top of page

שיר אחד - פתח תקווה | אינפקציה

ניר טרטר וגיא בן שטרית סגרו חשבון עם העיר שגידלה אותם בשיר שהפך להמנון מקומי.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/03/2023.

[חסות]

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים" - הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

ניר גורלי: יום אחד, באמצע שנות ה-90, ניר טרטר וגיא בן שטרית חזרו הביתה באוטו של ניר, אחרי חזרה של הלהקה שלהם, "אינפקציה", ונתקעו בפקק.

[צליל של צופר רכב]

ניר גורלי: בפתח תקווה.

ניר טרטר: בז'בוטינסקי, וזה היה פשוט סיוט. כי, היה נורא חם ולא היה, לא היה לי מזגן באוטו והשתגעתי.

[מוזיקת דו-קרב מסרטי המערב הפרוע]

ניר גורלי: זה ניר טרטר.

ניר טרטר: ואז פנינו ימינה לרחוב קפלן, והפקק לא הפסיק. הוא המשיך והמשיך והמשיך והמשיך… ואז היה איזה רמזור כזה, שצריך לפנות שמאלה מ… קפלן לרחוב א… ארלוזורוב…? אני לא זוכר אם זה ארלוזורוב, אתה רוצה שאני אבדוק? זה לא משנה.


אני מסתכל על גיא, אני מסתכל על עצמי ואני… כאילו אנחנו יושבים פה באוטו ב… תקועים בפקק בפתח תקווה, בלי מזגן. האוטו שלי מוציא עשן שחור, והכל נראה כל כך מגעיל. כל הבתים והשפריץ שיש על הבתים כזה.


[המוזיקה מפסיקה]

ניר טרטר: אתה מכיר את זה? שעושים שפריץ על… וזה תמיד בצבע בז'. שפריץ בז' ומלא דודי שמש ותריסים שבורים ו… וכל מיני כאלה חוטים של חשמל ו… כאילו, כל מי שגר בישראל יודע. מפריפריה, מה הוא רואה… כאילו זה אותו דבר בכל מקום.


ואז חשבתי על זה שכאילו, כמה זה מתסכל ומייאש, המצב שאנחנו נמצאים בו, ומצד שני יש לנו את החלומות כל כך גדולים של לכבוש את העולם ואנחנו הלהקה הכי טובה בעולם, עם הזמר הכי טוב בעולם.

[רעש רכבים בכביש וצליל של צופרי מכוניות]

ניר טרטר: ואנחנו יושבים באוטו הזה ו… ואז נהיה לי פשוט נורא נורא חם.

[מוזיקת דו-קרב]

ניר טרטר: כאילו ממש כבר לא יכולתי לסבול יותר וראיתי שכל פעם… עוברת רק איזו מכונית או שתיים ואנחנו נשארים תקועים. פשוט צרחתי. תפסתי את ההגה, נהייתי אדום וצרחתי, "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה!"

[נגינת גיטרה עדינה]

ניר טרטר: זה היה ממש זעקת שבר כזאת, זעקה של כאב. כאילו, צעקתי את זה בשיא הרצינות! ואז אני מסתכל ימינה ואני רואה שגיא מתפקע מצחוק.

[צחוק]

ניר טרטר: אז אני עושה לו כזה, "מה אתה צוחק? תגיד, מה אתה… מה מצחיק בזה? תראה איפה אנחנו גרים, תראה לאן אנחנו, לאן אנחנו רוצים להגיע ואיפה אנחנו נמצאים."


אז הוא פשוט [צחוק] נקרע מצחוק לגמרי, לא הבנתי מה הוא צוחק, הדפוק הזה.

[קטע מתוך השיר "פתח תקווה" של "אינפקציה": "זה היה בערב, כ"ח בכסלו, נסענו בכביש העוקף, ז'בוטינסקי…"]


ניר גורלי: היי, אני ניר גורלי ואתם ואתן על "שיר אחד".


"אינפקציה" הייתה להקת שוליים שהוציאה שני אלבומים בעשור הראשון של שנות האלפיים.

היא לא ממש הצליחה, וגם לא ממש ניסתה לחדור למיינסטרים. אבל היא כן נחשבת ללהקת קאלט אהובה שסחפה אחריה מעריצים רבים. והיא גם הפכה, לתקופה מסוימת, לסמל ידוע לשמצה…


[קטע מתוך השיר "פתח תקווה" של "אינפקציה": "תגיד לי, איזה… מאיפה אתה?"]


ניר גורלי: של העיר פתח תקווה.

[קטע מתוך השיר "פתח תקווה" של "אינפקציה": "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה!! שנים!!! שנים על גבי שנים!!! ערסים, זקנות ובני עקיבא. אני לא מאמין שאני… גר!!! בפתח תקווה! אני לא מאמין שאני גר…"]


ניר גורלי: היום ב"שיר אחד" מערכת היחסים המורכבת של ''אינפקציה'' עם העיר שגידלה אותם. והשיר שהם הקדישו לה.

[קטע מתוך השיר "פתח תקווה" של "אינפקציה" - "פתח תקווה!!"]


[נגינת גיטרה עדינה]

ניר גורלי: תאר את הילדות שלך בפתח תקווה.

גיא: מופלאה, מופלאה ממש כאילו, אהבתי כל רגע.

ניר גורלי: זה גיא בן שטרית. הוא גדל בפתח תקווה ברחוב אורלוב 34.

גיא: היה שכונה (במלעיל). היה כאילו אנשים, היה קהילה כזאת. כל הילדים בשכונה, ממש בקטע של אשכנזים, פולנים ומרוקאים ו… יעני הכל כזה מאוד צבעוני וכולם משחקים דברים… מדהים.

ניר טרטר: רובנו הסתובבנו בחוץ, שיחקנו ועשינו בלגן.

ניר גורלי: ניר טרטר גדל לא רחוק מגיא, ברחוב צה"ל 4.

ניר טרטר: ההורים שלי… אז הם בכלל הגיעו ממעברות וכל מיני מקומות כאלה, והיה להם אפשרות לגור בתל אביב, אבל פתח תקווה היה נראה יותר… אתה יודע... מקום מגניב של צעירים וזה. אז, העדיפו לגור פה.

ניר גורלי: ניר נשאב למוזיקה בגיל צעיר. כבר כשהיה בן 4, ההורים שלו קנו לו שני תקליטים.

ניר טרטר: אחד של אריאל זילבר, "רוצי שמוליק", ואחד "סיפורי פוגי" של כוורת, וכל הזמן הייתי שומע את זה בלופים מטורפים…

[קטע מתוך "פה קבור הכלב" של להקת כוורת]

ניר טרטר: והעולם בחוץ היה נראה לי… זר.

[מוזיקת מטאל חזקה]

ניר גורלי: גיא גילה את המוזיקה ואת החיבה למוזיקת מטאל בגיל התיכון, כשהגיע לבית ספר אקסטרני בתל אביב.

גיא: שם נחשפתי לזה כי… זה היה all over the place ו"מטאליקה", "master of puppets" וזה… פשוט שמתי את זה באוזניות, בווקמן של קסטות, באוטובוס. וגם מהמקום ש… you want to blend in…

ניר גורלי: מפגש עם הנערים בתיכון, לימד אותו איך להתמודד עם החיים.

גיא: פשוט, לא האמנתי איזה מופרעים הולכים שם. שם חטפתי את הזבנג הזה, יעני, של… הפסקתי להיות מין ילדון יפה נפש, כאילו. ו… נראה לי ששם גם מתגבש כל העניין הציני הזה וההומור השחור.

ניר גורלי: ערב אחד, ניר יצא לחגוג יום הולדת עם חברים בתל אביב.

ניר טרטר: אוטובוס עצר לנו ואז אמרתי "טוב, אני לוקח את האוטובוס אליי הביתה."

ניר גורלי: אבל החברים שלו אמרו לו שלא יעלה.

ניר טרטר: "יש עכשיו גם יום הולדת ל… מישהו שקוראים לו גיא. אתה חייב לבוא איתנו, אתה חייב להכיר אותו ו…"

אז אמרתי "לא! אני רוצה ללכת הביתה, תעזבו אותי.." אז הוא אומר, "לא לא אתה חייב לבוא." בקיצור באתי עם עוד כמה… פריקים מפתח תקווה.

[קולות של מסיבה וילדים צוחקים]

ניר טרטר: ואז ראיתי שיש איזה חדר, בצד, ראיתי שיש שם מישהו שיושב כזה עם… עם תלתלים כזה ארוכים, ומנגן על גיטרה.

[מוזיקת גיטרה]

ניר גורלי: זה היה גיא, חתן יום ההולדת.

ניר טרטר: וראיתי שיש בחדר הזה כמו אורגנית קטנה כזאתי…

[מישהו מקיש באצבע 3 פעמים על אורגנית]

ניר טרטר: אז… פשוט התחלתי לנגן באורגנית, בזמן שכולם בחוץ עושים יומולדת, שזה היומולדת שלו בעצם!

גיא: והתחלנו סתם לג'מג'ם בחדר אחר, בזמן שכל המסיבה קורית, כאילו, בסלון. אנא עארף, לא זוכר כבר מה היה שם, מי נגד מי…

[קולות של ילדים מדברים]

[דלת נסגרת]

[ניגון על אורגן]

גיא: כאילו לא דיברתי איתו מילה.

ניר טרטר: פשוט ניגנתי באורגנית הקטנה הזאתי והוא ניגן בגיטרה וזה פשוט התחבר.

[נגינה של גיטרה ואורגן]

ניר טרטר: ולאט לאט אנשים התחילו ללכת. ואנחנו נשארנו שם עד… רבע לחמש בבוקר.

גיא: היה קליק מפגר, כאילו, לא ייאמן, ממש. אנחנו על אותו תדר... וזהו. וברבע לחמש התעייפנו, והוא כאילו עלה, אחרי, הביתה. ואיך שהוא קם, אתה יודע כמו שאתה מתקשר לאיזה מישהי ש… העברת איתה לילה, כשקמנו, אז המשכנו היום למחרת.

ניר טרטר: יום אחד הוא... הוא ניגן לי כזה את "ככה מפנקים".

[צלילי הפתיחה של "ככה מפנקים"]

ניר טרטר: ואז הוא נגן לי את "אציטון", שהיה רק הבית הראשון…

[מנגינת הפתיחה של "אציטון"]

ניר טרטר: והפזמון. וממש התלהבתי מהשיר הזה. כאילו אמרתי לו "מה זה השירים האלה?" אז הוא אומר "לא… זה סתם משהו ש… ניגנתי לעצמי." אז אמרתי לו "תשמע זה, זה שירים מעולים."

ניר גורלי: השנים עברו. בינתיים גיא התגייס והשתחרר, ניר הלך ללמוד ב"רימון" והחברות שלהם נשארה כל הזמן ברקע.

גיא: [צוחק] היה איזה לילה, קיץ כזה מיוזע. ישבנו באוטו טרנטה שלו, גולף ירוק, יעני… משנת לא-יודע-מה. מסתכל עליי, ושנינו יושבים…

[נגינת גיטרה עדינה, רוח נושבת]

גיא: עכשיו תבין, אני ויתרתי כבר, אני ממש… באמת אחד בתחת של השני כאילו, חברים לתוך החרא של השממה של הדיכאון… זה בן אדם שאני איתו, מבלה איתו, רץ איתו בים, נוסעים, אוכלים פלאפל, חוזרים…

[מוזיקה]

גיא: אז הוא… אומר לי "גיא, בבקשה, בוא נעשה להקה. תקשיב בוא נעשה… זה שירים טובים."

ניר טרטר: ואז הוא אמר שזה סתם איזה שירי קומזיץ צחוקים כזה, שהוא כתב עם עצמו בשביל להתמודד עם הקשיים הנפשיים, שהיו לו בתור נער. אז אמרתי לו "תשמע זה שירים גדולים, חייבים לעשות להקה שעושה את השירים האלה." זה היה נשמע לי… מצחיק ומופרע ואלים ו… מרגש בצורה מוזרה.

גיא: הסתכלתי עליו ואמרתי "בתנאי אחד, שיקראו ללהקה "אינפקציה"." הוא אומר לי, "לא לא, בוא נקרא לזה "אהבה ופרחים'". [צוחק]

ניר טרטר: אז הוא אמר לי, "אני לא הולך עכשיו… לחפש אנשים ולמצוא חדר חזרות וכל השיט הזה, אני לא הולך להתעסק בזה. אתה רוצה, תעשה אתה." אז אמרתי לו "סבבה". כמו שפשנל ראה את שלושת ה… גששים ואמר "זה - זה", אז אני שמעתי את השירים האלה ואמרתי, זה הולך להיות להקה. לא חשבתי שאני הולך להיות זמר, חשבתי שאני הולך להפיק את זה, לתת לזה איזה דחיפה כזאתי. לארגן ערימה של אנשים שיוציאו את הדבר הזה החוצה.

[מוזיקת מטאל]

ניר גורלי: אז ניר התחיל לעשות אודישנים לגיטריסטים וזמרים.

ניר טרטר: לא רציתי שזה יהיה סתם איזה זמר מ"רימון" שעכשיו, לא יודע מה. רציתי מישהו עם אופי, אבל לא מצאתי. ואז… התחלנו לעשות חזרות ב"רימון" ואז אמרתי "טוב, אני אשיר בינתיים, עד שנמצא את הזמר."

גיא: ו… אוקיי, עושים את "זכוכיות", עושים את "ככה מפנקים", יוצאים החוצה, מעשנים סיגריה… וטרטר אומר לי "נו, מה?" אמרתי לו "לא. אבל אתה הזמר."

[תחילת השיר "ככה מפנקים": "אבא שפך לי שמן רותח לתוך האוזן"]

גיא: הוא אומר "מה?!" והוא כאילו ממש לא האמין. "מה, באמת?" "כן באמת, אתה… פשוט לא ייאמן, כי לא יודע אם שמת לב."

ניר טרטר: כי הוא אהב את… איך שצעקתי.

[קטע מתוך השיר, ניר ט' צועק "ככה מפנקים!!"]

ניר טרטר: נראה לי שצעקתי גם, כי הייתי מתוסכל מזה שאנחנו לא מוצאים זמר.

[קטע נוסף מתוך "ככה מפנקים": "בחמש בבוקר השכמה, עם פיצוץ לכליה"]

גיא: תמיד היה איש מצחיק ברמת עילוי. כאילו מצחיק, זה לא סטנדאפיסט זה "וואט?!" [צוחק] "במה נתקלתי עכשיו? מה זה הדבר הזה?"

אמרתי לו "טרטר, אני רוצה שהעולם יידע עליך, כאילו, אני רוצה שהעולם צריך להכיר! זה יותר מדי פסיכי. כאילו, זה לא הולך להישאר סתם בפתח תקווה, זה לא הולך להיות ככה."

ניר גורלי: אז זמר יש, עכשיו רק צריך להקים מסביבו להקה.

ניר טרטר: הסתובבתי ב"רימון" וראיתי שם את גיא שמי בדשא, עושה סולואים של סטיב ואי.

[קטע מתוך סולו גיטרה]

גיא: כשנכנסתי ל"רימון" נורא נורא אהבתי כזה גיטריסטים מהירים, מוזיקה אינסטרומנטלית בעיקר. אני חושב שפשוט זה היה הכי פחות ג'אז שהצלחתי למצוא שם.

ניר טרטר: משהו באיך שהוא היה נראה, עם המעיל עור הרקוב שלו וכל הלוק ה… הדפוק הזה, זה היה נראה לי מתאים כאילו שהוא יהיה גיטריסט ב"אינפקציה".

גיא: זה היה מצחיק, כאילו זה הצחיק אותי. נראה לי בגיל הזה אתה פשוט מתחיל לנגן במה שאומרים לך, אתה לא מחפש אם זה טוב או לא.

ניר גורלי: ההרכב הסופי והקלאסי של "אינפקציה" התגבש כשהם מצאו את הבסיסט ירון שראל והמתופף רני יורגנסון.

רני: הם הגיעו אז, באמת, מפתח תקווה, ועוד לא ממש הכירו פה אף אחד, והם פשוט הגיעו לחדר חזרות…

ניר גורלי: זה רני יורגנסון.

רני: הם היו מאוד מאוד… מין ווירדוז כאלה, לא ידעתי אם לצחוק או לפחד. וזה, זה בין מלווינס לכוורת. כאילו כוורת באברבנאל.

[נגינת גיטרה]

ניר גורלי: ב-1995 "אינפקציה" קמה והקליטה דמו.

[קטע של להקת "אינפקציה": "עכשיו הוא צריך לחכות, עד שכולם יפוצצו אותו מכות. אולי שוקי טוב בבית ספר, אבל הכי מסכן בהפסקת עשר!"]

רני: כאילו פספסנו את 'רוקסן', 'זקני צפת', 'איפה הילד'. עם זאת, אנחנו כאילו לא התחברנו אל הרוק הישראלי הזה, נקרא לזה, ברמה הזאת. היה חסר אותנו שם, לדעתנו. ב-95' הורידו את ראש הממשלה ומשם, כאילו, הוחלט ברמה התרבותית על להרגיע את הכל, להרגיע את הרוחות, להרגיע את העצבים.

[הג'ינגל "סוף שבוע רגוע" מתנגן]

רני: והיה "סוף שבוע רגוע" בגלגל"צ, והיה הכל רגוע והיה צריך לעשות קומפרסים למדינה המוכה הזאת. רווית השנאה והתככים והפיגועים.

["סע לאט" של אריק איינשטיין מתנגן]

רני: אבל אנחנו לא היינו שם. אנחנו היינו במקום אחר שבו, "סליחה, אתם שיחררתם עכשיו סייח פרא כאילו למרעה, והוא כאילו קצת לא, לא איתכם באותו כיוון הוא צריך לפרוק המון המון דברים." אנחנו לא הרגשנו שהמוות התרבותי הזה או ה… זה שהרוק, כאילו, נכחד ו"סיימנו עם זה", צריך לעצור אותנו באיזושהי צורה.

[מישהו צורח "קבלו את להקת "אינפקציה". מחיאות כפיים]

ניר גורלי: אז "אינפקציה" לקחו את הטירוף שלהם אל הקהל, גם אם לא תמיד הוא היה מוכן לזה. רן זוכר את ההופעה הראשונה שלהם בגינת שינקין.

[קטע מתוך השיר "נקרופיל" של "אינפקציה": "איך הם לא הבינו, שאני ואת ביחד, זוג מושלם"]

רני: ניר היה לבוש כמו תינוק שמת מוות עריסה, עם מלאך כזה, ו… ההופעה הזאת נגמרה בזה שעצרו אותנו, משטרה. כאילו, השכנים התלוננו. אבל אני חושב שזה גם הייתה אחת ההופעות הכי טובות שלנו.

ניר טרטר: רוב החברים שאני הבאתי, אחרי ההופעה הראשונה, לא רצו לדבר איתי יותר. [צוחק] אבל אז נהיו כזה… ממש, כאילו, ביטלמניאקים.

גיא: כאילו אנשים התחילו להיגנב על זה. פתאום אהבו נורא את השירים.

[קטע מתוך שיר של "אינפקציה"]

גיא: ובאה… התחילו לבוא להופעות, כאילו, אני חושב שלא הייתה הופעה של "אינפקציה" בלי קהל. זאת אומרת מ… מההופעה הראשונה תמיד היו אנשים.

ניר גורלי: זו גם הייתה תקופה יצירתית של כתיבת שירים חדשים.

[מחיאות כפיים ושריקות]

ניר גורלי: אחד השירים האלה, נכתב באוטו של ניר אחרי חזרה בתל אביב.

ניר טרטר: אני חושב שזה היה מתישהו ביולי-אוגוסט, בשיא החום.

ניר גורלי: ושם בפקקים…

[צלילי צופרי מכוניות, מנגינת מערבון]

ניר גורלי: ניר הסתכל על השפריץ שבבתים, ואמר שהוא לא מאמין שהוא גר בפתח תקווה.

גיא: אני מאמין שכאילו, כל אחד יזכור את זה טיפה שונה, אבל זה מה שיפה גם בפודקאסטים האלה לדעתי.

ניר גורלי: גיא זוכר את זה אחרת. גם בסיפור שלו הם היו אחרי חזרה, רק שאצלו…

גיא: זה היה בחורף , אני חושב. בגלל שהאוטו של טרטר, שאיתו הגענו מפתח תקווה לחזרות, זה הייתה אותה גולף ירוקה טרנטה. הוא השמיד לה את הצורה, הוא השמיד אותה. החלון נשר פנימה. מה שאומר שאם יש חורף אז טרטר לוקח שקיות זבל, מכסה את החלונות ושם, שהשקית לא תעוף, שם אבנים כבדות על הגג, שתופס את השקיות. [צוחק] כאילו… עכשיו, חשוך, סיימנו חזרה, גשם זלעפות, וכל האוטו כזה עם השקיות מתנפנפות, [מחקה שקיות מתנפנפות] ואנחנו צריכים, בעצם, בתוך כל הדבר הזה… מילא שעכשיו זה כל הזוועה הזו שיש לך מול הפרצוף, אתה גם צריך להיכנס לזוועה הזו ולנסוע לאן? [צוחק] לפתח תקווה אתה צריך להגיע.

וטרטר מסתכל על כל הדבר הזה ומתחיל לבכות כאילו "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה" ואני הסתכלתי על הדבר הזה, "וואו, אחי, זה משפט כל כך מעולה." [צוחק]

ניר גורלי: שניהם מסכימים שאחר כך גיא התקשר לניר.

ניר טרטר: ואז הוא… עושה לי כזה "תצעק עוד פעם את הדבר הזה שצעקת באוטו." ואז צעקתי את זה, אבל לא הבנתי מה הוא רוצה, והוא נקרע מצחוק.

ניר גורלי: לגיא הייתה מנגינה במגירה שהוא כתב עוד לפני כן.

[נגינת גיטרה עדינה]

גיא: כל הפתיח הזה של "פתח תקווה", שהוא המבנה של הבית של הגיטרות, זה משהו שכבר כתבתי. הקלטתי את הניין הראשון הזה, מה שפורטים, ואז, תוך כדי שזה נוגן לי בטייפ, אז התחלתי להמציא את התפקיד של הגיטרה השנייה כי אנחנו שני גיטריסטים.

[נגינת שתי גיטרות]

גיא: וזהו, אני זוכר שזה קרה, זה היה מדהים. כי אמרתי "אוקיי, יש לי את זה וגם קראתי לאבא שלי לשמוע את זה." הוא אמר "וואו, בוא'נה, זה ממש יפה" והוא לא, הוא לא היה מאלה שכאילו מחמיאים מהר. זהו, אז… הקטע הזה כבר הולחן, כאילו לא ידעתי מה אני עושה עם זה עדיין.

ניר גורלי: ואז כשניר צעק שהוא לא מאמין שהוא גר בפתח תקווה, זה נתן לו השראה לשיר חדש.

גיא: צריך להיות שם דיבור, מישהו צריך לספר סיפור. מה יהיה הסיפור? התקשרתי לטרטר, מדבר איתך על להתקשר בטלפונים של אז, כן? זה בזק אפרכסת, כן?

[מישהו מרים טלפון אפרכסת]

גיא: ואני אומר לו [מעברו השני של הטלפון] "טוב, תקשיב, הסיפור הוא כזה, אתה נוסע מפתח תקווה לתל אביב. כל הפקקים, כל הזה… שוט, קדימה."

ניר טרטר: ואז אמרתי... סתם, התחלתי לזבל את השכל ואמרתי זה היה בערב כ"ח בכסלו, וכל זה.

[קטע מתוך "פתח תקווה" של "אינפקציה": "זה היה בערב כ"ח בכסלו, נסענו בכביש העוקף ז'בוטינסקי"]

ניר טרטר: ואני קולט שהוא נקרע מצחוק. בטלפון, זה הכל בטלפון, כאילו. ואני שומע שם שהוא מנגן את הפריטה הזאת את ה…

[קטע מהשיר הכולל פריטת גיטרה ייחודית]

ניר גורלי: ניר וגיא הביאו את השיר החדש לחדר החזרות, להשמיע ללהקה.

ניר טרטר: באתי עם הנאום הזה שכתבתי, המטופש הזה.

[קטע מתוך השיר "פתח תקווה של "אינפקציה" : "כשהיא התקרבה ליבי, החסיר פעימה.."]

ניר טרטר: ואז כאילו…פתאום הוא עשה את הדיסטורשן הזה, הוא עשה לי כזה "עכשיו, עכשיו תצעק את זה."

[קטע מתוך השיר: "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה!!!"]

ניר טרטר: ואז זה פשוט התחיל ה…

[קטע ההמשך מתוך השיר "שנים!! שנים על גבי שנים!!"]

ניר טרטר: באותו רגע ברמזור, צרחתי "שנים!!" כאילו, שנים אנחנו פה בתוך החרא הזה, בתוך השפריץ הצהוב המגעיל הזה. מה אנחנו עושים פה לעזאזל? מה אנחנו עושים פה, בן אדם? ו… כמו שאמרתי לך, כשהכרתי את גיא בהתחלה וניגנו והיה בינינו איזשהו חיבור מטורף כזה, זאת אומרת, זה ממש כמו שני חצאים שהופכים לשלם, אבל בצורה הכי מושלמת שיש. אז זה בדיוק השיר הזה, כי אני ממש צרחתי "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה, שנים", שם זה נעצר. והוא פשוט הוסיף "שנים על גבי שנים, ערסים, זקנות ובני עקיבא". וזה פשוט הפך ל… אחד.

[מתוך השיר "ערסים, זקנות ובני עקיבא אני לא מאמין שאני, גר בפתח תקווה, אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה!!!"]

גיא: התחלתי כאילו להמציא את המילים, ולא ידעתי מה הולך להתחרז עם תקווה. מה יש פה? יש פה ערסים, יש פה זקנות אבל מה עוד, מה עוד, מה עוד יש פה? לקח לי איזה…איזה יום שלם. ואז זה, צ'ק! בני עקיבא. כשזה קרה אז זה היה ברור שזה זה.

ניר טרטר: וזה הכוח של לכתוב יחד. כשזה עובד ויש לך את הפרטנר הנכון ויש את החיבור המתאים, וזה עובד, אז זה מה שקורה.

ניר גורלי: בחדר החזרות השיר התחיל להתגבש עם שאר חברי הלהקה.

גיא: אני יודע שצריך לבוא סולו. כאן יהיה סולו, אנחנו נצא ואז נחזור חזרה לפזמון. ואז שמי אמר לי "בבקשה תן לי לכתוב את הסולו, בבקשה" אמרתי לו "תפאדל."

[ריף של גיטרות חשמליות]

שמי: אני אז כזה כתבתי את ההרמוניה וגם את הסולו של סטיב ואי, שמופיעים בשיר הזה.

[ריף של גיטרות חשמליות]

שמי: שאר חברי הלהקה לא כל כך אהבו את זה. את הקונספט בכלל של כאילו, אתה יודע, נגינת גיטרה חשמלית כזה מרגשת, היא הווירטואוזית, ולא כל כך מאיפה שהם באו.

ניר גורלי: זה מצחיק, כי השיר הזה זה קצת אירוני…

שמי: כן, בסופו של דבר, היה לי את הפריבילגיה לנגן דברים שנורא נורא רציתי לנגן ברצינות כנער, אבל בתוך סטינג שעושה את זה כאילו אני צוחק על זה, אתה מבין. אז כאילו יצא לי שם עוד יותר טוב ממה שמגיע לי.

ניר גורלי: ומחדר החזרות הם לקחו את השיר גם לבמה.

גיא: אני זוכר את הפעם הראשונה שעשינו את השיר הזה בלוגוס. אני זוכר שזה היה כאילו זה התקרה ממש עפה. זאת אומרת, באותו רגע, זה היה כמו איזשהו מכת ברק כזה כאילו, חשמול מטורף כזה, של וואו כאילו וואו…

[מתוך השיר "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה!!!"]

גיא: אז פתח תקווה ממש הגיע ונתן לזה בוסט מטורף. ואז באמת, אתה יודע, אני חושב שזאת הייתה ההופעה האחרונה בלוגוס, אחרי זה עברנו לבארבי וכבר בבארבי היו יותר אנשים ויותר קל, ואז הדיבור נהיה יותר חזק, גם.

[נגינת גיטרה וקהל מוחא כפיים]

ניר גורלי: אבל למרות הפידבקים מהקהל שכן הכיר והגיע להופעות, "אינפקציה" נשארה בשוליים. גם האלבום שהוציאה בשנת 2000 "ככה מפנקים", לא עזר לה לפרוץ.

גיא: היינו תמיד שוליים, ביג טיים. וגם כשחשבנו שאנחנו איזה, טוב אנחנו כבר לא שומעת זה טירוף, כאילו כולם יאהבו את זה… אתה שוליים וטירוף כאילו. הכי שוליים שיש והמילים שלך הם כאלה שלא יכולות לעלות ולצוף מעבר לשוליים.

[קטע מתוך השיר "זכוכיות": "אז בואי ואתן לך המון זכוכיות על הלשון"]

ניר גורלי: אבל אם יש משהו טוב בשוליים ובטח ללהקה עם אופי כמו של "אינפקציה" זה שלאט לאט השם שלה כלהקת קאלט הלך וגדל.

גיא: זו הייתה מדגרה של חמש שנים, שאף מניאק לא יכול לעצור. אף אחד לא יכול לעצור דבר כזה.

[קטע מתוך השיר "עין הנמר": "הוא מקיף את הרחבה עם הטרנינג שקנה בלוד"]

גיא: כי אם זה מספיק טוב זה יגיע, גם אם זה יבוא בעגלה על סוס ותצטרך לנסוע מראש הנקרה עד אילת, אתה תגיע בסוף, כי זה טוב. אתה תגיע, הסחורה הזאת תימכר.

[קטע מתוך השיר "עין הנמר": "הוא מקיף את הרחבה עם הטרנינג שקנה בלוד"]

ניר גורלי: עברו חמש שנים בין האלבום הראשון לשני. יום אחד, בזמן העבודה עליו, ניר הלך לחנות תקליטים בתל אביב.

ניר טרטר: ואז פתאום ראיתי איזה תקליט של, אתה יודע, היו מלא להקות צבאיות. מה שמעניין זה שהיו כל מיני להקות צבאיות שוליים, שלא כולם הכירו, אז פתאום קלטתי שיש איזה להקה שאף אחד לא מכיר. אמרתי כאילו, אוי, זה נשמע מגניב. סובבתי את התקליט ואני רואה רשום "פתח תקווה". אמרתי, וואו מישהו כתב בשנות ה-60 שיר על פתח תקווה. בוא נשמע את זה. ואז שמתי את התקליט וזה פשוט וואו, זה העיף אותי לגמרי.

ניר גורלי: וככה נפתח האלבום השני שלהם, 'בכיף' שיצא ב-2005.

[צוות הווי של הנח”ל שרים: "בואו ונחזור לפתח תקווה בואו ונשכח לעזאזל את תל אביב. בואו ונחזור לפתח תקווה עם ריח פרדסים ואקליפטוס מסביב"]

ניר גורלי: אחרי האלבום השני, "אינפקציה" התפרקה.

רני: למה חברות אנושיות כאילו מתפרקות בדרך כלל? מה גורם לקומונה כאילו להפסיק להתקיים? פערים. כל אחד מתפתח וחושב את מה שהוא חושב.

ניר גורלי: לקח להם תשע שנים להיענות להפצרות המעריצים ולחזור להופיע.

רני: אני חושב, שהיום כדי להצליח בארץ, אתה צריך להתפרק ולחזור.

ניר גורלי: זה שוב רני יורגנסון.

רני: אז, נגיד במקרה של "אינפקציה", באמת, אנשים גילו לאט לאט וזה עבר מפה לאוזן, ואחרי הרבה שנים שזה כבר לא היה קיים ונהיה איזשהו רעב או סקרנות לראות את הדבר הזה, אנשים שלא הספיקו לראות את זה בזמן אמת. כאילו עד היום אנשים שואלים אותי מה, עם "אינפקציה", אם יש הופעה ולמה אנחנו לא עושים שוב איחוד. חשבנו בהתחלה שתהיה הופעה אחת. לא ידענו שזה יהיה סולד אוט כל כך מהר ושנעשה עוד ארבע ואז נצא לסיבוב.

[מוזיקה]

עשינו את הקאמבק, אז הדפסנו דיסקים. והיה שם בחור שנתן לי כאילו דיסק ואמר "בוא'נה, אתם "אינפקציה"? אני מת עליכם כבוד, כבוד, אני ממש אוהב אתכם. תקשיב לזה, אחי, אם אתה יכול" וזה… וזה היה רביד פלוטניק.

[קטע של רביד פלוטניק מהשיר "Boom-Shaka-Lak": "ת'שאיפות נולדתי לממש בגללי פתח תקווה נראית כמו ברוקלין של 96'"]

ניר גורלי: רביד, שאז עוד קרא לעצמו "נצ'י נצ'", בעצמו הגיע מפתח תקווה, והוא גדל על "אינפקציה" שהיו גאווה עירונית.

רני: "ערסים, זקנות ובני עקיבא אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה", זה כאילו איזה מנטרה, אתה יודע איזה סלוגן, זה חרות על דגלנו, על דגלי נערי פתח תקווה, כי אף אחד במוזיקה הישראלית לא כתב משפט כזה עד המשפט הזה ומהמשפט הזה. אחי, זה, עד היום, מהווה את המהות של העיר המעניינת והתמוהה הזאת. אתה יודע, זה מייצג אותה הכי טוב. אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה. יש שם אלמנט, בתור בן אדם שבא מהז'אנר הזה של ראפ, אז הקטע של לייצג את מאיפה שאתה בא, זה מאוד מאוד חשוב. זה ממש בחוקי הז'אנר. ויש שם אלמנט של ייצוג, אפילו שהוא ממקום נבוך או מתבייש או וואט דה פאק. שמע, משפחה שלך אתה אוהב אותה. לא משנה אם הם קצת דפוקים. אתה מבין? הם ההורים שלך, הם האחים שלך, זו העיר שלי.

ניר גורלי: ורביד גם קיבל מ"אינפקציה" השראה ישירה. זה קרה כשהוא שמע את האלבום "בכיף".

רביד פלוטניק: אני זוכר את הרגע ששמעתי את זה, והם היו נבונים וחכמים לסמפל את צוות הווי של הנחל עם הסימפול של בואו ונחזור לפתח תקווה, וזה היה כזה גאוני. זה העיף לי את הראס. וזה, אפרופו הייצוג המבודח הזה, כן הרגשתי שהם מייצגים את העיר, אתה מבין? כאילו, גם לבקר משהו או להסתלבט על משהו… אתה יודע, האופוזיציה אכפת לה מהכנסת. אכפת לה מהממשלה אכפת לה מעם ישראל. עדיין כאילו תפקידה הוא לבקר, וזה מה ש"אינפקציה" היו בשבילי.

ניר גורלי: ואת האלבום שלו "ברוכים הבאים לפתח תקווה" הוא בחר לפתוח עם אותו סימפול בדיוק.

[צוות הווי של הנח”ל שרים: "בואו ונחזור לפתח תקווה, בואו ונשכח לעזאזל את תל אביב."]

רביד פלוטניק: חד משמעית. גניבה, באמת, כאילו גנבתי את הרעיון לסמפל את בואו ונחזור לפתח תקווה, ולי לא אישרו את הסימפול, לעומתם, אז פשוט חידשנו את זה.

ניר גורלי: היום "אינפקציה" לא פעילה וכל אחד מהם עסוק בפרויקטים מוזיקליים שונים. ניר טרטר עדיין מתגורר בפתח תקווה.

ניר טרטר: דירה חדשה ומגניבה ויפה מהניילונים. הכל חדש, אין נזילות וזה לא הדירות המסריחות שיש לך בתל אביב. מה אתה מקבל? שירותים שבורים בשבע וחצי אלף שקל, לא כולל דמי ניהול וחניה. ההורים שלי קנו לי פה דירה. הם רוצים שאני אתחתן שאני אביא ילדים, אתה יודע. זה דירת חמישה חדרים, מסתובב פה כל היום לבד, נתקע בקירות, מדי פעם אני מנגן על הפסנתר, מדי פעם אני מכין איזה חביתה. כולם בני שלושים עובדים בהייטק.

ניר גורלי: גיא עבר למרכז תל אביב, והוא עדיין לפעמים מתגעגע לעיר ילדותו.

גיא: לפעמים אני נכנס לגוגל מפס, נכנס לקטע שרואים את הרחובות ממש בריל טיים, את התמונות. מסתכל על כל הבתים, שבהם עברנו וגרנו, כאילו, אני והמשפחה. אין בפתח תקווה שום אשמה. כלומר, אני לא מצביע על העיר הזו בתור האשמה בכל מה שקרה אי פעם לי או לחבריי.

כשאתה נמצא במקום שאין בו, אתה אחראי ליש שיהיה בו. זה המקום שבו אתה אחראי למגרש המשחקים. אם אתה לא תעשה - לא יהיה.

ניר גורלי: האזנתם והאזנתן ל"שיר אחד".

ערכתי את הפרק יחד עם מאיה קוסובר.

עיצוב סאונד ומיקס: אסף רפפורט, מור סיוון ועודד דוידוב.

בצוות "שיר אחד" תומר מולוידזון ואייל שינדלר.

סייעה בהפקה: רים חנא.

תודה מיוחדת לדובי שרגא.

פרקים נוספים של "שיר אחד" מחכים לך באתר ויישומון "כאן" וכל יישומוני ההסכתים.

אני ניר גורלי.

תודה רבה על ההאזנה, ניפגש בפרקים הבאים.

[קטע מתוך השיר "פתח תקווה" של "אינפקציה": "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה!! שנים!!! שנים על גבי שנים!!! ערסים, זקנות ובני עקיבא אני לא מאמין שאני…"]

[צלצול טלפון]

ניר טרטר: יום אחד קיבלתי טלפון. זה היה מספר חסום… חסוי… חסוי או חסום, איך אומרים?

ניר גורלי: על הקו היה מנכ"ל עיריית פתח תקווה.

ניר טרטר: והוא אמר לי שהוא הלך לפגישה עם כל מיני בני נוער וכל מיני אנשים צעירים, בשביל לראות מה הצעירים אוהבים, והם ישבו יחד באיזה מקום בפתח תקווה. הם כזה, אתה יודע, ניסו כזה להיות על הכיפאק עם הצעירים, ולראות מה הצעירים אוהבים, איך אפשר להביא צעירים לעיר.

ואז בזמן שהם ישבו בפגישה והעלו כל מיני רעיונות, כנראה שבעל הפאב או מישהו מהמקום שם, רצה כאילו לעשות איזה דאחקה או משהו כזה, ופשוט שם להם את השיר הזה ברקע בפול ווליום.

[קטע מתוך השיר "פתח תקווה" של "אינפקציה": "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה!!]

וכשהוא שמע את זה, הוא נדלק כזה, והוא אמר "וואי!" זה כאילו… הוא אמר, "תביאו לי את הבן אדם ששר את זה. עכשיו!"

ניר גורלי: אז מנכ״ל העירייה הזמין את ניר לפגישה.

ניר טרטר: לא הבנתי מה הוא רוצה. ואז הוא אמר, "תשמע, אני שמעתי את השיר שלך, ואנחנו רוצים לשפר את התדמית של העיר". אז אמרתי לו, "טוב, איך אני יכול לעזור לך? מה, מה אתה רוצה?"

ואז הוא אמר לי, "תשמע, יש פה בעוד חודש מסיבת סיום שאנחנו עושים לפקידי העירייה, שעבדו אצלנו 30-40 שנה, והגיעו עכשיו לגיל פרישה. וכל אחד בתורו עולה ומקבל עט פרקר. ואז הם חוזרים לשבת ומקבלים תעודה כזאת של הוקרה, מוחאים כפיים. ואני רוצה שאתה תכתוב שיר שהוא שיר בעד פתח תקווה. זאת אומרת שהוא שיר הפוך ממה ש… לא שאתה לא מאמין, אלא כמה זה טוב וכמה זה. ואנחנו בטקס הזה, אנחנו נשמיע את השיר הזה."

זאת אומרת, הוא רצה שאני אקליט שיר חדש שהוא בעד העיר, ואני אשמיע אותו, ועל זה אני גם ישיר ויצעק שהעיר טובה. אמרתי לו, "אוקיי, אבל איך זה קשור להפוך את העיר למקום יותר טוב, לשווק את זה בתור משהו שהוא טוב לצעירים?" אז הוא אומר, "לא, זה מה שזה, וזה מה שטוב, זה מה שטוב". ואז אמרתי לו, "בסדר, בסדר", ואז הלכתי משם. האמת שהוא הציע לי סכומים נאים, כאילו, אבל הוא המשיך להתקשר אליי מחסום איזה כמה פעמים. באיזשהו שלב פשוט הפסקתי לענות לו.

[צוות הווי של הנח”ל שרים: "בואו ונחזור לפתח תקווה בואו ונשכח לעזאזל את תל אביב. בואו ונחזור לפתח תקווה עם ריח פרדסים ואקליפטוס מסביב"]

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

7 views0 comments

Commentaires


bottom of page