הפעם אני מזמינה אתכם להפליג איתי ל- דרום מזרח אפריקה, למדגסקר. מדינת איים, אשר גדלים בה סוגים רבים של עצי באובב. נשמע מעשייה על עץ באובב אחד, והוא מגלה לנו סוד מלבב. ש- למרבה הפלא, גם לעצים יש לב! סיפור שירה וקולות- נילי גפנן- נילי ספרי לי הקלטה, יצירה, ועריכה של הסאונד, האפקטים, והמוזיקה- רן גרסון. בימוי, עריכה לשונית, יצירת השיר בסיפור- מילים ולחן- אוקי שפרן. צילום- קארו ברקן.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/01/2022.
שלום מאזינות ומאזינים! כאן נילי ספרי לי.
אם אתם אוהבים סיפורים, הגעתם בדיוק למקום הנכון.
בכל פעם אספר לכם סיפור ממקום אחר על כדור הארץ. (שירה ומנגינה)
הפעם לקראת ט"ו בשבט אספר לכם מעשייה ממדגסקר. מעשייה המספרת על לב העצים. מדגסקר היא מדינת איים השוכנת באוקיינוס ההודי. יש בה בעלי חיים מיוחדים ועצי באובב רבים.
שם הסיפור - ליבו של העץ
קומבה יא בה יה יא
יא בה יה יא קומבה
קומבה, קומבה יא בה יה
יא בה יה יא קומבה
יום אחד יצא ארנב לטייל. הוא התרוצץ על פני ערבה רחבת ידיים, קפץ לפה, רץ לשם. הלוך וחזור ונהנה מאוד. אבל, כעבור כמה זמן הרגיש ארנב שחם לו. חם לו מאוד. חם לו מאוד מאוד. השמש היכתה על אדמת הערבה. לא נראה צל בשום מקום באופק. לא עץ, לא שיח, אפילו לא פרח קטן אשר מתחתיו אפשר להסתתר. ארנב הזיע בכל גופו. "אם לא אמצא צל, אימס כמו ארנב משוקולד". הוא היה צמא ומיואש.
לפתע, הבחין בצמרת של עץ. רחוק, רחוק. כמעט בקצה האופק. הוא רץ אליו במהירות הצמא והחום כמעט הכריעו אותו, אבל הוא הצליח בכוחותיו האחרונים להגיע אל עץ באובב גדול. ארנב הגיע לקצה הצל שנתן העץ וכל כך רצה לזנק לתוכו. אבל ארנב היה מנומס ועצר. "שלום לך עץ," אמר כשהוא מביט למעלה, "אני יכול בבקשה לשבת בצל שלך?"
העץ הניע את ענפיו, רשרש בעלעליו הרכים (רשרוש פעמונים) וענה "כן, בוודאי. לשם כך אני נמצא כאן".
"תודה!" קרא ארנב וזינק אל תוך הצל. הוא ישב זמן מה בצילו הנעים של העץ. הרוח הקרירה ליטפה את פרוותו והוא נרגע. "תודה לך באובב! הצל שלך הציל אותי"! אמר ארנב, בעודו מביט כלפי מעלה. הבאובב הניע את ענפיו ורשרש בעלעליו ו"בומס!" תפוח עסיסי נפל ממש לרגליו של ארנב. "עץ"! קרא, "איך ידעת שאני רעב וגם צמא?! תודה באובב! באמת תודה!" אמר ארנב. הרים את התפוח האדום, אחז בו בשתי כפותיו וכרסם בתיאבון. כשסיים, חפר גומה קטנה, טמן בתוכה את זרעי התפוח וכיסה אותם באדמה ובעלים יבשים.
ארנב ישב בנחת בצילו של הבאובב. אבל אז משהו החל להציק ולגרד לו באמצע הגב.
ככל שהתאמץ, לא הצליח לגעת ולגרד באמצע הגב. ארנב הרים את ראשו אל העץ ושאל "באובב אני יכול, בבקשה, להתגרד על הגזע שלך? נורררא מגררררד לי בגב." העץ הניע את ענפיו, רשרש בעלעליו הרכים ואמר "כן, בוודאי. התגרד חבר יקר. גם בשביל זה אני נמצא כאן!" ארנב לא חיכה אפילו רגע. תוך כדי שקרא "תודה!" הוא נצמד אל הגזע בגבו והחל מתגרד. בגב, בחזה, בזנב, קצת מאחורי האוזניים, ובחוטם עד ש… "ררררררההה!" קרא, "זה היה ממש תענוג!!!"
העץ רשרש בעלעליו ואמר- "ארנב. כבר מזמן לא דיברו אלי כך. היית מנומס ואמרת בבקשה ותודה, אני נרגש ורוצה להודות לך. אני רוצה להראות לך! אני רוצה להראות לך את… הלב שלי!" "מממה…?" הופתע ארנב, "לא ידעתי שלעצים יש לב."
"יש ויש" אמר העץ, "ואני אשמח להראות לך אותו אם תרצה כמובן?" "כן! בוודאי. אני רוצה מאוד!" אמר ארנב בהתלהבות.
העץ פתח סדק קטן בין הענפים והסדק הלך והתרחב לאורך הגזע, מטה, מטה. עד שהגיע לשורשים. והגזע הגדול של העץ נפתח כמו ספר. (קול חריקה) "וואו!" קרא ארנב והתכונן לזנק פנימה.
"חכה ארנב!" קרא הבאובב, "לפני שאתה נכנס עליך להבטיח לי שלא תיגע באף דבר שתמצא ולא תיקח כלום. תוכל להבטיח?" "אני מבטיח!" הצהיר ארנב ומיד קפץ לתוך העץ הפתוח.
משני צידי השביל נישאו עצי פרי מכל המינים: תפוחים, אגסים, אפרסמונים, בננות, שזיפים… ועוד כל מיני פירות. ארנב הלך ביניהם וריחרח. הריח היה נעים ומגרה, אבל ארנב הרי הבטיח שלא לגעת, והתאפק. משם המשיך וקיפץ לשדה גדול. השמש הייתה נעימה - לא חמה מדי. רוח קרירה נשבה. מרחוק ראה ארנב גשרון מעל נחל. הוא רץ לעברו, חצה אותו ומצא את עצמו בשדה נוסף. השדה זהר לאור השמש והנצנוצים היו עליזים ומפתים. ארנב התרוצץ על פני השדה, רץ לכאן רץ לשם רץ… פתאום הבין שהשדה עליו הוא מתרוצץ מכוסה כולו… בתכשיטים ואבנים טובות. יהלומים, אזמרגדים, פנינים מבריקות וצבעוניות, כסף, זהב! בין שלל התכשיטים הבחין ארנב ב… אהה! טבעת יפהפייה! הוא התקרב, הרים אותה לרגע, התבונן בה וחשב לעצמו "כמה יפה ומהודרת היא!" אבל אז נזכר שהבטיח לא לגעת בשום דבר. הוא הניח את הטבעת על הארץ בזהירות בדיוק במקום בו הייתה מונחת.
מרחוק הוא שמע קול עמום קצוב… דודום… דודום… דודום… מה זה יכול להיות? ארנב הסתכל סביבו ולא ראה שום דבר מיוחד. הוא הלך בעקבות הקול והגיע לפתח של מערה גדולה וחשוכה. "להיכנס או לא להיכנס? זו השאלה". מלמל לעצמו. ארנב פחד אבל היה גם סקרן. לבסוף החליט להיכנס. הוא פסע לתוך המערה וביחד עם הקול הפועם ראה גם אור ירוק ז ו ה ר על קיר המערה - דודום... דודום דודום… הוא המשיך ללכת בעקבות הקול והגיע לחדרון, אשר במרכזו ניצב סלע גדול ועליו אבן יהלום ע צ ו מ ה. "כמה יפה!" לחש ארנב. מעולם לא ראיתי דבר כזה. ממרחק שמע את העץ מרשרש בהמון עלעליו ואת קולו- "ארנב יקר! זה הלב שלי! אותו רציתי להראות לך!"
"תודה שהראית לי אותו עץ!" ארנב יצא מהמערה ושוב שמע את העץ: "ארנב! אתה, קיימת את ההבטחה שלך. אני רואה שאתה יודע לקיים הבטחות ולכן אני רוצה לתת לך מתנה למזכרת. דבר אחד מכל הדברים שראית, אתה יכול לבחור ולקחת."
ארנב רץ במהירות אל הטבעת, הרים אותה ושאל "ואת זו, אני יכול לקחת?" "וודאי" ענה לו העץ ורשרש בעלעליו. ארנב לקח את הטבעת ורץ במהירות דרך השדה הנוצץ, על הגשר, דרך השדה הירוק, בין עצי הפרי, הוא קפץ החוצה מן העץ. והעץ… ( קול חריקה) נסגר. ארנב רץ הביתה מהר, מהר. הוא לא הרגיש את החום. רגליו היו קלות, ארנבת יצאה לקראתו.
(ברכות) "עצמי עיניים" אמר לה ארנב והיא עצמה. "הושיטי כף" והיא הושיטה. ארנב הניח את הטבעת בכפה של ארנבת. "ועכשיו, פקחי עיניים!" היא פקחה אותן וראתה את הטבעת "מממה?! זה בשבילי? תודה, תודה, תודה!" היא קראה ונשקה לארנב . הוא הסמיק ואמר "כן… כי אני אוהב אותך." "אבל מאין השגת אותה?" שאלה ארנבת. וארנב סיפר לה את כל מה שסיפרתי לכם עד עכשיו ובסוף ביקש ממנה לא לגלות לאף אחד מנין הביא את הטבעת וגברת ארנבת, היא הבטיחה.
קומבה יא בה יה יא
יא בה יה יא קומבה
קומבה, קומבה יא בה יה
יא בה יה יא קומבה
בבוקר שלמחרת יצא שוב ארנב לענייניו וארנבת ישבה לה בשמש מחוץ לביתה. היא הביטה בטבעת הנוצצת לאור השמש ושמחה בה מאוד. פתאום הופיעה השכנה שלה - גברת צבוע. "הי… היהיהי" אמרה גברת צבוע שתמיד השמיעה מן קול צחקוק מוזר, "אני רואה שיש לך טבעת חדשההיהיהה…! מנין יש לך אותהההה?" "ארנב הביא לי" ענתה ארנבת, "נכון שהיא יפה?" הוסיפה והרימה את הטבעת אל מול האור. "יפההההה, ודאי, יפהההה ומאיפה הביא לך ארנב טבעת כזו יפה?" שאלה גברת צבוע. "אני אה… לא יודעת" אמרה ארנבת, שזכרה את הבטחתה. "מה זאת אומרת את לא יודעתתתת" צווחה גברת צבוע, "הוא בוודאי גילה לך… היהיהיהיהי!" גברת צבוע הייתה גדולה בהרבה מארנבת והיו לה שיניים חדות בהרבה מאלה של ארנבת. היא לא הניחה לארנבת עד שזו, גילתה לה. גברת צבוע חיכתה בקוצר רוח למר צבוע שישוב הביתה וברגע שנכנס הסתערה עליו וסיפרה לו את כל הסיפור. היא לא נתנה לו לזוז עד שסחטה ממנו הבטחה שיביא לה תכשיט מהעץ. "לא! אני לא רוצה רק טבעת! אני רוצה גם עגילים ושרשראות וצמידים! בררררור???" ומר צבוע כשגברת צבוע אומרת ברוררר?? הוא לא מתווכח אז הוא הבטיח.
למחרת יצא מר צבוע אל עץ הבאובב. כשהגיע לשם זינק מיד אל מתחת לצל, בלי לבקש רשות אפילו.
"נו?? מה עם תפוח?!" קרא בקול. העץ הניע את ענפיו, רשרש בעלים שלו ותפוח נפל על הארץ מול צבוע. הוא הרים את התפוח, תחב אותו לפה, חצ'חצ'חצ' זלל, וירק את הגלעינים מפיו. אחר כך קרא: "אפשר להתגרד לך על הגזע, נכון?!" העץ לא הספיק לענות ומר צבוע כבר התגרד על הגזע בכל הכוח. "טוב! אין לי זמן לחכות! תפתח כבר!" העץ לא אמר דבר. הוא פתח סדק קטן בין הענפים הסדק ירד לאורך הגזע עד לשורשים והעץ נפתח כמו ספר. "לפני שתיכנס, אתה צריך..." ניסה העץ לומר. "יודע, יודע!" קרא הצבוע וקפץ פנימה בלי להבטיח דבר.
כשראה את עצי הפרי חשב לעצמו "למה לי ללכת לשוק כשיש לי כאן כל כך הרבה פירות והמון סוגים!" הוא הוציא שני שקים מן הכיסים, מילא אותם בפירות, קשר את השקים והניח אותם בצד הדרך. חצה את השדה, עבר מעל הגשר והגיע לשדה הנוצץ… משך מהכיס עוד שק ומילא אותו בכל דבר שמצא. השק היה מלא עד הקצה. בקושי אפשר היה לקשור אותו. ואז... ואז... הוא שמע את זה… דודום… דודום… דודום. "מה זה?!" תהה. צבוע הלך בעקבות הקול והגיע לפתח המערה החשוכה. (בקול של הצבוע) "להיכנס או לא להיכנס? זו השאלה", אבל ללא היסוס ענה לעצמו. "בטח להיכנס!" הוא קפץ פנימה. והגיע לחדרון - "וואוואוויווה!" קרא נדהם למראה היהלום העצום, "זאת אבן שכדאי לקחת!" אבל ברגע שהניח את כפותיו על האבן הרותחת. אחח! הוא נכווה בידיו. "טוב! לא צריך! סתם אבן לא שווה! מי צריך אותך בכלל!" צעק ויצא מן המערה.
הוא הגיע אל שק התכשיטים ומשך. השק היה כבד. מר צבוע גרר את השק עד לגשר והתחיל לחצות אותו. פתאום ראה ממרחק, שגזע העץ מתחיל להסגר. "טוב," חשב לעצמו צבוע, "יש לי עוד זמן." הוא גרר את השק על חלקת השדה. העץ הלך ונסגר. (קול חריקה) צבוע הגיע עד לשקי הפירות. אסף את שניהם וגרר את שלושת השקים. פתח העץ הלך והצטמצם אבל צבוע המשיך עדיין לגרור את השקים. אם יניח להם וירוץ אל הפתח, יספיק לצאת. אבל יצר החמדנות של הצבוע לא נתן לו להשאיר את השקים. הוא גרר, וגרר, וגרר. העץ הלך ונסגר. ברגע האחרון עזב הצבוע את השקים ורץ בכל כוחו אל הפתח אבל… גזע העץ נסגר (חריקה וטריקה) הצבוע נשאר בפנים.
(קצת יותר לאט) כן! היצור האחרון שראה את לב העץ ויצא משם כדי לספר לנו היה ארנב... מאז שמר צבוע, אתם יודעים מה…! לא סומכים עוד העצים על אף אחד. הם פוחדים שיפגעו בהם. אבל אם אנחנו בני האדם נתייחס יפה יותר ובהתחשבות אל הטבע, אל החי והצומח הסובבים אותנו. ייתכן שיום יבוא ושוב יסכימו העצים להראות לנו את הלב שלהם. מי יודע?!
קומבה יא בה יה יא
יא בה יה יא קומבה
קומבה, קומבה יא בה יה
יא בה יה יא קומבה
עד כאן. ניפגש בפעם הבאה להאזין לעוד סיפור מהכדור.
תודה רבה לרן גרסון - המקליט, היוצר והעורך של הסאונד, האפקטים והמוזיקה.
תודה רבה לאוקי שפרן - על הבימוי, העריכה הלשונית, השיר קומבה.
תודה לכל מאזין ומאזינה!
אני מזמינה אתכם להצטרף למועדון המאזינים של "נילי ספרי לי סיפור מהכדור".
תוכלו להיות בקשר ולהצטרף למועדון דרך האתר - "נילי ספרי לי".
להשתמע...
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments