ספיר גליק היא לא האמא הטיפוסית באינסטגרם. היא אמיתית, כנה, לפעמים אפילו בוטה ומעוררת מחלוקת. היא חלמה להיות אמא, והיא לא מתביישת להגיד שעם כמה שהיא אוהבת אותם קשה לה בטירוף. ומה שהכי יפה זה שביקורת לא משפיעה עליה, ולא מצליחה לערער אותה מהדרך שהיא מאמינה בה. שיחה עם אמא אמיתית עם עור של פיל שהלוואי שלכולנו היה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/07/2024.
[מוזיקת פתיחה]
קרן: ברוכות הבאות ל"אמא כמוך". אני קרן איתן, ובפודקאסט הזה נגלה שאמהות אמיתיות הן לא מושלמות, ואמהות מושלמות הן ממש לא אמיתיות.
ברוכות הבאות לפרק נוסף של "אמא כמוך". אני קרן איתן, אני דולה, יזמית, יוצרת תוכן, מנהלת קהילת "שבט אמהות", ומגישת הפודקאסט שבו אנחנו מכירות אמהות, מדברות על אמהות, על המורכבות, מנרמלות את כל הקשיים, ומדברות על כל מה שלפעמים אנשים לא מעיזים לדבר. והיום יש לי פה אורחת מיוחדת, שכבר הרבה זמן רציתי להזמין [ספיר צוחקת] ואיזה כיף שהאינסטגרם חיבר בינינו. תגידו שלום לספיר גליק.
ספיר: מה קורה? קודם כל כיף גדול להיות כאן, זה כבוד עבורי. תודה רבה.
קרן: כבוד בשבילי שבאת מרחוק. ספיר היא יוצרת תוכן ואמא לשלושה צמודים, ואחת מיוצרות התוכן השנונות באינסטגרם. [ספיר צוחקת] בוא נגיד הכי לא קונצנזוס שאפשר. כאילו, נראה לי שיש לך הרבה אנשים שעוקבים אחרייך דווקא בגלל תחושות שונות שאת מעוררת בהם, כאילו לאו דווקא מתוך הזדהות.
ספיר: אני אגיד לך משהו, מי שאוהב אותי אוהב אותי, וגם מי שלא אוהב אותי אוהב אותי. [צוחקות]
קרן: מקום ממש טוב להיות בו. מה, איך התגלגלת בכלל לתוך הדבר הזה, לתוך אינסטגרם. כאילו נראה לי שהחיים שלך הם חיים… אני מרגישה שאת שונה בנוף האינסטגרמי, כי יש בך… את כאילו אומרת דברים שאנשים לא אומרים, לפעמים את אומרת דברים שהם מעוררים קצת חוסר נוחות אצל אנשים מסוימים, כאילו פחות דופקת חשבון.
ספיר: אני אגיד לך. קודם כל, לפני שאני הפכתי להיות אמא, זה החלום שלי, בגיל 25 שכבר מיציתי הכל מהכל, החלום שלי היה להיות אמא. ובילד הראשון הבנתי שכל מה שהייתי רואה אם זה לא משנה, ברשת החברתית, לא ברשת החברתית, זה רחוק שנות אור ממה שבאמת אמא חווה, בכל אופן אני. ואחרי שאת… קודם כל אחרי שהתחלתי לשתף באמת את הרגשות האמיתיות אני יכולה להגיד לך שאני מקבלת מיליון הודעות, גם בהתחלה ועד היום. הודעות מאמהות שאני אומרת לך, אני יושבת לפעמים ובוכה, כאילו.
קרן: כי את מנרמלת להם את מה ש…
ספיר: אני רואה שהמון בנות מרגישות מה שאני חווה. זה 90 אחוז מה שאני חווה, אמהות אחרות חוות.
קרן: אני ממש מסכימה איתך. אבל את פשוט אומרת את זה, כאילו גם אני אומרת את זה בסדר, אבל אנחנו אומרות את זה אחרת. אין לך מניירות, אין לך דאווין, את פשוט פותחת את המצלמה. וגם ב'סטוריז קוסקוס' כאלה [ספיר צוחקת] של מיליון סטוריז ביום, גם משתפת את השגרה המאוד מאוד מאוד פשוטה…
ספיר: נכון.
קרן: ורגילה, של אמא לשלושה, שמגדלת שלושה צמודים, שהגדול בן שלוש.
ספיר: היום, עכשיו כאילו היה בן שלוש.
קרן: מטורף. והקטן?
ספיר: בן עשרה חודשים.
קרן: לא הבנתי, את לא עושה הפסקות?
ספיר: גם אני לא הבנתי. [צוחקת]
קרן: את לא עושה הפסקות בין ההריונות?
ספיר: האמת זה לא היה מתוכנן. בילד הראשון, אחרי הילד הראשון, אני יכולה להגיד לך שהרגשתי שאני רוצה ילד אחד.
קרן: [צוחקת] סוגרת את הבסטה.
ספיר: אני אראה לך הודעה שכתבו לי בטיפת חלב, את יודעת בדו"ח הזה, שהקשר שלי בין הילד הראשון היה פשוט, איך אומרים, קר, כאילו…
קרן: טכני.
ספיר: טכני. זה מה שהיה רשום לי וזה היה באמת ככה. זה מה שהרגשתי.
קרן: כאילו חלמת על להיות אמא, ואז את הופכת לאמא, וזה לא פשוט ו"דובוני אכפת לי" כמו שחשבת.
ספיר: ואז אני יכולה להגיד ו… שהתחרטתי שרציתי להיות אמא.
קרן: וואו. [בלחש]
ספיר: ברמה כזאתי.
קרן: זה לא משהו שאנשים אומרים אותו באינסטגרם.
ספיר: חצי שנה לא יצאתי מהבית עם הילד, חוץ מטיפת חלב. הייתי מחכה שמישהו יבוא לקחת אותו ממני. כאילו, לא הייתי יודעת מה לעשות. שתביני, כאילו, וואו, זה, שתביני, אני היום כבר אמא לשלושה, אני עדיין זוכרת את זה אז.
קרן: ברור.
ספיר: לקח לי המון-המון זמן, להיפתח. עד היום מאוד קשה לי, אני לא אשקר, מאוד-מאוד קשה לי. אהה…
קרן: אבל את יודעת, הסטורי שלך זה סטורי אחד, "אלרואי המלך שלי…"
ספיר: אני…
קרן: "…אני שרופה עליך", וסטורי שני, "קשה לי מאוד". וכאילו, את נותנת מקום להכול, שזה מה שיפה כי כולנו מרגישות את הכול.
ספיר: נכון. אני אגיד לך…
קרן: זה לא כל הזמן רע, או כל הזמן טוב.
ספיר: נכון. אני יכולה להגיד שהאהבה לילדים שלי, זה הדבר הכי עוצמתי שחוויתי כל החיים שלי, ואני אוהבת אותם, אני, את כל החיים אני מקדישה למענם. כאילו, היום תגידי, יש מקום לספיר גליק? אין מקום כאילו, אני כמו נעלם במשוואה. ואני אוהבת אותם, ואני עושה הכול למענם, הילדים שלי מתקלחים שלוש פעמים ביום, כל יום אוכל חם. באמת, כאילו, ברמה הכי גבוהה שיש, לא מחסירה מהם כלום, אבל קשה מאוד, נפשית וגם פיזית…
קרן: לתחזק את האירוע הזה.
ספיר: מאוד קשה, במיוחד שאין לי עזרה, קודם כל. אני 24/7, אני סביב הילדים.
קרן: רגע, מה זה העזרה? בסטורי יש: "העזרה בא". זה… יש עזרה קצת, לא?
ספיר: כן, לפעמים יש לי עזרה, את יודעת, לסדר קצת הבית, מקלחות לילדים, אבל, בסופו של דבר, אני נוכחת, 24/7.
קרן: נכון.
ספיר: את זאת את, את מכינה את האוכל…
קרן: נכון.
ספיר: מנקה, מפנה, מאכילה, מחליפה בגדים, זה… את זו את.
קרן: נכון.
ספיר: אמא זו אמא.
קרן: ברור.
ספיר: אין תחליף לאמא. כמו שאני אומרת, אמא זה תמנון עם שמונה ידיים. [צוחקות]
קרן: אין אופציה אחרת, יד אחת פחות, והכל נופל.
ספיר: אף גמד לא דופק בדלת. [צוחקות]
קרן: הכל עלינו, ממש.
ספיר: ובמיוחד, אני… את יודעת, בצעירות שלי, לפני שהפכתי להיות אמא, את יודעת, אוהבת את החיים, חתיכה כזאת, מבלה, יוצאת, מתלבשת, מתוקתקת, מטופחת. והיום את יודעת, זה…
קרן: בשלוש שנים האחרונות, פחות.
ספיר: מה אני אגיד לך? [קרן צוחקת] זה לא קל שפתאום את מסתכלת במראה, ואת לא אוהבת מה שאת רואה. זה לא בושה להגיד את זה, ואני לא אוהבת מה שאני רואה כרגע.
קרן: אני זוכרת שהיה איזושהו סערה סביב זה שדיברת על שומן, נכון? על זה ששומן זה לא דבר טוב. כזה, נכון? שאת לא רוצה להיות שמנה.
ספיר: תקשיבי, אני דיברתי קודם כל… זה, את יודעת, אני… חס וחלילה, באמת, חשוב לי להבהיר שאני לא פוגעת באף אחד, ולא רוצה שכאילו מישהו יפגע ממני. אני תמיד מדברת נטו על עצמי, גם היום שלא נוח לי ש… מן הסתם שהשמנתי, כל היום סביב שלושה ילדים, אין לך זמן, אנשים חושבים, את יודעת, יש לך זמן, לא… כאילו אין זמן בקיצור, אין זמן.
קרן: נכון, אין זמן לדאוג לעצמך.
ספיר: אז את מרגישה מוזנחת, פחות יפה, פחות בא לך להתלבש. השמנת, קשה לך יותר, בואי, את הלכת עם הילדים לג'ימבורי, קשה לך יותר לרוץ אחריהם, להתכופף, מה לעשות?
קרן: נכון.
ספיר: ולקחו את זה למקום אחר לגמרי, וחבל בשבילם.
קרן: את מצטערת על זה?
ספיר: על מה?
קרן: שאמרת את זה? שאנשים נפגעים ממה שאת אומרת?
ספיר: אין ממה להיפגע. לא חושבת, אני… קודם כל… אני אגיד לך למה, אני בן אדם שלא נפגע משום דבר, כל מה שאת תדברי, גם אם זה אישיו אצלי, אני לא איפגע. כי אני חושבת שלכל בן אדם יש דעות אחרות, ועדיין אפשר לאהוב ולכבד, וגם להיות חברים. יש לי המון חברים בכל הצבעים, בכל המינים, ואני אוהבת את כולם.
קרן: אבל זה מדהים שאת לא נפגעת, כי אני יכולה להגיד שמצפייה בסטוריז שלך, יש הרבה מאוד דברים שאת עושה שהייתי עושה אחרת. ולהיפך, יש דברים שאת עושה ואת נותנת לי לגיטימציה. נגיד, אני אתן לך שתי דוגמאות. אפילו שלוש שקופצות לי.
אני רואה שהרבה פעמים את נותנת לילדים שלך אוכל מעובד, כל מיני נקניקיות, שניצלונים וזה. עכשיו אני מתה על זה שאני רואה את זה, כי גם אני כזאת. אני לא אוהבת לבשל, אני לא יודעת לבשל, אני גם רואה אותך לפעמים מעמידה סירים, שלא תחשבי, זה הכל… יש לך את שני הצדדים. אבל את יכולה גם להעמיד סירים, וגם לתת להם צלחת עם נקניקיות ופתיתים, אוקיי?
ספיר: נכון, שניצלונים של החיות, אני חולה על זה.
קרן: בדיוק. של החיות, שעולה 50 שקל בסופר, לא הבנתי!
ספיר: נכון.
קרן: אז אני רק יכולה לדמיין, אני מהבחינה הזאת, אני יכולה להגיד על דברים אחרים שכן יש לי ביקורת עליהם, אבל רק יכולה לדמיין שיש נשים שאולי כותבות לך, של: "מה זה האוכל שאת נותנת לילדים שלך?".
ספיר: כותבות, כותבות ועוד איך כותבות לי.
קרן: בבקשה.
ספיר: גם כתבה לי לפני שבוע, לא יודעת אם ראית, במוצ"ש מישהי: "למה את נותנת לילדים שלך אוכל מעובד?".
קרן: לא, לא שמתי לב. אוקיי, ומה? זה לא גרם לך להרגיש לא טוב?
ספיר: לא. הילדים שלי לא אוכלים כל היום אוכל מעובד, אוקיי? ובסופו של דבר אני אמא אחת עם שתי ידיים, שאני עושה הכל מהכל. מנקה, מחזיקה בית, כביסות, אני עושה שש מכונות ביום… תנקי, תקחי, תביאי.
קרן: את גם מקלחת את הילדים שלוש פעמים ביום. [צוחקת]
ספיר: איך אפשר? תגידי איך… אני באמת… איך אפשר גם תעמידי סירים? אז אני, אגב, עכשיו אני לא מבשלת במשך השבוע, זה חוק אצלי בבית, אני לא מבשלת. במשך השבוע, קונים בחוץ, אוכלים פה ושם, ובשבתות מבשלת, נקודה.
קרן: זה הבחירה שלך. אבל זה, כאילו, נראה לי מוזר שמישהי מעבירה ביקורת על האמהות שלך, אוקיי? נגיד סתם, לא מזמן חברה אמרה לי, היא לא התכוונה להעביר עליי ביקורת, אבל זה יצא כאילו: "איך את נותנת לילדים שלך לראות יוטיוב", וזה… זה ישר הכניס אותי ל… "את אמא לא טובה, איך את נותנת להם לראות יוטיוב, אני לא נותנת לילדים שלי לראות יוטיוב". אז כאילו, זה כן פגע בי. אני מנסה להבין איך זה לא חודר דרכך.
ספיר: אני נותנת לילדים שלי יוטיוב, יש להם כל אחד טאבלט, [קרן צוחקת] הם יודעים כבר להעביר באייפון, הם יודעים, רואים כל יום אמא ככה, הם כבר יודעים להעביר. כי אני חושבת שכל אחת תסתכל על עצמה ועל האמא שלה. אני חושבת שאין אמא מושלמת, גם אני לא אמא מושלמת, ואני חושבת שכל אמא יום-יום לומדת מה זה אמהוּת גם אם הילדים גדולים.
קרן: זה חד משמעית, נכון.
ספיר: אז שכל אחת תדאג לילדים שלה. וכל אחד חווה את הקושי שלה, ואני… דעתי שכל אחת סוחבת את התיק שלה, גם אם זה לא בפומבי, או לא כל אחד צועקת מה היא סוחבת על הגב, לכל אחת יש תיק.
קרן: אז זאת אומרת, הביקורת הזאת לא נוגעת בך, שזה נדיר. אבל באופן כללי, פחות להעביר ביקורת על בחירות של אמהות אחרות. אני יכולה… נגיד, אני רואה אותך שאת עם חד פעמי כל הזמן. עכשיו, אני המדריכת בית ספר שדה ה… שלי מהעבר, קופצת לי, ה… "מה, כל היום חד פעמי." [קול מצחיק של כעס] מצד שני, את אומרת, אני בוחרת לא להתעסק עם כלים. שבאמת… כי הרי אין יום שאין לי ערמה של כלים בכיור.
ספיר: אני רק חד פעמי, אני לא מתביישת בזה. מי שרוצה להביא סכו"ם או…
קרן: זה כל כך שונה ממני, זה מטורף.
ספיר: או צלחות רגילות, שיבוא עם זה מהבית, ויקח את זה איתו. [קרן צוחקת] אני אין אצלי… את יודעת, יש לי שתי צלחות מזכוכית בבית, זהו.
קרן: [צוחקת] לא מאמינה לך.
ספיר: אין לי יותר. [צוחקת] כן.
קרן: זה יקר. איך את מממנת את זה?
ספיר: אם בעלי נוגע בצלחת הזכוכית, אני צועקת עליו, שהוא ישטוף את זה.
קרן: [צוחקת] גדול. זה מעולה. אז כאילו, את בוחרת להתנהל ככה. ומצד שני, את בוחרת לרחוץ את הילדים שלך שלוש פעמים ביום, למרוח אותם כל היום בקרמים, בוחרת להישאר בבית ולא לשלוח לגן, נכון?
ספיר: לא, לא, לא, אני אתקן. הגדול שלי הוא כן במעון. שתי הילדים שלי היו במעון עד לפני כמה חודשים. את הקטן… את הבינוני, הוצאתי, עכשיו, לפני איזה חודשיים. הוא איתי בבית, ואני יכולה להגיד לך שקודם כל אני בעד להכניס ילד למעון אפילו בגיל חודש.
קרן: [צוחקת] אוקיי, אז את אומרת, זה לא בבחירה.
ספיר: עכשיו שתיהם כאילו ייכנסו למעון בראשון לתשיעי. הקטן עדיין ישאר איתי בבית, כי יש לי גם כמה, את יודעת, טיפולים לעשות איתו.
קרן: אז את אומרת, את דווקא אומרת…
ספיר: אני מאוד… קודם כל מאוד מאוד מאוד בעד מעון. אני חושבת שמעון זה אושר גם לילד וגם לאמא. נקודה.
קרן: מגיל חודש.
ספיר: עזבי, את יודעת, עכשיו אני…
קרן: מגיל חצי שנה.
ספיר: מגיל חצי שנה, עזבי… אני חושבת שמגיל שנה ילד חייב מעון, זה מסגרת, זה… יש לילד סדר יום. אני רואה את הילד שלי, הבינוני, שעכשיו הוא חודשיים בבית והיה במעון…
קרן: אני רואה.
ספיר: שמיים וארץ. הילד לא מוצא את עצמו, ובואי, אני יש לי עוד תינוק, את צריכה גם לנקות, לעשות כביסות. מה לעשות, את לא יכולה להיות בעשר מקומות בבת אחת, כאילו.
קרן: עכשיו, את אומרת, אני חושבת שילד בגיל שנה צריך להיות בגן, סבבה? אני גם, כמוך. אבל את רואה עכשיו מישהי בחינוך ביתי עם הילד שלה שלוש שנים.
ספיר: וואו.
קרן: את אומרת לה משהו?
ספיר: אני לא אומרת לה כלום, כי זה לא דעתי. לא… כאילו אתה יודעת, יש המון אמהות… יש לי מלא חברות, ש… רוב החברות של הילדים שלהם איתם בבית עד גיל שלוש. הם יודעות שהם, מבחינתי, זה לה-איסטר, [כך במקור] כאילו, לה-איסטר, לה-איסטר.
קרן: [צוחקת]
ספיר: תקשיבי, אני נגד זה שאני… אני מהמקום הזה שאני עם הילדים 24/7, אני נגד זה.
קרן: בסדר גמור, זו דעתך. זה… זה מה ש…
ספיר: זה גורם לי…
קרן: כן.
ספיר: להירתע לפעמים מהילדים, אני לא מתביישת להגיד את זה. שאת… אמא היא… כל היום סביב הילדים, זה גורם איפשהו להירתע כבר מתישהו. כי אין את הספייס הזה, אין את ה… רגע, כאילו. רגע. [קרן מהמהמת בהבנה] כמה אפשר לשמוע [קרן צוחקת] 'קוקוריקו', זה מאוד מאוד מאוד קשה. מאוד.
קרן: אני איתך לגמרי, ומעניין אותי שתביאי את הקול הזה, שהוא נוגד כל כך הרבה קולות אחרים באינסטגרם, ואני חושבת שיש מקום לכל הקולות האלה ולכל הדעות האלה. יש מחקרים שיתמכו במה שאת אומרת, ויש מחקרים שיגידו בדיוק ההיפך, שאת עושה נזק לילדים שלך. אני רק אומרת שאנחנו צריכות לחקור, להבין, ולבחור מתוך ידיעה, מה ההשלכות של הבחירה שלנו. כמו נגיד, העלית על ניתוח קיסרי, שאת ילדת את שלושתם בקיסר… לא.
ספיר: לא.
קרן: היה פעם אחת בוגינלי, ואחר כך עוד פעמיים בחרת את הקיסרי, מה היה שם?
ספיר: הניתוח ה… ההריון השני, עשו לי קיסרי כי העובר התהפך, וראיתי שזה סבבה לי יותר, ואז את השלישי כבר בחרתי…
קרן: מהמם.
ספיר: אני מאוד אוהבת, את יודעת… לא עושה רעש כבר. לא. [צוחקות]
קרן: אז זהו…
ספיר: לא בשבילי…
קרן: העלית סדרת סטוריז…
ספיר: …בכלל, לידה רגילה. לא, לא.
קרן: אז העלית סדרת סטורי, שממש יוצא נגד לידה רגילה. כאילו, ממש ככה. עכשיו, אני דולה, כן? ואני כאילו רואה אותך, וזה מעורר אצלי חוסר נוחות ומצד שני, מה אכפת לי? כאילו מצד אחד אני אומרת, יש לך מלא עוקבות, ו… שקוראות את מה שאת אומרת, ואולי את יכולה לשכנע אותם למשהו שהוא לא נכון. ומצד שני, הן גם זכאיות להכיר את הדעה הזאת. ואנשים הם אנשים חושבים. יעשו את הבחירה שלהם. העניין הוא לבחור מתוך מודעות, ולא להיבהל מ… לא להיבהל מביקורת.
ספיר: נכון, אני יכולה להגיד לך גם שבאתי ללדת, כאילו את יודעת, לידה ראשונה, לידה רגילה. לא היה לי איזה משהו חריג, אפילו בלי תפרים, בלי שום דבר, אוקיי? ו… אבל עדיין היה בשבילי כמו טראומה כזאתי, זה פחות בשבילי, כל ה… וואו, ה… את יודעת. כולם מסביבך, וכל רגע בא רופא בודק אותך, וצירים, ושעות בחדר לידה…
קרן: נכון.
ספיר: …וזה לי אישית לא… פחות רלוונטי. יותר סבבה לי לבוא, להיכנס, מוציאים את התינוק, חמש דקות את בחוץ.
קרן: מעולה. [צוחקות] וזאת ספיר גליק, חברים. זו הדעה שלה, והיא לא מפחדת להגיד אותה בקול רם, ולא מפחדת לקבל ביקורת.
ספיר: אני רוצה להגיד לך שבעיניי יש מקום לכל אמא ולכל בן אדם, וכל אחד יכול להשמיע את הדעות שלו, בלי לפחד מאף אחד.
קרן: נכון, ומי שיש לו בעיה, גם צריך לדעת להתנסח בזהירות ו… או פשוט לא להגיד שום דבר. כאילו, זה ממש בסדר. ואני אגיד לך יותר מזה, גם אם אתה טועה, זה בסדר שתטעי. אני לא צריכה לבוא ולהגיד לך: "איך את משתמשת בחד פעמי?". [קול כעוס] את צריכה לגלות בעצמך אם זה נכון או לא נכון, וגם מותר לך לשנות את דעתך בעוד כמה שנים, בסדר? על החד פעמי, כאילו, קשה לי להאמין שתשני את דעתך, כן? [צוחקות] אבל, את מבינה, יש מלא-מלא דברים בדרך, שאנחנו יכולות לקבל החלטות, ואחר כך לשנות את דעתנו. אנחנו לא צריכים שאף אחד לא יבוא ויגרום לנו להרגיש לא בנוח, עם הבחירות שנכונות לנו, אנחנו לא עשויות מאותו חומר.
ספיר: כל אחד הולך בנעליים שלו, את יודעת, לי יש נעליים משל עצמי, לך יש משל עצמך, ואני חושבת שצריך לקבל ולאהוב את כולם.
קרן: נכון, ממש ככה. ו… או… או, את יודעת, פשוט להתרחק. לא… אני לא חושבת שיש תרומה טובה בלהגיד… להעביר ביקורת על מישהו בפומבי. גם זה שמישהי כתבה לך: "למה את נותנת מזון מעובד". בסדר, את בוחרת לחשוף את עצמך באינסטגרם, וזה בא עם ביקורת, אני מבינה את זה. אבל כשאני מסתכלת בספקטרום קטן יותר, של ללכת לגינה ולראות בחירה של אמא לעשות משהו מסוים, סתמי את הפה. אם אין לך משהו טוב להגיד, עדיף שלא תגידי שום דבר. כזה.
ספיר: אני למדתי עם השנים, קודם כל מאז שהפכתי להיות אמא, נהיה לי עור… כאילו, את יודעת, אני לא מתייחסת ל… אני רואה רק ככה, רק את החיים שלי, כאילו, זה מה שמעניין אותי.
קרן: איך משכפלים את זה, איך משכפלים את זה? זה באמת תכונה נדירה.
ספיר: אני אגיד לך. אני אגיד לך.
קרן: או. אני רושמת.
ספיר: אני אומרת, מישהו דופק לך בדלת משלם לך חשבון חשמל, חשבון מים, עושה לך את הקניות? לא. אז מה אכפת לך? זו דעתי.
קרן: [צוחקת] כי את יודעת, אִמָּהוּת זה משהו שהוא מאוד רגשי. וכשמישהו מעביר ביקורת על איך שאת בוחרת לחנך את הילדים שלך ולגדל אותם, זה כן מעלה אצלי איזשהו… את יודעת, מיד אחרי הילד נולד איתו גם שק של רגשות אשמה. ואת תמיד מרגישה, האם אני עושה הכי טוב לילד שלי? כזה.
