top of page
קארין זונדר

שיר אחד - גשם בעיתו | רותי נבון

שיר שהופך רלוונטי בכל שנה מחדש כשבחוץ הגשם יורד, ועוד יותר כשבחוץ יש מלחמה.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/02/2024.

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים. לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי

גשם בעיתו כמה עצב בא איתו

תלמה: כל פעם שהתחיל גשם היו שמים אותו.

אמרתי, מה זה?

זה מה שיצא לו בסוף, כל פעם שיורד גשם שאני מבקשת שהוא יפסיק, דווקא הוא לא מפסיק.

רק הגשם בא לו בזמן. לו לא אכפת

תלמה: אני בלבלתי את הקהל. זה לא שיר מזג אוויר. (צוחקת) תראה, באופן מפתיע השיר הזה גם עמד לדורות ולא ידעו שהוא על המלחמה. כולם דילגו על כמה עצב בא איתו, מה העצב? גשם בעיתו זה ברכה, נכון? גשמי ברכה.

כשבחוץ הגשם דופק

תן מחומך ותן מאורך

תן לשדות רק גשם ברכה

תן מפיתך ביד רחבה

ותן לנו זמן לאהבה

תומר: היי, אתם ואתן על שיר אחד. אני תומר מולווידזון.

ניר: ואני ניר גורלי.

תומר: והפעם, שיר שהופך רלוונטי בכל שנה מחדש כשבחוץ הגשם יורד.

ניר: ועוד יותר, כשבחוץ יש מלחמה.

תומר: הסיפור של גשם בעיתו.

ותן לנו זמן לאהבה.

תלמה: בבית שלי, איך שגידלו אותי, אנחנו והמדינה זה היה אותו דבר.

תומר: זאת הסופרת והמשוררת תלמה אליגון-רוז.

תלמה: למשל, אם היה שטפונות, אז אבא שלי היה לוקח את הטנדר, ומתחיל להסיע אנשים מצד לצד. ואני גדלתי גם ככה, שאם משהו מטריד אותי, אז אני קמה ועושה.

תומר: כשתלמה הייתה בת 18, אביה, אליעזר, התמוטט.

תלמה: אני החזקתי אותו בידיים. זה היה נורא. ויצאתי החוצה, אני זוכרת, והרמתי את הידיים ואמרתי אלוהים, אלוהים. כי אני לא ידעתי מה לעשות בדיוק, ולא היה טלפונים. אמא שלי לא הייתה בארץ, נסעתי לדודה שלי בתל אביב להגיד לה.

תומר: אליעזר אליגון נפטר בעקבות דום לב, כשהוא בן 52 בלבד.

תלמה: זה היה נורא. אנחנו סבלנו מאוד, אני ואח שלי, גיורא. גיורא היה מאוד כרוך אחרי אבא שלי. אני הייתי האחות הגדולה של גיורא, ההפרש בינינו שלוש וחצי שנים, מה שעזר מאוד למשל בבית ספר, כי כשרצו אחריו כל מיני ילדים, אז הוא רץ אליי, ואני הייתי כזאת גדולה, ורצתי והרבצתי להם.

תראה, אנחנו היינו כאילו, ילדים במערכה, ושנינו ראינו מה הולך להיות.

תומר: זמן קצר אחר כך, היא כתבה את השיר הראשון שלה.

תלמה: אני זוכרת שכתבתי אותו בראש, והייתי באוטובוס, וירדתי וכל הזמן רק שיננתי את כל המילים, כי פחדתי שהם יברחו לי. שיננתי, שיננתי, באתי הביתה, העליתי את זה על כתב.

תומר: אמא שלה, עפרה, הייתה עיתונאית מקושרת, אז היא שלחה את המילים ליפה ירקוני, שהקליטה את השיר.

לאבא שלי יש סולם

מגיע כמעט עד שמיים

ואבא שלי כה רעב…

תלמה: כתבתי שיר ילדים, אבל עכשיו אני מבינה, שכמו שאפשר לכתוב גשם, סתיו, ומתכוונים בסתיו למוות וכל זה, הרבה שירים שלי הם כאלה. אני אגיד לך את האמת, המשמעות הנוספת, אני עצמי גיליתי אחרי הרבה שנים. אני לא הבנתי שכתבתי את זה כריפוי, כזיכרון או כתגובה לזה שאבא שלי נפטר.

אז למה כששרתי לו שיר שאהב

נרדם הוא ופתאום ועצם את עיניו

אבא למה?

תומר: אחרי שהשיר התפרסם, תלמה המשיכה לכתוב שירים והתחילה לעבוד כמפיקה ומנהלת אמנותית בחברת תקליטים. בגיל 29, היא שכרה דירה בתל אביב השנה הייתה 1973 ופתאום פרצה מלחמה.

תלמה: כשהתחילה מלחמת יום הכיפורים, גיורא, אחי, היה במילואים ואני עזרתי לו לארוז את הדברים. אני זוכרת שעטפתי לו תחתונים בניילון ושאמרתי שלא ירטבו בסואץ שהם יעברו. כי ידעתי שהוא בהנדסה ימית. ואז הייתי יושבת בבית על פוף כזה ואומרת אם אני לא אזוז, גיורא, לא תיפול עליו פצצה. השיטה שלי הצליחה. הוא שרד. ב-17 באוקטובר הוא שלח לי גלויה.

גיורא: הדבר הראשון שכתבתי בגלויה, אין לך מה לדאוג. מה פתאום לדאוג?

תומר: זה גיורא אליגון, אחיה של תלמה.

תלמה: אני, שאומרים לי אין לך מה לדאוג, אני דואגת. כי למה אומרים לי את זה? סימן שצריך לדאוג.

תומר: יום אחד, באמצע המלחמה, פתאום נשמעה דפיקה בדלת.

זה היה המוזיקאי והמלחין קובי אושרת שבדיוק חזר מסיני.

תלמה: הוא אמר לי, את לא מבינה מה שהולך שם. ראו עליו שזה. באמת הוא היה מאובק. הוא הגיע ממשאית כזאת.

תומר: כשהמלחמה התחילה הוא עזב הכל ורץ להופיע בפני חיילים.

קובי: באנו להופיע בתחנת מכ"ם ישראלית. עכשיו, המצרים כל הזמן ניסו להשמיד את התחנת מכ"ם הזאת. השקיעו אותנו במרתף. ובחמש בבוקר נפל טיל על התחנה ומחק אותה לגמרי. 25 חבר'ה נהרגו. יצאנו החוצה. היה כתם שחור במקום כל התחנה הזאת. הבומבה שנפלה, אני לא יכול לתאר לך את העוצמה של הפיצוץ. הופענו ביחידת נגד מטוסים. ראינו כל הזמן בדרך הזאת כל מיני גוויות וטנקים שרופים. עוברים את התעלה בהתחלה עוד רואים עוד אורות וזה. פתאום חשיכה גדולה ופתאום הג'יפ הזה עוצר והנהג יוצא ואומר 'תסתובבו, אנחנו בתוך השטח המצרי'. זה היה אסון יכול לקרוא שהיינו נופלים בשבי עם בנות. הלב שלנו היה בתחתונים.

תומר: כשחזר הביתה מטולטל מהמראות והחוויות הוא הלך לפגוש את תלמה.

תלמה: הוא אומר לי, את לא מבינה מה שהולך שם, צריך להרים להם את המורל. אז אני אומרת לו, 'קובי, חורבן בית שלישי אני לא בטוחה שיש לי כוח, אני לא יודעת מה לעשות'.

תומר: אבל קובי התעקש.

תלמה: הוא השאיר לי קסטה.

באיזה שעה אתה צריך את זה?

אז הוא חטף את הזה ואומר לי בשש וחצי שזה יהיה בארון חשמל.

ואני שומעת כמה שמח.

מה זה השמח הזה?

מה שמח?

ואז זה היה לי את הגלויה של גיורא בצד השני.

גיורא: התחלנו לקבל כל מיני חבילות מהבית. בדרך כלל, זה היה עוגות שהיו נמרחות על אריזה אבל היו דברים שהיו הרבה יותר חסרים כמו דברים פשוטים.

נייר טואלט גופיות, גרביים וזה מה שביקשתי לקבל.

תלמה: וככה מתוך זה כתבתי.

מגויס לגמרי.

כתבתי גם מורל ממש גבוה.

זאת אומרת זה לא מגויס זה סופר מגויס, לא היה לי מורל גבוה. ואני צריכה להרים. אמרו לי.

הגלויה המקורית פתחה במשפט 'שלום תלמה, אין לך מה לדאוג.

אין לך מה לדאוג, אני נזהר ולובש גם סוודר

אין לך מה לדאוג זה מיותר, הכל בסדר

תומר: את השיר 'אין לך מה לדאוג', או בשמו העממי 'שלחי לי תחתונים וגופיות' הקליט עוזי פוקס והוא מיד הפך ללהיט.

שלחי לי תחתונים וגופיות כאן כולם כבר כמו חיות

נלחמים כמו אריות, מורל ממש גבוה

ואצלנו בפלוגה מבקשים קצת הפוגה

מותק לא לשלוח לי עוגה

גיורא: היינו שפופים. בעיצומה של המלחמה פתאום באו החבר'ה ואמרו לי מה אחותך כותבת תחתונים וגופיות, שאנחנו נלחמים כמו אריות. לא ידעתי על מה הם מדברים, עד ששמעתי את זה בעצמי.

תלמה: קובי ועוזי מספרים שהם הופיעו, אז לפני זה הם היו מופיעים, אתה יודע לפעמים הולכים להם לפעמים זה. כשהיה השיר הזה כולם עלו לבמה לשיר איתם.

גיורא: אין ספק שלמוזיקה יש המון כוח להרים את המורל.

תומר: כשהמלחמה עדיין בעיצומה, תלמה הוזמנה על ידי להקת פיקוד צפון לסיור באזור הגולן כדי שתכתוב להם שיר חדש.

תלמה: קצין קישור חיכה לי והיו לו העיניים הכי עצובות שראיתי בחיים, אי אפשר לתאר את זה בכלל. ראו כמה הוא שבור. הלכנו ממקום למקום והיו חיילים בשוחות והכל חורבות והכל שרידים. אני יצאתי משם והבנתי שהאנשים האלה מדברים שפה אחרת, שאני לא מכירה. זה היה נורא. אני זוכרת רק כשאני חזרתי משם מפורקת.

תומר: ואז היא כתבה את השיר "כבר מדברים שפה אחרת" שהלחין יוריק בן דוד.

כן זו עברית שפה מוכרת

אך בחורים שטעמו את פרי המלחמה

כבר מדברים שפה אחרת

ורק האדמה כאילו כלום כבר לא זוכרת.

תומר: אבל הדאגה לאח שלה, המראות והחוויות מהצפון ומזג האוויר החורפי לא הניחו לה.

תלמה: הרי אז התחיל קיץ, יורד גשם ואני רוצה שהוא יפסיק. אני רוצה שהגשם הזה יפסיק. זה נורא ואיום ואני משתגעת מזה שכל החיילים שמה מה זה אוכלים אותה והחיילים זה אנחנו. זה כולם או חברים שלך או חברים של מישהו אחר והם כל כך גיבורים.

תומר: הגשם שלא הפסיק לרדת נכנס לשיר. בניגוד לשני השירים שכתבה בהזמנה, את השיר הזה תלמה הרגישה שהיא חייבת לכתוב.

תלמה: גשם בעיתו, כמה עצב בא איתו. הכל עצר, הכל עמד, רק הגשם בא לו בזמן. לו לא אכפת שבלילות שם קר מאוד, שבחולות קשה לבכות, שאין על מי להתרפק כשבחוץ הגשם דופק. תן מחומך ותן מאורך, תן לשדות רק גשם ברכה, תן מפיתך ביד רחבה ותן לנו זמן לאהבה. יש לי פניה לאלוהים ואני חילונית. גם ברגע שאבי נפטר אני עמדתי וצעקתי 'אלוהים'. גשם בעיתו ואומרים שככה טוב, על בגד קיץ, סוודר ישן ובכיס מכתב מאי שם. גשם מתוק, גשם נשק אותו בשמי, גשם לטף את הפנים. הבאת גשם בעיתו אז הבא, הבא לי אותו. את החייל, את האהוב שלי. אני הבנתי שהחייל שלי זה גיורא, אחי. זאת אומרת אני כאילו בעצם ממשיכה, אבל בצורה אחרת, את השיר הקודם. עכשיו, אני דואגת, כי יורד גשם והם מתבוססים בבוץ. אני כבר מחכה הרבה זמן, אני גם מפחדת כל הזמן שעוד רגע ידפקו לי בדלת. כולם מפחדים. אנחנו כל הזמן ככה, כל הזמן סופרים.

תומר: את המילים שכתבה היא שלחה באופן טבעי לקובי אושרת שילחין.

קובי: וידעתי מיד שזה לא יהיה שיר עצוב. זה לא יהיה איזה מנגינה מינורית כזאת של יאללה או משהו כזה. תלמה, אני לא מעריך אותה כבן אדם דתי אבל יש פה תפילה. תן מחומך, תן מי זה תן? ההשגחה העליונה. זה שיר מנחם, פשוט.

תומר: קובי התיישב על הפסנתר והלחין את השיר.

קובי: הלחן עצמו שהוא היה לא ישראלי בכלל. אני הייתי אז בכל מיני השפעות כאילו זה לא היה שיר ארץ ישראל. והרגשתי שהמנגינה הזאת משרתת את המילים, כי זה יכול להיות איזה בחורה בעולם שמחכה לחבר שלה שיחזור. נכון שבארץ זה היה מלחמת יום הכיפורים וברור שהיא מחכה שהחבר שלה יחזור מהצבא בריא ושלם עם הגשם הראשון. אבל מכיוון שידעתי שיש לי את רותי, זה הפעיל אצלי מנגנונים אחרים. תשמע הייתי צעיר והיה חומר טוב בקיצור.

תומר: רותי, זאת הזמרת רותי נבון שבדיוק טסה לנסות את מזלה באמריקה.

רותי: ואיך שהגעתי לארצות הברית התחילה המלחמה, מלחמת יום כיפור. ואני הייתי צעירה מיד חזרתי, הלב שלי היה בארץ. ליבי בארץ ישראל. חזרתי לארץ, להתנדב להופעות. התחלנו להופיע בכל מקום. זה היה כיף לא רגיל אבל זה גם היה מאוד מאוד עצוב.

תומר: באחת ההופעות היא פגשה את חבר שלה לשעבר.

רותי: יוסי ואני הכרנו בבית ספר החקלאי כשהייתי בת 14 וזה הייתה אהבת נעורים. ואחר כך נפרדנו. בחווה הסינית, הגענו לשם, פגשתי אותו, חיבקתי אותו, הוא נתן לי כנפי צניחה ואמרתי לו יוסי, פיקסי קראנו לו פיקסי, 'כשאתה חוזר אני מבקשת תתקשר, תודיע לי שאתה בסדר'. ואז אחי עבד במודיעין בבונקרים שם ובאתי לבקר את אחי ואז הוא אמר לי 'רותי, יוסי הלך. יוסי פיקסמן.' וזה קרע אותי, כמה בכיתי.

תומר: כשחזרה הביתה, קובי שלח לה הקלטה של השיר.

קובי: שלחתי לה קסטה שאני שר את השיר על הפסנתר שלי. לא עבדתי איתה כלום. לא יצא לנו פשוט וזה הזיז אותה.

רותי: בדרך כלל שיר שנוגע לי ללב ואני מרגישה את הקווץ' הזה בבטן, שאתה מרגיש או מיי גאד, זה שיר טוב. הרמוניות, מלנכוליות כאלה במיוחד בפזמון אני מאוד אהבתי, התרגשתי.

תומר: קובי חשב על רותי, כי היא הביאה משהו שונה שכמעט ולא נשמע בפופ הישראלי של אותה תקופה.

הוא יבוא, זה היום

כך אראינו ואין הוא חלום

קובי: היא הביאה את אמריקה אלינו. סגנון השירה של אף זמרת, לא שרה עד שרותי נבון באה, כמוהה.

רותי: באתי עם R&B מוזיק והבאתי את זה לארץ וכמובן שהמבקרים היו 'מה היא צורחת, מה היא מאלתרת'. זה לא היה להם נורמלי, הם היו רגילים לאומפה-אומפה מאירופה המזרחית.

תומר: לקראת ההקלטה, קובי גיבש סביבה נבחרת של נגני אולפן.

קובי: אלון נטורל, כמובן. אלי מגן. ארל'ה קמינסקי, לדעתי, שהיה אז המתופף, ה-מתופף בארץ. פתאום נכנס לאולפן בחור עם גיטרה, שלא הכרתי אותו מעולם. הוא אומר לי 'שלום, אני חיים קריו ואני רוצה לנגן בשיר שלך'. ברגע הראשון אתה אומר, סליחה מאיפה החוצפה, מה אתה רוצה לנגן בשיר, מי אתה בכלל? אבל הייתה לי איזה הארה באלף ואמרתי לו: 'קח את הפלייבק של השיר, אם תנגן פתיחה יפה, אתה מנגן איתנו בשיר'. הוא הביא את הפתיחה המאוד יפה הזאת. הוא היה גיטריסט מסוג אחר.

תומר: ואז רותי נכנסה לאולפן להקליט את השירה.

קובי: איזה הארה הייתה לי אז שאמרתי לטומי פרידמן, זכרונו לברכה, המקימים של אולפני טריטון. אמרתי לו 'טומי, תלחץ על הכפתור של הרקורד, מה יכול להיות?'

גשם בעיתו, כמה עצב בא איתו

קובי: קודם כל, היה לה קול מדהים והשמיעה מוזיקלית, זה הרג אותי יותר מהכל. פתאום באה הבחורה הזאת עם ההשפעות שלה, היא, איתה יכולת לעשות כל דבר.

תן מחומך ותן מאורך

תן לשדות רק גשם ברכה

תן מפיתך ביד רחבה

ותן לנו זמן לאהבה

קובי: וגם הצטרף אליה אז רומן קונצמן, החלילן של פלטינה. שניהם נכנסו בפעם הראשונה, שרו ונגנו ביחד וזה היה קסם מטורף.

ואומרים שככה טוב

על בגד קיץ, סוודר ישן

קובי: היא הלכה למקומות שאני לא ציפיתי אפילו בכלל. האילתורים שלה היו בלתי ניתנים לתיאור.

רותי: כל מה שאני עושה שם, זה אילתורים. אני התחריתי על זה כמו שאומרים.

קובי: ואני הייתי המום. זה פיצץ לכולנו את הראש, למוזיקאים. היא כתבה מנגינה חדשה בעצם.

תן מחומך ותן מאורך

תן לשדות רק גשם של ברכה

תן מפיתך ביד רחבה

ותן לנו זמן לאהבה

קובי: והטייק שאתה שומע זה הטייק היחידי שהיא שרה מהתחלה עד הסוף. מה שאתם שומעים זה הטייק הראשון שהיא שרה בחיים.

כמה עצב בא איתו

הבא, הבא לי איתו

תלמה: היא שרה את זה נהדר, היא עושה סול. תפילות לא צריכות להיות עצובות, הן צריכות להיות מרוממות נפש, הן לא עצובות. לא יודעים שזה קשור למלחמת יום הכיפורים. לא יודעים. כמה עצב בא איתו, יכול להיות דברים אחרים גם. אבל אחר כך, על בגד קיץ, סוודר ישן ובכיס מכתב מאי שם. זה הכל רמזים. גשם מתוק, גשם לטף את הפנים, של המישהו הרחוק.

תומר: החייל שתלמה רצתה שיחזור הביתה בשלום, בסופו של דבר שב מן המלחמה.

תלמה: הוא הגיע. אנחנו ישר, רצנו. ישבנו על ידו באמבטיה מרוב היסטריה לא עזבנו אותו. אני גם הרגשתי שאני מגינה עליו.

גיורא: אני מאחל לכל מי שמכיר אותי או לכל חבריי, שיהיו לו יחסים טובים עם אחותו, עם אחיו כמו שלתלמה ולי יש.

ניר: עד היום?

גיורא: עד היום.

תומר: בסוף שנת 73', חברת הד ארצי הוציאה אלבום אוסף בשם 'שירי מלחמת יום הכיפורים'. כלולים שם שירים כמו הסופה מגולן, על שלושה פשעי דמשק, מכתב מאבא וגם גשם בעיתו.

רותי: והשיר הזה למעשה, לא היה בין הלהיטים.

קובי: תראה זה לא היה הצלחה מידית, זה התבשל לאט לאט זה צמח וצמח.

רותי: ואחרי תקופה הוא פתאום התחיל. התחילו לשים אותו Over and over again. השיר הזה הוא געגועים לאהבה, כי הכל זורם, יש לגשם יש זה יש ההוא אבל אתה לא כאן. אז תבוא כבר, תבוא אליי. כל אדם נדבק לשיר הזה בצורה אחרת כמו שאני נדבקתי לשיר הזה לפי החיים שלי. ככה כל אחד מתקרב לשיר בצורה אחרת, לפי מה שקורה לו בחיים.

תלמה: אני חושבת שהוא לא נתפס כשיר מלחמה, הוא יותר נתפס כשיר תפילה לימים שלא תהיה בהם מלחמה יותר. כי הבקשה הזאת 'תן לנו זמן לאהבה', המשפט הזה הוא המשפט המוביל. המשפט שאומר, הדור הצעיר צריך זמן לאהבה ולא למלחמה וזה משפט על זמני ולכן השיר מחזיק.

תומר: האזנתן והאזנתם ל'שיר אחד'. ערכנו את הפרק עם מאיה קוסובר. עיצוב סאונד ומיקס, אסף רפופורט. דניאל שמר על המוזיקה, תחקיר ארכיון, רונן וייס. בצוות שיר אחד חבר גם אייל שינדלר.

פרקים נוספים של 'שיר אחד' מחכים לכם באתר וביישומון 'כאן' ובכל יישומוני ההסכתים.

ניר: אני ניר גורלי.

תומר: ואני תומר מולווידזון. תודה על ההאזנה, נפגש בפרקים הבאים.

גשם בעיתו כמה עצב בא איתו

הכל עצר הכל עמד

רק הגשם בא לו בזמן

לו לא אכפת

שבלילות שם קר מאוד

שבחולות קשה לבכות

שאין על מי להתרפק

כשבחוץ הגשם דופק

תן מחומך ותן מאורך

תן לשדות רק גשם ברכה

תן מפיתך ביד רחבה

ותן לנו זמן לאהבה

תן מחומך ותן מאורך

תן לשדות רק גשם ברכה

תן מפיתך ביד רחבה

ותן לנו זמן לאהבה

גשם בעיתו ואומרים שככה טוב

על בגד קיץ סוודר ישן

ובכיס מכתב מאי שם

גשם מתוק

גשם נשק אותו בשמי

גשם לטף את הפנים

הבאת גשם בעיתו

אז הבא הבא לי אותו

תן מחומך ותן מאורך

תן לשדות רק גשם ברכה

תן מפיתך ביד רחבה

ותן לנו זמן לאהבה

תן מחומך ותן מאורך

תן לשדות רק גשם ברכה

תן מפיתך ביד רחבה

ותן לנו זמן לאהבה

תן מחומך ותן מאורך

תן לשדות רק גשם ברכה

תן מפיתך ביד רחבה

ותן לנו זמן לאהבה

גשם בעיתו כמה עצב בא איתו

הבא, הבא לי אותו

גשם בעיתו

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

29 views0 comments

Comments

Couldn’t Load Comments
It looks like there was a technical problem. Try reconnecting or refreshing the page.
bottom of page