top of page

אמא, תקני לי - פרק 1 - לפני הכל, בואו נכיר קצת

בפרק הראשון תוכלו להכיר אותנו - אילת פוזניאק, יועצת לכלכלת המשפחה, ונועם ברעם - מדריכת הורים. מוזמנים להאזין לאני מאמין שלנו - כל אחת במקצוע שלה, ובחינוך כלכלי, בפרט. כמובן, נספר גם על הנושאים שנדבר עליהם בפרקים הבאים, יהיה כיף.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/10/2021.

פרק 1 - לפני הכל - בואו נכיר קצת.

פתיח: "אמא, תקני לי!" אמא תקני לי - פודקאסט על הורות, כסף ומה שביניהם.

אילת: טוב, אז מה?

נועם: וואו מרגש.

אילת: מוזר.

נועם: מתרגשת?

אילת: לא, מוזר לי.

נועם: מוזר לך? למה מוזר?

אילת: כי אנחנו מכירות, לא יודעת, 200 שנה? ועכשיו אנחנו יושבות מול מיקרופון אחת מול השנייה,

נועם: אני בקושי רואה אותך.

אילת: כן, כי המיקרופון מסתיר. והסטאפ הוא נורא מוזר ויש פה כביסה.

נועם: ויש כביסה וגיטרות.

אילת: יש כביסה וגיטרות וכאלה.

נועם: זה הפודקאסט הראשון שלנו.

אילת: תראי, אני שותפה חברה בפודקאסט אחר.

נועם: זה נכון, יש לך תפקיד.

אילת: אני היוזמת ולוקחת את הקרדיט של פודקאסט אחר.

נועם: לגמרי, לגמרי וכבר יש לך ניסיון עם מיקרופונים.

אילת: יש לי ניסיון עם מיקרופונים, אבל הנה, טבילת האש שלך במיקרופונים.

נועם: לגמרי, מלחיץ משהו אבל יהיה בסדר.

אילת: טוב, נספר רגע למה אנחנו פה?

נועם: יאללה, תתחילי.

אילת: טוב, אז אנחנו בעיקרון נעשה את זה ככה, זה התחלה. אנחנו לא לגמרי יודעות מה הולך לצאת מכל הדבר הזה. עלה לנו איזשהו רעיון לשלב בין שני התחומים שלנו. אני חושבת שהוא נבע מהצורך שלנו לשתות קפה יותר מפעם בשבוע ביחד (צוחקת) בואי נודה בזה רגע.

נועם: צורך חשוב. מעניין גם את כל האנשים, כל העוקבים.

אילת: לגמרי. ורצינו שיהיה לזה איזה משהו מקצועי, איזושהי אסמכתא. אנחנו יושבות לעבוד.

נועם: באנו לעבוד.

אילת: באנו לעבוד. לא באנו לשחק, מה שאנחנו בדרך כלל עושות.

נועם: לגמרי, לגמרי.

אילת: ופתאום יש פה מיקרופון. אנחנו יכולות לחפור את החפירות הרגילות שלנו, פשוט שאנשים ישמעו את זה. אז אני לא יודעת אם זה יעניין מישהו, אבל בעיקרון שני התחומים שלנו זה הורות שזה מה שאת מתעסקת איתו, הדרכת הורים ואחר כך תסבירי קצת יותר לעומק ואני כלכלת המשפחה. ולשתינו יש ילדים. כלומר, הנושאים האלה מאוד, מאוד נוכחים בבית ביומיום שלנו.

נועם: נכון.

אילת: דיברנו על זה גם שאנחנו נוטות להתייעץ אחת עם השנייה על הנושאים האלה ועוד מיליון אחרים. אז אמרנו כאילו חבל שלא,

נועם: לשתף עוד אנשים.

אילת: כן. וחבל שלא התחלנו להקליט את זה לפני איזה חודשיים כשרק התחלנו לדבר על זה.

נועם: לגמרי.

אילת: היו יוצאים פרקים מדהימים. אבל יצאו בסדר.

נועם: יהיה בסדר, אנחנו מאמינות בעצמנו. אני חושבת שזה התחיל באיזשהו מקום ששתינו יצאנו לדרך חדשה.

אילת: כן.

נועם: יחסית לא מזמן. את עוד לפניי.

אילת: אני שועלה ותיקה. (צוחקת)

נועם: אני חושבת שכל הזמן אנחנו בדקנו איפה המקומות שלנו משתלבים אחד עם השני. כאילו תמיד בתחום שלך, בתחום שלי תמיד חיפשנו דברים משותפים ופה זה היה די קל למצוא את המקום הזה. גם ראינו אני חושבת גם את, גם אני, שהרבה אנשים מחפשים תשובות לשאלות.

אילת: נכון.

נועם: בעיקר בוער להורים לילדים צעירים ומתבגרים זה הנושא של דמי כיס. אז זה משהו שהתחיל להדליק בנו את הניצוץ הזה של אוקיי, אולי יש לנו פה משהו.

אילת: כי היו לנו מאוד, הרבה מאוד דעות על הדבר הזה.

נועם: לגמרי. ואני חושבת שבהרבה דברים אנחנו מסכימות, אבל בהרבה דברים לא וכל אחת רואה את הדברים אחרת וגם לוקחת את הדברים אחרת בבית שלה.

אילת: כן.

נועם: בחינוך שלה של הילדים. ואמרנו רגע, אולי יש לנו פה משהו שאנחנו יכולות לחשוב על משהו משותף. ניסינו לחשוב על פלטפורמה. אני לא זוכרת איך הגיע הרעיון של הפודקאסט אבל הוא הגיע. אולי כי,

אילת: זה כאילו מתאים לי להגיד את זה, כי יש לי מיקרופונים וסט-אפ,

נועם: אנחנו חיות את זה דרך יאיר.

אילת: כן. אז מתאים לי להגיד את זה, אבל אני חושבת שהרעיון לפרויקט משותף מלכתחילה בכלל עלה ממך. שלחת לי פעם אחת באינסטגרם איזה בית קפה חדש או משהו כזה ואמרת,

נועם: יאללה בואי נעבוד שם. לגמרי.

אילת: משם התחיל הרעיון של אולי נעשה משהו ביחד. מאוד שטחי הדבר הזה.

נועם: בסדר. העיקר שבסוף זה מקבל משמעות. ההתחלה היא לא משמעותית.

אילת: נכון, אולי היה עדיף שלא נספר את זה. לא.

נועם: לא, זה חשוב, זה חשוב. שיבינו מה הדברים שחשובים לנו בחיים קודם כל.

אילת: קפה.

נועם: בסדר, אני חושבת שזה קודם כל, דבר מאוד, מאוד חשוב להורות קודם כל. שאמא תחשוב על עצמה.

אילת: האמת שאני מסכימה.

נועם: קודם כל, אמא מאושרת זה ילדים מאושרים, נכון?

אילת: גם אבא, אגב.

נועם: גם אבא, אבל אנחנו פה שתינו.

אילת: נכון. הנוכחות של האבא היא בבית.

נועם: יש נוכחות. כרגע זה אמא. כשהתחלנו לחשוב על הרעיון הזה באחת מפגישות הקפה שלנו שזה היה מצחיק כי תמיד היינו יושבות שלוש שעות מדברות ואז נזכרות שרגע, יש לנו משהו לעבוד עליו. ואז אמרנו רגע, למה שאנחנו נשבור את הראש לבד? אולי נפנה לעוקבים שלנו ונשאל אותם מה הם רוצים לשמוע, מה מעניין אותם בתחום הזה ובאופן מפתיע אולי לא, קיבלנו הרבה מאוד פניות, שאלות, בקשות.

אילת: מפורטות יותר, מפורטות פחות.

נועם: ממש.

אילת: הציפו אותנו בצורה טובה.

נועם: לגמרי. וישבנו והתחלנו לחשוב מה אנחנו רוצות לעשות עם כל החומרים והשאלות והרעיונות.

אילת: כן, ואולי זה גם המקום להגיד, אני מניחה שאנחנו נחזור על זה עוד כמה פעמים, אבל שבתחומים האלה הכל קשור להכל. ובכל פעם שניסינו ליצור איזשהו מבנה מסודר, גילינו שזה קשה,

נועם: חזרנו לאותו בסיס.

אילת: כן כי באמת הכל קשור להכל ויש איזשהו גיידליין שאנחנו נעבוד לפיו, אבל אנחנו מתנצלות מראש שאנחנו הולכות לעבוד בצורה יותר זורמת. אנחנו שתיים שלא אוהבות תסריטים ולכן יש דברים ש… שנחזור עליהם, יש דברים שישמעו כזה לא קשורים שנחזור עליהם. כאילו זה יכול להיות טיפה מבולגן מדי פעם.

נועם: יהיה איזשהו קשר הדוק בין הפרקים.

אילת: אנחנו נשתדל להישאר בסנטר.

נועם: לגמרי. כמו שאנחנו מתכננות כרגע עד כמה שאפשר לתכנן. ואני חושבת שהסיבה שהדברים חוזרים כי בסוף הכל מתקשר לאותם מושגי בסיס.

אילת: כן.

נועם: גם מושגים בהורות מהצד שלי. גם מושגים בכלכלה מהצד שלך. שזה דברים שהם יהיו באמת הבסיס שלנו, הסנטר שילכו איתנו לאורך כל הדרך. אז אנחנו ננסה כבר בהתחלה יותר לפשט ולהסביר כדי שזה יהיה ברור יותר גם בנושאים הבאים שאנחנו ניגע בהם. ואני חושבת שברגע שמבינים את העקרונות אז כל הורה יכול לדעת למה הוא מתחבר יותר, למה פחות. שוב, אנחנו פה בגישה של לא להגיד יש דרך אחת לעשות את הדברים.

אילת: לגמרי, לגמרי.

נועם: אלא אנחנו באות לפתוח רגע את הראש, להראות לכם את האופציות, לדבר בינינו. לפעמים אולי נצליח לשכנע אחת את השנייה ש...

(צוחקות)

נועם: אם הדרך שלה טובה יותר, טובה פחות, אבל באמת זה כל אחד נורא, נורא אישי ולפי האני מאמין שלו ואיך הוא רואה את ה… נתחיל במושג ראשון, אולי חזון המשפחתי שלו. נדבר על זה אחר כך יותר. אבל זה, זה מה שיוביל כל משפחה בסוף לפי זה, זו הדרך שהיא תפעל. אין פה נכון, לא נכון.

אילת: כן. אני גם חושבת שיש פה את עניין הניסוי וטעיה שזה שוב, גם נכון לשני התחומים האלה. שתינו עושות את זה הרבה, דואגות להגיד אחת לשנייה מתי טעינו ומתי צריך אולי לעשות פיין טיונינג.

נועם: כולנו.

אילת: אבל לא כולם אני מניחה יודעים, א' מה זה חזון משפחתי. אנחנו נהיה על זה ואת תסבירי, אבל גם כשהם יבינו, האם ישבנו פעם וחשבנו? האם בדקנו? האם דיברנו על זה? אם זה זוג, האם דיברנו אחד עם השנייה, אחד עם השני.

נועם: לגמרי.

אילת: מה עומד שם?

נועם: נכון. אני חושבת שהמטרה פה היא בעיקר לפתוח להורים שיאזינו לנו בתקווה את הראש לחשוב רגע ולעשות עם עצמם שניה איזו פאוזה ורגע, איפה הדברים שאני רוצה להתמקד בהם? מה עשיתי יותר? מה עשיתי פחות בהורות שלי?

אילת: לגמרי.

נועם: ומפה איך אני לוקח את זה לכיוון הכלכלי ואיך אני בכלל מחנך לכסף, לכלכלה, לכל המושגים שאנחנו רוצים ללמד אותם בחיים. כי בסוף המטרה שלנו כהורים וזה האני מאמין שלי, אני חושבת שאת גם תתחברי לזה, זה להכין את הילדים שלנו לעולם האמיתי, לתת להם את הכלים.

אילת: לגמרי.

נועם: ומה זה העולם האמיתי אם זה לא קשור לכסף.

אילת: זה חלק מזה. זה שם, זה שם.

נועם: נכון.

אילת: אי אפשר לברוח מזה.

נועם: עד כמה שאנחנו לא רוצים להתעסק בחומרי, אבל זה משהו שיקיף אותם בסוף מכל כיוון. ואנחנו רוצים להכין אותם לזה. אז בואי שניה, אולי נחזור אחורה, אולי קפצנו יותר מדי קדימה?

אילת: יאללה תספרי מי את.

נועם: אז אני נועם. אני מדריכת הורים בגישה של אדלר. וההורים שאני בעיקר רואה, מקבלת בקליניקה זה הורים לילדים צעירים מלידה עד גיל 8-9. ממש גילאים צעירים של גן, בית ספר יסודי. מאמינה מאוד שאנחנו צריכים כמו שאמרתי, להכין את הילדים שלנו לחיים האמיתיים וצריכים לתת להם את הכלים האלה. ושוב, אין פה דרך אחת נכונה או לא נכונה בהורות, אלא ברגע שאנחנו, אני חושבת שזה מה שאני עושה לרוב בתהליך עם הורים. זה כבר בפגישה הראשונה איפשהו לעשות איזשהו שינוי במודעות, בהסתכלות, על מי אנחנו? איפה הילד? איפה אנחנו ביחס לילד? איפה הילד ביחס אלינו? וברגע שאנחנו מבינים שאין פה אחד מעל השני, אלא אנחנו רגע מסתכלים אחד על השני כבני אדם שווי ערך, אנחנו יכולים לראות דברים אחרים. וילדים הם ילדים שמבקשים מאיתנו כל הזמן דברים. יש להם בקשות. לרוב סמויות, בסדר? זה לא רק בקשה של "אמא תקני לי" אפרופו כסף ורכישות. אבל יש להם הרבה בקשות סמויות. ואנחנו צריכים לדעת לשמוע אותם. וברגע שאנחנו לא מסתכלים על זה כהם נגדנו על כל אתגר שעולה לנו במהלך ההורות, אנחנו יכולים לראות את זה אחרת. ודברים נראים אחרת, והאווירה המשפחתית הרבה יותר רגועה ונעימה ושיתוף פעולה. ואני חושבת שזו המטרה, בעיקר בתהליכים שאני מלווה את המשפחות. הדרך הזאת היא דרך שהגיעה אחרי הרבה שנים בכלל בתחום אחר. בכלל הגעתי מתחום ההייטק כיועצת ארגונית, שזה עוד משהו שמשותף לנו בעבר.

אילת: נכון.

נועם: אז הייתי יועצת ארגונית המון שנים בכמה חברות הייטק גדולות. אבל איפשהו כשנולד אימרי, הבכור שלי, שהיום הוא בן 6 וחצי, הייתי בהדרכת הורים קבוצתית כשהוא היה בן שנה. ואיפשהו שם כבר היה בי הניצוץ שזה משהו שאני יודעת שאני אתעסק איתו.

אילת: זה היה שם עוד לפני. רק היית צריכה, כאילו זה היה מאוד ברור שאת כן צריכה לעסוק בזה עוד לפני שהיו לך ילדים.

נועם: זה היה ברור להרבה אנשים מסביבי, לאו דווקא אליי. אבל לאו דווקא לי. אבל כן, איפשהו שהוא היה בן שנה ועשינו קורס קבוצתי באדלר, משהו שמה כבר התחיל לדגדג לי ואמרתי איפשהו אני אתעסק עם זה. אני גם זוכרת שהמנחה שלי שעד היום אני בקשר איתה, אמרתי לה "אני יודעת שאני אלמד את זה יום אחד, אני יודעת שאני אתעסק עם זה". לקח קצת זמן כי לצאת מהייטק,

אילת: החיים.

נועם: כן, החיים, לצאת מהייטק, כלוב זהב בכל זאת זה לא כזה פשוט. אבל קצת לפני הקורונה כאילו הרגשתי שהקורונה עומדת להגיע. עשיתי את השינוי הזה ועם הקורונה זו רק הייתה הזדמנות מדהימה. זה גם תקופה אני חושבת שהרבה הורים שפתאום חוו את הילדים שלהם 24/7 בבידודים,

אילת: וואו, זה היה קשוח.

נועם: בית, ממש קשוח ופתאום הורים התמודדו עם דברים שהם אולי לא ראו עד היום, אולי לא היו צריכים להתמודד איתם. כי בסוף יש לנו שגרה. קמים בבוקר, הולכים לעבודה, הילדים במסגרות, חוזרים, כמה כבר יוצא להורה הממוצע לראות את הילד בשעות אחר הצהריים, ערב כשיש חוגים, חברים, מיליון פעילויות? בדרך כלל הזמן המרוכז זה סוף שבוע. פתאום זה היה כזה וואו, יום יום אותו דבר.

אילת: כל היום. כל הלילה.

נועם: בין ארבעה קירות רק המשפחה. בלי עזרה של סבים, סבתות, בייביסיטר. ופתאום הורים נפגשו עם הרבה דברים שהם יותר אוהבים בהורות שלהם, פחות אוהבים בהורות שלהם. ועלה צורך מאוד, מאוד גדול. אני חושבת שזו הייתה תקופה שהרבה מאוד הורים פנו להדרכת הורים. פנו לאיזושהי הכוונה, יעוץ, הבינו שהם צריכים להתנהל קצת אחרת. אז כן, זו הייתה תקופה כנראה נכונה בשביל להתחיל את זה. וזהו. קצת על הילדים שלי. אז דיברתי על אימרי שהוא בן 6 וחצי, עלה לכיתה א' בשבוע שעבר.

אילת: איזו הזיה.

נועם: בדיוק חזרתי מאיזה טקס כיתות א'.

אילת: הזיה.

נועם: ממש. לא ברור איך הג'וק הזה כבר נהיה גדול והולך בשיא הביטחון לבית ספר. ויש את אלון שבן שנתיים וחצי,

אילת: שמתנהג כמו בן 8. (צוחקת)

נועם: שמתנהג כמו בן 8, אבל עם זאת צריך לזכור,

אילת: שהוא בן שנתיים וחצי.

נועם: הוא בן שנתיים וחצי עם כל תופעות סביב הגיל שנתיים הנפלאות שיש.

אילת: כיף.

נועם: אבל כן, גם אותם מגלים באהבה והבנה ש...

אילת: ורוצים למרוט שערות לפעמים, בואי.

נועם: נכון, לגמרי. לגמרי. אני רוצה ואני עכשיו ואל תגעי בי, זה לגמרי. אבל כן, בסוף אני חושבת ששוב, חלק מהשינוי זה שאתה מבין. בדיוק השבוע כתבתי על זה ודיברתי על זה. אתה מבין שזה שלב התפתחותי כל כך, כל כך חשוב בשבילו ואתה משחרר, כל הגישה שלך משתנה.

אילת: כן, זה הרבה עניין גם של סדרי עדיפויות פה, של מן הפנמה כזאת של זה ככה וזה טוב שזה ככה, אז כאילו בוא נראה איך אנחנו מתמודדים עם זה במקום לכעוס על זה.

נועם: לגמרי. והרבה יותר משחררים והרבה יותר מאפשרים. אבל זה גם ילד שני אז זה אחרת. כבר אתה בא עם ניסיון של הילד הראשון.

אילת: עשית את כל הטעויות על הילד הראשון.

נועם: לגמרי. אני חושבת שאני גם אמא עם הרבה יותר כלים. בגלל הלימודים שלי והעבודה. אז אני עם הרבה יותר כלים בילד השני. וכן, הילד השני יש אופי משלו, אולי נדבר על זה גם באחד הפרקים על ההבדלים. זהו אני חושבת וכן, הנושא הכלכלי עם אלון מן הסתם הוא עוד רחוק. אני עוד לא מכניסה אותו למקום הזה ועם אימרי איפשהו בשנה, אולי קצת יותר האחרונים, קצת יותר מדובר. אני חושבת שזה התחיל, בדיוק אתמול ניסיתי להיזכר. בבידוד הראשון אני חושבת.

אילת: היה את החנות הזאת שעשיתם. עשיתם מן כזאת יצירה,

נועם: בדיוק, בדיוק. בדיוק. אלון קיבל ליום הולדת מסבא וסבתא עגלת סופר עם כל המוצרים של הסופר וממש ישבנו ועשינו סופר. אחרי זה אימרי העלה את זה רמה למסעדה וישבנו, הכנו שטרות של כסף, תמחרנו כל מוצר. וזה היה ממקום של אני חושבת, בבסיס שלי ראיתי את זה כמקום למשחק חווייתי לחשבון.

אילת: שגם מחזיק הרבה זמן, אפשר כזה מעל שעה. כמה זמן? כמה זמן עבר? (צוחקת)

נועם: זה גם כולל את ההכנות וגם לקחת את המשחק ומההתלהבות גם משחקים בו הרבה זמן. ואז כן, פתאום רגע חשבתי. אני מלמדת אותו פה מושגים מאוד, מאוד חשובים.

אילת: כן.

נועם: ואז דיברתי איתך אחרי זה ואני חושבת שאיפשהו שם אולי התחיל הדבר הזה לחלחל בי שאני צריכה קצת להכניס לו את המושגים של כסף, של התנהלות עם כסף, של כמה דברים עולים, שבכלל דברים עולים.

אילת: צרכנות.

נועם: לגמרי.

אילת: אנחנו ממש נדבר על זה כי,

נועם: נכון.

אילת: טוב, כי הגישה שלי שאפשר להתחיל אפילו מגיל צעיר יותר. שם יש לנו קצת ויכוחים.

נועם: נכון.

אילת: שם יש לנו קצת זה. שאני אספר?

נועם: כן, ספרי.

אילת: אני אילת פוזניאק. כן, התברכתי בשם פרטי ושם משפחה לא קלים.

נועם: מתעתעים.

אילת: לא קלים בכלל. אילת כמו העיר כי ככה ההורים שלי החליטו והפסקתי להתווכח עם זה באיזה גיל 3.

נועם: ספרי שגם גדלת שם.

אילת: נכון. אני תושבת אילת במקור, נולדתי באילת, גדלתי באילת עד גיל 19-20 כזה. ויש לי איזה וויק ספוט לעיר הזאת. אז פוזניאק הגיע מהנישואים. אני נשואה ליאיר פוזניאק שהוא פודקאסטר ותיק ומהולל,

נועם: ידוע, ידוע.

אילת: יש לי שני ילדים, יואב בן 6 וחצי שנולד עשרה ימים לפני אימרי של נועם. לא יודעת איך הצלחנו לתזמן את ההריון הזה.

נועם: את זוכרת את הרגע הזה בכלל?

אילת: בטח. את הרגע שסיפרנו?

נועם: כן.

אילת: היום נזכרתי בו על הבוקר. ישבנו ב"חמדה" הזה, בבית קפה,

נועם: נכון, נכון.

אילת: וזה היה, היינו שבוע 7-8 כזה, בדיוק אחרי בדיקת דופק וסיפרנו. את באת לספר לי ואני כזה "גם אני!!!" (צוחקת)

נועם: זה היה ממש קטע.

אילת: הזיה.

נועם: ממש. כאילו באתי כל כך מרוגשת לספר לך ולא ציפיתי שגם את תספרי לי וזה היה כאילו או מיי גוד!

אילת: וזה הצליח לנו. כאילו עברנו הריון שלם ביחד ולידה ואחרי הלידה והייתה לנו חופשת לידה משותפת וזה היה,

נועם: וואו זה היה מושלם.

אילת: זה היה כיף, זה היה כיף. אז יואב בן 6 וחצי, גם כמו אימרי. עלה לכיתה א'. הזיה. אני עוד באמת, אני כאילו, אני עוד לא מבינה את זה שזה קורה. ויש לי עוד אחד חרג'וק קטן בן 4 וחצי, דניאל, שהוא בגן ורוצה להיות בכיתה א' וחושב שזה מאוד הגיוני שהוא ייכנס גם לכיתה א' כי למה אח שלו שם והוא לא?

נועם: הוא לגמרי בשל.

אילת: אבל בואי, כל דבר בזמנו. טוב, אז קצת על הדרך המקצועית שלי. אני יועצת לכלכלת המשפחה. מאחוריי משהו כמו 15 שנה של עבודות כשכירה במשרות ניהוליות, חלקן בכירות בחברות מובילות במשק. האמת היא שעסקתי במגוון תחומים שעל פניו נראים ממש לא קשורים אחד לשני ורק כשהתחלתי ללמוד כלכלת המשפחה, קלטתי כמה הכל נופל בול במקום. כמה הניסיון שצברתי עוזר לי להיות טובה יותר במה שאני עושה. למרות שעל פניו זה באמת היה נראה ממש לא קשור אחד לשני. אז גם אני כמו נועם, בעלת תואר שני בייעוץ ארגוני, שלי מאוניברסיטת ת"א. וכיועצת לכלכלת המשפחה, המטרה שלי לעזור לאנשים לחיות בשלום עם הכסף שלהם ולהיות בשליטה. ואם לצורך העניין בייעוץ הארגוני למדתי שכל ארגון הוא שונה, אז ככה זה גם משפחה.

