בעוד שבועיים יערכו בחירות לפרלמנט האירופי, שבו יושבים נציגים מכל האיחוד. והבחירות האלה גורליות במיוחד, כשכרגע הסקרים מנבאים אחוז הצלחה גבוה וחסר תקדים לקבוצות שמייצגות הימין הקיצוני. דבר, שיכול לשנות דרמטית את הדינמיקה בפרלמנט הזה ואולי גם את היחס לישראל בו. אז הפעם, אנחנו עם הבחירות שיכולות לשנות את אירופה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/05/2024.
[חסות]
[מוזיקה ברקע]
אלעד: היום יום ראשון, 26 במאי, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12.
[מוזיקה]
אלעד: אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
[הקלטה - אישה מדברת בצרפתית בקול חנוק]
אלעד: בסרטון שעלה לפני שלושה שבועות, מופיעים כמה סבים וסבתות. כל אחד ואחת מהם ישב מול מצלמה ומאחורי המצלמה, מולם, הנכד או הנכדה שלהם.
[הקלטה - אישה מדברת בצרפתית בקול חנוק]
אלעד: סבתא אחת סיפרה איך כשהנאצים פלשו לצרפת בתקרית ירי אימא שלה נהרגה בזמן שהגנה עליה בגופה. סבא אחר סיפר איך מול האיום של משלוח לאושוויץ, אימא שלו שלחה אותו לארץ זרה, לבד, וכך הוא הפך ליחיד במשפחה ששרד. הם מספרים את כל זה לדור השלישי, הצעיר, כי יש להם מסר להעביר. השלום הוא הדבר הכי חשוב, הדמוקרטיה היא הדבר הכי חשוב. עבור שניהם מוכרחים לעבוד, עבור שניהם מוכרחים להילחם.
[הקלטה - גבר מדבר בצרפתית בקול חנוק]
[הקלטה - אישה מדברת בצרפתית בקול חנוק: "Viva la democracy…"]
אלעד: והסרטון הזה גם מסתיים בקריאה: השתמשו בקול שלכם, או שמישהו אחר יכריע עבורכם, צאו להצביע!
[הקלטה - אישה מדברת בגרמנית]
אלעד: כן, זה תשדיר בחירות. זה קצת מאכזב, אני יודע, אבל בלי קשר, הסרטון באמת מרגש. ומי שהפיק והעלה אותו, הוא הפרלמנט האירופי. והסרטון הזה נוצר לקראת הבחירות שיערכו באירופה בדיוק בעוד שבועיים. המסר שבו לא מקרי, הוא מחושב והוא מדויק. באיחוד האירופי מבינים שהם חייבים להמריץ אנשים כדי שיצאו להצביע. הם מבינים שאלו בחירות שבהן הדמוקרטיה מונחת על הכף. השלום מונח על הכף. הם מבינים שם את מה שמבינים גם אנשים אחרים. את מה שענה לי למשל רוני לשנו-יער, שהיה שגריר ישראל באיחוד האירופי כששאלתי אותו, איך הוא מגדיר את הבחירות הקרובות לפרלמנט של היבשת?
רוני: היסטוריות.
אלעד: בחירות היסטוריות. לגמרי. אז הפעם אנחנו עם הבחירות לפרלמנט האירופי, בחירות שיכולות לשנות את אירופה כולה, ואם אתם חושבים, מה לנו ולזה? אז שגרירנו לשעבר, מי שהיום מרצה באוניברסיטת בן גוריון ויועץ לקונגרס היהודי העולמי, הוא יסביר לנו שהן בחירות גורליות במיוחד גם עבור ישראל.
[מוזיקה]
רוני: בבריסל, הרגש היחיד שהיה לי, היה דאגה עצומה מהפתעה שתקרה לי ושתזיק לישראל ושאני לא ידע עליה מבעוד מועד. זו הייתה הדאגה העיקרית שלי. בכל חמש השנים שלי בבריסל.
אלעד: ב-2016, כשרוני הגיע לבריסל, כשגריר ישראל לאיחוד האירופי, הייתה לו מטרה אחת - לא להיות מופתע. הוא אפילו אמר את זה לצוות בשיחה הראשונה, שלא נופתע. וזה לא סתם. שנה לפני שהוא הגיע לבריסל, יצאה מהפרלמנט האירופי בשורה, מה שאנחנו קראנו לו אז פרשת סימון המוצרים. החלטה של האיחוד להצמיד סימון מיוחד למוצרים שמגיעים מההתנחלויות בישראל.
[הקלטה] קריין חדשות: "נציבות האיחוד האירופי הפיצה את ההנחיות החדשות לסימון מוצרים ישראלים שמקורם בהתנחלויות, ברמת הגולן ובמזרח ירושלים. והסערה הפוליטית פרצה, כולל האשמות באנטישמיות ועידוד טרור".
אלעד: וזו, מתברר, החלטה שמבחינתנו עברה לגמרי מתחת לרדאר.
רוני: זו הייתה הפתעה מאוד לא נעימה. לזה התלוותה ההבנה שמוסדות האיחוד האירופי, הם מבוך של גופים, ואישים, וחוקים, וכללים שמסובך מאוד מאוד להכיר אותם. ולכן חלק מהעבודה שלי ושל הצוות שלי בבריסל היה להבין איפה יש הזדמנויות עבור ישראל, ואיפה יש איומים על ישראל, ולדעת להתמקד במקומות שמהם יכולה לבוא צרה לישראל. ואז איך אני מסכל אותם בין אם אני בבריסל, ובין אם בהמלצות שלי למטה של משרד החוץ בירושלים.
אלעד: זה מתיש להיות כל הזמן בערנות מלאה. לדעת שאם לשנייה אחת תשומת הלב מוסטת, יכולה לבוא הפתעה רעה שתוצנח לנו על הראש. וזו בין היתר הסיבה שישראל צריכה שגריר למוסדות האיחוד האירופי, היא צריכה משלחת שתסתובב שם במזרנות בבריסל בשטרסבורג, כי זה גוף חשוב וזה גוף חשוב לנו.
רוני: כן, הוא חשוב, אבל הוא הופך להיות יותר ויותר חשוב עם הזמן, משום שמדינות האיחוד האירופי, בהסכמה, מעניקות יותר ויותר סמכויות וכלים למוסדות האיחוד האירופי. וישראל, שיותר ויותר תלויה בקשרים הבינלאומיים שלה, הרבה מאוד מהדברים הטובים שקורים לנו, הם נמצאים באירופה ותלויים בקשרים הטובים שלנו עם אירופה. ואני עושה קפיצה ענקית למה שקורה היום, ככל שהיחסים בינינו לבין מדינות אירופיות מדרדרים, ככה הסכנה שאנחנו כאזרחי ישראל נפגע הולכת וגדלה. אנחנו בהחלט תלויים ברמת החיים שלנו ובאיכות החיים שלנו, בקשרים טובים עם מדינות העולם בכלל ועם מדינות אירופה בפרט.
אלעד: בין המוסדות האלה שמקבלים יותר ויותר סמכויות ואחריות נמצא גם הפרלמנט האירופי. וזו הסיבה שהבחירות הקרובות לפרלמנט הן חשובות, הן ישפיעו על האיחוד האירופי כולו, על אירופה כולה אפילו יותר. וזו בדיוק הייתה המטרה, שמשנות ה-50 של המאה הקודמת ובעשורים שבאו אחר כך, החלה להתעצב בכלל אותה שותפות רב-לאומית על פני יבשה שלמה.
רוני: האבות המייסדים של האיחוד האירופי, שוּמָאן ודומיו, ראו לנגד עיניהם מדינה אירופית, אחת, מאוחדת.
[הקלטה ישנה - שוּמָאן נואם בצרפתית]
רוני: צריך לזכור שבאותה תקופה ארצות הברית הייתה מעורבת מאוד בעניינים האירופיים, רצתה שיהיה שיקום כלכלי, שיהיה שלום אירופי, ושאירופה תהיה בעלת ברית של ארצות הברית בהתמודדות עם ברית המועצות, וזה עבד. וזה עבד כי נרקמה ברית שבבסיס שלה היו מדינות בנלוקס, בלגיה, לוקסמבורג, הולנד, ואליהם הצטרפו צרפת, איטליה וגרמניה. חישוב כלכלי, כל מדינה ביבשת האירופית רצתה להצטרף לשישייה הזאת שהלכה והתפתחה במהלך השנים.
אלעד: זה התחיל מאיחוד כלכלי, אבל שווה לזכור את התקופה, שנות ה-50, 60, 70, אירופה עדיין הייתה מחולקת, המלחמה הקרה עדיין הייתה בעיצומה. המחשבה הזו, להקים איחוד אירופי, נועדה להתמודד עם כל זה, לנסות ולהבטיח שלום ביבשת אחרי שתי מלחמות עולם. והכל באופן שיקשור את היבשת יחד, במטרה משותפת, בסיפור משותף, במערכת יחסים משותפת, וכן, גם בסוג של מדינה משותפת.
רוני: ומדינה אירופית, צריכים להיות לה מוסדות של מדינה, אז ממשלה, נציבות האירופית, בתי דין, בנקים, ועוד הרבה מאוד אגב גופים, שלא הזכרנו אותם, שישנם באיחוד האירופי, והם בעצם גופים של כמו מדינה. ויש את הפרלמנט האירופי, שנוסד די בתחילת הדרך של האיחוד האירופי, ב-1951, זה נקרא אז "האסיפה הפרלמנטרית", היום קוראים לזה "הפרלמנט האירופי", והוא שואב את הסמכויות שלו מהאמנות האירופיות. ואמנות אירופיות נחתמות, מנהלים עליהן משא ומתן, ונחתמות בכל כמה שנים, לאחרונה אמנת ליסבון ב-2009, ובכל פעם שיש אמנה חדשה, הפרלמנט האירופי מקבל יותר ויותר סמכויות, ולו בגלל העובדה הפשוטה, הטריוויאלית, שזה הגוף היחיד מבין כל המוסדות האירופיים, שהוא גוף שנבחר על ידי אזרחי אירופה. כל שאר הגופים, הם גופים שההנהגות שלהם ממונים על ידי הממשלות האירופיות. אז הגוף היחיד שבו האזרח יכול להביא לביטוי, בבריסל, את העמדה שלו ואת הרצונות שלו, זה באמצעות הבחירות לפרלמנט האירופי.
[הקלטה ישנה - קריין חדשות באיטלקית]
אלעד: הבחירות הראשונות לפרלמנט האירופי נערכו ב-1979, אז היו בסה"כ 9 מדינות חברות. אבל מאז ועד היום, בכל מה שקשור לדמוקרטיה האירופית, הפרלמנט האירופי הוא המרכז.
רוני: למוסדות האירופים יש מעגל חיים שנמשך 5 שנים. ומעגל החיים הזה, מעגל החיים מתחיל בבחירות לפרלמנט האירופי, וכל השאר מתיישר לפי תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי. כלומר, כל האישים הבכירים במוסדות האירופיים שמשפיעים על עתיד אירופה, וגם על עתיד היחסים בין ישראל לאירופה, נקבעים על פי מאזן הכוחות בפרלמנט האירופי.
אלעד: נעשה שנייה סדר, כי המוסדות של האיחוד האירופי, הם בכל זאת, דבר, איך נאמר, לא פשוט. המועצה האירופית היא הגוף שמייצג את הממשלות של המדינות השונות, שבכל זאת יש להן אינטרס לא קטן באותן החלטות שהתקבלו באיחוד. הנציבות האירופית היא סוג של הממשלה של האיחוד האירופי. יש בה נציגים מכל מדינה והיא הזרוע הביצועית של האיחוד. והפרלמנט האירופי, כמו כל פרלמנט, הוא הגוף המחוקק.
רוני: צריך להזכיר כאן שהפרלמנט האירופי, בניגוד לפרלמנטים אחרים, הוא גוף מחוקק שלא יכול ליזום חקיקה. הצעות החוק תמיד יבואו מהנציבות. הפרלמנט לא יכול ליזום הצעות חוק. אבל, יתקיים איזשהו משא ומתן בין הפרלמנט, לבין הנציבות האירופית, לבין המועצה האירופית, שזה מייצג את הממשלות, כדי להגיע להצעות חוק מוסכמות.
אלעד: אירופה היא שוק של 450 מיליון בני אדם, וכל הפואנטה של האיחוד היא שהשלם הזה יהיה גדול מסך חלקיו. כשהם העבירו החלטה בפרלמנט לסמן מוצרים מההתנחלויות בישראל, זה היה ניסיון להניע תהליכים מדיניים. אבל הפרלמנט האירופי מקבל גם המון החלטות אחרות. קחו את חברת "אפל" לדוגמה. שנים היא התעקשה שחיבור הטעינה באייפונים שלה יהיה מסוג לייטנינג, גם כשכל מכשיר אחר כבר השתמש ב-USB-C. אז בשנת 2021 הנציבות והפרלמנט האירופי העבירו חקיקה שתחייב שקע טעינה אוניברסלי, USB-C, לכל מכשיר שימכר באירופה. "אפל" הגדולה כעסה והתלוננה, אבל בסוף כדי לא לאבד את השוק האדיר הזה, היא שינתה את כל האייפונים שלה, בכל העולם. הפרלמנט העביר חוקי אקלים, הוא העביר חוקי עבודה וחוקי הגירה, ולפרלמנט האירופי יש כוח לא רק כי הוא יכול לחוקק או לתקוע הליכי חקיקה שיוזמת הנציבות, הוא גם הגוף שדרכו עוברים המינויים החשובים באיחוד האירופי, אותם מינויים לממשלה האירופית, הנציבות. החברים בנציבות חייבים קודם כל לקבל את אישור הפרלמנט.
רוני: הפרלמנט האירופי מאשר את כל הנציבים בממשלת אירופה, בנציבות האירופית, יש, יחד עם הנשיא, נשיאה, יש 27 נציבים, כל אחד מייצג מדינה אחרת, הם באים לשימוע בפרלמנט, והפרלמנט עשה לו מנהג לא לאשר בכל חמש שנים נציב או שניים, כדי להראות את הכוח שלו. לפני חמש שנים זה היה המועמד ההונגרי שכאות מחאה על מדיניות אורבן, הפרלמנט לא אישר את המועמד הראשון של אורבן, כן אישר את המועמד השני. סמכות חשובה של הפרלמנט זה לאשר את התקציב של הנציבות האירופית. ושוב, מתנהל משא ומתן משולש, נציבות, מועצה, פרלמנט על התקציב. ועוד שני תפקידים חשובים, הפרלמנט האירופי צריך לאשר צירוף מדינות חדשות לאיחוד האירופי, זה חשוב. ולבסוף, משהו שחשוב לישראל, הפרלמנט האירופי מאשר הסכמים בינלאומיים, שהאיחוד האירופי חותם עם מדינות מחוץ לאיחוד האירופי.
[מוזיקה ברקע]
אלעד: אז סיכמנו, הפרלמנט האירופי הוא גוף חשוב, בעל משמעות ובעל כוח, כזה ששווה להבין כמה דברים על האופן שבו הוא בנוי ועובד. אז בבחירות הקרובות שיערכו בין 6 ל-9 ביוני, יבחרו 720 חברי פרלמנט. יש יותר מ-350 מיליון זכאים להצביע ב-27 המדינות החברות באיחוד. אלו הבחירות הדמוקרטיות השניות הכי גדולות בעולם. מי הראשונות שאלתם? זה אומר שלא האזנתם ל"אחד ביום" לפני עשרה ימים - הודו. אז כשהפרק הזה מסתיים, ישר תתחילו את ההוא שפספסתם, אבל נמשיך. אלו בחירות מורכבות. מספיק לומר שלא בכל המדינות מצביעים באותו אופן. יש שלוש שיטות שונות להצבעה לפרלמנט האירופי. ובסוף, כל מדינה מיוצגת באופן פרופורציונלי לפי מספר התושבים שבה. גרמניה היא המדינה הכי מאוכלסת באירופה, אז יהיו בה הכי חברי פרלמנט אירופי, 96. מלטה, לוקסנבורג וקפריסין הכי קטנות, אז לכל אחת מהן יש 6. וכמו כל בחירות לפרלמנט, גם כאן, בכל מדינה בוחרים מפלגה שיש בה נציגים, פוליטיקאים.
רוני: הרבה מאוד אנשים צעירים, שכרטיס הכניסה שלהם לפוליטיקה, גם הלאומית וגם האירופית, היא דרך כניסה לפרלמנט האירופי. הרבה מאוד פוליטיקאים ותיקים, שסיימו את התפקיד שלהם או הם בחניית ביניים במדינות שלהם, ואז שולחים אותם לפרלמנט האירופי כדי שיהיה להם משרד וג'וב וקצת בולטות תקשורתית. למשל, מארין לה פן, גם אבא שלה היה חבר פרלמנט אירופי. מלוני, ראשת ממשלת איטליה, החליטה להתמודד על מושב בפרלמנט האירופי.
[הקלטה - מלוני, ראשת ממשלת איטליה, נואמת באיטלקית, עם מחיאות כפיים ברקע]
רוני: יש תזוזה קבועה בין הפרלמנט האירופי לבין הפרלמנטים והממשלות הלאומיים, שזה מעניין וזה משהו שהוא מאוד חיובי, כי זה מראה על החשיבות שמייחסים לפוליטיקה של האיחוד האירופי, שהולכת יותר ויותר ומשפיעה על החיים של האזרחים האירופים ברבדים שונים, ושוב, גם משפיעה על יחסי החוץ של האיחוד האירופי עם מדינות קרובות בעיקר וגם רחוקות.
אלעד: יש כאן איזשהו מתח, והמתח הזה טבעי, הוא לא היחיד שיוצר הפרלמנט האירופי, לאחרים עוד נגיע, אבל תחשבו על זה רגע. יש שורה של פוליטיקאים, משורה של מדינות, שנמצאים יחד בגוף שאמור לשמור על אינטרסים של יבשת שלמה.
רוני: כן, כולם עובדים עבור האינטגרציה האירופית, עבור קול אירופי משותף, ולפעמים אתה מתבלבל כשאתה לא יודע מי שאתה עומד מולו, את מי הוא מייצג בעצם?
אלעד: וזו שאלה שמאפילה על הפרלמנט האירופי, את מי או את מה הם מייצגים? זו אחת מהביקורות המרכזיות שנשמעות על הגוף הזה. חברים במדינה שהיא לא שלי, שלא אני בחרתי בהם, שאני בכלל לא יודע לאיזה אינטרס הם דואגים, הם מקבלים החלטות שמשפיעות על החיים שלי ברמה הכי בסיסית! אלא שבפרלמנט הזה, שיש בו 720 חברים, אז לכל חבר, או אפילו לכל מפלגה, יש משקל סגולי יחסית קטן, אין באמת כוח להשפיע. אז מה שקורה בפרלמנט האירופי הוא שמתגבשות קבוצות, קבוצות של מפלגות עם אג'נדה דומה, שמתאחדות ביחד ופועלות כסיעה אחת.
רוני: אז השיטה האירופית מאלצת בעצם שותפויות כאלה, מאלצת coexistence, מאלצת עבודה ביחד ופשרות. וצריך להגיע להסכמות, כדי להעביר החלטות בפרלמנט האירופי אתה צריך להגיע להסכמות, ושם המילה פשרה היא לא מילה מגונה. ובסופו של דבר רואים את טובת הכלל, לא רק את טובת המדינה שלך.
[מוזיקה ברקע]
אלעד: וכך במשך שנים, עשורים אפילו, החלוקה בתוך הפרלמנט האירופי הייתה מאוד ברורה ויציבה. היו קבוצות גדולות וחזקות ששלטו בו, ובהחלטות שלו. אלא שעכשיו, במערכת הבחירות הזו, לפי כל הסקרים, האיזון שם הולך להשתנות. מאוד.
רוני: כן, בהחלט. החשיבות של הבחירות, שיהיו בעוד שבועיים בבריסל, היא שה-balance הזה יכול להתערער, ואז נראה קואליציה חדשה בבריסל, וזאת תהיה רעידת אדמה.
[הקלטה]
News Reporter: "Far right and ultra conservative forces could make big gains, France, Italy, The Netherlands and Romania…"
אלעד: אבל קודם חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: בחודש שעבר, נשיא צרפת מקרון נשא נאום באוניברסיטת הסורבון. זה הנאום השני שלו שם, הראשון היה ב-2017. זה היה נאום פומפוזי כזה וחשוב, ומקרון מאוד רצה שגם הנאום הזה יהיה אותו הדבר.
[הקלטה - מקרון, נשיא צרפת, נואם בצרפתית]
אלעד: זה היה נאום על אירופה, על העתיד של אירופה. נאום שארך כמעט שעתיים, ארוך. אבל זה היה נאום מעניין, והכותרת שיצאה ממנו בכל העולם גם הייתה מעניינת.
[הקלטה - מקרון, נשיא צרפת, נואם בצרפתית]
אלעד: "אירופה היא בת תמותה", אמר מקרון, "אירופה עלולה למות". ויש צדק בדברים שהוא אמר שם, גם אם הוא אולי קצת אובר דרמטי. אירופה מתמודדת עם המון בעיות. כשמקרון אמר שהיא עלולה למות, הוא דיבר למשל על התחרות מול ארצות הברית או מול סין. הוא דיבר על עודף בירוקרטיה באיחוד האירופי. אבל אילו רק חלק מהבעיות, כי יש סוגיות שלמות שמפלגות בשנים האחרונות את האיחוד הזה.
רוני: אז יש כאן, כמובן, שילוב של גורמים. מה שקורה בין רוסיה לאוקראינה, חשש לביטחון הפיזי של מדינות אירופיות והצורך להתחזק מבחינה ביטחונית, צבאית. האיחוד האירופי הוא לא ארגון לוחם. במדינות אירופה, לרובן אין צבאות אמיתיים. מפלגות שמבטיחות יותר ביטחון הן מפלגות שזוכות ליותר תמיכה מקרב הבוחרים, זה דבר אחד. דבר שני, החשש הקמאי מגלי ההגירה לאירופה והגלים האלה, בחלקם, הביאו איתם גם סוגים שונים של אלימות, טרור, פשע, מאפיה, סחר בבני אדם, סמים וכולי. והאזרח האירופי מרגיש פחות בטוח במדינה שלו, בכפר שלו, בבית שלו והוא רוצה ממשלה ומוסדות אירופיים שיבלמו את אותם גלי הגירה. הרבה מאוד מזה קשור לרשתות החברתיות, ולהסתה ברשתות החברתיות, ולידיעות כזב וכולי. יש בעיה של אנשים צעירים באירופה, של אבטלה סמויה, של צורך אירופי להתאים את הכלכלה האירופית למדע ולטכנולוגיה, ולשינויים בכלכלה העולמית, והם עושים את זה מאוד מאוד לאט, עם הרבה מאוד כאבי בטן. בסופו של דבר אירופה היא יבשת… גם יבשת חקלאית. חקלאות פחות או פחות תופסת מקום וזה אומר שהרבה מאוד כפרים נשברים, הרבה מאוד צעירים עוברים לערים, חסרי השכלה וחסרי עבודה. אז זה מסוג הבעיות שהאירופים מתמודדים איתם. בעיקר בעיית הביטחון האישי והחשש מהגירה לא חוקית לאירופה.
אלעד: כל הבעיות האלה, ושוב יש גם בעיות אחרות, הן מעיבות ברמה המדינתית בכל מדינה באירופה, אבל גם ברמה היבשתית, על היבשת כולה. יש סכסוכים בין הצפון לדרום, בין מערב אירופה למזרח אירופה, קחו גוש מדינות כמו קבוצת וישגראד - הונגריה, סלובקיה, צ'כיה למשל, הן תוקפות את האיחוד כי הן מרגישות שהוא מנסה לכפות עליהן ערכים ליברליים. כשבהונגריה, לדוגמא, עבר חוק שהעניק לממשלה סמכויות נרחבות לחקור אישי ציבור מקומיים, הנציבות האירופית איימה בסנקציות על הונגריה, מדינה חברה באיחוד. היא האשימה את אורבן, שהוא פועל באופן שמפר את חוקי האיחוד האירופי, למשל החוק להגנת פרטיות, החוק לשמירה על זכויות הצבעה, חוקים ששומרים על הצביון הדמוקרטי של מדינות אירופה. אורבן, כצפוי, מאוד לא אהב את זה.
[הקלטה - אורבן, ראש ממשלת הונגריה, בהונגרית]
אלעד: המדינות הסקנדינביות הן ממורמרות כי הן לא רוצות להיות באותו איחוד עם מדינות שהמנהיגים שלהם פוגעים בדמוקרטיה. המדינות החזקות והעשירות באיחוד האירופי, הן כועסות כי לא פעם יוצא שהן ממנות מדינות עניות יותר. בקיצור, בלאגן. ויחד עם ההתחזקות של הפרלמנט האירופי שקיבל עוד ועוד סמכויות, הרבה אצבעות מאשימות הופנו לשם, לבריסל. בריטניה, היא יצאה בגלל הסנטימנט הזה מהאיחוד האירופי. "הם לא יקבעו עבורנו", זו הייתה אחת הסיסמאות המובילות במחנה ה brexit.
[הקלטה]
A Speaker: "The main reason the United Kingdom voted the way that it did, is you have… [the crowd gets loud] You have imposed upon them a political union".
אלעד: ובמדינות אחרות שלא יכולות להרשות לעצמן לצאת מהאיחוד, התחזקה התנועה שנקראת האירוסקפטית. תנועה לאומנית, לרוב שמרנית, מאוד ביקורתית כלפי האיחוד האירופי. זו תנועה שאומרת, וגם מבטיחה, שעם כל הבעיות האלה שמפריעות לאירופים ומקורן בבריסל, עם כולן יש מה לעשות.
רוני: מפלגות שיבואו עם פתרונות, ומפלגות ימין קיצוני באות עם פתרונות קלים וקליטים, יזכו ליותר תמיכה. ולכן אנחנו רואים, לפחות גם לפי הסקרים, אבל גם לפי התוצאות של הבחירות הלאומיות בשנתיים שלוש האחרונות, התחזקות משמעותית של מפלגות ימין וימין קיצוני, וכנראה שגם נראה את זה בעוד שבועיים, שבועיים וחצי, בבחירות לפרלמנט האירופי.
אלעד: אז מה שקורה בפרלמנט האירופי בעשורים האחרונים כבר באופן יציב, זה שהקבוצה שאפשר להגדיר אותה ימין מתון, מרכז-ימין, כמו הליכוד של פעם, היא הקבוצה הגדולה ביותר. ואיתה בקואליציה, הקבוצה הסוציאליסטית, מרכז-שמאל, שמאל מתון, הקבוצה השנייה בגודלה, והן עובדות ביחד. אלא שעכשיו, בגלל כל התהליכים והבעיות האלה שעוברים על אירופה, מה שצפוי לקרות בבחירות הקרובות, זו התחזקות של הקבוצה הימנית קיצונית בפרלמנט האירופי, זו שמייצגת מארין לה פן מצרפת, וגם במקביל, התחזקות של הקבוצה שנחשבת ימין אולי מתון יותר ממנה, אבל עדיין ביקורתית מאוד לאיחוד, זו שמחוברת לג'ורג'יה מלוני, ראש ממשלת איטליה. יש אפילו סיכוי שאחת מהקבוצות האלה תהפוך לשלישית בגודלה בפרלמנט האירופי. וההתחזקות הזו של שתי הקבוצות, תשנה לחלוטין את כל הדינמיקה בתוך הפרלמנט.
רוני: מאוד מעניין יהיה לראות לאן, לאיזה כיוון, תפנה מפלגת המרכז החשובה, ה-EPP, מפלגת השלטון, מפלגת העם האירופית, האם היא תמשיך בקואליציה המסורתית עם הסוציאליסטים והליברלים, או היא תגיד, אני לא רוצה את החטוטרת הזאת, כי זה לא מה שרוצים הבוחרים באירופה, ואנחנו הולכים לכיוון ימין, לכיוון השמרנים, ואפילו הימין הקיצוני, ועושים איתם קואליציה. וסביב זה, בדיוק סביב זה, יש עכשיו מהומה שלמה באירופה בכלל ובבריסל, בפרט, משום שאורסולה פון דר ליין למשל, נשיאת הנציבות האירופית, שכנראה גם תהיה הנשיאה הבאה של הנציבות האירופית, רמזה שהיא לא תתנגד לקואליציה עם מפלגה שמרנית בפרלמנט האירופית, רובם שם אגב פולנים.
[הקלטה]
News Reporter: "Are you open to cooperation with ECR in the next mandate?"
Ursula von der Leyen: "It depends very much on how the composition of the parliament is and who is in what group".
Another voice: "What?! Oh…"
רוני: זאת רעידת אדמה שאני מתכוון אליה. ומכאן זה גם ישפיע על היחסים של ישראל עם המוסדות האירופיים בבריסל, ולכן אנחנו עומדים בפני אירוע היסטורי שראינו כבר רמזים לכיוון שאליו הולכת אירופה, בשנה האחרונה לפחות, אם לא יותר מזה, במערכות בחירות לאומיות. לא בכדי ראינו חילופי שלטון דרמטיים בהולנד, בשוודיה, בפינלנד, בפורטוגל, בסלובקיה, ואנחנו מסתכלים על הסקרים ורואים מה קורה בצרפת ובמקומות אחרים. הימין מתחזק מאוד, השמאל נחלש מאוד, זה משפיע על הרבה מאוד דברים שקורים בתוך אירופה, גם משפיע על יחסי ישראל-אירופה בסופו של דבר.
אלעד: בזמן שרבים באירופה מודאגים מהכיוון הזה שתופס האיחוד, ימני יותר, לאומני יותר, שמרני יותר, יש מדינה אחת שדווקא מאוד מרוצה. הממשלה בישראל נמצאת בשנים האחרונות בקשרים הדוקים בדיוק עם הגורמים האלה. לא פעם הניסיון הדיפלומטי של ישראל הוא לנסות ולהשפיע על אירופה כולה דרכה, לנסות וליצור סדק בהליכי חקיקה ויוזמות שדורשות הסכמה של כל המדינות השונות, ולעשות את זה דרך אותן מפלגות ביקורתיות יותר לערכים הליברליים, שמנסה אירופה לקדם.
רוני: אז הקשרים שלנו עם אירופה הם חשובים, והפרלמנט האירופי במובן הזה מבטא סנטימנט אירופי שעדיף שיהיה איתנו ולא נגדנו, ואני חושב שהפרלמנט האירופי הבא, שיתחיל לפעול ביולי 2024, יהיה קצת יותר נוח למדינת ישראל.
אלעד: ועדיין, הפרלמנט האירופי הוא מקום סבוך, מקום מלא באינטרסים, מלא בגורמים, מלא בפוליטיקה, וגם אם התחזיות יתממשו, והפרלמנט הקרוב יהיה ימני יותר וביקורתי יותר ושמרני יותר, אולי אפשר לומר אפילו פרו-ישראלי יותר. רוני בכל זאת ממשיך להמליץ, מניסיון אישי, להסתובב שם במסדרונות עירני ובעיקר מוכן להפתעות שליליות.
רוני: ההצעה שלי לשגריר תהיה כל הזמן תסתכל מעבר לכתף, כל הזמן, תמיד יכול להיות אמבוש. אבל אם באמת הסקרים יתממשו, אז המצב של ישראל, קשה לי להגדיר את זה, יהיה יותר נוח, בוא נאמר כך. והדיאלוג עם הפרלמנט יהיה אולי יותר, יותר קל.
[מוזיקה]
אלעד: רוני לשנו-יער, תודה.
רוני: בבקשה, תודה לך.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12, אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, עדי חצרוני, דני נודלמן ודניאל שחר. על הסאונד מור הרטוב, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários