אחד ביום - ישראל במלחמה: המתגייסים החרדים

לפני ה-7 באוקטובר, חלק מהנושאים שתפסו את מרכז השיח הציבורי היו הפרדה מגדרית, חוק הגיוס וכספים קואליציוניים למפלגות החרדיות. המתחים האלו לא נעלמו, אבל המציאות החדשה שהביאה איתה אותה שבת, הובילה גם למציאות חדשה ביחס שבין חרדים לחילונים. מציאות שבין השאר, הובילה לכך שללכת הגיוס הגיעו השבוע 120 חרדים, ויש עוד רבים שמחכים ברשימת ההמתנה. אז הפעם, אנחנו עם כתבנו יאיר שרקי ועם ההתגייסות החרדית.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/10/2023.

היום יום רביעי, 25 באוקטובר, ואנחנו אחד ביום, מבית N12.

אני אלעד שמחיוף, אנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

אם בשבעה באוקטובר לא היו פולשים מפלצות אדם לישראל, אם הם לא היו שורפים, יורים ומבתרים את תושביה ואת הנשמה שלה, אם היינו ממשיכים באותו מסלול שבו צעדנו לפני היום שבו הכל השתנה, אז בטח היינו היום עדיין מדברים על נושאים שנראים כאילו הם בכלל מעולם אחר. היינו מדברים על תפילות בהפרדה בכיכר דיזנגוף, היינו מדברים על חוק הגיוס, על כספים קואליציונים שעוברים למפלגות החרדיות, כי לפני שלושה שבועות בסך הכל, היה נדמה שהקרע בין החברה החילונית לחרדית הוא הוא הנושא שיעסיק את כולנו, שיעצב את כולנו. היינו תמימים, אולי. וזה לא שהשאלות הגדולות והמתחים נעלמו, אבל המציאות החדשה של אחרי שבעה באוקטובר הובילה גם למציאות חדשה ביחס שבין חרדים לחילונים, היא הובילה ליוזמות אזרחיות בחברה החרדית, למפגשים נדירים, היא הובילה לכך שללשכת הגיוס הגיעו השבוע מאה ועשרים חרדים להתגייס לצה"ל ויש עוד בין אלפיים לשלושת אלפים שמחכים ברשימות ההמתנה.

אז ביום התשעה עשר של מלחמת אוקטובר עשרים ושלוש אנחנו עם יאיר שרקי כתבנו ועם ההתגייסות החרדית.

‏[מוזיקה]

אלעד: שלום שרקי.

שרקי: שלום אלעד.

אלעד: היית בתל השומר בלשכת הגיוס. תאר לי דבר ראשון מה ראית, עוד לפני איך שזה הרגיש מה ראית בעיניים?

שרקי: תראה, הדבר הראשון ששמתי לב אליו זה שיש אולי יותר עיתונאים ממתגייסים. כלומר, אני אומר בהפרזה. אבל הרבה מאוד אמצעי תקשורת שממתינים לאותם חרדים צעירים, או לא כל כך צעירים, שמגיעים ומטפטפים. בסוף, אתה יודע, זה לא מראה של טירונים בני 18 שמגיעים לבקו"ם. מגיעים אנשים בני 35, בני ,40 חרדים בגוונים שונים, כלומר. זה לא… הייתי בימי גיוס בחיי. סיקרתי מגיוס של חרדים, לא של חרדים, זה משהו אחר.

אלעד: באיזה אופן? כי מה? כמויות? טקסטים?

שרקי: זה "באנו למילואים". זה לא נראה כמו סדיר זה לא אנשים שעכשיו באים עם תיקים ענקיים ואבא ואמא מלווים אותם. לפעמים… מה זה "לפעמים", רובם אבות לילדים בעצמם. אתה יודע, כשהילד בין 30 או 40, לכל היותר מלווה אותו אשתו, או היה אחד עם שני ילדים קטנים שמגיע, אבל זה לא המראה הקלאסי של אמהות, מביאות את הילד נער הזה בן ה-18 ונפרדות בבכי בשערי הבקו"ם.

מתגייס: 40.

שרקי: בן 40. כשהיית בן 18 זו לא הייתה אופציה.

מתגייס: לצערי לא הייתה אופציה. כשאני הייתי בן 18 זה באמת לא הייתה אופציה. כל המסלולים למיניהם נפתחו קצת אחרי הגיל הנכון. וזה חלום שרציתי תמיד לעשות. שמח על ההזדמנות הזאת. ברוך השם סוף. בגיל 40 עם חמישה ילדים אם אפשר לתת מעצמנו אז למה לא. אם רבי עקיבא בגיל 40 התחיל ללמוד תורה. התחיל ללמוד א' ב' אז אני בגיל 40 זוכה ברוך השם להתגייס.

שרקי: נשמע שזה משהו שהמלחמה…

אלעד: אבל מה, זה אנשים שמה, שהתחילה מלחמה ואמרו אוקיי אני מחפש מה לעשות והדבר הראשון שעלה להם בראש זה לנסוע לבקו"ם? איך זה עבד? זה היה משהו מאורגן?

שרקי: תראה, איך שמתחילה המלחמה, ממש בימים הראשונים, אתה כבר שומע את הרחש בחש בתוך העולם החרדי. כלומר חבר'ה חרדים שאומרים מה שהיה לא יכול להיות, אנחנו גם רוצים לתרום, גם רוצים להיות חלק.

מתגייס: ברגע ששמעתי את מה שקרה בשבת הארורה הזאת, במוצאי שבת כבר חשבתי מה אפשר לעשות. אז בהתחלה זה היה לקחת אוכל לחיילים, ולראות באמת, בדברים הכי קטנים שצריך לעשות, מוצרי היגיינה. ולאט לאט אתה מרגיש שאפשר לעשות יותר. אז יורה לאיפה שאפשר.

שרקי: ואז אתה רואה את כל היוזמות. לא נדבר על החבר'ה של זק"א שנמצאים, אתה יודע, באמת באחת החזיתות הכי קשות שיש. עדיין נמצאים בעוטף עזה ומנקים את השטח ונוהגים בכבוד בחללים שלנו. אבל אתה רואה יוזמות של: נעשה ציציות לחיילים. נתרום דם לחיילים. נביא מזון. נשים חרדיות מבשלות.

כלומר אתה רואה את כל החברה החרדית מתייצבת. עושה כל מה שהיא יכולה כדי להרגיש שותפה במאמץ המלחמתי. וזה קורה כשבמקביל, דווקא כשיש התעוררות הזאת בחברה החרדית, בשאר הציבור יש קצת פחות סבלנות לדבר הזה. ואני אומר לך כמי שמסקר את זה.

אתה יודע, שלחו לי סרטונים - נשים חרדיות מבשלות אוכל לחיילים, מנות חמות. אז אני מעלה את זה כי זה סרטון מקסים בעיניי. אבל אני רואה בתגובות שהסנטימנט הציבורי כבר לא שם. כי עכשיו החיילים האלה שאותן נשים מבשלות להם אוכל, הם נכנסים לסכנה אמיתית. ויש פחות קשב לעובדה שהחברה החרדית משתנה. כי זה לא בקצב.

כי החברה הישראלית כבר, אתה יודע, באימת המלחמה עצמה. אז פה זיהיתי פער מעניין, שחרדים אומרים וואו למה לא מדברים על היוזמות שאנחנו עושים? אומרים להם סבבה, יוזמות חשובות, אבל מהן לעומת הדבר עצמו. אותן נשים שמבשלות ארוחות חמות, הבעל שלהן לא ייכנס לשום מקום מסוכן, הוא יחזור לישון בבית. ואני חושב שהדבר הזה הדהד גם פנימה בחברה החרדית. כלומר, היה אנשים שאמרו לעצמם: וואלה באמת, לקשור ציציות לחיילים זה לא מספיק.

אלעד: שזה מעניין מאוד, כי לאורך שנים, בעתות שלום וגם בעתות חירום, זו הייתה הטענה של הרבה הרבה גורמים בתוך המגזר החרדי: אתם מזלזלים בלימוד התורה, אתם מזלזלים במצוות, אתם חושבים שרק הצבא והעבודה זה חשוב. ואתם לא מבינים את הערך שאנחנו מספקים לשלום המדינה. ופה אתה אומר שבעצם הגיעה איזושהי הבנה שאומרת, בתוך החברה החרדית, זה לא מספיק. אנחנו צריכים להתגייס וממש לשמור ולהגן על המדינה.

שרקי: הבנה מוגבלת. כלומר היא בקרב עשרות, מאות, אולי אלפים בודדים. רוב החברה החרדית אכן מחזיקה בתפיסה שגם עכשיו אולי לא מבינים מספיק את התרומה. יותר מזה, אני כבר אקדים את המאוחר ואספר לך שמה ששמעתי מכל המתגייסים שראיינתי, לא היה אחד שלא אמר… אחד, מאלו שבאו לבקו"ם להתגייס, שלא אמר לי שאלו שלומדים תורה צריכים להמשיך ללמוד תורה. כלומר, החבר'ה שבאים עכשיו והופכים לחיילים לרגע לפחות, הם אומרים לי: אבל תכבדו את האחים שלנו שנשארו ללמוד תורה. תבינו שגם הם במאמץ המלחמתי, וזה מסר שנורא קשה לתווך אותו בימים כאלה, כשהמאמץ המלחמתי הוא כל כך כבד והמערכה כבדה ואנשים לא יחזרו ממנה. אבל כן, התודעה גם של המתגייסים החרדים עכשיו, אלו שהגיעו לבקו"ם, היא תודעה שמגוננת על הסיסטם החרדי ואומרת חברים, מי שבאמת לומד תורה תנו לו ללמוד תורה. תעריכו אותו, הסולידריות צריכה להיות הדדית.

מתגייס: תראה אני חושב שלפני שאני אגיע לגיוס, שבחור בגיל 18, יותר חשוב זה הסולידריות. וככל שיותר, הסולידריות החברתית, גם ביחס לחרדים. לא להתייחס אליהם כטפילים או כינויי גנאי כאלה או אחרים, אלא גם להעריך את המקום שלהם. צריך להכיר את השירות התורני שהם נותנים, בהנחה שלומדים יום שלם, ורובם לומדים יום שלם כמו שצריך. וככל שיכירו את התרומה שלהם, יהיה יותר קל למי שכן רוצה להשתלב, גם אם זה לא יהיה בגיל 18 אלא יותר מאוחר, להשתלב.

שרקי: וזה דבר שאני בטוח שלחלק מהאנשים שמקשיבים לנו עכשיו הוא לא קל לשמוע אותו. אבל זה בדיוק פערי התפיסה. הם אומרים, היחידות בחזית צריכות את לומדי תורה בעורף.

מתגייס א': האדם הדתי יודע, האדם ששומר תורה ומצוות יודע שבתורה מסופר על צבא. היה צבא בתורה, היה צבא בנביאים, היה צבא בכל מקום. אלא מה? הצבא, איך היה בנוי הצבא? "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה" - על כל אחד שהיה בקרב, היה אחד שלמד. באמת אנחנו רואים בזה, לא דבר סמנטי, זה זה. זה זה, כדי להצליח במלחמה. עם ישראל, ככה עם ישראל כל השנים. זה מופיע לנו בתורה, אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה.

מתגייס ב': אבל יש מגזר אחד שאני חושב שזה מגזר אחר, מגזר של…

מתגייס א: זה המציאות, למה? המגזר ההוא שהם לא יוצאים לצבא, הוא צריך לישיבות עכשיו?

מתגייס ב: זה המציאות.

מתגייס א: הוא מסכן את חייו, והילדים היו צריכים להיכנס לעזה, והמגזר ההוא… המגזר ההוא אומר לעצמו, למה לקחתי על עצמי את כל העניין הזה של התורה? הוא גם אומר, אני לקחתי על עצמי את כל העניין של התורה, העניין של...

מתגייס ב: אה, שנינו יודעים.

שרקי: ההתפכחות היא לא נוגעת ללומדי התורה. אני חושב שזה לב העניין. ההתפכחות נוגעת לחרדים שאינם לומדים. ולכן מי מגיע לבקו"ם, חרדים עובדים. אנשים מבוגרים שמזמן עזבו את הכולל, אין בן אדם אחד בגיוס הזה, שהגיע השבוע לתל השומר, שעזב את ספסלי בית המדרש. אחד. זה אנשים שממילא, עורכי דין, אחד פקיד במשרד האוצר, אחד עובד בנדל"ן, אחד בתכשיטים, את הדברים הללו הם חודלים לטובת שירות צבאי מסוים. אבל אין ציפייה חרדית גם כרגע לפתוח את הנחות היסוד הבסיסיות של החברה הזאת.

אלעד: מעניין אותי איך עובד המנגנון, כלומר רואה אדם חרדי את כל מה שקורה, הוא מחליט להתגייס. אז מה, אדם בן 40 פשוט יכול להגיע לבקו"ם ולעבור שרשרת חיול?

שרקי: זה לא שמישהו בא ודופק בבקו"ם ושלום, אתה חייל. יש מסלול שכבר פעל בצה"ל לפני המלחמה הזאת, קוראים לו שלב ב', מה זה שלב ב'? זה אומר שחבר'ה חרדים שלא עשו שירות בגיל שירות, קיבלו כבר פטור, אבל נושאים על גבם את הגבנת הזאת שהם לא עשו צבא, והם מגויסים למילואים בלי סדיר. הם עושים טירונות של עשרה ימים, בסדר? עשרה ימים שבהם חיילות בסיסית, מדים, זה, ואז הם משוחררים לבתיהם, יש להם מספר אישי והם חלק ממערך המילואים, בדרך כלל של פיקוד העורף, מי שיודע להיות נהג, מי שיודע להיות פרמדיק, אנשים שכבר עשו הכשרה אזרחית שלצה"ל יש מה לעשות איתה. ואז צה"ל אמר, סבבה, אנחנו רואים את הביקוש הגדול, אנחנו לא נגייס סתם אלא רק לפי הצרכים שלנו, אבל באמת יש לנו מה לעשות עם ידיים מסוימות. נתחיל פיילוט. ובעצם זה מה שראינו השבוע, 120 חבר'ה ראשונים שמגיעים לשלב ב'. כדי להשתתף במסלול הזה, התנאי הוא שאתה פטור מגיוס, שאתה בן 26 ומעלה. פגשתי שם בני 40, 38, 31, אלו הגילאים. אגב, מאוד מעניין, רובם עשו שירות אזרחי. כי מי האנשים שמגיעים, זה כבר חבר'ה שממילא הם כבר, אני רוצה להיות זהיר, כי מגיעים מהמיינסטרים החרדי מבחינת המשפחות, אבל לא ספק שזה אנשים שכבר באו בתפר עם החברה הישראלית, אנשים עובדים כולם. דברים כאלה, אנשים שכבר כן היו באיזשהו סבב של עשייה, והם אומרים, אנחנו רוצים גם את ה-וי הזה שאנחנו עשינו צבא.

אלעד: כלומר, אתה אומר אנשים שהיו במעגל העשייה, תרשה לי אולי לעשות איזה פירוש רש"י, זה אנשים שהם על הספקטרום החרדי, הם יותר קרובים לציונות, למדינה, והם פחות בחוגים היותר אדוקים והקיצוניים נקרא לזה.

שרקי: כן, הם יותר קרובים, אתה אומר לציונות, למדינה, אני אומר לחברה הישראלית, למודרנה, הם חרדים עובדים. יש הבדל בין חרדי עובד לחרדי לומד, מבחינת החיכוך שלו עם המציאות, עם שאר החלקים בחברה. יש הבדל בין בן 18, אתה יודע, שהוא שמור בישיבה, והוא עוד לפני שידוכים, והוא צריך להיות, אתה יודע, העילית שבעילית, לבין בן אדם בן 40 שכבר ראה דברים וכבר התחתן, ואין לו בעיה של שידוכים, הוא לא דואג שלא יהיה לו שידוך אחר כך, הוא בעצמו אבא, הוא קצת יותר חופשי, הוא, אתה יודע, אפילו שאלתי שם אחד מהמתגייסים, אמרתי לו, הנה, אבל יש לך חולצה כחולה, אז אתה לא בדיוק החרדי ה"שחור לבן". והוא ענה לי משהו יפה, הוא אמר לי, נכון, אבל החרדיות היא כבר לא רק חרדיות של "שחור לבן".

מתגייס: יש המון ציבור מפוכח, והתפתח, לא כולם היום עם שחור לבן, הילדים שלי עצמם למשל לומדים במוסדות לימודי ליבה.

שרקי: ואמר לי מישהו אחר, משהו גם חשוב, הוא אמר לי, תשמע, אם באמת כל החרדים שלא לומדים התגייסו, לחילונים לא תהיינה תלונות. עכשיו, אני לא יודע אם זה תיאור מדויק של המציאות, אבל זה נכון שאם החברה החרדית הייתה מקפידה על זה שהפטור הוא באמת רק ללומדים ולא לכל השאר, אוטומטית, בוא נגיד, מרחב המחלוקת היה מצטמצם מאוד. כי יש המון חרדים, המון חרדים שבפריפריה של עולם הישיבות, ולא כולם לומדים יום לימודים שלם, ועל החבר'ה האלה הוויכוח הגדול בעיניי.

אלעד: זהו, שלדעתי הרבה אנשים חילוניים יגידו שזה דיל טוב, כי בסוף הבעיה של הציבור החילוני היא חוסר איזון בשוויון בנטל.

וגם אם זה לא יהיה 50-50, בטח לא בהתחלה, גיוס לצה"ל של אותם אנשים שלא באמת לומדים תורה, זה לדעתי יוריד משמעותית את מפלס המתח בין חילוניים לחרדים.

שרקי: אני מסכים, ואני חושב שזאת ההבנה שחילחלה אולי עכשיו. כלומר, זה לא שהחברה החרדית תוהה על הראשונות, ובעצם בוחנת מחדש לגמרי את כל הנחות היסוד שלה. והם אומרים בעצם גילינו ששירות צבאי יותר חשוב מלימוד תורה, לא. עדיין חושבים שלימוד תורה הוא מה שמחזיק את העולם. אבל אומרים, אולי קצת הרחבנו את הגבולות, אולי קצת מתחנו אותם גם לכאלה שלא באמת לומדים. ושלהם אולי לא באמת מגיע פטור.

מתגייס: האידיאולוגיה שלנו לא משתנה. אנחנו גם עכשיו חושבים שהתורה זה הדבר הכי חשוב, ומי שהוגה בו עכשיו, הוא עוסק בדבר מאוד מאוד חשוב, ושנצרך גם עכשיו. אבל אני היום, תקרא לזה לצערי, לא שם. אני כבר התחלתי לעבוד, והחיים לקחו אותי לשם. אז במצב שאני נמצא, אני בא לעזור במה שאני יכול.

שרקי: ושם אני חושב שיש את הבחינה מחדש, ועדיין אני מתעקש להגיד לך, שמה שאמרתי לך בתחילת השיחה שלנו, שהיו יותר עיתונאים ממתגייסים, אז כמובן זה בצחוק, אבל כן, אני תהיתי ביני לביני מה יותר חזק - השינוי שמתחולל עכשיו בחברה החרדית, או התקווה לשינוי הזה, בחלקים אחרים של החברה הישראלית. כלומר, יכול להיות שאנחנו מרוב, אתה יודע, הרבה אנשים מקווים לשינוי הזה, ורוצים לראות איזשהו, קלוז'ר אחר לסיפור, ואז אומרים, אתה יודע, האוזניים רגישות מדי. יש תנודה קלה, יש אלפיים פניות, מאה עשרים מגויסים בפועל, אבל כבר תחושה כאילו כל הספינה, הסתובבה, ואני אומר, התהליכים האלה הם תהליכים כבדים. יש פה נקודת ציון ששווה לדבר עליה, נקודת ציון ששווה להסתכל עליה, אבל זה לא שהוויכוח, התאדה. בימים האלה, בסדר, בימים שאנחנו מדברים עכשיו, הנושא הפוליטי, המרכזי, שהיה אמור להיות במדינת ישראל, ממש בתהליכים האלה, חוץ מהבחירות המקומיות, זה חוק הגיוס. זה הלו"ז הפוליטי. זה היה אמור לפתוח את מושב החורף של הכנסת. וטוב, אתה יודע, אף אחד לא יוציא הגה בשנה הקרובה, בנושא הזה. אבל באמת, האירוע לא פתור. האירוע האמיתי לא פתור. אולי מצמצמים את גבולות המחלוקת, אבל עדיין, הנחת היסוד החרדית היא שמי שלומד צריך לקבל פטור מלא, כדי לשבת וללמוד, שבלי הלימוד, גם חיילינו בחזית לא יחזיקו. ועל הדבר הזה, אני לא רוצה להגיד לא התפשרו, אבל הדבר הזה לא השתנה במלחמה.

אלעד: אז תשים לי קונטקסט, כי אני שומע ממך קצת דבר והיפוכו, טיפה. שמצד אחד, יש איזו הבנה שחלחלה, שהיא לא מובנת מאליה, שהיא אולי אפילו חסרת תקדים. ואנחנו רואים מספרים שלא ראינו, ואנשים שלא ראינו, שמגיעים לבקו"ם. מצד שני, אתה אומר, זה עדיין תחום באזורים מאוד מאוד מסוימים של החברה החרדית, וזה בטח לא פותר את הבעיה הגדולה כולה, כי עדיין סדרי העדיפויות לא השתנו.

שרקי: נכון.

אלעד: תשים לי קונטקסט, אז מה אנחנו רואים פה? אנחנו רואים שינוי טקטוני, אנחנו רואים פוטנציאל, אנחנו רואים אנקדוטה?

שרקי: לא, זה יותר מאנקדוטה בעיניי, זה פוטנציאל לפחות. אני לא מדבר עדיין על שינוי טקטוני, כי כל התהליך הזה קשור במשהו שצומח מהשטח. לכן הוא אותנטי, ולכן הוא מעניין, ולכן הוא לא מלאכותי. אבל, זה כן מעניין לשים לב שאתה לא רואה אף גורם פוליטי בכיר, או הנהגה רבנית שמתייצב ואומר את הדברים ככה. כלומר, בטוח יש שינוי דרמטי בסנטימנט כלפי הצבא, וכלפי אלו שמשרתים בו. אבל עדיין את מעשה הגיוס בפועל, אתה שומע מהאנשים, ולא בהוראה מלמעלה. מה כן? הגיוס הזה הוא חשוב בעיניי, לא בגלל שעכשיו לצה"ל יהיו עוד 120 נהגים, או חותכי סלט, כמו שאחד אמר לי שם. אלא במובן שיהיו 120 אנשים שיחזרו לבתים שלהם, בבני ברק, בביתר עילית, במודיעין עילית, ויגידו היינו, כן, אנחנו דווקא יש לנו מספר אישי, עשינו מילואים, יחזרו אולי אפילו במדים, כבר לא בושה. והאח שלהם, ישמע, וואלה, אחי עשה את זה, וחזר בשלום, ואולי אפילו מרגיש מסופק, ומרגיש שהוא עשה משהו טוב. ואולי גם אני אעשה את זה, או הבן דוד שלי עשה את זה, או החבר שלמד שנתיים מעליי בישיבה, או השכן. במובן הזה הם שגרירים.

מתגייס: אבל יש בזה איזו שהיא חוויה שאתה רוצה להכיר בחברה הישראלית. ונראה לי שזה גם איזשהו שינוי, אולי שבירת מחיצות, שאולי תצליח.

שרקי: ואני חושב שגם בצה"ל, לא מיהרו למהלך הזה, כי אמרו, וואו, נורא דחוף לנו עכשיו ידיים עובדות, בסדר? אני לא מקל ראש, המאמץ המלחמתי כבד, יש יותר מ-300,000 חיילי מילואים שמגויסים עכשיו. אבל המאה הנוספים הללו, המאה העשרים הנוספים, החשיבות שלהם היא בעצם היותם, בעצם, היותם סימן אולי למשהו שיכול להיות נקודת מפנה. אם יתנהגו עם זה נכון, אם יכו על הברזל בעודו חם, אם ידעו לנצל שעת… אני לא רוצה להגיד שעת כושר, אבל שעת רצון, אז כן אפשר לחולל פה איזשהו שינוי רחב יותר. לא רוצה להשלות אותך שזה, שזה מקצה לקצה, אבל כן, תזוזה משמעותית.

אלעד: תן לי בימים האלה קצת אופטימיות, אל תיקח לי אותה.

שרקי: בדיוק, אני משתדל, אבל משתדל, אתה יודע, אני אתן לך אמת בימים האלה.

אלעד: קיבלתי. קונה את האמת. תגיד, בוא נדבר על ההנהגה. אתה אומר, זה לא מגיע משם. זה לא מגיע משם, זה ברור. הם נגד? הם אקטיבית אומרים משהו, עושים משהו, או שהם פשוט מסתכלים מהצד?

שרקי: כרגע, שתיקה. שים לב, בהסכמים הקואליציוניים, כמעט, והיה לאגודת ישראל חבר קבינט. ודגל התורה עשתה איתם חסד גדול, והתקוממה נמרצות ונחרצות, באופן כזה שהם לא איישו את הכיסא שהוצע להם בקבינט. רק לדמיין מה היה קורה, אם הרב גולדקנופף היה עכשיו חבר קבינט. מבחינה חברתית בישראל, לא כי אני מזלזל בעצות הצבאיות שלו על פני שאר החברים שם, אלא כי באמת, בסוף, כשאתה עכשיו שולח הרבה מאוד חיילים לחזית, למערכה כבדה, שחלקם לא יחזרו ממנה, נשאלת השאלה, איפה הילדים שלך? איפה הציבור שאתה מייצג? איפה האינטרס הפוליטי שלך עובד? ובמובן הזה, אריה דרעי, הוא לא חבר קבינט, בגלל שהוא אולץ להתפטר, או הוא פוטר מתפקידו כשר בהוראת בג"ץ, אבל זו סיטואציה מעניינת, כלומר, אריה דרעי היום, הוא רשמית לא חבר קבינט, אבל בפועל, הוא יושב כמעט בכל הישיבות של הקבינט המצומצם, קבינט המלחמה.

אלעד: כמשקיף.

שרקי: זה בעצם חמישייה, הוא השותף השישי. דרעי נמצא שם בחדר, כי גם אנשי ביטחון מאוד מעריכים את דעתו, ואני חושב ששני הצדדים, גם מחנה נתניהו וגם מחנה גנץ, וגם מחנה גלנט, זה שלושה צדדים לפחות שם, כולם רואים בו גורם עם שיקול דעת. אבל זו שאלה אמיתית, כי גם אריה דרעי, עוד פעם, הציבור של ש"ס הוא ציבור יותר מורכב מזה של יהדות התורה, אבל בסוף, הכוח הפוליטי של ש"ס מתורגם להמשך הפטור מגיוס, וילדיו של דרעי, בניו, לא שירתו בצבא. כלומר, זו מציאות מורכבת שבה מצד אחד, אתה שומע מגנרלים בכירים שאומרים לך, אנחנו רוצים את דרעי, את קולו של דרעי בקבינט. מצד שני, אתה מבין גם את המורכבות, שתמיד החרדים נמנעו מלהתבטא בנושא ביטחון, בגלל הידיעה שמי שלא שולח את ילדיו, שלא ידבר. דרעי כן מדבר עכשיו. אז קודם כל, זה צד אחד של מה שקורה להנהגה החרדית. צד אחר, ואולי אליו יותר כיוונת, זה שההנהגה החרדית כרגע, אני חושב שהיא בעיקר שותקת, היא מבינה שזה לא הזמן לדבר, בסדר? עוד יבוא הזמן, לא יודע אם לחשבון נפש, להתבטא, כרגע מאוד מורידים את הראש, בסדר? ומתפללים עם הציבור. שהמערכה תצליח, אתה יודע, יש דיבורים על כספים קואליציונים וכאלה, אני שומע הפוך מהפוליטיקאים החרדים. יש דווקא איזה ניסיון להדמים, לא לבקש, לא לקחת, לא… נעבור את זה ואחר כך נדבר על הכל.

אלעד: רגע, שנייה, יש הבדל. יש הבדל בין ניסיון להדמים, לא לבקש, לא לקחת, לבין אקטיבית לבוא ולומר, הנה אנחנו מוותרים, או נותנים, או יוזמים. ההתגייסות שאתה רואה בחלקים של החברה החרדית, וההבנה שצריך לעשות משהו, אפילו דברים שהם חסרי תקדים, אתה מזהה אותה בהנהגה?

שרקי: אני מזהה בהנהגה הבנה שדברים צריכים להשתנות. אבל אני חושב שהיא חושבת הרבה יותר לאט, ומגיבה הרבה יותר לאט, ואנחנו סך הכל מדברים בשבוע השלישי של הלחימה, כן? יש עוד זמן שהאסימונים ייפלו ושהדברים ייאמרו. אתה יודע, בניגוד לחרדי בקצה, שיכול להגיד, וואלה, אם אני עורך דין, למה שאני לא אעשה מילואים? הספינה של ההנהגה היא לא מסתובבת בכזאת קלות. אתה כן רואה שינוי בסנטימנט, אתה רואה את מאיר פורוש, שבדרך כלל מייצג את האגפים היותר קיצוניים ביהדות התורה, מתייפח, מתייפח, לא מצליח לדבר בלוויה של שכן שלו, שהיה לוחם ימ"מ. ואתה רואה את החכים החרדיים, אתה יודע, איש איש בחזית הקטנה שבה הוא יכול להיות, מנסה, כמו כל המדינה, במובן הזה אני לא חושב שהחברה החרדית שונה מהמדינה. כולם מגויסים, אני חושב שהשאלות הגדולות, כן ימתינו, אני לא יודע אם לאחרי המלחמה, כי אנחנו לא יודעים כמה זמן היא תהיה, אבל זה לא שבשלושת השבועות האלה, הכל כבר נאמר והמסקנות הוסקו.

אלעד: אז אם אני אשאל אותך לסיום, מה לפי דעתך אנחנו נראה ביום שאחרי המלחמה? אם אני מבין ממך, ממה שאתה אומר, אנחנו נראה הרבה שאלות, או אנחנו כבר רואים הרבה שאלות, אבל עדיין אנחנו לא רואים תשובות, למרות כל השינויים הגדולים.

שרקי: אני אשלח אותך למקום אחד שבו אולי אתה כן תראה תשובה, וזה לא אחרי המלחמה. אנחנו ראינו השבוע גיוס מהיר כזה, של השלב ב' של אלה שלא עושים סדיר, אבל יעשו מילואים. אבל נורא מעניין מה יקרה בנובמבר-דצמבר, אז יש שני גיוסי סדיר, של נצח יהודה, של חץ - החרדים הצנחנים, ושם נורא מעניין לראות כמה בני 18 עד 24 יתייצבו. כי צה"ל, מתכוון להכפיל סד"כ, וזה צבא אמיתי, זה אנשים שהולכים לעשות שירות צבאי מלא. ואם שם אתה תראה התייצבות הרבה יותר גדולה של צעירים חרדים, אז אתה תבין שזז משהו יותר מהותי. ולדעתי אנחנו נראה שם תזוזה. אני לא יודע באיזה מספרים, אתה יודע, אומרים אלפיים חרדים, זה בקבוצת ה-26 פלוס, אבל הקבוצה המעניינת בעיניי, קבוצה שעושה שינוי, זה הקבוצה של ה-18 עד 24. האלה שהם בגיל גיוס חובה למסלול של שירות צבאי מלא. ולכן עוד חודש חודשיים אנחנו נמתין, ונראה מה קורה בגיוסים שם, ולדעתי שם יכולה להתגלות תשובה שלא תחכה לאחרי המלחמה.

אלעד: שרקי, תודה.

שרקי: תודה, אלעד.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12.

אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום" הפודקאסט היומי.

העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה, רוני הרניב, שירה אראל, דני נודלמן ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו, ואני אלעד שמחיוף.

אנחנו נהיה כאן גם מחר.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה