שיר אחד - האהבה הישנה | שלמה ארצי

סיפור על זמר בן 40 שצריך להמציא את עצמו מחדש, על הבן שלו שנושר מהתיכון בגיל 17, ועל הרגע שנחלצו אחד לעזרת השני - בזמן שהמדינה משתנה לנגד עיניהם

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/02/2021.

‏[חסות]

‏קריינית: אתן מאזינות ל"כאן הסכתים". הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏[הקלטה] יורם הוניג: [ברקע קולות אנשים ואריזת ארגזים] "שלמה ארצי הוציא, בגיל 47, את אלבומו ה-31. התעשייה סביבו פעלה השבוע היטב. בבתי החרושת ארזו עשרות אלפי עותקים מאלבומו החדש."

‏רום: [שלמה ארצי מדבר ברקע] כשהאלבום "שניים" יצא ב-1996, שלמה ארצי היה, כמובן, אחד המוזיקאים הכי מצליחים בישראל, אם לא המצליח מכולם. אז כשהתחלנו לעבוד על הפרק הזה, לא הייתה שום בעיה למצוא כתבות, ראיונות וביקורות מאותה התקופה.

‏[הקלטה]

‏יעל לוי: "שלמה ארצי מכר עד היום למעלה ממיליון תקליטים, שזה גם בקנה מידה ישראלי, זה משהו, שבאמת לא יאמן."

‏יורם הוניג: [מוזיקת רקע] "התעשייה סביבו מפרנסת עשרות משפחות. בכל שנה הוא מייצא אלפי תקליטים לישראלים אכולי געגועים בנֵכר."

‏רום: וזה תמיד כיף לצלול לתוך הארכיון ולראות איך הדברים נראו פעם. [מוזיקת רקע] אבל הדבר שאני הכי אוהב בארכיונים, זה לגלות מה חשבו פעם ולפעמים את הדברים הכי מעניינים מוצאים בשוליים [מוזיקה מסתיימת]. למשל, בכתבה קצרה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" בפברואר 96', שלושה חודשים אחרי רצח רבין. היא עסקה ב"תופעת השירה בציבור". [נגינת אקורדיון] הכתב שאל מארגנת של ערבי שירה בציבור, מה אוהבים לשיר באירועים שלה. היא ענתה ככה: "השירים עוסקים בנוף הארץ, בצה"ל, בביטחון או בחוויות קולקטיביות. אנשים רוצים שירים שיש בהם תחושה של ביחד, שמביאים מריח הארץ. בערבי השירה בציבור לא שרים שירים אישיים, כמו של שלמה ארצי" [מוזיקה נעצרת באחת]. וזה היה נשמע לי טיפה מוזר, כי מה בעצם מסמל יותר "ביחד" ויותר "ריח הארץ" ויותר "גיטרה מסביב למדורה" מאשר שלמה ארצי?

‏[מוזיקת רקע]

‏אבל לא תמיד הוא נתפס ככה.

‏ארצי היה כוכב ענק לאורך כל שנות ה-80 אחרי שבנה דמות חדשה, שונה מזו של כוכב להקת חיל הים. Singer Songwriter חושפני, עטוף בהפקה חדשנית, שלוקח השראה מדברים שקרו בארצות הברית ובאנגליה. ואז קרה משהו. היה רגע בקריירה שלו, שארצי הפך ליותר מזמר מצליח; הוא הפך להיות מה שנקרא "זמר לאומי" [מוזיקה מתגברת ונעצרת]. כמובן, שזה לא באמת קרה ברגע אחד, זה תהליך. והפעם נחזור לרגע שיא בתהליך הזה, שבו שלמה ארצי נהיה "שלמה ארצי".

‏[מנגינת הפתיחה של "האהבה הישנה"]

‏שלמה: "אנשים שכותבים שירים באים מאיזה חסך. זה יכול להיות חבר שנהרג, או אהבה שהלכה, או תחושה שהמדינה שלך - אתה מאבד אותה, או כל מיני דברים כאלה."

‏רום: אני רום אטיק, אתם על "שיר אחד", וזה הסיפור של "האהבה הישנה".

‏שלמה: "השירים, אני אגיד את זה ככה: בסוף הם הופכים בתוכך לסיפור שעומד בפני עצמו."

‏[מוזיקה מתגברת ונעצרת]

‏רום: לפעמים אלבומים מצליחים יכולים להיות קצת בעיה, ולשלמה ארצי הייתה בעיה כזאת בתחילת שנות ה-90. הוא היה אז בן 40 וקצת, נשוי עם שלושה ילדים, והוא הצליח לעשות משהו שלא המון מוזיקאי פופ ורוק מצליחים לעשות: להמשיך את הקריירה אל תוך גיל העמידה.

‏[המולת אנשים]

‏הוא היה אחד המוזיקאים הכי משמעותיים בישראל של שנות ה-80, וב-92' הוא הוציא את "ירח", אלבום, שהיה ההצלחה הכי גדולה שלו עד אז.

‏[הקלטה - שלמה ארצי שר את "ירח" בהופעה, אנשים שורקים, מריעים ומצטרפים לשירה]

‏"…הייתה תקופה כזאת,

‏שהאושר בא בזעם…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏רום: בשיר הנושא של האלבום ארצי הביט אחורה, אל הימים בהם נאבק לקבל הכרה. מאז הוא כבר הפך לכוכב גדול ובכל זאת, בכל אלבום הוא היה צריך להוכיח את עצמו מחדש.

‏שלמה: "כל פעם אחרי אלבום שהצליח, היה קשה נורא לעשות את האלבום הבא כי ההוא, הקודם, האפיל עליו. כבר "ירח" היה שיר מפתח והיה ברור שאני לא מסוגל לכתוב עוד אחד כזה. זה דברים שנורא העסיקו אותי, תמיד. לאפיין את עצמי מחדש, כל פעם. לעשות ריסטרט, כן? ככה קוראים לזה אצלכם."

‏רום: אז איך עושים ריסטרט בגיל 43? [מוזיקת רקע] ארצי תמיד אהב לעבוד עם שותפים והוא גם ידע לבחור אותם. הוא עבד עם לואי להב, עם יהודה עדר, עם בכירי המפיקים והמוזיקאים. ועכשיו הוא חיפש את השותף הבא שלו. בינתיים, בבית משפחת ארצי, בשכונת צהלה בתל אביב, חי עוד בן משפחה שהיה בצומת דרכים.

‏בן: "קוראים לי בן, השם משפחה שלי הוא ארצי, אני הבן של שלמה וגם של מילכה."

‏רום: הוא היה אז בן 17.

‏בן: "הייתי נער מלא פחדים. קודם כל, הייתי תלמיד גרוע. כאילו, אני חנון, אז לא הייתי אחד שמפריע או… לא הייתי בעייתי כזה, אלא פשוט תלמיד לא טוב, אחד שאין לו ריכוז, [נגינת פסנתר] שבמהלך השיעור כותב שירים, מצייר ציורים על דף, חולם בהקיץ. לא… לא הייתי בעניין. המעבר לתיכון ועוד פעם, פתאום, הבן של שלמה ארצי ו… כל מיני דברים, שכזה, לא נפגשתי איתם טוב [מגחך]. הרגשתי איזו זרות וחוסר שייכות, אמרתי, 'אני לא רוצה להיות פה'. [מוזיקה מסתיימת] זה הלך והתגבש והתגבש והתגבש, עד שאמרתי לעצמי, 'יש לי אומץ להפסיק ללכת לשם'."

‏רום: תגיד, זה הטריד אותך כשהוא עזב את בית-ספר?

‏[גיטרה בס]

‏שלמה: [צוחק] "אני חושב שכן. הוא הלך אבל ל"רימון", אז זה קצת ניחם אותי. הטריד אותי, בטח. אבל זה היה… בסוף רצונו, כבודו."

‏רום: בן ניגן בפסנתר מאז שהוא היה בן שמונה והיה לו ברור, שהוא יהיה מוזיקאי מקצועי.

‏בן: "ידעתי את זה מאז שאני זוכר את עצמי. מאז שהתודעה שלי קיימת, זו באמת המהות שלי. [נגינת פסנתר] בחצר, בבית שבו גדלתי, היה מין חדר מוזיקה, שזה היה מין מחסן ששודרג לחדר העבודה של אבא שלי ואני פשוט הייתי, ככה, נכנס וניגש לפסנתר ומנגן. ולאט-לאט נהייתה לנו איזה דינמיקה טבעית כזו, ש… הוא יושב שם וכותב ואני, ככה, מלווה אותו ומצטרף."

‏שלמה: "טוב, הוא היה מחונן כבר בגיל צעיר. אני לא מלומד, ולא הייתי מלומד במוזיקה ואפילו אני בקושי יודע את שמות האקורדים. אז כבר הבנתי שאני יכול להעזר בצד ההרמוני שלו, בלַיְנִים שהוא מביא על הפסנתר. [הפתיח המוזיקלי של "כמו אז"] היה ברור שהוא, שהוא יוצא מהכלל וזה היה שלב, שהוא כבר עזר לי… אני נתקעתי קצת בשירים, למשל, שיר כמו "כמו אז", בסך הכל את המבנה ההרמוני שלו, בן-בן עשה. הוא ניגן לי קבוצה של אקורדים ואז, על זה, אני אילתרתי את "כמו אז".

‏[קטע מ"כמו אז" בביצוע שלמה ארצי]

‏"שם את נמצאת איתי, או או או, כמו אז"…

‏בן: "והיה לנו, באמת, מין מגרש משחקי משותף, שבו אני, ככה, מתלווה ליצירה שלו. ואז אבא שלי אמר לי, 'תשמע, אני עושה אלבום חדש' - וזה היה מאוד טבעי, שבאמת כבר הייתי כל-כך שותף, באופן לא רשמי, אבל שותף בתוך הדבר שלו - שהוא אמר לי, 'אולי אתה רוצה לבוא ובאופן רשמי להיות המעבד ולנגן?' ואמרתי, 'בטח, מדהים'."

‏[נגינת פסנתר]

‏רום: וככה השותפות הזאת הפכה לרשמית. בגיל 17 בן נבחר להיות המעבד של האלבום החדש של שלמה ארצי. יום אחד, בחדר העבודה בחצר, שלמה השמיע לבן שיר שכתב כמה שנים לפני כן, בכפר האמנים עין הוד.

‏שלמה: "יש לי בית שם ועמדתי לצאת [דלת חורקת ונטרקת], אפילו אני חושב שנעלתי את הבית [מפתח מסתובב במנעול]. ואז השיר הזדמזם לי. לא יודע, משהו כזה [נגינת גיטרה]. בקריזה, פתחתי את הדלת, לקחתי את הגיטרה, היה שם טייפ [לחיצה על כפתור הקלטה] ושרתי את כל השיר, כמעט פיקס, כמו שהוא היום. סגרתי את הטייפ [לחיצה על כפתור], יצאתי, סגרתי את המפתח על הדלת ונסעתי הביתה [דלת חורקת ונטרקת]. [נגינת גיטרה] שבועיים אחרי זה, אני אומר לעצמי, 'וואו, היה שמה שיר אחד שכתבתי לפני שהלכתי, אני חייב לשמוע אותו'. אז נסעתי מתל אביב לעין הוד, לחצתי על הקסטה ואמרתי לעצמי, 'יואו, זה שיר מאוד יפה. וגם אחר'."

‏רום: הוא הביא את השיר הזה חזרה הביתה לתל אביב והשמיע לבן, שכרגיל היה על הפסנתר.

‏["האהבה הישנה" בגרסה ראשונית - שלמה ארצי שר, בן ארצי בפסנתר]

‏"האהבה הישנה, זאת שברחה לי,

‏מונחת שם ואף אחד כבר לא נוגע.

‏מזמן לזמן, לפני כל הסרטים הפורנוגרפיים,

‏היה עוד משהו פשוט להתגעגע.

‏בשלט רחוק מביט רחוק,

‏את שוב לובשת לך שמלת כלה

‏ואני תקוע לי…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏השיר נכתב בזמן ששלמה ואמא של בן עוד היו ביחד, אבל אז במחסן בחצר הם לא דיברו על הטקסט, הם לא דיברו על המשמעות של השיר, הם פשוט ניגנו.

‏בן: "אני חושב שמעולם לא התייחסתי לשירים של אבא שלי כיומן, שבו אני אומר לעצמי, 'רגע, אני לא רוצה לקרוא את היומן של הוריי'. הבית שלנו היה הרבה יותר חשוף מהשירים שלו. אז אם כבר הייתי מצנזר משהו זה את הבית, לא את השירים."

‏שלמה: "במשפחה שלנו מדברים נפש, לטוב ולרע. לפעמים פיקששתי בגלל זה כל מיני דברים, לפעמים הרווחנו כל מיני דברים."

‏[השיר מתגבר]

‏"…אני לא אשקר לך כי מספיק שיקרתי…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏בן: "אם בן-אדם שר… נניח, אבא שלי שר לאמא שלי בשיר 'אהבה ישנה', על משהו שאבד או על געגוע למשהו שאבד או על אדם שאומר, 'אני לא אניח לך ולא אניח לעצמי עד שהאהבה ההיא, שאני זוכר, תחזור אלינו', זה דבר נורא אנושי. דווקא כשאני קורא את המילים שלו, הן רק מעוררות בי אהבה אליו [מצחקק]. אין לי משהו של 'אני יודע יותר מדי'. זה קרה בבית, אבל בשירים לא. [מצחקק]

‏[השיר מתגבר]

‏"בשלט רחוק מביט רחוק

‏לא, אני לא אניח לך

‏עד שהאהבה ההיא,

‏תחזור אלינו…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏רום: "השיר נכתב על אמא של בן?"

‏שלמה: "תשמע, אני לא בטוח שזה היה אהבה לאישה. יכול להיות שזה היה אהבה לאהבה, למה שנקרא 'תחושת אהבה', שזה הרבה פעמים בחיים שלי אבד לי, והייתי צריך להחזיר את זה. נדמה לי ש"האהבה הישנה" הוא שיר כזה, שאני נמצא שם באיזה ריק. לא, אז זה לא שיר על אמא שלו, אני חושב. מה אני יודע?"

‏[השיר מסתיים, לחיצה על כפתור]

‏רום: אחרי ששלמה צבר מספיק שירים חדשים, הוא רצה להתחיל לעבד אותם ולעשות חזרות, ובשביל זה, בשנת 94', הוא גייס שני שותפים נוספים.

‏שלמה: [בחיוך] "הייתה לי נטייה כזאת, לקחת אנשים מהמקומות הלא צפויים שלי."

‏[מוזיקת רוק]

‏ליאור: "אני בכלל הייתי כולי ברוקנרול. הייתי אחראי על המועדון ב"רוקסן" ועושה "תערובת אסקוט" וכל מיני דברים כאלה [צוחק]. וכשאמרו לי 'בוא לעשות שלום ארצי', אמרתי, 'אתם בטוחים שאתם מדברים איתי, כן?' אמרו 'כן, כן, כן. תבוא לפגישה'."

‏רום: ליאור טבת היה הסאונדמן של מועדון ה"רוקסן", שהיה הבית של סצנת הרוק באותה התקופה, וגם מנהיג להקת "מעמידי הפינים". כן, הייתה כזאת להקה.

‏אחרי שיצא "ירח", הוא קיבל הזמנה להצטרף לארצי כסאונדמן בהופעות. וב-94' שלמה שמע אלבום חדש שליאור הפיק.

‏[חלק מ"האם להיות בך מאוהב" בביצוע אביב גפן]

‏"האם להיות בך מאוהב,

‏זה כשאני עצוב…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏ליאור: "היה איזה 'רוק בים האדום', שלמה תפס אותי במלון באילת, אמר [בקול צרוד], 'אתה הפקת את האלבום הזה של אביב גפן?' -'כן' -'אני חייב לדבר איתך'. ועלינו לחדר במלון, דיבר, שאל אותי אם זה מעניין אותי. ברור שזה מעניין אותי, מה זאת אומרת?"

‏רום: וככה ליאור טבת הצטרף לצוות של שלמה.

‏[מוזיקת מעבר]

‏באותה התקופה, במסגרת הניסיונות שלו לרענן את הלהקה, גיטריסט צעיר ולא מוכר תפס את תשומת הלב שלו.

‏[נגינת גיטרה וירטואוזית קצרה]

‏אבי: "נעים מאוד, מוזיקאי ואמן בישראל [צוחק], אבי סינגולדה. אני, איך אומר שלמה, מספר בהופעות שלו? אני הייתי ילד בלי ריטלין. באמת, בלי ריטלין. אני היפראקטיבי ממש, והגיטרה זה מה שמרגיע אותי ועושה לי את החיים… מרגיע אותי. [מנגן כמה צלילים] אתה שם לב, אני חייב… ראית שאני חייב לנגן? אני לא יכול להפסיק לנגן. [מנגן עוד כמה צלילים] אני אומר לאצבעות, 'בחיים אתם לא תנוחו, Never!'."

‏שלמה: "אם אריק קלפטון, קוראים לו Slow Hand, אז סינגולדה הוא Fast Hand. הוא מהיר."

‏[נגינת גיטרה מהירה מאוד]

‏רום: סינגולדה היה אז בן 30 וקצת.

‏אבי: "וואו, אני ניגנתי לפני זה בכל מיני דברים. ניגנתי עם שם טוב לוי, אריאל זילבר, ליטני, כל מיני, ועשיתי גם מלא מחזות זמר. עשיתי 'עלובי החיים', 'אויטה' וזה."

‏רום: שלמה שמע אותו במקרה, מנגן בחזרה לפני הופעה בסינרמה והזמין אותו לפגישה.

‏אבי: "הוא אומר לי, 'תקשיב, יש לי כבר שני גיטריסטים, אני לא צריך עוד גיטריסט. אז אני לא יודע, אולי… או אקורדיון או אותך [נגינת אקורדיון], ואני אחליט עם הזמן'. אמרתי לו 'בסדר'. בסוף הוא לקח אותי, כאילו, והופענו. ההופעה הראשונה שלי הייתה בערד [קהל מריע], הופעה של איזה 20 ומשהו אלף איש, הייתי בשוק…"

‏[חלק מהשיר "ירח" מבוצע מול קהל]

‏"זכרוני הראשון אם יופייך אינו מטעה אותי'…

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏"…וברור שאני הייתי גיטריסט ביישן, מפחד לעלות ל… עולה לבמה, אבל מנגן סולואים עם הגב לקהל. הוא אמר לי, 'לא, לא, לא. אתה מנגן לקהל'. הוא היה מסובב אותי, נותן לי בעיטה, אמר 'אתה יורד לקהל, אתה מנגן לשם', כאילו, סוג של אה… מורה דרך, 'ככה אתה צריך להופיע'."

‏רום: סיבוב ההופעות הזה היה כמו טירונות בשבילו ואחריו שלמה הציע לו להצטרף גם הוא לצוות ההפקה של האלבום.

‏[מוזיקת מעבר]

‏אז בנבחרת של שלמה היו סינגולדה, ליאור טבת ובן ארצי. שלושה מוזיקאים, די בתחילת הדרך, שמעולם לא יצרו אלבום בסדר הגודל של האלבום של שלמה ארצי. הם התחילו לעשות חזרות ובשביל זה הם נסעו לקיבוץ יקום [נגינת גיטרה], רחוק מהלחץ של אולפני ההקלטות.

‏אבי: "זה היה תקופה מה-זה הזויה. היינו באים בשעה 9 בבוקר…"

‏ליאור: "זאת אומרת, היינו באים כל יום אחרי הצהריים."

‏אבי: "…אוכלים בקיבוץ, מכירים את החבר'ה וזה. קיבלנו בעצם מין, איזה מין דירה. חדר לא אקוסטי, לא שום דבר."

‏ליאור: "בקיבוץ זה מגניב כי אתה משוחרר מכל התל אביביוּת. אתה כאילו מתנקה מהעולם."

‏אבי: "שלמה, אם אתה רוצה שהוא יהיה מבסוט מהחיים, אתה מוציא אותו בערב עם קסֵטה - אתה יודע, קסטה [צוחק] - שנגיד יש בה 16 גרסאות של אה… לא יודע מה, של שיר, והוא הולך כל הלילה, שומע את זה, חוזר בבוקר ו… אז זה מה ש… כן, זה היה, זה היה יקום."

‏רום: ליאור וסינגולדה היו אמנם צעירים אבל הם כבר צברו קילומטרז' כמוזיקאים. הם היו עם שלמה בהופעות ענק. בן, לעומת זאת, היה בסך הכל טינאייג'ר.

‏בן: "אם זה היה מלחיץ? ממש לא היה מלחיץ להיכנס לתפקיד המעבד. למרות שיש בי גם המון חוסר ביטחון, יש בי גם ביטחון. אז להיות ליד הפסנתר, זה מקום שאני מאוד-מאוד-מאוד אוהב והוא מאוד בית בשבילי."

‏שלמה: "אה… זה גם יוצר כל מיני מתחים. זה לא תמיד עף והחליק, אלא היו גם רגעים לא פשוטים, של התווכחויות של אבא ובן, אתה יודע. בנים לא מתים על המרות של אבא שלהם ואתה צריך למצוא את דרך הביניים בדיבור איתו."

‏בן: "הייתי בתוך סביבה מצומצמת בהתחלה, היינו ארבעה אנשים, סביבה אוהדת. הרגשתי שיש לי מה לתת. זה היה טבעי כמו אהבה. כמו להתאהב."

‏שלמה: "ובאופן מפתיע הצלחנו לעשות המון דברים ביחד. מפתיע, כי לא, לא הייתי בטוח שזה יכול לקרות."

‏[קטע מ"האהבה הישנה"]

‏…"בשלט רחוק מביט רחוק,

‏את שוב לובשת לך שמלת כלה"…

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏רום: "האהבה הישנה" היה אחד השירים שהם הביאו לקיבוץ.

‏ליאור: "זה פשוט חיפוש - מקליטים ובודקים, ויש לו באמת את הפריבילגיה לעשות את זה, לא כל אחד יכול לעשות את זה כי זה תמיד גם קשור בגב כלכלי, שנובע מההצלחה המסחרית שלו. ואז, אני לא יודע למה, אבל זה במסגרת החיפוש, הפכנו אותו לשש שמיניות, "טה טה-טה טה טה-טה טה טה-טה טה טה-טה…"

‏[השיר מתגבר]

‏…"הכינורות המתוקים לא מנגנים לי,

‏אני לא אשקר לך שאצלי הכל בסדר.

‏אין שום פטנטים"…

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏"…משהו הרואי כזה. גם יש שם ליין כינורות [שר] "טה-נה-נה-נה טה-נה-נה-נה…"

‏[השיר מתגבר]

‏"בשלט רחוק"…

‏…"האהבה הישנה זו שברחה לי…"

‏"…מרגיש לי כזה מסרט, זאת אומרת, קווין קוסטנר רץ כרובין הוד על הגבעות."

‏[המשך השיר]

‏"מונחת שם

‏ואף אחד כבר לא נוגע…"

‏[השיר נמוג]

‏רום: אחרי תקופת החזרות ביקום, הם נכנסו להקליט את השיר, כמו שצריך, באולפן. [מוזיקת הפתיחה של השיר בגרסה המוקלטת] ועל הגרסה הזאת, ליאור טבת עף!

‏ליאור: "בראש שלי זה היה לקחת שיר פשוט מאוד ולעשות אותו רומנטי, גדול, אה… משהו מאוד-מאוד פּוֹפִּי, מאוד מופק, נוצץ. אני חושב שהיא גרסה מדהימה, דרך אגב."

‏[חלק מהשיר בגרסה המוקלטת]

‏…"בשלט רחוק מביט רחוק,

‏את שוב לובשת לך שמלת כלה

‏ואני תקוע בחליפת חיינו…"

‏רום: כולם הרגישו שיש להם להיט ביד, חוץ מאדם אחד. [צליל אכזבה]

‏שלמה: "הייתה הרגשה שהשיר הוא יפה, אבל שאנחנו לא מוצאים את ה"כיס" שלו. מה שבאנגלית שמעתי לראשונה באנגליה, כשעבדתי - "The Pocket". המקום שהשיר צריך לנחות בו, המקום המדויק שלו. ואני כל הזמן חשתי את זה. אני לא נוטה להשמיע לאנשים שירים, אבל… [הפתיח של השיר חוזר להתנגן] אני זוכר שהשמעתי את זה למאיר ישראל, באיזה נסיעה והוא גם הרגיש משהו, הוא לא ידע מה הפתרון אבל אמר לי 'מעייף, בוא'נה, זה מעייף'."

‏רום: אבל לשלמה לא היה פיצוח. בינתיים, השיר נשאר ככה והם התקדמו עם שאר האלבום [מוזיקה מסתיימת]. החודשים חלפו. הם היו עמוק בעבודה, כבר כמעט שנתיים, עוברים בין אולפנים, עושים שם לילות. ואז המציאות נכנסה פנימה.

‏[הקלטה] חיים יבין: "ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, נפטר כתוצאה מן ההתנקשות. הודעה רשמית של בית החולים "איכילוב". טוב, אנחנו צריכים [אנחות ובכי באולפן] לאסוף את עצמנו קצת. המתנקש…"

‏[ההקלטה ממשיכה ברקע]

‏ליאור: "הדבר הזה, הוא היה כזאת מכת דיסטורשן - אם אנחנו נדבר במונחים מוזיקליים - חזקה, שאחרי דבר כזה אתה רוצה ש… משהו רך יותר, אתה רוצה משהו מנחם יותר."

‏רום: הם התחילו להפשיל את האלבום מהסאונד הגדול והנוצץ שלו.

‏[מוזיקת הפתיחה של "לאן לאן לאן"]

‏שלמה: "ובאמת, אחרי רצח רבין, אה… מיתנתי אותו. ואז עשינו את "לאן לאן לאן", "היא לא יודעת מה עובר עליי"."

‏[מוזיקת הפתיחה של "היא לא יודעת מה עובר עליי"]

‏ליאור: "גם משהו של ישראליות, כלומר, לא משהו שמחפש להביא את אמריקה לפה או את בריטניה לפה…"

‏[קטע מ"היא לא יודעת מה עובר עליי"]

‏"עכשיו אני מרגיש כאילו,

‏לא יודע כלום…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏"…אלא משהו שמחפש את הצליל הישראלי, כי אני חושב שבעיקר אחרי הרצח, באמת, אתה מרגיש עוד יותר זריקת ישראליות ושייכות למקום הזה."

‏רום: הסאונד של האלבום כולו השתנה בחודשים האחרונים של 95' והיה ברור שיש שיר אחד, שלא משתלב שם.

‏שלמה: "ב'האהבה הישנה' היה ברור, שהכיס הראשוני לא היה מתאים. הוא עשה עוול לשיר, הוא לא נתן לו לפרוץ החוצה, הוא סגר עליו. אתה מבין? זה כאילו כיס שסגרו אותו מלמעלה ואין לו את הכנפיים האלה להמריא."

‏רום: הם ידעו שכדי ש"האהבה הישנה" ייפול לכיס הנכון, הוא צריך מכנסיים אחרים לגמרי, והם התחילו בחיפוש. בשלב הזה, גיל פלדמן, שניגן קלידים עם שלמה הרבה שנים, הצטרף גם הוא לצוות ההפקה.

‏גיל: "הייתה כל הזמן תחושה של סדנה בתוך העשייה הזאת. 'בוא נשמע, בוא נפתח את עצמנו לעוד דברים'. אני חושב שבמהלך העבודה הזאת נחשפנו ל… בטח מעל 500 דיסקים, שאם לא שלמה לא הייתי יודע עליהם לעולם."

‏[אבי סינגולדה מנגן בגיטרה]

‏רום: ויום אחד, סינגולדה ישב באולפן, וכרגיל שיחק בגיטרה.

‏אבי: "אני, באופן כללי, אוהב לקשקש. אני קשקשן. תן לי, משחק עם גיטרות, משחק, כל הזמן אוהב לקשקש ולפעמים אני גם מפריע [מצחקק]. ואחד הפעמים, אני יושב באולפן ואני לוקח גיטרה שתים עשרה מיתרים ועושה [מנגן], כאילו עושה משהו בסגנון יווני, סתם בא לי. ואני…"

‏[ממשיך לנגן ברקע]

‏שלמה: "זה, הוא מהיר. הוא כל-כך מהיר, שלפעמים הייתי אומר לו, 'בוא'נה, לפעמים אתה מנגן אלף צלילים, אבל אפילו אני לא מוצא אחד חשוב. אז תעצור לרגע, תן לי את הצליל החשוב'."

‏אבי: "שלמה עוצר ואומר, 'רגע, רגע, רגע, מה אתה עושה? מה זה? מה זה? מאיפה אתה…' אמרתי, 'סתם, משחק'. הוא, 'לא, לא, לא, בוא נחזור על זה'. הוא שואל את הטכנאי, 'הקלטת את זה?' הוא אומר, 'כן'. ואז סידרנו את זה וזה עשינו, אה, זה נוצר."

‏[אבי סינגולדה מנגן את הפתיח של "האהבה הראשונה"]

‏רום: בנקודה הזאת, הם התחילו להבין לאן השיר הולך.

‏[ברקע הפתיח של "High and Dry" של רדיוהד]

‏ליאור: "באיזה לילה אחד, שמענו את "High and Dry" של רדיוהד. אני חושב שזה, ההשראה היא בעיקר מהתופים. זה נתן איזה קריאת כיוון כזו, לאיפה לשים את השיר…"

‏[קטע מתוך "High and Dry" של רדיוהד]

“Don’t leave me high,

Don’t leave me dry”

‏"…התהליך הזה הוא תהליך הכי רגיל בשלמה ארצי, שהוא בא בבוקר ואומר, 'אולי נעיף את הזה, אולי, אולי זה נוצץ מדי, אולי זה זה, אולי זה זה, בוא נעשה משהו בערב'. אני אומר, 'לא יכול בערב, יש לי הופעה'. 'אני, לא מעניין אותי, אני עושה! פלדמן יבוא'. 'בסדר, פלדמן יבוא'." [צוחק]

‏רום: זה היה לילה והם הקפיצו את המתופף מאיר ישראל לאולפן.

‏[תופים]

‏שלמה: "הייתה בזה התרגשות."

‏ליאור: [בחיוך] "וחזרתי בבוקר והייתה גרסה אחרת לגמרי."

‏[הפתיח של "האהבה הישנה"]

‏שלמה: "זה היה פוסט-מודרניסטי בעיניי - לערבב מין שאינו במינו. ואכן, זה באמת אה… בסוף הייתה הברקה."

‏רום: סוף-סוף, אחרי שנתיים, השיר נכנס לכיס הנכון.

‏[קטע מ"האהבה הישנה" בעיבוד הסופי]

‏"האהבה הישנה, זאת שברחה לי

‏מונחת שם ואף אחד כבר לא נוגע.

‏מזמן לפני כל הסרטים הפורנוגרפיים"…

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏"האהבה הישנה" יצא באלבום "שניים", כמה חודשים אחרי רצח רבין. כשמתרחש אירוע בסדר הגודל הזה, כשמדינה עוברת טראומה כזאת, ברור שזה מחלחל עמוק גם לתוך המוזיקה ולתרבות [נגינת גיטרה]. "שניים" היה, אולי, האלבום הכי מצליח של התקופה, ובישראל של 96', שיר על אהבה שנגמרת ועולם שמשתנה, הפך ללהיט ענק.

‏[פונה לשלמה] "בשורה 'הנביאים כבר מתו', אתה זוכר למי התכוונת?"

‏שלמה: "זה בטח הייתה הרגשה של ריק, אולי קצת דומה להיום - שלא היה מישהו שיגיד משהו, שאתה יכול ללכת אחריו, כמו משה רבנו כזה. אז היה מעבר בין הישראליות הישנה לבין האמריקניזציה. אני חושב שזה תמיד אה… נמצא בהמון שירים שלי, המתח הזה בין האישי לחברתי, נניח, ב'ארץ חדשה', שהשירים חיים בין הפנים לחוץ."

‏ליאור: "הוא שיר עם. יש משהו נונשלנטי, שהוא קצת תמיד מזכיר לי, ככה, מסביב למדורה. כאילו 'יאללה, אתם מכירים את השיר? one, two, three - יאללה, תנגנו'."

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏רום: זו לא הייתה הפעם הראשונה שארצי הצליח, באמצעות המוזיקה שלו, לבטא את מצב הרוח הישראלי. אבל כשזה קרה שוב ושוב, באופן כל-כך עקבי, כבר היה ברור שארצי הפך לגדול יותר מעצמו.

‏גיל: "הוא פתאום נהפך למשהו, שהוא רכוש של המדינה."

‏רום: זה שוב גיל פלדמן.

‏גיל: "הוא נהפך לנחלת הכלל. פתאום משהו שם הפך אותו לחלק מהנוף הישראלי, למשהו שאתה לא יכול לנתק - כשאתה אומר ישראל, אתה לא יכול לא להכניס בתוך זה את שלמה ארצי."

‏רום: האלבום יצא לתוך גל הפיגועים של תחילת 96'. יום אחרי הפיגוע מחוץ לדיזנגוף סנטר, בפורים של אותה השנה, ארצי הגיע להתארח בתוכנית "לילה גוב" ששודרה בערוץ 2.

‏[הקלטה]

‏גידי גוב: "…ואני חושב שזה די נדיר בעולם, כמות כזאת של פיגועים בכל-כך מעט זמן…"

‏שלמה ארצי: "ועם כל זה, וכל זה, וכל זה, אני חושב שגם בחיים הפרטיים, שאנחנו הרבה פעמים נקלעים לקשיים…"

‏גידי גוב: "כן."

‏שלמה ארצי: "…אז החיים זה לא דף מספר ולא פרק אחד. עכשיו יש דף מספר לא טוב. אבל נחליף דף, נגיע לפרק הבא ואני לא חושב שזה יישאר. זה לא פרמננטי וזה יעבור. ו… וצריך לתת לממשלה… יש ממשלה, אני הולך אחריה."

‏גידי גוב: "יפה."

‏שלמה ארצי: "דווקא חשבתי על זה שזה…"

‏גידי גוב: "איך מתעודדים, באמת? מה, מה…?"

‏שלמה ארצי: "קודם כל שרים, לא?"

‏גידי גוב: "נכון, שרים, כן."

‏[ההקלטה ממשיכה ברקע]

‏רום: ובנקודה הזו הושלם התהליך. הקול של ארצי נשמע פה בראיון כמו הקול המנחם והכמעט ממלכתי, שהרבה ישראלים היו זקוקים לו באותה התקופה.

‏אבל הסיפור הזה הוא לא רק על איך ארצי הגיע לאיזה מעמד על במוזיקה הישראלית. הסיפור הזה הוא גם על זמר שבגיל 40 ביקש להמציא את עצמו מחדש, על הבן שלו, שבגיל 17 חיפש דרך משלו ועל איך הם באו אחד לעזרת השני, ברגע של צורך.

‏בן: "אני חושב שזו פינה מאוד יפה בתוך הקשר שלנו, מאוד נקייה, שגם יש בה דרך נורא יפה, בעיקר שגם בשנים האחרונות אני מופיע איתו וזה פוגש אותנו בגיל ש… אני בן 42 והוא בן 70. אני לא הילד בן ה-12 שניגן איתו בחדר. [מוזיקת רקע] זה ממקום אחר, שאני הרבה פעמים, עומד על הבמה וממש נוצר את הרגעים האלו ומסתכל ואומר לעצמי, 'טפו-טפו-טפו, שיהיה בריא ושנהיה בריאים ושנזכה לעוד הרבה שנים'. זה לא מובן לי מאליו. אני מסתכל על אבא שלי ואומר לעצמי, 'אבא יש לך אחד בחיים', ואני חווה עם אבא שלי משהו מיוחד. כאילו, אני מטייל איתו בשדה ואני שומר עליו, באופן מסוים, בתחושה שלי. בהופעה אני… אם יש מי ששומר על מי, אני הרבה יותר מרגיש שאני שומר עליו מאשר ש… הוא לא צריך לשמור עליי. המון ערוצי תקשורת שלנו התקלקלו - עלו על שרטון ואחרי זה החזרנו אותם, אבל ההשתתפות שלי בתוך המוזיקה שלו, זה לא פינה נפרדת בקשר. הערוץ הזה נשאר מאוד מסודר תמיד ומאוד נקי וטוב."

‏שלמה: "אני אוהב את הדרך שהיינו עושים לשירים. אוהב מאוד ואהבתי מאוד. לצערי, זה כבר הרבה פחות מפעם. אולי מה שעבד לי באמת במוזיקה, זה העבודה הסיזיפית הזאת, שעבדנו על שירים פעם. המלחמה שלנו עליהם. לא בטוח שזה עניינו של הקהל. זה, כאילו, שהקהל יראה את ה… מאחורי הקלעים. אתה חי את המאבק של החיים שלך, וכשעוברות השנים אתה זוכר מכל זה רסיסים, והשלם-השלם, זה השיר עצמו."

‏[המוזיקה של "האהבה הישנה" על גיטרה]

‏רום: אתם האזנתם ל"שיר אחד".

‏אפשר להאזין לנו באתר "כאן" ובכל אפליקציות הפודקאסטים. את עיצוב הסאונד והמיקס עשה אסף רפפורט. מור סיוון הפיק את הקטעים המוזיקליים. תודה לירון שילון על הסקיצות מארכיון שלמה ארצי. תודה גם למתן אפרת על הקלטת התופים.

‏אני הפקתי את הפרק יחד עם מאיה קוסובר. בצוות שלנו חברים גם ניר גורלי, איל שינדלר ותומר מולוידזון.

‏[הפתיח של "האהבה הישנה"]

‏אני רום אטיק. זה הפרק הראשון בעונה החדשה של "שיר אחד" והפרק האחרון שלי ב"שיר אחד". את הפודקאסט הזה יצרתי בתחילת 2017 ובהמשך הצטרפו אליי חבורה של אנשים מוכשרים בצורה בלתי רגילה.

‏אני רוצה לומר המון תודה לכל מי שלקח חלק. אל תפספסו את העונה הזאתי, היא הולכת להיות מדהימה. יאללה ביי.

‏["האהבה הישנה" בשלמותו, בביצוע שלמה ארצי]

‏"האהבה הישנה, זאת שברחה לי,

‏מונחת שם ואף אחד כבר לא נוגע,

‏מזמן לפני כל הסרטים הפורנוגרפיים,

‏היה עוד משהו פשוט להתגעגע.

‏הכינורות המתוקים לא מנגנים לי,

‏לא אשקר לך שאצלי הכל בסדר,

‏אין שום פטנטים, העולם נהיה כבר גימיק,

‏אז בואי ונחזור לאינטימיות בחדר.

‏בשלט רחוק, מביט רחוק,

‏את שוב לובשת לך שמלת כלה,

‏ואני תקוע בחליפת חיינו.

‏בשלט רחוק מביט רחוק,

‏לא אני לא אניח לך,

‏עד שהאהבה,

‏תחזור אלינו.

‏את יודעת לא הייתי שר לך סתם כך,

‏הנביאים כבר מתו, ואין מי שינבא לי,

‏חלליות עפות למעלה ולמטה,

‏פתאום זה שיר געגועים או שנדמה לי.

‏בשלט רחוק, מביט רחוק,

‏את שוב לובשת לך שמלת כלה,

‏ואני תקוע בחליפת חיינו.

‏בשלט רחוק מביט רחוק,

‏לא אני לא אניח לך,

‏עד שהאהבה,

‏תחזור אלינו.

‏בשלט רחוק, מביט רחוק,

‏את שוב לובשת לך שמלת כלה,

‏ואני תקוע בחליפת חיינו.

‏בשלט רחוק מביט רחוק,

‏לא אני לא אניח לך,

‏עד שהאהבה,

‏תחזור אלינו."

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה