סיפורי ילדות ולמה מיכל לא מתקלחת, התחרות של אנה זק ונועה קירל עולה שלב, ולמה לנועה לא אכפת מארוסתו של אושר כהן - שתיבדל לחיים ארוכים
תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/02/2024.
קריינות: טוקס פודקאסטים.
נועה: שלום!
מיכל: היי נועה!
נועה: היי מיכל! יואו, אנחנו כבר נשמעות אותו דבר, זה לא נורמלי.
מיכל: נשמעות אותו דבר.
נועה: טוב, בואי נעשה כמה גילוי נאות. גילוי נאות? כן? ככה אומרים?
מיכל: לא כמה גילוי נאות, גילויי נאותים? [צוחקות] גילויים נאותים? גילויים?
נועה: כן. אוקיי.
[צוחקות]
נועה: אז ברוכים הבאים לפודקאסט שלנו!
מיכל: זה פודקאסט, קודם כל.
נועה: נכון.
מיכל: כן, של נועה ומיכל, שהן מאוד מאוד דומות, אנחנו מודעות לזה.
נועה: נכון אנחנו מאוד מאוד מודעות, אין צורך להמשיך לכתוב לנו כמה אנחנו דומות, באמת שאנחנו מודעות מגיל אפס, אנחנו אוהבות לקרוא לעצמנו תאומות בהפרש של שלוש שנים. נכון?
מיכל: נכון.
נועה: כן, את פשוט מאחרת לכל מקום!
מיכל: אני מאחרת… זה נכון. [צוחקת]
נועה: בעיקרון קבענו ואת איחרת! קבענו להיות תאומות, ואת איחרת! לא יאומן, אפילו ביציאה מהטוטה של אמא שלנו… התחלנו את הפודקאסט!
[פתיח]: נועה ומיכל צריכות טיפול.
נועה: תראו אנחנו יודעות הכל, את כל מה שאתם רוצים להגיד עלינו, אנחנו כבר יודעות. אני יודעת, אנחנו נראות… כמו מה?
במכון הרזיה לפני ואחרי.
מיכל: לא, או יותר כמו הגדלת חזה לפני ואחרי.
נועה: נכון. אנחנו נראות… כמו איך זה נקרא? שעושים פן, לפני הפן ואחרי, אבל לא ברור מה רצית.
[צוחקות]
מיכל: נכון, לא ברור
נועה: אם את רוצה מפה לפה, זה לפני וזה אחרי, או שאם את רוצה מפה לפה, אז גם לפני ואחרי…
מיכל: למרות שזה לא נראה שאף אחת מאיתנו…
נועה: לא הסתרקנו הבוקר, לא. בסדר. אנחנו נגיע למה אנחנו עושות ולא עושות בהמשך. את רצית לדבר על ההבדלים בינינו?
מיכל: כן, אני חושבת שכן יש הבדלים. קודם כל, אני אישית, אני לא מתבלבלת. כלומר, יש בן אדם אחד כבר שלא מתבלבל בינינו!
נועה: כל הכבוד. אני לפעמים כן.
מיכל: מה?!?
נועה: כי לפעמים את מעלה סרטון ואני כזה, מה, איזה סרטון העליתי? אה, לא, זאת אחותי, זה לא אני. [צוחקות] אופס, נפלתי גם בעצמי.
מיכל: זה לא יאמן. אבל בגדול, יש כל מיני הבדלים, נגיד… לא יודעת, את למדת שלוש שנים בלונדון, והאנגלית שלי נשמעת כאילו למדתי רק שלוש שנים. נגיד, את עבדת עם אברי גלעד, ובעלי שלח לו עוגה בצורת זין.
נועה: כן זה הבדל מאוד מהותי.
מיכל: מאוד מהותי, זה צריך לשים לב!
נועה: אוקיי, את היית בגל״צ, נכון?
מיכל: כן.
נועה: אז אני הייתי בפיקוד העורף מול גל״צ.
מיכל: אה!!
נועה: אני ביליתי כל יום במשך שנתיים בללכת עם כל הגל״צניקים, כזה ללכת איתה מהתחנת אוטובוס, ב… מה זה היה, שער סלמה? או מה שזה לא יהיה?
מיכל: שדרות ירושלים.
נועה: שדרות ירושלים, כן, סליחה! [צוחקת] לרדת מהתחנה, ללכת לכיוון, להרגיש כאילו גם אני, גם אני, כאילו, כן, גם אני שווה משהו! כן וזה, ואז לפנות שמאלה, בדיוק כשמגיעים לתחנה… וללכת לעשות תורנות מטבח.
מיכל: [צוחקת] יואו! כן, את לא נהנית בצבא. אבל מצד שני את היית בתלמה [ילין].
נועה: ואת היית בעירוני א', שזו אותו חרא מתנשא. זה אותו דבר.
מיכל: זו אותו חרא מתנשא, אבל את היית מצליחה בתלמה, ואני הייתי די… אוקיי, נוריד את החלק הזה.
[צוחקות]
מיכל: אה! אני אוהבת חיות.
נועה: נכון, אני אוכלת חיות.
מיכל: אבל את גם קצת אוהבת אותן?
נועה: באמת ש… כלב. זהו, שם עצרתי.
מיכל: רק בכלב? גם חתולים לא? את, היית אוהבת חתולים כשהיית קטנה, לא? את הבאת חתול מהחצר הביתה.
נועה: בסדר, זה שהייתי צריכה טיפול מגיל מאוד צעיר [צוחקות] וההורים שלנו היו צריכים לשים לנו גבולות והם לא ידעו, זה לא אומר שאני אוהבת את החיות, אמרתי כזה, מה יגרום להם לשים לב אליי? היי חתול! [צוחקות] [מדברת בקול מבוגר] החתול הזה לא היה קודם, אולי נשים לב לילדים פה… מה הם עושים… כן, אני חושבת שזה יותר משם הגיע.
מיכל: הבנתי, אוקיי, בסדר.
נועה: אני רוצה אבל שגם הפודקאסט יהיה מאוד מאוד כנה…
מיכל: מאוד כנה.
נועה: ו… איזה חמודה, כן, לגמרי, אני איתך! [צוחקות] מאוד כנה, גם על כל הפאקים, כי אנחנו שנים אומרים לנו, בואו תעבדו ביחד, ואנחנו בעצם רצינו קצת קצת בנפרד בגלל שאנחנו כל כך דומות…
מיכל: בגלל שאנחנו כל כך דומות, בגלל שזה היה נראה… בגלל שאני באיחור, אז תמיד נראה כאילו אני מחקה אותך.
נועה: נכון.
מיכל: ובכל מקרה, אני נראית כמוך אז יצא שאני מחקה אותך.
נועה: נכון.
מיכל: אבל אם נחזור באמת למקורות, אם באמת רוצים לדעת למה אני מדבר…
נועה: חוזרים למקורות? מה זאת אומרת? יש מקורות?
מיכל: יש מקורות!
נועה: זה נשמע כאילו יש תנ״ך מנורי. אוקיי, כן, בבקשה, תנו לי מנור מלא, בבקשה.
מיכל: אני מדברת… את הקסוטו. אני מדברת על, מבחינת… למה הסאונד שלנו נשמע אותו דבר, או נגיד הקאץ'-פרייזים שלקחתי, שאומרים לפעמים ׳את נשמעת כמו נועה׳ כזה, כל מיני כאלה, אז אני חושבת שזה בגלל שפשוט נורא היית מאוד מוצלחת,
נועה: הו!
מיכל: ונורא רציתי להיות את, ובסוף זה התגשם!
נועה: הייי! זה בסדר, אני חושבת שאנשים שמבלים ביחד מתחילים להישמע יותר כמו אחד השני, כי אומרים לי גם באיזשהו שלב שאני נשמעת כמו יונתן.
מיכל: מזל שאני לא נשמעת כמו דודו ארז.
נועה: את מבלה את רוב הזמן… זה, יותם צריך לדעת, את מבלה את רוב הזמן עם דודו ארז…
מיכל: לא את רוב הזמן… הרבה, מספיק, מספיק בשביל שידבק ׳אם כן, גברתי!׳ אני אומרת מזל.
נועה: בואי נגיד את האמת, את רוב הזמן את מבלה עם הכרית במיטה, זו האמת! אז מזל שאת לא נשמעת כמו. [קול של נשיפה]
מיכל: וואי, את יודעת שאני פיתחתי יכולת לענות ולהישמע כאילו אני ערה.
נועה: כן?! בבקשה! אני אתקשר עכשיו. הלו מיכל, את מאחרת, אנחנו כבר ארבעים דקות פה.
מיכל: אני פה, אני פה!
נועה: ככה זה נשמע ערה?
מיכל: לא נשמע ערה?
נועה: זה נשמע כאילו את בקקי. [צוחקות]
מיכל: טוב, פעם הייתי יותר טובה אבל זה… היום אין לי מה להפסיד.
נועה: אה, הבנתי, כי את כרגע בין עבודות?
מיכל: בין עבודות, כן.
נועה: אוקיי
מיכל: בין עבודות, בין תקוות, בין מטרות… [צוחקות] הרבה. ויש לי גם שיער…
נועה: מתחילים להבין, מתחילים להבין את מקור השם, בסדר. אוקיי, צריכות טיפול על הספק?
קריינות: התוכנית בחסות…
שרות שתיהן: ק׳, פ׳, ק׳, י׳, ל׳, י׳, ד׳, ה׳ - קוקילידה של שטראוס.
נועה: את רוצה להסביר מה שמענו פה עכשיו?
מיכל: נועה, כשהיא הייתה… בת כמה היית?
נועה: הייתי בת שמונה, בערך, הייתי בת שמונה.
מיכל: נועה בגיל שמונה המציאה את השיר הזה…
נועה: בואי נתחיל צעד אחורה, נועה בגיל שמונה חיה על קוקילידה, שוב, ההורים לא ממש שמו לב למה אנחנו עושות או אוכלות, וכל דבר שגרם לנו… [צוחקות] לא, כל דבר נראה לי שגרם לנו פשוט להתעסק כאילו להיות רגע בשקט ושהם יוכלו להמשיך לריב, אז אנחנו, זה היה כזה [אמא:] ׳מה את רוצה קוקילידה? אכלת כבר שמונה, בסדר, הנה עוד אחת… אז אני אמרתי לך…׳ [צוחקות] אז אני מאוד מאוד אהבתי קוקילידה בתור ילדה, מי לא? גם כיום. ואני המצאתי פשוט את הפרסומת לקוקילידה כי כל כך אהבתי, וגם כי אולי הייתי פשוט על באמת כמות משוגעת של סוכר. [צוחקות] המצאתי את השיר הזה, ואת בתור ילדה…
מיכל: הייתי בטוחה שזה שיר אמיתי! הייתי בטוחה שזה פרסומת אמיתית, ואני שרתי אותה לעצמי, כאילו, כמו שאתה שר כל פרסומת לעצמך.
נועה: נכון, יש הרבה ג'ינגלים מוצלחים, ואני חושבת שקוקילידה צריכים. אני לא מבינה איך הם לא…
מיכל: איך עד היום!
נועה: עד עכשיו… אולי כי זה היה בעיקר בראש שלנו, אבל אולי בעזרת השם, בעזרת הפודקאסט, בהמשך [שרה]: ק׳, ו׳, ק׳, י׳, ל׳… [שרות יחד] י׳, ד׳…, רגע, את הורסת!
מיכל: למה את הורסת? את הורסת!
[צוחקות]
נועה: אני ממש מרגישה בת שמונה עכשיו, כאילו כזה ׳די, אני לבד! תשתקי אני לבד!׳
אוקיי אגב, חלק מהפורמטים של הפודקאסט, ספציפית שלנו, זה אובר שיירינג, (שיתוף מוגזם) רגעים מביכים וקנאת אחיות, אמממ… רגרסיות,
מיכל: סלידה.
נועה: סלידה? אוקיי, סלידה. דברים שאנחנו לא פתרנו ואנחנו…
מיכל: פותחות את זה פה עכשיו!
נועה: מעולה, סבבה. אז חסות ומתחילים! זה בלופ [צוחקת ושרה] ק׳ ו׳ ק׳ י׳ ל׳ י׳ ד׳ ה׳ - [שרות יחד] קוקילידה של שטראוס.
מיכל: אנחנו סתם עושות…
נועה: זה היה מדהים עכשיו.
מיכל: לא הייתי…
נועה: לא, היית ברגעים הנכונים.
מיכל: בסוף!
נועה: במינון הנכון, בנגיעה!
מיכל: אז תעשי את הפודקאסט הזה לבד, נועה!
[צוחקות]
נועה: אבל הם רוצים את שתינו.
מיכל: זה בעיה. טוב, נתחיל עם הפינה הראשונה שלנו.
נועה: כן, יש פתיח!
[קריינות]: נוע׳לה ומיכלי - שמות זין.
נועה: בפינה ״שמות זין״ אנחנו פשוט מדברות על מה אנחנו באמת, אנחנו לא מוכנות לשים זין יותר. שמים זין, או לא שמות זין?
מיכל: אהה.. אויי שאלה. זה פילוסופי. לא שמה זין או שמה זין.
נועה: כמו לא יכולה לסבול או סובלת… בכל מקרה, זה כאילו אנחנו לא אכפת לנו מהדבר אנחנו שמות את הדברים שאנחנו לא די, לא חייש מועל, לא יכולה להשקיע בזה לא, אני שמה זין, את רוצה להתחיל?
מיכל: וזה דברים שאנשים כן אוהבים את זה.
נועה: כן, אנשים בדרך כלל כן שמים זין, או לא שמים זין, לפי… [צוחקות]
מיכל: לפי האסכולה!
נועה: אוקיי, מעולה.
מיכל: אז טוב, אני שמה זין על להתקלח כל יום.
נועה: חד משמעית, לא, לא, לא.
מיכל: אבל את מבינה שאנשים מסתכלים עליי, כאילו כשאני מדברת את זה עם אנשים… אני חשבתי שזה כאילו נפוץ שלא מתקלחים כל יום!
נועה: במיוחד בחורף, סליחה.
מיכל: מגעיל, הם מסתכלים עליי כאילו אני גועל נפש!
נועה: תקשיבי, אני מבינה בקיץ שצריך להתקלח כל יום, יש אנשים, לא חשוב שמות, צריכים פעמיים ביום… נועה, [צוחקות] אני מדברת אלייך, נועה. (נועה אחרת)
מיכל: גם אני לפעמים פעמיים.
נועה: וכן, קיץ מזיעים, מסריח, דביק. אבל בחורף… בחורף רוב הזמן, גם בעבודה שלנו, אנחנו בבית.
מיכל: גם בקיץ, רוב הזמן אנחנו בבית.
נועה: בסדר, אבל לא חם, לא צריך להתקלח כל יום. אני לגמרי מסכימה עם…
מיכל: השאלה מה זה לא כל יום.
נועה: אוקיי, לא כל שבוע…? זה הולך לשם? [צוחקות]
מיכל: לא, לא, לא!
נועה: מה הרגע שאת אומרת ׳אוקיי, די, מיכל, הגזמת׳?
מיכל: כשאני מסריחה את עצמי.
נועה: מה זאת אומרת מסריחה את עצמך?
מיכל: [צוחקת] כשאני מריחה וזה מגעיל, וזה לא נעים לי.
נועה: נשמע כמו קו תחתון טוב לשים עליו.
מיכל: כן, גם להחליף תחתון זה חשוב.
נועה: זה חשוב מאוד! אני נגיד לא… אפרופו, כאילו היגיינה, אני חושבת שיש לנו בעיות עם היגיינה, באופן כללי. מזל שזה פודקאסט ולא סמל-קאסט (ריח) אני לא יודעת איך, מה ההגדרה המקבילה למשהו שאתם צורכים, אבל רק בשביל…
מיכל: אין דבר כזה.
נועה: של הרחה?
מיכל: איזה פלטפורמה יש עם הרחה? אין, לא הצליחו להעביר את זה עדיין.
נועה: אין, ואני אומרת, מצאנו דברים גאוניים ואני חושבת שזה יהיה פינה חדשה שאנחנו, נועה ומיכל מוצאות דברים שצריך לפתח! פודקאסט הרחה.
מיכל: אני מזועזעת.
נועה: לא היית רוצה, נגיד, להריח את יהודה לוי?
מיכל: לא.
נועה: יהודה לוי פתח פודקאסט הרחה. לא? לא היית רוצה להריח? אני מתה להריח את הפלוצים של אנה זק. אני מתה לדעת איך זה, כי היא רזה, מה שאומר שהיא לא אוכלת הרבה פחמימות, זה אומר שהיא אוכלת הרבה חלבון, חלבון מסריח, אוקיי? חלבון זה דבר מאוד מסריח, ואני בטוחה, תבדקו אותי, [צוחקות] אתם לא יכולים לבדוק… אבל שהפלוצים של אנה זק הם מאוד מסריחים. ואני חושבת שיש לנו את הטאג-ליין של התוכנית הזו.
מיכל: אני חושבת שיהיה הרבה יותר מדהים אם זה יהיה לעומת נועה קירל, הפלוצים של אנה לעומת פלוצים של נועה.
נועה: אההה, כן, חד משמעית.
מיכל: שזה יהיה עולם אחר.
נועה: כל דבר זה השוואה שם.
מיכל: ומה טיקטוק אומר בנושא? פ
נועה: למי יש יותר שווה באוזניים, לנועה קירל או אנה זק?
מיכל: כן, כל הדברים הפחות יפים שמראים לנו! שלא מראים לנו!
נועה: כן, למה הן רק מתחרות על מי יש לה שירים יותר מושמעים,
מיכל: מי יותר יפה, מי יותר שווה…
נועה: מי עושה ירקון. בואי נעשה את התחרות האמיתית! מי פחות גזרה ציפורניים?
מיכל: נכון. בסדר, אבל, רק רוצה להגיד על המקלחות שאת אומרת שאנחנו לא היגייניות מלידה, כן, אבל יש לנו את תורת האמבטיות, שזה מטורף לחלוטין.
נועה: מה זה תורת האמבטיות? את יכולה לעדכן אותי? מה זה הדבר, המונח הזה שהמצאת?
מיכל: אימא הייתה… באנו לעשות אמבטיה כל יום, אמבטיה!
נועה: כן, כאילו אנחנו מלכות שווא.
מיכל: זה קיצוני!
נועה: מזל שזה לא אמבטיית חלב. אנחנו לאחרונה רואות כמה סרטוני ילדות, שזה באמת מאוד עצוב הדברים שאנחנו רואות, מאוד. אני לא יודעת מה איתך, אבל אני פשוט עצובה אחר כך. זה כזה, הילדות שמחות וזה ואז אני הולכת לישון. וואו. היה מעניין…
מיכל: אני הייתי כזה… כפשוט הסבר, זה הכל.
נועה: כן, זה כזה, אההה, אז בגלל זה אני ככה! בגלל זה אני לא יכולה להיות לבד… אבל אנחנו רואים שם אותנו מתקלחות, ורואים… בוא נדבר על מקלחת, אמבטיה ספציפית, שאני אדומה! אדומה! אני בת שלוש, והבן אדם הוא לובסטר. הילד, הילדה אדומה ורואים, זה ביחד עם ההורים שלנו, אמא שלי באמבטיה, אבא שלי מצלם, אוקיי, זה לגיטימי. את בת איזה כמה חודשים על אמא שלי, אנחנו עשינו שלושתנו אמבטיה ביחד, שזה חמוד, אבל החום…
מיכל: יואו את היית אדומה.
נועה: כי אמא שלי אוהבת אמבטיות חמות.
מיכל: רותחות.
נועה: עכשיו, ׳אני צריכה שישרפו אותי מבפנים׳ זה ציטוט אמיתי של למה היא אוהבת הקפה שלה חם, ׳אני פשוט צריכה משהו שישרוף אותי מבפנים׳ אוקיי, אמא, אחלה, אחלה, את ממש בסדר, אנחנו על זה. אז רואים אותי אדומה ומבקשת כל הזמן מים, נכון? [צוחקת]
מיכל: ואף אחד, כולם מתעלמים ממך, רוצה לשתות מים!
נועה: גם אמא גם אבא מדברים על משהו…
מיכל: את מפריעה, בגדול.
נועה: באיזשהו שלב אני יוצאת מהאמבטיה
מיכל: כי חם לך!
נועה: רואים טוסיק אדום, ואנחנו רואות את הסרטון הזה בשישי, אחרי ארוחת שישי עם אמא שלנו, עכשיו, כשאנחנו כולנו מבוגרות, ואנחנו אומרות, אמא, מה לעזאזל קרה שם? והיא אומרת, ׳לא כזה חם לך׳. מה זאת אומרת?! הבן אדם אדום! הילד אדום! אני בעיקרון לבנה, ופה אני אדומה כולי אדומה.
מיכל: רק בטוסיק ובפנים היית אדומה מאוד.
נועה: נכון, אז היא אומרת, ׳לא זה שיזוף׳. מה זאת אומרת שיזוף?! [צוחקות] מה זה השתזפתי רק בטוסיק ובבטן? לא, זה בגד ים מאוד מיוחד אם זה שיזוף. אז המקלחות… אולי זו הטראומה שאנחנו פשוט לא רוצות.
מיכל: להתקלח, לא רוצות להתקלח.
נועה: אני אומר לך את האמת, אפרופו צריכות טיפול, והרבה זמן שלא הייתי מתקלחת, ועכשיו כשאני קצת פחות שומרת על דיאטה וקצת עליתי במשקל, אני הרבה פעמים לא רוצה להתקלח כי אני לא רוצה לראות או להתעסק בגוף שלי. זה כאילו, זה ממש… אני לא יודעת אם לך זה גם. אבל הייתה תקופה…
מיכל: תמיד מדברים על זה…
נועה: כי גם אצלנו בבית הייתה כאילו מראה… קיר! קיר שזה מראה!
מיכל: יואו נכון, קיר שהוא מראה, אף פעם לא חשבתי על זה.
נועה: אמא מה קורה איתך?! אי אפשר כאילו, קצת כזה… לא יודעת, 50 על 50, למה צריך כל הקיר מראה? ואז את מתפשטת ואת רואה ואת בוחנת, ואת שונאת, ואת רוצה להתאבד, ואז את אומרת, אולי נוותר על המקלחת, אולי פשוט לא נתקלח… האם להתאבד או פשוט לא להתקלח, כן, נראה לי אני אשאר…
מיכל: מסריחה.
נועה: עם הסוד, עם הסוד של כזה… איך הגוף שלי נראה, לא יודעת, אני לא יודעת איך הוא נראה, זו הפתעה גמורה! שמעתי שיש שם ציצי אבל אני לא יודעת איך הוא נראה, ואני מקבלת ממנו מכתבים קטנים בצורת הזעה וריח לא טוב. זה הקשר היחיד, זה הקשר היחיד שיש ביני לבין הגוף שלי.
מיכל: יופי, תודה. יש לך משהו שאת שמה זין עליו?
נועה: כן להוריד שערות. אני שמה זין על זה. אני מגיעה… אני באמת, אני כן עושה, אני כן עושה שערות, כשזה מגיע…
מיכל: עושה, את יוצרת אותנו?
נועה: לא, מה אומרים? עושה רגליים? סליחה
מיכל: עושה רגליים.
נועה: עושה רגליים, מורידה שערות. אני כן מורידה שערות כשזה מגיע לרמה שזה באמת הן ארוכות כמו… [צוחקות] הן מסתבכות עם עצמן כמו כבלים במגירה. זה הרמה, בסדר? כשזה מגיע לשם, אז אני מורידה. ואני חושבת אבל אחרי שילדתי, אני באמת חושבת שזו חוצפה לדרוש מאישה שילדה להוריד, לעשות מפשעות. אני אחרי הלידה, אחרי כמה חודשים כשבאתי ועשיתי התחלתי לעשות באתי לעשות שערות במפשעה.
מיכל: במפשעה?
נועה: במפשעה! כן, הכוס שלי באמת אמר כזה, לא סבלנו מספיק?! hasn't the jewish pussy suffered enough? אני חושבת שזה צריך להיות, את יודעת, כמו שדתיות כשהן מתחתנות, אחרי שהן מתחתנות…
מיכל: אה נכון, יש להן כיסוי ראש.
נועה: יש להן פאה. אישה אחרי שהיא ילדה, היא צריכה, היא יכולה גם ללכת עם פאה בים… פשוט כאילו את יודעת, עם התלתלים בצדדים, שתדע מה המצב המשפחתי שלה.
מיכל: ככה אפשר לא להתחיל איתה בעצם.
נועה: בדיוק! אתה יודע, אתה יודע, זאתי, היא עם ילד אחד, זאתי, וואו, עם שלושה. את יכולה, אם זה כאילו את אם חד הורית אז את יכולה לעשות פוני, כדי שיבינו שזה מורכב, זאת סיטואציה מורכבת.
מיכל: לא עשית לייזר?
נועה: עשיתי לייזר וזה התנדף לו. בוא נאמר שהאזור… דליל. בוא נאמר,
מיכל: מדולל.
נועה: כמו בעזה, יש לנו שליטה על רוב האזור אבל עדיין יש התפרעויות.
מיכל: כן! מה קורה שם?!
נועה: מה לעשות?
מיכל: לא, אוקיי. אני רק רוצה להגיד שאני לא יכולה להתחבר לדבר הזה בניגוד למקלחות, כי אני אובססיבית לתלישת שערות.
נועה: נכון.
מיכל: משהו ביציאה של השערה… זה כל כך נימוח.
נועה: תראו אותה היא כמעט גומרת מהדבר הזה.
מיכל: זה כאילו פשוט… נהדר! זה קצת כואב, אני לא אשקר, לפעמים אני גם ממציאה שערות.
נועה: את ממציאה שערות?
מיכל: ממציאה שערות.
נועה: מה זאת אומרת? את עם טוש?
מיכל: לא, אני נגיד רואה שהם ממש עמוק, עמוק, עמוק בפנים
נועה: אהה, שאפילו לא מגיע לדרמיס…
מיכל: אני מגיעה עמוק, עמוק, עמוק
נועה: מסכנה השערה עוד לא יצאה.
מיכל: עוד לא יצאה, עוד לא בקעה.
נועה: היא עוד במיטה שלה, את באה כזה, היא עוד במיטה מכוסה, ואת כזה, בוקר טוב!
מיכל: צאי מפה!
נועה: היא עושה לך את הקול של ׳אני ערה׳.
נועה: אבל התלישה…
מיכל: למה זה?
נועה: אני לא יודעת, יש כאלה כמו עם החצ'קונים שאוהבים את הפיצוץ, נראה לי זה אותו דבר…
מיכל: אני אוכלת את הציפורניים, לא את הציפורניים, את העור מסביב. אז אולי זה הקטע הזה של…
נועה: אני הייתי אוכלת, אם לא הייתי עושה את הציפורניים, הייתי ממשיכה לאכול. לפעמים אני אוכלת אותם. כאילו, ברגע שיש שבר קטן של הציפורן.
מיכל: זהו את ה… You're gone, ביי, ביי, הטרף יוצא.
נועה: את לא, אין לך תקווה הציפורן, את הולכת.
מיכל: לא, אז זה מחליף את זה, השיערות.
נועה: על מה עוד שמים, אנחנו שמות זין?
מיכל: אני שמה זין על להתאים גרביים.
נועה: חד משמעית. זה חוצפה, זה חוצפה לבקש שזה יהיה תואם.
מיכל: אני, אפילו… בגדול, כרגע אני בסיטואציה שבה אין לי גרביים בכלל, כולם נעלמו, חוץ משתיים שאיתן אני עכשיו.
נועה: את במצוד? את בחיפוש? את במדור לחיפוש קרובים?
מיכל: לא, אבל תראי, את רואה… זה…
נועה: הופה! בבקשה, לא חשבנו שזה יגיע כל כך מוקדם. אה וואו. [מציגה את הגרביים שלה]
מיכל: אתם רואים? כן, אחד…
נועה: אם אפשר שזהי התמונה של הקבוצת וואטסאפ, בסדר? רגע, לא, את מפילה פה הכל! את לא יכולה. בסדר, ראינו, את יכולת להגיד שאחד שחור ואחד אפור.
מיכל: אבל איפה הכיף?! [צוחקות]
נועה: לא יודעת, אולי כיף בלא לשבור את האולפן ולהיות חייבת עשרת אלפים שקל לאולפן. אולי זה גם כיף.
מיכל: זה גם כיף, זה סוג של כיף. אחרי שאת אמא, אני מניחה שהכיף מקבל פרופורציה.
נועה: אומייגאד, את יודעת מה הכיף כשאת אמא? זה באמת… כלים. זה באמת לעשות כלים. או משהו.
מיכל: מה?
נועה: כל דבר, ללכת לעשות סידורים. ללכת לקנות במכולת,
מיכל: פתאום את אוהבת סידורים?
נועה: חד משמעית. מה צריך? מה נגמר חלב? אני אלך, אני אלך, אני אלך, אתם תישארו פה ואני אתרחק מכם, בסדר?
מיכל: אשכרה? כן, אני שונאת לעשות מטלות! כי זה או זה או הספה זה לא או זה או הילדים…
נועה: נכון, הקטע עם הילדים, שהם אהבת חיי והם בבת עיניי, ואני באמת, באמת הדבר הכי נפלא שיש, פשוט בגלל שזה 24/7 והאחריות היא כל כך גדולה, לפעמים צריך כאילו לכבות את הסיטואציה, אפשר להעמיד פנים שאני פשוט אחראית לאגרטל [צוחקות] אני רוצה לפעמים להיות אחראית רק לחלב הזה שהבאתי מהמכולת.
מיכל: כן, ואם הוא ישפך, לא נבכה!
נועה: יכול להיות שנבכה, אבל זה לא יהיה קשור לחלב [צוחקות] יכול להיות שזה יהיה על משהו אחר. זה הנוזלים.
מיכל: לא, אבל בסדר…
נועה: את יודעת על מה אני עוד שמה זין?
מיכל: על מה?
נועה: על סלבים שמתארסים, סלבים שאף אחד לא מכיר ואז הם מתארסים, ואז כזה ידיעה בערב-טוב או בישראל בידור, ואז אחרי איזה חודש כזה הם מבטלים, ואני כזה, אני לא היה אכפת לי בהלוך, לא אכפת לי בחזור, מי אתה?
מיכל: אולי תתחיל בידיעה של מי אתה באמת, בוא תסביר לנו מי אתה, אני יודעת על מי את מדברת, ואני יודעת בכללי… יש כל כך הרבה סלבס.
נועה: על מי אני מדברת?
מיכל: בטח אושר משהו, אושר כהן קוראים לו?
נועה: אושר כהן, ואהבתי שכאילו אמרו ׳אושר כהן וזוגתו סהר׳. כלומר, היא כל כך מפורסמת שלא צריך את השם משפחה, מדובר במדונה.
מיכל: זה או שאת מאוד מפורסמת או שאת ממש כלום ושום דבר.
נועה: כן, טוב, שלא קראו לה אושר כהן וזאתי. זה היה ברמה כזו…
מיכל: בקיצור, אז באמת, הוא כנראה יש לו שירים לא מצליחים ואנחנו כבר בנות שלושים ואנחנו לא כל היום בטיקטוק וביוטיוב…
נועה: ולא אני לא לא מכירה. בסדר. אושר, אתה מוזמן, אתה מוזמן לבוא לפה.
מיכל: לבוא להכיר, גם אתה לא מכיר אותנו בטח.
נועה: יש לנו עוד משהו שאנחנו רוצות לשים עליו זין?
מיכל: בואי נגיד את האמת אם כבר שמות זין, שמה זין על ילדים.
נועה: על ילדים?
מיכל: על לעשות ילדים.
נועה: אני בעדך.
מיכל: אני לא חושבת שכולם צריכים לעשות ילדים. אבא, ספציפי, תודה שעשית ילדים…
נועה: [מריעה] היי אנחנו פה!!
מיכל: למרות שאולי לא היית אמור לעשות…
נועה: אני לא יודעת אם אתם שמחים על זה, אבל זה קרה!
מיכל: זה קרה! גם שרדנו. בקיצור, עד ש…
נועה: בינתיים.
מיכל: אני לא הייתי רוצה להיות הבת שלי. כאילו, אני בן אדם סביר, אבל הבת שלי… אני ממש לא הייתי מעוניינת.
נועה: כן?
מיכל: גם אני לא הייתי מעוניינת, כל ה… קשה לי עם כל האחריות.
נועה: כן.
מיכל: את אשכרה אחראית לשלושה אנשים, כולל עצמך.
נועה: נכון.
מיכל: אני אחד!! ממש קשה לי עם האחריות הזאת.
נועה: ואיך את עם התגובות, את מתחילה להגיד את זה לאנשים שאת לא מעוניינת?
מיכל: כן ואז כזה, הם חושבים שזה נורא אקזוטי!
נועה: כן.
מיכל: הם רואים איזשהו יצור מטורף…
נועה: יש עכשיו הגדרה - אל-הורית.
מיכל: אל-הורית, כן, אני שונאת את ההגדרה הזאת, זה נשמע כאילו אני חולה.
[צוחקות]
נועה: את יודעת, את יודעת מה, אני חושבת שזה ממש יפה, ממש טוב מצידך לדעת שאת אל-הורית, כי בוא נאמר…
מיכל: תשמעי אני אקפיא, כן?! אין ברירה, אני אקפיא משהו.
נועה: מה תקפיאי, ביציות? תקפיאי משהו? אל תקפיאי כל דבר!
מיכל: משהו, משהו שיהיה בפריזר, ליד השניצל תירס שם.
[צוחקות]
נועה: אוקיי. לא, זה טוב לדעת מראש שאת אל-הורית, מאשר נגיד, האופציה ההפוכה של לעשות ילדים ואז כזה, ׳תקשיבו אני חושבת שאני אל-הורית… אני חושבת שאני לא מסתדרת…׳
מיכל: כן, זה לא עובד לי פה.
נועה: ׳…אני חושבת שאני בעצם בן אדם שהוא אל-הורי, אז אתם יכולים לארוז את עצמכם וללכת…׳ [צוחקות]
מיכל: ל-אל אחר. סתם. כולם אומרים לי כדאי להקפיא,
נועה: כן,
מיכל: אבל כדי שאם אני אתחרט,
נועה: נכון.
מיכל: הבעיה שיש כל כך הרבה שלבים להתחרט בהם גם כשאתה עושה את הילד. מבינה? כי אני לא אוכל להתחרט… אני מתחרטת כל דבר!
נועה: נכון.
מיכל: אני מתחרטת על זה שאני לא הקפאתי ביציות, ואם אני אעשה את הילד אני אתחרט על זה שעשיתי אותו, שנכנסתי להריון, או שהוא כאילו… כל כך הרבה שלבים שמפחידים אותי!
נועה: כן.
מיכל: שיהיה עליו חרם, שיהיה… סליחה אם אני מפחידה אותך. ההריון עצמו…
נועה: מצחיק שעברת מההריון לכבר חרם. אלא אם כן את חושבת שחרם בתור העובר…
מיכל: לא, לא [צוחקת] יצאו עליו כל הביציות חרם.
נועה: הרופא לא יסכים לדבר עליו.
מיכל: לא יסכים לילד אותו. לא, לא יודעת, בקיצור, זה לא מתאים לכל אחד וזה מסוכן מאוד, זה אחריות מטורפת.
נועה: נכון, אין ספק שיש הרבה אנשים בעולם, לא כולם מאושרים, לא כולם קיבלו את ההורות שמתאים לה. את יודעת, להיות הורה זה ממש, ממש, באמת קשה, ואני חושבת שהדור שלנו, שזה דור עכשיו המילניאלס, בעצם נהיו הורים, א', אנחנו מרגישים שאנחנו ההורים הכי טובים שהיו אי פעם, כי אנחנו מודעים נורא! אנחנו מאוד, מאוד מודעים, אנחנו חושבים שאנחנו הכי טובים כי אנחנו קוראים, וגם כי אנחנו באים מנקודת מוצא, שדבר ראשון, כל מה שנעשה לפנינו לא טוב, [צוחקות] ההורים שלנו לא היו טובים בזה, אוקיי, בגלל זה יצאנו אנחנו כל כך דפוקים, אבל אנחנו עובדים על זה. אנחנו הורים, אנחנו בטיפול, אנחנו בהדרכת הורים, אנחנו בטיפול זוגי, אנחנו אצל פסיכולוג, אנחנו בדיקור, אנחנו עושים הכל כדי לפתור את הפאקינג בעיה שהוא אנחנו! אז יש לנו מצד אחד את הנטייה ממש לפסול את כל מה שהיה קודם, כלומר, אני רואה את האנשים בדור שלי שהם הורים, במיוחד אימהות, פשוט מזלזלות בסבתא בקטע של, את לא עושה את זה טוב, זה לא נכון, לא. אני ראיתי הלכתי ברחוב…
מיכל: והיא גידלה עשרות ילדים.
נועה: כן! עשרות, וואו לא, נגיד, שניים, שלושה, היא כבר עשתה את זה, את פה בזכות האישה הזו, אז בואי, אולי פחות תתנשאי מעליה, ותגידי שהיא לא יודעת, כי עובדה שאת פה. אבל אני הלכתי ברחוב לטיול עם הילד הקטן שלי, בן השנה ושלושה חודשים, וראיתי איזה סבתא מחזיקה תינוקת ממש רכה, לא יודעת, חודש…
מיכל: בדקת את הרכות?
[צוחקות]
נועה: את הרכות… היי, אם אפשר רק… אווו כן בהחלט רכה, מי את, לא משנה, תמשיכי בחייך ביי! תינוקת לא קריספית. אוקיי, אז הלכתי וראיתי את הסבתא עם התינוקת בת החודש או משהו, אמרתי אוי איזה תינוקת חמודה, הסתכלתי עליה, ואז ראיתי מהכביש, מגיעה לחנייה אמא של התינוקת, כלומר, הבת של הסבתא נכנסת, עוד מהשביל כניסה לחנייה [צועקת] ׳למה את איתה בחוץ, למה!?׳. עוד לא אמרה לה שלום!
מיכל: איזה חוצפה גם!
נועה: למה הוצאת אותה… כלומר, והסבתא מה זה סבלנית לחוסר, לבלתי נסבלות, שאני יודעת, כי אני בלתי נסבלת. גם הסבתא מכילה ואומרת ׳צריך קצת אור, צריך קצת אוויר, קצת שמש׳ ואת רואה שהאמא היא כבר ב…׳אני שונאת אותך, בגלל זה אני ככה, אני לא יודעת מה לעשות…׳
מיכל: היא עזרה לך!
נועה: כן היא גם עשתה לך פאקינג בייביסיטר. יש איזושהי דרישה,
מיכל: זה חוצפה.
נועה: הדור שלנו זה כזה, ׳מה את עושה?׳
מיכל: ולמה את לא עוזרת גם.
נועה: ׳למה את לא עוזרת, למה את לא עושה את הבייביסיטר שאת צריכה לעשות לנכדים, את רצית נכדים, לא? בבקשה תשמרי על הנכדים, את רצית את הנכדים האלה!׳
מיכל: אבל גם חבל שהרסת את הכל.
נועה: באמת מורכב מאוד. טוב אז אנחנו הגענו לסיום.
מיכל: טוב אנחנו מסיימות.
נועה: ביי.
[צוחקות]
נועה: את רוצה להגיד משהו לסיום?
מיכל: ביי?
נועה: בסדר.
מיכל: היה מאוד כיף!
נועה: אני חושבת שזה היה חיובי כי לא באמת הרגנו אחת את השנייה.
מיכל: לא.
נועה: לא, ואנחנו…
מיכל: אנחנו עדיין אוהבות.
נועה: כן, באופן יחסי.
מיכל: באופן יחסי.
נועה: בסדר. אז תודה שהיית ואנחנו נמשיך עם הטיפול בהמשך בפעם הבאה.
מיכל: ״צריכות טיפול״
נועה: [גרעפס]
מיכל: תודה לך.
נועה: לא יודעת אם זה החוקים של הפודקאסט אבל זה אצלנו.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments