top of page

שיר אחד - איתו לנצח | קרח תשע

שיר שכתבו ובצעו ארבעה חברי ילדות מכפר סבא והפך לאחד מלהיטי הגאווה הראשונים והגדולים שיצאו בישראל


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/06/2024.

[חסות]

קריינית: אתן מאזינות, ואתן מאזינים ל"כאן הסכתים". הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

אוהד: על אהבה. על אהבה גם ראשונית, על אהבה שניצתת. שאומרת "איתו אני רוצה להיות כל החיים".

אורי: הדבר הכי טוב, הדבר הכי חשוב בעולם זה אהבה, וזה פשוט שיר אהבה מעולה. ואני חושב ש"איתו לנצח" היה אחד השירים הראשונים שבא וצעק "אני אוהב אותו, ואני שמח בזה".

[השיר "איתו לנצח" בביצוע קרח תשע]

"רציתי שהוא יראה

רציתי שהוא יראה

את אהבתו אלי בנשיקה"

רועי: לא הסכמנו לשבור דמות ולהגיד "זה כן עלי, זה לא עלי". אמרנו "זה שיר אהבה", שזה מה שזה. חלק אהבו לשמוע את התשובה הזאת, חלק לא כל כך אהבו לשמוע את התשובה הזאת.

[השיר "איתו לנצח" בביצוע קרח תשע]

"רוצה לחיות איתו לנצח

אז ודאי אשא לבטח אותו לבעלי

נחיה כמו בעל ואישה"

ניר: היי, אתם ואתן על "שיר אחד". אני ניר גורלי, והיום שיר שכתבו וביצעו ‫ארבעה חברים סטרייטים מכפר סבא, ‫והפך לאחד מלהיטי הגאווה ‫הכי גדולים שיצאו בישראל. ‫הסיפור מאחורי קרח תשע, ו‫"איתו לנצח".

[מוזיקה]

אורי: ‫רועי ואני גדלנו בעיירה הציורית ‫כפר סבא, בני אותה שכבת גיל. ‫בעצם הכרנו בנוער העובד והלומד.

ניר: ‫זה אורי מייזלמן, ‫לימים, המתופף של קרח תשע.

אורי: ‫מכיתה ה' היינו בתנועה. ‫טיולים, קייצת בקיץ, יער כפר החורש, ‫רבין נבחר לראשות הממשלה, ‫אנחנו יצאנו להדריך, ‫היינו מאוד מאוד משקיעים, כולנו.

[השיר "שרוך אדום"]

"שרוך אדום, חולצה כחולה

והיא עולה, והיא עולה, לה, לה"

אורי: ‫והיה לנו ברור שאנחנו רוצים ‫להיות גם בלהקה.

רועי: ‫והלהקה הזאת הייתה להקה גרועה, ‫והתפרקה באיזשהו שלב.

‫ניר: זה הבסיסט, רועי הדס.

רועי: ‫אבל אז במסיבת פורים ‫בקן הנוער העובד והלומד בכפר סבא, עשינו מופע קאברים לצביקה פיק.

[קולות של קהל נלהב]

אורי: עשינו "מרי לו", "הסבון בכה מאוד", ‫ו"אהבה בסוף הקיץ". ‫ומאות אנשים במסיבה, ‫והיה בה גם די-ג'יי. ‫בחור צנום, מגרעין "אנוש", ‫וזה הגרעין שהיה אז בשנת שירות ‫בחוות הכשרה במחוז שלנו.

רועי: ‫בסוף ההופעה שלנו בא ואמר לנו ‫"תשמעו, אני יש לי כמה שירים ‫וזה, תבואו לחווה בקדימה ונעשה להקה". ‫היה בו מלא כריזמה, ‫והיה בו גם זה סוד של משהו אחר. ‫גם הוא היה בן 19, ואנחנו היינו בני 16, ‫שזה פער עצום בגילאים כאלה.

אורי: ‫היה לו אוטו משלו, ‫היה לו כמו כזה פנקס צ'קים, ‫היה לו מזכירה אלקטרונית, ‫היה לו אחר כך חדר חזרות, ‫כל מיני דברים של מבוגרים.

רועי: ‫הוא גם אמיץ. כאילו אומר ‫"בוא, אני אוציא אותך מהמקום ‫שאתה רגיל אליו, אקח אותך למשהו אחר".

ניר: ‫הבחור הזה, עם הכריזמה, השירים ‫ופנקס הצ'קים היה נעם רותם. ‫והוא, כל מה שהוא רצה זה רק ליצור מוזיקה.

נעם: ‫לא רציתי להיות בכלל הזמר. ‫בכלל לא תכננתי להיות הזמר. ‫אני רציתי רק לכתוב את השירים ‫ולנגן גיטרה. ‫ואז אמרו לי, "תשמע, יש עוד בחור ‫שהוא ממש יתאים לנו, קוראים לו אוהד קוסקי, ‫רק מה, אנחנו יודעים שעכשיו הוא עובד על חומר משלו". אני… ‫הוא היה בכיתה י', כן?

אוהד: ‫ואני אמרתי "יאללה, ‫אני אנסה לכתוב". לעצמי.

ניר: ‫אז רועי ואורי הלכו לבית של קוסקי.

רועי: ‫ושכנענו אותו, אמרנו לו, ‫"תשמע, זה שירים יפים, ‫זה בחור מעניין, שווה לך לבוא, ‫והוא הסכים. האדמו"ר קוסקי".

אוהד: ‫הגעתי סקפטי.

ניר: ‫שלושת החברים התיכוניסטים ‫נסעו לבית של נעם. ‫כשהגיעו, נעם ואוהד נכנסו לחדר סגור ‫והתחילו לנגן.

רועי: ‫החושך ירד, נהיה 12 בלילה, ‫מתישהו היינו כבר רדומים על הספות שם. ‫נעם יוצא ואומר לנו, ‫"תשמעו, עבדתי עם הרבה גיטריסטים בחיים שלי, כזה דבר לא היה לי".

נעם: ‫קודם כול החברות, ‫וגם חיבור מוזיקלי נורא חזק. ‫בעיניי, קוסקי הוא אחד מהמוזיקאים ‫הכי גאונים שאני עבדתי איתם בחיים.

אוהד: ‫אני זוכר שכבר מהשיר הראשון ‫אני מתרגש. ‫אני אומר לעצמי "אוקיי, וואו, ‫יש פה משהו". נשארתי שם כל הלילה. ‫כאילו מהצד שלי כבר היה ברור ‫שאני אעשה כל מה שאני יכול ‫בשביל להיות חלק מהדבר הזה.

ניר: ‫נעם, אוהד, אורי ורועי ‫הקימו להקה וקראו לה "קרח תשע".

‫נעם: בדיוק אז עפתי על ספרים ‫של קורט וונגוט, ‫ספר "עריסת חתול", שיש שם איזה מין ‫חומר שנקרא "קרח תשע", ‫זה ספר מדע בדיוני מוזר, ‫וזה השם שנתקע.

ניר: ‫נעם היה אז המנהיג, הסולן, ‫וגם כותב השירים העיקרי.

אוהד: ‫בעצם בהתחלה באנו, וכלהקה ‫ניסינו לעשות את השירים של נעם ‫הכי טוב שאנחנו יכולים.

רועי: עם הרבה רומנטיקת נעורים אובדנית, ‫זוגות שמתאבדים באהבה בלתי אפשרית. ‫אבל השירים היו טובים. ‫ודרך אגב, גם שם היה שיר אחד ‫שהתחיל עם ה-gender bendring. ‫היה שיר שנקרא "קימור גופך", ‫זה היה שיר שנעם שר בלשון אישה, ‫לאישה, "‫כי רציתי אותך ואני יודעת ‫שקימור גופך העביר בי להט. ‫אני לא חברה שלך, ‫אני אישה וגבר חום מנוע. ‫ורציתי שנגיע רחוק, אבל לא כל כך גבוה". ‫אתה יודע, זה טקסט - ‫איפה שמעתי אותו קודם? ‫לא שמעתי אותו קודם.

ניר: ‫בתחילת הדרך, "קרח תשע" נשמעה שונה מאוד ‫מאיך שאנחנו מכירים אותה היום.

[מוזיקת רקע]

אוהד: ‫השירים היו כאלה, אתה יודע, ‫זה היה מין גראנג' כזה.

נעם: ‫ניסיתי לשיר בקול צרוד. ‫היום יש לי כבר קול צרוד טבעי, ‫אבל אז היה לי קול גבוה.

[מוזיקה]

נעם: ‫כל הגישה הייתה אחרת. ‫היה עוד רוק, צעיר, אלטרנטיבי. ‫היו שנתיים, שלוש, ‫הופענו המון ועשינו המון סקיצות ודברים, ‫וזה עוד לא הבשיל לאלבום. ‫ותוך כדי זה אנחנו גדלים. ‫הם סיימו תיכון, אני סיימתי צבא. ‫ואז, פה זו הייתה הטרנספורמציה ‫שבאמת כבר התחלנו לשמוע צלילים חדשים ‫ולרצות דברים חדשים, ‫כי כמה אפשר לנגן גם את אותם שירים?

[מוזיקת רקע]

ניר: ‫זה היה יום כיפור של 1995. ‫אוהד החליט להעביר את החג ‫בחדר החזרות של נעם בהרצליה ‫עם חבר וחברה.

אוהד: הם ‫היו סוג של זוג.

ניר: קראו להם שרי ונטע.

אוהד: ‫הם הגיעו איתי לשמה, ‫התקדמו ביחסים, ‫ואני באיזשהו שלב הייתי מין גלגל שלישי, ‫אז הלכתי למשרד. ניגנתי לי כל מיני שירים ‫של ולווט, אבל הפּוֹפּים יותר.

[“After Hours” by Velevt Underground]

[אוהד מנגן ומזמזם תוך כדי השמעת השיר]

“If you close the door, the night could last forever

Leave the sunshine out and say hello to never

All the people are dancing, and they're having such fun

I wish it could happen to me”

אוהד: [שר]

"רציתי שהוא יראה

רציתי שהוא יראה

את אהבתו אלי, טודודו, בנשיקה

אולי היה לי נדמה

ודאי רק היה לי נדמה

כשחייכה אלי הרגשתי

זה קרה.

רוצָה לחיות איתו לנצח

אז ודאי אשא לבטח אותו לבעלי

נחיה כמו בעל ואישה די די די די די די".

ניר: ‫מתוך האלתור נכתב לו שיר חדש.

אוהד: ‫שאני בעצם כותב את השיר ‫מהזווית של נטע על הרצון שלה לאהוב את שרי. ‫ככה זה התחיל בעצם, ‫זה היה הגרעין של הכתיבה. ‫אז גם כן, אני, כאילו גם היה לי ‫איזשהו ניסיון עם הבחורה, ‫והיא בחרה בעצם בו, ‫וזה בעצם היה שיר כאילו… ‫לקבל את הרצון שלה. ‫זה היה כאילו מהזווית שלה. ‫כאילו היא בחרה, היא רוצה להיות איתו. ‫היה לי שם רצון לשחרר אותה, ‫לשחרר את עצמי עם ה… ‫אני יודע מה היה? אבל אני כתבתי.

ניר: ‫במוצאי יום כיפור, אוהד השמיע את השיר שכתב ‫לחבריו ללהקה.

אורי: ‫שיר אהבה מטופש כזה, "שמעו רגע". ‫ואז הוא תפס את הגיבסון ‫והתחיל לתת כזה עם פריטה כזה, ‫"רציתי שהוא יראה" כזה. ‫ונעם אמר כזה, "טוב, יאללה, קוסקי, ‫אין זמן. תתחבר, יש לנו הופעה". ‫עכשיו, הדעות על זה יהיו חלוקות, ‫אבל אני אומר לך מה היה. ‫אני אמרתי לנעם, "נעם, מה קרה לך? ‫זה שיר פצצה, חכה רגע". ‫אז הוא אמר לי, "אורי, אין לנו זמן" ‫וזה. אמרתי לו, "נעם, תקשיב שנייה, ‫זה להיט בן זונה". ‫ואז קוסקי ניגן עוד פעם, ‫ואז נעם הקשיב, ואז נעם אמר, "אוקיי".

נעם: ‫ואני באינטואיציה אמרתי לו, ‫"תראה, הבעיה היא שיש זמר, ‫שהוא אפילו לא רוצה להיות הזמר של להקה, ‫אבל נגזר עליו, מה נעשה?" ‫אז עמדנו עם הבעיה, ‫עם העניין הזה, ‫"לחשוב, אולי נביא, ‫אולי נארח זמרת?‫ מי יודע מה נעשה?" ‫אז בחזרה הראשונה שרתי "רוצֶה", ‫וזה נדבק לא רע. ‫עכשיו, לפעמים אתה עושה דברים, ‫רק מחליף קמץ בצירה, והכל משתנה. ‫אני מודה שגם שזה נכתב, ‫זה היה מין להיכנס ל… ‫אוקיי, אז עכשיו אנחנו עושים את זה ‫כרוצֶה לחיות איתו, ‫ואתה עושה את זה באיזושהי תמימות, ‫לא יותר מדי מחשבה, ‫אבל אתה פשוט נכנס לדמות ‫כמו שסופר נכנס לדמויות שהוא כותב.

ניר: ‫נעם לקח את הבית והפזמון של קוסקי ‫והתיישב לכתוב את הבית השני. ‫הפעם, מתוך מודעות מלאה ‫לשינוי שעשה בשיר.

נעם: ‫ואז באמת הדימוי הראשון שקפץ לי ‫זה דימוי שבימים ההם, תחילת שנות ה-90, ‫הלהט"בים עוד נאלצו להסתתר. ‫אני חושב שזה היה על גבול החוקי עדיין, ‫ואת המפגשים שלהם לקיים ‫בגינות חשוכות ומאיימות למדי.

[נעם שר, מתוך "איתו לנצח"]

"שאלתי אתה בעניין

אמרת לי "כן, רק לא כאן"

חבר מביא חבר בלילה

אל הגן"

נעם: ‫זה היה פשוט אינטואיטיבי ‫ש"חבר מביא חבר כל לילה אל הגן". ‫וזה, שזה בעיניי ה… שורת המפתח, מבחינתי. ‫כי… גם אם זה נכתב בתמימות, ‫בטח ב… איך נגיד? בזמנים שזה נכתב, ‫זה עקיצה בתוך השיר. ‫כן, זה היה יכול להיות ‫מין שיר מצחיק כזה, ‫כמו שצביקה פיק, שהוא… מיודענו, ‫הוא שר הרבה פעמים את "לגור איתו".

[השיר "לגור איתו" בביצוע צביקה פיק]

"או, כמה זה טוב"

נעם: ‫מבינים שזה שיר שאישה שרה, ‫אבל עכשיו הבחור מבצע. ‫ואת זה כן ידעתי. כשכתבנו את השיר, ‫כן ידעתי שמכניס את זה למקום הזה, אני ‫נכנס לדמות הזאת, ומוציא את זה לחלוטין ‫מהעניין הזה של כאילו שזה שיר ‫שגם בחורה יכולה לשיר. ‫אמרתי, אם הולכים, אז הולכים ונכנס… ‫מעמיקים עם הדמות ומביאים לשיר הזה ‫איזשהו טוויסט, שהוא, במילים אחרות, ‫גם איזשהו מסר.

אוהד: ‫ההברקה, על גבול הקופירייטינג, ‫זה נעם, תמיד. ‫זאת אומרת, נעם יש לו יכולת, ‫זה מה שהוא יודע לכתוב דוקר ושנון. ‫כבר שמענו אלף שמספרים את הסיפור הזה, ‫אבל אם נהפוך את זה? בום.

ניר: ‫אחרי כמה שנים של חיפושים, "קרח תשע" חתמה על חוזה ‫עם חברת התקליטים NMC, ‫שתוציא להם אלבום בכורה. ‫NMC הצמידו להם את משה לוי כמפיק. ‫נעם הביא גם את חבר שלו, אסף תלמודי.

אסף: הם רצו לקחת את הגראנג'יות שלהם ולפתוח אותה כלפי מעלה, גם מבחינת המנעדים של השירה, וגם מבחינת התזמורים. היה רצון להרוויח גם וגם.

[השיר "איתו לנצח" בביצוע קרח תשע]

"כשחייך אליי הרגשתי - זה קרה"

נעם: והיה שני שירים - "איתו לנצח" ו"סרטים", שעד ממש שבוע-שבועיים לפני ההקלטות, היו משהו אחר לגמרי.

[השיר "סרטים" בביצוע קרח תשע]

"כואב לדעת את הכל ברגעים של יחד"

נעם: הם מין עיבודים נורא מורכבים, ומשהו אחר לגמרי, על גבול שהם לא בטוח שהם צריכים להיכנס לאלבום. ומי שהביא את הטוויסט זה אסף, שיום אחד הגיע בבוקר ואמר, "בואו ננסה לנגן את זה ככה".

[מוזיקה]

אסף: אם אני שומע בשיר משהו, שהוא יכול להיות שיר דומיננטי בחיים שלך, אז הבעיה בעצם כבר פתורה, רק צריך לבדוק איך עושים את זה שגם אתה תשמע את זה.

[השיר "איתו לנצח" בביצוע קרח תשע]

"רציתי שהוא יראה

רציתי שהוא יראה

את אהבתו אליי

בנשיקה"

ניר: אז אסף שינה את הקצב ואת העיבוד, בהשראת מוזיקת הבריט-פופ שהייתה פופולרית באותה תקופה.

אסף: הדוגמה הכי בולטת זה Blur, נגיד.

[“Country House” by Blur - השיר]

“He's got morning glory and life's a different story

Everything's going jackanory”

אסף: שהם כאילו להקה כמו… "אנחנו עושים גם את הרוק-נ-רול וזה, אבל אנחנו גם עושים את האורגנים, ואת הכלי נשיפה והדברים האלה".

[“Alright” by Supergrass - השיר]

נעם: סופרגארס, זה נראה לי, הרפרנס היותר… לה לה לה, טי לה לה…

“Keep our teeth nice and clean

See our friends, see the sights

And feel alright”

נעם: עד רמת ההפקה. אז ההפקה חשבנו קצת… טה טה טה טה, אלה שכל הזמן עם השמיניות שכל הזמן מחזיקים.

[“Alright” by Supergrass - השיר]

“Are we like you?

I can't be sure”

אסף: סופרגראס היו דוגמה מאוד טובה, בגלל שבאמת ראית שהם להקת פאנק, באמת, ויש להם את העניין שלהם עם הקלידים, והקולות, והדברים, בהרמוניות הקוליות. זה פתאום לא היה… זה חזר להיות לא סותר ברגע הזה, ואנחנו עפנו על זה.

ניר: והם פיצחו יחד ליין קלידים אחד, שפתאום הרים את השיר.

[קלידים]

אסף: נגיד, ואנחנו רוצים להגיע לפזמון של…

[קלידים]

אסף: כזה, ואז אנחנו עושים שם איזה detour, עושים מודולציה למטה.

[קלידים]

אסף: זה מוזר, כי בדרך כלל לא עושים מודולציה למטה. עושים מודולציה למעלה. אבל איכשהו בשיר הזה זה עובד. זה עושה גם עצוב וגם שמח באותו זמן.

[קלידים]

אסף: זה לפעמים ככה בפופ, לפעמים דווקא אם אתה לוקח… אתה עושה פתאום משהו שהוא מוזר, וזה הופך את זה ליותר פופי. וזה כזה באמת הדביק את השיר ביחד. עכשיו הבנת שזה שיר שיכול עכשיו הרבה זמן להחזיק. יש לו את הדבק הזה. יש לו את המנוע הזה.

[קטע הפתיחה של "איתו לנצח"]

ניר: קרח תשע יצאו מהאולפן עם סאונד חדש מקורי, ועם אלבום ביד שנקרא "תחילתם של החיים הנכונים". הסינגל הראשון שיצא לרדיו היה "סרטים".

נעם: אני זוכר שמבחינתנו ביום שהשיר הזה יצא, אנחנו היינו כולנו אצלי. הייתי באיזה מין בית כזה, מין וילה מצחיקה כזאתי בהוד השרון, וכולנו ישבנו אצלי מה זה נרגשים, משבע בבוקר. היינו בכל חדר עם מקלט רדיו שמכוון לתחנה אחרת, כאילו בהשתגעות, עד ששמענו את זה פעם ראשונה.

[השיר "סרטים" בביצוע קרח תשע]

"כואב לדעת את הכל"

נעם: לאורך כל אותו יום שידרו את זה פשוט נון סטופ. אנחנו פשוט התעלפנו. לא האמנו שזה קורה לנו.

[השיר "סרטים" בביצוע קרח תשע]

"קם ולוקח סם אותך בתוך תיבה

שלוליות של אהבה"

ניר: הסינגל השני שיצא היה "איתו לנצח".

אוהד: קיץ 97' זה עבורנו היה הקיץ שלנו. "איתו לנצח" היה להיט מטורף. אם תראה ביוטיוב קליפ של "איתו לנצח", אז זה הופעה כזאת בערד.

[השיר "איתו לנצח" בביצוע קרח תשע, בהופעה]

"כשחייך אליי הרגשתי - זה קרה"

אוהד: היינו שם עם אביב גפן והיהודים וברי, ואני זוכר שהייתה כתבה מיום אחרי זה בעיתון ב"ארץ", שכתוב "הקהל הגיע לברי" וזה וזה וזה, "אבל קיבל את קרח תשע", וכאילו הכי פרגן ל"קרח תשע". ורואים שם טירוף. ומקום שני במצעד הפזמונים, והמון המון התלהבות מטורפת מהשיר.

נעם: כולנו אנשים שמוצפים די בקלות ולא קשוחים, וזה היה בשבילנו קצת יותר מדי. כאילו גם היינו רגילים כל כך הרבה שנים להיות אאוטסייד, והחבר'ה הלא מקובלים, שזה פשוט היה, זה פשוט הציף אותנו, פשוט לא ידענו איך לאכול את זה.

אבנר: אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את השיר, שמאוד התרגשתי. באותה תקופה לא היו שירים על אהבה בין גברים, בעברית.

ניר: זה התסריטאי אבנר ברנהיימר, שהיה עיתונאי בשנות התשעים.

אבנר: במעריב, אחרי זה בידיעות, כתבתי ב"הזמן הוורוד", גם כתבתי לסדרה "פלורנטין", שיצאה אז בטלעד בערוץ שתיים החדש.

[הקלטה, קטע מתוך "פלורנטין"]

תומר: "אני מרגיש שאני צריך להגיד לכם משהו. שאני הומו."

אביהו: "מה? תגיד לי, אתה השתגעת? מה זה השטויות האלה?"

תומר: "זה לא שטויות, זאת האמת."

אבנר: כן, הייתי חלק מהמהפכה הלהט"בית. אז היינו רק גייז, אחרי זה זה נהיה להט"בי. תראה, להיות גיי בניינטיז, זה אומר ש-א', אין במרחב התרבותי, והציבורי בכלל, הרבה אנשים כמוך. הרגשת מאוד בודד. הרגשת שאין כמעט שום דבר שמייצג אותך, ולכן נאחזת בכל דבר קטן, בין אם זה בארץ ובין אם זה בעולם. אתה יודע, זו הייתה תקופה שהיינו צריכים להילחם על זה שאם איזה מישהו נרצח, שלא יכתבו "רצח על רקע הומוסקסואלי".

ניר: ולתוך המציאות הזו, פתאום יצא לרדיו השיר "איתו לנצח", וגם התחיל לקבל כותרות, שהפכו אותו לשנוי במחלוקת.

רועי: כתבה ב"ידיעות", שיר אהבה ההומוסקסואלי הראשון. בום, טלאח.

[השיר "איתו לנצח" בביצוע קרח תשע]

"חבר מביא חבר כל לילה

אל הגן"

אבנר: ו… מאוד התרגשתי כששמעתי את השיר. הם גם באו משום מקום. הייתי בטוח שזה גם זמר שהוא מחוץ לארון, שככה כתב על עצמו בצורה גלויה. ואני זוכר, לא רק אני, כל החבורה שסביבי, היינו מאוד, מאוד נרגשים מהשיר הזה ומהאירוע. אנחנו אז, באותה תקופה, מאוד נלחמנו על כל אחד שהוא גיי, והוא זמר גיי, או זמרת לסבית, שייצאו מהארון וידברו על עצמם. זו הייתה תקופה שאני מדבר איתך, שעברי לידר עוד לא, עוד לא. ואנשים כמו פוליקר או יהודית רביץ, או קורין אלאל היו עדיין בארון, וזה הרגיש לנו מהפכני. הרגשתי ש… או, הנה, זה סוף סוף קורה.

רועי: ואז כן, התחיל כן עניין כזה, ש"הם הומואים, הם לא הומואים". שמע, באמת לא היה לנו את ה… נראה לי את היכולות אפילו להתמודד עם ה… כל השיח המגדרי, וכל הסיפור הזה, לא היה בסביבתנו. כל המודעות לנושא הלהט"בי, זה לא היה אצלנו, בדורי. אני לא זוכר יותר מדי אנשים בשכבה שלי, שבזמן אמת יצאו מהארון. כפר סבא כאילו בניינטיז, לא יודע, לא היה. לא היה.

נעם: ואמרו לי, "זה השיר ההומוסקסואלי הראשון" וזה, "אתה מניף את דגל זה", אמרתי "אני לא מוכן להרים", לא מניף אף דגל, ולא מרים אף דגל, וזה פשוט שיר אהבה, וזה כל מה שאני יכול להגיד על זה.

אוהד: כחבורה, סירבנו גם להגיד שזה שיר שנכתב ספציפית לגברים. כמו שאתם מבינים, היה בזה גם מין האמת. ואמרנו שזה שיר אהבה, שאנחנו מאמינים באהבה באשר היא.

אבנר: ואז אני מבין שבעצם הם לא מזדהים כגייז, והם כנראה סטרייטים.

אוהד: ומאותו רגע היה איזשהו כעס מאוד גדול, מצד האנשים שהשיר הזה נגע להם, כנראה במקום אמיתי ואוהב, ופתאום כאילו קצת מתנערים ממנו. אז היה שם איזשהו כעס.

נעם: הביקורת הייתה על "למה אתם לא מוכנים, לשים על זה את הכותרת, שיר הו-מו-סק-סו-אלי?"

אבנר: ואז התחילה איזו תחושה כזאת, גם אכזבה מסוימת, וגם אפילו איזה כעס מסוים, על זה שהם קופצים על איזה טרנד, הטרנד ה"מגניב" של להיות גיי. היה גם בעולם, זה קצת היה באותה תקופה, כל העניין של הביסקסואליות, ו"האם אני משחק ככה בין המגדרים?", אתה יודע, להקות כמו סווייד למשל.

[“Beautiful Ones” by Suede - השיר]

“Here they come

The beautiful ones”

אבנר: הכל היה כזה מין ambiguous, אז היה כזה רגע גם של צביטה בלב, שקצת עבדו עלינו.

נעם: היו אנשים שראו בזה בגידה, והיו אנשים שראו בזה ניצול, כאילו "מה אתם באים לעשות פופ מההתמודדות שלנו? ואתם עוד מתפרסמים על זה, כשאתם לא שילמתם מעולם שום מחיר בדבר הזה?" לחלק זה נראה שלא הגיוני שזמר ישיר לא על עצמו.

אבנר: כל עניין של שיח הזהויות הלך והתפתח, והשתכלל. בוא נגיד, מה שהם עשו אז, לא היה עובר היום.

אוהד: אני יודע שלנעם, זה היה מאוד מאוד מורכב.

נעם: זה לא היה נעים. אבל אני חושב ששיר, שאם אתה מתייג אותו מראש, "זה שיר מחאה", "זה שיר הומוסקסואלי", זה חוסם את האפשרויות שלו להגיע לעוד אנשים. אני לא יודע מי רוצה, בטח לא בשנות ה-90, מי רוצה לשמוע את השיר ההומוסקסואלי? אני יודע מי רוצה לשמוע שיר אהבה, כיפי וסוחף. וזה מה שנקרא להכניס, מין סוס טרויאני, לתוך המערכת.

אוהד: אני לא חטפתי אף תגובה רעה, מאף אחד. היחידים שכן, זה הערות מכל מיני חבורות של נערים בכפר סבא, של "הה! הנה ההומו, מקרח תשע".

ניר: יום אחד, אורי מייזלמן, שהיה אחראי על הדואר של הלהקה, הלך לסניף בכפר סבא.

אורי: אני זוכר את זה כמו היום. זה היה איזה עשר בבוקר. אני מכניס את המפתח, מסובב אותו, והוא כאילו תקוע. ו… אני לא, אני לא מצליח לסובב אותו. אבל אז אני שומע צעקה מהדואר, מישהי מהעובדות בדואר אומרת, "או יופי, סוף סוף באת. תהיה בריא. בוא, בוא, תיכנס פנימה".

קראה לי פנימה, והביאה לי שק כזה של הדואר, עם כל המכתבים. ואז הבנתי. כאילו, אז זה באמת היה הרגע הראשון שבו הבנתי מה קרה פה. אני זוכר שהלכתי את כל הדרך הזאת, מרחוב נחשון, לבית של ההורים בגאולה, ופתחתי מכתבים, והתחלתי לבכות ולרעוד, ולהיות מבולבל, ולא הבנתי. אנשים שלחו לנו ספרים, שירי אהבה גבריים. וכתבו שם, "אני הייתי בחושך, ואתה הוצאתם אותי אל האור", ו"אני מאושר", ו"אני שומע את זה כל היום ואני בוכה", ו"השמעתי את זה לאמא שלי", ו"השמעתי את זה בעבודה", ו"שמעתי את זה ברדיו, ועצרתי, ובכיתי". והמון. מאות. מאות של מכתבים כאלה.

ניר: והתגובות האלו המשיכו ללוות את חברי הלהקה גם בשנים שאחרי.

נעם: התחלתי לעבוד באיזו עמותה. והגיעה עובדת חדשה, והיא שואלת אותי, "ומה עשית לפני שעבדת בעמותה?" וזה, מספר לה. ואז היא אומרת לי "אה! אתה לא מבין! אני גדלתי בבית ספר דתי" היא לסבית, כן? "ואני זה, וזה השיר שמבחינתי נתן לי תחושה שזה בסדר, וזה טוב, וזה כיף, ושאני יכולה ופה ושם וזה". אז כן, זה אומר משהו לאנשים.

אורי: אין חודשיים בכל ה-20 שנים האחרונות, שאני לא מקבל… בהתחלה זה היה מיילים, מאז הוואטסאפ זה וואטסאפ, על קליפים של חתונה. וזה נכנס למלא דברים, לפוסטים, למערכי שיעור, לעניינים של מגדר וכל מיני דברים כאלה.

ניר: וגם אבנר ברנהיימר מתייחס לביקורת מאז במבט יותר סלחני.

אבנר: אני מאוד אוהב את השיר הזה, אני חושב שזה שיר מצוין. הוא שיר שעדיין אגב מעביר בי רעד. יש את הדיון הפנימי של הגייז, ויש את מה שזה עושה בעולם. בעולם זה עשה טוב. בעולם הרחב, בישראל, בהופעות, ברדיו, אנשים שמעו ואהבו ושרו שיר על אהבה בין גברים. הוא עדיין נשאר אחד ההמנונים הכי גדולים של האהבה בין גברים. והיום, בדיעבד, ברור לי שהוא עשה הרבה טוב, וברור לי שזה שיר חשוב שמשמח שהוא קיים.

ניר: היום אורי מייזלמן אחראי לא רק על הדואר, אלא גם על ערוץ היוטיוב של הלהקה.

אורי: ויש שם תגובות נוראיות. "יא הומואים מסריחים", "יא ככה", "תועבה", "למחוק את השיר הזה", "להוריד את השיר הזה". אז כן, צריך להגיד שזה כן עניין שהוא, למרות כל ההתקדמות ולמרות מצעדי הגאווה והארגונים וכל הפעילות המבורכת שקרתה מ-97' ועד היום, אז עדיין זה לא מובן מאליו. והדבר הזה נמצא במאבק, ובהרבה מובנים, אם זה הצליח במשהו להיות לפה למאבק הזה, אז וואלה, זה עשה משהו חשוב.

ניר: וכך, כמעט בלי להתכוון, החבורה שהתגבשה סביב החברות בתנועת הנוער, הצליחה להכניס את הערכים שבהם האמינה, ערכים של חופש ואהבה, לתוך שיר.

נעם: בגרעין שלו, כמו שאמרתי, זה שיר אהבה, אבל יש בו גם איזושהי מחאה ותזכורת לזמנים שהדברים האלה היו קצת פחות באור השמש. השיר הזה הוא פשוט, מה לעשות, ככה יצא שהוא, היה לו איזושהי משמעות להרבה אנשים, ואתה צריך למענם לשמור על הדבר הזה.

[מנגינת "איתו לנצח"]

ניר: האזנתם והאזנתן ל"שיר אחד". ערכתי את הפרק עם מאיה קוסובר. עיצוב, סאונד ומיקס - אסף רפפורט. בצוות התוכנית תומר מולוידזון. סייעו בהפקה - עדן דוידוב ונעם כורש. תודה ל"כאן ארכיון", לבילי סגל גזליוס ורונן וייס, ותודה מיוחדת לקובי מנורה. פרקים נוספים של "שיר אחד" מחכים לכם באתר "כאן", ובכל יישומוני ההסכתים. אנחנו נחזור עם פרקים חדשים בהמשך השנה. מוזמנים בינתיים לצפות בעונה הראשונה של "שיר אחד" בטלוויזיה, בכאן 11 ובכאן בוקס. אני ניר גורלי, תודה רבה על ההאזנה.

ניר: תגיד, מה קרה בסוף עם הזוג שעליו נכתב השיר?

אוהד: הם נפרדו כעבר זמן מה. הוא נשוי באושר, גר בנווה ירק, עם ארבעה ילדים, מקסימים.

נטע יחידנית עם ילד אדיר בשם אוהד. היא עפה עלינו. אם תהיה הופעת איחוד, היא תבוא.

[השיר "איתו לנצח" בביצוע קרח תשע]

"רציתי שהוא יראה

רציתי שהוא יראה

את אהבתו אלי בנשיקה

אולי היה לי נדמה

ודאי רק היה לי נדמה

כשחייך אלי הרגשתי

זה קרה


רוצה לחיות איתו לנצח

אז ודאי אשא לבטח אותו לבעלי

נחיה כמו בעל ואישה


שאלתי אתה בעניין

אמרת לי כן רק לא כאן

חבר מביא חבר כל לילה אל הגן

רציתי שהוא יגיד

קיוויתי שהוא יגיד

בוא איתי אליי הביתה לתמיד


רוצה לחיות איתו לנצח

אז ודאי אשא לבטח אותו לבעלי

נחיה כמו בעל ואישה"

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

6 views0 comments

Comments


bottom of page