בזמן האפרטהייד בדרום אפריקה הוטל איסור על ייצור מכירה של אלכוהול לתושבים השחורים. אחת הדרכים לעקוף את האיסור הזה היה תפעולם של פאבים מקומיים שתופעלו על ידי נשים וכונו ״שיבינס״.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/03/2020.
[מוזיקת פתיחה]
מיכל: היי, ברוכים הבאים וברוכות הבאות לעוד פרק של "דברים שפספסתי בשיעור של 8:30 בבוקר" - אז אחרי הפסקה די ארוכה, אני חוזרת אליכם עם פרקים חדשים, שיעבירו לכם מעט מהזמן, בסגר הזה של הקורונה.
והפעם, תרבות ה-"Shebeens" בדרום אפריקה.
הקשר בין צריכת אלכוהול וה"שיבינס" נטוע בהיסטוריה הקולוניאלית, ובתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה. ההפקה והצריכה של בירת דורה, שיחקה תפקיד מרכזי בתרבות האפריקנית במשך דורות, כאשר יין וברנדי, יוצרו ונצרכו בדרום אפריקה מאז המאה ה-17.
במהלך המאה ה-19, הגבלות על ייצור ביתי של אלכוהול החלו להגיע לדרום אפריקה, והחל מ-1908, חלק מהרשויות המקומיות, כפו מונופול על ייצורה ומכירתה של בירת הדורה. [קול פתיחת פחית ומזיגת בירה]
האיסור על מכירת אלכוהול אירופאי לאפריקנים שחורים בוטל ב-1962, ומהלך זה הוביל באופן אבסורדי למעורבות גדולה יותר של העיריות במכירת אלכוהול, שבאה לידי ביטוי ביצירת מונופול. העיריות נדרשו לייצר ולמכור בירת דורה, ולהפיץ בירת מאלט, יין, ומשקאות אלכוהולים אחרים ב-townships, במתחמים שכונו "Beer Halls", מה שהפך את הסחר באלכוהול למקור הכנסה חשוב, והמרכזי עבור המדינה.
ומה עם אותם "שיבינס" אתם בטח תוהים?
אז מדובר במסבאות ביתיות, סוג של פאבים, בהן מכרו אלכוהול לשחורים בתקופה שהדבר היה לא חוקי בדרום אפריקה.
ישנם שלושה סוגים עיקריים ל"שיבינס" - הסוג הראשון היה דומה מאוד למועדוני הלילה [קולות של קהל במועדון לילה] שאנחנו מכירים כיום, ובהם הרבו לבלות צעירים, הושמעה מוזיקה חזקה, והפוטנציאל לעימות בין הלקוחות היה גבוה, בגלל האלכוהול כמובן.
הסוג השני היו ה"שיבינס" השכונתיים, שדומים לסוג הראשון, אך שונים בטווח הגילאים, ובהתפלגות המגדרית של הפוקדים אותם.
בסוג השלישי, ה-Conversational Shebeens, המוזיקה הייתה נמוכה, או לא קיימת לחלוטין, והמבלים לרוב היו משוחחים בינם לבין עצמם.
בזמן שמערכת החוק כולה עסקה בדיכוי שחורים, ה"שיבינס" סימנו התנגדות, והשגת חופש מאי-הצדק שכפה עליהם השלטון. היכולת להתקבץ, לשוחח, ולשתות אלכוהול, היו ביטוי לכך.
[מוזיקת ג'אז רגועה ברקע]
הנשים היו הלב הפועם של ה"שיבינס", עסקו בניהולם של מרבית המקומות, וכונו "Shebeen Queens" - "מלכות שיבין". עבורן, הצורך לקחת חלק בפעילות יזמית, נבע מהעובדה שלא היו קיימות הזדמנויות תעסוקה רבות, עבור נשים במערך העבודה. באותה תקופה המשרות שהוצעו לנשים כללו בדרך כלל עבודות כביסה, טיפול בילדים, אפילו זנות ודברים נוספים. נשים אפריקאיות שחורות רבות הצליחו להתחמק מהצעות מפוקפקות שכאלה, על ידי הקמת "שיבין" בבתיהן. עם עליית הצורך ביצירת מקורות הכנסה, לצד שימור תפקידה המסורתי של האישה האפריקאית, ייצור בירה, נשים הפכו לכוח מרכזי בהפעלת ה"שיבינס" וייצור האלכוהול.
אז מה הן בעצם עשו?
טוב, הניהול היומיומי של ה"שיבינס" כלל פיקוח כללי, ניהול המשימות, ומעקב אחר תהליך ייצור הבירה. ה-Shebeen Queens דאגו למקומות עבודה עבור נשים נוספות, כאשר העסיקו נשים צעירות בתור עוזרות, שיהיו אחראיות על הגשה או מכירה של אלכוהול, וסיפוק ריגושים מיניים עבור הלקוחות. הנשים הללו היו בדרך כלל אחיות של ה-Shebeen Queens, או בנות הזוג של הלקוחות שביקרו במקום באופן קבוע. המשכורות בדרך כלל שולמו באוכל, לינה או אלכוהול. אחד הקריטריונים המרכזיים שנדרשו כדי להיות עוזרת ב"שיבין", אם תהיתם, הוא להיות טובת מראה ומתוחכמת.
וגם לגברים היה תפקיד בתפעול ה"שיבינס", חלקם עסקו בניהולו, ונקראו "Shebeen-Kings", בזמן שאחרים עבדו כעוזרים במערך הפקת האלכוהול, הבערת עצים ומים, חפירת בורות ועוד.
[מוזיקת סיום]
זה היה עוד פרק של "דברים שפספסתי בשיעור של 8:30 בבוקר". מקווה שלמדתם משהו חדש.
אם בא גם לכם לכתוב פרק, ויש לכם זמן עכשיו בגלל הבידוד, יאללה, צרו איתי קשר ונוציא את זה לפועל.
אני מיכל פורת, הרבה בריאות לכולם ולהתראות בפרק הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários