אחד ביום - הלימונים של א-סיסי

מאז שפרצה המלחמה של ישראל בחמאס בעלת הברית הכי גדולה שלנו באזור, מצרים, מתמודדת עם לא מעט בעיות, שממש יכולות לסכן את יציבות המשטר של הנשיא א-סיסי ואת המדינה כולה. אבל לפני שבוע, א-סיסי ניסה לייצר הזדמנות מכל הבעיות האלה והציג תכנית משלו לשיקום רצועת עזה. אז הפעם, אנחנו עם התכניות של מצרים למזרח תיכון חדש. אורחת: ד״ר מירה צורף מרצה בכירה בחוג להיסטוריה של המזרח-התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/03/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום רביעי, 12 במרץ, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[מוזיקת פתיחה מסתיימת]

‏חובבי המתכונים וסרטוני הבישול ברשת מביניכם, מה שנקרא "פיד אוכל", אולי נתקלו בסרטון שמציג מתכון למעדן צונן ביום חם, למשקה מרענן ופופולרי במיוחד, לאמוּן.

‏[הקלטה]

Muhammed Elgammal: “You have to try this mint lemonade. In Egypt we call this ‘laymun bil nahnah’. Prepare the citrus by first peeling the lemon…”

‏אלעד: כן, אני יודע. מה המצרים מתלהבים עלינו? כולה לימונענע. גם לנו יש כזה. אבל בסדר, המצרים מאוד גאים, מתברר, בלאמוּן שלהם. הם מאוד גאים באיך הם לוקחים לימונים מרים והופכים אותם למשקה שמביא מלא לייקים בטיקטוק.

‏[הקלטה]

Radwa Elkaffas: “This Egyptian lime made is an anti mint specialty, and it’s easy and the most refreshing drink ever.”

‏אלעד: אבל תראו, אנחנו לא כאן כדי לדבר על אוכל. לא על משקאות. אנחנו כאן כדי לדבר על מצרי אחר, שגם לוקח לימונים ומנסה להפוך אותם ללימונדה. הוא לא משפיען רשת. הוא לא אושיית בישול. הוא הנשיא. א-סיסי.

‏[הקלטה] נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי: "أصحاب الجلالة والفخامة والسمو ملوك ورؤساء وأمراء الدول العربية الشقيقة…"

‏אלעד: האולם בקהיר היה מפואר. ממש. ענק. והיה מלא באנשים. אני בדקתי. במשך דקה ו-22 שניות, הנשיא א-סיסי בירך ואזכר את כל המנהיגים ונציגי המשלחות הזרות שהגיעו להשתתף בכינוס החירום שהוא ארגן בשבוע שעבר.

‏[הקלטה] נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי: "اخي فخامة الرئيس جواو لورنسو جمهورية انجولا, رئيس الاتحاد الافريقي."

‏אלעד: היו שם פשוט המון נציגים - מהעולם הערבי, מאפריקה, נציגים ממדינות המערב. אפילו מזכ"ל האו"ם השתתף. כולם הגיעו כדי לשמוע את החזון של א-סיסי. את התוכנית של מצרים ליום שאחרי המלחמה בעזה.

‏[הקלטה] נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי: "وعملت مصر بالتعاون مع دولة فلسطين الشقيقة والمؤسسات الدولية على بلورة خطة شاملة متكاملة، لإعادة إعمار قطاع غزة…"

‏אלעד: הכינוס הזה בקהיר הוא ניסיון מצרי להתגבר על לא מעט מכשולים וקשיים שגרמה להם המלחמה, וגם בעיות שהם מתמודדים איתן בלי קשר. כל אלו עלולים ממש לסכן את היציבות של א-סיסי, של המשטר שלו, לסכן את מצרים כולה. וא-סיסי לקח פה חתיכת בלנדר מטאפורי עצום, דחף פנימה את כל הלימונים, את כל הנענע, וניסה לייצר לאמוּן מדיני. אלא שבדרך לשם הוא הצליח מאוד להרגיז את ישראל.

‏[הקלטה] שר הביטחון ישראל כ"ץ: "אני לא אאפשר להם להפר את הסכם השלום הזה. כמו שבגין הזהיר ואמר אחרי יום כיפור 'למה נתת להם? נתתם להם לקדם את הטילים?' לא נאפשר להם הפרות תשתיתיות. אנחנו מטפלים בזה".

‏[מעבר מוזיקלי]

‏אלעד: אז הפעם אנחנו עם דוקטור מירה צורף, מרצה בכירה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, על התוכנית של מצרים למזרח תיכון חדש.

‏ד"ר צורף: מצרים חווה את המלחמה בצורה הכי אקוטית, הכי קשה. אני לא רוצה להשתמש במילים חמורות יותר ולומר טראגית. המלחמה הזאת, מרגע שהיא פרצה ועד לעצם רגע זה, בעודנו מכונסים כאן באולפן, משפיעה על ההוויה המצרית ברמה של השגרה היומיומית. כלכלית, חברתית, פוליטית, בין-ערבית וגלובלית. שלא יהיה ספק בכך.

‏אלעד: "הלימונים" נקרא להם, אם נמשיך במטאפורה. אז נתחיל בהם. המלחמה בחמאס פגעה במצרים בכמה אופנים, בכמה מעגלים. אבל מצרים, עוד לפני שבעה באוקטובר, התמודדה עם בעיות כלכליות שהמלחמה שפתח חמאס נגדנו רק העצימה.

‏ד"ר צורף: אנחנו צריכים לזכור שעבד אל-פתאח א-סיסי והציבור המצרי השקיע הון עתק בכרייתה של תעלת סואץ החדשה. הוא הכריז עליו כפרויקט לאומי. הוא נשבע ביקר לו שאף גורם זר לא יהיה שותף, וכל מצרי יתרום אפילו גְנֵה אחד לטובת הפרויקט הזה. הראשון ששם את משכורתו החודשית לטובת הפרויקט הזה היה עבד אל-פתאח א-סיסי. זה היה פרויקט שאמור היה לארוך שנה, בתום עשרה חודשים, נפתחה תעלת סואץ ברוב פאר והדר.

‏[הקלטה]

Euro News anchor: “Extravagant celebrations has begun to inaugurate a major extension of the Suez Canal in Egypt. Costing more than 7 billion Euros, the project was completed in one year instead of 3, on the orders of President Abdel Fattah al-Sisi”.

‏ד"ר צורף: במשך השנים הראשונות, התעלה לא הניבה את מה שתלו בה, מבחינת כמות האוניות שעברו בתעלה. היו הרבה מאוד תקלות, וספינות העדיפו את הדרך הארוכה אך הבטוחה על תעלת סואץ החדשה. רק בשנה האחרונה, החלה התעלה להניב את הרווחים. אבל אז, באו החות'ים, ופיגעו בכל אונייה שעברה שם. והאוניות חדלו שוב לעבור במימי תעלת סואץ.

‏אלעד: לפי הערכות של גורמים בינלאומיים, בשנת 2024 המיסים שמצרים גובה על מעבר אוניות בתעלת סואץ, צנחו ב-60% בגלל השלכות המלחמה. זה אובדן עצום של הכנסות למצרים. וזה לא הכל, כי המצרים הפסידו גם הון, לא רק מהאוניות שלא הגיעו לתעלת סואץ, אלא גם מהתיירים שלא הגיעו לאתרי הנופש בסיני.

‏ד"ר צורף: במשך ארבע וחצי שנים, עבד אל-פאתח א-סיסי השקיע הרבה מאוד דם של חיילים ושוטרים מצריים, כדי לטהר את חצי האי סיני מהשרידים של אנצאר בית אל-מקדס, הזרוע הדאעשיסטית, והצליח בכך. המשמעות הכלכלית היא, שבזמן שדאעש שרצה בסיני, סיני חדלה להיות טריטוריה תיירותית, שהכניסה מטבע זר לקופת האוצר המצרית, ואיכשהו תרמה ליציבות, כזו או אחרת, של הכלכלה המצרית. ברגע שפרצה המלחמה, התיירות לסיני חדלה, וסיני חדלה להיות מקור לתיירים מהמערב, ממזרח אירופה, מישראל לסיני, והקופה מידלדלת שוב ושוב.

‏אלעד: אז זה נזק כלכלי שאפשר לכמת אותו, אבל זה לא הלימון היחיד בסיפור. כי מאז תחילת המלחמה, מצרים משתתפת אקטיבית כמתווכת, אחת משלוש מתווכות. ואם צריך לאפיין בגסות, בכלליות, אז ארצות הברית היא המתווכת שמחוברת יותר לצד הישראלי. קטאר היא זו שאמורה להפעיל מנופי לחץ על חמאס, ומצרים…? זהו, שמעמדה של מצרים בטריו הזה מעט פחות ברור. אולי פחות קל להבנה. וזו עובדה שהמצרים חושבים עליה הרבה.

‏ד"ר צורף: מצרים, מאז היוזמה הערבית בשנות האלפיים, איבדה את מעמדה כמדינה המובילה, כאחות הבכורה, כמבוגרת האחראית. עבד אל-פתאח א-סיסי נחוש להחזיר למצרים את מעמדה, שהיה לפני היוזמה הערבית. ומצרים זקוקה, כאוויר לנשימה, לתמיכה, גם של ארצות הברית, וגם של מדינות אירופה, שיעזרו לה לשקם את כלכלתה, כך שלא תפרוץ עוד מהפכת אביב ערבי בקהיר. ולכן היא רוצה להציג את עצמה, כלפי העולם המערבי, כמבוגרת האחראית, כמי שאיננה מחרחרת מלחמות, אלא להיפך - שואפת לשלום, ויש לו קלף ביד. מצרים הייתה הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל, ועבד אל-פתאח א-סיסי לא מפסיק לחזור שוב ושוב בנאומיו החשובים, לכך שהפתרון הזה, שמצרים יזמה אותו, צריך להיות המודל לכלל מדינות העולם הערבי.

‏[מעבר מוזיקלי]

‏אלעד: אז כן, יש, די בגדול, שלושה מעגלים שבהם מצרים נפגעה, או התקשתה, בעקבות המלחמה. המעגל הפנים-מצרי, המעגל הפנים-ערבי, והמעגל העולמי, בעיקר מול ארצות הברית. מצרים התמודדה עם לחצים מכל המעגלים האלה בנפרד, ולפעמים גם ביחד. כמו למשל, בכל הקשור לסירוב העיקש של הנשיא א-סיסי לפתוח את הגבול עם עזה, ולקבל ממנה מהגרים.

‏ד"ר צורף: כשעבד אל-פתאח א-סיסי אמר, בשבוע הראשון לפרוץ מלחמת חרבות ברזל, "ברגע שאני אאפשר לפליטים עזתים להיכנס לטריטוריה של סיני, סיני תהפוך להיות לשטח מריבה".

‏[הקלטה] נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי: "اللاجئين, المواطنين الفلسطينيين من القطاع الى سيناء ببساطة خالص دا عبارة عن إن احنا بننقل…"

‏ד"ר צורף: פירושו של דבר, שפיגועים יצאו מהטריטוריה של סיני, על ידי הפלסטינים, וישראל תשיב מלחמה שערה לתוך הטריטוריה של סיני. זה לא מה שמצרים זקוקה לה.

‏אלעד: אז זו דוגמה איך סוגיה אחת, קבלת מהגרים מעזה, פתיחת המעברים בתחילת המלחמה, איך הסוגיה הזו השפיעה על המצב גם בתוך מצרים, גם על המעמד של מצרים בעולם הערבי כולו, וגם על היחסים הדיפלומטיים שלה בעולם. אבל נרחיב לרגע עוד את הפריזמה, אנחנו בכל זאת לא המרכז של העולם. למצרים יש צרות שלאו דווקא קשורות רק אלינו.

‏ד"ר צורף: תיקח את מלחמת אוקראינה-רוסיה, ומצרים היא היבואנית מספר אחת של החיטה משתי המדינות האלה. היבוא הזה פסק, ומה זה אומר בעצם? זה אומר שיש צורך להעלות את המחירים של מצרכי היסוד, ולהוריד את הסובסידיות. וזה אומר, בהחלט, שצפויה התמרמרות, והתמרמרות עלולה להידרדר למחאות, ומחאות עלולות למלא את הכיכר בשלישית. זה לא בדיוק מה שעבד אל-פתאח א-סיסי זקוק לו.

‏אלעד: לא, א-סיסי בוודאות לא רצה את זה, אלא שיש לו עוד בעיה, בעיה קשה. כי לא רק לחם חסר במצרים, גם מים.

‏ד"ר צורף: מצרים מתייבשת. מצרים היא מדינה חקלאית. עכשיו תחשוב מה זה הנילוס, מבחינת המצרים. למה מצרים נקראת "אום-אל-דוניא", טבורו של העולם? כי זה הנילוס. הנילוס מעצב את מצרים. הנילוס מייצב את מצרים. הנילוס בונה את האישיות המצרית. הנילוס מאפשר למצרים להמשיך להיות מדינה חקלאית ולפרנס את הפלאחים שלה. וכל זה הולך ומתמעט. וברגע שאתיופיה מסרבת, והיא מתעקשת לסכור שוב ושוב את מימי הנילוס, מבחינתה של מצרים זה לגנוב את מימי הנילוס, לא פחות מזה.

‏[מעבר מוזיקלי]

‏אלעד: הסיפור בין אתיופיה למצרים הוא סיפור ענק. כזה ששווה פרק נפרד של "אחד ביום". במרכז שלו סכר עצום, שאתיופיה בונה ומפעילה על הנילוס הכחול, במטרה להפיק ממנו חשמל. זה סכר שפוגע במאגר המים, שאחראי על 90% מהצריכה במצרים, נהר הנילוס. במצרים כבר הזהירו בעבר, שמדובר באיום קיומי. יש מצרים שמגדירים את ההתפתחויות שם כהכרזת מלחמה של אתיופיה, המדינה השנייה הכי מאוכלסת באפריקה, על מצרים, המדינה השלישית הכי מאוכלסת ביבשת. היו ניסיונות להידברות, אבל ללא הצלחה. אבל גם אם מסתכלים מזרחה, יש למצרים צרות. השכנה לוב, בעידן שאחרי קדאפי, מלאה בסכסוכים פנימיים אלימים. הטורקים תומכים בצד אחד, המצרים מולם תומכים בצד השני. מצרים, באופן טבעי, מאוד דואגת מכוח זר ועוין, שעלול להתיישב לה ממש על הגבול. אז נדמה לי שבשלב הזה הצלחנו להבהיר את הפואנטה המרכזית, שהיא, לסיסי יש הרבה דאגות וצרות על הראש. וכשהוא ניסה כנראה לפתור חלק מהן, הגיעה עוד צרה אחת. כי אולי כאיתות לאתיופיה, אולי כאיתות ללוב וטורקיה, אולי למדינות ערב, לחמאס, לעזה, למצרים עצמם, אולי הכל ביחד ואפילו יותר - מצרים התחילה לתגבר, לתחזק, לאמן את הצבא שלה בעוצמה הולכת וגדלה במשך החודשים האחרונים.

‏[הקלטה] מרואיין: "אתה ממש שומע מטווחים, מטווחים של החיילים המצרים. אתה שומע אותם מתאמנים. זה דברים שבעצם מדאיגים את התושבים פה. התושבים של קדש ברנע בעצם מציפים את זה למעלה, מהר מאוד מקבלים מהצבא איזו הודעה גנרית של 'המצרים מתאמנים', 'אימונים של המצרים. מותר להם, הם חיילים. מותר להם להתאמן'. כמובן שהתשובה הזאת לא מרגיעה את התושבים."

‏אלעד: אז זהו, מצרים מנסה לפתור בעיות, אבל היא יצרה בעיה אחרת. כי גם בישראל ראו את ההתעצמות הזו, את התזוזות, את האימונים, ומיהרו להבהיר שעלינו, על ישראל, הדבר הזה לא מקובל.

‏[הקלטה] שר הביטחון ישראל כ"ץ: "מנחם בגין חתם עם סאדאת הסכם שלום עם מצרים, שהייתה המדינה הערבית הראשונה שחתמה הסכם. אמרת, אנחנו זוכרים את זה. והוא הוציא אותה מחוץ למעגל המלחמה במחירים כבדים. אני לא אאפשר להם להפר את הסכם השלום הזה. לא נאפשר להם הפרות תשתיתיות. אנחנו מטפלים בזה."

‏אלעד: שר הביטחון כ"ץ שלח איום מרומז, או חידוד כזה, למצרים, אחרי שבישראל היו חששות ושמועות סביב ההתעצמות המצרית. ותראו, אחרי שבעה באוקטובר, מובן, אפילו ראוי, שישראל תהיה אקסטרה זהירה, לגבי מה שקורה מעבר לגבול שלנו. אבל במצרים, וגם במערכת הביטחון הישראלית, מיהרו לומר "אין הפרה. אין שום כוונה מצרית לפתוח במלחמה נגד ישראל".

‏ד"ר צורף: כשאנחנו שואלים את עצמנו, שוב ושוב ושוב, מצרים מתחמשת. הצבא הגדול ביותר במזרח התיכון הוא הצבא המצרי. האם החזית שהיא מתכוונת לפתוח היא נגד מדינת ישראל? או שיש לה את הסיבות הטובות שלה להתחמש כי יש לה אויבים מכל כיוון - יש לה לובים, יש לה חות'ים, יש לה אתיופים, ולכן אין לה ברירה. מצרים אומרת את זה כל כך ברור. היא מקדשת את השלום. היא מאמינה בשלום. היא מנסה לשכנע את האחרות לדבוק בפתרון שלה. אני חושבת שאנחנו צריכים להיות קשובים לקול המצרי, שחמישים שנה חווה משברים. אין סוף משברים ההסכם הזה חווה, והוא איתן. הוא עומד למרות כל המשברים, ומצרים מגנה עליו. לא בגלל שמצרים היא חובבת ציון, אלא בגלל שמצרים מבינה ששלום עם ישראל זה אינטרס מצרי מובהק.

‏[מעבר מוזיקלי]

‏אלעד: אז זו עוד צרה אחת, עוד לימון אחד שנוסף לסלסלה הגדולה של מצרים ושל הנשיא א-סיסי. והנה מגיע הרגע שבו הוא מוציא את הבלנדר ומנסה להפוך את הלימונים ללאמוּן.

‏אבל קודם חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: בין כל הקשיים והבעיות שמתמודדת איתן מצרים, אלו שקשורות אלינו, אלו שלא קשורות אלינו, חדי האוזן מכם בטוח הבחינו שעל אחת במיוחד לא דיברנו.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “If you look at Gaza, it’s all, I mean, it’s hardly a building standing, and the ones that are, are going to collapse. You can’t live in Gaza right now, and I think we need another location. I think it should be a location that’s going to make people happy. If we can get a beautiful area to resettle people permanently in nice homes, and where they can be happy and not be shot, not be killed, not be knifed to death like what’s happening in Gaza…”

‏אלעד: תוכנית טראמפ לעזה. תוכנית שהבסיס שלה נשען על זה שמצרים תעשה את מה שהיא ממש נאבקה לא לעשות עד עכשיו, לקבל לשטחה המוני עזתים. לכאורה זה חתיכת קושי. זו חתיכת בעיה. אלא שפה אפשר לטעון שא-סיסי זיהה במשבר הזדמנות. הוא שמע את טראמפ, הוא ביטל את הביקור שלו כאות מחאה בבית הלבן, ואמר באופן חד משמעי "לא".

‏[הקלטה] נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי: "انا بقولها بمنتهي الوضوح: ترحيل وتهجير الشعب الفلسطيني من مكانه هو ظلم لا يمكن ان نشارك فيه"

‏ד"ר צורף: ואני חייבת לומר, שהייתה פה תמיכה בעמדה של קהיר, תמיכה מקיר אל קיר. אני חושבת שסיסי לא ידע תמיכה שכזו מאז עלייתו לכס הנשיאות. זאת אומרת, אם יש משהו שיכול למצב את סיסי כסולידרי עם האחים, האחוקים הפלסטינים, זה ההתייצבות שלו נגד תוכנית טראמפ, אבל זה לא חוכמה להתייצב נגד. להגיד "לא" לתכנית טראמפ, זה להתייצב במקום של זלנסקי. אף אחד לא רוצה את זה. אבל לבוא ולומר "מה שאתה הצעת זה לא מקובל. אנחנו סולידריים עם הפלסטינים בהיבט הזה, אבל אנחנו לא משיבים את פניך ריקם, אלא מציעים תכנית, או בסיס לתכנית, שעליו אפשר להתחיל להתדיין, לשאת ולתת ואולי גם להגיע להסכמות".

‏[מעבר מוזיקלי]

‏אלעד: א-סיסי הבין שיש כאן מקום לנסות ולהפוך את המשבר להזדמנות, להפוך את עצמו מסרבן עיקש לקבל עזתים למצרים, לאידאולוג שנלחם על זכותם של העזתים לחיות בעזה. הוא ראה ההזדמנות לקחת את התוכנית השנויה במחלוקת של טראמפ, זו שזכתה לביקורת בעולם הערבי, ולהפוך בעצמו לגורם הבכיר שלא רק מתנגד לה, אלא גם מציע אלטרנטיבה. הוא מצא את הדרך להחזיר את הפוקוס למצרים, להחזיר למצרים את המקום המרכזי, את מרכז הבמה. הוא מצא את הדרך לפתור כמה מהבעיות שדיברנו עליהן ובמקביל.

‏[הקלטה] נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי: "في ضوء اعتماد وزراء الخارجيه بالامس خشوع خطه اعاده الاعمار والتنميه لغزه واعتماد مشروع البيان الختامي"

‏אלעד: בפסגת החירום, באותו אולם מפואר בקהיר עם מנהיגים ונציגי משלחות, שלקח לו דקה עשרים ושתיים שניות רק לאזכר אותם, א-סיסי הציג את החזון האלטרנטיבי שלו לעזה ביום שאחרי.

‏ד"ר צורף: מדובר על תקופה של שישה חודשים, שבהם, במהלכם, תנהל את הרצועה שורה של טכנוקרטים עצמאיים. עוד נקודה מאוד חשובה - מצרים וירדן תאמנה את כוחות השיטור הפלסטינים, שזה מצרים יודעת לעשות. כוחות "אמן אלדוולה". זה הצד החזק שלה. דבר נוסף, חמאס לא תנהל, אזרחית, את הטריטוריה של רצועת עזה, ומצרים מזמינה את הרשות הפלסטינית לחזור ולנהל את הרצועה. זה כמובן עניין הדרגתי, לא מיידי, יש פה אינטרוול של חצי שנה.

‏אלעד: ולא כולם שיתפו פעולה עם א-סיסי. סעודיה ואיחוד האמירויות, לדוגמה, לא הסכימו לקחת חלק בשיקום של רצועת עזה, אם חמאס לא יפורק מהכוח הפוליטי והצבאי שלו.

‏ד"ר צורף: איפה יש חור שאנחנו באמת קפצנו עליו, וזה העניין של פירוק הנשק מחמאס. יש פה הבחנה בין נשק הגנתי לנשק התקפי, ונקבע שהנשק החוקי, שים לב למושג, הנשק החוקי יהיה בידי הרשות הפלסטינית. האם אפשר באמת לעשות את ההבחנה בין נשק הגנתי לנשק התקפי? זה בעייתי בלשון המעטה. אבל חמאס עדיין מסרב להצהיר על התפרקותו מנשק, ולכן הוא מתברבש עם המושג נשק הגנתי ונשק התקפי. השאיפה של התוכנית הזאת, היא שביום שאחרי השיקום, והשיקום ייארך זמן, ולצורך כך מודיעה מצרים, שכל זמן שהחמאס יסרב, יעמוד במריו להתפרק מנשקו, תהיה בעיה קשה ואקוטית לגייס כספים לטובת שיקומה של עזה. אז לטובת הפלסטינים, רצוי שהחמאס יזדרז ויתפרק מנשקו.

‏אלעד: חמאס פחות זרמו עם החלק הזה בתוכנית של א-סיסי, וגם מהצד השני, ישראל וארצות הברית לא נכחו בפסגה, והודיעו שהתוכנית של א-סיסי לא מקובלת עליהן.

‏ד"ר צורף: זוהי תוכנית שיש בה חורים. השאלה מה אתה רואה? האם אתה רואה את הפוטנציאל, או אתה מתרכז בחורים? מה שקרה מאז שהתוכנית הזאת פורסמה, זה שישראל וארצות הברית מתמקדות בחורים, והודיעו שהן דוחות, מכל וכל, את המצע שהמצרים… שהתוכנית המצרית, בהסכמת מדינות הליגה הערבית, הציעה.

‏אלעד: אבל, וזה אבל חשוב, ארצות הברית דחתה את ההצעה של א-סיסי, אומנם, אבל לא בכעס. לא בריב פומבי סטייל טראמפ וזלנסקי.

‏[הקלטה]

Tammy Bruce: “The Arab deal, as it’s noted, is that it does not fulfil the requirements, the nature of what President Trump was asking for. But to welcome the effort of continuing to address this, clearly has to continue”.

‏אלעד: זו הצעה שלא מתאימה למצב, אבל "היי", אמרה דוברת מחלקת המדינה האמריקנית, "זה בדיוק מה שרצינו. רצינו להתחיל לגלגל פה איזשהו כדור, לייצר סיעור מוחות, להעלות רעיונות חדשים". אז הנה, גם כאן, א-סיסי הצליח. הוא שמר, ואולי אפילו חיזק, את המעמד של מצרים בעיני הממשל האמריקני החדש.

‏ד"ר צורף: מצרים עדיין, עדיין לא איבדה תקווה. אני רואה את ה… אני עוקבת אחרי העיתונות המצרית. אני עוקבת אחרי התבטאויות של דמויות מאוד מרכזיות, והן ממשיכות לשכנע, לשאת ולתת, גם עם הממשל של טראמפ, וגם בשיחות שמתנהלות עם משלחות שמגיעות מישראל לקהיר, על הבסיס של התוכנית. נכון לרגע זה, התוכנית לא נפלה עדיין. היא עדיין מצע, וכך צריך לראות אותה - כמצע שעליו אפשר לשאת ולתת או להתדיין עליו. כך שסיסי לא מרים ידיים. שלא נחשוב שהדחייה של התוכנית שלו גרמה לו לסגת… לסגת לאחור. אם הוא נסוג, קטאר נכנסת. זה לא מה שמצרים יכולה להרשות לעצמה.

‏אלעד: אז זהו, זו השורה התחתונה. מצרים נמצאת במצב שבו היא פשוט לא יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור. היא לא יכולה להרשות לעצמה להיות חלשה, ואפילו להיראות חלשה, כשאתיופיה חוסמת מצד אחד את הנילוס, כשטורקיה בוחשת בלוב מהצד השני, כשיש לא-סיסי אופוזיציה מבית או משבר כלכלי, ואין לחם וקטאר נושפת בעורף, והעזתים נמצאים מילולית על הגדירות. מצרים חייבת לייצר מהלימונים לימונדה. היא חייבת להפוך את הבעיות לפתרונות.

‏ד"ר צורף: אם עבד אל-פתאח א-סיסי יצליח במשימה הזאת, ואפילו בחלקים מתוך התוכנית הזאת, שהוא יזם אותה, שמקהיר יצאה התורה, אין ספק שזאת תהיה בהחלט הזדמנות. אבל כרגע אנחנו עוד לא רואים אותה, והוא לא רואה אותה עדיין. וזה לא רק מלחמת הישרדות שלו. זה מלחמת הישרדות של מצרים, ומה שהעולם המערבי מסרב להבין עד הסוף, שמצרים לא יציבה, או התערערות המשטר במצרים, זה התערערות המזרח התיכון.

‏[מעבר מוזיקלי]

‏אלעד: דוקטור מירה צורף, תודה.

‏ד"ר צורף: תודה, אלעד.

‏אלעד: זה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק. תחקיר והפקה, דניאל שחר, איילה פז, שירה אראל ועדי חצרוני. על הסאונד, יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה