מאזינות ומאזינים יקרים כאן נילי ספרי לי
הפעם אני מזמינה אתכם להאזין לסיפור מחצי האי סיני- סיפור בדואי
ח'ונפוסה החיפושית החרוצה, מחליטה ביום חורפי וסוער להישאר בבית
היא מכינה תה ומדליקה את החימום ואז נשמעות דפיקות בדלת
מי מבקש להיכנס לבית הקטן והחם
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/02/2021.
[שיר פתיחה - יש לנו ספר, יש לנו סיפור, אגדה נשמע פה בשירה ובדיבור. נאזין כולנו למעשייה והחידה היא היה או לא היה, היה או לא היה, היה או לא היה]
שלום, כאן נילי ספרי לי. אם אתם אוהבים סיפורים, הגעתם למקום הנכון. בכל פעם אספר לכם סיפור ממקום אחר על כדור הארץ.
[מוזיקה]
הפעם אספר לכם סיפור מחצי האי סיני, סיפור בדואי. במהלך הסיפור תכירו שמות של חיות בשפה הערבית
שם הסיפור- הכנסת אורחים
היה הייתה חיפושית קטנה- ח'ונפוסה.
ח'ונפוסה הייתה חיפושית חרוצה. מאוד חרוצה. מהבוקר עד הערב עבדה תמיד הייתה עסוקה.
בוקר אחד ח'ונפוסה החיפושית התעוררה ושמעה בחוץ טיפטוף שכזה… טיף טף טיף, טיף טיף טף, טף טף טיף…
שמעה והחליטה: 'היום לא אצא לעבוד. אקח לי יום חופשה. אכין לי תה חם ומתוק, וצלוחית עם ביסקוויט. אדליק את האח אשב לי בכיסא הנדנדה ואקרא בספר האגדה.'
החליטה ועשתה: הכינה תה מתוק וחם, לקחה צלוחית עם ביסקוויט. הדליקה את האש באח. ישבה בכיסא הנדנדה, וקראה בספר האגדה.
בחוץ הטיפטוף הולך וגובר הגשם מתחזק יותר ויותר טיף טף טיף, טיף טיף טף, טף טף טיף.
לפתע נשמעו גם דפיקות בדלת. "מי שם?" ח'ונפוסה שאלה "זו אני פארה העכברה!". "שלום פארה. במה אפשר לעזור?" "אני קופאת מקור. הגשם יורד ללא הפוגה. הפרווה שלי כולה רטובה. אוכל להיכנס בבקשה?" "בשמחה הייתי מכניסה אותך. אבל איך? איך תוכל עכברה גדולה כמוך להיכנס לתוך קן קטן של חיפושית?"
"אפשר לנסות?" שאלה פַארָה, "אולי בכל זאת אצליח."
"בבקשה- תפדלי, תנסי…"
פַארָה ניסתה. הכניסה רגל אחת, ורגל שנייה, קיפלה את הזנב כיווצה את השפם נדחקה ו…הופ דחופ! נכנסה ובתוך הקן כבר ישבו להן חְונֵפְוסֶה וּפַרָה.
שתו תה מתוק. אכלו ביסקוויט. שוחחו על דא ועל הא, ובחוץ הגשם יורד:
(מהר יותר) טיף טף טיף טיף טיף טף, טף טף טיף.
הגשם הלך והתחזק ( טיף טיף טף,. במהירות גבוהה עם התיפוף) והרוח נשבה ( ווואאאווו ( למרוח ביד על התוףו… ו… היה נדמה להן שהן שומעות גם קול נקישה.
"מי שם?" שאלה חְונֵפְוסֶה החיפושית.
"מי זה?" שאלה פַארָה העכברה.
"זאת אני, גֵ'אג'ה התרנגולת!"
"מה רצונך, גֵ'אג'ה התרנגולת?"
"קר לי!", "קופאת לי הכרבולת. גשם יורד. הנוצות שלי רטובות ואני רועדת כולי. אולי אוכל להיכנס?"
"צר לי מאוד, ג'אג'ה," השיבה חְונֵפְוסֶה, "ברצון הייתי מכניסה אותך, אבל פשוט אין מקום. תרנגולת בקן! של חיפושית - זה פשוט לא יתכן!"
"אין דבר העומד בפני הרצון!" אמרה גֵ'אג'ה "תנו לי לנסות."
"טוב בבקשה תפדלי!
וגֵ'אג'ה קיפלה את הכרבולת, השירה שלוש נוצות, נדחקה פה, נלחצה שם, אבל סוף טוב - הכול טוב. וג'אג'ה הצליחה להיכנס. בתוך הקן ישבו להן:
חְונֵפְוסֶה וּפאַרָה וג'אג'ה
ישבו והתחממו על יד האח הבוערת. פַארָה בישלה להן מרק, גֵ'אג'ה הגישה את המרק לשולחן ושלושתן שתו והיו שמחות ומבסוטות.
ובחוץ הגשם:
(מהר מאוד) טיף טף טיף טיף טיף טף, טף טף טיף.
פתאום- בובּוּם!
ועוד פעם:
בּוּם! בּוּם! בובום
"מה זה?" שאלה חְונֵפְוסֶה.
"מי שם? קראה פַארָה.
"מה הם הקולות האלה?" נבהלה גֵ'אג'ה
בּוּם! בּוּ-בּוּ-בּוּם! בּוּם! בּוּ-בּוּ-בּוּם!
ניגשה חְונֵפְוסֶה לחלון, הסיטה את הוילון, ומה ראתה בחוץ? ברד ירד, היכה בגג, הקיש על הדלת, ניתך על התריסים, אבל בפנים?! חם ויבש טוב ונעים.
ובין קולות הברד נוסף עוד בום!!! האם היה זה רעם?! או דפיקה בדלת, גם הפעם?!
"נדמה לי שמישהו דופק על הדלת!" אמרה פַארָה.
"מי שם?" שאלה חְונֵפְוסֶה.
"מי זה?" התעניינה גֵ'אג'ה
"זה אני, דִּיק אָבּוּ-סָהרָה, התרנגול!"
"ומה רצונך, דִּיק אָבּוּ-סָהרָה?"
"שמעתי שג'אג'ה אשתי נמצאת כאן. ואני מבקש להצטרף אליה. קר לי, הברד מכה בגופי. אנא תנו לי להיכנס!"
"אבל דִּיק אָבּוּ-סָהרָה, איך יוכל תרנגול, מהודר וכה גדול, להיכנס לקן קטן של חיפושית? לצערי זה בלתי אפשרי"
"אנא "הרשי לי לנסות. התחנן, בחוץ קר כל כך.
"טוב, "בבקשה, תפדל"
ודִיק אָבּוּ-סָהרָה ניסה: הכניס רגל אחת, הכניס רגל שנייה קיפל את הכרבולת גילגל את הזנב, נדחף ונלחץ ו…הופ! בתוך הקן ישבו להם -
חְונֵפְוסֶה וּפַרָה, ג'אג'ה ודִיק אָבּוּ-סָהרָה.
ישבו להם חְונֵפְוסֶה וּפַרָה גֵ'אג'ה. וְדִיק אָבּוּ-סָהרָה בתוך הקן, והתחממו. פַרָה קראה בספר, חְונֵפְוסֶה שטפה כלים, דִּיק אָבּוּ-סָהרָה פיטפט עם אשתו ג'אג'ה וכולם היו שמחים ועליזים.
בחוץ ירד ברד:
בּוּם בּוּם, בִּילִי-בּילִי-בּוּם
בּוּם טְרַאח, טִיח טָאח! (גם כן צלילים אחידים)
ירד ברד והוא הלך והתחזק, ו… מה?! עוד מישהו על הדלת דופק?!
"מי שם?" (חונפוסה)
"מה זה יכול להיות?" (פארה)
"אולי התריס זז?" הציעה (גֵ'אג'ה)
"זו בוודאי הרוח!" (דִיק אָבּוּ-סָהרָה).
אבל אז נשמע קול מבחוץ: "מֶה, מְמֶה…"
"זה אני חָרוּף אָבּוּ-סוּף, הכבש.
"מה רצונך, חָרוּף אָבּוּ-סוּף הכבש?"
"קר לי. אני רועד מקור. הברד מצליף בי. תנו לי להיכנס!"
"אבל חָרוּף אָבּוּ-סוּף, ידידי, זה בלתי אפשרי. איך תוכל להעלות על הדעת רעיון מוזר שכזה: כבש גדול בתוך קן קטן של חיפושית?!"
"אנא, בבקשה ממך, תני לי להיכנס!"
"אם אתה רוצה, תנסה, אבל…
חָרוּף אָבּוּ-סוּף הושיט קצה רגל, דחף קצה אוזן, קיפל זנב, נדחק ונלחץ - לא הצליח בשום פנים ואופן להיכנס.
"שמע לי," אמר דִּיק אָבּוּ-סָהרָה, "אולי תצעד כמה צעדים לאחור ותרוץ בתנופה?"
חָרוּף אָבּוּ-סוּף פסע כמה פסיעות לאחור, רץ, רץ, רץ. בּום! טְרַאח! כל הקן רעד, והופ! - בתוך הקן ישבו -
חְונֵפְוסֶה וּפַארָה
ג'אג'ה
דִיק אָבּוּ-סָהרָה.
וחָרוּף אָבּו-סוּף!
ישבו להם ושתו שוקו חם.
הברד בחוץ ירד- בּוּם טְרַאח, טִיח טָח! ירד והיכה ללא הפסקה.
ופתאום - שקט! הברד פסק, הרוח הפסיקה לנשוב, ובתוך השקט נשמעו צלילים- וושְׁשְׁשׁ… וושְׁשְׁשׁ…
"מה זה?" (חְונֵפְוסֶה.)
"מה קרה? (חָרוּף אָבּוּ-סוּף).
"איזה קול מוזר! (גֵ'אג'ה)
ניגשו אל החלון, הסיטו את הוילון, ומה הם ראו? הכול לבן! שלג צונח:
וושְׁשְׁשׁ… שְׁשְׁשׁ… וושְׁשְׁשׁ… שְׁשְׁשׁ… וושְׁשְׁשׁ…
עוד שלג ועוד… העולם התכסה במעטה לבן - העצים, האבנים, הסלעים.
ובתוך אוושת השלג הם שמעו: דְּשְש… דְּשְש… מישהו צועד בתוך השלג?!
מי שם?" (חְונֵפְוסֶה).
"מי זה?" (פַרָה).
"זה אני, גַ'מַל אָבּוּ-טַוָול, הגמל!"
"מה אתה רוצה, יא גַ'מַל אָבּוּ-טַוָול הגמל?"
"קר לי. אני מבקש אל תוך הבית לגשת, עוד רגע מרוב קור, תיפול לי הדבשת.
אני לא רגיל למזג אוויר כזה. שלג בחוץ. אנא תנו לי להיכנס!"
"יצאת מדעתך?" ואתה מאמין שגמל מגודל כמוך יוכל להיכנס לתוך קן קטן של חיפושית?!"
"אין לי ברירה." אמר גַ'מַל אָבּוּ-טַוָול, "אם לא תניחי לי להיכנס אקפא מקור."
"טוב, תנסה. אבל דע לך ש…"
וְגַ'מַל אָבּוּ-טַוָול ניסה. הכניס רגל אחת, הכניס רגל שנייה… ולא הצליח.
"כך לא תצליח לעולם." אמר חָרוּף אָבּוּ-סוּף, "לך אחורה כמה צעדים ותפוס תנופה!"
גַ'מַל אָבּוּ-טַוָול פסע פסיעות אחדות לאחור, רץ, רץ, רץ, בתוך השלג, הגביר מהירות ו…בּוּם!
כל הקן הזדעזע, אבל גַ'מַל אָבּוּ-טַוָול, נותר בחוץ…
"לא לקחת תנופה מספיקה! "נסה שוב!" קראו כולם
גַ'מַל אָבּוּ-טַוָול לא התייאש. התרחק מן הקן מרחק של מאה פסיעות ואז התחיל לרוץ והוא רץ והוא רץ והוא רץ והוא רץ, צבר מהירות וטראח! ישר לתוך הקן. הקן רעד. טיח נשר מהקירות, הכלים בארון צילצלו וקירקשו, וגַ'מַל אָבּוּ-טַוָול ? בפנים!
בתוך הקן ישבו -
חְונֵפְוסֶה וּפַארָה
וגֵ'אג'ה
ודִיק אָבּוּ-סָהרָה.
חָרוּף אָבּוּ-סוּף
וְגַ'מַל אָבּוּ-טַוָול!
וסוף המעשה. כולם היו בפנים, לכולם, היה חם ונעים. כן זהו כוחה של הכנסת אורחים.
[מוזיקה]
עד כאן. נפגש בפעם הבאה להאזין לעוד סיפור מהכדור. אתם מוזמנים להיות איתנו בקשר לשתף אותנו מה אהבתם בסיפור או אם יש לכם שאלות או בקשות. דרך האתר nilisaprili או דרך כתובת המייל nilisaprili@gmail.com להתראות לכם, כאן נילי ספרי לי.
[שיר סיום - יש לנו ספר, יש לנו סיפור, אגדה נשמע פה בשירה ובדיבור. נאזין כולנו למעשייה והחידה היא היה או לא היה, היה או לא היה, היה או לא היה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Kommentare