top of page

אוכלי סרטים - פרק 36: הנסיכה הקסומה

שלום, אנחנו אוכלי סרטים, הרגתם את אבא שלנו, התכוננו לפרק מופלא!

אנחנו ממשיכים בחרדת קודש עם "טרילוגיית אמאל'ה": שלושה פרקים על סרטים שהכי מפחיד אותנו לדבר עליהם. והפעם, ליעד הרמן והסרט שהוא זוכר בע"פ ברוורס!

"הנסיכה הקסומה" מבוסס על ספרו של ויליאם גולדמן, וקיבל אדפטציה קולנועית לפתניאון מבית היוצר של רוב ראיינר. כך נולדה אחת היצירות המהנות, היפהפיות והקסומות בתולדות הקולנוע. Inconceivable!

הפעם נשאל: למה אחד התסריטאים החשובים בהוליווד בטוח שהוא נולד לספר את הסיפור הזה? איך אפשר לייצר סיפור אגדה מודרני? וכמה קשוח הכבד של אנדרה הענק?!

ובפינתנו "סרטים מן המרתף" ניתאי ישלוף סרט טראש מטונף (בקטע טוב) כמו שרק הוא יודע!

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/06/2021.

ליעד: ברוכים השבים ל'אוכלי סרטים': פודקאסט על קולנוע, פילוסופיה, ומה שביניהם. והפעם: "טרילוגיית אמא'לה"- חלק 2: 'הנסיכה הקסומה'. [אות מוסיקלי]

אז ברוכים השבים ל'אוכלי סרטים', הפודקאסט על קולנוע, פילוסופיה, ומה שביניהם. כמו תמיד אני ליעד הרמן, יזם וחולה קולנוע, ואיתי, [בהתרגשות] ממש פה, בחלל:

ניתאי דגן - תסריטאי, במאי, ונסיכה קסומה בעצמי.

וארנון רוזנטל - שחקן בתיאטרון חיפה, דוקטורנט לפילוסופיה, ובן אדם.

ליעד וניתאי: [בגיחוך] ובן אדם…

ליעד: חד וחלק! אז "טרילוגיית אמא'לה" היא טרילוגיית הפרקים שלנו, על סרטים שהם כל כך גדולים, שזה די מפחיד לדבר עליהם, והיום: תורי! [מצחקק] דיברנו הרבה על איזה סרט אני אבחר, והיו כמה אופציות, אבל בגלל שאנחנו בפרק ה-30 ומשהו שלנו, וכמעט ולא עבר פרק שלא הזכרנו בו את 'הנסיכה הקסומה' - אין מנוס אלא: מלדבר על 'הנסיכה הקסומה'!

[מוסיקת הפתיחה של 'הנסיכה הקסומה' ברקע]

'הנסיכה הקסומה' הוא סיפור על נכד וסבא, ביום בו הנכד מרגיש לא טוב, והסבא בא ומספר לו סיפור, מהטכנולוגיה העתיקה הזאת, שנקראת ספר. בתוך הספר, אנחנו נחשפים לעולם פנטזיה, בו נערת כפר חיננית מתאהבת בעובד בחווה, ומגלה מהי אהבת אמת. אך רגע לפני שהסיפור בכלל מתחיל, אותו נער-כפר נהרג על ידי שודד הים הרשע רוברט, ומשם אנחנו מתגלגלים לסיפור בו היא נהפכת להיות נסיכה, נחטפת על ידי ענק וספרדי, וסיציליאני אחד מאוד מחוכם, מרדף של אותו פיראט אכזר אחריה, ושלל התגלגלויות, שמובילות אותנו לגלות מהי חברות, נקמה, אהבת אמת, וכמובן: סיוף, ענקים, ונשיקה אחת יותר טובה מכל שאר הנשיקות בהיסטוריה. זה סרט קסום, וחמוד, ומדהים, שמלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי, ואנחנו חייבים חייבים לדבר עליו.

ניתאי: מדהים.

ליעד: אז כמו תמיד, אני אשאל אתכם- מתי ראיתם את הסרט פעם ראשונה? ואיך היה לראות אותו עוד פעם עכשיו, לכבוד הפודקאסט?

ארנון: אני מודה שלא ראיתי את הסרט הזה מעולם.

[תגובות סימולטניות]

ליעד: [צועק] דייייייייייייייייי! ! ! ! ! ! ! ! [צוחק]

ניתאי: [צוחק] אשכרה לא ראית אותו אף פעם? ! ? ! ? !

ארנון: מודה ש… הורדתי אותו בשביל המאורע שלנו כרגע. ליעד כל הזמן דיבר עליו, אני כזה- מה זה הסרט הזה… 'הנסיכה הקסומה', זה גם נשמע כזה סרט… מה… זה סרט… ואתה באמת מתאר אותו כסרט… אחד האהובים עליך אם לא ה.

ליעד: הוא מדהים. הוא סרט מדהים. [צוחק]

ארנון: עכשיו הגעתי אליו עם ציפיות מסוימות, גם כסרט פנטזיה, אפרופו 'שר הטבעות', שאנחנו לא ניכנס להשוואות… כי… כן, אולי קצת בהמשך. אבל באמת, אם יש משהו שאני כן… שכן ליווה את הילדות שלי זה: [מתחיל והאחרים מצטרפים]

“My name is Inigo Montoya, you killed my father, prepear to die”

ליעד: לגמרי.

ארנון: זה גם מ- How I Met Your Mother, וגם פשוט מ… העולם, כאילו, אני זכרתי את המשפט הזה, ולא ידעתי שהוא מהסרט הזה, אני מודה. ואז כשהוא אמר את המשפט הזה, אמרתי: "אוקיי, זה העוגן שלי בצפייה הזאת". אני… אני אהבתי את הסרט, הוא לא הטעם שלי, אני… גם בגלל שזה "טרילוגיית אמאל'ה" אז אני, אני באמת מנסה לדבר… אני אנסה לדבר עליו, לא מעיניים ביקורתיות מדי, כי אני חושב שיש הרבה מה להגיד על הסרט הזה, ועל אף שהוא לא הטעם שלי… פשוט זה פיסה מהלב שלך, אני לא רוצה לתלוש אותו…

ניתאי: אבל זה המקום לבקר אני… עכשיו… זה הזמן.

ארנון: המשפט הזה שכמובן מלווה את כל הסרט, אז צפיתי בסרט דרכו. וה-pay off היה כל כך גדול, ובאמת בשלב מסוים הרגשתי כמה זה פשוט סרט קומדיה גאוני, מעבר לכל דבר אחר. והיה לי… עם כל כמה שזה מאוד רחוק ממני, השפה הזאת, ועוד מעט נכנס אליה לעומק, היה לי מאוד מאוד כיף.

ניתאי: מדהים. מדהים. אני מת על זה שראית אותו פעם ראשונה עכשיו. זה כאילו… זה נורא כיף, כיף לדבר עליו בגלל זה. ובגלל עוד מלא דברים אחרים. כי זה כזה פשוט סרט מעולה. אני ראיתי אותו פעם ראשונה בקייטנה, שעשו ארבע אמהות, כשהיינו קטנים, ופשוט החליטו שבחופש הגדול, כל פעם לוקחים אותנו לבית של אמא אחרת, ומחליטים מה עושים. עכשיו, ההורים של איתמר ויינברג, אה… החליטו שעושים קייטנת קולנוע, והיינו באים, ורואים סרטים, שבעיניי נראו נורא משעממים- של צ'אפלין וקלאסיקות, כזה, למי אכפת כשאתה ילד קטן. ואז ראינו את הנסיכה הקסומה, ועף לי התחת! ! ! כאילו ראיתי את זה אמרתי כאילו - אומייגאד אני מת להיות איניגו מונטויה! לא רציתי להיות…

ארנון: ווסלי או באטרקאפ [גיבורת הסרט. בתרגום הסרט שמה נורית. הערת המתמללת].

ניתאי: למרות שאתה יודע, באטרקאפ זה תענוג להיות בתור… לכל ילד קטן, בטוח. נותנים לך מה שאתה רוצה… אבל באמת רציתי להיות איניגו מונטויה, כי הוא נראה לי כאילו צנוע, וכזה מצחיק, וזה היה לי נחמד. ומאז לא ראיתי אותו! עד עכשיו. ראיתי אותו פעם שנייה בחיי, בטיסה מ-LA לפה, וזה היה מדהים! כי… גם, בידיעה שרוב ריינר ביים את זה. ועכשיו אחרי שאני מכיר את רוב ריינר, ואת רוב העבודה שלו, ואת כל הדברים שהוא עשה, אז כבן אדם מבוגר זה נורא כיף. וגם, לא ידעתי שהוא מבוסס על ספר, עד שקראתי עליו דברים וזה, ואמרתי איך רוב ריינר מת על המסגרות. איך תמיד, גם ב'הארי וסאלי' וזה.

ארנון: המסגרות הסיפוריות, נכון.

ניתאי: כן, הוא כל כך אוהב את זה. אז אמרתי איזה נייס. וגם בכלל. זה מסוג הסרטים, לפחות עכשיו, בצפייה השניה, אני אומר, שאתה מכיר אותם יותר מהרפרנסים שלהם, מאשר מהסיפור עצמו. כאילו, יש כל כך הרבה משפטים זכירים, וכל כך הרבה דברים שנשארו ב-pop culture, עד עכשיו- שאתה… כמו שהוא מתגלגל על הגבעה ואומר (צועק לאט) "as you wish…", דברים שאתה זוכר יותר מהרפרנסים, מאשר מהסרט עצמו, שאתה קולט שכולם בתוך סל אחד, זה באמת מיינד פאק מרגש מנשוא, וזה היה לי נורא כיף, לראות זה כבן אדם מבוגר בפעם השנייה בחיים.

ליעד: זה סרט מדהים. קצת כמו ש… מה ש'שר הטבעות' לך- 'הנסיכה הקסומה' לי. הוא סרט שאני לא זוכר את עצמי בלעדיו.

ארנון מהמהם בהסכמה

ליעד: הוא סרט שהייתי רואה בתור ילד המון, אני וכל החברים היינו… אנחנו עד היום. אני… ישבתי היום בבוקר לראות אותו, לקראת ההקלטה, עם זוגתי, ואני מצטט את הסרט בעל פה ברוורס, כל משפט, כל… כל קיו, כל... לא יודע… אה… הוא סרט שנכנס מאוד מאוד ל-pop culture, זאת אומרת, הוא השפיע על דור שלם, לא רק של צופי קולנוע, אלא גם של יוצרי קולנוע. ואני חושב שאולי אפשר קצת לדבר, יותר מאוחר, על איפה אנחנו ממש רואים את ההשפעות האלה, כולל רימייק שלם, של כל כוכבי הוליווד, שנעשה תוך כדי הקורונה.

ניתאי: אההה מצויין!

ליעד: אבל… הוא סרט שמבחינתי, הוא גם קומדיה נהדרת, הוא גם מצליח לפרק מעליי את כל הציניות, ואני באמת איש מאוד מאוד ציני, ולהאמין ב-true love ו-wishes וב-monsters. והוא אגדה מזוקקת, אבל הוא מצליח לעשות את זה בצורה מאוד מאוד חכמה. והייתה תקופה מאוד ארוכה, שכשהייתי יוצא עם בחורות, וזה היה מתחיל להיות רציני, בשביל לבדוק אם יש להם נשמה, אם יש להם לב- הייתי מראה להם את 'הנסיכה הקסומה'. [כולם צוחקים] ואם הם אהבו את זה, אז מצוין. ואם לא, מדובר במישהי חסרת כל לב…

ארנון: [צוחק] כבר בחרת בה, כבר רצית לצאת איתה והנקודת ההנחה שלך היא שאין לה לב…

ליעד: זה כמו לקחת מישהי לצימר, כאילו, אתה לוקח מישהי ל'נסיכה הקסומה'. וגם הייתה לי איזה ידידה שוודית שבאה כזה לקיץ, לארץ, וראינו 'הנסיכה הקסומה' והכל כזה... ואז! לפני 8 שנים. יצאתי עם בחורה מדהימה, הראתי לה 'הנסיכה הקסומה', היא לא אהבה אותה… ועד היום אנחנו ביחד. [כולם צוחקים] היום בבוקר, היה תיקון היסטורי. כי הכרחתי אותה לשבת ולראות, פעם ראשונה… פעם שנייה בחיים- 'הנסיכה הקסומה', אחרי 8 שנים שלא ראתה את זה, ואנחנו מסיימים את הסרט, והיא מסתכלת והיא עושה- "תשמע, זה אחלה סרט! " [ליעד צוחק קצת במבוכה] ומבחינתי, רק בשביל זה היה שווה לבוא להקליט. ברמה האישית שלי, אני חושב שזה סרט שלא רק שגדלתי איתו, גם שהייתי טינאייג'ר כזה, פחוז, בתקופה הכי מכוערת של החיים… ואתה רק בחדר וזה… זה היה עולה בשבת בבוקר, אחותי דופקת על הדלת, באים כל המשפחה, רואים 'הנסיכה הקסומה' שבת בבוקר. כאילו, זה סרט, שהוא עוגן של שפיות כזה, תמיד. הוא לא 'שר הטבעות', הוא לא, כאילו, אירוע שהוא גדול מהחיים. והוא לא 'המטריקס', והוא לא 'הטוב, הרע והמכוער', שזה סרט שמאוד חשבתי לבחור… אבל הוא פשוט מושלם. הוא מושלם, כי הוא מאוד מודע למה שהוא, אבל הוא לא מוזיל את זה. והוא… אני חושב שהוא… הוא יצירה ארס-פואטית, מיוחדת במינה. ואנחנו נדבר תכף בדיוק למה. אבל אם אתה שואל אותי איזה סרט הוא קסם אמיתי בעיניי? 'הנסיכה הקסומה'.

[קטע מהסרט]

THE KID: A book?

GRANDFATHER: That's right. When I was your age, television was called books. And this is a special book. It was the book my father used to read to me when I was sick, and I used to read it to your father. And today, I'm gonna read it to you.

THE KID: Has it got any sports in it?

THE GRANDFATHER: Are you kidding? Fencing. Fighting. Torture. Revenge. Giants. Monsters. Chases. Escapes. True love. Miracles.

THE KID: It doesn't sound too bad. I'll try and stay awake.

GRANDFATHER: Oh. Well, thank you very much. It's very nice of you.

ליעד: אני כן הייתי רוצה שאולי לפני שנצלול לניתוח הפילוסופי, קצת לספר את הסיפור של 'הנסיכה הקסומה'. 'הנסיכה הקסומה' נכתב על ידי ויליאם גולדמן. ויליאם גולדמן, הוא אה… סופר ותסריטאי יהודי-אמריקאי, שנחשב לאחד התסריטאים הכי טובים בתולדות הוליווד. הוא זכה בשני אוסקרים, גם על "Butch Cassidy and the Sundance Kid", קיד וקסידי בעברית, וגם על "כל אנשי הנשיא", סרט אחר שהוא אחד הסרטים שאני הכי אוהב בעולם,

ניתאי: וכבר המלצת עליו פה בפודקאסט.

ליעד: וכבר המלצנו עליו פה בפודקאסט. הוא נחשב ל-script doctor הכי עסוק בהוליווד, הוא זכה בפרסים על כתיבה, הרבה מהספרים שלו עובדו לסרטים קולנועיים- כמו "מרתון מן", כמו "הנסיכה הקסומה". והיה לו כמה תקופות בחיים, שהיה חולה בהם. לא… מחלות נוראיות, אבל מחלות ששיתקו אותו למיטה או לבית, וכשנולדה לו ילדה, בת ארבע, היא ביקשה שהוא יספר לה סיפור. והוא אמר: שתי המילים שהיא הכי אהבה בתור ילדה, זה "princess", נסיכה, ו"bride" שזה כלה. אז הוא התחיל לספר לה את הסיפור "The Princess Bride", כי יש בזה את שתי המילים שהיא הכי הכי אוהבת.

ארנון: אני כל כך שמח שאתה אומר את זה, כי באמת זה שם שמעלה שאלה- זה שם לא אינטואיטיבי, הוא מוזר.

ניתאי: ב-2021 הוא כמעט שוביניסטי אפילו, "The Prince's Bride".

ליעד: לא, זה "The Princess Bride". הוא מתחיל לספר סיפור לבת שלו, עם שתי המילים שהיא הכי אוהבת, נסיכה וכלה. וערב, ערב הוא מספר לה את הסיפור, והוא מתחיל לשקר לה- הוא מספר לה שזה סיפור שסבא שלו, היה מספר לו כשהוא היה חולה, בתור ילד. ושזה בכלל סיפור של… סופר אחר, הסופר הידוע "S. Morgenstern" וככל שהוא מספר לה את הסיפור, הוא מגיע למסקנה, ושוב מדובר באדם עם תואר שני בכתיבה… זה סופר מוערך, תסריטאי מוערך. שזה הסיפור הכי טוב שהוא סיפר בחיים. ושיש לכל סופר סיפור אחד, וזה הסיפור שלו. וששאר הדברים הוא עושה כדי להתפרנס.

ניתאי: מעניין אם זה היה אחרי "כל אנשי הנשיא".

ליעד: לא, זה היה לפני, כי הספר גם יצא לפני. והוא מתחיל לכתוב את הספר, כאילו על הסיפורים שסבא שלו היה מספר לו על פי הסיפור של "S. Morgenstern". ובספר, כמו בסרט, סבא שלו עושה לו עריכה אומנותית. את 72 העמודים על איך לימדו את באטרקאפ להפוך להיות נסיכה, הוא חותך החוצה, כי זה קצת משעמם… או כל מיני כאלה. עכשיו, וויליאם גולדמן כל כך האמין, בסרט הזה, שהוא שמר את זכויות ההסרטה לעצמו. והסרט הזה, ניסו לעשות אותו חמש פעמים עד שרוב ריינר הצליח, וכל פעם שהזכויו… שהסרט לא צלח, הוא היה קונה בחזרה בכספו את זכויות ההסרטה, כדי שאף אחד לא יעשה את זה בלעדיו, או בלי שהוא יהיה חלק ממנו. כי זה הסיפור שוויליאם גולדמן נולד לספר. ולאורך השנים ניסו לעשות כמה וכמה ורסיות, אולי המפורסמת ביותר זה של פרנסואה טריפו, שהיה מעריץ ענק של הספר. עוד הזדמנות, כריסטופר ריב קנה את הזכויות, כי הוא רצה להיות…

ליעד וניתאי יחד: ווסלי.

ליעד: ו…

ארנון: רוברט רדפורד רצה…

ליעד: [בהסכמה] רוברט רדפורד רצה לביים את זה, אחרי הזכייה בסנדנס- ו-"Butch Cassidy and the Sundance Kid", עד שהגיע רוב ריינר, והצליח לשכנע אותו לעשות את הסרט. והוא עשה את זה, כי הוא היה כזה חובב גדול של הספר.

ארנון: ואולי כאן כדאי להגיד שאבא שלו קארל ריינר, עבד עם ביל גולדמן, וקיבל ממנו, כשהספר יצא, הוא קיבל עותק במתנה, ורוב ריינר ממש אהב את הספר הזה- זה היה פיסה מהלב שלו, וקארל ריינר שבאמת גם היה יוצר, ונפטר בדיוק לפני שנה… הקשר הזה בין רוב לגולדמן דרך אבא שלו, זה עוד איזה פן מרגש… שרוב הוא היחיד שהצליח, סוף סוף, לעשות את הדבר הזה.

ליעד: ואני חושב שהסיפור המסגרת הזה, הוא פשוט מאוד מאוד תמטי, לסיפור המסגרת של הספר, וגם לתמות שהספר עצמו מנסה להעביר.

ארנון: נכון.

ליעד: ואולי זה הזדמנות שאפשר להתחיל לצלול קצת יותר, ליצירה עצמה.

ארנון: כן, אולי אני… אולי אני אוסיף דבר אחד, שכשרוב הגיע לאולפני פארמונט ואמרו לו שם: "אתה תעשה מה שבא לך, באמת, תן שם של יצירה… הכל, תקבל הכל! " והוא היה קצת… הסתייג ואמר: "טוב, תכלס תכלס- אני רוצה לעשות את 'הנסיכה הקסומה'". ואז אמרו: "אה, אוקיי, הכל חוץ מזה" [צוחקים] ובסוף הוא הצליח.

ניתאי: ולא רק שהוא הצליח, הוא עשה ברצף את- "Stand By Me",

ליעד: 'אני והחבר'ה'.

ניתאי: 'הנסיכה הקסומה', ואת 'הארי וסאלי'.

ליעד: ואת "Misery", שאת התסריט שלו, שהיה נחשב ספר…

ארנון: של סטיבן קינג.

ליעד: לא, הספר על פי סטיבן קינג, אבל שגם הוא, ספר שלא הצליחו לעבד, כי היה קשה מדי להפוך אותו, מספר לסרט. את התסריט- כתב לו ויליאם גולדמן.

ניתאי: וזה מטורף גם כאילו כרוב ריינר, אתה יודע הוא עושה סרטים… הוא ברצף של עשייה קולנועית, ושלושה מהסרטים שהוא עושה בשנה אחר שנה, הופכים לקלאסיקות, כאילו, שאין בן אדם שלא מכיר אותם. אז זה כאילו מטורף בעיניי, מבחינת הקריירה שלו- וכל פעם שאני מדבר על סרט אחד מהקלאסיקות האלה, אני פשוט אזכיר את הפרט הזה.

ליעד: אמרנו עוד בפרק הרביעי של הפודקאסט שאנחנו, את הרצף הזה, אנחנו הולכים לעשות. לאט לאט אנחנו משלימים.

ניתאי: לגמרי! לגמרי!

[קטע מהסרט]

WESTLEY: As you wish.

GRANDFATHER: That day, she was amazed to discover that when he was saying, "As you wish, " what he meant was, "I love you." And even more amazing was the day she realized she truly loved him back.

BUTTERCUP: (pointing to a pitcher that she could reach herself) Farm Boy, [pause] fetch me that pitcher.

[He gets it, hands it to her; they are standing very close to each other gazing into each other's eyes.]

WESTLEY: As you wish.

WESTLEY AND BUTTERCUP, outside his tiny hovel in the red glow of sunset. They are locked in a passionate kiss.

THE KID: -hold it, hold it- What is this? Are you trying to trick me? -- Where's the sports? -- Is this a kissing book?

GRANDFATHER: -- wait, just wait –

THE KID: -- well, when does it get good?

GRANDFATHER: Keep your shirt on. Let me read.

ניתאי: אז באמת ההערכה שלי לרוב ריינר מטורפת, וגם… סתם באופן כללי, אני אגיד שיש משהו בקולנוע, בעיניי, שהוא בעצם הגרסה החדשה של סטוריטלינג. למה אני אומר הגרסה החדשה של סטוריטלינג? כי הוא קיים מאז המערות, ודרך התיאטרון, ועד לקולנוע, וזה. אבל יש סרטים כמו 'הנסיכה הקסומה', שכשאתה רואה אותם, אתה קולט שאתה רואה פה אגדה, ולא כי זה פנטזיה. בין אם זה 'אני והחבר'ה' או 'גוני'ס' של ספילברג, אתה כאילו מרגיש שאתה רואה פה משהו, שהוא סיפור, שהוא כמו סיפור ערש, או כמו סיפור-עם, או משהו שפשוט יישאר בתודעה האנושית, לשנים, וגם אם הוא לא הופך להיות, אתה יודע, איזה משהו מיינסטרים שכולנו מכירים ב-pop culture, זה פשוט הדרך, בעיניי, החדשה לסטוריטלינג שהיא באמת, הכי קרובה לאגדות-עם, והכי קרובה לאמת רגשית שעוברת מאב לבן.

ארנון: זה כל כך חשוב מה שאתה אומר, גם בהקשר של הספר עצמו, כמו שליעד אמר, ש… גולדמן המציא סיפור על התגלגלות הסיפור הזה, וגם כל כך חשוב, וקשור, לאדפטציה הקולנועית, שריינר עשה לסרט הזה, שהוא לא מוותר על האלמנט שאולי הוא נראה לנו בנאלי עכשיו, אבל הוא כל כך מדויק בסרט הזה, וזה הסבא, הילד והספר. שיוצר עולם, ואגב עזר לי לקבל את העולם המאוד ספציפי שאני… שנחשפתי אליו, שאולי עכשיו נצלול לדבר.

ליעד: אז אני חושב שהשיטה שבה רוב ריינר מצליח למכור לנו את הסיפור, היא כפולה: אחד, שאנחנו בתוך עולם האגדה, מבחינת הויזואליה, אנחנו באגדה. אם 'שר הטבעות', כשדיברנו עליו בפרק המלא הקודם, הוא… הוא תועד כאירוע היסטורי, שמטרתו הייתה שאנחנו נרגיש כאילו האירועים האלה נחוו, ואנחנו שם בזמן אמת, 'הנסיכה הקסומה', בהגדרה, כשאנחנו בתוך סיפור האגדות, אנחנו בסיפור אגדות. אין שמיים, יש ציור של שמיים, ואין צוק, יש צוק ענק… טה טה טה… שנראה כמו תפאורה. עכשיו, זה לא שהיה חסר כסף, וזה לא… יש פה בחירה אומנותית, להכניס אותך לעולם שהוא אגדה, כמו האגדות של האחים גרים, וכמו האגדות הקולנועיות של 'רובין הוד' של ארול פלין, משנות ה-30. הטירה היא אותה טירה, הלפידים הלא באמת בוערים, ה… ה… ממש מקנה לך את המסגרת שאתה יודע שאתה ב-fairytale.

ניתאי: אבל מה שיפה בזה, שרוב ריינר לא משתמש, הוא כן אומר, אוקיי, בואו תראו שמדובר בסט, אבל הוא לא עושה את זה באופן קאמפי. אתה יודע, יש כל כך הרבה יצירות עכשיו שקורות בשנים האחרונות, שאומרות, אוקיי, בוא נהנה מזה שמדובר בסט, וכאילו כמעט נצחק על זה, נעשה את זה קמפי, נגיד אם אנחנו רוצים להגיד למאזינים מה זה, זה כאילו ה… דבר הזה שהוא גם פלסטיקי, אבל גם ווימזיקל בפלסטיקיות שלו. נגיד 'מופע האימים של רוקי'...

ליעד: מודע לפלסטיקיותו.

[צוחקים]

ניתאי: לגמרי, זה מאוד קאמפי. או יש הרבה סיפורי דרקולה, שהם מאוד קאמפיים, פאוור ריינג'רס, בהגדרה זה קאמפי. אז פה כאילו הוא לא חורג לשם, הוא לא נופל לקאמפיות של הדבר, וזה מה שמשאיר את הכנות הרגשית של הסיפור בעיניי.

ליעד: אני מסכים מאוד, אני חושב שמה שהוא מצליח לעשות, ברמת הסיפור, ואנחנו נחזור לסבא ולילד, אבל בוא נשאר רגע בתוך עולם האגדה. הדמויות לא מודעות לזה שבהגדרה… זאת אומרת, הוא מייצר יצירה ארס-פואטית, סיפור על סיפור, בלי לשבור את הקיר הרביעי.

ארנון: נורא חשוב לי להגיד על זה משהו גם בקשר של מה שדיברנו עליו בפרק על 'דדפול', על ההבדל בין סלף-רפרנס למודעות עצמית, כאן יש המון מודעות עצמית, שהופכת את הסרט הזה, שוב, לקומדיה גאונית, ולעולם פנטסטי שאני לא… שלא מתיימר להיות אמיתי, זה הופך אותו לכל-כך כיפי, אבל אין סלף רפרנס, הדמויות לא מודעות לזה שהן דמויות בתוך סיפור, וזה הופך את זה לנהדר.

ליעד: אני מסכים מאוד.

ניתאי: לגמרי מסכים איתך, וגם אפילו כתבתי לעצמי את זה בנקודות, כשראיתי את הסרט, שהמודעות העצמית מצחיקה בגלל שהיא אינהרנטית לסיפור. נגיד ברגע שהיא דוחפת אותו מההר, וכשהיא קולטת שהוא נפל, אז היא: "אוי לא, מה עשיתי? " נופלת בעצמה. זה קומי בגלל שזה מודע לעצמו בתוך הסיפור.

ליעד: או שפזיק היה, עד שהוא נהיה ענק להשכרה, הוא היה מובטל בגרינלנד. [מצחקק]

ניתאי: לגמרי. או נגיד כשהמשרת הזה שקושר אותו, במרכז.

ליעד: הלבקן.

ניתאי: הלבקן, הוא כאילו מתחיל לדבר רק בלחישות, ואז משתעל, ואז מדבר רגיל, שזה גם מודע לעצמו, בגלל שבספר הדמות הזאת מדברת רק בלחישות.

ליעד: אבל! זה לא עובר את הקו, של להפוך להיות פרודיה.

ניתאי: לגמרי.

ליעד: כאילו, לעומת מל ברוקס, לעומת 'דדפול', ו'דדפול' זה דוגמא מצויינת, כי 'דדפול 2' עשה גרסה PG-13, כאילו גרסה שאין בה גסויות וזה, וערך את הסרט מחדש, עם הילד מ'הנסיכה הקסומה' שיושב במיטה, ודדפול מקריא לו את זה.

זאת אומרת, אין לי ספק שהסרט הזה היווה אבן דרך, ביצירות שבירת הקיר הרביעי וארס-פואטיות, אבל לעומתם, הוא מצליח לשמר את המסגרת הנרטיבית של העולם הבפנים, שהוא יהיה מצחיק, אבל לא שובר לך כצופה, אתה עדיין מוזמן להישבה בקסם. אתה לא… אתה לא צריך לשבור את הקסם בשביל להיות מצחיק ומודע לזה שאתה באגדה.

ניתאי: ויש גם משהו ש… כאילו, בחדר הזה, זה כבר מובן מאליו, אבל כשאתה עושה תיאטרון, או שאתה עושה קולנוע, אתה משתמש במשהו שנקרא "השהיית הספק". "The suspense of disbelief". ובעצם מה שזה אומר? זה אומר שהקהל, כדי לקבל בכלל את הסיפור שאתה עומד לספר לו, אז אתה צריך להשהות את הספק שלו, שהוא בעצם יגיד לעצמו, אני יודע שמדובר בשחקנים, אני יודע שמי שמת לא באמת מת, אבל אני מוכן לקבל את הדבר הזה. ופה השהיית הספק קורית פעמיים. היא קורית כשאתה נכנס לסיפור על הסבא והילד, והיא קורית בפעם השנייה, כשהילד לא משהה את הספק שלו. כל פעם שמשהו צורם לו, הוא מפסיק את הסיפור, והוא, כדמות בסרט, סוכן הצופים, אומר, אני לא מוכן לקבל את זה.

ארנון: לא, זה פשוט חשוב לי נורא להגיד על זה, כי ליעד, ביקשת שלא נדבר על הסבא והילד, ואני ממש...

ליעד: לא, לא, אז בוא נדבר על הסבא והילד.

ארנון: כן? ולא סתם כדי לעשות לך דווקא, אלא כי אי אפשר להפריד בעיניי. וזה בדיוק, מה שניתאי אמר, זה בדיוק מה שרציתי להגיד, שהילד הוא גם הסוכן שלנו שם, שמוחה בתוקף על מה שאני מחיתי, על ההתחלה! כשהגעתי ל… גם פועל שרציתי להשתמש, וגנבתם לי- הפלסטיקיות הזאת, של כזה סתמו ת'פה! , אתם לא… כי עוד לא הבנתי, לא קיבלתי על עצמי את המוסכמה, שזה עולם שמודע לפלסטיקיותו, שוב בצורה שהיא סבירה וזה.

ניתאי: לא קאמפית.

ארנון: כן, לא קאמפית. אז על ההתחלה זה כזה מדי, תפסיקו עם ה-chickiness הזה, ואז הילד אמר בדיוק את הדבר הזה, תעזוב אותי מהנשיקות, כאילו, תביאי לי את האקשן. והדבר הזה נורא נורא חשוב.

ליעד: הסיבה שרציתי שנסיים עם זה את הפרק, אבל אם אנחנו כבר פה- אנחנו כבר פה, אני חושב שהגאונות התסריטאית, של ויליאם גולדמן, במעבר מהספר לסרט, זה הסבא והילד.

ארנון: בדיוק.

ליעד: ומה שקורה עם הילד, זה שהילד, הוא הדמות, הרי נכון בסרטי, נניח, ב… ב… ב… בכל סרטי "Hero's jurney", ב"מסע הגיבור", יש דמות שהיא הקהל, שהיא לא מכירה את העולם, והיא לא זה. הילד הוא לא רק הדמות שהוא הקהל, ה-story arc, התהליך שעובר הילד, זה התהליך שאנחנו עוברים כצופה. אנחנו מתחילים ב"מה זה הפלסטיקיות הזאת? , הנשיקה הכי טובה- חרטא", ואנחנו ממשיכים בזה ש-ראיתי את זה היום עם ליר- ויש את הקטע עם ה… שהנסיכה, שבאטרקאפ קופצת למים, וה… ובאה לנשוך אותה ה…eel, ה-shrieking eel, הצלופח הצורח, והיא יושבת ליר, והיא כזה בהלם, מה קורה פה, ושם הסבא עוצר, והוא אומר: "לא, אל תדאג, הכל בסדר". ברגע שהסבא מודע למה, זה לא רק, אנחנו לא רק נאמר לנו על ידי הסרט מה להרגיש, עם הילד, אלא אם אנחנו מצליחים, ואנחנו נשבים בקסם של הסיפור, אנחנו נשבים עם הילד. ואז בסוף, כשמגיע הקליימקס הכי קיטשי בעולם, הנשיקה, יש רק חמש נשיקות הכי טובות, וזאת עברה את כולן, וזה, אנחנו כמו הילד, רוצים את זה, אנחנו מוכנים לקבל את זה, בדיוק איפה ש, כמו שאמרת, פעם ראשונה שהילד שובר את הסיפור, זה בנשיקה לאור שמש… כאילו, התהליך שאנחנו עוברים כקהל, ב-suspention of disbelief, בקבלת היצירה הזאת כמו שהיא, כמו הדבר הבאמת קסום שהוא- היא, זה דרך זה שהילד מקבל את זה, וזה לא סתם, זה בא בקונטרסט לשוט פתיחה של הסרט. דיברנו קצת על צילום הפתיחה באחד הפרקים, הסרט מתחיל במשחק וידאו, ואז אנחנו רואים מצלמה שעוקבת אחרי ילד, שמה שמעניין אותו, זה מה שמעניין את הקהל בשנת 86' שהסרט יוצא. זה מכוניות, זה ספורט, זה כסף, זה טלוויזיה. זה קהל, כמוני כמוך, שלא יכול, אין לו את המקום… להתאהב בסיפור אגדות "אולד סקול". וחלק מהתהליך שהסבא עובר… שהסבא עובר עם הנכד, ושהסרט עובר איתנו כקהל, זה לשבור לנו, את ההגנות המודרניות, כדי שנוכל להתאהב, כמו שלא התאהבנו באף סיפור אגדה מעולם.

ניתאי: שדרך אגב, הוא עושה את זה גם ב'כשהארי פגש את סאלי', כאילו שני האנשים הציניים האלה שלא יוכלו להתאהב, מתאהבים, וגם ב'אני והחבר'ה', שאח שלו נפטר, והוא לא מקבל את זה, שהוא יכול לדבר עם האח, להתחבר לרגש של האח המת, עד שעובר שם האייל, והילד מוכן לקבל את זה.

[קטע מהסרט]

INIGO: I will go up to the sixfingered man and say, "Hello, my name is Inigo Montoya. You killed my father. Prepare to die."

MAN IN BLACK: You've done nothing but study swordplay?

INIGO: More pursuit than study lately. You see, I cannot find him. It's been twenty years now. I am starting to lose confidence. I just work for Vizzini to pay the bills. There's not a lot of money in revenge.

MAN IN BLACK: (handing back the great sword, starting to rise) Well, I certainly hope you find him, someday.

INIGO: You are ready, then?

MAN IN BLACK: Whether I am or not, you've been more than fair.

INIGO: You seem like a decent fellow. I hate to kill you.

MAN IN BLACK: (walking away a few paces, unsheathing his sword) You seem a decent fellow. I hate to die.

ארנון: יש עוד משהו חשוב שקשור למשולש הזה, סבא, נכד, ספר, שגם ברמת הביצוע המשחקי, דיברנו על הפלסטיקיות של העיצוב, אבל גם הביצוע המשחקי, הוא, לפרקים מוגזם, לפרקים גם מאוד מאוד מחובר ורגיש ורגשי וזה, אבל יש שם רגעים שהם כל כך מוגזמים, אפילו ברמת העריכה, אתה דיברת על הגבעה הזאת, זה היה ברמת ההזיה של דיסוננס קוגניטיבי שלא חוויתי הרבה זמן בקולנוע, שאוקיי, מעבר לזה שתסריטאית- היא מחליטה להעיף את עצמה ולהתגלגל בגבעה, שזה מוזר, הם עשו, הם הקליטו את השחקנים, עושים,

[האחרים עושות קולות של מאמץ, מחקים את הקולות בסרט]: או אה אי אה או.

ארנון: משמיעים קולות, שאף אדם אף פעם בהיסטוריה לא השמיע כשהוא התגלגל בגבעה.

ניתאי: אנימציה לגמרי, או אה אי אה.

ארנון: כן, עכשיו זה, זה היה לדעתי, כבר גירד את הגבול של כאילו, what the fuckness גדול, אבל הרבה מאוד אלמנטים גם כאלה, קומיקסיים כאלה, יש לפחות שלוש דמויות ש…

ליעד: RSAU, Rats of Unusual Size [צוחק]

ניתאי: כן, לגמרי.

ארנון: וגם רגעים שכזה, נותנים למישהו מכה ואז הוא עומד שנייה, ואז נופל.

ליעד: Rodents, Rodents of Unusual Size.

ניתאי: כן, או לא שנותנים לו מכה, באמת שהוא שותה מהרעל, אז הוא מת בצורה של, כאילו קודם כל מזדקף,

ארנון: ואז נופל בזווית חדה, אבל עוד מישהו שזה קורה לו זה הלבקן הזה, שכן מקבל מכה על הראש ועוד נופל באותה דרך, כל הדברים האלה אני קיבלתי, בזכות הסבא. כי בסוף, זה סבא שמספר לילד סיפור, כמו שסבא מספר לילד, שזה סבא כזה טיפה goofiness וטיפה מצחיקול, וטיפה זה, אז ככה הוא מגלם גם את הדברים, אז אני לא אומר שזה השתלט על כל העולם, כאילו בסוף יש שם… בטח איניגו מונטויה, כאילו ברגעים מאוד גדולים, ומאוד מחוברים, באמת הרגעים האחרים שהיו טיפה מוגזמים, אמרתי אוקיי, זה לא עולם אמיתי, הוא לא מתיימר להיות אמיתי, וזה כל מה שכיף.

ניתאי: לגמרי, אני גם אתחבר למה שאתה אומר, ואני ממש כתבתי לי כנקודה ראשונה, שהשחקן של הילד, פרד סאבאג', אני מת על המשחק שלו, כי ברגע שאנחנו, היא רק, אמא שלו נכנסת, היא אומרת אתה חולה וזה, ואז הוא אומר, כן, אבל אני לא רוצה שסבא יבוא, כי הוא יספר לי סיפורים, הוא מספר לי סיפורים, and I hate that, וכשהוא אומר את זה, בקלוזאפ כשהוא אומר את זה, אני מאמין לו, כמו שלא האמנתי לשחקנים מבוגרים, ב-80's, אז כאילו, הילד, אם הסבא הוא גופי ומצחיקול, והוא מייצר רגעים חמודים בסיפור שבתוך הסיפור, בסיפור החיצוני, הילד משחק אמין בטירוף! וזה ממש כלי.

[קטע מהסרט]

Dread Pirate Roberts: You guessed wrong.

VIZZINI: You only think I guessed wrong! That's what's so funny! I switched glasses when your back was turned! Ha ha! You fool! You fell victim to one of the classic blunders. The most famous is "Never get involved in a land war in Asia." But only slightly less well known is this: "Never go in against a Sicilian when death is on the line."

[He laughs and roars and cackles and whoops and is in all

ways quite cherry until he falls over dead.]

ליעד: הדמויות בסרט הזה הם… אגדה! [מצחקק] כאילו, ה… מה שמאוד… אני חושב… אתה יודע מה… בוא נשאל שאלה שאני שואל לפעמים בפרקים. על מה הסרט?

ארנון: בטוח לא על אהבת אמת, ולא על נקמה, ולא על כל הדברים שאולי יהיה לנו קל להגיד שזה הסרט. אני חושב שהסרט הוא… בזכות הצורה המאוד ייחודית שלו, המודעות העצמית שלו, הפנטסטיות שמודעת להיותה פנטסטית, ולא מתיימ… וחסרת יומרות במובן הכי קומי ונהדר, כל הדבר הזה הופך את התמות החד משמעיות בתוך הסרט, ל-לא לנושא של הסרט. אבל על מה זה? אני לא יודע, על מה זה.

ליעד: אני חושב, וזה פעם ראשונה… כמו שאמרת קצת בפרק על 'שר הטבעות' זה פעם ראשונה שניגשתי בצורה שכלתנית, לסרט. בדרך כלל אני ניגש לסרט הזה בצורה רגשית לגמרי- אני נשאב, אני מאוהב, אני מצטט… ברמה שקשה לראות איתי את הסרט הזה. אלא אם כן, אתה אחד החברים הכי טובים שלי שמצטט אותו בעל פה גם כן, כי באמת, אנחנו פשוט יודעים את הכל בעל פה ברוורס. כששאלתי את עצמי הפעם, על מה הסרט אני חושב ש… וקשה לי למצוא את המינוח בעברית, אבל it's diverting expectations. כאילו, זה לשנות את מה שאתה מצפה לו. והסרט מאוד נשען עליך, כיצור מערבי ששמע את אגדות האחים גרים, ושמע… וראה סרטים, וראה את… לא, אם לא את 'רובין הוד' של ארול פלין, את כל הסרטים שנוצרו בעקבות זה. והוא יודע לשחק עם הציפיות שלנו, ולשבור אותם, לא ברמת שבירת הקיר הרביעי, שזה כאילו הציפייה שלי, כשאני צופה בסרט- אלא דווקא בתוך הדמויות עצמם, ובתוך הסיפור עצמו. כל הדמויות הטובות, לא... תכף נדבר על הרעות, אבל כל הדמויות הטובות, וגם הדמויות משנה המקסימות, כולם הם ארכיטיפים מאוד ברורים של דמות, ואף אחת מהן, לא מוכנה, להתנהג כמו שהיא צריכה להתנהג. איניגו מונטויה, שהוא דמות אגדית, שמלווה- את כולנו במשפט כזה, הוא ה-קלאסי של נקמה. ספרדי שהרגו את אבא שלו, והוא מקדיש את חייו לנקמה. אבל הוא הראשון להציע חבל לווסלי, רק כדי שהוא יוכל להרוג אותו מהר יותר. ולהישבע! בנשמה של אביו! שהוא לא יהיה הממזר-הגנב-הרשע, ויחתוך לו את החבל באמצע. יותר מזה, הוא גם יושב, ואוהב לספר את סיפור חייו לכל מי שרק מוכן לשמוע. הוא מסביר בכנות אדירה, שהסיבה שהוא בכלל עובד בחטיפת נסיכות, זה כי… אין הרבה פרנסה בעסקי הנקמה. [מצחקק] פזיק, אנדרה דה ג'יאנט (הערת המתמללת: אנדרה הענק, השחקן שמגלם את פזיק), הוא מפלצת, הוא ענק, הוא ליטרלי לא בן אדם, אבל הדבר שהכי חשוב לו זה להיות ספורטיבי. והוא מוכן… וגם… הוא עובד ממש טוב! בין אם הוא עובד אצל ויזיני, או שהוא עובד אצל הברוט-סקווד "You are the Brute Squad! " כל הסרט… הסרט שובר לנו את הציפיות שלנו, כמעט בכל רגע. תיארת קודם את השיעול של הלבקן- זה שבירת הציפייה. והכל אגב גם בספר, כשאתה… כשהכומר, הדמות שמייצגת… היחידה שמייצגת את הכנסייה, מסתובב ביום החתונה, פותח את הפה, ויוצא לו Mawage. מירקל מקס (Miracle Max) שלא יודע לעשות ניסים…

ארנון: ואולי הדוגמה שהכי תפסה אותי, ופשוט הפילה אותי מהכיסא, מצחוק, זה "My name is Inigo Montoya, You killed my father, Prepare to die" הפעם הראשונה שהוא אומר את זה, לאדם בעל שש האצבעות שהרג את ה… והריאקשן שלו, זה אחד הריאקשנים, אולי הכי גדולים בהיסטוריה של הקולנוע בעיניי, שהוא פשוט מסתכל עליו-

[כולם אומרים יחד] ובורח! [צוחקים]

ארנון: ואז נהרס… נהרסה לי הציפייה שנבנתה במשך סרט שלם,

ליעד: אם לא חיים שלמים,

ארנון: אם לא חיים שלמים של איניגו מונטויה, שהוא יגיע לרגע הזה, ואז יהיה קרב אפי, כמו שהיה לאיניגו ולווסלי, או אפילו יותר- והוא פשוט ברח כמו יל… ילד קטן.

ליעד: גם הקרב של איניגו וווסלי, זה אחד הקרבות. הם התאמנו חודשים, על גבי חודשים עם סייפים מקצועיים, וזה אחד הקרבות הכי טובים בקולנוע, לא כי אנחנו חוששים לחיי אף אחד מהדמויות, אלא כי אנחנו רואים שני רבי אומן, שנהנים לשחק אחד בשני, ואחד עם השני- או "אני לא שמאלי" "הי, גם אני לא…"

ניתאי: וגם זה שהם בכלל אומרים את הטקטיקות. אתה יודע, אתה משתמש בטקטיקה הזאת, בטכניקה הזאת, כאילו זה כיף, זה כמו לראות לוליינות.

ארנון: וכן חשוב להגיד אולי, על הרגע הזה שהם התאמנו המון המון, ואז הראו את זה לרוב ריינר והוא אמר: "מצוין! אבל זה קצר מדי, אז תחזרו…" ואז הוא הראה להם את ה… את סצנת הקרב, הסייף, הכי ארוכה בהיסטוריה- אני לא זוכר מאיזה סרט, והוא אמר: "את זה אנחנו הולכים לנצח. אנחנו הולכים לעשות את הסצנה הכי ארוכה."

ליעד: גדול! לא הכרתי את זה בכלל.

ניתאי: זה יפהפה. וגם, אם אנחנו… אם דיברנו על אנדרה דה ג'יאנט ופזיק, אחד הכלים הכי יפים לגרום לי להתאהב בו, זה המשחק חרוזים שלו עם איניגו מונטויה. כאילו, ברגע שאנחנו מכירים אותו בפעם הראשונה, אנחנו אפילו לא אומרים לנו- "אה הם עומדים לדבר עם חרוזים או זה…" פשוט הם עושים את זה. ואז הוא אומר "יפה" עם החרוזים, ואז ה… אה…

ליעד: ויזיני…

ניתאי: ויזיני אומר להם:

ליעד: "די לחפור! ! ! "

ניתאי: "מספיק עם זה! " ואתה אומר, כאילו, אני, כל כך נמאס לי מויזיני המציק הזה! איזה מתוקים הם, שהם עושים את זה, ואני כבר מתאהב בזוגיות הזאת, בצמד הזה. אז זה משהו שהוא כלי תסריטאי מדהים לקבל אותו.

ליעד: ואני חושב שזה מקור… מקור הקסם של הדמויות בסיפור הזה. ואיפה שהסיפור הזה נבדל מסיפור אגדות אמיתי- זה ש… אם התמה המרכזית של הסרט, היא לשבור לך את הציפיות, כל הדמויות הטובות- מסרבות להיות כלואות בארכיטיפ שלהם. דיברנו קצת על איניגו מונטויה, ש… הוא הוא הוא מקבל את נקמתו בסוף! אבל הוא מקבל אותה כשהוא חבול, שבור, וכן הלאה. וגם באמת, הוא, הוא מבין, הוא לא צריך לעבור איזו story arc שנקמה לא משלימה אותך… לא, זה בסדר. אבל זה באמת לא הוא. הוא הוא במסע נקמה, אבל זה לא… הדמות שלו היא הרבה מעבר לזה. ואותו סיפור עם פזיק, ואותו סיפור עם ווסלי. שווסלי אנחנו לומדים להכיר אותו למעשה דרך מעשים של אחרים, ודווקא הדמויות הרעות, בסרט, הן הדמויות היחידות שכלואות בארכיטיפ שלהם. וזה מה שהפך אותן לרעים. הנסיך הרשע- הוא רק הנסיך הרשע. והברון הרשע- הוא רק הברון הרשע.

ניתאי: אבל גם שם הם subverting את הציפיות שלנו, כי הוא אומר ל… לבן אדם שמענה את ווסלי: "אתה יודע כמה אני נהנה לראות אותך עובד". אתה מבין- גם הבן אדם הרע הוא, כאילו, עדיין יש לו את האנושיות הזאת של… הם מדברים על מה שהם עושים כעבודה. ו-אם אנחנו מדברים על הדמויות, והקאסט, הדמות שבעיניי גונבת את ההצגה, בלי עוררין, זה מחולל הניסים המאופר לעילא,

ליעד: שלא מזהים אותו, מירקל מקס, או הארי מ'כשהארי פגש את סאלי', או בילי קריסטל.

ניתאי: זה מטורף! אני ראיתי את זה ואמרתי, זה חייב להיות בילי קריסטל, בגלל המשחק, אבל ניסיתי לזהות אותו במהלך הסצנה, ואין דרך! ואני מת עליו, על הקומדיה שלו לפני, והסטנדאפים שלו… ולא הצלחתי לזהות אותו. ורק כשבדקתי, ראיתי שזה הוא, והוא פשוט עושה שם עבודה מסחררת עם הדמות הזאת.

ליעד: [צוחק, מצטט מהסרט]

-To blave, to blave means to bluff.

-Liar! ! !

ניתאי [צוחק]: וגם שהיא אומרת [מצחקק] שאין סיכוי. "לדעתך הם יצליחו? " ואז זה אומר לה: "שום סיכוי"!

ליעד: [מצטט מהסרט] ! ! ! It would take a miracle [צוחק]

ניתאי: נצטרך נס. ואז- להתראות! ! !

ליעד: למרות שמה שהכי הצחיק אותי הפעם, זה שפתאום היא פורצת מהחדר האחורי, כאילו: "שקרן! ! ! שקרן! ! ! " ואז הוא מסתכל- "a witch! a witch! "ואז היא כאילו- I'm not a witch! I'm your wife. [צוחק]

ניתאי: מושלם, מושלם.

ליעד: אחד הדברים שהוא נורא מקפיד עליהם, בסרט, כאילו שהצוות נורא הקפיד- שהם יהיו אנשים אמיתיים. כאילו, אם, ב'שר הטבעות' אתה מצלם אירוע היסטורי, אבל אתה מצלם אנשים… אתה מצלם את הצ'רצ'יל של האורקים. את הגדולו… את הדמויות שהן גדולות מהחיים. פה, בתוך עולם שההבניה שלו, היא אגדה מוחלטת, מדובר באנשים אמיתיים לכל דבר ועניין.

ניתאי: כן… קמים לעבודה…

ליעד: שצריכים להתפרנס… שזה… ש… ש…קצת צוחקים, שקצת משעמם להם… ש…

ניתאי: וגם ויזיני כשמ.. גורמים לו לטפס על ההר, הוא אומר: "כבר הזכרתי שמדובר בעבודה שלך? ! אתה תאבד את העבודה שלך! " זה כאילו… לענק! ! ! זה מצחיק…

ליעד: ויזיני נתן לי תמיד את אחת העצות הטובות ביותר שקיבלתי בחיים: "Never get into a land war in Asia" [צוחק]

[קטע מהסרט]

Inigo: That Vizzini, he can fuss.

Fezzik: Fuss, fuss… I think he likes to scream... at us.

Inigo: Probably he means no harm.

Fezzik: He's really very short on... charm.

Inigo: You have a great gift for rhyme.

Fezzik: Yes, yes, some of the time.

Vizzini: Enough of that!

Inigo: Fezzik, are there rocks ahead?

Fezzik: If there are, we will all be dead!

Vizzini: No more rhymes now, I mean it!

Fezzik: Anybody want a peanut?

Vizzini: DYEEAAHHHHHH! !

ארנון: ואולי כן אני אגיד אנקדוטה על וואלאס שון, השחקן של ויזיני, שיש לו פחד גבהים מאוד מאוד חזק ומטלטל, אה ו…הם באמת צילמו את הסצנה הזאת, שהם צריכים לטפ… אז הם עשו את זה בכל מיני שיטות- אבל בסופו של דבר, היה רגע שהם היו צריכים באמת לטפס לגובה. ואנדרה דה ג'יאנט, אני רק אגיד על זה אנקדוטה אחת, שהוא אמר לו בקול העבה שלו: "it's gonna be ok", משהו כזה, הוא חזר על זה כמה פעמים, ואז הכל היה בסדר, הוא נרגע כמו ילד, בחיק אביו.

ליעד: Inconceivable! ! !

[כולם צוחקים]

ניתאי: יש כמה משפטים ממש חמודים בסרט, שזה פשוט כתיבה מצוינת- שה…נסיך, שהוא גם הבלש הכי טוב בעולם, מריח את האבקת איוקין- אז הוא כזה "אבקת איוקין, הייתי מהמר על זה בחיי" [צוחקים] כאילו- זה בדיוק הם כרגע הימרו על החיים שלהם! או שאומרת על…. יער ה…אש.

ליעד: fire swamp.

ניתאי: כן… ביצת האש. אז היא אומרת "לעולם לא נשרוד! " אז הוא אומר- "שטויות, את אומרת את זה רק כי אף אחד אף פעם לא שרד את זה".

[ליעד צוחק]

ניתאי: מדהים! זה פשוט… פניני דיאלוג מדהימים, שאני כזה… זה פשוט כתוב מצוין.

ארנון: וגם ה"inconceivable", שבשלב מסוים הרגיש לי, אפילו בתוך העולם הפנטסטי הזה, קצת כמו מניירה, בסוף איניגו מונטויה מציל את כולנו ואת הסרט מזה, ואומר "אני לא בטוח שאתה מבין עד הסוף מה המשמעות של המילה" ואז המודעות העצמית היא… עוד פעם, דוגמה לכלי… של מודעות עצמית, ושל קומדיה.

ליעד: התגובות שלהם גם, זה תגובות של אנשים אמיתיים. כי… כשווסלי… הוא אומר לו: "תזרוק לי את החבל"... "אל תזרוק לי את החבל", "אני נשבע על אבא שלי", הוא מקבל את זה, ואז אנחנו מבינים ש… שמדובר פה בשני אנשי כבוד וכן הלאה, הוא מתיישב, הוא שולף את הנעל, ומתחיל להוציא, באמת, הר של אבנים מהנעל שלו, ואז איניגו מונטויה מתיישב מולו, רק מחכה שהוא כאילו יתרענן, ומה הדבר שהוא שואל אותו? ? ? "תגיד, אדוני, אין לך במקרה שש אצבעות ביד ימין? "

[כולם צוחקים]

ליעד: ואז ווסלי מסתכל עליו ועושה לו: "אתה מתחיל כל שיחה ככה? ! " [כולם צוחקים]

ניתאי: וזה מצחיק כי אתה יודע שכן, אתה יודע שהוא אשכרה עושה את זה!

ארנון: אולי שווה להגיד משהו על הקאסט, שבאמת, רוב ריינר אמר על קרי, רובין ואנדרה, שהם האנשים היחידים בכל העולם, שיכולים לגלם את הדמויות שהם גילמו- את באטרקאפ, ווסלי ופזיק. ו…הוא אמר… "אם אין לי את…" הוא אמר להם: "אם אין לי אתכם", הוא אמר את זה בדיעבד, "אז אין סרט", אין, לא קיים. שאני, מן הסתם, מבין את זה לגבי אנדרה דה ג'יאנט, שהיה גם סופר קשה ללהק…

ניתאי: ללהק את השחקן.

ארנון: ללהק אותו, כי הוא מתאבק מקצועי,

ליעד: הוא מתאבק והוא פופ-אייקון והוא איש ששתה כמו…

ארנון: הוא שתה שלושה בקבוקי יין, עשרה בקבוקי קוניאק, וזה לא… וזה דגדג לו את הזרת בקושי,

ליעד: והוא באמת איש חפץ חיים, כאילו, שממת בגיל מאוד מוקדם ו… כן.

[קול של סקרצ'ינג של תקליט]

היי זה נדב, אני דוקטורנט לביולוגיה בטכניון, אבל אתם אולי מכירים אותי מהפרק על 'גטקה'. ואני חייב לעצור רגע את הפרק. וברשותכם, אני רוצה לספר לכם סיפור על ענקים, ביולוגיה, ואהבת אמת- לאלכוהול. אז בואו נצלול לשתי דקות על הכבד של אנדרה דה ג'יאנט, ונבין, למה הוא יכל לשתות כמויות אדירות של אלכוהול, כמעט מבלי להשתכר. אז מה קורה בגוף של ארנון, כשהוא הולך לשתות כוס ערק, אחרי עוד הצגה מוצלחת של החיפאית? אלכוהול, או בשמו המדעי- אתנול, גורם להשפעה מוכרת שלו, בשתי דרכים עיקריות: הראשונה, היא על ידי השפעה ישירה על המוח, והשנייה היא דרך הכבד. כשאתנול מגיע לכבד, הוא הופך לחומר אחר, שנקרא אצטאלדהיד. אצטאלדהיד, גורם לתופעות אחרו.. לתופעות אחרות של אלכוהול, שאנחנו מכירים- כמו אודם בפנים, סחרחורות והקאות. מכירים את ההרגשה הזאת, שאתם אומרים לעצמכם: "וואו, אם אני שותה את הכוס השישית הזאת, אני אולי אמות? " זה אצטאלדהיד. אז איך זה קשור לאנדרה? לאנדרה הייתה מוטציה בכבד, שאפשרה לו לפרק את האצטאלדהיד הטוקסי, בצורה סופר יעילה, וככה לאלכוהול כמעט ולא הייתה השפעה עליו. אגב, אנשים שרגישים לאלכוהול, כאלה שמקיאים אחרי כוסית וודקה אחת, יש בדיוק את המצב ההפוך: כבד שלא מפרק טוב את החומר. בכל אופן, אנדרה השתמש ביכולת-על הזאת למקסימום. קרי אלווס, או ווסלי, אמר שבכל יום צילומים אנדרה היה מערבב כל ליקר שבא ליד, לכוס בירה ענקית של ליטר. הוא קרא לקוקטייל הזה "The American", ושתה 4-5 כאלה ביום! קרי אמר פעם בראיון, שהוא טעם את הקוקטייל, ירק אותו מיד, והשווה את הטעם לדלק מטוסים. הוא ציין שלמרות שאף פעם לא שתה דלק מטוסים, הוא משוכנע שהטעם דומה. מנדי פטינקין, או איניגו מונטויה, ישב פעם עם אנדרה לארוחת צהריים בזמן הצילומים. בארוחה הזאת, אנדרה שתה 12 בקבוקי יין, ואחר כך המשיך ביום הצילומים רגיל לגמרי. החשבון שלו בבר של המלון ליד הסט, עמד על 40 אלף דולר! על זה באמת אפשר להגיד: "Inconceivable! " מעבר לאהבה הגדולה של אנדרה לשתייה, אחת הסיבות העיקריות שהוא שתה, שכאב לו. היו לו כאבי גב כרוניים, והאלכוהול עזר לו להתמודד עם זה. בכל זאת, מדובר באדם בגובה של 2.24 מטר, ששקל בערך 240 קילו. אנדרה מת בגיל 46 מאי ספיקת לב. לאלכוהול יש אפקט טוקסי ישיר על הלב. כמובן שגודלו העצום של אנדרה לא עזר, אך עם זאת, הוא נפטר זמן רב לפני תוחלת החיים הממוצעת של אדם עם גיגנטיזם. וזהו, אחרי ששמעתם קצת על אנדרה, ועל הכבד שלו, אני מרגיש שאפשר להחזיר את השידור לאולפן 'אוכלי סרטים'.

[קול של סקרצ'ינג של תקליט]

ארנון: …והיה לו איזה קרב ביפן, שהוא היה אמור להרוויח 5 מיליון דולר, אז הסוכן שלו אמר להם "אין לכם אותו", ואז ניסו ללהק גם את ארנולד שוורצנגר, ועוד כל מיני אנשים גדולים, וכאילו ניתאי עושה עכשיו פרצופים, כי, באמת, אין אדם שיכול לשחק את פזיק חוץ מאנדרה דה ג'יאנט, ובסוף הקרב הזה בוטל, תודה לאל. אבל זה באמת קאסט אגדי.

ליעד: אגדי.

[קטע מהסרט]

Dread Pirate Roberts: I do not envy you the headache you will have when you awake. But, in the meantime, rest well, and dream of large women.

ניתאי: לא נכנס לשלבים של קומדיה רומנטית, למרות שכשנעשה עוד קומדיות רומנטיות, אז נדבר על זה. אבל כשאתה בונה קומדיה רומנטית, אז יש 12 שלבים שלא קשורים למסע הגיבור, שהזוג צריך לעבור כזוג, כדי, באמת, להיות… אחר כך לזכות באהבת אמת בסוף הסיפור. ואחד השלבים הראשונים, בעצם השלב השני, בדבר הזה, אה… נקרא "הקרב". אחרי ה-cute meet, שזה השלב הראשון, הדרך המתוקה שבה הם הכירו, שאנחנו מכירים את הזוג שמתנגש בתיכון, וכל הספרים נופלים, ואז הוא חייב לאסוף לה- הדוגמה הכי ישנה בספר… ובאמת אם תראו עכשיו קומדיות רומנטיות, וזה יהיה לכם בראש ה-cute meet הזה, זה דבר שקורה בכל סרט, בכל קומדיה רומנטית. ו"הקרב", זה בעצם הריב הראשון. וזה הפעם שהזוג מבין, שהם שווים. הם כאילו 1-1, הם יכולים להיות. ופה- זה נורא יפה, כי, ברגע שהיא מפילה אותו, ברגע שהיא מגלגלת אותו, והיא מבינה, שהוא עשה את כל מה שהוא עשה, בשבילה- אז זה רגע שבו, הם פתאום משווים כוחות. ואז אתה אומר: "אוקיי. הם יכולים להיות זוג", כאילו אני יכול להבין למה היא שווה אותו, ולמה הוא שווה אותה. אפילו שהוא הסייף הכי טוב… וה… כאילו יש בה משהו ש…

ליעד: הוא בסוף רדף אחריה כי הוא נעלב.

ניתאי: כן, כי הוא חשב שהיא שקרנית!

ליעד: הוא נעלב כי היא הלכה עם אחר!

ניתאי: לגמרי! וזה הדבר הכי אנושי והכי קטן, אבל אני מת על זה שגם ב-arc של הקומדיה הרומנטית, הם לא פוסחים על העניין הזה של 12 השלבים של הזוג הזה.

ארנון: זה נורא מגניב -

ליעד: אפשר לדבר על as you wish ? as you wish זה קוד ל-I love you, נכון? היא מגישה לו את החלב- as you wish, מגישה לו את הזה- as you wish. וכל הסרט זה נבנה ל-as you wish שסיום של הסרט… זה… זה מזכיר לי קצת את הסצנה של האן סולו ופרינסס ליאה, שאנחנו יודעים הרי שהסבא אוהב את הנכד שלו, אבל אם רגע לפני- סגרנו את הסיפור הפנימי, ואז גם נתנו לקהל את ההבנה שהילד נשבה בסיבוב הפנימי, והוא מוכן לשמוע על נשיקת כל הנשיקות, לסיים את הסרט בזה שהוא מבקש ממנו לבוא- תקריא לי את זה מחר, והוא אומר לו as you wish, זה לבוא ולהגיד מה- I hate when he's telling me stories ל-I love you. וזה פשוט… זה תסריטאות חדה כמו סכין, כאילו, שמפלחת לי את הלב, כזה. זה לא… as you wish כאילו, זה מה שאני צועק לליר מהמקלחת! [צוחקים]

[קטע מהסרט]

Buttercup: You mocked me once. Never do it again! I died that day! [pause] And you can die too for all I care!

[Buttercup pushes Roberts down the hill]

Dread Pirate Roberts: < rolling > As... you... wish! !

Buttercup: Oh my sweet Westley, what have I done?

[Buttercup jumps down the hill, rolling after him]

ארנון: אני חייב להגיד על זה משהו, אני לא יודע אם אתם יודעים- שהיה סוף אחר לסרט הזה.

ניתאי: ספר הכל מיד!

ארנון: הוא כולל ארבעה סוסים לבנים,

ניתאי: אה, אז אה…

ארנון: והוא כולל בעצם לשנות את כל הסרט הזה… את כל היצירה הזאת, למשהו, כמעט… לא הפוך, אבל מאוד מאוד אחר. בעצם, ה… הסוף שצולם, כמעט, כי אנדרה דה ג'יאנט לא יכול להיות על סוס כי הוא שוקל 250 קילו, הם הביאו ארבעה סוסים, ובעצם רצו לצלם שוט שהם… שארבעת הגיבורים שלנו, רוכבים בחשיכה, והילד רואה אותם מהחלון, ואז הם עפים לשמיים, או משהו כזה. ואז בעצם הפנטזיה נכנסת לתוך העולם האמיתי ו…

ליעד: את זה לא הכרתי!

ניתאי: איזה מזל שזה לא קרה!

ארנון: זה לא קרה בסוף, גם מטעמים טכניים, וגם כי זה… פשוט לא נכון.

ליעד: לא, כי אני יודע שבס… הספר נגמר אחרת מאוד, בספר יש להם סוף שהוא אחרי זה לקח וגנב למעשה, ל-"Butch Cassidy and the Sundance Kid", שהנסיך המפרדינק, ששורד, because it was "to the pain", ותכף נדבר גם על זה… אבל… שולח אחריהם צבא שלם. והספר נגמר באיזה אמביוולנטיות, האם הצבא הזה השיג אותם או לא. ויליאם גולדמן באופן כללי, לא מאוד אהב את באטרקאפ. היא הדמות הכי פחות מפותחת בסרט, והוא די שונא אותה. הוא טוען שהיא בכיינית, יפהפיה ואם הוא היה כותב המשך, אז חמש שנים אחרי זה, ווסלי היה מתעורר יום אחד, והיא הייתה מפסיקה להיות יפה, והוא הבין איזה טעות חיים הוא עשה, והוא רק היה רוצה לחזור להיות פיראט או…

ניתאי: אוי לא! ! !

ליעד: אבל אה… ועכשיו אחרי שהרסתי לכולם את הסרט… הסיום של הספר הוא מאוד שונה ב… בגישה, כאילו, של ה… זה לא בהכרח happy ending, שכזה. ואני כן חושב שמה ש… ש… הוא השכיל לעשות שהוא הפך את זה לתסריט, זה להבין שמדובר בסוף ב-ensemble piece. יש לנו פה ארבע דמויות, שכל אחד עוברת משהו. וגם אנדרה דה ג'יאנט, שהוא כאילו… יש לו את הarc הכי פשטני, בסוף עושה את… he did something right. וכל אחד הצליח… הנסיכה הצליחה להתמודד ולהתגבר על הפחדים שלה, ווסלי הצליח להציל אותה, איניגו קיבל את הנקמה שלו והבין שזה לא הכל בחיים, ואנדרה הציל את כולם למעשה… אנדרה! [צוחק]

ניתאי: אנדרה!

ליעד: פזיק! הציל את כולם למעשה, והצליח לעשות something right. יש עוד המון. יש עוד המון על מה לדבר, על "to the pain", כ-diverting expectations. הוא אה… [מצחקק] באמת, אני חושב, שהגדולה של הסרט, הוא שמצד אחד הוא מצליח לשבות אותך לגמרי, ואתה חוזר להיות הילד, ששומע את הסיפור- כאילו בפעם הראשונה. אבל זה לא משנה, אגב. כי כשהוא אומר לו: "אולי תבוא תקריא לי את זה מחר? " ככה אני הרגשתי. אתה יכול לראות את הסרט הזה, שוב פעם, ושוב פעם, וכל פעם להנות ממנו. וכאדם מבוגר, זה באמת ההבלחות התסריטאיות, והיכולת שלך לזהות, מראש, את הדמויות, את התפקיד, את העולם– אבל ליהנות מזה, שהם למעשה אנשים אמיתיים. כאילו, איך האדם האמיתי היה מתנהג, לתפקיד הנוקם הספרדי.

ניתאי: שדרך אגב, לדעתי, הוא ההבלחה היחידה, שהיא כאילו, לא מודעות עצמית אינהרנטית לסיפור, זה הקללה היחידה שיש בסרט, וזה קורה כשהוא אומר לבחור בעל שש האצבעות: "I want my father back you son of a bitch". וזה כאילו: "רגע, אנחנו בסרט לכל המשפחה, סיפור ילדים, מי אומר son of a bitch? " כאילו, מה זה הדבר הזה?

ליעד: זה עם בנאדם אמיתי. היה איניגו מונטויה. כאילו זה ה… זה באמת… אני חושב שבסוף שם התפר. שם הסרט… ושם גם הסרט היה יכול ליפול, אבל הוא עושה את זה ב…. עכשיו הסרט הזה, היה באמת הצלחה מטורפת. יצא בזמן הקורונה- ס… עשרה פרקים של עשר דקות כל אחד, או משהו כזה, שכל כל כל כל כוכבי הוליווד: וויל פארל… וג'אד אפאטו…

ניתאי: אומייגאד! מה? ! ? !

ליעד: וזה…. הספרדי מ-game of thrones משחק את איניגו מונטויה… כל אחד עשה סצנה אחת, אצלו בבית, כזה… כולם לבושים כזה… נלחמים עם סכיני חמאה, וכל מיני כאלה… ושחזרו את כל הסרט. הוא אבן דרך בתרבות הפופ, ואני חושב שאין ילד, בטח בדור שלנו, שלא מכיר את my name is inigo montoya, you killed my father, prepare to die.

[קטע מהסרט]

Inigo: Hello. My name is Inigo Montoya. You killed my father. Prepare to die.

[sounds of swords fighting]

Hello. My name is Inigo Montoya. You killed my father. Prepare to die.

[sounds of swords fighting]

[shouting] Hello. My name is Inigo Montoya. You killed my father. Prepare to die.

Count Rugen: Stop saying that!

[sound of sword hit]

Inigo: [shouting] Hello. My name is Inigo Montoya. You killed my father. Prepare to die.

[sounds of swords fighting]

Count Rugen: No!

Inigo: Offer me money!

Count Rugen: Yes!

Inigo: Power, too. Promise me that!

Count Rugen: All that I have and more! Please!

Inigo: Offer me everything I ask for!

Count Rugen: Anything you want.

Inigo: I want my father back, you son of a bitch. < kills him >

ליעד: אני חושב ש… אכלנו את הנסיכה הקסומה.

ארנון: כן, כמה שאפשר.

ליעד: אני ממש שמח, אני ממש פחדתי שלא תאהבו אותו.

ניתאי: מה?

ליעד: אני ממש באתי בחרדות.

ניתאי: איך אפשר לא לא אוהב את הסרט הזה?

ליעד: אני מסכים! ! ! [צוחק]

ארנון: אני חושב שאפשר לא לא אוהב את הסרט הזה, אני מבין אנשים, את כל הנשים שליעד יצא איתן, שלא אהבו את הסרט הזה.

[ניתאי וליעד צוחקים]

ארנון: אני מבין… אותן. ועדיין, שוב, עם כל כמה שהעולם הזה, הקולנועי הזה, רחוק ממני, זה כיף, זה פשוט כיף, יצירה גדולה.

ליעד: אז זה הזמן לעבור ל… פינה האהובה עלינו!

כולם יחד: סרטים מן המרתף.

[מוסיקת אימה- נגינת עוגב מפחידה]

ליעד: וכל פעם, סרטים מן המרתף, זה הפינה בה אחד מאיתנו, מספר לאחרים על סרט שרק הוא מכיר, ולמה הם חייבים לראות אותו. ואם אני עשיתי את הסרטים מהמרתף של ארנון, זה רק הגיוני שניתאי יעשה את הסרטים מהמרתף אצלי.

ניתאי: [בשירה]: אהבתי מאוד! [חוזר בהדרגה לדיבור רגיל] אז דיברנו על מה ש'הנסיכה הקסומה' עשתה לקורונה, אבל לא דיברנו, על כל מה שהיא עשתה על תרבות הפופ. ואחד הסרטים שאני הכי אוהב, זאת קומדיית פנטזיה מטורפת, מבית היוצר של סת' רוגן, עם דני מקברייד, שנקראת "Your Highness".

ליעד: WHAT? ? ?

ניתאי: זה סרט מטורף. דני מקברייד משחק את האח הלא יוצלח של ג'יימס פרנקו, האביר המושלם שיצא למלא מסעות, והצליח לכבוש מלא דברים. והוא, בתור האביר הגרוע, יוצא להציל נסיכה מידיו של מכשף נורא, הנסיכה היא לא אחרת מאשר זואי דשנל, היפהפייה. ועל הדרך, הוא חייב לצאת עם ג'יימס פרנקו, והם פוגשים את- נטלי פורטמן, שהיא מושא אהבתו של ג'יימס פרנקו. זה סרט, עם כל מה שהיית מצפה מדני מקברייד, ומסת' רוגן, הוא מצחיק, הוא גס, הוא מטונף, הוא קורע מצחוק. ויחד עם כל זה, תקציב ההפקה- מפגר, ויש לך, מפלצת, שהיא יד ענקית, עם חמישה ראשים, כל אצבע היא ראש. והיא רודפת אחריהם במהלך מרדף על כרכרה. יש לך מינוטאור, שהבולבול שלו מתלפלף, בזמן שהוא רודף אחריהם במבוך. יש הכל! זה גס, זה קורע מצחוק, וזה אחד הקומדיות-פנטזיה הכי טובות. והכי מושקעות. שיצא לי לראות, בכל ימי חיי. אז תצפו בו ו…

ליעד: קנית אותי, לא… כל מה שאני זוכר ממנו, זה פוסטר נורא מטופש, ושהוא היה פלופ קופתי מטורף.

ארנון: כן, הוא היה פלופ קופתי… אה.. ברמה…

ניתאי: מסחרר...

ארנון: מסחררת. ו…כן. ציונים ממש גרועים, וזה. אבל עדיין אני… יש סרטים כאלו, שהם כאילו, טראש, אבל… אההה… אבל הוא פאן.

ליעד: לא, אז אני… אז איפה ומתי רואים? ? ?

ניתאי: לא… אז יאללה ב-movie night הבא, בואו נראה את זה! זה מדהים, וכל הציונים הגרועים שלו, זה רק עוד סיבה יותר טובה למה הוא סרט-מהמרתף שחייבים לראות.

ליעד: אין לי ספק שהוא מבוסס… שהוא כאילו, חב המון ל'הנסיכה הקסומה', בגלל האנשים שתיארת, ולו רק בגלל שרוב ריינר עצמו, משחק את אבא של זואי דשנל ב-new girl.

ניתאי: אשכרה! ! ! נכון… דיברנו על זה. מדהים.

ליעד: חברים! תודה רבה! תודה רבה לכולם! תודה רבה ארנון!

ארנון: תודה לכם.

ליעד: תודה רבה ניתאי!

ניתאי: [עולה עם הקול] תודה לך, ליעד! ! ! !

ליעד: [ממלמל בביישנות] תודה לך גם. [חזרה בקול רגיל] תודה רבה לרן רייטן האלוף על הפיקוח הטכני, ליובל קורן על העריכה, תודה רבה לכם המאזינים! את הפרק השלישי של 'טרילוגיית אמאל'ה' אנחנו נעשה בלייב! ! ! אותה הקרנת 'מטריקס' שנדחתה, תחזור ובגדול, פרטים בקרוב.

אנחנו היינו אנחנו!

ניתאי: ואתם הייתם אתם!

‫כולם יחד בקול עולה: מממממ...

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

6 views0 comments

Comments


bottom of page