מאז ומעולם בריאות הייתה ותהיה חשובה לנו, לבני האדם, ולסביבה, לחי ולצומח על פני כדור הארץ. בימים אלה, ימי קורונה וחשש כבד, מהתחממות גלובלית, הבריאות נמצאת יותר מתמיד בכותרות. ולא יורדת מסדר היום והעדיפות שלנו. זה הזמן לקבל השראה מסיפור עם של שבט אינדיאני באמריקה הצפונית. סיפור מופלא על היכולת לרפא. סיפור שירה וקולות- נילי גפנן- נילי ספרי לי הקלטה, יצירה, ועריכה של הסאונד, האפקטים, והמוזיקה- רן גרסון בימוי, עריכה לשונית, יצירת השירים בסיפור- מילים ולחן- אוקי שפרן צילום שועל- רון בן שלום
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/12/2021.
שלום מאזינות ומאזינים! כאן נילי ספרי לי.
אם אתם אוהבים סיפורים, הגעתם בדיוק, למקום הנכון.
בכל פעם אספר לכם סיפור ממקום אחר על כדור הארץ.
(מנגינה אינדיאנית)
הפעם אספר לכם סיפור עם המגיע משבט אנשי הקרי. שבט אינדיאני החי בצפון אמריקה.
שם הסיפור - "סוד האוזן והפה: כוח מרפא".
בקצה כפר קטן, בתוך טיפי גדול. גרה ילדה צעירה. קראו לה- 'ניצן-הבר'. מה זה טיפי?! אתם בוודאי שואלים! אז אספר לכם- טיפי זה אוהל אינדיאני גדול המשמש בית לבני המישורים הגדולים האינדיאנים באמריקה הצפונית. הטיפי עשוי מעורו של פר באפלו או ביזון.
'ניצן-הבר' אהבה את הטיפי בו גרה עם אבא שלה- 'איש הדוב' ואמא שלה 'הד-פרפר'. היא אהבה מאוד לרקוד, ואהבה גם בעלי חיים. היו לה גומות חן בלחייה, ושתי צמות שחורות, ארוכות.
(מוזיקה אינדיאנית - הולה הולה הולה הו, הולה הולה הו הו)
יום אחד, היה זה יום חורף אפור וקר חלתה 'ניצן-הבר'. היא סבלה משיעול נוראי וכאב חזק בחזה. היא בקושי הצליחה לדבר. היא בקושי הצליחה לנשום. אמה- 'הד-פרפר' ואביה- 'איש הדוב' לא עזבו אותה לרגע. הם חיבקו, וחיממו את 'ניצן-הבר'. הם עטפו אותה בשמיכות ובעורות של בעלי חיים. אבל כל זה לא עזר. היא לא הרגישה טוב יותר. מצבה לא השתפר אלא ההיפך, הלך והתדרדר. היא הרגישה רע יותר ויותר.
ההורים שלה הבינו שהם חייבים לקרוא לעזרה. מיד שלחו לקרוא לשאמאנית- אישה זקנה בעלת כוחות ריפוי. שמה היה 'באה בימים'. היא הייתה מאוד... מאוד... מאוד... זקנה. אף אחד לא ידע מה היה גילה. הפנים שלה היו מקומטים. מלאים בחריצים. וכשהיא הייתה מחייכת הקווים והקמטים שבפניה התפשטו מזוויות עיניה, כמו קרני השמש הזורחת.
'באה בימים' הגיעה. היא דידתה לאיטה, עד למקום בו שכבה 'ניצן-הבר' בקרבת האש, שבערה בתוך אח האבן במרכז הטיפי. בעדינות הרימה וקיפלה את השמיכה לאחור ואז רכנה לעבר 'ניצן-הבר', והניחה את האוזן שלה על בית החזה של הילדה. היא הקשיבה. היא הקשיבה זמן ממושך. אבל הצליל היחיד שנשמע בחלל היה צליל הנשימות המהירות והכואבות של הילדה. במשך זמן רב 'באה בימים' הקשיבה.
הולה, הולה, הולה הו, לילדה הבא מרפא
הולה, הולה, הולה, זה סוד האוזן והפה.
הרימה 'באה בימים' את ראשה ואמרה- "הצליל שאני שומעת הוא צליל קולה של נקבת השועל- שועלה קטנה. היא מתרוצצת בערבות השלג. היא צולעת והנשימה שלה מחוספסת, וכבדה. היא מתנשמת ומתנשפת. אוההה, שועלה אומללה. מסע ארוך עוד לפניה. היא רעבה ועייפה. מידי כמה צעדים היא מועדת על הקרח הקפוא. צ'אההה… צ'אההה זה הצליל שאני שומעת בוקע מבין הצלעות של הילדה".
'איש הדוב', אביה של 'ניצן הבר', קם, עמד לפני 'באה בימים' הזקנה ואמר- "אני צייד. אצא לדרך עוד היום אל ערבות השלג. אחפש, עד שאמצא את השועלה ואביא אותה אלייך, לכאן".
'באה בימים' נדה בראשה להסכמה ואמרה "כן הבא אליי את השועלה, הבא את השועלה הקטנה אל הכפר. אל תוך הטיפי".
'איש הדוב' התכונן לקראת הדרך, הוא נעל את ערדלי השלג שלו, לקח מעט צידה, ויצא אל מישורי השלג הלבן הזוהר. בחוץ היה קר, קור נורא. נפש לא נראתה... אבל היו סימנים על השלג. עקבות של שועל. עקבות הרגליים של שועלה קטנה, והנה הוא ראה גם סימנים של זנב השועלה שנגרר על השלג. ועוד סימני מעידה על הקרח הקפוא. כל שעות היום עקב 'איש הדוב', אביה של הילדה אחרי הסימנים ודשדש בשלג, ורק ממש, מעט לפני רדת החשיכה, הוא ראה אותה… את השועלה. היא הייתה כחושה ועייפה. עדיין שומרת על מרחק. עדיין חומקת ובורחת ממנו בדרך המושלגת.
נחזור לכפר. (הולה הולה הו הו) שם בתוך הטיפי. 'באה בימים' הקשיבה שוב, בתשומת לב לחזה העולה ויורד של 'ניצן-הבר'.
הולה, הולה, הולה הו, לילדה הבא מרפא
הולה, הולה, הולה, זה סוד האוזן והפה.
"הצליל שאני שומעת הוא צליל השועלה. הצייד מתקרב. הוא קרוב עכשיו. אני שומעת את ערדלי השלג שלו. הוא רואה אותה. כן, הוא רואה את השועלה האומללה".
'איש הדוב', אבא של 'ניצן-הבר' המשיך לצעוד בשלג עד שהיה חשוך מידי ואי אפשר היה לראות דבר... הוא עצר והבעיר במקום אש. הוא התכופף והתיישב ליד המדורה כדי להתחמם וכשהרים מבט ראה את עיני השועלה נוצצות אליו מתוך החושך. היא הפסיקה לרוץ. היא עצרה והתבוננה בו כאילו קפאה.
ושם, בכפר, (הולה...) בתוך הטיפי. 'באה בימים' שוב האזינה בתשומת לב לחזה העולה ויורד של 'ניצן-הבר'.
הולה, הולה, הולה הו, לילדה הבא מרפא
הולה, הולה, הולה, זה סוד האוזן והפה.
"הצליל שאני שומעת" אמרה, "הוא קול פצפוץ להבות המדורה. כן. הצייד הדליק מדורה. השועלה צופה ומתבוננת. הילדה תהיה חמה מאוד הלילה חום גופה יעלה והיא תקדח מחום!"
לכל אורך הלילה ישב 'איש הדוב' ליד המדורה. היה לו קר. הוא היה עייף, אבל הוא לא נרדם אפילו לרגע. כשהשחר עלה הוא המשיך ללכת בעקבות השועלה. שועלה מסכנה. היא הייתה מותשת. היא הייתה חלשה וחולה. הרגליים שלה רעדו והיא מעדה מעת לעת על קליפת הקרח הקפוא- צ'אההה… צ'אההה… צ'אההה…
(מנגינה של שניים שלושה צלילים או השחזה או כלים לתאר הכפר וקול שלג לערבה)
צ'הההה צ'הההה הרוח לרגע לא נח, צ'הההה צ'הההה עמוק השלג ורך.
ובחזרה בכפר בתוך הטיפי הילדה השתעלה- צ'האאא... צ'האאא... צ'האאא…
באותם רגעים ממש 'איש הדוב' השיג את השועלה. הוא אחז בה בשתי ידיו והרים אותה אל בין זרועותיו. השועלה הייתה מפוחדת מאוד. "למה אתה עוקב אחרי?! למה תפסת אותי?! אני עייפה ורעבה. אני לא יכולה עוד לברוח. לא נותר בי כוח".
'איש הדוב' חש בזרועותיו עד כמה כחושה השועלה. הוא הרגיש את עצמותיה וחש את דפיקות הלב החפוזות שלה. "לא!!! הוא אמר לשועלה בעדינות. אל דאגה! אני לא רוצה לפגוע בך, שועלה קטנה. אני צריך את עזרתך כדי לרפא את בתי, את ילדתי הצעירה. היא חולה מאוד".
'איש הדוב' פנה לאחור והשועלה הקטנה בזרועותיו. דומם פסע בדרכו הביתה. הוא צעד וכשל, צעד, ומעד על השלג הלבן הזוהר.
ובכפר (הולה...) בטיפי הילדה השתעלה ונאנקה. 'באה בימים' שוב האזינה בחרדת לב לחזה העולה ויורד בכאב של 'ניצן-הבר'.
הולה, הולה, הולה הו לילדה הבא מרפא
הולה, הולה, הולה זה סוד האוזן והפה.
"הלב שלה פועם בקצב מהיר מאוד. השועלה מפוחדת. הצייד אוחז בה חזק בזרועותיו. הוא חוזר. הם חוזרים, הוא חוזר איתה הביתה עכשיו".
יום ולילה נוספים חלפו. 'איש הדוב' המשיך את המסע בחזרה. כשהגיע אל הכפר עלה כבר הבוקר. הוא פרץ במהירות אל תוך הטיפי ומיהר למקום בו שכבה בתו, סמוך לאח האבן. 'באה בימים' הזקנה ישבה לצידה של הילדה וכך גם 'הד פרפר'. כאשר 'באה בימים' ראתה אותו נכנס ובידיו השועלה היא חייכה כך שהחריצים והקמטים שבפניה התפשטו מזוויות עיניה כמו קרני השמש הזורחת.
"תן לי את השועלה! העבר אלי את השועלה הקטנה!" קראה.
איש הדוב הגיש את השועלה לזקנה. השועלה הקטנה נחה כמו צרור פרווה רפוי בידיה. 'באה בימים' פינתה מקום לשועלה כדי שגם היא תוכל להתחמם ליד האש. והניחה אותה על השמיכות לרגלי ניצן הבר… "גשו להביא לשועלה אוכל!" בקשה מההורים, "הביאו מעט בשר עבור השועלה הקטנה." 'הד-פרפר'- אמה של 'ניצן-הבר' הביאה נתח בשר והשועלה טרפה ברעבתנות. היא אכלה ואכלה עד שהבשר נגמר.
ומשסיימה היא נרדמה וישנה זמן רב. שעות על גבי שעות, וכך גם הילדה. נרדמה וישנה שינה עמוקה ורגועה. שתיהן ישנו. גם 'באה בימים' הייתה שקטה מאוד.
'ניצן-הבר' והשועלה פקחו את עיניהן בבת אחת. באותו רגע. ו'באה בימים' ביקשה: "גשו להביא עוד בשר". ושוב אכלה השועלה את כל מה שהונח לפניה והילדה הביטה בה בעיניים פקוחות וערניות.
"כעת!" אמרה 'באה בימים' "הרימו את פתח הטיפי והניחו לשועלה ללכת". איש הדוב הרים בהתרגשות את פתח הטיפי. 'באה בימים' עזרה ל'ניצן הבר' להתיישב. הילדה נשענה על זרועה והביטה בשועלה, כיצד היא מרחרחת בחוטמה את האוויר הצח ויוצאת בריצה מתוך הטיפי. כולם צפו בה רצה ורצה אל מחוץ לכפר והלאה דרך השלג הלבן והזוהר למרחבי הערבה.
צליל צעדי הריצה שלה התרחק ונחלש מרגע לרגע. הלך והתרחק. כך גם קול השיעול של הילדה. הלך ונחלש. וכפי שהשועלה התאוששה, וכוחה חזר אליה והיא רצה ודהרה בשלג הלבן הזוהר, כך קמה הילדה על רגליה הזדקפה והלכה בחיוך מלא חיים לעבר פתח הטיפי.
המחלה, עברה ונעלמה. השועלה גם היא נעלמה. 'באה בימים' הייתה שקטה מאוד למשך זמן מה ואז היא פנתה אל ההורים של 'ניצן הבר', "ענו על שאלתי האחת," ביקשה, "האם הייתה זו השועלה שריפאה את הילדה או הילדה היא זו שריפאה את השועלה?!"
'הד פרפר', אימה של 'ניצן הבר' הניחה את שתי ידיה באהבה על הכתפיים של 'באה בימים' וענתה: לא זו ולא זו.
את בסוד האוזן והפה, בכוחך המרפא, ריפאת את שתיהן. 'באה בימים' צחקה מעומק הלב והחריצים והקמטים שבפניה, התפשטו מזוויות עיניה, כמו קרני השמש הזורחת.
הולה, הולה, הולה הו, לילדה הבא מרפא
הולה, הולה, הולה, זה סוד האוזן והפה.
עד כאן. ניפגש בפעם הבאה להאזין לעוד סיפור מהכדור.
תודה רבה לרן גרסון - המקליט, היוצר והעורך של הסאונד, האפקטים והמוזיקה.
תודה רבה לאוקי שפרן - על הבימוי, העריכה הלשונית, השמות של הדמויות. הלחנים ומילות השירים.
תודה לכל מאזין ומאזינה!
אני מזמינה אתכם להצטרף למועדון המאזינים של "נילי ספרי לי סיפור מהכדור".
תוכלו להיות בקשר ולהצטרף למועדון דרך האתר- "נילי ספרי לי".
להשתמע...
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments