top of page

רצח בקומה השניה - פרק 2: הסניגורית

משתתפים: עו״ד סיגל עפרוני, לימור פנחסוב, אשרף תחימר.



 

קריינות: בפרק הקודם של ״רצח בקומה השנייה״


[הקלטות מהפרקים הקודמים עד דקה 01:00]


גלי גינת: היי, אני גלי גינת ואתן מאזינים ומאזינות לפרק השני בפודקאסט "רצח בקומה השנייה".


עורכת הדין סיגל עפרוני מנהריה היא לא הסנגורית הקלאסית שטיילה קצת בדרום אמריקה אחרי הצבא ואז נרשמה ללימודי משפטים באוניברסיטת חיפה. למעשה, סיגל עפרוני הפכה רק בגיל מאוחר לסנגורית פלילית, והמסלול שלה היה שונה לגמרי. 

הבמאית לימור פנחסוב שליוותה את המשפט של אשרף תחימר, חושבת שיש איזה קשר להחלטה שלה לא לוותר על אשרף. 


הבמאית, לימור פנחסוב: היא עברה חיים לא פשוטים והלכה ללמוד בגיל מאוחר משפטים כי זה מאוד עניין אותה והיא תמידה בלימודים בתוך מציאות משפחתית לא פשוטה, והיא לקחה על עצמה גם לגדל את הילדים שלה וגם להפוך לסנגורית פלילית, שזה מה שהיא חלמה עליו. רק אישה כמוהה, אישה מהפריפריה שעברה חיים קשים שנלחמה על עצמה ועל הילדים שלה ועל ההשכלה של עצמה, ועל הכוחות של עצמה, רק אישה כמוהה יכולה להיות לה כזה כוח להילחם על תיק אבוד, על תיק צודק ואבוד. היא האמינה שצריך להילחם על כל אחד, ואשרף הוא דוגמה מצוינת לזה.


עו״ד עפרוני: אני לא יכולה להשאיר פה שום אבן שאני לא אהפוך אותה זאת אומרת אין מצב שאני אוותר על תיקת איזושהי ראייה בתיק כדי שאני לפחות תהיה שלמה עם זה שעשיתי את כל מה שאני יכולה לעשות כדי להראות לבית משפט ולהוכיח שלא אשרף הוא זה שביצע את הרצח הזה. 


גלי גינת: עורכת הדין עפרוני ידעה שהעובדה שאין שום ראייה פורנזית כמו תביעות אצבעות או די.אן.איי של אשרף תחימר בזירה, לא תספיק כדי לגרום לבית המשפט לזעקות את אשרף. 

בשיטת המשפט הישראלית העובדה שאין ראיות לא משחקת לטובת הנאשם. לעומת זאת אם היו ראיות, הן היו משמשות לרעתו ומחזקות את התיק נגדו. 


עו״ד עפרוני: היות והילדים של המנוחה טענו שאשרף נכנס לבית דרך החלון של הסלון, והחלון של הסלון ממוקם שתי קומות מעל הקרקע, גם נקפוץ למעלה וגם נקפוץ למטה, ולכן אנחנו מתכוונים להגיע למקום, חייבים לבדוק אם זה בכלל משהו שהוא אפשרי, ולכן זה הבדיקה הראשונה שאנחנו הולכים לבצע. 


גלי גינת: עורכת הדין עפרוני אמרה ועשתה וכך ביום חורפי אחד היא נוסעת עם המתמחה שלה לשפרעם לבקר בזירת הרצח בבית משפחת אבו ג'ליל.

הבית הסמוך, איפה שגרו אשרף תחימר ובני משפחתו, היה נטוש. הוא הוצת ועלה באש זמן לא רב לאחר הרצח של מרוואת אבו ג'ליל.

בני המשפחה שהתגוררו בו אספו את מעט החפצים שהיו להם והתפזרו למקומות אחרים. הם לא רצו לחכות לנקמת הדם שתגיע וגם ברכב של עורכת הדין עפרוני הייתה תחושה של פחד.


[הקלטה]:

איש מצוות ההגנה: 2, 1, סיגל. מאין אנחנו נוסעים?


עו״ד עפרוני: אנחנו נכנסים לכפר שפרעם.

אנחנו מנסים להגיע לאזור של הרצח איפה שגרה המנוחה ואיפה שגרה הנאשם, כדי לנסות להתרשם מהזירה.


איש מצוות ההגנה: מה את במיוחד מחפשת בבית?


עו״ד עפרוני: קודם כל אני רוצה לראות את החלון שממנו הם טוענים שאשרף נכנס. גם אשרף וגם בני המשפחה שלו טוענים וגם בחומר הראיות רואים שמדובר בחלון שהוא ממוקם שלושה מטרים מעל הקרקע, לא נמצאו שם סולמות או אביזרי טיפוס. ועכשיו חשוב לציין שאנחנו מאוד מקווים שאף אחד לא יבין שאנחנו מגיעים פה לאזור, כי המשפחה של המנוחה מאוד עויינת, גם את הלקוח שלי וגם את צוות ההגנה, אז אנחנו ננסה לעשות את זה כמה שיותר בשקט.

הם מקללים, הם מאיימים. כבר צוות ההגנה הוחלף בגלל ההתנהלות של המשפחה. אנחנו מאוד משתדלים כרגע להצניע את המציאות שלנו כאן. 


איש מצוות ההגנה: ואת לא חוששת?


עו״ד עפרוני: לא, אני לא חוששת. כבר פנו אליי פעם אחת בנימה לא ממש נעימה, אבל אני לא אומרה להם שזה מפריע לי, וכרגע אני מרוכזת בהגנה שלו על הקוח שלי.


-


גלי גינת: שפרעם היא מקום קטן. המחשבה של סיגל עפרוני שהתצליח להגיע לסייר בזירת הפשע ולשמור על זה בסוד הייתה אופטימית ולא מאוד מציאותית. בעודה נוסעת ומתקרבת אל הבית, החלו לצאת לקראתה שכנים. אבל אלו לא היו סתם שכנים, היא ידע מי האנשים האלה.


-


עו״ד עפרוני: מה אנחנו נעשה? אנחנו ניסע?


איש מצוות ההגנה: לא, תגידי, דברי איתו, מה יכול להיות?


עו״ד עפרוני: שלום 


שכנה: שלום וברכה בבקשה, אתם מחפשים מישהו?


עו״ד עפרוני: לא, אנחנו באנו רק לעשות סיור באזור ואנחנו הולכים. מי זה …


שכנה: סועד, החמותה של המנוחה…


עו״ד עפרוני: באמת?


-


גלי גינת: סועד היא אמא של איברהם אבו ג'ליל, הגרוש של מרוואת, וסבתא של ארבעת הילדים שהתייתמו מאמם. אותם ילדים שזיהו את אשרף בתור הרוצח. היא לא בדיוק הדמות שסיגל רצתה להיתקל בה. 


-


עו״ד עפרוני: מה יהיה אם אנחנו נרד לשאול אותה?


עו״ד נוספת: הם אנשים בטוח לא יעשו לנו כלום, מקסימום לא יענו לנו.


איש מצוות ההגנה: אז תצאו מהאוטו. 


עו״ד עפרוני: יאללה, בואי נשאל אותה. 


-


גלי גינת: עורכות הדין יוצאות מהרכב לכיוון האנשים שעומדים ליד הבית. המצלמה בשלב הזה ממשיכה להקליט את מה שקורה.


-


עו״ד עפרוני: וואו, מה יש פה בנים? אין, זה לא טוב.


עו״ד נוספת: כן, לא, זה לא ילך…



סועד: זה הכלה שלי שנפטרה.


עו״ד עפרוני: אנחנו מצטערים. 


סועד: עכשיו הבנתי שאת עורכת דין של אשרף. 


עו״ד עפרוני: אבל את יודעת שאני צריכה לברר? זה התפקיד שלי.


סועד: אבל אני שאלתי אותך… הילדים ראו אותו והוא עלה מעל הסלון, ויש סימנים ויש כל מיני דברים, זה הוא שכן, הנה זה הבית שלו, וכולם ראו אותו, הילדים שלהם ראו אותו בדיוק.

-


גלי גינת: אפשר להבין את בני משפחת אבו ג'ליל שלא רוצים שמי שמייצג את הרוצח תסתובב להם בבית, אבל המשטרה מגיעה ללוות את צוות ההגנה שנכנס לאסוף ראיות מתוך זירת הרצח. והדבר הראשון שעורכת הדין עפרוני עושה הוא למדוד את החלון שממנו, על פי עדויות הילדים, נכנס אשרף וגם יצא. הבעיה? הוא בקומה השנייה. איך אשרף הצליח לעשות את זה בדיוק?


עו״ד עפרוני: גם אם הוא היה לוליאן בקרקס הוא לא היה יכול לעשות את זה. בשתיים וחצי בלילה, כשאין תאורה הוא צריך לנחש גם שהוא ינחת על החלון. גם אם האקסבוקס היה שווה זהב זה לא הגיוני. אי אפשר לגנוב את האקסבוקס בעשר בבוקר, כשאף אחד לא נמצא בבית? נראה לי הרבה יותר הגיוני. אבל זה הטענה שלהם. 


גלי גינת: זה באמת נשמע מופרך אבל רגע, זה לא הכל.


עו״ד עפרוני: עכשיו אני אגיד לך משהו שעוד לא כולם יודעים אשרף סובל גם מפריקת כתפיים וגם ברגליים יש לו פלטינות. והוא אמר לי, הוא אמר לי אני לא יכולתי להיתלות על המרפסת הזאת, כי אם הייתי ניתלה, הכתף שלי הייתה יוצאת מהמקום, הוא אמר, ולא יכולתי לקפוץ כי ברגליים יש לי פלטינות ואם הייתי קופץ, הייתי פשוט שובר את הרגל, או הגוף שלי לא היה מחזיק את זה. 


-


לימור פנחסוב: כשעמדתי מתחת לחלון הזה היה לי ברור חד משמעית אי אפשר לבצע קפיצה כזאת. 


גלי גינת: זאת שוב לימור פנחסוב, שיחד עם אייל בלחסן הגיעה עם צוות ההגנה לסיור בשפרעם, ומי שעוד היה שותף לתהייה זו איך בדיוק אשרף קפץ פנימה והחוצה מהחלון הגבוה הזה, היו שופטי בית המשפט המחוזי. אז הם מחליטים לבצע ניסוי. החוקר יהודה אלחיאני לקח למשימה שוטר, לדבריו ללא ניסיון בטיפוס, בלש מהיישוב עם מאפיינים דומים לאלה של אשרף.

-


קולו של יהודה אלחיאני: אתה מטפס מהחלון הזה, בכל דרך, בכל דרך שאתה רוצה להיכנס ולבצע היציאה בכל דרך, בסדר? אם יש לך מספר דרכים שאתה רואה לנכון להראות לנו, אז מספר דרכים.


גלי גינת: אבל שלא כמו אשרף, הבלש בניסוי מאובטח ומעוגן בחבלי ביטחון כמו של סנפלינג כדי שלא ייפול, כי, בכל זאת זה גבוה. כשסיגל ביקשה ממנו לקפוץ מהחלון, כמו שנטען שאשרף עשה, צוות החקירה אסר זאת. 



יהודה אלחיאני: לא מאושר לנו בתאנים של בטיחות, אני מבין?

-


גלי גינת: כן, כן, מה ששמעתם זה מסוכן.

-


שוטר: אם לא בטיחות ,הייתי יכול לצאת ולקפוץ למטה. 


יהודה אלחיאני: הבנתי תודה רבה, השעה 11.30 בדיוק אני יהודה אלחיאני אחר כך גם אציג את זה. 

-


לימור פנחסוב: כשהמשטרה רצתה להוכיח שהקפיצה הזאת אפשרית, היא הביאה ככה: היא הביאה אנשי טיפוס הרים שיקשרו את לוחם הימ״מ שביצע את הקפיצה הזאת, עיגנו אותו, תקשיבי, כאילו הוא קופץ אני לא יודעת מאיזה סלע, והוא עדיין לא הצליח לבצע את הקפיצה הזאת, הם עשו את זה איזה 5-6 פעמים. בסוף הוא לכאורה הצליח. אגב, גם היו לו נעלי מטפסים כאלה נעלי ימ״מ כאלה, שאיתם הוא עשה את הקפיצה המטורפת הזאת. אני לא אשכח את זה, עמדתי שם ואמרתי איך הוא הקופץ? אוקיי? עצמו, לא עוצר ואומר חבר'ה, זה מגוחך, הבן אדם הקטן שכזה, עם הניתוח והבעיות שיש לו במפרקים, לא יכול להיות שהוא ביצע את הקפיצה הזאת. 


גלי גינת: ויחף.


לימור פנחסוב: ויחף ומסומם, ואחרי רצח. כל הדבר הזה ביחד הוא פשוט לא הגיוני, כשעומדים מתחת לחלון הזה זה מאוד גבוה, זה מסוכן. זה לא יכול להיות, זה לא. האדם הסביר לא צריך להיות שופט מדופלן ולא צריך להיות איש מז"פ, ובטח לא צריך להיות לוחם ימ״מ שיקפוץ את זה בעודו מעוגן וקשור. האדם הסביר עומד מחוץ לחלון הזה מסתכל ואומר, נו, באמת חברים, תביאו סיפור חלופי.


-


גלי גינת: והייתה גם את שיחת הטלפון. תהיו איתי, זה קצת מסובך.

השיחה הראשונה שהתקבלה במד״א הייתה השיחה הזאת, ב-2:26 לפנות בוקר:


[הקלטה מתוך שיחת מד״א]

וייל: הלו?

מד״א: שלום 

וייל: שלום זה וייל, אנחנו רוצים שתעזרי לנו בבקשה 


גלי גינת: המתקשר הוא וייל, הגיס של מרוואת אבו ג'ליל, שכבר למדנו שבאותו ערב השתמש בסמים עם אשרף.


עו״ד עפרוני: ובמהלך השיחה אנחנו שומעים שהגיס מספר למד״א מה המצב שלה, והם נותנים לו כל מיני הנחיות מה לעשות איתה.


[הקלטה] מד״א: תגידי שיקח מגבת, שיקח בד נקי שילחץ לה על מקום הדימום 


עו״ד עפרוני: והדבר היחיד שאנחנו שומעים ברקע זה באמת מדי פעם איזשהם קולות של צעקות, אבל הם מרוחקים, הם לא על יד במקום שהוא נמצא. מצד שני, גיליתי בכל מיני ראיות שב-2:33 בתוך השיחה של הגיס, עוד כשהגיס מדבר, יוצאת שיחה של אחיה של המנוחה למד״א, וגם את השיחה הזאת יש לנו מוקלטת:



[הקלטה מתוך שיחת מד״א]

מד״א: מד״א.

אח: דקרו בחורה פה בשכונת מפליה

מד״א: כן ידוע לנו.


עו״ד עפרוני: ולכאורה, מדובר בשתי שיחות שמתקיימות בו זמנית, באותו מקום. כי הם גם הגיס וגם האח שנמצאים מעל המנוחה. אבל לא בשיחה של הגיס ולא בשיחה של האח שומעים אחד את השני. וגם האח מתעקש שהוא היה שם לבד. זאת אומרת, הגיס פשוט איננו. 


גלי גינת: אז מה זה? 


שזה הזוי. פשוט אין לי מושג. אני יכולה להניח את ההנחות שלי. לדעתי, זה גם עולה מחומר הראיות, האיש שהיה בחדר עם המנוחה זה האח. כי יש מדי פעם עדים שנכנסו ויצאו, ואומרים שראו אותו מבצע לה החייאה. 

על מי שאנחנו לא שומעים זה על הגיס. אף אחד לא ממקם את הגיס בתוך החדר של המנוחה, חוץ מהגיס עצמו.


גלי גינת: וכשבודקים את הזמנים מגלים עוד דבר מוזר. הבת של מרוואת אבו ג׳ליל מספרת בעדותה שקודם כל התקשרה לדוד שלה מצד אימא שלה, פארג', ורק אז העירה את הדוד השני, את הגיס וייל, שגר איתה באותו בית. הטלפון הראשון לפי רשומי השיחות היה ב-12:26, כך שבשעה הזאת שבא וייל להתקשר למד״א, לפי עדות האחות, הוא עוד ישן, והיא עדיין לא העירה אותו. אז איך הוא כבר נמצא ליד הגופה?


עו״ד עפרוני: אני יכולה להגיד לך שבתחושה שלי החקירה בתיק הזה בערך הסתיימה לפני שהתחילה. ומהרגע שעלה שם של אשרף כחשוד בתיק ולאור העבר שלו, ולאור העובדה שהוא נרקומן, ולאור העובדה שהוא פשוט אדם שכולם אוהבים לשנוא, אז המשטרה לא בדקה את הגרסה של מי שהיה בדירה לגבי מה שקרה שם, ולא בדקה גם שום אופציה אחרת שאולי יש חשוד אחר, או אפשרות שהדברים לא היו כמו שהם. 

ומי שקורא את חומר הראיות לעומק, הסתירות והתמיהות וסימני השאלה פשוט זועקים מתוך חומר הראיות. אי אפשר שלא לבדוק את זה ואי אפשר שלא לתהות האם הגרסה שסופרה לגבי מה שהיה שם באותו לילה היא לא הגרסה הנכונה. 


גלי גינת: המשפט של אשרף מתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. על הפרקליטה ממחוז חיפה שמנהלת את התיק קוראים עורכת הדין אפרת גרינבויים. היא קודמה מאז, היום היא עומדת בראש המחלקה הבינלאומית בפרקליטות. עורכת הדין סיגל עפרוני הביאה לבית המשפט שלל ראיות שמחזקות את הטענה שלה, שאשרף הוא לא הרוצח - הכתף הפרוקה, החלון שלא ניתן לקפוץ ממנו ואליו, העדר ראיות פורנזיות וגם זמני השיחות, והשן על הכרית. אבל השופטים לא מאוד התרשמו. 


לימור פנחסוב: ואת יודעת מה היה הכי עצוב לי, ישבתי שעות בבית המשפט ובאנו להקשיב לדיונים, ואני אגיד לך משהו שקשה לי לומר אותו, כי אני מאמינה בבית המשפט, לא היה לו סיכוי. לא היה לו שום סיכוי. היה ברור לי מהדיון הראשון שהוא הואשם. היה ברור לי מהדיון הראשון שחושבים שהוא נורא אלים, שחושבים שהוא רוצח ו...כל מה שסיגל הביאה, דברים קשים, התנפצו אל הקיר הזה שהדיפולט היה הוא רוצח. עכשיו, אומרים כל אדם חף מפשע עד שלא הוכח, אבל היה שם משהו פנימי בהבנה, וגם הרגשתי אותה מהשופטים כן? זה מדברת על הרגשות כי ישבתי, הסתכלתי בהם שעות, על חוסר סבלנות על האמפתיה, למי יש אמפתיה לזה, זה רואים את כל הדברים האלה. ולא היה לו סיכוי. 

-


[מתוך שיחה של גלי ואשרף]

גלי גינת: אבל אשרף, השופטת, אתה עצבנת אותה?


אשרף: איך?


גלי גינת: אתה עצבנת את השופטת?


אשרף: לא, שהייתי… הייתי… התפרעתי בבית משפט.


גלי גינת: התפרעת?


אשרף: כן, כן, קיללתי על התביעה, איך אתם, יעני עושים לי דבר כזה, ואת לא מתביישת, אין לך כלום בתיק. 

-


לימור פנחסוב: הוא ישב זועם, הפריע, צעק. השופטים היו צריכים לנזוף בו, לאיים עליו שיוציאו אותו. הוא לא עזר לעצמו, לא ראיתי פעם אחת שהוא עוזר לעצמו, זה פשוט עצוב. התחנן לשופטת, שתקשיב לו התחנן להרכב, אבל אני רק רוצה להגיד את זה וזה, והם צועקים עליו שב, ויחידת נחשון כאילו הפכו אותו למסוכן בבית הדין, בעודו אזוק, כן?

וכל המראה הזה סביבו והלחץ שלו והנירוטיות, וגם יכול להיות שהוא, אני לא יודעת איך הוא נגמל בכלא מהסמים, יצרו דמות לא חיובית. דמות לא חיובית, דמות שאין לי ספק שלא ישאיר רושם טוב על בית המשפט. הוא לא הצטייר כמישהו שאתה רוצה ללכת האקסטרה מייל בשבילו. זאת אומרת השופטים היו צריכים ממש לפתוח את הראש כדי להבין שפה, אחד ועוד אחד לא שווה שתיים. 


גלי גינת: ובבית המשפט הסתבר שגם לתביעה היו ראיות נוספות ביד שמלמדות שאשרף הוא הרוצח. זה מלבד עדויות ארבעת ילדיה של מרוואת המנוחה, והנעליים שאשרף לא מכחיש שהן שלו. באותו לילה, קצת לפני חצות אשרף דיבר עם החברה שלו שדיה. היא סיפרה בעדותה שהוא אמר לה, אני רוצה לעשות מעשה, תתפללי בשבילי. שדיה שאלה איזה מעשה, טוב או רע? מעשה טוב, ענה לה אשרף. ומבחינת הפרקליטות זו אמירה מפלילה של מישהו שעומד לבצע עבירה. 

והיו גם את האמרות של אשרף כשהוא נחקר במשטרה לאחר שהסגיר את עצמו. הוא אמר, אני לא זוכר ולא מאמין שאני עשיתי, והוסיף שיכול להיות שהוא נכח במקום והוא לא זוכר, אולי הגוף שלו היה שם. וגם האמירות האלה הובאו על ידי הפרקליטות כראיות מפלילות נגד אשרף. 

אבל הייתה ראיה שסיבכה את אשרף הרבה יותר. מסתבר שבאותו לילה בחסות החשיכה, היה אדם נוסף שהבחין באשרף יוצא מבית משפחת אבו ג'ליל בריצה. קוראים לו עומרי נדף. 


עומרי נדף היה בן 20 וקרוב משפחה של משפחת אבו ג'ליל באותה תקופה הוא היה הרבה בבית כי הוא שבר את הרגל, ובלילה ההוא הוא ישב במרפסת שלו וצפה בטלוויזיה תוך כדי שהוא מתכתב בוואטסאפ עם חברה שלו. בשעה 02:21 הוא שמע צעקות וראה את אשרף רץ מכיוון בית משפחת אבו ג'ליל. אמנם היה חושך אבל המרפסת שלו הייתה מוארת, הוא זיהה בוודאות את אשרף תחימר. אולי אתם מופתעים מזה שעומרי נדף ידע לנקוב בשעה המדויקת שהוא הבחין באשרף, הוא הסביר שהוא יודע בוודאות את השעה כי ברגע שראה אותו רץ ושמע את הצעקות מהבית הוא הפסיק לענות לחברה שלו והיא המשיכה לשלוח לו הודעות. הוא מספר שאשרף לבש חולצה קצרה בצבע כחול כהה ומכנסי ג'ינס. הוא לא שם לב אם אשרף נעל נעליים. 

העדות של עומרי נדף חיזקה את טענת התביעה, אבל ראיית הזהב של הפרקליטות הייתה סרטון ממצלמת הבטחה שהותקנה בבית של דוד של אשרף, מוחמד תחימר. לפי הסרטון, בשעה אחת ורבע בצהריים נראית דמות צועדת ואוחזת בידה ימנית מה שנראה כסכין, בכניסה למתחם של בית משפחת אבו ג'ליל. לפי המשטרה השעה לא ניתן לזהות את פניו של האדם, וייתכן שניתן להבחין בצליעה קלה. כמו כן, ייתכן כי האדם הצועד איננו נועל נעליים. 


אם עקבתם עד פה השעה בטח לא מסתדרת לכם. הרצח הראה אחרי שתיים בלילה, אלא שמצלמת ההבטחה הראתה שעה שגויה. לפי מומחי המשטרה, השעה האמיתית תואמת בדיוק את השתלשלות העניינים של אותו לילה, והאיש במצלמה עם הסכין הוא אשרף תחימר. הצליעה היא מהקפיצה מהחלון, וזה שייתכן שהדמות לא נועלת נעליים מסתדר גם עם התזה של התביעה. 

ואם זה לא מספיק, התגובה של אשרף כשהראו לו את הסרטון בחקירה, שימחה אותו עוד יותר. ״אני לא זוכר כלום מהקטע הזה שהחזקתי סכין, אני אומר לך שזה לא סכין ואין לי בחד סכין״, המשיך להסביר, ״אני לא החזקתי סכין, זה יכול להיות כל דבר אחר שהחזקתי. אני אומר לך, מה שיש פה תגיש לבית המשפט והוא יקבע״. כשנשאל בבירור אם הוא יכול להסביר מה יש לו ביד, אמר שהוא לא עונה. 

ובמהלך המשפט קורה דבר נוסף. סיגל עפרוני, הסנגורית הלוחמנית, מגלה שהיא חולה. 


ליאור עפרוני: ולאט לאט ככל שהמשפט מתגלגל מגלים לה סרטן, והיא לא מרגישה טוב, וכולם מבינים שאין סיכוי, הסטטיסטיקה ממש לרעתה, והיא אומרת לנו אני אנצח גם את הסטטיסטיקה הזאת, עברתי דברים יותר קשים בחיים. ואני ממש רואה אותה הולכת ודועכת מול עיניי. היא מנסה טיפול כזה, טיפול ביולוגי מאוד קשה, והיא עושה את זה בחיוך, אני עוד מספיקה לצלם אותה בבית החולים.


עו״ד עפרוני: עשינו חישוב שהברדק אם אני אלך יהיה כזה גדול שעדיף שאני אשאר בחיים. [צוחק]

-


גלי גינת: אלה סיגל, והבת שלה ליאור. כאילו מה יהיה ומי ינהל את העניינים, ומי ידאג להכל, ויש לנו עוד כמה דברים שעוד לא, עוד לא הספקנו. 

-


גלי גינת: אשרף הוא חבר שלנו בבית הזה אני מבינה. 


עו״ד עפרוני: אשרף… [צוחקת]


ליאור עפרוני: אין שעה בלי שיחת טלפון מאשרף. אין שעה, אי אפשר, אין דבר כזה. כאילו אנחנו, כולנו כבר עונים לו, ואשרף אמא ככה ואימא ככה, והיא לא יכולה לדבר עכשיו היא כן יכולה לדבר עכשיו, אנחנו יודעים שהיא רבה בטלפון, זה אמא שם הוא חלק מאיתנו. זה נותן לה כוחות, כל פעם שהיא חוזרת מדיון או כל פעם שמגלים עוד משהו חדש, היא מספרת לנו ולכל החברות ולכולם. 

-


לימור פנחסוב: את יודעת האישה הגיעה עם פאה ואחרי כימו לדיונים בבית משפט, זאת אומרת, היא… והיה לה קשה לעמוד כבר ושופטים אפילו כיבדו את זה וציינו את זה, זה היה מאוד חזק, זה היה מאוד עוצמתי, לראות את האישה הזאת נלחמת עליו בצורה שהיא נלחמת, ועוד שהגוף שלה כל כך חלש והיא מגייסת כל כוחה. היה דיון שהגיעה שכובה על המושב האחורי, שכובה על המושב האחורי,הסיעו אותה באוטו לדיון והיא ככה עולה במעלית של בית המשפט בחיפה, והיא נכנסת לדיון, מחייכת, ראיתי אותה שמה אודם והיא נכנסת לדיון, אין דברים כאלה, באמת. 

-


גלי גינת: ואת הדברים הבאים סיגל מספרת ללימור ואייל כשהיא מחוברת לעירוי של כימו. 


אייל: רגע מה לדעתך האחוזים שתנצחי את העתיק?


עו״ד עפרוני: מבחינתי אין אופציה אחרת, זה הולך מצוין ביחד.


אייל: ומה האחוזים שתנצחי את המחלה?


עו״ד עפרוני: אה, מה האחוזים שאנצח את המחלה? [צוחקת]


אייל: למי את נותנת יותר סיכוי, לתיק?


עו״ד עפרוני: קודם כל לתיק, לגמרי. 


לימור פנחסוב: באמת? לתיק יותר מאשר למחלה?


עו״ד עפרוני: אני… מבחינתי בתיק אין אופציה אחרת. נכון שלא אני מחליטה, השופטים הם אלו שמחליטים, אבל לי יש יכולת שליטה, עד כמה שאני יכולה, על מה אנחנו מביאים בפני בית המשפט, מה אנחנו מציגים, איך אנחנו תוקפים את הראיות של התביעה, ועד עכשיו עשיתי עבודה לא רעה. עשיתי עבודה מצוינת. ויש לי תיק שאני מאמינה בו ולקוח שאני מאמינה בו, ואני אומר לך את האמת, אחד מהדברים הראשונים שאמרו לי שאני חולה, זה התיק. כאילו, זה הזוי, כן? הילדים שלי והכל, אבל אחד הדברים הראשונים, זה פשוט… מה לעזאזל אני עושה אם התיק הזה? אני, אין מצב שאני מסיימת פה את העניינים לפני שאני גומרת את התיק, זה, אני חייבת לגמור את התיק הזה קודם. אז...

-


גלי גינת: עורכת הדין סיגל עפרוני נלחמה עד הסוף, והפסידה לסטטיסטיקה בשתי המלחמות שלה. 

היא נפטרה לפני שהיא הספיקה לשמוע את בית המשפט המחוזי בחיפה מרשיע את אשרף תחימר ברצח, ושולח אותו למאסר עולם. 


אשרף: סיגל, כל מה שעשתה בשבילי… סיגל לא הייתה רק עורכת דינית… וואי, וואי, וואי… אי אפשר… 


גלי גינת: למה אתה חושב שהיא האמינה לך?


אשרף: כי היא עשתה עבודה, והיא רואה את האמת, רואה את כל האמת בתיק. איך אני יושב בכלא חף מפשע…


גלי גינת: כשהיא נפטרה, איך הרגשת?


אשרף: באותו יום שהיא נפטרה, הפתיעה אותי לירון מלכה, באה אלי לביקור להראות לי, שאני אהיה מוכן לעלות למשפט.

-


גלי גינת: לירון מלכה הייתה עו״ד שסיגל ביקשה למנות אחריה. הדבר האחרון שהיא עשתה בתיק היה לוודא שהוא מגיע לידים הכי טובות שאפשר, לפני שהיא משחררת.

-


אשרף: בסוף אני הגעתי אליך, רוצה להגיד לך משהו לא טוב. אני באותו רגע חשבתי אני על סיגל, את מבינה? אמרה לי, סיגל נפטרה, קמתי, העפתי את הכיסא, לא יכלתי להתאפק. לא יכלתי. אכפת לי ממנה, מאוד. אני בתור אדם, אני אוהב אותה. אישה טובה.


גלי גינת: היום אתה חושב עליה לפעמים?


אשרף: היום… אני תמיד חושב עליה. אני אוהב את סיגל. אני אצא מהכלא, קודם כל, נכון, יש לי אבא, יש לי ילדים, יש לי משפחה, אבל קודם כל, אני רוצה ללכת לקבר שלה. לא אשכח אותה.


גלי גינת: אשרף מדבר איתנו מהכלא. שנתיים עברו מאז שהורשע והוא לא מוותר. 

נציין שפנינו לפרקליטות והם סרבו להגיב לטענות.

בפרק הבא, ראיות חדשות שמעלות סימני שאלה משמעותיים לגבי גרסתם של אלה שזיהו את אשרף. וגם, מי הוא האיש שצועד עם הסכין בסרטון מצלמת האבטחה, ואיך הגיעו הנעליים של אשרף לזירת הפשע?


6 views0 comments

Comments


bottom of page