על הדרך - על הדרך - נחל דוד

בפרק הראשון של "על הדרך" נגיע לשמורת עין גדי ונצלול לתוך נווה המדבר היפיפה של מלך המסלולים -   נחל דוד! נספר על הרפתקאות דוד המלך באזור, על היעלים, ועל המפלים ו… ספויילר - בסוף כולנו נסיים עם נעלים רטובות וחיוך ענקי על הפנים. עונה מומלצת:  כל השנה | מסלול: מעגלי | הערכת זמן: שעתיים עד חמש שעות תלוי בכם | שמורת טבע בתשלום: כן. | נקודה לוויז: נחל דוד שמורת טבע עין גדי

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/03/2021.

פתיח: אתם מאזינים להסכת של בית אבי חי.

יטבת: היי לירן.

לירן: שלום יטבת.

יטבת: ברוכות הבאות, ברוכים הבאים לפודקאסט "על הדרך".

לירן: מה זה הפודקאסט הזה?

יטבת: מה זה הפודקאסט הזה באמת?

לירן: או! טוב ששאלת. מכירים את זה שבא לכם לצאת לטייל, אבל אתם לא בטוחים מה בדיוק מחכה לכם שם?

יטבת: או שהלכתם, טיילתם, צילמתם גם סלפי, גם סטורי באינסטוש ובטיקטוק ורק בסוף הטיול גיליתם שדווקא יש לו סיפור מדהים ואיזה באסה שאף אחד לא סיפר לכם אותו.

לירן: אז אנחנו כאן בדיוק בשבילכן ובשבילכם. בפודקאסט הזה נספר לכם על הדרך על סיפורים שמאחורי מסלולי הטיולים שמתאימים לכל המשפחה.

קריין: "על הדרך" - הפודקאסט למשפחה המטיילת עם לירן ליפשיץ ויטבת פייראייזן וייל.

יטבת: אז מה קורה לירן? חשבת כבר לאן אנחנו מטיילות היום?

לירן: האמת חשבתי על מקום שגעון. מפלים את אוהבת?

יטבת: אוהבת.

לירן: שכשוכיות את אוהבת?

יטבת: אוהבת.

לירן: מדבר אוהבת?

יטבת: אוהבת.

לירן: מערות מסתוריות ואפלות את אוהבת?

יטבת: טוב, לירן די, השתכנעתי כבר במפלים.

לירן: אז קדימה יטבת, תחגרי. אנחנו יוצאות לנחל דוד. היום נטייל בשמורת עין גדי, במסלול נחל דוד שהוא בלי ספק זוכה בתואר טיול אליפות!

יטבת: מסלול מסעיר, יפהפה, כיפי. אם אתם בדרך לטייל שם, סימן שידעתם לבחור טוב.

לירן: ממש מול ים המלח. הנקודה הנמוכה ביותר בכל העולם.

יטבת: סליחה, כבר לא. ממש לא מזמן התגלתה נקודה נמוכה עוד יותר. התחתית של תחתון דנמן באנטארקטיקה. (וואו!)

לירן: לא יטבת, את רצינית? את משווה את ים המלח עם תחתית של קרחון?

יטבת: מה אני אעשה, גובה זה גובה.

לירן: עם כל הכבוד לגוש קרח הזה שלך, ים המלח הוא עדיין המקום היבשתי הכי נמוך שאשכרה אפשר להגיע אליו. תחתית של קרחון...

יטבת: צודקת, סבבה. האמת שזה מרגש שהוא שיא כחול-לבן שלנו. את יודעת שהוא אפילו כמעט והתקבל לרשימה החדשה של שבעת פלאי עולם.

לירן: כן, החומה הסינית ניצחה אותנו בנקודת סיום. לא נורא, לפחות יש לנו את שבעת המינים. אגב, את יודעת למה הוא מלוח?

יטבת: האמת שכן. כי לא כמו רוב הימות בעולם, הוא לא ממשיך לזרום לשום מקום ולכן כל המים נתקעים אצלו. אבל בגלל שהוא נמצא במקום כל כך חם ויבש, המים מתאדים בשמש כל הזמן והמלח נשאר.

לירן: בדיוק. בשפה המקצועית זה נקרא "ים טרמינלי".

יטבת: רגע, אז איפה בדיוק נמצא נחל דוד?

לירן: תדמייני רגע את מפת ארץ ישראל, זוכרת איך היא נראית?

יטבת: ברור.

לירן: אז נחל דוד נמצא בשליש התחתון של מפת ארץ ישראל, שם בציור של הים הקטן, הצר והארוך זה ים המלח. ממש באמצע שלו, איפה שעדיין נשאר ים, מול. אז מול ים המלח נמצא נחל דוד.

יטבת: בדיוק בשביל זה יצאנו לדרך. אז בואי נחזור קצת אחורה.

לירן: מה לתקופה שעוד לא היו טלפונים חכמים וכאלה?

יטבת: קצת יותר אחורה. ממש, ממש אחורה. הפעם בואי נצלול עד התנ"ך. נלך ישר לתקופת המלכים שלנו. אי שם בספר שמואל א'.

לירן: אני על זה, רק מורחת בינתיים קרם הגנה, טוב? אופסי...טוב אני מוכנה.

יטבת: אוקיי, תדמייני רגע. עם ישראל נמצא בארץ ישראל והוא ממש, ממש רוצה שיהיה לו מלך. כזה עם כתר, כמו שיש לכל החבר'ה מסביב.

לירן: אבל היה להם מלך, לא? שאול?

יטבת: יפה.

לירן: את התודות אני מבקשת להפנות לדרורה, המורה שלי לתנ"ך מהיסודי.

יטבת: אני אמסור לה. בקיצור, שאול מולך ואפילו כבר די הרבה זמן וכמו שגם אנחנו קצת מכירות ממנהיגים אחרים, העסק מתחיל טוב, אבל לאט, לאט קצת חורק. ועכשיו אלוהים כבר לא כ"כ מרוצה מהמלך שאול.

לירן: איזה באסה. אז הוא מעביר לו מסר בנושא?

יטבת: לא אליו ישירות, אלא לשמואל הנביא שהעביר את המסרים לאלוהים באותה תקופה. אלוהים מסביר לשמואל שצריך להחליף את שאול ולמצוא מנהיג אחר. מלך אחר טוב יותר. אבל בואי, זה עסק לא פשוט למצוא מלך חדש.

לירן: ברור, זה לא איזה ריאליטי שאפשר...רגע, איזה אדיר זה אם היו עושים אודישנים למציאת מלך. הישרדות, עונת המלכים.

יטבת: נחמד. בעצם יש יותר טוב, יותר טוב, מלוכה ממבט ראשון.

לירן: לא רע...מלוכה,

יטבת: לא, לירן יש מצב שנמשיך?

לירן: בטח, בטח. איפה היינו? שמואל חוץ מזה שהוא צריך למצוא מלך חדש.

יטבת: שמואל מודאג מאוד מזה שהוא נשלח למצוא מלך חדש. ואפילו לא מגלה לשאול שהוא הולך להחליף אותו. הוא שומר את זה בינתיים בסוד כמוס. ששש...אל תגלו גם אתם.

לירן: אז שמואל יוצא לחפש באודישנים שלו את המלך הבא.

יטבת: הוא מסתובב בארץ ומחפש ומחפש. בהתחלה הוא רואה מישהו יפה, אבל לא יפה ומרשים כמו ששאול היה והוא חושב לעצמו...אולי הוא יהיה המלך? אבל אלוהים אומר לו "לא, זה לא זה".

לירן: למה?

יטבת: כי לאלוהים כבר היה ניסיון לא מי יודע מה עם מלך חתיך.

לירן: שאול?

יטבת: בול. הוא מסביר לשמואל הנביא שמה שחשוב זה לא רק המראה החיצוני, יש דברים שלא רואים בעיניים. בעצם את הדברים החשובים ממש אי אפשר לראות סתם בעין.

לירן: כמו את טוב הלב שלך, יוטבת.

יטבת: הופה! הרמת. אבל בואי נתרכז בעיקר. אז שמואל ממשיך לחפש ומקבל סימן מאלוהים שדווקא הבחירה הכי לא צפויה ולא טבעית, אלא סתם נער צעיר, רועה צאן פשוט שלא נראה באותו זמן כל כך מלכותי,

לירן: הכי לא סלב.

יטבת: ממש לא סלב. שאפילו לא מגלים לנו עדיין איך קוראים לו, הוא הנבחר.

לירן: אז למה בכל זאת שמואל ואלוהים בוחרים אותו?

יטבת: כי הוא האמיץ וחכם ונאמן והוא יכול לסחוף אחריו המונים.

לירן: בדיוק כמוך יוטבת.

יטבת: יוטבת, את צריכה ממני משהו?

לירן: לא משנה, אחר כך.

יטבת: בקיצור, אלוהים אומר לשמואל שדווקא הילד הג'ינג'י הזה, הפשוט, הצנוע הוא דווקא יכול להיות מלך מעולה ושמו מתגלה לנו. (תופים) דוד! ובסופו של דבר, בהוראת אלוהים, שמואל מושח את דוד למלך. אבל זה נשאר סוד.

לירן: נשמע שזה לא הולך להיגמר טוב הסיפור הזה.

יטבת: בדיוק. וזה באמת מה שקורה לשאול. אלוהים עוזב אותו והוא מבין שהוא לא פופולרי. הרייטינג ברצפה והנפש שלו שבורה ומה הדבר שבטוח משפר כל מצב רוח?

לירן: גלידת טופי קראנץ' עם שוקולד שנמסה על הלשון...

יטבת: גם, גם. אבל הבטוח מכל זה כמובן מוזיקה! "איזה לילה מחכה לי"

לירן: השר לענייני דיכאון של שאול מביא לו מישהו שינגן וירים את האווירה ולא תאמיני מי המנגן הזה, יש לך ניחוש אחד. רמז...מתחיל ב-ד' ונגמר ב-ד' ובאמצע יש לנו ו'.

יטבת: דונלד? סתם! דוד, דוד.

לירן: יפה לירן. ובאמת דוד מפליא בנגינת הנבל הנעימה שלו ושאול אפילו מצליח ככה להירגע.

יטבת: אבל הוא לא יודע שהנגן שמולו הוא בעצם היורש שלו.

לירן: נכון.

יטבת: אבל שאול לא פראייר והוא כבר מתחיל קצת לחשוד. דוד מסתובב לו בכל מקום, כובש את האנשים שסביבו, מרשים את כולם ואז שאול עושה מה שכל מתמודד ריאליטי עושה כשהוא חושד שמישהו עלול להדיח אותו.

לירן: מנסה להדיח אותו לפני.

יטבת: טוב לירן, איזו שליטה בחומר.

לירן: תודה, לא סתם עשיתי תואר שני במדעי הריאליטי.

יטבת: אוקיי, אז שאול באמת מנסה להדיח את דוד באמצעות משימות מסוכנות. הוא אפילו שולח אותו למשימה בלתי אפשרית.

לירן: נכון, הוא גם שולח אותו להילחם בגוליית.

יטבת: אלא שגם במשימה הזאת דוד עומד.

לירן: מה זה עומד? מנצח, מביס, פוגע לו בול בפוני עם הרוגטקה. עד עכשיו אני זוכרת את השיר גוליית של להקת כוורת, פסוקים כ"ג-כ"ד. "דוד מלך התעצבן, הרוגטקה תנגן, אבן לעברו ירה, קלע לו בול בפוני"

יטבת: איזו שליטה בחומר. הניצחון של דוד הקטן על גוליית הענק הפך לסמל בינלאומי למצבים שבהם למרות שלכולם ברור שהגדול והחזק ינצח, הקטן שנתפס חלש, מפתיע בזכות החוכמה והתבונה שלו. וכמו שכתב האדמו"ר, דני סנדרסון, "כל התנ"ך אמר תודה והתרגש".

לירן: אז הוא רצה להיות מלכם והתקשר בשש?

יטבת: נחמד, אבל לא בדיוק. שאול שולח את דוד להילחם בפלישתים ומקווה שיפסיד, אבל דוד שוב גובר עליהם. שאול מחתן את דוד עם ביתו מיכל ובונה על זה שהיא תהיה כמו סוכנת סמויה כזו לטובתו, אבל אפילו מיכל מתאהבת בדוד. וגם הבן שלו, הבן של שאול, יהונתן, הופך ל-BFF של דוד. החבר הכי טוב שלו.

לירן: תקשיבי, דוד הזה בטוח היה לוקח כל ריאליטי, איזה מלך.

יטבת: בקיצור, שאול מנסה שוב ושוב להעלים את דוד, אבל כל ניסיון כזה רק משדרג את דוד לקראת המלוכה. ובאמת בשלב הזה היחסים בין שאול לדוד מתוחים עד הקצה. מצד אחד, שאול מקנא בדוד ויותר ויותר ויותר. מצד שני, דוד מנגן לו ומרגיע אותו ומנצח בקרבות בשבילו. ואל תשכחי שהם כבר אפילו קרובי משפחה.

לירן: איזו סמטוחה. לא הייתי רוצה לשבת לידם בליל הסדר. בטח כמה שתיקות מעיקות ומבוכה.

יטבת: את לא היחידה. כי את המבוכה והפחד שאת מרגישה, הרגישו גם מיכל ויהונתן. הם מבינים שמשהו לא טוב עובר על אבא שלהם ושהוא מתחיל לסכן את דוד, שהם אוהבים. ורגע לפני ששאול בא לתפוס את דוד, מיכל, הבת של שאול, עוזרת לדוד לברוח דרך החלון.

לירן: איזו אלופה. רגע, אני מתחילה להבין. היא מזהירה אותו ששאול הולך לפגוע בו ואז הוא בורח לנחל דוד?

יטבת: בדיוק!

לירן: למרות שכשאני חושבת על זה, בטח אז לא קראו למקום נחל דוד, אולי קראו לו הנחל מול הים? או נחל סבבה? או נחל איראן?

יטבת: מה? למה שיקראו לו נחל איראן? טוב, לא ממש. קראו לו "עין גדי" שזה השם שנשאר לאזור הזה מימי התנ"ך ועד היום.

לירן: בכל מקרה, אני חייבת לתת לדוד חמישה גמלים על הבחירה. אחלה מקום לברוח אליו. גם מזג אוויר מושלם, גם מים מתוקים, יש גם המון מקומות להסתתר בהם.

יטבת: נכון מאוד. ובתור חובבת טיולים מספר 2 בארץ, מה את יודעת על נחל דוד?

לירן: שזה מסלול שיש בו ה-כ-ל. נוף, מים, סולמות, עליות, מפלים, מערות, סוף הדרך. הדבר היחיד שקצת מבאס זו ההליכה המשעממת מהמכונית ועד למפל הראשון. יואו איזה חם ברגעים האלה, את מתה. אבל צריך להישאר נחושים וללכת מהר, לא להתייאש. לדעת שתכף הטוב מגיע.

יטבת: בול כמו שאמרת. הגישה לנחל הייתה מאוד בעייתית. יש הרבה מצוקים וקשה לעבור. דוד בונה על זה שקשיי ההגעה ירחיקו ממנו את צבא שאול ושהם לא יגיעו אליו. ואז הוא קצת נרגע.

לירן: נו, איך אפשר שלא להישאר רגוע במקום הזה? תעצרי לדמיין את זה רגע. נווה מדבר יפה ברמות של גן עדן...נוף לים המלח, חיות מקסימות מקיפות אותך. כשחם לך את עושה טבילה במפל, כשקר לך את תופסת שמש ליד שפני הסלע.

יטבת: שפני סלע?

לירן: כן, עוד לא פגשת? משפחות שפנים שחיות על סלעים עוד מימי, טוב, עוד מימי דוד המלך.

יטבת: איך הם נראים?

לירן: כמו פילים קטנים.

יטבת: מה??

לירן: סתם, לא. צחקתי, אבל מסתבר ששפני סלע שנראים בדיוק כמו שפן, זה עם האוזניים הקצרות, רק בחום, הם קרובי משפחה של פילים. הם חולקים את אותו DNA, כלומר סוג של גנים דומים.

יטבת: העפת לי את המח עכשיו!

לירן: רגע, רגע, שלא יעוף. אני חייבת לגלות את סוף הסיפור. דוד יושב לו בנווה מדבר, מארגן לו זולה עם נוף.

יטבת: והוא לא יודע את זה. אבל גן העדן הזה הוא רק זמני.

לירן: הופה! זרקת משפט מותח. למה אני מרגישה שעוד מעט מגיע טוויסט מפתיע בעלילה?

יטבת: בגלל שבדיוק בשנייה הזו מגיע טוויסט מפתיע בעלילה.

לירן: איך אני טובה בסיפורי מתח. דברי אליי, מה קורה? או מאי גוד אני יודעת, בטח דוד העלה סטורי שלו מהמקום ובטעות תייג מיקום ואז שאול עולה עליו?

יטבת: כמעט. דוד מתחבא במקום שמרגיש בטוח, אבל באותו זמן שאול מרגיש שהאדמה תחתיו רועדת. כולם מדברים על דוד. כולם מזכירים את קוטל הענקים ומצפים ממנו להושיע אותם. שאול מפרסם את החשש שלו בפני הסובבים אותו והם מתחילים לרחרח וכמו שאת יודעת לירן, כשמחפשים, מוצאים.

לירן: די נו, הוא גילה איפה דוד מסתתר?

יטבת: כן. כמה מהאנשים שגרים בסביבה ראו את דוד בורח והם מלשינים עליו לשאול. שאול לא מוכן לתת לכוכב החדש הזה לתפוס לו את המקום ולכן הוא יוצא עם זעם בליבו וצבא ענקי לצידו לתפוס את דוד.

לירן: אני לא מאמינה ששאול יצליח להגיע לשם עם צבא שלם וכל המנהלות. הרי אמרנו שהגישה למקום מאוד בעייתית. חוץ מהיעל שהיא אלופת טיפוס המצוקים במזרח התיכון. וואי היעל חיה מרתקת.

יטבת: מה כל כך מרתק ביעל?

"בום צ'קה לקה בום בום, עכשיו כולם לקום!"

לירן: אפרים! הפקח מ-"ילדי בית העץ", כאן חינוכית.

אפרים: בכבודי ובעצמי. הנני כאן. תגידו לי לירן ויטבת היקרות, יכול להיות שאני שמעתי איזו שאלה מגוחכת בדמות מה כל כך מופלא ביעלים? את לא יודעת שיעל היא, היא ההשראה לכל ביגוד הספורט המפונפן הזה שאת לובשת?

לירן: באמת?

אפרים: נו באמת, היא ההשראה לנעלי ההרים. יש לה פרסה חזקה וקשיחה, אבל קרסול רך וגמיש. ולכן היא יכולה לטפס הרים בקלות כמו,

יטבת: יעל!

אפרים: יפה! והחולצה מנדפת הזיעה שלכם, מאיפה היא לקחה השראה? אם לא מהפרווה מנדפת הזיעה של היעל.

לירן: מה? זה משם?

אפרים: נו בוודאי, אלא מהיכן? מהפרווה שלי? ולא רק זאת, קרם ההגנה שעל אפך, ממי הוא לקח השראה אם לא מפרוותה של היעל שמסננת את קרני ה-UV ככה שהיא לא נשרפת בשמש? את מבינה כמה זה חכם? לא כמוני פה עם אף מלא קרם לבן, ריח של איכסה וטעם של גועל נפש. ואתן חושבות שזה הכל? הו לא, לא. היעל גם מקפידה על שתיית מים בטיולים. ממש מעט אבל שותה. והיא יודעת לשרוד גם מהצמחים שגדלים באזור, אפילו הרעילים שביניהם. אבל אתן יודעות מה היא לא אוכלת?

לירן: אה...

אפרים: אין צורך לענות לי, אני בשוונג של המונולוג. במבה! היעל אינה אוכלת במבה, ביסלי, גבינה בולגרית, סלט חלומי, סנדוויץ' טונה ולא שום דבר בעצם. היא מסתדרת לבד ויכולה להגיע לכל פינה קטנה כמו גדולה. אז אני מבקש מכל המטיילים שלא להאכיל את היעלים שבדרך.

לירן: על זה.

אפרים: ידעתן שלפני שנים ספורות ביותר היא הייתה על סף הכחדה? לא ידעתן את זה, אה? ואז הגיעו פקחים נפלאים כמוני שהתגייסו ובמאמץ משותף הצליחו לשקם את האוכלוסייה. כיום הן חיות במשפחות מורחבות עם קרניים חזקות ובריאות. לכן בואו נכבד ונאהב את הטבע, נצפה בו באהבה ולא נקלקל.

יטבת: מסכימות עם כל מילה.

אפרים: ודבר אחרון מלהיב במיוחד, יש לה גם קשר להסכמי השלום במזרח התיכון, כן! כן! היעל שאת רואה פה עוד מהחניה היא מטיילת בלי לראות שום גבול. חצתה לירדן, מצרים, ערב הסעודית, תימן, ממש זואולוגיה שמשרטטת הסכמי שלום. צריך ללמוד ממנה המון.

יטבת: מרגש לדעת שגם דוד ראה את הנחל ואת היעלים האלה בדיוק כמו שאנחנו נראה בטיול.

אפרים: מרטיט, פשוט מרטיט. ובכן, אני אמשיך לי בסיור ואתן תמשיכו בהסכת שלכן, מה שאתן קוראות בשפתכן, פודקאסט. אני ממש במתח מה קורה בהמשך.

לירן: אוקיי, אז בשביל אפרים שבדיוק יצא לסיור ובשבילכם מאזינים ומאזינות יקרים ויקרות, תזכורת. עצרנו בשיא המתח כששאול יוצא לרדוף אחרי דוד. דברי אלינו יטבת, מה קורה עכשיו?

יטבת: תדמייני את עצמך בתור דוד, את באמצע מדבר יהודה, צבא שלם רודף אחרייך.

לירן: אמאל'ה.

יטבת: ומה את עושה במצב כזה?

לירן: האמת שאני לא דוגמא. הכי פחדנית בארץ. בטח הייתי מתחבאת באיזו מערה.

יטבת: יפה!

לירן: מה יפה?

יטבת: זה בדיוק מה שדוד עשה.

לירן: די! לדוד המלך ולי יש את אותם אינסטינקטים? תגידי יטבת, אמרתי לך פעם, שדם מלכותי זורם לי בעורקים?

יטבת: האמת שמלא פעמים. בכל מקרה, דוד באמת מאמץ את האינסטינקטים המלכותיים שלך ומתחבא במערה. וכאן לירן, כשדוד יושב במערה, קורה לפי האגדה משהו קטן שנראה סתמי, אבל הדבר הזה עוד ישפיע על המשך הסיפור שלנו.

לירן: אני כולי אוזן.

יטבת: אז באמצע יום שגרתי דוד יושב לו במערה ומסתכל על הטבע, מנגן לשפני הסלע, סופר יעלים, מלטף שערות שולמית ופתאום הוא רואה על הקיר מטפס לו עכביש קטן. עכשיו, דוד ג'ינג'י, בחור מעשי כזה, הוא לא מבין מה הקטע של העכביש שרק טווה קורים שאי אפשר להפוך אותם לשום דבר ממשי. הוא רק טווה וטווה וטווה.

לירן: הלו יטבת, זה מה שאת מספרת לי עכשיו בתוך כל המתח הזה? על עכביש שטווה חוטים?

יטבת: קצת סבלנות. באמת, גם דוד לא מבין מה מעניין במה שהוא רואה. הוא פונה לאלוהים ושואל אותו, מה ההיגיון לברוא עכביש שמייצר קורים חסרי כל יעילות? כאילו מה כבר אפשר לעשות מהם.

לירן: ומה אלוהים אומר לו?

יטבת: חכה, חכה. תבוא שעה ותצטרך אותו.

לירן: מזכיר לי את מה שאמא שלי אמרה לי על שיעורי חשבון בכיתה ד'.

יטבת: אני לא יודעת כמה עזרו לך שיעורי החשבון, אבל לדוד העכביש הציל את החיים.

לירן: די, איך?

יטבת: כי באחד הימים דוד שומע את הרעש של שאול וכל הצבא שלו מחפשים אחריו בין הצוקים בנחל, שאול הופך כל אבן, בוחן כל מערה ומחפש את דוד. הוא לא מתכוון לוותר. דוד מסתתר בפינת המערה, הוא יודע שהשעון שלו סופר לאחור. זה רק עניין של זמן עד ששאול יגיע אליו ויתפוס אותו. הלך עליו. זה מרגיש אבוד. אבל אז ניחוש אחד, מי מצליח להציל אותו? רמז, זה מתחיל ב-ע', נגמר ב-ש' והתחביב שלו זה לטוות קורים.

לירן: אה...עכביש?

יטבת: הוא ולא אחר. כי שניה לפני ששאול מגיע לבדוק ולחפש במערה שבא דוד מתחבא, רגע לפני שהוא תופס אותו וחסל סדר דוד מלך ישראל, מגיע העכביש. וטווה במרץ קורים חזקים מסביב לכל פתח המערה. אז ברגע שהעכביש גומר לטוות את הקורים והולך לצוד לו איזה זבוב לפיקניק צהרים, תנחשי מי הגיע?

לירן: שאול?

יטבת: בול.

לירן: די אני מתה.

יטבת: תעשי לי טובה ואל. אני צריכה שותפה לפודקאסט. בכל מקרה, ממש כמו בסרט, שאול מגיע בדיוק לאותה המערה. אז תדמייני את דוד מתחבא במערה ורואה את האיש שרודף אחריו ורוצה להרוג אותו עומד בפתח המערה.

לירן: מטורף. רגע, אז שאול תפס אותו?

יטבת: ההפך.

לירן: ההפך? מה זאת אומרת?

יטבת: זוכרת את הקורים שהעכביש טווה מסביב למערה? אז שאול רואה אותם ואומר לעצמו "במערה הזאת בטוח אין אף אחד", הרי אם מישהו היה נכנס הוא כבר היה קורע את כל הקורים ולכן שאול אפילו לא נכנס לתוך המערה ומתקדם הלאה בחיפוש וככה דוד ניצל.

לירן: את מבינה שכל המרחק בין דוד המלך לדוד ההוא שמת במערה, זה עכביש אחד חרוץ? את יודעת זה מראה שאולי לכל חיה יש ערך בטבע.

יטבת: בדיוק. המשל הזה מראה לנו שיש דברים שבמבט ראשון קשה לנו להבין מה הערך שלהם, אבל הם בעלי משמעות. שום דבר בעולם שלנו לא נברא סתם. וגם לדברים שאחרים חושבים שהם סתם קטנים ולא חשובים יש משמעות גדולה. כולם חשובים.

לירן: תשמעי, אחד הסיפורים. רגע, אז ככה נגמר הסיפור? שאול לא מצא את דוד? התייאש מהחיפושים במערות, המשיך לנחל ערוגות. בזמן שדוד התמקם במקום, השתכשך במפלים, פתח קומונה עם השפני סלע והתחיל לסמן לנו שבילים?

יטבת: מה? לא, רגע, רגע, רגע. בואי נחזור לרגע המותח. שאול עובר את המערה שבה דוד התחבא, עוצר למנוחה קצרה ודוד בינתיים צופה מתוכה המום במי שרצה כרגע לחסל אותו. ואז ברגע ששאול נח ולא שם לב, דוד יוצא מהמערה ו...

לירן: הורג אותו?

יטבת: אז זהו שלא. הרי אמרנו שיש לנו כאן איכויות של מנהיג אמיתי. הוא מרחם על שאול ולא פוגע בו, אבל הוא רוצה להוכיח לשאול אחת ולתמיד שיש פה אי הבנה רצינית ושאין לו בכלל שום כוונה לפגוע בשאול.

לירן: אז מה הוא עושה?

יטבת: כששאול מנמנם לו בצל, דוד חותך חתיכה מהמעיל של שאול.

לירן: איזה מלך הדוד הזה.

יטבת: וכששאול יוצא החוצה מהמערה הוא פתאום שומע קול.

לירן: זה דוד קורא לו?

יטבת: בדיוק. שאול מסתובב המום ורואה את דוד מולו, אבל לא רק את דוד עומד מולו, דוד מחזיק גם ביד שלו חתיכה מהמעיל של שאול.

לירן: אה, הוא בעצם מסמן לו שהוא יכול היה לפגוע בו, אבל יכל שלא?

יטבת: נכון, שאול מסתכל על דוד ופתאום הוא רואה את פיסת המעיל הקרועה ביד שלו. מסתכל שוב על דוד ושוב על המעיל ואז הוא מבין.

לירן: שדוד בעצם די בסדר.

יטבת: הרבה יותר מבסדר. שאול מתרגש בטירוף מהמחווה. הוא מבין שלדוד אין שום כוונה רעה כי אם הוא היה רוצה לעשות את זה, הייתה לו כרגע הזדמנות מעולה. הוא גם מבין שדוד יהיה זה שיחליף אותו במלוכה. ולרגע קטן הוא גם מרגיש שזה כבר לא רעיון כל כך רע ואפילו מאחל לדוד בהצלחה.

לירן: וואי זה הסיפור אחד המטורפים ששמעתי בחיים. את קולטת שכאן במקום הזה היה מרדף מטורף ששינה את כל ההיסטוריה של העם היהודי? שבמקום הזה שאנחנו מטפסות בו, משתכשכות, נכנסות למפלים, אשכרה נכתבה ההיסטוריה של העם שלנו? תגידי יטבת, בתור אחת שיודעת הכל על כל דבר, אפשר למצוא את המערה הזאת בטיול?

יטבת: במסלול שלנו יש הרבה מערות, אבל אין אחת שהארכאולוגים מסכימים עליה שהיא הייתה המערה המדוברת.

לירן: אז בואי נעצור פה רגע ונספר על המסלול. מה מחכה לנו ולכם ובין היתר, גם מערות. המסלול הקלאסי והמאוד מהנה הוא מסלול מעגלי של קילומטר וחצי, מתאים לכל המשפחה. הוא מתחיל בכניסה הראשית של שמורת עין גדי של רשות הטבע והגנים והוא רצוף מפלים ובריכות. בכולן אפשר להשתכשך. רק במפל דוד העליון אסור.

יטבת: באסה.

לירן: תאמיני לי, מספיק רק להסתכל עליו, זה עצום ואת מרגישה את רסיסי המים על הפנים. רק תזכרי לעצור לטבול בבריכות בדרך. אני ממליצה לקחת סנדלים לחלקים הרטובים.

יטבת: בדרך יש גם אפשרות לבחור בין המסלול הרטוב או להמשיך לעלות במדרגות בשביל היבש. אל תדאגו, בסוף שני החלקים האלה מתחברים. אז למי שיודע להנות מהחיים אנחנו ממליצות להיכנס אל המים.

לירן: אפרופו הרפתקאות, אם הגעתם מוקדם ואם אתם משפחה מטיבת לכת, קצת אחרי המפל העליון, תראו שלט ושם אפשר לפנות ימינה לכיוון מעיין שולמית שהוא לא באמת בריכה ושולמית היא לא באמת אישה, פשוט צמחייה. בכל אופן, החלק הזה כבר ייקח עוד שעתיים ונחשב טיפוס אתגרי. הליכה על מצוקים ובעניין מעורבים גם יתדות.

יטבת: בכל מקרה, פונים ימינה לעלייה המאתגרת ותופסים כיוון לעבר מערת דודים. אומרים שזאת המערה שבה התקיים אותו מפגש היסטורי בין דוד לשאול. היא יפה וגדולה, אבל אין לזה הוכחות.

לירן: אכן אין הוכחות, אבל מה שבטוח זה שמדובר בפיסת גן עדן ששווה את הטיפוס, את היתדות, את הסולמות ואת פחד הגבהים הקל שמתלווה לכל אלה.

יטבת: יו זו נשמעת לי אפשרות לעבור לפינה שלנו, "עשיתי את זה ואני רוצה שוב!"

לירן: רעיון מעולה. תתני להם באות.

(מוזיקה)

לירן: והשבוע ב"עשיתי את זה ואני רוצה שוב", אנחנו מאתגרים אתכם, מאזינים ומאזינות, לספר לנו על מקומות שטיילתם בהם פה, בארץ ישראל שלנו ואתם מתים לחזור לשם שוב.

יטבת: או מסלולים שעמדתם בהם בגבורה ואתם רוצים לחזור לשם, הפעם עם חברים.

לירן: ומקומות שביקרתם בהם ואתם לא מסכימים להתקרב לשם יותר אף פעם.

יטבת: מה זה עוזר לנו לירן?

לירן: אה נכון, סליחה.

יטבת: טוב, תכתבו לנו, אנחנו קוראות הכל ולומדות מכם ומכן ומחכות כבר לפגוש אתכם בפרקים הבאים. תודה אפרים, תודה לירן. היה כיף לטייל אתכם.

לירן: תודה יטבת על הסיפור המרתק. תודה לך יניב ביטון, הלא אתה אפרים, הפקח המשובח מ"ילדי בית העץ כאן חינוכית". תודה לאביב לוקס, יפתח קוניג וענבל שמעון על התחקיר היסודי.

יטבת: תודה לאלעד חן, התסריטאי שלנו, לעודד דוידוב שיושב איתנו כאן באולפן ומחזיק לנו את היד. לאסף רפפורט, עורך הפסקול ותודה אחרונה ליובל מלחי, למאיה קוסובר, לעוד מעלתה רננית זינדר, לדינה בר מנחם, דיויד רוזנסול על כל העזרה, ההשראה והעצות המועילות.

לירן: אנחנו היינו לירן ליפשיץ ויטבת פייראייזן וייל.

יטבת: רגע, רגע, רגע, עוד שניה לפני שמסתיימת הנסיעה שלכם. את יודעת לירן, במדרש של השיחה הראשונה שהתקיימה אי פעם בעולם אלוהים אומר לאדם "תראה כמה יפה העולם וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם תקלקל, אין מי שיתקן אחריך".

לירן: ובבקשה שמרו על הטבע. תהנו לכם, תדמיינו לכם, תאספו את הזבל אחריכם.

יטבת: ותשאירו את האוצרות הקסומים שלנו יפים, נקיים ונעימים. אנחנו מחכות לכם כבר בפרק הבא של,

לירן: "על הדרך" הפודקאסט למשפחה המטיילת.

(מנגינת סיום)

אפרים: מה זה? מי השאיר פה את קרם ההגנה? יבחושי ביצות!

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה