כל מי שחיו כאן בשנות ה-90 זוכרים את המראה השדוף של הדוגמניות שהופיעו בכל הפרסומות והמגזינים הנחשבים, כחלק מטרנד שזכה לכינוי ״הירואין שיק״. לצידו, קשה היה להתעלם גם מהאופנה הספורטיבית שצברה תאוצה והשתלטה על כל חנויות הבגדים. אבל מה הקשר בין בניהם? צללנו לעומקו של הרומן המוזר הזה. כותבת הפרק: הדס ארצי
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/05/2020.
[מוזיקת פתיחה]
מיכל: היי, ברוכים הבאים וברוכות הבאות לעוד פרק של "דברים שפספסתי בשיעור של 8:30 בבוקר". בכל פרק נציג בפניכם נושא, סיפור או תיאוריה שאולי פספסתם.
והפעם, "הרואין שיק ואופנה ספורטיבית בשנות התשעים".
[מוזיקת פתיחה מסתיימת]
[קול של גלים] בחוף ים נידח בבריטניה, בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים, צילמה צלמת מתחילה ששמה קורין דיי, ילדה בת שש עשרה, חיוורת ורזה, חשופת חזה, רצה במורד הדיונות. שמה של הילדה, קייט מוס, היה אז אנונימי לחלוטין. ואולם, שם זה עתיד היה להפוך מוכר מאוד ושנוי במחלוקת באותה מידה, ולגלם רבות מהחששות ומהבעיות שקשורות בצעירים בעולם המערבי באותה התקופה, ובשנים שבאו אחריה.
הסיבה לכך היא שקייט מוס נתפסה כפנים של ה"הרואין שיק". סגנון הופעה שהפך פופולרי בשנות התשעים, ואופיין ברזון חולני, עור חיוור, הבעה אדישה וחלולה, ועיגולים כהים מתחת לעיניים. המראה הזה נתפס כמעיד לשימוש בסמים, וכמייצג שלילה של ערכים ומוסכמות חברתיים, ולפיכך כונה על שם הסם הממכר.
[מוזיקה קצבית]
במקביל ובנפרד, המשיכה להתפתח האופנה הספורטיבית. אופנה ספורטיבית כוללת מגוון פריטי לבוש נוחים, שעיצובם מושפע מצו האופנה העכשווי, ואשר מבוססים במידה משתנה על בגדים שפותחו עבור עיסוק בספורט. מלבד הנוחות, אופנה ספורטיבית מאופיינת בפריטים שניתן ללבוש בצירופים שונים, מה שנקרא "מיקס אנד מאץ'", חצאיות ומכנסיים עם חולצות, ז'קטים ואימוניות מסוגים שונים. היא מורכבת מבגדים שנחשבים קלים לטיפול, עשויים בעיקר מכותנה שניתן לכבס ולייבש בבית. כמו כן, בגדים שמזוהים כאופנה ספורטיבית הם נגישים, וניתן ללבוש אותם באופן עצמאי, ללא צורך בסיוע של עובדות משק בית שסייעו לנשים להתלבש בעבר.
היא מזוהה גם עם התרבות האמריקנית, שנחשבת לתרבות שתרמה במיוחד לפיתוחה, ומהמחצית השנייה של המאה העשרים הפכה לצורת הלבוש הנפוצה ביותר בעולם. אם נסכם באופן מכליל יותר, לא מדובר בבגדי ספורט. אופנה ספורטיבית היא כנראה בעצם כל מה שאתם, ואנחנו, לובשים ולובשות.
נראה שבין שני הסגנונות הללו, "הרואין שיק" ו"אופנה ספורטיבית" יש ניגודים רבים. הרואין שיק מתקשר לחולי גופני וחברתי, ומכפיף את אידיאל היופי הנשי לתכתיבים של רזון קיצוני. לעומת זאת, עיסוק בספורט, שממנו שואבת השראה אופנה ספורטיבית, מתקשר פעמים רבות לגוף בריא, וכתוצאה מכך, כמובן, לנפש בריאה. כמו כן, סגנון אופנתי זה שחרר את בני האדם בכלל, ואת הנשים בפרט, מבגדים מגבילים ולא נוחים. כלומר, בעוד האופנה הספורטיבית התירה את כבלי המחוך, ההרואין שיק מחק את החמוקיים הנשיים.
[מוזיקה קצבית]
לצד ניגודים אלה יש גם נקודות השקה. הללו הביאו לכך שבשנות ה-90 נוצרה נקודת מפגש בין שני הסגנונות, ומספר קמפיינים שהושקו באותה תקופה הושפעו משניהם.
