top of page

שיר אחד - האישה שאיתי | דויד ברוזה

דויד ברוזה הוציא אלבום רוק בשם קלף, אבל אז פרצה מלחמת לבנון שטרפה את הקלפים. מה שהוציא אותו מהמשבר האישי והמקצועי היו שירים ששמע בספרד - ושיר אהבה אחד במיוחד


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/04/2024.

קריין: היי, מאזיני ומאזינות "שיר אחד".

[מוזיקה ברקע]

קריינית: נהנים להאזין לנו כשאתם רצים…

קריין: שוטפים כלים…

קריינית: עומדות בפקק? [צפצוף של רכב]

קריין: נהדר.

קריינית: אבל רק שתדעו, יש רגעים שצריך גם לראות. למשל, כמו הרגע הזה.

רביד פלוטניק: תמיד אומרים, "אני עושה שירים כדי לשמח, אני רוצה לשמח". לא, לא כל השירים צריכים לשמח. יש שירים שנועדו בשביל לתת לך איזה זבנג כזה, איזה בעיטה לראש.

קריין: או זה.

צרויה להב: את כותבת שיר, מתכוונת למשהו. למי אכפת למה התכוונת? כאילו, ברגע שהוצאת את השיר, הוא של המאזין. הוא של האנשים הנפלאים שלוקחים את השיר אליהם.

קריינית: "שיר אחד" ב"כאן 11", בטלוויזיה. תוכנית חדשה עם שירים ישראלים אהובים וסיפורים מפתיעים, שעדיין לא סיפרנו ושאתם חייבים לראות. בועז שרעבי, ריטה, מירי מסיקה…

קריין: מוניקה סקס, חנן בן ארי ועוד המון יוצרים וקולות שעומדים מאחורי הפסקול של כולנו.

קריינית: שיר אחד, עכשיו גם על המסך. מדי שבוע ב"כאן 11" ובכל זמן ב"כאן BOX".

אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[הפתיחה של השיר "האישה שאיתי" ברקע]

דויד: זה כל הזמן האור והחושך, זה כל הזמן. זו מערכת החיים שלנו.

[הקלטה] יהונתן גפן: "אמנות אמיתית, אתה לוקח כאב נוראי וסבל נוראי ופתאום אתה הופך אותו למשהו עם תקווה".

דויד: ואז הציניות נשארת במגירה ואתה לא נוגע בה. אתה מתייחס לחיים, באהבה, בחמלה, בחיוביות.

[הקלטה] יהונתן גפן: "שירים, או כל כתיבה, זה לסדר את העולם החדש, והפעם כמו שצריך".

[דויד שר מתוך "האשה שאיתי"]

"האישה שאיתי היא פרי גן העדן

מחליקה על פניי כמו מים על אבן."

מאיה: היי, אתם ואתן על "שיר אחד". אני מאיה קוסובר, והפעם, הסיפור מאחורי השיר "האישה שאיתי". שיר ספרדי, שנוצר בימי הדיקטטורה של פרנקו, ונולד מחדש בישראל בימים שאחרי מלחמת לבנון הראשונה. זה סיפור על מוזיקה שיש בה תקווה ועל הכוח היחיד שעומד למול המלחמה, האהבה.

קצת אחרי מלחמת ששת הימים, כשדויד ברוזה היה נער בן 12, הוא עבר עם ההורים שלו ואחותו לספרד.

דויד: בעצם הייתי צריך להמציא את עצמי מחדש, תכלס. לא היו לי חברים, לא הייתה לי שפה, לא היה לי שום רקע למקום.

מאיה: הוא בכלל חלם להיות צייר, אבל שם לב שהחבר'ה מתחילים לנגן.

[נגינת גיטרה חשמלית]

דויד: הביאו גיטרות לבית הספר וזה, ולי לא היה. אז חזרתי הביתה איזה יום [קול של דלת נסגרת] ולקחתי את הגיטרה של אימי מבלי לשאול.

מאיה: אמא של דויד, שרונה אהרון, הייתה אחת הזמרות הראשונות שגם נגנו גיטרה בארץ.

[שרונה שרה]

"ערב של שושנים…"

דויד: היא הקליטה את השירים הישראלים הראשונים, פחות או יותר.

[שרונה שרה]

"נצא נא אל הבוסתן, מור בשמים ולבונה, לרגלך מפתן"

דויד: לא אהבתי את זה במיוחד, כי זה היה לוקח את אמא שלי ממני. גם היה יוצא ממנה אישיות בימתית מאוד מאוד חזקה. זה היה מפחיד אותי. [צחוק קל]

מאיה: כילד, הוא רק רצה להתרחק מהבמה. אבל כשהוא הבין שהמוזיקה תוכל לעזור לו להשתלב, למצוא שפה, הוא התחיל לנגן על הגיטרה של אמא שלו שירים אחרים לגמרי.

[דויד מנגן בגיטרה ושר]

“Well, my daddy left home when I was three

Didn't leave very much to my mom and me

Except this old guitar and an empty bottle of booze”

דויד: של ג'וני קאש, "A Boy Named Sue". זה היה מין הווי של בית ספר, יותר מהכול. ואחר כך זה היה הווי שלקח אותי בדרכים, וכל הזמן, כל הזמן פרטתי.

[ברקע מושמע קטע קצר מהשיר של ג'וני קאש ומתחלף בשירת מקהלה בספרדית]

מאיה: דויד הנער התחיל לפתח תודעה ועמדה פוליטית למול הדיקטטורה שפרנקו השליט בספרד.

דויד: ראיתי את החברים שלי ממש עוברים יסורים. מעצרים, עוקבים אחריהם. המון סיפורים. אחד נרצח במלחמת האזרחים, ואבא של אחד בכלא, בגלל עניינים פוליטיים.

מאיה: בערבים הוא הסתובב עם החברים שריססו כתובות גרפיטי ברחובות [צליל גיטרה] והם אלה שחשפו אותו למוזיקה הספרדית.

[קטע מהשיר "La mujer que yo quiero" של ז'ואן מנואל סראט]:

“La mujer que yo quiero, no necesita”

[קטע מהשיר "La Más Bella Niña" של פאקו איבנז שכתב לואיס דה גונגורה]:

“La más bella niña

De nuestro lugar

Hoy viuda y sola

Y ayer por casar”

מאיה: חלק מהשירים ההם נכתבו על ידי מתנגדי השלטון.

דויד: השימוש בפואטיקה, בשירה, הייתה הדרך שלהם להתבטא נגד המשטר, נגד פרנקו, נגד הדיקטטורה. זה נתן לי כל כך הרבה השראה. לא ידעתי שיהיה לי שימוש בזה יותר מאוחר.

[צליל גיטרה]

[הקלטה] קריין ברדיו: "דובר צה"ל מודיע כי היום פתחו הכוחות המצריים והסוריים בהתקפה בסיני וברמת הגולן, וכוחותינו פועלים נגד התוקפים...".

מאיה: ב-1973, כשפרצה בישראל מלחמת יום הכיפורים, דויד בן ה-18 החליט לעזוב את ספרד ולחזור לבד לארץ, עם גיטרה ושלושה תקליטים.

דויד: האח הגדול של החבר הכי טוב שלי בילדות… רון פונדק, אח שלו אורי נהרג. הייתי בכזה כאב. זה היה או להישאר בספרד ולהמשיך, ולך תדע אם אתה מתגרה בגורל של עצמך, או יאללה, סע לארץ.

[צליל של מכוניות נוסעות]

מאיה: הוא רצה להתגייס לקרבי, אבל בגלל אסטמה וסיווג בטחוני נמוך, מצא את עצמו יושב בש"ג עם הגיטרה.

[צליל גיטרה]

דויד: אני שר כזה לעצמי…

מאיה: אחרי שנה וחצי של שמירות, השמועה שהוא מנגן ושר פרסה כנף והגיעה לצוות ההווי של חיל האוויר. דויד הביא לשם את אחותו, טליה, שגם חזרה לארץ, והם שרו בשלישייה עם דפנה ארמוני.

[דויד שר קטע מהשיר "Fallen Eagle"]

“Sing to the fallen eagle

Helicopters fly

Chase him 'round the mountains

Chase him till he dies

They say that it's good sportin'

Shootin' him on the wing”

דויד: היינו עושים את זה עם קולות וכפיות…

[מחיאות כפיים ותשואות קהל]

דויד: וההיסטריה בעיצומה, והקהל היה משתגע.

[צליל של מעבר בין תחנות ברדיו]

מאיה: יום אחד, כשדויד היה בחופשת שחרור, [צלצול טלפון] הטלפון בבית שלו צלצל. בצד השני של הקו הייתה חברה מהצבא. היא סיפרה שמחפשים גיטריסט וזמר למופע של יהונתן גפן.

דויד: יצחק קלפטר עובר איזה משבר, והוא צריך לעזוב את ההפקה. צריך מחליף. דפנה ארמוני במקרה שמעה את זה, אמרה, "אני מכירה מישהו, צלצלו אליו, דויד". באתי אחרי 5 דקות לעשות את האודישן, ממש.

[הקלטה] יהונתן גפן: "ודויד ברוזה בא עם זקן כזה ארוך".

מאיה: זה יהונתן גפן בקולו מתוך הארכיון. דויד עמד מולו, תפס את הגיטרה, והתחיל לנגן ולשיר.

[דויד שר את השיר "The Boxer" - מאלתר ומלווה עצמו בגיטרה]

“I am just a poor boy

Though my story's seldom told

I have squandered my resistance

For a pocket full of mumbles

Such are promises.

All lies and jests

Still a man hears what he wants to be

Disregard the rest

La la la la la…”

דויד: כזה, אוקיי? אז אני שר את זה, ואז אני דופק איזה רומבה ו…

[הקלטה] יהונתן גפן: "וכשהוא שר אני נמסתי".

דויד: הם שואלים אותי, "אוקיי, היום יום ראשון, אתה… יש את השירים האלה והאלה… תוכל ללמוד עד יום רביעי? יש הופעה בצוותא...".

[נגינת גיטרה]

מאיה: תוך יומיים הוא למד ממתי כספי, שהיה המנהל המוזיקלי, את כל השירים.

דויד: וביום רביעי הייתי על הבמה ושרתי את "שיר אהבה בדואי", ו…

[דויד שר את השיר "עד עולם אחכה", ומלווה עצמו בגיטרה]

"אני כותב מכתב,

הדף נגמר לי,

אני רוצה אותו,

רע לי ומר לי."

דויד: בהופעה הראשונה שלי בצוותא עם יהונתן גפן. צוותא, המֶכָּה, קודש הקודשים של הרוק הישראלי, המוזיקה הישראלית והתיאטרון.

[הקלטה] יהונתן גפן: "הוא ישר נכנס ללהקה ובשנייה אחת, אני שהייתי כוכב עם השערות והג'ינס וכל זה, נשכחתי. [קול של קהל מריע] הוא היה אליל הבנות".

מאיה: "שיחות סלון" היה השם שיהונתן גפן נתן למופע. פרפרזה על שיחות שלום.

[קטע מהמופע - ברקע מוזיקה ויהונתן מדקלם מתוך השיר "היונה הלבנה כבר זקנה", זמרי ליווי משמיעים קולות]

"היונה הלבנה כבר זקנה

יותר מדי מלחמות עומדות אצלה בתור

היונה הלבנה כבר זקנה

ענף הזית מתייבש לה במקור".

מאיה: היו בו שירים וסאטירה, ביקורת פוליטית וחברתית על המציאות פה בארץ.

[קטע מהמופע - ברקע מוזיקה, ויהונתן מדקלם מתוך השיר "רכבת העמק"]

"עכשיו מגיע שר השיטפון מחזיק מפה ורובה

מדבר על עתיד המזרח התיכון בקול מאיים ומקווה…"

[קול חצוצרות בטקס ממלכתי]

מאיה: בחודש נובמבר של אותה שנה, נשיא מצרים אנואר סאדאת הגיע לביקור בישראל.

[קטע מתוך הנאום של סאדאת במליאת הכנסת]

ولا يملك أي منّا، ولا يقبل أن يتنازل عن…

מאיה: זאת הייתה הפעם הראשונה שמנהיג של מדינה ערבית נחת כאן. לרגל המאורע יהונתן כתב שיר חדש. הוא בא עם המילים לדויד ואמר...

דויד: "מספיק עם השירים של קלפטר, בוא תתחיל להוסיף משלך".

[רעש של דפדוף]

דויד: והוא נתן לי טקסט. הוא אמר, "תלחין את זה". הוא נתן לי 48 שעות. אני בחיים לא הלחנתי. אני יושב על הספה עם הטקסט.

[צליל גיטרה]

מאיה: עם הגיטרה על הספה בבית הוריו בתל אביב, דויד הלחין את השיר הראשון בחייו.

[מתוך המופע, דויד מלווה עצמו בגיטרה, מדבר ושר]

"השיר נכתב כמעט לפני שנה, עם בוא נשיא מצרים ארצה. כתב יהונתן גפן. ואז קראנו לזה "שיר שלום מספר 349, קו נטוי א'", עוד מעט זה יהיה שיר של העבר, אבל בינתיים…

ויהיה טוב

יהיה טוב, כן

לפעמים אני נשבר…"

[תשואות ומחיאות כפיים של קהל]

מאיה: הם הסתובבו עם המופע במשך 10 חודשים בכל הארץ. 20 הופעות בחודש. והיה איזה ריטואל כזה לפני שעלו לבמה, מאחורי הקלעים, שבו דויד ניגן ושר לעצמו בספרדית.

[צליל גיטרה ורעש של מכוניות נוסעות]

מאיה: סוף שבוע אחד, דויד ויהונתן החליטו לנסוע לסיני.

דויד: ואנחנו יורדים לנואיבה לחופשה, הוא ואני. וכמובן אין לנו עניין לשלם, אז אני אופיע ונקבל שני חדרים. מה רע?

מאיה: וכמו לפני כל הופעה, דויד בריטואל, מנגן ושר שיר בספרדית.

דויד: [נגינת גיטרה ברקע] וזה בדיוק היה שיר אחד מאוד מאוד נוגע ללב, די מדכא.

[דויד שר קטע מהשיר "La Más Bella Niña"]

“La más bella niña

De nuestro lugar

Hoy viuda y sola

Y ayer por casar…”

דויד: יהונתן כבר הרבה זמן רוצה לשאול אותי, מה זה השירים האלה הספרדים שאני שר לעצמי, לפני ההופעה, ככה מתרגש, לבד. הוא נורא רוצה להבין על מה הטקסטים. "אני עייף מלהסתכל עליך, נהנה וחופר בתוך שירים מלאים ברגש והתרגשות. ואתה כולך נכנס לעולם, ואני אף פעם לא מבין על מה אתה מדבר וממה אתה כל כך מתרגש. תביא לי גם".

מאיה: דויד מיד סיפר על השיר ועל הזמר.

דויד: אמרתי, "זה שיר של פאקו איבנז, שאני מאוד אוהב. וזה על בחורה צעירה מאוד. היא נישאה, למחרת הבעל שלה הלך לצבא, למלחמה, ולא חזר, והיא נשארה, היא עכשיו אלמנה לכל חייה."

מאיה: הוא המשיך והסביר מה אומרת כל מילה בשיר, ועלה לבמה להופיע. ובזמן הזה יהונתן הלך לחדר שלו.

דויד: ואחרי איזה חצי שעה הוא מגיח מהחדר שלו, נותן לי את הנייר הזה.

[רשרוש של דף]

דויד: "תשיר לי את זה".

[דויד מנגן בגיטרה ושר את השיר "הילדה הכי יפה בכפר"]

"פה בכפר שלנו יש ילדה קטנה

רק אתמול נישאה היא וכבר אלמנה

לבדה יושבת כשהלילה בא

לאימה תשפוך היא את מר ליבה

רוצה לבכות בין גלי הים…"

מאיה: דויד ויהונתן התחברו ונוצר ביניהם קשר עמוק.

דויד: אני סקרנתי אותו והוא סקרן אותי. כשאני הייתי הקוסמופוליט והוא היה הקולחוזניק, אני הייתי זקוק לשפה. הוא החזיק בשפה, אני החזקתי במוזיקה. במקום הזה ממש התחברנו. לא יכולתי לבקש מתנה יותר גדולה מאשר להכיר את יהונתן.

מאיה: החברות ביניהם פרחה והם גם העלו מופע זוגי שנקרא "דויד ויהונתן".

[הקלטה מהמופע "דויד ויהונתן"- דויד שר, מילים: יהונתן גפן, לחן: דני ליטני]

"דויד ויהונתן היו ביחד

בחייהם ובמותם כמו השמן והרזה,

כן, הייתה זאת ידידות מאוד מוצלחת

ואולי הרבה יותר מזה.

כשדויד היה רואה אותו בבוקר

מאופר עם החלוק הכי ורוד בממלכה,

הוא התאהב בו במבט ראשון של אושר

ואמר לו, היי, אני אוהב אותך."

דויד: אנחנו, זה הזוג הכי נשוי שאי פעם היה במדינה, [מאיה צוחקת] אחד לשני.

מאיה: הם המשיכו לתרגם יחד את השירים מספרדית והכניסו אותם למגירה…

[ברקע מושמעת תחילת השיר "דניאלה" שכתב יהונתן גפן והלחין דויד ברוזה]

"הכאב הזה קבוע

ודוקר לילות שחורים…"

מאיה: כי כשדויד הוחתם בחברת התקליטים CBS, הוא תכנן להיות ברוקנרול. ב-1982 דויד ברוזה הוציא אלבום רוקיסטי בשם "קלף". הרבה מהשירים יהונתן גפן כתב, והפיק אותו מוזיקלית יהודה עדר. ההופעה הראשונה הייתה "סולד-אאוט".

[הקלטה של קהל מריע ומוחא כפיים]

דויד: היה 2,500 איש, היה מטורף. ברמה הזאת של רוקנרול, בחורות זורקות עלינו את החזיות שלהן.

מאיה: אבל הקלפים נטרפו כשפרצה מלחמה.

[הקלטה] דן מרידור, מזכיר הממשלה דאז: "ממשלת ישראל החליטה להטיל על צה"ל את המשימה להוציא את כל יישובי הגליל מטווח האש של הטרוריסטים המרוכזים בלבנון. שם המבצע: "שלום הגליל"."

מאיה: לימים, מלחמת לבנון הראשונה.

דויד: שם נגדע החלום ונקטעה הדרך, ופנינו, אין לדעת לאן הן מובלות או הולכות. אנחנו ידענו שאנחנו נוסעים ללבנון. יהודה ואני הצטוותנו, צרפו לנו את יהונתן גפן. היינו חולייה, חוליית בידור.

מאיה: ובמקום פנטזיית הרוקנרול האמריקאי, הם מצאו את עצמם מגויסים בארץ אחרת, בשדה קרב.

[צליל גיטרה]

יהודה: אני לא יכול לְדַמיין את אריק קלפטון, שאני כאילו מזדהה עם הדמות שלו, הולך ועושה מילואים ב… לונדון. זאת אומרת, מחוץ ללונדון, כאילו זה… פה זה כל כך מובן מאליו.

מאיה: זה יהודה עדר.

יהודה: אתה כאמן אמור לייצר משהו אנטי-ממסדי, משהו בוטה. ופה אתה צריך להיות שליח הציבור. זאת אומרת, בבת אחת, אתה הופך להיות הבן אדם הזה ששר שירים, כדי שהם יהנו, כדי שהם יחייכו. אתה לא יכול להביא את האמנות הבוטה שלך.

[רעשי מלחמה]

דויד: מצד אחד, לא רצינו לשים לב שזו מלחמה. מצד שני, אי אפשר היה להתעלם מזה עם כל מה שמסביב, והריח של אחרי קרבות…

[רעשי מלחמה]

דויד: הכניסה הראשונה ללבנון הייתה איומה, כי ממש נכנסנו אחרי התקפה של אש ידידותית, שבה נהרגו די הרבה חיילים שלנו בשיירה, ונדרשתי לנגן עד שיביאו מורפיום ו… לפצועים וכאלה… אה… היה כואב.

[צליל גיטרה]

יהודה: ישנים ביום הראשון ב… ליד משאיות, ומעלינו פצצות מצרר, אלה הרימונים קטנים… כאלה…

דויד: היינו בתוך שדה קרב.

יהודה: אני פשוט לא הבנתי איך דויד נרדם. דויד ישן בין שנינו, היינו בשקי שינה, בחוץ כאילו, מתחת למשאית… לדעתי הוא פשוט הוריד מסך…

דויד: יש לי איזה מין יכולת להוריד מסך.

יהודה: וזה היה לנו מאוד טראומטי.

[רעש טנקים בתנועה]

[הקלטה] יהונתן גפן: "התייצבנו למופע לסיירת שריון במבואות ביירות, אחרי שרבין המליץ לצבא בחום להדק את המצור".

[רעש מטוסי קרב]

יהודה: זה הזמן שחשבו להיכנס למערב ביירות, לתפוס את ערפאת. עכשיו, יהונתן היה בקצה...

[הקלטה] יהונתן גפן: "בסוף המופע אמרתי לחיילים, "אל תעזו להיכנס לביירות, אל תעזו להפגיז את ביירות, זו אוכלוסייה אזרחית. כשאתם מפציצים אוכלוסייה אזרחית, אתם פושעים. גם שם יש אמהות, גם שם יש ילדים". ואיך שאמרתי את זה, הגיע אליי סרן חיובי שאמר, 'אתה במעצר'".

יהודה: מג"ד קם להרביץ לו. יהונתן מסתתר מאחוריי, וזה הכול מול החיילים. ותוך ש… זמן קצר פינו אותו, וגם הודיעו לו שהוא משוחרר לעולמים מהווי ובידור. זאת אומרת, לא רוצים אותו.

דויד: שלחו אותו חזרה הביתה. אמרו שהוא יוצר יותר מדי דמורליזציה.

יהודה: אבל הוא היה על הקצה, מבחינת… רגשית. והתברר שאחרי זה הוא היה מאוד מאוד פוסט-טראומטי.

[הקלטה] יהונתן גפן: "הייתי הלום קרב, עצוב, ומאוד מאוד לא מרוצה מהעולם".

דויד: הוא הלום קרב מאוד מאוד מאוד קשה, מששת הימים וממלחמת יום כיפור.

[צליל גיטרה]

[הקלטה] יהונתן גפן: "ומה אני אגיד לכם? למרות שהשתתפתי בכמות יפה של מלחמות ישראל, רק כשעצרו אותי במלחמה הזאת, הרגשתי שקצת ניצחתי".

[רעשי מלחמה]

יהודה: אחרי שיהונתן הלך, כן, וחזר לישראל, אז דויד ואני המשכנו להופיע עוד חודשים.

[רעשי מלחמה]

דויד: בפני חיילים בכל גזרה, בכל מקום, תחת אש. המלחמה הייתה טראומטית בהרבה מובנים. כבר הייתי אבא לשני ילדים, הייתי מילואימניק, הייתי בן 25. הייתי בחזית. הגעתי עד קרוב לדמשק, ואני ביליתי קרוב ל-90 יום בלבנון עצמה.

[דויד שר בהקלטה מתוך הופעה בבי"ח רמב"ם]

"רמב"ם רמב"ם

שתיתי פה ושם,

רמב"ם רמב"ם

רם ואין פתגם

בואו ננסה…"

מאיה: וזאת הקלטה מתוך הופעה לחיילים פצועים בבית החולים רמב"ם בחיפה.

[דויד שר]

"רמב"ם רמב"ם

רם ואין פתגם…"

מאיה: כשדויד חזר מהמלחמה לתל אביב, הוא היה במשבר אישי ומקצועי. רק דבר אחד היה לו ברור, שאין עתיד לאלבום הרוק שהוא הוציא.

דויד: האלבום נגמר, הקלף נגמר. לא היה איך להניע אותו, לא היה מצב רוח לזה. המדינה הייתה די בדיכאון. זאת אומרת, היו לנו טייסים בשבי, היו 500 ומשהו הרוגים, היו פצועים אין ספור. מצב לא טוב. זה היה מצב מאוד מאוד קשה. אני זוכר, רותי הייתה מלאת חיוניות. והיא קלטה פשוט שאני לא יכולתי להוציא מילה מהפה. אני חושב שהיום כשאני מסתכל אחורה, הייתי באיזה מן מצב שכמו מן הלם קרב.

מאיה: רותי, שהייתה אשתו וגם המנהלת שלו, הציעה שיעבוד על השירים שהוא ויהונתן תרגמו מספרדית.

[צליל גיטרה]

מאיה: הם היו שירים יפים ורומנטיים, מלאי אהבה ותשוקה לחיים.

דויד: אני חושב שזה היה התרופה. בשירים האלה אין שום דבר שהוא מקומי. לא יוצא לך איזה מין כאב נוראי כשאתה שר את זה, כי אתה לא בא כתוצאה מביקורת עצמית או מדינית או לאומית.

[דפיקה בדלת וקול פתיחת דלת]

מאיה: דויד ורותי באו עם ההצעה לתלמה אליגון, שהייתה מנהלת אמנותית והמפיקה של דויד בחברת התקליטים CBS.

תלמה: אני חושבת שהוא היה בדיכאון. ואני חשבתי ככה להוציא אותו מזה, עם התקליט. זה היה המניע וגם היה התקציב, שלא היה כל כך גדול.

דויד: לא צריך הרבה תקציב.

תלמה: היה לי בראש רק גיטרות.

דויד: תשב לבד עם הגיטרה, תקליט את זה כמו הספרדים. לבד עם הגיטרה תעשה את השירים האלה.

מאיה: דויד חזר אל השירים ששמע בנעוריו בספרד ואל התקליטים שהביא איתו לישראל.

[קטע מהשיר "Dentro de tu alma" של מנזניטה]

“Dentro de tu alma se que estoy

Aunque tú lo trates de ocultar…”

[קטע מהשיר "un ramito de violetas" של ססיליה]

Quién te escribía a ti versos, Dime niña, quién era"

Quién te mandaba flores en primavera…”

דויד: ‫והיה לי את הנשק הקטן שלי, ‫שזה שלושה אלבומים שהבאתי מספרד. ‫אחד מהם הוא של סראט, ‫וזה… האלבום נקרא "Mediterráneo".

מאיה: ‫היה בו שיר אחד שדויד זכר במיוחד.

דויד: ‫"La Mujer Que Yo Quiero".

[השיר מתחיל להתנגן ברקע]

מאיה: ‫"האישה שאני אוהב". ‫שיר שכתב והלחין...

דויד: [במבטא ספרדי] ‫ז'ואן מנואל סראט. ‫הוא, אני חושב, הוא גדול ה-Singer-Songwriter-ים, הכותבים והזמרים הספרדים בעולם היום.

[קטע מהשיר "La mujer que yo quiero" של ז'ואן מנואל סראט]

“La mujer que yo quiero, no necesita

Bañarse cada noche en agua bendita”

מאיה: ‫את השיר הזה דויד שמע ‫עם החברים הספרדים שלו. ‫סראט היה כבר אז אמן מוכר, ‫שלא מפחד להתבטא נגד הדיקטטורה. ‫מאוחר יותר הוא גם גלה מספרד ‫בגלל צו מעצר ‫שהמשטר של פרנקו הוציא נגדו. ‫אבל בשיר הזה הייתה מחאה מסוג אחר. ‫לא בצורה ישירה נגד השלטון, ‫אלא כזאת שנלחמת בעבור הזכות לאהוב. ‫הוא גם הזכיר שם ‫את האהבה של לפני המלחמה.

דויד: ‫זו הסרנדה הכי מפרגנת שאיש או אישה ‫יכולים לשיר לבן אדם שהם אוהבים. ‫חוץ מדבר אחד שהוא אומר, הוא מבקש, ‫שזה יהיה בינינו מה שקרה פה...‫

מאיה: [מהמהמת]

דויד: שלא תדע. ‫על אשתו, דאז. הוא כבר מאז התגרש ממנה.

מאיה: ‫דויד כתב על דף את המשמעות ‫של מילות השיר בעברית. ‫זה הלך ככה.

[דויד שר בספרדית ומתרגם לעברית]

“La mujer que yo quiero, no necesita”

‫"האישה שאני אוהב לא צריכה לרחוץ ‫את עצמה כל לילה במי קדושה"

"Bañarse cada noche en agua bendita

Tiene muchos defectos, dice mi madre”

"‫יש בה הרבה חסרונות, ‫בסוגריים דפקטים, אומרת אימי"

“Y demasiados huesos, dice mi padre”

"ויותר מדי עצמות, ‫אומר אבי"

“Pero ella es más verdad que el pan y la tierra”

"אבל היא יותר אמיתית ‫מלחם ואדמה"

“Mi amor es un amor de antes de la guerra”

"‫האהבה שלי היא אהבה שלפני המלחמה"

“Para saberlo”

"‫שתדעו בסוגריים בשביל האינפורמציה".

מאיה: ‫על בסיס המילים שדויד העביר לו, ‫יהונתן תרגם את השיר, ‫ודויד תפס גיטרה, ניגן ושר אותו.

[דויד שר]

"האישה שאיתי אינה מתעקשת

לרחוץ את גופה בבריכה מקודשת…"

דויד: ‫כאילו, גאוני… זה… זה אחד לאחד. ‫איך זה יכול להיות שזה מתחרז? ‫זה גם אומר… משפטים כמו "בריכה מקודשת". ‫"agua bendita" זה "מים מבורכים", ‫זה "blessed water". ‫אבל "בריכה מקודשת" זה עוד יותר.

[דויד שר]

"היא לא בשבילך, כך אימי ממלמלת

ואבא אומר שרזה היא כמו שלד.

אבל היא אמיתית יותר מכולנו

זו אהבה כמו בזמנים לפני שנולדנו

רק אני יודע…"

מאיה: ‫והייתה מילה אחת בתרגום ‫שדויד ממש התעקש עליה.

[דויד שר]

“Mi perro, mi scalextric y mis amantes…”

"החברים, הכלבים, הזיונים, המשחקים

על הכל ויתרתי…"

דויד: ‫זיונים.

מאיה: ‫בוא נדבר על זה.

‫דויד: בואי.

מאיה: ‫מה במקור כתוב שם?

דויד: במקור אין זיונים בכלל. ‫וגם יהונתן לא רצה להכניס זיונים. ‫ואני קפצתי. "למה", אמרתי, ‫"זיונים זה הדבר הכי תמים שיש, ‫הכי אנושי שיש, ומי שלא מתעסק בזה לא חי". ‫וזה נורא יפה, וזה הוסיף פלפל לשיר, ‫וזה יצר את השיר ביותר ישראלי ‫ממה שזה היה במקור. ‫ומסכן חואניטו...

[דויד שר]

"מסכן חואניטו…"

דויד: ‫זה בעצם ז'ואן מנואל סראט, ‫שכתב את זה. ‫במקרה יהונתן זה גם חואן. ‫אז "מסכן חואניטו", ‫אני בכלל לא קשור לסיפור. ‫אני? אני מסיפור אחר.

מאיה: ‫רותי ברוזה פנתה ללואי להב ‫והציעה לו להפיק את האלבום. ‫הוא היה אז אחרי "חתונה לבנה", ‫שנחשב לכישלון בזמנו, ‫ונתפס כמפיק של תקליטים גרנדיוזיים ‫שמבזבז כסף…

[ברקע שלום חנוך שר את השיר "חתונה לבנה"]

"בוקר חדש עלה…"

מאיה: ‫ולא מתאים לתקופת משבר כלכלי ‫שאחרי מלחמה.

[צליל של תקליט שנעצר בבת אחת]

‫אז רותי ודויד לא סיפרו לחברת ‫התקליטים עם מי הם עובדים.

[צליל לחיצה על כפתור ומנגינת הפתיחה של "האישה שאיתי"]

דויד: ‫לקחנו את התקציב ולא גילינו לחברה ‫איזה סוג אלבום אנחנו הולכים לעשות.

מאיה: ‫ולואי, מהצד שלו, פשוט התאהב בחומרים, ‫גייס נגנים ויצר סאונד חדש לגמרי.

דויד: ‫תופים של רוקנרול וגיטרה ספרדית, ‫זה היה מיקס כזה, מאוד מאוד מיוחד.

[דויד שר]

"האישה שאיתי היא פרי גן העדן

בנשמתי כמיתר היא רועדת…"

יהודה: הוא ביקש ממני לנגן בעוצמה מטורפת, ‫ואחרי זה הוא שלט בזה, ‫הוא לקח את הכל אחורה. ‫זה כמו שאתה שומע צרחה של מישהו, ‫אבל היא לא פה, אלא נמצאת בעמק ליד.

דויד: ‫והנושאים והשפה… השירה שלי הייתה טובה… אז…

יהודה: ‫בעיניי זה אחד האלבומים הגדולים ‫שהופקו. בטח בישראל, אולי גם בעולם.

מאיה: ‫תוך זמן קצר האלבום היה מוכן.

תלמה: ואז קראו לי לשמוע…

מאיה: ‫זאת שוב תלמה.

תלמה: אני הבנתי שזה נהדר. אבל אני התעצבנתי קצת שלא אמרו לי שום דבר.

דויד: אף אחד לא עירב אותה. זה לא היה הכיוון שהיא בחרה בו. זה לא מה שהיא חיכתה לו.

תלמה: יש שטוענים [צוחקת] שאני קמתי ועזבתי מרוב עצבים. ואני לא זוכרת את זה, אבל אני מאמינה שיכול להיות שעשיתי את זה…

מאיה: ‫העצבים של תלמה נשטפו מהר ‫כי בחברת התקליטים פשוט השתגעו מהשירים.

[תחילת השיר "האישה שאיתי" ברקע]

מאיה: ‫האלבום, שנושא את שם השיר ‫"האישה שאיתי", ‫יצא ב-1983 וזכה להצלחה מטורפת.

[הקלטה מתכנית רדיו או טלויזיה]

קריין: ‫"בחנות שבתחנה המרכזית בתל אביב ‫נמכרו אלף תקליטים בשבוע, ‫וזהו שיא ישראלי וגם בינלאומי…".

[הקלטה מתכנית רדיו או טלויזיה]

מראיין: ‫"אתה לא חושב שחל איזה שינוי ‫בעקבות המלחמה האחרונה שהייתה, בעקבות ‫ה… תקופת הרוק הארוכה, ‫שפתאום חיפשו משהו שקט יותר… לירי?".

דויד: "‫יכול להיות שאחרי המלחמה האחרונה ‫גם, אתה יודע, סוג השירים האלה ‫שהם כאלה רומנטיים ומלאים באהבה… ‫הם נשפכים, ‫ואפילו אישיים מאוד יכולים להיות. ‫זה בטח מסוג הדברים… כמו שלי ‫היה כיף להביא את הטקסטים האלה הביתה ‫אחרי שתרגמנו אותם ‫ולשיר אותם לרותי. ‫ואני בטח בן אדם ממוצע, כמו כל אחד, ‫שבכיף שלו להביא לאשתו, ‫או לחברה שלו, משהו כזה".

דויד: ‫זה היה אלבום שהיה בו… ‫הייתה בו נחמה.

מאיה: [ברקע השיר מושמע ברדיו] ‫השיר "האישה שאיתי" ‫היה מלא באהבה ותשוקה, ‫אבל כשהוא התנגן ברדיו הישראלי, ‫היה פיפס שצנזר את המילה "זיונים".

[הקלטת השיר מושמע ברדיו]

"החברים, הכלבים, הז… [פיפס], המשחקים

על הכל ויתרתי…"

דויד: ‫ואז אי אפשר היה להפסיק ‫להשמיע את השיר הזה ברדיו, [מאיה צוחקת] ‫בשביל הפיפס. זה הפיפס הראשון, אני חושב, ‫בהיסטוריה של מדינת ישראל.

[קולות של שדה תעופה]

מאיה: ‫ב-1984 ז'ואן מנואל סראט ‫הגיע לביקור בארץ.

דויד: ‫ועשו לו מסיבת עיתונאים בשדה תעופה… ‫אז, "ברוך בואך, welcome", וכל זה… ו‫אחד העיתונאים, היה לו איזה הערה ‫של "תודה שאתה שר את השירים ‫של דויד ברוזה". הוא רצה להרוג אותי. ‫אבל אז הוא אומר לי, ‫התרגום כל כך טוב ‫שזה כבר לא שיר שלי.

[הקלטה] יהונתן גפן: "‫היום התלמידים שלי לא יודעים ‫שזה מתורגם. ‫חושבים שיהונתן גפן כתב את הטקסט, זה לא… ‫לא חושבים שזה על פי…".

[הקלטה מתוך הופעה] יהונתן גפן: ‫"האישה שאיתי, זה האישה שלי. ‫כשאני כתבתי 'האישה שאיתי', ‫זה נהיה מטבע לשון בארץ."

[מחיאות כפיים]

מאיה: ‫בשנת 2012, דויד ברוזה אירח ‫את סראט במופע בתל אביב.

[הקלטה מתוך הופעה] דויד: "אני רוצה לספר לכם משהו קטן, מזה 30 שנה…". [תרגום מספרדית]

מאיה: ‫ושם על הבמה הם שרו יחד ‫והחזירו את השיר לשפת המקור שלו.

[דויד וסראט שרים יחד והקהל איתם]

“Tiene muchos defectos, dice mi madre

Y demasiados huesos, dice mi padre

Pero ella es más verdad que el pan y la tierra…”

מאיה: ‫והקהל הצטרף. ‫וכך התחברו האנשים שיצרו את השיר הזה, ‫יחד עם ההיסטוריה מרובת המאבקים ‫והמלחמות שמלווה את חייהם. ‫סראט, שגלה מארצו, חזר אליה ‫אחרי שפרנקו מת וספרד הפכה לדמוקרטיה. ‫הוא שר שם גם היום. ‫ודויד, שחזר לארץ ‫בעקבות מלחמת יום כיפור ‫ואיבד את דרכו בעקבות מלחמת לבנון, ‫המשיך לנדוד ולהופיע בארץ ובעולם.

[דויד שר]

"ואני לוחש לה…

…את מה שאמרתי"

מאיה: ‫שניהם מצאו במוזיקה כוח ונחמה.

[מחיאות כפיים]

דויד: ‫הייתי חייב למצוא המשכיות. ‫האהבה זה הדבר המשותף לכולנו. ‫אז אנחנו יודעים שהנפש לא קרסה. ‫That the spirit is not giving in. ‫זו לא בריחה, זו יצירה.

[הקלטה מתוך הופעה] דויד: "מרגש מאוד לראות ים של אנשים". [אנשים מריעים ושורקים] ‫"אני מקווה שכולם רגועים, ‫מוכנים אפילו לאהבה. מכה חזקה של אהבה, ‫אולי תהיה פה הלילה".

[השיר מתחיל להתנגן]

מאיה: ‫האזנתם והאזנתן ל"שיר אחד". ‫

אני מאיה קוסובר וערכתי את הפרק הזה ‫יחד עם ניר גורלי. ‫

תודה למור סיון ואסף רפפורט ‫על עיצוב הסאונד ‫ולמור גם על הנגינה. ‫

בצוות "שיר אחד" חברים גם ‫תומר מולוידזון ואיל שינדלר. ‫

תודה לנעם פלג, עדן אוחיון ‫ועומרי קפלן על הסיוע בהפקה. ‫

תודה לויויאנה דייטש ולולו קביירו לוי ‫על התחקיר והתרגום מספרדית. ‫

תודה לבילי סגל גזליוס ‫ולרונן וייס מהארכיון של "כאן".

‫תודה אחרונה ומיוחדת ליואב קוטנר ‫ולפרויקט "תיעוד יוצרים ‫במוזיקה הישראלית" של "מפעל הפיס" ‫על הקטעים מתוך הראיונות ‫עם יהונתן גפן ודויד ברוזה.

‫פרקים נוספים של "שיר אחד" אפשר למצוא ‫בכל אפליקציות הפודקאסטים ובאתר "כאן".

‫תודה על ההאזנה. ‫ניפגש בפרקים הבאים.

[דויד שר]

"האישה שאיתי אינה מתעקשת

לרחוץ את גופה בבריכה מקודשת

היא לא בשבילך, כך אימי ממלמלת

ואבא אומר שרזה היא כמו שלד

אבל היא אמיתית יותר מכולנו

זו אהבה כמו בזמנים לפני שנולדנו

רק אני יודע


האישה שאיתי אינה מתעקשת

שבכל לילה אקטוף לה עוד ורד


האישה שאיתי היא פרי גן העדן

בנשמתי כמיתר היא רועדת

החברים הם עושים לה עיניים

והאויבים מרימים שתי ידיים

היא תעטוף אותי רכה ומבושמת

ואחר כך בגופה אותי היא מחממת

ואני לוחש לה


האישה שאיתי היא פרי גן העדן

מחליקה על פני כמו מים על אבן


לאישה שאיתי כל כולי התמכרתי

והיא גם זרעה בשדות שחרשתי

בבוקר אני מתעורר רק אליה

בחושך אני מגשש אל שפתיה

אני שלה עכשיו וכל מה שהיה לי

החברים, הכלבים, הזיונים, המשחקים

על הכל ויתרתי

מסכן חואניטו


לאישה שאיתי כל כולי התמכרתי

אך אל תגלו לה את מה שאמרתי"

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

10 views0 comments

Opmerkingen


bottom of page