top of page

דברים שפספסתי בשיעור של 8:30 בבוקר - מאבקן של נשות מצרים להשכלה

לפני פחות מ-100 שנה נשות מצרים הבינו שסוף העידן הקולוניאלי הוא הזדמנות מצויינת להילחם על זכות טבעית - ללמוד ולהשכיל, בדיוק כמו הגברים המצריים. בבתי הספר היסודיים ועד ספסלי האקדמיה, הנשים המצריות של תחילת המאה ה-20 היו פייטריות אמיתיות.

 

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/12/2018.

[מוזיקת פתיחה]

היי, ברוכים הבאים וברוכות הבאות לפודקאסט "דברים שפספסתי בשיעור של 8:30 בבוקר", הפודקאסט שהשם שלו ארוך יותר מהפרקים. מבטיחה. בכל פרק נחשוף בפניכם נושא, סיפור או תיאוריה שאולי פספסתם. והפעם - מאבקן של נשות מצרים לשוויון בהשכלה.

[מוזיקת רקע]

כשאני יושבת באולם ההרצאות, אני לפעמים מביטה ימינה ושמאלה, רואה את הסטודנטיות מסביבי ונדהמת מהעובדה שלפני פחות ממאה שנים, נשים לא יכלו ללמוד באוניברסיטה.

המאבק של הנשים המצריות להשכלה שווה לזו של הגברים, הוא מרתק במיוחד.

חינוך לנשים בכל הרמות והתחומים היה המטרה העיקרית של התנועה הפמיניסטית המצרית.

בזמן השלטון הקולוניאלי לא היו בתי ספר תיכוניים לבנות, לכן עם קבלת העצמאות הדרישה לשוויון בתחום הוצגה בפני הממשלה, יחד עם הדרישה להתיר לנשים ללמוד באוניברסיטאות.

בשנת 1925 נוסד תיכון "שוברא" לילדות, 37 שנים לאחר שנוסד התיכון הראשון לבנים.

תנועת Egyptian Feminist Union המשיכה במאבקה להקמת תיכונים נוספים לבנות גם בפריפריה. מאבק שנשא פרי, והוביל להקמת שלושה תיכונים נוספים בין השנים 1932 ו-1937.

התנועה קישרה בין כושר גופני, אנרגיה, אומץ וביטחון עצמי, שהיו נחוצים לנשים באותה העת. קישור זה הוביל את חברות התנועה ליזום הכנסת שיעורי חינוך גופני לבתי הספר לבנות, דבר שיושם באופן מלא עד סוף שנות ה-20.

בדו"חות שפורסמו בשנות ה-30 וה-40, הוכח כי תלמידות השיגו הישגים מרשימים בהשוואה לתלמידים שלמדו לצידם.

בזמן שנשים רבות עשו את צעדיהן הראשונים מחוץ לבית תוך שהן עוזרות לנזקקים, נשים מהמעמד הבינוני והגבוה שאפו לרכוש השכלה באופן שווה לגברים המצריים.

בשנתה השנייה של האוניברסיטה המצרית בקהיר, הוקם בה אזור נפרד לנשים בו התקיימו הרצאות ביום שישי, יום המנוחה השבועי. הרצאות אלו חיברו יחדיו נשים מהמעמד הבינוני והגבוה ששאפו לפיתוח עצמי. תוכנית ההרצאות סיפקה לנשים הזדמנות להרחיב את אופקיהן, אך בצורה מצומצמת יחסית, דבר שהתאים לשאיפותיהן של רוב הנשים באותה התקופה.

אבל לא הכל הלך חלק.

אגף הנשים באוניברסיטה נסגר לאחר פחות משלוש שנים, בעקבות עוינות מצד גברים שמחו על פלישת הנשים למרחב שלהם. הכסף שנחסך לאחר סגירת האגף הועבר למימון לימודיהם של שלושה סטודנטים מצריים בחו"ל. מספר נשים הצליחו להשתחל לקורסים הרגילים, אך לא היו אלה נשים מוסלמיות, אלא יהודיות, אירופאיות ונוצריות.

בשנת 1929 תמכו רקטור האוניברסיטה ובעלי תפקידים נוספים בדרישותיהן של הנשים. באופן חשאי, איפשר הרקטור לקבוצה קטנה של נשים ללמוד באופן מלא באותה השנה, עת הסתיים המחזור הראשון של התיכון לבנות. הסטודנטיות השתלבו בפקולטות למדעי הרוח, משפטים ומדעים מדויקים. אותן נשים זכו להצלחה גדולה ואחת מהן אף סיימה ראשונה במחזור כבר ב-1931.

על אף הפתיחות שהתגלתה, נעשו צעדים על מנת לשמור על הפרדה מגדרית באוניברסיטאות, כאשר הושיבו את הנשים בקדמת אולם ההרצאות והוקצה להן מרחב פנאי ולמידה משלהן.

בשנת 1942 הוקמו שתי אוניברסיטאות נוספות - באלכסנדריה ובקהיר. שתיהן אפשרו לנשים ללמוד בקורסים מסוימים בלבד.

בשנת 1956 נוסד הקולג' למורות, שהפך בהמשך לקולג' לנשים, והיווה שלוחה של האוניברסיטה החדשה שנפתחה בקהיר.

אבל דבר מעניין באמת קרה בשנת 1962, בזמן שמרכז החינוך האיסלאמי הוותיק פתח את שעריו גם לנשים. פעולה זו היוותה הזדמנות לנשים ממשפחות מוסלמיות שמרניות לרכוש השכלה אקדמית.

לאט לאט נפתחו מסלולים נוספים לנשים באקדמיה, החל מלימודי עבודה סוציאלית ועד לימודי אמנות ומוזיקה.

[מוזיקת סיום]

אז זה היה עוד פרק של "דברים שפספסתי בשיעור של 8:30 בבוקר". מקווה שלמדתם משהו חדש.

נשמח לקבל רעיונות והצעות לפרקים הבאים, כי די בטוח שיש דברים שאנחנו פספסנו, ואתם לא.

אני מיכל פורת, נתראה בפרק הבא.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

4 views0 comments

Commentaires


bottom of page