דונלד טראמפ חוזר לקדנציה שנייה, ועוד לפני שנכנס לתפקיד הוא ממהר להתחיל למנות את האנשים שיהיו סביבו. רבים בפוליטיקה ובציבור האמריקני טוענים שלא מדובר במינויים מקצועיים אלא במינויי אמון, ושלא משנה מי הם אלה שיקבלו בקרוב כוח רב לידיהם - בסוף הם יתיישרו לפי רצונותיו של הנשיא הנכנס. הפעם אנחנו עם יונה לייבזון, שליחתנו בארצות הברית, ועם יפתח דיין, פרשן פוליטיקה אמריקנית ומנכ״ל המכללה החברתית כלכלית, על השמות והביוגרפיות של אותם אנשים שכבר מונו, מה השיקולים שמאחורי בחירתם והאם יהיו טובים לישראל.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/11/2024.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
אלעד: היום יום שלישי, 19 בנובמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
אנחנו דיברנו כאן בעבר, לא פעם, על תופעה. מנהיג, ראש מדינה, נבחר לקדנציה ראשונה, אחריה מפסיד, ואז בהמשך עושה קאמבק וחוזר לקדנציה שנייה. דיברנו כאן בעבר על ויקטור אורבן מהונגריה, על לולה נשיא ברזיל, אפילו על נתניהו אצלנו. אנחנו דיברנו על איך הקדנציה השנייה הזו נראית אחרת, איך המנהיגים חוזרים עם תובנות, גם עם חשבונות שהם רוצים לסגור. זה תמיד מעניין. ועכשיו, התרחיש הזה קורה שוב, רק שהפעם הוא קורה אצל האדם החזק בעולם.
[הקלטה]
President Donald Trump: “This will truly be the golden age of America. That's what we have to have. [מחיאות כפיים וצעקות התלהבות] This is a magnificent victory for the American people that will allow us to make America great again.”
אלעד: אז דונלד טראמפ, הוא חוזר לקדנציה שנייה, ועוד לפני שהיא התחילה, עוד לפני שהוא הושבע, טראמפ כבר מיהר להתחיל לעבוד. הוא מיהר להתחיל למנות את הכוורת של האנשים שיהיו מסביבו. ויונה לייבזון, שליחתנו בארצות הברית, היא, כמובן, מקבלת כל פעם התראות כאלה, בכל פעם שמוכרז מינוי חדש. בימים האחרונים היא קיבלה הרבה התראות.
יונה: תראה, ברגע שה… תוצאות הבחירות מוכרזות, אז בדרך כלל גם רוב המועמדים שמכינים לעצמם איזושהי רשימה של מינויים ראשונים, שהם רוצים ישר לפרסם אותה כדי להתחיל כמה שיותר מהר גם את תהליך המינוי שלהם, וגם כדי לנסות ולצבור את אמון הציבור באיך שהממשל שלהם יראה. זאת אומרת, זה קורה מהר, לא בטוחה שכל כך מהר כמו אצל טראמפ, ובמיוחד במין איזה סדר לא ברור, כולל הפתעה, גם בקרב מהאנשים שמקורבים לטראמפ, מהמפלגה הרפובליקנית, כאלה שנמצאים בסביבתו, שגם שם חלק מהשמות גורמים לאיזו הרמת גבה.
[הקלטה]
Rachel Scott, ABC News: “The president-elect moving quickly to fill out his cabinet and his administration, and we are learning this morning he’s expected to name former senator Marco Rubio to be the next secretary of state.”
News Reporter: “President-elect, Donald Trump, has nominated his pick for attorney general, and that is Florida congressman Matt Gaetz, a republican firebrand…”
Unknown speaker: “Moments ago Trump announced that [laugh] he has selected Fox weekend morning show host… I can't make this up… Pete Hegseth to serve as his secretary of defence, cause why not…”
אלעד: בארצות הברית כבר מנסים לנתח, כבר מנסים להבין משורת המינויים של טראמפ, איך תיראה הקדנציה השנייה שלו, איזה טראמפ נקבל בארבע השנים הבאות, איך יראה הסיפור של טראמפ, כמי שניצח, הפסיד, ועכשיו שוב ניצח.
יונה: טראמפ מחפש אנשים שיהיו נאמנים לו, בטח אחרי האכזבה שהוא חש, אחרי שהפסיד בפעם הקודמת, ואחרי שישה בינואר, שהממסד הרפובליקני נוטש אותו. הוא תמיד היה מעין איזה נטע זר, אבל הוא הרגיש עכשיו שזה לא בצדק, שהוא מביא הישג, והוא כל כך פופולרי, והוא הדבר הכי טוב שקרה למפלגה הרפובליקנית, ובעצם גם הפך אותה להיות בצלמו ובדמותו, עם חברי משפחה, שהם יושבי ראש המפלגה הרפובליקנית, והכניס הרבה מאוד אנשים למשרות מפתח, אבל לחלוטין טראמפ רצה שאלה יהיו אנשי אמון, ללא ספק זה היה הדבר העליון, ואנחנו שמענו את זה גם באופן מפורש, כן? זה לא איז פרשנות שלי, אנחנו שומעים את הבן שלו אומר את זה.
[הקלטה]
Donald Trump Jr.: “…who the real players are, the people who will actually deliver on the president’s message, the people who don’t think that they know better than the duly elected president of the United States, I want to make sure that those people are in his Cabinet. I want to make sure…”
יונה: הוא כן רוצה להיזכר כנשיא טוב, [מוזיקה מתחילה להתנגן] הוא כן רוצה להיזכר כנשיא שעשה שינוי אמיתי, שהרעיד את המערכת, כזה שהצליח לעשות את השינוי שאף אחד אחר לא עשה, שהצליח להביא שלום למזרח התיכון, אולי משהו רחב יותר, לזכות בפרס נובל בשלום, כל הדברים האלה מאוד מאוד חשובים לטראמפ, וזה בעצם מה שקובע את ההתנהלות שלו.
[מוזיקה]
אלעד: אז בדיוק על זה, נדבר כאן עם יונה לייבזון ועם יפתח דיין, פרשן פוליטיקה אמריקאית ומנכ"ל המכללה החברתית-כלכלית, נדבר על המינויים של טראמפ, על הפוליטיקאים המנוסים והמוכשרים שהוא מינה מצד אחד, אבל מהצד השני גם על השמות ש… איך אמרה יונה? השמות שגרמו להרבה גבות בוושינגטון, להתרומם גבוה גבוה.
[מוזיקה]
שלום יפתח.
יפתח: שלום רב אלעד.
אלעד: לפני שנצלול אל השמות ואל הביוגרפיות, יש מכנה משותף שאתה יכול לראות במינויים האחרונים של טראמפ? כי בארצות הברית מדברים על נאמנות כמרכיב מרכזי, ובוא, טראמפ הוא לא הפוליטיקאי היחיד בעולם שרוצה שסביבו יהיו אנשים שהוא יכול לסמוך עליהם. ובכל זאת, כשמסתכלים על כל השדרה שמסביבו, מה החוט המקשר?
יפתח: אני חושב שהמכנה המשותף הכי חשוב, ולגבי חלק מהמינויים זה נכון יותר, ולחלק מהם זה נכון פחות, זה שטראמפ בשנת 2024, ניכר מהבחירות שלו שאין לו עניין ואין לו סבלנות ואין לו רצון לנסות לרצות אף אחד. ובמיוחד לא את מי שבעבר קראנו להם "אנשי ממסד המפלגה הרפובליקנית". בשנת 2016, כשטראמפ נבחר, הוא היה דמות חדשה, גם לציבור הרחב, ברמה הפוליטית, אבל גם למפלגה הרפובליקנית עצמה. הוא ידע שיש שם אלמנטים רבים שמסתכלים עליו בחשדנות, והוא ידע שהוא צריך שיתוף פעולה שלהם כדי לקדם, לפחות חלק מהדברים שהוא רצה, והבחירות שלו להרבה תפקידים, בעיקר התפקידים החשובים ביותר, עלו בקנה אחד עם ההבנה הזאת. ראית שהוא בוחר אנשים שיהיו מקובלים על הממסד, שהיו חלק מהממסד הזה, ושהיוו איזושהו עלייה בקנה אחד עם נורמות שאפיינו מינויים קודמים. בסבב הזה, זה ניכר שזה הרבה פחות מעניין אותו, בעצם, טראמפ כבר לא צריך לרצות אף אחד, והוא למעשה בוחר לפי שיקולים פנימיים שלו, לפעמים דמויות יותר שערוריתיות, לפעמים כאלה שאנחנו תופסים כיותר קונבנציונליות, אבל זה ניכר שגם הבחירות הקלות יותר, וגם הקשות יותר, לא נעשות כדי לרצות אף אחד, אלא כדי בעצם, לעשות מה שהוא חושב שנכון לעשות, ומה שהוא מאמין שיקדם אותו הכי הרבה, בלי קשר למנגנון המפלגתי.
אלעד: תסביר לי רגע אבל איך זה עובד. טראמפ, הוא נבחר כנשיא, יש לו את הסמכות למנות בעצמו חברי ממשלה, נושאי משרה בכירים, הוא יכול לעשות את זה, אבל חלק מהאנשים כן צריכים לקבל אישור נוסף, נכון?
יפתח: כן. מבחינת איך שזה עובד, אין מעמד רשמי לאף אחת מההצהרות האלה, כל עוד טראמפ לא מושבע לנשיאות, זה מעין הודעות לתקשורת. ברגע שטראמפ מושבע לנשיאות, בינואר, אז הוא בעצם מציג את המועמדיות הללו באופן רשמי, והם עוברות את התהליכים הדרושים, חלק מהמועמדויות האלה הן לתפקידים שלא דורשים אישור סנאט, הם לתפקידים פנימיים במטה טראמפ, או לכל מיני תפקידים בירוקרטיים, אבל שלא דורשים אישור סנאט, כמו היועץ לביטחון לאומי, אלה יש להם הליכים יותר פשוטים, הליכים של סיווג ביטחוני וכן הלאה וכן הלאה. אלה שדורשים אישור סנאט, שזה בראש ובראשונה כל תפקידי הקבינט, הם בעצם יצטרכו לעבור הליך של שימוע בפני הסנאט, ורפובליקנים ודמוקרטים יזכו לשאול אותם שאלות ולקבל מענה לשאלות, ואז יהיה הליך של הצבעה שבמסגרתו יהיה צריך בעצם לאשרר את המינויים, ברוב של 50 הצבעות מתוך 100.
אלעד: אז נתחיל במינויים. הראשונה היא סוזי ויילס, ראש הקמפיין של טראמפ, אישה מנוסה, ידועה במפלגה הרפובליקנית, והיא תהפוך לאישה הראשונה שתכהן בתפקיד ה-Chief of Staff, ראש הסגל של נשיא ארה"ב.
[הקלטה]
President Donald Trump: “Let me also express my tremendous appreciation for Susie and Chris. The job you did! [מחיאות כפיים וצהלות מהקהל] Susie likes to stay sort of in the back, let me tell you. The ice maiden, we call her the ice maiden.”
אלעד: והמינוי השני שעשה טראמפ, אולי אני לא מדייק כאן בסדר הכרונולוגי, אבל המינוי השני שנדבר עליו, גם הוא מינוי של אדם מוכר, מנוסה, וזה מרקו רוביו, מי שיהיה מזכיר המדינה, שר החוץ החדש.
יפתח: חד משמעית. רוביו גם כבר קיבל הודעות תמיכה פומביות מכמה וכמה סנטורים דמוקרטיים, שבעצם אומרים "אנחנו לא שמחים שטראמפ הוא זה שממנה שר חוץ, אבל בהינתן שהוא זה שממנה שר חוץ, מרקו רוביו הוא בהחלט אדם שאנחנו מרגישים איתו בנוח בתפקיד". כן, סנאטור, היה בוועדת חוץ וביטחון, כיהן כבר לא מעט שנים בתפקיד, עסק בנושאים של חוץ וביטחון לאורך כל תקופת כהונתו הפוליטית, ו… הגם שבא מכיוון פוליטי מאוד ספציפי, של מדיניות ניצית יותר, עשה איזשהו תהליך של התמתנות לטובת עמידה במקום שבו טראמפ יכול להרגיש בנוח לקחת אותו, בעיקר בהקשרים של המלחמה באוקראינה. ניצים באופן כללי מאוד תומכים בלחימה של אוקראינה ברוסיה, ובתגבור של אוקראינה לטובת המאבק הזה, ורוביו, שהתחיל מהעמדה הזאת, בעצם הלך יותר ויותר לעמדה של לא להמשיך את הסיוע הזה, וכן להתקדם לכיוון של איזשהו הסכם הפסקת אש וחילופי שטחים בהסכמה, כדי בעצם להביא לסיום הלחימה, עמדה, שבגדול ממה שאנחנו מבינים היא זו שטראמפ תומך בה.
אלעד: זהו, אתה מדבר על אוקראינה, אנחנו באופן טבעי יותר מתעניינים מה מזכיר המדינה יעשה, מה יהיו העמדות שלו בכל מה שקשור למלחמה שלנו, של ישראל. ואם נשפוט לפי הרקורד של רוביו, הוא, איך נאמר, יותר מסונכרן עם הקו הישראלי מאשר עם הקו הביקורתי לישראל, שאנחנו יכולים למצוא בפוליטיקה האמריקאית.
[הקלטה]
Medea Benjamin: “Senator Rubio, will you call for a ceasefire in Gaza?”
Senator Rubio: “No, I will not.”
Medea Benjamin: “Senator Rubio please…”
Senator Rubio: “On the contrary. Are you filming it? I want you guys to get this. I want them to destroy every element of Hamas they can get their hands on. These people are vicious animals who did horrifying crimes and I hope you guys post that cuz that's my position.”
Medea Benjamin: “And what about the civilians?”
אלעד: אבל בוא נמשיך עם הכוורת של טראמפ בכל מה שקשור למדיניות חוץ, כי עוד תפקיד חשוב בממשלה האמריקני אויש, זו השגרירה באו"ם, במקרה הזה טראמפ מינה את אליס סטפניק. לנו היא יותר מוכרת כחברת הקונגרס שערכה את השימוע לנשיאות של האוניברסיטאות היוקרתיות בארצות הברית, העמידה אותן במקום בכל מה שקשור לאנטישמיות בקמפוסים.
[הקלטה]
Congresswoman Elise Stefanik: “Does calling for the genocide of jews violate Penn’s rules or code of conduct?”
President Liz Magill: “If the speech turns into conduct, it can be harassment. It is a context dependent decision, congresswoman.”
Congresswoman Elise Stefanik: “It's a context dependent decision? That's your testimony today? calling…”
יפתח: נזכיר, למי שלא יודע, אליס סטפניק התחילה כחברת בית נבחרים רפובליקנית, די מתונה ודי מהמיינסטרים, אבל כשטראמפ בעצם נבחר, ובמיוחד אחרי שהוא הפסיד, היא לקחה קו הרבה, הרבה יותר טראמפיסטי, זה בא לידי ביטוי בהכחשת תוצאות הבחירות לדוגמה, דבר שרק התומכים הגדולים ביותר של טראמפ, בשלב ראשון ומוקדם, אמרו שבעצם קרה. אני חייב להגיד שבנושא של מעמדה של ארצות הברית וההתנהלות שלה באו"ם, אין פה שינוי גדול בעמדה הרפובליקנית, אפילו אם חוזרים אחורה עד שנות ג'ורג' בוש הבן. רפובליקנים מאמינים שהאו"ם זה גוף, שכיוון שארצות הברית היא המממנת העיקרית שלו, צריך להיות נתון ל… לא למרותה, אבל בהחלט להעדפותיה ולכוונותיה, ובוודאי שלא להעדפותיהן וכוונותיהן של מדינות קטנות, רדיקליות, ושתומכות מעט מאוד בפעילות של האו"ם, זאת עמדה רפובליקנית מובהקת, המון שנים אחורה. על העמדה הזאת יש בעצם גם שכבה עוד יותר בולטת של פרו-ישראליות, של בעצם לקרוא נגד כל המהלכים והוועדות החד-צדדיות נגד ישראל באו"ם, לנזוף בהם, לדבר על הצביעות שלהם, וברמה האישית, יש כמה וכמה פוליטיקאים, גם במפלגה הדמוקרטית וגם ברפובליקנית, אבל בעיקר ברפובליקנית, שמשתמשים בנושא הזה של ישראל כדי לעשות לעצמם קריירה, להבליט את עצמם לטובה כמגני ישראל, כאיזשהו קלף שהם ירוצו איתו ויעלו דרכו, לרמה היותר של היכרות עם הציבור האמריקאי כולו, אליס סטפניק היא אחת מהן. למעשה אני חושב שהתפקיד של שגריר ארצות הברית באו"ם, אין לו המון חשיבות מבחינת קבלת החלטות או עיצוב מדיניות חוץ, הוא בעיקר מבטא את התחושות של ארצות הברית כלפי המוסד הזה.
אלעד: אז אתה יודע מה, אנחנו דיברנו על העמדות של רוביו ועל העמדות של סטפניק בנושא ישראל. המינוי שנוגע בנו, בישראלים, באופן הכי ישיר, זה כמובן מי שיהיה השגריר של ארצות הברית בישראל, וזה מייק האקבי. גם את העמדות שלו אנחנו מכירים, מה אפשר ללמוד מהמינוי הזה של טראמפ?
יפתח: אנחנו לומדים, קודם כל, שטראמפ משמר איזושהי זיקה לאגף האוונגליסטי במפלגה, אגף שצריך להגיד, נחלש יחסית, בעיקר מאז יציאתו של מייק פֶּנס מהזירה הפוליטית, ביחסים עויניים עם טראמפ, אבל יש פה איזושהי זיקה לאגף הזה, כי מייק האקבי הוא כומר אוונגליסטי, דמות מאוד בולטת בפוליטיקה האוונגליסטית בארצות הברית, מאוד פרו-ישראלי, כפי שלפחות ממשלת נתניהו תופסת את המושג הזה, מאוד יחסים אוהדים או מקבלים כלפי ההתנחלויות וכלפי יהודה ושומרון, שהוא מגדיר אותם כשטח ישראלי לכל דבר ועניין.
[הקלטה]
Mike Huckabee: “There are certain words I refuse to use. There is no such thing as a ‘West Bank’, it’s Judea and Samaria. There’s no such thing as a ‘settlement’. They’re communities, they’re neighborhoods, they’re cities…”
יפתח: הוא בעצם עושה נורמליזציה מבחינת הציבור האמריקאי, או לפחות מבחינת המפלגה הרפובליקנית, לישיבה של ישראל בתוך שטחי 67', וגם שגריר ארצות הברית בישראל, בדומה לשגריר האו"ם ואפילו יותר מכך, אין לו משקל של ממש בעיצוב קבלת ההחלטות ומדיניות החוץ של ארצות הברית, לא בנושא של ישראל וגם לא בנושאים אחרים. דיוויד פרידמן לדוגמה, שהיה השגריר של טראמפ, היה שמח אם טראמפ היה מאפשר לספח חלקים נרחבים ביהודה ושומרון, אבל זה לא משהו שקרה בארבעת השנים הראשונות של טראמפ, אז זה לאו דווקא אומר משהו על מה באמת יקרה גם בעת הקרובה, אבל זה בהחלט איתות לכוונה של טראמפ לשמר את הקו האוהד והמשתף פעולה עם קואליציית ימין בישראל.
[מוזיקה]
אלעד: חסות אחת וממש מייד חוזרים.
[חסות]
אז יפתח, דיברנו על כמה מינויים, יש אחרים כמותם, שהם מה שאפשר לכנות "מינויים קונבנציונליים", פוליטיקאים מנוסים, מוכרים, שימלאו תפקידים שאין מחלוקת שיש להם את הכישורים למלא, שקורות החיים שלהם הכינו אותם למלא, זה, כן. אבל טראמפ גם הודיע על כמה מינויים שהם מאוד רחוקים מזה, בראשם אולי התובע הכללי החדש, מט גייטס.
יפתח: מט גייטס הוא פוליטיקאי צעיר משולי שוליה של המפלגה הרפובליקנית, כל הקריירה הפוליטית שלו מוקדשת לעידוד של טראמפ.
[הקלטה]
Matt gaetz: [מחיאות כפיים וצעקות] “Donald Trump is unstoppable. Elect him president again and America will be unstoppable too. Under a Biden…”
יפתח: יש לו יותר אויבים מידידים בכל וושינגטון, במיוחד במפלגה הרפובליקנית. הוא סוחב איתו הרבה מאוד סקנדלים, בשוּרת נושאים, גם אישיים, גם מקצועיים. הוא אמנם עורך דין בהכשרה שלו, אבל הוא היה עורך דין שעסק בעריכת דין במשך שנתיים בלבד, לפני שהוא נכנס לפוליטיקה. זאת אומרת, לא הייתי מתייחס אליו כאיזשהו בר סמכא בנושא משפטי כלשהו. ואני חושב שהדבר שהכי חשוב לדעת על גייטס, זה שהוא אפילו לא הופיע ברשימה הקצרה של המועמדים שטראמפ שקל לתפקיד שר המשפטים, אבל הדיווחים הם שטראמפ כל הזמן דיבר איתם, והם סיפרו לו על תיאוריות משפטיות ועל פסיקות, והוא היה היחיד שבא לטראמפ ואמר "תקשיב, עזוב את כל הקשקוש הזה, אני הולך לפרק את המחלקה הזאת, את משרד המשפטים, ואני הולך לעשות את התפקיד שאתה מייעד לי, שזה לרדוף את כל האויבים שלך, זה מה שאני אעשה בתפקיד", ובאותה טיסה שבה הוא אמר לו את זה, טראמפ קיבל את ההחלטה למנות אותו, וככה זה קרה בעצם.
אלעד: אז זהו, הביקורת על המינוי של גייטס היא לא רק סביב העדר ניסיון והצהרת הכוונות שלו לגבי התוכניות בתפקיד, במקרה שלו יש חשדות לקיום יחסי מין עם קטינות, יש חשדות לשימוש בסמים, אז זה כנראה המינוי הכי שנוי במחלוקת של טראמפ, אבל הוא לא היחיד. כי גם המועמד שהציג טראמפ לתפקיד שר ההגנה, גם הוא מסובך עם פרשייה מינית, אבל בלי קשר לזה אפילו, לפי הדיווחים, המינוי של טראמפ לשר ההגנה של ארצות הברית, כבר גורם לגורמים בפנטגון לתדהמה, אולי אפילו לחרדה.
יפתח: נכון, מדובר בפיט הגסת', מועמד שחשוב לציין, בקדנציה הקודמת של טראמפ נכשל מלהתמנות לתפקיד חשוב אבל זוטר יותר משר ההגנה, שזה השר של לשכת החיילים המשוחררים, הווטראנים, Veterans Affairs. גם אז הסיבה שהוא לא התמנה לתפקיד הייתה אותה סיבה של תנאי סף, הוא לא היה מספיק מנוסה, זה נכון גם היום. מדובר באדם שיש לו ניסיון קרבי ומבצעי, אבל הוא מעולם לא עמד, לא בצבא ולא מחוץ לצבא, בראש איזשהו תפקיד ניהולי משמעותי, לא ניהל שום דבר משמעותי בחיים שלו. העיסוק המרכזי שלו בשנים האחרונות היה להיות פרשן ברשת פוקס, הוא כמובן מאוד פרו טראמפיסטי, מאוד אוהד את טראמפ, יש לו שורת עמדות מאוד מורכבות ושנויות במחלוקת, בעיקר בכל מה שקשור לשירות צבאי, על זה שנשים לא צריכות להיות בתפקידים קרביים.
[הקלטה]
Pete Hegseth: “We should not have women in combat roles. It hasn't made us more effective, hasn’t made us more lethal, has made fighting more complicated…”
יפתח: על זה שצריך לסלק, לטהר את הצבא ממה שהוא מכנה "Woke Generals", גנרלים שהם ווקים, שמתייחסים יותר מדי לנושאים, שהוא תופס, כאלה שמנסים לעלות בקנה אחד עם אג'נדה ליברלית ולא להיות מקצועיים, ויש לו עוד שורת אמירות אחרות באותם גוונים. הוא בעצם התפרסם, עלה לתהילה, מזה שהוא הגן על אדי גלאגר, על קצין אריות הים, שנחשד במעשים שהם או פשעי מלחמה או פשוט פשעים נוראיים שהוא עשה בשדה הקרב. הוא בעצם היה הפרקליט מספר אחד שלו, בשירות טראמפ צריך לציין, וככה הוא בעצם עלה לתהילה ולהיכרות מלכתחילה. אבל מעל הכל, הוא באמת אדם שאי אפשר לומר עליו שהוא עולה בקנה אחד עם איזה שהם תנאי סף סבירים שמישהו היה מעמיד לעמוד בראש הגוף הענק הזה שנקרא הפנטגון, עם מיליוני העובדים שעובדים תחתיו, עם ההשפעה האדירה שיש לו. וכן, זה באמת שנוי במחלוקת, בראש ובראשונה, בגלל היעדר הניסיון שלו.
אלעד: ויש עוד מינוי בעולמות הביטחוניים שמעורר מחלוקת, והוא של טולסי גבארד. היא תהיה ראש קהילת המודיעין בארצות הברית, כלומר, האישה שאמורה לנהל את התיאום בין כל גופי המודיעין האמריקאי.
יפתח: כן, היא אולי אחת מחברות בית הנבחרים הבדלניות ביותר, לשעבר יש לציין, דמוקרטית לשעבר. גם בתוך המפלגה הדמוקרטית, היא סמן שמאלי בעד כמה היא מתנגדת למעורבות צבאית אמריקאית ולבריתות שארצות הברית מחזיקה כיום. הפרט טריוויה הכי ידוע עליה זה שהיא נפגשה בחשאי עם בשאר אל-אסד, נשיא סוריה, וכשזה התגלה והיא התראיינה על זה, היא אמרה ש"הוא לא אויב של ארצות הברית".
[הקלטה]
Tulsi Gabbard: “Assad is not the enemy of the United states, because United… Syria does not pose a direct threat to the United states.”
יפתח: היא תומכת ברוסיה, תומכת בטענה של רוסיה שמלחמת רוסיה ואוקראינה נכפתה על רוסיה, ושצריך לבוא לקראתה בכל הסדר של היום שאחרי, ומאוד מאמינה בזה שארצות הברית צריכה להפסיק להיות השוטר של העולם, ובמיוחד להפסיק לשפוך כסף של משלמי מיסים אמריקאים על מקומות בעולם שלא מהווים סכנה מיידית על אזרחים אמריקאים.
אלעד: אני רוצה שבכל זאת נתעכב עליה לעוד רגע, כי אני רוצה שתסביר לי, או לפחות תנסה, איך אישה שהגנה על אסד, אישה שנתפסת כבעלת עמדות שהן פרו-רוסיות, איך אישה כזו תהיה חשופה להררים של מידע מודיעיני מסווג בכל סוכנויות הביון בארצות הברית? איך הדבר הזה עובד?
יפתח: אנחנו נוטים לחשוב שיחסי ארצות הברית ורוסיה הם עוינים או יריבים, ולכן צריך להיזהר באיך שמטפלים במודיעין, בהקשר של להפקיד אותו בידי אדם שהוא מגלה סימפטיה כלפי רוסיה. אבל טולסי גבארד מייצגת זרם דק אמנם, אבל כזה שצובר פופולריות, גם בארצות הברית וגם בתוך התנועה הטראמפיסטית, שטוען שרוסיה היא לא סכנה ממשית על ארצות הברית, ושהדברים שעושה רוסיה באירופה הם לא דברים שמסכנים את ביטחון העולם, ורוסיה היא דווקא פרטנרית של ארצות הברית בניהול העולם ובניהול הרבה מהזירות בעולם, ועל כן, אין לחשוש שאדם שהוא מגלה חיבה כלפי רוסיה יעמוד בראש גוף מודיעין אמריקאי, כי רוסיה היא לא האויב שהרבה מאיתנו, אני, אתה ואחרים, עושים ממנו, כך לשיטת אותו זרם שגבארד מייצגת.
אלעד: אז תראה, יש עוד מינויים שמעוררים הדים. אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, הוא יהיה אחראי על גוף שיפעל לשיפור היעילות של משרדי הממשלה השונים. לפי הדיווחים הוא יקבל לא מעט סמכויות ולא מעט כוח בממשל החדש, אבל אפילו המינוי הזה מתגמד לעומת האדם שיהיה שר הבריאות, רוברט קנדי ג'וניור, אדם שאמר על וירוס הקורונה ש"הונדס כדי לא לפגוע ביהודים ובסינים".
[הקלטה]
Robert F. Kennedy JR: “Covid-19 is targeted to attack Caucasians and Black people. The people who are most immune are Ashkenazi Jews and Chinese.”
אלעד: הוא אדם שאי אפשר לומר שהוא מפלרטט עם תיאוריות קונספירציה, הוא רוקד איתן צמוד מאוד. אז תסביר לי, איך אדם כזה יעמוד בראש מערכת הבריאות של ארה"ב?
יפתח: ההסבר הכי פשוט למינוי הזה, זה יד רוחצת יד. קנדי בעצם היה מועמד עצמאי, בהתחלה דמוקרטי, אחרי זה החליט להתמודד כעצמאי, ובסופו של דבר הכריז על תמיכה בטראמפ, בתמורה לאיזושהי אמירה של טראמפ שהוא ייתן לו השפעה מאוד גדולה על מדיניות הבריאות. השאלה המעניינת פה היא למה טראמפ הלך כל כך רחוק ונתן לו את הגביע הקדוש של עולם הבריאות, שזה שר הבריאות, כשבעצם הוא יכול היה גם לתת לו תפקיד יותר סמלי. יכולים להיות פה כל מיני שיקולים, אבל דבר אחד בטוח, טראמפ רצה להכיר תודה לקנדי, אבל הוא לא היה חייב להכיר לו תודה עד כדי כך. הוא ממש קידם אותו הכי הרבה שהוא יכל, בתוך הנושא שהיה הכי חשוב לקנדי, ובתוך הנושא שבו קנדי הכי מפחיד והכי מטריד, אולי את הקואליציה הכי רחבה של אמריקאים, בין אם הם בימין ובין אם הם בשמאל, שזה בנושא הזה של הכחשת חיסונים, או אג'נדה מאוד אנטי קידום חיסונים, שבה הוא עוסק ברוב שנותיו האחרונות.
אלעד: תראה, אז עברנו על שורה של מינויים בולטים יותר, וראינו את המינויים שמוגדרים קונבנציונליים, ולצידם, אנשים שאין להם את הניסיון הניהולי, אין להם את ההכשרה המתבקשת, אנשים שחלקם הם כל כך מחוץ למערכת שהם אמורים לנהל, שהם לא רואים את המערכת בכלל. מה יש פה? מה, זה אצבע בעין של טראמפ לממסד, לשיטה? אולי הוא באמת מאמין שאלו האנשים הכי מוכשרים והכי טובים לנהל את המעצמה הגדולה בעולם.
יפתח: יש פה גם אלמנט של אצבע בעין ושל הטרלה, מלשון "טרול". יש פה ספונטניות מסוימת של טראמפ, לפחות לפי דיווחים. זה נראה שהרבה מהמינויים האלה היו מינויים לא מתוכננים, או כאלה שלא נשקלו ופשוט ברגע האחרון הוא קיבל איזושהי החלטה לפי תחושת בטן. ויש פה גם, פשוט, תחושה של טראמפ שיש לו מנדט, יש לו את הרוב בכלל הציבור ויש לו את הרוב בחבר האלקטורים, ויש לו רוב בשני בתי הקונגרס ויש לו רוב בבתי המשפט, והוא בעצם מתרגם את הרוב הזה לניהול שעולה בקנה אחד עם מה שהוא חושב שצריך לקרות, ולא לפי איזה שהם נורמות של איך דברים היו צריכים להתנהל קודם. הנורמות האלה יכולות להיות התאמה לתפקיד ברמה הכי בסיסית, qualifications, מה שנקרא, תנאי סף. ולרוב, ככל שהאדם פחות עומד במה שאנחנו היינו מגדירים תנאי סף, כך עולה החשד שהוא בעצם רוצה יותר נאמנות. כשאדם מגיע לאיזושהי משרה ויש לו ניסיון גדול בתפקיד, היכרות מעמיקה עם התפקיד, הגיע לאיזשהו מעמד שאנשים, לא משנה מה העמדה הפוליטית שלהם, לא יכולים לטעון שהוא אדם שלא מבין במה שהוא עושה, אותו אדם מביא איתו איזשהו משקל ציבורי, איזשהו משקל מקצועי, לתפקיד שאחר כך, אם הוא צריך או רוצה ללכת נגד האינסטינקטים של הנשיא באותו נושא שהוא עוסק בו, המשקל הציבורי, המשקל המקצועי הזה, עומד לזכותו ויכול לשמש אותו, והנשיא צריך לחשוש מלעשות דברים אחרת מאיך שהוא רוצה, כי אם אותו אדם יוצא לתקשורת ואומר "אני לא מאמין שזה צריך לקרות", יש לזה איזשהו משקל. כשמגיעים אנשים בלי ניסיון ובלי אותו משקל ציבורי, אין באמת עניין או חשיבות, לאף אחד לא באמת אכפת מה הם חושבים, כי זה ברור שהם לא שם בגלל איזשהו היכרות מאוד מעמיקה וניסיון מאוד מעמיק עם נושא מסוים, אלא בגלל האמון שטראמפ נותן בהם והנאמנות שהוא מצפה לקבל מהם בתמורה.
אלעד: והעניין הוא, ואנחנו נגענו בזה, המינויים האלה, לפחות חלקם, צריכים לקבל את אישור הסנאט, צריכים 50 אצבעות, והסנאט הוא בשליטה רפובליקנית, אבל זה לא מופרך לראות שלפחות במקרה של חלק מהאנשים שטראמפ רוצה למנות, אז יהיו מתנגדים גם בתוך המפלגה הרפובליקנית. כלומר, אנחנו עלולים לראות כאן את המבחן הראשון של הנשיא טראמפ בקדנציה השנייה, מבחן שהוא לא יצליח לעבור.
יפתח: כן, אנחנו מבינים שיש שם כמה וכמה מינויים שיש סיכוי סביר שהרפובליקנים בסנאט הרפובליקני לא יתמכו בהם. ואז בעצם נשאלת השאלה, מה יעשה טראמפ? טראמפ אותת בשלב מאוד מוקדם, שאחד הדברים שהוא שוקל זה בעצם, או לבקש מהסנאט לצאת לפגרה, ואז שהוא יעשה מינויים בפגרה ולא באישור סנאט, מינויים שיחזיקו לפחות לשנתיים, או שהוא יאלץ את הסנאט לצאת לפגרה בכוח. ובשני התרחישים האלה, סביר להניח שהסיפור הזה יגיע לבית המשפט העליון ולפסיקה שלהם, האם מותר לו או לא מותר לו לעשות דבר כזה. ברמת העיקרון אסור לו.
אלעד: יונה, אני רוצה לשאול אותך, כמי שרואה את כל המינויים שטראמפ הכריז עליהם, מה את לומדת? מה אנחנו יכולים בכלל ללמוד מהמינויים על הכוונות של טראמפ?
יונה: אני חושבת קודם כל, שאחת ההבטחות הגדולות של טראמפ נוגעת להרבה במה שהוא מנסה לעשות וזה לנער את וושינגטון די.סי, לא לעשות שום דבר כמו שהוא היה עד עכשיו, ולכן הניעור הזה צריך להיות כמה שיותר קיצוני, וככה הוא מסביר את זה. צריך להגיד, טראמפ גם אוהב דמויות ייצוגיות, אנשים שיכולים לעבור לציבור גם ברמת הנראות שלהם, והיצוגיות שלהם והעמדות שלהם, כאלה שהם דוברים רהוטים מאוד. צריך להגיד, סביב טראמפ יש, מצד אחד, אנשים מקצועיים, אנשי המפלגה, אנשים שגם הולכים איתו שנים, שגם יודעים ליישם את הלקח אולי מהקדנציה הראשונה שלו, ומצד שני, יש גם לא מעט אנשים שהם מאוד מאוד מאוד חיצוניים, בין אם זה אילון מאסק ו-ויווק ראמאסוואמי, ובין אם זה גם אנשים מקורבים אליו, גם בתוך המשפחה שלו שחושבים שהכי קיצוני זה מה שצריך לעשות, כדי באמת לייצר את הזעזוע, כי זה המנדט שהוא קיבל מהציבור.
אלעד: אז זהו, אז זה השוני לדעתך, בין טראמפ של הקדנציה הראשונה לטראמפ של הקדנציה השנייה? כלומר, טראמפ 2.0 הוא טראמפ שיש לו תחושה שגם עם המנדט הזה, גם עם הניצחון המאוד ברור שהוא קיבל בבחירות, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, להצעיד את ארצות הברית לכיוון שהוא חושב שהוא הכיוון הטוב עבורה, בלי שהוא צריך להתחשב בקולות מסביב וקולות רקע?
יונה: טראמפ 2.0 הוא טראמפ עם הרבה יותר ביטחון עצמי. אם לפני זה היו דברים שהעסיקו אותו, שהוא לא ידע איך הציבור יקבל, כאן לכאורה יש מועמד שחשב, ואנשים סביבו, והרבה גם מקורבים ואנשים שמכירים אותו טוב, חשב שנגמרה לו הקריירה הפוליטית. עם מהומות ה-6 בינואר, גם הפסד מאוד צורם לג'ו ביידן, וגם מה שקרה אחר כך, שהרבה מהמקורבים שלו פנו נגדו. סגן הנשיא שלו, מי שהיה אחד האנשים הכי מקורבים אליו, אמר שהוא לא יתמוך בו שוב, והרבה תיקי חקירה נגדו, גם ברמה המקומית, גם ברמה הפדרלית, על הניסיון שלו להתערב בתוצאות הבחירות ותיקים אחרים, ובאמת בן אדם שהיה נראה, אם ככה מסתכלים מהצד, שהוא גמור פוליטית, והצליח, בזכות החושים החדים שלו והצוות של היועצים שלו, לעשות, באמת, את הקאמבק הפוליטי המזהיר ביותר, וזה בעצם טראמפ שבא ואומר "אני כנראה יודע יותר טוב מכם". זאת אומרת, צריך להגיד, טראמפ, כרגע לפחות, לא יכול לחפש עוד קדנציה ולנסות ולהתמודד על כהונה נוספת בבית הלבן, זאת אומרת, הוא לא צריך לחשוב על איך הוא פונה לציבור הרחב ביותר, ככל האפשר, ולעשות דברים שהם בקונצנזוס, הוא רוצה שארבע השנים האלה יהיו הכי משפיעות בהיסטוריה של ארה"ב, ומבחינתו זה ללכת כמה שיותר רחוק, והוא אומר "המנדט הציבורי שקיבלתי, פער כזה בקולות, גם לזכות ברוב הקולות בארה"ב, בנוסף לכל האלקטורים, תמיכה ציבורית כזו נרחבת, לא משנה מה אומרים באולפנים, לא משנה מה אומרים ברשתות, אני קיבלתי ממש אור ירוק, להשלים את כל הצעדים שאני חושב לנכון לעשות", וזה בעצם מה שהציבור נתן לו, ועל זה הוא מסתמך.
אלעד: ובכל זאת, מעניין אותי מה זה אומר עלינו, מה זה אומר על ישראל? אנחנו דיברנו כאן על רוביו, על סטפאניק, על האקבי, גם מינויים אחרים, מינויים של טראמפ שנתפסים כפרו-ישראלים. זה אומר שטראמפ בקדנציה השנייה יהיה אפילו יותר פרו-ישראלי מטראמפ בקדנציה הראשונה? אפשר להסיק מסקנה כזו? כי אנחנו שומעים שהמינויים שלו כבר הובילו, למשל, לביקורת בתוך הקהילה המוסלמית בארצות הברית.
יונה: נכון. המנויים שאנחנו רואים זה ללא ספק אנשים, ברובם, לא כולם, אבל ברובם, שהביעו תמיכה מאוד גדולה בישראל, ואני אגיד משהו יותר מזה, תמיכה בסיוע צבאי לישראל, כי זאת מחלוקת שיש בסביבת טראמפ, זאת אומרת, בין השמרנים יותר, כמו מרקו רוביו וכמו מייק וולץ ואליס סטפניק, זה אנשים שמבינים למה גם ארצות הברית צריכה לספק נשק לישראל ולתמוך, לבין אנשים אחרים, כמו ויווק רמאסוואמי, ואפילו ככה בסביבה, מהבית של טראמפ וכולי, שזה אפילו לא קשור לישראל, כן? לא שהם עקרונית לא בעד ישראל, אבל סביבה יותר בדלנית, שחושבת שצריך לא לתת כסף בכלל למדינות אחרות, לא להתערב בקונפליקטים אחרים, וארצות הברית לא צריכה להיות זאת שעוזרת למדינות אחרות, כי זה רק מתדלק מלחמות, היא צריכה להפסיק עם זה, ואנחנו רואים נציגות קטנה של הפלג הזה, בכל מה שקשור למדיניות חוץ.
אני כן אגיד, שגם אם יש מישהו שתומך בסיפוח, כן? כמו השגריר הנכנס לישראל, מייק האקבי, וקולות אחרים שחושבים שמחר צריך אולי להטיל איזו פצצה על איראן, כן? בין היתר אמירות כאלה ששמענו, זה לא משנה, כי אחד הדברים במינויים מהסוג הזה, וזה מינויים של אמון, זה שבסופו של דבר כולם יתיישרו לפי מה שטראמפ ירצה. זה באמת לא משנה את מי טראמפ מינה, זה משנה מה הוא יחשוב על ישראל, וזה מה שיהיה בפועל.
[מוזיקה]
אלעד: יונה לייבזון, תודה.
יונה: תודה, אלעד.
אלעד: ותודה ליפתח דיין. וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - דניאל שחר, שירה אראל ועדי חצרוני. על הסאונד מור הר-טוב. יאיר בשן, יצר את מוזיקה הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários