לכבוד חג חנוכה, חג האור! אני מקדישה את הסיפור באהבה והערכה לא.נשים, לילדות ולילדים לקויי ראייה. אספר לכם סיפור מסנגל, מדינה במערב אפריקה. נכיר את קונו בולה, איש עיוור, המלמד אותנו שראייה אפשרית לא רק מבעד לעיניים. שאנחנו יכולים לראות אור גם בחושך המוחלט. סיפור שירה וקולות- נילי גפנן- נילי ספרי לי הקלטה יצירה ועריכה של הסאונד, האפקטים והמוזיקה- רן גרסון עריכה לשונית, בימוי, ויצירת השיר קונו בולה- אוקי שפרן יוצרת החנוכייה- דבי גליקמן
תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/11/2021.
לראות בחושך - מעשייה מסנגל
[פתיח תיפוף ומנגינת חליל עליזה]
"יש לנו ספר, יש לנו סיפור. אגדה נשמע פה בשירה ובדיבור.
נאזין כולנו למעשייה והחידה היא היה או לא היה.
היה או לא היה. היה או לא היה"
שלום מאזינות ומאזינים. כאן נילי ספרי לי. אם אתם אוהבים סיפורים, הגעתם בדיוק למקום הנכון. בכל פעם אספר לכם סיפור ממקום אחר על כדור הארץ.
[שירה אפריקאית]
הפעם אספר לכם סיפור מסנגל. שם הסיפור "לראות בחושך".
היה היה פעם בסנגל, שזו מדינה במערב אפריקה, איש שקראו לו קונובולה. קונובולה גר עם אחותו בבקתה שהייתה עשויה מקש ומבוץ בכפר קטן ליד היער הגדול. קונובולה היה עיוור.
הוא היה איש מאוד פיקח ולמרות שעיניו לא ראו דבר, נראה היה שהוא יודע על העולם יותר מרוב האנשים שהעיניים שלהם בריאות וחדות כמו מחטים. [קריאת התרנגול]
בוקר, בוקר היה קונובולה יוצא מביתו, יושב מחוץ לבקתה שלו בחצר ומדבר עם העוברים ושבים. [קולות אנשים] אם היו להם בעיות, הם היו שואלים אותו, מתייעצים איתו וקונובולה היה מחפש פתרון ונותן תמיד עצה טובה. אם היו דברים שהם רצו לדעת, הוא היה מספר להם סיפורים והתשובות שלו היו תמיד נכונות ונבונות.
אנשי הכפר היו נדים בראשם בהתפעלות ושואלים "קונו, קונובולה, איש עיוור, איך זה שאתה חכם ויודע דברים כל כך כאילו שאתה רואה?"
וקונובולה היה מחייך ועונה "תודה, תודה, זה מכיוון שאני רואה עם האוזניים שלי".
"קונו קונובולה אפשר לראות גם באוזניים, קונו קונובולה בתוך הלב יש גם עיניים".
חלפו ימים ואחותו של קונובולה הכירה צייד מכפר אחר. קראו לו חץ בולו. הם התאהבו והחליטו להתחתן. חגיגות החתונה היו משמחות [תיפוף] וכל אנשי הכפר השתתפו בהם.
"בי אה יה יה, בי אה יה יה. בי אה יה יה, בי אה יה יה"
כשהסתיימו חגיגות החתונה הגדולה, עבר חץ בולו לגור בבקתה ביחד עם אשתו החדשה ועם קונובולה. לרוע המזל, לחץ בולו לא היה זמן וגם לא סבלנות אל קונובולה. אמנם, הם גרו בבית אחד, בבקתה אחד, אבל חץ בולו התעלם מקונובולה ואפשר לומר שאפילו בקושי דיבר איתו.
הוא היה אומר "איזו תועלת יש באדם שאינו מסוגל לראות בעיניים?"
אשתו הייתה עונה לו "בעלי היקר, אחי אמנם עיוור ובעיניו הוא רואה רק חושך מוחלט, אבל הוא יודע על העולם יותר מרוב האנשים שרואים. אפשר ללמוד ממנו דברים רבים על העולם. עולם ומלואו".
חץ בולו היה צוחק בלעג: "הו הו, מה כבר יכול איש עיוור שחי בחשיכה לדעת? הו הו"
בכל יום היה חץ בולו יוצא ליער. הוא היה לוקח את המלכודות שלו, חניטות וחיצים ויוצא אל היער הגדול לצוד. בכל ערב כשהוא היה חוזר לכפר עם השלל, היה קונובולה מחכה לו בפתח הבקתה ומבקש: "תן גם לי לצאת איתך מחר לצוד ביער".
אבל חץ בולו היה נד בראשו לשלילה וממלמל: "איזו תועלת יש באדם שאינו יכול לראות בעיניו את העצים, את המלכודות, את החיות?"
ימים עברו, שבועות חלפו וחודשים נקפו. בכל ערב קונובולה היה חוזר ומפציר: "בבקשה, תן לי לבוא איתך מחר לצוד".
ובכל ערב חץ בולו היה מסרב, נד בראשו וממלמל לעצמו "הו הו הו".
אבל ערב אחד היה חץ בולו במצב רוח מרומם. הוא חזר הביתה עם שלל נאה, צבי שמן. אשתו בישלה את הבשר והכינה סעודה טובה.
כשהם סיימו לאכול, פנה הצייד לגיסו העיוור ואמר "אתה יודע מה? בטוב ליבי ושמחת בטני בסעודה הטעימה, אני מסכים. אני מסכים שמחר תצא איתי לצוד".
למחרת בבוקר השכימו שניהם ויצאו ביחד ליער. חץ בולו צעד עם המלכודות, החניתות והחיצים כשהוא מוביל את קונובולה בידו הפנויה בשבילים בין העצים. הם פסעו ונכנסו לעומקו של היער. שעות על גבי שעות הם הלכו.
לפתע, נעצר קונובולה ומשך בידו של חץ בולו. "שששש...." לחש. "אני חש שיש כאן אריה".
הצייד הסתכל מסביב, סקר את הרווחים בין העצים, אבל הוא לא ראה ולא שמע דבר.
"יש כאן אריה" אמר קונובולה. "אבל אל תדאג, הוא כבר שבע והוא ישן, אין חשש שהוא יפגע בנו".
חץ בולו משך בידו את קונובולה והמשיך ללכת כשהוא מוביל אותו בדרך. הם המשיכו לצעוד בשביל ואכן מתחת לאחד העצים רבץ אריה אדיר ממדים, שקוע בשינה עמוקה [קול אריה ישן]
ברגע שהם עברו על פניו בזהירות, שאל חץ בולו: "איך? איך ידעת שנמצא שם אריה? איך זה ייתכן?"
"כי אני רואה עם האוזניים שלי".
"קונו קונובולה, אפשר לראות גם באוזניים. קונו קונובולה בתוך הלב יש גם עיניים"
הם המשיכו לצעוד בשבילי היער שעות אחדות. ואז משך שוב קונובולה בידו של חץ בולו "ששש...." לחש. "אני חש שיש כאן פיל".
הצייד הסתכל מסביב, הוא לא ראה דבר.
"יש כאן פיל, אבל אל תדאג, הוא רובץ בתוך בור מים ולא יפגע בנו".
והם המשיכו לצעוד בדרך ואכן במרחק מה מהם פיל עצום השתכשך [צלילי פיל במים] והתפלש בתוך בור מים, משפריץ בוץ עם חדקו הארוך על גבו.
ברגע שעברו על פניו בכל זאת בזהירות, הרים הצייד את גבותיו בפליאה "איך? איך ידעת על הפיל? איך זה ייתכן?"
ענה קונובולה כפי שענה בפעם הראשונה "כי אני רואה עם האוזניים שלי".
"קונו קונובולה, אפשר לראות גם באוזניים. קונו קונובולה בתוך הלב יש גם עיניים."
הם המשיכו והעמיקו עוד לתוך הסבך עד שהגיעו לקרחת היער. שם נעצר חץ בולו ואמר "כאן נשאיר את המלכודות". הוא דרך את אחת המלכודות שלו והסביר לקונובולה כיצד לדרוך את המלכודת הנוספת.
כששתי המלכודות היו מוכנות, הזדקף חץ בולו ואמר "נחזור מחר ונראה מה נתפס במלכודות שהנחנו".
יחדיו עשו את כל הדרך חזרה הביתה אל הכפר. למחרת בבוקר הם שבו והשכימו קום. [קריאת התרנגול] פעם נוספת יצאו בשביל שהוביל אל היער. חץ בולו הציע ברוב טובו להחזיק בידו של קונובולה, גיסו, ולהוביל אותו.
אבל קונובולה אמר: "לא, תודה. אני כבר יודע את הדרך."
הפעם קונובולה הוביל וחץ בולו פסע מאחוריו. הוא לא מעד על אף שורש או גזע. הוא לא החמיץ אף פנייה. הם הלכו והלכו, העמיקו אל בין העצים עד שהגיעו שוב לקרחת היער, למקום שבו השאירו את המלכודות.
חץ בולו ראה מיד שנתפסה בכל אחת מהמלכודות ציפור. הוא גם הבחין מיד שהציפור, זו שנלכדה במלכודת שלו, היא קטנה ואפורה. ואילו הציפור שנלכדה במלכודת של קונובולה היא גדולה, עטורת נוצות צבעוניות, ירוקות, ארגמניות וזהובות. ציפור מרהיבה.
"שב לנוח" הוא אמר לקונובולה. "כל אחד מאיתנו תפס ציפור, אגש להביא את שתיהן".
קונובולה התיישב על אבן וחיכה. והצייד ניגש אל המלכודות ובדרך חשב, הציפור הצבעונית, שוויה הרבה, הרבה כסף. אה. קונובולה, ממילא לא רואה, אה. הוא מעולם לא ידע את ההבדל.
מה הוא עשה? הוא נתן לקונובולה את הציפור הקטנה והאפורה ולעצמו לקח את הציפור הגדולה, היפיפייה, הצבעונית.
קונובולה העיוור לקח את הציפור הקטנה והאפורה בעדינות בידיו וקם על רגליו. הם התחילו לעשות את דרכם חזרה הביתה. [קול צעדים] הם הלכו והלכו זמן רב. הלכו ושתקו. כל אחד שקוע במחשבותיו.
לפתע שאל חץ בולו "אם אתה כל כך פיקח וחכם, אז ענה לי רק על השאלה הזו. למה, למה יש בעולם כל כך הרבה כעס, שנאה ומלחמות?"
קונובולה חיכה דקה ארוכה. ואז ענה: "אה, זה בגלל שהעולם מלא באנשים כמוך שלוקחים את מה שלא שייך להם."
הם המשיכו לצעוד בשקט. חץ בולו הלך והתמלא ברגשות אשמה. אשמה כבדה. הוא עצר, לקח את הציפור הקטנה והאפורה מידיו של קונובולה ונתן לו את הציפור היפיפייה במקומה. "אני מצטער קונובולה".
הם המשיכו בדרכם וחץ בולו פתח שוב ושאל "אם אתה כל כך פיקח וחכם, אז תענה לי רק עוד פעם אחת על שאלתי. למה יש בכל זאת כל כך הרבה אהבה, אדיבות ועדינות בעולם הזה?"
"אהה" חייך קונובולה וענה. "זה מפני שהעולם מלא באנשים כמוך, כאלה שלומדים מהטעויות שלהם ומתקנים את המעשה הרע שעשו".
המשיכו השניים יחדיו, הלכו והלכו עד שהגיעו בחזרה לכפר. מאותו יום ואילך כאשר שמע חץ בולו אנשים שואלים "קונו? קונובולה? איש עיוור, איך זה שאתה חכם ויודע דברים רבים כל כך כאילו שאתה רואה?"
הוא היה מניח את ידיו על הכתפיים של קונובולה ואומר "זה מפני שהוא רואה עם האוזניים ושומע עם הלב".
"קונו קונובולה, אפשר לראות גם באוזניים. קונו קונובולה בתוך הלב יש גם עיניים".
עד כאן. ניפגש בפעם הבאה להאזין לעוד סיפור מהכדור. תודה רבה לרן גרסון המקליט, היוצר והעורך של הסאונד, האפקטים והמוזיקה. תודה רבה לאוקי שפרן, על הבימוי, העריכה הלשונית, השמות של הדמויות בסיפור ויצירת השיר "קונובולה". תודה לכל מאזין ומאזינה.
אני מזמינה אתכם להצטרף למועדון המאזינים של "נילי ספרי לי סיפור מהכדור". תוכלו להיות בקשר ולהצטרף למועדון דרך האתר "נילי ספרי לי".
להשתמע.
"יש לנו ספר, יש לנו סיפור. אגדה נשמע פה בשירה ובדיבור.
נאזין כולנו למעשייה והחידה היא היה או לא היה.
היה או לא היה. היה או לא היה."
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
コメント