top of page

אחד ביום - הצד של האיראנים

ישראל בלילה שבין שבת לראשון נראתה אחרת מכל הלילות. בין אם הייתם מאלה שנכנסו לפאניקה, או שחששתם בעיקר מהמפגש עם השכנה בחדר המדרגות, דבר אחד היה ברור לכולם - שמתחיל כאן משהו שלא קרה קודם לכן. אבל זה רק מה שקרה בישראל. כך אנחנו ראינו את המתקפה מכאן. כי כ-1500 קילומטר מאיתנו, צפו באירועי אותו הלילה גם אזרחי איראן, וגם הם הגיבו אליו בתחושות מגוונות ומורכבות. אז הפעם ננסה לחזור אחורה ללילה שבין שבת לראשון, רק מהצד של האיראנים.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/04/2024.

[חסות]

יובל: היום יום שני, 15 באפריל, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12.

[מוזיקה ברקע]

אני יובל אראל ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום. ישראל בלילה שבין שבת לראשון נראתה אחרת מכל הלילות. בין אם אתם הייתם מאלה שנכנסו לפאניקה או שחששתם בעיקר מהמפגש עם השכנה בחדר המדרגות, דבר אחד היה ברור לכולם, שמתחיל כאן משהו שלא קרה קודם לכן.

[הקלטה] דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי: "ערב טוב. איראן שיגרה כלי טייס בלתי מאוישים משטחה לעבר שטח מדינת ישראל".

יובל: אבל זה רק מה שקרה בישראל. כך אנחנו ראינו את המתקפה מכאן. הפעם, ננסה לחזור אחורה ללילה שבין שבת לראשון, רק מהצד של האיראנים.

ד"ר עילם גינדין: אז אני ד"ר תמר עילם גינדין, נספחת התרבות הראשונה של ישראל באיראן החופשית. ועד שאיראן תהיה חופשית, אני בונה גשרים בין עם ישראל לעם האיראני, ופוקחת עיניים בשני הצדדים, להראות שבצד השני יש בני אדם, והם בדיוק כמונו. אני עושה את זה באמצעות ספרים, פודקאסטים, הרצאות, בלוג, פעילות רשת, ראיונות בתקשורת, בעברית, באנגלית, בפרסית, וגם דברים אחרים בעולם האמיתי.

[ברקע מוזיקה פרסית]

יובל: שמה זה אומר? אני מניח שזה לא תואר רשמי.

ד"ר עילם גינדין: זה אומר שכשאחרי השלום, אני אעשה את אותם דברים שאני עושה עכשיו, אבל בתור נספחת תרבות. [צחוק קל]

יובל: תקופה קצת קשה לבנות גשרים, נראה לי.

ד"ר עילם גינדין: לא, לא, לא, לא. איראן לא אויבת של ישראל, אל תטעה. לאיראן ולישראל יש אויב משותף ששמו הרפובליקה האסלאמית. והרפובליקה האסלאמית יותר משהיא אויבת של ישראל, היא אויבת של איראן. ולכן, אנחנו בעצם שותפים, יש לנו אויב משותף מאוד מאוד חזק, וש… אנחנו משתפים פעולה כדי להפיל אותו.

יובל: תסבירי למה את מתכוונת כשאת עושה את ההפרדה הזאת בין איראן לבין הרפובליקה האסלאמית? מתכוונת לפער בין הרפובליקה לבין הציבור באיראן?

ד"ר עילם גינדין: הרפובליקה האסלאמית… העם האיראני מתייחס לרפובליקה האסלאמית בתור הכיבוש הערבי השני. הם אומרים, אנחנו בני ערובה של הרפובליקה האסלאמית, זה השלטון הנוכחי, הוא מתעמר בנו. אנחנו יכולים לראות שסותמים פיות לאיראנים. כלומר, אין חופש ביטוי. כל מי שאומר שהממשלה עשתה משהו רע, נעצר. ויש כמובן כפייה דתית מאוד קיצונית, והעם לא רוצה את השלטון הזה.

בנוסף לכך, לפני כמה שנים כבר, הרפובליקה האסלאמית מחקה את איראן הטרום אסלאמית מספרי ההיסטוריה. הם עושים תעמולה לא רק נגד ישראל ולא רק תעמולה אנטישמית. הם גם עושים תעמולה נגד איראן הטרום אסלאמית. איראן הרי… היו שתי אימפריות לפני שמוחמד נולד בכלל. שתי אימפריות עצומות שמאוד השפיעו על העולם, ואחת מהן הייתה אימפריה של יותר מ-400 שנה, ששלטה על רוב העולם הידוע. והרפובליקה האסלאמית מחקה את זה מספרי הלימוד, והיא עושה תעמולה גם נגדם. אז היא באמת אויבת של איראן, גם מבחינת הזהות וגם מבחינת ההתעמרות בעם.

יובל: כמו כל עם ישראל, גם ד"ר תמר עילם גינדין ריפרשה את הטלפון אתמול בלילה והתעדכנה בכל התפתחות. אבל המקורות שלה, איך נאמר, קצת שונים.

ד"ר עילם גינדין: באתרים של המשטר קצת קשה להתעדכן, באתרים שהם שופרות של המשטר, כי האינטרנט באיראן לא טוב, אז לוקח המון זמן לטעון ולא תמיד הם נטענים כמו שצריך. אבל לכולם יש טוויטר, אז אני מתעדכנת בטוויטרים שלהם, בטוויטר הכללי, בטלגרם, גם בערוצים של טובים וגם של רעים. דווקא יותר של רעים, זה יותר מעניין אותי. וגם עם קצת… מקשרים אישיים. אני מדברת עם איראנים באמצעות פרוקסי, אוקיי? בגלל שמשמרות המהפכה חדרו לי למחשב לפני כבר עוד מעט תשע שנים, אז אני לא רוצה להיות בקשר ישיר עם אנשים בתוך איראן, כדי לא לסכן אותם. אבל יש לי חברים איראנים בחו"ל, שהם או בקשר עם חברים איראנים שלי או בקשר עם חברים איראנים שלהם, ואני מתעדכנת באמצעותם וכמובן באמצעות מעקב הדדי ברשתות החברתיות.

יובל: אז אנחנו יודעים איך הלילה הזה נראה אצלנו, בישראל. אנחנו ראינו את השידורים האינסופיים בטלוויזיה, את הלחץ, גם את הבדיחות שהתחילו לרוץ ברשתות החברתיות. איך זה נראה בצד השני?

ד"ר עילם גינדין: גם שם הרשתות החברתיות עבדו מסביב לשעון, והיה אפשר לראות ממש הבדל בין תומכי המשטר לבין מתנגדי המשטר. קודם כל, לפני התקיפה, כמו שאצלנו הייתה דריכות והיה לחץ ומה יהיה ואיך יהיה, אז גם אצלם היה ממש חשש מתגובה ישראלית, מזה שהרפובליקה האסלאמית תתקוף את ישראל וישראל תתקוף את איראן. הם חוששים מההסלמה הזאת. מצד שני, אנחנו רואים מתנגדי משטר אומרים, אם ישראל תוקפת, זה יהיה נקודת חולשה של השלטון, ואז אנחנו צריכים לנצל את זה כדי להשתלט ולהעיף את השלטון הזה, אחת ולתמיד.

יובל: את אומרת שברשתות החברתיות אפשר היה לראות גם בצד השני, את הלחץ והדריכות, וכן, גם ביקורת כלפי השלטון. התחושות האלה באו לידי ביטוי גם בשטח, ברחובות איראן?

ד"ר עילם גינדין: ברחובות, זה תלוי מי מצלם. אם זה מתנגדי משטר, אז הם שמחים שהתקיפה לא הצליחה. מתנגדי המשטר גם יותר מחוברים לרשתות החברתיות ולמציאות. אם זה תומכי משטר, או שופרות של המשטר, מראים שמחה על זה שהייתה תקיפה, גם אתמול בלילה היו מלא ש… אני, כשעקבתי אחרי ערוצים של משמרות המהפכה, אז הם אומרים: אנחנו הצלחנו, אנחנו נקמנו, הנקמה הייתה קשה, ואנחנו היכינו בישראל עוד לפני שהם שיגרו את הטילים, הם לא אמרו, אנחנו שיגרנו טילים, אנחנו תקפנו, הם לא השתמשו במילים האלה, אלא במילים: אנחנו פגענו, אנחנו הסבנו נזק.

[קול צפירות, צעקות בפרסית]

ד"ר עילם גינדין: אז הראו שריפה מטקסס מ-2021, ואמרו זאת שריפה בישראל מטיל שנפל, ואמרו, בישראל עדיין סופרים את הנפגעים, כלומר הם ממש מנסים להציג את זה בתור הצלחה, וזה לא מפליא אותי.

יובל: חוץ מהסרטונים של החגיגות, ראינו גם כאלו של תורים ארוכים בתחנות דלק, נכון? מה הוביל לזה?

ד"ר עילם גינדין: התורים שהיו בתחנות הדלק! היו פקקים לפני תחנות הדלק!

[הקלטה - אדם מדבר בפרסית]

ד"ר עילם גינדין: כלומר אנשים ממש נלחצו, וקודם כל יצאו למלא את המכוניות, גם בגלל שזה אחד הדברים שעלול להיפגע בזמן מלחמה, וגם בגלל שבמתקפות סייבר הרבה פעמים מערכת הדלק היא יעד מועדף. יכול להיות שזה בגלל שהם רוצים לברוח מטהרן. אני יודעת על חברים שלי שנמצאים בחוץ, ואמרו למשפחות שלהם בתוך איראן, תברחו מטהרן. וגם אנשים חוששים שיהיה מחסור בדלק. הם חוששים שיהיה מחסור בכל הסחורות, כי הם זוכרים עוד ממלחמת איראן-עיראק, את המדפים הריקים בסופרים ובמכולות, לא היו הדברים הכי בסיסיים.

יובל: עוד לפני המתקפה יצאו הרבה מסרים מכיוון טהרן, אזהרות ואיומים שהחיסול בסוריה לא יעבור הפעם בשתיקה. כמי שעוקבת אחרי הרשתות והתקשורת האיראנית, הופתעת שהאיומים באמת התממשו?

ד"ר עילם גינדין: הופתעתי כי אני יודעת שהם לא רוצים מלחמה.

יובל: למה בעצם?

ד"ר עילם גינדין: כי הכלכלה האיראנית כבר מקרטעת, וזאת מחמאה לכלכלה האיראנית. כל פיפס שקורה, כל דבר הכי קטן, כל חשש, כל ציפייה, הדולר טס, הזהב טס, הריאל מתרסק. וזה יקרה כמובן עוד יותר במלחמה, זה משפיע על הפרנסה של אנשים, זה משפיע על החיים היומיומיים של אנשים. יש להם עדיין טראומה קולקטיבית ממלחמת איראן-עיראק, אז הם זוכרים איך זה להיות במלחמה, למרות שהעיראקים הפציצו אוכלוסייה אזרחית, ואני משערת שאם ישראל תגיב, זה יהיה, כמו שהיא יודעת, לאוכלוסיות לא אזרחיות, ולמטרות מאוד ממוקדות. אבל השמדת מדינת ישראל היא לא אינטרס של הרפובליקה האסלאמית. ברור שלא אינטרס של איראן, איראן וישראל באותו צד בסכסוך הזה, אבל גם לרפובליקה האסלאמית אין אינטרס אמיתי להשמיד את ישראל, הם צריכים את הסכסוך הזה, הם צריכים את האויב המשותף הזה, גם כדי לאחד את העם שלהם מסביב לדגל, כדי למכור לעם שלהם, למשל, את התמיכה שלהם בחמאס ובחיזבאללה, שזה מבחינתם, זה לא מלחמה שלנו, זה לא בארץ שלנו, זה לא… זה רחוק מאיתנו. אז כדי למכור את התמיכה הזאת, הרפובליקה האסלאמית הייתה צריכה להגיד, אנחנו בעצם תומכים באנשים שמגנים עלינו מפני האויב הכי נורא שלנו, שזה ישראל.

יובל: זה נשמע אולי קצת מוזר. איראן שאחראית לירי של מאות כטב"מים וטילים, לפי ד"ר עילם גינדין, בכלל לא מעוניינת במלחמה. יש להם מספיק צרות אחרות מבית, ומלחמה עכשיו עם ישראל זה הדבר האחרון שהם מחפשים. ובכל זאת, באיראן החליטו דווקא עכשיו לנקוט במהלך שלא קרה אף פעם.

כדי להבין למה זה קרה, אני מציע שנחזור לטריגר, הסיבה המוצהרת, וזה החיסול בשגרירות בדמשק. עד כמה החיסול הזה, ד"ר עילם גינדין, באמת היה משמעותי?

ד"ר עילם גינדין: הנסיבות הם תמיד, שפשוט יש הזדמנות, כן? היעד מוחמד רזא זאהדי באמת היה אחד הבכירים ביותר בכוח קודס של משמרות המהפכה. זה זרוע החוץ של משמרות המהפכה שהיא זאת שנלחמת מאדמת סוריה ומאדמת לבנון, ואיתו חוסלו גם עוד שישה מבכירי משמרות המהפכה שם, שזאת מכה מאוד גדולה לכוח האיראני. לכל אדם יש תחליף, לוקח זמן להכשיר את התחליף הזה, והאירוע הזה משמעותי מבחינה בינלאומית לא רק מבחינת האיראנים. קודם כל מבחינת הדרג שחוסל, זה לא כמו סולימאני, אבל סולימאני זה גם לא עבודה של ישראל, ארצות הברית כבר לקחה על זה אחריות. אבל זאת גם אישיות מאוד רמת דרג, זה גם שבעה אנשים מאוד רמי דרג.

והדבר שהוא הכי עליית מדרגה, שהוא הכי הסלמה, זה זה שהם ישבו במבנה ליד הקונסוליה, שאומנם מבחינת ישראל ומבחינת המודיעין ומבחינת כל מה שידוע לנו, זאת הייתה מפקדה של "כוח קודס", זה לא היה שום דבר דיפלומטי, אבל מבחינה רשמית המקום הזה היה חלק מהקונסוליה, זאת הייתה אדמה דיפלומטית. ושטח דיפלומטי נחשב לטריטוריה של אותה מדינה, כלומר שגרירות איראן או הקונסוליה האיראנית, גם אם היא בדמשק, היא אדמה איראנית. אז מבחינתם, התקיפה של מטוסי הקרב הישראלים בדמשק הייתה מתקפה על אדמת איראן, גם אם האדמה הזאת נמצאת בדמשק. זאת הייתה עליית המדרגה.

יובל: ומה היו התגובות באיראן לחיסול הזה?

ד"ר עילם גינדין: אז מהצד של מתנגדי המשטר הייתה שמחה מאוד מאוד גדולה. מהצד של תומכי המשטר או המבקרים שלו מימין. כי כמו שאצלנו יש התנגדות לממשלה, גם מצד השמאל וגם מצד הימין, היותר קיצוני, אז גם אצלם יש את היותר קיצוניים שהם אלה שלממשלה באמת אכפת מהביקורת שלהם. והם אמרו: אתם כל הזמן מדברים מדברים מדברים, פקה פקה פקה פקה… קאסם סולימאני, ארבע שנים לא נקמתם, איפה הנקמה שלכם? אחרי החיסולים שהיו בסוף דצמבר ובתחילת ינואר של סייד רזי מוסאווי ושל אל-עארורי וגם הפיגוע שהיה ביארצייט של קאסם סולימאני, אנשים אמרו אתם רק מדברים, אתם לא נוקמים. איפה הנקמה שלכם? התחילו קולות יותר ויותר חזקים של: תתחילו לנקום. אז הם היו צריכים להראות שהם עושים משהו.

[מוזיקה פרסית]

יובל: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

[חסות]

יובל: אנחנו ממשיכים עם מה שרואים משם, מהצד האיראני. ד"ר תמר עילם גינדין, את בעצם אומרת שהמתקפה הזו נועדה להעביר מסר, לא רק לישראל, אלא גם, ואולי בעיקר, למבקרים של איראן מבית. הנה, נקמנו, לא שתקנו על החיסול. כדי להשמיע את המסר הזה האיראנים היו צריכים להציג סוג של show, רק שעוד לפני שה-show הזה התחיל, עוד לפני שכטב"מים שוגרו לאוויר, האיראנים ביצעו מתקפה אחרת, דווקא על ספינה בבעלות ישראלית חלקית.

ד"ר עילם גינדין: כן, בבוקר הייתה מתקפה על ספינה עם דגל פורטוגלי, צוות פיליפיני והודי, אבל עם בעלות חלקית ישראלית, שהקומנדו של משמרות המהפכה השתלט עליה, ותפס כותרות ענקיות: "אנחנו השתלטנו על ספינה ציונית, וסוכנויות הידיעות הציוניות מודות שהספינה הזאת שלהן". עשו מזה קצת יותר ממה שזה כדי להראות, שוב, שיש איזושהי נקמה קשה. אני לא יודעת אם זה היה כדי להסיח אותנו, כדי לגרום לנו להוריד כוננות למול המתקפה שאחר כך הייתה בלילה, או שהם באמת חשבו שאולי הם יוכלו לוותר על המתקפה שהייתה בלילה, שהייתה באמת מאוד יקרה, ולהרגיע את הציבור שלהם עם זה. שזה לא קרה.

יובל: לא ברור בדיוק מה הסיבה למתקפה הראשונה על אותה ספינה, אבל מה שברור הוא שהאיראנים החליטו בסופו של דבר שלא להסתפק בה. ואז מאוחר יותר שוגרו מאות כטב"מים וטילים. גם את זה, גם את המתקפה חסרת התקדים הזאת, ד"ר עילם גינדין, אפשר להסביר בכך שהאיראנים לא מעוניינים בהסלמה?

ד"ר עילם גינדין: אז הם עשו משהו שלא יגרור את האזור למלחמה. זה לא שהם ישר שלחו טיל בליסטי. הם שלחו קודם כל מל"טים, זה תשע שעות בכיף שלהם. זה נותן המון זמן להתארגן. אחר כך הם שלחו את טילי השיוט, שזה שעתיים. זה גם נותן זמן להתארגן, ורק אז את הטילים הבליסטיים, כשכבר הכל היה במצב הכן. גם אנחנו, גם ארצות הברית, גם בריטניה, כל המערכות, "קלע דוד", וה"חץ", ו"כיפת ברזל". אז באמת הם נתנו לנו מספיק זמן להתארגן, בגלל שהיה מספיק זמן להיערך, בגלל שיש לנו, למרבה המזל, מספיק ציוד ומספיק חֲבֵרוֹת טובות בעולם, כדי שהנזק יהיה מינימלי יחסית. בעצם רק הילדה הבדואית שנמצאת במצב קשה, שאנחנו… שולחת לה איחולי החלמה. אז ישראל יכולה לא להגיב. התוצאות מאפשרות לנו, לא להגיב, ועדיין להיות בסדר עם זה.

יובל: זאת אומרת, כשאנחנו מדברים על הצלחה פנומנלית של מערך ההגנה האווירית, 99% הצלחה זה מוגדר גם מבחינת חמינאי, כמהלך מוצלח? זאת הייתה המטרה שלו? או שהוא חשב שהם יצליחו לגרום לנזק רחב יותר?

ד"ר עילם גינדין: אני חושבת שהמטרה של חמינאי, והסיבה שהוא שפך את כל הכסף הזה, הייתה באמת לשקם את הכבוד, ולהשתיק את הביקורות, להראות שאנחנו כן נקמנו. אני לא חושבת שזה השיג את המטרה, כי גם המתנגדים הניציים והמבקרים, ואלה שעכשיו שמחים, "אנתקאם סחתה, אנתקאם סחתה", נקמה קשה, הם מתישהו יבינו שבעצם לא נגרם שום נזק, וזה מאוד פוגע ביכולת ההרתעה של הרפובליקה האסלאמית. כי אם אנחנו מחסלים שבעה בכירים, ואז הרפובליקה האסלאמית שולחת לעברנו מיליוני דולרים שמיורטים באוויר, וכל הנפגעים שכן היו, היו מוסלמים, זה מאוד שוחק את יכולת ההרתעה שלה.

יובל: ועדיין, בכל זאת נראה שהיה משהו שונה פעם, כי עד היום איראן לרוב העדיפה שלא ללכלך את הידיים שלה בעצמה. היא השתמשה בכל אותם כוחות פרוקסי, אפשר לקרוא לזה ככה, באזור, ונתנה להם לפעול במקומה נגד ישראל. אז יש כאן איזשהו שינוי פרדיגמה.

ד"ר עילם גינדין: נכון, זה לא… אני לא קוראת לזה שינוי פרדיגמה, אלא אולי עליית מדרגה, אבל כן היה ברור שבגלל שישראל תקפה שטח דיפלומטי, גם אם זה דיפלומטי לכאורה וגם אם זה דיפלומטי רק על הנייר, זה דיפלומטי. זה שטח שהוא אדמת איראן מבחינתם. הם ממש רצו שמכיוון שכל התקיפה הזאת הייתה בשביל ההצגה [מגחכת] אז חלק מההצגה זה זה שהם יצאו מאדמת איראן.

יובל: ועכשיו, נכון לשעה שאנחנו מדברים, עדיין נותר סימן שאלה אחד, וזה התגובה הישראלית. אני יודע שאת לא מומחית לישראל, לא מומחית לענייני ביטחון, אז את לא צריכה להמר מה תהיה התגובה, אבל אם תקחי אותנו שוב לצד השני, לאיראנים, את כמה הם חוששים מאפשרות כזאת?

ד"ר עילם גינדין: מדינה של 85 מיליון איש, החששות מאוד משתנים, אבל באמת אחד ההאשטגים הטרנדינג של אתמול, היה "نه به جنگ", "לא למלחמה". אנשים לא רוצים מלחמה. אם תהיה תקיפה ישראלית על אדמת איראן, תקיפה ישראלית רשמית, ולא כל מיני פיצוצים מסתוריים, אז זה יכול לגרום להסלמה, ומזה הם מאוד חוששים. כלומר, אני חושבת שאפילו תומכי המשטר, אלה שמבקרים אותו מימין, הנציים יותר, שאומרים: 'למה אתם לא נוקמים, למה אתם לא נוקמים', אפילו הם לא רוצים מלחמה. גם קודם, עוד לפני התקיפה הזאת, אנשים אמרו, חמינאי מבטיח הבטחות, שהוא לא יכול לעמוד מאחוריהם, הוא טוען טענות, שלא בטוח שהוא יכול לקיים. אז עכשיו עוד יותר, הוא הראה שהוא לא יכול לקיים, ומלחמה מאוד מאוד תחליש גם את העם, אבל יכול להיות שגם את הרפובליקה האסלאמית.

יובל: אז אחרי הלילה המותח שעבר עלינו, אחרי התקפה חסרת תקדים, יש עוד סיכוי שאת תהיי נספחת תרבות בקרוב, באיראן החופשית?

ד"ר עילם גינדין: אני אספר לך סיפור שממחיש את זה, במקום לענות לך. בסוף אחת ההרצאות שלי, זה היה בצפון, באה אליי בסוף הרצאה אחת המאזינות, מישהי מהקהל, תמיד באים אליי בסוף ואומרים, מספרים לי על כל מיני סיפורים מאיראן בשנות ה-70, אבל הסיפור שלה היה מעניין במיוחד. כי היא אמרה: 'ב-1978 הייתי עם אמא שלי בטיול באיראן. אנחנו עמדנו על שפת הים הכספי, שזה בצפון איראן, זה ים שגובל באיראן, אזרבייג'ן, רוסיה ועוד כמה מדינות שם באזור. עמדנו והסתכלנו לכיוון ברית המועצות לשעבר. דאז, ברית המועצות דאז. ואמא שלי אמרה לי, את חושבת שאי פעם נוכל לבקר שם?'.

כשתהליכים קורים, אף מערכת שלטון לא נשארת לנצח. כל פעם שיש מחאות באיראן, אנחנו הפרשנים אומרים, זה ייגמר תוך שבוע. שנה שעברה טעינו, זה היה חצי שנה. מתישהו אנחנו גם נטעה כשנגיד זה ידוכא והשקט יחזור על כנו. אני לא יודעת מתי זה יקרה, אני לא יודעת איך זה יקרה. אני רק יודעת שאנחנו צריכים לטעות רק פעם אחת, ואנחנו לא נדע עד שזה יקרה. אני כן מאמינה שזה יהיה בחיינו.

[מוזיקת סיום]

יובל: ד"ר תמר עילם גינדין, תודה רבה.

ד"ר עילם גינדין: תודה רבה.

יובל: וזה היה "אחד ביום" מבית N12.

העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - דניאל שחר, דני נודלמן, שירה אראל ועדי חצרוני. על הסאונד - יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני יובל אראל. אלעד שמחיוף יחזור לכאן מחר.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

6 views0 comments

Comments


bottom of page