דוגמה לכך הוא הקמפיין למותג "קלווין קליין", שבו כיכבה קייט מוס בת ה-19. באותו קמפיין נראית מוס הצעירה עם הגב למצלמה, עצמות עמוד השדרה שלה בולטות, והרזון שלה מובלט גם כן. היא מצולמת בעירום חלקי, לובשת לגופה מכנסי ג'ינס גדולים ממידותיה, וכאמור מכנסי ג'ינס שייכים במובהק לאופנה ספורטיבית, ברישול שנראה מכוון, מה שיוצר מראה מעט אנדרוגיני. הג'ינס משופשפים ובעלי צבע בלתי אחיד, שמעיד על השפעה של סגנון הגראנג'.
מבחינת האופנה, הצילום הזה לא שונה מהותית מקמפיינים של אותה החברה משנות ה-80, שגם בהם מופיעים ג'ינסים בגזרה גבוהה, עם השפעה מרומזת של גראנג'. ואולם, האווירה שמשרים הצילומים בקמפיינים הללו שונה לגמרי. הצילומים משנות ה-80 משדרים חיוניות, תנועה, קצב, דינמיות ונעורים. לעומת זאת, הצילום של מוס משדר קודרות, סטטיות, דכדוך, קיפאון ואדישות.
אז מה הוביל לשילוב הבלתי טבעי הזה בין הרואין שיק לאופנה ספורטיבית?
נראה שיש כאן יחסי גומלין.
החיבור של הרואין שיק עם מוצרים של אופנה ספורטיבית, שכבר הייתה פופולרית ונגישה, הפכו את הסגנון המרתיע לקל יותר לעיכול, כלומר, החיבור הזה אפשר ליצור גרסה פופולרית של ההרואין שיק שצמח תחילה מתרבות שוליים. אפשר לשער שהקלילות והנוחות שאליהן מתקשרת האופנה הספורטיבית מאזנות מעט את הקודרות וההרס העצמי שמשדר ההרואין שיק.
יחד נוצר מראה חדש שמשך את הקונים והקונות ועורר אצלם הזדהות, מה שאיפשר למעצבים ולמעצבות להטמיע את הסגנון בתרבות הצריכה ולממש את הפוטנציאל המסחרי שזיהו ב"הרואין שיק".
לצד זאת, נראה שהאופנה הספורטיבית זכתה לקידום בזכות החיבור עם ההרואין שיק. אפשר לשער שהסיבה שחברות אופנה בחרו לשלב את הסגנון השינוי במחלוקת בקמפיינים מסחריים, היה הצורך לרענן אותה. מסקירת ההתפתחות של האופנה הספורטיבית, עולה שמאז שנות ה-20 של המאה ה-20, בכל עשור היו בסגנון זה מספר שינויים אופנתיים בולטים שתרמו לעושרו וחיזקו את מעמדו.
ואולם, דווקא בעשור האחרון של המאה הקודמת נדמה שההתפתחות ושהחדשנות של האופנה הספורטיבית נבלמו במקצת. הטרנדים הבולטים של שנות ה-90 הפציעו כבר בסוף שנות ה-80, ובשנות ה-90 הפכו לפופולריים יותר, ותפסו תאוצה. ייתכן שחברות האופנה ששילבו הרואין שיק בצילומים לקמפיינים שלהם, ראו בו אמצעי לרענן את המותג שלהן, גם מבלי לחדש באופן ניכר את הבגדים עצמם. החידוש בסגנון ההופעה היווה תחליף לחדשנות בפרטי הלבוש, ואמצעי לחבר את האופנה הספורטיבית לרוח התקופה.
כאמור, הרואין שיק שיקף במידה מסוימת את הלך הרוח של הצעירים בשנות ה-90, שהיה קודר, מבולבל, ואפל יותר מזה של שנות ה-80, שמזוהה יותר עם שמחת חיים ועם תרבות הרייב. לכן, למרות ששנות ה-90 נשענו על העשור שקדם להן מבחינת עיצוב פריטי לבוש, שינוי הלך הרוח, אשר הביא לליהוק דוגמניות בעלות מראה שונה בתכלית מהמראה שבלט בשנות ה-80, יצר הבדלים ניכרים בקמפיינים של חברות האופנה בין שני העשורים, והביא בעקיפין לרענון של האופנה הספורטיבית. המראה של הדוגמניות, הבעותיהן, והתנוחות שבהן ניצבו, השפיעו על האווירה בצילומים בכללותה, והביאו להדגשת ההבדלים. לכן, נראה שאף שהרואין שיק שיקף תופעות חברתיות, ואולי אפילו השפיע עליהן, הסיבות לכך שהפך כל כך פופולרי, הן דווקא מסחריות.
[מוזיקת סיום]
זה היה עוד פרק של "דברים שפספסתי בשיעור של 8:30 בבוקר" שכתבה הדס ארצי. תודה רבה הדס.
אתם מוזמנים להיכנס לפייסבוק ולעשות לייק לעמוד שלנו, וגם לכתוב פרק בעצמכם אם תרצו.
אני מיכל פורת, להתראות בפרק הבא.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
コメント