top of page

נילי ספרי לי סיפור מהכדור - המלך והסוסה שהין, מעשייה פרסית | פרק 14

הפעם אני מזמינה אתכם להפליג איתי עד לממלכת פרס - השם הישן של מקום, המוכר כיום, בשם - מדינת איראן. מעשייה פרסית נוגעת ללב. נשמע על קורותיו של מלך מיוחד, סוסת המלכות שלו, וכוחה הקסום של המוזיקה.

סיפור שירה וקולות- נילי גפנן- נילי ספרי לי עריכת מוזיקה סאונד ואפקטים- רן גרסון נגינה על חליל ונבל- רן גרסון כותבת המעשייה- מרגלית טובי עריכה לשונית- אוקי שפרן


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/07/2021.

המלך והסוסה שהין- מעשיה פרסית.

בארץ פרס הרחוקה, חי פעם מלך. מלך שלא היה דומה למלכים אחרים שאתם מכירים.

הוא לא אהב בגדי פאר או משתאות. לא מלחמות ועושר. המלך הזה אהב עד מאוד שני דברים (שאולי גם אתם אוהבים...)

הראשון שאהב יותר מכל דבר אחר, סוסים. היו לו בארמון אורוות מלאות סוסים מכל הצבעים והגזעים. אבל הסוסה שהין הייתה בעיני המלך אחת ויחידה בעולם כולו. הייתה זו סוסה לבנה ואצילית. המלך קיבל אותה במתנה מאביו, עוד כשהיה ילד והיא- סייחה רכה. תארו לעצמכם את אושרו של הנסיך. הוא העניק לה את השם שהין. אתם בוודא שואלים. מה פירוש השם שהין? אז אספר לכם. בעברית משמעות השם שהין היא מלכה. המלך לא הרשה לאף אחד בארמון להתקרב אל הסייחה שלו שהין. הוא בעצמו האכיל אותה, הבריש את גבה וטיפל בה. כשרכב על שהין היה הנסיך שורק לה שיר עליז שחיבר בשבילה-

פי, פו, פו. פי, פו, פו. פי, פו, פי, פי, פי.

סוסתי יפתי את לי מלכתי.

"לא יאה לנסיך לשרוק"! גערו בו המשרתים, אבל לנסיך לא היה אכפת.

"תראו איך שהין זוקפת אוזניים כשאני שורק לה את השיר שלה". היה הנסיך משיב ומלטף את הסייחה היפה.

כך גדלו הילד והסייחה זה לצד זו, בארמון. עד שיום אחד, הפך הנסיך למלך ושהין הייתה לסוסת מלכות.

אולי כבר ניחשתם, שאהבתו השנייה של המלך הייתה- מוזיקה. מידי יום בצהריים, היה המלך מתרווח על כיסא המלכות ושלושה נגנים לפניו, עומדים ומנעימים לו בחליל, בכינור ובנבל. המלך היה מאזין, מוקסם ושוכח את העולם כולו.

יום אחד בשעת הצהריים, בזמן שהמלך האזין לנגנים שלו כמו בכל יום, נשמעו פתאום דפיקות רמות ומהירות בדלת.

"מי זה מפריע?" קרא המלך בכעס.

הדלת נפתחה ושני משרתים מבוהלים ניצבו בפתח.

"אדוני המלך" אמר אחד. "אנחנו מצטערים להפריע לך אבל יש בפינו בשורה רעה..." והשני הוסיף: "הסוסה שלך, שהין, היא חולה. מאוד חולה. גוססת!"

"מה!!!" קפץ המלך ממקומו כנשוך נחש וקרא: "שהין הסוסה האהובה שלי חולה ואתם עדיין עומדים כאן ומדברים? הזעיקו מיד את הרופאים הטובים ביותר בממלכה. אני מצווה לרפא את שהין ומיד. את הסוסה היקרה שלי. הלא אתם יודעים כמה אני אוהב אותה..."

בעוד המשרתים מזדרזים לצאת קרא אחריהם המלך ואמר: "ואיני רוצה לשמוע בשורות רעות. אני מזהיר אתכם: אם יבוא מישהו ויאמר לי שהסוסה שלי שהין מתה, האיש הזה, מות יומת!"

המשרתים יצאו מבוהלים מלפני המלך, והממלכה הייתה כמרקחה.

רופאים באו לאורווה. נכנסו ויצאו. תרופות נשלחו מכל מקום…. אבל רופא זקן שבדק בקשב רב אמר "לצערי הרב הסוסה לא תחיה!"

"אל תאמר דברים כאלה", התנפלו עליו המשרתים, אך הוא חזר ואמר: "אין מה לעשות! לא ניתן לעשות דבר!"

הרופא הזקן לא טעה. עם ערב, כשהשמש שקעה, מצאו את הסוסה שהין שוכבת באורווה ללא רוח חיים.

עמדו המשרתים ליד האורווה אובדי עצות. מה עושים? מי ואיך יודיעו למלך על מות סוסתו האהובה? הרי המלך הזהיר אותם ש… מה יהיה?

בעוד המשרתים עומדים נבוכים ומפוחדים, עבר החלילן של המלך ליד הארמון, ליד השער. החליל שלו תקוע בפיו והוא מנגן ומתיז ניגונים עליזים לכל עבר.

כשראה החלילן את פניהם החיוורות של המשרתים, קרא: "מה קרה שאתם חיוורים ומודאגים כל כך?"

"הסוסה שהין מתה!" לחשו המשרתים.

"באמת?! לא הצליחו לרפא את שהין? הסוסה האהובה של המלך... " נאנח החלילן. "והמלך יודע?"

"המלך הודיע שהאיש אשר יבשר לו שהסוסה שהין מתה, הוא בעצמו מות יומת" השיבו המשרתים.

"אני מבין." נד האיש בראשו. "אם כך, אגש אני להודיע לו". אמר החלילן.

"השתגעת?!" קראו המשרתים. "יש לך אישה צעירה! ועוד מעט יוולד לך תינוק! אתה לא יכול להסתכן. אינך פוחד?!"

אבל החלילן ענה: "אל תדאגו לי" והלך אל המלך.

"שלום אדוני המלך" בירך החלילן. "שמעתי שהסוסה שלך שהין חולה מאוד. אתה ודאי עצוב. באתי לשמח אותך בנגינתי."

"טוב שבאת" אמר המלך. "נגן לי בבקשה מנגינה עליזה להרים את רוחי ולשמח את ליבי".

והחלילן ניגן. (מנגינה מהירה ועליזה) הקשיב המלך למנגינה וקרא: "זה השיר שלי! אתה מנגן את המנגינה שהייתי שורק לסוסה שלי שהין, כשהייתי נער. אח! זה מזכיר לי דברים נפלאים. נגן זאת שוב בבקשה!"

החלילן שב וניגן את המנגינה, הפעם קצת יותר לאט. המלך התהלך בחדר נרגש מאוד: "השיר הזה מזכיר לי... איך היינו, שהין ואני יוצאים לשדות. שותים מים מהמעיין. היינו מנצחים בתחרויות. איך... אלה היו ימים.. נגן שוב את המנגינה, נגן לי בבקשה"

"טוב", אמר החלילן. "אדוני המלך, אנגן לך את השיר בפעם השלישית והאחרונה."

החלילן ניגן שוב, אך הפעם לא הייתה המנגינה עליזה כלל וכלל. הוא ניגן את השיר לאט- לאט. בצלילים חרישיים ורועדים, צלילים מייללים ועצובים...

"שהין מתה! הסוסה שלי שהין מתה!" פרצה זעקה מגרונו של המלך. "אני יודע שהיא מתה. אל תספרו לי שום סיפורים... שהין מתה!" בכה המלך.

"אדוני המלך..." אמר בעדינות החלילן. "ברגע זה אתה בעצמך הודעת על מותה של הסוסה שהין. לכן, לא תוכל להעניש אף אחד."

המלך החריש. אחר כך אמר: "אתה איש חכם. מצאת דרך עדינה מאוד ומיוחדת לבשר לי את הבשורה העצובה על מותה של שהין. לעולם לא אשכח זאת."

המלך כל כך התרגש מתבונתו של החלילן, שהוא העניק לו במתנה חליל עשוי כסף טהור.

לימים, עברתי על יד הארמון ושמעתי מנגינה מוכרת... ראיתי את המלך דוהר על גב של סוסה לבנה. אצילה גבוהה וזקופה מאוד. כן, המלך שרק לסוסה והם דהרו יחד כמו נישאים ברוח. המלך מחייך אוחז במושכות ודוהר איתה אל עבר האופק...

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

1 view0 comments

Comments


bottom of page