top of page

אחד ביום - החוק הרוסי שמסעיר את גאורגיה

כבר עשרות שנים גאורגיה נמצאת במתח שבין מזרח למערב, ובשבועות האחרונים המתח הזה הגיע לנקודת רתיחה, מהומות סוערות שפרצו עקב חוק אחד שזכה לכינוי "החוק הרוסי" ובעיקר מה שהוא מסמל - מאבק אמוציונלי סביב השאלה האם גאורגיה תמשיך לנוע לכיוון האיחוד האירופי או תחזור מזרחה, לחיקה של מוסקבה. אז הפעם - אנחנו עם ד״ר שמואל ברנאי מפורום אירופה באוניברסיטה העברית והמחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון, ועם המהומות בגאורגיה.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/05/2024.

[חסות]

אלעד: היום יום חמישי, 23 במאי, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

שֵׁם, הדבר הזה שמלווה אותנו לכל מקום שאליו אנחנו הולכים, הוא הופך להיות חלק מהזהות שלנו. יש אנשים שיראו אותנו, ידברו איתנו לאיזו דקה ויגידו, "יו! אתה כזה אלעד". כי השם שלנו הוא הוויה שלמה, ההוויה שלנו, וזה נכון עבור כל אחד ואחת מאיתנו, אבל זה בטח נכון עבור מדינה.

השם של מדינה מכיל את ההיסטוריה שלה, את החזון שלה, את הסיפור שלה. ובמקרה של גיאורגיה, בשם נמצא כבר כל הסיפור. עד שנות ה-70, גיאורגיה הייתה גיאורגיה, ככה קראו לה בישראל, בשם שליווה אותה מאות שנים. אבל כשהגיעה קבוצת העולים הראשונה מברית המועצות, בשנות ה-70, הם קראו לגיאורגיה בשם הרוסי שלה, גרוזיה. השם הזה נדבק. גיאורגיה הפכה לגרוזיה והגיאורגים הפכו לגרוזינים, ככה נשאר, עד תחילת שנות ה-2000. ברית המועצות בשלב הזה כבר נפלה, והגיאורגים ביקשו מישראל, ומכמה מדינות אחרות שעדיין השתמשו בשם הרוסי, ביקשו לשנות, לחזור ולקרוא לגיאורגיה, גיאורגיה. השימוש בשם גרוזיה, הם הסבירו, מנתק באופן מלאכותי את הרצף ההיסטורי. "כגיאורגיה נוכל להשלים סופית את ההיפרדות שלנו מברית המועצות", הם אמרו.

[מוזיקה]

אז השם השתנה, אבל הסיפור מאחוריו לא ממש. כי בשבועות האחרונים, בגיאורגיה נערכות הפגנות ענק, בפרלמנט הגיאורגי התחוללו מהומות סוערות, והכל בגלל חוק אחד שזכה לכינוי "החוק הרוסי". בעיקר זה בגלל מה שהוא מסמל - מאבק אמוציונלי סביב השאלה אם גיאורגיה חוזרת מזרחה, לחיקה של מוסקבה, לימים שהייתה גרוזיה.

אז הפעם אנחנו עם ד"ר שמואל ברנאי, מ"פורום אירופה" באוניברסיטה העברית, ו"המחלקה להיסטוריה של עם ישראל" באוניברסיטת בן גוריון. הוא יספר לנו על צרות של אחרים, על המהומות בגיאורגיה.

[מוזיקה נגמרת]

ד"ר ברנאי: המדינה יפיפייה, ויש בה מגוון, יש עמקים, ויש גבהים, כאילו הרים, ויש חוף של הים, ואזורים של, למשל, היא מאוד מבורכת במאכלים, ביין. כנראה מקום מאוד יפה לבלות, לטייל, בתקופות שקטות יותר, בוא נאמר כך.

אלעד: גיאורגיה הפכה בשנים האחרונות ליעד לטיולים עבור לא מעט ישראלים. האמת, בצדק, אני אישית לא הייתי, אמנם, אבל כל מי שהיה מסכים, זו מדינה מאוד יפה.

ד"ר ברנאי: מדינה לא גדולה, בלשון המעטה, באזור קווקז, לחוף הים השחור, במזרח של הים השחור. מבחינת אוכלוסייה, אוכלוסייה מאוד קטנה ופוחתת, דמוגרפיה לא כל כך טובה, והגירה ממנה. זה פחות מ-4 מיליון, שלוש וחצי מיליון, משהו כזה. מבחינת השטח, כולל השטחים הכבושים על ידי רוסיה, זה משהו מעל 60,000 קילומטרים, משהו פי 3 ממדינת ישראל. אבל האוכלוסייה היא כמעט פי 3 פחות מאוכלוסיית מדינת ישראל.

[מוזיקה]

אלעד: הסיפור שלה יהיה לנו מוכר. מדינה קטנה שראתה פעם אחר פעם בהיסטוריה שלה איך אימפריה אחרת כובשת ושולטת בה. המונגולים כבשו אותה, האימפריות העות'מאנית והפרסית נלחמו עליה, ובמאה ה-18 הגיעה לשם האימפריה הרוסית. היו ניסיונות לצאת לעצמאות, היו מהפכות, אפילו תקופה קצרה שזה הצליח, אבל בעצם מ-1921, גיאורגיה הפכה לחלק מהאימפריה הסובייטית. המדינה הקטנה הפכה לחלק אינטגרלי באימפריה הסובייטית. במלחמת העולם השנייה, חייל גיאורגי, מֶליטוֹן כָּנתַריָה, הוא זה שהניף את הדגל הסובייטי על בניין הרייכסטאג ובכך זכה באות גיבור ברית המועצות.

אבל מתח היה שם כל הזמן. ואם נקפוץ קדימה לשנת 1989, הצבא האדום ירה והרג 20 מפגינים, בעיקר מפגינות, שמָחוּ בגיאורגיה נגד ברית המועצות ודרשו עצמאות. שנתיים אחר כך בסך הכל, גיאורגיה הכריזה על עצמאות, ואת הסיפור שלנו כאן נתחיל ברגע שבו לכיסא הנשיא של הרפובליקה הגיאורגית העצמאית, הגיע מי שלפני כן היה בכלל שר החוץ של גורבצ'וב בברית המועצות.

ד"ר ברנאי: אחרי ההדחה של הנשיא הראשון של גיאורגיה, אז הנשיא נהיה שוורדנדזה, הוא שלט במדינה ובעצם תחת שלטונו השחיתות רק פרחה.

אלעד: מי שראה את השחיתות ויצא נגדה היה שר המשפטים בממשלה, פוליטיקאי צעיר בשם מיכאיל סאקשווילי, והוא הודיע שלהישאר בממשלה של שוורדנדזה זה אקט לא מוסרי. הוא התמודד מולו בבחירות לנשיאות ב-2003, והפסיד. אבל משהו בהפסד הזה לא בדיוק הסתדר, ובאמת הגיעו סימנים שהבחירות אולי זויפו. סאקשווילי קרא לתומכיו למחות, הוא ביקש שזאת תהיה מחאה לא אלימה, והם הגיעו בהמוניהם עם ורדים אדומים לבניין הפרלמנט.

[הקלטה - סאקשווילי נואם ברוסית]

אלעד: ואז, כשבית המשפט ביטל את תוצאות הבחירות וקבע שיערכו חדשות, סאקשווילי הפך, בגיל 37 בסך הכל, לנשיא גיאורגיה. הפך למנהיג הצעיר ביותר באירופה.

ד"ר ברנאי: והוא הפך לנשיא, והוא לקח קו ב-2004 פרו-מערבי. רפורמות, מיגור השחיתות, שקיפות של המערכת, וכולי וכולי, רפורמה משפטית, והרבה דברים הוא עשה, כלכלית. באותם השנים, גיאורגיה ממש זינקה בכל הסקרים, בכל האינדקסים של דמוקרטיה, של "doing business", והייתה ממש הפתעה מאוד, מאוד טובה. למשל, הוא ביום אחד, הוא פיטר את כל משטרת גיאורגיה, כולה, מהראש ועד השוטר האחרון. והתחיל מיד גיוס, כאילו, דרך הפילטר של אנשים חדשים, שלא היו מזוהים עם המערכת. מעשה מאוד קיצוני, אבל לתקופה מסוימת זה עבד, והדבר הזה מאוד הפחיד את רוסיה, כמובן, ליברליזציה של גיאורגיה, דמוקרטיזציה, שקיפות, הזמנה של משקיעים זרים, ממשלות זרות התעניינו בגיאורגיה, הקו של גיאורגיה לכיוון האיחוד האירופאי ונאט''ו, זה מאוד הרגיז את רוסיה.

אלעד: בשנים ההן, גיאורגיה עברה רפורמות מרחיקות לכת. מהמקום ה-133 בעולם במדד השחיתות, היא זינקה למקום ה-51. הכלכלה הגיאורגית הציגה שיפורים ענקיים. וכן, הייתה ביקורת על הצעדים של סאקשווילי, צעדים שהובילו בין היתר לפערי מעמדות במדינה, אבל הוא המשיך. בעיקר הוא קירב את גיאורגיה מאוד למערב, לאיחוד האירופי אפילו, לנאט''ו.

[הקלטה] טטיאנה הופמן: "מה שקורה באוֹסֶטיה, אזור בדלני בצפון גיאורגיה, זה מלחמה של ממש. הקרבות הקשים מתנהלים בין הבדלנים, צבא גיאורגיה וצבא רוסיה. הקרבות התחילו היום בבוקר כאשר…"

אלעד: 2008, בזמן שהעולם כולו היה עסוק באולימפיאדה בבייג'ין, פוטין הורה לצבא הרוסי לפלוש לשני מחוזות בגיאורגיה. את השיטה אנחנו מכירים היום כבר יותר טוב. רוסיה הודיעה אז שהיא מגיעה לשחרר את שני המחוזות הבדלניים בגיאורגיה, אבחזיה ודרום אוסטיה, מחוזות שבהם חיה אוכלוסייה פרו-רוסית גדולה, וכזו שלטענת פוטין אז, עברה שם רצח עם. הצבא הרוסי נכנס, כבש או שחרר, תלוי כמובן את מי שואלים, ואחרי חודשיים ויום, יצא. יצא והותיר גיאורגיה מדממת ופצועה.

ד"ר ברנאי: זאת טראומה, טראומה שזוכרים אותה, וזה פצע שלא הגליד, מה עוד שגם הצד המערבי, בעניין הזה לא היה מי יודע מה יעיל, כן? ארה"ב אמנם שלחה אוניית קרב, עם סיוע הומניטרי, אבל אם אנחנו זוכרים, 2008 זה בדיוק המשבר הכלכלי, להיכנס עכשיו עם המשבר הכלכלי העולמי לסכסוכים עם רוסיה, סנקציות, זה לא כל כך בריא, והעדיפו ככה. וכתוצאה מכך, למשל בדרום אוסטיה, הצבא הרוסי יושב עד היום במרחק של 30 קילומטר מטביליסי, 30 קילומטר!

[מוזיקה]

אלעד: הטראומה של 2008 השאירה את גיאורגיה עם דילמה מורכבת ומסוכנת. מצד אחד, היא המחישה אצל רבים את הצורך להתחבר למערב כדי להתגונן מול רוסיה. מהצד השני, רבים הבינו שהתקרבות כזו למערב עלולה להוביל שוב למלחמה, ולגיאורגיה הרי יש הרבה יותר משני מחוזות לאבד. אז משיכת החבל הזו, מערבה ומזרחה, היא נמשכה שם. ואז, ב-2012, עלתה לשלטון מפלגה חדשה שמאוד מהר הפכה למפלגה הדומיננטית ביותר בממשלה. מפלגת "החלום הגיאורגי".

ד"ר ברנאי: תראו, כשאנחנו מדברים על "החלום הגיאורגי", זה בעצם הויטרינה של בן אדם בשם בידזינה איוואנישווילי.

[הקלטה - בידזינה איוואנישווילי מדבר בגרוזינית]

ד"ר ברנאי: בידזינה איוואנישווילי הוא במקור מגיאורגיה, עוד בשנות ה-80 נסע ללמוד ברוסיה, עוד בתקופה סובייטית, שם הוא התחיל את הקריירה הכלכלית שלו. הוא הצליח לעשות הון, וחוזר לגיאורגיה, והוא בעצם מתחיל בזה שהוא קונה את הציבור, קונה מילולית. מתנות, הטבות, צ'ופרים. כמו שאמרנו, מדינה לא עשירה, אז אם לקראת הבחירות באים ומשהו, עוזרים, או באופן אישי או לכפר מסוים, מצפים מהם שהם יצביעו בהתאם. ובידזינה איוואנישווילי בעצמו הוא רק במשך שנה, ב-2012-2013, היה ראש הממשלה. אבל הוא בעצם בן אדם שמאחורי הקלעים. "החלום הגיאורגי" זה בעצם המכשיר בידיו. המוטו, הרעיון הכללי של "החלום הגיאורגי", זה לא להרגיז את רוסיה. מדיניות ששמה קץ לכל הרפורמות של סאקשווילי, או לפחות לרוב הרפורמות שלו. זה הופסק, כי זה מה שהרגיז את הרוסים. זהירות רבה מאוד באמירות כלפי רוסיה, ואנחנו רואים את זה במלחמה באוקראינה, בעצם גיאורגיה לא תומכת באוקראינה. כן, הם קיבלו כמות מסוימת של פליטים, אבל מעבר לכך אין סנקציות, אין ביטויים שיכולים להרגיז את מוסקבה, את פוטין, בהחלט שום דבר בכיוון זה. אם אני הייתי קורא למפלגה הזאת בשם המלא, אז הייתי קורא לה "החלום הגיאורגי של פוטין".

אלעד: זהו, שבשלב הזה, למרות חלק מההצהרות הפרו-מערביות, בפועל התחיל גם תהליך התרחקות של גיאורגיה מהמערב, ובמשיכת החבל היא הלכה לא מעט מזרחה. ובשנה שעברה הגיע השיא: הצעת חוק שזכתה לכינוי "החוק הרוסי", והובילה בגיאורגיה במהומות ענק. אבל קודם חסות אחת הוא ממש מיד חוזרים.

[חסות]

בשנת 2012, עלתה ברוסיה הצעת חוק שיזם סגן יושב ראש ה-Duma. היא קיבלה את הכינוי "חוק הסוכנים הזרים". לפי ההצעה הזו, יחידים, עמותות וארגונים לא ממשלתיים שמקבלים סיוע כספי בגובה מסוים מחוץ לרוסיה, יירשמו כסוכנים זרים, ויהיו מחויבים להתייצב לבדיקות ולבחינות. דיברו על עונש מאסר, דיברו על קנסות גבוהים למי שיפר את החוק, וההסבר היה שאומנם אופוזיציה היא דבר חשוב ברוסיה, אבל אם היא פועלת מאינטרסים זרים, אז יש לציבור זכות לדעת.

בשנת 2023, 11 שנים אחרי, מפלגת "החלום הגיאורגי" החליטה להעלות גרסה שלה, של החוק הזה, גם בפרלמנט המקומי.

ד"ר ברנאי: מילולית הוא אומר ככה, שאם יש NGO, שמעל 20% מהתקציב שלה מגיע מחו"ל, הם חייבים להירשם כסוכן השפעה זרה, או סוכן זר. לכאורה, לכאורה, אין שום דבר פוגע בינתיים בחוק הזה.

אלעד: כמו ברוסיה, גם בגיאורגיה הסבירו שהמטרה היא שקיפות, שזה חוק חיובי. המטרה שלו לא להגביל, אלא רק לידע. אלא שאמרנו, זה גם היה ההסבר המקורי ברוסיה, והמתנגדים בגיאורגיה הסתכלו מזרחה וראו מה קרה עם "חוק הסוכנים הזרים" בעשור וקצת מאז שחוקק שם.

ד"ר ברנאי: נכון לשנה הקודמת, ברוסיה יש מעל 100 ארגונים שהם עם התווית הזאת של סוכן זר, מעל 80 מדיה, כלומר, כלי תקשורת, שהם עם ה-tag הזה. יש להם עוד ההגדרה מאוד מעניינת, שזה "בני אדם שהם כלי תקשורת". אתה, יש לך ערוץ יוטיוב או אינסטגרם או פייסבוק, ויש שמה אולי כמה עשרות או כמה מאות followers, ואתה כבר בן אדם שהוא כלי תקשורת. ויותר מ-300 איש קיבלו את התווית הזאת, כן? את הסטיגמה הזאת של סוכן זר.

בהתחלה זה התחיל כמו בגיאורגיה של היום. זה לא יעשה שום דבר, אתם רק צריכים לחשוף את האמת, ולסמן שיש חלק במימון שלכם ממקורות זרים. אבל, עברו 12 שנה, ואנחנו רואים בפועל, זה בעצם פתח לדיקטטורה, לסטיגמות, לחקיקה שמרחיבה את הזכויות של השלטון להשפיע ולדכא את האנשים האלה. רבים מהאנשים האלה כבר ברחו מרוסיה. על כל דבר אתה צפוי, בהתחלה לקנס משמעותי, ואחר כך למעצר. למשל, אם יש לך tag כזה, זכית ב-tag הזה של סוכן זר ברוסיה, אגב, מחלקים את זה לא דרך החלטה של בית משפט, אלא יום אחד אתה מתעורר ואתה קורא באינטרנט שמשרד המשפטים החליט שאתה סוכן זר. למה? מה? איפה? הוכחות? ממי קיבלתי? מאיפה קיבלתי? זה שום דבר. הוחלט שאתה סוכן זר, ואחר כך לך תנקה את השם שלך.

הדברים הם ממש, במקרה רוסי, הם מגוחכים. אתה מצלם שקיעה ב… על גדות הים ושם את התמונה באינסטגרם ובפייסבוק, מעל זה בפונט מסוים אתה חייב להכניס טקסט שאומר: "התמונה הזאת נעשתה ופורסמה על ידי סוכן זר שהוחלט לגביו…" וככה וככה. יש נוסחה שאתה חייב להדביק על הכל. אז מזה מפחדים הגיאורגים, זה בעצם מעמיד את גיאורגיה על אותו מסלול. אם אנחנו נלך במסלול הרוסי הזה, אז אנחנו נגיע לאותם היעדים, ואנחנו בכלל לא מעוניינים בזה.

אלעד: ובדיוק אז, לפני שנה, אותם גיאורגים רבים שאמרו שהם לא מעוניינים בחוק הרוסי, לא מעוניינים לזוז שוב מזרחה, הם יצאו לרחובות, והפגינו נגד.

[הקלטה - ברקע נשמעים קולות מפגינים]

Georgian protestor: “I want Georgia to live in Europe, I want… I do not want to wake up in Russia, and I really hope that our generation is gonna have a bright future…”

אלעד: הסקרים הראו שיותר מ-80% מהגיאורגים מעוניינים להצטרף לאיחוד האירופי. מפגינים יצאו לרחובות אל מול שוטרים שניסו לפזר אותם בכוח, אל מול מכתזיות וגז מדמיע, בפרלמנט הלכו מכות. הנשיא, למרות שהוא נבחר בתמיכת "מפלגת החלום הגיאורגי", הודיע שגם הוא מתנגד לחוק, ואפילו יצא להפגין בעצמו.

[הקלטה]

President Salome Zourabichvili: “It’s just a replica of what Russiens have done and how Putin try to control his own society. We've seen this in Russia and we will not fall under that mistake, we will overcome”.

אלעד: במערב מתחו על הממשלה בגיאורגיה ביקורת חריפה. הם איימו שאם החוק יקודם, תהיה השפעה על היחסים. ואז החוק הוקפא.

ד"ר ברנאי: החליטו לסגת צעד אחורה, כי על הפרק היה עוד עניין אחד, זה עניין של קבלת סטטוס של מועמדות להצטרפות ל-EU, ובאירופה רואים את כל ההתפתחויות הזו בעין, כאילו לא תומכים, בלשון המעטה, לא תומכים בזה, מתנגדים, ואז נוצר המצב שבאירופה אמרו: "אוקיי, אנחנו נותנים מעמד של… הסטטוס הזה של מועמדות להצטרפות לאיחוד האירופאי, למולדובה, לאוקראינה, שאנחנו רואים שנלחמות, אוקראינה אפילו מילולית, בעד דמוקרטיה וערכים ליברליים", ולגבי גיאורגיה היו שאלות עד ההצבעה, כלומר, זה היה מאוד מתוח. ובסופו של דבר, בדצמבר 23', "החלום הגיאורגי" השיג את המטרה, הם קיבלו את הסטטוס הזה של מועמדות להצטרפות באיחוד האירופאי. וכבר באביב, במרץ-אפריל, התחילו עם הגל השני של אותה חקיקה.

אלעד: המדיניות הזו, הניסיון לרקוד על שתי החתונות, מצד אחד לשמור על יחסים עם האיחוד האירופי ועל פוטנציאל לשיתוף פעולה, ומהצד השני, לא לעצבן את הרוסים. אז המדיניות הזו הלכה והפכה לדבר שמאוד מורכב לתחזק. בגיאורגיה הגיעו לרגע שבו צריך לבחור. ועכשיו, שנה אחרי הניסיון הקודם וההקפאה של החוק הרוסי, מפלגת "החלום הגיאורגי" שוב העלתה את חוק הסוכנים הזרים להצבעה. ושוב, המונים יצאו לרחובות, ושוב, היו מכות בפרלמנט.

[הקלטה - רעש של מפגינים]

אלא שהפעם, הממשלה לא עצרה. היא המשיכה עד שהחוק עבר את כל הקריאות.

ד"ר ברנאי: הישיבה נמשכה 60 ומשהו שניות. שניות! זה פשוט מביך. כלומר, התכנסו, מי בעד, מי נגד, הרימו ידיים, יאללה [נשמע קול של שפשוף הידיים אחת בשנייה], שלום על ישראל. נגמר הסיפור.

אלעד: היום בגיאורגיה מכהנת נשיאה, וגם היא, כמו קודמה בתפקיד, הודיעה שהיא מתנגדת לחוק. היא אפילו הגדילה לעשות, וברגע שהגיע אליה לחתימה, הטילה עליו וטו.

[הקלטה - נשיאת גיאורגיה, Salome Zourabichvili, נואמת בגרוזינית]

ד"ר ברנאי: אבל מה? זה לא משנה שום דבר, משום שגיאורגיה היא מדינה פרלמנטרית. נשיאה, אומנם כבודה במקומה מונח, אבל אם היא שמה וטו, החוק חוזר לפרלמנט, ושמה ברוב, אפילו ברוב רגיל, הם יכולים להעביר את החוק הזה ובעצם לעקוף את הוטו של הנשיאה, והוא יכנס לתוקף.

אלעד: אז מה קרה פתאום? למה בשנה שעברה החוק הוקפא, ועכשיו אל מול אותן מחאות ומול אותה ביקורת, אפילו אחרי וטו של הנשיאה, הממשלה מתכוונת להמשיך לקדם אותו. אז אולי יש לדבר הזה הסבר די ברור ופשוט. באוקטובר הקרוב יערכו בגיאורגיה בחירות כלליות.

ד"ר ברנאי: אני חושב שהם בכל זאת צריכים את זה לקראת הבחירות, הם לא כל כך מפחדים כי לא כל כך בטוחים שיקחו מהם את הסטטוס של מדינה מועמדת, כי גם באירופה, צריך לומר, לא כולם שותפים למחאה הזאת נגד החוק הזה, כן? ואז הם אומרים: אוקיי, הבירוקרטים האירופאים האלה יבלעו את זה, אנחנו נעבור את הבחירות, נזכה בבחירות האלה, כמובן עם המכשירים האלה ועם ניסיון הקודם, כן? עד כמה זה ניצחון אמיתי, זה קשה אפילו לדמיין, והדברים יעברו הלאה, ובידינו יהיה מכשיר טוב לכל מיני אנשים שיותר מדי פותחים את הפה.

אלעד: כן, יש בקרב מתנגדי החוק את אלו שקושרים קשר ישיר בין הבחירות הכלליות לנחישות של "החלום הגיאורגי" להעביר את החוק הזה עכשיו, למרות הכול. יש מי שטוען ש"החוק הרוסי", כמו שהוא נקרא, זה בדיוק מה שהמפלגה צריכה כדי להבטיח לעצמה ניצחון.

ד"ר ברנאי: השיטות הישנות של "החלום הגיאורגי" לזכות בבחירות, כנראה לא כל כך עובדות. עכשיו הם יורדים לפי הסקרים, לאזור של 37-36% בבחירות, והזמן, זמן רץ, זמן אוזל, אז הם צריכים איזשהו כלי כדי גם לשים חותמת כזאתי של סוכן זר על הגופים שמתנגדים למשטר של בידזינה איוואנישווילי ו"החלום הגיאורגי", וגם למנוע בעצם שקיפות של הבחירות.

אלעד: אז השאלה עכשיו היא מי ינצח בתחרות משיכת החבל הזו שדיברנו עליה? מזרח או מערב? הממשלה או האזרחים שמפגינים נגדה? יש שם, בקרב המפגינים בגיאורגיה, את מי שמבטיח היום להמשיך ולמחות, להמשיך ולמשוך בכל הכוח בצד שלהם בחבל.

ד"ר ברנאי: זה גורם מספר אחד. אם הם לא יחזרו הביתה, אלא, אנחנו כאן ואנחנו נשארים עד שאתם לא מבטלים את החוק הבזוי הזה, זה דבר אחד. דבר שני, אמירה לא מעורפלת, לא דיפלומטית, אלא ישירה וברורה של האיחוד האירופאי וארצות הברית, קודם כל, לגבי עתיד. ושוב, פה לא צריך לשפוך ילד יחד עם המים. סנקציות כלליות, קולקטיביות, על כל גיאורגיה בסגנון של סנקציות על רוסיה, זה בעצם ענישה של אותם האנשים שעכשיו מפגינים. סנקציות פרסונליות, להבטיח ולקיים במקרה ויצטרכו. וכל מיני דברים שגיאורגיה מקבלת ממערב, מערב מממן, משתתף במימון של כל מיני פרויקטים עם גיאורגיה, תרבותיים, ספורטיבים, אני יודע מה, מדעיים וכולי וכולי, אם אירופה תהיה מספיק נחושה, וארצות הברית גם, ואם העם הגיאורגי לא ילך הביתה וימשיך, יכול להיות שהם יכולים למנוע את הצרה הזאת.

אלעד: ד"ר שמואל ברנאי, תודה.

ד"ר ברנאי: תודה רבה לכם.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי".

העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, שירה אראל, עדי חצרוני ודני נודלמן. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

24 views0 comments

Comments


bottom of page