ספיר: נכון. אני יכולה להגיד לך שהילד הבכור שלי היה בן שנה, והוא עדיין לא ישב. אז כל פעם הייתי מקבלת הערות כאילו, למה… כאילו את יודעת, הערות כאלה, זה היה כן…
קרן: ציער אותך?
ספיר: כמו אוכל אותך. אבל את יודעת, זה לא משהו שאת שולטת בו בסופו של דבר, כאילו…
קרן: לא היו לך מחשבות, אולי אני אמורה לעשות משהו שאני לא עושה? לקחת אותו לחוג התפתחות, לאבחון, לטה-טה-טה, כזה?
ספיר: נכון. כאילו, את יודעת, גם כשאת אמא ראשונה, את לא כל כך בקיאה. אני, את יודעת, אני יכולה להגיד לך שבהריון הראשון שחזרתי הביתה, לא קניתי אפילו אוכל, כאילו, לילד, מטרנה. [קרן צוחקת] לא… באתי ככה, בלי כלום. חמותי אומרת, איפה האוכל? אמרתי לה, איזה אוכל? לכי, לכי מהר לסופר. לא ידעתי. [צוחקות]
קרן: אני מבינה שלא הנקת.
ספיר: לא, לא.
קרן: זה גם לא בשבילך. האירוע הזה. [צוחקת]
ספיר: פחות, פחות.
קרן: הנה עוד משהו שאפשר להעביר עליו ביקורת. [ספיר צוחקת] ו…
ספיר: זה לא שאני מעבירה ביקורת, אני פשוט פחות מתחברת גם לאקט…
קרן: לא, ש…
ספיר: גם למראה, גם לכל מה שזה מתלווה איתו.
קרן: [צוחקת] "מראה החלב פחות עושה לי את זה". [מגחכת]
ספיר: אני אגיד לך, אני קצת לוקחת את האִמָּהוּת קשה, אוקיי? אז אני אומרת, מה שאני יכולה להוריד מעצמי, אני מורידה.
קרן: הבנתי. האמת היא שאני יכולה… זה מתחבר לכל מה שאמרת. איזה אתגרים שאני יכולה להוריד מעצמי, אני מורידה.
ספיר: אני אגיד לך. הרי אנחנו גדלנו עם אבא, אבא שלי גידל אותנו, שלושה בנות. וכל החיים, כל החיים אני אמרתי שאני אהיה אמא שלא הייתה לי.
קרן: איפה אמא שלך הייתה?
ספיר: אמא שלי הייתה, כאילו הייתה. אבל גדלנו בלי אמא. את יודעת, ההורים התגרשו, אבא שלי גידל אותנו, שלושה בנות, כמו שלושים. אבל… ואבא שלי הוא האלוהים שלנו. אבא שלי היה אמא ואבא. אבא שלי ידע מתי קיבלנו מחזור, לא יודעת… הכל, הכל מהכל.
קרן: אתן גם קרובות, אני רואה שאת מדברת עליהם לא מעט.
ספיר: על מי?
קרן: על האחיות שלך.
ספיר: נכון. 'חבורה' שכזאת. אנחנו מאוד קרובות, קרובות, קרובות. למרות שהם לא עוזרות לי עם הילדים. [צוחקת]
קרן: לא, קרובות, לי… שאני רואה שאת אוהבת אותם.
ספיר: אבל מאוד אוהבת אותם, כן.
קרן: שאתם חברות, כזה. מפרגנת להם, אני רואה. וואי, זה קטע שגדלת בלי אמא. שהיא לא הייתה נוכחת.
ספיר: נכון.
קרן: ואת מתקנת את זה, היום.
ספיר: אני לא יודעת מה זה לחזור אחרי בית ספר לאוכל חם, ויש אמא ש… את יודעת, כמו בנות שהייתי רואה, יש אמא שמעורבת, יודעת כל דבר. לא יודעת, קונה בגדים ל… אז לי לא היה את זה, אנחנו כאילו גידלנו את עצמנו. את יודעת, אבא שלי, נוכח כמובן. אבל גידלנו את עצמנו, ככה.
קרן: ועכשיו יש לך שלושה בנים, שזה בדיוק ההיפך. את עושה בדיוק תיקון הפוך [צוחקת קלות] למה שהיה לך בבית שגדלת בו.
ספיר: נכון, ולמרות שהם… מאוד-מאוד קשה לי, אני לא מוותרת לעצמי. כל פעם זה מחזיר אותי, את יודעת, אני לפעמים עוצמת את העיניים. זה מחזיר אותי, כאילו, אחורה לזה שאבא שלי… את יודעת, גבר, שמגדל שלושה בנות. בואי, היום לנשים בא להן לתלוש את השיער, אז אני אומרת, מה זה גבר? כאילו.
קרן: [צוחקת] אני תולשת כל יום [ספיר צוחקת] בגלל השתי בנות שלי. את לא מבינה איזה קשה זה. בנים, זה הרבה יותר קל, שתדעי.
ספיר: אז אני אומרת, תמיד הבטחתי לעצמי להיות האמא שלא הייתה לי, ובגלל זה אני כל כולי לילדים. ואני גם מייחלת לרגע שאת יודעת, גם אני אחיה בשביל עצמי. את יודעת, בעזרת השם, ש… כאילו, זה מה שאומרים, אני עוד לא יודעת, שהילדים גודלים אז ככה יש לך יותר זמן, את יותר…
קרן: נכון. זה באמת קורה.
ספיר: …מתפנה לעצמך.
קרן: את רק צריכה להפסיק לעשות ילדים, בשביל שזה יקרה.
ספיר: לא, לא. [צוחקות]
קרן: את אומרת: אין לי כוונה להפסיק.
ספיר: אני לא אשקר לך, חודש שעבר חשבתי שאני בהריון, אגב, ו… וואו, חשכו עיניי. וברוך השם שלא, כן? אפשר להגיד גם 'ברוך השם' על זה. כי זה לא העיקר להביא ילדים, את יודעת, זה…
קרן: אבל את רוצה בהמשך?
ספיר: לא, זהו. זהו, חד משמעית, זהו. לא. אני רוצה גם לחיות בשביל עצמי, למען עצמי. ש… אני רוצה שיהיה לי גם טוב בשביל שיהיה לילדים שלי עוד יותר טוב.
קרן: אז את יכולה להסתכל עליי שאני גם גדולה ממך ביותר מעשור וגם הילדים שלי, עשיתי אותם צמודים, שלושה צמודים, ובשנים הראשונות זה היה הכל איתם. אני גם עבדתי, וכאילו, זה היה הכל קשה בטירוף. והיום, הם גדולים, הם מתפעלים את עצמם. זה לא שאני… שהם לא צריכים אותי. הם צריכים אותי, והנוכחות שלי מאוד מאוד מורגשת. אבל זה יותר קל לתפעול, [צוחקת קלות] הסיפור הזה. ובאמת, יש לי את הזמן שלי ש… בדיוק כמו שאת מייחלת אליו. זאת אומרת, זה קורה. רק צריך לא להיכנס להריון עוד פעם. [צוחקות] זה הכל. כדי שזה ישמר, האפקט הזה.
ספיר: אני חושבת ששלושה ילדים… כאילו, על עצמי זה, וואו, זה… אני לא חשבתי שאני אגיע לזה, אגב.
קרן: למה? בגלל שאיך…
ספיר: כי בילד השני, אני חשבתי… את יודעת, אני לא הייתי מוכנה לעוד ילדים ופתאום, נקלטתי להריון, אוקיי? ו… זה היה וואו כזה, כאילו, וואו.
קרן: ואז עוד פעם.
ספיר: לא, זהו. בשלישי… אחרי הילד השני את יודעת, אמרתי שתי ילדים, את יודעת, סבבה אח כזה, אח ואח כזה, שלא יהיו לבד. אבל אני… כאילו, את יודעת, כשאני מסתכלת עליהם, כאילו, את לא… אני אוהבת אותם ברמות, כאילו, ו… זה נותן לי את הכוח להמשיך עוד יום. הבנת את ה…? כאילו, את ה'עוד יום' הזה, את ה'עוד יום' הזה. כי את יודעת, בסופו של דבר, זה רוטינה כזאתי, כמו…
קרן: נכון.
ספיר: אז…
קרן: ואני שמחה גם שאת אומרת את זה עכשיו, כי אנחנו יודעות שזה לא התחיל ככה. אם יש לנו עכשיו אמא שמקשיבה לנו, והיא אחרי לידה, ונורא נורא נורא קשה לה, והיא גם מרגישה… לא מרגישה את האהבה הזאת שאת מדברת עליה, כמו שהיה לך בהתחלה…
ספיר: אני לא הרגשתי שום אהבה. אני עשיתי כי צריך, ואני חשבתי שאני… כל פעם הייתי אומרת, מה, כאילו, אני רואה בנות…
קרן: שרופות!
ספיר: מה זה, כאילו, אני אומרת, אלוהים, אני… למה אני לא מרגישה את זה? למה אני לא מרגישה את זה? כאילו, מה, מה, זה, אני… אני צריכה, לא יודעת, להתאשפז. [קרן צוחקת] זה… היה נוראי ההרגשה הזאתי, אגב, שאת לא, כאילו, מה זה את… לא את חלילה שונאת את הילד, אבל את לא מרגישה איזה חיבור, איזה… מה את צריכה לעשות איתו? למה הוא בוכה? כאילו, וואו…
קרן: נכון.
ספיר: כאילו…
קרן: אז זה גם הופך את הכול להרבה יותר קשה. כי כשאת… לפעמים, וזה עניין הורמונלי, זה עניין… אין כאן איזה משהו שנכון או לא נכון. לפעמים ההתאהבות קורית על ההתחלה, ולפעמים לא. וכשהיא לא קורית על ההתחלה, אז את גם מתמודדת עם הקושי, וגם אין לך את הפיצוי. וכשאת מתאהבת על ההתחלה, אז קשה, אבל ברגע שאת מסתכלת עליו, כולך מוצפת אוקסיטוצין, והכול עובר והכול מתגמד, שזה מה שאת חיה עכשיו. את אומרת: "קשה לי, קשה לי, קשה לי, אבל יש כאן שלושה ניסים קטנים [ספיר צוחקת] שנותנים לי אור". אז נכון שלא כל הזמן קשה וגם לא כל הזמן נורא-נורא טוב, אבל יש כאן משהו ששווה את זה בסוף.
ספיר: נכון.
קרן: וכשאין את זה, זה קשה. עוד יותר קשה.
ספיר: אני רוצה להגיד שאני מקבלת המון הודעות מאמהות שחוות מה שאני חוויתי בהתחלה. אני לא ידעתי שהמון מרגישות את זה, שתדעי לך. והן פשוט בוכות לי, כאילו, ספיר, מה… את יודעת, קשה, מה עושים? אני רוצה להגיד שזה עובר…
קרן: [מהמהמת בהסכמה]
ספיר: ההרגשה הזאתי של ההתחלה. ובמיוחד בילד הראשון, את יודעת את בהלם קצת, את בשוק, את… גם אם רצית את זה, אבל את עדיין, את יודעת, שפתאום את הופכת לאמא. ילד, תינוק קטן שהוא תלוי בך, את פתאום כזה, את יודעת, וואו, שנייה, רגע.
קרן: [צוחקת קלות] מתי נגמר החוג הזה? מי בא ולוקח אותי מכאן?
ספיר: במיוחד זה עוד יותר קשה לבנות, בעיניי, שהם, אין להם עזרה, את יודעת, יותר לבד במערכה. אז זה אקסטרה קשה.
קרן: [מהמהמת בהסכמה]
ספיר: אבל הילדים גודלים. [מגחכת] למרות שאני עדיין גם מחכה שיגדלו. [צוחקת]
קרן: כן, כן. בסדר, זה פשוט נהיה יותר מתגמל. הם לומדים להגיב, הם לומדים לחייך, הם נותנים פידבק, את מרגישה אמא טובה, וזה פשוט ממלא. זה ממלא, וזה דלק שנותן לנו את הכוח להתמודד עם כל הרגעים שהם באמת באמת קשים, שאני שמחה שיש נשים כמוך שמביאות את זה לפרונט. מביאות את זה לפרונט וגורמות לאנשים להרגיש קצת יותר טוב עם עצמם.
ספיר: אז אני אגיד לך משהו, למרות שלפעמים אני מקבלת המון-המון ביקורות כאילו לא טובות, אני יכולה להגיד לך שבתוכי, זה לא שאני צועקת את זה, אני מרגישה אמא הכי טובה לילדים שלי והכי מושלמת, ואני… אני, את יודעת, יודעת בתוך עצמי שאני עושה הכל למענם, נותנת את כל כולי, ואף תגובה לא תערער את האמא שאני.
קרן: מדהים. אם את יכולה לקחת את המתכון ל… לעור פיל הזה, לשים אותו בגלולה ולהתחיל למכור את זה, [ספיר צוחקת] לשווק את זה לאמהות, זהו, את עשית את שלך בעולם. איך לגדל עור של פיל ולא להתערער ממה שאנשים אחרים חושבים. זה… בעיניי זה הבשורה הכי חשובה שאת מביאה. עם כל מה שדיברנו שבאמת שאת מביאה את הקולות השונים האלה, היכולת להיות מאוד-מאוד בטוחה בבחירות שלך, ולא להיפגע, לא להתנדנד מכל ביקורת ש… שמגיעה אלייך. ומגיעות, גם אני באמת לפעמים מתכווצת מול דברים שאת מעלה, וזה בסדר. אני לא שולחת על זה שום הודעה, כי זו הבחירה שלך, גם את, לא תבחרי… לא תבואי ותגידי לי: "קרן, מה חשבת לעצמך כשעשית כך וכך וכך וכך". כל אחת מאיתנו שתתרכז בחיים שלה, שתתרכז בבחירות שלה. כשאת רואה אמא מספרת לך על משהו שאת היית בוחרת לעשות אחרת, תהנהני ותגידי: "מהמם". תתענייני, תשאלי שאלות, ותשמרי את הדעה שלך לעצמך. כזה.
ספיר: נכון.
קרן: אין שום סיבה לגרום למישהי אחרת להרגיש לא בנוח על הבחירות שלה בתוך האמהות. כל עוד היא מבינה, כל עוד היא מבינה, את ההשלכות של כל בחירה ובחירה. ספירוש, תודה שבאת.
ספיר: קרן, את מהממת והיה לי מה זה כיף.
קרן: גם לי. אני שמחה על ה… על ה… אני שמחה על זה שבאת, והראית את הקול השונה הזה. ואת גם שונה ממני, וזה מה שאני הכי אוהבת. שאנחנו יכולות להתחבר ולהבין בדיוק על מה כל אחת מאיתנו מדברת, למרות שאנחנו באות מרקע שונה ומסגנון שונה, ואני אוהבת את הקול הזה שאת מביאה. ואני אוהבת להרגיש הזדהות עם מישהי כמוך, ולהבין כמה אוניברסלית החוויה הזאת של האמהות.
ספיר: תודה. ריגשת אותי, חיים. [צוחקות]
קרן: תודה, אהובה.
ספיר: תודה. את מהממת.
קרן: ואם אהבתם את הפרק, תכתבו לי, תכתבו לספיר. [ספיר צוחקת קלות] מוזמנות לשתף את הפרק הזה אצלכם בסטורי, ולהביא עוד ועוד אמהות לתחושה שהן אמהות טובות. [נשיקה] נתראה בפרק הבא.
ספיר: תודה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments