top of page

מועדון המתעשרים החדשים - פרק 127: הפרק עם אלון.

הפעם יש איתי בפרק אורח שסוף סוף כאן, אורח מיוחד, שהרבה זמן רצינו לעשות את זה, אבל אנחנו יותר מידי עסוקים בשביל לעשות את זה: אחי, אלון וולר. אנחנו כאן בוילה בקלקן בטורקיה, וילה מטורפת בביזנס פלז'ר או מה שנקרא בעולם הטק, כדי שנוכל להצדיק את זה חשבונאית- offsite. זה הזמן שתזכו להכיר את אחי. אז קדימה, מועדון המתעשרים החדשים... יוצאים לדרך!



 

עידן: ברוכים הבאים לפרק החדש של "מועדון המתעשרים החדשים" והפעם יש לי בפרק, בפרק, בעע, בפרק אורח, אני כל כך מתבלבל, ונעתקות לי המילים מהפה שהוא סוף סוף פה, אורח מיוחד, הרבה זמן רצינו לעשות את זה, יוז'לי אנחנו יותר מדי עסוקים כדי לעשות את זה, אחי אלון, אלון וולר פה איתי, וואלר או וולר, מה אתה אומר?

אלון: וולר.

עידן: וולר, אז וולר, הוא פה איתי, אנחנו כאן בווילה. בקלקן, בטורקיה, וילה מטורפת, שאנחנו בעצם בביזנס פלז'ר, או מה שנקרא בעולם הטק, כדי שנוכל להצדיק איזה חשבון אוף סייט, וזהו, אנחנו נתחיל את הפרק, וזהו, תזכו להכיר את אחי, יאללה, יוצאים לדרך.

-

[פתיח מוזיקלי]

-

"אהלן וולקאם לפודקאסט "מועדון המתעשרים החדשים", יחד אנחנו מרימים את הסטנדרט כל יום, ויוצאים לתקוף כיזמים של תוצאות, ללא תירוצים.

אני עידן וולר, מייסד "מועדון המאה קיי", ובפודקאסט הזה אנחנו מגרדים את הבולשיט ורואים ביחד איך גם האדם הבינוני והרגיל להחריד שמתחיל מכלום, בונה לעצמו הון לכל החיים.

דרך פשיטה על חנות הממתקים הגדולה בעולם, עולם היזמות, הביזנס וההשקעות.

וכל זה, בכנות קיצונית, בפוקוס חסר רחמים, ובחירה אחת ויחידה.

תירוצים או תוצאות?

יאללה מתחילים!"

-

[מוזיקה] 

-

עידן: מה הולך?

אלון: מה קורה, קוף?

עידן: טוב, קוף, איך אתה היום?

אלון: קודם כל זה רע מאוד שאני האורח. איזה פרק אנחנו עכשיו?

עידן: אני לא יודע, 120 ומשהו, 130 ומשהו.

אלון: כלומר, אם היית מסדר את זה ברשימת הפריוריטי ושם אותי רק ב-120, הייתי מאוד נעלב. אבל אני יודע שבעקבות הדרך המשותפת שלנו, ומה שאנחנו עושים בטק היום, אין זמן לזה, אנחנו תוקפים בכל הכוח. אבל הנה, מצאנו את עצמנו ככה במקום המקסים הזה. אנחנו עכשיו יושבים ומדברים, ויש פה איזה חוף ים, שרק בגלויות ככה אפשר להאמין שזה אמיתי.

עידן: גם הבריכת אינפיניטי מוסיפה לו, לא?

אלון: הבריכה, וכן, והרוסים שקופצים לבריכה ושופכים את כל המים על הקומה, על השכנים. זה גם מוסיף, אבל כן, מצאנו זמן, וזה כיף להיות פה.

עידן: איך המסע עד עכשיו?

אלון: איזה מהם?

עידן: ב-2015 עוד עבדת בשירות המדינה בחו"ל, נכון?

אלון: נכון.

עידן: אז נגיד, מ-2016 עד עכשיו, שאנחנו 2023.

אלון: אני חושב שאני יכול להסתכל על החיים שלי כמו לפני הספירה.

עידן: אתה צריך לדבר במרחק קבוע מהמיקרופון.

אלון: אוקיי. אני חושב שאני יכול להסתכל על החיים שלי כמו לפני ואחרי הספירה.

עידן: (צוחק)

אלון: איפשהו במחשבה של שכיר, שזה מה שקרה לפני, שהיה לי דרך, ראיתי את מה שפחות או יותר אבו, אבו זה אבא שלנו, ז"ל עשה, וככה ציירתי את עצמי. זה מה שראיתי את עצמי עושה. אבל אז באיזשהו שלב, החיים השתנו. בקטע של, מאוד מאוד הופתעתי, כשאותה עבודה בשירות המדינה זרקה אותי מכל המדרגות, ונשארתי לבד, בחו"ל. כאשר כל האמת שגדלתי עליה עד אותו רגע, פשוט ככה נשמטה לי מה, אתה יודע, מהחיים. ואני זוכר שהתקשרתי אליך באותו רגע, וזה היה רגע כאילו שפשוט כל מה שגדלת עליו, הלך. 

עידן: כל הערכים שלך, כל האמת.

אלון: כן.

עידן: היית בן אדם גם, טוב שנפטרת מזה אגב, והיית בן אדם שמאוד, חשוב לו להיות צודק, וככה הדברים צריכים להיות, וזה המסלול.

אלון: זה מעבר לצודק, זה כאילו המחשבה של, אם אני עוד עושה את העבודה כמו שצריך ודואג שאחרים סביבי יעשו כמו שצריך, ככה אני אגיע הכי רחוק. בסדר? אגב, עד היום יש לי הרבה מאוד ממה שאני עושה, נדבר על זה אולי אחר כך.

עידן: שאתה יזם זה די.

אלון: נכון. כן, בדיוק. אף אחד לא מבטיח לך כלום, זה נכון. ואז קרה אותה הודעה, שיחה, שחשבתי שעובדים עלי בהתחלה, אתם יודעים שירות המדינה והכול, אני חשבתי שכנראה זה המבחן האחרון לפני הזה.

עידן: כן, בוא נראה איך הוא מתמודד.

אלון: הם באמת לא מתקשרים ואומרים, 'שומע, עבדנו עליך, טיפש'. אז זה מה שקרה, ומשם בעצם לקחתי את כל האיכויות שהיו לי בתור אדם, כמו שתיארתי עכשיו, שאני פשוט יודע ומאמין בעצמי, שאני אוכל לעשות את זה.

חיברתי את זה לעולמות שלך, מאיפה שאתה באת, שבהתחלה חשבתי שאתה עושה שם כל מיני דברים כאילו, מדבר איתי על חלומות.

עידן: מה חשבת? מה חשבת? בוא נפתח את זה.

אלון: אני חושב שפעם דיברנו, באת לבקר אותי באיטליה כשעוד עברתי בשירות המדינה ואמרת לי, 'אני בעוד כמה שנים אייעץ לאניאלי, למשפחת אניאלי של איוונטרוס', ושמעתי את זה ואמרתי, בואנה, עידן, או שהוא מסומם או שהוא מכור, כאילו גם לא היה בינינו קשר בכלל.

עידן: נכון.

אלון: כלומר, היינו מדברים פעם בשנה, כשרואים אחד את השני, גם כשאתה בחו"ל, אז בכלל, כאילו, המרחק משחק כשאין נושאי שיחה.

עידן: נכון.

אלון: אין משהו משותף, למה לדבר?

עידן: בדיוק.

אלון: כי מה אני אתקשר איתך, היי עידן, מה קורה? אתה לא מבין מה אני עושה, אני לא מבין מה אתה עושה.

אתה, סמים אתה עושה כנראה או משהו כזה. אני עובד באיזה מקום מסודר וזה יופי.

עידן: בן אדם רציני.

אלון: כן, אבל ברגע שזה קרה, אני חושב שמאותו יום, אנחנו מדברים כל יום במשך 7-8 שנים כבר.

עידן: כן.

אלון: יותר.

עידן: כן.

אלון: וזה באמת עשה פה איזשהו איחוד. זהו, אז כאילו, זה היה לפני. ואז היה את המכה, ואחרי.

עידן: אבל איך כל כך מהר עברת ב... מלחשוב שאני מסומם ואתה לא מבין מה אני עושה, או שאני חולם חלומות שלא קשורים למציאות בכלל, כאילו, מה קשור לייעץ למשפחת אניאלי? משפחת אניאלי זה הבעלים של קבוצת כדורגל מאיטליה למשל.

אלון: כן.

עידן: איך עשית את ה... או איך קרה השיפט הזה, שהוא היה כל כך מהיר, להפוך ל... כדי להצליח במשהו, אתה צריך להאמין עד הסוף, נכון?

אלון: לגמרי.

עידן: להיכנס לזה, באיזה חצי קלאץ', וזה מחסום ראשון, תקלה ראשונה, כישלון ראשון, YOU'RE OUT.

אלון: נכון.

עידן: איך... מה גרם לך, כאילו, איזה משחק היית צריך לעשות בראש שלך, כדי לעבור להיות לעולם שאתה יזם בו, שאין לך גרנטיז בו? בסדר, הלכנו, עשינו את המהלך ב"אמזון", וזה בסדר, אתה לא יודע מה, אתה יודע בכלל מה קורה שם. אתה יודע שזה יצליח? יש לך... 

אלון: כן, אתה מבין? אני חושב שיש פה כמה דברים. בשלב מסוים בחיים, בתור יזם, נגיד את זה ככה, לפעמים צריך לראות כדי להאמין, ולפעמים אפשר להאמין כדי לראות, אוקיי? עכשיו, בתחילת הדרך, כשאני הגעתי לארץ, והתחלנו, ישבנו עם המחברת המפורסמת, והתחלנו לכתוב איפה אני אהיה בעוד שנה, משהו שהכרחת אותי לעשות, ושוב פעם אמרתי, עוד פעם המטומטם הזה, אתה יודע, מדבר שטויות. אבל אז באותו ערב, באתי לווי-וורק, ואתה ישבת ועשית שם איזשהו וובינר.

עידן: זה היה באותו ערב?

אלון: אה, אותו ערב, אותו שבוע, כן. אותו, דרכנו לאן. ואז באמת ראיתי כדי להאמין. וזה היה בעצם הפעם הראשונה שנפתח לי עולם. ישבת שם עם... 

עידן: ספר מה ראית.

אלון: כן, היה איזשהו וובינר, לא יודע מה נמכר שם בוובינר הזה.

עידן: נראה לי קופי חודש, או רק כתבות.

אלון: כן, אז... אני ישבתי ממש... אובר דה שולדר, ממש מאחוריך. והיינו אני ואדם שם, אדם טל.

עידן: כן.

אלון: וזה היה שעה של שידור, ובשעה הזאת, סיימתם, והתחלנו, ראינו כבר את הסליקות ככה, לקראת הסוף.

ואני רואה מאחור את ה... מה זה? הסליקה שלך?

עידן: כן, קארדקום.

אלון: קארדקום, אני רואה כזה... אני עקבתי במייל, זה היה התפקיד שלי, להסתכל על הרגע, לכתוב את המייל, ולהראות להם, והם בראבק שלהם ממשיכים לעשות מה שהם ידעו לעשות. ואני רואה שורה אחרי שורה אחרי שורה. עכשיו, זה לא 50 שקל, של שורות. זה 3000, של שורות 500, אני לא זוכר אפילו את הסכומים. והדבר הזה נערם ונערם ונערם ונערם, ואני אומר כאילו, מה זה הדבר הזה? והתחלתי לעשות חישובים. סיימנו נראה לי על... תראה, סיימנו. לוקח כבר... לוקח על זה קרדיט. סיימנו על אזור ה-60 אלף שקל, משהו כזה.

עידן: 60-70 משהו כזה. 

אלון: הם סיימו את השידור, סגרתם את המחשב, ואמרתם, 'וולר, אתה בא לאכול פיצה?' הכי, הכי רגיל. כלומר, אם הם היו מופתעים, והייתם ככה מתפעלים וקופצים, אז הייתי אומר, אוקיי, זה היה משהו יוניק, באמת ראיתי פה. אבל לא ראיתי משהו יוניק. כלומר, מבחינתכם זה לא היה יוניק.

עידן: כן.

אלון: והתחלתי לעשות חישובים. רגע, כמה זמן היה לוקח לי להרוויח את ה-60 ומשהו אלף שקל הארורים האלה, אוקיי? בעבודה כאילו דרך המדינה והכול. אז הגעתי שזה שנה ומשהו, גם רווח, התחלתי למשל לעשות את החישובים המטומטמים האלה. אז אמרתי, אוקיי, אני מטומטם. אני מטומטם, וכנראה הבן אדם הזה שעומד מולי, והוא גם אח שלי, אז כדאי שאני אאמין לו, באמת עושה את מה שהוא אומר שהוא עושה. ומפה ככה, אני חושב שהייתה לי את האפיפני, ההשתנות, וברגע שהמוח גדל, הוא לא יכול להתכווץ יותר אף פעם.

עידן: כן, זה די כמו שקרה לנו עכשיו עם הפיצוח של המודעות, פה בשבוע הזה, שהטמענו באחת האפליקציות הגדולת שלנו, בפעם הראשונה מודעות כמו שצריך, הבאנו שני מומחים רציניים מאוד, וורלד קלאס, כאילו, שיעשו את זה לחברה, כמה זמן הם עובדים פה כבר? שלושה חודשים? חודשיים?

אלון: כן.

עידן: עכשיו כאילו זה יצא לפועל, פתאום הכפלנו את הנכס, זה סכומים טורפים ביום, ואחרי זה המודעות פתאום ירדו, פתאום הרווחים יורדים, כי משחקים איתנו שם בגוגל, אבל המוח התרחב. עכשיו אנחנו יודעים כמה אפשר לעשות, ועכשיו מחזירים את זה. החזרנו את זה כבר?

אלון: כן, היום זה כבר חזר, לאותו גובה.

עידן: וואלה?

אלון: ויש לנו אפילו עכשיו, בעקבות המכה, מכה. שוב, המוח גדל, ניסה להתכווץ, ואז הוא לא יכול, הוא רזיסט. אבל בעקבות זה, עכשיו יש עוד עשר(ה) מהלכים, שלא רק מבטחים את זה שזה יהיה באותו גובה, גם דיברנו היום בבוקר על פליי שבאמת יכפיל גם את ההכפלה. האם זה יקרה או לא?

עידן: לא יודע. אנחנו חייבים להפסיק לפתוח חברות חדשות. מה קרה פה?

אלון: כן, אז קפצת מאותו הרגע שמונה שנים קדימה.

עידן: זה אותו דבר, זה פשוט דוגמה לעכשיו, לאיך המוח מתרחב, ואיך זה... אתה יודע, גם לי התגובה שלך לוובינר הזה, גם לי היא הפילה אסימון. כי אני לא הבנתי איזה הבדל יש בין איך שכאילו בן אדם שומע על דברים שאפשריים, ואתה לא איפשרת לעצמך לחלום בכלל. יש אנשים ששומעים על הסכומים, על... 

אלון: זה לא לחלום, זה להאמין.

עידן: לא, כי זה... אתה בכלל היית מהאלה כל כך סקפטיים, שבכלל היית רואה מודעה כזאת קופצת לך באיזה אינטרנט או איזה סרטון, היית אומר, 'זה חרטא בטוח' לא היית נכנס בכלל. ויש קבוצה ענקית של אנשים כמוך, בסדר?

אלון: כן.

עידן: יש קבוצה אחרת של אנשים שהם חולמים, וכן אומרים, אה, זה אפשרי, וכן, אני מאמין שזה יכול, אבל הם לא מאמינים עד הסוף כי הם לא ראו.

אלון: כן.

עידן: ואיזה טרנספורמציה יש בפשוט לשבת מאחורי הקלעים ולראות, לראות איך דבר כזה קורה.

אלון: אני חושב שזה קיצור הדרך הכי גדול שיש.

עידן: כן.

אלון: פשוט להיות "over the shoulder" עם מישהו שעושה את זה, באיזשהו, אפילו בעולם טיפה מקביל, זה לא חייב להיות העולם ישר שאתה רוצה ללכת אליו, אבל ברגע שהדבר הזה משתנה, ואתה מתחיל להשוות את זה לאמונות שיש לך, 

עידן: כן.

אלון: אז הכל משתנה. ואתה לא יכול לחזור, אתה פשוט... 

עידן: כן, זה אחד ה... אני חושב שכאדם צעיר, אם הייתי צריך לחזור אחורה ולשנות משהו היום, במקום ללכת לבד במסלול של היזמות, הייתי קודם כל מוצא מישהו חזק, אבל שאני יכול כאילו לעבוד איתו ישר, לא עכשיו איזו חברה עם 5,000 איש, ואין לי קשר בכלל לאתה יודע... 

אלון: גם לך היה משהו כזה עם אדם, כאילו באיזשהו... 

עידן: עם אדם בהתחלה, עשינו הרבה דברים ביחד, כן, עשינו הרבה דברים ביחד, ואז בנינו את המאסטרמיינד. המאסטרמיינד עם החבר'ה של מפ"י, עם טל דמרי, עם ג'ניה, עם עמי ריינר, עם אשתו של אדם, אז כן, זה... זה היה אותו דבר, רק על סטרואידים.

אלון: כן.

עידן: כי ראיתי לא רק מהלך אחד, אלא כל המהלכים, אבל פתאום הם יוכלו לראות גם את המהלכים שלי. כאילו כל אחד תרם ל... זה כאילו יש לך, יש בכל אחד מאיתנו "אנלוקד ואליו", או משהו שאתה... שיכול להתפוצץ, כאילו. והוא קרוב להתפוצץ.

אלון: ואתה לא יודע את זה. אין לך מושג. אין לך מושג, כן. ורק האדם האחר יכול לבוא עם המפתח או משהו, ובאמת בערב אחד, או באירוע אחד שאתה רואה, וחופשה כזאת אחת, לא יודע, הכל משתנה. זהו, ועלית עכשיו לא שלב אחד, עלית 10 שלבים.

עידן: אתה לא יודע את זה, אתה צריך ללכת הדרך, אבל כן. אתה עכשיו יודע שזה אפשרי, על בטוח.

אלון: ראית. זהו. אתה יודע שזה אפשרי, 

עידן: על בטוח? רגע, אני חושב ש... אחד, הידיעה שזה אפשרי על בטוח, ושתיים, הידיעה שיש לך מקור קרוב, שאתה יכול להמשיך להיות לידו כדי... לסגור את המרחק הזה, כי אני לא בטוח שאם אנחנו לא היינו עובדים ביחד אחרי זה, היית מגיע כל כך מהר. אתה מבין? כן המשכנו לעבוד, וכל הזמן דיברנו, ובנינו ביחד, ואחרי זה עשינו את זה ביחד, ואחרי זה, אתה יודע.

אלון: כן, אבל זה לא שכל הזמן אני הייתי כאילו צריך שכל הזמן תבוא ותפתח לי עוד שלבים, אתה מבין? יש בך משהו שוב, "אנלוקד" כזה, שאתה צריך את האדם הזה, האדם הנכון, שיבוא עם המפתח, הוא פותח את זה, ואז יש לך עכשיו מסלול, אם אתה, שוב, לפי היכולות שלך, וכמה אמונה יש לך בעצמך, אתה רץ, אתה רץ, רץ, רץ, רץ, ועוד פעם כנראה נתקע.

עידן: נתקע, ואז עוד אדם.

אלון: בדיוק, ואז אתה צריך עוד אדם, אחר כנראה גם.

עידן: כן.

אלון: אבל אפשר לרוץ ממש ממש רחוק, במהלך התקופה הזאת, כן, שוב, דיברנו כמעט כל יום, והכול, וזה היה כזה, אתה יודע, הכוונות קטנות, גם אני תמיד הייתי רואה, אתה היית, שלוש כיתות מעליי, מבחינת הפיצוחים של, לא יודע, של תוכניות למכור, או של הדרך, צורות מכירה, והכול. אז זה גם כן משהו שמאוד מאוד מגדיל, כי כשאני זוכר, באת פעם אחת לתאילנד עוד כשהיינו עושים כל 90 יום ביזנס פלז'ר באסיה. עכשיו, לפעמים אתה צריך לטוס לארה"ב, לפעמים צריך לרכוש חברות בוואטאבר, פורטוגל ומקומות כאלה. אבל היינו באמת, 

עידן: דבר קרוב למיקרופון.

אלון: היינו באמת ככה, באת לתאילנד ושאלתי אותך, 'כמה מכרת כאילו החודש?' אז אמרת לי משהו כמו, אני לא זוכר, '500 או 1000' או משהו, וגם אני מכרתי 500 ו-1000, אבל אתה מכרת תוכניות פרימיום, ואני מכרתי איזשהו קורס ב, אני לא זוכר, איזה כמה מאות או אלפי שקלים בודדים, ואז אמרתי, רגע, עוד פעם, עוד איזשהו זה אותו אפורט למכור, פחות או יותר.

עידן: כן.

אלון: ואפילו אני זוכר שאלי, השותף שלי, שהגיע והצטרף גם אלינו עכשיו כ-COO ב"בלוטרון", הוא גם כן אמר, הוא אמר, אחרי שהוא ניסה למכור פרימיום, הוא אמר, 'אחי זה אפילו יותר קל'.

עידן: כן, לאלי זה יותר קל.

אלון: כן, זה יותר קל. אז פה גם היה, רגע, כאילו, אותה מכירה, אותו אפורט, בואו נרוץ על זה, רצנו על זה, ואז זה התפתח, והתפתח, והתפתח, עד שהגענו בסוף לעולם שבו אנחנו לא מרוצים, גם שמוכרים הרבה פרימיום, ואנחנו אומרים, טוב, זה לא מספיק סקלבילי, הדבר הזה, אז התחלנו את האינבסטמנט והגענו גם לטק.

עידן: אז איך אתה מסכן את המסע שלך עד עכשיו?

אלון: זה שוב, מסע, זה חיים לפני והחיים אחרי.

עידן: איך החיים אחרי? מה היית אומר לאלון מהחיים הקודמים?

אלון: שהוא חי בסרט. שזה לא חיים.

עידן: אבל אז אתה היית בא ואומר את זה לעצמך, אז היית מאמין, אוקיי. אבל הוא לא היה מאמין.

אלון: כנראה.

עידן: אבל הוא לא היה מאמין. הוא לא היה מאמין. שום סיכוי שהוא היה מאמין. הוא היה צריך לחטוף.

הוא היה צריך לחטוף.

אלון: אוקיי.

עידן: לחטוף משהו ש... שוב, שישבור לו את כל האמונה במה שהוא הכיר, ואז מישהו שיבוא, ויבנה אמונה חדשה.

אלון: בקשה גדולה.

עידן: אה?

אלון: בקשה גדולה. כן, אבל זה בגלל זה לפעמים כאילו, אתם מבינים, אסונות שקוראים לך, שוב, ולא אגיד שזה אסון, זה הדבר, המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים.

עידן: אמרתי לך את זה ביום שזה קרה.

אלון: מה שקרה.

עידן: אוקיי.

אלון: כן. אבל לפעמים אפילו כל דבר, מישהו, חס וחלילה חולה, חס וחלילה קורה לך משהו.

עידן: כן.

אלון: בטח בעבודה, זה מתנה. זה מתנה שעכשיו בוחנים אותך, האם אתה יכול... 

עידן: התפקיד שלך זה למצוא איך להפוך את זה למתנה, כל מצב.

אלון: כן. נכון. ולא... להתקרבן, או איזה... שיט כזה. כן.

עידן: אוקיי. למה אתה חושב שאנחנו עובדים טוב ביחד? איך זה יכול להיות? כי אנחנו לא אותו אדם.

אלון: כן, קודם כל, מזה שאנחנו אחים, אז יש פה איזשהו בילט אין טראסט, של אף אחד לא יזיין את השני, 

עידן: כן.

אלון: בצורה שאולי יכולה לקרות במקום אחר. לא אומר שצריכה לקרות במקום אחר, אבל עם שותפים, בוא נגיד, אומרים לו, תטעה בהרבה דברים, בביזנס והכול, אל תטעה בשותפים שלך.

עידן: לגמרי.

אלון: אז אני חושב שקודם כל זה גראונד טוב, למרות ששוב, זה לא שאנחנו חושבים אותו דבר. אנחנו לא אותו אדם.

עידן: נכון.

אלון: ממש ממש לא, אוקיי? איפשהו משלימים אחד את השני, אם אתה בגישה שלך, של... בטח היום, מכיר הרבה יותר אנשים, פותח הרבה יותר דלתות, אוהב לדבר, אוהב לחשוב על התמונה ביג ביג ביג ביג ביג פיקצ'ר, ואני יודע לקחת איזשהו ביג פיקצ'ר, אבל להיות גם מאוד מאוד מחובר לשטח, ולעשות את הטרנסלט, את הטרנסליישן הזה כל הזמן בין שתי העולמות האלה, ואז אני מגיע למצב, זה התפקיד שלי היום כמנכ"ל של "בלוטרון", אני מגיע למצב שאני יודע לקבל את ההחלטות הנכונות בזמן, אוקיי? כי אני מחובר לאקו סיסטם מלמעלה, אוקיי? אני מבין מה קורה, אני גם מדבר עם כל מה שאנשים שצריכים, כשאני חייב לדבר איתם, ואני יודע מה קורה עם הצוות למטה, בכל גזרה, בכל גזרה. כלומר, אבישי אברהמי פעם אמר, וזה מה שלקחתי לפני שיצאתי לתפקיד, 'תהיה חגורה חומה, בכל דבר', אוקיי? תחשוב מה זה אומר, אתה כאילו צריך להיות טוב, 

עידן: להבין כמעט עד הסוף, 

אלון: כמעט עד הסוף, כאילו אתה יושב עכשיו, 

עידן: לדעת מתי מחרטטים.

אלון: אתה יושב עכשיו פה עם סרגיי, שזה ה-CTO שלנו, ואני צריך לדעת לאתגר את השיחה, לא לצאת מטומטם בשיחה. עכשיו אם אני רואה, הוא עונה לי, והוא עונה לי, והוא עונה לי 10x על מה שאני יודע, אני אומר, גם אם לא הבנתי את זה, אני אספר לכם סוד קטן, אז אני אומר, אוקיי, אני מאמין, אני יודע שהוא הולך לכיוון הנכון, בוא נעבור להבא בתור ונתחיל לשאול את השאלות האלה, 

עידן: מה קורה במחלקה הזאת, 

אלון: בדאטה, בסורסינג, ושוב, זו חברה עם, יש לנו שבע חברות תחתינו היום, אנחנו חייבים להפסיק לפתוח חברות, וזה לא מפסיק, 

עידן: אי אפשר, זה גם משהו שאתה לא מכיר,

אלון: אז כן, אז השילוב הזה, אני חושב, בין העולמות האלה, זה מה שגרם, וגם "בלוטרון", אגב, הגיע אדם שמשלים אותנו, אותי ואת עידן, 

עידן: כן, כן, אתה רוצה לדבר כאילו, 

אלון: כן, כן, בטח, מדבר, אדם בשם דור, וגם לשם, אני, יש לי קטע שאני מכיר מישהו חדש, שאולי יכול לפתוח לי את העולם, אני קודם כל מגיע מאיזשהו, בפגישה הראשונה, סקפטיות.

עידן: לא, זה, לא, לא, תפסיק לייפות את זה, זה יותר גרוע מזה. אני אומר, 'היי, אלון, תקשיב, יש לי פה מישהו מיוחד, יכול להיות שזה יהיה גוד מאץ', ואז אלון, 'לא, אני לא רוצה למכור אחוזים, אני לא רוצה לדבר, זה עוד איזה אידיוט אחד'. אתה בן אדם שסקפטי, כאילו, מטבעך, זה לא רע, כן? לא, זה, לא תכונה רע.

אלון: זה טוב, כי אתה בא ופותח, ולפעמים גם אתה מביא מישהו, ובסוף לא, זה, אבל זה כאילו, זה האיזון, זה האיזון בינינו, זה עוד לייר, אתה מבין? זה לייר שהוא קשה, קשה לעבור אותו, כלומר, אותי, למה? כי אני מכיר את הפרטים, ואני מכיר את הדברים, אני יכול לדבר איתו, ואני באמת יכול להרגיש, בן אדם הזה יודע על מה שהוא מדבר, לעומק, כאילו, אפשר להתקיל אותו, או שלא, או שהוא מדבר אליי, בצורה מאוד מאוד כללית.

אבל כן, הראשוניות שלי זה להתנגד, ככה, אני מאמין שזה גם נוצר בעקבות הקשר איתך, שאתה יותר פתוח, ואז אתה מביא לשולחן, ואז אני, תפקיד שלי זה עכשיו זה להתנגד.

עידן: אם מישהו היה מביא לי כל הזמן זרם של אנשים מוכשרים, גם אני הייתי כזה, טוב, רגע, בוא נשים פה איזה ברקס, ונכניס רק את המתאימים.

אלון בדיוק. אז יכול להיות שזה גם משהו שנבנה, אבל זה כן קשור לאופי שלי, ואז, אבל כשאני רואה משהו, עידן: אז מה קרה עם דור? כי עם דור גם היה קליק טוב.

אלון: כן, היו גם אחרים, לפני דור, כאילו, שלא היו, שזה לא עבד. עם אחרים לפני שזה לא עבד. עם דור, בעצם, הבן אדם בא, ותוך שלוש דקות, בשיחת זום, אני מתאילנד והוא מישראל, וכל אחד בחור בעולם.

עידן: אני בגולדה, מתחת לבית.

אלון: כן. תוך שלוש דקות, הבן אדם מספר לי על כל הבעיות שהיו לי בעבר, על הבעיות שיש לי בהווה, ואז הוא גם מספר לי על הבעיות שיש לי בעתיד. אז אני מאמין, כי הוא יודע על מה הוא מדבר, המפגר הזה.

עידן: כן, כן.

אלון: ואז אני אומר, רגע, יש פה חשיבה כאילו, מהעולם האחר, ואני זוכר אפילו ש... לא יודע אם זה אתי כל כך, אבל אני הקלטתי את השיחה. הקלטתי את השיחה, כי לפני בכלל שהכרתי את הבן אדם, כי לפעמים ככה, עם כל האמוציות של כן, שותף, לא שותף, הכל, אז רציתי ככה אחר כך לשמוע ב... 

עידן: בראש נקי.

אלון: בראש נקי, כשאני עושה, עשיתי אימון במכון, ואז שמעתי את עצמי, מדבר, לעומת הנושאים שהוא דיבר עליהם, ועל הרמה, ועל רמת החשיבה, והחדות העסקית כאילו, והרגשתי, התביישתי בעצמי כאילו, באיך שכאילו, אני ראיתי את הדברים, אוקיי? כלומר, את האמת שאני ראיתי, וזה, ואז הבנתי, בוא, יש פה בן אדם כאילו, ש... אם אני אצטרך ללמוד את זה לבד, זה ייקח לי אולי עשר שנים, וגם בגלל שהראש שלי לא חושב בצורה הזאת, אין לי הרבה סיכוי לעשות את זה. כאילו, אז אמרתי, טוב, אני מטומטם כאילו, על כמה עשרות אחוזים, כאילו, להכניס שותף כזה, זה לא רק אחוזים, זה ה-benefit, מה אני אקבל בזה? איזה אדם אני אהפוך להיות עכשיו? להשתכשך איתו ולדבר איתו פאקינג כל יום, עם אדם כזה. עכשיו, אז יש לי את עידן, שרצתי אותו הרבה שנים, ועכשיו גם יש לי את דור. זה גם, זה לא מחליף. אז עכשיו אני אפתח לך בכלל עולם חדש, אוקיי?

עידן: כן. 

אלון: ואז אלי, שכמובן היה איתנו, ואנחנו ארבעה קו-פאונדרים היום. אז אני חושב שזאת הדרך, כאילו, אני לא אומר להיתלות על אנשים. יש אנשים שחושבים שלהכיר אנשים, זה אומר, להיתלות להם על הגב ושהם יעשו את הריצה בעלייה. לא, ממש לא.

עידן: הם לא יסכימו.

אלון: הם לא יסכימו.

עידן: אם זה אדם ברמה, הוא לא יסכים בחיים.

אלון: הם יבעטו אותך, כאילו, אתה לוקח להם אנרגיה, אתה לא מוסיף להם אנרגיה. אתה לא מוסיף להם value, לא אנרגיה, לא כסף, לא כלום. תמות. אז אני חושב שזה הסוד הגדול, כאילו, זה אנשים שפותחים לך עולמות, אתה רץ לאיזשהו מקום, ואז צריך להיות מספיק בוגר כדי להבין, טוב, אני צריך פה מי האדם הבא שיפתח לי את העולם, ואנחנו נמצאים היום... 

עידן: אני חושב שהיום... 

אלון: על אקסטזי על הדבר הזה.

עידן: על אקסטזי לגמרי, כן. כאילו, כל היום מצטרפים פה אנשים, כיועצים, כפה, כשם.

אלון: כן, מצטרפים.

עידן: מטורף. 

אלון: חלק מפה, חלק משם, חלק מהעוגה הזאת, חלק מהעוגה ההיא, אבל זה הדרך להתקדם מהר.

כן, ואז כבר זה מגיע לשלב שאתה מתחיל לנסות לחבר את העולמות. אתה צריך שכל האנשים ידעו לעבוד איתך, ואולי ביניהם, כאילו.

עידן: כן.

אלון: לא פשוט.

עידן: לא, בכלל לא. 

אלון: זה אנשים ש... אתה הנקודה שבה הם התחברו, אבל זה לא אומר שהם צריכים להיות חברים אחד של השני, או... 

עידן: כן.

אלון: להיות מסוגלים לעבוד אחד עם השני.זה כבר כאילו, שוב, אנחנו... חברה היום של מעל חמש וחצי מיליון דולר בשנה, מכירות, צומחים, מאוד מאוד מהר.

עידן: החמש וחצי זה בלי המודעות.

אלון: כן, לא כללתי אותה.

עידן: מודעות זה תגדיל.

אלון: כן. כן, עם מודעות זה... אני מאמין שזה יהיה שבע-שבע וחצי בסופו של דבר. יתאזן שם עד שנעשה את האפליפט הבא.

עידן: כן.

אלון: וכן, אבל זה המשחק. צריך... מחליפים את הדיסקט, ומביאים את האנשים, מחברים אותם, ובשלב מסוים האנשים סביבך הם הרבה הרבה יותר חכמים ממך. בדברים שלהם.

עידן: בדברים שלהם.

אלון: תהיה חגורה חומה כמה שאתה רוצה, הוא חגורה שחורה.

עידן: שחורה דאן 12.

אלון: כן. אבל זה מדהים שאתה עכשיו משלב את החגורות השחורות האלה ביחד.

עידן: זה מה שקורה פה, זה מה שאנחנו עושים פה. זו פעם ראשונה שאנחנו עושים את זה ממש כמו שצריך, כשמביאים רק את החגורות השחורות, ואז מייצרים ביניהם את הקשרים. הנה עכשיו שתיים מהם הלכו לתקן ביחד את האוטו, שתיים הכי חשובים.

אלון: אצלנו יש גם עוד, נוסיף לזה עוד לייר של קומפלקסיטי. אנחנו חברת רימוט. אוקיי? כרגע 40 עובדים. עבודה מרחוק. עבודה מרחוק. כמעט כל יבשת בעולם יש לנו שם עובד.

עידן: כן.

אלון: זה אומר אתגרים.

עידן: עכשיו גם בפאקינג דרום אמריקה מתחילים להצטבר. זה נוראי, דרום אמריקה זה קשה.

אלון: כן, עכשיו יש תנועה דרום אמריקאית שרצה, אבל זה היה דרך שלנו לגייס את הטאלנטים הכי הכי גדולים, את החגורות שחורות הכי טובות שיש. אבל מעבר לזה בוא נגיד שזה עוד איפשהו אפשר. בוא נגיד שכולם היו ישראלים. בסדר? ואנחנו עולים לאיזה שיחת, יש לנו כזה דבר BTC, בלוטסטרון טיימפ, שאנחנו בעצם עולים לאיזשהו משרד וירטואלי ואז מדברים ויש איזושהי אווירה של תקשורת שהיא סינכרונית ולא בעבודה סינכרונית, אבל אנחנו גם עם תרבויות שונות.

עידן: וואו, כן.

אלון: יש לנו היום קבוצה של חבר'ה רוסים. זה שהם בדרך כלל האנשים הדדיקייטד, זה האינג'יניר, 

עידן: זה האנליטיקה, מפתחים, 

אלון: האלגוריתמים, כל העולמות הקשים האלה. ואז יש לנו חבר'ה ישראלים, כמובן. רעיונות, פיתוח עסקי, מוניטיזציה, כריזמה, מוח יהודי.

עידן: כן. 

אלון: ואז יש לנו חבר'ה לטינוס, צ'קה, צ'קה, פורטוגלים, ספרדים, איטלקים, אוקיי? שהם מכניסים ככה את את הטיקי טקה למשחק.

עידן: כן, וקצת שכונה גם.

אלון: כן, עושים שכונה, קצת, כן, אבל כאילו, כיף איתם בשיחות.

עידן: כיף איתם, כן.

אלון: כולם נהנים איתם, הם הדבק של החברה באיזשהו אופן. ויש לך צפון אירופאי שם, האמסטרדמים, ההולנדים, 

עידן: גרמניה, כן.

אלון: גרמניה, כל מיני אנשים כאלה, לבנים כאלה, רציניים כאלה, שאולי אפילו לא... 

עידן: הם מגנים טובים כאלה.

אלון: כן, הכל כזה, משהו גרמני טוב, זה עובד. זו מכונה שעובדת. לא איזה מכונה, טיקי טקה, דפוקה, מסיציליה.

עידן: [צוחק]

אלון: אז, וכל הדבר הזה, אה, רגע, יש וי-אייס בפיליפינים, קבוצה שלמה של אנשים שתומכים, כן.

כל הדבר הזה עכשיו צריך לעבוד. להתחבר. גם בזמנים, גם בתרבויות, 

עידן: כן.

אלון: גם במשימות השונות. ושכחנו את החבר'ה ההודים עכשיו שהבאנו. לא מעט. 

עידן: נכון, כן.

אלון: שהם הגיעו מהסיליקון ואלי של הודו.

עידן: בנגלור.

אלון: בנגלור. כאילו, שמזמינים אותנו לבוא, האמת, אני קצת מפחד.

עידן: באמת, להודו?

אלון: זה די קרוב אליי.

עידן: הייתי בכיף בא.

אלון: בוא נעשה פעם הבאה.

עידן: נעשה בסוף. באיזה ינואר נעשה את זה.

אלון: אז הם מביאים את זה לעולם אחר וזה צבעוני.

עידן: כן.

אלון: זה צבעוניות. השיחות פה בשולחן, שמת לב שיחות מעניינות יש פתאום. השיחה עם הקללות, מה הקללה הכי חמורה בשפה שלך, זה שיחה קורעת.

עידן: כן.

אלון: שיחה אדירה. וגם זה שפתאום ההודי לא מבין בכלל מה אתה אוכל, מה זה הדבר הזה. והוא מראה לך, אה, אנחנו כל יום אוכלים את זה. והוא מראה לך איזו תמונה. מה, מה, מה? זה נראה כמו חגב, כאילו מה אתה דפוק? זה תרבויות כאלה שונות וזה מגניב.

עידן: כן, ואתה... 

אלון: אנחנו יושבים פה בוילה ויושבים על העץ כזה עם כל האפליפט של... שוב, שנבין, רכשנו נכס ב-3 מיליון יורו.

עידן: 3.5 מיליון יורו.

אלון: אוקיי, כן. כן, עם כל הבונוסים. והדבר הזה גרם לשווי שלו להיות כפול. פתאום יש לך 7 מיליון. כלומר, אם עכשיו הדבר הזה יציב, הוא יציב והוא יגדל, זה אומר שאנחנו יכולים להציע את הדבר הזה בחזרה למכירה, את הנכס הזה.

עידן: כמה? 4 חודשים?

אלון: כן, ולקבל עליו כפול.

עידן: כן.

אלון: 4.3 וחצי מיליון דולר.

עידן: כן. לא, אנחנו אישית חברה עם המשקיעים? לצערי זה לא אנחנו אישית, אבל כן.

אלון: וזה מה שקרה בנכסים האחרים שקנינו, בנכס הענק שלנו, שהתפוצץ לסטטוספר אחר. עשה 5x על מה שקנינו. דבר הזה שווה 6.3, זה גם בסדר, אוקיי? ואנחנו לא מגרדים את השטח שלנו.

עידן: כן, לגמרי. איך הגענו? בואו נראה כזה ביחד. שנייה, רגע, לפני שאני אגע לזה, יש לי שאלה יותר טובה.

מה הכי קשה לך בכל הדבר הזה?

אלון: אישית?

עידן: לא. כן, ברור שאישית.

אלון: (צוחק) הכי קשה לי... תשמע, זה הקרבה מטורפת, כאילו. אני מסתכל פה עליך, כאילו, אנשים רגילים יגידו, "אוקיי, יש לי את החיים האישיים ויש לי את העבודה". לא, מטומטם. זה ביחד. התפקוד שלך בחיים האישיים משפיע על מה שאתה עושה בתפקיד שלך.

עידן: כן, אבל אני חושב שכל יזם יבין מה שאתה אומר פה. מה ההבדל, בוא נגיד, לא בין עכשיו מנכ"ל של סטארט-אפ על סטרואידים לבין שכיר מת בשירות המדינה. לבין מנכ"ל של סטארט-אפ על סטרואידים לבין הלייפטיים ביזנס, לייפסטייל ביזנס, שהיה לנו לפני זה. שבחרנו את הקורסים, את ההכשרות, הנסיעות לתאילנד, את כל... שעבדנו עם יזמים, כל זה. מה מבחינתך ההבדל?

אלון: ההבדל הוא ש... קודם כל, הציפיות שלך מעצמך ושל אנשים אחרים ממך, הם אלף אחוז יותר גדולים.

עכשיו, זה נחמד, כי אם אתה בתור יזם, ונגיד רוצה לדלג לעולמות האלה, ואתה יזם מוכח שבאמת מביא תוצאה פעם אחר פעם, כשאתה מוסיף עוד לייר של נגיד משקיעים מאוד מאוד גדולים, מאוד גדולים, שמשקיעים בך עכשיו, אז הדבר הזה זה על סטרואידים.

עידן: כן, 

אלון: זה נחמד ביום הראשון, זה כאילו טוב לאגו, ואז אתה ביום השני, אתה אומר, רגע, אם אני מאכזב אותו ואותו ואותו ואותו ואותו, אני גמור, כאילו.

עידן: כן. אתה גמור.

אלון: לא טוב, אני גמור, כאילו. מכירים את כולם, לא טוב. אם אני מצליח, יש לי אין סוף כסף. כל דבר שאני רוצה לעשות.

עידן: לגמרי. 

אלון: אז זה ממש ממש ככה, ו... זה בעצם כאילו עוד איזשהו דרייב, זה דרייב, נגיד יש לך את הדרייב הפגיש שאתה רוצה.

עידן: אבל מה קשה? מה קשה? אחלה, זה דרייב, אני יודע, אתה יכול להתקדם יותר מהר.

אלון: הקושי זה... 

עידן: מה הכי קשה?

אלון: הקושי זה שאתה אול אין מיליארד אחוז, בסדר?

עידן: כן.

אלון: ואתה צריך לאפטם את התפקיד שלך, ואם אתה לא טוב בתפקיד שלך, אז אתה צריך להבין את זה מהר מאוד, אוקיי?

עידן: במה הבנת שאתה לא טוב?

אלון: אני חושב ש... במה שאני לא טוב, או לפחות אני צריך אנשים אחרים שישלימו אותי, זה שיביאו אנשים ממש ממש טובים מבחוץ. כלומר, אני כמו איזשהו מאמן, שאני יודע שזאת הקבוצה שלי, ואני כל כך מאמין שהיא תנצח כאילו, שאנחנו נצח ביחד, אין לי ספק שאנחנו נצח, אוקיי? אבל לפעמים האדם הנוסף הזה, כמו שעכשיו כל השיחה הזאת הייתה, הסקפטיות שלי הראשונית, להכניס אותו לטים, אוקיי?

עידן: כן.

אלון: לפני שפגשתי אותו.

עידן: כן.

אלון: זה המקור, אני חושב שזה החולשה שלי היום, אוקיי? אבל... פה אתה משלים בעצם את התמונה הזאת, ואתה מביא אותה לשולחן. אז כאילו, אבל מבחינת הקושי, שוב, זו צמיחה על סטרואידים, ועשינו חודש טוב, זה לא שעכשיו, אה, אוקיי, עשינו חודש טוב, שלושה חודשים בוא ננוח, לא, מטומטם. אתה שולח מייל משקיעים.

עידן: תגביר.

אלון: מה יקרה לגרף?

עידן: כן.

אלון: הגרף יהיה מעל, או מתחת לגרף הקודם.

עידן: כן.

אלון: אוקיי? ומשקיעים יש להם קטע כזה, אם שהם רואים שהם מדברים איתך, וכמובן אתה מעדכן ואתה פתוח, ואתה כנה ואתה מראה להם גרף בעלייה, הם מתחרפנים. הם מתחרפנים עליך. הם יוצאים לך עוד יותר, ועוד יותר, ולפעמים עשינו חודש כל כך טוב שאמרתי, שיט, עכשיו חודש הבא צריך להיות יותר טוב. כלומר, אולי, אם הייתי יכול לחלק את הטוב של החודש הזה בחודש הבא, 

עידן: כן, לשמור על הפתעות.

אלון: כן, לאט-לאט, כאילו, תן לי קצת משהו לשלוט עליו.

עידן: אבל זה טוב, אני חושב שהמייל משקיעים, כשעברתי לכתוב אותו, את המייל משקיעים מייל חברים של "בלוטרון", ואת המייל משקיעים פנימי כאילו, אני חושב שזה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי אישית בחברה.

כי דבר ראשון, אתה מחובר חודשית לתוצאות ואתה לא יכול לברוח מהן. ודבר שני, אז אתה יודע את התוצאות בעצמך. אתה יודע את המצב בעצמך. שתיים, אתה כל הזמן שלחת את המייל ברגע שעשית את הסנד, מתחיל כבר, מרוץ למה אני מספר במייל הבא. מראה ומספר.

אלון: כן.

עידן: ושלוש, זה הסיפור. איך אני מפרש לעצמי את מה שקורה לנו עכשיו? אני זוכר כאילו שאחרי שקנינו את האפליקציה האחרונה הזאת שהכפלנו עכשיו, היינו, זה היה חודשיים אחרי הרכישה או משהו כזה, והיינו בכזה באסה כי עבדנו עליה כל כך קשה, וכלום לא קורה עדיין, וצריך לבנות לתשתיות, אתה לא רואה עדיין שום דבר.

אין. אתה רק עובד קשה כמו מניאק, וכל יום נתקל בבעיות, ובא לך למות. ואני זוכר שהיינו באווירה כזו של דכדוך, ואז כתיבת המייל הזה, פתאום אפשרה לנו להגיד בעצמנו, רגע, רק לפני שבועיים לחצנו על ההדק וקנינו אותה. זה די הגיוני שאתה עושה מיזוג של חברה שלמה, בלי היזמים, במקרה הזה, ושצריך לשים לה תשתית טכנולוגית מההתחלה לבנות אותה מאפס, כי פשוט אין. הגיוני שזה, שנהיה במצב הזה, הכל טוב, בוא נרגע.

אלון: לגמרי. שמה לך עוד איזשהו לייר של אקאונטביליות כזאת, שאתה צריך לדלבר כל חודש, וגם במהלך, אולי אתה נתקל בזה בסוף החודש, אני נתקל בזה במהלך החודש, אני אשכרה מסתכל.

עידן: אני קודם מה חושב, אני עושה לעצמי בולטים במהלך החודש, 

אלון: אני אשכרה בודק בגרפים, כאילו, אני רואה 30 הימים האחרונים, כמה אחוזים, 3 אחוז לא מספיק או פחות, או לא, להגביר, להגביר, להגביר. זה גורם לך לסטרואידים כל יום. כאילו, לדחוף, לדחוף. למשל שקרה לנו עכשיו העלייה בעץ, ואז הירידה. אפשר להגיד, אוקיי, בוא נראה אם זה יחזור, או להיות כזה פסיבי, אבל אני מסתכל כאילו על תאריכים, אני מסתכל על הכל, אמרתי, לא, היום מעלים גרסה. היום מעלים את הפתרונות שעכשיו ישבנו עליהם, במקום ללכת פה ולטייל, שזה היה הרעיון הראשוני.

עידן: של אתמול, 

אלון: אמרתי, לא, אנחנו סגורים בוילה וזה מה שאנחנו עושים, ולא אכפת לי מכלום, וכולם כמובן בסוף זה יוצא כיף, ונהנים מזה, ואתגר, ובסוף הגרסה העולה, והנה התוצאות חזרו. אז זה כאילו, זה ממש ראי של המיינדסט שלך, התוצאות והגרפים האלה שאנחנו מדברים עליהם.

עידן: וגם איך אתה מגיב לתוצאות רעות גם, פה אתה נבחן באמת, לא כשטוב.

אלון: כן, כן. אני חוזר רגע לשאלה, כי נזכרתי בעוד דבר, מה הכי קשה לי? אתה חי באיזושהי תחושה מתמדת של אכזבה.

עידן: כל יום.

אלון: אם תמדוד, נחבר אותי לאיזשהו מכשיר שמודד כמה מהזמן אני מהיום מאוכזב, וכמה אני מאושר, אוקיי?

עידן: כן.

אלון: אתה תראה שאצלי לפחות, זה לפחות... 

עידן: זה מאושר או מרוצה?

אלון: כן, כן.

עידן: אני רוצה לדייק במילה.

אלון: כי מאושר זה מין איזה זום אאוט כזה לחיים, שאתה שואל, למרות שאני אוכל חרא עכשיו, האם טוב לי בגדול או לא?

עידן: לא, לא, כן. לגמרי, לגמרי. לוקח חזרה. מרוצה. מרוצה מהתפקוד שלנו, מהתפקוד שלי, מהתפקוד של כולם שצריכים לקבל ביקורת. אני חושב שזה על 80-20 ברוב הזמן. 80 אחוז מהיום, מהחיים, מהזמן. אני מאוכזב שאין תוצאות שאני רוצה. ואז מגיע איזה אפליפט, שאתה באמת שמח, 12 שעות, 24 שעות, אם קרה משהו ממש טוב. ואז ישר אכזבה. עוד פעם, רגע, אבל זה לא עובד. רגע, למה זה לא עובד? מה אמרתי לך רק עכשיו?

אלון: למה מכונה של האינטרסורס כבר לא דופקת פה על הזה? 

עידן: כאילו, אתה כל הזמן מחפש מה לא עובד. כנראה זה מה שצריך לקרות.

אלון: זה מה שצריך לקרות, זה מה שחייב לקרות. כשאתה עונה לי או למנכ"ל או משהו כזה, בא לי לקחת את המיקרופון ולדפוק לך בראש

עידן: אבל זה לא המנכ"ל, זדיין. מה אתה רוצה? 

אלון: זה נכון וזה טבעי לכנראה, לא יודע, מנכ"ל שחושב ככה, או... 

עידן: לא, אתה חייב, מנכ"ל טוב, חברה טובה, ככה אתה תמצא.

אלון: כן, אז זה משהו... זה שחיקה כזאת, זה שחיקה שלפעמים אתה אומר לעצמך

עידן: אז השאלה שלי היא כזאת, אני חושב שהחבר'ה מרגישים אותך באש שהכנסת למה שהכי קשה לך.

איך אתה חושב ש... בוא נגיד לסטארט-אפ, אנחנו יודעים, אתה יודע, קרן כשהיא משקיעה, היא משקיעה בך באופק זמן של מה? מינימום חמש שנים, זה נקודת הברייקטור הראשונה, נכון? משהו כזה, לרוב לוקח לך חברה חמש, שבע, עשר שנים אפילו. יש חברות שגם הרבה יותר מזה, שאחרי 12 שנה פורצות.

אלון: כן.

עידן: HOW DO YOU KEEP IT UP ?

אלון: לעמוד בציפיות? להמשיך, לטחון, יום יום את העבודה ולצמוח. ולצמוח זה לצמוח. שוב, זה בלתי אין.

עידן: מה אתה צריך לעשות כאדם, כדי לא, שהדבר הזה לא יכריע אותך, ושתחטוף איזה מחלה, ושלא יודע מה, סתם תגמור לעצמך את כל הכוחות, ותאבד יכולת קבלת החלטות, סתם תהפוך לבן אדם שמאוד רע להיות לידו.

מה לדעתך?

אלון: כן, אז איך שזה הסיסטמים בחיים האישיים שלך, שצריכים לתמוך את סירת המרוץ הזאת.

עידן: כן, איזה סיסטמים?

אלון: או את מטוס הקרב הזה. סיסטמים זה מלעשות אונסן, אונסן זה ספא יפני, שזה בעצם שילוב של בריכות קרות, סאונות חמות, מים חמים, סאונה רטובה.

עידן: בחדר מרגיע כזה.

אלון: כן, ולעשות את זה AGAIN AND AGAIN, אני בניתי כזה אחד בבית בתאילנד.

עידן: כלב.

אלון: אבל גם אני הולך לפאבליק וואן, כי זה כיף לי גם כשעוד אנשים איתי במסע הזה של הקפיצות בין חום לקור, לחום לקור, וזה לא שזה כיף, כשאתה נכנס לאייסבאט', זה לא שזה דבר כיף, זה דבר, זה כואב וזה קשה וזה מלחמה על המים, זה לצאת, שאתה רוצה לצאת.

עידן: גם הסאונה, חמש דקות אחרונות קשה.

אלון: כן. אז אתה כאילו צריך ללמוד לאהוב את החלק הזה, אבל אחרי זה, כשאתה מגיע למקומות האלה, אתה קשה לשבור אותך אחר כך.

עידן: לא, אתה כל כך רגוע גם אחרי זה. הכל בפרופורציה, הכל בסדר.

אלון: כן. זה גם זמן בלי טלפון, נגיד, שזה כאילו... 

עידן: זמן בלי טלפון, נכון.

אלון: וואו. אתה לא יכול לקחת טלפון.

עידן: כן, וגם כשאתה בקרחה, במים הקרים, אתה יכול לחשוב עכשיו על המודעות המזדהמות של העובדות, או על האינפלואנסרית שלא מתפקדת או על האח שלך שמשגע אותך, תקשיב, הבאתי מישהו, אתה חייב לפגוש אותו מחר.

אלון: הישרדותי. קטע קיומי, אתה מתכנס לעצמך. עכשיו אתה עם עצמך ואתה מנסה לנצח את עצמך. לא לצאת.

עידן: כן, כי להפעיל סטרס על הגוף, לוקח את הסטרס מהמוח. זה טרייד אוף.

אלון: כן.

עידן: אם יש לך סטרס מהמוח, ללכת לעשות משהו פיזי קשה, אימון, סאונה, קרח, כל דבר.

אלון: אני חושב שזה לשלב את זה בחיים, לא בקטע של אני הולך להתפוצץ, אני צריך עכשיו סאונה וספא, לא.

עידן: כל יום.

אלון: בדיוק.

עידן: בסיסטם קבוע.

אלון: זה כמו איזה ריסט יומי.

עידן: אני קורא לזה מנקזי סטרס. וכל יום, אם החיים שלך בווליום גבוה, כל יום אתה צריך לנקז סטרס.

אלון: כן, לגמרי. אז זה הסיסטמים, ושוב, היה לי גם תקופה ארוכה בעיות שינה.

עידן: כן. כאילו, אתה לא ישן.

אלון: כי למה, כי אתה חושב על בעיות, אבל אין.

עידן: כן.

אלון: ואיכשהו גם את זה הצלחתי ככה, טיפה לעצור את העבודה לפני, שיהיה לי איזה שעתיים של באפר.

עידן: כן.

אלון: אתה יודע, אפילו לראות משהו מטומטם כזה, בנטפליקס, רק להרגיע את המוח. כאילו, בוא נראה, מצאתי עצמי יושב, רואה רוקדים עם כוכבים, כאילו, מה קשור?

עידן: באמת?

אלון: רוקדים עם כוכבים, כן.

עידן: אוי ואבוי.

אלון: אבל לא, לא יודע, ניקה לי את המוח כזה.

עידן: כי זה מטומטם.

אלון: מטומטם וזה שמח כזה, ולא יודע.

עידן: נכנסת למוד וגאס מול הסלוט מאשינס, אתה אומר.

אלון: כן, וכיף לך, ואתה יודע שזה מטומטם כאילו. אתה יודע שזה טוב. במקום איזה שיחה עכשיו עם מישהו שזה, לתוך הלילה עכשיו לך לישון, בהצלחה. יוצא מזה, יוצא מזה, יוצא מזה, אתה יודע.

עידן: כן, כן.

אלון: אז זה, אתה צריך למצוא את הדרך שלך. כלומר, אולי למישהו זה לא מתאים, או לא יכול לעשות, לא יודע, X, אבל בטוח שיש Y שיכול לעשות.

עידן: כן.

אלון: ואם אתה מתעלם מזה, אתה הולך לשלם. אתה הולך לשלם, אז זה מתחיל להיכנס.

עידן: כן. אז בוא עכשיו, כשאנחנו מקליטים פודקאסט, תסביר לנו למה אתה לא מתאמן.

אלון: אז אני לפני, זה מתחיל כתר-, לא משנה מה אני אגיד עכשיו, זה ישמע כתירוץ.

עידן: יופי. תראה, תראה, תשמע את עצמך, יופי, טוב מאוד.

אלון: אז נפצעתי באיזשהו אגרוף תאילנדי ב... 

עידן: אחרי שנה, ש... 

אלון: כן, נובמבר, נובמבר, כשעשינו את האירוע חברה. נפצעתי, מטומטם, קרעתי את איזה גיד פה, אלוהים ישמור.

עידן: כן.

אלון: וכל פעם שניסיתי, וניסיתי אחרי זה, להרים משקולות. אני מאוד אוהב את המכון כושר.

עידן: כן.

אלון: פחות אוהב קרבות ואגרוף ומכות כמוך, אני יותר אוהב את המכון כושר, ש... שוב, יש תוכניות, אני מתקדם שם והכול, מעלה את המשקלים ונהנה מעצמי.

עידן: כן.

אלון: אגב, זה הזמן ביום שהיה לי, שאני גם... 

עידן: עם עצמך.

אלון: שומע פודקאסטים.

עידן: כן.

אלון: אוקיי? במקום מוזיקה.

עידן: כן.

אלון: שזה יותר נחמד לשמוע מוזיקה כשאתה מתאמן. זה כיף.

עידן: כן.

אלון: אבל לא. אם אתה שומע פודקאסט, עכשיו גם המוח מתאמן. נכון בהתחלה כזה לא בא לך לשמוע את הפודקאסט, ואתה אומר, טוב, זה יהיה לי טוב, ואז מגיע איזה נושא מעניין בשיחה, ואז זה בסדר. ואחרי הפודקאסט, אני אומר, איזה מזל ששמעתי.

עידן: כן. איזה פרספקטיבה חדשה יש לי.

אלון: כן. ואני לא יודע, זה נכנס לך למוח, כשהגוף על סטרס של אימון, זה נצרב לך למוח. זה שאתה, הלב פועל מהר, או משהו טוב או משהו רע, שאתה בהייטנד אימושנס, שאתה במצב רגשי מוגבר, שזה קורה שאתה מתאמן חזק, כי פשוט הלב פועל מהר, זה גם הפיזי משפיע על הנפשי, אז הדברים נכנסים יותר טוב.

עידן: כן.

אלון: אז זה נצרב למוח, ואז זה הזמן הכי טוב שיש, שהגוף מתאמן והמוח מתאמן, ואי אפשר לנצח אותי אחרי הדבר הזה.

עידן: אוקיי, אוקיי, אוקיי, אז בוא נחזור ללמה אתה לא מתאמן, נהדר. אתה רק חופר את הקבר של עצמך.

אלון: כן, אז נפצעתי, ואז... אז ניסיתי... 

עידן: אבל נפצעת ביד.

אלון: כן.

עידן: זה לא תירוץ לא לעבוד רגליים.

אלון: כן, אבל היד זה... שוב, זה א', אני לא חובב רגליים גדול, זה אף פעם לא הייתי.

עידן: גם אני לא,

אלון: אני עושה, אני צריך... שנית, אני פצוע ביד. ניסיתי שנה של רגליים, אבל... 

עידן: שנה?

אלון: כן. לא, בסדר, כל אחד ו... זה שלו. הרופא אמר לי לא להתאמן עכשיו שלושה חודשים, זה התחיל ככה.

אוקיי? אם לא יהיה ניתוח. אז אתה יודע, לא התאמנתי שלושה, ואז התחיל... עברתי דירה, נולד לי ילד, תינוק חדש, שלישי.

עידן: נכון, נכון. בניתם דירה.

אלון: בנינו בית, שזה... 

עידן: דירה, עלק.

אלון: שזה נשמע טוב, בנינו בית ואתה עובר לגור ומוכן, לא מטומטם. זה עוד עכשיו שנה וחצי של תיקונים ודברים שלא עובדים. ומלא אנרגיה.

עידן: כן, זה גם... מה זה, איך קוראים בכלל למתחם כזה?

אלון: לא, זה... אנחנו קוראים לזה "פרייבט ריזורט".

עידן: אוקיי, אוקיי, שם טוב.

אלון: בסדר, זה לא בית רגיל.

עידן: זה בעצם מקום.

אלון: אנחנו קוראים לו גם "הסטיי וילה". "סטיי וילה".

עידן: כן.

אלון: זה מקום שאתה בא להישאר. מה זה אומר? שיש בו את כל מה שאתה צריך.

עידן: כן.

אלון: אוקיי? שזה אומר האונסן.

עידן: כן.

אלון: וזה אומר מכון כושר ש... אני בונה אותו, לא התחלתי להתאמן, אבל אני בונה אותו. גדול, 30 מטר.

כאילו, בתוך הבית שלך.

עידן: אוקיי. אני אבוא, אני אשפוט.

אלון: ובריכה, וגם הריזורט הפרטי הזה עצמו מחולק לחלקים. יש לך את המקום של החדר שינה, חדרי השינה, ויש לך את המקום של ה-living room. אז כאילו, זה... זה מה שבנינו.

עידן: אוקיי.

אלון: אז זה צורך ממך את הדברים, ושוב, כאילו, תינוק שנולד בינואר, לא תרם לסיפור הזה. אז כן, אתה צריך עוד פעם לחדש את הסיסטמים האלה, ולהתחיל זה. שוב, תירוצים הכל.

עידן: אוקיי, אז מתי... הנה, עכשיו... אני לא היחיד שמזיין לו את השכל על זה. מתי אתה מתחיל?

אלון: אני חושב שב... נובמבר, בראשון לנובמבר, 

עידן: בוא נקבע תאריך ספציפי.

אלון: כן. אני חוזר כל הכוח. במכון בבית. גם יהיה מוכן.

עידן: אוקיי, בסדר. אנחנו... זוכרים וכתבנו את זה, ובטח גם הרבה חבר'ה שמכירים אותך, שומעים את הפוד, אז הם גם "will hold your ass accountable".

אלון: כן, בשמחה.

עידן: אוקיי. מה הדבר הבא, לדעתך? בהתפתחות שלך, לא חברה, כאילו.

אלון: מבחינתי, זה... להיות מסוגל... שהרבה אנשים בחגורות השחורות העליונות, ייכנסו לחברה, כלומר, הטובים ביותר, ואז באמת להיות מסוגל לחבר בין כולם. כלומר, זה התפקיד שלי. לחבר בין כולם, ולסמוך על האנשים האלה, שהם באמת אחר כך יבנו, אתה יודע, תתי מחלקות שלהם.

עידן: אתה בן אדם שסומך על אנשים?

אלון: אני בן אדם שסומך, כאשר הבן אדם בצד השני מוכיח לי שאפשר לסמוך עליו.

עידן: אז קודם אתה צריך לראות, ורק אחר כך אתה יודע.

אלון: כן, אתה לא מקבל אצלי, אני סומך עליך כדיפולט, הפוך.

עידן: כן.

אלון: קודם כל, אני... 

עידן: או ההפך, אתה מתחיל במינוס, בדרך כלל.

אלון: כן, כן, אני נכנס איתך פנימה, ואני רואה. אתה מבין? אני כל הזמן בוחן אותך.

עידן: לא, לא, לא.

אלון: אני שואל שאלות.

עידן: לא, אבל אתה... בסדר. אבל אתה... ד"ר פיל פעם אמר איזה משפט ששינה לי משהו בראש. הוא אמר, אני לא נותן לאנשים חדשים קרדיט סתם. אם יש גרף כזה של, אתה יודע, ציר X ו-Y, ויש לך את החלק של המינוס, ויש לך את הפלוס, כאילו, מתחת לקו של האפס ומעל לקו של האפס, אצלי הם לא מתחילים בפלוס כמו אצל רוב האנשים, הם מתחילים מהאמצע, מאפס. אצלך הם מתחילים במינוס.

אלון: יכול להיות, אבל... 

עידן: מינוס עשר גם.

אלון: כן, אבל אני כל כך אהיה איתם בהתחככות אתה יודע, אם זה ברמה אסטרטגית או אם זה ברמה הנדס און בפרקטית או משהו, שאני מהר מאוד מקבל את האינדיקציות האלה. כנראה המוח שלי מחפש את האינדיקציות המהירות האלה. ובמשך אולי, אתה יודע, חודשיים, שלושה, שואל שאלות, שואל שאלות, שואל שאלות, שואל שאלות, אני מקבל כל הזמן פידבקים כל הזמן.

עידן: כן. אתה רואה אם הם מגמגנים לך.

אלון: סיגנלים. כן, סיגנלים.

עידן: מזיינים את השכל.

אלון: כן, גם אני שואל, אוקיי, כמה, הנה, אפרופו הבחורצ'יק ההודי. אגב, אתה מכיר את התנועה הזאת של ההודים של הראש?

עידן: כן.

אלון: מה זה אומר?

עידן: כן, אני מסכים איתך.