גיא הוכמן בפודקאסט מרתק, אופטימי ומצחיק, עם עופר רוטנברג - שחקן ומדריך טיולים.
צפייה עם כתוביות:
תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/05/2024.
קריין: קהילת "רגע של חוכמה" מציגה: "גיא הוכמן - איך ממשיכים מכאן".
גיא: אח שלי היקר מכולם.
עופר: שלום אהוב.
גיא: איזה כיף, איזה כיף שאתה פה. כיף שעונים אותו דבר, כיף שעונים אותו דבר.
עופר: צניעות שנות ה-80.
גיא: חבר'ה, כיף להיות פה. הייתי בפגרה בגלל הקול שלי, היה לי בלגן בקול.
עופר: השתקמת?
גיא: השתקמתי. ניסיתי להשתקם. וחזרנו לפודקאסט הזה, שאני אין לי מושג עדיין מה הוא, אבל אנשים אהבו והוא בכותרת של "איך ממשיכים מכאן?" כולנו נצרבנו אחרי 7 באוקטובר ואנחנו מסתכלים קדימה. נכון, אנחנו זוכרים והכל, אבל אנחנו גם מסתכלים קדימה ואיך ממשיכים מכאן. וחשבתי את מי להביא אחרי שלושת הפרקים הראשונים, ופתאום נכנס לי חבר חדש לחיים! (עופר צוחק) חבר טוב שגם מביא לי בגדים, מביא לי בגדים לפני שידור. למרות שאתה… הרבה… חבר'ה, הוא יציג את עצמו. איזה שיער, כס… איזה יופי, תראה איזה איש יפה אתה. מי כבודו?
עופר: תודה, זה מביך אותי.
גיא: כן.
עופר: שלום. אני עופר, עופר רוטנברג. אנחנו מכירים מהגן של הבנות.
גיא: נכון.
עופר: הבת הקטנה שלי והבן הגדול שלך. וקודם כל אני רוצה להגיד שאני מתרגש. אני אמנם… המצלמה והלהיות…
גיא: זהו.
עופר: בפרונט זה לא חדש לי.
גיא: ספר.
עופר: אני… יוצא לי לשחק, בעבר בתיאטרון, והיום בהרבה פרסומות, אבל אני מעולם לא עומד מול המצלמה עם טקסט שאני מכתיב לעצמי. אני רגיל שמכתיבים לי את הטקסט, ואני לא מדבר את הדעות שלי, אז אני מוכרח להודות קודם כל שזה קצת מרגש אותי.
גיא: אתה… לבזבז פרצוף כזה, באמת (צוחקים), כזה פרצוף. אני תמיד, גם בגן, תמיד אמרתי "איזה אבא יפה הוא, יאללה, תהיה אבא שלי". וההיכרות שלנו, אנחנו גם נסביר לכם למה הדבר הזה קורה. כי, נספר לך קצת על הפרקים הקודמים. אירחתי פה אלמנה ולוחם בעזה, ושנינו… לחיים, אחי, אנחנו הולכים לשתות פה הרבה…
עופר: לחיים, לחיים…
גיא: אנחנו… כי אני עם הגרון. ופתאום חשבתי ואתה צצת לי לחיים. נספר לכולם ככה, מי שעוקב, אני לאחרונה שמרתי "שבת זכור".
עופר: שבת אחת לפני פורים.
גיא: שבת אחת אחרי או לפני?
עופר: לפני פורים.
גיא: לפני?
עופר: כל שנה, השבת לפני פורים מקריאים את פרשת "זכור".
גיא: באמת? אז זהו, אז היו… אתמול התארחתי בפודקאסט שזה… אמרתי "אחרי", איפפ… איך אני חלש בדת. לא נורא (עופר צוחק). והפודקאסט הזה והקהילה הזאת "רגע של חוכמה", הכל נוצר מתוך איזושהי כוונה לעשות תוכן יהודי, חיובי, שמגשר בין כולם. להבין שאנחנו מאוד דומים, מכל המגזרים. ואתה יום אחד לפני "שבת זכור" אמרת לי, שלחת לי הודעה: "הוכמן, יש לי רעיון. למה שלא תקרא לכולם לשמור את ה"שבת זכור" דווקא השנה בשם "זכור את שעשה לך עמלק"?
עופר: כן.
גיא: למה?
עופר: אוקיי, אז קודם כל אמרת שבפרקים הקודמים אירחת כאן לוחם ואלמנה, אז אני אנסה להתחיל את הגלגול של הרעיון.
גיא: ואת רויטל לוינזון המדהימה, הסטנדאפיסטית, אוקיי.
עופר: אז אני אנסה לתת את זה מהזווית שלי, איך זה התחיל אצלי. אני לצערי הרב לא זכיתי להיות לוחם. משהו בדם, מראש היה לי פרופיל 64, אחרי זה גם חצי שנה לפני השחרור שלי קרעתי את הרצועות בברך, שוחררתי, היום אני נכה צה"ל והצבא לא רוצה אותי.
גיא: הוא היחיד שלא רוצה אותך עם פנים כאלה, כבר אני אומר לך, באמת. מי ששומע את זה בפודקאסט, רוצו ליוטיוב, אתם מפספסים, כן.
עופר: זה הֶצְפֶת. לא הסכת, הֶצְפֶת.
גיא: זה הֶצְפֶת, חבר'ה.
עופר: אפשר לראות אותו, אפשר לצפות.
גיא: זה הֶצְפֶת, תצפו. דון לני גבאי מהשמיניה לא יצאה עם ההוא, יצאה איתו. אשתך, צריך להגיד.
עופר: אשתי הצדקת.
גיא: הצדקת.
עופר: באמת, מעולם לא פגשתי אישה עם כזאת פנימיות נקייה.
גיא: אחלה פחד.
עופר: ממש זכיתי.
גיא: יופי, עשית את ה… יפה. אביה, גם את, אני אוהב אותך.
עופר: בשבילך.
גיא: יופי, פחדנו והעברנו, קדימה. עשינו את ה…
עופר: מהזווית הקטנה שלי, תראה, אני לא זכיתי להיות לוחם, אבל החברים שלי, האחים שלי, אחרי ה-7 לאוקטובר הארור הזה, גויסו והיו 3 חודשים בחזית ו-4 חודשים בחזית, ובחזית הם הצליחו לייצר אחדות מדהימה. אחדות בין כל הרבדים בעם, כל הסקטורים בעם, לא נתחיל לפרט אותם, אבל הידועים. ימין, שמאל, דתיים, לא דתיים. ואותם חברים חוזרים הביתה לאפטר, שומעים חדשות, ונהיה להם רע. הם שומעים את המחלוקות, את הריבים באולפנים, אנשים באולפנים יושבים ואומרים: "הקרע שהיה בעם לפני ה-7 באוקטובר זה רק הפרומו למה שהולך להיות פה אחרי המלחמה". אמרתי, אוקיי, איך אני מהזווית הקטנה שלי, ששוב, לא זכיתי להיות לוחם. אני מעריץ אותם.
גיא: כן, אבל זה לא… אוקיי.
עופר: אני לא מאשים את עצמי, אבל זה כן חי בי…
גיא: אוקיי.
עופר: הדבר הזה. אתה יודע, כל אחד שהוא בונה לעצמו את סך החוויות של החיים שלו, אז הדבר הזה הוא חסר לי. ואמרתי "אוי ואבוי"…
גיא: אגב, אתה עדיין יכול, אם אתה רוצה. אחי, עכשיו מגייסים את כל אחד. כל אחד עם דופק מגייס. יש לי חבר, באמת, בלי שום יכולת קוגניטיבית, הוא מאבטח היום במבוא דותן. אם בא לך…
עופר: אני ניסיתי להתנדב…
גיא: אל תדאג, אתה…
עופר: בתחילת השירות, ולא רצו אותי ביחידה שלי.
גיא: אתה, סוף הפודקאסט, מגויס. קדימה.
עופר: על הכיפאק.
גיא: שיחקת אותה. כן.
עופר: עכשיו, איך בעצם… הרעיון היה איך ניתן להעתיק את האחדות מהחזית אל העורף? ואז, אני מוכרח להגיד לך, אתה… הדמות שלך זרחה אל מולי. כי אני חושב, אני חייב להחמיא לך על זה…
גיא: אח שלי.
עופר: באמת, מעומק הלב. המעשים שאתה עושה מאז שהתחילה המלחמה הם מעשים מקרבים, מעשים חיוביים. אני חושב שאין מישהו שאני יכול להצביע עליו שהוא חוליה מקשרת יותר יעילה בין החזית לבין העורף, לבין מה… לעומת מה שאתה מייצג מאז שהתחילה המלחמה הזאת. אני חייב להחמיא לך…
גיא: תודה כפרה.
עופר: באמת…
גיא: אתה גם מתבטא…
עופר: מעומק הלב. אתה עושה דברים אדירים.
גיא: אתה מתבטא… כפרה עליך. אתה מתבטא מדהים. באמת, אני… תן לי להאזין לך כל היום. ואני אגיד לך, קודם כל, תודה. ואמרתי לך, אתה כבר חבר עוד מהשיחה. אני אספר שנפגשנו לפני הדבר הזה, ואני התאהבתי בך. ואני לא מתאהב בהרבה… לא בגלל, כאילו, בקטע… אתה… נשואים. אבל משהו באיך שאתה מדבר, אמרתי שחייבים לשמוע את הדבר הזה, ואני אגיד למה. יש בך איזשהו ניצוץ, מצד אחד אין לך כיפה. אבל…
עופר: יש לי בכיס בדרך כלל ובאוטו.
גיא: אבל הניצוץ היהודי הוא כל כך בוער בך, שזה בדיוק המטרה. אני רוצה… חלק מהמטרות של הפודקאסט הזה, זה להראות ש… זה לא בקטע של חילונים ודתיים, אבל נראה לי שהיהדות היא בכולם, ומשהו בך, דווקא בגלל שאתה מדבר ככה ומתבטא ככה, ואתה… אתה דתל"ש?
עופר: לא.
גיא: אתה לא דתל"ש?
עופר: לא. אפרופו רגשי נחיתות…
גיא: כאילו לא באת מהעולם הזה, אבל הזהות שלך היא כל כך ערה, שמעניין אותי מאיפה הדבר הזה בא. כי אתה הדבקת אותי בזה. יושבים שני חילונים בבית קפה תל אביבי, ופתאום, אתה יודע, ראיתי מישהו שמדבר, אתה לא דתל"ש ואין לך כיפה, אבל משהו בזהות היהודית הוא כל כך ער, שאמרתי, אני, אני, אני הלכתי איתך. ויצאתי לדבר הזה של ה"שבת זכור", ולקחתי את זה על עצמי, אתה גם לקחת את זה על עצמך?
עופר: בוודאי.
גיא: אתה נראה לי אבל יותר רדיקלי, כאילו, נכון?
עופר: תשמע, זה היה הדבר הכי קל בעולם.
גיא: חשמל והכל. לא, אתה מעשן, אבל זה לא הפריע?
עופר: לא, לא עישנתי. אני מעשן כבד לצערי, המגרעה הכי גדולה שלי.
גיא: באמת?
עופר: כן. אבל תשמע, שאלו אותי אנשים, מה קשה, מה קשה? אני אומר, זה הדבר…
גיא: ממליץ על סרטן בשביל להיגמל. לא, כאילו, זה אחלה דרך, אני אומר לך.
גיא: כן, כאפה כאילו מעוררת.
גיא: אחלה דרך, אני אומר לך. אני עישנתי קצת, בום, ביצה, אה, לא מעשן. (עופר צוחק) נו, מה אומר?
עופר: איפה היינו?
גיא: היינו בזה… היינו בזהות היהודית שלך, שהיא כזאת ערה. ומי שלא יודע, אתה גם מדריך טיולים.
עופר: כן.
גיא: אז כל דבר שאמרת לי, גם גיבית את זה בהיסטוריה.
עופר: אז תראה, קודם כל, בשביל להציג את עצמי, אם לא עשיתי את זה קודם, ולא יודע אם עורכים את זה אחר כך לפי הסדר וכולי, אבל אני בא מעולם המשחק, ובשנים האחרונות הלכתי עם התשוקה הכי גדולה שלי שזה היסטוריה של עם ישראל. ולקחתי את זה למקום של הדרכת טיולים ואני מדריך רק בירושלים ואני מדריך גם סיורים פרטיים ואני גם מדריך ב"מוזיאון מגדל דוד", המוזיאון של ההיסטוריה של ירושלים. ואני מגיע לחקר היהדות לאו דווקא מהמקום האמוני, למרות שאני לא יכול להגיד ב-100% שאני לא מאמין, אבל אני גם לא יכול להגיד שאני בהכרח מאמין. זה נשאר אצלי בסימן שאלה.
גיא: זה בדיוק התשובה שלי, אבל…
עופר: אני לא יודע. כששואלים אותי "אתה מאמין או לא, יש אלוהים?" אני לא יודע.
גיא: אנחנו יהודים…
עופר: אבל אני מכיר…
גיא: כדרכנו.
עופר: אני מכיר טוב-טוב את ההיסטוריה של עם ישראל, ואני מכיר טוב-טוב את ההיסטוריה של ארץ ישראל, ותשמע, יש כל כך הרבה דברים שאנחנו יכולים לדבר עליהם היום. אנחנו יכולים להתחיל לייחס את כל הדברים הרלוונטיים שקורים היום, החל מלפני 1.8 מיליון שנה, ולספר על הייחודיות של הארץ הזאת מבחינת גאוגרפית, ולמה כגשר היא תמיד קורצת לאימפריות הגדולות, ומה מאזן הכוחות פה. אנחנו ננסה להתמקד כאן יחסית…
גיא: כאילו, למה כולם רוצים את פיסת האדמה הקטנה הזאת?
עופר: כן. תראה. אנחנו נזרום.
גיא: לא, אנחנו כבר זורמים, ומה יפה בפודקאסט? שזה הכי אינטואיטיבי, וגם אני, אני לא מראיין, אני מביא לפה אנשים ואני מדבר איתם, כי זה מעניין אותי. אתה רואה? אני גם לא מנסה להצחיק פה.
עופר: כן.
גיא: אנחנו מנסים להיות בני אדם ולדבר ולקחת כל אחד ממקום אחר, כדי להראות שאנחנו בסופו של דבר די דומים. ואתה דמות מדהימה. תספר לי קצת על הדרכת טיולים.
עופר: אז בוא רגע…
גיא: איפה זה פוגש ציונות, לדוגמה?
עופר: קודם כל, אני חושב ש… אני רוצה להגדיר את עצמי בתור איש מרכז. אני מגדיר את עצמי כאיש מרכז הרבה לפני שזה הפך להיות פופולרי, להגיד "אני איש מרכז". אני איש מרכז מהסיבה הפשוטה שאני חושב שיש צדק גם אצל הימין, ויש צדק גם אצל השמאל. והצדק הזה הוא לא בא בהכרח על חשבון אחד השני. העובדה שצד אחד טועה במשהו…
גיא: לא אומר.
עופר: לא אוטומטית הופך את הצד השני לצודק לגביו. ואני חושב שהניסיון לגשר, הניסיון להביא פשרה, זה הרעיון הגדול מאחורי היוזמה הזאתי היה. להרגיע את הרוחות, אנחנו היינו פה במצב נוראי של עד ה-6 לאוקטובר של הקיטוב, שדרך אגב, לדעתי גם לערוצי הטלוויזיה יש בו חלק, לא 14, לא 12, אמרנו את הדברים.
גיא: נכון.
עופר: מותר להיות חלוקים.
גיא: מותר.
עופר: השאלה היא לא על ה-מה, השאלה היא על ה-איך.
גיא: ואתה כתבת משפט מדהים בעיניי - "רוב הלבבות כשרים".
עופר: הלבבות כשרים היום.
גיא: תסביר.
עופר: אני חושב, אוקיי. הרבה אוהבים לצטט בשמאל הישראלי את ישעיהו ליבוביץ', ואוהבים לצטט משפטים זכירים שלו כמו "הכיבוש משחית" או פרגמנטים כאלה כמו "יודו-נאצים" או "דיסכותל", פחות אוהבים לצטט את מה שהוא אומר על תוכן ערכי יהודי. במאזניים של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, ללא תוכן ערכי יהודי-עכשווי, מדינת ישראל לא תשרוד. אם היא אך ורק תישען על ה…
גיא: דמוקרטית או היהודיתית.
עופר: רגל הדמוקרטית והליברלית, היא לא תשרוד כאן. עכשיו, קודם כל, אנחנו מדברים פה ברקע עם קהילת "רגע של חוכמה". זה קצת גדול עליי, כן? אני רוצה רגע להסתייג מהדבר הזה…
גיא: כולנו, תקשיב, אנחנו לא מתחייבים לכלום. אבל אני…
עופר: לא, שכאילו, מה שאני אומר הוא "חכם".
גיא: שום דבר זה לא תורה מסיני.
עופר: אני רוצה לקרוא לזה…
גיא: אנחנו יהודים פשוטים, אנחנו יהודים פשוטים. בגלל זה גם התחברנו. אנשים שואלים אותי תמיד, אתה יודע… אומרים לי "איך אתה שומר על אופטימיות?" או "תן לי…" מי שמנו ומה שמנו? יהודים פשוטים שמדברים על הזהות החדשה, כי אני מנסה לפענח איך…
עופר: מהי אותה יהדות היום?
גיא: לא, מהי הזהות החדשה, בדיוק, מה אנחנו מקבלים על עצמנו או מה אנחנו יכולים ללמוד, ברור שאנחנו לומדים הרבה מה-7 באוקטובר, אבל איזה מרכיב אנחנו מוסיפים או מורידים מהזהות שלנו כדי, כשם הפודקאסט, להמשיך הלאה בצורה יותר טובה?
עופר: אז אני חושב שדבר אחד, לפני הכל, זה לזכור את שותפות הגורל. ההמחשה הפשוטה היא שני אנשים זרים, משני סקטורים שונים במדינה, עומדים בתחנת האוטובוס, מסתכלים באיבה אחד על השני, ההוא תומך רפורמה, ההוא לא תומך רפורמה, נכנס מחבל לתחנה, אוטומטית הם הופכים להיות שתיים נגד אחד. בואו נזכור בבקשה, רגע לפני שנכנס המחבל, שאנחנו פה שניים, שאנחנו ביחד, שבין אם אנחנו רוצים או בין אם אנחנו לא רוצים, יש בינינו שותפות גורל. ועכשיו בוא…
גיא: אנחנו נורא טובים שיש אויב ברור מולנו.
עופר: תראה…
גיא: ועכשיו יש אויב ברור ועדיין אנחנו…
עופר: אויב משותף זה אחלה דבק לחברה. עמים…
גיא: מה, תדע לך, אני ואביה, בגלל זה אנחנו עדיין ביחד (צוחקים). סורי, את הילדים… לא, אני אומר לך, באמת. אני אומר לך, זה מה שהחזיק אותנו בקורונה, אני אומר לך. כשרום היה בבית והציק, היה לנו אויב קטן, אז ככה אנחנו שרדנו את זה. כן.
עופר: אבל על הצד החיובי של המפה…
גיא: לא, על הצד החיובי…
עופר: לא, אני אומר…
גיא: זה ילד, זה חמוד, זה יהודי קטן ושמנמן, כן. (גיא צוחק)
עופר: אז קל להגיד, אוקיי, האויב המשותף. אבל מה מחבר, מה היום הגרעין המלכד של אותו עם יהודי? בוא נגיד עד לפני 200 שנה כל היהודים בעולם היו שומרי שבת. סבא של סבא שלך וסבא של סבא שלי.
גיא: החילונות, היא התחילה יותר מאוחר.
עופר: היא תופעה של 200 שנה, 250 שנה.
גיא: כן.
עופר: אוקיי, כן. אז מה מחבר בעצם את היהודים היום? עכשיו, שום דבר לא צריך להיעשות בכפייה. אני לא חושב שצריך לכפות על אף אחד לשמור שבת ושום מצווה.
גיא: אנחנו מציעים הצעות. הכי לא רדיקלים והכי לא…
עופר: אבל אני חושב שלמען הישרדותה ארוכת הטווח של מדינת ישראל, מאוד מאוד חשוב לחזק את ההשכלה היהודית. וזה המקום שממנו אני בא להדרכות, ההשכלה היהודית.
גיא: זה משהו ש…
עופר: דע את ההיסטוריה שלך.
גיא: דע את ההיסטוריה. אני יכול להגיד לך שבחינוך ה… לפחות שאני הייתי, הממלכתי, הממלכתי זה החילוני, נכון?
עופר: כן.
גיא: תשמע, איזה השכלה? אוקיי, לקחו בעלות על התנ"ך.
עופר: ועוד אצלנו זה היה טוב.
גיא: ועוד לקחה… מה זאת אומרת?
עופר: לעומת מה שיש היום.
גיא: מה קורה היום?
עופר: אני רואה…
גיא: למה? הילדה שלך בכיתה א'?
עופר: הילדה שלי בכיתה א'.
גיא: אוקיי.
עופר: אז אין שמה נגיעה למורשת ישראל, לתנ"ך…
גיא: כלום?
עופר: לשום דבר. אולי זה יבוא בהמשך, בשנתונים הבאים, אבל יש תנועה ויש מוזיקה ויש…
גיא: ואקולוגיה…
עופר: מייקרים ומיינדפולנס, וכולי…
גיא: הא, כן?
עופר: אבל מילה…
גיא: יש לה מיינדפולנס בכיתה א'?
עופר: כן.
גיא: באמת? דרך אגב, אני מאוד בעד זה.
עופר: לא, אבל אין לה עדיין (עופר צוחק) Mind, היא בכיתה א'. לא, מה? איפה?
גיא: לא, לא, לתרגל בריאות נפש זה טוב, כאילו ב… החל מהשלבים הצעירים.
עופר: זה חשוב מאוד. אבל אני כן חושב שלחזק כמה שיותר את ה"הַכָּרַת עצמך", הכרת העם שלך, ומתוך זה לצמוח קדימה. זה קצת מביך אותי, חלילה שאני לא אשמע מתנשא…
גיא: לא!
עופר: אבל זה קצת מאכזב אותי שהרבה יהודים לא בדיוק יודעים את ההבדל בין בית ראשון לבית שני, ולהניח את זה על ציר הזמן.
גיא: אני יכול להגיד לך שמי שלא בחינוך הדתי, הרוב לא יודעים. אני לא סגור על הזה, ואני לא מתבייש לומר את זה, ובגלל זה שאלתי מתי החילונות וזה, ברור שדברים ששוכחים, אבל כן. אתה…
עופר: אני חושב שאנחנו כמדינה צריכים לחזק את המקום הזה…
גיא: לגמרי.
עופר: מהמקום של השכלה יהודית. לא מהמקום של כפייה דתית, זאת אומרת…
גיא: למה זה כל כך מפחיד?
עופר: למה זה כל כך… אני אגיד לך את דעתי האישית.
גיא: ולמה זה מדליק אותי? כי אתה בא מתוך העולם המשחק, ולמדת בבית ספר למשחק, וכאילו, אתה גר במרכז תל אביב וכל הדברים האלה, ואתה עדיין כאילו מוציא את הדברים האלה של… וזה מה שאני אוהב: מיינדפולנס, אבל גם השכלה יהודית. הכל ביחד. זה לא או-או.
עופר: נכון, נכון, ו… אתה יודע, יש לי קטע עם הבת שלי, עם הגדולה, עם זוהר. עכשיו…
גיא: אתה יותר אוהב אותה, נכון? יותר מחובר.
עופר: חס וחלילה שאני מעדיף. (צוחק)
גיא: (צוחק) סתם, סתם, סתם. (עופר צוחק) לא, אני… לא, יש קטע, לא, תשמע, הבוגר אתה… לא, כל אחד הוא עולם ומלואו.
עופר: בוא נגיד, באופן אבסולוטי, יש לי איתה יותר קילומטרז'.
גיא: מה? אין מה לעשות, אתה מבין? אתה מבין?
עופר: יש לי קשר, יש לי קשר יותר מורכב איתה מעצם הזמן.
גיא: אתה מבין? שלי בן חצי שנה. לא, הוא חמוד, אבל זה שטיחון, כן?
עופר: לא, זה עדיין על תקן תולעת.
גיא: כן, תולעת שבאה בבית, איזה כיף, יופי, אבל כיף לטפל בו. כן.
עופר: עכשיו, היא בכיתה א'.
גיא: כן.
עופר: מגיע פסח, המצרים רצו לחסל אותנו, מגיע חנוכה, היוונים קמו לחבוט בנו, מגיע אה… יום השואה היום, אנחנו מדברים ביום השואה.
גיא: נכון.
עופר: מה זה אבא? אה, אוקיי, תראי.
גיא: היא נולדה ל…
עופר: לפני בערך שמונים שנה, הגרמנים, אוקיי? אני מראה לה על המפה, גרמניה וזה, רצו לחסל… אז, אלה רצו לחסל את היהודים, ואלה רצו לחסל את היהודים, ואלה רצו לחסל את היהודים, ולפני חצי שנה…
גיא: ועכשיו יש מלחמה, יו! יו! יו!
עופר: יש מלחמה, והרעים האלה מעזה רצו לחסל את היהודים, אז…
גיא: פלא שלא גַּדֵּל פה דור עם חרדות?
עופר: נכון. אז כמה שתנסה לעצום את העיניים, אם אתה לא תנסה להגדיר לעצמך, רגע, מה זה היהודי הזה? ו-או שאתה מתנער מזה ואתה אומר: אוקיי, כולם רוצים לחסל אותו, אני לא רוצה להיות חלק מזה, או שאתה מבין מה זה אומר, ושאתה אומר, אולי הדבר הזה הוא גם חומר מלכד. עכשיו…
גיא: אולי בעצם כל התוכנית הזאת זה בעצם דווקא מייצר, ואני לא יודע, אבל כאילו… טוב, זה חגי ישראל. זה… כל החגים והכל, זה סביב היהודי הנרדף, שעומדים עלינו לכלותינו.
עופר: ובפורים. בשבת פרשת "זכור" - "זכור את אשר עשה לך עמלק", שזינב בעם ישראל שם במדבר, בדרך.
גיא: למה אנחנו לא מציינים את ששת הימים?
עופר: אה…
גיא: למה אין לנו חגים של ניצחון? כאילו, נכון…
עופר: תראה, חנוכה זה חג של ניצחון.
גיא: המכבים, נכון.
עופר: כן.
גיא: אני אומר, איזה משהו כזה… אני אציע את זה. אני מנסה להבין איזה רפורמות אפשר לעשות עכשיו. לא יכול להיות שהכל אותו דבר, זה משגע אותי. זה כמו ש… שאני קיבלתי את הסרטן בביצה.
עופר: כן.
גיא: הייתי חייב לשנות משהו בי. אם זה באורחות חיים, אם זה בצורת מחשבה.
עופר: אז זה בדיוק אותו דבר. לצורך העניין…
גיא: ואנחנו…
עופר: זה הכאפה המצלצלת…
גיא: זה ה…
עופר: אז קיבלנו את הכאפה המצלצלת.
גיא: אז זה מה שאני אומר. וזה משגע אותי, ואני מנסה לדלות מכל אחד שבא לפה - מה אנחנו יכולים עוד לעשות?
עופר: אז דבר ראשון, לזכור. בשביל זה אני בחרתי את פרשת "זכור". הזיכרון הוא דבר חמקמק.
גיא: אגב, אם אנחנו מדברים על "זכור", פרשת "זכור"…
עופר: כן.
גיא: ואנחנו ביום השואה. כלומר, אתה… וזה מעניין. האם צריך, אפרופו חינוך, משלחות לכפר עזה וניר עוז בהמשך?
עופר: בהחלט.
גיא: האם צריכים להשאיר את הבתים השרופים? האם צריך את אזור המסיבה ברעים, שעברתי שם וזה כבר אתר הנצחה, זה נראה כמו טרבלינקה, יש שם דגלים, יש שם איזושהי חוויה רדיופונית ש… ב-VR, יש המון אטרקציות. האם צריכה להתפתח התעשייה הזאת?
עופר: אני בהחלט חושב שכן. אני לא… אני קצת מסתייג מה…
גיא: מילה "תעשייה".
עופר: מהמילה "תעשייה" כי גם אני שומע מהרבה אנשים, ובתור מדריך טיולים…
גיא: כן.
עופר: הרבה מבקשים ממני גם ללכת להדריך שמה.
גיא: וואלה.
עופר: אני נמנע מזה.
גיא: למה?
עופר: כי קודם כל, אני מתמחה בירושלים…
גיא: אתה לא זז מירושלים, לא זז מירושלים.
עופר: אני איש ירושלים. וגם דרך אגב, ככה קרויה המלחמה בפי האויבים שלנו "מבול אל אקצא". הם מכוונים לירושלים, עם כל הכבוד לעוטף עזה והאהבה לתושבים שמה, זה אזור שהוא בדרך לירושלים. אז אני איש ירושלים. אבל הסיבה היותר מרכזית…
גיא: ולמאזינינו הפחות זה, מה יש ב-אל אקצא? בתור ירושלמי.
עופר: מה יש באל אקצא?
גיא: הר הבית, אל אקצא. מה… למה זה הסמל אולי הכי גדול לאסלאם?
עופר: תראה, קודם כל מבחינה יהודית, הסיפורים הראשונים שמחברים אותנו לשמה, זה סיפור העקדה של אברהם, הסיפור של המקדש שבונה שמה שלמה, זאת אומרת, זה קודם גורן ארנווה, ארוונה, היבוסי שקונה דוד בכסף, אם אני לא טועה, 50 שקל. יש כמה מקומות בתנ"ך שרשום בפירוש שנקנו בכסף: מערת המכפלה והר הבית. קונה את המקום דוד…
גיא: יופי של נדל"ן, יופי של נדל"ן.
עופר: כן, כן.
גיא: בית שמאי.
עופר: וקונה שמה…
גיא: שמאי, נו, כן.
עופר: ובונה שמה שלמה את הר הבית. עומד הבית הראשון, נחרב על ידי הבבלים, נבנה הבית השני, נחרב על ידי הרומאים. עבור האיסלאם נבנה שמה מסגד "אל אקצא" בשנת 691 לספירה.
גיא: נו, אתה צוחק איתי.
עופר: שמה? שנבנה…
גיא: בול על השנה?
עופר: 661, כן, 661 נבנה המבנה של כיפת הסלע, שהוא לא המסגד, כיפת הזהב, שהוא לא המסגד.
גיא: כן.
עופר: זה מבנה זיכרון שבא לציין את מקום עלייתו של מוחמד השמיימה, שמה קיבל את מצוות התפילה. באסלאם יש חמשת עמודי האסלאם, עמודי התווך של האסלאם, המקבילה לעשרת הדיברות שלנו, אחת מהן היא מצוות התפילה. מכיוון שמצוות התפילה התקבלה בירושלים 20% מסך המצוות, ירושלים הפכה להיות קדושה למוסלמים. אז נבנה שמה המקום זיכרון הזה.
גיא: זה אגב, חלק מההשכלה היהודית צריכה להיות, לדעתי. כלומר…
עופר: ודרך אגב, ללמוד ערבית.
גיא: מה שנקרא "הכר את האויב".
עופר: ללמוד ערבית.
גיא: ערבית. השכלה יהודית וללמוד ערבית. עד כמה שזה קשה, אני, אתה יודע, כיתה ו', באתי "תא מרבוטה", תשחררו אותי, תן לי פטור. אבל הפטור, בשביל אנשים כמוני עם קשב וריכוז, לא צריך להיות כזה קל. אני פשוט אמרתי: "טוב, יאללה, לך תלמד צרפתית". אמרתי "ז'ה מפל גיא"…
עופר: כן.
גיא: תודה רבה, בגרות. אז הכר את האויב זה לא פחות מאסטרטגיה. הרי על זה כולם בכלל מלינים. על זה ש… חלק מהמושג הזה "קונספציה", אין פה קו אחיד. אם אנחנו… זה בגלל המארח. הקשב וריכוז, אני הולך למיליון נושאים, וככה אני גם אומר את זה בתחילת הפודקאסט…
עופר: כן.
גיא: הצופה שמאזין, הוא לא מצפה עכשיו לסדר וזה, בבקשה, הוא לוקח את הלב ומאזין (עופר צוחק). ללמוד ערבית, אתה יודע ערבית?
עופר: לצערי לא, לצערי לא. עכשיו, זה גם דבר שמביך אותי ברמה היומיומית, וגם אני חושב שעם כל, דיברנו קודם על החלוקה בין היהודית לדמוקרטית, ובכלל, עם כל האוריינטציה שלנו למערב והרצון להידמות לאָמֶרִיקֶה.
גיא: (אומר במבטא) "אָמֶרִיקֶה, הדוד מאָמֶרִיקֶה".
עופר: אבל אתה חי פה ב…
גיא: באָמֶרִיקֶה יורקים עלינו, ואתה חי פה.
עופר: כן.
גיא: ולא משנה, תמיד העולם יבגוד בך. ראינו את זה, אפרופו, היום, יום השואה, ואנחנו רואים את זה עכשיו בדבר הפסיכי שקורה באוניברסיטאות. העולם מאוד מאוד בוגדני וצריך לזכור את זה.
עופר: תראה, זה עוד דבר מעניין בהיסטוריה היהודית. אנחנו… דיברת על אוניברסיטאות, ואנחנו מדברים על ארה"ב, ואנחנו מדברים על ביידן, שמצד אחד בתחילת המלחמה נתן את ה-Don't הזה על השולחן ועמד לצידנו, ועם הלב היהודי, הלב הציוני שאוהב יהדות, ומצד שני היום קצת מסנדל אותנו, וקצת אומר לנו "תעשו, אל תעשו", כי הוא בתוך קמפיין. הדבר הזה, האלמנט הזה, גם מתוך ההיסטוריה אני לוקח, מערכת היחסים בין עם ישראל שיושב בין ישראל, לבין האימפריה הגדולה. האימפריה הגדולה ששולטת בעולם באותו שלב. זה יכול להיות האימפריה האשורית והיחסים שלנו איתם, לפני בית ראשון, יכול להיות האימפריה הבבלית, הפרסית, היוונית, הרומאית, וכל פעם יש לך מערכת יחסים של "Give and take", האם אתה בברית עם האימפריה הגדולה? האם אתה הפרת את הברית עם האימפריה הגדולה? מאוד מאוד מעניין תמיד לבחון את הדברים דרך רזולוציה של מערכת יחסים של ישראל מול האימפריה הגדולה. הרי היהודה המכבי, בשנת 167 לפני הספירה, פורץ המרד החשמונאי, ואחד הדברים הראשונים שהוא עושה זה לכרות ברית חסות עם רומא. רומא עוד לא שלטה בארץ ישראל, שלטו היוונים. אבל רומא הייתה הכוח העולה שם בצד השני של הים התיכון.
גיא: מעניין מאוד.
עופר: הוא חותם איתם ברית חסות. האימפריה הגדולה בעולם, הוא הימר עם הקלפים שלו, הוא שם את הקלפים שלו על האימפריה הרומית, וזכה בגדול. ובאמת, קרוב ל-80 שנה התקיימה אותה ברית חסות, עד שאם אני לא טועה, אלכסנדר ינאי, המלך החשמונאי כעבור כמה דורות, מבטל את, או ליתר דיוק, לא מחדש את ברית החסות. כתוצאה מכך, האימפריה הרומית חודרת לכאן ככוח שלט ומתחיל חיכוך ואימות עם האימפריה.
גיא: בקיצור, זאת אומרת, אם ביבי…
עופר: היום האימפריה היא ארצות הברית.
גיא: עושה קטע לביידן, הם משתלטים עלינו.
עופר: אתה צריך לראות האם אתה נוהג באקט של מרד כלפי האימפריה. לדוגמה, אני לא אומר אם אני בעד או לא בעד, כי קטונתי.
גיא: כן.
עופר: ביידן אומר לך "אל תתקוף ברפיח", ואתה תוקף ברפיח, האם מדובר כאן על אקט של מרד? עכשיו, כשאתה שם את הדברים בקונטקסט היסטורי, אז אתה אומר, אוקיי, עם ישראל בארצו, אימפריה שלטת, "Give and take" המערכת יחסים בינינו לבין האימפריה השלטת. זה דבר אחד. דבר שני, זה טיב היחסים בתוך עם ישראל פנימה. הייתה ממלכה מאוחדת פעמיים בהיסטוריה של עם ישראל. ממלכה מאוחדת. שהיינו מדינה עצמאית, ריבונית, בארץ ישראל. שולטים על עצמנו. פעם הראשונה זה ממלכת דוד ושלמה, שנמשכה 80 שנה. הבן של שלמה, לרענן את זכרונך אולי, רחבעם.
גיא: אחלה רחבעם.
עופר: הממלכה נקרעת לשניים.
גיא: אחלה רחבעם.
עופר: ואני חושב שהעוול הכי גדול של רחבעם זה שהמתנגד שלו, קראו לו ירבעם.
גיא: כן.
עופר: ואז זה מבלבל את כולם ירבעם, רחבעם…
גיא: כולם זה…
עופר: ירבעם, רחבעם. אבל…
גיא: גם אין הרבה "רחבעמים".
עופר: אין.
גיא: אין, לא תפס.
עופר: אולי אתה לבן הבא שלך תקרא רחבעם?
גיא: ואני יודע להוציא רק בנים. רחי…
עופר: אשריך, אחי.
גיא: רחי הוכמן.
עופר: ואחרי 80 שנה של ממלכה מאוחדת, הממלכה נקרעת לשתיים, מה שקרוי "ישראל ויהודה". שני השבטים ביהודה, יהודה ושמעון, ועשרת השבטים. הקרע הזה מייצר שתי ממלכות שחיות ב… לעיתים בשכנות טובה ולעיתים בחיכוך אחד עם השני, עד לחורבן. פעם שנייה שיש לנו פה עצמאות מדינית זה בתקופת החשמונאים. גם, קרוב ל-75-80 שנה. וזה נקרע בסוף על אגו של שני אחים, יוחנן הורקנוס השני, ויהודה אריסטובולוס השני. האגו והכבוד קורע את הממלכה.
גיא: בני אדם זה בני אדם.
עופר: ושוב, אנחנו מאבדים את העצמאות. עכשיו, אנחנו קיבלנו פה צ'אנס. החזרה של עם ישראל לארצו אחרי 2,000 שנה, זה לא פחות מנס! העובדה שאני ואתה יושבים כאן היום ברעננה, ומדברים ומנהלים שיחה בעברית, היא כל כך לא מובנת מאליה.
גיא: זה בדיוק זה.
עופר: זה פשוט נס. ועכשיו, לקחת את הדבר הזה, ללמוד את לקחי העבר, מה? אני עכשיו אבעט את כל הדבר הזה הצידה, ואני אגיד: "רפורמה? כן, לא רפורמה, ביבי, לא ביבי, אנשים יוצאים מדעתם. יש דבר יותר חשוב עכשיו מהצדק הזה - האם ביבי הוא רק תחמן ואי אפשר לעשות איתו עסקים והאם נכון להחרים את ביבי?
גיא: זה המיקרו.
עופר: האם השמאל שכח להיות מה זה יהודים?
גיא: זה המיקרו.
עופר: אנחנו בשותפות גורל.
גיא: צריך להסתכל על התמונה ההיסטורית של הדבר.
עופר: התמונה הגדולה, בדיוק, וללמוד את לקחי העבר. ואומר, אם אנחנו לא רוצים לחזור על השגיאה הזאת, אתה יודע, Strike 3, you're out! אם אנחנו לא רוצים לחזור על הטעות הזאת בפעם השלישית, בואו ניזכר, לפני שהמחבל, היפותטית, לפני שהמחבל נכנס לטרמפיאדה, ונזכור שאנחנו ביחד, ונלמד מלקחי העבר, ונהיה מאוחדים, ונתפשר. כי אף אחד לא מחזיק כאן בצדק המוחלט. ושוב, אם אנחנו ברקע פה של "רגע של חוכמה", אני הייתי מעוניין להחליף את זה ב"רגע של תקווה". התקווה שלי, הקטנה, זה שאנחנו נדע להתעלות לגודל השעה, ולהבין שאחים אנחנו. אנחנו אחים, בין אם נרצה או לא נרצה. יש כמה אלמנטים שקורעים את העם הזה בימינו. עדיין זה בזיכרון הקולקטיבי של העם הזה. יכול להיות שפסחתי על נושאים, וכו'.
גיא: אני מת על זה. אני לוקח את המונולוג האחרון שלך, as is, ומשחרר אותו. אני אומר לך (משחרר נשיקה לאוויר), פוליטיקאי. כן.
עופר: אשריך. אני מחכה שיהיה לי קצת שיער לבן יותר.
גיא: מריץ אותך, אני אומר לך, מריץ אותך. מי לא יבחר בכזה חתיך? כן.
עופר: יש כמה דברים שיושבים בבסיס המחלוקת של עם ישראל היום. הרקע העדתי, אוקיי? זה לא התנדף מהעולם, בואו נשים את הדברים על השולחן, הדבר הזה…
גיא: אני, אין מישהו שיותר אוהב לשים את האמת על השולחן ממני, אתה מכיר אותי.
עופר: זה פעיל בלבבות האנשים, זה פעיל באופן שבו המפלגות…
גיא: כן.
עופר: ומפלגות מלשון "פילוג", זה פעיל באופן שבו המפלגות מפמפמות את זה ומשמרות מצרכים אלקטורליים לכאן ולכאן. זה דבר אחד שהוא משמר את הפילוג היום.
גיא: אבל זה, אתה אומר…
עופר: עתיד השטחים הכבושים, מלכוד 67, כמו שאומר את זה מיכה גודמן.
גיא: מיכה גודמן.
עופר: כן. זה יהודי חכם, אתה מבין? אתה תביא את גודמן לדבר דברי חוכמה, יוסיאן לדבר דברי חוכמה, לצטט את ישעיהו ליבוביץ', דברי חוכמה.
גיא: תמיר גל.
עופר: (צוחק) מה זה? הזמר?
גיא: כן. שמעת אותו לאחרונה?
עופר: לא…
גיא: פנינים.
עופר: אבל אני אגיד לך מה השיר האהוב עליי בעולם.
גיא: מה?
עופר: אם הייתי יכול לקחת שיר אחד לאי בודד, אם אתה היית יכול לקחת שיר אחד לאי בודד, מה היית לוקח?
גיא: (מזמזם שיר חסידי ודופק על המיקרופון) ניי ניי ניי ניי ניי ניי ניי ניי ניי ניי ניי. מה הייתי לוקח? מה זאת אומרת? "לאורך הים", עופרה חזה, ביצוע מדהים.
עופר: (צוחק) כן, רק הרמות, רק הרמות.
גיא: רק הרמות. אני רוצה ללכת כל יום לאורך הים, לסוע ככה, ב… אתה יודע, באי בודד (משמיע קול של קפיצות בנסיעה) פפפפ… מה אתה היית לוקח?
עופר: "הכול פתוח" של עופר לוי.
גיא: "הכל פתוח" של עופר לוי.
עופר: תשמע, אני רוצה שאתה…
גיא: איזה אשכנזי ירושלמי.
עופר: בפודקאסט הזה, ברקע שלו…
גיא: תסגור לי את זה עם עופר לוי, אבל לסיום אני רוצה שניקח את הדבר הזה, "רגע של תקווה"…
עופר: כן.
גיא: מה שאמרת פה זה בדיוק מה שרציתי, כלומר, להתעלות לגודל השעה ולהסתכל על הכל מלמעלה, כדי להבין שאנחנו באמת, קלישאתי ככל שיהיה, פיסה בהיסטוריה, ואנחנו צריכים להגיד תודה כל יום על זה שאנחנו פה, כי זה נס.
עופר: זה לא מובן מאליו.
גיא: זה לא מובן מאליו.
עופר: עכשיו, עוד דבר אחד.
גיא: קח את הזמן, אחי, אנחנו… תן לי רק להיות קרוב אליך, כן. (עופר צוחק)
עופר: תראה, למה שבת?
גיא: למה שבת?
עופר: אז מה מחבר בעצם את אותו עם יהודי היום? אתה יודע, יש חילוניות בעולם כבר 200 שנה.
גיא: כן.
עופר: רוב היהודים לא שומרים שבת, אז למה שבת? קודם כל שבת, בעיניי, זה הסטארט-אפ היהודי הגדול בהיסטוריה.
גיא: חד משמעית.
עופר: תחשוב שאתה אדם קדמון, יושב במערה שלך, מסתכל מעל עץ הבאובב, השמש שוקעת פה היום, מחר היא פה, מחר היא פה, מחר היא פה, מחר היא פה, עבר סיבוב של 365 יום, והשמש שוב שוקעת פה, יעני, עברה שנה. חלוקת זמן של שנה, מחובר לטבע. אותו אדם קדמון יושב מחוץ למערה, מסתכל על הירח. הוא גדל, הוא נעלם, הוא מופיע שוב, עבר חודש. פרק זמן של חודש, פרק זמן של שנה, מחובר לטבע. מאיפה באה ההגדרה של פרק הזמן של שבוע? זה לא מחובר לטבע. מאיפה זה בא? החלוקה של הזמן לשבוע זה המצאה יהודית, זה המצאה… כל העולם נוהג, Monday, Sunday, Tuesday, Wednesday, טה-טה-טה וזה, וזה בא מאיתנו. ההמצאה של חלוקת הזמנים לשבוע. ששת ימי הבריאה, והיום השביעי, יום המנוחה. אז קודם כל זה שלנו. עכשיו, לשמור שבת זה מעשה יהודי תמים. הוא לא פוגעני.
גיא: חד משמעית.
עופר: הוא… אתה יודע, אחד הדברים שהכי כאבו לי, אני פניתי לכל מיני אנשים בתקווה שישתתפו ב…
גיא: כן.
עופר: במיזם הזה, שדרך אגב, שנה הבאה אנחנו עושים אותו שוב.
גיא: אנחנו, אני, אני כבר…
עופר: ושנה הבאה זה יהיה עוד יותר חשוב.
גיא: קניתי מיחם, כן.
עופר: כי זיכרון הוא דבר חמקמק, ועכשיו הזיכרון היה טרי, אבל שנה הבאה הזיכרון הוא רחוק יותר, ולכן עוד יותר חשוב לזכור.
גיא: זיכרון הוא דבר חמקמק. זה עוד משהו שאנחנו צריכים… איך ממשיכים קדימה? זוכרים את מה שהיה מאחורה.
עופר: נכון.
גיא: וחייבים.
עופר: אחד הדברים…
גיא: השואה זה… יד ושם הוא, אנחנו חייבים לו הרבה. אנחנו חייבים לו הרבה.
עופר: נכון.
גיא: בדבר הזה…
עופר: ולכן אתה שאלת אם אני חושב שצריך להפוך את המקומות האלה לאתרי הנצחה?
גיא: את עוטף עזה.
עופר: אני חושב שכן.
גיא: כן.
עופר: צריך לעשות את זה ברגישות, בגלל שלא כולם אוהבים שמדריכים להם מחוץ לבית, ו…
גיא: חד משמעית.
עופר: אתה יודע, זה דברים שצריכים לעשות ברגישות. עכשיו, ה…
גיא: רגע של תקווה.
עופר: על השבת.
גיא: כן.
עופר: על השבת עצמה. עכשיו, היא מעשה יהודי תמים. לי כאב לשמוע… כשאני פניתי לכל מיני אנשים, אני רציתי לעשות פה גשר של חיבור, ופניתי לכל מיני אנשים שבאופן טבעי יותר מייצגים את הצד השמאלי של המפה…
גיא: אוקיי.
עופר: והם נתנו לי תשובות כמו "רגע, רגע, רגע. ונניח שאני מסכים לשמור שבת, מה הם מוכנים לעשות בשבילי?" אני לא אהבתי את זה מכמה מישורים.
גיא: (עושה קול עם השפתיים) זה למה אני כל כך מעריך את ה… אני לא אקרא לזה… עוד פעם, אני… אתה יודע? כוסמק, מה אנחנו? אני גיא הוכמן, אני יכול להגיד מה שבא לי. אני אומר, הציבור היותר דתי-לאומי, אין מה לעשות, כערך, הוא שואל, קודם כל, מה אני יכול לעשות?
עופר: לגמרי.
גיא: וזה חינוך, וזה למה אני רוצה לשלוח את הילדים שלי, כשהם יגיעו לבית הספר, לבית הספר…
עופר: לממלכתי-דתי.
גיא: כן.
עופר: כן.
גיא: שקודם כל, כמובן מהבית, אבל מה קודם כל אני יכול לעשות למען החברה, למען הקהילה, למען המדינה? ומה שאני מקבל… ככה אני חונכתי.
עופר: כן.
גיא: ככה אני חונכתי. וחשוב גם להגיד למאזין הדתי-לאומי שיודע שהוא כזה, שלא יתנשא. כי יש גם המון חילונים כאלה, המון, המון, המון, בתנועות הנוער והכל, וזה מחזיר אותי למטרה של כל הדבר הזה, שאנחנו מאוד דומים. ולסיום.
עופר: כן.
גיא: אני אגיד לך שאתה יהודי יקר, ואתה אמרת פה דברים מדהימים, אתה חבר, ואיך היה? איך? נהנית? תספר לי קצת.
עופר: תשמע, קודם כל…
גיא: בתור מי שהתרגש בהתחלה כי הוא רגיל להקריא טקסטים, אתה נתת פה מניפסטים אחי של… אתה יודע, נתת פה בראש.
עופר: תשמע, קודם כול, באמת, הלחץ הלך והשתחרר, ככל שדיברנו…
גיא: לא, זה הקלונקס.
עופר: באופן טבעי… לא, לא, לא. (צוחק)
גיא: הקלונקס הלך. סתם.
עופר: אבל אני מרגיש שהעלינו כמה נושאים, לא מיצינו את הנושאים, אני מרגיש שאני ואתה עכשיו יכולים לדבר שבוע…
גיא: חד משמעית.
עופר: על כל המכלול, שוב, מארץ ישראל כגשר במקום גיאוגרפי, ואיך נתפרת פה התרבות, ואיך היום אנחנו בעצם על מגרש המשחקים ההיסטורי הזה. וזה דברים שהולכים לכל כך הרבה כיוונים.
גיא: אתה תבוא שוב, או שנעשה שאני ואתה… נעשה אני ואתה פודקאסט לבד. מה? כוסאמק, מה? שיעור תורה חילוני.
עופר: "רגע של פשרה".
גיא: "רגע של פשרה". (עופר צוחק) אתה מבין? אתה מבין? "רגע של חפירה".
עופר: "פשרה לישראל".
גיא: רגעים רבים של חפירה. נעשה כזה דבר, כי אתה ברוך השם, נותנים לך מיקרופון, אתה… כל ההיסטוריה היהודית. וזה טוב, כי יש לך מלא מוח ומלא עיניים ומלא טוב. חבר'ה, עופר רוטנברג, האחד והיחיד. אני רוצה שתנסה להתחיל לכתוב. כי… למה גם הזמנתי אותך? כי אני מרגיש שבנוסף למשחק והכל, אתה כל כך חכם וכל כך מפתיע, שאתה יכול לכתוב את מה שאתה אומר. ואנשים, יהיה לזה קהל. דווקא בגלל מאיפה שאתה בא, ואיך שאתה נראה, וסתם נותן לך רעיון. לדעתי עוד נשמע אותך כותב ואומר, והיה לי כיף, אחי.
עופר: היה לי גם כיף מאוד, אני ארים את הכפפה הזאתי, ואני שוב רוצה, לסיום, להודות לך. גם זה שהזמנת אותי לכאן היום להשמיע חלק מהרעיונות שאני מקווה שיתפסו, ועל כל מה שאתה עושה, אתה משמח לבבות…
גיא: אח שלי.
עופר: אתה, באמת, אחת הדמויות המרתקות ביותר, ביום שיכתבו את דברי ימי המלחמה הזאתי…
גיא: אח שלי.
עופר: אתה אחת הדמויות המרתקות, תמשיך את מה שאתה עושה, תמשיך ללכת, אתה לא מצפצף על אף אחד. לא ימין, לא שמאל, אתה הולך עם מה שאתה עושה, ובשביל זה, הדור של הלוחמים, דור הניצחון, החבר'ה, לא באולפנים, חבר'ה בשטח, מתחברים אליך כי אתה אומר את האמת, ואני מחזק אותך להמשיך בזה, יישר כוח.
גיא: אגב, מעניין אותי… ריגשת אותי, אח שלי היקר, בוא, בוא, לא…
עופר: אני אומר את זה בלב שלם לגמרי.
גיא: אנחנו נתנשק איך שיכבו המצלמות, אבל אני העלתי עכשיו סרטון…
עופר: כן.
גיא: לפני כמה ימים. בטח הרבה נחשפו גם מהמאזינים, אמרתי "כולם הביתה, כולם הביתה! רק דור הניצחון". ואנשים אומרים לי "הוכמן, אנחנו מסכימים איתך, מסכימים איתך, מה אתה מציע?"
עופר: תראה, אני…
גיא: לא, שאלו אותי "מה אתה מציע?" שאלו אותי "מה אתה מציע?"
עופר: אוקיי, אז מה אתה מציע?
גיא: שאלו אותי "מה אתה מציע?"
עופר: אז מה אתה מציע?
גיא: ואומרים לי "אוקיי, סבבה, כולם הלכו הביתה, ומה אז?" ואתה, לפני רגע, דיברת על מפלגות, פילוג, ואני יושב עם עצמי ואומר "פרקתי. סבבה? פרקתי. אמרתי את שעל ליבי, ומה אז? מה אז?" מה, אני אתחיל למצוא את האנשים שאני חושב, ואז כולם יחשבו כמו, אתה יודע, כמו…
עופר: שהוא מטעם.
גיא: לא, זה כמו השמאל, שכל פעם מישהו ח… אוי, גנץ, הוא המושיע, אוי יוסי כהן, אתה מבין? כל אחד מהם… זה מזכיר לי משהו כזה.
עופר: אסור שזאת תהיה דמות, התשובה היא לא בדמות. זאת לא, וזה גם שוב, מיכה גודמן מדבר על זה הרבה ואני מפנה את האנשים להקשיב…
גיא: כן.
עופר: לפודקאסט שעוסק בפוליטיקת הזהויות.
גיא: "מלחמת המחשבות".
עופר: כן.
גיא: כן.
עופר: זה פרק…
גיא: כן.
עופר: בתוך מפלגת המחשבות. התשובה היא לא באדם כזה או אחר, אנחנו לא צריכים להצביע לאדם כזה או אחר על הזהות שלו אלא על הרעיונות שלו. אז עד… עכשיו, לא צריך להגיד… קודם כל, אני איש של פשרות. אני לא בעד 120 הביתה.
גיא: בגלל זה תמיד אספת אותה מהגן, נכון? איזה אפס. נו, סתם.
עופר: (צוחק) כן, כן, כן.
גיא: נו, איש של פשרות.
עופר: וואי אחי, בבית אני לא איש של פשרות, אני איש של סמרטוטים.
גיא: אתה איש של סמרטטת אחי, תמיד לוקח אותה מהגן, איפה דון? בבית. אני…
עופר: היא עסוקה, היא עסוקה.
גיא: התפשרתי.
עופר: כן. אז אני חושב שזה לא עניין של זהות, זה לא האיש הזה עכשיו שיבוא והוא יהיה התשובה לכל, התשובה היא מהעם. למצוא את המאחד ומתוך העם תבוא התשובה. וגם, אני לא חושב, כן? אולי דבר אחרון, אולי לא דבר אחרון, אני לא חושב ש… עם כל הכבוד לאירועים החמורים של ה-7 באוקטובר, ואנחנו מוצפים ברגשות של נקמה, ואנחנו עכשיו רוצים תשובות במעשים!
גיא: אני חושב שהרגש, היצר הנקם קצת נרגע, ודווקא כן יותר באופן מפוכח.
עופר: אני חושב שלטווח הארוך, יום אחד יקראו למלחמה הזאתי "מלחמת 200 השנה". ב-1834 נעשה מעשה הטרור הראשון כלפי יהודים בארץ ישראל בעת המודרנית, בצפת. אז הייתה מלחמת העצמאות, והייתה המרד הערבי הגדול, והייתה מלחמת ששת הימים, והייתה מלחמת כיפור ולבנון, ולבנון השנייה, והאינתיפאדה, ואינתיפאדה שנייה.
גיא: מעניין מאוד.
עופר: וה-7 באוקטובר, זה קרבות בתוך "מלחמת 200 השנה". בוא נוריד מעצמנו את העול הזה שעכשיו אחרי המלחמה אנחנו צריכים להביא פתרונות ובסוף המלחמה מחכה איזושהי תשובה. אז קודם כל להרגיע.
גיא: בדיוק.
עופר: זה עוד פרק.
גיא: זה עוד פרק.
עופר: אנחנו פה במרתון…
גיא: ואז…
עופר: העם היהודי הוא במרתון של 3,500 שנה.
גיא: ואז נרגע. ואז, במקום כל ה… פתרון, פתרון, פתרון, נבין שזאת ברירת חיינו, זאת…
עופר: כן.
גיא: זה גזרת הגורל, עם זה אנחנו חיים, וננצח בעזרת השם.
עופר: האויב לא ייעלם…
גיא: לא ייעלם.
עופר: אנחנו לא נעלם, אבל מי זה ה"אנחנו" הזה? שאנחנו ביחד רצים מרתון, כשנרוץ ביחד יהיה לנו סיכוי ארוך יותר לרוץ למרחקים ארוכים.
גיא: בדיוק, מסר פסימי - אף אחד לא ייעלם פה, מסר אופטימי - עדיף שזה יהיה ביחד, וזה יהיה ביחד, ואני אוהב אותך אח שלי, וכיף שבאת.
עופר: תודה רבה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments