זה לא פודקאסט - פרק 13 - על עצמאיות בקורונה | קרן שביט
- הילית בירנבוים מדבדייב
- 2 days ago
- 18 min read
Updated: 1 day ago
בסגר הראשון, המעצבת, היזמית והאושיה, קרן שביט, סגרה את חנות הדגל הענקית שלה ביפו. בדיוק שנה אחרי, בסגר השלישי, אחרי שכדור הארץ הספיק להשלים הקפה מסביב לשמש ושביט הספיקה ללמוד ולהמציא את עצמה מחדש במובנים רבים, היא פתחה חנות חדשה, קטנה ובועטת, בחיפה. זו הייתה שנה שלא תאמן עבור כולנו. הקול של קרן מספר את הסיפור של עצמאית ישראלית אחת מול העולם. ״אני לוחמת שחותרת למגע עם העולם״, היא סיפרה לי, והלוואי שהסיפור הזה יסתיים בניצחון.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/03/2021.
[מוזיקה]
יעל: היי, אני יעל חלק, אני פסיכולוגית חברתית וחוקרת שינוי התנהגות ו"זה לא פודקאסט".
[מוזיקה מסתיימת]
אם אתן נהנות מהשיחה כאן, אתן מוזמנות לבוא ולהמשיך אותה בקבוצת הפייסבוק שלי, "Habits", ולדרג את הפודקאסט באפליקציה שבה אתן מאזינות כדי שעוד אנשים יחשפו אליו.
יאללה, מתחילות.
[מוזיקה]
קרן: קוראים לי קרן שביט. אני מעצבת, בלוגרית, יזמית לייף סטייל. [מוזיקה מסתיימת] יש לי מותג של עיצוב אופנה ועיצוב הבית שהוא מבוסס על פרינטים, על הדפסים שאני יוצרת, מתוך עולמות התוכן האישיים שלי, ויש לי חלום, יום אחד [מחייכת] שבכל בית בעולם יהיה מוצר עם פרינט של קרן שביט.
יעל: מדהים. אני מחזירה אותך רגע שנה אחורה, למרץ 2020, אולי אפילו טיפה לפני, לפני שחשבנו בכלל שיש דבר כזה קורונה, ואני אשמח אם תוכלי לספר לי איך נראה יום ממוצע בחיים שלך, אם היה כזה. על, על ההתנהלות היומיומית, על הדברים שעשית.
קרן: אני יכולה להגיד לך שבאותה תקופה הייתה לי חנות גדולה ביפו, בשוק הפשפשים. חנות של 200 מטר עם שכר דירה גבוה והכנסות בהתאם. חנות מוצדקת לכל הדעות, רווחית. יצאתי לאירועים, עיצבתי אירועי קונספט והייתי יוצאת לימי מכירות, ימים יזומים בכל מיני פופ-אפים, בין אם זה בבתים פרטיים, בין אם זה לוקיישנים תרבותיים מעניינים. והיו לי שלושה אירועי פופ-אפ בחודש, והייתה לי חנות אונליין. בעצם, אלה היו שלושת אפיקי ההכנסות העיקריים של העסק שלי. בפברואר התחילו אה, שמועות על הקורונה, באיזשהי אינטואיציה מאוד חזקה לא ביטלתי את הכרטיסים שהזמנו לאיטליה. אושרת ואני - אושרת היא מנהלת המותג, היא המנכ"לית - טסנו ל… אממ… לאיטליה, ופתחנו ערוצים, אפיקים חדשים של ייבוא בדים שלא נמצאים כאן ודרושים לנו לפיתוח של… לפיתוח של המוצרים שלנו. בדיעבד מסתבר שהיה לנו מזל גדול שהצלחנו לבחור בדים רגע לפני שכבר לא היה ניתן. והבדים האלה, עד היום אנחנו עוד נהנים מהמשלוחים הגדולים שעשינו. זהו, ואז ככה פתאום הודיעו שאי-אפשר לעשות אירועים והיכולת שלי כבלוגרית וכמישהי שבעצם במהלך הרבה שנים יש לי, יש לי עוקבות, יש לי מעגל מאוד גדול של עוקבות ולקוחות שהם צורכות את התכנים ואת המוצרים שלי, בעצם נמנע ממני האפשרות לאפיק הפרנסה הזה, אפיק אה… מהותי, מהותי מהעוגת המכירות החודשית. ורגע לפני שהספקנו להבין שזה קורה לנו אז בום-טראח, סגרו לנו גם את החנות ביפו, אבל לא עצרו את התשלומים.
יעל: ברור. את יכולה רגע, לפני שאנחנו נכנסות לזה לעומק, לתאר אירוע פופ-אפ כזה? מה קורה באירוע כזה?
קרן: מאות, לפעמים גם אלפים של נשים, שמגיעות למקום שאני בחרתי. זה בעצם סוג של פיקניק כשחושבים על זה. [מחייכת] יש לוקיישן, יש חברה, זאת אומרת יש… חברה מאוד מעניינת של נשים עצמאיות, יזמיות, נשים עם בולטוּת, נשים שמחפשות, את יודעת, איזשהי אמירה אישית, צרכניות של תרבות ואומנות. ובעצם כל פעם הייתי מייצרת קסם במקום אחר. למשל, בית הנסן, בית המצורעים בשכונת טלביה בירושלים. זה מקום שהוא, שהוא מציג תערוכות עיצוב מאוד נחשבות ולומדים שמה לימודים של אה, תואר שני של בצלאל. המקום פתח את שעריו לפעילות שלנו ובעצם עשינו איזשהי חנות פופ-אפ מטורפת לכמה ימים. הגיעו מלא אנשים והיו עוד מעצבים, תמיד אני עושה שיתופי פעולה ומזמינה עוד מעצבים להציג לצידי. אז הבאנו סוג של חו"ל ל… [מצחקקת] לחו"ל, לירושלים, והיה ככה באמת מאוד מעניין והייתה היענות מאוד יפה.
יעל: והרגשת שהחלק הפיזי, שהקיום הפיזי של הדבר הזה הוא משמעותי? זאת אומרת, שזה משהו שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לשחזר אונליין?
קרן: אני מאוד מאמינה גם במגע אנושי. זאת אומרת, בסופו של דבר זה צריך להיות תמהיל. את רואה שגם מערכת החינוך היום משלבת את זה, ואני גם מאמינה שאף פעם לא יחזרו לתפקוד רגיל כי מה לעשות? נתקלנו בכל מיני בעיות, אבל תוך כדי הבנו שיש גם צד של יתרון לדברים ופיתחנו מיומנויות חדשות, וזה יהיה לא נכון לא להשתמש בהם. הדרך שלי לתקשר עם הקהל שלי זה לייצר חוויות. אז אני מאמינה שאפשר לייצר חוויות ב… בכל דרך אפשרית, ואנחנו גם ראינו את זה באמת בתקופה האחרונה, האונליין הוא אחת הדרכים, אבל יש עוד דרכים. ואין, אין תחליף לתקשורת אנושית. אנשים באמת, אני חושבת, צמאים למפגשים עם אנשים אחרים. כמובן תחת, תחת אחריות בריאותית.
יעל: אם את צריכה לתאר את החיים שלך מבחינת הנוכחות בבית והמשפחה בתקופה שלפני הקורונה, אז איך זה נראה אז?
קרן: המשפחה שלנו מתנהגת קצת אחרת ממשפחות ממוצעות. אני, אני מאוד הרפתקנית, יוצאת, נוסעת, חוזרת, טורפת את העולם, חוזרת עם חיוך ענק ועם מלא-מלא אנרגיות, ובעלי והילדות אממ… זאת אומרת, ככה אנחנו חיים. אם אנחנו מכירים את המודל ש… שהאישה יותר בבית ו… עכשיו, בעלי הוא הוא קרייריסט, הוא הייטקיסט, כן? אבל הקורונה בעצם חיברה את כולנו לבית. אז קודם כל, גיליתי שעשיתי בחירות ממש-ממש טובות ואני מאוד נהנית מהפירות של הבחירות שלי. אני חושבת שיותר מהכל, התקופה הזאתי היא תקופת מראה, שעושה - רגע לפני שאת מתקדמת והופכת להיות משהו אחר - היא נותנת לך ככה איזשהי הזדמנות לרנטגן על החיים שלך. אני הוצאתי בזמנו פוסט, ככה, שזכה להמון תגובות: "מה ה-100 מטר שלךְ?". בסופו של דבר, שורה תחתונה, מצב אה, שאף אחד לא צפה אותו, כל מערכות התמיכה שבנינו לעצמנו נמדדות בנקודת זמן הזו. ואם היה לך את המזל ואת השכל לייצר לעצמך מערכות תומכות, אז את תהני מהן עכשיו. יש גם דברים שאין, אין להם קשר לדברים שבנית או לא. אנשים שהשקיעו במסלולי קריירה מסוימים, שהפכו בתוך לילה ללא רלוונטיים. אז…
יעל: אבל מה זה אומר, שכתבת את הפוסט על ה"מה 100 מטר שלך?"
קרן: זה אומר, תפתחו את העיניים ותסתכלו מי נמצא לידכם, איפה אתם נמצאים, מה המערכות יחסים, איזה בית בניתם לכם, איזה, איזה, איזה עבודה בניתם, איזה קשרים, איזה חיבורים, איזה שרירים פיתחתם, ואיך הם יכולים לסייע לכם בזמן הזה. זאת אומרת, הרעיון של "תסתכלו על ה-100 מטר שלכם", זה תעשו לעצמכם חשבון נפש, ולא במובן של תלקו את עצמכם, "אוי אוי אוי, לא…" אלא במובן של תעשו עם זה משהו ותשפרו את החיים שלכם.
יעל: את זוכרת את הרגע הזה, שבו הבנת שעכשיו יש לך את החנות הענקית הזאת ביפו ואת עומדת לסגור אותה ולא יודעת מתי תחזרי?
קרן: תראי, אני, בגלל שאני יודעת לפתוח ולסגור עסקים מאוד מהר - חנויות, לא עסקים - עם כל הכבוד לנכס, זה נדל"ן. אני לא נקשרת לנדל"ן, אני נקשרת לאנשים, אני נקשרת ליצירה, אבל באמת, זה, זה לא מסוג הדברים שקשה לי להיפרד מהם. זה הכל עניין של זווית ראייה. זאת אומרת, משהו שעד אותה נקודה שירת אותך והצמיח אותך, מאוד מהר הפך להיות משהו שאת צריכה להיזהר ממנו ולהתנהל איתו בצורה חכמה. עסקים שהם גמישים, שהם יותר קטנים, שהם… בואי נאמר שיש להם אפשרות לשרוד. כשבעצם, אני תמיד חווה את כל הטלטלות של השוק בתור ים, איכשהו תמיד הדימויים האלה הם מאוד חיים אצלי. אז בעצם הים מתפרע, את יודעת, כאילו טירוף. ברמה ש… אוניות גדולות, טיטאניק טובעת, כאילו דברים שאת יודעת, לא חשבו. ומצד שני יכול להיות שמישהו שהוא נותן לגלים אה… הוא לא נלחם בהם, והוא שט איתם, והוא משחק עם ה… עם הנתונים, והוא מוצא… יותר קל לפעמים לשוט כשאתה קטן. כלי השייט החביב עליי זה ספינת פיראטיות. [צוחקת]
יעל: את נשמעת אבל גם מאוד מחושבת וגם שבאמת לא קיבלת את המחלת ים, כאילו הצלחת לזרום עם זה. ומה ראית כאפיק חלופי או כמשהו שאת יכולה לעשות, אם את… כן להמשיך לייצר את החוויה הזאת ועם האנשים שאת אוהבת וה… והבאמת החוויה שאת רוצה לייצר ללקוחות שלך. מה חשבת לעשות?
קרן: תראי, למעשה מתוך שלושת הזרועות שפעלתי בהן, נותרה לי זרוע אחת והיא האונליין. והאונליין שלנו טוּפח מאוד, כתשעה חודשים לפני אה… היה לי מזל ובאמת נערכתי, לא לזה אלא כדי להגדיל את ה… את המכירות שלי. וכשנכנסנו לעידן הקורונה, ובעצם זה היה מין סוג של הזנק לעסקים שבעצם סחרו באונליין, אז הייתה לי כבר תשתית חזקה באופן כזה שהוא יתן לי את, את ה… את המצנח. אני יכולה להגיד שבתחושה שלי זה קצת כמו בסרטים מצוירים, כשאת נופלת מצוק. כי… זאת אומרת, מהנקודה הזאת יש כבר שני תס… לפחות שני תסריטים שעולים לי בראש. יש את אלה שאת שומעת כזה מין "אוּוּוּ, בום!" ויש כאלה שכשהם נופלים הם צועקים. אז אני מאלה. אני…
יעל: מה זה אומר?
קרן: בעצם, פתחתי את הלב. הייתי מאוד… עשיתי את מה שאני רגילה לעשות במצבים רגשיים, וזה להביא את הרגשות שלי לידי ביטוי במילים ובתמונות ברשתות החברתיות, ושיקפתי את התחושות שלי, שבעצם הם, הם שיקפו את התחושות של אנשים אחרים. אני פשוט, יש לי את הכלים לבטא את זה טוב. אז המון אנשים הזדהו איתי והמון אנשים בעצם רצו לתמוך בעסק שלי, כי ביום שאחרי אתה שואל את עצמך, מי אתה רוצה שיהיה פה לידך? מי את רוצה שתדאג לך למלתחת בגדים? היא זאת שאת תתאמצי כדי לרכוש ממנה בתקופה מאתגרת כזו. אז אם, אם נחזור לסרט המצויר הזה, אני צעקתי מין "אָההה!" [צוחקת] ובמקום לשמוע את הבום, אז, אז הגיעו כל מיני פיות וכל מיני פרפרים, וככה, את יודעת, כל אחד קצת עזר וקצת תמך, ופה… והאונליין, הוא לא החליף את האפיקים האחרים, אבל הוא אפשר לי אממ… לעבור תקופה תוך כדי שאני חווה קיטוּן משמעותי, קיטון של כ-50%, שהוא מאוד משמעותי, אבל התשתיות שלי לא נפגעו. זאת אומרת, בואי נאמר שב… בסגר הראשון הוצאתי לחל"ת 17 אנשים, היום אנחנו עסק של… שנתמך על ארבעה.
יעל: וואו.
קרן: אבל זה הליבה. זה הליבה. ואנחנו יודעים לגדול, להביא מוכרים ולהביא פֶּר אה… בוא, בוא נאמר לפי תוכנית עסקית, אם אנחנו יוצאים להרפתקאות הכל כבר מחושב. אז בעצם עשיתי משהו שהמון-המון שנים חלמתי עליו, אבל לא ידעתי איך לעשות אותו. זאת אומרת, תמיד רציתי עסק קטן וחכם, אף פעם לא עניין אותי להשיט "מנו ספנות". גם באירועים שעשיתי מדדתי ובדקתי אפשרו… גדלים שונים, כדי למצוא את הפורמט שהוא מתאים לי. הפורמט שמתאים לי הוא יותר אישי, הוא יותר אינטימי, ויחד עם זאת, אנחנו כן מדברים על טראפיק מאוד גדול של אנשים, אבל באופן כזה שאני מכירה את הלקוחות שלי, שאני, אני יכולה לדבר איתם, שאני, אני יודעת מה עובר עליהם, ואני יותר רגישה לצרכים שלהם, ואחר-כך גם התאמת המוצרים שלי היא יותר אה, היא יותר מדויקת. אם כי אני אתוודה שהלקוחה העיקרית שאני מתייחסת לצרכים שלה זו אני.
יעל: [צוחקת] כמובן. [קרן מצטרפת לצחוק] וברמה היומיומית ממש? זאת אומרת, אם לפני זה את היית…
קרן: תראי, היה לי המון נסיעות. המון נסיעות. זאת אומרת שכל יום רביעי זה יום, ככה, שיש ניקיון בבית ואנחנו מתכיילים לקראת השבוע שאחרי. זאת אומרת, השבוע שלי מתחיל ביום רביעי, אז אני יושבת עם בעלי ועם הילדות ואנחנו מתכננים… ואני, אני מסבירה להם מה הולך להיות, לפעמים אני גם נותנת להם כזה חודש קדימה, זורקת להם כי… דברים כמו חו"ל, כמו, את יודעת, דברים שצריך להתכונן אליהם. לוגיסטיקה. הרבה לוגיסטיקה. ופתאום אני אה… אני בבית, את יודעת, אני לא ביפו ואני לא באירועים, ופתאום שבתות אמא בבית, כי, כי הרבה מהאירועים שלי גם נפלו על שבתות, ככה, שתי שבתות בחודש, זה לא מעט, אבל עשיתי כל מה שתפסתי באותו זמן כחיוני לעסק שלי כדי להתפתח למקום שאני רוצה. ואני היום בעצם נמצאת במקום שאני פחות משקיעה בהתפתחות הרוחבית ואני יותר משקיעה בפיתוח המוצרים ובאסטרטגיית הפריצה שלי. אז העסק היום הוא קטן יותר וחכם יותר, ואני רוצה שהוא יתפתח, אבל אני לא רוצה שהוא יגדל.
יעל: את זוקפת, אבל, את היכולת הזאת לפתח את האסטרטגיית פריצה שאת מדברת עליה ואת היכולת להפוך את העסק ליותר חכם, את זוקפת את זה לזכות הקורונה? זה איזה משהו שאחרת אולי לא היה לך את הזמן לעצור ולגבש?
קרן: קשה לי לדמיין איך הייתי מפסיקה לעשות את האירועים שלי כשהם היו כל-כך מוצלחים. באמת, זה משהו שהוא נתפס כעוגן כלכלי חזק של העסק וקשה לך לוותר על עוגנים משגשגים. once העוגן הזה הוא כבר לא, את יודעת, הוא הופך להיות משקולת. יש לך צי שלם של עובדים שניהלו את האירועים האלה ברמה מקצועית מאוד-מאוד גבוהה. זה אנשים שאורזים ואנשים שמשווקים ואנשים שמסדרים ואנשים שמעצבים ו… באמת כוורת. רוב המועסקים שלנו הם מועסקות, זאת אומרת, זה ממש מין כוורת של דבורות. באמת, נשים מאוד חרוצות עם יכולות מאוד גבוהות ומסירות מאוד גדולה לדבר הזה. תשמעי, בנות קמות מוקדם בבוקר בשבת, פעם בשבועיים, וזה נשים שיש להם קריירות באמת, בתחומים שונים, ויוצאות למכירות האלה כצוות - בכיף, בהנאה מאוד גדולה, מחכות כבר לפגוש אחת את השנייה - באמת, אני בטוחה שלכל אחת מהצוות הזה יש געגוע מאוד גדול לתקופה הנעימה הזו.
אבל מצד שני, זה גם היה מאוד אינטנסיבי ולא ראיתי את זה כמשהו שיכול עוד להתפתח. זאת אומרת, זה גם הגיע לסוג של תקרת זכוכית. ובסופו של דבר, את תמיד רוצה לייעל ולשפר דברים. והטבע יש לו את הדרכים משלו. [בחיוך] הייתי צריכה אפידמיה כדי טיפה לעצור. ובאמת היו לי איזה יומיים שככה, קצת של אה, כאילו… אמרתי לעצמי, 'הלך עלייך, הלך עלייך'. כאילו, מבקשים ממך דברים שאת לא תוכלי לעמוד בהם, את תתרסקי כלכלית. זה היה מאוד אה, מאוד מלחיץ. אני רגילה לחיות עם ניהול לחצים. זה באמת משהו שלומדים לחיות איתו. אני רגילה לא להיות יותר מדי מודאגת או מוטרדת מדברים מטרידים. מטרידים. ולא כי הם לא מטרידים, אלא כי אין לך שליטה על זה, וזה לא מקדם אותך. יש לי כל מיני שיטות להפנות את משאבי האנרגיה שלי ממקומות שלא משרתים אותי. למשל רגשות אשם - אין לי מושג מה זה. אני לא חושבת…
יעל: כן? את לא, את לא חווה את זה?
קרן: [בהחלטיות] לא.
יעל: [צוחקת] אבל את יודעת, כאילו, במודע מה את עושה כדי לא לחוות את זה, או שזה פשוט…
קרן: כן, אני לא מאפשרת לאנשים אחרים להדביק לי אותם. זה כמו טפלון.
יעל: מדהים.
קרן: כן, כן. את יודעת, זה דרך של אנשים אחרים לשחרר לחצים, אז זה פשוט לא, לא עובד.
יעל: ובתקופה הזאת של הקורונה, מתישהו הדאגה הזאת כן חלחלה פנימה, או שזה עבר מעלייך?
קרן: הדאגה הכלכלית?
יעל: כן.
קרן: היא לא עברה מעליי, היא עברה בתוכי [צוחקת]. אבל את יודעת, לא נתתי לזה להיות אש שורפת. ניסיתי, את יודעת, לשמור על המדורה הזו ולא, ולא להגיע למצב שאת יודעת, של איזה שריפה שמאבדת שליטה. עשיתי שורה של צעדים כלכליים שבעצם החזירו לי את ה… את השליטה. הבנתי שמימון הולך להיות אישיוּ בתקופה הקרובה, אממ, הזרמתי כסף פרטי לעסק שלקחתי מהלוואה אישית שעשיתי, כי, כי את יודעת, העדפתי לא לשבת ולחכות שיום אחד אני אצטרך לפשוט רגל ולהתחיל להיכנס ל… להחזיר את החובות, כי אין דבר כזה שאתה לא מחזיר את החובות שלך, גם כשאתה חברה בע"מ. פשוט העדפתי לא להיות במקום הזה ולדאוג לעצמי לבועות חמצן גם בַּרמת, בְּרמת המימון. וכשיש לך כבר את המימון ואין לך איזה גרדום שמרחף מעליך, אז את כבר יכולה לבדוק עוד אפיקי מימון ככה בנחת, ולא, לא להיות במצב שהשוק מנצל את חולשתך.
יעל: יש בך איזה שילוב ממש נדיר של אישה סופר-יצירתית, ויחד עם זה, עם רגליים נטועות כל-כך באדמה. זה, איך זה קרה?
קרן: זה קרה מילדות. אני סוג של שורדת. אני, אני חווה את העולם כ… אפוקליפטי כל הזמן. שוב, לא באופן שאני נותנת לו להטריד אותי, אלא באופן שאני יודעת שהוא יכול להתפוצץ בכל רגע. אז אני משתדלת לעשות… לזהות מהר סיכונים ולתת להם מענה, ולאתר סיכויים ולא להתעלם מהם, וזה באמת מיומנויות שעם השנים רק הולכות ומשתפרות.
יעל: אבל מה שמדהים בך זה שאת כאילו, את רואה את הסיכונים וההזדמנויות ואת מדלגת עליהם ומעליהם באיזה מין קלילות כזאת. כאילו, את כן לוקחת את הדברים ברצינות, זה לא יהיה נכון להגיד שאת לא לוקחת אותם ברצינות, את מתייחסת אליהם ברצינות…
קרן: אני…
יעל: אבל איכשהו את גם לא לוקחת אותם ברצינות.
קרן: אני חותרת למגע עם העולם.
יעל: תסבירי.
קרן: אני יוצאת מנקודת הנחה שבכל רגע נתון המצב משתנה. את לא תמיד יודעת, את לא תמיד מגיבה לזה, את לפעמים רדומה, אבל זה קורה. אה, אנשים מאוד מפחדים משינויים באופן טבעי, גם, גם אני, גם אני. אבל שוב, כשאני רגילה לפחד מזה, אז זה לא כזה מפחיד אותי. זאת אומרת, זה מפחיד אותי, אבל זה לא משבש לי את ה… את הבחירות שאני עושה. הייתי אומרת ש… את יודעת, את גם אם הייתי נכנסת למערה ואומרת… באמת, יש מצבים שאת אומרת לעצמך, 'אני עכשיו רוצה להיכנס מתחת לפוך ולעצום עיניים ושהכל יעבור ושזה חלום רע.' אבל, אבל אם את תעשי את זה, את יודעת, כנראה שדברים יקרו ואת תישלפי גם מהפוך שלך, כן? זה לא, את יודעת, מישהו יבוא ויעקל לך את הדירה, כן? לא, אני [צוחקות] אני צוחקת, אבל זה לא בשליטתך. מה שכן בשליטתך זה להחליט שאת בן-אדם אקטיבי. אני גיליתי שכשאני בתנועה יש לי יותר אפשרויות להגיב לשינויים האלה ובעצם לכוון לתוצאה יותר טובה.
יעל: מדהים.
קרן: אני יותר מפחדת ל-לא להגיב.
יעל: זה נשמע הגיוני. ועכשיו כשאת כשאת מתכ… כשאת אומרת שבמקום לעבוד לרוחב את עובדת לעומק, מבחינה אסטרטגית עם העסק שלך. מה זה אומר?
קרן: זה אומר שאני, אני מזקקת את העסק שלי. יש איזה מילה שהשתמשתי בה פעם ואמרו לי שהיא לא קיימת אז אולי המצאתי אותה ואולי לא, המילה נקראת "קונסומינציה", וזה מהמילה קוֹנְסוֹמֶה. המטרה שלי זה, זה לחיות, זה בעצם את התמצית, את הדברים הכי מודגשים, את הטעמים הכי משמעותיים, את האוממי, את ה… באמת. לא לבזבז את ה… את החיים על טעמים תפלים. בכל דבר שאני עושה אני משתדלת לאדות את הדברים המיותרים אבל להשאיר את הליבה החשובה שבעצם מגדירה את התבשיל. אז אם אני מסתכלת על העסק שלי כמו על, על תבשיל, אני שואלת את עצמי מה הדבר המיוחד הזה שהעסק יודע לעשות כנראה יותר טוב מאחרים, ואלה הדברים שאני מתמקדת בהם ומפתחת אותם. אני, אני באה מעולם של, של סיפור ושל ציור ושל עיצוב, ואני נהנית להמציא עולמות… מה זה להמציא? אני ניזונה מאספנות וממחקר, אני בן-אדם שמאוד-מאוד אוהב לחפש ולגלות, וכל דבר מאחורי העשייה שלי, יש מאחוריו לא, לא סיפור אחד, יש באמת אג'נדה. ומצד שני, ההנאה שאני חווה מדבר שהוא משמעותי, היא… איזה יופי שאני לא צריכה, את יודעת, להתפשר על מוצרלה, אני רוצה את הגבינה עם הטעמים ה… Smelly cheese כאילו. [צוחקת]
יעל: מדהים. אז עברת שנה כבר, אנחנו שנה בתוך האירוע המתמשך הזה, ועכשיו כשאת מסתכלת קדימה לעתיד של העסק שלך, איך את רואה אותו?
קרן: אני עדיין הולכת להיות חנות אחת. תמיד רציתי להיות חנות אחת ולא חנות אה… ולא רשת חנויות. זאת אומרת, כן שיהיה לי איזשהם פנים שאפשר יהיה לבוא אליי ולהבין מה אני עושה לא רק מתוך האונליין. האירועים, ברור לי שברגע שהחיים יאפשרו הם ייכנסו לתוך החיים שלי. אני גם עשיתי בתקופת הקורונה אירועים תחת מגבלות, והבנתי ש… האירועים הם בעצם הם משתנים, אבל אני בן-אדם של חוויות ואני בן-אדם של מפגש עם אנשים. אני תמיד עושה את אותם דברים אבל יש יותר מדרך אחת לעשות אותם. אז…
יעל: אז מה יהיה שונה?
קרן: עשיתי, במהלך התקופה הזאת, פנו אליי "ערד טקסטיל", שהם חברת טקסטיל ככה מאוד ותיקה, עם המון ניסיון, והוצאנו ליין של מצעים. אז זאת אומרת, הפרינטים שאני מעצבת, ה… כל הציורים האלה, הם הפכו להיות גם קו לעיצוב הבית, והמצאתי ניחוח שהוא משלים לזה. ו… זאת אומרת, גם חווית השינה, אם כבר אני מתפנה אליה אז אני, חשוב לי לתת כאן איזשהו אינפוט שלא היה עד עכשיו. זאת אומרת, לי חשוב להשקיע בפיתוח של המוצרים ובחידוד החוויה, ובעצם ליצור עולם, עולם חדש. המעצבים של היום הם הלאונרדו דה וינצ'ים של פעם. הם מגלי הארצות, והם ממציאי ההמצאות, והם נותנים לך חשק לרצות כל מיני דברים. ואני פשוט, אלה הדברים שאני יודעת ואוהבת לעשות. אני בגיל 12 ידעתי שאני אהיה מעצבת, ולפני כן חשבתי שאני אהיה ציירת ובלשית ו… אני גם ציירת ובלשית היום. אה…
יעל: [צוחקת] בדיוק מה שרציתי להגיד.
קרן: אני חושבת שכשאת מחוברת להבנה של מה הדבר שאת הכי נהנית לעשות והכי רוצה לעשות, אז גם אם העולם יתהפך כשאת אֲנָךְ ישר והשאיפות שלך והחלומות שלך הם האופק, אז לא משנה מה יקרה - את לא תאבדי את הכיוון שלך. ואני אגיד יותר מזה, כל סערה כזאת מחשלת. אנחנו יודעים שאנשים ששרדו סערות, הם, הם… המיומנויות שלהם התפתחו. הם פיתחו עוד כלים. אז אני משתדלת למנף את התקופה הזאת כדי לחזק כל מיני יכולות שלי. הבשורה הנהדרת זה שאם בסגר הראשון, איך שהוא התחיל, הבנתי שהדבר הנכון בשבילי לעשות זה לצאת מיפו ומההתחייבות המאוד כבדה שהייתה לי שם… ושלא תתבלבלי, אנשים אמרו לי: "מה, את היסטרית, מה את יוצאת? זה כזאת חנות מהממת. איך ת…" אז תקשיבי, לעשות חנות מהממת אני יודעת לעשות, אני תמיד יידע לעשות. אבל אני לא יכולה לקחת את הריסק שהדבר הזה ייקח יותר זמן. אין לי כאן איזה קופה ששמתי בצד שמיועדת לתקופות קורונה. גם לקח המון-המון-המון זמן עד שהסיוע הכלכלי הגיע. וגם, הוא, הוא… אני שמחה שהוא נכנס, אני, את יודעת, כל כסף אני… עוזר אבל, אם לא הייתי מוצאת…
"אם אין אני לי מי לי" זה משהו שאני מאוד מאמינה בו. אז אני משתדלת את התוכניות שלי לבסס על היכולות שלי ולא על, על של אחרים. וקיבלנו החלטה, בעצם הרעיון הגיע מאושרת, מהר מאוד היא הבינה, אני מייד הסכמתי והתחלנו לפעול כדי שזה יקרה. והיות ובאמת עשינו שורה של צעדים שאפשרו לנו המשך קיום - למכור לייף סטייל ובגדים בתקופה שאנשים בקושי יוצאים מהבית, מאתגר. מאתגר, אבל עובד, אפשרי. עשינו בגדים שהם נהדרים לבית והם גם עושים לך חשק לצאת החוצה. אז את יכולה להנות מכל העולמות, את לא מפסידה כלום. באמת, אז נכנסנו לכל השיקולים וקיבלנו החלטות. עשינו פופ-אפים בין הסגרים. קראנו לזה "חנויות אקורדיון". זה ברווח שבין הסגרים יצאתי לא לחנות אחת, יצאתי ל… לשתי חנויות במקביל. זאת אומרת, צוותים יצאו. הבנו שיש תקופות שאנחנו פשוט יכולים לצאת ולהכניס יותר הכנסות, ואנחנו חייבים למקסם אותם, ויש תקופות שאנחנו מתכנסים רק לאונליין.
ובאמת ב… וכל פעם יצא שהסגר סגר לנו חנויות. אני, אני כל פעם סוגרת… פותחת חנויות, והסגר סוגר לי. ובסגר אני חושבת אם להמשיך עם החנות, לא להמשיך, כן היה טוב, לא היה טוב, אולי אני רוצה לעבור למקום אחר. ואז באמת בסגר האחרון היינו אה… נכנסנו ליד, לחיפה. נכנסתי ל… בעצם, התארחתי בגלריה לתכשיטים של חברה בעיר התחתית, של ליאת ולדמן. היא לא הייתה חברה, היא הייתה מכרה, חברה עשתה בינינו שידוך, והיה חיבור מאוד-מאוד טוב. זאת אומרת, היינו, היא ואני הרגשנו כמו איזה, את יודעת, מין תלמה ולואיז כשהעולם מתפוצץ! וזה עזר לנו לעבור ככה תקופה, את יודעת, עם המון הומור והמון רגעים של כיף. וחיפה משופעת בנקודות קולינריות, אז פשוט טעמנו כל מה שזז בכל מקום. בקרוב הולך לצאת סיור מודרך. ובאמת, הבנתי שזה מקום שמאוד טוב לי בו. והתפנתה החנות שצמודה לה. ממש, אנחנו, יש לנו קיר משותף, אה, של מעצבת אופנה שפינתה כחלק מהאסטרטגיה שלה, של לסגור סניפים, אז בעצם התפנה נדל"ן. נדל"ן חלומות, ברמה מאוד-מאוד גבוהה, ובעלויות שאם אני אשווה אותם ליפו אז אנחנו מדברים על חמישית…
יעל: וואו.
קרן: שישית. אני מדברת על השכירות ועל הארנונה, לא… את יודעת, משכורות זה אותו דבר ו… אבל כן, גם חנות שיכולה להחזיק אותה מוכרת אחת, אני לא צריכה צוות מאוד גדול. ואמרתי, את יודעת, בדקנו סיכוי מול סיכון, אמרנו הסיכון כאן הוא נמוך ויש כאן סיכוי ורצון מאוד גדול שיהיה לנו את הקיום הפיזי, שנוכל לפגוש את ה… את הלקוחות שלנו, וזה פשוט קרה בסגר השלישי. אנשים חשבו שהשתגעתי - מי פותח חנות בתקופה כזאת? באמת, אני הולכת ואני פה מזמינה שלטים ופה… "באמת?! את פותחת חנות? את כאילו…" את יודעת, לא, לא כל-כך יודעים איך לעכ… "בגדים את אומרת?! אוקיי". אני לא יודעת אם זה צעד נכון או לא אבל אה… אני מעריכה שכן, אני מעריכה שכן. אז אני עכשיו בחדוות יצירה של, של התאמות ומנורות ודברים, וגם - כל הדברים האלה הם נעשים מתוך הבנק אישי שלנו. זאת אומרת, אנחנו נכנסים מתוך החלטה עסקית עם מינימום ההשקעה, כדי שאם יתגלה שההשקעה הזאתי היא לא נכונה, המחיר שלה לא יהיה גבוה ונוכל לייצר שינוי מהיר. אבל, אבל אני מודה שכיוצרת, זה, זה רגע מדהים. זה, זה ממש אחרי שנה - אנחנו ממש עכשיו סוגרים שנה - זה במרץ, זה הולך להיפתח בתחילת מרץ, זה ממש מרגיש כמו, את יודעת, סיבוב, סיבוב של שנה, וגם איזושהי חגיגת ניצחון קטנה, כן? לא פארטייה ענקית, אבל אה, אבל באמת להיות במקום שידע לקטון ולהמשיך, ועכשיו מזהה איזשהי הזדמנות עוד קצת לגדול. אז אבל אה… אני חושבת שיותר מהכל הבנתי - הבנו כחברה - הבנו שזכות הקיום של, של העסק הזה, ובכלל אני חושבת של עסקים בישראל, זה היכולת לקיים אותם ברמת הוצאות נמוכה ובאמת לנסות בצורה יצירתית להשקיע את האנרגיות שלך ביצירה ובלהביא משהו חדש לשולחן, חוויה חדשה אמיתית.
יש את כל הנושא הזה של ה… העתקות. אני מעצבת שמעתיקים אותה, הכל בסדר. זה הביא לי רק קפיצות וצמיחה בחיים, כי לא ויתרתי וידעתי לייצר ערך מוסף שהמתחרים שלי לא יכולים לייצר. אז… וברגע שהבנתי את זה והתמקדתי בזה אז באמת לעסק שלי היה סיכוי. אם הייתי רודפת אחריהם בבתי משפט ואת יודעת, מבזבזת את האנרגיה שלי במקומות כאלה, לא הייתי יכולה לעשות את ההתפתחות.
אז אנחנו מסתכלות גם על המשבר הזה של הקורונה כעל הזדמנות או… זה כמו ניעור. תדמייני אה… מסננת, אוקיי? והמסננת הזאתי היא מסננת קשוחה, היא מנערת, מה זה מנערת? אנשים לא דמיינו שיקפיצו אותם ככה באוויר. עסקים יציבים, שבאמת לא היו להם סיכונים, לכאורה. ואז הגיעה המציאות הזאת, ובאמת, בפרק זמן מאוד קצר המון-המון דברים השתנו - תרבותית, תפיסתית. ובעצם את אומרת, יש עסקים קטנים שמן הסתם הם ייפלו בחורים והם לא יחזיקו. עסקים שנסגרו בסגר הראשון הם עסקים שכנראה היו מאוד ממונפים ולא היו מסוגלים לייצר את ה… את הדבר הזה. אבל יש לך גם עסקים מאוד גדולים שכל אסטרטגיית המכירות שלהם היא מאוד-מאוד יקרה והיא כבר בנויה לוגיסטית. אנשים שמושקעים בנדל"נים ובעובדים ועוד לא גמרו לשלם חובות של שיפוצים ושל… אני מדברת איתך על רשתות ובאמת כל מיני אה… אז כן, כולם עברו לאונליין, אבל, אבל בנפח עדיין, את יודעת, זה לא כמו שיש לך חנות משגשגת ואירועים וכל הזמן שנכנסים אנשים. מצד שני, אם את לומדת להקטין את ההוצאות שלך זה יכול להיות לך יותר משתלם. ואנח…
יעל: כן, את מדברת עכשיו על משהו כזה טכני, אבל אני רוצה לשאול אותך משהו יותר מהותי, זאת שאלה קצת קשה. אבל יש לך איזשהי מחשבה על מה הפך אותך לבן-אדם עם כל-כך הרבה אומץ וביטחון לפלס את הדרך שלך בעצמך? זאת אומרת, שברור לך שאת לא תלכי להיות שכירה איפשהו. ושגם ברור לך, כשמישהו מעתיק אותך, שכאילו, אוקיי, הוא זה שמסתפק פה במועט, כי בעצם אין לו את הכישרון לייצר משהו חדש מעצמו, ואת זאת שזה יאפשר לה לעשות את הקפיצת מדרגה ולפרוץ את הדרך הבאה שלך. איך נהיים בן-אדם כזה?
קרן: אה, זה לא משהו שאפשר להסביר אותו בפודקאסט קצר, אבל זה קשור למכלול חוויות חיים ולהחלטה שלי בגיל מאוד צעיר לא לסמוך על העולם ולסמוך בעיקר על עצמי, וככל שאת סומכת על עצמך את מפתחת שרירים.
יעל: …את אומרת, הוא נשמע נורא כזה קשוח ועם פינות אבל…
קרן: אין, אין לי… קשוח.
יעל: אבל כל-כך הרבה ממך הוא… הוא עם אנשים…
קרן: חטפתי המון…
יעל: ומושיט ידיים.
קרן: חטפתי המון סטירות, אגרופים בבטן, תקראי לזה איך שאת רוצה. בגלל שאני חותרת למגע עם העולם וזה האישיות שלי, אז את יודעת, מן הסתם יש לי גם ברקורד שלי חוויות לא קלות. וגם נסיבות החיים שלי גלגלו אותי להתמודדויות שונות. אבל, אבל את יודעת, יש שתי אופציות: זה או שאת תנצחי את העולם או שהעולם ינצח אותך. והאופציה השנייה מבחינתי היא לא אופציה. זאת אומרת…
יעל: אבל זה מרגיש לך כל הזמן כמו מאבק? את מרגישה שאת כל הזמן נלחמת בעולם?
קרן: אני לוחמת. אני נלחמת. אבל אני גם נהנית מהלחימה.
יעל: ואת נהנית גם מכל מה שאת מקבלת, מהתוצאות? את מצליחה להנות מזה, מההצלחה?
קרן: זאת ההצלחה שלי, שאני מסוגלת ליהנות.
יעל: מדהים. קרן, עוד שאלה. בתקופה שחזרת הביתה, כאילו הייתה איזה תקופה שבאמת כאילו הכל נסגר, ואמרת, כאילו, התבטלו לי האירועים, חזרתי הביתה, הילדות לא היו רגילות לראות אותי…
קרן: הביתה זה לגור בעמק יזרעאל, אני נמצאת פה בתוך איזה חמ"ל מבטון. כן. זה, זה הביתה.
יעל: אבל בכל זאת שאת מספרת על החוויה הזאת, היא נשמעת לי שונה מחוויות של נשים אחרות שדיברתי איתם שאמרו, "חזרתי הביתה ואז כל העול של הבית היה עליי, ופתאום הכנתי 500 ארוחות ביום, וכל האחריות שבדרך כלל מתחלקת ביני לבין בעלי, הכל עבר אליי". זה לא נשמע ככה, או שתקני אותי אם אני טועה.
קרן: תראי, החיים שלנו לא השתנו במובן של חלוקת התפקידים בינינו. את יודעת, יש לנו סוג של חוזה, הבנות. אז חלוקת התפקידים נשמרה. כמובן, את יודעת, אנחנו עוזרים אחד לשני וגמישים אחד עם השני, מי יותר מי פחות. עצם זה שהסטודיו שלי הוא לא פיזית בתוך הבית אלא מרוחק 500 מטר מהבית, אני בעבודה, אני לא בבית כל היום. והבנות שלי נמצאות איתי והם פה בקיבוץ, אז הם גם נכנסות לסטודיו ויש פה מטבח. ואת יודעת, הרחבתי את ה… את הבית שלי. זאת אומרת, אפשרתי לעצמי מרחב יותר גדול.
יעל: זה נשמע כאילו הצלחת מאוד לשמור על ה… על הגבולות האלה של עצמך, שהרבה פעמים איכשהו דווקא אצל נשים יותר קשה לנו לעשות את זה. אבל נראה שאת הצלחת.
קרן: אני, אני באה משושלת של נשים שפשוט, את יודעת, אנחנו… ואני לא לבד פה, אוקיי? אני… היה לי אמא ללמוד ממנה וסבתא ודודה, ו… וככה הנשים במשפחה שלי. הם נשים שמאוד יודעות מה הם רוצות, אני גם רואה את הילדות שלי, ולא נותנות לעולם לבלבל אותם. כי האופק שלהם ומי שהן, האנך שהן, הם מחוברים בקשר שלא ניתן לפרק אותו. זאת אומרת, מה זה לא ניתן? את יודעת, כל כל דבר ניתן לפרק אבל אני…
יעל: אבל לא כל-כך מהר.
קרן: אבל אני עובדת מאוד קשה כדי שזה יחזיק מעמד.
יעל: מדהים. יש עוד משהו שאת רוצה להגיד, לשתף, לספר?
קרן: בואו לבקר אותי בעיר חיפה. [צוחקות]
יעל: [צוחקת] אמן. יואו, בהצלחה.
קרן: תודה.
יעל: איזה כיף.
קרן: את יודעת, את יודעת מה ההבדל בין אמיץ לטיפש?
יעל: מה?
קרן: השורה התחתונה.
יעל: אני מאחלת לך להיות אמיצה ומצליחה גדולה. אני חושבת שאת כבר, אבל גם בפרויקטים הבאים, שרק ימשיך ככה.
קרן: תודה. תודה רבה.
[מוזיקת רקע]
יעל: תודה שהאזנתן. אם נהניתן מהשיחה אתן מוזמנות לדרג את הפודקאסט באפליקציה שבה האזנתן, כדי שעוד אנשים ישמעו עליו.
נתראה בפרק הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments