בילי בטטה ותפוח האדמה הגדול- סיפור מאירלנד. הפעם אני מזמינה אתכם להפליג איתי לאירלנד, מדינה השוכנת על אי ירוק. נאזין למעשייה מצחיקה שיש בה המון תפוחי אדמה. נפגוש שדון, התופר נעלי ריקוד לפיות, ותפוח אדמה ענק וקסום, שמספיק לכל אנשי הכפר.
סיפור שירה וקולות- נילי גפנן- נילי ספרי לי
עריכת מוזיקה סאונד ואפקטים- טאטיאנה בוריסובה
עריכה לשונית- אוקי שפרן
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/06/2021.
הפעם, הסיפור שלנו מגיע מאירלנד.
שם הסיפור: בילי בטטה ותפוח האדמה הגדול
ניי, ניי, ניי וטח, טח, טח מלמטה וממעל
ניי, ניי, ניי וטח, טח, טח מגף סנדל ונעל
אירלנד היא מדינה הנמצאת באי אירלנד. אי גדול ששוכן מערבית לבריטניה. האדמה של האי אירלנד, פורייה ומכוסה בצמחייה ירוקת־עד. יערות ושטחי דשא ומרעה מכסים את רוב שטחו של האי. באירלנד, מגדלים הרבה, הרבה. המון- מוניי תפוחי אדמה.
בילי בטטה גיבור סיפורינו הוא ברנש אדום שיער- ג'ינג'י. והוא בעיקר עצלן- כזה שאין לו חשק לעשות כלום וגם בטלן- שבאמת אינו עושה כלום. בעצם אפשר לומר שהוא היה הג'ינג'י הבטלן הכי עצלן באירלנד כולה, ולכן קראו לו כולם בילי בטטה.
בילי בטטה היה מוכן לעשות ה- ה- ה- כול כדי לא לעבוד בכלל ובעיקר כדי לא לעבוד בגידול תפוחי אדמה. "בילי בטטה"! הייתה מתלוננת לילי, אשתו: "לא יהיה לנו מה לאכול בחורף אם לא תקום, ותצא, ותחפור, ותוציא את תפוחי האדמה".
"אוהה, אל תדאגי כל כך, לילי יקירתי!" הוא היה ממלמל. "הגב שלי כואב! כל כך, כל כך כואב". אבל לילי דאגה ובילי בטטה המשיך: "אני אומר לך לילי, את תצטרכי לחפור אותם בעצמך. אני פשוט אשבר לשניים אם רק אנסה לקום מהמיטה הזו".
ולילי, שהייתה צריכה לשתול בעצמה, ולהשקות בעצמה, ולנכש עשבים שוטים בעצמה. הייתה צריכה לצאת כעת בעצמה לגינה הקטנה ולחפור בעצמה את כל תפוחי האדמה הקטנים ביותר באירלנד. וכל זה בגלל שבילי בטטה היה עצלן מידי, ובטלן מכדי שיהיה לו כסף לקנות זרעים של תפוחי אדמה גדולים, וטובים יותר.
אוי, אוי, אוייי!!!
לילי המסכנה. מרוב שהתאמצה והתרוצצה כל הזמן, יום אחד התעוררה והגב שלה כאב כל כך. עד שהיא שכבה במיטה כל היום, ולא יכלה להתרומם. בכל הכפר התלחשו ולחשו : "נו!!! זו בטח הפעם הראשונה שהיא קצת נחה מאז שהתחתנה עם בילי בטטה". עכשיו כשלילי הייתה במיטה כל היום, בילי בטטה הוא זה שהתחיל לדאוג. " אין מי שיחפור! ז'תומרת שאין תפוחי אדמה כל החורף! ז'תומרת שאין מה לאכול! אוי מסכן שכמותי! אני, אני, אמות ברעב". ייבב בילי בטטה. "מוטב שאלך להתייעץ עם חכם הכפר"!
וכך למרות שהשעה הייתה מאוחרת בלילה. כמעט חצות. יצא בילי בטטה מביתו אל חכם הכפר. הוא היה באמצע הדרך, במורד הגבעה, כששמע שירה ונקישות פטיש-
ניי, ניי, ניי וטח, טח, טח מלמטה וממעל
ניי, ניי, ניי, וטח, טח, טח מגף סנדל ונעל
"שכה אחיה" לחש בילי בטטה לעצמו וחייך מאוזן לאוזן "בכל זאת יש לי קצת מזל" אני נשבע שזה"...
ואכן, בקדמת השיחים, לאור הירח, ישב לו שדון קטן מהמהם ושר כשהוא נועץ מסמרים קטנים בעקבים של נעלי ומגפי פיות.
ניי, ניי, ניי וטח, טח, טח מלמטה וממעל
ניי, ניי, ניי, וטח, טח, טח מגף סנדל ונעל
בילי בטטה ידע בדיוק מה עליו לעשות. הוא התקרב בשקט, בשקט , ותפס את זנב המעיל של השדון ואחז בו חזק, חזק. היטב היטב.
"שחררותי עזובותי"! זעק השדון כשהוא בועט ברגליו הקטנות באוויר.
"בחיים לא"! אמר בילי בטטה. "לפחות לא, עד שתראה לי איפה אתה שומר את כד מטבעות הזהב שלך". כעת אגלה לכם- כל ילד וילדה באירלנד יודעים ששדונים מכינים לפיות מגפי, סנדלי, ונעלי ריקוד. והפיות משלמות להם במטבעות זהב. וכל אחד יודע שאם תופסים שדון הוא ישלם במטבעות זהב, כדי להשתחרר. אבל השדון הזה היה חכם מכל יתר השדונים. "בבקשה בן אדם"! הוא התחנן. "אני שדון מאוד צעיר ורק התחלתי לתפור נעליים לפיות. יש לי רק מטבע זהב אחד, אולי שניים בכד. אבל אני מוכן לתת לך משאלה"! "מה כבר אני יכול לבקש?! הרי אני עומד למות ברעב! אשתי שוכבת במיטה כל היום. ולא יכולה לטפל בתפוחי האדמה לקראת החורף".
"למשל" אמר השדון תוך שהוא מחטט בכיס. "אתה יכול לבקש ולקבל את הזרע של תפוח האדמה הכיייי גדול בעולם שיספיק לך לכל החורף. תצטרך רק לטמון את הזרע הזה, להשקות, ולחכות". להשקות ולחכות.
"מממ... להשקות ולחכות. זה נשמע שווה יותר מכמה מטבעות"! אמר בילי בטטה. "עשינו עסק" קרא השדון. זרק את הזרע לעבר בילי בטטה שעזב את זנב המעיל כדי לתפוס את הזרע בידיו. השדון נחת על האדמה וברח. ובילי עם זרע תפוח האדמה פנה חזרה הביתה וחייך כל הדרך כששמע מרחוק את השירה של השדון-
ניי, ניי, ניי וטח, טח, טח מלמטה וממעל
ניי, ניי, ניי, וטח, טח, טח מגף סנדל ונעל
בילי הגיע הביתה, ומיד סיפר ללילי את מה שקרה. לילי כעסה. לא היא רתחה. לא, היא התפוצצה מרוב כעס. "הוי בילי! אתה לא רק העצלן והבטלן הכי גדול באירלנד אתה גם ראש כרוב! ראש עכברוש! לוותר על כד מטבעות זהב ולקבל זרע של תפוח אדמה?! הרי זרעים של תפוחי אדמה יש לנו רבים. מי שמע על דבר כזה?!"
"אה! תגידי מה שתגידי אני הולך לשתול את הזרע. להשקות ולחכות. בילי בטטה יצא לגינה. הוא שתל את הזרע, השקה אותו, חיכה דקה, ועוד דקה. ו...הפלא ופלא. לילי אכן ראתה איך במהירות הבזק פרץ מהאדמה תפוח אדמה הכי גדול והכי משובח שיכול לצאת. הוא היה גדול כל כך ודחף את האדמה ואת הצריף בחצר ואת פינת הבית של בילי ולילי.
"טוב! ברור שעכשיו הגיע הזמן לחפור"! אמר בילי בטטה בגאווה. הוא חיטט באדמה ולא הצליח. אז הוא הביא קורה ארוכה וסלע גדול שעליו השעין את הקורה כדי שיהיה לו מנוף (אולי בילי לא כל כך עצלן כשהוא רוצה משהו?) וניסה לשחרר את תפוח האדמה. הוא דחף ודחף אבל תפוח האדמה לא זז.
"מה עושים"?! הוא גירד בפדחת. "מה עושים עכשיו"? ובזמן שחשב, חלף על פניו השכן בדרכו לכפר. השכן ההמום, לא האמין למראה עיניו, לא התאפק ורץ מיד לספר לכולם. בכל רחבי הכפר, הוא חזר ותיאר את מה שראה. תוך דקות התמלאה הגבעה באנשים שבאו לראות את תפוח האדמה הענק. "מאין זה הגיע?!" שאלו כולם. וגרדו בראשם. בילי בטטה סיפר על ליל המזל בו תפס את השדון. והתגאה עד כמה חכם הוא היה כי ברור שכל אחד יכול להשיג כד מטבעות זהב, אבל תפוח אדמה כזה??!
"אנחנו נעזור לך לשלוף אותו מהאדמה, אם תספר לנו איך הצלחת לסדר את השדון". ואז אחזו כל אנשי הכפר באתים ובמעדרים. והחלו לעבוד. הם חפרו, וחפרו, ודחפו, ומשכו. עד שלבסוף. סוף, סוף! נשלף תפוח האדמה הענק מתוך האדמה והתגלגל במורד הגבעה. מהר יותר ויותר מהר ועוד יותר מהר עד שהגיע למטה. קיפץ פעמים אחדות טינג טינג טינג טינג ונעצר. הוא נתקע בין שתי גדרות, וסתם את כל המעבר.
"אה! מה נעשה עכשיו? התלוננו אנשי הכפר המודאגים. "אף עגלה ואף אדם לא יוכלו לעבור. אי אפשר, להיכנס ולצאת מהכפר. מה נעשה?!" כולם הסתכלו על בילי בטטה וקראו: "זה תפוח האדמה שלך! אתה צריך לסלק אותו מהדרך"!
אז הגיעה לילי, שבינתיים קמה ממיטתה, ואמרה- "יש כאן מספיק תפוח אדמה בשביל כולנו. למה שלא ייקח כל אחד מעט מתפוח האדמה הענק". בבקשה!
ואנשי הכפר הסכימו בשמחה. הם ניסרו וחתכו וכתשו וחצבו חתיכות גדולות מתפוח האדמה בזמן שבילי בטטה נשען על הגדר והתבונן בהם.
במשך כל החורף, היה לכולם מספיק תפוח אדמה לאכול. פירה, וצ'יפס, ותפוחי אדמה צלויים בתנור, ותפוחי אדמה ברוטב, ופשטידת תפוחי אדמה, וסלט תפוחי אדמה ו... עד שאף אחד לא רצה עוד לראות, או לטעום, או להריח, או אפילו לשמוע על תפוח אדמה לעולם.
באביב לקראת תחילת הקיץ אמר בילי: "שמרתי חלק קטן של תפוח האדמה המיוחד כדי שאוכל לשוב ולשתול אותו. להשקות ולחכות. והגיע הזמן לעשות זאת".
"אוי לא"!!! קראו אנשי הכפר. "רק לא תפוח אדמה! אם אתה מבטיח לא לזרוע את תפוח האדמה אנחנו נשבעים לדאוג לך וללילי ולספק לכם את כל מה שאתם צריכים. רק לא עוד תפוח אדמה"!
בילי חייך והסכים מיד. זה היה רעיון מושלם, לחיים מושלמים, של בטלן מושלם.
"את רואה לילי יקירתי, בכל זאת לא הייתי כל כך טיפש, ראש כרוב, ראש עכברוש, כשעשיתי עסק עם השדון". לילי התפקעה מצחוק, והם שרו ביחד-
ניי, ניי, ניי וטח, טח, טח מלמטה וממעל
ניי, ניי, ניי, וטח, טח, טח מגף סנדל ונעל
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments