שיר אחד - יום חדש | נצ'י נצ'

מוקי תמיד היה מודל לחיקוי של רביד פלוטניק (נצ'י נצ'). שיחת טלפון אחת ממנו הספיקה כדי להוציא מהמגירה את השיר ששכב בה יותר משנה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/01/2017.

[חסות]

קריין: "כאן בהקמה עוד", להתחבר למוזיקה - בכל זמן שתרצו.

[קדימון כשברקע צלילי השיר "יום חדש"]

נצ'י נצ': התבחבשתי עם זה כמה ימים, הלכתי, חזרתי, ניסיתי, וקלטתי שהפזמון לא עובד. ואמרתי לנירו: "בוא תעשה פזמון אתה". והוא עשה פזמון, משהו הזוי, לא יודע… זיכרון ישן… ילד קטן… לא יודע מה, ואז אנחנו מתבחבשים ולא מצליחים להגיע לזה, וזה וזה. ואז טונה בסוף, טונה תמיד פילוסוף כזה, הוא תמיד מחפש את ה… האמת מאחורי הסיפור, וזה. והוא אומר לי: "על מי השיר נכתב?"

[המוזיקה מתגברת]

"ואולי אתה זוכר, איך צחקנו על הכל

וחלמנו בגדול (אף פעם לא אשכח)

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אתמול היה אתמול (היום הוא יום חדש)…"

רום: היי, כאן רום אטיק, אתם על "שיר אחד". בכל פרק מוזיקאי או מוזיקאית לוקחים את אחד השירים שלהם, ומפרקים אותו לגורמים. הם מספרים איך ומתי הוא נכתב, משמיעים סקיצות, קטעים שנחתכו באולפן, בקיצור, מלווים אותנו שלב אחר שלב עד לתוצאה הסופית.

הפעם אנחנו עם רביד פלוטניק.

נצ'י נצ': או שכמו שחבריי קוראים לי - נצ'י נצ'.

רום: זה הוא.

נצ'י נצ': מה עוד, אני ראפר, אני זה, כזה, אני בן 28…

רום: הוא פעיל בסצנת ההיפ-הופ המקומית מאז שהיה תיכוניסט. לאלבום השלישי שלו, שיצא בשנה שעברה, הוא קרא: "ברוכים הבאים לפתח תקווה". כן כן. אבל עכשיו…

נצ'י נצ': אני גר בכפר סירקין, אז תבואו לקפה.

רום: היום בתוכנית הוא ידבר איתנו על "יום חדש", השיר ששמענו בהתחלה, שגם היה בפלייליסט של גלגלצ, אבל נכתב בתקופה שנצ'י נצ' עדיין היה רחוק מזה. הוא כבר הוציא את האלבום הראשון שלו, ולא זכה ליותר מדי תשומת לב. הוא היה ראפר, שגדל על היפ-הופ, אבל גם מעריץ של אהוד בנאי ומאיר אריאל. ובתוך כל זה, הוא ניסה למצוא את הקול הייחודי שלו.

נצ'י נצ': אז נתחיל מההתחלה. ב-2011, בעצם, קיבלתי ביט, פלייבק, מבחור צעיר, בחור בשם איתי כהן, אני לא יודע איפה הוא… אני זוכר שהוא היה חייל, אני לא יודע מה קרה איתו בסוף. בקיצור, אז אני תמיד שמח לקבל ביטים חדשים, הוא שלח לי ביט, שזה בעצם סימפל את השיר Fu-Gee-La של "פוג'יז", שזה שיר נפלא ומאוד מוכר, כמובן, קלאסיקה.

[הסימפול של השיר Fu-Gee-La נשמע ברקע]

נצ'י נצ': ומשהו ב… ניחוח הנוסטלגי הזה, ישר, אתה יודע, כאילו עלה לי הסיפור של הילדות של פתח תקווה. כבר ראיתי את הקליפ של זה, אבל כבר ראיתי… אתה יודע, הרחתי את הריח, אתה יודע… וזה מה שביט מדהים עושה. זה מה שפלייבק מדהים עושה.

[המשך הסימפול Fu-Gee-La]

“Ooh la la la

It's the way that we rock when we're doing our thing…”

נצ'י נצ': תהליך הכתיבה בשבילי, הוא אף פעם לא משהו שהוא בא בקלות, אתה מבין, כלומר, זה… לוקח המון זמן, פעם יש לי שורה שאני עוזב, פעם יש לי חרוז, פעם יש לי רק שם לשיר. אז כן, אז אני זוכר את הרגע הזה, אני זוכר את היום הזה. בצהריים ישבתי איזה יום, פשוט יצאו כל שני הבתים האלה בכלום זמן.

[המשך הסימפול Fu-Gee-La]

“Ooh la la la

It's the natural law that the refugees bring…”

רום: אוקיי, אז כל זה קרה ב-2011. נצ'י נצ' כתב את המילים על הפלייבק של הפוג'יז, ופה זה פחות או יותר נגמר. הוא הניח את השיר בצד, עבד על קטעים אחרים, והוציא את האלבום הבא שלו, שכבר זכה להרבה יותר הכרה. אז עכשיו אנחנו ב-2013, קצת אחרי שהאלבום הזה יוצא.

נצ'י נצ': יום אחד אני נוסע עם לוקץ' באוטו, אז הוא היה גר ברחוב מלצ'ט, אז אני זוכר את שנינו נוסעים באוטו שלו, פתאום אני רואה טלפון ממוקי. אתה יודע שזה… אז בזמנו זה היה משהו מאוד מאוד לא שגרתי לקבל שיחה ממנו. כלומר, הכרנו לפני, ואפילו נפגשנו לקפה פעם אחת, אבל זה לא היה… אתה יודע, כאילו חברות בשום צורה. כלומר, הוא אחד הגיבורים המוזיקליים שלי, ואני מאוד מאוד מעריץ אותו, ומאוד מושפע ממנו. ופתאום אני רואה ממנו [בצחקוק] כאילו שיחה, הוא מתקשר אלי באמצע, הוא אומר לי: "תקשיב!" נלהב, הוא אומר לי: "אתה מכיר את השיר "כשזה עמוק" של קורין אלאל?" אמרתי לו: "כן".

[השיר "כשזה עמוק" מתנגן]

"כשזה עמוק עוצר כל העולם ואת קוטפת כוכבים…"

נצ'י נצ': הוא אומר לי: "תקשיב, אתה צריך לקחת את הפזמון הזה, ולעשות אותו בהיפ-הופ. לא מעניין אותי מה, לא מעניין אותי איך, בוא אני אעזור לך, אני אפיק, אני אעזור לך עם הראפ, אני אעזור לך זה… לך תעשה את זה!" אמרתי לו: "סבבה, מגניב."

ממש כמה ימים אחרי, כבר ניגשתי למלאכה. וזה מסוג השירים שאתה מכיר, אבל הם… אתה יודע, הם… אחלה שיר פשוט, אתה יודע, וכאילו, וכזה, שם זה נגמר. ואז הקשבתי לפזמון.

[פזמון השיר "כשזה עמוק"]

"וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב

כואב

ובפנים שוב שלג יורד…"

נצ'י נצ': אמרתי, בוא'נה איזה פזמון מטורף! ידעתי שאני רוצה שטונה ונירו, שנירו זה ניר דנן, המפיק המוזיקלי של טונה, שהוא גם הגיטריסט שלו בהופעות, וגם הגיטריסט שלי בהופעות, אז אנחנו סוג של חבר'ה. ידעתי שאני רוצה שטונה ונירו יפיקו את זה, כי יש משהו בניחוח של ההפקות שלהם, שיש שירים שאני כותב, אני יודע שההפקה מיועדת להם, הם צריכים להפיק את השיר הזה, הם צריכים לעצב את המוזיקה שלו. [לוקח נשימה עמוקה]

אני נוטה לעבוד המון עם רפרנסים, כלומר שירים שאני מאוד מאוד אוהב, או מושפע מהם, או נותנים לי רעיון, ואני יוצר בצלמם שיר חדש. ומה שמגניב זה, שזה גם לא נשמע כמו השיר שכאילו, לקחתי השראה ממנו. זה פשוט מביא לי, אתה יודע, איזשהו ניצוץ, ומשם אני פשוט… אני והמפיקים שאני עובד איתם על השיר, אנחנו ממשיכים לבד. וההפקה המוזיקלית, הרפרנס היה לשיר של דה גיים, שזה ראפר אמריקאי עם כריס בראון, שזה זמר אמריקאי שהוא מחליא אותי. ואני לא אוהב אותו בשום צורה, אבל הוא הביא פזמון אחד יפהפה, שנקרא "Pot of Gold".

[מתנגן השיר "Pot of Gold"]

“Oh, the spotlight is not for me

I close my eyes and imagine I'm home

I miss the days…”

נצ'י נצ': זה שיר נורא נורא יפה, ואמרתי לטונה: "בוא נעשה שההפקה תהיה ככה… כלומר ה-bpm מהיר, התופים כאלה… קשים, איזושהי גיטרה שתלווה ברקע, גיטרה אקוסטית כזאת."

ו… טונה התחיל לעבוד על זה, הוא שלח את זה לנירו, נירו שלח לי סקיצה, וגם נראה לי יש לך אותה, אז זה כזה הזמן יהיה להשמיע אותה.

[הסקיצה מושמעת, מנגינה בלבד - גיטרות ותופים]

נצ'י נצ': נירו שלח לי את זה, בדיוק הייתי בדרך לפגישה כשהוא שלח לי את הסקיצה הזאת, ואמרתי… נפתח לי פתאום… אתה יודע, וואו, כאילו איזה ש… איזה פזמון!

[הסקיצה ממשיכה להתנגן ומשתלבות המילים של "כשזה עמוק"]

"וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב כואב

ובפנים שוב שלג יורד…"

נצ'י נצ': ואתה יודע, ישבתי עם הפזמון של קורין אלאל, בעצם, "וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב/ כואב/ ובפנים שוב שלג יורד". אמרתי: "איך אני… מה אני לומד מהפזמון הזה? איזה סיפור אני יכול לספר, שהפזמון הזה יהיה ה… הפסגה של השיר?" אתה יודע, כי זה כל הכוונה של שיר, נראה לי, שהפזמון יהיה ה-highlight. "איזה סיפור אני יכול לספר בין לבין, כאילו, בבתים?"

רום: אז במשך כמה ימים הוא מקשיב שוב ושוב לפלייבק, וכותב ומוחק ומנסה למצוא את המילים הנכונות, עד שבשלב מסוים הוא נזכר בשיר על פתח תקווה, שהוא כתב שנתיים לפני זה.

נצ'י נצ': לקחתי את הבתים בעצם מהשיר שכתבתי ב-2011, והתחלתי להושיב אותו, וקלטתי שהפזמון לא עובד.

[צליל של כישלון]

נצ'י נצ': ישבתי, ניסיתי, אמרתי לנירו, "בוא תעשה פזמון אתה," והוא עשה פזמון משהו הזוי, לא יודע, זיכרון ישן… ילד קטן… לא יודע מה זה, כלומר הלכנו… כבר הבנו שאנחנו הולכים ללכת לכיוון של הנוסטלגיה, והילדות, וה… והתום והרוך, והדברים האלה, ולא היה פזמון. ושברתי את הראש על פזמון. ובאותה תקופה ג'ימבו מאוד עזר לי, ג'ימבו ג'יי, שהוא ראפר, ויוצר, וזמר, ונגן, והוא הכל… הוא כמו פצצתי, הם גאונים, הם אנשים… אני שונא אותם, הם גאונים, אני מעריץ אותם.

אז ג'ימבו ג'יי מאוד עזר לי עם האלבום, וקפצתי אליו, עם הסקיצה שנירו וטונה עשו כבר, והשמעתי לו את הבתים, ואז עלה לו רעיון, לעשות: [בשירה ובטון ארצישראלי של פעם] "לאן, לאן, לאן שהרוח תיקח, לאן, לאן, לעבר יום חדש", וברגע שאמר: "לעבר יום חדש" אמרתי: "טוב, השם של השיר, זה "יום חדש"".

בתקופה… בשנים האחרונות, כל פעם שאני מביא פזמון, או מנסה לעשות פזמון עם מישהו, אז אני אומר לשותף, או לעצמי: "בוא נעשה פזמון שאהוד בנאי או ברי סחרוף היו שרים. על גיטרה." אתה מבין, כלומר… ואז הוא עשה לי: [שר בסגנון ברי סחרוף] "לאן, לאן." אז אמרתי: "אוקיי, כלומר אם זה פזמון שברי סחרוף יש… כאילו אני יכול לדמות את ברי סחרוף שר, עם גיטרה, אז זה הפזמון שלי." ורצתי נלהב, לנירו וטונה, "הנה יש פזמון!"

והם נורא נורא קשים. והם אומרים "תקשיב, זה לא זה, זה לא זה…" ואני אמרתי להם: "לא, זה זה! אתם לא מבינים זה זה!" ואז הם אמרו לי: "תקשיב, אהבנו את הקונספט שזה שירה, ואז יש תשובה, שזה - 'לאן שהרוח תיקח'". אבל היה להם קשה עם ה"לאן שהרוח תיקח". ואז או נירו או טונה הביאו "אף פעם לא אשכח".

רום: אוקיי, בשלב הזה השיר עבר כבר די הרבה גלגולים, אז אולי כדאי לעשות קצת סדר. נצ'י נצ' ויתר על ההצעה של מוקי להשתמש ב"כשזה עמוק", אבל החליט לשמור על המילים שהוא כתב פעם, על הילדות שלו בפתח תקווה.

ועכשיו הוא, טונה ונירו, מנסים להביא פזמון חדש, לא מסומפל, זאת אומרת, לא קורין אלאל, לא פוג'יז, משהו שלהם. אבל עוד לפני שהם פותרים את הבעיה הזאת, נצ'י גם מבין, שהרפרנס שהוא הביא קודם, זוכרים? השיר של כריס בראון, הזמר שמחליא אותו, אז גם הוא לא עובד.

נצ'י נצ': ואני מחפש אווירה הרבה יותר רגועה, הרבה יותר lay back, כמו בעצם הביט הראשון שכתבתי עליו בסימפול של פוג'יז. הבנתי שאני רוצה אווירה הרבה יותר רגועה, מאוד lay back, מאוד כזה… וייב של צ'יל - לא וייב דוחף, כזה מהיר. והשמעתי להם בעצם, שיר של בוב מארלי, שזה סוג של גרסת רמיקס שהבן שלו, סטיבן, שהוא זמר ומפיק מדהים, עשה.

[רמיקס של השיר "Jamming" מתנגן]

“I wanna jam it with you…”

נצ'י נצ': שיר שנקרא "Jamming", שזה שיר שכולם מכירים, של בוב מארלי. הוא עשה גרסת היפ-הופ מאוד צ'יל, מאוד רגועה, מאוד מגניבה, וזה הגרסה שהבאתי לנירו. באותו הסשן הוא מיד לקח וזה… עשה… הוריד את הזה… הוריד את ה-bpm, דפק תופים חדשים וזה וזה וזה.

[מוזיקת צ'יל נשמעת ברקע]

נצ'י נצ': כלומר, השארנו איזשהו זיכרון, מהחלום שנגנז.

[המוזיקה ממשיכה]

נצ'י נצ': ויש פה את ה-line, את ה"אההה" [שירה עולה ויורדת]. אני נורא אוהב את קניה ווסט. אז אמרתי לנירו: "נירו תעשה לי קניה". מה זה קניה? גיטרה עם דיסטורשן. אמרתי: "יאללה קניה, אני עושה קניה, אני גם רוצה כמו קניה". אז אנחנו יושבים על הפזמון, יושבים שעות על הפזמון. מה הפזמון?

[המוזיקה נעצרת]

בדיוק באותה תקופה קראתי את "זוכר כמעט הכל", הספר הראשון של אהוד בנאי. ונורא אהבתי את המשפט הזה, הפתגם הזה, "זוכר כמעט הכל". זה כל כך אהוד, אתה יודע, זה כזה משפט אצילי ו"זוכר כמעט הכל", זה היה נשמע לי כמו משפט קסום כזה. אולי כי אני נורא אוהב את אהוד, ואני נורא אוהב גם את הספר הזה. אז רציתי… כאילו שהפזמון יהיה - "אני זוכר כמעט הכל, טדדם וטדדון, זוכר את כל רגעי העצב…" כאילו משהו כזה. ואז עלה לי משהו: [שר] "היה לנו הכל, וצחקנו בגדול…" וטונה אמר: "תקשיב… לעשות… עזוב את אהוד." [מצחקק]

כאילו, כל פעם, באיזשהו שלב… אתה יודע, אני כאילו… של החיים, אחד החברים והקולגות אומרים: "תניח לאהוד, תן לקריירה של אהוד… תן לאהוד להיות אהוד." כי אני, מבחינתי, אני יכול לעשות קאברים, או סימפולים, כמו שעשיתי ב"איידישע ראסטה מאן", לדוגמה, ל-90% מהדיסקוגרפיה שלו. הכל, אני מתחבר לזה, אתה יודע, מעמקי נשמתי, לכל השירים, לכל הלחנים, לכל הטקסטים, לכל העיבודים שם, אז אני יכול, ככה, לעשות קאברים וסימפולים להכל של אהוד בנאי, נורא קל לי, אתה יודע, להתחבר למקום הזה. אז טונה אמר לי: "תניח קצת לאהוד, לחיות את החיים שלו, ותפסיק לקחת לו הכל, ובוא נביא משהו חדש."

אז בעצם ישבנו שם אצל… באולפן של ניר דנן בכרכור, איפה שהוא עד היום נמצא, ואז אנחנו מתבחבשים, ולא מצליחים להגיע לזה, וזה, וזה. יושבים עם הביט, יושבים עם ה… אמרתי לנירו, אני רוצה פזמון וייקליף ז'אן. שווייקליף ז'אן, אתה יודע, הוא גם… הוא כאילו התחיל כראפר, והיום הוא זמר, והוא גם גיטריסט, והוא כזה יוצר, והוא נע, במין לחנים שהם מאוד כאילו קריביים, מאוד רגאיי, לווייב מאוד אפריקאי, ומאוד היפ-הופ. וזה משהו שמאוד מאוד, כאילו, תפס אותי. כל השירים המאוד מלודיים שלו, כמו: [שר] "someone please call 911", כל מיני שירים כאלה נורא נורא יפים. אז אני אמרתי לו: "אני רוצה פזמון וייקליף".

ואז נירו אומר לי: "אוקיי" תראה איזה גאון! הוא אומר לי: "איך וייקליף היה שר על זה? באיזה לחן?" אז אמרתי לו: [שר] "פדה-דה-פדה-פדה…" כאילו בגבוה - [שר שוב גבוה יותר] "פדה-דה-פדה-פדה," כזה. אז הוא אומר לי: "או! אוקיי!"

ואז התחלנו, תפירות, תפירות, תפירות, תפירות, תפירות…

[הלחן המעובד מתנגן ברקע]

נצ'י נצ': ואז טונה בסוף, טונה תמיד פילוסוף כזה, הוא תמיד מחפש את האמת מאחורי הסיפור וזה. הוא אומר לי: "על מי השיר נכתב?" אתה יודע, זה באינסטינקט הראשוני, אני אומר לו: "לא יודע, על הילדות, על פתח תקווה, על החטיבה, על התיכון, על החופש הגדול, על הזה…" הוא אומר לי: "את מי אתה רואה בראש, כשאתה עושה את הראפ, כאילו, בשיר הזה?" אמרתי לו: "אני רואה את שמואל."

ושמואל זה בעצם חבר מאוד יקר שלי, שהכרנו בגיל חמש עשרה וחצי, ויחד הקמנו, יחד איתו ועם עוד בחור בשם שמשון, שמשון אדמה, הקמנו הרכב שנקרא "פרודוקס", שהיה קיים שבע שנים. עשינו אלבום ביחד, ושמואל הוא גדול ממני בשנה, אבל בהרבה מובנים הוא כזה, אחד המנטורים שלי, כלומר, הוא לימד אותי המון המון על חוכמת רחוב, וחוכמת חיים, ואתה יודע, דברים שלא הייתי מצליח ללמוד בשום בית ספר, או בשום מכללה, או בשום… אתה יודע, שום דבר כזה.

אז טונה אומר לי "מה דעתך לפתוח את זה ב"ואולי אתה זוכר?"" כי הוא כן אהב את הקונספט של להישאר עם העניין של הזיכרון, כי רציתי להביא את ה"זוכר כמעט הכל." אז הוא אמר לי: "ואולי אתה זוכר?" ואז זה היה כמו קסם, אמרתי: "יואו! "ואולי אתה זוכר?"" ואז אתה יודע, פשוט יצא: [שר] "ואולי אתה זוכר?" וזה הרגיש כמו קסם.

[השיר "יום חדש" מתנגן]

"ואולי אתה זוכר, איך צחקנו על הכל

וחלמנו בגדול (אף פעם לא אשכח)

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אתמול היה אתמול (היום הוא יום חדש)…"

נצ'י נצ': וראוי לציין את מיכל לוטן, שהיא עושה שם בעצם את התשובות של ה"אף פעם לא אשכח", ו"היום הוא יום חדש", שזה בעצם רעיון של פצצתי וג'ימבו, שהיא, אתה יודע, נשמעת כזה כמו חוה אלברשטיין של הסיקסטיז, או אני יודע מה… והיא בעצם באה ועשתה את זה אצל אורי שוחט באולפן, אתה יודע… הכי מדהימה והכי מגניבה, ושוחט, אתה יודע, ב… בשיא הכישרון, כזה עשה פילטרים כזה ולכלוכים, שישמעו כזה הכי וינטג'.

רום: בשעה טובה יש גם פזמון, גם בתים, והשיר סוף סוף גמור ומוקלט.

נצ'י נצ': שלחתי את זה למוקי. אמרתי לו: "תקשיב, עזוב קורין אלאל, זה לא קרה. תשמע את זה." אז הוא אומר לי: "פצצה" אני יכול לקלל? כי יש איזה קללה בזה… המשפט המקורי היה, "כמו שאף פעם לא תשכח את השאכטה הראשונה/ או כשגילית מי חבר אמיתי, ומי סתם בן של זונה." ואז מוקי אומר: "להגיד בן של זונה, זה לא כמו להגיד בן זונה. בן זונה זה כאילו אלטע, כאילו אלטע…" עכשיו, אני… אני לא מקלל סתם, אני מקלל, כשהדבר היחידי שאני יכול להגיד בשביל להסביר את המצב - זה קללה. זה חייב להיות בן זונה, אתה מבין?

אז הוא אומר לי: "אבל ה"בן של זונה" הזה, טיפה אלים, כלומר, קצת overkill. אין לך סיבה. אתה יכול להגיד כאילו גם 'בן זונה'", ושוב, הוא לא במטרה של "תהיה נעים". אז שם, אתה יודע, וואלה אמרתי: "אוקיי, אני לא חייב להגיד בן של זונה, אני יכול להגיד גם בן זונה."

אה, ומוקי לא אוהב את הטמבלים. יש שם בארבע שורות האחרונות, בבית השני זה "טמבלים, טועמים קצת מרד נעורים/ מבריזים משיעורים, אוכלים כאפות על ההורים". הוא אמר לי: "תשמע, טמבלים זה מרגיש קצת כמו חוסר הערכה עצמית."

אמרתי לו "אבל זה מה שזה היה. זה היה חוסר הערכה עצמית בעליל. וצריך להיות כנה מול ההרגשה הזאת, אתה יודע, שהיא באמת הייתה שם."

אני לא אשכח שכל מה שעניין אותנו בגיל 15, 16, 17, 18, זה העתיד. כל מה שעניין אותנו זה מה יהיה. וה"אולי נכבוש את העולם ביום מן הימים", אתה יודע, זה מין סוג של כאילו קריצה לעצמי, אבל אתה יודע - אני לא באמת מרגיש שכבשתי את העולם, אבל מרגיש… שהגשמתי חלום, אתה מבין? אז כאילו התום הזה ש… ההרגשה של "אולי משהו יקרה מתישהו", אתה יודע.

[הסימפול של השיר Fu-Gee-La מתנגן]

“Ooh la la la

It's the way that we rock when we're doing our thing”

אני זוכר כשהשמעתי את זה למנהל שלי, את השיר הזה, הוא אומףר לי: "מי יתחבר לשיר הזה?" הוא אומר לי: "השיר הזה הוא באמצע, כלומר מי… מי יאהב אותו? כי… זה לא לצעירים מדי, אבל זה לא למבוגרים מדי, ומה יהיה איתו?"

ובאותה שנייה היה לי… הוא ערער… היה לי איבוד תקווה קטן. זה ערער לי את ה… [מגחך] זה ערער לי את הביטחון, אבל אמרתי: "אני אוהב את זה, וזה מה שחשוב." אתה מבין? אם זה האמת שלך, זה האמת שלך, אתה מבין? גם אם… גם אם השיר הזה לא היה מצליח, גם אם הוא לא היה נכנס לגלגלצ, אתה יודע? גם אם לא היה לו… לא היו שרים את הפזמון, כאילו, לא היו שרים את כל השיר בהופעות… זה האמת שלי השיר הזה, אתה מבין? כלומר, זה… אני עושה מוזיקה כי אני עושה מוזיקה, אתה עושה רדיו כי אתה אוהב רדיו, אתה יודע, אתה אוהב מוזיקה. וזה, אתה יודע, כאילו זה המהות בעיניי של כל הסיפור הזה, של כל השיר הזה, ושל כל ה… גישה הזאת, של לעשות - כי זה מה שאתה עושה, לא כי זה יביא לך… יעשה לך טוב, יעשה לך רע, כי זה מה שאתה… מה שבחרת לעשות, אתה יודע. אז כן, אז זה הווייב, אתה מבין?

[השיר "יום חדש" מתנגן]

"אז תן לי קצת וייבז, הרגשה של בית

כשרציתי לשבת על ביט יותר טייט מטייץ על כוסיות בקיץ

על האוטובוס עם כסף קטן

חלומות בין מחברות בתיק גב של ילד שמנמן

אותו הרכב המקרטע, עם הבוקסות בקטנה

חוזר לפ"ת, ימבה בוסות בשכונה

בתיכון קראו לי רביד או נצ'י, תלוי במצב

בצבא אמרו לי פלוטניק וואלק אתה תהיה כוכב

מצחיק להישאב לזכרונות ורגעים

איך הכל היה תמים יותר, היינו ילדים

שומעים היפ-הופ בקולי קולות, צוחקים מקללים

פואטיקה על רולר בליידס, משוררים על ברזלים

ורק אני, בסרט שלי, בוהה בעננים

חולם בהקיץ על הופעות, להריץ את העניינים

להיות הבוס של עצמי, עצמאי כמו אבא

לייצג ולתת ת'כבוד הראוי לעיר שאני גר בה

ואולי אתה זוכר, איך צחקנו על הכל

וחלמנו בגדול (אף פעם לא אשכח)

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אתמול היה אתמול (היום הוא יום חדש)

הכל היה יותר פשוט

הכל חדש, כל דבר קטן זה התרגשות

החבורה הישנה, צחוקים בטקס סוף השנה,

הסטוץ הראשון בחופש, שוב עוד לילה בלי שינה

כמו שאף פעם לא תשכח את השאכטה הראשונה

או שגילית מי חבר אמיתי ומי סתם בן זונה

זוכר הכל במעורפל

היינו כותבים חרוזים בטוחים שהמצאנו ת'גלגל

מבקשים סיגריות ברחוב לפני בית ספר בבוקר

אוסף קסטות, מסתובב עם אוזניות ו-ווקמן

יושבים בגנים ציבוריים, הכל יפה

רוקדים מסטולים, שרים שירים של טופאק בעל פה

טמבלים, טועמים קצת מרד נעורים

מבריזים משיעורים, אוכלים כאפות על ההורים

לא יודעים מה יהיה בעתיד, אבל חולמים

אולי נכבוש את העולם ביום מן הימים

ואולי אתה זוכר, איך צחקנו על הכל

וחלמנו בגדול (אף פעם לא אשכח)

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אתמול היה אתמול (היום הוא יום חדש)

ואולי אתה זוכר, איך צחקנו על הכל

וחלמנו בגדול (אף פעם לא אשכח)

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אתמול היה אתמול (היום הוא יום חדש)"

רום: אתם האזנתם ל"שיר אחד". הפקתי את התוכנית הזאת יחד עם איל שינדלר. טכנאי ההקלטה - אסף רפפורט, אני רום אטיק, ביי.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה