top of page

צריכות טיפול | נועה ומיכל מנור - פרק 3: על סרטי דיסני וסרטי פורנו

נועה מלמדת את מיכל על נפלאות הפורנו, ומיכל מלמדת את נועה - למה תולים נעליים על חוטי חשמל ומי מבקש מנועה לשלוח לו תמונות של כפות הרגליים שלה?

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/02/2024.

[הערת המתמלל: הפרק תומלל כפי שנשמע]

קריין: 'טוקס פודקאסטים'

שתי הדוברות שרות: "לנקות, לשפשף, ללטש אותך מהתחלה, תראי בסוף כמו כלה, ותביאי גם כבוד."

קריין: נועה ומיכל, צריכות טיפול.

מיכל: שלום, מה שלומכם?

נועה: בסדר, איזה יופי של פתיח, זו הייתה חסות נהדרת, את רוצה להסביר מה שמענו פה עכשיו?

מיכל: אני לא יודעת מה את קוראת לזה חסות, רק בגלל שזה שיר, אבל זה… אוקיי.

נועה: התוכנית בחסות הטמטום של מיכל ונועה.

מיכל: אה, זה בכללי, אוקיי, עכשיו ספציפית מה ששמענו פה זה השיר מ"מולאן" כמובן.

נועה: כמובן כמובן, זה נכס צאן ברזל, כולנו…

מיכל: השיר שמה קורה בסצנה…

נועה: אני מבקשת "מולאן" בעברית, לא באנגלית, כל האנשים שראו דיסני באנגלית, לא לדבר איתי.

מיכל: בטח. לא באנגלית אל תדברו איתנו לא…

נועה: [ממלמלת ג'יבריש באנגלית] לא! נתן דטנר לנצח.

מיכל: נתן דטנר כהאדס.

נועה: ההאדס ב"הרקולס", מי עוד? אלון אופיר…

מיכל: הוא גם אלאדין וגם סימבה,

נועה: סימבה. נכון? מי עוד אנחנו יודעות שם?

מיכל: נועה תשבי, המסבירה הלאומית, היא מגה,

נועה: מגה!

מיכל: השם הוא מגה, זה מהרקולס.

נועה: [מחקה את הדמות] "השם הוא מגה ואני יהודייה".

מיכל: כן, היא ממש ממש ממש…

נועה: היא עושה עבודה מדהימה.

מיכל: עבודה מדהימה. ואנחנו אוהבים אותה, אני בכלל מעריצה את נועה תשבי מ"שלושת המוסקטרים", את לא ראית, אה?

נועה: וואו, התחלנו בפינת נוסטלגיה. "שלושת המוסקטרים", מה זאת אומרת? בטח! אני אגיד לך מי היה שם. זה כשהיינו ב… זה שנות האלפיים, תחילת שנות האלפיים.

מיכל: צריך להגיד שזה… היינו רואות מחזות זמר הרבה מאוד.

נועה: של חנוכה, מחזות זמר של חנוכה,

מיכל: כסרטים.

נועה: והיו קונים לנו את הקלטת של ההצגה והיינו רואות את זה והיינו רושמות את המילים. אני הייתי רושמת את המילים, אני חושבת שאני הייתי בגיל שיודעת לכתוב ואת עוד לא היית בגיל של לכתוב.

מיכל: אז אני אגיד לך יותר מזה. אני... אנחנו, יותר מאוחר, סליחה שאני גולשת. יותר מאוחר אני ויעל ראינו "סיסי", לדעתי את המחזמר הזה את כבר לא ראית.

נועה: "סיסי" זה דנה דבורין, על מה את מדברת?

מיכל: את גם ראית?! את הכל ראית לפנינו, אבל לא באותם זמנים,

נועה: כנראה.

מיכל: אז מבחינתי לא היית בתקופה.

נועה: לא הייתי קיימת… אוקיי.

מיכל: אז יעל ואני כתבנו את המילים. כתבתי לה, מה זה לכתוב את המילים? לא היה שירונט, אז ישבנו. וצריך להעביר אחורה ולכתוב את… כל מילה.

נועה: מה את מדברת? מאיפה את חושבת שהבאת את הרעיון הגאוני הזה? אם לא מ…

מיכל: אה, ממך?! [צוחקת]

נועה: ברור, זה מה שאני עשיתי. איך את חושבת שאני יודעת את כל השיר? [מתחילה לשיר] "הלילה הוא חייב להגיע...",

מיכל: יואו, "פיטר פן".

נועה: [ממשיכה לשיר] "…הוא חייב לבוא". נכון, חני נחמיאס. אז הייתי עם מחברת, עוצרת, פליי, כותבת, עוצרת, פליי, כותבת, ממשיכה ככה שעות.

מיכל: וואו זה בטח לקח שעות.

נועה: כן, אבל מה יש לך לעשות בתור ילדה בת שש? אין, זה מדהים, זה אחר צהריים שלם.

מיכל: אז למה דיברתי על "סיסי"? כי אני עשיתי את זה עם יעל. כתבנו לנו את כל המילים, ואז… אחותי הקטנה, יעל אחותי הקטנה.

נועה: אני יודעת מי זאת.

מיכל: אה, זה אחותך גם.

נועה: הפרצוף שעשיתי שלא הבנתי על מה מדובר, ניסיתי להבין על מה היה המחזמר "סיסי"?

מיכל: "סיסי"? אהההה, על הנסיכה סיסי, מה זאת אומרת?

נועה: מה זאת אומרת על הנסיכה סיסי? מה זה, מישהי מארמון המלוכה הבריטי? מי זה הנסיכה סיסי? היא דמות היסטורית?

נועה: אני באמת לא זוכרת…

מיכל: זה ז'אן דארק של…? תפקיד חייה של דנה דבורין? אני לא יודעת מי זו הייתה סיסי, זו הייתה דמות מומצאת? לא! זאת הייתה דמות מצוירת.

נועה: מצוירת, הנסיכה סיסי!

מיכל: הייתה סדרת אנימציה,

נועה: כן, כולם חשבו גם בטח שאנחנו מדברות על הדמות אבל לא, אנחנו עדיין במחזות זמר שהיו עם אנשים.

נועה: את חושבת… אם את חושבת… את חיה בסרט אם את חושבת שהם מבינים לעזאזל…

שתי הדוברות: על מה אנחנו מדברות…

מיכל: אף אחד לא מבין על מה אנחנו מדברות.

נועה: לא היו איתנו… לא היו איתנו ב"סיסי", לא היו איתנו בדנה דבורין, לא היו איתנו במחזמר. אבל אנחנו פה, לנו יש מיקרופון, למי אכפת. אוקיי.

מיכל: אבל אני לא סיפרתי אפילו את הסיפור. אי אפשר לדבר איתנו, זה מדהים.

נועה: נו…

מיכל: בקיצור, אה… אז כתבתי את המילים ל"סיסי" שעות כמו שאמרנו. ואז, בסוף כל העבודה הזאת רק קלטתי שהיא לא יודעת לקרוא.

נועה: שיעל לא יודעת לקרוא! [צוחקת]

מיכל: יעל לא הייתה בגיל שהיא יודעת לקרוא. ואני כזה, פאק, למה לא חשבתי על זה אז.

נועה: ואז מה עשיתם?

מיכל: כלום, אכלתי את התחת, שרתי לעצמי, אני יודעת…

נועה: אה, אוקיי בסדר, נו אבל היא יודעת לשמוע. [מיכל צוחקת] היא בגיל שהיא יודעת לשמוע ולחזור על המילים.

מיכל: לא, אני יודעת? מי יודע, אני לא זוכרת מה היה אז. אבל כן, אז התחלנו מזה שהיינו אובססיביות לסרטים. תספרי את "בת הים הקטנה", באיזה גיל זה היה כש…?

נועה: מה היה ב"בת הים הקטנה"?

מיכל: את היית שרה,

נועה: אה!

מיכל: מספרים שהיית שרה: אהאהאהאהאה [קולות של שירה של בת הים הקטנה]

נועה: כן, הייתי בת איזה שנה ומשהו, כן.

מיכל: שנה ומשהו?!

נועה: אלה הסיפורים, אלה האגדות.

מיכל: תמיד מורידים.

נועה: האגדות האורבניות על התינוקת המופלאה ששרה "בת הים הקטנה" [מיכל צוחקת] בביקור אצל רופא שביקש ממנה סך הכל להגיד 'אה'.

מיכל: לא מאמינה לך.

נועה: והיא ישר "אהאהאהאהאה" [שרה] ובמקום להגיד, אוקיי די כבר ממך, הם אמרו 'היא תהיה מדהימה',

מיכל: אבל זה נכון.

נועה: היא תהיה מופיעה, היא תהיה…

מיכל: הם צדקו.

נועה: הם צדקו... [בציניות]

מיכל: את חושבת שזה הם ולא את? זה מעניין, זה פילוסופי.

נועה: מה? למה אני איפה שאני, בסוף היום?

מיכל: למה את מופיעה?

נועה: למה אני על הבמה? אני חושבת שזה שילוב עצוב-שמח, [מיכל מופתעת] של, כן, לא, גם היכולות, שכן, כן…

מיכל: היכולות קיימות, את נולדת איתם.

נועה: היכולות קיימות. של להופיע, לבדר, לרקוד, הייתי מאוד פיזית. אממ… כל הזמן רקדתי בסלון. אני חושבת שהם לא ידעו איך, זה היה כזה פשוט 'שים לה מוזיקה, היא תרקוד עם או בלי, אז עדיף שיהיה מוזיקה'.

מיכל: זה היה מוזר.

נועה: שבזמנו בשנות ה-90, המוזיקה שהייתה, יש לציין, ריקודי עם. הם היו שמים לנו את הריקודי עם שהיו לנו, היה חוג בבית ספר.

מיכל: היה לנו קורס, חוג סליחה, קורס, לא משנה איך זה נקרא.

נועה: שיעור, זה היה פאקינג שיעור.

מיכל: אה, זה היה שיעור ריקודי עם?

נועה: עם חיותה מה זאת אומרת.

מיכל: עם חיותה…

נועה: עם חיותה ריקודי עם. [מדקלמת] 'אני נולדתי לשלום שרק יגיע'. איזה שקר לתת לילדים.

מיכל: [שרה] "אני נולדתי לשלום…",

נועה: אגב, את יודעת מה, מה, אחד השקרים הגדולים של המדינה שלנו, עכשיו כשאני אמא.

מיכל: כן?

נועה: אפרופו חיותה, ו'אני נולדתי לשלום'. עכשיו כשאני אמא, אני הלכתי עם דניאל להופעה של מיכל הקטנה, לא חשוב שמות.

מיכל: כן, [צוחקת]

נועה: [מגמגמת] לא הופעה של ליטל הגדולה, אלא, הופעה של מישהי מקבילה שמתחרזת רק הפוך. ויש לה גם שיר של שהוא along the lines, כאילו שהוא פחות או יותר אומר: 'איזה יופי, אנחנו מקווים לשלום, כולנו בבית שרוצה שלום'. וזה בתכלס, בולשיט!

מיכל: בולשיט.

נועה: זה כמו שכל שנה בתחילת השנה את רואה על רוקח שלטים, "שתהיה שנה של שלום". כזה, למה לאחל… להגיד את השטויות האלה, הרי אנחנו לא באמת חושבים שזה יקרה, אנחנו לא באמת מייחלים שזה יקרה.

מיכל: וזה גם לא… ריאלי.

נועה: זה לא ריאלי! תגיד מה שבאמת העם רוצה לשמוע: תהיה שנה של לזיין אותם בתחת. זה איחולים שאני חושבת שהיו רוצים לשמוע פה, לא?

מיכל: אני חושבת ש…

נועה: לא חשוב באיזה צד פוליטי את, את היית רוצה…

מיכל: שמישהו יזויין בתחת.

נועה: כן, שיהיה שנה שכולנו נקבל את מה שמגיע לנו. זה עם כועס.

מיכל: זה עם כועס.

נועה: זה עם פשוט… זה, בגלל זה זה גאוני לתת לנו נשק, כן, אפרופו.

מיכל: כן,

נועה: עם כועס. הדר לוי עשתה קטע מצחיק על זה, שהיא אומרת, מי ראה את עם ישראל בכביש ואמר: 'את יודעת מה חסר לו? אקדח!'.

מיכל: [צוחקת] זה נכון.

נועה: זה פשוט כל כך עם כועס, שחוש… עובד על נקמה ו'מגיע לי'. והוא צודק.

מיכל: זהו, אני אוהבת… מה?

נועה: אבל אין מבוגר אחראי.

מיכל: אני אוהבת את זה שכולם יודעים את זה, הם אומרים כזה, לא אל תתנו, זה יעלה את הרציחות של אנשים, לא אל תתנו, זה יעלה את המוות בכבישים.

נועה: איזה כולם? שלושה אנשים אמרו.

מיכל: אומרים את זה. אבל בסוף זה כל דבר מתגשם, כל דבר שקרה מאז שנתנו… המילואימניק, שחזר ורצח מישהו והזה ש…

נועה: את אומרת כל האנשים שמתריעים, כן.

מיכל: מתעלמים ואפילו מוכיחים ועדיין כלום לא קורה.

נועה: זה לא משנה, זה לא משנה, בגלל זה זו תקופה מאוד מאוד מייאשת. אבל אנחנו חוזרים ל…

שתי הדוברות שרות: "לנקות, לשפשף, ללטש אותך מהתחלה…".

נועה: תכל'ס לשפשף זה אחד הפתרונות הטובים, כי את צריכה, פשוט תאונני, כל היום תשפשפי, אוקיי? [מיכל צוחקת] ואולי משהו יגרום לך להרגיש טוב, זה המלצה חמה ממני.

מיכל: אפשר לאונן, בנות? השאלה אם בנות יכולות, אם כאילו, כי הראש זה הכל זה מחשבה, מחשבות. אז אם את מוטרדת, זה לא בנים שיכולים כזה, לא משנה, המוח לא רלוונטי.

נועה: כן, אני חושבת שנשים, באופן כללי אנחנו מאוד מאוד חושבות תוך כדי. לי עוזר סרטי פורנו בגלל זה אני פשוט מתמקדת במשהו.

מיכל: אה אה, טוב לדעת, רשמתי לעצמי.

נועה: את יודעת מה?

מיכל: איזה ז'אנר?

נועה: ז'אנר? כל מיני ז'אנרים. הרבה מסאז'.

מיכל: מסאז'?!

נועה: חד משמעית! המסאז' ש'אוי, אוי, אוי, מה אתה עושה? לאן האצבעות האלה הולכות? אוי, מה זאת אומרת? רגע, אתה לא אמור להיות שם, אבל טכנית זה גם מסאז', אתה צודק. טכנית זה גם… אני שילמתי על מסאז'. זה מה שאמור…'.

מיכל: זה חלק מהגוף… מסאז' זה full body.

נועה: full body…

מיכל: full, full…

נועה: זה ז'אנר מוצלח.

מיכל: איזה עוד, את מחבבת? אני אישית לא יודעת למה, כי אני לא רואה, אז לא יודעת למה החלטתי. אבל כן, מאוד מאוד חביב עליי האחים חורגים.

נועה: כן, את לא לבד.

מיכל: אה ברור, זה לא מיוחד, את אומרת.

נועה: זה משהו ש… זה פֵטִיש שמעסיק הרבה אנשים. זה אחד מהפטישים המחופשים ביותר.

מיכל: מישהו התחפש אליהם?

נועה: לא, אני ידעתי שתגידי. [מיכל צוחקת] שמחפשים, אנשים. זה טרנדי מאוד. באפרופו, את יודעת מה החיפוש הכי… מה גוגל שלי כבר מציע לי כל פעם כשאני נכנסת לאינטרנט?

מיכל: כן?

נועה: זה או Ynet או פורנהאב. זה המצב שלי כיום. [צוחקת]

מיכל: יפה! אהבתי!

נועה: מה? מה? באיזה מצב אנחנו היום? את רוצה לבכות מהעיניים? או לבכות מהטוטה? איפה? [צוחקות] איפה את רוצה שהיום אנחנו ניגע? אני כזה, טוב, היום אין לי ברירה, אני צריכה ללכת להיכנס ל-Ynet או שלרגעים מסוימים זה פורנהאב. למרות שזה מאוד מאוד קשה להיות פמיניסטית ולהיכנס לאתר פורנו.

מיכל: למה?

נועה: כי זה כמו להיות טבעוני ולהיכנס למקדונלדס.

מיכל: [צוחקת] אנשים עושים את זה, קונים צ'יפס.

נועה: זה… כן, זה כאילו את שמה כיסוי על העיניים ואת אומרת לא, היא בחרה להיות שם תלויה מהשנדליר. היא אישה עוצמתית שרוצה…

מיכל: אבל איך את יודעת שלא? זה לא זנות, צריך לזכור. זה, זה…

נועה: זה לא זנות. יש גם תחום.

מיכל: אונליפאנס זה גם סוג של פורנו, לא?

נועה: יש גם הרבה דברים מעצימים בזה. כי את רואה בחורות כמו כוכבות פורנו מטורפות, נגיד אנג'לה ווייט.

מיכל: אה וואו, יש לך ממש... יש לך name dropping.

נועה: אני בקיאה…

מיכל: לא ידעתי שיש להם שמות.

נועה: מה זאת אומרת?

מיכל: חשבתי ש… הם אנונימיים.

נועה: לא רק שיש לה שם. יש לה שם ואחלה ציצי. [מיכל צוחקת] יש לה שם, ויש לה חברת הפקה שהיא מפיקה לעצמה את הסרטים והיא ברמה שהיא עושה רק מה שהיא רוצה.

מיכל: אז זה בטוח, כאן יש הוכחה שזה מה שהיא רוצה.

נועה: כן, האם זה לא מעצים? מצד שני את נכנסת לפורנהאב, ונגיד מדי פעם זה מכניס את האלגוריתם... מכניס לך אלגוריתם לפי ה…

מיכל: המילה הכי לא מחרמנת בעולם.

נועה: אלגוריתם, כן, מילה נוראית בכלל בימים שלנו. פשוט…

מיכל: לא, אנחנו מדברים על המלל.

נועה: על המלל? לא על התוכן?

מיכל: לא…

נועה: אוקיי, את נכנסת לפורנהאב וזה מציע לך פרסומת, זה נורא מצחיק. תמונה של…

מיכל: של מה? של בולבול אחר כאילו?

נועה: איזה חמודה שאת חושבת שזה בולבול. זה דבר ראשון, זה מנוע חיפוש לגברים, אז כלומר יש לך שתי אופציות, טוטה צעיר או טוטה מבוגר, מה אתה אוהב?

מיכל: איזו תמימה אני.

נועה: כן, מאוד תמימה.

מיכל: ספרי לי עוד, ספרי לי עוד על הפורנו.

נועה: כן, כן, זה הכל מהזווית. דבר ראשון תמיד רואים רק את הבחורה, היא ערומה לגמרי. רואים את הבחורה. את הגבר אתה לא רואה חוץ מאת האיבר מין. כלומר זה הכל מה-Point of view של הגבר כדי שאתה תוכל…

מיכל: פות-און-ויו?

נועה: פות-און-ויו, כן [בציניות]. את יודעת, יונתן, אחרי אחת מההתמוטטויות עצבים שהיו לי השבוע,

מיכל: אה אחת מהן.

נועה: אחת מהם, כן, אני לא זוכרת איזה. אבל הוא חיבק אותי ואמרתי לו תודה שאתה מכיל אותי וזה. הוא אומר לי 'אני פה תמיד' ואני אומרת לו אני 'פות עמיד'.

מיכל: [צוחקת]

נועה: כל אחד מה שהוא יכול לתת.

מיכל: אני חייבת להגיד… אני חייבת להגיד שאם כבר פורנו,

נועה: כן,

מיכל: אז לא הבנתי, רגע. את אמרת שבעצם הפרסומות שם… את התחלת להגיד משהו על הפרסומות.

נועה: אתה יכול לשאול… זה עולם מאוד מצחיק פורנו את חייבת להיכנס,

מיכל: לא הבנתי,

נועה: ולו רק בשביל הקומדיה. כי יש שמה נגיד, הם שואלים אותך מה אתה מעדיף? ברונטית או ג'ינג'ית? כדי שהם יוכלו לעזור לך… מה אתה רוצה…

מיכל: לעזור לך לאונן.

נועה: כן, את המוצר המושלם בשבילך, יואב, מלא יודעת, מבאר שבע, לא יודעת מאיפה. או…

מיכל: אבל זה לא מותאם לנשים בכלל, את אומרת?

נועה: לא, יש כמובן גם פורנו לנשים, יש גם הרבה במאיות פורנואיות, זה מה שבאתי להגיד במאיות…

מיכל: פורנוגרפיות.

נועה: …בתחום. יש כל מיני דברים. אני ממליצה לכל הצופים שלנו לעזוב את הפודקאסט הזה עכשיו,

מיכל: לרוץ! [צוחקת]

נועה: תעזבו את מה שאתם עושים ותלכו. באנו לזה מלשפשף.

מיכל: לפורנו הקרוב… אה… לא, מה שרציתי לשאול, עלו לי כמה שאלות, דבר ראשון…

נועה: כן. אני עשיתי לך את השיחת סקס הראשונה.

מיכל: זו היית את או יונתן?

נועה: מז'תומרת? סליחה?

מיכל: ביחד, התכוונתי את ויונתן עשיתם.

נועה: לא, אני עשיתי לך את השיחת סקס. אולי הוא עשה לך שיחת סקס כאח גדול בנפרד.

מיכל: לא, אתם עשיתם לי ביחד, אני זוכרת.

נועה: אוקיי, אז זה באמת מאוד מוזר ומטריד [מיכל צוחקת] וכנראה אני הדחקתי את זה. אבל אני זוכרת שעשיתי לך את השיחת פורנו, אה שיחת סקס הראשונה, כי אני זוכרת שממש הרגשתי כמו דודה סיגל זיכרונה לברכה. שיש לנו דודה שנפטרה מטיפולי פוריות, חבל. כמה רצית ילד, 'אני מתה על ילדים' [מחקה את הדודה], אוקיי.

מיכל: אוי ואבוי.

נועה: שהיא עשתה לי את השיחת סקס ואני נורא התלהבתי שאני יכולה עכשיו לעשות לך את השיחת סקס.

מיכל: את זוכרת מתי זה היה?

נועה: אממ… לא, 2011? 2012?

מיכל: לא, בגילאים.

נועה: בת כמה היית ב-2011?

מיכל: 19! טוב האמת שאפשר לספר? כן…

נועה: בטח! כולנו איבדנו את הבתולים בגיל 19.

מיכל: בגיל 19! כולנו זה אני, את, לא כולנו, הנשים. אני, את, יעל ואמא שלנו.

נועה: נכון.

מיכל: כולנו איבדנו את הבתולים בגיל 19.

נועה: נכון, אני לא יודעת אם זה כזה מיוחד. זה לא…

מיכל: כולנו באותו גיל? וזה גיל יחסית מאוחר, יש להגיד.

נועה: הכל יחסית.

מיכל: יחסית.

נועה: כן, יחסית לילדה במרוקו זה באמת מאוד מיוחד. [מיכל צוחקת] מאוד מאוחר גם.

מיכל: לא, אבל מה, תחשבי אמא שלנו בתקופה אחת שזה אני לא יודעת מה מקובל. את ואנחנו, כל אחד בתקופה אחרת.

נועה: נכון, אוקיי אז עשינו לך שיחת סקס ו…?

מיכל: ואני לא זוכרת מזה כלום חוץ ממשהו עם מסרק, מברשת.

נועה: מה? אוי ואבוי מה עשינו לך שם? [צוחקות] אני חושבת שהייתה הדגמה על משהו. איזו משפחה מוזרה.

מיכל: מאוד. בכל מקרה מה שרציתי להגיד זה שאם אנחנו כבר בסרטים מצוירים ופורנו.

נועה: כן?

מיכל: למה שלא נאחד את הנושאים? זה הזכיר לי את ה…

נועה: את האנימה.

מיכל: זהו, יש משהו שנקרא Hentai.

נועה: Hentai, כן.

מיכל: עשיתי על זה כתבה.

נועה: נכון.

מיכל: ו…

נועה: הכתבות שאת עושה זה מאוד מוזרות, נושאים מאוד מוזרים.

מיכל: כן, זה תמיד, למה תולים נעליים על חוטי חשמל? כל מיני כאלה.

נועה: [צוחקת] תמיד תהיתם? כזה, לא. אבל אוקיי, מיכל מנור!

מיכל: זהו, זה הסוף לתעלומה הגדולה בהיסטוריה, ככה פתחנו את זה.

נועה: אוקיי, מיכל, בסדר.

מיכל: וגם לא הייתה תשובה שם אגב, ספוילר.

נועה: לא הייתה תשובה?

מיכל: לא, לא הייתה תשובה זה תיאוריות.

נועה: איזה שקר בפרסום.

מיכל: זה תיאוריות.

נועה: מה תיאוריות? תיאוריות קונספירציה על נעליים ב…?

מיכל: [צוחקת] יש כל מיני תיאוריות ללמה תולים נעליים. יש כאלה שאומרים שזה לסמים…

נועה: תני לנו את ה…

מיכל: שזה בעצם כאילו נקודות מפגש לסוחרי סמים או של כנופיות.

נועה: אוקיי.

מיכל: סימון כנופיות.

נועה: אוקיי.

מיכל: עכשיו, פסלנו את התיאוריה הזאת בארץ מישהו מהמשטרה, 'קרמשניט' פשוט פסל לנו את התיאוריה

נועה: יש מישהו שקוראים לו קרמשניט?

מיכל: כן, זה כאילו הכינוי שלו.

נועה: הוא מגיע כמאפה?

מיכל: הוא שוטר.

נועה: הוא מגיע עם קצפת? לא?

מיכל: הוא שוטר.

נועה: אוי ואבוי. השוטר קרמשניט זה נשמע כמו מערכון של אפרים קישון, מה זה השוטר קרמשניט?

מיכל: זה, זה, זה הכינוי שלו.

נועה: אהההה, זה הכינוי.

מיכל: אמרתי כינוי, מהרגע… את חושבת שמישהו אמא שלו קראה לו קרמשניט כשהוא…

נועה: לא, חשבתי שזה השם משפחה.

מיכל: לא, לא. לא משנה, בקיצור…

נועה: אני לא יכולה להתעלם מהסיטואציה הקומית שיכולה להגיע כזה שני שוטרים, שוטרי מקוף, בבקשה הנה השוטר קרמשניט והשוטרת פבלובה. אי אפשר, אי אפשר להתמודד עם הסיטואציה הזו באמת. ואז אומרים : אין למשטרה כוח הרתעה. אולי שלא יקראו לך קרמשניט? כן! בוא נקרא מהר, שוטר פחזנית בבקשה בוא תציל יש פה אירוע. שנייה אני לוקח את הקצפת ובא! [מיכל צוחקת] מה, איך? איך אפשר לקחת ברצינות את המשטרה הזו?

מיכל: אנחנו מאוד מכבדים אותך [בפנייה לשוטר]. בכל מקרה אז…

נועה: דברי בשם עצמך.

מיכל: אוקיי. בקיצור, אז יש את התיאוריה הזאת, יש את התיאוריה שיש דבר שנקרא shoefiti אבל זה כמובן בחו"ל. שזה shoefiti, שזה גרפיטי ונעליים.

נועה: אה… shoe-fiti.

מיכל: מה חשבת? שָׁפיטי?

נועה: אולי זה משהו של כאילו של שפיטה, מישהו שמנסה…

מיכל: של שפיטי, לא, shoefiti שזה כאילו גרפיטי עם… למה? למה את עושה…?

נועה: כי shoefiti זה באמת תיאוריה מאוד מופרכת.

מיכל: מאוד! ויש את האופציה של, כמובן כל מיני אמונות טפלות. שתולים את הנעליים של המתים כדי שבתחיית המתים, המתים יבואו מגן עדן, בזמן שהם ירדו, יחכו להם על חוטי החשמל הנעליים.

נועה: מה זאת אומרת? [מיכל צוחקת] כמה עבודה למישהו שהרגע התעורר ממוות? מה צריך למצוא סולם? תקשיבי, הוא צריך למצוא סולם? או שהוא רוח?

מיכל: לא הוא יורד, תחיית המתים, מה לא שמעת?

נועה: אה בדרך מהשמיים הוא עובר בזה…

מיכל: כן, הוא קופץ כבר.

נועה: אבל אם זה מת שמת בלי גפיים, בלי ידיים.

מיכל: לא, לא. וואו.

נועה: בלי ידיים והוא צריך לפתוח את הקשרים. או בלי רגליים והוא לא צריך את הנעליים כבר, מה הוא עושה? שם את זה כשרשרת?

מיכל: זה תיאוריה.

נועה: אה זה תיאוריה.

מיכל: תיאוריה זה אומר שאין שאלות.

נועה: למה? מה זאת אומרת? תיאוריה, צריך לבסס את התיאוריה וצריך לשאול. אנחנו פה חוקרות, אנחנו פה מדעניות.

מיכל: אין ספק. [נועה צוחקת] אם זה יש משהו שאנחנו… וזהו, נראה לי מבחינת התיאוריה. אה, 'צופים' עושים את זה. בגדול כל מי שעושה את זה, הרוב האחראי, זה הצופים.

נועה: כן?

מיכל: זה הצופים אחראים.

נועה: הפושטקים הקטנים האלה.

מיכל: יש, גם מצאנו. יש לי עד היום האמת, למעשה הכתבה הייתה לפני שנתיים, עד היום יש לי…

נועה: עברו שנתיים מאז כתבת הנעליים הגדולה?

מיכל: שתביני.

נועה: אני לא מאמינה איך הזמן עובר.

מיכל: איך הזמן עובר. אז מאז, כן החיים שלי זה לפני ואחרי. [מיכל צוחקת] אז מאז, יש לי עדיין, אני שמרתי את הנעליים של האנשים האלה.

נועה: אוי ואבוי,

מיכל: דיברתי איתם,

נועה: את באמת אוגרת הכל. את אוגרת הכל, זה נעליים לא שלך. מסכן יותם מנסה לגרום לך להיפטר מנעליים שלך.

מיכל: הוא לא יודע שזה של…

נועה: אה, הוא לא יודע?

מיכל: לא, זה למעלה מעל ה… מעל ה...

נועה: בכבל, למעלה מעל הבית, לא?

מיכל: לא, לא, לא. [צוחקת]

נועה: למה שלא תתלי את זה כבר שם? שם זה המקום של זה.

מיכל: העניין הוא שרציתי, דיברתי, יצרתי קשר עם בעלי הנעליים. הצלחתי להגיע אליהם, כי היה כתוב, כי הם כותבים.

נועה: כן, נורא שואתי גם, נו.

מיכל: כי הם כותבים 'מיכל שביט ו' 2', כל מיני כאלה, הם כותבים.

נועה: אה זה פשוט באמת דרך של לכתוב כזה כמו…

מיכל: את לא היית בצופים…

נועה: מור המלכה… גם את לא היית בצופים, על מה את מתנשאת? [מיכל צוחקת] מה את… אפילו בנוער העובד לא היית. אני הייתי שנה.

מיכל: הייתי שלוש שנים.

נועה: אה זהו, ניצחת.

מיכל: שלוש שנים.

נועה: שלוש שנים.

מיכל: שלוש.

נועה: ניסית למצוא חברים גם שם, אה?

מיכל: ניסיתי למצוא חברים אבל לא עבד. [נועה צוחקת] בכל מקרה, אז הנעליים שלכם, מיכל וכל השאר אצלי עדיין. כי רציתי להחזיר להם, לצלם משהו ולהחזיר להם. אבל אני לא עושה את הדברים, אני רק שומרת אותם.

נועה: וואי, אבל לא הבנת את הקונספט, הם לא רוצים את הנעליים האלה.

מיכל: לא, היא אמרה לי שהיא תשמח לקבל את הנעליים.

נועה: יש לי שאלה. יש גם את ה… גרסת כפכפים? מה אם העולם…

מיכל: את חייבת לקשור אותם.

נועה: צריך גיוון, אנחנו צריכים להראות את כל סוגי הנעליים. יש נעליים כאלה, יש גם מגפיים, יש כפכפים.

מיכל: אי אפשר, אבל. מה שאי אפשר לקשור זה… כל הפואנטה היא לקשור ול... ואת יודעת איזה קשה זה אגב? זה מאוד קשה, אני מאתגרת אותך לעשות את זה.

נועה: מה?

מיכל: לתלות. לתלות.

נועה: יש לי שני ילדים מיכל, [מיכל צוחקת] אין לי זמן לעשות את השטויות האלה. אני לא עושה את הדבר הזה.

מיכל: אמרה הבחורה שהילדים מחכים בבית אבל, היא שנייה רגע, 'אני רק מסיימת סרטון',

נועה: הסרטון… את יודעת מה? את אומרת זה… לקחת את הילדים ולעשות את זה איתם?

מיכל: כן. את לא רוצה לחשוף אותם.

נועה: אבל זה ליד כביש, אני לא רוצה לנסות את זה. לא משנה.

מיכל: לא באתי לבקר. היינו ב-Hentai…

נועה: את אומרת שזה לזרוק, לקשור את הנעליים ואז לזרוק.

מיכל: כן, זה קשה.

נועה: זה היה חלק בכתבה נכון? ניסית…

מיכל: ניסיתי, ולא הצלחתי. פגעתי למישהו בחלון, אבל, כאילו זה הגיע למישהו, פשוט הביתה…

נועה: תבעו אותך?

מיכל: לא… אבל הוא היה בלי חולצה, זה היה קצת לא נעים.

נועה: וחזרנו לפורנו, אוקיי.

מיכל: חזרנו לפורנו, Hentai. אז Hentai,

נועה: נו?

מיכל: מי שלא יודע זה בגדול אָנימֵה, פורנו, ז'אנר של פורנו באָנימֵה או הפוך. שזה בעצם פורנו מצויר,

נועה: נכון. באיזשהו מקום זה יותר מדליק…

מיכל: יפני,

נועה: …יש להגיד. בסדר הם חולי נפש. יפנים הם חייזרים.

מיכל: חולי נפש. למה הם חולי נפש את יודעת?

נועה: למה?

מיכל: ולמה…

נועה: יהיה הסבר?

מיכל: מצד אחד יש להם פורנו עם תמנונים,

נועה: כן,

מיכל: שם זה התחיל.

נועה: נכון.

מיכל: אבל מצד שני יש להם חוקי צנזורה כל כך קשים, אפילו את המצויר צריך לצנזר שם.

נועה: כן.

מיכל: אז כאילו מציירים פסים כאלה, זה הכי לא מצונזר.

נועה: שבאיזשהו מקום זה גם מאוד מחרמן, כי אפרופו נגיד, מסאז'…

מיכל: מחרמן אותך הטשטוש?

נועה: הטשטוש, אולי כי אבא טייס… זה מזכיר את אבא, הנה נכנסנו לדברים… [צוחקת]

מיכל: הוא מעולם לא היה מטושטש. אולי הוא היה קצת מטושטש.

נועה: הוא היה מטושטש בזיכרון שלי. [מיכל צוחקת] כל כמה זמן שלא היינו רואות אותו אז הייתי כזה, רגע איך הוא היה? אה זה הוא!

מיכל: לא, הוא מטושטש. הוא סתם מטושטש.

נועה: אני במסאז' קוריאני בתחום הפורנו.

מיכל: אוקיי, לא משהו שעשית... חשבתי שעשו לך, מסאז' קוריאני.

נועה: עוד לא, עוד לא, עוד לא. יש להם, זה מדהים. זה יש שם גם טשטוש אבל אז את אומרת, את מפנטזת את זה, כל הדברים ש…

מיכל: למה צריך… למה לעשות פורנו אם זה מטושטש?

נועה: כי כל הקטע בסקס זה, שזה אסור באיזשהו מקום זה מה שמדליק.

מיכל: נכון, בגלל זה האחים חורגים וזה.

נועה: זה גם תראי, אנחנו כאילו, בסופו של דבר, כל האנושות ממשיכה להתנהל בעולם כאילו שזה לא אחד מהדברים שהכי חשוב לה לעשות. [מיכל צוחקת] כולנו מתלבשים, מתאפרות, הולכות לעבודה, יש קריירה, יש שאיפות. בולשיט! הגוף שלך יוצר כדי להתחכך ולעשות ככה עם עוד גוף. [משפשפת יד ביד]

מיכל: לזה את חושבת נוצרנו, רק כדי להתרבות?

נועה: חד משמעית! כדי לשרוד, את… כי גוף כ… כיצור…

מיכל: אבל בן אדם זה לא חיה.

נועה: בסדר, אבל יש לנו את המוח ה…

מיכל: שהרס הכל,

נועה: לא, יש כמה עומקים למוח.

מיכל: מה?!

נועה: יש את המוח הזוחלי, אני חושבת. שזה הכי הכי קדמון. מעל זה יש את המוח… אני באמת לא… אני בלונדינית מדי כדי לזכור.

מיכל: למה… לא, את בלונדינית מדי.

נועה: אבל כאילו יש שלוש שכבות, המוח הזוחלי זה הכי קדמוני שזה לשרוד ולאכול…

מיכל: להתרבות,

נועה: לשרוד ולהתרבות. ומעל זה בדובדבן של הקצפת המוח השלישי זה כאילו המודעות וכל התרבותיות, ולא מחטטים באף, ולא עושים את זה ולא…

מיכל: לא מחטטים באף?

נועה: לא מיכל, ו… במיוחד לא בהלוויה של סבתא. [מיכל צוחקת] ואנחנו מתנהלים בעולם כאילו אנחנו מתכחשים למהויות האמיתיות של הגוף, שזה לשרוד ולהתרבות.

מיכל: אבל מה את רוצה, שכולם יזיינו ברחוב? [צוחקת]

נועה: דבר ראשון, אם זה מה שיציל את המצב כיום, אני בעד. אני חושבת שניסינו הכל.

מיכל: האמת שכן, היה מחזה על זה לא? שהנשים בסוף לקחו את הגברים, או עשו להם… אה, לא…

נועה: ליזיסטרטה 2000.

מיכל: כן, שהם עשו להם… הנשים עשו חרם על מין. זה רעיון.

נועה: אז זה חד משמעית, אני חושבת…

מיכל: צריך לדבר עם הבנות העזתיות, שהן כולן מתות. כי הן בנות, בעזה.

נועה: כן, לא כולן, לא. יש עוד בנות עזתיות אני חושבת, שחיות בעזה.

מיכל: ואם כן, אולי הן שהידיות. [נועה צוחקת] סליחה, לא יודעת אם אני מסתבכת. לא, אף אחד מעזה לא שומע אותנו זה בטוח…

נועה: אה, דאגת מעזה?

מיכל: לא יודעת, מי יכול לכעוס עליי פה שאני אגיד עליהן שהן שהידיות כולן?

נועה: אף אחד,

מיכל: אף אחד.

נועה: אף אחד. להפך, יגידו לך 'כל הכבוד'.

מיכל: כל הכבוד לי.

נועה: כל הכבוד! [טון גבוה]

מיכל: אממ… כי תראי, צריך להגיד, אני מאוד מפחדת מתגובות ברשת מימנים, למשל.

נועה: כן.

מיכל: כי שמאלנים הרי לא יגידו לך…

נועה: שמאלנים לא יגידו לך…

מיכל: הם לא יגידו כי הם…

נועה: שמאלנים יגידו לך: "דגנרטית!",

מיכל: נכון…

נועה: זה הכי גרוע ששמאלני יכול לאחל לך.

מיכל: "אני לא מסכים איתך" [קול חמור סבר]

נועה: כן,

מיכל: "אני לא מסכימה איתך". וואו, אבל איכשהו, לא יודעת, זה לא שאני כזאת שמאלנית, בוא. אין לי בעיה מבחינתי, [נועה צוחקת] באמת עכשיו…

נועה: מה המשפט הנורא שעומד לצאת לך מהפה, בבקשה.

מיכל: לשרוף חיים את כל מי שרוצח ואונס,

נועה: כן.

מיכל: נקודה. כפרט. אם אפשר להוכיח את זה, כמובן, זה קשה אבל…

נועה: אה, חשוב להוכיח את זה שזה קרה, נכון? [בטון ציני]

מיכל: כן… לא, אבל…

נועה: רק תזכיר לי, אתה זה שרצחת ואנסת? אוקיי, קוּל, סבבה.

מיכל: [צוחקת] לא… היה עונש מוות בזמנו, אני לא חושבת שזה לא צריך לעשות את זה, לא פה.

נועה: לא היה בארץ, אף פעם.

מיכל: לא בארץ, אני אומרת, אבל יש… אולי… עדיין יש מקומות בארצות הברית?

נועה: בטח, בטח.

מיכל: אוקיי, בסדר.

נועה: כיסא חשמלי. בארצות הברית, בטח.

מיכל: חשבתי שזה רק מחו"ל, חשבתי שזה רק מפעם.

נועה: לא, לא. יש הרבה דברים שנראים לך שהם היו מפעם, ושהם עדיין לגמרי קורים היום.

מיכל: כמו?

נועה: נגיד השבעה באוקטובר, [מיכל צוחקת] אבל חוץ מזה.

מיכל: זה פשוט סיוט מתמשך… אז איך הגענו ללאנוס?

נועה: דיברנו על Hentai.

מיכל: Hentai. אז Hentai, מה שמדהים ביפנים המטורפים האלה,

נועה: כן,

מיכל: שיש להם באמת גם בובות כאלה. שם יש להם הרבה בובות מין כאלה שזה, אני תמיד מתה לפגוש את האנשים שקונים את זה, מין ראש כזה…

נועה: למה את…? את לא באמת מתה לפגוש את האנשים האלה, מדובר באנשים קריפים.

מיכל: לא לפגוש, רק לראות אותם מאחורי אולי איזה סורג ובריח, משהו, אבל רק לראות מי האנשים האלה.

נועה: כן, הם מאוד מוזרים, מאוד…

נועה: את תתפלאי…

מיכל: את לא רוצה לפגוש אף אחד מְהָ… זה.

מיכל: אולי הם לפעמים קצת חנונים כאלה.

נועה: "קָטְלֵה", אני רואה Hentai, "קָטְלֵה", זה כאילו ממ… זו את בעצם…

מיכל: העניין ב-Hentai, מה שמטורף ב-Hentai, זה שהם לקחו דמויות אנימה, הרבה פעמים לוקחים דמויות אנימה מוכרות,

נועה: כן,

מיכל: זה, משם זה התחיל. שמעריצים בעצם עשו את זה.

נועה: נכון,

מיכל: אז אם מעריצים בעצם דמיינו… מה היה קורה אם אנחנו היינו עושים את זה לדיסני? אני בטוחה שיש את זה.

נועה: מה זאת אומרת? ברור שיש. יש כל דבר…

מיכל: לא, אני מדברת… כן.

נועה: …שקיים בעולם, יש עליו פורנו.

מיכל: יצאתי תמימה.

נועה: כל דבר שיש עליו, שקיים בעולם. את יודעת שיש פורנו, גרסת פורנו, לסיינפלד?

מיכל: מה? איך?

נועה: אני ראיתי. אני לא יודעת למה זה מדליק, אני לא יודעת למה, אבל כאילו אתה רואה את…

מיכל: [מזמזמת] טם טם טם טם טם, אהה [מחקה קול גניחה]

נועה: כן! כאילו, כן. איליין וג'רי ואז באיזשהו שלב, אני חושבת שקריימר נכנס, אני לא יודעת.

מיכל: אה, זה מצויר?

נועה: לא! זה דמויות.

מיכל: איך? מה?

נועה: הם שחקנים.

מיכל: שחקנים שנראים כמוהם, לפחות?

נועה: כן, שהתלבשו כמוהם, שהם… איזה חקיין. אני אומרת לך,

מיכל: יואו!

נועה: את נורא תמימה.

מיכל: יש מחזות זמר? הו!

נועה: בטוח יש, מה את רוצה? "המילטון"?

מיכל: כן,

נועה: את רוצה לראות…

מיכל: [מחקה שורה מהמחזמר] "You'll be back…"

נועה: את רוצה לראות שחורים מזיינים מישהו תוך כדי שהם עושים ראפ? זה מה שאת רוצה.

מיכל: כן, זה מה שאני רוצה לראות, [נועה צוחקת] תנו לי את זה בבקשה.

נועה: [מחקה קולות ראפ] פום- פום-פום- פאק, פום- פום- פום- פאק- פאק, פום- פום- פאק. [צוחקת]

מיכל: תודה לך נועה, על ההדגמה הנהדרת.

נועה: אני ממש טובה בזה.

מיכל: מישהו צריך לקחת אותה לתעשיית הפורנו.

נועה: [צוחקת] אבל המוזיקלית, תעשיית הפורנו המוזיקלית בבקשה.

מיכל: יש… יש פה, זה כמו מלצרים מזמרים.

נועה: אפשר שנוי אלוש יעשה גם כן גרסת טראנס של מישהי שגומרת.

שתי הדוברות: [עושות קולות גניחה] [צוחקות]

מיכל: אוקיי, זה ממש משהו שיקחו אחר כך. חבל, גם ככה יש AI. לא צריך לעשות, לא צריך לעוות לנו את מה שאנחנו אומרות, פשוט… לא משנה.

נועה: אנחנו עצמנו עושות לנו את האסון הכי גדול.

מיכל: עושות את העבודה הכי גדול, הכי גדולה.

נועה: את לא רואה פורנו, בכלל?

מיכל: לא, זה נראה לי… לא יודעת, משהו של דברים, גברים.

נועה: נכון, זה בהחלט עולם מאוד מאוד מפחיד.

מיכל: כי אני אגיד לך מה…

נועה: כל פעם שאני נכנסת לפורנו זה…

מיכל: כשאני רואה סרט, אני רואה סרט. אני לא אעשה דברים אחרים, אני רואה סרט אני רואה אותו.

נועה: מה זאת אומרת?

מיכל: אני צריכה להתרכז כי אחרת אני מעבירה אחורה.

נועה: לא תקשיבי, פורנו את יכולה… את מעבירה קדימה, רגע אחד קדימה. וואו איזה הבדל, שמיים וארץ. [מיכל צוחקת] מה היה לפני רגע ומה עכשיו קורה.

מיכל: יש כתוביות אם זה באנגלית? יש לי בעיה גם עם האנגלית קצת.

נועה: את באמת מבינה את זה מההקשר, [מיכל צוחקת] את לא צריכה לדעת על מה מדובר. יש גם בספרדית,

מיכל: זה ברור,

נועה: זה הכי מצחיק זה נורא כזה "איי דה קולו… איי פאפי".

מיכל: "יו אסטוי אמברזדה" ['אני בהריון' בספרדית]

נועה: את בהריון, את אוהבת את המשפט הזה.

מיכל: אני בהריון, זה המשפט הכי טוב בעולם.

נועה: את פשוט יודעת את זה מטלנובלה, מ"קטנטנות".

מיכל: כן, "יו אסטוי אמברזדה". אני יודעת את כל הספרדית שלי, למרות שיש לי, שני הצדדים שלי ארגנטינאים, [מנמיכה את הקול] גם שלך. למרות ששניהם, אני יודעת הכל רק מ"קטנטנות" ומ"המורדים" ומ"רומאו וג'ולייטה"...

נועה: נו וברוך השם, היום את יכולה להכנס לפורנהאב ולראות איזה סרט שאת רוצה ולהבין הכל.

מיכל: להבין הכל! כל גניחה.

נועה: היא שואלת… הוא שואל אותה איפה את רוצה שאני אגמור. "און דה קוּלוֹ", לא יודעת.

מיכל: מה זה "און דה קוּלוֹ"?

נועה: קוּלוֹ זה תחת. שלום! הנה מישהו נכנס לשמוע בדיוק את שתי הבלונדיניות מדברות על פורנו.

מיכל: מי זה? אוקיי.

נועה: בקיצור, סקס עם תמנונים. [צוחקת]

מיכל: סקס עם תמנונים, שכאילו כל הקטע הזה שיש לך מלא זרועות, ואת יכולה לעשות כל דבר.

נועה: יש בזה משהו מאוד מדליק בצורה מלחיצה, מלחיצה מאוד. זה כזה…

מיכל: מה, תמנון מדליק אותך?

נועה: אני לא יודעת. זה, זה, זה נוראי.

מיכל: אני יודעת מה לקנות לך ליום הולדת לפחות,

נועה: אין צורך.

מיכל: יש חנות Hentai.

נועה: לא, לא, אין צורך. אבל אני יכולה, בוא נאמר, זה לא מדליק אותי, אבל אני יכולה להבין את האנשים שנדלקים מזה. אני מכבדת, אני מעריכה, אני אזמין להם קלאמרי. [צוחקת]

מיכל: וואי זה נורא, פשוט נורא. זה פשוט מטורף. אז האמת, שהתמנונים, עכשיו כשאנחנו מתחברים לזה, התמנונים התחילו,

נועה: כן,

מיכל: כי יש להם חוקים כל כך נוקשים. זה לא איבר, זה רק נראה כמו איבר. ככה זה התחיל.

נועה: אצל היפנים. בעצם…

מיכל: אצל היפנים, סליחה. וואו.

נועה: את בעצם מסבירה למה ביפן זה התחיל טרנד של תמנונים,

מיכל: כאיבר מין.

נועה: כמשהו מיני.

מיכל: כי זה בעצם לא איבר מין זה…

מיכל: מצונזר, דיברנו על זה שהם הכל מצנזרים, המטורפים האלה.

נועה: את אומרת באותה מידה זה היה יכול להיות סקס עם מלפפון, כי זה בסדר. [נועה צוחקת]

מיכל: גם מלפפון ים, זה אופציה. [נועה צוחקת] מה הקטע עם זה שיש תוספת ים וזה בסדר? אני לא מצליחה להבין. ואז יוצרים חיה חדשה לגמרי לא קשורה.

נועה: אני אתרגם את מיכל למאזינים שלנו, היא רוצה להיכנס עכשיו לפינה, למה זה בסדר לתת שם של חיה שכבר קיימת ביבשה ופשוט להוסיף לה את המילה 'ים'. בבקשה.

מיכל: תודה רבה שתרגמת את זה.

נועה: כלב ים.

מיכל: לפעמים אי אפשר להבין אותי.

נועה: פרת ים.

מיכל: אני חייבת להשמיע לכם את… הודעה האמיתית שנועה שלחה לי.

נועה: את חייבת להשמיע?

מיכל: אני חייבת.

נועה: נגיד, אנחנו יכולות לעבור לפינה הראשונה: 'מה מטריף אותך?'.

קריינית: בובל'ה, מה מטריף אותך?

מיכל: אני רוצה להתחיל דווקא עם מה שמטריף אותך.

נועה: אותי? כן?

מיכל: מה מטריף את נועה? מה שמטריף את נועה…

נועה: מיכל אוכלת. [עושה קולות רועשים של לעיסה] [צוחקת]

מיכל: וואו! וואו! כשאנחנו היינו קטנות…

נועה: יא, הייתי רודנית.

מיכל: נועה הייתה רודנית.

נועה: רודנית פֶּה.

מיכל: היא באופן כללי, לא באתי לה טוב, היא לא אהבה אותי.

נועה: לא.

מיכל: לא. לא באתי לה טוב.

נועה: אני גם רודנית באופן כללי, אני בנאדם מאוד אלים, אני נראית חמודה כזו…

מיכל: גם אני, שתינו אלימות מאוד.

נועה: מאוד אלימות.

מיכל: אלימות מאוד. בקיצור אז… אז…

נועה: לא לפנות אלינו ברחוב,

מיכל: לא.

נועה: אנחנו נרביץ לכם.

מיכל: לפעמים… אז בקיצור, אז נועה, הייתי אוכלת, היא כזה… אוכלת ומשמיעה צלילים כילדה. [מדמה קולות לעיסה]

נועה: פותחת… ותאכלי… ואני הייתי פשוט: "תסגרי את הפה שלך." [בטון כועס]

מיכל: "תסגרי את הפה שלך!". לא. את לא היית אומרת תסגרי את הפה שלך, מה היית עושה? באיזה שלב, [מדמה קולות לעיסה] היית חוזרת אחריי! [נועה צוחקת] היית עושה… [מדמה קולות לעיסה]

נועה: זה היה מטריף אותי!

מיכל: וזה אומר לסגור את הפה. זה בעיקר עם בננה קורה.

נועה: וואי נוראי, בננה זה הצליל הכי נוראי.

מיכל: בואי נספר גם, אם כבר נכנסנו לזה, אז בואי נספר את החוקי טלוויזיה המטומטמים שהיו לנו. ספרי רגע.

נועה: באמת שזה מעניין? למה? כאילו, היינו מחלקות את הימים.

מיכל: היינו רבות על הכל. היינו רבות גם על מי תשלוט בטלוויזיה, אבל גם מי תשב ראשונה כדי לראות את הטלוויזיה.

נועה: כי השולחן…

מיכל: היה מעוקל כזה ומי שהייתה הכי קרובה לטלוויזיה היא בעצם…

מיכל: היא ראתה.

נועה: היא לא מי שבחרה את מה שרואים היום. [מיכל צוחקת] היינו כולנו יושבות מול הטלוויזיה…

מיכל: כל כך מעצבנות, וכל כך רבות.

נועה: היינו יושבות מול הטלוויזיה ביחד,

מיכל: ואוכלות.

נועה: בזמן ארוחת צהריים ורואות טלוויזיה. עכשיו לפי הימים, אנחנו היינו רואות. יום ראשון אני הייתי בוחרת. יום שני מיכל הייתה בוחרת. יום שלישי יעל, וחוזר חלילה. רביעי נועה בוחרת.

מיכל: בוחרת מה לצפות…

נועה: מה לצפות בטלוויזיה. עכשיו אין… הגאונות של הילדות המטומטמות האלה, [צוחקות] זה שאין קורלציה בין מי שבחרה את התוכן צפייה, לבין איפה שהיא יושבת. כלומר…

מיכל: ולא הייתה לנו בעיה עם זה…

נועה: מי שבוחרת את הזה, אז היא לא יכולה לשבת הכי קרוב לטלוויזיה ולצפות בתוכן שהיא רצתה…

מיכל: שכולם יסבלו כל הזמן.

נועה: אלא, יעל תשב מקדימה ותראה את התוכן שנועה בחרה.

מיכל: שנועה רצתה. [צוחקות]

נועה: ונועה תשב הכי מאחור. זה הכל היה העניין של שליטה.

מיכל: הכל היה כאילו, את עושה את זה, אז לי יהיה פחות. כי זה מה שראינו את ההורים שלנו עושים.

נועה: נכון.

מיכל: את עושה את זה, טוב אז לא, אז תני לי את זה…

נועה: תחרותיות ומי…

מיכל: גם היה לנו חוק ממש מוזר של אם את נוגעת לי בציצי, אז אני חייבת לפי החוקים של הממלכה הזאתי,

נועה: כן.

מיכל: שאני חייבת שאת תתני לי… כלומר אם אני נוגעת לך בציצי אני חייבת לתת לך לגעת לי חזרה.

נועה: את חייבת לתת קונטקסט, באמת, אנשים יזמינו לנו משטרה. [מיכל צוחקת] את חייבת להסביר. זה כאילו, בתור ילדות שכזה מדגדגות אותך ואת כזה אוי, דגדגת אותי בציצי, עכשיו תורי, אני צריכה לעשות לך.

מיכל: לא, זה הצחיק אותנו לגעת אחת בשנייה בציצי כי זה מקפי… צי.

נועה: מקפיצי?

מיכל: זה היה… מכות,

נועה: לא, אבל זה גם היה בתקופה, באיזשהו שלב זה נכנס לתקופת גיל ההתבגרות וכשנוגעים לך בציצי בגיל ההתבגרות,

מיכל: זה כואב,

נועה: כשהוא צומח, וואו זה כואב ברמות.

נועה: ממש…

מיכל: אני לא יודעת אם זה קורה לגברים שהאשכים…

מיכל: לכן היה לנו חשוב.

נועה: אה, האשכים בעצם כואבים תמיד כשנוגעים בהם.

מיכל: תמיד. כשנוגעים? אפשר?

נועה: לא? פליק [תנועה של מכה קלה עם היד]. תחשוב, הנה עכשיו מה עשיתי לכל הגברים ששומעים לנו. וואו מסכנים…

מיכל: יואו… [קול נחרד] את חושבת שגברים שומעים לנו?

נועה: מאוננים תוך כדי, בוודאי. [צוחקת]

מיכל: אה, נכון פורנו היום. הנושא היום. המליצו בטח… שלום לכל הגברים.

נועה: אם, הבן אדם שכל הזמן שולח לי הודעות לשלוח לו תמונות של כפות הרגליים מאזין…

מיכל: זה אמיתי הדבר הזה?

נועה: חד משמעית! הוא כל יום שולח לי. אם אתה פה,

מיכל: פה…