מדי פעם לטוס, לצאת עם חברות. פתאום נכנסנו לתקופה שמבח… שהאנרגיה, האנרגיה היא לחוצה. הפחד…

מירי: נכון.

שילת: ממש ה… בואי, העולם שלנו עבר טראומה.

מירי: מה זה טראומה? אנחנו בליבה. באמת.

שילת: אנחנו עדיין בליבה של טראומה. כמה אפשר לשמוע על אבדות? כאילו, כמה אפשר לשמוע על מוות?

מירי: נכון.

שילת: עכשיו, אנחנו במקום שכאילו, אם לא נטפל בעצמנו, איך יהיה לנו כוח לטפל בילדים שלנו? וזה מתחיל מהכוס קפה, שאת אומרת לעצמך, שנייה, נשים את הטלפון רגע בצד, תני לי רגע להיות בכוס קפה. מצידי תצאי למרפסת ותסתכלי על הפרח החדש. כל אחת מה שהיא אוהבת. אני מאוד אוהבת פרחים, אני מבחינתי, אם אני רואה פרח יפה הלב שלי מתרחב, זה הכיף שלי.

מירי: מדהים.

שילת: כאילו, לצאת למרפסת, לראות את השושנה, יש לנו שושנים בחצר, להסתכל עליהם, זה האושר שלי. זה לפעמים מתבטא בזה, לפעמים זה יוצא… כן, לקנות לי איזה בגד חדש אחרי שירדתי במשקל. וזה מתבטא גם בלצאת מדי פעם לחופשה, רגע לנתק את הכל ולתת לעצמי, כי בתוכי קיים אלוקות, אז אני גם לא העניין, אני חייבת לצבור כוח.

מירי: להטעין את עצמי באלוקות, באמת.

שילת: ממש, זה ככה.

מירי: את יודעת שגם עכשיו, בתוכנית שאנחנו בנינו, אז כל הזמן, כאילו, בשיח בינינו זה היה כאילו - מה יגרום לנשים להרגיש טוב?

שילת: כן.

מירי: מה יגרום להם לחזור עם כוחות הביתה? מה יגרום להם לצאת כדי להיטען ולחזור באמת… את… ואת רואה באמת, בחופשות האלה שאת עושה, את ה… מה זה עושה לנשים ההתכנסות הנשית הזאת.

שילת: הפידבקים. זה בהתחלה… [מכחכחת בגרונה] סליחה, זה היה בהתחלה האירועים שעשינו, שאת חוזרת מאירוע כזה, שאת כאילו ב… מבחינה פיזית את סחוטה, כי זה הפקות, את הרי… לסאונד ולרמקול ולמגנט שיחכה להם על הכיסא. ואז את מקבלת כוחות, את מבינה שהיי, עם כל זה שאין לך כוח, אז את לא פה בשביל עצמך. פעם שמעתי שמישהו בא לרבי ואמר לו: "יש עליי עומס, אני כבר לא מסוגל, אני מרגיש עומס. מה אני אעשה? אני משתגע כבר". מה הוא אמר לו, הרבי?

מירי: מה? תעשה עוד…

שילת: "רק עומס יעזור לעומס. תוסיף עוד עומס וזה מה שיעזור לך".

מירי: מה את אומרת? [צוחקות] וואי-וואי, אז אני צריכה ל… אני דחוף חייבת להוסיף עוד עומס, כי אני…

שילת: ואני יכולה להגיד לך שכאילו, לפני שמצאתי את המקום הזה של ההפקות, ובאמת, לא יודעת, הכל תמיד משתייך או להעצים נשים או להעצים זוגיות. כאילו…

מירי: מממ… מעניין.

שילת: לחבר בין גבר… שזה קטע. והייתי גם וכזה, את שולחת את הילדים, מתמרחת במיטה עד אחת עשרה, אני עצמאית, אני יכולה לקום גם בשתיים עשרה, בכיף שלי. היום, לא יודעת, אוטומטית הגוף מתעורר בשש בבוקר, מה צריך לעשות? יש לי מלא עבודה, יש מלא עשייה, באתי לפה לעשות משהו. ובתוך זה לא לשכוח שאני צריכה גם לדאוג לעצמי.

מירי: נכון, תשמעי, גם את… את הכנסת את זה בין השורות, אבל בעיניי זה חתיכת… את חתיכת לביאה שאת מגדלת ארבעה ילדים לבד, זה…

שילת: כן… זה הבנות שלי, באמת. קודם כל זה הקדוש ברוך הוא.

מירי: נכון, אבל עדיין, הוא נותן לך את הקרקע הזאתי כדי לגדל אותם, ואני רואה ש… כמה לי קשה, שיש לי חמישה ילדים ואני עם בן זוג…

שילת: כן.

מירי: וכל התמרונים, וחוגים, וליסוע, ולקחת, ולהיות… ולהיות! גם מבחינה נפשית.

שילת: נכון.

מירי: ולעשות את זה לבד. ואם זה לעשות הפקות, כשבעצם, כל הזמן המבט שלך זה מה השם רוצה ממני? מה השם רוצה ממני? זה מדהים.

שילת: אני חושבת שמה שעזר לי כל ה-8 שנים, שכל כמה חודשים הייתי לוקחת לעצמי כמה ימים.

מירי: פששש.

שילת: לא משנה מה. גם בתוך הקורונה, מחפשת יעד שעכשיו פתוח ואפשר לטוס, כאילו… וזה מה שנתן לי כוח. כאילו, אם… היה תקופה ארוכה, שנגיד שעכשיו במלחמה, הרגשתי שאני לא… כל הזמן בעשייה, ואז אמרתי לעצמי, שנייה, את רוצה להמשיך בעשייה הזאת? את חייבת רגע לקחת זמן לעצמך. להטעין את עצמך בשביל להיות בשביל האחר. וקודם כל הילדים, זה דבר ראשון.

מירי: כן. לא זה…

שילת: כאילו, תמיד לא לשכוח את המטרה.

מירי: נכון. נכון.

שילת: הילדים והבעל, בעזרת השם, אבל, כאילו, תמיד זה שם.

מירי: הילדים הם גם, ילדים של השם.

שילת: כן.

מירי: תגידי, ואיך הגעת להביא את הרב מאניס פרידמן לארץ? זה מדהים אותי. ועשיתם, כאילו… טוב, את תספרי לי קצת על השבוע המטורף הזה.

שילת: תראי, הרב מאניס פרידמן, קודם כל, מבחינתי, הוא חכם הדור. כאילו, אני מבחינתי, רואה בו… כאילו, ככה, ככה. מה שהוא אומר, זה מה ש… השאיפה שלי. נכון שלא תמיד אנחנו מצליחים בדיוק, אבל עוקבת, ו… ותמיד אמרתי לד"ר אלעד, שהוא מי שמפיץ פה את ה… את הכל פה בארץ.

מירי: כן, עם שני הספרים המדהימים ומשני חיים, גם "לא ביקשתי לבוא לעולם"…

שילת: ממש.

מירי: וגם "בחזרה לתמימות", שני ספרים, לדעתי, כאילו, שהם מהפכניים.

שילת: לא קראתם? עכשיו תרוצו לקנות!

מירי: עכשיו, ממש.

שילת: אני לא יכולה לספור, אפילו… כאילו… זה לפחות, לפחות 20 אנשים שפגשתי והיה לי חיבור איתם, ואמרתי להם: "עכשיו אני נכנסת, מה הכתובת שלך?", טאק, שלחתי להם את הספר. זה כאילו, זה ספר משנה חיים, לי זה שינה את החיים.

מירי: חד משמעית.

שילת: ה"תניא" בשילוב הספר "לא ביקשתי לבוא לעולם" והמסרים של הרב מאניס. אתה חי, יש את הלפני, ויש את האחרי.

מירי: נכון, חשוב להגיד שהתכנים של הרב מאניס זה תכנים של ה"תניא".

שילת: נכון.

מירי: ושיחות של הרבי, ממש, כאילו.

שילת: הרב מאניס פרידמן הוא תלמיד מובהק של הרבי מלובביץ'.

מירי: כן.

שילת: והוא מספר ומדבר עליו המון, ורואים את זה ב… דמות להערצה.

מירי: אוקיי, ואז בעצם…

שילת: ואז אני, כאילו, בפעם הראשונה מגיעה להרצאה שלו בירושלים עם נטלי דדון, ואני אומרת, וואו, ואז אני מתחילה ללמוד "תניא". ואז אנחנו מתחילים להפיק שבתות, ואז פתאום אני אומרת לעצמי, יש לי חלום שהרב יבוא ואני אפיק את זה, כאילו, זה היה לפני כמה חודשים.

מירי: כן.

שילת: עד אז לא העזתי לחלום, העזתי שהם יפיקו ואני כאילו… רק שיבוא לארץ, אני מוכנה לעשות הכל.

מירי: אהה, וואו.

שילת: וזה כל שַׁבָּת לָשֶׁבֶת ולדמיין איך זה קורה.

מירי: פששש.

שילת: ואני אומרת לעצמי, איך? זה הון. כאילו, זה לא פשוט להביא את הרב. קודם כל, אשתו לא הרגישה טוב, נאחל לה רפואה שלמה.

מירי: בעזרת השם, אמן.

שילת: וגם, זה לא… היה את המלחמה, וכאילו, מה? ותמיד זה היה לי בראש, אמרתי להשם, אם אתה רוצה, כאילו, באמת, זה לא בשבילי. מה, מה, מה אני קשורה? כאילו, אינטרס שלך שהוא יבוא לפה. [צוחקת]

מירי: חד משמעי. בתור מישהי ששמעה אותו כשהוא היה פה, לגמרי אינטרס של השם.

שילת: כאילו, זה ישב ככה. זה ישב על כאילו… כל שבת, לשבת, לדמיין איך זה קורה ולהגיד לו: "תקשיב. אני לא קשורה לעניין. אני רוצה, כאילו, זה אינטרס שלך, בסוף, זוגות התחברו, משפחות יבנו, אנשים יתחזקו, זה יוסיף אותך פה בעולם. אז אני רק מבקשת, כאילו, אם בא לך, תדאג שזה יקרה". ואז אלעד מתקשר אליי ואומר לי: "תקשיבי, הרב רוצה להגיע לארץ, בואי תחפשי לו תאריך. וככה זה מתגלגל. אני פותחת את היומן, אני מאוד… יש לי קטע כזה, שאני מאוד מעשית. טאק, קורה.

מירי: חד משמעי. אני ראיתי את זה בהפקה שלנו.

שילת: פחות דיבורים, יותר מעשים.

מירי: ממש. חד… וואו.

שילת: כאילו, מבחינתי עכשיו אנחנו מדברות, אבל כאילו, ביום יום, עשייה.

מירי: כן.

שילת: נקודה. ממש.

מירי: כן.

שילת: אין זמן לדיבורים. כאילו, דיבורים זה הכיף שלנו, אבל בתכלס, אנחנו צריכות יותר להיות בעולם העשייה.

מירי: נכון.

שילת: כמו בטיפול, שיש את ה… את יודעת, כשאת הולכת לטיפול, יש שלושה מעגלים: יש את המעגל של ההתנהגות, מחשבות… כאילו, מעשים, שזה הכי פנימי, מחשבות וטראומות. זה כל הזמן מדברים איתך על המחשבות שלך, על ההתנ… כאילו, מה היה בעבר…

מירי: מה הביא…

שילת: מה הביא… ואת יכולה 40 שנה רק להגיד, בגלל הטראומות ילדות שלי שחוויתי בגיל… אוקיי. ובעולם האימון, זה את קודם כל נוגעת במעשה. תכלס, תעשי קודם, ואז תגיעי למחשבה, ומה עמד מאחורה.

מירי: כן.

שילת: אז זה מה שבאמת מנחה אותי, שתכלס, באנו פה לעשות.

מירי: נכון.

שילת: חשוב לדבר על הדברים, חשוב לפתח שיח, אבל בתכלס, מעשים, פחות דיבורים.

מירי: את יודעת, אני נזכרת שאחרי שנפגשנו בהרצאה, אז נפגשנו בעצם להפיק ביחד את החופשה, ובכלל, זה… ואת שאלת אותי, מה, מה, מה המטרה שלך? ואת זוכרת מה עניתי לך?

שילת: אמרת לי: "לשמח נשים".

מירי: לשמח נשים, ושכל אישה תדע ש"אוכל של השם", זה התרופה שלה.

שילת: נכון, נכון, זה מה שאמרת.

מירי: ולהכניס את השם לצלחת.

שילת: נכון. טוב, אני אחרי ארבע לידות, בואי, הזיכרון לא חד. [צוחקת]

מירי: ו… אבל את אמרת לי כאילו: "אוקיי, אם זה מה ש…"

שילת: אני זוכרת שבכיתי.

מירי: נכון, מזה בכית. את בכית כי אמרת לי: "אם את מכניסה את השם לעניינים, אז הכל יהיה בסדר".

שילת: חד משמעית.

מירי: ואני רואה את זה בהכל. כשמה שמוביל אותנו לעשות את רצון השם, ולא את רצוני. כי רצוני…

שילת: לא באמת מעניין.

מירי: הוא אגו מוחלט.

שילת: נכון.

מירי: אנחנו זה אנחנו, זה הישות שלנו. וכשאנחנו, זה השם, זה התגלמות השם בעולם, זה להוריד את השם הלכה למעשה, זה ההצלחה שלנו.

שילת: זה גם הרבה יותר קל, זה מאוד משחרר.

מירי: נכון.

שילת: כשאתה יודע שאתה לא העניין, זה מאוד משחרר. שאתה… גם אם אתה מנסה, קורה שאתה גם מנסה לעשות משהו… אני לא אגיד לך כל הפקה הלכה. ולא תמיד הלך. לפעמים הפקות נפלו.

מירי: ולא רק זה, גם בתוך הפקה יש דברים קטנים, ההיא באה בקטנוניות, וההיא רוצה ככה, והיא אומרת: "למה לא זה". ומאוד קל להכניס אגו ולהגיד: "למה היא אומרת ככה? ואיך היא מדברת ככה? וזה לא יפה ו…". וברגע שאת יצאת, ברגע שאת לא… לא העניין…

שילת: לא העניין, זה פי אלף יותר קל.

מירי: ברור! היא הבת של השם, את הבת של השם, שתיכם על אותו קו, ויאללה, מתקדמים משם.

שילת: ושום דבר לא קורה… סתם. כאילו, הכל מדויק. כאילו, את רואה את זה. אני זוכרת שהייתי כאילו, מפיקה, נגיד, את האירוע של בית שמש, ששם ראיתי כאילו ניסים.

מירי: מה זה האירוע של בית שמש?

שילת: היה אירוע בבית שמש שהפקנו, עם… נטלי דדון הייתה, תהל אילוז, מני הולנדר, ממש… וזמרת, והיה אירוע לנשות מגויסים. אחד האירועים הגדולים שעשינו.

מירי: אוקיי.

שילת: ודברים קטנים, כמו מתקן לשתייה, מאיפה אני אביא עכשיו מתקן לשתייה? יש סירופים כאלה, מאוד טעימים, בארומה, שתרמו לנו, ומאיפה אני אביא עכשיו מתקן לשתייה?

מירי: אה-הא.

שילת: מתקשרת לזה שמפיק אותי, בחור מדהים, אודי, ואני אומרת לו: "מאיפה נשיג… אל ת…", אני אומרת לו: "אל תדאג". אחרי שלוש דקות הוא שולח לי הודעה: "שילת את לא מאמינה. אני יורד למטה למכולת, אני פוגש מישהי שאני מחפש את הטלפון שלה כבר שלושה ימים, כי אני יודעת שיש לה את המתקנים האלה, ואני רואה אותה מולי".

מירי: [נושפת בהתפעלות] איזה דבר.

שילת: תקשיבי, את ישר בוכה. גם הגישה הייתה: "אבא, אני לא צריכה את המתקנים האלה, אני שותה מים, אני אשתה בקבוק מים. זה הבנות שלך, אתה רוצה לדאוג לזה? סבבה. אתה מחליט שלא, זה גם בסדר". כאילו, זה הגישה.

מירי: ואת מצליחה להכניס את השם באמת, באמת, בכל פעם?

שילת: לא בכל רגע, אני מאוד-מאוד… אני עובדת על זה. זה לשנות את הגישה של החיים, זה לא ביום אחד קורה.

מירי: נכון, נכון.

שילת: כאילו, יש רגעים של אגו, יש רגעים שקשה לך, יש רגעים שפתאום את נהיית האישיו, ואז את אומרת רגע, למה נהיה לך… למה נהיה לך כזה רע? כי הכנסת את עצמך, אז תוציא את עצמך רגע מהתמונה. ומה הוא רוצה ממני? לא ביקשתי לבוא לעולם, באמת לא ביקשתי.

מירי: נכון.

שילת: לא ביקשתי את כל הדבר הזה.

מירי: גם עניין של… סתם, נגיד, אם אנחנו מדברים על כסף, כי הפקות כאלה זה המון כסף ש…

שילת: התעסקות בכסף.

מירי: …שיוצא ונכנס, זה כאילו מחזורים מאוד מאוד מאוד גדולים. ואז את אומרת: "מה שלי? מה לא שלי?", וגם בתוך ה"מה שלי ומה לא שלי", זה שלו.

שילת: כן.

מירי: כאילו, זה לא שלי.

שילת: וואי, קראתי סיפור לילדים, בשבת אח… לא האחרונה, אחת לפני, היינו עם הילדים, וקראתי להם סיפור מתוך ספר שקניתי על הפרשות, והיה מסופר שם על איזה מישהו שהוא… לפני המון שנים, שהוא היה מלך והיה לו שר יהודי, כי תמיד היהודים החכמים הם שרים. וכולם קינאו בו, והגויים, השרים, באו למלך ואמרו לו: "המלך, הוא גונב לך מהכסף, בוא תעשה לו מבחן". ככה שנים על גבי שנים, והמלך אמר להם: "לא, אני מכיר את היהודי הזה, הוא השר שלי, הוא נאמן לי, אין מצב ואין סיכוי שהוא גונב או בוגד באמון שלי". ויום אחד המלך השתכנע. הוא קורא לשר, והוא אומר לשר: "כמה כסף יש לך? שלך, רכוש פרטי." אמר לו: "מיליון". מיליון שקל, מיליון יהלומים, מיליון וואטאבר. ואז השרים אמרו לו: "אתה רואה? יש לו עשרת אלפים, יש לו פי עשר, איך אתה… אתה רואה? ידענו שהוא משקר עליך". אז קבע לו ממש משפט, רצה ככה לתת לו מנה אחת אפיים, ואז הוא אמר לו: "מה יש לך להגיד להגיד להגנתך?". אז הוא אמר לו: "כל העשרת אלפים", לא יודעת, "כיכרות זהב שיש לי, שום דבר לא שלי. המיליון הזה שיש לי, זה בדיוק העשירית של מעשרות שנתתי, זה באמת מה שיש לי".

מירי: וואלה.

שילת: "רק הצדקות שאני נותן, והמעשרות שאני נותן…"

מירי: זה שלי.

שילת: "…זה באמת לוקח אותי".

מירי: זה שלי.

שילת: כי… בדיוק. "זה באמת שלי, אף אחד לא יכול לקחת ממני. הנה, אתה עכשיו רוצה לגזור אותי גזר דין מוות ולקחת לי את כל הכסף, אבל הכסף שנתתי צדקה, אתה לעולם לא יכול לקחת ממני".

מירי: יאללה.

שילת: וזה בדיוק המעשרות, או הצדקות שאנחנו נותנות, או החסד שאנחנו עושות, זה אף אחד לא יכול לקחת.

מירי: וואי.

שילת: יכול להיות אלפי שקלים, יכול להיות מאות אלפי שקלים. בסוף צריך להיות, נתת… אני תמיד אומרת, תהיי ישרה כמו סרגל, באמת, צריך להיות הכל מאוד מאוד כתוב, זה להתעסק בהרבה מאוד כסף, אבל בסוף זה לא… זה לא העניין. המעשרות שאת נותנת לאברך שלומד בכולל, ואני מבחינתי, אברכים זה קודש קודשים.

מירי: אה-הא. תתקרבי למיקרופון, כן.

שילת: [קול גובר] מבחינתי, אברכים ותורה זה קודש קודשים, כאילו, זה ה… מבחינתי זה, זה ה…

מירי: בכל זאת, גדלת בבני ברק…

שילת: [צוחקת] כן.

מירי: האחים שלך אברכים.

שילת: כן. זבולון ויששכר, כאילו, תמיד אני אומרת… הבן שלי עדיין לא בישיבה, אבל הוא לומד, ברוך השם, בבית ספר של חב"ד, ויש שם תורה וזה, אבל, כאילו, אין לי בעל שאני יכולה להגיד "בעלי לומד… יושב ולומד תורה".

מירי: אבל זה מה שאת רוצה? את רוצה מישהו שישב וילמד תורה?

שילת: אני רוצה מה שהשם רוצה, ואני רוצה את בעלי.

מירי: אה-הא.

שילת: כאילו, פעם הייתי נותנת לך רשימה מה אני רוצה. היום אני לא אומרת מה אני רוצה. אני פשוט רוצה את בעלי שיבוא, זה הכול. [צוחקת]

מירי: וואלה.

שילת: כן.

מירי: מדהים. בעזרת השם.

שילת: בעזרת השם, בקרוב ממש.

מירי: אנחנו… כן. אנחנו באים עם ראש פתוח.

שילת: כן, ולגבי התורה, כן, זה באמת להחזיק לומדי תורה, כי בסוף, זה הסיבה… עוד הפעם, חוזרים לסיבה שנברא עולם. בשביל להוריד אותו, כמובן, אנחנו…

מירי: מעניין מה תפס אותך? כאילו, יש כל כך הרבה רבנים, ויש כל כך הרבה רעיונות תורניים, מה תפס אותך ברב פרידמן?

שילת: אני חושבת שכאילו… בדיוק דיברתי על זה עם חברות שלי, יש לנו חבורה כזאת של חמישייה, שתמיד אנחנו יוצאות… מוצאות את הזמן, סוף, סוף, כאילו, בין לבין למצוא את הזמן לעצמנו, כמו שדיברנו בתחילת השיחה, ויש כאלה שהתחברו, ועוקבות אחרי, התחברו, ויש כאלה שפחות. אני חושבת שכל נשמה מתחברת למשהו מסוים.

מירי: כן.

שילת: יש כזה ניצוצות שהם… אתה פשוט מתחבר.

מירי: יש משהו בעומק הזה של החסידות, שהוא מוריד את השטחיות, כאילו, מהתורה. אלא נכנס איתך לרבדים יותר עמוקים, ולא לכולם זה מתאים. את יודעת, פנתה אליי מישהי לפני איזה שבוע, היא אמרה לי… היא חרדית, היא ליטאית מבני ברק, והיא אומרת לי: "אני רוצה חסידות. אני מרגישה שאין לי עומק, כאילו…".

שילת: כן.

מירי: "…אני רוצה להבין את החיים שלי בצורה יותר מעמיקה, ולשמוח כמו שאת שמחה בחיים שלך." אמרתי לה: "בואי, בואי, בואי" [שילת צוחקת], להגיד שאני שמחה זה גדול, אבל כן, בהבנה של התפקיד שלנו בעולם, אז יש איזה, כמו שאת אמרת, רוגע.

שילת: יש רוגע.

מירי: יש איזה משהו…

שילת: מתוך הכאוס יש רוגע.

מירי: יש רוגע, כי לא אני מנהלת את העולם.

שילת: כן.

מירי: כי, כי…

שילת: גם לא ביקשתי לבוא לפה. קודם כל, הספר הזה, פתאום מופיע לך הסימונים ש… מי היה רוצה לבוא לעולם של ילודה ומלחמות? ו… ברור שיש פה הרבה טוב, אבל יש פה גם הרבה סבל, כאילו, לא הגיוני שהנשמה שלי תרצה לרדת לפה.

מירי: כן.

שילת: היה לה כל כך כיף מתחת כסא הכבוד, למה שתרצה לבוא לפה? כנראה שכשהיא תעלה חזרה היא תהיה הרבה יותר קרובה, זה היה שווה לה, ויש לה פה שליחות, זה בכלל לא אני העניין. אלוקים ברא את העולם… תסתכלי גם בספרים, אף פעם לא היה כתוב - נגיע לעולם הבא. כל ברכת המזון, כל התפילה זה… כל הזמן - "ובנה ירושלים", "ובנה ירושלים". פה, פה, בארץ, בגשמי, כל המטרה זה פה, זה לא שם, לעלות לעולם הבא. אוקיי, נו, ו…

מירי: כן.

שילת: ובשביל שהוא ירד לפה, אנחנו, נשמות עם ישראל, ירדנו פה בשביל להוריד אותו. להוריד את ה… להכניס אותו בתוך הגשמיות.

מירי: נכון, אבל בתוך כל ההפקות, וזה, יש כל כך הרבה חומר…

שילת: זה מה זה קשה.

מירי: …הרבה פחות רוח, איך, כאילו, את מצליחה? גם בתוך ההתעסקות…

שילת: בואי ניקח דוגמה.

מירי: כן.

שילת: בואי ניקח דוגמה, אני אוהבת דוגמאות. הרב מאניס פרידמן בא לארץ. עבדתי מאוד קשה, מאוד, לא ידעתי אם אני ארוויח או לא, אם ישתלם לי או לא, ידעתי דבר אחד, אם אלוקים הביא את זה לפתחי, ואני כל כך ביקשתי את זה, כנראה אני צריכה לעשות את זה. ואם אני לא העניין, אז גם אם אני לא הרווחתי על זה כסף, אלוקים ידאג לי. אין מצב שאני משרתת את הקדוש ברוך הוא… באמת, ואני באמת, עבדתי מאוד קשה, זה היה שבוע שבאמת לא נשמתי. כי אני זוכרת שלקחתי רגע כזה, בין סדנה לסדנה, אמרתי: "עכשיו את הולכת לים. הרגע, הרגע, הרגע, הרגע", שיש לי מאה טלפונים, מאה שיחות שלא נענו. "הרגע את הולכת לים לשעה, שמה את הטלפון באוטו, ונושמת". וזה מה שעשיתי.

מירי: וואו.

שילת: כאילו, הלכתי לסופר ממול, קניתי לי כמה דברים שאני אוהבת, ופשוט ישבתי מול הים שעה. רגע, נחיתה, איפוס, יאללה, חוזרים לעשייה. כי זה היה ב… מרביעי עד ראשון, שבע אירועים.

מירי: פששש.

שילת: ובתוכם גם שבת.

מירי: מטורף. שבת, נכון.

שילת: ומוצ"ש, וחמישי שתי אירועים, וראשון שתי אירועים, ורביעי אירוע. באמת, זה היה… לא… לא… זה לא היה אנושי.

מירי: כן.

שילת: זה, ראית את אלוקים בכל רגע, כי זה לא שפוי. אני בסך הכל בשר ודם, מי אני בכלל?

מירי: איזה מטורף, באמת.

שילת: זה מטורף.

מירי: ממש.

שילת: אז זה שמה להכניס אותו, זה להבין שאת לא העניין. ונכון שאת מתעסקת בכספים, ונכון שאת מתעסקת בדברים הגשמיים, אבל בסוף מה המטרה? עכשיו יש ריטריט, ברוך השם, השבוע, בסוף שבוע, יש לנו את הנופש נשים, בסדר? בואי נלך לשם.

מירי: כן.

שילת: ברור שזה להתעסק עם כספים, וברור שיש לך פחדים, ש…

מירי: לא רק כספים, זה הרבה, הרבה חומר.

שילת: הרבה חומר.

מירי: הרבה. נשים, והחדר, ויש לה סבון או אין לה סבון.

שילת: אין לה סבון.

מירי: והחליפו לה מצעים ולא… והכשרות שהיא כן אוכלת, ומה היא יכולה, ומה… וכאילו, המון, המון, המון דברים שהם לא - "אין עוד מלבדו".

שילת: כן. [צוחקות]

מירי: כאילו.

שילת: רגע, איך אפשר… כאילו, זה באמת שאלה. כי בסוף, מה שמחזיק אותי זה הרגעים האלה שאני עומדת מהצד ורואה נגיד… סתם, אני עכשיו מדמיינת את זה, כי זה עוד לא קרה, בנופש נשים שאני אראה אותך מרצה, מול מאות הנשים, כמה שיכנסו באולם [צוחקת], וכאילו, לראות אישה מחייכת וצוחקת ושמחה, אז שנייה אחרי להביא לה סבון, זה יהיה בחיוך, כי יהיה לי קל, ויכול להיות שגם לא, אני מנסה.

מירי: כן.

שילת: בסוף אני משרתת את בורא עולם ואת הבנות שלו ואת הילדים שלו, כי אני לא פה בשביל עצמי.

מירי: איזה מדהימה את.

שילת: כאילו, כל פעם צריך להזכיר לעצמי, כי לפעמים נכנס האגו. ולא בא לך, ואין לך כוח, ובא לך לעשות פרצוף. ובריטריט הקודם, תקשיב, היינו בים המלח, לא יכולתי לתפקד. לא יכולתי לתפקד, כי היה חם ברמה שהיא לא הייתה שפויה. ואת צריכה… באים אלייך זוגות, שהם היו בצבא, והם באים ללמוד, והם באים לנופש, וחם. חם ברמה שהזעתי עד לשד עצמותיי, ויצאתי שנייה לפני כן מהמקלחת.

מירי: וואו.

שילת: ואת צריכה… ואת צריכה להבין, רגע, אבל אני לא ביקשתי את החום הזה, כאילו, תתחשב בי, כזה. [צוחקת]

מירי: נכון, נכון. וזה…

שילת: ואז את רואה אותם יוצאים בחיוך, ואת הפידבקים, כמה זה עזר לזוגיות שלהם, כמה זה עשה להם טוב. ולראות אותם, יש להם כל מיני תרגילים, שזוגות מסתכלים אחד לשני בעיניים, ואת לא יכולה לא לדמוע, זה, זה…

מירי: וואו.

שילת: את אומרת: "מה זכיתי שאני בשליחות כזאת מטורפת?". אז אצלך, ובעזרת השם בנופש, או בנופשי זוגות, זה לראות נשים מחייכות ואומרות לי: "שילת, את לא מבינה. השעות האלה נתנו לי כל כך הרבה כוח, בשביל הילדים שלי, בשביל הבעל שלי, בשביל העבודה שלי, בשבילי עצמי".

מירי: אז הכל שם מתגמד.

שילת: אז הכל נהיה קל.

מירי: וגם, כמו שאת אמרת לי, את הרי הכרת… כאילו, באת אליי בעצם להרצאה, ומשם, מאותה נקודה, את שילת אחרת. כאילו, מאותה נקודה שבה היית בהרצאה…

שילת: נכון.

מירי: יצאת משהו אחר, וכאילו, זה…

שילת: זה ישב בתודעה. ואז שנפגשנו פנים מול פנים, אמרתי: "זהו, מספיק. את יודעת מה זה ירידה במשקל? בואי, את חייבת…". אני חושבת שגם, כמה ימים אחרי הרגשתי ממש לא טוב, כאבי ראש איומים וכאבי בטן…

מירי: כן.

שילת: שממש הלכתי ל"טרם" והרגשתי שמתפרץ לי… יש לי הליקובקטר, חיידק שהוא כל כמה שנים מתפרץ. אמרתי לעצמי, המון שנים לא טיפחת את עצמך. בסדר, ברור שאת צריכה להיות בשביל האחר, אבל את גם… זה ממש דק, בין לדאוג רק לאחר ולהזניח את עצמך, בין להבין שאת דואגת לאחר, אבל רגע, יש רגעים שאת לא… אם לא תדאגי לעצמך, לא תוכלי לדאוג לאחר, לא תוכלי לעשות השליחות שלך פה בעולם.

מירי: נכון.

שילת: וזה, קודם כל, זה כיף לאכול "אוכל של השם", אני לא יכולה לתאר את התחושה. יש נפילות.

מירי: כן.

הייתי בחו"ל, לקחתי איזה ביס מקוראסון לא אגיד שלא.

מירי: כן.

שילת: אבל תמיד אני אומרת 80-20, לפחות שרוב הזמן אכלתי "אוכל של השם". שאם הייתי עכשיו בסופר שם, במקום לאכול איזה שוקולד, אז לקחת פרי.

מירי: אני חושבת שזה יותר מאכילה של מה אני אוכלת, מה הכוונה שאני מכניסה בזה. האם אני מתייחסת לעצמי כמו בית מקדש? כמו שאת אומרת, האם אני בן אדם… האם אני הבת של השם? ולכן אני צריכה להתייחס לעצמי בכבוד, וזה לא רק במה שאני אוכלת, זה באיך שאני מתלבשת, זה במה שאני מדברת, זה איך אני מטפלת בעצמי, זה האם אני דואגת לעצמי, כל היחס לעצמי הוא יחס של כבוד. ברגע שאני הבת של השם…

שילת: נכון.

מירי: אז גם האוכל הוא מכוון לשם, כי להיות נקיים מבפנים זה גם להיות נקיים מבחוץ.

שילת: וואי, זה בול ככה.

מירי: וברגע שאנחנו שם, הכוונה שלנו שם, אז אני לא מסכנה שאני לא אוכלת קוראסון…

שילת: חד משמעית לא.

מירי: אני לא מסכנה שאני לא נוגעת בשוקולד.

שילת: אני ספציפית מאוד אוהבת שוקולדים, זה… אבל תמיד אמרתי, תמיד - פרי שווה, עסיסי, תמיד יגרה אותי משוקולד. זה אני, אני לא יודעת אם כולם, אבל…

מירי: כי זה של השם.

שילת: כן, יש שמה אלוקות כזאת שאתה יותר מתחבר לזה. שימי לי עכשיו אבטיח עסיסי או שוקולד של לא יודעת מה, האבטיח…

מירי: לוקח.

שילת: לוקח בקל. אולי, לא יודעת, זה אני. אבל כי אני מאוד אוהבת פירות, לא כולם מתחברות, אבל יש המון אלטרנטיבות, ואת פתאום קולטת שהלכתי לסופר וראיתי כזה, חמאת שקדים טבעית כזאת. מה זה טעים!

מירי: כן, נכון.

שילת: אז נכון, פותחת את הארון ורואה שוקולדים, כי אני לא יכין לילדים בשבועות את הדברים הבריאים שלי רק. אז כן, הם אכלו… הכנתי להם עוגת ביסקוויטים כזה. אבל ראיתי את החמאת שקדים וזה, פתאום… יש אלטרנטיבות. לא חייב לאכול את הזבל.

מירי: נכון, נכון. ושוב, זה לא לאכול, וגם… אני גם מדברת על זה המון פעמים ב"פרימיום", הבחירה הזאתי של איפה לשים את עצמי.

שילת: כן.

מירי: האם אני מסכנה? האם אני מוותרת או האם אני בוחרת? ובאמת, ברגע שאנחנו בוחרים ב"אוכל של השם", הבחירה החופשית ניתנת בידיים שלנו איך אני מתקרבת להשם.

שילת: נכון. אני חושבת שגם אם נטפל בעצמנו…

מירי: נכון.

שילת: לאו דווקא באוכל.

מירי: בטח!

שילת: זה בריצה, זה… כל אחת מה שאוהבת לעשות. זה בלשתות קפה, כמו שאמרתי, וזה גם לצאת אפילו לים, אם את גרה מול הים, או בכלל סתם, קחי את האוטו, סעי לים, סעי לים, שעה בים, שקשקי לך את הרגליים בתוך המים.

מירי: בואי לחופשה.

שילת: חופשה זה הכי מדהים שיש, ואני חושבת שנשים צריכות את זה, כמהות לזה. אני באמת אמרתי לך שזה רעיון מדהים, כי באמת נשים ביקשו.

מירי: ממש.

שילת: היה ביקוש: "שילת, עשית עד עכשיו לילה אחד, תעשי שתי לילות".

מירי: כן.

שילת: "אנחנו צריכים קצת יותר ארוך, קצת יותר מלא בתוכן".

מירי: נכון. ואת יודעת, יש הרבה פעמים שבנות אומרות לי על הקטע של התשלום, שזה עולה כסף. קודם כל, בואי, זה לא עולה כזה הרבה, אבל…

שילת: זה עולה זול. בואי נתחיל עם המציאות.

מירי: כן.

שילת: כאילו, 750 שקל, בואי ננסה לחשוב רגע, ובואי נפרוט את זה. כן, זה נשמע קצת חומרי, אבל אין מה לעשות.

מירי: כן.

שילת: 1,500 שקל לשתי לילות. יש לך ארבע ארוחות? נכון? יש לך ארבע ארוחות. ארוחת ערב, בוקר. ערב ובוקר. תלכי למסעדה, הכי פשוטה. כמה יעלה לך ארבע ארוחות? יש לך ארבע ארוחות של בית מלון, יש לך מיטה מפנקת, יש לך זמן איכות לעצמך.

מירי: יש לך הרצאות שוות.

שילת: יש לך הרצאות מטורפות! כאילו, ההרצאה שלך, אני הייתי, אין מילים, כאילו, אני בכיתי וצחקתי תוך כדי, יש את ה"בוחקת", כאילו. [צוחקות]

מירי: כן, לגמרי.

שילת: ויש את זיזי, ויש את… ה… נו… את ה…

מירי: מנדי.

שילת: מנדי?

שילת: אני בשמות זה…

מירי: מושי.

שילת: מושי.

מירי: ושובי. ושובי.

שילת: ושובי.

מירי: גרוזמן, כן.

שילת: ויש את זיזי.

מירי: ויש את זיזי המדהימה.

שילת: ויש את אילה ביטון.

מירי: נכון.

שילת: ויש את מוריה נוה.

מירי: נכון.

שילת: ויש כל כך הרבה כיף.

מירי: כן.

שילת: ופאן. שכן, 1,500 שקל, זה לא נחשב יקר.

מירי: לא, אבל אני אומרת שעצם הוצאה של כסף… אני לא מזמן הייתי עם אמא שלי, להבדיל, הייתה מאושפזת, ואמרו לנו שעוד לילה זה 2,000 שקל לאשפוז. וכזה אני אומרת… כאילו, בא לי להתאשפז באיזה מלון באיזה חופשה, כאילו [צוחקות]. את מבינה?

שילת: אמא, יש לך מקום לידך?

מירי: לא, הרעיון הוא שכאילו לאן… איפה אנחנו שמים את הכסף שלנו, בזמן שאנחנו כל כך כל כך זקוקים לאוויר, לנשום.

שילת: נכון.

מירי: ובאמת, הסדרי עדיפויות שלנו, ובאמת לקחת זמן לעצמנו.

שילת: זה במקום לקנות עוד שוקולד כפול.

מירי: [צוחקת] כן.

שילת: תדעי לך שאני… כאילו, עליתי על סקופ.

מירי: נו?

שילת: מה הסקופ שלי? אני הייתי נכנסת לסופר…

מירי: כן.

שילת: עושה קניות, וכאילו, זמן איכותי עם הילדים, בסדר? לא באמת זמן איכות עם הילדים, אבל בסדר. ואת ממלאה עגלה, וממלאה, וממלאה, וממלאה, ועוד שוקולד, ועוד בפלה, ועוד זה, ועוד פרי, ועוד טה טה טה, והעגלה מתמלאה, ואת מגיעה לאלפיים שקל. כאילו…

מירי: קל.

שילת: קל.

מירי: כן.

שילת: פתאום יש את האונליין. ואמרתי, גם שמה יכול להיות חוויה עם הילדים. כאילו, לתפוס את הרגעים הקטנים… זה עוד איזה מסר חשוב. שלפעמים ילד צריך משהו קטן, שאת נותנת לו את הזמן הזה. ואז אני אומרת לבן שלי: "תקשיב, אני חייבת, גבר-גבר, שיעזור לי עכשיו, רשימה לקניות, אנחנו צריכים קניות לשבת". קוראים לו מלאכי, אני קוראת לו מלאך, "תבדוק לי, תשגר אליי". ואז הוא הולך, בודק: "אמא, חסר זה, אמא חסר זה", באונליין, אני יוצאת רבע מחיר, כאילו.

מירי: ברור, כי את לוקחת רק מה שאת צריכה.

שילת: רק מה שאני צריכה.

מירי: ולא מה שהעיניים רואות.

שילת: וזה מה שצריך. ומגיע לי עד הדלת, כמו מלכה. לא צריכה ללכת, לא צריכה לסחוב, לא צריכה להרים לאוטו, עד הדלת, פותחת, יש הכל בשפע, זה כזה כיף.

מירי: נכון.

שילת: אני קונה מה שאני צריכה, וגם אני דואגת לדברים הבריאים שלי, שיש שם פירות, שיש שם דברים בריאים, והכל מגיע טרי, וזה הכי כיף בעולם, וגם אני לא מבזבזת את הזמן, הזמן שלי, במקום זה אני אלך לים, ליהנות. אני אשתף…

מירי: אבל זה לא מגיע מיד, נכון? באונליין.

שילת: יומיים אחרי, יום אחרי. נגיד עכשיו אני יודעת שאני ביום ראשון, יום רביעי אנחנו הולכים לעשות שבת גדולה, אנחנו נהיה בעזרת השם תשעה נפשות, אני היום בערב יושבת לעשות את האונליין, שיגיע לי ביום רביעי בבוקר טרי, ואז כזה אני רגועה שחמישי על הבוקר לפני העבודה, לפני הריטריט, מבשלת את השבת.

מירי: את מחזיקה מעצמך בן אדם מאורגן?

שילת: לא. [צוחקת]

מירי: באמת?

שילת: מה זה מאורגן?

מירי: כן, אבל את כן של פרטים קטנים, אחרת אין מצב שהיית עושה הפקות.

שילת: אני כן של פרטים קטנים, אבל מה זה מאורגן? נגיד…

מירי: הנה…

שילת: …השבת הזאת, החלטתי שאני צריכה, הייתי לבד, כאילו… כאילו היינו שתיים ביחד, כאילו, והחלטתי שאני צריכה… נכון שצריך להיות מאורגן, צריך להיות של שבת, אבל אני צריכה עכשיו את השישי לעצמי, אני צריכה רגע לעשות ריסטארט.

מירי: [מהמהמת בהאזנה]

שילת: אז קמתי בבוקר, במקום לקום באחת עשרה, שתיים עשרה, אחת, כי זה הכי קל שאין לך את הילדים עלייך והם אצל האבא, ויזדהו אמהות חד-הוריות.

מירי: כן.

שילת: והלכתי לנחל.

מירי: וואי.

שילת: ושקשקתי את הרגליים. אחר כך הלכתי עם חברה לבית קפה, וכזה פתחנו מסרים, ואכלתי שקשוקה "אוכל של השם". הביאו לחם, אבל לא נגעתי. [צוחקת]

מירי: אלופה, אלופה.

שילת: וקפה קר, ואז הגעתי הבית. סבבה שהגעתי בשלוש, אבל אני צריכה לעשות? סיר דגים, סיר בשר, עוף, כאילו. אז מה זה מאורגנת? זה מאוד תלוי בסיטואציה, אני משתדלת.

מירי: לא, אני אומרת שכאילו אם עכשיו, מיום ראשון את מתארגנת כבר ליום רביעי.

שילת: באונליין את חייבת.

מירי: כן.

שילת: כי מה היה אחרת? האלטרנטיבה שהייתה עד לפני כמה שבועות זה ללכת ביום שישי לסופר לעשות קניות, ולבשל באותו יום, ולאפות באותו יום, וגם לפעמים לנקות באותו יום ו…

מירי: כן.

שילת: את מגיעה לשבת…

מירי: גמורה.

שילת: גמורה.

מירי: נכון.

שילת: אז התארגנות זה חשוב. אז הנה, עכשיו, את יודעת, יום רביעי את עושה קניות, מגיע הקניות, אפייה ביום רביעי, ניקיון חמישי, בישולים, ו… טוב, לי… אני…

מירי: את אומרת, ללכת לים…

שילת: כן, החמישי-שישי הזה אני עובדת…

מירי: האמת היא ששבת… אה.

שילת: אני אסתכל, יש לנו ריטריט, אז להסתכל ולראות זוגות… מטורף! כאילו מתאהבים אחד בשני עוד פעם. זה פשוט…

מירי: איזה מדהים זה.

שילת: זה שליחות… יש לי צמרמורות בגוף, כי כאילו, אני מעריכה את זה פי אלף כש… בתור אם חד הורית ואשה גרושה.

מירי: את החיבור בזוגיות?

שילת: משפחתיות, גבר ואישה.

מירי: כן?

שילת: זה לא מובן מאליו להיות נשואה. זה לא מובן…

מירי: 20 שנה.

שילת: את 20 שנה?

מירי: 21.

שילת: וואו, כאילו זה הדבר הכי מרגש.

מירי: כן.

שילת: כי יפה - בחוץ, עשייה, ולעשות את העבודה שלך ואת הסיפוקים שלך. משפחה, בית, אבא, אמא, ילדים - זה לא מובן מאליו בדור הזה.

מירי: נכון.

שילת: זה לא מובן מאליו.

מירי: נכון.

שילת: זה מה שחשוב, קודם כל. אחר כך כל הבחוץ.

מירי: מדהים.

שילת: אחר כך כל הבחוץ. לפעמים אתה לומד את זה בצורה אחרת, כי זה מה ש… לפעמים אני אומרת לעצמי, כאילו, את הכי משפחתית. ובאמת היה לי זוגיות, כאילו, ממש טובה עם אבא של הילדים שלי, אבל זה כבר… לא נפתח את זה פה, אבל כאילו, בסוף הנשמה שלי בחרה מסלול מסוים. ולפעמים אני אומרת לעצמי, מה… מה זה הבחירה המוזרה הזאתי? כאילו, את שיא הזו…

מירי: את שיא הבנאדם הזוגי.

שילת: …הכי זוגית והכי משפחתית והכי חשוב לך הקן המשפחתי, ואיזה חלום חייך… משאני ילדה אני כאילו… דמיינתי מפה לבנה ושולחן שבת ארוך, וכל הילדים שלי יושבים, כאילו, זה החזון, עד היום.

מירי: פששש, בעזרת השם, זה יקרה.

שילת: אבל זה יקרה, בטח. וזה מה שהנשמה בחרה. לפעמים כשאני מסתכלת, אני אומרת, אולי בגלל מה שעברתי, מרגש אותך העשייה הזאתי.

מירי: נכון, חד משמעי.

שילת: מרגש אותך לראות אישה, שהיא… את יודעת שהיא נשואה, והיא רגע אמרה: "אני רוצה זמן לעצמי בשביל שיהיה לי כוח לבעל שלי אחר כך. בשביל שאני לא יוציא עליו את כל התסכולים שלי, ממנעד הרגשות שאלוקים ברא בי, כי אני נותנת לעצמי ומטפלת בעצמי".

מירי: פששש, מדהים,

שילת: אותו דבר בעל ואישה…

מירי: איזה מסר חשוב זה.

שילת: זה כל כך חשוב לא להוציא את התסכולים שלנו על הילדים, ועל הבעל, ועל העבודה, ועל סתם, אפילו על עצמנו אנחנו נוציא את התסכולים.

מירי: נכון.

שילת: וחבל. כאילו פשוט, תעשי לך רשימה, תני לעצמך. את בת של מלך, יש בך אלוקות, וזה גם אפילו לא בשבילך, זה בשביל השליחות שלך.

מירי: ובשביל שתוכלי להיות אדם שלם בתוך הזוגיות הזאת, ובתוך הבית הזה.

שילת: נכון.

מירי: אז פשוט לעשות רשימה של כל הדברים שאני אוהבת. תדעי לך שאני גיליתי שמאז שאני אוכלת רק "אוכל של השם", יש לי תחביבים מאוד יקרים. טיפול פנים פה, מסאז' שם.

שילת: כן.

מירי: זה דברים…

שילת: בסדר, זה מתקזז עם השוקולדים שהיית קונה בגולדה. [צוחקת]

מירי: האמת, שאת כל כך צודקת. כמה כסף הוצאתי על רעל.

שילת: חוץ מזה שבואי, אני לא ביקשתי לבוא לפה, ואתה רוצה שאני אהיה יפה לבעלי, נכון?

מירי: אז בבקשה.

שילת: אז תדאג לכסף לטיפול פנים, או לנופש שאני צריכה לנשמה שלי.

מירי: ממש.

שילת: כאילו, זה ממש ככה.

מירי: וואו, שילתוש. אני… את יודעת, אני כל כך שמחה שאנחנו עושות ביחד את החופשה הזאת, כי אני מרגישה שהלב שלך נמצא במקום הנכון, ושהכוונות שלך…

שילת: בעזרת השם. שתמיד נזכה להפיץ אור, זה באמת חשוב.

מירי: בדיוק, ש… הכוונות שלך הן כוונות טהורות, ואנחנו באמת, המטרה שלנו היא מטרה משותפת.

שילת: איזה כיף.

מירי: שנשים, שהילדות של השם יהיו שמחות, יהיו בריאות, יהיו… יחזרו עם כוחות הביתה, לתוך החיים האלה שהשם זימן לנו.

שילת: נכון.

מירי: אין דרך אחרת.

שילת: אנחנו חייבות לטפל בעצמנו.

מירי: נכון.

שילת: כי… כי זה כמו שעכשיו, חייל יוצא לשליחות, אם הוא לא יהיה מתוקתק עם מדים ואחרי ארוחה טובה, הוא לא יכול לצאת למלחמה. עכשיו, אני לא אוהבת לקרוא לזה מלחמה, אבל באנו לפה בשביל שליחות מסוימת. אלוקים ש… כמו שאברהם שלח את אליעזר, צייד אותו כמו שצריך.

מירי: נכון.

שילת: את חייבת להיות מצוידת, ואנחנו מתרוקנות ברגע [קליק באצבע] ומתמלאות ברגע [קליק באצבע], זה מה שיפה בנו.

מירי: נכון. [צוחקת]

שילת: כאילו, משהו אחד יכול לעצבן אותנו, ובשנייה אחרי את יכולה להתגלגל מצחוק.

מירי: נכון.

שילת: כאילו, המנעד רגשות שלנו כל כך עדין ונשי, וכאילו, וואו! זה כל כך עדין ו… צריך לתת לעצמנו בשביל…

מירי: שיהיה לנו כוח לתת…

שילת: שיהיה לנו כוח לתת לאחרים, כי זה המטרה.

מירי: בעזרת השם. שנזכה.

שילת: שנזכה.

מירי: שנזכה להוסיף הרבה אור בעולם. תודה רבה-רבה, שילת.

שילת: תודה לך על הזכות.

מירי: תודה על הטוב שעבר דרכך, שעובר דרכך לעולם שלנו.

שילת: את רואה בי השתקפות שלך, את יודעת. [צוחקת]

מירי: נשמה שלי. תודה, אוהבת אותך מאוד.

שילת: גם אני אותך.

מירי: טוב, רגע, אז הכי חשוב, לכל מי שעוקבת אחרינו, אז יהיה פה קישור.

שילת: כל מי שמשוועת לחופשה. [צוחקת]

מירי: כל מי שמשוועת לחופשה, נכון. יהיה לנו קישור לחופשה שאנחנו עושות.

שילת: את יודעת שכאילו, הקטע הזה, שאני… שעשינו את המודעה, וכאילו, את יודעת, לועזי זה הכי קל.

מירי: נכון!

שילת: ופתאום ראיתי ג' תמוז.

מירי: כן.

שילת: קודם כל ישר…

מירי: דמעות! ג' תמוז. ג', ד' ו-ה' תמוז.

שילת: אני כל כך אוהבת את הרבי. אני כל כך אוהבת את הרבי, וכאילו זה זכות. זה יום חסידי מאוד קדוש.

מירי: מאוד, מאוד, מאוד. ג' בתמוז, ד' ו-ה' בתמוז…

שילת: וואי.

מירי: זה החופשה שלנו בירושלים. מי שעדיין לא נרשמה, אנחנו נעלה קישור בפודקאסט…

שילת: חשוב גם לציין…

מירי: להצטרף.

שילת: כי היה איזה נקודה שאצלינו… וכן חשוב לי קצת לדבר על זה.

מירי: כן.

שילת: הקטע של הכשרות.

מירי: תתקרבי.

שילת: [קול גובר] כל המלונות בארץ, רובם הם ברבנות. מאוד קשה למצוא מלון איכותי, זה… לכן לקחנו בשרים ברמה הכי גבוהה.

מירי: איזה בשרים זה?

שילת: של הרב מחפוד, או נווה ציון, שזה ברמה גבוהה. אני יכולה להגיד שהפקתי שם את השבת עם הרב מאניס, אז כאילו, אני מאוד רגועה לגבי המלון. כן לבדוק כשרויות, כן מי שחשוב לה, ובטוחה שיש פה נשים שחשוב להם, תתקשרו אליי, שלחו לי אס-אם-אס. אני אשלח לכם את הטלפון של המשגיח כשרות, תבדקו.

מירי: כן.

שילת: יכול להיות שזה כן…

מירי: כן, כי הרבנות… זה הרבנות ירושלים, ואת אמרת לי שפשוט מלונות שהם עם כשרות קצת יותר מהודרת…

שילת: כן, הם פחות ברמה, וחשוב לי גם ברובע. כאילו, זה מלון שהרבנים מתארחים שם, רק צריך לדעת… כל אחת וה… והכשרויות שהיא… זה. אז צריך לבדוק.

מירי: כן.

שילת: אבל כן בשרים ברמה מאוד-מאוד גבוהה.

מירי: בוטיק… בוטיק "הבית הספרדי".

שילת: מלון בוטיק "הבית הספרדי". מה שכיף זה, אני לא יודעת אם את מכירה את המלון, את יוצאת ממנו, את בכותל.

מירי: כן! ראיתי אותו. כן.

שילת: כאילו, ואני יודעת איזה מנעד רגשות אנחנו הנשים, אז כאילו אני זוכרת, אני עשיתי שם המון הפקות, כאילו… הרגעים שפשוט, פשוט מצאתי את עצמי קמה באמצע הלילה, אחת עשרה, נגמר הכל, את תשושה, גמורה, מרוסקת, מה את רוצה עכשיו? תנו לי רגע לברוח לכותל. ככה.

מירי: זה מדהים, ממש.

שילת: ממש.

מירי: איך אני שמחה ש… על הלוקיישן הזה, וגם על התוכנית.

שילת: מדהים.

מירי: ובעזרת השם שיהיה מדהים.

שילת: יהיה מושלם.

מירי: אז בואו, תרשמו, תצטרפו, חופשה. מתאימה גם למורות שיוצאות לחופש, נכון?

שילת: נכון. דווקא עשינו בתאריך הזה כי מורות ביקשו, תחילת יולי עדיין יש מסגרות…

מירי: הילדים עדיין בקייטנות, נכון. יופי, אז בואו, בואו.

שילת: תבואו להתפנק, יהיה קישור למטה גם.

מירי: נכון, קישור, ואנחנו נפגש.

שילת: נפגש.

מירי: להתראות.

[מוזיקה]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה