רוברט הנסן היה איש מוכר ומכובד בקהילה, בעל מאפייה מפורסמת במרכז אנקורג' אלסקה. הוא היה בעל, אבא ובעל לוק של חנון. היה לו בית יפה, מכוניות יוקרתיות ומטוס פרטי. הנסן היה צייד מוכשר שזכה בפרסים וגביעים בתחרויות ציד וחץ וקשת שבאיזה שהוא שלב החליף את הריגוש בצייד של חיות בר בצייד של נשים.
שי ומאיה בפרק מותח על אנס ורוצח סדרתי שפעל עשור שלם מתחת לאפם של השוטרים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/06/2022.
[מוזיקת פתיחה]
[פתיח (קריין)] פודקאסט רצח. סדרת פודקאסטים על רוצחים סדרתיים. עם מאיה גזית ושי מגל.
שי: היי מאיה.
מאיה: אהלן, מה העניינים.
שי: מעולה, מה שלומך?
מאיה: הכול טוב, מה איתך שי?
שי: מעולה, איך היה השבוע שהיה?
מאיה: היה אחלה, וואלה, יש לי סיפור לספר לך, האמת שחיכיתי להקלטה הזאת כדי לספר לך, שבוע שעבר...
שי: באמת חיכית?
מאיה: נשבעת לך. שבוע שעבר נפגשתי עם שני חברים, עם דנה ועדי, היי דנה ועדי, בטיילת בתל אביב, התחלנו את ה….
שי: את התחביב השני שלך.
מאיה: את תחביב השני שלנו, כן, בחוף הצוק, וככה בעודנו מנסים קצת להתחיל להזיז את עצמנו, רץ מולי מישהו שצעק לי, "מאיה, מתי הרצח הבא? " נשבעת לך, סיפור אמיתי.
שי: רגע, רץ ועצר? רץ והזדהה?
מאיה: לא, לא, לא, הוא רץ, הוא המשיך לרוץ, וכאילו, ואמרתי להם, "רגע, זה נכון מה ששמעתי? " ואמרו לי, "כן, הוא שאל אותך מתי הרצח הבא". או מי הרוצח הבא, משהו כזה, נורא ריגש אותי, אמיתי, בלי טיפה של ציניות.
שי: קריפי בצורה מקסימה, צריך להגיד.
מאיה (צוחקת): נכון.
שי: אז למי שמאזין לנו, ופעם הבאה שאתה רואה את מאיה, תעצור, תגיד שלום, משהו כדי שזה לא ייראה קריפי לגמרי.
מאיה: בדיוק, אבל זה לא, עכשיו אמיתי, זה ממש ככה, אתה יודע, אנשים מקשיבים לנו, איזה כיף.
שי: האמת, כן, אנחנו גם, אני חייב להגיד שאגב הפודקאסט האחרון, ישראל, הדהד בי גם אחרי.
מאיה: כן.
שי: כי יש משהו בעצם, העובדה שהייתה לו ילדות על פניו נורמלית,
מאיה: נכון.
שי: והוא היה מאוד מתודי ומאוד מתוכנן, גם זה, אני חייב להגיד שהפודקאסט שקיבלתי עליו את הכי הרבה פידבקים, הוא יצירה בפני עצמה צריך להגיד.
מאיה: כן. כן, אז אני חושבת שגם הפעם יש לנו סיפור פסיכי לא פחות, מהסיפור של ישראל קיז, הוא גם התרחש באלסקה. לא יודעת מה יש שם באלסקה, היית פעם באלסקה?
שי: זה בטופ 100.
מאיה: אוקיי, אז אצלי זה בטופ אולי 5, נראה לי.
שי: 5? !
מאיה: נראה לי שכן.
שי: מה איבדת באלסקה?
מאיה: כן. לא יודעת, נראה לי יש שם נופים מטורפים וטבע בתולי כזה, ונראה לי נורא כיף יהיה להיות שם.
שי: ונורא קר.
מאיה: ונורא קר, אבל אחרי איסלנד אני חושבת שאני מוכנה. אבל אני רוצה שבוא ננסה שנייה לדמיין…
שי: רגע, אז הסדרת פודקאסטים הבאה זה על ריצה או על מקומות בעולם שמאיה רוצה לבקר בהם?
מאיה: (צוחקת) על מקומות בעולם שמאיה רוצה לבקר בהם.
שי: סבבה.
מאיה: וכנראה לא תגיע.
שי: טוב, אז רגע לפני שנתחיל, רק צריך להגיד תודה ענקית ענקית ענקית למימון ישיר על אולפני פייב לייב, שפה אנחנו מקליטים, ותודה ענקית זה לא מובן מאליו.
מאיה: נכון, לגמרי.
שי: אז מה בתפריט?
מאיה: היום אנחנו נדבר על עוד סיפור שהתרחש באלסקה, אבל אני רוצה ככה שננסה לדמיין את הנופים המטורפים של אלסקה, ואני רוצה שתדמיין שדות קרח אינסופיים, פיורדים, קניונים, קור, נהרות מאוד מאוד קפואים. אבל אני מניחה שיש שם גם ירוק, זה תלוי באיזה אזור, ובאיזה עונה אולי של השנה, ובתוך הירוק והכחול הזה, אני רוצה שתדמיין ציד. אבל לא ציד שאתה, הקלאסי, שאנחנו כולנו מכירים, זה לא צייד שרודף אחרי דובי גריזלי או זאבים, אלא צייד שצד אישה. אוקיי? זה נשמע הזוי, נכון?
שי: זה נשמע סרט אימה.
מאיה: נשמע סרט אימה, ואנחנו הולכים לדבר על זה היום, זה קרה במציאות, אנחנו הולכים לדבר...
שי: באמת?
מאיה: בחיי. אנחנו הולכים לדבר היום על רוברט הנסן, שמעת את השם שלו?
שי: לא.
מאיה: אוקיי. אז הוא היה צייד מאוד מאוד מוכשר, הוא זכה בהמון תחרויות, בפרסים, בציד ובחץ וקשת.הוא אפילו פעם אחת הייתה עליו כתבה בעיתון, כי הוא צד את דוב הגריזלי הכי גדול, וככה הוא זכה לתהילה, הוא היה ממש אגדה בקרב השכנים שלו, הוא גם היה איש עסקים מאוד מצליח, הייתה לו מאפייה באנקורג' אלסקה, ששם בעצם התרחש הסיפור שלנו, הוא היה אבא, בעל משפחה, אבל זה לא הכל יופי טופי.
שי: הוא היה בעל משפחה נורמטיבית?
מאיה: בעל משפחה נורמטיבית, נדבר על זה, אבל הכל לא יופי טופי, כמו שאני מציגה את זה.
שי: הבאת זווית?
מאיה: הבאתי זווית. באיזשהו שלב, הוא, פשוט את הריגוש של הציד אחרי זאבים ודובים, הוא פשוט מחליף ב-נשים.
שי: תמיד הסרטים האלה, כשהם סרטי אימה, נראים לא אמינים, עד שאת פוגשת את המציאות.
מאיה: בדיוק, וזה לגמרי קרה. אז הסיפור, כבר שאתה מבין, זה הולך להיות סיפור פסיכי, אבל זה גם סיפור שתכלס שי, הוא מבאס ומתסכל, כי אני לא יודעת, אתה שמת לב שבפרקים הקודמים תמיד היה לך איזושהי הערה לגבי המשטרה. המשטרה לא הייתה סגורה על עצמה, איך יכול להיות שהם פספסו את זה, איך הם פספסו את ההזדמנות? פה אני חושבת שנשברים כל השיאים, כי המשטרה היו לה כל כך הרבה הזדמנויות לתפוס אותו, זה לא שהיא פספסה את ההזדמנויות, היא פשוט התעלמה מכל ההזדמנויות שהיו, ופשוט נתנה לו לרצוח משהו כמו עשור, עד שבסוף תפסו אותו.
שי: מדהים. את יודעת, אנחנו תמיד פה מתלוננים על המשטרה, טטטטטה, ובסוף, בכל מקום בעולם זה כמעט אותו דבר, בטח בסיפורים שאת מביאה שהם בדרך כלל נראים כמו, המשטרה היא סוג של מושב לצים.
מאיה: נכון.
שי: אוקיי, באיזה, תמקמי אותנו בשנים?
מאיה: אוקיי, אז הרציחות עצמם התבצעו בערך משנת 1970 עד 1983, אבל אני רוצה להתחיל את הסיפור שלנו דווקא מהסוף. אני רוצה להתחיל אותו מ-1983, כשבעצם בחורה צעירה בשם סינדי פולסן, שהייתה בחורה בת 17, שעבדה בזנות, עמדה בקרן הרחובות שהיא בדרך כלל הייתה עומדת שם, בעיר באלסקה, באנקורג', והיא מחכה ללקוח הבא שיגיע. היא לא מחכה הרבה זמן ועוצר לידה מכונית. הנהג של המכונית, פונה אליו, והוא מבקש ממנה, הוא אומר לה שהוא מעוניין במין אוראלי, בתמורת 200 דולר. סינדי פולסן, ישר ככה הכסף, זה סכום מאוד גבוה, מאוד מפתה אותה, היא גם מסתכלת על איך הנהג נראה, והיא אומרת לעצמה שהוא נראה אחלה, הוא לא נראה מישהו מפחיד, הוא לא נראה מישהו שנראה לה מסוכן, הוא גם אפילו נראה קצת כזה ביישן ושקט, והיא נכנסת לאוטו.
שי: אבל מוכן לשלם לה, אני מניח, סכום גבוה.
מאיה: גבוה במיוחד, זאת אומרת זה לא סכומים שהיא הייתה גובה, אפשר להגיד הייתה גובה? (קצת במבוכה), והיא נכנסת לאוטו, והם נוסעים לחניון כזה ציבורי, ששם בדרך כלל היא הייתה לוקחת את הלקוחות שלה, וכשהוא עוצר את האוטו ומדומם את המנוע, שי, הוא פשוט משום מקום לוקח רובה ומצמיד לה לרקה. היא נורא נורא נבהלת, והוא אומר לה: תהיי בשקט, ואם את תקשיבי למה שאני אומר לך, לא יקרה לך כלום. עכשיו, אתה מתאר לעצמך, היא נכנסת, היא נורא מפוחדת, היא נכנסת ל…
שי: היא בחניון.
מאיה: בחניון, היא נכנסת, הבן אדם מאיים עליה עם רובה, הוא ממש מצמיד מרחק מילימטרים מהראש שלה, נכנסת ממש לסטטוס של הישרדות, והיא אומרת לעצמה, אוקיי, אני אקשיב למה שהוא אומר, יכול להיות שהוא באמת ישחרר אותי ואז הוא ממשיך לנסוע, נוסע, הוא מגיע לאיזשהו בית שהיה לא רחוק ממגרש החנייה הזה, וכשמגיעים לבית תחת האיומים של הרובה, הוא פשוט גורר אותה ומכניס אותה למרתף של הבית. כשמגיעים למרתף של הבית, הוא אוזק אותה באזיקים, והוא קושר אותה עם חבלים ושרשראות למיטה ושי זה מזעזע, הוא במשך חמש שעות אונס אותה
שי: אוי, אלוהים.
מאיה: ומתעלל בה מינית.
שי: אוקיי.
מאיה: מזעזע. אחרי חמש שעות, האונס שלה פשוט נרדם על המיטה. היא כמובן הייתה נורא מסכנה וחבולה ובוכיה, ובזמן שהוא ישן, היא פשוט סרקה עם העיניים שלה את המרתף… פשוט בדקה שי, תחשוב, כל פרט ופרט וכל חפץ וחפץ, איך הוא נראה, איפה הוא נמצא, והיא ממש ניסתה ככה לשנן בעל פה איפה כל דבר נמצא. והיו שם לא מעט חפצים. הייתה שם מיטה, והיה שם שולחן סנוקר, והייתה ערימת בגדים על הרצפה, והיה שטיח מעור דוב על הרצפה, והיו, מסביב על הקירות, היו המון ראשים של חיות מפוחלצות, ככה שהיה לה ברור שהחוטף הזה הוא חובב ציד. היא נורא, היא חיכתה שהבן אדם הזה יתעורר, באיזשהו שלב הוא מתעורר, והוא משחרר אותה, הוא משחרר אותה מהחבלים.
שי: באתי לשאול אם אנחנו מכירים את הסיפור דרכה או דרכו.
מאיה: שמה?
שי: הסיפור, אנחנו מכירים אותו דרכה?
מאיה: אנחנו מכירים גם דרכה, אבל גם דרכו.
שי: הוא שחרר אותה, באמת?
מאיה: לא, הוא שחרר אותה מהחבלים ומהשרשראות אבל היא עדיין נשארה אזוקה, ונשארה איתו במרתף. הוא אמר לה, תראי, אני רוצה לשחרר אותך, אבל יש עוד משהו אחד קטן שאני רוצה להראות לך. יש לי בקתה ליד נהר קניק, אני שנייה פותחת סוגריים ואומרת שנהר הקניק נמצא בשמורת טבע, בחלק הדרומי של מרכז אלסקה, די קרוב לאנקורג', אבל אי אפשר להגיע לשם ברכב, או שמגיעים לשם בטיסה או שמגיעים לשם עם סירה, אוקיי? והוא אומר לה, יש לי בקתה ליד נהר קניק, ואני רוצה להראות לך את הבקתה, יש לי מטוס פרטי, אני אקח אותך במטוס הפרטי לראות את הבקתה, ואני מבטיח לך שברגע שאת רואה את הבקתה, זהו, חוזרים הביתה, משחרר אותך, נגמר הסיפור. היא כולה מפוחדת וברור לה שאם היא עולה לטיסה הזאת, כפי הנראה, היא לא חוזרת הביתה, הבן אדם יהרוג אותה. אבל אין לה כרגע הרבה מה לעשות, והוא לוקח אותה לאוטו, והם נוסעים לשדה שנמצא קרוב לבית, ובאמת בשדה היא רואה מרחוק את המטוס הפרטי של אותו אדם. הוא משאיר אותה באוטו, והוא יוצא למטוס, כדי לצייד את המטוס בציוד שהוא רצה לשים על המטוס. באותו רגע שי, היא מקבלת את ההחלטה הגורלית אולי הכי חשובה בחייה. היא אומרת לעצמה, עד עכשיו אני הקשבתי לאיש הזה. עכשיו הגיע הזמן שאני אקשיב לקול שלי והיא פותחת את הדלת, והיא דופקת את ריצת חייה. היא עירומה, חצי עירומה, בלי נעליים, עדיין אזוקה באזיקים, והיא רצה שי, היא רצה את...
שי: הוא לא נעל את הדלת?
מאיה: הוא לא נעל את הדלת, היא רצה את ריצת חייה. כאילו כמה שהיא יכולה, באמת זה לגמרי ריצה של חיים ומוות. הוא תוך דקה עד שתי דקות, הוא פתאום קולט שהיא רצה, והוא מתחיל לרדוף אחריה והיא מספרת איך היא רצה ורצה, והיא מרגישה את הצעדים שלו, הולכים ומתקרבים ומתקרבים ומתקרבים אליה, ופשוט בנס, מה שקרה זה שהיא רצה לכיוון כביש ראשי, ובנס היא מגיעה לכביש הראשי, ומגיעה משאית, והיא ככה עם הידיים האזוקות, מנופפת לנהג משאית כדי שהוא יעצור, והוא עוצר. הוא עוצר והיא עולה לנהג, היא עולה בעצם למשאית,
שי: ונגאלת?
מאיה: וככה היא בעצם הצילה את חייה.
שי: וואו, וואו.
מאיה: כשהיא נכנסת למשאית, נהג המשאית ככה רואה אותה במצב הזה, כולה בהיסטריה, לא מצליחה בכלל לדבר, הוא אומר לה, אל תדאגי, אני אספתי אותך, אנחנו ניסע עכשיו ישר לתחנת המשטרה. הדבר היחידי שהיא מצליחה להגיד לו, זה "לא משטרה". אני לא רוצה ללכת למשטרה, אני מבקשת שתוריד אותי אצל החבר שלי. הוא מנסה לשכנע אותה, הוא לא מצליח, והוא אומר, טוב, איפה חבר שלך נמצא? והיא נותנת לו שם של בית מלון ששם החבר נמצא. הוא מוריד אותה בבית מלון אצל החבר, אבל משהו בבטן של הנהג משאית הזה הרגיש שיש משהו כאן לא תקין. והוא מחליט להמשיך לנסוע בנסיעה, עד שהוא רואה את התא טלפון הציבורי הקרוב ביותר, והוא מרים טלפון למשטרת אנקורג'.
שי: כל הכבוד לו.
מאיה: כל הכבוד לו.
שי: באמת כל הכבוד לו, גם לקח אותה, וואו.
מאיה: הוא מרים טלפון, ומי שעונה לשיחה זה שוטר שתזכור את השם שלו, כי אחר כך יהיה לו תפקיד מפתח בכל הסיפור הזה, קוראים לו גרג בייקר. גרג בייקר עונה לטלפון, ונהג המשאית מספר את מה שקרה. גרג בייקר לא מבזבז זמן, ונוסע למלון שנהג המשאית נתן את השם שלו. כשהוא מגיע למלון, הוא פגש את סינדי, עדיין חצי עירומה, אזוקה, יחפה, ובהיסטריה.
שי: קפאה למוות בטח.
מאיה: קפאה למוות, בהיסטריה, בקושי יכולה לדבר, והחבר שלה לא נמצא שם. במאמר מוסגר אני אומרת שהוא לא באמת היה חבר שלה, הוא היה הסרסור שלה, אבל בעצם מול נהג המשאית, והמשטרה, היא אמרה שבעצם זה החבר שלה. בכל מקרה, הוא הלך לחפש משהו שהוא יוכל באמצעותו לפתוח את האזיקים. גרג בייקר מנסה להרגיע אותה, הוא לא מצליח, ואז הוא אומר קודם כל אני אנסה להרגיע אותה. הוא לוקח מפתח מאסטר, הוא פותח את האזיקים, הוא נותן לה בגדים, הוא נותן לה שמיכות, ורק אז היא נרגעת וכשהיא נרגעת, היא מספרת לגרג בייקר את הסיפור. היא מספרת איך הוא אסף אותה במכונית, ואיך הוא בעצם לקח אותה לאותו מרתף, ומה הוא עושה לו שם חמש שעות, אבל שי, היא מספרת לו את הסיפור לפרטי פרטים. היא ממש מתארת איך נראית המכונית, ואיך נראה המטוס, ואיך נראה השדה ששם נמצא המטוס, ואיך נראה הבית, ואיך נראה המרתף, וכל החפצים שנמצאים במרתף, והיא גם מתארת איך נראה האיש שחטף אותה. היא אומרת שמדובר באיש ממושקף, נמוך, שיש לו עור חטטים, כאילו אתה יודע, כנראה שהיה לו אקנה כשהוא היה ילד, ושהוא מגמגם. גרג בייקר עושה שני דברים. אחד, הוא לוקח אותה לבית חולים, כדי לעשות לה בדיקות גופניות, וגם עושים לה שם ערכת אונס, ובאמת רואים שהיא נאנסה, נמצא זרע בגוף שלה, ויש לה פצעי הגנה, וככה סביב הפרקי הידיים, יש לה סימנים של האזיקים ובמקביל, הוא נותן הוראה להתחיל לחפש את החוטף. עכשיו, זה לא היה כזה קשה למצוא את החוטף, בזכות כל הפרטים שסינדי נותנת, והמשטרה מגיעה לבית של החוטף. ושי, התאמה. בול. המכונית נראית אותו דבר, הבית נראה אותו דבר.
שי: החוטף שם?
מאיה: החוטף שם, הוא פותח את הדלת, המשטרה אומרת שיש מישהי שהתלוננה שהוא אנס אותה, והוא ישר משתף פעולה. הוא מסכים לתחקור של השוטרים, הוא גם נראה אותו דבר בדיוק כמו שהשוטרים אמרו, אבל מה הוא אומר? אין לי מושג על מה אתם מדברים. עכשיו, האיש הזה זה רוברט הנסן, והוא אומר לשוטרים, אני לא יודע מה אתם מדברים, לא מכיר את האישה הזאת, לא הלכתי לזונה, אני כאילו, גם בזמן שאתם מדברים שכל הדבר הזה קרה, אני בכלל הייתי אצל חבר בשעות אחר הצהריים לקראת הערב, ואחר כך הלכתי לחבר אחר, אתם מתבלבלים באדם. המשטרה יוצרת קשר עם שני החברים, ווואלה, רוברט הנסן אומר את האמת.
שי: באמת?
מאיה: הם אומרים, נכון, הוא היה איתנו, חבר אחד, ממש מספר איך הוא בילה איתם בשעות הערב.
שי: אין סימנים למאבק במרתף?
מאיה: לא. כרגע הם נמצאים, השוטרים בכלל עוד לא נכנסו הביתה,
שי: אוקיי.
מאיה: גם אין להם צו חיפוש, אוקיי? והם בינתיים מתשאלים רק את החברים. והחברים אומרים, הם היו כאילו, הבן אדם הזה היה איתנו. עכשיו, הם לא רק נותנים לו אליבי, הם גם נותנים סוג של עדות אופי, ואומרים לשוטרים, תקשיבו, מה שאתם חושבים שהוא עשה, זה לא הוא, זה לא הגיוני, אנחנו מכירים אותו, חבר שלנו. עכשיו, לא רק הם מכירים אותו, למעשה כמעט כל האנשים באנקורג' מכירים את רוברט הנסן. יש לו מאפייה מאוד פופולרית, שהוא מאוד ככה מוכר בזכות הדונאטס שלו, שהוא היה מחלק חינם לשוטרים, אוקיי? (צוחקת) והוא מאוד מפורסם שם, הוא איש כזה שאוהבים להעריץ, איש שרוצים להיות כמוהו. הוא מרוויח טוב, יש לו מכוניות, יש לו מטוס פרטי.
שי: אני מסתכל תוך כדי על התמונה שלו, אני חייב להגיד שהוא באמת נראה אדם מהישוב. הוא לא מקפיץ טרגרים.
מאיה: נכון, הוא לגמרי נראה אדם מהישוב.
שי: תעלי את אחר כך בפייסבוק שלך.
מאיה: אני אעלה את זה, בפייסבוק שלנו,
שי: שלנו, שלנו.
מאיה: בקבוצת פודקאסט רצח ואז בעצם, החברים נותנים עדות אופי.עכשיו, המשטרה כאילו קצת מבולבלת, כי הבן אדם הוא בן אדם מכובד, הם מכירים אותו. החברים שלו הם אנשים מכובדים ומוכרים בקהילה, וגם אותם מכירים. אז הם שואלים אותו, למרות שככה אין להם צו חיפוש, הם שואלים אותו, תגיד, זה בסדר אם אנחנו נעשה אצלך חיפוש בבית? והוא אומר, אין בעיה. אז קודם כל, הם מתחילים מהמכונית. המכונית, בדיוק כמו שסינדי תיארה. אותו צבע, אותו מודל, יותר מזה שי, היא אמרה שיש במושב, ליד הנהג, יש קרעים במושב. הקרעים במושב שם, אוקיי? הבית נראה אותו דבר. מה הבעיה? שכשהם הגיעו למרתף, השוטרים לא מוצאים את החבלים ואת השרשראות, שהיא אמרה שבאמצעותם… קשר… הוא קשר…
שי: אבל כל יתר הפרטים כולל השטיח מדויקים.
מאיה: הכל מדויק אחד לאחד, חוץ מהשרשראות והחבלים, וחוץ מזה...
שי: באופן ביזארי שהם לא היו שם.
מאיה (מגחכת): כן. חוץ מזה שבעצם, הם גם מוצאים, השוטרים מוצאים שם המון רובים, אבל היא תארה רובה עם קת מעץ, שהרובה הזו המשטרה לא מוצאת. עכשיו, בשלב הזה מה שקורה, שיש מחלוקת בין השוטרים. גרג בייקר, שזה אותו שוטר שבעצם פגש את סינדי בפעם הראשונה, והוא גם זה שליווה אותה אחר כך לבית החולים, מאמין לסינדי. אבל שאר השוטרים, ומה שאולי עצוב בכל הסיפור הזה, שהם היו שוטרים מהמחלקה לפגיעות מיניות, וגם הלוטננט, המפקד שהיה אחראי בעצם על החקירה, לא הסכימו עם גרג בייקר. הם אמרו, פיתחו תיאוריה שלמה. הם אמרו שסינדי משקרת. שכפי הנראה מה שקרה, זה שבאמת היה מפגש מיני ביניהם, אבל במפגש המיני הזה משהו השתבש, יכול להיות על עניין של כסף, יכול להיות שפשוט רוברט הנסן לא רצה לשלם לה, והיא החליטה לנקום בו.
שי: בטענה שהיא הייתה כביכול זונה, ולכן משהו השתבש?
מאיה: בדיוק.
שי: אבל גם בתסריט הזה, זה אומר שהוא משבש הליכי משפט כי הוא משקר, כי הוא היה איתה. או החברים שלו גם כן לצורך העניין.
מאיה: נכון, אבל זה לא ממש עניין.
שי: הלכתי רחוק מדי.
מאיה. נכון. עכשיו, נכון, אבל אני רוצה גם להזכיר לך, אנחנו מדברים על שנות ה-80. בוא, גם היום נשים שעובדות בזנות, הן לא מקבלות יחס שווה כמו נשים אחרות, זאת האמת. עצוב, אבל זאת האמת. על אחת כמה וכמה בשנות ה-80. יותר מזה, בשנות ה-80 הייתה כאילו מן, זה לא היה כזה יוצא מן הכלל, לשמוע אנשים שאומרים שאי אפשר בכלל לאנוס זונות, שכאילו, הן מזמינות את זה.
שי: אוקיי.
מאיה: והשוטרים כנראה האמינו בזה. עכשיו, זה היה לגמרי עניין…
שי: אז יש עדה, יש חשוד, ולא קורה כלום.
מאיה: לא קורה כלום. אז מה שהמשטרה מחליטה, זה בעצם לזמן לחדר החקירות, ולעשות פוליגרף. אבל למי הם רוצים לעשות פוליגרף?
שי: כמובן, לקורבן.
מאיה: בדיוק, לסינדי.
שי: אך טבעי.
מאיה: בדיוק. כי זה לגמרי מילה...
שי: הם לא מבצעים עימות? כי נגיד היום היו עושים עימות.
מאיה: לא. לא, לא, לא, הם לא מבצעים עימות.
שי: מיותר.
מאיה: הם לא מבצעים עימות, הוא איש מכובד, יש לו דונאטס טעימים.
שי: מאפיה.
מאיה: (צוחקת) כן.
שי: כמו הבדיחה.
מאיה: אז הם לא מבצעים עימות. הם רוצים לזמן את סינדי לחדר החקירות כדי לעשות לה פוליגרף, כי זה כרגע לגמרי מילה שלו מול מילה שלה. והוא איש מכובד שאנחנו מכירים בקהילה, והיא בחורה מסכנה שהתגלגלה לזנות.
שי: אמרת שפוליגרף לא מוגדר ככלי שאפשר להשתמש בו בבית המשפט. הוא יכול כלי תומך, הוא לא ככלי שאתה...
מאיה: יכול להיות, אבל הם רצו, השוטרים רצו, שתהיה הוכחה, לזה...
שי: שהיא משקרת.
מאיה: למעשה, בדיוק, הם רצו הוכחה של זה שהיא משקרת, לא הוכחה לזה שאולי הוא עשה משהו.
שי: יש פוליגרף? עושים פוליגרף?
מאיה: שזה לגמרי, לגמרי זה. אז זהו, אז המשטרה הולכת לסינדי, מתחילה לחפש אותה, כדי לעשות פוליגרף, אבל אין סינדי. כי סינדי והסרסור שלה, שברגע שהם קלטו שהמשטרה לא מאמינה להם, הם פשוט החליטו לברוח, הם עוזבים את אלסקה. עכשיו תחשב, היא גם, היא בת 17, היא קטינה, אוקיי? שניהם עוברים על החוק, הם לא רוצים בכלל להסתכסך עם המשטרה, הם כאילו אומרים, המשטרה לא מאמינה לנו, למה אני צריכה עכשיו ללכת, להוכיח את מה שאני מאמינה בו?
שי: את מאשימה אותם?
מאיה: אני ממש לא מאשימה, אני מצדיקה אותם לגמרי.
שי: הייתי מתנהג אותו דבר בדיוק, לגמרי.
מאיה: ברור. אבל אין סינדי, אבל עכשיו ברגע שאין סינדי, מה קורה לחקירה?
שי: רגע, זו פעם שאתה אומרת, היא הייתה בת 17?
מאיה: היא הייתה בת 17, כן.
שי: וואלה.
מאיה: מה קורה ברגע שהיא הולכת, לחקירה? כלום.
שי: אין חקירה.
מאיה: אין חקירה.מה שקורה זה שהמשטרה מחליטה לא לעצור את רוברט הנסן. התובע המחוזי אומר, אין כאן קייס, אין לי כאן ראיות פיזיות, אוקיי? אז אני גם לא, אני לא אגיש תביעה. ומה שקורה זה שפשוט התיק הזה נשאר פתוח. אבל אתה יודע מה הכי מעצבן בסיפור הזה?
שי: מה?
מאיה: שאנחנו מדברים כאן על שנת 1983, ובשלב הזה, המשטרה כבר הכירה את רוברט הנסן.
שי: זהו, מה שבאתי לשאול אותך. היא, איזה מספר היא הייתה? בשרשרת?
מאיה: אני… אני לא… אני לא רוצה לענות לך על זה עכשיו.
שי: אוקיי.
מאיה: בסדר? כדי לא לעשות ספוילר בהמשך.
שי: סבבה.
מאיה: אז השנה היא 1983, ובשלב הזה המשטרה, כבר אמרנו, מכירה את רוברט הנסן, והיא יודעת שאולי יש לו מאפייה מאוד מוצלחת…
שי: אבל?
מאיה: אבל יש לו רישומים פליליים. עכשיו, מה זה רישומים פליליים, שי? 12 שנים לפני כן, ב-1971, הוא בעצם, היו לו שלושה תיקים על אונס וחטיפה.
שי: לא, את אמיתית?
מאיה: הוא אפילו ישב בכלא.
שי: את אמיתית?
מאיה: נשבעת לך.
שי: והם שחררו? וואו.
מאיה: כן. הוא ישב בכלא. עכשיו, המשטרה ידעה את זה. יותר מזה, מאחורי הגב שלו, אתה יודע מה היה הכינוי שלו? איך השוטרים קראו לו? (צוחקת)
שי: רוברט האנס?
מאיה: הם קראו לו "בד בוב דה בייקר". כאילו, ידעו שהאיש הזה הוא משהו לא תקין, זאת אומרת, הוא עבריין. אוקיי? ועדיין העדיפו...
שי: את רואה את המבט המזועזע, נכון?
מאיה: זה מזועזע. חכה, אני עוד… זה רק ההתחלה. ועדיין העדיפו לא לעשות שום דבר עם התיק הזה. להקשיב לו, להאמין למילה שלו, כי יש לו מטוס פרטי, והוא עשיר. אוקיי? העדיפו להקשיב לו, ולא להקשיב לסינדי. עכשיו, מה שקורה זה שאני רוצה שנייה לעשות פאוז, ואספר לך על רוברט הנסן ועל כל הרישומים הפליליים שלו, עד לשנת 1983. סבבה?
שי: היה פעיל.
מאיה: היה פעיל. אז קודם כל נתחיל עם זה שהוא נולד ב-15 בפברואר 1939, באיווה. הוא היה הילד הבכור, יש לו אחות צעירה. הוא נולד לאמא אמריקאית, אבא שלו היה מהגר, שהגיע לארה"ב מדנמרק, ולאבא שלו הייתה מאפייה. אוקיי? עכשיו, אבא שלו היה איש מאוד קפדן, שהחליט שבגיל 8 זה גיל מתאים להתחיל לעבוד במאפייה, ולמעשה כל הילדות והנערות של רוברט הנסן הוא בילה במאפייה. מה זה בילה במאפייה, שי? ילד בגיל 10, החל מגיל 10, היו מעירים אותו בשתיים בלילה כדי לקום, לעבוד במאפייה, אחרי זה ללכת לבית ספר, ואחרי בית ספר לחזור לעבוד במאפייה. כאילו המורים שלו היו מספרים שהוא בסך הכל ילד חכם, אבל הציונים שלו תמיד היו ציונים ממוצעים, או מתחת לממוצע, כי הוא כל הזמן היה נרדם בשיעור, כי הוא כל הזמן היה סביב הנושא הזה של העבודה במאפייה. עכשיו, הוא היה ילד כזה חולה, הרבה, הוא היה ילד מגמגם, שאבא שלו היה מקניט אותו כל הזמן על העניין הזה של הגמגום, וההורים שלו גם, אני רוצה להגיד שההורים שלו היו אנשים מאוד הפכים. אבא שלו היה איש מאוד דומיננטי, שמאוד קבע את הטון בבית, ואמא שלו הייתה אישה שלא כל כך יצרה ריבים, שלא התנגדה, שאף פעם לא הביעה איזושהי דעה מנוגדת לדעה של האבא. ובעצם רוברט למד דרך זה שאמא שלו, הוא תפס אותה בעיניים שלו כאישה חלשה, וזה גם השפיע אחר כך על איך שהוא רואה נשים אחרות, והוא תפס אותן כנשים שקל להשפיע עליהן, ושאפשר לנצל אותן. רוברט, מה שקורה זה שהוא בעצם הופך להיות ילד מאוד מסכן ובודד, כי הוא כל הזמן עובד במאפייה, הוא לא נפגש עם חברים. ואבא שלו מאוד מאוד שתלטן. שתלטן ברמה, שהוא היה שמאלי, אבל אבא שלו הכריח אותו להשתמש רק ביד ימין, והוא גם באיזשהו שלב מחליט שהוא לא ייתן בהמשך בחיים לאף אחד לשלוט עליו. כשהוא מגיע לגיל 13, הגמגום שלו מאוד מאוד מחריף, והוא גם סובל מפצעי אקנה. עכשיו, גם הפצעי אקנה וגם הגמגום לא מטופלים. עכשיו, זה מאוד משפיע על הביטחון העצמי שלו, עד כדי כך שהוא ממש נמנע ליצור קשרים חברתיים עם ילדים אחרים. עכשיו, תחשב, גיל 13 זה...
שי: שנות ה-50 אבל גם, צריך ללכת את זה בחשבון.
מאיה: נכון, נכון. אבל אתה יודע, זה עדיין גיל התבגרות. ילד הוא ילד,
שי: עם אבא מדכא.
מאיה: ואתה מתבגר ואין לו, כמובן כרגע, אין לו שום קשר עם בנות. לא רק שאין לו קשר עם בנות, גם הן מאוד מקניטות אותו וצוחקות עליו, והוא הופך להיות מושא לבריונות. הוא ממש סבל בתקופה של החטיבה והתיכון. כמה שנים אחר כך הוא נפגש אצל פסיכיאטר שדיבר איתו על התקופה של החטיבה והתיכון, והוא אמר שמבחינתו זה הייתה תקופה שהוא ממש הגדיר את זה כגיהנום. הוא סיפר איך הוא היה יושב בכיתה, והוא היה מפנטז איך הוא היה הולך ליער ורוצח את הבנות מהכיתה, כי הם כל כך כאילו, הקניטו אותו וירדו לו לנשמה. ההצלה שלו זה שהוא מגיע לגיל 18 והוא מחליט להתגייס לצבא לשנה, הוא מתגייס למשטרה צבאית והופך להיות קלע, קלע די מצטיין. אחרי שנה הוא משתחרר מהצבא והוא שוכר דירה ליד הבית של ההורים שלו, הוא ממשיך לעבוד במאפייה, אבל הוא מתחיל ללמד ילדים ציד, והוא גם מתנדב באקדמיה לשוטרים והופך להיות מדריך קליעה.
שי: (קול נשיפה)
מאיה: כשהוא הופך להיות מדריך קליעה, הוא פוגש שם את אשתו הראשונה והם מתחתנים. אבל אז מתחיל הפשע הראשון שלו. הפשע הראשון שלו בעצם קורה כשהוא בין 21, שנתיים...
שי: מבוגר יחסית, צריך להגיד.
מאיה: נכון.
שי: כי אין חתול בגיל 13.
מאיה: נכון. אבל תבין מה הוא עשה בגיל 21, שנתיים אחרי שהוא השתחרר מהצבא, והוא כבר ממזמן סיים את התיכון, הוא מה שהוא עושה, הוא פשוט שורף את המוסך של האוטובוסים שמשמשים להסעה לחטיבה ולתיכון. פשוט שורף שלושה אוטובוסים, ואחר כך הוא נתפס ושאלו אותו למה עשית את זה? אז הוא אמר, אני רציתי לנקום ביחס שקיבלתי בחטיבה ובתיכון. אוקיי?
שי: אוקיי.
מאיה: הוא נשפט לשלוש שנים, אבל בפועל...
שי: על השריפה של המוסך?
מאיה: על השריפה של המוסך של האוטובוסים, אבל בפועל הוא יושב רק 20 חודשים. בזמן שהוא היה בבית...
שי: זה עדיין 20 חודשים יותר ממה שהוא היה מקבל בישראל.
מאיה: (צוחקת) נכון, על השריפה.
שי: כן.
מאיה: אחרי… בזמן שהוא היה בעצם בבית סוהר, אישתו מתגרשת ממנו, והוא גם עובר אבחון פעם ראשונה על ידי הפסיכיאטר של שירות בתי הסוהר, שקובע, כמה מפתיע, שיש לו סכיזופרניה. נשמע לך מוכר, נכון?
שי: לגמרי.
מאיה: הסיפור על שנות ה-60, שתמיד כל מה שלא היה נראה לנו הגיוני, נתנו את התווית הזאת של הסכיזופרניה. בהמשך הוא קיבל כל מיני אבחנות שונות, מאניה דיפרסיה, בורדרליין דיסאורדר, אבל תמיד, תמיד, תמיד היה קו אחד שחיבר בין כל האבחנות של כל הפסיכיאטרים, שאמרו שיש לו אישיות אינפנטילית עם אובססיה לנקום באנשים שפגעו בו. ואני חושבת שזה אחר כך גם מאוד, אנחנו רואים את זה גם בהמשך. משתחרר מהכלא, מכיר את אשתו השנייה, אישה דתייה, סטודנטית לחינוך בשם דרלה, הם עוברים לגור ביחד במינסוטה ונולדים להם שני ילדים. בשנים הראשונות לנישואים שלו לדרלה, אתה יודע מה הוא עושה כל הזמן?
שי: צד?
מאיה: לא, הוא גונב מחנויות.
שי: אוקיי.
מאיה: הוא ממש היה קלפטומן. הוא כל הזמן, הוא סיפר שהיה לו דחף בלתי נשלט לגניבה. אגב, בסוגריים, אהבה לאש וגניבה, זה משהו שגם מאוד מאפיין רוצחים סדרתיים. והוא כל הזמן היה גונב, אבל הוא מעולם לא נתפס. זה רק דברים שאחר כך הוא סיפר בדיעבד שהוא היה גונב. וזה שהוא לא נתפס מאוד חיזק אצלו את התחושה שהוא הרבה יותר חכם מהשוטרים, והוא כנראה לעולם לא יצליחו לתפוס אותו. אחרי חמש שנים של נישואים, הם עוברים לגור באלסקה, כבר נולדו לו שני ילדים, ובאלסקה הוא מקים את המאפייה, והוא זוכה ממש לתהילה מקומית כזאת. בגלל אותו דוב שהוא הצליח לצוד, ויש עליו כתבה בעיתון, והמאפייה שלו מאוד מאוד מאוד מוצלחת ובעצם הפשע הבא שלו קורה, כמו שאמרתי מקודם, ב-1971. עכשיו, זה סיפור הזוי, שי. 1971, הוא כבר בן 28, אם אני לא טועה? הוא כבר נשוי עם שני ילדים. הוא הולך ברחוב, והוא רואה בחורה מאוד מאוד יפה, בחורה בת 18, והוא עוקב אחריה. ובאיזשהו שלב, הוא מחליט לפנות אליה, והוא מציע לה דייט והיא מסרבת. אז הוא מחליט לנקום בה, ושבוע לאחר מכן, הוא עוקב, רואה שהיא בבית, הוא פורץ אליה הביתה, והוא אונס אותה. הבחורה הזאת מתלוננת במשטרה, הוא נעצר, אבל הוא משוחרר בערבות ואתה יודע מה קורה בזמן שהוא משוחרר בערבות?
שי: נו?
מאיה: הוא אונס שוב, אבל הוא אונס…
שי: אה, אוקיי.
מאיה: אבל הוא אונס זונה והזונה הזאת הלכה, והתלוננה עליו במשטרה. ואתה יודע מה קורה אחרי שהוא נעצר? נחש, נחש.
שי: הוא משתחרר עוד פעם?
מאיה: (צוחקת) נכון, הוא משתחרר בערבות בפעם השנייה ומה הוא עושה כשהוא משתחרר בערבות בפעם השנייה?
שי: מתנדב עם אמא תרזה?
מאיה: (מגחכת) הוא אונס בפעם שלישית.
שי: (מגחך) לא נכון, מה זה?
מאיה: נשבעת לך. הוא אונס בפעם שלישית, זאת אומרת, בפרק זמן נורא נורא קצר, בזמן שהוא היה משוחרר בערבות בפעם הראשונה, הוא אנס את זונה מספר שתיים, בפעם השנייה את זונה מספר שלוש.
שי: הם כמעט נתנו לו רישיון לאנוס נשים בין לבין.
מאיה: נכון, נכון.
שי: וואי, מדהים.
מאיה: עכשיו מה שקורה, שבפעם השלישית שהוא נעצר, הוא כבר לא משוחרר בערבות, אבל מה שכן, המדינה, אל תשאל אותי למה, אני לא מצליחה לתפוס את זה, המדינה עושה איתו הסדר טיעון ובהסדר טיעון הם מבטלים את שני האישומים של האונס של שתי הזונות, והוא מקבל כלא לחמש שנים על האונס והחטיפה של הבחורה בת החמש עשרה.
שי: כי זונות אי אפשר לאנוס.
מאיה: בדיוק. אבל אתה יודע מה קורה בפועל, כמה זמן הוא יושב?
שי: נו?
מאיה: חצי שנה.
שי: הוא יושב פחות חודשים מעל המוסך שהוא שרף?
מאיה: בדיוק.
שי: אוקיי.
מאיה: הוא יושב חצי שנה בכלא,
שי: וואו.
מאיה: ואחרי חצי שנה הוא משתחרר.
שי: על ילדה בת חמש עשרה.
מאיה: על ילדה בת חמש עשרה, אחרי שהוא קיבל חמש שנים, ושני אישומים של אונס של זונות שבכלל כאילו אף אחד לא סופר את זה, בכלל לא מעניין אף אחד, הוא יושב חצי שנה ואחר כך הוא משתחרר במסגרת איזושהי תוכנית כזאת של אסירים משוחררים. אז מה שסיפרתי לך עד עכשיו, זה, תכיר, שכולנו נכיר גם המאזינים שלנו, מי זה רוברט הנסן. גם המשטרה כמובן הכירה את זה. אבל אתה זוכר שאמרתי לך לזכור את השם של גרג בייקר? כי אמרנו שגרג בייקר זה יהיה דמות מפתח. אותו שוטר גרג בייקר אומר משהו לא מסתדר לי כאן, לא יכול להיות שאנחנו מתנהלים כמו שאנחנו מתנהלים. לא יכול להיות ש… אני מאמין לסינדי, אני בטוח שהוא חטף את סינדי ושהוא אנס אותה, ולא יכול להיות שאנחנו לא מטפלים באיש הזה, כי מחר הוא יעשה את זה שוב. והוא על דעת עצמו עושה מעשה. לו יש חבר, לגרג בייקר יש חבר שקוראים לו גלן פלוט. גלן פלוט היה חוקר ב-FBI, שבלי שום קשר עבד באותה תקופה על תיקים של נשים שנעלמו באזור אנקורג'. והוא מחליט לשלוח לו את התיק. עכשיו אני שנייה פותחת סוגריים כדי לספר לך על תיקי ההיעלמות והחקירה של גלן פלוט. בסדר?
שי: בטח.
מאיה: אז חשוב לציין, בשנות ה-70 וה-80, באלסקה היה פרויקט מאוד מאוד גדול שמשך לשם הרבה אנשים, של בנייה של צינור הנפט טרנס-אלסקה, זה צינור נפט באורך של 1, 288 ק"מ, שבעצם מוביל נפט מהחלק הצפוני של המדינה, לחלק הדרומי של המדינה. לקח המון שנים לבנות את זה, אבל זה היה כוח משיכה להמון המון גברים שהגיעו, כי הם רצו להתפרנס, אבל גם להמון משפחות צעירות שהגיעו לאלסקה, כי הם ראו בזה הזדמנות להתחיל התחלה חדשה. ובאופן טבעי, לאט לאט התחילה באלסקה תעשיית מין של חשפניות ושל זנות. ומה שקורה זה שאלסקה התחילה להציע לבחורות צעירות כסף מהיר, 3, 000 דולר ליום, בתמורה לעבוד כחשפנית, רקדנית, במועדונים האלה. ובאו הרבה נשים צעירות כדי לעבוד שם, אבל הם לא באמת נשארו באלסקה, הם לא באו לשם בשביל להשתקע, הם באו לשם בשביל לעשות את הכסף ולחזור הביתה. ככה שבעצם הייתה תחלופה מאוד מאוד גדולה של בחורות צעירות.
שי: זה אומר שגם אף אחד לא שם לב אם מישהי נעלמה.
מאיה: בול.
שי: אוקיי.
מאיה: ואז אם מישהי נעלמה, אולי היא חזרה הביתה, אף אחד באמת לא שם לב. אבל כן, לאט לאט, כל מיני כאלה שנעלמו, ועדיין היה להם חבר או קרוב משפחה, או מישהו שהתלונן למשטרה, ובא למשטרה ואמר, "האישה הזאת נעלמה", המשטרה לא עשתה עם זה כלום. אתה יודע למה היא לא עשתה עם זה כלום? קראתי באיזשהו מקום, שאחד השוטרים צוטט, והוא אמר, שנשים שהן חשפניות או כאלה שהן יצאניות, הן נשים שהן חיות על הקצה. וכשאתה חי על הקצה, או שאתה נופל, או שמישהו דוחף אותך וזה חלק מסיכוני המקצוע.
שי: זה ציטוט אמיתי?
מאיה: נשבעת לך.
שי: אוקיי,
מאיה: אני אעלה את זה בקבוצת הפייסבוק שלנו.
שי: טובי שוטרינו.
מאיה: מה אמרת?
שי: טובי שוטרינו…
מאיה: כן והם פשוט התעלמו. הם פשוט התעלמו מכל המקרים האלה, אבל לאט לאט המקרים האלה הגיעו ל-FBI, לאותו גלן פלוט, שקיבל עבודה. הוא קיבל את החקירה הזאתי, לבדוק למה נשים חשפניות או יצאניות, נעלמות מאלסקה, מאנקורג' אלסקה. אבל לא היה לו שום קצה של חוט. הוא לא ידע בכלל איך להתקדם. הפעם הראשונה שיש איזושהי תפנית בחקירה שלו קורית ב-1980, כשיום אחד, במקרה, מישהו מוצא שלד, קבר, ובפנים שלד, ליד נהר קניק. אותו גלן פלוט אומר, אוקיי, זה הסימן שלי. יש לי תחושת בטן, אבל תחושת בטן לא מספיק בבית משפט, אבל יש לי תחושת בטן, שיש קשר בין השלד, לבין הנשים שנעלמות ואחרי, באותה שנה, מתגלה עוד שלד, גם ליד נהר קניק, רק באזור אחר, וגלן פלוט יש לו תחושה, שהוא עדיין לא יכול להוכיח, שהשלדים קשורים למקרי ההיעלמות. עכשיו, לא אמרתי, אבל שני השלדים האלה שנמצאו, המשטרה לא הצליחה לדעת מי, לזהות בעצם מי השלדים האלה, הם רק ראו שזה שלדים של אישה, ולמעשה, האמת, עד עצם היום הזה, לא יודעים של מי השלדים האלה.
שי: אוקיי.
מאיה: שנה לאחר מכן, נמצאת גופה. עכשיו, עדיין לא שלד, גופה בהתחלה של ריקבון, שוב ליד נהר קניק, אבל כאן כבר ברור לגלן פלוט שמדובר ברצח, כי ליד הגופה נמצאו תרמילים של רובה ציד. והוא, יש לו תחושה, שהוא עדיין לא יכול להוכיח, שיש קשר בין שני השלדים והגופה, שנמצאו ליד נהר קניק, לבין כל תיקי ההיעלמות שהוא חוקר, שקשורים להיעלמות של חשפניות ויצאניות מאלסקה.
שי: אבל זה גם צריך להגיד שבשלב הזה, הוא לא צריך להיות שרלוק הולמס כדי להבין את זה, כן?
מאיה: נכון, הוא לא צריך לזה, אבל מי שעוזר לו, זה החבר שלו, גרג בייקר, שממש מנחית לשולחנו את התיק של רוברט הנסן. וכשהוא קורא את התיק של רוברט הנסן הוא אומר בינגו, זה הבן אדם שחיפשתי, הוא זה שמעלים לי את הנשים, והוא זה שלוקח אותם לנהר קניק והורג אותם שם. אבל אין לו שום הוכחה. אז הוא מתחיל ככה לנסות ללמוד את ההיסטוריה של רוברט הנסן. ואתה יודע מה הוא לומד? הוא לומד ששנתיים לפני כן, רוברט הנסן מצא, שוב, פגש איזושהי יצאנית, הוא העלה אותה לרכב שלו, מהרכב למטוס, וכשהוא הגיע לשמורת טבע ליד נהר קניק, הוא אמר לה, את יודעת מה? התחרטתי, תרוצי לפני שאני אתחרט והיא אמרה לו, לא רצה.
שי: מה?
מאיה: אני לא רצה, אני רוצה שתחזיר אותי הביתה והוא החזיר אותה הביתה, אוקיי?
שי: וואו.
מאיה: הוא החזיר אותה הביתה, לא לפני שהוא איים עליה, כמובן,
שי: שאם היא תספר…
מאיה: שלא תספר, וזה, ואם היא תספר הוא יהרוג אותה, והוא יהרוג את ההורים שלה וזה. אבל היא סיפרה למשטרה, ומה המשטרה עשתה? כלום. כי היא זונה.
שי: מזעזע.
מאיה: מזעזע. אבל ברגע שהוא מקבל את זה, הוא אומר, אוקיי, זה הבן אדם. אז הוא פונה…
שי: היא קיבלה את חייה, ואפילו לא רצה. מדהים.
מאיה: נכון.
שי: מדהים.
מאיה: נכון. כאילו, אני לא חושבת שהוא תיאר לעצמו שמישהו תגיב ככה.
שי: מעניין למה הוא התחרט, את יודעת?
מאיה: לא, אני לא יודעת, גם לא תשאלו אותו על זה. אני לא יודעת.
שי: למה שיתשאלו אותו?
מאיה: כן, לא, אחר כך.
מאיה: ואז מה שקורה זה שגלן פלוט כבר מבין, זהו, יש כאן רוצח סדרתי, הוא זה שמעלים את כל הנשים האלה שנעלמות, והוא פונה לתובע המחוזי. והוא אומר לתובע המחוזי, אני רוצה להוציא צו מעצר, וצו חיפוש, כדי לעצור את רוברט הנסן. ומה התובע המחוזי אומר לו? הוא אומר לו, לא. אין לך מספיק הוכחות. אז הוא פונה שוב, ומנסה עוד פעם את מזלו. אני מבקש צו מעצר, ואני מבקש צו חיפוש והתובע המחוזי אומר לו, לא. גלן פלוט...
שי: רק להזכיר, הוא סוכן FBI, כן? זאת אומרת, הוא לא שוטר רגיל, אלא FBI.
מאיה: נכון, נכון, ועדיין הדי-איי אמר לו, לא.
שי: אוקיי.
מאיה: אוקיי? הוא אומר, אוקיי, מה אני עכשיו עושה? ואז היה לו רעיון, האמת, גאוני. אני לא יודעת אם אתה זוכר, אבל אני חושבת שבפרק הראשון הזכרתי את השם של האגדה, ג'ון דאגלס.
שי: נכון.
מאיה: אוקיי. למי שלא הקשיב לפרק הראשון...
שי: אז אל"ף תקשיבו.
מאיה: נכון ונספר למאזינים שלנו שג'ון דאגלס היה בעצם החוקר FBI, שהקים את תחום הפרופילאות הפלילית, וכל אלה שאוהבים לראות את מיינד האנטר בנטפליקס, הדמות שם בעצם מבוססת על ג'ון דאגלס. אז הוא מחליט להרים טלפון לג'ון דאגלס, והוא אומר לו, תקשיב, יש לי מקרי היעלמות, יש לי גם שני שלדים ויש לי גופה.
שי: וחשוד מרכזי.
מאיה: לא, הוא דווקא לא מספר לו על החשוד, הוא לא מספר לו בכלל על ג'ון… על רוברט הנסן, הוא רק אומר לו, אני רוצה שתבנה לי פרופיל, שתלמד על הקורבנות, מה זה קורבנות? על אלה שנעלמו. תלמד על השטח עצמו בנהר הקניק, ואני רוצה שתבנה לי פרופיל ועכשיו העברתי לך את הפרופיל שהוא כתב, ואני רוצה שתקריא למאזינים שלנו.
שי: סביב גיל 40, מישהו שעולם הציד לא זר לו, מישהו שסבל בצעירותו מדחייה חברתית, בעל אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, אגב זה כנראה כולם, בעל דימוי עצמי נמוך, סובל מפגם בדיבור או בעור, נוהג לגנוב מחנויות, וואו, מאיפה הוא הביא את זה? נוהג לגנוב מחנויות, מוכר בקהילה בה הוא פועל, ונוהג לשמור על מזכרות (trophies) מהקורבנות שלו. מדהים.
מאיה: מדהים, נכון? גם זה שאיך הוא ידע ש...
שי: מבלי שיש לו קצת חוט.
מאיה: מבלי שהיה לו מושג מזה רוברט הנסן.
שי: ה"נוהג לגנוב מחנויות" מבריק.
מאיה: לא, וזה שיש לו פגם בדיבור ופגמים בעור.
שי: את יכולה לתרגם את זה לבעל דימוי עצמי נמוך, אז הוא מפרש מאיפה זה, אבל הלגנוב מחנויות זה כאילו… זה מדהים.
מאיה: זה כאילו מדהים, מדהים, מדהים, מדהים וזה באמת עזר לו.
שי: תמצית המקצוע, את יודעת?
מאיה: מה?
שי: מדהים לראות את תמצית המקצוע בטקסט אחד.
מאיה: נכון! מדהים, כל הרעיון זה לנסות לחזות את הרצח הבא ולהגיע לרוצח, וברגע שהיה לו את הפרופיל הזה לגלן פלוט, הוא אמר, טוב, עם זה הדי-איי, כאילו, התובע המחוזי כבר לא יכול להתכחש לזה, וזה באמת מצליח, וסוף סוף הוא מוציא צו מעצר וצו חיפוש לרוברט הנסן. מה שקורה זה שהצוות בעצם נחלק לשניים. חלק הולכים למאפייה כדי לעצור את רוברט הנסן, וחלק הולכים לעשות חיפוש אצלו בבית. כשהם הולכים לעצור אותו, הם לוקחים אותו למשטרה, וכמובן ישר הוא מכחיש. הם לוחצים עליו, לוחצים עליו, ואז הוא אומר, אוקיי, אוקיי, אוקיי, תקשיבו, אין לי שום קשר לנשים האלה שנעלמו. אבל כל הנשים האלה שהתלוננו, שלקחתי אותן במטוס, ושאנסתי אותן וזה, זה נשים שהן זונות, שפשוט היה לי איתן אקט מיני, ולא רציתי לשלם להן, ובגלל שלא רציתי לשלם, הם החליטו לנקום בי, ובגלל זה, הם מעלילות שאני אנסתי אותן, אבל זה לא נכון. עכשיו, הסיפור הזה של רוברט הנסן היה, תמיד מאוד עזר לו בעבר, אבל עכשיו זה כבר לא עוזר לו, כי היה גם צו חיפוש. ומה שקורה זה שהשוטרים שמגיעים אליו הביתה, מוצאים משהו מטורף, שי. הם מוצאים מאחורי המיטה שלו, מפה. הם מוצאים מפה של השמורה, של נהר קניק.
שי: עם סימונים?
מאיה: 22 איקסים.
שי: וואו.
מאיה: שלושה איקסים היו מוכרים למשטרה. אתה יודע, כי מה זה השלושה איקסים האלה?
שי: הממ.
מאיה: של השני השלדים, והקבר של ה… והגופה. אז כבר המשטרה מבינה שמדובר כאן בקברים, הם נוסעים, הם טסים לנהר קניק, ופשוט חושפים...
שי: וואו.
מאיה: חושפים את הגופות בדיוק לפי האיקסים, ובדיוק כמו שג'ון דאגלס אמר, הם מוצאים שקית עם תכשיטים של הקורבנות. הם מעמתים אותו עם זה, ואז כבר רוברט הנסן מבין שהוא נתפס, והוא מודה. אגב, הוא מודה ברצח של 17 נשים, למרות שהמשטרה בטוחה שהוא רצח 22 נשים, או עשרים… - ראיתי מקור אחרי שדיברו על 24 נשים ומתחילים לתחקר אותו, ושואלים אותו למה הוא עשה את זה. והוא אומר שהוא עשה את זה כי פשוט הוא רצה לנקום בנשים, שפשוט השפילו אותו וצחקו עליו, ועוד כנער...
שי: ביסודי.
מאיה: ביסודי. הזיה והוא גם אומר להם, אבל תקשיבו, כאילו, לא היה לו שום טיפה של, אתה יודע, של איזה שהוא, הוא לא התחרט על שום דבר, הוא גם אמר, אני רצחתי רק נשים רעות. נשים טובות אני לא רוצח. עכשיו, מה זה נשים רעות?
שי: ההתחרטויות שלו זה הנשים הטובות כביכול?
מאיה: לא, הוא לא התחרט בכלל, הוא גם אמר, אני עשיתי משהו כי הגיע להן, הן נשים רעות.
שי: לא, באותה פעם שהוא התחרט, ואמר לה, אני מתחרט, אני רוצה ל…
מאיה: אני לא יודעת.
שי: אוקיי. סליחה שנתקעתי.
מאיה: זה מעניין, לא, זה מעניין. אני לא יודעת למה, על מה זה ישב אצלו.
שי: וצריך להגיד, תוך כדי הוא מנהל חיי משפחה רגילים, כן?
מאיה: חיי משפחה רגילים, אתה יודע למה? בגלל שאשתו היא אישה רגילה. אתה יודע, יש, בפסיכולוגיה יש מושג שנקרא, קומפלקס המדונה והזונה. מה זה התסביך הזה? זה אומר שיש גברים שיש להם את התסביך הזה, הם לוקחים נשים והם מחלקים אותן בעצם לשני סוגים של נשים. או שאת מדונה קדושה, או שאת זונה מושחתת, אוקיי? אין באמצע. והאנשים האלה שיש להם את הקומפלקס הזה, הם בעצם לא מצליחים בכלל, אין להם עוררות מינית לאישה הטובה, אוקיי? יש להם רק לאישה הרעה.
שי: היא לא הייתה בבית? היא לא שמה לב שהוא נעלם? משהו?
מאיה: לא.
שי: אוקיי.
מאיה: לא, שום דבר, היא הייתה בשוק. דרלה הייתה בשוק, וגם הילדים כשהוא נעצר והוא סיפר את כל הסיפור. הוא סיפר שהוא בעצם היה נוהג לאנוס אותן בבית, במרתף, כשהאישה והילדים לא היו בבית, נורא. הוא היה מסיע אותן, מטיס אותן בעצם לנהר קניק, וכשהוא היה מגיע לבקתה שלו, הוא היה אומר להם, תקשיבו, התחרטתי, יש לכם הזדמנות עכשיו לברוח לפני שאני מתחרט. עכשיו, הוא לא באמת התחרט, והם פשוט התחילו לרוץ.
שי: סאדיזם נקי.
מאיה: הוא סאדיסט. פשוט התחילו לרוץ בטירוף לפני שהוא יתחרט, והוא היה לוקח את הרובה ציד ויורה בהם. ממש, הוא היה צד אותן. מה זה יורה בהם? הוא היה צד אותן כמו שצדים זאב.
שי: לכמה הוא נידון?
מאיה: אוקיי. לפני לכמה הוא נידון, הוא נשפט למעשה רק על ארבע קורבנות. אבל למה? בגלל שמדינת אלסקה החליטה לחסוך את כספי הציבור, ולא לעשות 17 משפטים.
שי: הוא בעצם, אז הוצא לו גזר דין מוות על ארבע קורבנות?
מאיה: אז זהו, אז באלסקה אין גזר דין מוות, אבל הוא קיבל, הוא נידון ל-430… 461 שנות מאסר, זאת אומרת, כל חייו בכלא, בלי אפשרות להשתחרר יותר מוקדם. בפועל, באוגוסט 2004, כשהוא בן 75, הוא נפטר בבית סוהר, אה, בבית סוהר.
שי: הממ.
מאיה: מ… גיל, מחלות, לא יודעת וזהו, זה הסיפור שלנו על….
שי: מחריד.
מאיה: מזעזע.
שי: יש לי שאלה, את לא תדעי, אבל אני אשאל. יש לך מושג מה קרה עם שני החברים ששיקרו בשבילו?
מאיה: אין לי מושג, אני לא יודעת.
שי: אוקיי.
מאיה: אגב, מה שכן, שכחתי להגיד שכשעצרו אותו, אז השמועה בעיר התחילה, כאילו, התחילו לדבר על זה שיעצרו אותו, ואז החברים הגיעו למשטרה ואמרו, תקשיבו, אנחנו שיקרנו. אנחנו נתנו לו אליבי, אנחנו לא האמנו, הוא ביקש, הוא חבר. אבל מה עשו להם, אני לא יודעת.
שי: טוב, אבל סגרת לי מעגל, לפחות הם באו להודות.
מאיה: כן, כן, כן. שכחתי לספר את זה.
שי: סיפור מזעזע. ממש.
[מתחילה מוזיקת סיום]
מאיה: סיפור מזעזע.
שי: אם זה היה סרט, לא הייתי מאמין שזה אמיתי.
מאיה: נכון. נהנית?
שי: (מכחכח) סבלתי תוך כדי, אבל זה חלק מההנאה.
[מאיה צוחקת]
שי: את יודעת מה המוסר השכל?
מאיה: לא יודעת, יש תרופה שנקרא רקוטן, תשתמש (צוחקת), כאילו, לפצעי אקנה.
שי: אנחנו רואים את זה ב… א', כן, יופי, מאיה. אבל עכשיו, אנחנו רואים את זה בכל הפרקים. אם מישהו בא אלייך, או הפוך, לא משנה,
מאיה: תברח.
שי: תברחי, no matter, אל תקני את הסיפורים, שלא ישכנע אותך להחזיר לו את הרובה, כלום ושום דבר, פשוט תברחי.
מאיה: לגמרי.
שי: בנימה אופטימית זו.
מאיה: כן. טוב, אז פעם הבאה.
שי: עד הפעם הבאה.
מאיה: עד הפעם הבאה. ביי, שי, תודה.
שי: ביי, מאיה.
מאיה: תודה רבה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments