top of page

משכנתאות או לא להיות - בגדי היועצת החדשים

כעשור לאחר שפתחה משרד לייעוץ משכנתאות בגדרה, חני צאיג הרגישה שמשהו חסר לה. התשוקה שהתעוררה בה הובילה אותה לתחום הסטיילינג, שם היא גילתה את ההשפעה שיש לעיצוב וסטיילינג גם על העולם העסקי. בפרק הזה של 'משכנתאות או לא להיות' נלמד למה כדאי לנו להיפרד מהלוק השבלוני של מכנסיים כהים וחולצה לבנה לטובת לוק חדש שיבליט החוצה את האישיות הייחודית שלנו ויהפוך אותנו לאנשים המרכזיים והזכורים ביותר בחדר.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/03/2024.

פתיח: "משכנתאות או לא להיות"- הפודקאסט של יועצי המשכנתאות בישראל.

אורן: שלום לכולם, אנחנו בפרק מעניין מאוד של "משכנתאות או לא להיות". הפעם אנחנו מארחים את חני צאיג. חני, מה שלומך?

חני: בסדר גמור.

אורן: יופי. כמו שאתם יודעים, חני היא יועצת משכנתאות. אבל אפשר להגיד שהיא חצי בדימוס. באמת מה שהיא עושה היום זה סטיילינג. יש לה משרד גדול יחד עם חנן בגדרה. אחלה משרד, עובדים כבר כמה? 10 שנים? יותר.

חני: 13.

אורן: 13 שנים.

חני: אבל מי סופר.

אורן: כן, אבל מי סופר.

חני: מטורף, מטורף.

אורן: יש בר מצווה לעסק.

חני: וואי! לגמרי.

אורן: אתם צריכים לעשות לו עלייה לתורה וזה.

חני: נעשה.

אורן: ובאיזשהו שלב חני, אחרי שהיא הרבה שנים הייתה רק יועצת משכנתאות וזה, עשתה איזה שיפט קטן. קטן גדול.

חני: שיפט גדול.

אורן: ענק.

חני: לא חשבתי שהוא יהיה כזה גדול.

אורן: כן. ואנחנו תכף נדבר עליו. כי זה מעניין, זה מעניין גם מהצד השני, כן? בסוף הרבה מהמאזינים שלנו עושים עכשיו שיפט לייעוץ משכנתאות, כן?

חני: נכון.

אורן: אז מעניין לשמוע איך עושים את השיפט הזה ואיך עושים אותו נכון. ואני עוקב אחריה הרבה. אני נהנה מאוד לראות את ה… את יודעת,

חני: איזה כיף!

אורן: נכון, אני מאוד נהנה לראות את הדברים שאת עושה ואני רוצה שנעשה כמה דברים בפרק הזה. אנחנו נדבר קצת גם על הנושא של איך עושים מעבר ושינוי קריירה וכו'. גם על לשחרר. כי בסוף זה קצת מה שאת עושה, כן?

חני: לגמרי. וואי אורן. כן. הכי, כן. נגעת אבל בנקודה הכי קשה.

אורן: כן. זה החלק הכי קשה.

חני: נכון.

אורן: אבל את עושה את זה טוב, אני חושב. אחרת לא היית מצליחה לעשות את השיפט. וגם נדבר על סטיילינג בעסקים. אם אני איש עסקים, אני מגדיר את עצמי איש עסקים. אז אם אני איש עסקים, אז איך אני, מה אני צריך לעשות כדי שאחרים כאילו גם יתפסו אותי כזה? או הפוך, כדי שלא להוריד לעצמי. עכשיו, צריך לעשות הקדמה ולהגיד שבואו, אני לא. אני… כאילו ההפך מסטיילינג זה אני, בסדר?

חני: למרות שאתה משתפר.

אורן: אני משתפר בזכותך [צוחק] אני משתפר בזכותך. אני גם אשתף קצת מאיך שאני רואה את הדברים. התהליך שאני עברתי בתוך העולם הזה. עשיתי הלוך חזורים קצת. אני היום במקום שאני יודע להגדיר את עצמי. נוח לי איפה שאני. אבל לא הייתי הרבה… לא הייתי תמיד במקום שנוח לי. וזהו. ויהיה מגניב. יהיה כיף.

ספרי לנו שנייה. אני קודם רוצה לגעת בשיפט, בסדר? כי באיזשהו שלב אמרת לעצמך 'אחלה, כיף להיות יועץ משכנתאות, אבל יאללה. משהו אחר יותר, יותר מושך אותי'.

חני: זה התחיל באמת מהמשכנתאות. אהבתי את זה. חייתי את זה. אני עדיין, זה עדיין חלק גדול מהזהות שלי, ונכבד. הבנקים, השפה. אבל הרגשתי ש… משהו קצת מיצה, האש קצת דעכה. אין לי שם תשוקה יותר.

אני טובה במה ש… ידעתי שאני טובה, ברוך השם, במה שאני עושה. אבל כבר אני לא עושה את זה מתוך תשוקה. זה נהיה איזשהו עול. והרגשתי שהפרק הזה נגמר. אבל הפרק הזה נגמר ויש בזה קושי מסוים, כי ברוך השם, אחרי 10, 15 שנה שאתה נמצא במקצוע מסוים, אתה מתמקצע, יצרת את הקשרים הטובים, הגעת לאיזשהו מקום מסוים, וזה קצת הזמן לקטוף את הפירות.

אורן: כן. וזה קל.

חני: וזה גם מאוד קל.

אורן: זה קל. אתה מקבל תיק, בום, טראח, נגמר.

חני: אני מרימה טלפונים, אני כבר יודעת איך הכל עובד, מה יקרה. אני די יודעת. כבר אין כמעט את הריגושים. בדיוק. ומצאתי את עצמי בימים מסוימים, שמתעוררת בבוקר, רגע. סטיילינג, שזה חדש, זה לא מוכר. אני אוהבת את זה מאוד, אבל זה ליצור קשרים, זה להתמודד עם פחדים שפחות התמודדתי כבר במשכנתאות. או שרגע, בוא נלך למֻכָּר, שגם עוד מכניס כסף בינתיים.

אורן: אבל זה מרגש גם.

חני: נכון, אבל אז יש קולות: 'רגע, אבל את עדיין לא מכניסה שם כסף בסטיילינג'. וצריך אותך במשרד, במיוחד שיש לך בן זוג בבית, שאת רואה שהוא… שגם לו קצת, זה גם להפריד את הזוגיות בעסק שעשינו הכל ביחד, ופתאום צריך למצוא משבצת שתמלא את החסר שלי. אז רגע, בוא ננסה לשלב. זה לא כזה עבד ביחד עם ילדים ועם הכל ביחד, כי בסוף אתה הולך למֻכָּר. אם אתה משלב, אתה בורח למשרד.

אורן: כן.

חני: ומצאתי את עצמי שמשהו עוד בוער ואני לא עושה אותו. אז לאט לאט למדתי לשים גבולות ולהגיד : 'לא, היום אני לא מגיעה למשרד'. והסתדרו בלעדיי. וכן, ויכולים גם להסתדר בלעדיי, והתיקים התבצעו והתבצעו גם בצורה אולי אפילו יותר טובה.

אורן: כן.

חני: זה בדרך אחרת, זה משהו אחר, זה להתוות את זה. אבל זה היה מאתגר.

אורן: צריך להגיד שיש לך פה יתרון יחסית יפה, שהמשרד, זה לא שעשית שיפט וזהו, המשרד המשיך לעבוד.

חני: ברוך השם, כן.

אורן: שזה, יש פה צד מסוים שהוא מקל, שהוא מאפשר יותר אולי. הייתי אומר שזה דומה קצת, נגיד, למישהו שיש לו משרד ייעוץ משכנתאות ורוצה עכשיו להוסיף ביטוח, בסדר? סליחה שאני משווה סטיילינג לביטוח, השם ישמור, ההפך הגמור. אבל, כאילו אני אומר, אני רוצה לשמור על הקיים, יש לי את הדרך לשמור על הקיים. אם זה לא היה חנן, אז היינו יכולים גם להביא מנכ"ל, או מישהו שינהל את המשרד, נכון? קצת יותר קשה.

חני: זה קשה,

אורן: אבל תיאורטית זה היה, כאילו אני משווה את זה בכוונה כדי שיהיה לנו יותר קל… זה. ועכשיו אני צריך למצוא את הדרך להנחיל את הדברים, שימשיכו לקרות, שימשיכו לעשות את הכסף כי זה קל. זה פשוט עכשיו.

חני: נכון, הנהלים, אתה מחדד, אבל אתה צריך עדיין, מצאתי את עצמי קצת, אתה צריך עוד להיות מעל ולראות מה קורה. ומה אם, כאילו, אתה צריך עוד טיפה להיות מעל.

אורן: לפקח.

חני: כן. השילוב של זה, גם עם הסטיילינג, זה משהו חדש שמרגש, אבל הוא גוזל אנרגיות שלא תמיד משאירות מקום למשכנתאות, ואתה צריך גם מקום לבית.

אורן: כן.

חני: ואז זה למצוא את האיזונים בין רגע, אני רוצה אבל נורא את הסטיילינג, אבל יש גם באמת המשכנתאות שבסוף זה כרגע עוד מכניס כסף. ויש את הבית שאתה רוצה גם את האנרגיה לילדים ולא להגיע זה. אז כן השאיפה היא למצוא את האיזונים ולרוץ קדימה ולצאת.

אורן: אז איך זה לפתוח עסק חדש? עשית את זה כבר פעם, אבל עכשיו את עושה את זה שוב פעם. ספרי לנו שנייה את ה...

חני: נכון שעשיתי את זה כבר פעם, ועכשיו זה שוב פעם. הפעם ה… הלמה שלי הוא אחר מה… פעם קודמת עשיתי את זה כי חיפשתי, הייתי עם ילדים קטנים, רציתי עבודה שלהיות עצמאית כדי לא להיות תלויה בבוס מסוים ולעשות בזמן שלי ושאף אחד לא ישב לי על הראש.

אורן: כן.

חני: משם זה התחיל המשכנתאות. ומצאתי שאני מאוד אוהבת את זה, להיות עם אנשים, לעזור להם, אבל זאת הייתה המטרה.

אורן: התשוקה שלך הייתה משנית פה, והלמה היה טכני יותר? אני צריכה להיות בבית, אני צריכה לעשות משהו שאני יודעת לעשות אותו, אני לא יכולה להיות בקבלת קהל, בלה בלה בלה בלה, אני צריכה שיהיה לי יותר גמישות, יאללה, בואו נרוץ על זה.

חני: ממש.

אורן: וזה עבד.

חני: נכון.

אורן: נתן לך את זה לחלוטין.

חני: לגמרי, ידעתי, אני משכיבה את הילדים, מבחינתי לצאת לפגישות גם בשמונה וחצי בערב. אוקיי? אז… כזה. הייתי באמת הולכת ונהנית מזה ואוהבת את זה, אבל זה הזמן שלי. או ב-12 בלילה לשבת על תמהילים. איזה כיף.

אורן: [צוחק]

חני: אז זה היה באמת הלמה אז. עכשיו, כשהילדים גדלו, התפנה הלמה של… בתור ילדה גם אני זוכרת, הללכת עם אמא שלי בפסח וראש השנה לקנות שמלה לחג. אורן צוחק, כי בטח נראה לי זה לך היה הסיוט שלך.

אורן: זה היה הסיוט של החיים. זה היה סיוט של החיים! שידעת שלפני חגים הולכים לקנות בגדים לאחיות שלך, היית שוקל לברוח מהבית בגדול. אני זוכר את עצמי נרדם ב"מעיין שטוב" בירושלים על הרצפה, כי חלאס! כבר כמה אפשר להימרח? או נוסע באוטובוסים אדומים ישנים כאלה, שבירושלים עם הרביעייה במושב. את זוכרת את האוטובוסים האלה?

חני: כן, בטח.

אורן: שאתה נכנס לאוטובוס ואתה אומר לעצמך 'טוב, נקיא, כולם עשו את זה לפנינו פה'. עבורי זה טראומה ללכת לקנות בגדים. זה כאילו… אבל כן, נחזור אלייך. [צוחק]

חני: זה לחכות לזה. זה ללכת ולחפש את השמלה שתהיה לחג עם הנעלי לק. זה היה מבחינתי ההיי! הטופ! הכי הכי כיף. ואני גם בת אחרי שני בנים, אז אמא שלי בכלל זרמה עם כל האהבה הזאת. אז פתאום לתת לה מקום.

אורן: שגעונות קוראים לזה, לא אהבה. כן, כן, בואי תמשיכי [צוחק].

חני: בסוף גם אתה זורם עם השגעונות שלי.

אורן: אני גם זורם.

חני: במידה שלך ובמקום שלך.

אורן: וגם עם של הבת שלי. כן, צריך לדעת לזרום, כל אחד עם התשוקה שלו, נכון.

חני: אז ללכת פתאום ולמצוא מקום, אז ללכת ללמוד ולהבין מה זה. ואז התחיל לי גם, זה הצטייר בהתחלה, רגע, אבל בגדים זה מה זה שטחי. אני תופסת את עצמי כבן אדם קצת יותר עמוק. אמרתי, מה, את מתעסקת בחיצוניות? זה מה שמעניין אותך? אז למדתי באמת סטיילינג ב"שנקר". שם הרגיש לי מאוד, קצת, זה הרגיש שזה מאוד טכני וחיצוני. חיפשתי את המעבר, ומצאתי במקום אחר את הרגשי יותר, ולהבין עד כמה בסוף הבגד, קודם כל, הבגד זו שפה, אוקיי? אני פוגשת בן אדם בפעם הראשונה, הוא יגלה, הוא יבין עליי הרבה דברים, אני אמסור הרבה מסרים, אני אדבר שפה בלי להגיד שום מילה, דרך הבגדים שלי. לא יעזור, נרצה, לא נרצה. אנחנו עוד לא רואים מתוך הלב. אז קודם כל, אנחנו רואים את הצורה החיצונית.

אז גם כיועץ משכנתאות, אם מגיע אליי לקוח לפגישה הראשונה. או בכלל, כל איש מכירות, כולנו גם אנשי מכירות, בוא נגייס את הבגדים לטובת מה שאנחנו רוצים לשדר. עכשיו, ברור לי שאני אשדר מסר מסוים כשאני הולכת לפגישה עסקית וברור לי שכשאני אגיע הביתה ואני אהיה אמא, אני אגיע עם משהו אחר, וכשאני אצא עם חברות, אני גם אהיה משהו אחר. זה בסדר, זה ברור. אבל בוא נשרת, שהבגדים ישרתו את המטרה שלנו ואת מה שאנחנו רוצים להעביר לעולם.

מעבר לזה, מצאתי, אני מאמינה שאצל נשים זה יותר מגברים, אבל גם אצל גברים, אני רואה את זה גם אצל חנן. כשאתה מתלבש באופן שאתה אוהב, שאתה מרגיש בזה נוח, שיש בזה משהו יצירתי, זה מרים לך. אתה באנרגיות הרבה יותר טובות.

אני יכולה להגיד לך, ששמלה, או אם הרכבתי לוק חדש ושיניתי משהו ואני אוהבת את איך שאני נראית, וואלה, זה עושה לי את היום, ברמה הזאת. ואני אהיה יותר באנרגיות טובות, אני יותר אמגנט אליי אנשים כאלה, זה יעשה לי שמח. ואז הבנתי שבגד זה בכלל לא שטחי. אלא גם, כשאתה לובש את הנשמה שלך, את מה שאתה רוצה להעביר בעולם, זה עושה לך שמח. ומעבר לזה, גם הסביבה, חשוב לי שהיא תתפוס אותי בצורה מסוימת שאני רוצה שהיא תתפוס אותי.

כל אחד במה שהוא רוצה. אם זה ביצירתיות, אם זה בלהיות יותר עסקי, אם עכשיו לא בא לי, קמתי היום ולא, בא לי להיות…

אורן: פיג'מה.

חני: כן, אז אוקיי, זה מותר גם, בסדר גמור. אבל רק היום, אורן. לא כל יום.

אורן: היה לי איזה יום אחד שלא היה לי כוח. באמת, כאילו אמרתי, די, חלאס, אני היום בא עם פיג'מה למשרד. [צוחק]

חני: אבל לבנק היית הולך?

אורן: אני במקום קצת אחר.

חני: נכון.

אורן: אני תכף, אני אגיד טיפה איך אני רואה את זה. כן.

חני: אוקיי, אוקיי.

אורן: אבל אני מסכים. אני ממש חושב, אני חושב שגם אני קלטתי את זה בשנים האחרונות קצת יותר, שאתה בכל מקרה מספר לעצמך שנייה משהו בזמן שאתה מתלבש. כשאתה מתלבש, אתה אומר לעצמך משהו. אתה אומר לעצמך : 'אני אלבש את זה כי ככה, אני אלבש את זה כי ככה, אני אעשה ככה, כי ככה'. אתה בכל מקרה מספר לעצמך משהו. השאלה היא, מה אתה מספר לעצמך והאם מה שאתה מספר לעצמך הוא טוב, הוא משרת אותך? אוקיי? עכשיו, אני רואה, מה שמעניין אותי לשאול אותך זה האם את לא מרגישה שלפעמים כל הקונספט של סטיילינג, אני בכוונה כאילו, כן, נותן לך מתחת לחגורה, אחרי זה את כבר… זה.

חני: אני אחזיר לך.

אורן: תחזירי לי, כן. האם אתה לא קצת אומר לעצמך כל הזמן : 'מה יגידו עליי'? כאילו, אז מה אם יגידו עליי ככה, אז מה אם יגידו לי אחרת? מה, אני צריך לחשוב כל היום מה אחרים חושבים על איך שאני מתלבש? אני צריך לחשוב כל היום מה אנשים יחשבו אם אני לובש חולצה ורודה או חולצה סגולה? למה אכפת לי מה הם רוצים, מה הם חושבים עליי? שיחשבו מה שהם רוצים.

חני: אני שמתי לב, אני לפעמים יכולה ללבוש פיג'מה. מה זה פיג'מה? זה לא פיג'מה באמת. חנן יכול להסתכל עליי ולהגיד 'מה לבשת? מה זה השמלת טפט הזאת?'. עכשיו, כשאני בטוחה לגמרי, כאילו עכשיו כשאני אומרת זה נראה מעולה, בחרתי מצוין. אם הוא ככה חושב. אני שמתי לב שכשאני לובשת את מה שאני אוהבת ובטוחה בו, והוא מקנה לי גם ביטחון, כי בגד גם מקנה ביטחון, זה לא מעניין אותי מה אחרים יגידו. זה לא מעניין אותי.

אני כן, אבל אם אני אלך להרצאה שאני מרצה בה, אם אני אכנס לכנס, אם אני צריכה לשדר, אם אני הולכת למקום מסוים כְּחַנִּי, למפגש חברים, אני אספר איזשהו סיפור שבא לי ואותי הוא מעניין, נקודה. ולא מעניין אותי מה אחרים יחשבו עליו.

אם אני אלך לכנס, אם אני אלך להרצאה, כנס שאני רוצה טיפה יותר לבלוט או להראות את היצירתיות שלי, אם אני אלך לראיון עבודה, אז כן, אני אצטרך רגע לעצור, להיות מחוברת למה שאני אוהבת, כן. גם לא, כשאתה לובש משהו ואתה לא מרגיש שאתה בנוח, רואים את זה. תכף נדבר גם על זה, על איך אפשר לתרגל גם את זה, אם אני רוצה. אבל אני כן אחשוב על איך הבגד עכשיו ישרת אותי.

אז אני אמצא משהו שנוח לי איתו, בו. יכול להיות שגם טיפה לא, אבל אז בסדר, יצאתי טיפה מאזור הנוחות ולא יותר מדי, אבל הוא משרת את האינטרסים שלי. אם אני אלך לראיון עבודה בבנק, זאת אומרת, אז אני כנראה אלך יותר על מכופתר.

אורן: כי כן, חשוב לי, מה יחשבו עליי פה.

חני: נכון, כי אני רוצה לקבל את העבודה הזאת ואני יודעת שאני טובה ואני רוצה שגם החיצוניות שלי תשדר את זה.

אורן: מה שאת אומרת זה בעצם, אני רוצה לנהל את מתי חשוב לי מה אנשים אחרים יחשבו עליי כי אני צריך פה שנייה משהו מהם, יש פה סביב זה משהו, ומתי זה לא מעניין אותי. בעצם, מה שאמרת זה, תהיה בטוח, את צריכה, את או אתה, צריכים להיות בטוחים בעצמכם, בסדר, אם מה שאתם לובשים, מה אתם תגידו על עצמכם?

אם יש פה מישהו אחר, משהו אחר שיש לי אינטרס משותף איתו, אינטרס שהוא ירצה אותי יחשוב משהו, טה טה טה טה, אז אני צריך לחשוב גם עליו, אבל אני לא חושב עליו, בגלל שאני באמת חושב עליו, בסדר? אני חושב עליו, כי אני צריך להשיג פה איזה משהו פה בתוך התקשורת.

חני: אני רוצה לשרת את האינטרסים שלי, לגמרי. אני רוצה להגיע לכנס, אני יכולה להחליט שאני באה עם חולצה לבנה ומכנסיים חומים, אה שחורים, שזה לגיטימי, כולם כנראה יבואו ככה, או עם חולצה תכלת, אני מדברת על גברים, לא על נשים. או שאני אומרת, וואלה, בא לי לבלוט בכנס הזה, לא יודעת למה, כל אחד והסיבה שלו. בא לי כרגע להיות יותר בולט מאחרים, אוקיי, מה אני עושה, ואיך אני מביא את זה לידי זה שיזכרו. וואלה, זה בא עם חולצה אדומה. ההוא עם החולצה אדומה.

זה בסוף משהו, הבקשה מהנשמה שלי. וכן, ואז אני משרת את הבגד לטובת הסביבה, של איך שהיא תתפוס אותי.

אורן: אוקיי, אז הטיפ הראשון שאנחנו בעצם אומרים פה, קודם כל, אתה יושב עכשיו, מחליט איזה בגדים ללבוש, תקשיב שנייה לעצמך, תקשיב שנייה. אתה הרי גם ככה מדבר עם עצמך, גם אם לא שמת לב. תקשיב שנייה לעצמך, שאל את עצמך מה אתה רוצה, אל סתם תזרוק על עצמך משהו. תחשוב שנייה, מה בא לך לשדר? יופי. מה אני עושה, אם מה שבא לי לשדר אין לי אותו בארון בגדים?

חני: אוקיי. ואז אם בא לי לשדר משהו מסוים, אבל אני ממש לא בכיוון, אז בוא נתחיל לעשות את זה לאט. אוקיי? אם הלבשתי לצורך העניין-

אורן: אני רק אדייק. מה בא לי לשדר לעצמי? זה ניהול אנרגיות, בסדר? בסוף אנחנו מנהלים את האנרגיות של עצמנו.

חני: ממש.

אורן: אני שואל את עצמי, אני צריך אנרגיות מסוימות היום, איזה אנרגיות אני צריך ואיך אני מרים את עצמי באמצעות, גם באמצעות החלק החיצוני, גם באמצעות הבגדים. בסופו של דבר, אם לא היה צריך שיהיה גוף, היינו באים לפה לעולם נשמות, נגמר סיפור. בסדר?

יש משהו בחיצוניות, יש משהו בגוף שמאפשר לנו להתעלות, להיות קצת יותר גבוהים ממה שאנחנו רוצים, אוקיי? אנחנו צריכים להשתמש בחלק החיצוני, אבל אנחנו משתמשים בו כך שהוא יגדיל את החלק הפנימי שלנו. אם אנחנו משתמשים בו רק כדי שיגדיל את החיצוני ומשהו שהוא לא לא באמת עוזר לנו, הוא לא מגיע למקום של, תקראי לזה נפש, אנרגיה, איך שבא לך, אבל שהוא לא touchable, בסדר? אז זה פחות מעניין, בעיניי.

חני: מסכימה איתך.

אורן: יופי. זה גם רגש, זה גם משהו שהוא לא touchable, זה מאוד פשוט להגדיר מה פנימי ומה חיצוני בעולם שלנו, נכון? אנחנו מסכימים על זה?

חני: כן.

אורן: יופי. אז אם זה לא מגיע למקומות האלה, זה פחות, קצת פחות מעניין. אנחנו צריכים שזה יגיע למקומות האלה.

חני: כמו שאמרת, אתה שתחבר את הפנימיות שלך, שתוציא אותה לבגדים.

אורן: כן.

חני: אז זה ישרת את המטרה ותהיה יותר שמח ויותר, תרגיש, תרגיש שהבגד עושה לך טוב.

אורן: כן.

חני: אם לא תהיה מחובר, וסתם תניח על עצמך משהו.

אורן: תתקרבי טיפה. תתקרבי טיפה למיקרופון.

חני: אם לא תהיה מחובר וסתם תניח על עצמך משהו, בסוף ירגישו את זה, רואים את זה. אתה יודע מה, זה כמו שאפילו כותבים פוסט בפייסבוק, אפשר להרגיש לפעמים את האנרגיה ואת התדר שאתה נמצא בו כשאתה כותב.

אורן: נכון.

חני: אז גם בבגדים, לפעמים גם בא לי שהבגד ירים לי, אוקיי, הוא ירים לי, אני יכולה לשים אותו ואחרי זה אתם תראו איך לאט לאט, אם זה צבע ורוד שישדר לי את האנרגיה הורודה ואופטימיות, אם זה חולצה מגניבה ששמתי על עצמי היום, זה ירים, זה יעשה לי.

אורן: ורוד זה משדר אופטימיות, בגלל זה...

חני: ורוד משדר אופטימיות.

אורן: זה הקונספט?

חני: כן.

אורן: אוקיי, הבת שלי מאוד אופטימית. [צוחק]

חני: מצוין. וטוב, יש פה מחקרים על שאנחנו היינו מלקטות בעבר, באבולוציה, אז היינו ביער וכל פירות היער הם לרוב אדומים, משם המשיכה של בנות לוורוד ובנים יותר כחול.

אורן: למה זה מושך בנות יותר לוורוד?

חני: סוג של… כשהיינו ביער, כי כשהתעסקנו עם פירות יער וכל האדום, אז יש להם את המשיכה כבר לוורוד ולצבעים ה...

אורן: כן.

חני: העזים האלה, אדום, גם צבע של תשוקה.

אורן: מעניין.

חני: כן.

אורן: כן, זה תמיד מעניין להסתכל על זה אבולוציונית קצת יותר. אבל בסוף זה האנרגיה, אוקיי?

חני: זה, כן.

אורן: ואז אני שואל את השאלה, איך אני, מה אני עושה אם אין לי את מה שאני רוצה שיהיה לי, אם אין לי את הבגדים שאני רוצה לשדר בהם את האנרגיה הרלוונטית לעצמי הבוקר?

חני: אז מה שאני עושה כשמגיעים אליי, זה...

אורן: אגב, את מארגנת לעצמך בגדים בערב או בבוקר?

חני: פעם הייתי מארגנת בערב. היום אני יודעת שאתה לא… אני לא יכולה לארגן לעצמי בערב, כי אני יכולה לקום בבוקר ולהגיד, לא, לא בא לי. זה לא האנרגיה שלי היום. לא, אני רוצה משהו אחר. כזה. אני יכולה לפני לחשוב ולהגיד, אוקיי, אופציה, יכול להיות שאני אקום בבוקר ולא יבוא לי. יבוא לי משהו אחר.

אורן: מעניין, פתאום חשבתי על זה, כי באמת, כאילו, אני תמיד הייתי מארגן לעצמי בגדים בערב. אני כבר לא. סתם כי, כאילו, לא יודע למה. לא, כאילו, לא. אבל פעם הייתי מארגן לעצמי בגדים בערב. ובאמת, זה לא מסתדר עם הקונספט. כי אם אתה רוצה לשדר לעצמך משהו, אז אתה לא יכול לארגן בגדים בערב.

חני: כי זה תלוי איך תקום. מצד שני, אבל, אם יהיה לי משהו חשוב מאוד באותו יום, אני כנראה אכין את האופציות כבר קודם ואני אנסה לראות איך זה הולך.

אורן: נכון.

חני: שיהיה לי בראש.

אורן: כי נגיד, עכשיו אנחנו הולכים... אנחנו מקליטים את הפרק הזה ביום חמישי, ביום ראשון הכנס, בסדר? עכשיו, הפרק לא יצא לפני הכנס, כן? כי אני לא סופר מריו.

חני: מה, לא?

אורן: [צוחק] אבל… אבל… נגיד, אנחנו הולכים לכנס, אנחנו מארגנים את כל הבגדים מראש. בסדר? אני אתמול בערב ישבתי, סליחה, תהיי גאה בי.

חני: ממש!

אורן: חשבתי, שנייה, מה אני רוצה ללבוש בכנס, אוקיי? שמתי לעצמי בצד, וידאתי שיש לי. הייתי צריך לגהץ חלק, לא פשוט.

חני: אני גאה בך. לכן אנחנו אבל כנשים… אתה תשים לב לפעמים גם גברים מתעצבנים, או בכנס הקודם חנן סחב איתו כמויות של קולבים כי אני לא באמת יודעת מה ממש יבוא לי באותו יום. אז אני אקח כמה אופציות.

אז אצל גברים, לכם טיפה פחות, אולי יותר קל, אבל כן, הייתי לוקחת אולי בתור גבר אז כמה חולצות בכל מיני צבעים. מכנסיים הייתי משאירה את הבסיס וחולצות כן הייתי לוקחת בכל מיני צבעים. ואז אוקיי, אז לא, בא לי היום ורוד, בא לי תכלת, ירוק.

אורן: כן. אז בואי נדבר על הבסיס, אנחנו כבר בטכני, נכון? עברנו שנייה טיפה שלב, סבבה.

חני: יאללה.

אורן: אז בואי נדבר על הבסיס. אז מה זה הבסיס? אני עכשיו, אני גבר.

חני: נתחיל לגברים, כי זאת אומרת, אצלכם זה יותר קל.

אורן: נשים זה יותר...

חני: טיפה יותר מאתגר, למרות שהחוק הוא, הבסיס, הבסיס באמת, להנכיח מותן.

אורן: מה זה הדבר הדבר הזה? כל הזמן את אומרת לי את זה ואני לא נעים לי לשאול אותך מה זה אומר?

חני: שהמותן תהיה נוכחת, שנביא אותה לחדר, מה זה אומר? באמת, אפילו, מותן זה באמצע, זה מחלק את הגוף בצורה מאוד סימטרית ונעימה. אוקיי, מה זה דבר יפה? שהוא סימטרי, שנעים לנו להסתכל עליו מבחינת סימטריות. המותן שלי מחלקת את לי את הגוף בצורה נכונה. מספיק שאני יכולה אפילו ללבוש חולצת טריקו, אורן, כמו שאתה לובש היום,

אורן: כן.

חני: ולהכניס אותה למכנסיים ולשים חגורה, ו… גברים, אתם צריכים להקפיד על זה. חגורה ונעליים באותו צבע. בסדר? בבקשה.

אורן: סגור.

חני: גם אם לבשתי טי שירט, משהו בי יהיה יותר אסוף, משהו בי יהיה יותר לבוש, ואני אראה יותר טוב. כאילו, אפילו טריקו ומכנסיים, אוקיי? ברמה הזאת. אז זה מבחינתי הבסיס.

אורן: אבל זה לא עושה קצת כרס?

חני: אוקיי. נכון. אז קודם כל, אז תלוי אם...

אורן: כאילו, את יודעת, לאלה שלא רצים כל היום.

חני: כן. לא, גם לרץ יש...

אורן: [צוחק]

חני: קודם כל, תלוי עד כמה הכרס, אבל אפשר גם להכניס את החולצה וטיפה להוציא אותה, שזה יותר loose, יותר חופשי, ואז עדיין זה יראה טוב. אם מרגיש לי מאוד מאוד לא בנוח, אפשר לבוש פשוט חֻוּלְ- צריך למצוא חולצות טריקו שנגמרות לא באגן, למטה, אלא במותניים. ואז לא הכנסתי את החולצה לתוך המכנסיים, אבל עשיתי איזושהי עבודה. עכשיו, מי שנורא קשה לו עם להכניס חולצה למכנסיים, אתה גם תראה רזים שנורא קשה להם עם זה. אגב, אני רואה גם נשים.

אורן: למה קשה לאנשים עם זה?

חני: כי משהו… רוצים להסתתר ויש משהו שמרגיש שבחולצה, אם היא נראית עליי כמו אוהל ויותר רחבה למטה, אז הסתתרתי מאחורי משהו.

אורן: אוקיי.

חני: אז רגע, בוא נתקרב עוד פעם למיתר הגוף שלנו, ובוא, הכל שזה יראה גם כמובן אסתטי, לא רוצה עכשיו שֶׁתִּדָחֲסוּ לי למשהו. אבל אם קשה לכם עם זה, אבל כן יש בכם רצון, אני כן רואה גברים, אני רואה גם נשים שאומרות לי: 'יואו, איך יש לך את האומץ להכניס חולצה לתוך החצאית?'

אורן: כן.

חני: אז לאט לאט, תתחילו מלעמוד מול המראה. גם גברים, לא הרבה זמן, תכניסו רגע את החולצה לתוך המכנסיים, תסתובבו עם זה בבית.

אורן: אבל זה גם סימן בשבילנו, נכון? שנייה, אנחנו זזים בין הרוחניות לבין החיצוניות, בסדר? זה גם סימן בשבילנו. אם לא נוח לי להכניס חולצה למכנסיים, אז אני גם צריך לשאול את עצמי, האם אני שלם עם עצמי.

חני: נכון, למה אני לא מכניס? מסכימה איתך.

אורן: כן.

חני: מסכימה.

אורן: אם אני רוצה שנייה לבדוק עם עצמי, אם אני צריך לעשות עם עצמי עבודה בלי קשר, כן, אנחנו מי שאנחנו. וגם אם לפעמים אתה רואה תמונה שלך, אתה אומר: 'טוב, יכולתי להיות חתיך יותר', אבל זה מי שאני.

חני: זה אני. זה ככה, נכון. ככה, הקב"ה הוריד אותי, זאת הפרופורציה שלי. אבל בוא, אני רוצה כן טיפה להתקדם. אני רוצה כן לנסות, אבל נורא קשה לי. אז לאט לאט, אם זה בבית להסתובב טיפה עם חולצה בתוך המכנסיים, ומידי פעם להציץ במראה. אתה תראה שההתנגדות בפעם הבאה שאתה בא לעשות את זה, תהיה יותר נמוכה.

אורן: כן. השד לא כזה נורא. הדרקון לא כזה גדול. עשיתי את זה פעם אחת, לא מתתי, אז נו, אז הכל בסדר. אגב, זה גם הפוך, כן? כאילו, סליחה, אולי זה צריך להגיד יותר לאנשים החסרי טאקט, העולם מתחלק לעם טאקט ובלי טאקט, כן? אבל בדרך כלל, אני, אם אני אצא החוצה עם בגדים שלי נראים סבבה לגמרי, אז כנראה הכל יהיה בסדר, כנראה לא יקרה שום דבר. אם מישהו בדרך יגיד לי משהו, יכול להיות שאני כן אחשוב שהשד כזה נורא.

חני: אבל אם אני אהיה שלם… נכון, זה רק אם אתה לא תהיה שלם עם מה שלבשת. אם אתה שלם, לא מעניין אותך.

אורן: יופי.

חני: אם אתה לא שלם, קודם כל, אז בהתחלה, אז הייתי הולכת קודם כל על הבייסיק בהתחלה ולא מתפרעת יותר מדי. לאט. צבעים יחסית סולידיים, כן הייתי מחליפה את החגורה השחורה ואת הנעליים השחורות שרוב הגברים הולכים איתם בחום. חום יתאים להכל, הוא יוצר יצירתיות מסוימת, הוא מתחיל, אז זה מתחיל. אז תלבש חולצה לבנה, מכנסיים שחורים, שים חגורה חומה, נעליים חומות, זה יצירתי וזה קלאסי. אף אחד לא יעיר לך. ואז תצבור לאט לאט את הביטחון.

עכשיו יש כאלה שיגידו לי : 'לא, תני לי להיות בסולידי, בצבעים הרגועים', הכל טוב. אוקיי, הסטיילינג שעשינו ביחד איתך יהיה שונה ממישהו אחר. אני יודעת שאתה יותר, יכולתי, לא התפרעתי יותר מדי, הוצאתי אותך קצת מהקופסא ולאט לאט. וראיתי שאתה עושה את זה כבר עכשיו וגם אפילו טוב לבד, שזה מהמם. כאילו, יש התקדמות.

אורן: כן?

חני: אוקיי, אני לא בקטע של לחלק ציונים, בקטע שאני חושבת שגם ההתקדמות, כשאנחנו יוצאים ועושים משהו אחר מהאוטומט שלנו, זה יוצר יצירתיות גם בעוד דברים אחרים בחיים.

אורן: זה, את יודעת שאני מאוד מסכים עם זה. [צוחק] היו לנו כמה שיחות כבר בזמן האחרון סביב ה… סביב התקופה שהייתי במילואים. המשפט הזה הוא מאוד נכון. כשאתה יוצא מעצמך, אז אתה פתאום יכול להיות הרבה יותר יצירתי.

אגב, זה נכון גם, גם אם אתה זמן מסוים רץ על משהו חדש, אז פעם בכמה זמן לשנות אותו, ופתאום לראות את הדברים מזווית אחרת, זה גם מאוד מאוד משנה את הדברים.

צריך להגיד שבני אדם בסוף, גם בעולם העסקים וגם בעולם המשפחה וכו', בסוף המון פעמים אנחנו עושים אותו דבר, אותו דבר, אותו דבר, אותו דבר, אותו דבר וזה מייבש את הצורה.

חני: נכון, כי אנחנו רוצים לפעמים לחסוך באנרגיה. זה זמין לי, אני מכירה את זה, אני יודעת איך זה עבד לי עד עכשיו, יאללה. אבל רגע, אתה יודע, אפילו היום בבוקר, זה לוק שכבר לבשתי אותו.

אורן: כן.

חני: ולבשתי אותו תמיד עם כיסוי ראש אחר. והיום אמרתי, לא, בא לי צהוב באנרגיה גם, חוץ מהוורוד.

אורן: כן.

חני: ואז יאללה. זה מחבר סינפסות חדשות במוח. זה יוצר דברים אחרים. ואז, אתה פתאום מכניס, יוצא מהאוטומט ומכניס דברים שיכולים לגרום לך לזוז יותר ואני חושבת מטבענו כבני אדם, אנחנו רוצים לזוז, אנחנו רוצים להתקדם. יש תקופות שאין לנו אנרגיה לזה וזה בסדר. אוקיי, אני הרגשתי שכשילדים היו קטנים, אני פועלת בגדול באוטומטים, אוקיי? אם זה העסק, אם זה הבית, יש איזו שגרה מסוימת, אני לא מסוגלת כרגע לצאת מגדרי, אני לא מסוגלת כרגע להיות יותר מידי יצירתית, אני אהיה במה שאני יכולה. הרגשתי שהילדים גדלו, יש לי טיפה יותר אנרגיה טיפה אליי, ואז אני יכולה קצת להוציא את מה שיש בי שרוצה לתת את היצירתיות שלי.

אורן: כן.

חני: אז יש את הימים האלה, ויש לי לקוחות גם שקשה להם להחליט על מה ללבוש והן סומכות עליי וזה כיף. אז כן, אנחנו נחליט לפני, אנחנו נצלם גם את כל הלוקים לפני והיא תבחר לה. היום אני רוצה כזה, היום אני רוצה כזה. או אם חברה התקשרה אליי שהיה לה ראיון עבודה מאוד מאוד מאוד חשוב, אוקיי, מה אני רוצה ללבוש? מה אני רוצה לשדר שם? האם אני רוצה לבלוט מדי או לא לבלוט? כיסוי ראש לנשים דתיות זה גם אישיו.

אורן: כן.

חני: לגמרי. אני לא אשכח שהלכתי, אחרי שעזבתי את הבנק, הלכתי לראיון עבודה בחברת משכנתאות וזה היה בתל אביב. ואז היינו הולכות עם הכובעים האלה והמטפחות רק נכנסו לאופנה. ואני אמרתי : 'לא, אני חייבת ללכת עם מטפחת, זה יותר מגניב, אני חייבת להיתפס יותר מגניבה'. ניסיתי שעה לפני הראיון העבודה לסדר את המטפחת, לא הסתדר, ואז שמתי את הכובע, אמרתי, זאת אני, למי שטוב, שלום, מי שלא, לא. שיקבל אותי ככה. נכנסתי לראיון העבודה, המראיין היה דתי.

אורן: [צוחק]

חני: אמרתי, אוקיי.

אורן: יצאת בזול.

חני: אוקיי. אבל זה גם כל דבר, אז זה עוד סממן, אז יש כאלה חילוניות שיראו, ויגידו: 'יואו, איזה מגניב זה הכיסוי ראש'. מצד שני, אני גם יודעת שהוא יתייג אותי, אבל זה כבר נראה לי למקום אחר.

אורן: זה בסדר שהוא יתייג אותנו, לא?

חני: נכון.

אורן: כאילו, בסדר. אתה גם צריך להיות שלם עם התיוג שישימו לך מדי פעם.

חני: אבל אם התיוג, אתה יודע מה, במיוחד אצלי עם הסטיילינג, הכיסוי ראש נכנס קצת ליותר אישיו. שכולם, אני חושבת שנשים חילוניות או גם גברים לפעמים ירימו גבה, שאת עם כיסוי ראש עושה סטיילינג לגברים? או את מה, את יודעת לעשות גם לנשים חילוניות? כאילו פה קצת התחיל טיפה ה'רגע'. אבל כן, זאת אני, נכון, אבל יש פה משקל טיפה לכיסוי ראש.

אורן: כן. אבל את יודעת, זה שאת שמה כיסוי ראש והוא מעוצב ומגניב והוא בדיוק עובד עם החולצה ועם הזה, זה גם שם אותך בתיוג שהוא טיפה שונה, מאשר מישהי שתשים פאה.

חני: נכון.

אורן: נכון, זה קצת שונה.

חני: כן, כן.

אורן: אז יש לנו בסופו של דבר, התיוג הוא בסדר, הוא לא כזה נורא. בסוף המוח שלנו מתייג דברים כדי לעשות את הדברים יותר קל. כן, זה קצת כמו ב… קצת כמו… על בסיס זה בנו את כל הקונספט של אוטומציות עסקיות, כן? המוח שלנו מעוניין לעבוד כמה שיותר קל. הוא רואה דברים, לומד מהם, כשהוא מבין איך הם עובדים, אז הוא אומר, אם ככה זה היה פעם קודמת ופעם שלפני ופעם שלפני, זה גם יהיה ככה כנראה בפעם הבאה. ואז הוא מתייג את הדברים, שם אותם בזה...

אגב, על הדרך אפשר להגיד פה גם, בסדר? שזה נחמד התיוג הזה בשביל דברים, שאתה לא צריך אותם להתעמק בהם באמת.

זאת אומרת, אין לי בעיה וזה חשוב אפילו, שהמוח שלי יודע לשים כל דבר במשבצת הנכונה, כשזה לא קריטי לי, הנושא הזה. אבל אם זה קריטי לי, אז אני צריך לבחון את הנחות היסוד שלי, אני צריך לשאול את עצמי, האם זה נכון התיוג ששמתי סביב נושא מסוים, האם הוא אמיתי או שהוא נכון בחלק מהמקרים ולא נכון בחלק אחר, ואז אני צריך להבין מתודולוגית איפה הוא נכון, מתי הוא נכון ומתי הוא פחות נכון. זאת אומרת, התיוג הוא חשוב, כדי להקל עלינו, אחרת היינו מתחרפנים.

חני: נכון, אני פשוט… נכון, אני חוסכת אנרגיה במקומות שהם פחות חשובים לי.

אורן: כן, נכון.

חני: במקום שחשוב לי,

אורן: בדיוק.

חני: אני אשקיע יותר אנרגיה, ואז אני אבחן ואראה. אני מתה על זה בסוף שבסוף אני, יואו, מה? כאילו, את גם… כן, אז אני גם אוהבת להלביש חילוניות, ואני גם אוהבת להלביש גברים. איתכם זה הכי קל.

אורן: כן, האמת שלגברים זה באמת נראה לי…

חני: הכי קל, יאללה. שעה היינו, איזה.

אורן: בואי נעבור לבייסיק של נשים, כי גם נשים שומעות אותנו...

חני: בייסיק של נשים גם, אז להכניס חולצה לתוך המכנסיים או חצאית. לרוב אצל נשים חולצה תיגמר בחלק הכי רחב של הגוף אם אני משאירה אותה בחוץ, זה פחות מחמיא. כמה שאנחנו חושבות שאנחנו מסתתרות מאחורי משהו, זה לא. אז כן לבחור מכנסיים שהם בגזרה טובה, אוקיי, שלא יהיו צמודים עליהם בצורה מגוחכת. מכנסיים או חצאית בגזרה טובה ואז להכניס את החולצה לתוך המכנסיים.

אורן: הרבה יושב על הגזרה, אה? יש איזה, אני למדתי באיזשהו שלב, שחולצות, נגיד, שאתה קונה, בוואטאבר, חשוב שכתוב עליהם slim fit.

חני: נכון, תלוי למי, אבל אני מסכימה איתך. אני אגיד לך, אורן, לך תקנה חולצה לבנה, זה הסטיילינג, איזה חולצה לבנה? איזה מכנסיים? הסיגר? הבלי פֶּנְסִים? או שמתאים לי אלה עם הפֶּנְסִים? זה הדיוק שעושה מישהו שמגיע מבחוץ ורואה את זה. שזה ישב עליך בצורה גם, שתהיה סגורה עד הסוף. להגיד לך, אורן, תקנה מכנסיים חומים, חולצה תכלת, סבבה.

אורן: כן.

חני: אבל איזה? איך זה ייראה? אולי נקפל את השרוולים, זה יותר מחמיא שה… אוקיי, שהשרוול מקופל.

אורן: שלושת רבעי כזה, אני אוהב לשים האמת.

חני: נכון, מבחינה פרופורציונלית זה יותר מחמיא לגוף, גם לנשים. פחות חולצות מכופתרות ארוכות, אלא יותר כאלה. זה לא תמיד מתאים לכל חולצה. האם המִפְתָח צריך להיות פתוח או סגור? כל הדברים האלה מאוד מאוד חשובים. מכנסיים בגזרה ישרה אצל נשים, גזרה רחבה, סקיני אפשר, מה? איזה נעליים? איך הם מאריכים את האנרגיה של הגוף? נעליים, איזה צבע?

אורן: מה זאת אומרת, איך הם מאריכים את האנרגיה של הגוף?

חני: אצל נשים במיוחד.

אורן: היא מתחילה, כן.

חני: גם אצל גברים, אגב, נעלי שפיץ, יצרו בי אשליה של יותר אורך. אוקיי, אני אראה יותר אורך ויותר גבוה. יש כאלה שלא צריכים להיראות יותר גבוהים.

אורן: [צוחק] ליוני לא נגיד את זה. לא נעלי שפיץ, יוני צריך נעלי בובה.

חני: כן, בלרינה. או אצל נשים, נעליים גם שלא, לא, נעלי עקב שיהיו פתוחות יותר, ואז השפיץ מאריך לי את האנרגיה, מאריך לי את הגוף. נעליים בצבע nude, nude זה צבע גוף, אורן.

אורן: כן, טוב שאמרת את זה.

חני: זה מאריך לי עדיין, זה מאריך עוד יותר אותי. אוקיי, כי הן בצבע של הגוף שלי, ונראה שהאנרגיה זורמת בצורה יותר נכונה.

עכשיו, לפעמים אתה בתור בן אדם שהוא לא סטייליסט, וזה בסדר, יכול להסתכל על משהו ולהגיד : 'אוקיי, זה נורא יפה', אבל אתה לא תדע לשים את האצבע על מה. אבל אני אדע להבין שבזכות הדברים הקטנים האלה, זה עשה את כל ההבדל.

אורן: יפה. אז אנחנו אומרים ככה, אנחנו אומרים, א', סימטריה. אני שנייה יוצא מהלהנכיח מותן כי סימטריה. דברים צריכים להיראות סימטריים כדי שזה ייראה טוב, שנבין שזה סבבה, שזה מאורגן, שזה לא סתם יצא משהו. בסדר? זה הדבר הראשון.

דבר שני, אמרנו שחשוב מאוד הצבעים שאנחנו לובשים והדבר השלישי שאמרנו, זה שחשוב מאוד הגזרה שבה אנחנו, של הדברים שאנחנו לובשים, של הבגדים שאנחנו לובשים. עכשיו, אולי נשים, קצת יותר מתעסקות עם זה, אבל גברים, לדעתי, הרבה פחות מתעסקים, בנושא של הגזרה.

חני: נכון.

אורן: המון פחות, לדעתי. וזה האמת די פשוט. כאילו, בסוף אתה יודע שנייה מה הגזרה. כמו שאתה יודע, מה המידה שלך, אתה לומד מה הגזרה שלך.

חני: תהיה לך יותר נוחה, נכון.

אורן: כן? וברגע שאתה לומד מה הגזרה שלך, ומה המידה שלך ומה הצבעים שיותר מעניינים אותך, זה נהיה די פשוט.

חני: לגמרי.

אורן: נכון?

חני: כן.

אורן: יופי. ותעשי לי את אותו דבר בדיוק, אבל עם נשים?

חני: נשים זה נורא, זה יותר מאתגר קצת. כי כשיש לי חלק גוף עליון רחב, אז אני צריכה מִפְתָח יותר גדול בצוואר ואם החלק התחתון יותר רחב, אז אני צריכה שם גזרה של חצאית A, טיפה יותר מאתגר, אבל גם, ברגע שאת לומדת...

אורן: אבל בסוף פעם אחת אתה לומד את הגזרה שלך.

חני: נכון, ברגע שאת לומדת איזה חצאית A, או חצאית צרה עיפרון או איזה מכנסיים טובים לי, אם זה סקיני או זה, אז אני רצה על זה ואז אני משחקת עם הצבעים, משחקת עם הדברים האחרים, אבל ברגע שאני מבין את העקרונות...

אורן: יופי. מה שאני מנסה, כאילו, אחד הדברים שאני חושב ש… לפחות אני מאוד נהניתי מהם, כשאני עשיתי את הסטיילינג איתך, אולי היה צריך להגיד גם כזה, גילוי נאות על זה, בסדר? אבל גילוי נאות אולי זה לא המילה הנכונה, אבל סתם, נספר על החוויה שלי.

אבל אני חושב שמה שכיף בזה, זה שפעם אחת אתה לומד, שנייה, מה בערך הסגנון שלך באמת. ואז אתה סבבה, כאילו, אתה לא מרגיש שאתה מאלתר כל פעם. ולפחות הבעיה שלי עם בגדים הייתה ש… אתה עושה את זה כל יום ואין לך מושג בזה כלום, באמת.

חני: מה לעשות.

אורן: זה נוראי.

חני: אז זה הכניס אותך לסדר ולתבניות, כאילו, שבלונה מסוימת.

אורן: זה נוראי, אתה לא יודע מה אתה אמור לעשות עם הקונספט, כאילו, אבל אתה עושה את זה כל יום. עכשיו, לאף אחד אין עצות טובות לתת לך. באמת אני אומר, כאילו, עוד לא פגשתי בן אדם, שאמר לי: 'תשמע, תעשה ככה, תעשה אחרת', שגרם לי להגיד: 'או, יופי, כאילו, הוא לימד אותי משהו'.

בדרך כלל זה אנשים סביבך הקרובים, ואז בדרך כלל זה ביקורת כזאת. 'מה אתה שם את המכנסיים האלה? איך זה קשור בכלל לזה? תחליף את זה'. ובאמת, זה לא מייצר אנרגיה טובה.

ודווקא כשאנחנו, כאילו, עושים שנייה קאט, ואנחנו אומרים שנייה, נלמד את זה, מה טוב לנו, מה נכון לגזרה שלנו, אז זה עושה את זה הרבה יותר נוח. לי יש כמה כללים כזה עכשיו שאני יודע, כן, כנראה אני לא הבן אדם הכי יצירתי בעולם, הכנסתי את זה לתבניות מחדש, בנושא הזה כמובן.

חני: אני בעד, כן, כן, ברור.

אורן: הכנסתי את זה לתבניות מחדש, יש לי עכשיו דברים שאני יודע שאני סבבה איתם, שנוחים לי, שטובים לי, ואני כל פעם מחפש משהו אחר, שטיפה ירענן את זה, טיפה יחדש את זה. אבל זה באמת, זה מאוד עוזר לך להבין, שנייה, עם מה נוח לך.

חני: כי גם קנינו את הבסיס הנכון, אוקיי? קנינו את החגורה ואת הנעליים הנכונים, שזה בסיס גם מאוד חשוב מבחינתי, וקנינו גם את המכנסיים ואז אתה יכול לשחק, מכופתרת, טריקו. ראיתי גם שלבשת טריקו והכנסת אותה לתוך המכנסיים.

אורן: לא תאמיני, זה קרה.

חני: מדהים. וכשסיימת את ההרצאה או משהו, אז הוצאת אותה, הכל טוב.

אורן: נכון, כמו שהורדתי את הנעליים.

חני: נכון.

[צוחקים]

חני: נקנה לך גרביים בסטייל גם.

אורן: אני חשבתי על זה לא מזמן. בגלל שאני הולך הרבה בלי נעליים, אני צריך גרביים מעניינות.

חני: כן.

אורן: מעניינות אמרתי, לא אמרתי ב… זה.

חני: מעויינים אני אביא לך. של "הלו קיטי". ברגע שיש לי את הבסיס של ההתלבשות, בפעם אחת האמת שעשינו, זה מדהים, זה כיף היה לראות את זה.

אורן: כן. אני חושב שאני, מעניין אותי אם את מסכימה איתי, אני חושב שרוב האנשים מפחדים ממה שהם לובשים. כאילו הם, מה זה הם מפחדים? הם לובשים את זה ובסדר, כאילו הם לא מתים. אבל את יודעת, כאילו, זה מסוג הדברים שקשה לך להתייעץ איתם, להגיד : 'תגידי מה את חושבת', או שזה אני.

חני: א', זה נראה לך… לא. אני חושבת שאני מסכימה יותר אצל גברים, 'זה נראה לך? מה אני אתייעץ עכשיו?'. אני חושבת שגברים לא נותנים מספיק משקל לבגדים. לעד כמה בסוף בגד…

אורן: או לא נוח להם לתת לזה מספיק משקל.

חני: נכון, כאילו מנסים, יאללה, זה משימה, אני אסמן על זה וי. ולא. אז רגע, בוא ניתן לזה שנייה משקל ושזה גם ישרת אותך לכל היום הזה, אתה בסוף מסתובב עם זה כל היום.

אורן: כן.

חני: אז תשרת את האינטרסים של עצמך ותן לבגדים משקל, כי יש להם. כמה שאתה תנסה להחביא אותם, יש להם. וכשגבר ייכנס לחדר והוא יראה טיפ טופ, זה עושה גם משהו.

אורן: כן. למרות שזה תלוי איזה חדר. לפעמים כשאתה נכנס לחדר ואתה נראה טיפ טופ, זה נראה מוזר קצת.

חני: אני אתאים את… נכון, להתאים את עצמי לסיטואציה.

אורן: להתאים את עצמי למה ש… לאנרגיה שאני רוצה לשדר לעצמי היום.

חני: נכון.

אורן: או עכשיו, בתוך הסיטואציה הרלוונטית. אני יכול להגיד, אפרופו הסיפור הפנימי, אני חושב שזה מאוד בתוך העולם העסקי, בסדר? כאילו בסופו של דבר, כשאנחנו מנהלים עסק, או מקימים עסק וכו', אז יש לנו הרבה פעמים דברים שאנחנו רוצים לשדר לעצמנו, והם חשובים לנו. ולפעמים אנחנו לא עושים את זה, לפעמים אנחנו לא מוצאים איך לעשות את זה.

חני: או שאנחנו לא יודעים.

אורן: או שאנחנו לא יודעים איך לעשות את זה, או שאנחנו לא יודעים שאנחנו צריכים לשדר לעצמנו את זה, זה גם בסדר. אבל אני יכול להגיד שכשאני הייתי בתקופה של הקמת העסק, וידעתי לאן אני חותר ולאן אני מכוון, כי אני, סליחה, אני כזה.

חני: מדהים. מדהים, לדעתי.

אורן: כן.

חני: לדעת לאן אתה הולך?

אורן: כן, כן. אני ידעתי ב-2014-2015, שאני מכוון לאיפה שאני היום. אני לא אספר לך לאן אני מכוון היום.

חני: למה?

אורן: סתם, סתם.

חני: בית ספר לסטיילינג?

אורן: כן, זה! היה לי גם תקופה, לפני כמה שנים שהגעתי לשלב שבו מהר יחסית, הגעתי למה שרציתי ואז שאלתי את עצמי, מה אני אמור לעשות קדימה עכשיו? כאילו, הגעת למה שאתה… זה. הכל סבבה, הכל, אבל מה?

חני: מה הלאה?

אורן: כאילו, איך עושים את הצעד הבא וחושבים על הרב שנתי שוב פעם? זה לא קל, זה היה לי מורכב. אבל עברתי, עשיתי את השינוי המחשבתי והלכתי עוד כמה צעדים קדימה, ברוך השם. וגם באיזשהו מקום, אתה, כשאתה מגיע לאיזושהי רווחה מסוימת, אז אתה אומר לעצמך, שנייה, אני לא חייב לחשוב שמונה שנים קדימה מה אני רוצה. זה אחלה לחשוב את זה בתחילת הקריירה, אבל באיזשהו שלב, אתה צריך ליהנות ממה שאתה עושה ולעשות אותו, לשפר אותו כל הזמן.

אז כשאני הייתי בתקופה שבה הייתי בצמיחה מאוד גדולה, שכל הזמן לחשוב איך אני מגיע לטה טה טה טה, אז הייתי משתדל להתלבש הרבה יותר מגונדר.

חני: ואז כשהגעת בטוח במקום שלך, יכולת להגיע עם סנדלי שורש.

אורן: נכון.

חני: אני בכוונה מקצינה.

אורן: לגמרי, לא. אני כאילו...

חני: יש משהו בלבוא עם גרביים להרצאה, אוקיי?

אורן: שהוא משדר, חבר'ה, זה אני פה.

חני: נכון, ואני במקום הכי בטוח שלי. אבל כשאני בהתחלה...

אורן: אז אני לא יכול לעשות את זה.

חני: אני לא יכולה לעשות את זה.

אורן: כי אני אראה מוזר. באמת, זה יראה מוזר. אתה עכשיו צריך להגיע ליעדים מסוימים, להקפיץ את עצמך, לגרום להרבה אנשים סביבך, להגיד, אני רוצה לשמוע את הבן אדם הזה. אז אתה לא יכול לבוא עם גרביים. אבל כשאתה במקום שבו אתה כבר יודע שכולם ירצו לשמוע מה אתה אומר, סליחה על חוסר הצניעות,

חני: מסכימה איתך לגמרי.

אורן: אז זה שתבוא עם גרביים יכול אפילו לעשות איזו קריצה כזאת של… הופה, שנייה, זה מעניין, זה נחמד הקטע הזה. וזה הבדל. וזה בסוף באנרגיות, בסדר? ואני עשיתי, אני עברתי, כאילו הייתי ב'שלוך' של נער, בסדר?

חני: עם השיער.

אורן: זה לקח לי זמן, כן? מי שלא ראה את התמונות שלי עם הרעמה, אז כן, זה חשוב. אני בסטייט אוף מיינד כזה. אני פשוט לא...

חני: כן? עדיין?

אורן: אין לי תלתלים היום כי אין לי זה, אבל אני הרבה פעמים חושב על עצמי ככזה. כאילו אני...

חני: זה חלק… אמרת בהתחלה, זהות? זה חלק מהזהות שלי התלתלים. אין לי אותם היום, אבל הייתי איתם איזה עשר שנים, אז הם חלק מהקונספט. אז היינו שם, אחרי זה נהיינו רציניים יותר, איש עסקים, טה, טה, טה, צריך להיות יותר מדוגמים.

חני: ואז גייסת את הבגדים גם, לטובתך.

אורן: בלי לשים לב.

חני: עד כמה שידעת, אוקיי.

אורן: אני יודע להגיד את זה היום בדיעבד. ואני אומר, בואו נלמד מזה שנייה. ואז באיזשהו שלב, אתה אומר לעצמך, שנייה, הכל בסדר, אני לא צריך להוכיח שום דבר. הכל טוב, אני יכול להתלבש איך שאני רוצה. היום משדר לעצמי את האנרגיה, כאילו באמת, פחות חשוב לי המסביב. היום אני הרבה יותר אוהב ללכת עם דברים טיפה קורצים. זה מה שבא לי. זה האנרגיה שבא לי לשדר. זה חלק מה...

חני: כי אתה במקום הבטוח שלך כבר ואתה יכול לעשות את זה.

אורן: נכון, אבל בסוף, מה שאני רוצה להגיד, זה לא… כל הסיפור על עצמי זה בשביל להביא איזושהי תפיסה מסוימת, שאומרת, בסוף, זה צריך לשרת אותי. זה צריך לשרת את מה שבא לי הבוקר או בא לי היום, או… זה לא חייב להיות הבוקר או היום, זה יכול להיות גם בא לי החודש, או בא לי השנה.

חני: או בשנה הקרובה, כי יש לי איזשהו יעד שאני רוצה להגיע אליו, ואז אני רוצה כרגע לסדר משהו.

אורן: לי היה מאוד קשה עם… לא לי ספציפית, אבל כאילו, הרבה פעמים זה מרגיש שזה קצת צבוע כזה. שאתה מתלבש בדרך מסוימת בשביל טה-טה-טה-טה.

חני: אבל… זה לא צבוע. כי אם בסוף אני אלבש ואני אנסה לסדר משהו, אבל זה לא אני מבפנים, זה לא יחזיק מים. זה לא יחזיק, יעלו על זה. זה כמו שהלבשתי לכנס אחד מישהו שרצה להתלבש כן בצורה עסקית, אז בהתחלה לי ברור שמה, הוא לובש גם חולצה מכופתרת וגם ז'קט, וביום יום הוא בכלל הולך עם טי שירט וג'ינס.

וכששמנו את זה עליו, הנחנו את הבגדים, זה היה נראה מגוחך וגם הוא הרגיש עם זה לא בנוח. עכשיו, אני לא רוצה שתלך למקום שאתה לא מרגיש לא בנוח. אוקיי, רגע. אז בוא נשים חולצת טריקו ואת הז'קט מעל. זה גם קריצה מגניבה, אבל זה גם משדר את מה שאני רוצה. אז יש לי פה, יש מנעד במשחק.

ולכן אני חושבת שאתה לא, כשאתה תנסה לעבוד על הסביבה ולשדר משהו שזה לא אתה באמת, ירגישו אותו. עכשיו, אם אתה כן רוצה אבל להשתפר, אז אתה גם תגייס את החיצוניות שלך, אבל אתה גם תגייס את הפנימיות, אם זה לעבוד ולשמוע פודקאסטים ולהיות יותר מקצועי. או זה להבין איך אני עושה יותר טוב לאנשים בעולם, אם אני מגייס את הכל ביחד. אז גם אם זה עדיין לא הזהות שלי לגמרי ואני עושה אותה בצעדים קטנים, הבגד רק יעזור לי להתקדם עוד.

אורן: מדהים. תני לנו איזה סיכום, איזה תובנה שנפלה אצלך איפשהו בדרך, שצריך לשתף אותה.

חני: לא לפחד מצבעים. זה נכון שאת הצבעים הקלאסיים, צבע לפעמים אפילו בהכי קטן שאפשר, אפילו במשקפיים. למרות שמשקפיים זה קרוב לפנים, אז לפעמים יותר קשה לנו לקבל צבע קשה.

אורן: גם אי אפשר להחליף את זה כל הזמן.

חני: נכון, אבל אפשר. אבל צבע, אפילו זריקה קטנה, עושה הרבה טוב לנשמה. ושמתי לב שכשהייתי, יצא לי חרוז, יועצת משכנתאות, היה בי משהו יותר מעונב, יותר סגור, יותר אסוף.

אורן: צבעים יותר שגרתיים.

חני: כן, למרות שגם… נכון.

אורן: תראי, אבל גם צריך להגיד שבתור יועצת משכנתאות, את צריכה להיות גם אישה וגם בתחום פיננסי, שזה גם לפעמים גורם לך לרצות לשדר משהו יותר אסוף, יותר תבניתי, יותר… אם אנחנו שנייה זולגים לעולמות סגנונות התקשורת, אז יש אנשים שהם יותר א-פורמליים ואנשים שהם יותר פורמליים, נכון? אני לא אומר לך משהו זר, את מכירה את העולם הזה, נכון?

חני: כן, לגמרי.

אורן: אז צבעוני ופתוח זה יותר א-פורמלי. לא תמיד זה מתאים, לא לכל האנשים ולא לכל המקצועות או כל מה שאנחנו רוצים לשדר. לפעמים אנחנו רוצים לשדר פורמליות.

חני: נכון. השאלה היא...

אורן: כן, אבל את אומרת...

חני: אני יכולה לשדר אבל גם פורמליות ולהכניס איזשהו צבע. אני יכולה להיות עם נעלי עקב, שזה פורמלי.

אורן: את אומרת, אל תפחד לעשות טיפה מרד, בסדר?

חני: כן.

אורן: אל תפחד לעשות טיפה טוויסט.

חני: כן.

אורן: טוויסט, את אוהבת להשתמש ב… את אומרת, זה טוויסט, את אומרת, משהו אחר, אני חושב.

חני: טוויסט, לצאת קצת מה… כן.

אורן: בסדר, משהו… טיפה שונה, כאילו, שנייה, בוא נעשה את הבסיס, אבל אחרי שעשית את הבסיס...

חני: קריצה קטנה.

אורן: תן לזה משהו קצת שונה, שיהיה מעניין.

חני: כן, וזה גם יגרום לאנשים להגיד : 'וואו, אוקיי', משהו יצירתי יותר, משהו… זה עושה. זה כיף גם שבסוף הסביבה מרימה לך, זה עושה משהו בסוף, כמה שאנחנו יצורים חברתיים.

אורן: נכון.

חני: ואפשר. אני היום רואה את עצמי באמת יותר על סניקרס, חצאיות טול. כנראה שבתור יועצת משכנתאות, פחות הייתי על אלה. אוקיי, היה משהו יותר אסוף, אבל גם מצאתי שם את הקריצות שלי.

אורן: כן. אני רוצה להגיד, פשוט, כאילו, תרשו לעצמכם כזה. כאילו, שנייה, אם אנחנו רוצים להתלבש בצורה מסוימת, אז תרשו לעצמכם. תחשבו, שנייה, מה באמת בא לכם ולא מה אחרים יחשבו שאתם צריכים ללבוש.

תחשבו, מה בא לכם, מה משדר לכם את האנרגיה הנכונה, הטובה, ועם זה תזרמו. כאילו, הרבה פעמים ללבוש בגדים כדי שמרגיש לנו, כאילו, זה מישהו אחר צריך לחשוב עלינו. זה לא, זה אנחנו עם עצמנו. הביקורת שלנו על עצמנו, אגב, זה נכון בהמון תחומים. הביקורת שלנו על עצמנו בדרך כלל היא פי עשר מאשר ביקורת של אנשים אחרים עלינו. הרבה יותר. באמת, אנחנו רוצים להתלבש בזה, בדרך כלל, אבל מה הוא יחשוב?

רוב האנשים, באמת, זה לא אכפת להם. באמת, הם לא מסתכלים על זה יותר מדי. הם לא… וזה לא רק בלבוש, זה בהרבה מאוד דברים אחרים. אנחנו ביקורתיים כלפי עצמנו בקטע היסטרי ורוב האנשים לא כאלה ביקורתיים כלפינו. באמת, הם הרבה… את יודעת במה הם מתעסקים בזמן שאנחנו ביקורתיים לעצמנו?

חני: בביקורת על עצמם.

אורן: בדיוק.

חני: לגמרי. אני כן רוצה להגיד משהו אחד מאוד חשוב, שיש כאילו, כביכול לסטיילינג יש חוקים. גם מה שאמרנו עכשיו, יש חוקים. אבל אם אני, וזה מה שאני אומרת גם לכל אישה שמגיעה אליי. אם ראית משהו, ראית, שהוא לא עומד ב"כללים", אני עושה עם מרכאות, אבל זה מה שהנשמה שלך מבקשת וזה מה שאתה אוהב, אז גם אם זה לא בכללים, זה יראה עליך מיליון דולר כי לבשת בסוף את מה שהפנימיות שלך רצתה ואתה תקרין את זה החוצה בכל מצב.

אורן: אי אפשר שלא לסיים ככה. את מדהימה, חני.

חני: איזה כיף.

אורן: איזה כיף שהזמנתי אותך. היה לי הרגשה שזה הולך להיות משהו מגניב כזה וחזק, ואמרתי יאללה, יהיה כיף.

חני: לגמרי. אז תודה שהזמנת אותי.

אורן: באהבה.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

73 views0 comments

Comments


bottom of page