top of page

פודקאסט רצח - תכירו: ישראל קיז (פרק 3)

הסיפור של ישראל קיז, אחד הפושעים המתוחכמים והמאורגנים ביותר בתולדות ארה"ב, הוא סיפור עכשווי. השם שלו לא היה ידוע למשטרה או ל FBI עד לפני 10 שנים כשנתפס במקרה.

ישראל קיז הוא גם הרוצח הסדרתי היחידי שהודה במהלך החקירה שלו ברצח של כמות לא ידועה של אנשים ותכלס, מעולם לא הורשע.

מאיה ושי בפרק מותח על הרוצח שהסיפור שלו הוא כל מה שלא ילמדו אתכם בתחום הפרופילאות הפלילית, כי הוא פשוט הוא לא עונה על שום תיאוריה או מודל.

 

[פתיח] פודקאסט רצח - סדרת פודקאסטים על רוצחים סדרתיים עם מאיה גזית ושי מגל 

שי מגל: היי מאיה.

מאיה גזית: אהלן.

שי: מה שלומך? 

מאיה: בסדר, מה קורה?

שי: בסדר. נפגשים פעם שלישית.

מאיה: איזה כיף!

שי: מדהים אה? 

מאיה: ממש, ממש, ממש כיף. 

שי: איך הפידבקים? אני מרים לך, מרים לך. 

מאיה: הפידבקים מאוד טובים, אתה יודע, אבל מה אמרו לנו… 

שי: שאני צריך לדבר לאט, אני צריך לדבר לאט, אני מדבר יותר לאט, אם את רואה שאני מדבר מהר מדי…

מאיה: אני אגרד באף או משהו כזה. 

שי: יאללה סגור.

מאיה: בסדר גמור. מה שעוד אנחנו צריכים להגיד אולי זה להזכיר בעצם שאנחנו מוצאים פרק פעם בשבועיים.

שי: נכון.

מאיה: כל פעם שואלים אותנו מתי הפרק הבא, 

שי: אז הנה הפרק הגיע, ואנחנו נעשה את זה כל שבועיים, יכול להיות שבהמשך נשנה אבל כרגע זו התדירות.

מאיה: בדיוק. טוב היום אנחנו נדבר על ישראל קיז.

שי: האגדה. צריך להגיד אגדה יחסית צעירה, כי מדובר על לפני עשור.

מאיה: כן בדיוק, הוא נתפס רק לפני עשר שנים שזה כאילו די מפחיד לחשוב שבימינו פועל רוצח סדרתי.

שי: כן זה לא תמיד רואים את זה בפילם נואר כזה שחור לבן של שנות השישים 

מאיה: נכון אז זה לא סיפור משנות החמישים או משנות השישים, הוא נתפס לפני עשר שנים, שי, הוא נתפס גם במקרה, זאת אומרת, ה-FBI והמשטרה בכלל לא ידעו שהם צריכים לחפש רוצח סדרתי… די מפחיד.

שי: כן, למרות שצריך להגיד שבפרק הראשון כשדיברת על עד אז אד תפס את עצמו, אז אני לא יודע מה יותר מפחיד…

מאיה: נכון אבל הוא היה די היחידי שהסגיר את עצמו.

שי: נכון. 

מאיה: וגם אתה יודע כל הסיפור של ישראל קיז הוא בכלל לא עונה על שום מודל או שום תיאוריה של התחום הפרופילאות הפלילית, וזה ממש מפחיד כי כל הרעיון של התחום של הפרופילאות הפלילית זה לנסות לחזות את הרצח הבא, ממש ממש ממש לא קרה פה, וגם בכל הסיפור שלו יש עדיין המון שאלות פתוחות, גם לגבי הקורבנות, גם לגבי מה בדיוק הוא עשה, יותר באמת המון דברים שאנחנו לא יודעים, ובאמת מהסיבה הזאת החלטתי היום לספר לך ולמאזינים שלנו את הפרק קצת בזווית אחרת, ולהתחיל דווקא מהכיוון של הקורבן האחרון.

שי: יאללה רוצה.

מאיה: אז הסיפור שלנו כמו שאמרתי, מתחיל לפני עשר שנים באלסקה בראשון לפברואר 2012. כשבחור צעיר נוסע לאסוף את חברה שלו מהעבודה, לחברה שלו קוראים סמנת'ה קוניג, בת 18 ועובדת כבריסטה בעגלת קפה. מכיר את העגלות קפה האלה?

שי: יש גם באלסקה מסתבר.

מאיה: מסתבר לא רק בשרון. והוא מגיע לעגלת הקפה השעה ככה שמונה בערב וכשהוא מגיע הוא רואה שהיא לא נמצאת בעגלת הקפה, האורות כבויים, היא לא נמצאת, וככה הוא מנסה להבין איך בדיוק היא חזרה הביתה כי הם קבעו שהוא יבוא לאסוף אותה מהעבודה, ובעודו חושב איך היא הגיעה הביתה, הוא מקבל ממנה הודעת וואטסאפ, ובהודעת וואטסאפ היא כותבת לו שהיא החליטה לנסוע לבקר חברים, שהיא לא תחזור בקרוב ושהוא יודיע לאבא שלה. 

עכשיו משהו היה נשמע לו מוזר, אמנם הם לא יצאו הרבה זמן אבל הוא כבר קלט את מי זאת סמנת'ה, והבין שזה לא הגיוני שהיא תשלח לו כזאת הודעה, אז הוא מחליט להרים טלפון לאבא שלה והוא מספר את הסיפור ואבא שלה ישר מבין משהו כאן לא הגיוני זה התנהגות שלא מתאימה לבת שלי ושניהם ביחד מחליטים עוד באותו ערב לפנות למשטרה. כשהם פונים למשטרה, המשטרה לא מבזבזת זמן ואומרת טוב בואו נבדוק נתחיל לחקור, והם מתקשרים לבוס של סמנת'ה, לבעל עגלת הקפה. והוא אומר לו תגיד אתה ראית את סמנת'ה? היא אמרה היום משהו? ראית איזה שהוא משהו מוזר?

והוא אומר להם תקשיבו, לא הייתי היום בכלל בעבודה, לא יודע אבל יש מצלמות אבטחה בעגלת קפה אז קחו את המצלמות, תראוו את הסרטונים ותראו מה קורה שם. ואז שי, כשהאבא של סמנת'ה והחבר שלה והשוטרים צופים בסרטון הם כולם מזדעזעים, אני גם נראה לי שנראה נעביר את הסרטון לקבוצת הפייסבוק שלנו, 

שי: את חייבת.

מאיה: כן, אבל אנחנו נתאר מה קורה שם בסרטון מה שקורה זה שרואים את סמנת'ה, ממש ככה לקראת שעת סגירה של העגלת קפה היא מסודרת את עגלת הקפה, ואז מגיע לקוח אחרון. עכשיו אי אפשר לזהות מי הלקוח כי הוא חובש מעין מסכת סקי כזאת, מזכירה לך אלסקה, פברואר, לא משהו כזה אתה יודע מוזר, והוא מבקש מן הקפה היא פונה אל המכונה היא מכינה לו את הקפה, מגישה לו את הקפה, ואז ישר רואים אותה נבהלת נורא, מרימה את הידיים באוויר והולכת לאחור לאחר מכן רואים אותה הולכת עד סוף עגלת הקפה מכבה את האורות חוזרת פותחת את הקופה מוציאה את כל הכסף שהיה בקופה ונותנת ללקוח המסתורי הזה, לשודד בעצם שהגיע לעגלת הקפה. 

עכשיו אין סאונד בסרטון, אבל מבינים שהם, מתנהל איזשהו שיח בינה לבינו, ובאיזשהו שלב רואים אותה שהידיים שלה עדיין באוויר, הולכת לאחור מתיישבת על הרצפה של עגלת הקפה, ולאחר כמה דקות רואים ממש את הלקוח המסתורי הזה זוחל דרך החלון של עגלת הקפה, ופשוט חוטף אותה. 

עכשיו, כולם רואים את זה, כולם בשוק. המשטרה מנסה לברר עם אבא שלה סמנת'ה ועם החבר שלה אם הם מכירים את הדמות הזאת, הם שואלים את הבוס אתה ראית פעם את הבן אדם הזה… 

שי: רגע צריך להגיד הקניון בשלב הזה ריק? יש אנשים שעוברים? 

מאיה: לא, אין אף אחד זה נמצא במין מרכז כזה די מרוחק.

שי: מה שאתה מדמיין בעצם.

מאיה: נכון אגב, הייתה גם מצלמה מחוץ לעגלת הקפה, אבל היא לא צילמה בכיוון… זה תמיד ככה בסיפורים האלה. אז בעצם סמנת'ה והחוטף שלה נעלמים, ואף אחד לא יודע לאן הם הולכים.

שי: בשלב הזה יודעים אם היא חיה?

מאיה: לא, לא יודעים כלום, יודעים פשוט שמישהו חטף אותה, ואז המשטרה באלסקה מחליטים פשוט כבר מהר מאוד לערב את ה-FBI וכשה-FBI מגיעים הם מתחילים לחקור. הם מתחקרים את הבוס שלה, מתחקרים את החבר שלה, ואת החברים ואת המשפחה, והם חופרים לה בפייסבוק ובכל הרשתות החברתיות כדי לראות.

שי: צריך להגיד שנייה נעצור, 2012 יש כבר טכנולוגיה, יש כבר רוצים סדרתיים, אנחנו בעצם נמצאים בראש שאמור להיות מנוהל. 

מאיה: נכון מאוד ויש גם טכנולוגיה, ואתה יודע הם משתמשים במה שיש להם, ועדיין לאף אחד אין מושג מי זה הדמות המסתורית הזאת, אף אחד לא איים עליה, כאילו לא יודעים מה קורה לה. 

ועוברים שבועיים וחצי שלא קורה כלום, זאת אומרת אין סימן חיים לא מסמנת'ה, לא מהחוטף שלה עד שפתאום החבר שלה מקבל שוב הודעת וואטסאפ. לא אמרתי מקודם, אבל כשהוא קיבל את הודעת הוואטסאפ הראשונה הוא כמובן ניסה לחייג אליה, וניסה לשלוח הודעות אבל הטלפון היה סגור, ושבועיים וחצי אחרי הוא מקבל שוב הודעה וכתוב בה הודעה שהוא צריך להגיע לאיזשהו חניון במרכז מסחרי כזה בעיר, שמחכה לו משהו ליד לוח המודעות.

שי: קריפי.

מאיה: קריפי. הוא מראה את זה ל-FBI ולשוטרים שהם כולם אומרים לו כמובן אתה חייב ללכת לשם כדי לראות מה מחכה, והוא הולך לשם בליווי של משטרה, ליווי סמוי, ושהוא מגיע לשם הוא מוצא תיק קטן ובתוך התיק יש שני דברים, אחד, יש תמונה של סמנת'ה, אני אעביר לך עכשיו אולי בוואטסאפ את התמונה כדי שתוכל לראות, אז אתה רואה, היא קצת נראית ככה מבוהלת אבל כמו שאתה רואה בתמונה בעצם היא מצולמת עם העיתון מאותו יום.

שי: תמונה כאילו עם רקע לא ברור אבל אוקיי.

מאיה: נכון, אבל רואים שהיא מחזיקה את העיתון מאותו יום, אז כאילו, אתה יודע כולם נורא שמחים, אומרים איזה מזל היא עדיין בחיים וזה סימן טוב, אבל הדבר השני שהיה שם זה היה דרישה לכופר, והחוטף ביקש שיפקידו 30 אלף דולר לחשבון בנק של סמנת'ה. 

כמובן גורמי החוק מתייעצים ובסופו של דבר אומרים לאבא בוא נעשה את זה, נפקיד בחשבון הבנק שלה הכסף, האבא מגייס את הקהילה ותוך 24 שעות מפקידים 30 אלף דולר בחשבון הבנק של סמנת'ה, אבל, לא לפני ש-FBI מסכם עם הבנק ששם סמנת'ה ניהלה את החשבון שלה, שברגע שתהיה משיכה הם ישר מודיעים ל-FBI.

שי: טוב היום זה היה בביטקוין אז זה היה יותר קשה לאתר, אבל נראה לי שהזה היה דווקא הגיוני.

מאיה: היה נראה הגיוני ועדיין היה כאן חור. 

שי: ומבחינתם זה אירוע חטיפה.

מאיה: מבחינתם זה לגמרי אירוע חטיפה, ומבינים שיש עדיין סיכוי להציל אותה, בהנחה והם ייתנו את הכסף.

שי: היא באמת נראית קצת מפחדת בתמונה. 

מאיה: היא נראית מאוד מפחדת בתמונה, צודק, אנחנו שוב, נעלה אותה לקבוצת הפייסבוק שלנו.

עובר שבוע לא קורה כלום אף אחד לא מושך את הכסף אין סימן חיים מסמנת'ה אין סימן חיים מהחוטף, עד שפתאום אחרי שבוע יש שלוש משיכות מהעיר באלסקה של 5000 דולר. כמובן ברגע שזה קורה הבנק מודיע ל-FBI, וה-FBI שולחים לשם שוטרים. אממה… 

שי: נראה לי איחרו קצת המועד.

מאיה: בדיוק, יש חור בתוכנית, כי אמנם הבנק הודיע ברגע שהייתה משיכה, אבל עדיין לוקח… 

שי: לא הבנתי מה הם חשבו, יש מאות כספומטים, אני מניח, בעיר, לא ברור אז היה כאילו… זה מדהים שבכל פעם שאת מספרת סיפורים האלה, גורמי אכיפת החוק יוצאים, נקרא לזה בעדינות, לא יושבים על עצמו.

מאיה: נכון מאוד, נכון מאוד . גם ב-2012 ועכשיו הם מבינים, אז אומרים רגע אז מה נעשה מה נשים עכשיו שוטר ליד כל כספומט, עכשיו נגדיל את כמות כוח אדם… כאילו זה הם ממש לא ידעו מה הם עושים. ובעודם מנסים לראות איך הם פותרים את הצרה שהם בעצמם הכניסו את עצמם לשם, יש עוד משיכה, אממה, לא מאותו כספומט אפילו לא מאותה עיר ושי, אפילו לא אלסקה. המשיכה הבאה הייתה מאריזונה, מחשבון הבנק שלה מחשבון הבנק של סמנת'ה של מישהו שמשתמש בכרטיס אשראי שלה ויודע את הקוד הסודי שלה, ולמחרת היום יש שוב משיכה אבל הפעם מניו מקסיקו, ואחרי יומיים שוב משיכה אבל הפעם מטקסס מהצד המזרחי של המדינה, ועוד באותו ערב מצד המערבי.

עכשיו ה-FBI נטרפים, אתה יכול לתאר לעצמך, כאילו, מה הם יעשו, נשים עכשיו שוטר ליד כל כספומט בכל עיר בכל מדינה בכל ארה"ב כאילו אין כאן הגיון.

שי: הלכה התוכנית?

מאיה: סליחה מה?

שי: הלכה התוכנית?

מאיה: הלכה התוכנית? כן הם כאילו הם אבודים. ואז הם אומרים אוקיי, רגע, אמרנו 2012, יש עדיין מצלמות אבטחה גם בכל מכספומט, והם פשוט צפו שוב ושוב ושוב ושוב במצלמות של מכספומטים, ובכל אחד מהסרטונים האלה ראו את אותה דמות עם המסכת סקי הזאתי מושכת את הכסף, אבל מה אם עוד שמו לב? שברקע של כל הסרטונים האלה ראו אותה מכונית פורד פוקוס לבנה ברקע. והם אומרים אוקיי, זה כנראה הקצה חוט שחיכינו לו, והם אומרים טוב, מה שצריך עכשיו זה רק מזל, והם מודיעים בקשר המשטרתי בטקסס שיש מכונית פורד פוקוס לבנה חשודה, והם נותנים גם את מספר הרישוי של המכונית. ומתמזל המזל, שי, כי יש איזשהו שוטר סיור שממש ששומע בקשר המשטרתי, ובמקרה, לא תאמין, לידו, כמו בסרטים, אותה מכונית פורד פוקוס לבנה עומדת.

שי: מה הסיכוי?

מאיה: ממש. ואז השוטר קולט שזו אותה מכונית, והוא אומר אוקיי, אני אעקוב אחרי המכונית הזאתי, אני אחכה שהוא יעשה איזה שהוא משהו מטופש או איזושהי עבירת תנועה, והמזל משחק שוב, שוב… מזל, והבן אדם עושה עבירה תנועה. אז הוא עוצר את הרכב ומבקש ממנו רישיון נהיגה, וכשהוא רואה שזה ראשון נהיגה ממדינת אלסקה… כולם מבינים?

שי: ג'קפוט.

מאיה: בדיוק. שזה היה איש ואיש הזה היה ישראל קיז. ועכשיו, אני עושה שנייה פאוזה ואני רוצה לספר לך קצת על ישראל קיז. סבבה?

שי: יאללה.

מאיה: ישראל קיז נולד בשביעי ינואר 1978. הוא נולד ביוטה בארצות הברית, הוא נולד למשפחה שהייתה פעילה בכנסייה המורמונית והיו להם עשרה ילדים, הוא היה הילד השני, ואף אחד מהילדים לא הלך לא לגן ולא לבית ספר, כי ההורים מאוד האמינו בהום סקולינג.

כשהוא בן חמש, המשפחה עוזבת את יוטה ועוברת לגור בוושינגטון. כשהם עוברים לגור במדינת וושינגטון, הם עוברים לגור בחדר קטן, בדירת חדר, עכשיו תחשוב, עשרה ילדים, הם שתים עשרה נפשות, הם גרים מאוד מאוד בצפיפות, וזו דירה שאין בה חשמל ואין בה מים, אגב, לא רק מסיבות כלכליות אלא גם מסיבה אידיאולוגית, והם מחליטים לעזוב גם את הכנסייה המורמונית, והמשפחה מצטרפת לכנסייה במחוז סטיבנס, שזה המחוז ששם הם היו בוושינגטון, שהייתה ידועה בדעות הגזעניות ואנטישמיות שלה, והם חיים בשכנות למשפחה אחרת שנקראת משפחת קיהו. 

משפחת קיהו יש להם שני ילדים צ'אבי וצ'ין, שהם היו הבאדיז של ישראל קיז כילד. הם שלושתם הסתובבו המון בילדות, אממה, האחים למשפחת קיהו היו ילדים מופרעים, אנטישמים וגזענים, שאחר כך בהמשך גדלו להיות רוצחים, אחד מהם גם הוצא להורג באיזשהו שלב, עכשיו, אנחנו לא יודעים בדיוק מה הייתה השפעה שלהם על ישראל קיז בילדות, אבל אנחנו יודעים שהוא בילה איתם לא מעט. 

בהמשך שישראל קיז קצת גדל, הוא מגלה כל מיני סימנים של פסיכופת, מה הדבר הראשון שפסיכופת עושה כנער, וזה סימן?

שי: חתול כמובן.

מאיה: יפה מאוד.

שי: הצלחתי?

מאיה: כן נהדר. הוא מתעלל בכלבים וחתולים.

שי: נורא.

מאיה: והוא גם פעם אחת פורץ לבית של שכנים וגונב אקדח. לאחר מכן כשהוא קצת בגר היה לו מין פלירטוט כזה עם כת השטן, אבל הרומן הזה עם כת השטן לא נמשך הרבה זמן כי המשפחה אותו מחליטה לעזוב את מקום המגורים, והם עוזבים את וושינגטון, והם עוברים לגור במיין, ליד קהילת האמיש, ושם גם המשפחה לאט לאט מתחילה לאמץ את המנהגים של קהילת האמיש.

שי: ספרתי בינתיים שלוש דתות, או זרמים?

מאיה: נכון, נכון. וגם ישראל קיז ספר שלוש. כי בעצם בגיל 18 הוא מחליט שהוא עוזב לגמרי את הדת, והוא ממש מכריז על עצמו כאתאיסט, וכשהוא בן 20 הוא מתגייס לצבא.

שי: רגע לפני גיל 20, צריך להגיד מאיה, אני מקשיב לך, ואני מקשיב לך בקשב, יש דבר אחד שאת לא אומרת, אני לא רואה התעללות מההורים, אני לא רואה...

מאיה: זה נכון.

שי: זה כאילו ילדות ביחס לסיטואציה נורמלית?

מאיה: יחסית נורמלית. עכשיו תחשוב, היו לו תשעה אחים, הם כולם גדלו באותם תנאים, כולם גרו בדירת צפופה, אף אחד לא הפך להיות רוצח סדרתי. בסך הכול חיים שגרתיים, כאילו, אתה יודע, אנחנו סיפרנו סיפורים מזעזעים בפרקים הקודמים, לא קורה פה.

שי: מדהים. האמת מאוד מפתיע.

מאיה: מפתיע, מפחיד מאוד גם.

שי: ומאוד לא שטנץ.

מאיה: נכון.

שי: אוקיי, אז הוא בן 20?

מאיה: הוא בן 20, הוא מתגייס לצבא. אגב, הרבה רוצחים סדרתיים באיזשהו שלב בחיים שלהם שירתו בצבא, וגם זה קורה...

שי: כמובן שלא כל מי שמשרת בצבא רוצח סדרתי. 

מאיה: ברור. 

שי: לא, כי עשית את זה קצת...

מאיה: לא, לא, חלילה, שמעתי להגיד שכל רוצח… שיש הרבה רוצחים סדרתיים שהיו בצבא, והוא גם התגייס לצבא, הוא שירד בצבא...

שי: יש גם הרבה מנכ"לים פסיכופטיים, רק שתדעי.

מאיה: אני יודעת. כן. הוא משרת שלוש שנים בצבא, הוא משרת בוושינגטון ובטקסס, אפילו במצרים, הייתה לו איזושהי תקופה שהוא שירת שם. וכשהוא היה בצבא, החיילים ששירתו אותו אמרו שהוא בסך הכול חייל טוב. תיארו אותו כבן אדם שקט...

שי: הוא היה לוחם?

מאיה: לא יודעת.

שי: אוקיי.

מאיה: אוקיי. אני יודעת רק שהוא שירת במצרים איזושהי תקופה, אני לא יודעת בדיוק באיזה תפקיד.

אבל תיארו אותו כבן אדם שקט שפחות העדיף להיות עם החבר'ה, אבל בסך הכול בן אדם מאוד נחמד, וכאילו, לא היה שום דבר רע להגיד עליו.

הוא משתחרר ב-2001, הוא מכיר בת זוג, נולדה להם ילדה, והוא הופך להיות, שי, האבא האידיאלי. כזה שבעבודה תמיד משוויץ בבת שלו ומראה את התמונות של הבת שלו. וב-2007 הוא נפרד מהבת זוג שלו, הוא מקבל משמורת מלאה על הבת שלו, והוא והבת שלו עוברים לאלסקה, ושם הוא מכיר בת זוג חדשה, הם עוברים לגור ביחד, והוא מקים עסק לשיפוצים. הוא הופך להיות קבלן שיפוצים, הוא עושה כל מיני עבודות קונסטרוקציה, והעסק שלו סופר מצליח, באתר אינטרנט יש מלא לקוחות מרוצים שממליצים על השירות האדיב, המקצועי שלו.

ובעצם עד הרגע שהוא נתפס על ידי השוטר הסיור בטקסס, אין לו בכלל, אין לו שום רישום פלילי.

שי: לא היה שום טרייל (עקיבה) עד הרגע הזה?

מאיה: נאדה.

שי: מדהים. וואו, באמת שונה.

מאיה: כן. ואז אני חוזרת לסיפור שלנו, כי הוא נעצר עכשיו על ידי השוטר.

שי: על גופה אחת? או, סליחה, 

מאיה: אפילו לא יודעים כאילו מה קורה. והשוטר כן אבל עושה חיפוש אצלו ברכב, והוא מוצא את הטלפון הנייד של סמנת'ה ואת כרטיס האשראי.

עכשיו, אי אפשר עדיין לעצור אותו בגלל חטיפה, כי אין עדיין שום הוכחה, אז בכלל עוצרים אותו בגלל הונאה כספית, כי הוא השתמש בכרטיס אשראי שהוא לא שלו. וברגע שעוצרים אותו, FBI קודם כל רוצים לדעת איפה סמנת'ה, הוא לא משתף פעולה, אבל יש דבר אחד ראשון ש-FBI ישר לומדים עליו. אתה יודע מה הם לומדים עליו?

שי: לא.

מאיה: שמדובר באחלה בן אדם. שמדובר בן אדם מאוד נחמד. ממש טייפ השכן ממול, כזה אחד שאתה כיף לשבת איתו לבירה בערב, או לשתות איתו קפה בבוקר, וכזה אבא שרואים אותו בגינה הציבורית, ממש טייפ של השכן ממול. אממה, הוא לא בדיוק היה הטייפ של השכן ממול. מה הוא כן היה? הוא החזיק פרסונה כזאת. מה הכוונה? הוא ממש חי חיים כפולים.

היה לו את הפרסונה של האבא המסור ובעל העסק, האיש שנמצא בזוגיות מהממת, ושהוא מאוד מוכר בקהילה, וכולם מאוד מאוד אוהבים אותו. אבל מצד שני, הוא גם היה רוצח אנשים.

שי: שגם זה מאוד שונה משני הפרקים הקודמים שלנו, שבמסגרתם הייתה דמות אחת, לטוב ולרע. זאת אומרת, לו היו חיים כפולים.

מאיה: נכון, וכאן ממש ממש יש חיים כפולים. ואגב, הוא היה הראשון שיודע בזה, הוא אמר את זה ל-FBI, ישר שעצרו אותו - אף אחד בחיים שלי לא יאמין מי אני, אף אחד לא באמת מכיר אותי, אם אתם תספרו מה שאני עשיתי, אף אחד בכלל לא יאמין לכם.

שי: הוא כבר מספר להם מה הוא עושה?

מאיה: אז זהו, הם מבקשים לדעת, קודם כל הם רוצים לדעת מה קורה עם סמנת'ה. ואז הוא אומר להם, תקשיבו, אין לך מה לחפש את סמנת'ה, היא מתה, אני בעצם רצחתי אותה ביום שחטפתי אותה.

שי: עכשיו, איך זה מסתדר?

מאיה: בדיוק, זה כאילו איך זה מסתדר? הרי ראינו תמונה שלה, נכון? כאילו, שבועיים וחצי אחרי. והוא מספר את הסיפור של החטיפה של סמנת'ה, ועכשיו אני אספר לך את הסיפור מהצד של ישראל קיז.

הוא מספר שכמה ימים לפני הראשון לפברואר, הוא החליט שהוא רוצה לרצוח מישהו שעובד בעגלת קפה. מעניין אם יש לנו...

שי: בעגלת קפה.

מאיה: כן, מעניין אם יש לנו מאזינים שעובדים בעגלת קפה. כן, למה בעגלת קפה? יש לך איזושהי השערה?

שי: אין לי שמץ של מושג.

מאיה: כי ככה, קודם כל… קודם כל בעגלת קפה בדרך כלל יש עובד אחד, ולא מספר עובדים, ודבר שני, בדרך כלל עגלות קפה לא נמצאות ממש בסנטר של המרכזים, אלא נמצאים באיזה… לא יודעת אם יש שם מושבים באלסקה, לא הייתי, אבל לא נמצאים ממש ממש במרכז.

אז הוא עשה סקר. הוא ממש עבר בין כל עגלות הקפה בכל האזור, והוא בחר את עגלת הקפה ששם סמנת'ה עבדה. לא בגלל שסמנת'ה עבדה שם, הוא לא הכיר אותה, לא היה אכפת לו בכלל מי עובד שם, אלא פשוט בגלל ששעת הסגירה של עגלת הקפה שם הייתה הכי מאוחרת.

והוא סיפר שהוא הגיע, הייתה שם סמנת'ה, הוא הזמין קפה, וכשהגישה לו את הקפה, הוא איים עליה עם אקדח, היא נורא נבהלה, הרימה את הידיים, הוא ביקש את הכסף, כל הדברים האלה, השוטרים ידעו כי הם ראו את זה במצלמת האבטחה.

אבל מה הם לא ידעו, ועכשיו זה סיפור מטורף. הם לא ידעו שכשהוא חטף אותה והוציא אותה מתוך עגלת הקפה, הוא אמר לה, איפה האוטו שלך? כי הוא תכנן לחטוף אותה עם הרכב שלה, והיא אמרה לו, אבל אין לי רכב, החבר שלי היה צריך לבוא לאסוף אותי.

אז הוא קצת ככה לשנייה התבלבל, והיא ניצלה ההזדמנות והיא הצליחה לברוח.

שי: וואלה.

מאיה: כן. והיא ברחה והיא צרחה, אבל אף אחד לא שמע אותה, והוא היה פשוט הרבה יותר חזק ומהיר, והוא תפס אותה, ועם איומי אקדח הוא הכניס אותה לתוך הרכב שלו, ופה היה לו קצת שיבוש בתוכנית, כי הוא לא תכנן לקחת אותה עם הרכב שלו.

שי: כל זה קורה במגרש החניה?

מאיה: זה קורה במגרש החניה. וכשהוא מכניס אותה לרכב שלו הוא מתחיל בנהיגה, והוא אומר לה, אל תדאגי, היא כמובן נורא נורא מפוחדת והיסטרית, הוא אומר לה, אל תדאגי, אני בסך הכל רוצה כסף, אני לא מתכוון לרצוח אותך, כמובן שיקר, אני לא מתכוון לרצוח אותך, אני אבל צריך את הכרטיס אשראי שלך, ואני צריך את הטלפון שלך, כי אני רוצה כופר, לבקש כופר.

אבל היא אמרת לו, אבל אין לי, השארתי את הטלפון הנייד בעגלת קפה, בכרטיס אשראי שלי בכלל נמצא ברכב של החבר שלי. אז אתה יודע מה הוא עושה? כאילו, אתה יודע שהוא כבר השתמש בכרטיס אשראי.

שי: איך?

מאיה: הוא פשוט חזר. הוא היה כל כך יהיר וכל כך מלא בביטחון ובאומץ, הוא פשוט חזר בחזרה עם סמנת'ה, לעגלת הקפה, כדי לקחת את הטלפון הנייד שלה. הוא לקח סיכון שהיא תברח שוב, הוא לקח סיכון שמישהו יראה אותה.

שי: הוא כלא אותה בזמן הזה ברכב?

מאיה: כן, הוא השאיר אותה ברכב, אבל היא גם לא התנגדה, כי היא ממש האמינה, בעצם זה שהוא חזר כדי לקחת את הטלפון, היא ממש האמינה שהוא באמת לא יעשה לה שום דבר. ואף אחד גם לא ראה אותו חוזר לעגלת הקפה כדי לקחת את הטלפון שלה.

שי: חזר, לקח את הטלפון…

מאיה: לקח את הטלפון. ואז הוא אמר, אוקיי, מה אני עושה עכשיו? ובבית שלו יש מחסן, בחצר יש מחסן. אז הוא החליט, למרות שהבת זוג שלו והבת שלו היו בבית… אומץ, טיפשות, לא יודעת איך לקרוא לזה, כאילו.

שי: גם וגם בדרך כלל.

מאיה: הוא פשוט לקח אותה במחסן של הבית שלו, קשר אותה במחסן עם כל הקור המקפיא של אלסקה, והוא אמר לה, אוקיי, אני עכשיו הולכת לקחת את הכרטיס אשראי שלך, תגידי לי, איפה חבר שלך גר, איזה רכב יש לו, ומה המספר הסודי?

שי: לא הבנתי, הוא פרץ לה לרכב?

מאיה: כן. הוא השאיר את סמנת'ה במחסן.

שי: היא לא צועקת?

מאיה: היא לא צועקת, כי איכשהו הצליח לשכנע אותה שהוא רק רוצה כסף. ושאם היא צעק, או אם יקרה משהו, הוא יהרוג אותה. כמובן, זה לא היה התוכנית שלו.

הוא הולך, הוא פורץ לרכב של החבר, ועכשיו, מה שנורא בסיפור, זה ש… תחשוב, היא עדיין הייתה בחיים, החבר ראה אותו פורץ לרכב, אבל הוא היה כל כך טרוד מזה שהבת זוג, החברה שלו נעלמה, שהוא אפילו, הוא לא קישר.

שי: אני גם לא הייתי מקשר.

מאיה: כן, כאילו, זה לא עניין אותו. הוא אמר, אוקיי, יש עכשיו דברים הרבה יותר דחופים, הוא קישר, הוא לא אמר ל-FBI, גנבו איזה כרטיס אשראי שהיה אצלי ברכב, ואחרי שהוא גונב את הכרטיס אשראי, הוא עובר דרך כספומט, מושך 20 דולר כדי לוודא שהקוד הסודי שסמנת'ה נתנה לו נכון, וכשהוא חוזר למחסן, הוא מבין שהוא כבר לא צריך את סמנת'ה, כי יש לו כבר את הכרטיס אשראי, והוא עושה את מה שהוא חיכה לו מתחילת הערב, הוא אונס אותה ורוצח אותה.

שי: אה, הוא גם אונס אותה?

מאיה: הוא אונס אותה, אגב...

שי: במחסן?

מאיה: במחסן של החצר...

שי: של המשפחה שלו.

מאיה: של המשפחה שלו. ואחרי שהוא רוצה...

שי: רגע, שנייה, חסר לי משהו… מתי הוא מצלם אותה?

מאיה: הוא עדיין לא מצלם אותה.

מאיה: אוקיי. הוא רוצח אותה והוא משאיר את הגופה שלה במחסן. ואז הוא נכנס הביתה, ו״עסקים כרגיל״, הוא עכשיו, הוא חובש את הפרסונה הרגילה הנורמלית. עכשיו, מה זה הרגילה הנורמלית? למחרת היום, שמשפחת קיז יצאה לקרוז. אז בערב, כל המשפחה מאוד התרגשו, והם ארזו מזוודה, עם בגדים, והוא נסע השבועיים וחצי, שבהם לא שמעו מהחוטף.

שי: היא במחסן?

מאיה: היא, הגופה שלה במחסן, והוא מבלה בקרוז עם המשפחה שלו, כאילו, הכל כרגיל.

שי: את לא רואה את זה, אבל השערות שלי סומרות, זה מזעזע.

מאיה: זה מזעזע.

שי: כי זה גם הפחד הכי גדול של "את לא יודעת עם מי את חיה".

מאיה: זה מזעזע. הבת זוג שלו לא היה מושג שזה מה שקורה, היא לא ראתה את זה עליו. וכשהם חזרו מהקרוז, הוא נכנס למחסן, עכשיו, אלסקה.

שי: תחשבי כמה יוהרה יש, ולהשאיר גופה במחסן לשבועיים וחצי.

מאיה: נכון. אני חושבת שזה פשוט, אתה יודע, דיברנו על זה גם בפרקים קודמים, שככל שאתה יותר רוצח ויותר מעז, ואתה מושך ומושך ומושך את הגבול.

שי: איזה מספר היא בשרשרת הרציחות שלו? אם כבר פתחת.

מאיה: אנחנו לא יודעים.

שי: את לא יודעת אם היא עשר? מאה?

מאיה: אנחנו לא יודעים. אנחנו לא יודעים. והוא נכנס למחסן אחרי שהוא חוזר מהקרוז, ואז הוא מחליט שהוא רוצה את הכסף, והוא מצלם אותה, אבל כדי שזה יראה כאילו היא חיה, כי היא ראית בתמונה, היא עם עיניים פקוחות. אתה יודע מה הוא עשה?

שי: איך?

מאיה: הוא לקח חוט דייג.

שי: אוי, זה מזעזע.

מאיה: והוא תפר את העפעפיים שלה.

שי: מאיה זה מזעזע.

מאיה: זה מזעזע. והתמונה שראית, שראיתי לך לפני עשר דקות, היא תמונה של גופה, עם עיניים פקוחות.

שי: עם עיניים פקוחות, כי הוא תפר עם חוט דייג, אבל זה עבד לו.

מאיה: כי ה-FBI האמינו ש...

שי: זה עבד, זה עבד לו. 

מאיה: אני גם כשראיתי את התמונה הזאת, חשבתי שזה… לא האמנתי שאני רואה מישהי מתה.

שי: וואו, זה קשה.

מאיה: ואחרי שהוא מצלם אותה וכותב את פתק הכופר, הוא פשוט מבין שהוא כבר צריך לסלק את הגופה, והוא פשוט הלך לאיזשהו אגם, ניסר את הקרח, ופשוט זרק אותה לתוך האגם. כש-FBI שומעים את זה, קודם כל הם רצים לאותו אגם, הם מוצאים את הגופה.

שי: רגע, איך הם שומעים?

מאיה: הוא מספר.

שי: הוא נתן להם את כל הרקע?

מאיה: הוא נתן להם את כל הרקע. מה שסיפרתי לך זה מה שישראל כזה סיפר לחוקרים. אבל הם רוצים לבדוק שזה אכן, והם באמת ראו את… הם מצאו את הגופה של סמנת'ה עם החוטי התיל בעפעפיים, וה-FBI אומרים, אין שום סיכוי בעולם שזה הרצח.

שי: הראשונה שלו.

מאיה: בדיוק, שזה הרצח הראשון שלו. אין מצב. אין שום סיכוי. אף אחד לא מתנהג ככה, מישהו שזה הרצח הראשון שלו.

והם, הוא בהתחלה מכחיש, הם מאוד מאוד לוחצים עליו, ובאיזשהו שלב הוא אומר, נכון, זה לא היה הרצח הראשון שלי, זה היה הרצח האחרון שלי. ואז נופל ל-FBI ולמשטרה האסימון, שהם תפסו רצח סדרתי. 

ישראל קיז מבין שהוא נתפס, והוא אומר להם, תקשיבו, אין שום סיכוי בעולם שאני יושב בכלא. אני לא מוכן, אני לא מסוגל לשבת בכלא, אני רוצה לעשות איתכם דיל. אני אספר לכם כל מה שאני יודע, אבל בתנאי שאתם תוציאו אותי להורג תוך שנה. והוא גם אומר, אני לא מוכן להפוך להיות סנסציה.

אתה זוכר שפרק שעבר דיברנו על אלין וורנוס? אלין וורנוס, אתה זוכר, הייתה המולה תקשורתית, כאילו, סביבה.

שי: כל מי שהיא מכירה, ניצל אותה.

מאיה: ניצל אותה, והעיתונאים, וכל פעם, היה קרקס תקשורתי מאוד גדול, מהרגע שהיא נתפסה והמשפט.

שי: והוא לא רוצה להיות שם.

מאיה: בדיוק, הוא אמר, אני לא אהיה אלין וורנוס, עליי לא יעשו סרטים, אני לא רוצה. והוא ממש ניסה לנהל משא ומתן עם השוטרים, שהשם שלו בכלל לא יוזכר.

שי: קודם כל זה לא סמכות שלהם, כי הוא אמור לנהל את זה כאילו עם הפרקליטות, לצורך העניין. זאת אומרת, לא הם שופטים אותו.

מאיה: הוא לא הגיע למשפט, אבל כן, אבל במהלך החקירה עצמה, הוא פשוט כל הזמן הם רצו להוציא ממנו מידע, כי הם אפילו לא ידעו מאיפה להתחיל. הם הבינו שהוא רצח את סמנת'ה, אבל הם הבינו גם שהוא רצח אנשים אחרים, אבל את מי? הם לא ידעו אפילו איך לגשת לזה, והם היו צריכים אותו כדי שהוא ייתן את המידע.

שי: נתן את המידע?

מאיה: אז זהו. הוא לא נתן את המידע, לפחות לא בהתחלה, אבל מה שהוא כן אמר, הוא אמר להם, תקשיבו, הקשר שלי זה לתיקים של היעלמות. אנשים שפשוט יום אחד יצאו מהבית ונעלמו, ויש המון מקרים כאלה בארצות הברית, אלה התיקים שאליהם אני קשור. אנשים שבחיים, אם אני לא אספר לכם שאני עשיתי את זה, אתם לא תדעו, אתם בחיים לא תדעו לקשר אותי.

אבל הוא לא רק שהוא אמר, אבל הוא כל הזמן נורא, נורא נורא פחד לספר להם למשטרה. כי הוא אמר במפורש, אני לא רוצה שהבת שלי, יום אחד תיכנס לרשת ותמצא עליי סיפורים. אני לא רוצה, אני יודע שאתם מקליטים את החקירה, אני לא רוצה שהווידאו הזה יודלף אחר כך לרשתות. הוא גם אמר, אם אמא שלי תדע מה אני עשיתי, תקבל התקף לב.

שי: זה היה מה שהטריד אותו?

מאיה: תקשיב, זה כאילו, זה מטורף. תחשוב, הוא כאילו, עכשיו, אני לא יודעת אם הוא התבייש במה שהוא עשה, כי בן אדם כזה, אני לא חושבת שיש לו בכלל יכולת להרגיש את זה, אבל הוא לא היה מוכן לדבר על זה.

הם גם ניסו לשאול אם הייתה נקרופיליה, או אם הוא פגע מינית בקורבנות שלו, הוא בשום פנים ואופן לא הסכים לספר.

שי: למרות שפה הוא אמר שהוא כן אנס.

מאיה: כן, את סמנת'ה כן, אבל שאר הקורבנות הוא לא הסכים להגיד. הוא גם אמר, אני פשוט לא רוצה שידברו עליי.

שי: אז איך זה מסתיים?

מאיה: אז קודם כל, זה בהתחלה לא מסתיים, כי המשטרה מבינה שהוא לא נותן פרטים, אז היא מתחילה לחקור לבד. ומה שהם עושים, קודם כל, ישראל קיז, לאורך כל השנים האלה שהוא רצח, הוא נסע עם השם האמיתי שלו, הוא טס עם השם האמיתי, הוא לא הייתה לו איזושהי זהות אחרת, והם פשוט הלכו 15 שנים אחורה. שי, הוא טס מאות פעמים ברחבי ארה"ב, והוא כל פעם היה טס לנסיעות עסקים, שלא בדיוק היו נסיעות עסקים.

שי: אבל עדיין זו מחט בערימת שחת, כי לך תמצא סביב היעדים שהיו בהם, אנשים שנעלמו ואז...

מאיה: נכון, ועדיין הם הצליחו. מה שהם עשו, הם התחילו לקחת את כל היעדים שהם היו, והם התחילו במקביל לראות את כל היעדים שבו הוא היה, ולחפש כל מיני תיקים של תיקי רצח.

שי: הלוויות שהסתיימו בהם.

מאיה: בדיוק. והמשטרה שהיא מנסה ככה ממש לנסות, כל מקום שהוא היה, לחפור ולהבין אם יש איזשהו סיכוי לעשות איזשהו קלוז'ר לאיזשהו סיפור, הם גילו תוך כדי שלושה דברים.

אחד הם גילו שכל פעם שהוא טייל, הוא בעצם מחק כל מעקב אלקטרוני אחריו. זאת אומרת, הוא גם סגר את הטלפון שלו, הוא לא השתמש בכרטיס אשראי, הוא השתמש רק במזומן. ואתה זוכר שמעתי לך בתחילת הפרק, שהוא היה נורא מאורגן? למה הוא היה מאורגן? הוא ממש היה מכין לעצמו ערכות רצח, הוא היה מכין בפנים סכינים, ואקדח וכסף וכימיקלים.

שי: רוצח שכיר.

מאיה: כן. ומה הוא היה עושה עם הערכות האלה? הוא פשוט היה מוצא לוקיישנים, שהיה נורא לו מגניב להרוג שם, לרצוח. והוא היה חופר בור ליד הלוקיישן, ומטמין שם את הערכה, ואחר כך, אחרי כמה זמן, הוא היה חוזר ולוקח, ובעצם מוציא את הערכה ומשתמש בה.

שי: זאת אומרת, שבעולם שבו אנחנו בכלל רגילים לרוצחים סדרתיים שהם לא מאורגנים, הוא מאוד מאורגן.

מאיה: אני חושבת שהוא הכי מאורגן אבר. תחשוב שבאחד המקרים, הוא הטמין ערכת רצח ב-2009, ובפועל הוא השתמש בה ב-2011. רק אחרי שנתיים.

שי: צייד.

מאיה: ממש.

שי: צייד עם סבלנות, צריך להגיד.

מאיה: כן, אבל זה צייד, מה שחשוב להגיד, שמה שהוא צייד, מה שהוא בחר, הוא לא בחר את האנשים. אנשים מבחינתו, בכלל זה לא היה רלוונטי, זה לא היה רלוונטי אם זה גבר, אם זאת אישה, אם זה צעיר, אם זה מבוגר, אם זה היספני, כאילו, לא היה רלוונטי, זה היה רק פונקציה.

מה שהוא בחר, הוא בחר את ה-Location. הוא ראה פתאום יער, שהוא הבין שהוא יכול להתחבא שם, ושם הוא הטמין את ערכת רצח. הוא ראה בית, שהוא חשב שקל לפרוץ אליו, כי, לא יודעת, אין כלב בחוץ, כי תאורת הרחוב לא מאירה על הבית, כי אין שכנים צמודים, הוא הבין שזה ה-Location לרצוח.

עכשיו, לא אכפת לו מי גר בבית, כאילו, זה בכלל לא היה רלוונטי.

שי: יש לנו תמיד מילת קסם. היה טריגר כלשהו? זאת אומרת, בדיעבד יודעים לבוא ולהגיד מה יצר את כל זה? כלום?

מאיה: כלום.

שי: וואו.

מאיה: זה מה שהכי נורא מפחיד ומסתורין פה. הוא פשוט, אתה יודע, אחת החוקרות שחקרה אותו אמרה, שהוא פשוט נהנה לרצוח. כמו נרקומן נהנה מהסמים שהוא עושה, הוא פשוט נהנה לרצוח. זה מה שהוא עשה.

שי: אנחנו יודעים, יש הערכה כללית? כמה?

מאיה: תראה, הוא כן הודה, המשוטרים נורא נורא נורא לחצו עליו. באיזשהו שלב, הוא כן מודה ברצח כפול של זוג מבוגרים בני 60, שקוראים להם ביל ולורן, והם גרו בוורמונט, אוקיי? הם ביוני 2007, יום אחד נעלמים מהבית שלהם. מישהו פורץ, המשטרה מבינה שמישהו פרץ אליהם לבית, ופשוט חטף אותם מהמיטות בלילה, ואי אפשר היה לסגור את המקרה הזה, זאת אומרת, אף אחד לא ידע מי לקח אותם, המשטרה, זה פשוט נשאר תיק פתוח. וישראל קיז כן לקח אחריות, המשטרה באלסקה מתקשרת…

שי: הוא לקח אחריות מיוזמתו או אחרי ש...

מאיה: אחרי לחצים מאוד מאוד גדולים של המשטרה.

שי: לגבי הזוג הזה הספציפי.

מאיה: לגבי הזוג הספציפי הזה, וכשהמשטרה באלסקה מתקשרת למשטרה בוורמונט, ואומרת, יש איזה אחד, ישראל קיז מאלסקה, שלוקח אחריות על הרצח שהיה אצלכם בוורמונט, המשטרה בוורמונט לא כל כך ממהרים, ואומרים, רגע, אולי הוא מנסה לנכס לעצמו רצח של מישהו אחר, תן הוכחות.

ואז ישראל קיז סיפר שהוא ממש פרץ דרך החלון אליהם הביתה, הוא לא ידע מי בבית, פתאום הוא ראה זוג מבוגר, הוא שלף את שניהם מהמיטות, הוציא אותם מהבית, נעל אחריו את הדלת, והוא הסיע אותם לבית נטוש במרחק של כמה קילומטרים מהבית שלהם, והוא אמר שהוא רצח, הוא התעלל בהם, והוא רצח אותם בבית הנטוש. המשטרה נוסעת לכתובת שהוא נותן...

שי: שזה הכי התפוז המכני שיש.

מאיה: נכון. המשטרה נוסעת לשם, אבל אין כבר בית נטוש, יש שם בניין משרדים חדש. אבל היא מתחילה לחקור, ומסתבר שבאמת באותה תקופה היה שם בית נטוש, וגם מסתבר שבאותה תקופה כשהגיעו הפועלים להרוס את הבית הנטוש, היה ריח של ריקבון, אבל אף אחד לא עשה עם זה כלום, והבית הנטוש נהרס יחד עם השאריות של הגופות של ביל ולורן.

הוא גם נתן כל מיני מידעים שבעצם היו ידועים רק לחוטף ולמשטרה, וככה הבינו שזה הוא.

שי: הוא כאילו רוצח סדרתי מקצועי.

מאיה: נכון, מטעם עצמו.

שי: הוא הפך את זה לפרופשיין מטעם עצמו.

מאיה: נכון, מטעם עצמו, ואני חושבת שזה הדליק אותו, שהוא יודע שרק הוא יודע את זה, ושאף אחד אחר לא יודע.

שי: כמה מהרוצחים הסדרתיים בדרך כלל משאירים את הגופות אחריהם, וכמה מעלימים?

מאיה: אני לא יודעת להגיד במספרים, אבל… 

שי: אבל נראה לי שהרוב הם לא מעלימים.

מאיה: זהו, רובם פשוט משאירים אותם בשטח, ובורחים, הרבה גם חוזרים לראות, זה מדליק אותם, להסתכל איך המשטרה לראות...

שי: הוא סיפור מדהים.

מאיה: הוא סיפור מדהים. עכשיו, מה שקורה זה שהמשטרה די משוכנעת שהוא רצח לפחות שמונה אנשים חוץ מביל ולורן וסמנת'ה, שעליהם הוא לקח אחריות… זאת אומרת, הוא אמר.

ובנוסף, אתה זוכר שאמרתי לך שהם ממש בדקו איפה הוא היה, ועם זה? יש עוד איזושהי השערה שכשהוא היה כבר בן 17, הייתה ילדה נכה עם פרוטזות, שיום אחד מצאו את הפרוטזות שלה בנהר, ואת הגופה שלה ביער, ויש הנחה שהוא רצח אותה כבר בגיל שבע, הוא היה בן 17. 

וגם כשהוא גר בוושינגטון, הייתה אימא ובת שיום אחד פשוט טיילו בטיילת בפארק, ומישהו עם רובה צייד עמד מרחוק וירה בהם, והמשטרה ניסו לעמת אותו עם שתי הרציחות האלה, והוא לא הכחיש, אבל הוא גם לא אישר. הוא פשוט נורא נורא פחד שידעו עליו את הפרטים האלה. 

ואנחנו לא באמת יודעים מה קורה, כי בשני לדצמבר 2012, חצי שנה מאז שהוא נתפס, הוא מתאבד בכלא.

שי: מתאבד בכלא?

מאיה: כן, תולה את עצמו, והוא משאיר מכתב.

שי: הוא לא היה תחת אבטחה?

מאיה: אני מניחה שכן, אבל הוא הצליח לעשות את זה.

והוא משאיר מאחוריו מכתב, שמאחורי המכתב הזה יש משהו, כאילו, אתה יודע, יש שתי תיאוריות.

תיאוריה אחת אומרת… זה מכתב ארוך של איזה שמונה עמודים, עם כל מיני שירים שהוא השאיר וזה, יש תיאוריה אחת שאומרת שכל השירים האלה, זה רמיזות לכל מיני רציחות שהוא עשה.

עכשיו, יש לי בגלל שאני חננה, ויש לי גוגל על רצח במקרה הזה.

שי: את לא צריכה להגיד אפילו פה.

מאיה: כן. אז כל פעם, אתה יודע, שאומרים משהו שקשור לישראל קיז, וניסיון להבין איזה שהוא רמז מהמכתב, עד היום, עשר שנים אחרי, לא הצליחו להבין שום רמז, לא הצליחו לסגור שום תיק. גם כשהוא היה בחיים, לפני שהוא התאבד, אמרו לו, תקשיב, לא מעניין אותנו אם היית נקרופיל, לא מעניין אותנו אם פגעת מינית, לא מעניין אותנו כלום, רק רוצים לעשות קלוז'ר למשפחות. תגיד איפה רצחת, ואיפה חטפת, ואיפה הגופה, רק לעשות קלוז'ר. הוא לא הסכים.

שי: את יודעת שגם אם היית מוסיפה עוד אפס לספרה 8, זה נראה הגיוני? זאת אומרת, גם אם היה הורג 80, היה הגיוני באיך שזה עובד?

מאיה: נכון.

שי: אוקיי, ומה התיאוריה השנייה?

מאיה: התיאוריה השנייה, שזה פשוט איש מטורף, שאין שם שום רמזים, וזה חלק מה, אתה יודע, חלק מהטרפת שלו.

שי: שירים על מה?

מאיה: שירים הזויים על… לא יודעת, אתה רוצה אולי להקריא להם?

שי: תקריאי את, תקריאי את, אני מפחד. 

מאיה: לא, לא, אני אתן לך להקריא. בוא נסתכל. בוא תקריא את המכתב האחרון שלו.

שי: [מקריא] ארץ החופשיים, ארץ השקר, ארץ הרמייה, אמריקניזציה, תצרכו את מה שאתם לא צריכים, תעריצו את הכוכבים, תרדפו אחרי מה שאתם מגדירים כחלום, ואז אמריקנים, מוות.

הניסוח הזה, הטעות בניסוח היא במקור. טוב, אז הוא גם יצא נגד כל מה שנמצא במערב, אני מבין, וארצות הברית.

מאיה: כן, לדעתי זה חלק אולי מהחינוך שהיה לו בוושינגטון, שהוא הלך לכנסייה הגזענית הזאת, אבל זה תיאוריה של מאיה גזית, זה לא מתויק.

שי: או שגם פה הוא שיקר בלי הפסקה. מה אנחנו לומדים ממנו?

מאיה: אני לא יודעת, זה נורא, זה סיפור שמצד אחד מרתק אותי ברמות, מצד שני זה מפחיד אותי כל כך. אולי, אתה יודע, אולי צריך להגיד שאנחנו לא באמת יודעים, אנחנו לא מכירים אף אחד.

שי: אני חושב שאת באמת לא יודעת הרבה במקרה הזה.

מאיה: נכון, זה קצת מפחיד לדעת שאתה לא באמת יודע, כאילו, שאתה לא… אבל כן, זה היה סיפור על ישראל קיז.

שי: ומוסר השכל שני, אף פעם לא להאמין, פשוט לברוח.

מאיה: נכון.

שי: נתראה בפעם הבאה.

מאיה: נתראה בפעם הבאה, בפעם הבאה נדבר על דז נילסן.

שי: מאיה, תודה.

מאיה: תודה, שי.

147 views0 comments

Comments


bottom of page