משתתפים: עו"ד סיגל עפרוני, לימור פנחסוב, אשרף תחימר
[פתיח]
גלי גינת, קריינות: רצח בקומה השנייה האם השכן הוא רוצח או קורבן להפללה מתוחכמת?
[נשמעים משפטים אקראים מתוך הפרק]
דמות 1: התפתח מאבק, במהלך המאבק הוא דקר אותה.
דמות 2: הייתי מסומם ולא טוב.
דמות 3: אתה רצחת את אמא שלי בשביל אקסבוקס.
דמות 4: עכשיו מאשימים אותו ברצח שהעדים המרכזיים לתיק זה הילדים של המנוחה.
דמות 2: אני לא הייתי בבית. בכלל לא הייתי בבית.
דמות 3: זה נשמע סיפור מצוין עד שאת מתחילה לבדוק את חומר הראיות, ואז את מבינה לאט לאט שחלק מהדברים פשוט לא יכולים להיות.
דמות 4: על פניו הסיפור של אשרף הוא כמעט חסר סיכוי.
דמות 3: בזירה של דקירה כל כך קטלנית, עם כל כך הרבה דם, לא נמצאו טביעות האצבע של אשרף, לא נמצא DNA.
קול 2: אמרת לו "בבס, אני אוהב אותך, אני חף מפשע, בבס".
[צליל חיוג]
מוקדנית משטרה: משטרה, שלום, מדברת יעל.
מחייג: הלו?
מוקדנית: שלום.
מחייג: שלום, שמעי, אנחנו רוצים שתעזבים לנו בבקשה לאמבלנס. יש לנו פה… הבחורה, יש מישהו היה גנב, נכנס לבית, נתן לה סקין.
מוקדנית: איזה בחורה? אתה מכיר אותה?
מחייג: כן, זה בעלה זה אח שלי.
-
גלי גינת: השעה הייתה שתיים עשרים ושש, כשהמוקדנית יעל הרימה את הטלפון במוקד 100. על הקו היה וייל אבו ג'ליל, אינסטלטור בין שלושים ושמונה משפרעם שגר עם ההורים. הוא סיפר שלפני זמן קצר, גנב נכנס לבית המשפחה ודקר בסכין את גיסתו מרוות אבו ג'ליל, אם לארבעה שנשואה לאחיו, אברהים אבו ג'ליל.
-
מוקדנית: איפה הוא דקר אותו?
וייל: לא יודע, דקר אותו בתוך הבית שלו.
מוקדנית: איפה הוא דקר אותו בגוף?
וייל: לא יודע, אם היא יושבת, אני לא יכול להזיז אותה. אנחנו לא יכולים להזיז אותה, הכל מלא דם.
מוקדנית: תקשיב לי שנייה, תקשיב לי שנייה, הדוקר במקום?
וייל: לא, ברח, ברח!
מוקדנית: ברח?
וייל: כן. אשרף תחימר.
מוקדנית: מי?
וייל: אשרף תחימר.
-
גלי גינת: מהרגע הזה הכל קרה מהר. הראשון שהגיע לזירה תוך עשר דקות היה נביעה מקלד, השוטר העירוני. בדוח הפעולה שערך, הוא תיאר את מה שראה.
נביעה מקלד: הגעתי לבית, ואנשים הכווינו אותי לחדר שינה בבית בקומה הראשונה, ושם ראיתי אישה שוכבת על הגב שלה, כאשר יש שלולית דם ענקית ומלא כתמי דם על המיטה ועל הקיר ועל הרצפה. אח של האישה עשה לה החייאה. לאישה היו חתכים ביד ימין ובפנים ובצוואר, ובנה היה עם פצע בפנים ודימם.
יצאתי מהבית כדי לשמור על הזירה שאנשים לא יכנסו. בנה של המנוחה, עם הגעתי לזירה, אמר לי שאשרף תחימר הוא הדוקר שברח מהמקום.
גלי גינת: אשרף תחימר הוא השכן מהבית הסמוך. נרקומן, עבריין, בעל עבר פלילי עשיר של פריצות, איומים וגם עבירות אלימות. רק מגרש חנייה קטן מפריד בין הבתים של שתי המשפחות, תחימר ואבו ג'ליל בשפרעם.
משפחת אבו ג'ליל נחשבת למשפחה גדולה ומבוססת. לעומתה, משפחת תחימר קטנה מאוד וענייה. הבן של אשרף תחימר נהג לשחק עם חבריו השכנים במשפחת אבו ג'ליל ולהתארח בביתם. הם אהבו לשחק ביחד באקס בוקס. תזכרו את הפרט הזה.
בבית משפחת אבו ג'ליל, מי שחיכה לכוחות המשטרה כשהוא מדמם מפניו, היה הבן הבכור של מרוות אבו ג'ליל, ששכבה ללא רוח חיים בחדרה שבקומה העליונה.
מאחר שהוא היה קטין בזמן האירוע, לא נאמר את שמו ונקרא לו "הבן הבכור".
הוא היה זה שנקב בשמו של אשרף תחימר. מאוחר יותר הוא יספר לחוקרי המשטרה מה קרה באותו ערב, ומניין הגיע הדם אל פניו.
הבן הבכור: אני זיהיתי לפי הצעקה שזה הקול של אמא. זה היה צעקה של כאב. אני שמעתי צרחות, לא צעקה אחת. היו שניים שלושה גלים של צרחות, ואז שקט.
פתחתי את הדלת של החדר, ואז אני רואה את אשרף תחימר מולי. אשרף ישר בא מולי, וישר נתן לי אגרוף. לא החלפתי איתו אפילו מילה. אחרי האגרוף שנתן לי, אני הזזתי, ואז אשרף ניסה לדקור אותי, ואני הזזתי את הגוף, ואז פגע לי באצבע. אני בשלב הזה, שאשרף מחזיק את הסכין, לא זיהיתי שזה הסכין שלנו. אני זיהיתי את אשרף בוודאות. זה אשרף, ב100 אחוז. ישר אשרף רץ לכיוון החלון, ורצה לצאת מהבית. אני זוכר שלאשרף לא היו כפפות, והוא תפס בצידי החלון עם הידיים שלו, ואז קפץ.
גלי גינת: הוא גם יספר לחוקרים שאשרף ניסה לגנוב את קונסולת האקס בוקס שהייתה מונחת מחוברת לחשמל בחדר של אמא שלו, זו לדבריו הייתה סיבת הרצח. כשהוא חושב על זה, הוא גם שמע את אשרף העני מבטיח לבנו קונסולת האקס בוקס אם ישתפר בלימודים. הכל עושה היגיון. זה היה השוד האקסבוקס שהסתבך כי מרוות, אמא שלו, התעוררה מהשינה.
זמן קצר לאחר שהגיע השוטר העירוני, הבן הבכור והגיס וייל, זה שדיווח למד״א על הפורץ, הצטיידו בסכינים ויצאו לבית משפחת חימר השכן. שם הם התפצלו. הגיס וייל הלך למדרגות מאחורה, איפה שאשרף ישב. הבן הבכור צעד לכניסה הראשית של הבית.
עו״ד סיגלה עפרוני: מהר מאוד מגיע אליו הבן הבכור של המנוחה. מבקש מההורים לקרוא לאשרף, והוא מחזיק ביד סכינים, והוא אומר לאשרף, אתה רצחת את אמא שלי בשביל אקסבוקס. אשרף מכחיש, הוא אומר לו, אני לא יודע על מה אתה מדבר. והוא מסתובב וחוזר בחזרה הביתה.
גלי גינת: מי שמספר את זה היא סיגלה עפרוני, עורכת הדין שמונתה לייצג את אשרף מתם הסנגוריה הציבורית.
בחקירתו יספר הבן הבכור שהגיע באותו בוקר לבית משפחת חימר, כדי לנקום את מות אמו ולרצוח את אשרף. הוא בכה וצעק ׳איפה אשרף הגנב שרצח את אמא שלי בשביל אקסבוקס׳, אבל הוריו המבוגרים של אשרף עמדו ביניהם, הגנו על בנם בגופם, ולכן הוא נסוג וחזר הביתה.
ובבית מתגלה ראייה חדשה. חוקרי המחלקה לזיהוי פלילי, המז״פ, כבר נמצאים ואוספים ראיות.
אבל הבן הבכור שנכנס מבחוץ, הסב פתאום את תשומת לב החוקרים לדבר שהם לא הבחינו בו עד לאותו רגע. במרכז המטבח, על גבי שטיח המעבר, עמדו זוג נעלי אדידס שחורות. מאוחר יותר, חוקר המז"פ הכתוב שהם עמדו בצורה שנראתה לו לא טבעית. הבן הבכור גם מציין שאלה הנעלים של אשרף תחימר.
עו״ד עפרוני: לא עוצרים אותו באותו לילה. מה שקורה זה שהיות והשם של אשרף עלה מהר מאוד בסמוך לאירוע.
התחילה איזושהי התקהלות ותגובות של כעס כלפי המשפחה של אשרף, שכולם גרים בעצם בשכנות לבית של המנוחה, והם גרים בעצם בבניין קומות אחד מעל השני. ואז בהצעה אחת עם ראש העיר, מחליטים לפנות אותם.
לטענת אשרף, ברגע שהוא מבין שהטענות כלפיו הן ממשיות, ובאמת בני המשפחה של המנוחה מתכוונים שבאמת הוא זה שרצח אותה, הוא נבהל, והוא חושש יותר מאשר לגורלו, לגורל הבן שלו. הוא פשוט לוקח את הבן שלו, והוא בורח איתו מהכפר לכפר סמוך.
גלי: זו שוב עורכת הדין של אשרף, סיגל עפרוני.
עוד עפרוני: הטענה שאשרף הגיע לבית של המנוחה בסביבות השעה שתיים, קצת אחרי השעה שתיים לפנות בוקר, במטרה לגנוב אקסבוקס. נכנס לבית דרך החלון בסלון, שבשביל זה הוא היה צריך לטפס שתי קומות. נכנס למטבח של המנוחה, לקח סכין, חלץ נעליים, נכנס לחדר השינה של המנוחה, ניסה לפרק את האקסבוקס.
המנוחה התעוררה, התפתח מאבק, במהלך המאבק הוא דקר אותה. כתוצאה מאותו מאבק והצעקות של המנוחה, התעוררו הילדים שלו בבית. הבן הבכור שלה, שישן בחדר ליד, פתח את הדלת, הנאשם נתקל בו בדרכו החוצה, היכה אותו, וברח דרך אותו חלון שהוא נכנס, פשוט קפץ מקומה שנייה למטה ונעלם.
גלי: כל ארבעת הילדים של משפחת אבו ג'ליל, מזהים את אשרף בתור מי שרצח את אמא שלהם.
הבן הבכור של מרוואת היה בן 17. לפי עדותו, באותו ליל שבת הוא נרדם כשצפה בטלוויזיה סביב עשר בלילה, והתעורר כששמע צעקות. פתח את דלת החדר שלו, ונתקל באשרף שנתן לו אגרוף וברח מהחלון. מהמכה נשברה לו השן. הוא זכר הרבה פרטים. שאשרף לבש שורט קצר בצבע שחור וגופיה בלי שרוולים בצבע לבן, שהוא לא נענה עליים. הוא תיאר את הסכין שהחזיק כ"גם דקה וגם עבה", סכין של בשר שהייתה בתוך המגירה.
אחותו הייתה בת 14. היא סיימה לקפל כביסה, ואז ישבה בחדר עם דלת סגורה, התכתבה בטלפון הנייד וצפתה בטלוויזיה. סביב השעה שתיים בלילה, היא שמעת אחיה הקטן צורח. היא יצאה מהחדר לברר מה אירע, וראתה את אשרף כשהוא בורח וקופץ דרך החלון. פניו היו גלויות, ובידו הייתה סכין ארוכה, כמו סכין של בשר.
בן התשע ישן ליד אימו. הוא סיפר שלפני שהלך לישון, צפה בבאטמן ובגיבורי על בטלוויזיה. העדות שלו קורעת את הלב. הוא ראה את אשרף השכן דוקר את אמו בצוואר, בגב ובבטן, כשהוא חוסם לה את הפה עם היד. הוא ניסה להציל את אמא שלו ולבעוט באשרף, אבל אשרף דחף אותו והוא נפל לרצפה.
גם בן העשר, שישן בסלון, התעורר מהצעקות של האמא, והספיק לראות את אשרף תחימר דוקר את אמא שלו ומכה את אחיו.
לכאורה זה נראה שהתיק נגד אשרף תחימר, הנרקומן והעבריין, איש שבאמת יש לו כמות יפה של עבירות אלימות ברזומה, סגור ונעול מכל הכיוונים. מוגש נגד כתב אישום בגן רצח לבית המשפט המחוזי בחיפה, שמתבסס בעיקר על עדויות ארבעת ילדי משפחת אבו ג'ליל, שהיו עדים לזוועה של אימם שנדקרת שוב ושוב לנגד עיניהם.
וגם על הנעליים שדנ"א של אשרף נמצא עליהן. אפילו מניע יש.
אבל אשרף אומר שזה לא הוא. הוא לא היה בבית משפחת אבו ג'ליל בלילה ההוא. הוא אומר שמישהו מנסה להפליל אותו.
אשרף תחימר: אני לא הייתי בבית. בכלל לא הייתי בבית.
גלי: זה אשרף תחימר, משיחת טלפון מהכלא.
תספר לי מה היה באותו ערב.
אשרף: אני באותו ערב השתמשתי. נתתי לוייל.
גלי: זוכרים את וייל? הגיס של הנרצחה שהתקשר למד״א?
המשך שיחה מהכלא -
גיל: וייל זה...
אשרף: הגיס שלה. ואם אשרף לא רוצה לכבד אותי...
גיל: כן, אשרף טוען בעדותו שבאותו לילה הוא חילק קצת מהסמים שלו לוייל השכן. בסמים הכוונה לקריסטל, לא לג'וינט. מסתבר שגם וייל משתמש בסמים באופן קבוע.
המשך שיחה -
גיל: אתם יושבים ביחד.
לא. נתתי לו, נתתי לו מה שצריך לתת לו, הלך הביתה.
הלכתי, הלכתי לעשן, מאוחר בערב, שתיתי קצת, הלכתי, ישבתי אמרתי זהו כבר מאוחר, הלכתי ישבתי במדרגות של הבית, המשכתי לעשן ולשתות. את מבינה? באותו ערב מגיע אליי וייל, איפה שאני יושב באותו ערב, אומר לי ׳תגיד אשרף, אתה באת, לקחת את מרוואה?׳,
תגיד לי, אני בסבל, אני יושב בבית. אתה אומר לי, אני באתי, דקרתי את מרוואה? הבאתי לו סתירה, הבאתי לו סתירה, אתה לא מתייבש? והלכתי באותו רגע להעיר את אבא שלי, קום קום, אבא, קום, אומר לי, מה קרה?
עו״ד עפרוני: אשרף טוען שהוא לא היה בזירה. לגבי חלק מהאירועים באותו ערב, הוא טוען שהוא לא זוכר מה קרה איתו בחלק מהשעות באותו לילה. ברגע שהתחיל כל האירוע, הוא טוען שהוא היה בחצר הבית של ההורים, שנמצא בסמוך לבית של המנוחה.
הוא בוודאות אומר שברגע שהתחילה המהומה בבית של המנוחה, והתחילו צעקות, הוא שמע אותם, ואז כשהוא שמע אותם, הוא גם הלך להעיר את אבא שלו, ולספר לו, ובעצם לאט לאט התעוררו בני המשפחה, כמו שהתעוררו הרבה שכנים שגרים בקרבת מקום, לשם הצעקות.
המשך שיחה מהכלא -
גלי: ומה קורה אחרי זה? אני מקשיבה.
אשרף: כן, היה בלגן, ובאו כולם לזרוק אבנים על הבית, והייתי מסומם, ולא טוב. אז האבא אמר לי, תשמע, אשרף,
יאללה, עכשיו צא מהבית, אז מה עשיתי? לקחתי את הבן שלי, הגעתי לאבלין, כשהגעתי לאבלין, התקשר אליי ואליד, אח שלי, אומר לי, אשרף אתה רצחת אותה?, אני אמר לו, תתבייש, אתה לא רצחתי אותה, הוא אמר לי, מה אני ולה לרצוח אותה, מה אני ולה? עכשיו, מה, מה הוא אומר לי? תגידי לי, אם אני מגיע עם הקצין, בדרך אילך עכשיו, אתה מוכן לסגר את עצמך למשטרה?
גלי: להסגיר את עצמך?
אשרף: איך?
גלי: להסגיר את עצמך?
אשרף: כן, כן.
-
גלי: אשרף בורח משפרעם לקרוב משפחה באבלין הסמוכה, זה היה לפנות בוקר.
כמה שעות לאחר מכן, אחיו מתקשר, ומציע לו להסגיר את עצמו למשטרה. זה בדיוק מה שאשרף עושה.
אשרף: אשרף, נכון יש פה בלאגן? אתה מוכן לבוא איתי? אמרת לו, כן.
הוא אומר לי, אני עושה קפה פה באבלין, תהיה איתנו, שתה איתנו קפה.
אמרת לו, בבס, אני אוהב אותך, אני חף מפשע, בבס. אני לא, אין לי קשר למנוחה הזאת.
גלי: בבס זה השוטר?
אשרף: כן, קצין מודיעין.
גלי: תגידי, אשרף, אתה לא מפחד לדבר איתנו בטלפון מהכלא?
אשרף: לא, זה בסדר, דיברנו, מה קרה.
גלי: כי אני שומעה צעקות מאחור אז, רציתי לשאול אותך מה זה.
אשרף: צועקים, רבים אחד עם השני.
-
עו״ד עפרוני: דבר ראשון שעשיתי בתיק כזה, זה לעבור בצורה מהירה על חומר הראיות, כדי לקבל איזושהי תחושה לגבי מה טוענים שהיה שם. כי כשאני התחלתי לקרוא את חומר הראיות, ידעתי רק את מה שטוענים שהיה לפי כתב האישום, אבל לא ידעתי באמת מה יש בחומר הראיות.
זה נשמע סיפור מצוין, עד שאת מתחילה לבדוק את חומר הראיות, ואז את מבינה לאט לאט, שחלק מהדברים פשוט לא יכולים להיות מבחינה טכנית, חלק מהדברים לא מסתדרים עם הממצאים שנמצאו בזירה, חלק מהדברים לא מסתדרים עם הגרסאות של מי שהיה שם באותו ערב, ואז את מבינה שזה משהו לא התרחש כמו שנטען שזה התרחש.
-
גלי: אשרף, יש לך עבר פלילי, נכון?
אשרף: כן.
גלי: אבל גם תקפת אנשים פעם.
אשרף: היה תקיפות, זה שטויות התקיפות שלי. אני לא רוצח אף פעם, לא, לא, לא, לא, לא דקרתי אנשים. וכאילו, תקיפות ידיים זה קורה. יש תחתית שאני דקרתי אנשים, תבדקו. אני לא מרים סכין, ואני לא הולך לדקור אנשים. את מבינה? יש לזה חשוב, לא?
-
עו״ד עפרוני: ברור לי שכדי לעשות את התפקיד שלי בצורה הטובה ביותר, אני חייבת לבדוק את כל סימני השאלה שמתעוררים בתיק הזה, ומתעוררים בתיק הזה הרבה מאוד סימני שאלה.
גלי: עורכת הדין עפרוני מדברת כאן עם הבמאית הדוקומנטרית לימור פנחסוב.
לימור: אהלן, אני לימור פנחסוב, אני בימאית ויוצרת דוקומנטרית, והסיפור הזה של אשרף הולך איתי כבר הרבה מאוד שנים, אני יכולה להגיד, ואני אומר משהו שאולי שמה מוזר, אבל הסיפור הזה הולך איתי בגלל עורכת הדין של אשרף, סיגל עפרוני, כי אני חושבת שהיא הדביקה אותנו לסיפור הזה. זאת אומרת, הכרנו מלא סיפורים, בדקנו מלא סיפורים, כזה אש ואור בעיניים לא ראיתי מאף סניגור, כמו שהיה לסיגל סביב אשרף.
הייתה תוכנית, ״תקווה חקירה״, של הילה בלחסן ושלי, ובדקנו בה המון המון סיפורים. כי חיפשנו סיפורים של אי צדק משפטי, בדקנו המון סיפורים, ותמיד בשוליים של החברה הישראלית. על פניו הסיפור של אשרף הוא כמעט חסר סיכוי. אנחנו מדברות על מה? על בחור ערבי, נרקומן, צעיר, בלי גב משפחתי איתן וחזק, בלי חמולה מאחוריו, אלא משהו מאוד שולי גם בחברה הערבית, עם הרשאות קודמות, חלקן על אלימות, צריך להגיד. ועכשיו מאשימים אותו ברצח, שהעדים המרכזיים בתיק זה הילדים של המנוחה. מה הסיכוי? אפס סיכויים.
אבל סיגל ממש חשבה שיש לה מאה אחוז סיכויים. למה? כי הצדק. והיא לא הפסיקה לדבר על זה, על צדק. היא אומרת לי, לימור, הכל נכון, אבל הוא לא רוצח, אז אל תהיי כזאת. זאת אומרת, אל תשפטי אותו על העבירות הקודמות שלו. נכון הוא נרקומן, נכון הוא אלים, נכון הוא ברחוב, נכון הוא בלי בלי בלי בלי, אבל, ויש נקודה, הוא לא רוצח.
ואז אני מחליטה ללכת איתה, את המסע הזה, ולפתוח את התיקים, ולפתוח את הניירות, ובאמת לשאול את עצמי, לימור, תניחי בצד את כל הדעה, את כל הדעות שיש לך על אשרף, ורק תקראי את הניירות.
-
גלי: הלהט של עורכת עדין עפרוני הצליח להדביק את לימור ואייל. יחד, שלושתם מחליטים לפתוח את תיק החקירה של אשרף תחימר, שאיש לא התעניין בו.
עו״ד עפרוני: שני דברים ששמתי לב אליהם בחומר הראיות, אחת מהן מתייחסת לעדות של מסע הרבה של המנוחה, שהתעורר באמצע הלילה למשמע צעקות, ולטענתו, פתח את הדלת של החדר שלו, ואז ראה את אשרף מולו, אשרף התקדם אליו, נותן לו אגרוף בפנים, ובעצם שובר לו שן. ניסיתי להבין איפה באמת היה כל האירוע, כל המאבק הזה. מסתבר שבין החדר של האמא לחדר של הבן, יש מסדרון קטן.
כשהבן טוען שהוא היה בצד הימני של המסדרון, שזה בעצם הכניסה לחדר שלו, כשהאמא הייתה בצד השמאלי של המסדרון, שכובה בתוך החדר שלה. לטענת הבן, בכניסה לחדר שלו, נפלה לו השן כתוצאה מהמכה שהוא קיבל מהנאשם. ואני מחפשת את השן בחומר הראיות, מחפשת, מחפשת, ופתאום אני מגיעה לדוח ביקור בזירה, של חוקר הזירה, ואני רואה שבדוח הוא מציין שהשן נמצא על המיטה של האמא.
כפי שהיום, השן לא סתם נמצא על המיטה של האמא, השן נמצאה בקצה השמאלי הפנימי של המיטה, ששם האמא בעצם מניחה את הראש כשהיא הולכת לישון. זאת אומרת, ממש לעומק המיטה. ממש לעומק המיטה, שכדי שהשן תגיע מהמקום שבו הבן טוען שהוא קיבל את המכה, ועד המקום שנמצא השן, זה לא רק מרחק של כשש מטרים, אלא השן צריכה לבצע פנייה ימינה, אחרי שהיא כאילו נכנס לחדר של האמא, לבצע פנייה ימינה ולהגיע לראש המיטה.
וזה אין לזה שום הסבר, הבן גם לא טוען בשום שלב שהוא היה בתוך החדר של האמא, באזור שבו נמצא השן.
פשוט אמר שהוא לא יודע, הוא לא יכול להסביר את זה. ואף אחד לא בדק את זה. זה הזוי.
גלי: וזה לא הדבר הכי הזוי שעורכת הדין עפרוני מגלה. מסתבר שבכל הזירה המדממת, שלפי העדויות התחולל במאבק קשה, אין אפילו ראייה אחת שקושרת את אשרף למקום. אם הוא אכן היה בבית משפחת אבו ג'ליל באותו לילה, הוא כנראה סוג של רוח רפאים.
עו״ד עפרוני: המנורה האדומה שנדלקה לי הייתה שלא מצאו שום ממצאי מז"פ בזירה. בזירה של דקירה כל כך קטלנית, עם כל כך הרבה דם, לא נמצאו טביעות האצבע של אשרף, לא נמצאו טביעות נעליים של אשרף, לא נמצא דנ"א שלו על המנוחה או שלה עליו, וזה ככה הדבר הראשון שהדליק לי מנורה אדומה.
גלי: אז איך הגיע השן של הבן הבכור מהמסדרון המרוחק, כמה מטרים טובים ועיכול חד, לקרית של אמא שלו מרוואת אבו ג'ליל? ואיך ייתכן שאין בזירה מדממת, ולו טביעת אצבע אחת או ממצא דנ"א של אשרף תחימר, שטיפס מהחלון, הסתובב בבית, חלץ את נעליו במטבח, לקח סכין, נאבק עם המנוחה ועם הבן הבכור שלה וידיו החשופות, ויצא בחזרה מהחלון?
נציין אגב שפנינו לפרקליטות ולמשטרה וביקשנו מהם להתראיין, והם סרבו.
בפרק הבא, עורכת הדין עפרוני מחליטה לנסוע לשפרעם לחפש ראיות, ופוגשת בדיוק את מי שחששה ממנו. וגם המשפט של אשרף נפתח. מהי ראיית הזהב שהמדינה מחזיקה נגדו?