כבר לא מעט שנים קוריאה הדרומית מציגה את עצמה כמדינה מערבית מפותחת שמייצאת טכנולוגיה ותרבות לעולם. אבל לפני כשבועיים קרה בה משהו חריג, כהנשיא שלה הכריז על משטר צבאי. את אזרחי קוריאה הדרומית זה החזיר מיד לעבר של משטר דיקטטורי אפל, והצית מאבק שנועד למנוע מהמדינה לחזור לאותם ימים. אז הפעם, אנחנו עם המבחן של קוריאה הדרומית.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/12/2024.
[חסות]
[מוזיקת פתיח]
אלעד: היום יום ראשון, 15 בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
[מוזיקה מסתיימת]
אם הייתם עוברים על רשימת הזמרים המובילים בדרום קוריאה בשנת 1990, לא הייתם מבינים הרבה. לא היה זמר או זמרת או להקה בקוריאה הדרומית שהשתמשו אז בשם באנגלית. הם גם לא שרו באנגלית. הדבר הזה השתנה במהלך הנייניטיז. ה-K-pop נולד, הפופ הדרום קוריאני. ו-30 שנה אחרי 1990, שלוש חברות התקליטים הגדולות ביותר במדינה הכניסו יחד כמעט 900 מיליון דולר. קחו לדוגמה את BTS, להקת הבנים מקוריאה הדרומית. בארצות הברית יגידו לכם ש-BTS זה Byond The Sea באנגלית. אבל בעצם, במקור, BTS זה Bangtan Sonyeondan. "חניכי צופים חסינים לירי". זה תרגום מאוד חופשי.
[קטע מהשיר השיר "Dynamite" של BTS]
“Cause I, I, I'm in the stars tonight
So watch me bring the fire and set the night alight…”
BTS היא היום להקת הבנים הגדולה והמצליחה ביותר בעולם. הם מחזיקים בשיא, על מספר הצפיות הגבוה ביותר ביוטיוב בתוך 24 שעות. 101 מיליון צפיות ביממה. הם מופיעים בכל העולם, ממלאים אולמות, הם הוזמנו אפילו לבית הלבן. [השיר ברקע מסתיים]
הקיי-פופ הפך לא רק לענף ייצוא שמכניס לקוריאה הדרומית מאות מיליוני דולרים, הוא הפך לכוח פוליטי, soft power. ואם יש עכשיו מי שביניכם שמעקמים את האף ואומרים: "בחיים לא שמעתי שיר דרום קוריאני", אז יש שיר אחד, שגם אם חזרתם עכשיו משהות ארוכה, ארוכה בחלל, בטוח. בטוח ששמעתם.
[קטע מהשיר "גנגם סטייל" של סיי]
“Hopa Gangnam style,
Gangnam style
hop, hop, hop, hopa Gangnam style…”
אז הסיבה שאני מדבר איתכם על קיי-פופ היא כי כבר לא מעט שנים, זה, בין היתר, האופן שבו דרום קוריאה מציגה את עצמה. זה האופן שרובנו במערב רואים את דרום קוריאה.
[השיר ברקע מסתיים]
מדינה דמוקרטית, מתקדמת, מערבית. אחת משלנו. ואז, פתאום, ברגע אחד, במולדת הקיי-פופ קרה משהו מאוד חריג. נשיא קוריאה הדרומית הכריז על משטר צבאי.
[הקלטה, נשיא קוריאה הדרומית נואם בקוריאנית]
[השיר "גנגם סטייל" ממשיך להתנגן ברקע]
אז הפעם, בעזרת דוקטור אלון לבקוביץ, מומחה לקוריאה, מהמחלקה ללימודי אסיה באוניברסיטת בר אילן ו"מרכז בגין-סאדאת", אנחנו עם המבחן הקשה של הדמוקרטיה הדרום-קוריאנית.
[השיר מסתיים]
אז נתחיל מהסוף. אתמול, הפרלמנט בדרום קוריאה הדיח את הנשיא ברוב של ⅔. הסמכויות שלו הועברו לראש הממשלה. בשבוע שעבר, שר ההגנה של קוריאה הדרומית קשר חולצה ותחתונים, ובתא שבו הוא מוחזק בכלא, ניסה לתלות את עצמו. להתאבד. השר נשלח למעצר אחרי שהודה שהוא זה שהמליץ לנשיא להטיל ממשל צבאי ולשלוח לפרלמנט חיילים. למנוע מחברי הפרלמנט להצביע ולקבוע שהמשטר הצבאי הזה, לא חוקי.
[הקלטה, קריאות בקוריאנית]
וכמו שהצלחתם להבין מהעובדה שהנשיא הודח ושר ההגנה נמצא בכלא, המשטר הצבאי הוסר. הניסיון הזה כשל. וזה קרה בסך הכל 6 שעות אחרי שהנשיא הכריז שקוריאה הדרומית, לפחות באופן זמני, כבר לא תהיה דמוקרטיה.
ד"ר לבקוביץ: זה היה הלם בקוריאה, מה לעזאזל… נשיאנו שנבחר ב… דרך דמוקרטית, מכריז על, על משטר צבאי. הציבור הקוריאני שמבין שהנשיא פה חרג מכללי המשחק, ולכן יש פה ביקורת רבה מאוד על הנשיא, יוּן סוק-יאול, על שהוא הכריז משטר צבאי והוא התנצל על מנת למזער את הנזקים, וקריאה נחרצת שילך הביתה.
אלעד: אז עכשיו אחרי שהתחלנו מהסוף, נחזור להתחלה. כי המשטר הצבאי בן ה-6 שעות העמיד את הדמוקרטיה הדרום קוריאנית במבחן מאמץ. וחשוב להבין את ההיסטוריה של קוריאה, כדי להבין עד כמה המאמץ כאן היה אדיר, עד כמה רגישה, שברירית, טראומטית אפילו, היא הדמוקרטיה בדרום קוריאה. ואת כל זה רואים מצוין כשמרחיבים את התמונה, כשמספרים את הסיפור מהרגע שבו דרום קוריאה המודרנית נולדה.
ד"ר לבקוביץ: סוף מלחמת העולם השנייה, 45', קוריאה הייתה… חולקה בין האמריקאים לסובייטים בקו רוחב 38, שהוא גם כיום הגבול. המטרה הייתה חלוקה זמנית, שכל צד - הסובייטים בצפון והאמריקאים בדרום - יכינו את קוריאה לקראת עצמאותה. ב-48' הוקמה הרפובליקה של קוריאה בדרום, ובצפון הרפובליקה הדמוקרטית עממית של קוריאה בצפון.
[הקלטה, על רקע מוזיקה צבאית טקסית]
Speaker: “…Korea, no more under the domination of Japan, had been liberated at the end of World War II and the Allies had agreed that Korea should be a …”
אלעד: החלק הדרומי של הקוריאות, כמו מערב ברלין לדוגמה, היה משוייך אומנם לגוש המערבי אחרי מלחמת העולם השנייה. אבל זה בכלל לא אומר שקוריאה הדרומית הייתה דמוקרטיה מערבית. להפך.
ד"ר לבקוביץ: ב-48', כשמוקמת קוריאה, מי ש… הנשיא הראשון איננו מעודד דמוקרטיה, או כמו שהוא קורא לזה "דמוקרטיה קוריאנית", או במילים אחרות, דיקטטורה. אני אתן לך דוגמה, בשנות ה-70, נשיא קוריאה, פאק צ'ונג-הי, העביר חוקה, חוקת יושין, שאומרת שה… שהציבור בוחר ⅔ מהאסיפה הלאומית, ואת ה-⅓ הנותר, אני אמנה. והוא קבע, מכיוון שבית המשפט עיצבן אותו, הוא קבע שכל ההחלטות של הנשיא, לא כפופות לביקורת שיפוטית, או ביקורת של האסיפה הלאומית, במילים פשוטות, אני דיקטטור, אני עושה מה שאני רוצה, מחליט לעשות, ואתם לא יכולים להגיד לי לא.
[הקלטה, קריאות בקוריאנית]
אלעד: היו הפגנות גדולות ואלימות של הציבור, אבל במשך עשרות שנים, זה היה המצב שם. מנהיגים כמעט דיקטטורים, או דמוקרטים לייט, אם תרצו. דיקטטורה דרום קוריאנית בחסות, ואפילו בתמיכה של מעצמות המערב.
ד"ר לבקוביץ: מבחינת האמריקאים, היה חשוב יציבות. יציבות באזור, כי האיום היה איום קומוניסטי של ברית המועצות וסין, ובהמשך, אחר כך זה היה ברית המועצות. יציבות בקוריאה הדרומית, ויציבות ביפן, משרתת את האינטרסים, את מערך האינטרסים של ארצות הברית באזור. ואם אנחנו מסתכלים, יש מערך בריתות, היה להם בריתות עם הפיליפינים, עם יפן, עם קוריאה הדרומית. אז הנושא של אם יהיה דמוקרטיה או לא יהיה דמוקרטיה, זה פחות חשוב.
אלעד: כן, למערב זה היה פחות חשוב, פחות חשוב. שקוריאה הדרומית תהיה דמוקרטיה, כל עוד היא לא תהיה קומוניסטית חלילה, וכל עוד היא תמשיך לשים דגש על ייצור ופיתוח כלכלי. אבל העולם התחיל להשתנות, וקוריאה התחילה להשתנות. ולקראת סוף שנות ה-80, היה אירוע בינלאומי אחד גדול, ענק, שהוביל את השינוי.
ד"ר לבקוביץ: ואחד הדברים שהאיץ את התהליכים, שהוביל ל… לקידומה של הדמוקרטיה בקוריאה ב-88', היא האולימפיאדה, אולימפיאדת סיאול, 1988, שהתחילו ההפגנות במחאה נגד הנשיא צ'ון דו-הוואן, ושם היה חשש שיקחו להם את הכרטיס האולימפי, הוועד האולימפי ייקח את הכרטיס, בטענה שיש חוסר יציבות, ואולימפיאדת סיאול הייתה מאוד מאוד חשובה עבור הקוריאנים, כדי להראות לעולם שקוריאה היא מדינה, אה… דמוקרטית, נאורה, מפותחת.
[הקלטה, קטע מוזיקלי קצר מטקס פתיחת אולימפיאדת סיאול]
זה הוביל לזירוז תהליכים של קידום הדמוקרטיה בקוריאה, אז לפעמים גם אולימפיאדה עוזרת, אה… לקדם דמוקרטיות בעולם.
אלעד: האולימפיאדה בסיאול, 1988. אנחנו בשלב הזה אחרי שתי אולימפיאדות שסימנו שיא במתיחות במלחמה הקרה. 1980 במוסקבה, אולימפיאדה שהוחרמה על ידי המערב, ב-1984 בלוס אנג'לס, אולימפיאדה שהוחרמה על ידי ברית המועצות. וכך, סיאול 88' הפך לאירוע שכל העולם חיכה לו. האירוע שאמור היה לתקן את המצב, לחגוג את הביחד. מבחינת הוועד האולימפי, לא היה שם מקום לטעויות, וגם מבחינת קוריאה הדרומית, זו הייתה הזדמנות בלתי חוזרת מבחינתם, לשים את הפוקוס עליהם.
[הקלטה, קטע קצר מתוך טקס פתיחת אולמפיאדת סיאול]
היה בכל זאת אירוע טרגי אחד שקלקל את החגיגה. בטקס הפתיחה שוחררו, לפי המסורת במשחקים האולימפיים, יונים, שהיו אמורות לחוג באוויר. למרות אימונים שנמשכו שנה, חלק מהיונים לא ממש עפו, אלא החליטו לנחות על מבנה הלפיד האולימפי. וכשהאש האולימפית הוצתה, היונים נשרפו. בעודן בחיים. זה היה מחזה נוראי, והוביל להחלטה להפסיק להשתמש ביונים בטקסי האולימפיאדה.
אבל אפילו אירוע כזה לא הרס את התהליך שכבר היה בעיצומו. האולימפיאדה בסיאול לא הייתה הרגע שבו קוריאה הדרומית הפכה לדמוקרטיה, אמנם. לפניה, וגם אחריה, צמח מעמד ביניים קוריאני, ברית המועצות הלכה והתפוררה, סדר עולמי חדש היה בפתח, חברות הענק הקוריאניות הידקו קשרים גלובליים, היו שינויים של חוקים והקמה של מוסדות, זה היה תהליך שלם שקרה. אבל אין ספק האולימפיאדה ההיא, בסיאול 88', הייתה האירוע שסימן את הכיוון.
ד"ר לבקוביץ: כאשר אנחנו אומרים שב-88' או 87' קוריאה הופכת להיות דמוקרטית, עדיין זה תהליך שמתמשך. כי מצד אחד אתה מקים מוסדות, אבל אתה צריך גם לשנות תפיסות של אנשים שגדלו בתקופה של משטר שאיננו דמוקרטי. האם אני יכול להפגין נגד השלטון? ובית המשפט לחוקה הוא דוגמה קלאסית, שבו אתה מאפשר לאזרח לפנות ולהגיש קובלנה כנגד הרשות המבצעת או הרשות המחוקקת, שפוגעת בזכויות שלך. עכשיו, אזרחי קוריאה נמנעו מלעשות את זה, כי, הם חששו שיעצרו אותם.
ופה, יש פה… אנחנו רואים הטמעה של הערכים הדמוקרטיים, שבאים לבית המשפט ואומרים… בית המשפט לחוקה, ואומרים, הנה, פגעו בזכויות שלנו, תגנו עלינו, ובית המשפט לחוקה הופך להיות מגן הדמוקרטיה, וקובע את גבולות הגזרה גם לרשות המחוקקת וגם לרשות המבצעת, ולאט לאט זה מחלחל.
[מוזיקת רקע]
אלעד: בעשורים האחרונים, גם מסביבנו במזרח התיכון, היו מדינות שבמשך עשרות שנים חיו תחת שלטון דיקטטורי, ואז הצליחו לרגע להשתחרר ממנו. המדינות האלה, היה מי שקיווה או האמין, יוכלו פשוט לזנוח תרבות שלמה, חיים שלמים של דיכוי, אלימות ופחד, ולהפוך לדמוקרטיות חופשיות. וראינו, כולנו, פעם אחר פעם כמה זה קשה, כמה זה מורכב, פשוט לאמץ גישה כזו שבה יש חופש ביטוי למשל, שבה אפשר לבקר את המשטר, להתלונן על המשטר. המון פעמים המעבר הזה נכשל, אבל זה לא הסיפור בדרום קוריאה. בסוף שנות ה-80, המדינה עברה למודל דמוקרטי בגאווה, ועם המון מוטיבציה.
[מוזיקת רקע מפסיקה]
קוריאה הדרומית לא הסתפקה רק בלהיות דמוקרטיה, היא רצתה להיות דמוקרטיה לדוגמה.
ד"ר לבקוביץ: פה השתנה הדיסקט, גם בכלכלה וגם בחברה וגם במערכת הפוליטית, שאנחנו צריכים לשווק ל… לעולם. ומה שאנחנו רואים, עוד שינוי, מדהים שעובר על קוריאה, קוריאה באה ואומרת, "אנחנו הפכנו להיות דמוקרטיה, אין לנו שום אספירציות אימפריאליסטית כמו מדינות כמו ארצות הברית, צרפת, מדינות קולוניאליות. אנחנו רוצים להיות הסמן הדמוקרטי ולייצא את הדמוקרטיה ואת הפיתוח הכלכלי, לא של התקופות האפלות שלנו, אלא של התקופות הנאורות שלנו משנות ה-80", ואנחנו רואים, קוריאה הופכת להיות מדינה שמחנכת מדינות עולם שלישי אחרות, "בואו תאמצו את המודל שלנו וגם אנחנו נעזור לתעשייה שלנו להיכנס לאותן מדינות".
[מוזיקת רקע]
אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.
[חסות]
בסוף שנות ה-80 קוריאה הדרומית עשתה את הצעד ממשטר שהוא לא דמוקרטי למשטר שהוא מאוד מאוד דמוקרטי. הם הקימו בית משפט לחוקה שיכול לפסול חוקים או לפסול מפלגות לא דמוקרטיות. קוריאה הדרומית רצתה להיות כל כך מודל של דמוקרטיה בעולם, היא רצתה כל כך לא לחזור אחורה לעבר, שהיא אימצה קו אגרסיבי במיוחד של דמוקרטיה.
לנשיא שם, למשל, מותר לכהן רק קדנציה אחת. והיו במהלך ארבעת העשורים האחרונים אתגרים לדמוקרטיה הדרום קוריאנית. היו מי שניסו לשנות את האיזונים, להחליש את הבלמים. הייתה, למשל, שרת חינוך שגיבשה סוג של רשימה שחורה לאמנים ביקורתיים. היא אחר כך נשלחה לכלא. הייתה נשיאה שבשנת 2016 נחשדה שהשתמשה במידע מסווג כדי לסחוט חברות מסחריות. כשני מיליון דרום קוריאנים יצאו להפגין נגדה ולבסוף היא הודחה.
ד"ר לבקוביץ: היו הפגנות ענק והציבור חש שחלק מהתקשורת משרתת את השלטון.
[הקלטה, הפגנה וקריאות בקוריאנית]
ד"ר לבקוביץ: בהפגנות הגדולות הגיעו אנשים ושידרו ב-Live את הנוכחות שלהם בהפגנות, על מנת לעקוף את הצנזורה, אם היא קיימת, על ידי ה… העיתונות והתקשורת, ואנחנו רואים עלייה של הרשתות החברתיות שהופכות להיות יותר ויותר אקטיביסטיות במאבק לדמוקרטיה.
אלעד: אז זה היה הרקע שחשוב להבין, הנס, שהוא הדמוקרטיה הדרום קוריאנית. ואני אומר נס, אבל זה חוטא לאמת, כי יש פה תוצאה בעיקר של רצון, המון עבודה קשה ותכנון, שאיפשרו לדמוקרטיה להיוולד ולצמוח בקוריאה הדרומית. ואחרי שאמרנו את כל זה, עכשיו נגיע למה שקורה בימים האלה.
הנשיא הדרום-קוריאני היום הוא יוּן סוק-יאול. בעבר היה התובע הכללי, בעבר הוביל חקירת שחיתות נגד שר המשפטים. אמרנו, יש שם דמוקרטיה לדוגמה. אחר כך יוּן בעצמו הסתבך בפרשיות שחיתות, אבל טען שמנסים להפליל אותו, להתנקם בו. ב-2022 הוא נבחר כנשיא קוריאה הדרומית ב… שימו לב רוב של 7 עשיריות האחוז. 0.7. קשה לומר שיוּן הוא נשיא פופולרי, לא בקרב הציבור, גם לא בתוך המערכת הפוליטית. הוא מכהן עם פרלמנט לעומתי לו. וגם בתפקיד החדש הוא המשיך להסתבך בפרשיות. הוא, ולמען האמת, בעיקר אשתו.
ד"ר לבקוביץ: לאט לאט מתבררים, נושא של שחיתויות, של שוחד, מעקב אחרי אנשים, כולל פוליטיקאים. לאט לאט הנשיא מתחיל לבייש את עברו כתובע. הוא אפילו נאלץ להתנצל על כל מקרי השחיתות, ו… שאשתו קיבלה כל מיני מתנות שהיה אסור לה לקבל. אז הוא התנצל. אתה צודק, שהוא נמצא בבעיה.
אלעד: אז הבעיה הזו, הציבורית, הפוליטית, החלישה אותו מאוד. והיא זו שכנראה הובילה את יוּן להכריז לפני כמעט שבועיים על משטר צבאי, למרות שבאופן רשמי, כמובן, היו לו הסברים אחרים.
ד"ר לבקוביץ: לטענתו, יש איומים מצד גורמים פרו צפון קוראנים באסיפה הלאומית. יש ביקורת על הפרוגרסיבים, הליברליים והפמיניסטיות שהם מערערות המשטר בקוריאה הדרומית. ולכן הוא מכריז על משטר צבאי.
אלעד: בקוריאה הדרומית לא קנו את ההסברים של הנשיא. מיד עם ההכרזה על משטר צבאי, הגיעו מאות אל מחוץ לבניין הפרלמנט והפגינו. בקטע שהפך לוויראלי בימים האחרונים, אפשר לראות חברה במפלגת האופוזיציה מנסה לחטוף רובה של אחד החיילים שהוצבו שם. תוך כדי היא שואלת, "איך אתם לא מתביישים?"
[הקלטה, אישה צועקת בקוריאנית, הרבה אנשים קוראים ברקע]
אבל למרות ההפגנות, הנשיא המשיך להתעקש. הוא הודיע שזו הדרך היחידה להציל את הדמוקרטיה הדרום קוריאנית, שלטענתו, נכבשת בידי קומוניסטים. המפגינים בהתחלה היו בעיקר מבוגרים יותר, דרום קוריאנים שזוכרים בעצמם את התקופה שלפני הדמוקרטיה. אחר כך הצטרפו אליהם גם צעירים. הם הדליקו שם אורות, הם השמיעו קיי-פופ. חברי פרלמנט נהרו אל הבניין, נכנסו מבעד לחיילים המאבטחים, ובזריזות הצביעו פה אחד: 190 אל מול 0, שהצו של הנשיא שמורה על משטר צבאי לא חוקתי.
ד"ר לבקוביץ: יש… יש לו את הסמכות להכריז על משטר צבאי, אבל הסמכות הזו היא רק במקרה של מקרה קיצון, ולא סתם האסיפה הלאומית אמרה, לאור המצב הקיים, אין לך את הסמכות החוקתית להכריז על המשטר הצבאי, ואם הסוגיה הייתה מועברת לבית משפט לחוקה, אז גם בית המשפט לחוקה היה טוען שהוא חרג פה חריגה קיצונית, במה שהוא החליט לעשות. והפרלמנט אמר, למרות הצהרתך, למרות שאולי מבחינה חוקתית אתה יכול להכריז על מצב חירום, אנחנו קובעים ברוב מוחץ שאתה, זה לא בסמכותך, ולכן ההחלטה בטלה.
אלעד: בשלב הראשון, גם ההחלטה של הפרלמנט לא הניעה את הנשיא, וגם הצבא הודיע שהוא יישאר פרוס ברחובות, עד שהנשיא יודיע להם בעצמו לסגת. מאחורי הקלעים, זה לא היה רק הלחץ הפוליטי שהשפיע, גם כמה מראשי החברות הגדולות ביותר במדינה, ואנחנו מדברים על ענקיות בינלאומיות, גם הם התחילו ללחוץ.
ד"ר לבקוביץ: צריך להבין, קוריאה הפכה להיות מעצמה כלכלית אדירה, קוסמטיקה, סמסונג, LG ואחרים, וזה פונקציה חשובה מאוד בהשפעה על ההחלטה, שאם המשבר היה ממשיך, ראשי התאגידים היו עולים עליו, וגם נרמז לו שהמשך המשבר יפגע מאוד בכלכלה הקוריאנית, שער ה-וון התחיל לזוז לכיוונים לא רצויים.
אתה לא רוצה לפגוע בדימוי של קוריאה, אתה רוצה לשמור אותה כמדינה יציבה, במיוחד כשאתה… יש לה את קוריאה הצפונית בצפון שכולם שמים לב למנהיג מהצפון שעושה ניסויי טילים וגרעין, ולכן הדימוי הוא: "אנחנו מדינה שקטה מופלאה שבנויה על תיירות, וכלכלה שבנויה על ייצוא, וחוסר יציבות פוליטית איננה משרתת את המצב", ולכן תוך שעות בודדות, הוא אמר, "הקשבתי לעם וחזרתי בי מההחלטה, בואו נהיה נחמדים ביחד וביחד ננצח את האיום הצפון קוראני", ובשבת הוא כבר יצא בנאום אפולוגטי שהוא יקבל את דין התנועה.
[הקלטה בקוריאנית, נשיא קוריאה הדרומית יוּן סוק-יאול]
אלעד: יומיים אחרי ההתנצלות הפומבית, משרד המשפטים הוציא איסור יציאה מהארץ לנשיא. נפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד להמרדה. בקוריאה הדרומית גברו הקולות שקראו לו להתפטר. היה ניסיון אחד להדיח אותו, ניסיון ראשון שלא צלח, אבל אתמול הגיע הניסיון השני. הנשיא הודח בהצבעה בפרלמנט, הסמכויות שלו הועברו לראש הממשלה, והמונים חגגו ברחובות. וכך קוריאה הדרומית שעשתה לפני כמעט 40 שנה את הדרך ממשטר אוטוקרטי, לא דמוקרטי, והפכה לדוגמה, לדמוקרטיה מצליחה. במשך 6 שעות היה נדמה שהיא עושה את הדרך בחזרה. אלא שאת מבחן המאמץ הזה, כנראה המבחן המורכב ביותר שחוותה, הדמוקרטיה הדרום-קוריאנית בינתיים עברה בהצלחה. המוסדות, התרבות, הערכים הדמוקרטיים, האיזונים והבלמים שלה, כולם החזיקו מעמד.
ד"ר לבקוביץ: התשובה היא כן, ב-3 סימני קריאה. היה פה משבר, משבר פוליטי חוקתי, היה פה איום על היציבות של קוריאה, למרות ההקפאה הזמנית של המשטר הצבאי שהקפיא את המוסדות מלפעול, הם הצליחו להתגבר על זה ולהעביר מסר לנשיא, שאנחנו… ולא רק לנשיא, אלא גם לציבור ולעולם, שקוריאה הדרומית ממשיכה להיות דמוקרטית, ומי ששובר את הכללים, המערכת תדאג להוציא אותו החוצה.
[מוזיקת רקע]
אלעד: דוקטור אלון לבקוביץ, תודה.
ד"ר לבקוביץ: בקשה.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה עדי חצרוני, דניאל שחר ושירה אראל. על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם מחר.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments