אזהרת טריגר - פגיעה מינית
שיחה מרתקת עם המטפל דובי ברוד, שהוציא לאחרונה הרצאה מצולמת למתבגר הדתי והחרדי. מהו האירוע המטלטל שהביא אותו להוציא את ההרצאה פורצת הדרך הזו? מהי הקונספציה שממנה כולנו צריכים להשתחרר? עם אלו מקרים קשים הוא מתמודד בקליניקה מדי יום? מה הפתיע אותו לגלות על נערים חרדים, למרות עבודה רבת שנים איתם? איזה וידוי מפתיע ומטלטל הוא שמע בעקבות הצפייה בהרצאה? מה המסר שלו לכל ההורים, ללא יוצא מן הכלל.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/05/2024.
[מוזיקת פתיחה]
מירי: היי, אני מירי פורסט, ובואו נדבר על הכל. מת-חי-לים.
שלום, שלום לכולם. ברוכות הבאות לפודקאסט שלי. אז היום יש איזשהו שיחה מיוחדת, כי בדרך כלל אני מראיינת ויושבת מול נשים, כי הפודקאסט שלנו מאוד-מאוד נשי, וככה, סיפורים ושיתופים ושאלות. והיום אני מראיינת אדם שקוראים לו הרב דובי ברוד, שלום לך.
הרב ברוד: שלום, שלום.
מירי: והשיחה תהיה שיחה איתך, כי הנושא הוא כל כך חשוב לאימהות ולנשים, ולנערות שיהיו אימהות, ולסבתות אפילו. כי הייתה לי שיחה לא מזמן עם מישהי שעברה איזשהי פגיעה, ואנחנו כל הזמן חושבים שאם היה אחרת, איך זה היה יכול להיות. אז שלום לך, הרב דובי ברוד.
הרב ברוד: שלום-שלום, נעים מאוד להיות כאן.
מירי: בוא תתקרב טיפה…
הרב ברוד: אוקיי.
מירי: למיקרופון.
הרב ברוד: ברור.
מירי: מצוין. אז בעצם, בוא נתחיל מההתחלה. על מה אנחנו הולכים לשוחח היום?
הרב ברוד: איך אפשר לגרום לנערים לעבור את גיל ההתבגרות בצורה יותר בריאה, משמחת, טבעית. ושלא יכנסו למקומות שלצערי הרבה מאוד נערים נכנסים אליהם, מחוסר ידע, מחוסר… וחוסר הדרכה.
מירי: איך הגעת לזה?
הרב ברוד: לפני החתונה הייתי שלוש שנים… עבדתי בישיבה בצרפת, בברינואה. הייתי מדריך חינוכי, ותלמידים ניגשו אליי והתחילו לפתוח כל מיני דברים שמטרידים אותם בבית וגם בישיבה. ראיתי שהם מאוד מאוד מתוסכלים. והייתי פונה אל הצוות החינוכי, שהיה אחראי עליי, והייתי מתייעץ איתם מה… מה אני עונה? מה אני מגיב? ברוב המקרים לא קיבלתי באמת תשובות. כאילו, קיבלתי: "תחזק אותם, תעודד אותם, תהיה נחמד אליהם, תקרב אותם". אבל הרגשתי שחסר כאן משהו הרבה יותר עמוק.
מירי: הם ממש הביעו תסכול מזה שלא מדברים איתם על… על נושא שבוער בהם?
הרב ברוד: זה היה שילוב של דברים. חלק סיפרו על כל מיני קשיים שהם חווים או בחברה או בבית, מול ההורים. חלק מהם תיארו גם קשיים בהיבט המיני, בלבולים שיש להם בגיל הזה, פתאום כל מיני דחפים שפעם לא היו להם. יצר שמתעורר, שמפחיד אותם, שהם לא מבינים בכלל מה זה הדבר הזה, זה לא היה פעם. וחלק מהם סיפרו גם שהם עברו פגיעות, ושהם רוצים בעצמם גם לפגוע, והם חיים באיזשהו תסכול, ואין להם עם מי לדבר, אין להם כתובת.
מירי: וואו, אז שיתפו אותך שרוצים לפגוע?
הרב ברוד: כן, כן.
מירי: ילד אמר: "אני רוצה, אני מעוניין בחבר שלי"?
הרב ברוד: היו כמה מקרים. אחד סיפר שיש לו אחות קטנה, שבזמן האחרון הוא ממש מרגיש סקרנות לגעת בה ולבדוק את הגוף שלה. והוא נלחם עם עצמו, כל פעם שהוא מגיע הביתה לשבת חופשה, לא להתקרב לחדר שלה, כי הוא יודע שאם הוא יתקרב אז הוא… אז הוא יפגע בה. והוא אומר: "אני לא יודע מה עובר עליי. אני בחור טוב, אני לא רוצה לגרום לה נזק, אבל זה חזק ממני". והייתי נורא-נורא מתוסכל, כי הרגשתי שהוא… הוא ונערים שכמותו מתחננים לעזרה, ואין לי באמת דרך אמיתית לסייע להם. גם בהיבט המיני, וגם בכלל, בהיבט הפסיכולוגיה, הרגשי, גיל ההתבגרות.
אז אחרי החתונה, החלטתי שאני רוצה ללמוד את הנושא הזה בצורה מסודרת. אם לפני זה הייתי בטוח שאני אהיה שליח חב"ד באיזה מקום, באיזה פינה בעולם, היה לי ברור, אז היה לי ברור אחר כך שזה השליחות שלי. ולמדתי תואר ראשון בחינוך מיוחד, ואז תואר בטיפול, תואר שני בטיפול. התחלתי לפגוש בני נוער, נערים חרדים, נערים מתבגרים. ושמתי לב שכמעט כל בני הנוער, אני אומר את זה בכוונה בהכללה, כי כמעט כל בני הנוער עסוקים מאוד בגיל ההתבגרות בתכנים מיניים.
מירי: וואו.
הרב ברוד: יש להם בלבול, יש להם שאלות ותמיהות וסימני שאלה. והבנתי שאם בעבר, ברגע שנער היה מעלה תכנים מיניים, הייתי מיד מפנה אותו לאיש מקצוע שככה, מתמחה בנושא, הבנתי שאני מפנה הרבה מאוד נערים ואני רוצה לעזור להם בעצמי. אז למדתי עוד שנה באוניברסיטה העברית, התמחות בטיפול בפגיעות מיניות במגזר החרדי. והייתי כמה שנים בהדרכה אצל קרימינולוג קליני שמתמחה בנושא, ומאז ועד היום, רוב הנערים שאני פוגש, גם נערים שמגיעים עם סיבות אחרות - יש לו מערכת יחסים לא פשוטה עם אימא שלו, עם אבא שלו, יש לו קושי חברתי גדול, הוא מתוסכל, הוא בדיכאון - מאוד-מאוד מהר בחדר עולים תכנים שקשורים לבלבול ולחוסר הדרכה…
מירי: וואו.
הרב ברוד: …וכל מה שעובר עליו בגיל ההתבגרות.
מירי: רגע, אבל אמרת משהו שהוא קצת מטלטל. אמרת שרוב הנערים, זה מה שמעסיק אותם. אתה יכול להגיד את זה גם על נערים שהם מאוד-מאוד חסידיים וצדיקים ולומדים, וממש ככה דבקים בהשם?
הרב ברוד: חד משמעית.
מירי: באמת?
הרב ברוד: דווקא הנערים שהם יותר מאתגרים, אז יש להם מקורות מידע אחרים. הם פורצים את הגבולות, מצליחים להגיע למידע, מקבלים תשובות שמה שעובר עליהם קורה בעוד מקומות. חלק מהם יש להם אומץ לבקש עזרה מהרב, או מהדמות הרוחנית שמלווה אותם. דווקא הנערים החסידיים, ה… הצדיקים האלה, הנערים היראי שמיים - הם הכי סובלים. כי הם עוברים שינוי בדיוק כמו שכל אחד אחר עובר, ומבחינתם, הם לא מאמינים שעוד מישהו עובר את זה כמוהם. הם בטוחים שהם היחידים בכל הישיבה שפתאום עובר בלבולים כאלה. הם לא מעלים בדעתם בכלל לבקש עזרה, לא מההורים ולא מהרבנים. הם פשוט עוברים סבל נוראי.
מירי: וואו.
הרב ברוד: פשוט גיהנום, ממש. הם בטוחים שהם הכי אשמים והכי גרועים והכי מטונפים, ולא… לא מגיע להם בכלל להתפלל, לא מגיע להם להניח תפילין, הם לא ראויים לשום דבר קדוש…
מירי: וואו.
הרב ברוד: כי הם פשוט מטונפים. כי יש להם מחשבות, שהם לא מעלים בדעתם שהם לא היחידים, וזה מאוד נורמלי מה שעובר עליהם.
מירי: אבל אני… אני עכשיו אכנס רגע לעיניים של אימא. ילד שלא נחשף לתכנים פורנוגרפיים, אני אלך על הכי קיצוני, ילד ש… נער, גדל בבית מסודר שמדברים בו יחסית על הכל. זאת אומרת - צניעות, לא נכנסים לאחותך כשהיא מתקלחת, זה ברור. מתלבשים בצניעות. למה… אני אשאל את זה אחרת. האם לדעתך או למשנתך, השינויים הביולוגיים, זה הכרחי… הפיזיולוגיים, הם הכרחיים אצל כולם? או שיש כאלה שהם פשוט מתפתחים אחרת ואין להם את החשקים האלה, אין להם את הדחף הזה. יש דבר כזה?
הרב ברוד: אוקיי. שאלה מעולה. תראי, לפני… לפני דור לא כולם הדריכו זוגות לנישואין. כאילו, כל אימא הייתה אומרת לבת שלה מה שהיא חושבת ומה שאימא שלה אמרה לה, וזה לא היה כל כך ברור שזוג צריך לקבל הדרכה. היום, ברוך השם, אנחנו חיים בדור שזה ברור לכולם, שזה… שזה יחסוך לזוג שנים של עוג… של עוגמת נפש ושל בדידות ותסבוכים ותסכולים. כי הדרכה הזאת היא קריטית, לא רק ברמה ההלכתית. באמת לדעת לקראת מה אתה הולך, מה זה זוגיות ומה זה… איך מנהלים מערכת יחסים תקינה ואיך מבטאים רגשות, איך פותרים קונפליקטים. זה חשוב, זה קריטי ממש.
ברוך השם, בשנים האחרונות, גם להדריך בנות בגיל הבגרות זה כבר נהיה דבר מובן. היום זה כבר נהיה משהו כזה, מאוד נעים כזה, שאימא קוראת לבת שלה, מסבירה לה שהיא הולכת לעבור שינויים מבורכים ובריאים, וזה משהו מאוד-מאוד משמח שככה מציינים אותו. אני רוצה לומר שגם בנים - מתבגרים. כולם. גם הנערים המאתגרים וגם הנערים המאוד-מאוד צדיקים. הגוף שלהם עובר שינוי. קורים להם תופעות שלפני זה לא היו. חלק מהם מופתעים מאוד. הם לא ערוכים לזה, הם נבהלים עד עמקי נשמתם, בטוחים שמשהו אצלם פגום, שמשהו אצלם מקולקל. והם באמת עוברים סבל שפשוט, אני רוצה לומר, זה לא… זה לא גזירת גורל. כאילו, לא כתוב בשום מקום שנער צריך לעבור את הגיל הזה בסדרה של שנים בודדות, קשוחות, מתסכלות, כואבות. אין שום סיבה. זה יכול להיות שנים מוארות ומקסימות, בתנאי שהוא יקבל הדרכה הנכונה.
אז להורים יש כזה פנטזיה, שהילד שלהם יגיע מהבית ספר ויגיד: "אימא תקשיבי, היום בכיתה, אל תשאלי מה קרה. הגיע מוטי וסיפר לי דברים לא צנועים, את לא מאמינה מה הוא אמר לי". ואז היא תגיד: "אה, וואו. עכשיו הוא נחשף, אין ברירה, עכשיו אני צריכה לדבר איתו ולהקדים לו". זה הרי לא קורה, זה פנטזיה. כי כמו שאנחנו לא פונים אליו, כי אנחנו נבוכים, הוא נבוך פי אלף, והוא לא יגיע אלינו. אנחנו תמיד מגלים בדיעבד, שכבר לפני שנים כבר הוא שמע דברים וחיבר דברים. היום ילדים נורא-נורא נבונים. הם סקרנים, יש להם מקורות מידע מגוונים מאוד. כמה שאתה מנסה להגן עליהם - תמיד צעד אחד לפניך. ותמיד… בכל כיתה יש תמיד את הילד הזה שהוא יודע יותר מכולם, הוא בא להשוויץ לכולם: "מה אתם יודעים? אני אספר לכם איך העולם עובד". גם בכיתות הכי שמורות והכי הדוקות. ילדים יודעים הכל.
מירי: נכון.
הרב ברוד: זאת אומרת, כל מורה בכיתה ז', ח', שטיפה מונח בעניינים, יגיד לך: "אצלי בכיתה, אני יוצא מההנחה שרוב הילדים יודעים". זה שההורים חיים באיזשהו סרט כזה ש"הבן שלי לא" - כאילו, זה מדהים עד כמה שהמנגנון הזה, הוא פעיל אצל כולנו. גם הורים מודעים, היא אומרת: "זה לא הילד שלי, הילד שלי תמים. זה הוא, זה השכן, זה הבן דוד, זה אחיין, הוא… הוא. אני רואה עליו שהוא, הוא צריך לקבל הדרכה, הבן שלי, באמת, לא יודע מכלום". וזה מטורף עד כמה כולנו חיים בסרט.
מירי: והוא יודע, הבן שלה?
הרב ברוד: הוא יודע הכל.
מירי: איך הוא יודע, הבן שלה?
הרב ברוד: יודע כי חברים מספרים לו, כי הוא מתחיל להסתקרן, הוא… בכל מיני מקרים, נערים, שיתפו אותי שהם הגיעו למידע דרך מקורות תורניים. כי פתחו רמב"ם, שולחן ערוך, גמרא, הם ראו שהמורה דילג על סוגיה, אז בהפסקה הם ישבו ביחד לחקור על מה המורה דילג, וכל אחד תרם מכל המידע שלו. וחלקם הגדול מגיעים למידע מעוות לחלוטין, מורכב ומסובך, שבינו לבין המציאות אין טיפת קשר. הם חיים שנים בפחדים, על סמך כל מיני דברים שחברים זרקו. אתה אומר, חבל. למה אף אחד לא דיבר איתו והסביר לו הכל בצורה יפה ונעימה ובריאה, ובעיקר תורנית, בהשקפה קדושה. יש לתורה מה לומר בגיל הזה.
מירי: אז אני אקשה עליך עוד קצת. בגלל שאני כן צפיתי בהרצאה, ואני כאימא, אתה יודע מה? וגם כבת, וגם כאחות, אני חושבת שזאת הרצאה שהיא חובה לכל נער, אבל אני רוצה להקשות עליך. אם אימא אומרת, תקשיבי, אני לא צריכה שהוא ישמע את כל הסיפור, מספיק להגיד שיש גיל שהוא עובר איזשהו תהליך פיזיולוגי. יכול להיות שייצא לו זרע כשהוא ישן, אני אגיד לו, תחליף מצעים, ושלום על ישראל. למה צריך להסביר, ולפתח, ולתת דוגמאות, ו"ככה כתוב, וככה לא כתוב, ואתה תעשה את הפעילות הזאת, ואל תעשה את זה". למה צריך להרחיב כל-כך, כמו שאתה עושה באמת בשעה וחצי מרתקות?
הרב ברוד: אוקיי. [מגחך] זה שאלה… שאלה רצינית מאוד. דבר ראשון, בהרצאה אני מאוד מאוד הקפדתי לא להעביר שום מידע מיותר. זאת אומרת, כל מילה הייתה מאוד-מאוד… בררתי אותה בקפידה, וגם הרבנים שליוו אותי היו מאוד-מאוד מדויקים בתכנים, שלא יהיה שום מידע שאין בו צורך. אלא ניסיתי לכסות, כן? את כל הנושאים שנערים אמורים לפגוש בגיל הזה, ושאמורים להסתבך… סליחה, שאמורים להסתבך מה… מהמידע הזה. כאילו, הנחת היסוד מאחורי השאלה שלך, זה שכאילו, יש נערים שנחשפים קצת…
מירי: כן.
הרב ברוד: ויש כאלה שנחשפים הרבה, ואני יכולה לעצור את זה בשלב מסוים. העניין הוא שמבחינתי, זה רק עניין של זמן עד שהוא ידע הכל.
מירי: זה יותר מזה, אני אומרת… בדיוק, וזה מה שאני אומרת. למה אתה צריך להציף נושאים, שאולי… אולי הוא יצטרך לדעת אותם, נגיד, בגיל 19-20, לפני שהוא יתחתן. אולי בשלב הזה פשוט להגיד לו: "ככה כן, ככה לא. אם קורה לך מקרה תעשה כך וכך", ושלום על ישראל. למה את כל ה…
הרב ברוד: אוקיי.
מירי: את כל הסיפור?
הרב ברוד: אוקיי. אז נראה לי שבאמת לפני דור, אז הייתה כזאת ציפייה לגדל ילדים תמימים, שלא יודעים כלום, ולשמור עליהם כמה שיותר. להגן עליהם, להגביה את החומות של הגטו, ולשמור עליהם בפנים שמורים ותמימים, [משתעל] סליחה. ולפני החתונה, ללמד אותם, להסביר להם באמת את כל מה שהם צריכים לדעת. היום זה לא קורה. וגם אם אנחנו נפנטז ונאמר שוב ושוב שהילד שלנו לא - מבחינתי זה רק עניין של זמן עד שהוא ידע. אם הוא לא יודע את זה היום, הוא ידע את זה עוד שבוע, ואם לא עוד שבוע, אז עוד חודש. תמיד יהיה את החבר הזה שיספר לו. תמיד יהיה לו בחדר בישיבה חבר שהוא יותר חשוף ממנו ויש לו מקורות מידע, והוא יספר לו בדיוק את מה שהוא לא יודע. מבחינתי זה רק עניין של זמן עד שמישהו יספר לו, ולכן אני מעדיף שמקור המידע יהיה אני, יהיה התורה, יהיה המצוות, שילד יקבל בסיס בריא. כי מבחינתי, גם אם אחר כך הוא ייחשף להרבה מאוד טינופת והרבה מאוד מידע שעובר בין הנערים - זה לא יפרק אותו. הוא לא יתבלבל כל-כך ויבהל, כמו שקורה להרבה נערים, שפתאום בבת אחת נוחת עליהם כמויות של מידע, מאיזה חבר שהוא ככה פטפטן והוא ככה ב… הוא מחובר לכל המידע, הם נכנסים לבלבולים ולסיוטים ממש.
אני כן יכול לומר שנערים שקיבלו הדרכה מסודרת מההורים שלהם, אמרו לי אחר-כך: "בישיבה הגיע מישהו, הוא סיפר לי דברים. אמרתי לו: "תקשיב, אתה לא… אתה לא מפיל אותי מהכיסא. כל שאמרת עכשיו, הכל מופיע בתורה, והכל בתורה מאוד-מאוד מסודר, ושיגיע הזמן ידברו איתי על הכל בצורה מתאימה"". כאילו, זה בכלל לא חדר אליו, זה לא ערער אותו, כמו שקורה לנער שמבחינתו ההורים שלו הם לא מקור מידע. ההורים הם מקור מידע לגמרא, הלכה, חומש, יראת שמיים. אבל הנושאים האלה, מקורות המידע הם החברים וגוגל וכל מיני סרטים שהוא מוצא. ואני אומר, יש דרך נעימה להעביר את זה מלכתחילה לכל הילדים. וגם, כאילו, בסוף, ההבנה שלי זה שההורים צריכים ליזום שיחה כזאת. הציפייה לאיזשהו רגע מכונן היא לא ריאלית, זה לא קורה פשוט. וההורים צריכים לקחת איזושהי ההחלטה ולהגיד: "נכון, יכול להיות שהוא ישמע פה דברים שהוא פחות יודע אותם עכשיו, הוא יודע כנראה את ה… יש לו חלקי מידע, לא הכל נמצא אצלו בראש. אבל עדיף שזה יעשה עכשיו בנוכחותינו, תחת פיקוחנו, בהשגחה שלנו, באווירה תורנית ונקייה יחד עם ההורים, מאשר שהוא יגיע למידע הזה, ובטוח שהוא יגיע אליו, בצורה מעוותת בחוץ".
מירי: אני… אני שומעת מה שאתה אומר, ואני חושבת על המקרים בהם הורים, באמת, קשה להם לחשוף את ה… לחשוף את המידע הזה לילדים, אוקיי? ואתה אומר, עזבו, תניחו, אני אעשה את זה יחד איתכם…
הרב ברוד: נכון.
מירי: אני אדבר איתם יחד איתכם. למה אתה חושב שלך יש מה שלהם אין?
הרב ברוד: אוקיי. אז הרבה מאוד הורים שאני דיברתי איתם, אמרתי להם: "תראו, פגשתי את ה… את הילד שלכם, והוא הגיע כי יש לו קושי חברתי בישיבה". ועשיתי לעצמי איזשהו תרגיל כזה, איזשהו סקר כבר כמה שנים, שאני שואל נערים: "תגידו, באיזה גיל נחשפתם לכל מיני תכנים מסוימים?". וכמעט כולם מדברים על גיל 12, 13, גם ילדים שבאמת, חיים בכל מיני קהילות סגורות וכיתות שמורות, זה שמה. וזה רק הולך ויורד, כל שנה…
מירי: וואו.
הרב ברוד: הגילאים הולכים ויורדים. יש ילדים שפגשתי, ילדים בני 10, 11, שכבר בכיתה יש שיח ער על תכנים מיניים ברמת פירוט מפחידה ממש.
מירי: וואו.
הרב ברוד: אז… אז הרבה הורים אמרו לי: "אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לדבר איתו, אנחנו לא יודעים איך עושים את זה. מה להגיד? מה לא להגיד? אני לא רוצה להגיד דברים שלא מתאים. אני לא רוצה לבלבל אותו, אני לא רוצה להפחיד אותו". וגם: "אם הילד שלי פתאום ישאל שאלה, שבאמת אנחנו ככה, אני ואשתי נתפס פתאום לא מוכנים, יביך אותנו". אז מרוב מבוכה ובלבול, פשוט ההורים מעדיפים לדחות את זה, והם מנסים להתעלם מהפיל הזה שבחדר. הרבה הורים אמרו לי: "דבר על זה אתה. אנחנו סומכים עליך, אנחנו מאשרים לך. דבר איתו על הכל כמו שאתה מר… כמו שאתה מרגיש לנכון. תגיד לנו אחר כך שאתה…שזה טופל, דיברת איתו". ואני אומר להורים: "תראו, זה פספוס עצום. כי אני, הוא ראה אותי פעם אחת, ויותר אני לא… אני אפיזודה חולפת בחיים שלו. אתם ההורים שלו, אתם תלוו אותו מכאן ועד 120. תרוויחו את הקרבה אליו בנושא הזה. זה נושא מאוד-מאוד עדין, זה נושא שהוא עובר שינויים כל הזמן, ומה שמעסיק אותו היום, יכול להיות שעוד כמה שנים זה… זה יעסיק אותו בצורה שונה. תרוויחו את הקשר הזה. אל תהיו רק כתובת לימודית או רק 'מותר-אסור'. תהיו באמת קרובים אליו, ואם קשה לכם, אני אעשה את זה עבורכם. בואו תראו אותי, איך אני מדבר איתו". לכן כל ההרצאה צולמה כמו פגישה בארבע עיניים, זה ממש מרגיש כמו שיחה אישית בקליניקה.
מירי: כן, נכון.
הרב ברוד: אני אומר להורים: "אל תלחצו play וככה, תצאו מהחדר. שבו איתו ביחד, תכינו כוס קפה, עוגה טובה, שבו איתו ביחד לשעה ורבע, שעה ועשרה, של… של… של מפגש, שבו אני מדבר איתו, אבל אתם תהיו נוכחים. חשוב לי שהוא יראה אתכם צופים בהרצאה, שהוא יראה אתכם נמצאים איתו בזמן אמת, כי אחר-כך, אם יהיה לו בנושא הזה שאלה או קושי, הוא יגיד לכם: "אימא, את זוכרת את ההרצאה שראינו? משהו לא הבנתי. ואז הוא יפנה אלייך"". וזה מה שקורה. הורים אומרים לי: "זה מדהים איך אתה…", [בולע] סליחה, "עזרת לנו לשבור את הקרח בנושא הזה. כמה שרעדנו מפחד לדבר על זה. פתאום בהרצאה ראינו כמה זה פשוט, כמה זה מובן. זה גם עובר מנושא לנושא, זה מאוד-מאוד טבעי, זה קומה על קומה. ואחר כך פתאום הייתה כזו הקלה, גם לנו וגם… וגם לילד, ואחר כך הוא ניגש ורצה לברר".
אם באמת יש לו בלבול גדול אז אנחנו נפנה לאיש מקצוע, אבל ברוב המקרים ההורים, הם באמת הופכים לכתובת. ובעיניי, זו המטרה הכי גדולה. כי אני מאמין מאוד בהורים. אלוקים בחר בהם מכל האנשים בעולם, והביא להם נשמות לגדל, זה לא מקרי. לא בפוקס פתאום ההורים האלה נהיו הורים לארבעה ילדים. מכל האנשים בעולם, אלוקים בחר באבא הזה ובאימא הזאתי, והוא היה שותף שלהם ביצירה של ה… של הילד הזה, ויש להם כוחות שאין לאף אחד. ואני רוצה להשתמש בכוחות האלה לטובת הילד הזה. שהוא באמת ירוויח אותם בנושא הכל-כך עדין וכל-כך משמעותי לכל החיים שלו אחר כך.
מירי: אנחנו גדלנו בחברה, שנינו, אוקיי? וגם ההורים שלנו, שלא מדברים על דברים.
הרב ברוד: נכון.
מירי: ואני רוצה להביא את זה מכיוון אחר. יכול להיות הורים שלא מעוניינים בשיחה הזאת, בגלל שהם אומרים: "עזבי, עזבי. אני גדלתי, מה שאני נפגעתי ומה שאני פגעתי - היה, נגמר". אני מדברת גם על אבות וגם על אימהות, בסדר? אנחנו… אני חושבת שאתה… מהסיפור עם חיים ולדר, אני נחשפתי למימדי הפגיעות שמתרחשות בתוך המשפחה, שזה באמת יותר גרוע מקורונה, באמת, מבחינת…
הרב ברוד: נכון.
מירי: …היקפים ומגפה. אבל יש משהו ב… בפחד הטריגרי הזה, שהאימא בעצמה אומרת: "עזבי, זה נושא שאני לא… לא יכולה לגעת בו". והאבא אומר: "אני אוכל את עצמי היום על דברים שעשיתי. עזוב, אני לא… אני לא… לא, עזוב. אני… אני עברתי את זה, הילד יעבור את זה, אני לא מסוגל. אתה יודע מה? אפילו לא לא רוצה, אני לא מסוגל לדרוך על היבלת הזאת". האימא: "אני לא מסוגלת לייצר עכשיו איזשהו טריגר חדש בחיים שלי, לא מסוגלת. לא יכולה. אתה יודע מה? אני אקנה את ההרצאה, הילד… אני לא רוצה להיות שם". או, זה במקרה הטוב, כן? במקרה הפחות טוב: "הנושא הזה, אנחנו לא מדברים עליו. זה טאבו, אני לא מסוגלת".
הרב ברוד: זה… זה נורא-נורא עצוב. כי אני שמתי לב, מאז פרסום ההרצאה, אז בהתחלה היה באמת איזשהו גל מאוד-מאוד גדול של רכישות, כאילו, אנשים שככה עמדו על הגדר וחיפשו משהו כזה שיוכל להקל עליהם, לדבר על זה עם הילד שלהם. ואז… נגיד דוגמא. פנה אליי איזה אבא ואומר: "תקשיב, ראיתי את ה… את הפרסום על ההרצאה שלך, מה… מה הקטע? מה… מה העניין?". אז אמרתי לו: "מה, לא הבנת מה נושא ההרצאה? לא הבנת מה…", "לא, לא. הבנתי". אבל הוא אומר: "למה צריך את זה?". הוא אומר: "כשאני הייתי ילד לא דיברו על זה, ואתה רואה, גדלנו, הכל בסדר, למה צריך? היום כל דבר זה קורס, וכל דבר זה חוג, והכנה לכיתה א' והכנה למעבר לישיבה. די, הכול בסדר, הכול טוב". אמרתי לו: "אוקיי, קיבלתי את מה שאתה אומר, בוא נניח את זה רגע בצד. איך היה לך עם כל הנושא הזה?". אז הוא ככה נאנח כזה, אנחה עמוקה. הוא אומר לי: "האמת? קשוח". אמרתי לו: "מה?", הוא אומר לי: "אני אגיד לך, אני באתי לישיבה מה זה תמים, לא היה לי מושג מכלום, וחבר בישיבה פתאום חשף בפניי את כל העולם הזה". הוא אומר: "אני אומר לך, עמדתי להקיא. באתי הביתה, לא יכולתי להסתכל על ה… על ההורים שלי, על כל העולם מסביב, פשוט הלכתי". הוא אומר: "הייתי פשוט באיזושהי טלטלה, הייתי סהרורי, כעסתי על כולם, הייתי מבולבל מאוד". וגם בהמשך הוא סיפר לי שגם בתוך הבלבול הזה, באמת, הוא הגיע למקום שבו הוא גרם פגיעה. זאת אומרת, הוא פגע באיזה שהוא נער אחר, כי הוא לא קיבל שום הדרכה. הוא ניסה להבין מה עובר עליו, דרך זה שהוא חקר, והוא בעצם פגע באחרים. והוא אומר: "תקשיב, הנושא הזה זה פצע פתוח, אני לא רוצה לגעת בו".
אמרתי לו: "תשמע, אני מבין שלך זה מאוד-מאוד קשה. דע לך שאני מציע לך משהו שיכול לגרום לבן שלך לעבור את השנים האלה, אותם שנים, יש לך בן בדיוק באותו גיל, הוא נמצא עכשיו בדור הרבה יותר חשוף משלך, הוא יודע פי אלף ממה שאתה שמעת אז, הוא יודע הכול. אני מציע לך דרך להקל עליו. כאילו, דרך ברורה ופשוטה, לא מורכב. שב איתו בחדר, תלחץ play. תהיה נוכח איתו ביחד, אני מדבר איתו, אני שובר את השיניים בשבילך, אני עושה הכל, אבל תהיה שמה". הוא אמר לי: "מאוד-מאוד קשה לי", ואז הוא ניתק. אחרי שעה הוא חוזר ואומר לי: "אני רוצה את זה עכשיו". אז אחר-כך הוא… הוא קנה את זה, וכתב לי אחר-כך הודעה מרגשת ממש. כאילו, הוא אומר: "תקשיב…"
מירי: וואו. וואו.
הרב ברוד: "זה לא יאומן כמה זה פשוט. כמה פחדתי מזה".
מירי: פשש…
הרב ברוד: "זה כל כך פשוט." כאילו ש… אני גם שמתי לב שחלק גדול מהקהל שמגיב לפרסום הזה, זה דווקא נשים.
מירי: נשים.
הרב ברוד: נשים, נשים.
מירי: כי לנשים זה יותר… אני אגיד לך למה. קודם כל, הגברים הם הפוגעים. [מגחכת במבוכה]
הרב ברוד: אוקיי.
מירי: ויותר קשה להיות פוגע מאשר נפגע, אני חושבת. כשאתה בוגר, הרגשות אשמה הם יותר קשים מה… מהמקום הזה של: "עכשיו אני רוֹצָה את הריפוי".
הרב ברוד: אוקיי.
מירי: וככה… שוב, זה פסיכולוגיה בגרוש שלי, אבל אימהות יותר רוצות ונלחמות שיהיה לילד שלהם טוב, כדי שהוא לא… כדי שלא יקרה… שוב, הכול ב… כן? כדי שלא יקרה עם הילד מה שקרה לה, או מה שיכול עלול היה לקרות, או במשפחה או ברחוב. ואני, כשפרסמתי את ההרצאה שלך, אז אמ… שאלו אותי למה לא עושים את זה… למה אתה לא עושה הרצאה לילדים יותר צעירים. כי אימהות גם לילדים צעירים… ולמה לא… טוב, זה לא התחום שלך, אבל למה אין את זה גם לילדות? אז באמת, יש עוד על מה לעבוד. אבל אם אנחנו חוזרים לנקודה של - למה גברים ולא נשים, אז הסיפור הזה שאתה סיפרת על האבא הזה, שבאמת, זה לחץ לו על ה… על היבלת שלו, זה סיפור, באמת, לדעתי מייצג מאוד…
הרב ברוד: חד משמעי.
מירי: …את החוסר יכולת של גברים לגעת שם, לגעת בנקודה הזאת.
הרב ברוד: לגמרי. אני רוצה גם להוסיף ש… ש… כאילו, להוסיף על מה שאמרת, שרוב הגברים, לא רק גבר שפגע או גבר שנפגע - גבר רגיל, גבר חרדי, סטנדרטי - עבר את כל הנושא הזה עם הרבה מאוד כאב. כאילו, זה נושא נורא-נורא עדין, שלא מדברים עליו. אתה מרגיש שזה לא צנוע לדבר על זה, ואתה מבוהל מעצמך, ויש לך נפילות שאתה לא יודע אם זה נורמלי, לא נורמלי? זה בתקן, זה לא בתקן? למי פונים? כאילו, לכל גבר חרדי סטנדרטי שגדל בתוך קהילה חרדית, יש לו הרבה מאוד כאב סביב הנושא הזה. והנפש מנסה להרחיק אותו כמה שיותר, גם בצורה לא מודעת. הוא רואה את הפרסום והוא ממשיך הלאה, כאילו: "אל תחזיר אותי לשנים האלה, זה היה שנים עצובות וכואבות ובודדות ומאוד קשוחות. עזוב אותי, המשכתי קדימה. יש לי אישה, התפתחתי, אל תחזיר אותי לשם".
לנשים זה הרבה יותר קל. היא לא עברה את כל התסביך הזה של האשמה ושל: "אני לא בסדר ואני חוטא". אצלה זה היה… היה לה באמת כל מיני… כל מיני שינויים, אבל אין לה את כל התיק המורכב הזה של המצפון והבושה והאשמה. לכן הרבה יותר קל לה להגיד: "אוקיי, בוא נקרא לילד, בוא נשב איתו". ברוב המקרים שאני… שאני קיבלתי משוב מההורים, האימא היא זו שהושיבה את בעלה באוזן, אמרה לו: "תקשיב, יש הרצאה חדשה, קיבלתי המלצות, בוא נשב ביחד עם הילד". היא הושיבה אותו באוזן וביחד הם ראו את זה. כאילו, האישה הייתה זו שבעצם הניעה את זה לפעולה. כי חלק גדול מהגברים… לדעתי זה לא רק בנושא הזה. בכלל, בכל התחום של טיפול רגשי ועזרה לכל מיני ילדים, האימהות, הם אלה שמובילות את זה והם אלה שהופכות את זה לדבר שהוא לא רק חשוב. כי הרבה דברים בחיים חשובים לְךָ. הם הופכות את זה לדבר שהוא דחוף, שהוא צריך להתבצע. הם פשוט קובעות תאריך, אומרות: "מחר אנחנו יושבים ביחד ורואים את זה".
מירי: כן. הרבי לא סתם דיבר על זה שהתפקיד העיקרי של הגידול של הילדים ולגדל אותם, באמת, בריאים בנפשם, זה שהאימא… האימא…
הרב ברוד: נכון.
מירי: היא עיקר הבית. עקרת הבית מלשון העיקר. ובנקודה הזאת, באמת, אני יכולה להבין, ולכן אנחנו מדברות… מדברים עכשיו לאימהות, אני אשמח גם אם אבות, כמובן, ישמעו את השיחה הזאת, וזה לא יעורר אצלהם טריגר, אלא פשוט יעורר אותם לעשייה. ופשוט, באמת, לפתוח את השיחה הזאת. אני רוצה שתספר לי עוד כמה… עוד משהו רציתי לומר לך. סיפרת לי, ככה, בשיחת טלפון שאחרי ש… אם הורים צפו עם הילדים, הילד סיפר על זה שהוא פגע.
הרב ברוד: נכון.
מירי: אז קודם כל, בוא תספר לי על זה, מה… מה היה.
הרב ברוד: אז היו באמת כמה שיחות, שככה, אותי ממש טלטלו. דיברת מקודם על פגיעה בתוך המשפחה, שאני חייב להגיד שבעבר באמת לא הייתי מודע כל-כך, למרות שעסקתי בנושא, לא הייתי מודע להיקף של זה. זאת אומרת, התורה שוב ושוב מזהירה אותנו מ… מפגיעה בתוך המשפחה, של אבא בבת, ואח באחות, ולפעמים… לפעמים אתה אומר, די! כמה אפשר לדבר על זה? כאילו, כל כמה פרשות התורה מזהירה אותנו שזה אסור וזה חמור וזה…
מירי: גילוי עריות זה…
הרב ברוד: כן, "ייהרג ואל יעבור".
מירי: נכון.
הרב ברוד: ביום כיפור, בתפילת מנחה, קוראים בתורה על הדברים האלה, אתה אומר, זה הזמן עכשיו? ביום כיפור? אנשים צמים, לובשים לבן, מלאכים, רגע אחד לפני נעילה, לפני הכל, לפני השיא - התורה מזהירה אותם מפגיעה בתוך המשפחה? ואני כן מגלה לאחרונה, בשנים האחרונות יש ממש עלייה דרמטית של משפחות מדהימות, משפחות נורמטיביות לחלוטין, הורים מקסימים, הורים מסורים, ילדים מתוקים אחד-אחד, שפתאום ההורים מגלים שמתחת לאף שלהם קורה משהו בתוך הבית, ואחד הילדים מתעסק עם… עם אחת הילדות או עם כמה מתוך הילדות.
ולשמחתי זה ככה נפתח, ברוך השם. לאחרונה, זה… אם בעבר דברים כאלה נפתחו אחרי הרבה מאוד שנים, שאנשים אזרו אומץ לחשוף את זה, היום, ברוך השם, זה נהיה יותר קל לילדה להגיד לאימא: "אימא, תקשיבי, קורה משהו, את לא יודעת, אבל משהו קורה". כי יש יותר שיח על זה בבית ויש גם הדרכה בתוך בתי הספר, וההורים טיפה יותר מודעים. וילדים, יש להם חושים מאוד חדים לדעת מה להגיד לאימא ומה לא להגיד, יש להם רדארים מדויקים. ואם ההורים נמצאים באיזשהי הכחשה שפגיעות מיניות במשפחה זה לא קורה, זה דברים שקורים רק בכל מיני אנשים שחיים ב… בג'ונגלים, "אצלנו זה לא קיים", אז ילדה…
מירי: צריך להיזהר רק מדוד… מההוא של הסוכריות.
הרב ברוד: בדיוק, מישהו כזה מוזר עם קרניים. אז… אז ילדה יכולה לעבור דברים מאוד חמורים, ואימא שלה איתה, ויש לה עם אימא שלה זמן איכות, הם ביחד יוצאות ומדברות, ואת ה… את הנושא הזה היא לא תעלה בכלל. כי היא מרגישה שאימא, היא לא שָׁמָּה. היא לא תקבל את זה, היא לא תאמין בכלל לתופעה הזאת. והיא פשוט… היא תעשה ניסיונות לְרַמֵּז לה בכל מיני דרכים, לרוב לא בצורה מילולית. אם האימא באמת לא תקלוט את זה, זה ישאר שמה, זה ישאר רדום, ואחרי שנים היא תגלה את זה.
אז אמרו לי כמה אימהות, אחרי ההרצאה החדשה, שישבו יחד עם הילד שלהם, גם ילד, עוד פעם, לפי הספר: "תמים, שהוא כנראה לא יודע, אבל נעשה את זה בשביל הביטחון, באמת, שאם הוא ייחשף, שיהיה לו". ישבו איתו ביחד, ובאמצע ההרצאה הוא פרץ בבכי.
מירי: פשש… [נאנחת]
הרב ברוד: ואמר לאימא שלו: "אימא…", הוא ביקש, נער אחד ביקש לעצור את ההרצאה, והוא ממש בכה. והוא ככה שם את הראש בין הידיים ואמר: "אימא, אני חייב לספר לך, שמה שהוא אומר עכשיו בהרצאה על דברים שאסור לעשות, אני… אני עושה את זה". ואז הוא מספר שהוא נחשף לתכנים לא צנועים, והאימא בהלם, כי מה זאת אומרת? "יש לנו הגנה, איך יכול להיות שהגעת?". אז היא מגלה שאצל הסבתא, אצל הדוד, הוא תמיד מצא איזשהו פרצה, וראה דברים לא מתאימים. זה מאוד-מאוד עורר אותו, זה ממש ליבה את ה… את היצר שלו, והוא הלך על האופציה הקלה, של אחותו הקטנה בבית, זה הדבר הכי קל. והוא סיפר לעצמו שהיא לא מרגישה, והיא לא שמה לב, והיא בטח ישנה, והיא… הנה, עובדה ש… שלמחרת בוקר היא לא עשתה לו פרצוף שהיא כועסת עליו, היא הייתה רגילה אליו, אז סימן שהכל היה בסדר ולא קרה שום דבר. ובזכות ההרצאה, באמת, הדבר הזה נפתח. ואז הוא קיבל טיפול, וגם הוא וגם היא קיבלו עזרה.
מירי: וואו, זה… זה קשה. זה קשה לאימא, באמת. כאילו, מה אומרים לאימא כזאת שהדברים האלה קורים לה מתחת לאף, וההרצאה, במקום לתת לה איזשהו פתרון, היא בעצם פותחת עכשיו פצע מאוד-מאוד גדול.
הרב ברוד: דבר ראשון, אני חושב שעדיף לדעת מה קורה, גם אם זה לא נעים, גם אם זה מאוד-מאוד כואב. כי דברים כאלה, אם הם לא מטופלים לרוב הם רק הולכים ו… הולכים ומסלימים, ומעגל הפגיעה הולך וגדל. לעצור את זה כמה שיותר מוקדם זה דבר חשוב, אפילו לעצור פעם אחת של פגיעה, זה שווה עולם שלם. ויש היום, באמת, דרך טובה לטפל בזה. יש היום אנשי מקצוע חרדים, יראי שמיים, שיכולים בקלות רבה לעזור.
בעיקר נער צעיר, זה לא אדם מבוגר שהוא כבר באמת מעוות, והוא כבר בנוי והוא ככה מגובש. נער צעיר שיש לו בלבול בנושא, ברגע שאתה… שהוא מקבל איזשהו הדרכה נכונה וסדר, והבנייה ברורה של מה עובר עליו, והוא לומד איך שולטים ביצר, ולא מגיעים למצב שבו אתה, ככה, מאבד שליטה. אלא איך אתה מזהה בהתחלה שמשהו מתחיל להתעורר אצלך, ואיך אתה לומד להתרחק מכל מיני מקומות שבהם אתה עלול ליפול ולאבד שליטה. וההורים מודעים, והילדה מודרכת, והילד מטופל והיא מטופלת - בדרך כלל הדברים יכולים להיפטר בצורה מאוד-מאוד מהירה וקלה.
מירי: כן.
הרב ברוד: ולרוב שזה לא מטופל, זה באמת הולך והופך לאירוע שמתגלגל וגורם נזק עצום לכל הנוגעים בדבר.
מירי: זה… באמת, הייתה לי שיחה לא מזמן עם מישהי שהיא נפגעה מאחיה, סיפרתי. ובאמת רק אחרי הרבה מאוד שנים זה עלה. אתה בעצם גם מגיע, חוץ מההרצאה, אתה מגיע לישיבות ולתלמודי תורה, ומה…
הרב ברוד: נכון. אני כבר כמעט 15 שנה מעביר סדנאות לבני נוער, לנערים מתבגרים, בכיתות ז' ו-ח'. אז כיתות ח' זה סדנאות הכנה לישיבה, על כל ה… כל המשמעות של… של יציאה מהבית, חיי פנימיה, חברה חדשה, אתגרים בישיבה. ואני גם מייחס הרבה מאוד משקל לצניעות בתוך הפנימיה, איך אני חי עם עוד נערים בני גילי באותה פנימיה. אני לומד לשמור על הכללים והגבולות בין אחד לשני.
מירי: אתה נוגע בנקודה או שאתה, כזה, מדבר מסביב?
הרב ברוד: לא, לא. אני מדבר דברים בצורה מאוד-מאוד ברורה. הכל בשפה מאוד תורנית ומאוד "שולחן ערוך". אבל מאוד-מאוד ברור, לכל נער שמקשיב, על מה אני מדבר. אני ממש לא מדבר ב… ברמזים. אפשר לומר, בדיוק כמו שהתורה מדברת על הכל, אבל התורה בוחרת לדבר בשפה נקייה ונכונה, אפשר לדבר על הכל בשפה מאוד-מאוד ברורה. וזה גם ברור להם שזה חלק מהתורה, חלק מתורת חיים, חלק מ"שולחן ערוך". אז באמת, השקעתי הרבה שנים ב… במניעה, מתוך הבנה שאם נער מקבל הדרכה נכונה, אז באמת, הוא ידע לזהות מצבים לא תקינים. אם מישהו מתקרב אליו, הוא מתחיל להרגיש קצת לא בנוח, או מגע שהוא לא נעים, או קשר חברי שהוא מרגיש שהוא הולך למקומות לא טובים, או אפילו דיבורים שבאמת, ככה, לוקחים אותו לכל מיני מקומות, שהוא מרגיש אחר כך מאוד לא בנוח. עוד הרבה הרבה לפני הפגיעה עצמה, ללמוד לפתח את אותה אינטואיציה, אותה מתנה אלוקית שיש בכולנו, לזהות את הדבר הזה מתגלגל, לסמן אותו ולפנות לעזרה.
ברוך השם, הרבה מאוד נערים שהיו בסדנאות אומרים לי: "כשהיינו אצלך בכיתה ז' ודיברת על זה, לא ממש הבנו מה אתה אומר. אבל אחר כך, הייתי ב-camp או בישיבה, פתאום אמרתי: "וואו, בדיוק על זה דיברת". כי פתאום מישהו, בחור גדול ממני, התחיל נורא-נורא להתקרב אליי, להאיר לי פנים, התחיל ללמוד איתי, והיה לי מאוד-מאוד נחמד והיה לי נעים, זה מאוד-מאוד החמיא לי. אבל התחלתי להרגיש, בדיוק כמו שאמרת, משהו בפנים לא נוח, משהו לא נעים, משהו קצת מְכַוֵּץ כזה, משהו חונק. היה לי טוב והיה לי לא טוב, זה היה נעים ולא נעים. ואז הבנתי שזה היה אחד הסימנים, שמשהו כאן לא טוב. ואז עצרתי להתייעץ עם אימא שלי, עם הרב שלי, עם המשפיע, והם עזרו לי באמת לעצור את זה בזמן". והרבה מאוד דברים נחסכים, בזכות הדרכה נכונה.
מה שמשמח אותי שלאחרונה גם התחלתי להיות מוזמן, בשנים האחרונות, מוזמן לישיבות. שזה באמת מחזה שבעבר לא חלמתי שיהיה אי פעם. 'זאל' של… זאל של… של… ישיבה, 300 תלמידים, כל הרבנים יושבים מסביב, חושך כזה, אני מגיע עם מצגת מסודרת, מקרן. והתלמידים יושבים שעה וחצי, שומעים הרצאה מאוד-מאוד ברורה, מאוד-מאוד פרקטית, אבל כולם מקשיבים. את רואה הרבה-הרבה פעמים, ככה, תוך כדי הרצאה, נצנוצים בעיניים, שכאילו, אני מבין שאני נוגע בכל מיני מקומות כואבים. אבל ה'זאל' יושב בדממה שעה וחצי, מההתחלה ועד הסוף. וזה מדהים שכל פעם אחרי כזה ביקור, אחר-כך יש פתאום הצפה של פניות. כל פעם.
מירי: זהו, בדיוק.
הרב ברוד: פעם אחרת אמר לי… אמר לי ראש הישיבה, הוא אמר לי: "תקשיב, אני מתחרט שהבאתי אותך". הוא אמר לי בצחוק, אבל הוא אמר לי: "תקשיב, עד שבאת הכל היה בסדר".
מירי: בדיוק. אתה…
הרב ברוד: "הלכת - פתאום כל כך הרבה דברים יש פה, למה באת בכלל?", כאילו…
מירי: אוקיי, אז מה, זה…
הרב ברוד: זה ברור.
מירי: זה עניין.
הרב ברוד: הסברתי לו שאני לא הבאתי איתי שום דבר חדש, אני בסך הכל עוררתי…
מירי: נכון.
הרב ברוד: והצפתי את מה ש… את מה שהיה פה כל הזמן, אבל אפשרתי לנערים להרגיש בנוח, לבקש עזרה. גם אמרתי להם: "אל תשמרו את דברים בבטן, אל תלכו עם כל מיני סודות לא נעימים. תמצאו אדם נאמן, תמצאו אדם שאתם סומכים עליו, דברו איתו, תוציאו את זה מהלב שלכם. אתם לא מאמינים כמה מהר וכמה קל אפשר לעזור לכם. אל תלכו כל החיים עם איזשהו שק כבד, שהוא מכביד עליכם וגורם לכם בקושי לנשום. אין סיבה. אתם יכולים לחיות חיים הרבה יותר טובים, תמצאו עזרה וככה תֵּעָזְרוּ".
מירי: וזה, אני מבינה נכון, זה רק בישיבות של חב"ד?
הרב ברוד: כן, כן.
מירי: או שגם נפתחו לזה לציבור החרדי, החסידי, הליטאי…
הרב ברוד: אני… אני בעיקר מסתובב…
מירי: …הספרדי.
הרב ברוד: בישיבות חב"ד בארץ וגם בעולם. ישיבות החסידיות האחרות אני פחות מכיר. אני מעריך אבל שגם קורה משהו. זאת אומרת, יש מגמה מבורכת בכל מוסדות החינוך החרדיים, בכלל… בכלל, בנושא המוגנות. אם זה הגיע לישיבות, אני עדיין לא יודע.
מירי: ואם יגידו לך, תקשיב… נגיד, יזמינו אותך מישיבה חסידית, יגידו לך: "אבל יש דברים שאתה לא אומר". ויגידו לך: "זה, א', ב', ג' - על זה… על זה אתה פוסח". אתה מגיע? זאת אומרת, אתה מדבר על… כמו שאתה אומר, באופן כללי, שמגיעים לישיבה, לשמור על מרחק, זה. אבל… "אבל יש דברים שאנחנו לא מוכנים שתיגע בהם". למשל, בסדר?
הרב ברוד: כן. כן, כן.
מירי: אני ראיתי את ההרצאה שלך. אגב, זאת הרצאה מרתקת וחשובה, ומחולקת בצורה מאוד-מאוד הדרגתית. אתה לא נכנס לעניינים…
הרב ברוד: נכון.
מירי: …ישר, אלא באמת מדבר קודם כל על השינויים הפיזיולוגיים וכל מיני שינויים שקורים. אבל יש שתי משפטים, ככה, שהם ככה חזקים מאוד. כמו למשל שאחיות שלך מחוץ לתחום, ושהחברים שלך מחוץ לתחום. עכשיו, למי שלא יודע על מה מדובר, הוא יגיד: "למה אתה נותן לילד רעיונות? הוא בכלל לא חשב על אחותו. הוא בכלל לא חשב על החבר שלו, למה אתה…". זה שאלה ראשונה. שנייה, ושאלה שנייה, שאני לא אשכח, אתה אמרת שהילד מרגיש לא בנוח. לפעמים הוא מרגיש…
הרב ברוד: מאוד בנוח.
מירי: …דווקא מאוד בנוח. אוקיי, אז…
הרב ברוד: נראה לי שעוד פעם, אם ישאלו אותי כזו שאלה, אני אבקש מאותו ראש ישיבה לבוא איתי פעם אחת להרצאה שאני מעביר בישיבת חב"ד, לשבת ב'זאל', לצפות בהרצאה כולה, ואחר כך להגיד לי האם באמת לדעתו יש כאן משהו שהוא… שהוא לא מתאים. כי אני מאוד-מאוד מקפיד שלא יהיה שום דבר שהוא מיותר או שיכול לגרום נזק. אני כבר הרבה שנים עושה את זה ואני מאוד-מאוד זהיר, אני ממש לא מגיע מתוך גישה לפתוח הכול, ממש לא. אבל יחד עם זה, המסר צריך להיות מאוד-מאוד ברור ולא… לא מתייפייף.
לגבי ילדים ונערים שאני ככה נותן להם אולי כיווני חשיבה - זה לא נכון. זאת אומרת, נער מתבגר, היצר מתחיל להתעורר אצלו, היצר מחפש דרכים לפרוץ. זה יכול להתפרץ כלפי אחד החברים בישיבה, זה יכול להתפרץ כלפי אחותו, כלפי בת דודה שלו. זה בסדר שנער לומד לזהות שפתאום משהו קורה בפנים, משהו מתעורר, משהו שלא היה בעבר. גם אם פעם, בכיתה ד', זה היה סקרנות שהוא רצה לראות את ה… את אותו מקום, פתאום עכשיו זה הופך לאיזשהו דחף כזה, מאוד-מאוד עוצמתי. הוא צריך ללמוד איך הוא מפתח ברקסים לשלוט ב… בעוצמה של המנוע החזק הזה.
ודווקא כשאתה אומר לנער דברים ברורים, שהדבר הזה אסור - זה עוזר לו, זה נותן לו איזשהו ביטחון, זה מגן עליו. ברגע שאתה אומר לו: "התורה אוסרת את זה, וגם החוק אוסר את זה, ואם יש לך בנושא הזה קושי, או שאם אתה מרגיש שיש לך פתאום משיכה ואתה מתקשה לשלוט בזה - תבקש עזרה, חס ושלום, אל תגיע… אל תגיע לאזורים המסוכנים האלה, זה יכול לגרום לך וגם לקורבן שלך סבל נוראי. אתה לא רוצה להגיע לשם. תעצור, תבקש עזרה. יבינו אותך ויעזרו לך".
מירי: אתה נותן פתרונות בהרצאה? אני יודעת, אבל…
הרב ברוד: כן, כן. לאורך כל הדרך.
מירי: כן, זה חשוב לי שתגיד את זה.
הרב ברוד: כאילו, אני לא אומר דברים רק "אסור, אסור, אסור". בעיניי זה גם מה שהיה חסר עד היום, בכל נושא המוגנות, שברוך השם נכנס מאוד-מאוד אלינו, למגזר החרדי, בכל המוסדות, שזה מקסים, שפעם לא היה. אבל, כאילו, לא מספיק רק להגיד לנער מה אסור. מגע טוב, מגע לא טוב, סוד טוב, סוד רע, אסור לך… אסור לך לפגוע. ברגע… לדעתי, ברגע שנער לא מקבל הדרכה ולא מבין מה עובר עליו, ואין פה איזשהו הבנייה ברורה של מה שקורה בפנים, אז הוא באמת בסיכון לפגוע. כי באמת אין לו שום… הוא לא יכול להצביע ולשיים, לזהות, מה קורה שם בפנים.
לכן ההרצאה הזאתי, למרות שה… הכותרת שלה זה לא מוגנות, זה באמת הדרכה ברורה לנער חרדי, ירא שמים, על טהרת הקודש, מה עובר עליו בגוף, בנפש, בגיל ההתבגרות. איזה שינויים חלים בו ולמה זה קורה. אבל בתוך זה, בעיניי, יש חלק חשוב מאוד של נושא המוגנות, שעד היום היה ממש חסר, בחוסר ידיעה איך לדבר על זה, אז פשוט אמרו "אסור" וברחו. וההסבר והעומק נותן לילד באמת כוח ושליטה לשלוט בעצמו ובאמת לעצור את עצמו מלהגיע למקומות לא טובים.
מירי: כן. ולגבי השאלה השנייה שלי, אתה דיברת על שני נערים, שאחד נוגע בשני, ואתה אמרת, הוא מרגיש לא בנוח. ומה קורה אם הוא מרגיש דווקא שזה ממש סבבה וזה נעים?
הרב ברוד: נראה לי שבתוך ההרצאה אני ככה מכוון את זה של… נעים, זה יכול… זה יכול להרגיש לך נעים ברמה פיזית, אבל משהו בנפש מרגיש לך שמשהו כאן לא בסדר. משהו כאן לא נכון, משהו כאן טעות. ועובדה שבאמת נערים, גם נערים שהיו בכל מיני מערכות יחסים כאלה, הוא אומר: "תשמע, היה לי רגעים שהיה… מאוד-מאוד נהניתי מזה, אבל הרגשתי אחר-כך לא טוב. הרגשתי שאני עושה כאן דבר שהוא פסול, שהוא אסור, שהוא לא בסדר". כאילו, זה המקום שבו אתה אומר: "משהו כאן לא תקין. תפנה לאדם מבוגר שאתה סומך עליו, לאבא, לאימא, בעיניי זה הדבר הכי אידיאלי, אם קשה לך מולם, תפנה לאיזשהו רב, לאיש מקצוע, לדוד. למישהו באמת שאתה אומר, לא סתם בן אדם, חבר כיתה, אלא מישהו בוגר, בר-סמכא. תגיד לו, תשמע, יש לי איזשהו קושי, אני חייב לדבר איתך על משהו. והוא יכוון אותך לעזרה, אל תישאר עם זה לבד".
מירי: וואו. זה פשוט, אני… אני באמת חושבת שההרצאה והשיח הזה, הוא באמת יכול להיות משנה חיים. אני רוצה לתת נקודה מזווית של נערה, שבעצם… לא אני, כן? אני משתפת סיפור, שהיא אומרת שאח שלה, בשום שלב של הפגיעה, לא… לא אמר שזה לא בסדר, והוא היה יותר גדול ממנה. לא… כאילו, לא הביע שום חרטה, בשום שלב, גם אחרי שהם גדלו. זאת אומרת, אתה אומר, כאילו, הוא מרגיש שזה לא בסדר בתוכו, אבל בתוך הסיטואציה, וזה יכול גם להימשך במשך שנים, הוא לא מרגיש שום רגע שהוא צריך לעצור את זה. ו… א', האם ההדרכה שלך פותרת את הסוגיה הזאת? ודבר שני, מי שכן כבר בתוך זה, איך… איך הוא יוצא משם?
הרב ברוד: אוקיי. אז דבר ראשון, בהרצאה אני אומר דברים ברורים, מה מותר ומה אסור. ואני מגדיר את זה בצורה שזה לא מעורפל, זה לא איזשהו כביש… כביש ככה, יש בו ערפל, ואף אחד לא יודע לאן לנסוע, ויש באותו יום המון-המון תאונות. אני דואג שזה יהיה מאוד-מאוד ברור, ושהגבולות האלה יהיו חד-משמעיים. כי הגבולות האלה, הם עוזרים לנו לחיות בעולם בטוח, שבו כל אחד יודע מה מצופה ואיפה המרחב. אף אחד מאיתנו לא יסכים לנסוע בכביש שאין בו חוקי תנועה ברורים, וככה מוגדרים, שכל הנהגים מחויבים לאותם חוקים. כשזה ברור, אז באמת זה ככה מגדיר לכולם מה הגבולות גזרה שלהם.
אבל חלק מהדברים באמת… המרכיב הבסיסי של כל פגיעה זה סוד. זאת אומרת, התנאי הראשוני לכל אפשרות של פגיעה, זה באמת לייצר איזשהו מנגנון של סוד. שאני עושה משהו, ואני ואת לא מדברים על זה. או אני ואתה הולכים לאיזשהו מקום, ומה שקורה בינינו אף אחד לא יודע. כל אדם שפוגע בילדים, כל… כל פדופיל שנעצר, אם יבררו אצלו: "מה אתה מחפש? כאילו, אתה הולך ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, ואתה מחפש ילדים קטנים לפגוע בהם, זה מדליק אותך, זה מאוד-מאוד מושך אותך. אתה הרי מסתכן מאוד. אם תלך לנער, שאתה ככה תיגע בו והוא ירוץ ישר לאימא שלו, נגמרו החיים שלך. יש לך אישה, ילדים, אתה הולך להסתבך מאוד. איך אתה לוקח סיכונים כאלה?". אז הוא יגיד לָךְ: "אני לא סתם מסתכן, אני לא סתם בוחר ילדים, אני מחפש ילדים ספציפיים". אז שאלי אותו: "לפי מה? מה? ילדים חמודים, יפים?". הוא אומר: "לא, לא. זה לא רק היופי החיצוני. אני קולט שיש ילדים שאיתם אני אצליח".
מה זה אומר? זה אומר שהוא מרגיש שיש ילדים, [מירי נאנחת] שמה שקורה עכשיו, שאני יכול להגיע איתם למנגנון של סוד, שהם לא יספרו לאף אחד את מה שעובר עליהם. אני כאילו מרגיש, זה חוש ריח כזה מפותח מאוד, זה איזה קליטה מדהימה, אינטואיטיבית, שהילד הזה בעצם הוא לבד. זאת אומרת, אם אני אגיע איתו לאיזו מערכת יחסים, שאני אתן לו משהו ואני אקח ממנו, אף אחד לא ישמע על זה. ואז עם ילד כזה, ברגע שאני בונה מערכת יחסים כזאתי, ואני מתחיל לסמוך על הסוד הזה, אז באמת, שלב הבא זה ש… שמגיעה הפגיעה.
אם אני מצליח לחנך ילדים שאתם לא שומרים סוד, על כל דבר שעובר עליכם אתם מספרים לאבא או לאימא - ילד כזה, הוא הולך ברחוב עם איזושהי טבעת של הגנה. הוא כאילו הוא הולך עם שלט שאומר: "חבר'ה, אתם אולי רואים רק אותי, אבל בעצם אבא ואימא שלי, הם איתי ביחד, לכל מקום ש… שאליו אני הולך". ובאמת ילדים כאלה הם הרבה יותר מוגנים. אדם כזה, שהוא מחפש ילדים כאלה, הוא ירגיש: "איתו אני לא מתעסק".
עכשיו, זה נכון שיש אנשים שהם באמת מופרעים, וילכו לכל ילד, גם ילד עוצמתי וחזק, וינסו להכאיב לו, לאיים עליו, זה מקרים מאוד מאוד קיצוניים. רוב הפגיעות בילדים, זה יותר בשפה של שידול, פיתוי, שכנוע, זה פחות בשפה של אלימות ושל כוח. הוא מחפש את הילד שלא יספר. ברגע שהילד יודע שהוא לא שומר סוד כזה, כי הייתה פעם הרצאה שלו עם אימא שלו ואבא שלו, ושמה דיברו על הכול, ומאוד-מאוד ברור מה מותר ומה אסור - ילד כזה הוא הרבה יותר מוגן, ואם יקרה לו משהו, הוא לא יחכה לסוף ואז הוא יפנה. כבר מההתחלה הוא יגיד: "אימא, משהו כאן לא בסדר. ראינו הרצאה, ובדיוק מה שאותו אחד דיבר בהרצאה, זה ממש קורה לי, אני צריך עזרה".
מירי: וואי וואי. אתה דיברת על ילדים ואני מתכווצת. יש לי שני ילדים, בנים, מתוקים, אחד בן 5 ואחד בן 7. בן 5, מה זה ילד חבקן, חבל על הזמן. כל מי שרק רוצה ורק… זה. מחבק. ואני אומרת לו: "שחר, רק משפחה, רק אבא ואימא." והבן הגדול שלי הוא ילד אוטיסט. הוא בתפקוד גבוה, והוא ילד שכל אדם קצת גדול שיסקרן אותו, באמת אבל, יספר לו על המאדים, ויספר לו על גלקסיות, ויספר לו על כבישים, והכי מהיר, והמכונית הכי זה, והסוגי ספורט וכולי - אין, קנה אותו! עכשיו, הוא לא ילד שאוהב מגע, אבל הוא ילד שאפשר יהיה לשכנע אותו להתמסר. ואני שואלת אותך, אתה יודע, אתה מכיר את השלבים, איך אני, אני - מירי, דואגת שאוֹרִי ושחר לא יִפָּגְעוּ ולא יִפְגְּעוּ?
הרב ברוד: אני חושב שעצם האמירה הזאת, ש"הגוף שלכם הוא רק שלכם, ואסור לאף אחד לגעת בכם בצורה לא מתאימה, ואם מישהו עושה לכם משהו לא נעים, מייד תספרו את זה לאימא או לאבא".
מירי: ואם זה כן נעים?
הרב ברוד: בסדר, אבל אם אתם… "אם מישהו עושה לכם משהו, שאתם יודעים שאנחנו דיברנו עליו, שזה דבר שהוא אסור, ושהוא נוגע בכם במקומות פרטיים שאסור לאף אחד לגעת שם, ישר תבואו אליי ואני אעזור לכם לפתור את זה בצורה נכונה". זאת אומרת, אנחנו באמת, אין לנו ביטחון מלא, אף פעם, שהילדים שלנו יהיו מוגנים לעולם ועד. אנחנו חיים בעולם שבו יש סכנות. אנחנו גם… גם יוצאים כל בוקר לעבודה, למרות שאנשים יוצאים בבוקר לעבודה ולא חוזרים. יש חלילה אסונות, תאו… תאונות דרכים. אבל אם אנחנו נוסעים על פי כללי הבטיחות, ואנחנו מנסים להיות זהירים, עם חגורה, ולאותת, ולהיות זהירים - יש יותר סיכוי שנגיע הביתה בשלום. עכשיו, זה נכון שלמרות הכל, מספיק נהג אחד שיכור שיעלה על הכביש מסטול לגמרי, הוא יכול להוריד משפחה שלמה, גם אם זה משפחה שכל החיים נוהגת בזהירות מאוד. אין לנו שליטה מלאה.
אבל אנחנו כן יודעים, באופן ודאי, שילד שעובר הדרכה ב… בנושאים האלה, ויש לו בבית שיח פתוח עם ההורים שלו, זה לא דבר שאומרים אותו פעם בכמה שנים, משהו דרמטי לשיח. שחלק מהשיח: "הגוף שלכם הוא שלכם, אסור לאף אחד לגעת בצורה לא מתאימה. אם אתם מרגישים קצת לא בנוח או קצת חוסר נעימות, או שמישהו קצת עובר את הגבול, מיד תספרו לי". בדרך כלל, ילדים כאלה הם באמת מוגנים יותר. כי הרבה יותר קל לפגוע בהם, [כך במקור] הם לומדים לזהות סימנים בהתחלה, וגם כשמתחיל משהו, את לא מגיעה לזה בסוף כבר, שזה כבר הגיע לשיא, וכבר יש פה כבר סוד על סודות והסתרה. אלא, באמת, מההתחלה הוא אומר: אימא, יש לי בכיתה ילד שלאחרונה, אני מרגיש לא נעים כל כך איתו".
מירי: "הוא בא איתי לשירותים, הוא שומר לי על השירותים".
הרב ברוד: כן, כן, למשל. זה בדיוק המקום…
מירי: אוקיי.
הרב ברוד: …לדבר איתו על זה. לדבר איתו על המקום הפרטי שלו, על למה חשוב לשמור על הפרטיות, מה נקרא צנוע ומה נקרא לא צנוע, מה מותר ומה אסור. אז באמת, יש גיל שזה באמת מסר חינוכי. צריך לומר באופן ברור מה מצופה ממך. אבל נער יותר… נער בוגר יותר, כשהוא נגיד רואה את ההרצאה, או כשהוא מקבל הדרכה בעניין, הוא באמת נהיה יותר עירני. יש לו חושים יותר חדים, הוא מזהה דברים, הוא מזהה כל מיני ניואנסים, שבאמת, הם ככה מתחילים התחלה של דינמיקה של פגיעה, והוא לומד לעצור אותם כבר שם, או שהוא מתרחק.
סיפר לי למשל, נער, שהוא התחיל… התחיל את ה… את הישיבה שלו, שיעור א', ישיבה קטנה. הוא הגיע כולו ככה בשמחה והתרגשות, הוא אומר. והיה להם בתחילת שנה התוועדות, כן? זה היה ב… בחב"ד. התוועדות גדולה מאוד, ח"י אלול. כל הישיבה ישבה ביחד, שיעור א', ב', וג'. והרבנים ישבו שם בראש, והתחילה התוועדות. ובחורים ככה שרים ניגונים, מתעוררים, והאווירה ככה הולכת ונהיית יותר ויותר עמוקה. פתאום באמצע ההתוועדות הוא פתאום מרגיש איזשהו יד, ככה, על הרגל שלו, הולכת הלוך חזור. הוא ככה מסתכל לידו, הוא אומר: "בחור משיעור ג', שנתיים מעלי, בחור שכאילו, בחור מאוד ירא שמיים כזה, חסידי, שמעל השולחן הוא ככה שר ניגונים בדביקות, אבל היד שלו ככה הולכת עלי, הלוך חזור". הוא אומר: "נזכרתי בסדנה שלך, קמתי מיד, נעמדתי, לקחתי את הכיסא שלי, עברתי ל… עברתי מסביב, לשבת מולו", הוא אומר. "הסתכלתי לו בעיניים, ראיתי עליו שהוא הבין שזה לא יקרה יותר". והוא הוריד את העיניים, הוא לא העיז להסתכל עליי כל האירוע". אז כמובן שאחר כך אותו נער פנה לישיבה וסיפר להם, ואותו אחד באמת טופל ושוקם. אבל הוא אומר לי: "אתה יודע? אני בטוח שאם לא היית מדבר איתי על זה, נראה לי שמרוב הלם לא הייתי יודע מה לעשות, הייתי פשוט קופא על המקום, ואותו נער היה בטח בטוח שמה שאני… מה שאני עושה לו זה בסדר ונעים לי עם זה…".
מירי: ואני…
הרב ברוד: "ואני בסדר עם זה", הוא אומר. "אתה יודע? אמרתי: "וואו! על זה בדיוק דיברת! אז הרגשתי ממש את זה, קמתי מיד והסיפור הזה נעצר שם"". כאילו, אני כן רוצה להגיע למצב שבו ילדים ונערים מקבלים מגיל מאוד צעיר הדרכה ברורה ומאוד מאוד קונקרטית, בלי הפחדות ואיומים: "אל תסמכו על אף אחד, כולם מסוכנים". כי באמת רוב האנשים טובים, רוב אנשי החינוך הם אנשים נהדרים, מתוקים. רוב האחים הם אחלה אחים, הכול בסדר. רוב האנשים טובים. מדובר באחוזים מאוד-מאוד קטנים. אבל אחוז כזה קטן יכול לגרום… פדופיל אחד יכול לגרום נזק למאות ילדים. כמו שכל אחד מאיתנו, ישאלו: "כמה אחוז גנבים… יש לי, בעיר שבה אני גר", כן? אני גר ב… בקרית מלאכי, ישאלו: "כמה אחוז גנבים יש כאן בקריית מלאכי?". אני אגיע למאה גנבים, בסדר? אחוז? שני אחוז? למה כל האנשים בעיר שמים סורגים ושערים וגדרות ומצלמות אבטחה, משקיעים הון תועפות באבטחה? הרי בסך הכל מבחינת אחוזים, מדובר בכלום. אתה אומר: "אותו גנב בודד, אם הוא יגיע לבית שלי, בסוף זה יהיה אחד מול אחד. אם אני לא אהיה מוגן הוא יגרום לי נזק. אני רוצה להיות מוגן".
לכן גם פה, אני גם אומר את זה… אומר את זה מפורש לכל הילדים והנערים: "אל תצאו מכאן עם פחדים, רוב האנשים טובים, אבל אם פעם אחת מישהו ינסה לעבור את הגבול, לגעת בכם בצורה לא מתאימה, או ככה לגרור אתכם לשיחה, או להראות לכם דברים שלא מתאימים, תִּזָּכְרוּ. תִּזָּכְרוּ בכל מה שדיברנו. תעצרו את זה בזמן, תהיו מאוד מאוד אסרטיביים. אם אתם לא מצליחים לבד - תבקשו עזרה, תפנו לעזרה, יעזרו לכם לסמן את הגבול".
מירי: יפה. עכשיו, מתי אתה עושה הרצאה… קודם כל, עוד שאלה. אתה מציע להורים שהם לא סגורים על זה שהם רוצים שהילד ייחשף - לרכוש את ההרצאה, לצפות בה קודם הם.
הרב ברוד: קודם כל לבד, חד משמעית.
מירי: ואז… זה הרצאה שבעצם קונים אותה פעם אחת.
הרב ברוד: פתוח לכל החיים.
מירי: זה לכל החיים.
הרב ברוד: נכון. יש אתר ייעודי, נכנסים, כאילו, בוחרים קוד וסיסמה, ומאז… זה פתוח. הרבה הורים אמרו לי: "תשמע, אנחנו מבינים את הרעיון, זה מדהים, באמת, חדשני".
מירי: "הילד צעיר מדי"?
הרב ברוד: "אנחנו לא…". אמרתי להם: "אוקיי, תקנו את זה, תראו את זה בעצמכם, ואז תחליטו, באמת, אם זה מתאים או לא". אני כן, אבל, חושב שבסוף ההורים אבל יכולים ליפול לאיזשהו קונספציה כזאת, שטוב, ראינו את זה, זה עדיין לא בשבילו. לכן קבעתי, אמרתי: "מגיל בר מצווה, דברו על זה".
מירי: מבר מצווה? לא לפני?
הרב ברוד: לא, אני אומר…
מירי: כי אני ממליצה לאימהות מגיל 12.
הרב ברוד: מעולה, מעולה. כי יש באמת מקרים שאימא אומרת: "שמע, יש לי… יש לי ילד בן 12, ואני כבר רואה לאיפה הוא מסתכל, איפה הוא גולש, לאן הוא פוזל, אני מבינה שהוא כבר שמה". אבל להרבה מאוד הורים הרבה יותר קל להם… גיל בר מצווה זה גיל שבו הילד, בכל מקרה, נכנס לתוך עולם של המבוגרים. פתאום הנחת תפילין, בר מצווה, עלייה לתורה, הוצאת ידי חובה בקידוש, הבדלה. הוא נכנס לתוך עולם… מקווה, אצל ה… החבר'ה ה… החסידיים.
מירי: עוד נושא, כן.
הרב ברוד: אז להרבה מאוד הורים הרבה יותר קל להגיד, כחלק מהשינוי הזה: "שעכשיו אתה נכנס לתוך עולם המבוגרים, בואו נדבר שיחה של מבוגרים, שעד היום לא עשינו, כי היית צעיר. מעכשיו, לפי התורה, אתה כבר עכשיו איש, אתה כבר מחוייב במצוות, בוא נדבר שיחה של מבוגרים. אבל זה שיחה שככה עושים רק בין אבא ואימא, לא עם חברים ולא עם כל מיני… כל מיני שכנים. והיות ולאבא ואימא קצת קשה, אז יש פה בן אדם שהוא בעצם מדבר עם שלושתנו ביחד". וזה קורה בצורה מאוד-מאוד יפה וטבעית.
מירי: מתי אתה עושה כזה להורים לילדים צעירים?
הרב ברוד: בקרוב. כאילו, קיבלתי תגובות רבות מאוד מהורים שאמרו: "קנינו את זה, אבל יש לנו ילדים יותר צעירים". אז חלק מהם שמעו אותי בבתי הספר, אבל באמת, כמו שהרגשתי לאחרונה… הגעתי לאחרונה למסקנה, שבאמת בסופו של יום, אני רוב הזמן דוחה אנשים, גם בקליניקה וגם בכלל בהרצאות, כי באמת בסוף הזמן מוגבל. והחלום שלי היה באמת לייצר איזה שהוא מוצר, שהוא נמצא באתר ואף אחד לא תלוי בי, בזמינות שלי. גם אם אני ישן, ילד בדרום אפריקה יוכל לראות את זה יחד עם ההורים שלו, בצד השני. גם בהמשך, יהיה גם באמת תרגומים לכל מיני שפות, שזה יוכל להתאים לכל נער דתי, חרדי, בארץ וברחבי העולם.
מירי: אני מאמינה בסיעתא דשמיא. ואני חושבת שההרצאה הזאת היא גם משנה חיים, וגם העובדה שזה מוצר דיגיטלי, שזה מוצר באמת שאתה יכול להיות בקרית מלאכי וילד ישמע את מה שיש לך לומר בצפון אפריקה - זה באמת מתנה גדולה שהטכנולוגיה נתנה לנו.
הרב ברוד: מאפשרת לנו, כן.
מירי: ממש. ובאמת שיחה… אני חושבת שצריכים… המוצר המקדים לזה צריך להיות באמת איזשהי שיחה לילדים יותר צעירים. אני חושבת שמבחינתך זה יכול להיות תהליך יותר קל…
הרב ברוד: כן, כן.
מירי: כי באמת [מגחכת] קשה לדבר לנערים מתבגרים, אבל לדבר על הגוף שלי ועל המרחב, ובאמת, לשמור על הילדים מגיל צעיר זה… זה…
הרב ברוד: נכון.
מירי: דבר כל-כך, כל-כך חשוב.
הרב ברוד: אני לגמרי שם.
מירי: יש איזה מסר שהיית רוצה ככה לסיים איתו?
הרב ברוד: כן. משהו מ… זה מסר… זה משהו… מה שגרם לי בסוף… כאילו, אני כבר הרבה שנים חולם לייצר את ההרצאה הזאת, אבל ממש לאחרונה, כאילו, תוך כדי… תוך כדי המלחמה שככה נכפתה עלינו, התקשרה אליי… לא, סליחה.
מירי: הכל בסדר?
הרב ברוד: נעצור.
מירי: אוקיי.
הרב ברוד: לא, אני, אני… יש כאן איזה שהוא, אהה…
מירי: אין בעיה. 52.
הרב ברוד: מצוין. אני אענה לך על התשובה שוב פעם.
מירי: עד… עד 53. [מרחוק]
הרב ברוד: כן.
מירי: יאללה, כן. אוקיי, כן.
הרב ברוד: אז ככה, אני כבר הרבה שנים חולם לצלם הרצאה כזאת, כאילו, לשבת, לכתוב אותה, להגיהה אותה, לשלוח אותה לכל מיני רבנים שיגיעו וככה ידייקו אותה. מה שגרם לי בפועל ממש לכתוב את זה, זה שבאמת לפני פרק זמן מסוים, בחוץ לארץ, נער חרדי התאבד, שם קץ לחיים שלו.
מירי: או-אה.
הרב ברוד: נער חרדי מקסים. כאילו, לפי התיאורים, ילד נורמטיבי, רגיל לגמרי, שמור, ירא שמיים, יש לו קשר מקסים עם ההורים שלו, עם החברים שלו, מצליח בלימודים. ילד באמת תקין לחלוטין. ומשום מקום, פתאום, כרעם ביום בהיר, שם קץ לחייו. נער בן 15. והייתי בקשר עם ההורים, ואבא שלו אמר לי כל הזמן: "אני לא מצליח להבין מה קרה, אני מנסה להבין מה הסיפור?". והוא אומר: "אני לא מצליח לדעת שום דבר". ואז הם לקחו, לקחו את הפלאפון שלו, יש לו פלאפון חסום כזה עם פילטר והגנה, בחו"ל. הם לקחו אותו לאיש מקצוע שפרץ אותו, והם עברו על הטלפון שלו. והנער הזה, הוא… הוא כתב לעצמו כמו יומן כזה, כמו הודעות… הודעות שמורות לעצמו, ששם הוא מתאר מה עובר עליו. והאבא שלח לי את כל ההודעות האלה בצילום וידאו, שהוא ככה מעביר הודעה אחרי הודעה, ופשוט נקרע לי הלב. את רואה נער נורמטיבי לגמרי, עובר שינויים כמו שכל נער עובר. בלבולים פתאום, ויצר, ונפילות, ותאוות, וכל מיני מחשבות שפעם לא היו לו, ותופעות פיזיולוגיות שקורות לכל נער מתבגר, וכל מיני הרהורים שפעם מעולם לא העסיקו אותו. ואת ממש רואה עליו, מהודעה להודעה איך הוא הולך ומסתבך, והוא הולך ובטוח…
מירי: אויש…
הרב ברוד: …שאין לו תקנה ואין לו תקווה, והוא גמור, והוא הכי גרוע. גם, הוא… יש שמה קטע שהוא… שהוא כותב: "אני הילד הכי גרוע בכל חדר שבו אני נמצא".
מירי: וואו.
הרב ברוד: משהו כזה, כאילו. והוא חי ממש עם איזושהי תחושה שהוא… אין, יש עליו עננה של אשמה. בסוף, מתוך איזשהו הבנה שאין לו תקווה ואין לו פתרון, הוא שם קץ לחייו. וזה נער שאני אומר לך באופן ודאי - אם הנער הזה היה רואה את ההרצאה הזאת, אני אומר לך שהוא היה חי איתנו היום.
מירי: וואו. נורא, וואו.
הרב ברוד: עכשיו, זה משהו מאוד מאוד קיצוני, כי באמת, [מירי נאנחת] רוב הנערים לא מגיעים לכל האזורים האלה. ואני כן יכול לומר מהניסיון שלי שהרבה מאוד נערים, הרבה מדי נערים, עוברים שנים איומות של דיכאון ושל כפייתיות ושל באמת חרדות קשות, פשוט בלי סיבה. מחוסר הדרכה, מתוך בורות מוחלטת. ואני משוכנע, באמת, שנער שיראה את ההרצאה עם ההורים שלו, גם ירוויח חיבור עצום עם ההורים שלו. הם ירוויחו חיבור איתו והוא ירוויח אותם. וגם באמת יקבל הדרכה ברורה ותורנית, ויעבור את השנים האלה בצורה בריאה ושמחה. אחר… גם אחר-כך יזכה להקים בית נאמן בישראל, מתוך בריאות הנפש ושמחה.
מירי: וואו. תודה רבה. אנחנו… אני אעלה, כמובן, קישור להרצאה, ויש איזשהו קוד של 10% הנחה, ואני אעלה גם את זה. וגם, דיברת על זה שאם קורה שהם שומעים את ההרצאה ואז נחשפים בעצם לאיזשהי פגיעה שהייתה, אז אני גם יעלה כמה מספרי טלפון שאתה תיתן לי, לאנשי מקצוע. כדי שהורים, באמת, יוכלו לטפל. מה שנקרא, להכות בברזל בעודו חם, ולכבות את השריפה לפני שהיא שורפת את כל היער.
הרב ברוד: אמן.
מירי: תודה רבה.
הרב ברוד: תודה רבה לך.
מירי: שת… שתמשיך להוסיף אור בעולם, זה ממש-ממש גאולה. תודה.
הרב ברוד: תודה רבה רבה.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Kommentarer