נועם: ומשפחה זה ארגון.

אילת: משפחה זה ארגון לכל דבר, ממש. משפחה זה עסק. כאילו ברגע שמבינים את זה גם, שמשפחה זה עסק, קצת יותר קל לאסימונים ליפול.

נועם: נכון.

אילת: הם נופלים בצורה יותר טובה.

נועם: עסק אבל עסק שונה כי יש בו הרבה יותר רגש.

אילת: הרבה יותר רגש.

נועם: נכנס פה רגש וכשנכנס רגש, כללי המשחק לגמרי משתנים.

אילת: כסף זה 80% רגש ואולי 20% שכל. אנחנו לא קונים דברים כי אנחנו באמת צריכים אותם. תחשבו, תחשבו רגע. שבו, תסתכלו על הדברים שיש לכם בבית. כמה באמת קניתם כי אתם צריכים? הרבה מהדברים אנחנו קונים כי בא לנו, כי אנחנו מפצים את עצמנו. כי אנחנו עובדים נורא, נורא קשה. אז בוא נקנה. אנחנו לא באמת צריכים את כל זה ואנחנו נדבר גם על הדברים האלה.

נועם: צורך זה משהו שהוא מאוד… אפשר להסתכל עליו בכל מיני מובנים כי באותו רגע הוא מרגיש מאוד צורך. אבל דיברנו על זה פעם.

אילת: נכון.

נועם: ברגע שאנחנו שניה משהים את הצורך הזה,

אילת: לגמרי.

נועם: פתאום אנחנו מבינים שרגע, אולי זה לא באמת צורך כמו שחשבנו באותו רגע אינסטינקטיבי שאמרנו רגע, עכשיו אנחנו חייבים את זה, חייבים את זה.

אילת: ממש מסכימה עם זה.

נועם: אבל אנחנו נמשיך את זה בפרקים היותר מתקדמים.

אילת: אנחנו נדבר על זה כי יש, יש גם עניין בין,

נועם: לפני שנגלוש.

אילת: כן, אנחנו, וואי אנחנו כל פעם מחדש כאילו.

נועם: אם תגלו שכל פרק הוא לפחות 3 שעות, אנחנו מרשות לכם לעצור אחרי חצי שעה.

אילת: וואו, ממש. בכלכלת המשפחה אני מאמינה שאם לא נשמר איזון בין מה שקורה עכשיו, ההווה, לבין מה שאנחנו צריכים לתכנן, שזה העתיד, אי אפשר, זה לא יעבוד. כאילו אם רק נחשוב על העתיד ונרגיש שאנחנו מוותרים על הכל פה, אנחנו פשוט לא נצליח לעשות את זה לאורך זמן. ואם רק נחשוב על ההווה, לא יהיה לנו כסף לעתיד ואנחנו עלולים להיתקע. אז אני חושבת שהאיזון הזה הוא נורא, נורא חשוב. גם באיך שאנחנו נעביר את זה לילדים שלנו. ודיברנו מקודם על כזה התאמה של כל הדברים שזה דיברתי על המקצוע שלי, אבל אני גם מאמינה שכלכלת המשפחה היא ממש כמו פאזל, אבל דיברנו על זה גם פעם. היא פאזל טנגרם. לא יודעת אם מכירים, אז אני אסביר רגע. פאזל טנגרם הוא פאזל כזה שבנוי מכל מיני חלקים, צורות גיאומטריות שכשמחברים, אפשר לחבר את הפאזל הזה בכמה אופנים. אבל הוא תמיד יכול להיות מושלם. יכולים להיות עשרה פתרונות וכל הפתרונות האלה הם שלמים, הם מעולים וככה בדיוק צריך להסתכל על משפחה. אין משפחה שהיא זהה. כל משפחה שונה. בכל הייעוצים שהיו לי עד עכשיו גם משפחות שנראות על פניו כאילו דומות במאפיינים, שונות לחלוטין. הדינמיקה הזוגית שונה בהנחה שזה זוג, רווקים מתנהלים אחרת לגמרי. רווקים שמתכננים חתונה מתנהלים אחרת לגמרי. החשיבה היא ממש שונה.

נועם: הילדים, גיל הילדים. כמות הילדים.

אילת: לגמרי, ממש. גיל ההתבגרות או אם זה ילדים קטנים, זה שוני מוחלט. אז אני ממש חושבת שצריך להסתכל על כל הדברים האלה ולבנות להם, למשפחה, אתם לא רואים אותי, אני משחקת עם הידיים. אני מרכיבה פאזל עם הידיים. (צוחקת) אבל לבנות למשפחה את הפאזל הזה שמתאים לה שהוא יהיה מושלם עבורה. וששם יישמר האיזון הזה בין ההווה לעתיד.

נועם: כן, אפרופו מה שדיברנו קודם. אין דרך אחת נכונה גם בהורות. כל אחד ומה שמתאים לו. כל אחד מגיע עם איזשהם מטענים, עם איזשהו עבר. נדבר על זה גם. מגיע מאיזושהי משפחה שהוא ראה שם משפחתיות מסוג אחד. אם זה הורות מסוג אחד, זוגיות מסוג אחד. האם הוא רוצה אותו דבר, האם הוא רוצה משהו אחר עבור הילדים שלו? אין פה נכון או לא נכון.

אילת: נכון.

נועם: אז זה אני חושבת הדברים שמאוד, מאוד מתחברים. ברגע שאתה מבין את זה, גם יותר קל לנו כמישהן שנכנסות למשפחות הביתה, באמת לקחת את כל המידע, את כל החלקים של הפאזל כמו שאת אומרת ולדעת להרכיב את התמונה הנכונה. ולא לבוא עם משהו שהוא מוכן מראש. כי זה מועד לכישלון אם נבוא ככה.

אילת: ממש ככה. בהקשר של הילדים וזה את חסידה של זה, אז אני אגיד את זה על שתינו. אני חושבת שדוגמא אישית זה הדבר הכי קריטי שיש, הרבה יותר ממילים. אתה יכול להגיד לילדים הרבה מאוד דברים, אבל אם הילדים יראו אותך פועל בדרך אחרת, או לא משנה, הדרך שבה אתה פועל ככה הילדים יבינו שזה מה שצריך לקרות. וזה ממש נכון בכסף וזה נכון בכל דבר.

נועם: לגמרי.

אילת: אבל אם שניה בכסף עסקינן, אז כשאתה מבזבז בלי הכרה ואומר לילד "אנחנו לא קונים שטויות" אבל מה שהוא רואה זה שכל מה שאתה עושה כל היום זה לקנות, הוא מבין שככה צריך לחיות. אם אתה אומר לילד, "זה לא טוב לקחת הלוואות או להיכנס למינוסים" וילד כבר בגיל ההתבגרות שמתחיל לקלוט את זה רואה שזה מה שקורה בבית,

נועם: שומע שיח,

אילת: כן. זה מה שהוא סופג. בסופו של דבר, זאת המציאות שלו. אותו דבר כמו שאתה אומר לילד "לא צועקים" ואז אתה צועק בבית, אז הוא מבין שככה פותרים קונפליקטים.

נועם: נכון.

אילת: כאילו תרצה או לא תרצה.

נועם: אני חושבת שאפרופו דיברנו לפני לא יודעת כמה דקות כבר, בתחילת הפודקאסט, שכשאנחנו רוצים להשתמש בכמה מושגים שינחו אותנו לאורך כל הפרקים שלנו, אז אחד מהם זה באמת זה. הדוגמא האישית או בהגהה המקצועית, מודלינג. שזה משהו שהרבה הורים שומעים. אז כן, זה זה. למעשים יש משמעות הרבה, הרבה יותר גדולה וקריטית בחיקוי נקרא לזה ככה, של הילדים.

אילת: לגמרי. תחשבו שניה, הילדים שלכם, כאילו תנסו לחשוב על זה רגע. אני כל הזמן רואה את יואב, האמת שגם את דניאל, אבל אצל יואב זה הרבה יותר בולט. הוא מחקה אותי.

נועם: הוא אומר את המשפטים שלך.

אילת: הוא אומר אותו דבר. הוא ממש, הוא ממש מחקה אותי. כאילו הוא אומר דברים כמו "מה נסגר?" איזה ילד בן 6 אומר "מה נסגר?" ילד ששומע את אמא שלו אומרת "מה נסגר?" ואם אנחנו שוב ניכנס לעניין הזה של כסף וילדים שבשביל זה אנחנו פה, אז אני חושבת שצריך להיות איזון בין כמה שאנחנו תומכים כלכלית בילדים ושניה, אני לא מדברת על גילאים צעירים, שאובייסלי אנחנו תומכים בילדים כלכלית, הם חיים אצלנו בבית. בין כמה שאנחנו תומכים בילדים כלכלית לבין כמה שאנחנו רוצים שהם יהיו עצמאיים ויתמכו בעצמם. עכשיו אני אתן דוגמא מצחיקה שקרתה ממש לפני יומיים, שלושה. לקחתי את הילדים באוטו לגן ולבית ספר, ועברנו כזה, חלפנו על פני בית הספר של יואב כדי לקחת את דניאל ואז אמרתי ליואב, כזה עברנו בבית ספר. אמרתי לו "אתה יודע שתהיה קצת גדול, אתה תוכל ללכת ברגל מהבית". אז דניאל אומר לו "שתהיה יותר גדול, אתה תוכל אפילו לנסוע באוטו". עכשיו עזבי את זה שכשהוא יהיה יותר גדול, כאילו אתה לא תיסע באוטו לבית ספר יסודי כשתהיה גדול אבל לא משנה. ואז הוא אומר לי, הוא פונה אליי דניאל והוא אומר לי "אמא, תקני ליואב אוטו, נכון?" עוד לא הספקתי לענות ויואב אומר "לא, אני כבר אהיה גדול, אני אקנה לעצמי".

נועם: מדהים.

אילת: עכשיו זה לא שאי פעם דיברנו בבית על "אתה תקנה לעצמך אוטו ואנחנו ניתן לך לימודים" לא יודעת מה, כל אחד והערכים שלו. לא דיברנו על זה בבית, אבל יואב לגמרי מבין, אפילו בגילו הצעיר, שבשביל כסף צריך לעבוד וזה משהו שגדולים עושים. הוא גם מבין את זה. הוא רואה שאנחנו עובדים בשביל כסף. אנחנו גם מדברים על זה בבית. זה משהו, השיח הזה כל כך מדובר שבשבילו זאת המציאות. כאילו,

נועם: ויותר מזה,

אילת: אחריות.

נועם: יש לי את היכולת להיות עצמאי,

אילת: לגמרי.

נועם: לעשות דברים לבד. אני לא תלוי. וזה משהו שאנחנו מלמדים אותם מגיל, אפרופו גיל שנתיים המקסים, שהם רוצים הכל לבד, זה בדיוק השלב. רגע, אני כבר בסדר, אני יכול להיפרד מההורים, מהדמויות המטפלות ואני יכול שניה לשחרר ולהשתחרר ולאפשר לעצמי לעשות דברים בעצמאות לבד.

אילת: לגמרי.

נועם: וברגע שאנחנו מבינים את זה ומאפשרים להם את זה, בדיוק על זה אני אומרת שאנחנו צריכים להכיל את זה עם כמה שזה קשה בתקופה הזאת, אבל אנחנו צריכים לנשום עמוק.

אילת: כיף...

נועם: יש לזה מטרה טובה. משפט כזה כמו שיואבי אומר, זה הפנמה עמוקה של הדבר הזה.

אילת: כן, זה ממש היה, כאילו שמעתי את זה ואמרתי, "אתה צודק".

נועם: עוד משהו עשית טוב.

אילת: כן. אתה ממש צודק, אתה ממש, ממש צודק. ככה אגב חינכו אותי. וזה קטע לראות את הדברים כמו שאמרת, מה אנחנו בוחרים מהחינוך של ההורים שלנו, מה אנחנו בוחרים כן להשתמש ולהעביר הלאה ומה לקחת,

נועם: לקחת.

אילת: לקחת, כן מילה יותר טובה. ומה אנחנו בוחרים לגמרי לשים בבוידעם ולנסות, לנסות כי לא תמיד זה עובד לנו, אבל לנסות להתעלם או להכחיש או כזה. אז זה מסוג הדברים שאני ממש רואה שזה, זה עובר. אותי חינכו מאוד לעצמאות. ולי זה מאוד, מאוד חשוב שהילדים יהיו עצמאיים בכל הדברים. כן, גם לשטוף כלים וגם להשתתף בעבודות בבית וכאלה. וגם על זה אנחנו נדבר כי גם על זה היו שאלות.

נועם: נכון.

אילת: כשהוא אמר את זה, אני הייתי מבסוטה. ובאותו הקשר, אני מאוד מאמינה שצריך להיות בבית שיח פתוח על כסף, אבל צריך להיות שיח שהוא לא שיח מדכא. הוא לא שיח, עכשיו שוב, אני אעשה שניה דיסקליימר וזה דבר חשוב. אנחנו לא מדברות פה על משפחות מתחת לקו העוני שהשיח שם הוא אחר לגמרי. אנחנו מדברות על משפחות סביב מעמד הביניים ולמעלה. אותו כנ"ל בהורות. אנחנו לא מדברות על משפחות עם קשיים ממש עמוקים, אנחנו מדברות בגדול על ה… על הרווח אני אקרא לזה. ואני מאמינה שצריך להיות שיח פתוח על כסף בבית. הילדים שלנו מכירים את זה. הם שומעים אותי מדברת עם יאיר על כסף. יאיר ואני גם מדברים כמובן לבד על כסף בלעדיהם כי לא הכל הם צריכים לשמוע ולדעת. ואנחנו גם מדברים איתם על כסף כשהם שואלים שאלות, כשהם מבקשים בקשות. אז השיח הזה של כסף עולה. אבל וזה אבל ממש גדול, אנחנו לא אומרים בחיים "אין לנו כסף". לא משנה מה הם מבקשים.

נועם: אנחנו לא רוצים להכניס את הילדים שלנו למצוקה.

אילת: תודעת חוסר. כן.

נועם: כי משהו שמאפיין ילדים בעיקר צעירים זה מקום שאין להם את כל המידע או אין להם את כל החלקים האלה של הפאזל, הם משלימים אותו לבד.

אילת: ואנחנו לא רוצים.

נועם: והדמיונות שלהם יכולים להיות מסוכנים עבורם. להכניס אותם למקום של חרדות, של חששות מאוד עמוקים. או איזשהו אנטי ממושג שאנחנו רוצים להנגיש לו את זה בצורה, להנגיש להם אותו בצורה הכי, הכי טבעית והכי יומיומית. כי בסוף כסף זה לא, זה משהו מאוד, מאוד יומיומי. צריכים להכיר אותו כי הוא חלק מהחיים שלנו. הוא לא כל החיים אבל הוא חלק.

אילת: זה בדיוק העניין. אני כאילו, לי נורא חשוב שכסף מצד אחד הוא ביג דיל, בסדר? מצד שני, אני לא מעוניינת שילד בן 6 יחשוב שכסף הוא ביג דיל. אני רוצה שהוא יבין כמו שאת אומרת, שזה חלק מהחיים שלנו. כמו שאנחנו שוטפים כלים, מתקלחים, מנקים, זה חלק מהעניין. אנחנו עובדים לטובת הכסף. ועכשיו נשאלת השאלה, מה אנחנו עושים עם הכסף שאנחנו מקבלים אחרי שעבדנו כל כך קשה? ופה באמת גם נכנס הרבה מהשיח שלנו עם הילדים. הילדים שלנו יודעים שאנחנו חוסכים כסף. הם לא יודעים בהכרח לאיזה מטרות. הם לא יודעים מה זה אומר לגביהם. הם גם לא צריכים לדעת. הם עוד צעירים. הם כן יודעים אבל את ה… זה גם עניין של רמות, של איזה גיל. הילדים שלנו צעירים,

נועם: נכון. אנחנו נעשה בהמשך,

אילת: נעשה התאמות, כן.

נועם: נדבר ממש על שיח כלכלי ואיך מדברים על כסף עם ילדים. נעשה גם את ההבחנות בין שכבות הגיל השונות.

אילת: יש הבדלים גדולים.

נועם: מה שמדברים עם ילד בן 5-6 זה לא מה שאנחנו מדברים עם ילד בן 16 או 17. יש פה פער מאוד גדול גם באמצע, יש עוד הרבה מאוד באמצע.

אילת: נכון, נכון.

נועם: אבל כן אפשר להתחיל להכניס להם את המושגים כבר בגילאים הצעירים. כמשהו שהם מכירים אותו, לא כמשהו שהם מתעסקים בו כל היום.

אילת: בדיוק, ממש זה. שזה לא יהיה עיסוק אובססיבי, אלא שזה יהיה פשוט זה חלק מהחיים, אתה רוצה לקנות משהו, אתה צריך כסף. הנה כמו הקטע הזה עם הרכב. זה רק מבהיר כמה זה נון אישיו. כאילו זה מאוד ברור לו שכשהוא יהיה גדול, הוא יצטרך שיהיה לו כסף. איך יהיה לו כסף? הוא יעבוד ואז הוא יקנה לעצמו אוטו.

נועם: כן, איזשהו מעגל שהם צריכים להכיר אותו ובצורה הכי פשוטה שיורדים עם ילד לסופר או לחנות,

אילת: כן.

נועם: מחכים רגע שמשלמים. זה הכי פשוט. ואיך משלמים? עם כסף. אני זוכרת שהייתה לאימרי שאלה לפני כמה חודשים טובים. שהוא אומר לי "מה זה אמא, מה זאת אומרת? למה את משלמת עם כרטיס? אבל בעצם זה לא כסף?"

אילת: היה לי על זה דיון עם יואב לא מזמן.

נועם: כן, אז שניה רגע לחבר בין המושגים. גם כרטיס יושב עליו כסף. נכון שהוא כסף לך נתפס כדמיוני ונורא, נורא קל לראות משהו כמוחשי, לראות שטר מטבע ולהבין זה כסף, אני גם יודע מה כתוב עליו, אני יודע פחות או יותר כמה שהם יכולים להבין בגיל הזה את השווי. אנחנו גם נדבר על זה בהמשך שאיך אנחנו הופכות את זה להרבה יותר מוחשי לילדים.

אילת: כן.

נועם: אבל כן זה משהו שהוא נכנס אבל שוב, אני מאמינה בכלל בהורות שככל שאנחנו נתייחס לדברים בטבעיות ולא נעשה דרמה מכל דבר ושום דבר לא יהפוך לאישיו, גם בשבילם זה יראה מאוד, מאוד טבעי. בסדר? גם דברים,

אילת: זה דורש הרבה עבודה שלנו. כן? זה הדברים ש...כאילו לפעמים לנו יש דברים שלנו נראים מאוד דרמטיים ואנחנו צריכים שניה לעצור ולחשוב רגע לפני שאנחנו מגיבים. זה לא תמיד קל עם ילדים.

נועם: נכון, נכון, נכון.

אילת: וגם עם כסף אגב, את אומרת לי, הכרטיס יושב על כסף. זה משהו שהרבה מבוגרים לא מצליחים לתפוס. כאילו אנחנו נורא חשוב לנו להעביר את זה לילדים. ופה כל המטרה של הדבר הזה, הבנו שיש רצון. אז כל המטרה פה היא לחשוף ולעזור לכם לאפשר לכם לחשוף את הילדים לדברים האלה. אבל אם תחשבו רגע, שוב, כל עניין הדוגמא האישית והמודלינג, כל מה שאתם עושים, גם הילדים שלכם יעשו. אז אם אתם מתייחסים לכרטיס ככרטיס, וכל מה שאתם עושים ואתם קונים בלי הבחנה ולא מצליחים להבין עד הסוף שיש שם איזה קישור לאיזה חשבון בנק שבו יש ספרות שמייצגות.

נועם: כסף גם יורד.

אילת: את הכסף, כן, ואדום זה לא טוב. ודברים כאלה. אז אם אתם לא מצליחים להפנים את זה עד הסוף וזה לא ביקורת. יש פה קושי אמיתי. כי בסופו של דבר, בדיוק כמו שלילד יותר קל להבין את הכסף כשהוא מרגיש אותו בידיים, גם למבוגר יותר קל להבין את הכסף כשהוא מרגיש אותו בידיים. ויש הרבה מבוגרים שכחלק מתהליכים של שיפור כלכלי ושל צמיחה כלכלית, מחליטים להחזיק, לעבוד רק עם מזומן. יש דעות לפה ולפה. אפשר לדבר על זה בהמשך. דעתי על הדבר הזה, אבל הם מבינים את הדבר, אני אקרא לו ילדי, בסיסי.

נועם: הם מבינים דרך הידיים.

אילת: כן, אני צריך להרגיש את זה. אם אני לא מרגיש, אני צריך להרגיש שאני הולך לסופר עם 300 שקלים ואין לי שקל יותר. זה לא שאני יכול פתאום להוסיף עוד משהו. אין לי. שזאת חוויה קשה. זאת חוויה קשה שלא בהכרח כל משפחה צריכה לעמוד בה. כן? זה שוב, יש פה סקאלות. אבל כשאתה רוצה ללמד ילדים, אז כן, אתה רוצה ללכת להכי מוחשי שיכול להיות.

נועם: קצת על מה אנחנו הולכות לדבר פה.

אילת: זה לא היה ברור עד עכשיו?

נועם: לא, מה הנושאים שעלו לנו. מה יהיו הנושאים הבאים. אני חושבת שהנושא הבא שלנו של הפרק הבא הוא הנושא החם.

אילת: דמי כיס.

נועם: אני לא חושבת שיש איזה הורה אחד שלא היה רוצה לשמוע משהו.

אילת: אני חושבת ש-80% מהתגובות שקיבלנו על זה ששאלנו על מה אתם רוצים,

נועם: היו קשורות לדמי כיס.

אילת: דמי כיס באיזשהו אופן.

נועם: נכון. ובכלל צרכנות נכונה. ואיך אנחנו מנהלים שיח גם כלכלי עם הילדים, אבל גם שיח שהוא נכון להורות בכלל אבל פה ספציפית קיבלנו מהפן הכלכלי. זה איך להגיד שהילדים באים אלינו ואומרים "אבל לחבר, לחברה יש כזה, למה אני לא יכול?"

אילת: קשה.

נועם: אז בכלל, איך אנחנו מתנהלים באיזשהו שיח שאולי הוא לפעמים קצת תחרות, לפעמים השוואתיות מול האחר ואיפה אנחנו נמצאים מולו ועדיין צריכים לשמור על איזשהו סנטר אצל הילדים שלנו כדי להבין שלא כל דבר שיש לחברים או לאנשים סביבכם זה אומר שגם לכם יהיה.

אילת: גם אני חושבת שגם פה, זה שוב קשור למבוגרים, אבל זו ההבנה שזה שיש לו, זה לא אומר שבהכרח זה יותר טוב.

נועם: נכון, לגמרי. וגם להבין, שכל משפחה יש לה את הערכים שלה ואת הדברים שחשובים לה ויש משפחה אחת שתשקיע בכיתה א' עם הסמארטפון הכי חדשני ויש משפחה אחרת שתעדיף את הכסף הזה להשקיע במקום אחר עבור הילד שלה. וזה לגמרי בסדר.

אילת: הכל בסדר, כן.

נועם: הכל זה בחירות וערכים שעליהם אנחנו רוצים לחנך את הילדים שלנו. אז אני חושבת שבגדול אלו הנושאים וייכנסו לפה עוד דברים יותר ספציפיים בהמשך. היה לי כיף וואו. פעם ראשונה.

אילת: אנחנו מסיימות. זה ממש זה, זה ממש בטבעיות שלך.

נועם: וואו, ממש נהניתי. עכשיו אני מבינה למה אנשים אומרים שזה ממכר.

אילת: איזה כיף. זה ממכר, כי מה את עושה? את עושה את מה שאת רגילה אליו. זה פשוט מה שמוזר זה שיש פה מיקרופון מול הפרצוף שלנו.

נועם: ברגע שאת מבינה שאת צריכה,

אילת: אני לא מרשה לך לשתות.

נועם: הפה שלי כבר מתייבש.

אילת: (צוחקת) רק בהפסקות, אחרת שומעים הכל. זה לא מתאים. אבל זה מה שאת רגילה אליו. טוב אז נגיד תודה למי שהקשיב לנו עד עכשיו.

נועם: תודה.

אילת: אנחנו נהיה פה. יאללה.

נועם: ביוש.

אילת: ביוש.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

3 views0 comments

Comentarios


bottom of page