נילי ספרי לי סיפור מהכדור - פרק 10 - השיר המתוק של האביב - סיפור אפריקאי

אביב הגיע!!! שמחה ויופי מסביב! ילדה צעירה, שמה בולה, רואה פרחים צבעוניים ורוצה להביא לאימא ולאבא זר פרחי אביב מרהיב. כדי להגיע אל הפרחים צריכה בולה לצאת מהשער, ולפסוע אל תוך היער. את מי תפגוש בדרך? האם תצליח להביא את האביב לביתה? האזינו, הסכיתו, ושמעו

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/03/2021.

[שיר פתיחה - יש לנו ספר, יש לנו סיפור, אגדה נשמע פה בשירה ובדיבור. נאזין כולנו למעשייה והחידה היא היה או לא היה, היה או לא היה, היה או לא היה]

שלום, כאן נילי ספרי לי. אם אתם אוהבים סיפורים, הגעתם למקום הנכון. בכל פעם אספר לכם סיפור ממקום אחר על כדור הארץ.

[מוזיקה]

לפני שאגלה לכם מנין הסיפור שאספר הפעם, יש הפתעה. בקרוב תוכלו להצטרף למועדון המאזינים שלי ולהשתתף בהמון פעילויות כיפיות. בסיפורים הבאים אשתף אתכם בכל הפרטים.

והפעם אספר לכם סיפור מאפריקה

שם הסיפור השיר המתוק של האביב

לפני שנים רבות ביבשת אפריקה העצומה. בכפר קטן ליד היער הגדול

גרה ילדה צעירה. קראו לה בולה. בולה בעברית זה שיר.

בולה גרה עם אבא ועם אמא בבית קטן שהייתה לו חצר ושער מברזל.

היו לה, לבולה- תלתלים שחורים, עיניים שחורות, עור שחום, חיוך לבן, ולב זהב.

אבא תמיד היה מזהיר אותה - "בולה. אל תצאי לבדך מהשער, פן יבוא זאב מהיער".

ואימא אמרה- "בולה! אל תתרחקי לבדך מכאן. כי שם בחוץ, מאוד, מאוד מסוכן".

בוללה הייתה ילדה טובה ושמעה בקול הוריה ועשתה מה שאמרו וביקשו. היא לא יצאה מהשער אף פעם, אף פעם עד ליום אחד. יום אביבי במיוחד.

אבא עבד ושתל בטטות בגינה, אמא ישבה במרפסת על כיסא הנדנדה ותפרה לה שמלה. בולה שיחקה בחצר. כשהרימה את ראשה, ראתה פרח אדום. הפרח פרח מחוץ לשער. הוא היה אדום כמו דובדבן, כמו לב אוהב, כמו אבטיח עסיסי. הפרח האדום נע ברוח כמו שלהבת, וכמו אש רוקדת קרא לה-

בולה, בולה בואי, בואי, קחי אותי." בולה רצתה את הפרח כל כך וחשבה: מה כבר יקרה?! ארוץ אקטוף ואחזור חיש מהר, אל תוך החצר. אף אחד לא ירגיש.

הביטה בולה ימינה, אבא עדיין שתל בטטות בגינה. הסתכלה שמאלה, אמא עדיין במרפסת גוזרת ותופרת. בולה רצה לכיוון הפתח. פתחה את השער החורק. (צליל חריקה) ששש… וסגרה בזהירות את השער החורק. ששש… רצה התכופפה, פיק, את הפרח האדום קטפה. מלאת שמחה התרוממה בולה כדי לרוץ חיש מהר חזרה לחצר. אבל אז, בדיוק אז, ראתה לא רחוק עוד פרח, פרח צהוב. הוא היה…זוהר כמו השמש, רקד וניצנץ. גם הפרח הצהוב קרא לה: "בואי, בואי בולה! בואי וקחי גם אותי!"

אממ… רק עוד אחד ודי חשבה בולה. רק את הפרח הצהוב. היא רצה התכופפה, ופיק את הפרח הצהוב קטפה. כעת היו לה לבולה פרח אדום ופרח צהוב והיא כל כך שמחה. ובעודה פונה לרוץ הביתה חזרה, ראתה בהמשך השביל קבוצה של פרחים כחולים מחכה לה. הם היו כחולים כמו השמיים, כמו גלי הים. הפרחים הכחולים נעו ברוח וקראו לה- "בואי בולה, בואי בולה בואי קטפי אותנו. נו, נו… בואי קחי גם אותנו. נו, נו…" בולה הביטה לכיוון השער הוא נראה כבר קצת רחוק מדי. רק אותם ודי ! נשבעת. בחיי! רצה בולה אל הפרחים הכחולים. פיק, פיק, פיק… והיה בידה צרור מרהיב- פרח אדום כמו שלהבת. פרח צהוב כמו השמש, ופרחים כחולים כגלי הים. אביא לאימא זר פרחי אביב והיא תשמח כל כך!. בולה כבר פנתה לשוב, ואז ראתה מרחוק מין כתם צבעוני. כמו אוזני ארנבות. זוגות, זוגות. פרחים סגולים וורודים. בולה דילגה בשמחה לכיוון הפרחים ושרה-

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באצ'ה.

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באץ'

ובעברית -

שיר שרה, שיר שרה, שיר משמח

שיר שרה, שיר שרה שיר של שמחה

שיר שירה, שיר שרה, שיר של שמחה

אמא אוהבת את הצבעים ורוד וסגול. אני אשמח אותה, אביא את האביב הביתה. אקטוף את הפרחים הסגולים והוורודים ויהיה לי זר יפה וצבעוני כמו הקשת בשמיים. רק אותם ודי. בחיי! רצה ושרה-

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באצ'ה.

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באץ'

בולה התכופפה פיק, פיק, פיק קטפה. ותוך כדי שקטפה המשיכה לשיר ולזמר. טרייבולה… ואז כשהתרוממה לחזור הביתה, ראתה מעליה- צל. זה היה הצל של הזאב שהסתכל בה בעיניו הירוקות הצרות… בולה הביטה ישר לתוך עיניו של זאב גדול ושחור, שחור יותר מהתלתלים שלה.

הזאב פתח פה גדול ו… דיבר וּ… ביקש: "שירי לי את השיר המתוק והמקסים של האביב!" בולה רעדה מעט אבל מייד פתחה את פיה ושרה-

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באצ'ה.

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באץ'

בזמן שבולה שרה עצם הזאב את עיניו וחייך מנענע את ראשו מצד לצד לקצב הצלילים. ובולה בשקט טופפה על קצות אצבעותיה והתקדמה לכיוון השער, חזרה לחצר של הבית הקטן שלה. ברגע שהסתיים השיר פקח הזאב את עיניו וניתר גם הוא מהר, לעברה. התקרב וקרא- את זזת? לא, לא זאב יקר. לא זזתי. ולמה לי לזוז?! באמת למה?! אמר הזאב. "כעת שירי לי שוב את השיר המתוק והמקסים של האביב". ובולה שרה-

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באצ'ה.

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באץ'

בזמן שבולה שרה עצם הזאב את עיניו מתמוגג ומחייך והניע את ראשו מצד לצד לקצב המנגינה. ובולה טוף. טוף. טוף. טופפה עוד על קצות אצבעותיה לעבר השער. טוף, טוף, טוף וכשהשיר נגמר פקח הזאב את עיניו ניתר לעבר בולה. ושאל- זזת? לא זאב יקר למה לי לזוז? באמת למה לך?! עכשיו שירי לי שוב את השיר המתוק והמקסים של האביב. אז בולה פתחה שוב את פיה ושרה-

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באצ'ה.

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באץ'

בזמן שבולה שרה הזאב שב, עצם את עיניו, וחייך כשהוא מניע את ראשו מצד לצד.

בולה מיהרה וטופפה על קצות אצבעותיה צעד, עוד צעד, ועוד צעד והנה הגיעה לשער החצר. פתחה אותו מהר והוא חרק צ' ששש… סגרה מהר צ' ששש… וכשהשיר נגמר הזאב פקח את עיניו וניתר מהר אחרי בולה, אבל, השער כבר נסגר וננעל. בולה הייתה מוגנת ולא פחדה עוד. בידיה היה זר פרחי אביב צבעוני ועליז.

בולה נכנסה הביתה ובעודה שמה את זר הפרחים באגרטל, שרה לעצמה-

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באצ'ה.

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באץ'

"מאין זר הפרחים היפה הזה"? שאלו אבא ואימא שנכנסו באותו רגע הביתה. בולה לא התבלבלה, הרימה כתפיים ואמרה בלי אף מילה- 'ממממ- לא יודעת!'

אבל אנחנו יודעים! ואל תגלו לאף אחד!!!

בואו נשיר שוב עם בולה את השיר, שיר האביב המתוק הזה-

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באצ'ה.

טרייבולה, טרייבולה, טרייבולה באץ'

[מוזיקה]

עד כאן. נפגש בפעם הבאה להאזין לעוד סיפור מהכדור. אתם מוזמנים להיות איתנו בקשר לשתף אותנו מה אהבתם בסיפור או אם יש לכם שאלות או בקשות. דרך האתר nilisaprili או דרך כתובת המייל nilisaprili@gmail.com להתראות לכם, כאן נילי ספרי לי.

[שיר סיום - יש לנו ספר, יש לנו סיפור, אגדה נשמע פה בשירה ובדיבור. נאזין כולנו למעשייה והחידה היא היה או לא היה, היה או לא היה, היה או לא היה]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה