בסיפור של איילין וורנוס (זונה שרצחה 7 מלקוחותיה) יש משהו מטריד כי לא ברור מי נבזי יותר: איילין או אלו שסבבו אותה (בת הזוג שלה, שוטרים, עורכי דין ואפילו פוליטיקאים) שהפכו את הטרגדיה האישית שלה לסחורה הוליוודית וניצלו את הסיפור שלה לטובת כסף וקולות בקלפי. כ 10% מכלל הרוצחים הסדרתיים הן נשים. הרוצחות הסדרתיות נחשבות ל"רוצחות השקטות": הן משתמשות לרוב ברעל, רוצחות בסביבה סטרילית, נוחה, לא אלימה והן לרוב מכירות את הקורבנות שלהן. תכירו: איילין וורנוס, הרוצחת הסדרתית המוכרת ביותר, לא עונה על אף אחד מהמאפיינים הללו. מאיה ושי בפרק פסיכי על רוצחת שבכל חייה היה רק אומללות, בגידה וניצול.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/05/2022.
[פתיח]: פודקאסט רצח. סדרת פודקאסטים על רוצחים סדרתיים עם מאיה גזית ושי מגל.
שי: היי מאיה.
מאיה: היי שי.
שי: נפגשים עוד פעם.
מאיה: איזה כיף.
שי: מה שלומך?
מאיה: הכל טוב, מה איתך?
שי: מעולה. אז איך את מסכמת את הפרק הקודם, על אד?
מאיה: אני מאוד נהניתי, גם היו אחלה תגובות.
שי: היו תגובות מדהימות.
מאיה: כן, איזה כיף.
שי: ציפית?
מאיה: כן. [צוחקת]
שי: אהה, צנועה. אנחנו אוהבים אותך צנועה. אההה, טוב, אז התגובות באמת היו מדהימות, צריך להגיד גם סיפור חיים מאוד מאוד ייחודי.
מאיה: נכון.
שי: אבל אההה, נראה לי שצריך להדהד את מה שאמרנו גם בפעם הקודמת, כנראה שרוב הסיפורים הם סיפורים מאוד ייחודיים.
מאיה: נכון.
שי: כי את לא קמה בבוקר להיות רוצחת סדרתית על מצע של מי ורדים ודובוני אכפת לי.
מאיה: בדיוק.
שי: מי הפעם?
מאיה: הפעם אנחנו נדבר על איילין וורנוס, אהממ, ראית את הסרט Monster?
שי: מי לא ראה…
מאיה: בדיוק. אז אנחנו נדבר על איילין וורנוס שהיא אולי הרוצחת הסדרתית הנשית הכי מוכרת או הכי מפורסמת.
שי: בואי, אין יותר מידי.
מאיה: אהה, נכון, אין הרבה, אין הרבה. ראיתי באתר של ה-FBI שמדובר על 10%.
שי: אה, כמו בדירקטוריונים. [צוחקים] אני צוחק. צריך להגיד, 10% לעומת 51%, חלקכן באוכלוסייה.
מאיה: נכון.
שי: זה אומר שאין יותר מדי.
מאיה: אהה נכון. אגב, היום יש פחות בכלל רוצחים סדרתיים, בעבר היו הרבה יותר רוצחות סדרתיות ורוצחים סדרתיים, פשוט היום אנחנו תופסים אותם הרבה יותר מהר, לפני שהם הופכים להיות סדרתיים.
שי: אז צריך להגיד שהכל גם מצולם.
מאיה: הכל מצולם…
שי: יותר מודעות.
מאיה: נכון, יש יותר משטרה, יש יותר בדיקות יש, אהה, הטכנולוגיה מאוד התפתחה, הבדיקות הפורנזיות, ה-DNA.
שי: את יודעת שהשמועה אומרת שבבייג'ין, בסין, משך הזמן שלוקח למשטרה לתפוס גנב נע בין 7 ל-8, לא יודע אם זה נכון אבל 7-8 דקות.
מאיה: זה מטורף.
שי: הכל מצולם, לונדון מאוד מצולמת, אחת הערים הכי מצולמות בעולם, ואומרים שגם ישראל לאט לאט עושה את אותו הדבר בדיוק.
מאיה: אז, אההה, מעולה, אז אההה אולי…
שי: אז יהיו לך אההה, פחות סיפורים?
מאיה: לא, אני חושבת שפשוט אנחנו נלך יותר אחורה בזמן. [צוחקת]
שי: להלן ג'ק המרטש.
מאיה: בדיוק [צוחקת] אבל עליו אנחנו לא נעשה פרק.
שי: אההה עליו היו מספיק סרטים. אז איך את רוצה להתחיל?
מאיה: אולי נדבר קצת על המאפיינים של הרוצחות הסדרתיות? אז אההמ, קודם כל, המאפיינים שלהן מאוד דומים למאפיינים של הנשים במגדר, אההה באוכלוסייה, הן מגיעות לרוב ממקצועות, נקרא לזה קצת רכים, מקצועות מסורתיים, הן לרוב אחיות, מטפלות, מורות, כאלה שעוסקות בזנות.
שי: לא, זה פחות מסורתי.
מאיה: [צוחקת] נכון, הן לרוב מכירות את הקורבנות שלהן.
שי: להבדיל מגברים?
מאיה: נכון. גברים פחות בוחרים, 'זתומרת אההה הבחירה היא לגמרי רנדומלית.
שי: יותר אקראית.
מאיה: נכון, יותר אקראית. אצל, נשים הן גם הרבה יותר מתוכננות, זה ממש סוף מעשה במחשבה תחילה, הן מאוד ב-details.
שי: בנאלי להגיד אבל, יותר רגש?
מאיה: אני לא יודעת אם יותר רגש אבל הייתי אומרת את זה דווקא יותר שכל במובן של כאילו הן ממש תופרות את הרצח.
שי: אבל היכרות היא רגש. כשאת מכירה מישהו זה…
מאיה: כן היכרות היא רגש, אגב אתה יודע מה המניע של הנשים לעומת הגברים?
שי: אני מניח שזה או נקמה או כסף.
מאיה: כסף, כסף. נשים, המניע שלהן זה כסף, לעומת גברים שבדרך כלל רוצחים בשביל תשוקה ורצון לשליטה. אבל הנשים הרוצחות הסדרתיות הן יותר מקצועיות מהגברים הרוצחים הסדרתיים במובן הזה שקודם כל לוקח פי 2 יותר זמן לתפוס אותן.
שי: טוב, זה קל אבל זה כי אף אחד לא חושב שאישה יכולה לרצוח סדרתית.
מאיה: נכון אבל גם בגלל שרובן מגיעות אההה מרקע… ממש פועלות מתחת לרדאר, אין להן איזה שהוא רקע פלילי קודם וגם כי לרוב הן משתמשות ברעל, ואז אתה יודע, מאוד קשה להוכיח…
שי: באמת? כמו באגדות?
מאיה: ממש כמו באגדות, ואז מאוד קשה להוכיח שבכלל היה רצח, כי לא תמיד יש את השאריות של הרעל גם בנתיחה לאחר המוות.
שי: הסבר מאוד סטרילי, על פניו.
מאיה: כן, הן לא אוהבות לנקות אחר כך את כל הבלגן, הגברים פשוט רצים ובורחים הן צריכות אחר כך לנקות, אז הסביבה היא מאוד סטרילית.
שי: נימה של זלזול?
מאיה: לא, חלילה. [צוחקת] והן פשוט עובדות בסביבה יותר סטרילית, הן לרוב גם…
שי: הן לא לוקחות את הראש של אמא שלהן ו…
מאיה: לא, כן, כן, כן, לא, כן…
שי: למי שלא הבין אז אחד התחביבים של אד, זה לא תחביב זה, ראש כרות, נגיד זה ככה.
מאיה: נכון. לא, אז זה פחות קורה אצל הרוצחות הסדרתיות, הן יותר משתמשות ברעל, לפעמים זה במעטפת של תרופה אם הן אחיות, אגב דוגמה קלאסית זאת קריסטין גילברט אולי נעשה עליה פרק. היא הייתה אחות שרצחה עשרות מטופלים…
שי: דוקטור קבורקיאן סטייל?
מאיה: משהו כזה, כן.
שי: את יודעת כמה הוא הרג?
מאיה: אני יודעת שמלא.
שי: 130.
מאיה: אה, מהמם. אז היא כנראה גרסה הנשית, היא לא הגיעה ל-100.
שי: פחות יעילה, פחות מקצועית.
מאיה: [צוחקת] נכון. אבל זה קטע, כי כאילו היא רצחה והיו סביבה מלא אנשים, לפחות בסוף כשהיה לה כבר אומץ, ואף אחד לא היה לו מושג שהאחות שנמצאת שם, התרופה שהיא בעצם… התרופה היא בעצם רעל.
שי: אמרת לי בשיחה מקדימה שגם הרבה יותר במקומות עבודה, באמת?
מאיה: כן, שי, הלו…
שי: אמיתי?
מאיה: אמיתי…
שי: אוקיי.
מאיה: מזכירה לך שאני גם אחות אז לא רק שאנחנו עובדים יחד…
שי: אני גם הבוס שלך אז בכלל…
מאיה: נכון [צוחקת] אז כן, אז אלה הרוצחות הסדרתיות, אבל אתה יודע מי לא עונָה למאפיינים האלה של הרוצחות?
שי: ברור.
מאיה: יופי, אז איילין וורנוס. אני חושבת שזה אולי מה שהופך את הפרק שלנו למאוד מעניין ופסיכי כי כל מה שדיברנו, לא חל על איילין, אולי פרט לעובדה שהיא עסקה בזנות אבל שום דבר ממה שאמרנו על סביבות סטריליות ועל היכרות עם הקורבנות לא קורה פה.
שי: טוב, רגע, לפני שאת מתחילה צריך לתת את הדיסקליימר הקבוע שלנו, את גם יורדת לגרפיקה ולמי שקשה עם גרפיקה אז שייקח את זה בחשבון, וגם את לא פסיכולוגית, את מגיל 14-15 אמנם מכירה את המקצוע הזה אבל לא באמת עוסקת בזה, אז צריך להגיד גם את זה.
מאיה: נכון, ואני רוצה גם לציין אם אנחנו כבר בזה, שגם שעכשיו אנחנו נצלול קצת לחיים של איילין, אני אכנס קצת לפרטים שהם לא נעימים, אבל הם מאוד משמעותיים לסיפור כדי להבין בעצם מי זאת איילין ומה הוביל אותה ומה היה המניע, אולי ההסבר, לכל המסע רציחות שלה.
שי: וצריך להגיד עוד משהו, גם אם זה נראה ככה בשלבים מסוימים, אנחנו כמובן לא מצדיקים…
מאיה: ברור.
שי: אבל תמיד אפשר לייצר סימפטיה גם לאנשים במצבים האלה.
מאיה: נכון מאוד.
שי: יאללה, רוצי.
מאיה: אז נתחיל. אז קודם כל אני אומרת אולי ש… אולי את השורה התחתונה - שבחיים של איילין לא היה שום דבר חוץ מבגידה, וניצול, ואומללות, ותכלס עצב מאוד מאוד גדול. הסיפור שלנו קורה במישיגן, לפחות תחילת הסיפור, מחצית החיים שלה במישיגן, לאחר מכן הרציחות כבר היו בפלורידה, והיא נולדה ב-29 בפברואר 1956, כמו שאמרתי במישיגן, למשפחה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ולמשפחה של טינאייג'רים. שי, כשאני אומרת טינאייג'רים אני אשכרה מתכוונת לזה. אמא שלה הייתה בת 14 כשנכנסה להיריון והתחתנה, ואבא שלה היה בן 16, כשהאמא דיאן מגיעה לקראת גיל 15, קית', אחיה הגדול נולד, וכשהיא מגיעה לקראת גיל 16, איילין נולדה. חודשיים לפני הלידה של איילין, האבא נכנס לבית סוהר באשמה של חטיפה ואונס של קטין וכשהיא בת שנתיים הוא מתאבד בכלא.
שי: סך הכל קרקע פורייה.
מאיה: קרקע פורייה להיות אהה, ילדים…
שי: האמת, ש, טקסטבוק, נכון?
מאיה: כן, תמיד יש סיפור רקע…
שי: מזעזע.
מאיה: מזעזע, אבל אתה יודע, כל פעם שאני חושבת על איילין, ואני חושבת על לא מעט רוצחים סדרתיים, אני חושבת שהיא חוותה ילדות באמת… היא חיה חיי גיהנום מגיל מאוד מאוד מאוד צעיר. וגם כל פעם שנדבר על איילין ואנחנו נראה שיש משהו גרוע בחיים שלה, זה סימן שכנראה זה לא, שכנראה גרוע יותר הולך לקרות, וממש ככה, ז'תומרת כבר כשהיא בת 4, מרץ 1960, אמא שלה נוטשת אותה ואת קית' והם פשוט נשארים לבד, היא משאירה אותם אצל הסבא והסבתא, ההורים שלה, והם אחר כך בהמשך מאמצים אותם באופן רשמי. אממה שי, הסבא והסבתא היו אנשים אלכוהוליסטיים, הסבא איש שהיה, היה איש מאוד מאוד מאוד מאוד אלים, שהיה נוהג להכות ולהרביץ לאיילין מגיל אההה, אפס בערך.
שי: וזה במקרה הטוב אני מבין.
מאיה: במקרה הטוב, נכון, כי הוא גם היה מנצל אותה מינית, ואתה יודע מה נורא גרוע? הוא גם היה מזמין חברים שישכבו עם איילין בגיל מאוד צעיר, מה זה שישכבו, שיאנסו אותה בגיל מאוד מאוד צעיר.
שי: זה לפי דיווחים שלה?
מאיה: זה לפי דיווחים שלה וגם של שכנים.
שי: אוי, זה נורא.
מאיה: שהיו, שהיו עדים לזה.
שי: צריך להגיד, שירותי רווחה לא היו אז.
מאיה: לא, איזה שירותי רווחה, והיא, אתה יודע, היא הייתה ילדה נורא נורא נורא מסכנה. היא הייתה ילדה אבודה ותלושה שאף אחד לא נתן לה אהבה וחום, היה לה, בוא, מה זה בית, היה לה קורת גג, היה לה איפה לישון אולי, אבל בעצם אנשים שהתפקיד שלהם, ההורים, הסבא והסבתא, שהתפקיד שלהם זה לעטוף ולהגן ולכוון וללמד, עשו בדיוק ההפך. במקום להגן הם עשו, הם ממש פגעו בה, ובעצם כל מה שהיא הכירה זה רק אלימות
שי: את יודעת שאחרי אקספוזיציה כזאתי, לא משנה כמעט מה תגידי, אני יכול להבין.
מאיה: נכון.
שי: זה נורא להגיד את זה.
מאיה: נכון נכון נכון נכון. וזה כל כך נורא שי, שאתה חושב, היא התחילה, בגלל כל הסיפור הזה, אתה יודע, אם, אתה יודע, שבוע ש… אהה, פעם שעברה דיברנו על איילין, אהה על אד קמפר. קמפר, אפשר להגיד, ממש ליקק דבש לעומת איילין.
שי: כן, חד משמעית.
מאיה: הסיפור…
שי: הוא היה תקוע במרתף ודי הניחו לו לעצמו.
מאיה: נכון. ו… אתה יודע, מה שקורה זה, שאיילין מתחילה להיות ממש פעילה מינית בגיל 9, הזיה. היא עושה מין אוראלי לגברים ולנערים בתמורה לסיגריות, והיא גם מקבלת כינוי גנאי כזה בקרב האנשים שם בעיירה, קוראים לה pig cigarette.
שי: אוי ויי.
מאיה: ובגיל 11 היא כבר ממש מקיימת יחסי מין מלאים בתמורה לכסף, בעיקר לאוכל ולשתייה ולמזון, אבל גם סיגריות וגם אלכוהול, והיו גם כל מיני מקורות שקראתי, שהיה גילוי עריות בינה לבין קית' אחיה, כי אתה יודע, לא היה שם שום מוסר, שום ערכים, כאילו הכל היה פרוץ, מה זה פרוץ? רקוב, ממש. אז אפשר להגיד שכשמדברים על איילין, ממש, החיים ממש הכינו אותה להיות אהה, אתה יודע, רוצחת סדרתית, וכשהיא מגיעה לגיל 14 היא נכנסת להריון…
שי: החיים האכילו אותה בעיקר סבל.
מאיה: נכון, נכון. ולא, ולא לבטוח באף אחד. אההמ, היא נכנסת להריון בגיל 14 והיא נשלחת למוסד לנערות בהריון לא נשואות, והיא נאלצת להיות במוסד הזה עד הלידה, ונולד לה בן. עכשיו אגב, הוא יהיה הילד היחידי שלה, בהמשך לא יהיו לה ילדים, והיא נאלצת למסור את הבן, אולי מזל שהיא נאלצת למסור את הילד הזה לאימוץ, כנראה אחרת, אתה יודע, כנראה העתיד שלו היה מאוד מאוד דומה לאימא שלו, לעתיד של אימא שלו. וכשהיא חוזרת לבית של הסבא והסבתא קורים שני דברים: אחד, הסבתא מתה, משחמת הכבד, והדבר השני, הסבא…
שי: אלכוהוליסטית, בכל זאת.
מאיה: נכון, והסבא מחליט שהפרק הזה בחייו שנקרא איילין נגמר, הוא פשוט מחליט שהוא, הוא פשוט מחליט להעיף אותה מהבית. הוא ממש סוגר את הדלתות והיא נשארת ברחוב, אתה יודע ראיתי איזה שהוא סרט דוקו שצילמו את הבית שאיילין גדלה בו אצל הסבא והסבתא, ורואים בית כזה עלוב, כזה בעיירה במישיגן, וממש בסוף הרחוב יש יער והיער הזה יהפוך להיות הבית שלה. עכשיו, היא בשלב הזה, היא בת 15, אחרי לידה, והיא מקבלת סטטוס חדש בחיים שלה - היא הופכת להיות הומלסית, ולמעשה היא תהיה הומלסית לשארית חייה.
שי: ספוילר, הסבא מת מנסיבות טבעיות?
מאיה: האמת שאני לא יודעת, אני לא יודעת, בטח גם איזה… היה בתור להשתלת כבד [צוחקת] אני לא יודעת. אההמ… וזהו, היא מתחילה לחיות ביער והיא צריכה לשרוד. עכשיו, אין לה כלום בחיים, כמובן אין בית ספר, אין לה משפחה, אין לה אף אחד, והיא מתחילה לעבוד בזנות כבר בגיל 15 פשוט כדי לשרוד. בתמורה לשמיכות, בתמורה לאוכל, בתמורה למזון, לסיגריות.
שי: מצמרר.
מאיה: מצמרר. עכשיו תחשוב, מישיגן, חורף, כאילו, הילדה חיה ביער, זה פשוט נורא. היא גם סיפרה שהייתה תחנת דלק קרובה ליד, שמידי פעם היא הייתה הולכת לשם כדי להתקלח וקצת לשטוף את עצמה, אבל אלה היו החיים שלה. עכשיו, באופן טבעי כשהיא עוסקת בזנות והיא הומלסית ואין לה אף אחד, אז לאט לאט אתה, אתה יודע, היא לאט לאט התחילה לפגוש את החוק. ובעיקר היא התחילה לגנוב, בעיקר כסף, מכל מיני חנויות נוחות באזור, ובפעם הראשונה שהיא נעצרת על ידי המשטרה, זה כשהיא בת 18 והיא כבר לגמרי נערה פרועה. המשטרה עוצרת אותה אחרי שהיא גונבת רכב, והיא גונבת אקדח, והיא כולה שיכורה והיא נוסעת ברכב כשהיא שיכורה והיא יורה באוויר מהאקדח. והמשטרה עוצרת אותה, אבל גם משחררת אותה, אבל לאן היא משחררת אותה? לרחוב, לחיי הרחוב שלה, והיא ממשיכה אתה יודע, לחיות חיי רחוב, שזה בעיקר גונבת צ'קים והונאה, עושה כל מיני פשעים כאלה של הונאה, של גניבות, ובגיל 20, 1976, היא מחליטה, משנה מקום משנה מזל והיא מחליטה לעזוב את מישיגן. היא לוקחת טרמפים ומגיעה לפלורידה. וכשהיא מגיעה לפלורידה היא פוגשת גבר בן 69 שקוראים לו לואיס פל והוא היה נשיא מועדון היאכטות ואתה יודע מה קורה?
שי: לפי איך שאת מציגה את זה…
מאיה: תתפרע.
שי: הם מתאהבים?
מאיה: לא יודעת אם מתאהבים, אבל מתחתנים.
שי: הוא בן?
מאיה: הוא בן 69.
שי: יאכטות.
מאיה: נשיא מועדון היאכטות.
שי: מצא בה מה?
מאיה: אין לי מושג. [צוחקת]
שי: חוץ מהגיל.
מאיה: כן, אין לי מושג אבל שמעתי איזה שהוא פודקאסט שדיברו על זה שבגיל 20 היא הייתה אישה מאוד יפה, גם ראיתי תמונות שלה בגיל 20 היא לא נראית אותה אחת שאנחנו מכירים מהתמונות.
שי: בת 26-27, כן.
מאיה: כן, ו אההמ… אולי זה מה שמשך אותו, אני לא יודעת זה מה שמשך אותו אבל כמובן שהנישואים האלה לא באמת צולחים…
שי: מפתיע.
מאיה: מפתיע, כן, והם מתגרשים אחרי איזושהי תקופה מאוד מאוד קצרה, כי בעצם, בתקופה הזאת איילין נשארה איילין והיא ממשיכה לעבוד בזנות, והיא ממשיכה ללכת לברים ולהשתכר ולהשתתף בכל מיני תגרות ואתה יודע מה השיא, שהוא מוציא נגדה צו הרחקה בגלל שהיא הרביצה לו עם מקל ההליכה שלו.
שי: דווקא אני יכול להבין.
מאיה: לא יודעת, אולי הוא היה איש נחמד. בכל מקרה…
שי: איש נחמד בן 60 לא מתחתן עם בת…
מאיה: הוא בן 69 כן, לא מתחתן עם ילדה, בחורה צעירה בת 20. בכל מקרה, עובר עשור. במהלך העשור הזה איילין עושה, שי, בערך כל פשע אפשרי שאתה יכול לחשוב עליו.
שי: אבל עדיין לא לוקחת חיים.
מאיה: לא לוקחת חיים, לפחות לא מה שאנחנו יודעים, בעיקר פשעים שקשורים לתגרות, היא נעצרת לא פעם על הפרה של סדר ציבורי, היא משתכרת, היא עושה סמים, היא עובדת בזנות, אהה, היא פעם אחת נעצרה כי זרקה כדור ביליארד על ראש של ברמן באיזה שהוא, באיזה שהוא בר, היא פרועה לגמרי, היא גונבת. עכשיו, גונבת כל דבר אפשרי. גונבת רכב, גונבת כסף היא שדדה גם כל מיני חנויות נוחות, היא נכנסה לכלא לשנה וחצי על גניבה של סיגריות ו-35 דולר.
שי: להלן לארה"ב?
מאיה: נכון, נכנסת על זה לשנה וחצי לבית סוהר ובעצם חייה חיי רחוב ומנסה לשרוד את ה… לשרוד את היום יום והשינוי בעצם בסיפור שלנו, המפנה בסיפור קורה כשהיא בת 30 בשנה 1986, ופה בעצם אפשר להגיד שבפעם הראשונה בחיים שלה איילין זוכה בחום, היא זוכה באהבה, זוכה במישהו שאההה, יוצר איתה קשר וזה לא קשר שמבוסס לא על אינטרסים ולא על ניצול, והמישהו הזה זה בעצם מישהי.
שי: שצריך להגיד גם לא באמת מפתיע.
מאיה: נכון, נכון, יכול להיות שפשוט עד עכשיו כל הזמן רק גברים פגעו בה, ו[עם] אישה היא הרגישה אולי יותר נוח ואפשרה, בעצם אפשרה לעצמה את הקשר הזה, והיא פוגשת את טייריה מור, בקיצור טאי, שהייתה חדרנית בבית מלון, היא הייתה בת 26, איילין הייתה אז בת 30 והן מתחילות לפתח, כאילו מתחילות להיות זוג, הן מפתחות קשר רומנטי ובעצם בפעם הראשונה איילין אומרת שיש לה אהבה בחיים.
שי: שכאילו לא תלויה בְּדבר.
מאיה: נכון. ושמישהו שהיא יכולה לסמוך עליו, שהיא לא לבד, אתה יודע, זאב בודד כזה, היא לא לבד מול כל העולם ושיש איתה יחד עם מישהו, אבל אתה יודע, אני מציירת את זה כאילו אידיאל אבל…
שי: זהו, את מציירת את זה כאילו היא בדרך לגאולה.
מאיה: זהו, אבל זה לא בדיוק. הן עדיין היו שתיהן מאוד פרועות, הן המשיכו לעשות סמים ביחד, הם היו משתתפות המון בתגרות והיו משתכרות ביחד, אמרתי כבר משתכרות ביחד, נכון? [צוחקת]
שי: בוני אנד קלייד כזה?
מאיה: בוני וקלייד, אתה יודע, ראיתי איזה שהוא סרט דוקו שאמרו שהן ממש כאילו היו זוג פנטזיונריות שהן בוני וקלייד, והן פעם אחת גם נעצרו בגלל תקיפה של נהג אוטובוס, אבל בסופו של דבר, בסופו של יום, איילין חזרה הביתה. היה לה פעם ראשונה בית וטייריה היוותה עבורה בית, גם אם בבית הזה היא המשיכה לעבוד כזונה, והן המשיכו בעצם להיות פרועות ביחד, אבל היא הרגישה שהיא לא לבד בעולם, ודווקא בתוך הקשר הזה, שלוש שנים אחרי, מתחיל מסע הרציחות. עכשיו, הרצח הראשון היה בדצמבר 1989, הרצח האחרון היה בנובמבר 1990 תחשוב שבעצם במסגרת של פחות משנה, אחד עשר חודשים, איילין רוצחת שבעה גברים.
שי: זה הספק יפה בכל קנה מידה של המקצוע, נכון?
מאיה: זה נראה לי מכובד. עכשיו, היא רוצחת שבעה גברים, אגב יש איזה שהוא, שתי תיאוריות לגבי מי אלו הגברים אלה, יש את התיאוריה או מה שאולי הסיפור המוכר, שהם היו פשוט צרכני זנות שהיא פגשה אותם וירתה בהם אבל יש עוד תיאוריה שראיתי, שבעצם אולי לפני כן אני אגיד שכשאיילין עבדה בזנות, היא עבדה בעצם, היא עבדה ברחוב, ובעצם תפסה טרמפים, והייתה לה תמונה של ילדים שהיו איזה שהם קרובי משפחה והיא הייתה מראה את התמונות האלה לנהגים והייתה אומרת שהם, סתם הייתה מספרת איזה סיפור שאלה הילדים שלה.
שי: שהיא צריכה ללכת לילדים שלה.
מאיה: בדיוק, ובעצם הציעה שירותי מין תמורת כסף כדי כאילו להגיע לילדים, אז יש תיאוריה שאומרת שזה פשוט אנשים שראו אישה במצוקה שמחפשת טרמפ, כמובן שזו תיאוריה שנתמכת על ידי המשפחות של הקורבנות, אבל אתה יודע מה? זה לא משנה, כך או כך היא הרגה שבעה, רצחה שבעה גברים. ובעצם המפתח, אני חושבת, נמצא ברצח הראשון, אולי הוא הרצח הכי מעניין, כי אולי הוא בעצם מסביר…
שי: הוא גם הרצח שהוא הכי debatable בסופו של דבר.
מאיה: נכון, נכון. אז מה קורה שם בדצמבר 1989? אז יש את העובדות, והעובדות הן שאיילין עולה לטרמפ, מי שעוצר לה לטרמפ זה גבר בשם ריצ'רד מלורי, שהיה גבר בן 51 והייתה לו חנות למוצרי חשמל בפלורידה, ומה שחשוב לדעת עליו זה שהוא היה עבריין מין מורשע. הוא ישב במשך חמש שנים בבית סוהר והייתה לו ממש היסטוריה מאוד מאוד ארוכה של עבירות מין, ו…
שי: חסיד אומות עולם הוא לא היה.
מאיה: הוא לא היה.
שי: היא בת שלושים ושלוש?
מאיה: היא בת שלושים ושלוש. ויש את העובדות, אנחנו יודעים שהמשטרה מצאה את הרכב של ריצ'רד מלורי נטוש יומיים לאחר שאיילין עלתה לטרמפ, ועשרה ימים לאחר מכן היא מצאה את הגופה שלו ירויה בצד הדרך כשהוא עירום. עכשיו, יש את מה שאיילין סיפרה, אנחנו לא יודעים מה היה שם בדיוק מן הסתם, רק לפי העדות של איילין, אבל איילין מספרת שכשהיא עלתה לרכב, ריצ'רד מלורי תקף אותה בצורה ברוטאלית. הוא ממש, היא תיארה איך הוא הרביץ לה והיכה אותה, והיא סיפרה שבעצם מגיל חמש עשרה, כשהיא עבדה בזנות, תמיד היא נשאה איתה אקדח כדי להגן על עצמה, ובעצם בפעם הראשונה שהיא הרגישה בסכנת חיים ממשית היה בטרמפ של ריצ'רד מלורי.
שי: אין לזה תימוכין, נכון? חוץ ממנה.
מאיה: לא, רק הסיפור, רק מה, רק הסיפור שלה, ומה שאנחנו יודעים על ריצ'רד מלורי שהוא לא היה, כאילו הוא לא היה חסיד אומות עולם כמו שזאת אומרת.
שי: זאת אומרת, על פניו זה גם הגיוני.
מאיה: נכון. תראה, זונות הן טרף קל לרוצחים סדרתיים כאילו, לצערנו זאת העובדה. גם צריך לזכור שהיא עכשיו בגיל 33, היא עברה לאורך כל החיים שלה, לא יודעת, עשרות, מאות פגיעות מיניות, והיא כנראה באמת הייתה בסכנת חיים והיא הרגישה שזה או החיים שלה או החיים שלו, גם צריך לזכור שבאותה תקופה פעל ה-Green River Killer שרצח 49 זונות.
שי: אולי נגיע אליו גם בהמשך.
מאיה: נכון, אולי נעשה עליו פרק, ובעצם איילין ככה אתה יודע, בקלות יכלה להיות קורבן של איזה שהוא מישהו…
שי: מה, אבל גם צריך להגיד כאילו, אם מסתכלים על זה שנייה במבט מפוכח, זה לא שהיא עשתה את מה שעשתה ואז טלפנה למשטרה ואמרה שהיא הותקפה.
מאיה: נכון.
שי: היא לא עצרה, גם אם זה הטריגר.
מאיה: נכון.
שי: היא רצה איתו.
מאיה: נכון. עכשיו, מה זה רצה איתו, חמישה חודשים לאחר מכן, במאי 1990, היא פשוט יורה שוב. עכשיו, אחרי הרצח הראשון, המשטרה, כמובן אין להם שום מושג בשלב הזה שמדובר ברוצח סדרתי אבל במאי 1950 [כך במקור] היא יורה בגבר בשם דיוויד ספירס, בן 49, וכשהיא יורה בו המשטרה כבר מתחילה להבין שיש כאן איזה שהוא דפוס פעילות דומה, כי בשני המקרים, הרכב, אהה, הם מוצאים רכב נטוש כמה מיילים מהגופה, הם רואים שהגופה עירומה, והם רואים שהגופה ירויה, ומה שהם עוד מגלים, הם מנסים, אהה הם מבינים שכנראה מדובר באותו רוצח, יש לך איזושהי השערה למה?
שי: אהה, הנשק?
מאיה: נכון, בדיוק. ליד הגופה של שני הקורבנות בעצם, היו כדורים שהיו מאותו אקדח, וזה היו כדורים מאקדח בקוטר 0.22 עכשיו, אני לא איזה מבינה גדולה באקדחים אבל מסתבר שזה…
שי: אקדח לארנק.
מאיה: נכון, זה אקדח קטן כזה שהוא נחשב לאקדח קל או…
שי: פחות גברי.
מאיה: אקדח נשי, כן. וכבר בשלב הזה, אחרי רצח חמישי, יש השערה שאומרת אולי הרוצחת שרצחה את הקורבן הראשון והקורבן השני זאת אישה בגלל האקדח, כי זה אקדח שהוא כאילו יותר נשי. אבל, למרות שיש להם פחות או יותר כיוון…
שי: אגב, איפה היא נהגה לירות בהם?
מאיה: בכל, בכל מקום אפשרי.
שי: אוקיי.
מאיה: לא היה…
שי: לא הייתה חתימה.
מאיה: לא הייתה חתימה, אבל פשוט השאירה את הכדורים, כאילו היא לא אספה את הכדורים אחריה והם, פשוט המשטרה מבינה שמדובר באותו רוצח.
שי: אוקיי.
מאיה: במקרה הזה יש כבר השערה אולי רוצחת, לא בטוח, בכל זאת נדיר, אבל מישהו שם כבר זרק את הרעיון בשלב הזה. עכשיו, לא עובר הרבה זמן וחודש אחר כך, יוני 1990, היא רוצחת את הקורבן השלישי שלה, של גבר בשם צ'רלס קרקסון, וחודש לאחר מכן ביוני 1990, היא רוצחת גבר בשם פיטר סימס, שהוא תכנן לעשות נסיעה מפלורידה לניו ג'רסי אבל הוא כנראה מעולם לא הגיע ליעד שלו כי הרכב שלו נמצא נטוש, אגב הגופה שלו מעולם לא נמצאה אבל איילין כן הודתה ברצח והיא לא הסכימה להגיד…
שי: באמת? למה?
מאיה: אני לא יודעת אבל משום, היא לא הסכימה להגיד למשפחה שלו, מאוד ביקשה, היא לא הסכימה להגיד איפה היא השאירה את הגופה, למרות שהיא כן הודתה ברצח שלו, אבל זה היה רצח מאוד מאוד חשוב, כי אחרי שהיא גונבת…
שי: הרביעי? או החמישי?
מאיה: הרביעי.
שי: הרביעי.
מאיה: כן. כי אחרי שהיא גונבת, אהה, אחרי שהיא רוצחת אותו היא גונבת את הרכב שלו, היא אוספת את טירייה והן נקלעות לתאונת דרכים. וכשהן נקלעות לתאונת דרכים המשטרה מגיעה ומתחילה לתחקר, כי היו הרבה עדים לתאונת דרכים, והעדים מספרים על שתי נשים שרכבו ברכב, שנהגו ברכב. והמשטרה יושבת איתם ומרכיבות, הם ממש מרכיבים קלסתרונים, והם מבינים שאלה הנשים שהם מחפשים. עכשיו, שי, אני אראה לך את הקלסתרונים, אולי אפילו אנחנו נפרסם אותם בקבוצת הפייסבוק שלנו.
שי: חייבים.
מאיה: תקשיב, אחד לאחד. כאילו, טירייה, טירייה, איילין, איילין, אוקיי? הן נראות מאוד מאוד דומה לקלסתרונים.
שי: 'זתומרת אחרי הרצח הרביעי, המשטרה הייתה, יכלה לאתר?
מאיה: תאורטית, כן.
שי: אוקיי.
מאיה: כן. עכשיו, מה שעוד עזר להם זה שהם גם בפעם הראשונה מוצאים, או לפחות ככה הם טענו, שבפעם הראשונה הם מצאו טביעת אצבע, שהיום בדיעבד אנחנו יודעים שזו הייתה טביעת אצבע של טירייה ברכב של סימס. אז כאילו תחשוב שבשלב הזה הם מאוד מאוד מתקדמים בחקירה שלהם. כבר יש להם פחות או יותר את הקלסתרונים, הם יודעים שמדובר בנשים, יש להם טביעת אצבע, ויחד עם זאת, איילין מספיקה לרצוח עוד שלושה אנשים. הרצח הבא שלה קורה ביולי 1990 של גבר בשם טרוי בארנס. חודשיים לאחר מכן היא רוצחת גבר בשם דיק המפריס, שזה היה רצח שנורא נורא נורא עצבן את השוטרים כי הוא היה קצין לשעבר בחיל האוויר והוא היה גם שוטר לשעבר וזה הביא להם את ה, כאילו, זה הטריף אותם שהיא רצחה אותו. הטריף הטריף, אבל עדיין חודש אחרי, חודשיים אחר כך היא עדיין רוצחת את הקורבן האחרון, אגב לדעתי הוא היה אחרון פשוט כי היא נתפסה אחר כך, והקורבן האחרון היה ג'וני אנטוניו בנובמבר 1990.
בשלב הזה, אחרי הרצח האחרון, אחד השוטרים התחיל לעלות השערה. הוא אומר רגע, יש לנו קלסתרונים, אנחנו לא באמת אבל מתקדמים, איך ננסה, איך ננסה לתפוס את הרוצחות שלנו? והוא אומר רגע, הרוצחת אנחנו יודעים שהיא גונבת את הרכב. אנחנו גם יודעים שהיא גונבת את החפצים מתוך הרכבים. אולי נתחיל ללכת לכל מיני בתי משכון כי אולי היא מנסה למשכן את החפצים האלה. ובינגו, צדק. עכשיו, אני לא יודעת אם זה עדיין קיים אבל לפחות ב-1990, כשנתת חפץ לבית משכון, היית צריך אההה, אתה נדרש למלא איזשהו טופס, וגם איילין מילאה טופס, אמנם עם שם בדוי, אבל היא נדרשה גם להשאיר טביעות אצבעות, וטביעות אצבעות לא משקרות, ואז המשטרה כבר, זה סגר להם ככה את כל הסיפור כי הם השוו בין טביעות אצבעות שהיו על החפצים לטביעת אצבעות שהייתה על הטופס לטביעת אצבעות שהיה להם במאגר המשטרתי.
שי: אבל הטביעה הייתה של בת זוגה.
מאיה: נכון, של מור. אבל בעיניי זה קצת הזייה כי כאילו, הטביעת אצבעות של איילין היו כאילו, במאגר המשטרתי לפני כן, אבל בסדר. אלה העובדות. ובכל מקרה, ינואר 1991, בדיוק שנה מאז שהתחיל מסע הרציחות היא נעצרת.
שי: איך היא נעצרת?
מאיה: אמממ היא הולכת לאיזשהו, יש איזה שהוא סוכן סמוי שהם עושים עליה מעקב במשך שבועיים או שלושה שבועות ואיזה שהוא סוכן סמוי יוצר איתה קשר בפאב ומשכנע אותה לצאת מהפאב וכשהיא יוצאת מהפאב המשטרה עוצרת אותו, אההה עוצרת אותה. עכשיו אתה זוכר שאמרתי לך שכל פעם שקורה משהו רע לאיילין זה סימן שקורה לה משהו יותר רע?
שי: מה עכשיו?
מאיה: אז דווקא זה שהיא נעצרה זה לא הרע, מה שהיה רע זה שבמקביל אליה נעצרת גם טייריה מור.
שי: שכמובן תבגוד בה.
מאיה: בדיוק. היא ממש בוגדת בה. זתומרת, האישה היחידה בעולם שהיא סמכה, שהיא סמכה עליה, ושבעצם היחידה שנתנה לה הרגשה של ביטחון בעולם, שהיא לא לבד מול כל העולם, בוגדת בה, כי מה שקורה זה שטירייה ידעה על כל הרציחות אבל פשוט לא עשתה עם זה שום דבר.
שי: היא לא אמורה להיות שותפה?
מאיה: היא, כן, אבל מה שקורה זה שהמשטרה מציעה לה פשוט חסינות משפטית והיא הופכת להיות עדת מדינה.
שי: למרות שטביעות האצבע שלה היו שם וכן הלאה.
מאיה: נכון, כי הם רצו שהיא תפליל את איילין. ואז מה שקורה זה שהמשטרה מבקשת ממנה להתקשר לאיילין ומקליטים את השיחה, וטייריה אומרת לה בשיחה 'איילין, המשטרה עצרה אותי, אני בכלל לא אשמה' והיא אומרת 'נכון נכון נכון, את בכלל לא אשמה, אני לוקחת עליי את כל האחריות, אני רצחתי, את לא ידעת שום דבר', והמשטרה מקליטה את זה ומשתמשת בזה, אבל בעצם איילין נורא נורא נפגעה מזה שטייריה, בעצם העידה נגדה במשפט, אבל מה שמאוד מאוד פגע בה זה שהיה שטייריה חברה לשוטרים, שהיו שוטרים מושחתים שניהלו לפחות בתחילת הדרך את החקירה נגד איילין והם ביחד חברו לחברת הפקה הוליוודית וניסו למכור את הזכויות על הסיפור על הרוצחת הסדרתית הראשונה בפלורידה, והיא כאילו, היא נורא נפגעה מזה שניסו על הגב שלה, ניסתה על הגב שלה בעצם לעשות כסף.
שי: מוסר השכל, לא להאמין לאף אחד.
מאיה: לא יודעת.
שי: לא יודע, אני קצת אהה… האמת, אני חייב להגיד לך שבסוף בסוף כשאת חושבת על זה, החיים הכינו אותה לדבר הזה.
מאיה: לגמרי.
שי: אין דרך אחרת להסתכל על זה.
מאיה: נכון, לגמרי. וזהו, ואז יש משפטים, עכשיו אני רק אפתח סוגריים ואני אגיד שבעצם בגלל שהיו שבעה קורבנות היו שבעה משפטים, עבור כל משפט מחליטים אם היא נאשמת או לא והיא מקבלת את העונש. והמשפט הראשון היה על ריצ'רד מלורי, הקורבן הראשון, ושם ההגנה ממש, קודם כל ניסו לטעון לאי שפיות, הם אמרו שיש לאיילין בורדרליין דיסאורדר.
שי: והגנה עצמית אני מניח.
מאיה: בעיקר, בדיוק, דיברו על הגנה עצמית, הם דיברו על הסכנה, הם דיברו על ההיסטוריה של הפגיעות המיניות של ריצ'רד מלורי, הם דיברו על זה שהוא היה טיפוס סוציופת, אבל לא עזר שום דבר והיא נאשמת ברצח שלו והיא מקבלת גזר דין מוות. עכשיו, אחרי שהיא מקבלת גזר דין מוות על ריצ'רד מלורי, המשפט ממשיך להתנהל בעצם עבור הקורבנות האחרים, אני שנייה פותחת סוגריים ואומרת שבגלל שזה מתנהל בפלורידה ובפלורידה יש עונש מוות, אז גם אם היא קיבלה כבר עונש מוות אחד, זה לא שמפסיקים את שאר המשפטים מכיוון שאם יום אחד עונש מוות יתבטל…
שי: או יומר.
מאיה: בדיוק, אז שמול ועדת השחרורים אפשר יהיה לנסות לשנות את העונש. אז מה שקורה זה שאחרי שהיא מקבלת עונש מוות על הרצח של ריצ'רד מלורי, היא פשוט מתהפכת ומשנה את הגרסה שלה. והיא מתחילה להגיד שהיא בכלל לא רצחה בגלל הגנה עצמית, שהיא רצחה בגלל שזה היה קל. כי מה הבעיה לסחוט את ההדק?
שי: זה השלב שבעצם היא רוצה למות.
מאיה: זה השלב שלדעתי היא מבינה שאין לה מה להפסיד. שהיא כבר, אף אחד לא מאמין לה, גם ככה כולם רוצים לעשות כסף על הסיפור שלה, בחוץ, כל פעם שהיא מגיעה לבית המשפט יש מלא עיתונאים כי זה וואו, זה סיפור, על רוצחת סדרתית כאילו זה, יש, יש קרקס תקשורתי סביבה. ובשלב הזה היא ממש ממש ממש מחבלת בהגנה שלה, זאת אומרת, לא רק שהיא אומרת זה היה קל, היא אמרה את זה שי, טריליארד פעמים. רצחתי, כי זה היה קל. גנבתי, כי זה היה קל.
שי: כל זה מעורר סימפטיה.
מאיה: מה זה מעורר סימפטיה? היא גם, אגב היא אומרת, אבל אף אחד לא חיפש אותי. עברו חמישה חודשים אחרי הרצח הראשון, אז הבנתי שזה אפשרי. כאילו מה הבעיה? אז המשכתי. והמשכתי והמשכתי והמשכתי עד שעצרתם אותי. וכפי הנראה אם לא הייתם, אם הם לא היו עוצרים, היא הייתה ממשיכה לרצוח, כי היא רצתה את האוטו שלהם.
שי: ומתי הסיפור הזה מסתיים?
מאיה: הסיפור מסתיים כשהיא מקבלת בעצם 7 עונשי מוות על רצח של כולם…
שי: גזר דין מוות.
מאיה: אהה סליחה, גזר דין מוות, אבל אמרנו כל פעם שקורה לה משהו רע, זה קורה משהו יותר טוב, היא כבר בשלב הזה לגמרי רצתה למות אבל ישבה 10 שנים בתא הנידונים למוות, ולא כל כך מהר מיהרו להוציא אותה להורג. היא בתקופה הזאת היא מאוד רצתה למות היא בעצם אמרה לכל מי שרצה לשמוע ולא רצה לשמוע שהעולם הזה רקוב, שאי אפשר לסמוך על אף אחד, שהיא מחכה כבר להיות בשמיים עם ג'יזס, היא כאילו נורא קראה, ניסתה ככה לקרוא בתנ"ך בתקופה הזאת, היו לה גם כל מיני אפיזודות כאלה של בריחה מהמציאות בתקופה הזאת, היא אמרה שהישיבה בתא הנידונים למוות פוגע בה ברמה הרגשית וברמה הפיזית, היא דיברה באיזשהו שלב, שכל מיני גלי רדיו מנסים להשתלט לה על המוח, היא שלחה מכתב לעיתונות על זה שאסירים מנסים להרעיל אותה, זאת אומרת היא הייתה, היא כבר לא הייתה, היא לא הייתה כל כך מבושלת בזמן הזה. אני חושבת שהיא פשוט נורא נורא נורא רצתה למות.
והבן אדם האחרון שגוזר את הקופון על הסיפור של איילין זה ג'ף בוש, שהיה אז המושל של פלורידה והוא רץ עוד פעם לבחירות להיות מושל. ובאופן פלא, חודש לפני, בול חודש לפני הבחירות, הוא עושה מסיבת עיתונאים ובמסיבת עיתונאים הוא בעצם בשידור חי חותם על הצו להוצאה שלה להורג, וזהו. ואז בשביעי לאוקטובר 2002 איילין יוצאת להורג, אתה יודע מה היו המילים האחרונות שלה?
שי: משהו רומנטי?
מאיה: פחות. היא אמרה I'll be back.
שי: הכי טרמינייטור בעולם.
מאיה: כן. [צוחקת]
שי: בעצם ג'ף בוש הוא זה שהוציא אותה להורג?
מאיה: הוא האחרון שגוזר את הקופון בשביל קולות בקלפי וכן והיא יצאה להורג באוקטובר, הייתה בעצם האישה הראשונה בפלורידה שהוצאה להורג והעשירית בארצות הברית.
שי: כאישה.
מאיה: כאישה.
שי: זה סיפור שמתחיל נורא ומסתיים נורא.
מאיה: זה סיפור שכאילו היה ידוע, הסוף ידוע מראש לדעתי. כאילו, בין כבר שאתה יודע, שהיא נולדה לאמא שהתחתנה בגיל 14 ובהיריון, ואבא שאנס קטין, בגיל 16.
שי: וסבא.
מאיה: כן, כאילו מראש, כל הסיפור הזה הוא טעות אחת מראש.
שי: כואב הלב.
מאיה: נכון.
שי: האמת, שכמו אצל כולם צריך להגיד, בלי להיות, בלי יותר מידי סימפטיה, אבל כואב הלב.
מאיה: נכון.
שי: מי בפעם הבאה?
מאיה: או! בפעם הבאה אנחנו הולכים לדבר על ישראל קיז. שמעת עליו?
שי: כן והעיניים שלך אומרות שזה יהיה מעניין.
מאיה: יאו, זה הולך להיות מטורף. קודם כל זה סיפור ממש של ימים אלה, 'זתומרת מה זה ימים אלה?
שי: יחסית עדכני.
מאיה: כן, יחסית עדכני. הוא נתפס לפני 10 שנים. אף אחד לא היה מושג, ל-FBI, למשטרה באלסקה, לאף אחד לא היה מושג שהם בכלל צריכים לחפש רוצח סדרתי, נתפס בגלל טעות קטנה של עבירת, זה לא בדיוק אבל נדבר על זה, סוג של עבירת תנועה וזה פתח חתיכת תיבת פנדורה.
שי: מחכה.
מאיה: גם אני.
שי: עד הפעם הבאה.
מאיה: יאללה ביי.
שי: ביי ביי.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments