הצטרפו והאזינו להרפתקאותיו של ארנב.
משל מעולם החיות
על מסע מרגש , ומלא חוויות.
המספר לנו שבמחשבה טובה והומור
אתגרים וקשיים ניתן לפתור.
אני כבר במתח, ואתם?!
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/12/2020.
[שיר פתיחה - יש לנו ספר, יש לנו סיפור, אגדה נשמע פה בשירה ובדיבור. נאזין כולנו למעשייה והחידה היא היה או לא היה, היה או לא היה, היה או לא היה]
שלום, כאן נילי ספרי לי. אם אתם אוהבים סיפורים, הגעתם למקום הנכון. בכל פעם אספר לכם סיפור ממקום אחר על כדור הארץ.
[מוזיקה]
הפעם אספר לכם סיפור מפנמה
קונחיטו
מזמן, מזמן. לפני הרבה מזמנים. רחוק, רחוק. בשדה ירוק. לרגלי ההר, שליד הנהר. מתחת לעץ הגדול גר ארנב קטן עם אמא שלו. איך קראו לו? אתם בוודאי שואלים.
לא קראו לו עומר ולא קראו לו תומר. לא טל ולא יובל. לא אבי ואפילו לא נבי. קראו לו קונחיטו. כך קוראים בפנמה לארנב קטן.
יום אחד לקראת תחילתה של שנה חדשה אמרה אמא של קונחיטו: קונחיטו אתה כבר גדול ויכול ללכת לבדך לבקר את דודה מוניקה שגרה למעלה בהר. לבקר ולברך אותה לשנה טובה. קונחיטו שמח מאוד! למה הוא כל כך שמח? כי הוא אהב את דודה מוניקה וידע שהיא תכין לו פינוקים ומטעמים מתוקים מדבש. ללקק את האצבעות ממש!
קונחיטו ארז תרמיל קטן לדרך. חבש כובע עם חורים לאוזניים, משקפי שמש הרכיב על העיניים. ויצא לדרך בשביל המתפתל ועולה אל ההר. הוא היה כל כך שמח ומאושר, כל הדרך הוא רקד ושר.
דודה שלי מוניקה
הכי נפלאה בעולם
כשהיא רוקדת
הקרקע רועדת ולללה שרים לה כולם…
כך טיפס קונחיטו המאושר ולא שם לב שנפל ישר-
לידיים של סניור זורו השועל.
אוווו הופ! תפס אותו סניור זורו השועל ואמר:
אוווו אנ'לא מאמין! נפלה לי מהשמיים ישר לידיים ארוחת הצהריים. והוא ליקק את השפתיים. "לא, לא, לא!" קונחיטו אמר: "אתה לא רוצה לאכול אותי כזה רזה וכחוש כמו יתוש. חכה, חכה עד שאחזור מדודה מוניקה. כי דודה שלי מוניקה תיתן לי הרבה פינוקים ומטעמים מתוקים כדבש. ללקק את האצבעות ממש. עד שאהיה שמנמן כמו דובון קטן".
"הממ" המהם סניור זורו "קונחיטו שמנמן זה נשמע לי מצוין. רק אל תתעכב. כי אני מאוד רעב".
"בטח, בטח. להתראות סניור זורו השועל. וקונחיטו המשיך לעלות ולטפס בשביל על ההר. כל הדרך רץ קפץ ושר-
דודה שלי מוניקה…
הוא היה כל כך שמח ומאושר ולא שם לב שהוא נפל ישר
לידיים של מר מרה הנמר.
"מיאו"!!! הופ! תפס מר מרה.
"אני חושב שנפלה לי לידיים, ישר מהשמיים, ארוחת הצהריים. והוא חשף שיניים"…
קונחיטו לא נבהל כלל וכלל. הסתכל לו ישר בעיניים ואמר: "לא. אתה לא רוצה אותי כזה רזה, כמו מקל של מטאטא. חכה עד שאחזור מדודה מוניקה. כי דודה שלי מוניקה תיתן לי הרבה פינוקים ומטעמים מתוקים מדבש, ללקק את האצבעות ממש. עד שאהיה עגול ומתוק כמו אבטיח". "מיאו"!!! הממ המהם מר מרה. "קונחיטו כמו אבטיח זה נשמע לי מאוד מבטיח! אבל אל תתעכב כי אני מאוד רעב". "בטח. בטח. מר מרה הנמר אני כבר חוזר"… וקונחיטו המשיך לעלות בהר כשהוא מטפס לו רוקד ושר:
דודה שלי מוניקה…
כך רקד ושר לא שם לב ונפל ישר לידיים של יה (שאגה) האריה.
"קונחיטו! קונחיטו! אני רואה שנפלה לי לידיים ישר מהשמיים ארוחת הצהריים". יה האריה ליקק שפתיים, חשף שיניים, הרקיד את האוזניים. קונחיטו הסתכל לו ישר בעיניים. "לא אתה לא רוצה אותי רזה כמו גפרור, זה ברור. חכה עד שאחזור מדודה מוניקה. כי דודה שלי מוניקה תיתן לי הרבה פינוקים ומטעמים מתוקים כדבש. ללקק את האצבעות ממש. עד שאהיה עגלגל כמו גלגל".
יה שאג יה האריה. "קונחיטו עגלגל נשמע לא רע בכלל. אבל אל תתעכב כי אני מאוד רעב".
"קונחיטו המשיך לטפס אל ראש ההר שמח ומאושר, כל הדרך רקד ושר: דודה שלי…
וכך רוקד, מאושר ושר הוא הגיע ישר לידיים של… דודה מוניקה.
ודודה מוניקה חיבקה. ודודה מוניקה נישקה ודודה מוניקה צחקה. ונתנה לקונחיטו פינוקים ומטעמים מתוקים מדבש ללקק את האצבעות ממש. וגם פירות וירקות ומים טריים לשתות. וקונחיטו אכל וזלל. ובירך את דודה מוניקה לשנה טובה. והם בילו יחד בנעימים.
כשהגיע הזמן לחזור הביתה קונחיטו אמר: "דודה מוניקה אני מפחד לחזור הביתה כי בדרך פגשתי את סניור זורו- השועל. ואת מר מרה- הנמר ואת יה-האריה והם כולם רוצים לזלול אותי.
"אה! קונחיטו שלי היקר! לדודה מוניקה יש רעיון נהדר"!
ודודה מוניקה הביאה חבית גדולה עם מכסה עגול. "קונחיטו" היא אמרה: "אתה תיכנס לתוך החבית ותתגלגל בתוכה מטה, מטה ולמטה עד שתגיע בשלום הביתה. ובינתיים אני אקח ענפים יבשים ואדליק מדורה קטנה עם הרבה, הרבה עשן. ואם האריה או הנמר או השועל יתפסו את החבית בדרך למטה אתה צריך לשנות את הקול שלך ומתוך החבית להגיד: "קונחיטו ברח כדאי לברוח מהר לפני שתגיע לכאן האש שהדליקה הדודה מוניקה".
קונחיטו נכנס לחבית דודה מוניקה סגרה את המכסה ו… דחיפה קטנה והחבית החלה להתגלגל מטה, מטה ולמטה+3 ישר לידיים של יה האריה.
"חבית, חבית אולי ראית את קונחיטו"?
ומתוך החבית נשמע קול: "קונחיטו ברח וכדאי גם לך לברוח לפני שתגיע אליך האש שהדליקה הדודה מוניקה".
הרים האריה את הראש אל על. ראה את העשן, נבהל. עזב את החבית וברח. והחבית המשיכה והתגלגלה מטה, מטה ולמטה+3… ישר לידיים של מר מרה הנמר.
"חבית, חבית. אולי ראית את קונחיטו"?
"קונחיטו ברח. כדאי גם לך לברוח מהר לפני שתגיע אליך האש שהדליקה הדודה מוניקה".
מר מרה הסתכל, וראה עשן מסתלסל. נבהל מאוד, עזב את החבית וברח. והחבית המשיכה והתגלגלה מטה, מטה ולמטה+3 ישר לידיים של סניור זורו השועל.
"אווו! חבית, חבית אולי ראית את קונחיטו"?
"קונחיטו ברח וכדאי גם לך לברוח לפני שתגיע אליך האש שהדליקה הדודה מוניקה. מהר אל תתעקש, אם תתעכב, תהפוך למנגל על האש". סניור זורו הביט למעלה ראה את העשן ומיד עזב את החבית וברח מילל עם הזנב בין הרגליים.
והחבית המשיכה להתגלגל מטה, מטה ולמטה ישר לידיים של אמא המודאגת ששאלה:
"חבית, חבית אולי ראית את קונחיטו" שלי?
ומתוך החבית קונחיטו קרא: "אמא זה אני קונחיטו שלך! התגעגעתי אלייך כל כך"!
אמא פתחה את המכסה ועזרה לקונחיטו השמנמן לצאת מהחבית.
והם התחבקו, והתנשקו, וצחקו, ורקדו, ושרו יחד:
דודה שלי מוניקה…
ובעוד השועל, הנמר, והאריה מתרוצצים, עדיין מחפשים את קונחיטו על ההר, הסיפור שלנו נגמר.
עד כאן. נפגש בפעם הבאה להאזין לעוד סיפור מהכדור. אתם מוזמנים להיות איתנו בקשר לשתף אותנו מה אהבתם בסיפור או אם יש לכם שאלות או בקשות. דרך האתר nilisaprili או דרך כתובת המייל nilisaprili@gmail.com להתראות לכם, כאן נילי ספרי לי.
[שיר סיום - יש לנו ספר, יש לנו סיפור, אגדה נשמע פה בשירה ובדיבור. נאזין כולנו למעשייה והחידה היא היה או לא היה, היה או לא היה, היה או לא היה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments