שיר אחד - עד הקצה | דנה ברגר

סיפור אהבה שמתחיל ב״עניין של זמן״, עובר במועדונים אפלים, דירות חשוכות ולב שבור. בסוף זה נגמר בבית במושב עם שני ילדים

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/03/2018.

[חסות]

קריין: "כאן" בהרצה עוד, להתחבר למוזיקה - בכל זמן שתרצו.

מאיה: בשנות התשעים הייתה תוכנית טלוויזיה אחת שכל מי שגדלו בארץ צפו בה.

[מתנגן השיר "עניין של זמן" של גידי גוב]

"קח אותו לאט את הזמן

העולם עוד יחכה בחוץ

קח עוד שאיפה מן הזמן"

[השיר ממשיך להתנגן ברקע]

מאיה: שיחקו בה איילת זורר, אביב גפן, שי קפון ודנה ברגר.

[הקלטה מתוך הסדרה "עניין של זמן"]

דנה: "המורה, למה אתה לא נותן לי להסביר?"

גבאי: "אני נותן לך להסביר, את פשוט לא מסבירה."

דנה: "אתה לא נותן לי להסביר. אתה לא נותן לי להסביר!"

גבאי: "את לא מסבירה דנה!"

דנה: "עד שיש לי משהו להגיד אתה חייב להפריע?"

מאיה: הם היו תלמידי ותלמידות תיכון שמתמודדים עם בעיות של מתבגרים - אהבה, צבא, סקס, סמים, אבל תמיד עם מוסר השכל. "בברלי הילס 90210", גרסת הטלוויזיה החינוכית. דנה הייתה אז בת 20 וקצת ושיחקה דמות בשם דנה, נערה כריזמטית ומקובלת שעוברת את משברי גיל ההתבגרות. במקביל לצילומים, היא מוציאה אלבום סולו ראשון שנקרא "דנה ברגר" ומתאהבת עד מעל הראש.

דנה: הכרתי אותו ב"עניין של זמן". הוא שיחק את דין.

[הקלטה מתוך הסדרה]

מתי: "אני רוצה להכיר לכם תלמיד חדש שהגיע אלינו מאנגליה, דין ברנשטיין."

דין: "ברנסטין."

מתי: "ברנסטין."

מאיה: הוא היה החתיך של התוכנית, מסוקס וגבוה עם קארה.

דנה: והיינו חברים גם ב"עניין של זמן" והתאהבנו והיינו ביחד, אהבה מאוד גדולה.

מאיה: ב"עניין של זמן" היו לו ענייני סמים.

דנה: נכון, איך את זוכרת?!

מאיה: אני גדלתי על זה!

דנה: [צוחקת] את רואה? פעם היה רק ערוץ אחד. כולם גדלו על "עניין של זמן".

מאיה: ברור!

[הקלטה מתוך הסדרה]

מתי: "הוא עולה חדש."

דין: "תושב חוזר."

מתי: "תושב חוזר. ואתם מתבקשים לקבל אותו יפה."

דנה: והוא בא היישר אל זרועותיי, ממש ככה. גם בסדרה, וגם… [צוחקת] בסדרה הוא מדרדר אותי, וגם בחיים האמת זה די קרה.

[הקלטה מתוך הסדרה]

דנה: "אני חושבת שאני צריכה עוד כדור."

דין: "אני לא אתן לך שום כדור, תראי איזה מסטולית את."

דנה: "דין!"

דין: "shut up."

דנה: "דין!"

מאיה: דין היה השם שלו בסדרה. בחיים קראו לו [במבטא בריטי] ערן, אבל אנחנו נישאר עם דין. שחוץ מהיותו שחקן, גם עשה מוזיקה אלקטרונית. הוא ודנה אהבו לצאת למסיבות אפלות במוסכים נטושים בתל אביב.

דנה: טכנו הארד קור. ספיד קור, ג'אנגל, הדברים באמת… [צליל טכנו ברקע] חשוכים וקשוחים מאוד, ואני מאוד אהבתי את זה. בתור החברה של הדי ג'יי, אז הרמקולים היו אצלי בבגאז' בסוזוקי סוויפט 88'.

מאיה: דנה התחילה לאסוף שירים לאלבום שני, דין המשיך לתקלט. הם גרו בדירת גג בדרום תל אביב, עמק יזרעאל פינת העלייה, והיו כבר שלוש שנים וחצי ביחד.

דנה: ואז יום אחד הוא פשוט עזב, הוא פשוט עזב. זאת אומרת, זה כבר נגמר, אבל הוא זה שהיה לו את הביצים לקום וללכת, ונשארתי שם לבד.

[מתנגן השיר "עד הקצה" של דנה ברגר]

"לבד, לבד"

[השיר ממשיך ברקע]

מאיה: היי, כאן מאיה קוסובר, ואתם מאזינים ל"שיר אחד". והפעם, הסיפור מאחורי השיר "עד הקצה" של דנה ברגר.

[השיר מתחזק]

"עד התהום, עד הקצה

עד שניפול ונתרצה

עד שזה נגמר

עד שזה עבר"

[השיר ממשיך ברקע]

מאיה: שיר שנכתב מתוך לב שבור בדירה חשוכה בפלורנטין, וכשיצא, הביא איתו אהבה חדשה, ובהמשך גם שני ילדים, כלב ובית מואר במושב.

[השיר מתחזק]

"עד שזה נגמר

אני כאן ואתה שם…"

מאיה: אבל בואו נחזור רגע אחורה. כמה שנים לפני "עניין של זמן" דנה ברגר הייתה באמת תיכוניסטית, בת 17, בקצה של מרד נעורים. פריקית ירושלמית וסולנית של להקת רוק.

דנה: ללהקה קראו "או באן", [מגחכת] על שם הרכבת התחתית בגרמניה. מה הקשר? אין לדעת. ושרנו בעיקר נגד. נגד זיהום אוויר, נגד השוטרים, נגד אהבה, נגד בני אדם, נגד… העיקר נגד.

מאיה: יום אחד הציעו להם להופיע בתל אביב.

דנה: עכשיו תקשיבי, אנחנו ילדים ירושלמיים בכל זאת, זה היה מין… הסיכוי של חיינו. ורצה הגורל ובאותו ערב במועדון "המטרו" בתל אביב, את זוכרת? היה פעם רק מועדון "המטרו", או שאת עוד לא היית פה, צוציקית שכמוך?

מאיה: באמת לא הייתי שם, אבל דנה מספרת ש"או באן" הרימו את המטרו באותו ערב.

[מוזיקת רוק ברקע]

דנה: אני זוכרת באתי עם כפפות כאלה, בשמלה שחורה. נתנו את ההופעה של החיים שלנו, ובאמת רצה הגורל, והיו שמה המון אנשים חשובים, שאני אז לא הכרתי אותם, אבל ממיקי שביב, דרך ערן צור, וחמי, וירמי, ועד למסנר ותורן. היו שם המון, מכיוון שזה היה המועדון היחיד ever, אז כולם היו שם.

מאיה: הלהקה ירדה מהבמה, והערב נגמר.

דנה: חזרתי הביתה, כמו ירושלמית טובה, וזכרתי שהיה ערב מאוד מוצלח. אבל עוד לא ידעתי עד כמה הערב הזה הולך לפתוח לי את הדלת ולהיות גורלי עבורי.

מאיה: דנה סיימה ללמוד, התגייסה ללהקת הנח"ל. פאנקיסטית ששרה פתאום "על המחנה נדלק ירח" ו"שרית הספרית".

[מתנגן השיר "שרית הספרית" של להקת הנח"ל]

"שרית הספרית

שרית הספרית

שרית הספרית"

[השיר ממשיך ברקע]

מאיה: ולקראת שחרור, היא מקבלת טלפון מיובל מסנר, שהיה אז הכוכב של להקת "טאטו" שבדיוק התפרקה.

דנה: ויובל מסנר מתקשר אליי, מבחינתי זה היה קצת כאילו דיוויד בואי מתקשר אליי, כן? במימדים של הארץ, כאילו, אמן שאני מאוד אוהבת, ומעריכה ומקשיבה למוזיקה שלו, ואומר לי, "תקשיבי, אנחנו עושים להקה חדשה, והיינו בערב שלך כשהופעת עם להקת 'או באן' ב'מטרו', ואנחנו רוצים שאת תהיי הזמרת שלנו". אני כזה בשיא הקוליות אומרת לו "אה אוקיי, סבבה. אפשר. בוא ניפגש." סוגרת את הטלפון [צורחת], יאאא, צורחת בקולי קולות, מתקשרת לאמא שלי וזה וזה, אז הכל התחיל בעצם.

[מתנגן השיר "שקט" של להקת "בלאגן"]

"שלח לי שקט טוב מוגן

שלח לי שקט מענן"

[השיר ממשיך ברקע]

מאיה: יובל מסנר, דן תורן ודנה ברגר הקימו את להקת "בלאגן". היא עוד הייתה חיילת, והגיעה לחזרות ברחוב קטן מאחורי שוק הכרמל.

דנה: לפין 7, זה היה חדר חזרות של פורטיס ושל יובל שפריר. היינו עושים שם חזרות. הייתי מגיעה במדים, נכנסת לשירותים, מחליפה מהר מהר בגדים, יוצאת במיני אדום, ושרה "גברים מקצוענים" וכובשת בסערה את העולם. שבוע אחרי שהשתחררתי הייתה ההופעה הראשונה שלנו ב"רוקסן".

[השיר מתחזק]

"עד יום מותי"

[צרחות קהל]

דנה: כתבה ראשונה בעיתון. למחרת בבוקר דן תורן מתקשר אליי, "תלכי לקיוסק כי יש עלייך כתבה בעיתון". עיתון "חדשות"!

מאיה: היא הייתה אז בת 19 וחצי.

דנה: ממש ילדונת. ואז השתחררתי ואז הכל קרה, בגיל מאוד צעיר.

מאיה: אלבום והופעות עם להקת "בלאגן", לימודי מוזיקה קצרים ב"רימון", הצילומים ל"עניין של זמן", שהייתה הלהיט של שנות התשעים, והפרידה ההיא מדין.

[מתנגן השיר "עניין של זמן" של גידי גוב בגרסה השקטה]

"קח אותו לאט את הזמן"

[השיר ממשיך ברקע]

דנה: אבל אז זה היה חומר מעולה לכתיבה. באמת נשבר לי הלב, הוא כאילו המיתולוגי שלי.

מאיה: קצת אחרי הפרידה מדין, עם הלב השבור, דנה התחילה לאסוף חומרים לאלבום ונפגשה עם ג'וני שועלי.

דנה: היה ג'אם כזה. היינו נפגשים בבוקר ויושבים, ג'וני ואני, ועושים four-track-ים ושותים קפה ב"אורנה ואלה", כשזה עוד היה סתם קפה שכונתי חמוד. אז ישבנו אצל ג'וני בבית והיה איזה סשן.

מאיה: לג'אם סשן הזה גם פורטיס הצטרף.

דנה: ואיכשהו נולד המשפט הראשון, של "ועכשיו שאין שמיים, רק עננים של חוסר ודאות". והייתה לו מנגינה אחרת.

מאיה: ומה הייתה המנגינה שלו?

דנה: אה… אחרת.

מאיה: זוכרת להגיד?

דנה: לא, ממש לא.

מאיה: אחרי אותו ג'אם סשן, דנה חוזרת לבד לדירה שלה, וברגע פורצות ממנה שאר המילים של השיר.

דנה: זה מהטקסטים האלה שנכתבים בחתיכה אחת, אחרי שיושבים עליהם, כן?

מאיה: באותה תקופה, היא עובדת על אלבום שני עם יהודה עדר, מפיק וגיטריסט אגדי ברוק הישראלי, והמייסד של בית הספר "רימון". הם היו נפגשים בדיזינגוף, כל שבועיים-שלושה, ועובדים על השירים.

יהודה: בשלב מסוים אמרתי לה שאני חושב שאני יודע את המקום שהיא יכולה להצליח בו. ולהצליח בו זה דבר נורא מסוכן, כי אתה רוצה להישאר אמן טוב, אבל גם להצליח. תמיד כשאני עובד עם אמן, אני ממציא לו מילה, ואצלה זה היה "שמש", והיא נורא נורא התעצבנה עליי. כי אמרתי לה "תשמעי, אנחנו נכניס לאלבום רק מה שהוא 'שמש'". והיא נורא נהנתה מהמעמד של ירח.

[מתנגן השיר "בוא וניסע מכאן" של דנה ברגר]

יהודה: לילה זה מעורפל, זה זרוק, זה יותר cool, זה יותר מגניב.

מאיה: ומה זה שמש?

יהודה: שמש זה שאתה חשוף, שאתה מחייך. הרי אם אתה מחייך, אתה אידיוט.

[השיר מתחזק]

"בוא וניסע מכאן

מהמקום בו השמיים אפורים"

[השיר ממשיך ברקע]

יהודה: אם אתה בוכה, ואתה מסכן ועצוב, ואף אחד… אתה יודע, אתה cool. ובעצם, כל שיר שהגיע, שהיא הייתה מביאה לי, הייתי מסתכל דרך הפריזמה הזאת, של האם זה שמש או ירח.

מאיה: לאחת מפגישות העבודה שלהם, דנה מגיעה עם המילים של "עד הקצה", ועם מנגינה אחרת לגמרי מזו שאנחנו מכירים. עצובה ושקטה.

יהודה: אני זוכר את היום שהיא השמיעה לי אותו, והוא היה שיר נפלא ונורא עצוב. אמרתי לה "זה ירח. לא נכנס". ומה שמדהים, זה שהיא הקשיבה לי. אמרתי לה "אני נורא אוהב את המילים, אני נורא אוהב את המנגינה, אבל זה לא נכנס לשק הזה שאני קורא לו שמש".

מאיה: ומעבר לחלוקה של שמש וירח, הייתה ליהודה עדר עוד הסתייגות אחת.

דנה: יהודה עדר בעצם אחראי על המשפט הכי פמיניסטי בשיר הזה. איך אני כתבתי אותו? [מנגנת על גיטרה ושרה] "אם אתה הולך ממני, אין אף אחד". האישה הכנועה, האבודה.

יהודה: אמרתי "תקשיבי, נשבר הזין. יאללה כבר עם הבכי הזה שלך, את לא בן אדם כזה!"

דנה: "תגידי, דנה, לא נראה לך ש… זה קצת קיצוני? הרי ברור שיהיה לך מישהו אחר אם הוא ילך ממך". ואני כזה פותחת עליו עיני עגל. אז הוא אמר לי, "תקשיבי, תקשיבי רגע. אולי אם הוא הולך ממך, אז הוא זה שנשאר לבד?"

יהודה: "אם אתה הולך ממני, אתה נשאר לבד". היא הסתכלה עליי, היא הייתה המומה, אומרת "יודע מה? קונה, קונה את זה".

דנה: ואז נדלקתי. בעצם כל הקריירה שלי כאישה לוחמנית, פמיניסטית, בעצם באותו משפט שמה טמון הזרע הזה של התדמית שלי, שבעצם אני חבה אותה ליהודה עדר.

[השיר "חמימות חולפת" של דנה ברגר מתנגן ברקע]

מאיה: ב-98' יצא האלבום השני שלה, "פשוט להיות", ובו השירים "חמימות חולפת" ו"מחכה לו".

[השיר מתחזק]

"זו הייתה חמימות חולפת"

[השיר ממשיך ברקע]

מאיה: אבל "עד הקצה", עם הלחן העצוב והירחי, כמו שיהודה עדר קרא לו, נשאר בחוץ. השיר נכנס למגירה ושכב בה.

דנה: ובאיזשהו שלב השיר הפסיק להיות שיר, ורק זכרתי שיש לי טקסט.

מאיה: וכשדנה התחילה לעבוד על האלבום השלישי שלה, היא שלפה אותו ושלחה את המילים לורד קלפטר, כותבת ומלחינה שעבדה עם יעל לוי.

[מתנגן השיר "אל תקנה לי ורד" של יעל לוי]

"רק אל תקנה לי ורד

בעטיפה של פרגמנט"

דנה: וגם עם דנה, כבר באלבום הראשון. ורד זוכרת איך בוקר אחד הטלפון צלצל, היא שומעת קול של בחורה.

ורד: "שלום, אני דנה ברגר, ורציתי להיפגש איתך". ואת דנה הכרתי מלהקת "בלאגן". זכרתי אותה כזה מאוד מרשימה על הבמה, עם המיני שלה והבלונד, ו"גברים מקצוענים, גברים מקצוענים".

[מתנגן השיר "גברים מקצוענים" של להקת "בלאגן"]

"גברים מקצוענים

יודעים מה הם רוצים

אף פעם לא טועים

גברים מקצוענים"

[השיר ממשיך ברקע]

ורד: כל הלוק הזה, אמרתי "וואלה, מעניין דווקא". זה התחיל בזה שהיא הביאה טקסטים, ואוקיי, ונפרדנו, וכעבור יומיים אני מצלצלת אליה, אני משאירה לה הודעה בטלפון, "דנה, יש לחן כבר".

מאיה: וזה בדיוק מה שדנה מספרת שקרה גם עם "עד הקצה".

דנה: הייתה לי אז מזכירה אלקטרונית. זוכרת שבאתי הביתה, היא הלחינה איזה שלושה שירים ברצף, וזה הלך ככה, זה כזה: "טווּט, היי, דנולי, זאת ורד. הלחנתי את 'והלב שלי ריק'".

ורד: כעבור שתי דקות אני מצלצלת שוב, משאירה הודעה.

דנה: ואז "טווּט".

ורד: דנה, יש עוד לחן.

דנה: "היי, דנול. הלחנתי גם את 'עד הקצה'. דברי איתי". וזהו, וככה זה קרה.

ורד: וככה הגענו לכמה וכמה לחנים. הייתי במין טראנס כזה של הלחנה לדברים שלה.

דנה: ורד בעצם בזכותה השיר הזה יצא מהמגירה, והיא נתנה לו חיים.

מאיה: ורד היא גם היחידה שזוכרת משהו מהלחן הישן של השיר, כשהוא עוד היה "ירח".

ורד: וככה זה התבטא גם בלחן שהיא הביאה בפזמון. היא הביאה אותו ל… בפזמון לטונים נמוכים. ואני לקחתי זה בדיוק ההפך, למעלה. היא לקחה [שרה] "עד התהום, עד הקצה, עד שניפול ונתרצה". ואז אני אמרתי "מה פתאום?" [שרה] "עד התהום, עד הקצה, עד שניפול". למעלה, הכל למעלה, כאילו, ב-upper-יות של זה.

מאיה: ביום שאחרי, הן נפגשו בבית של ורד.

דנה: אז ישבתי אצלה במטבח. בכלל, במטבח של ורד קרו הרבה דברים חשובים. מין רגעים כאלה, של היא מכינה לנו קפה בספלים עם הפרחים.

ורד: רקחנו את הכל במטבח, בדירה המיתולוגית שלי בויזל. [צוחקת]

דנה: אנחנו יושבות, ולי יש את המקום הקבוע שלי מולה, והיא פשוט לוקחת את הגיטרה ומתחילה לנגן את "עד הקצה".

[הקלטה]

"עד התהום, עד הקצה"

מאיה: כאן ורד שרה.

[ההקלטה ממשיכה]

"עד שניפול ונתרצה

עד שזה נגמר

עד שזה עבר"

[ההקלטה ממשיכה ברקע]

דנה: ואני מתרגשת בטירוף, ממש אבל.

ורד: אני זוכרת את התגובה שלה, שהיא הייתה כזה, היא ממש, היה לה מין שקט כזה לדנה, והיא לא שקטה בדרך כלל. כזה שקט, והיא אמרה, "וואו, זה מאוד יפה". אז ככה… גם ריגש אותי כזה.

דנה: זאת אומרת, היא גומרת לשיר את השיר, ואני אומרת לעצמי "יו, אני לא מאמינה שהשיר הזה הולך להיות שלי". ואנחנו מתחבקות ויש שם איזה רגע כזה, שלא שוכחים.

מאיה: אז לשיר יש לחן חדש, ויש גם את המשפט הפמיניסטי שנשאר מתנה מיהודה עדר.

דנה: אני הכי אוהבת את זה. [שרה ומנגנת] "אם אתה הולך ממני, אתה נשאר לבד. אם אתה הולך ממני, אתה נשאר לבד." יש בזה משהו כזה גם קצת אירי, ובכלל, השלושה רבעים, שכאילו בתכלס שלושת רבעי מהשירים שלי הם בשלושה רבעים, אני מתה על המקצב הזה. הוא הכי סטוריטלינג, והכי שאנסוני, והכי… הכי מצליח לשלב מתיקות עם כאב, שזה שילוב קטלני.

מאיה: העבודה על אלבום חדש שלישי מתקדמת, ודנה מתחילה לחשוב על הקלטות.

עופר: אני עופר מאירי, אני המפיק המוזיקלי של האלבום "עד הקצה".

מאיה: אז מפיק צעיר, בעתיד הוא יקים את "מטרופולין", ויכניס את הסאונד האלקטרוני למיינסטרים הישראלי. אבל באותם ימים הוא עשה את זה בעיקר בפרסומות וג'ינגלים.

ואיך דנה ברגר מגיעה אליך?

עופר: אני, במילואים שלי, עושה ג'ינגלים לגלי צה"ל. אני זוכר שאני שמעתי את האלבום הראשון של דנה, ממש אהבתי איך שהיא שרה. כאילו, היא הייתה חמה, בלונדינית, מדליקה. כאילו, הלפיד היה ביד שלה, מה שנקרא. ונורא רציתי לפגוש אותה, ואז גלי צה"ל ביקשו ממני לעשות להם ג'ינגלים, גלגלצ, כאילו, אז אמרתי "בוא ננסה את דנה ברגר".

[ג'ינגל גלגלצ]

"בגלל המוזיקה

בגלל המוזיקה

גל גל גלגלצ"

[הג'ינגל ממשיך ברקע]

עופר: אז עשינו את זה, ואז היא אמרה "תשמע, בא לך לשמוע דברים שאני עושה?" וזה, אמרתי לה "בכיף". ואז שמענו, ואז התחלנו לעבוד פשוט.

[הג'ינגל מתחזק]

"גל גל גלגלצ"

מאיה: הם היו נפגשים ב"קפה ביאליק", שותים משהו, ואז הולכים לאולפן של עופר, שהיה ממש שני בניינים ליד. ושם הם התחילו לעבוד על העיבוד של "עד הקצה".

[הפתיחה של השיר "עד הקצה"]

עופר: זה כינורות אמיתיים, הקלטנו שם ממש כינורות.

מאיה: בתחילת השיר הם הכניסו משהו שלא היה מוכר בארץ באותה תקופה, סימפול אלקטרוני.

[המשך הפתיחה של השיר "עד הקצה"]

עופר: זה בערך התקופה שמדונה הוציאה אלבום "Ray of Light".

[הפתיחה של השיר "Ray of Light" של מדונה ברקע]

עופר: היא עבדה עם המפיק ויליאם אורביט, שזה פתאום היה וואו! פתאום היא הייתה פרחה מגניבה עם אטיטיוד.

[הפתיחה של השיר "Ray of Light" מתחזקת]

עופר: ופתאום, out of nowhere כאילו התחברה לאיזה מפיק מוזיקלי מאוד נחשב, ומאוד נכון לאותו רגע, והם יצרו משהו מרתק.

[מתנגן השיר "עד הקצה"]

"אם אתה הולך ממני, אתה נשאר לבד"

עופר: יש פה את הקטע שיש כאילו פילטר על השירה. השירה פתאום נהיית טרנזיסטור.

[השיר מתחזק]

"אם אתה הולך ממני, אתה נשאר לבד"

עופר: זה היה לכאורה מאוד חדשני באותה תקופה. ואני זוכר שהרבה מאוד אנשים, במיוחד בשלבים של המיקסים, שלא זרמו כל כך עם הקטע הזה. אמרו שזה מוזר, זה לא ברור. זה כאילו, נשמע כמו תקלה.

[השיר מתחזק]

"אתה נשאר לבד"

עופר: הסיום של השיר, עם תופים אמיתיים ללייב נכנסים בסוף.

[השיר מתחזק]

"לבד…"

עופר: והכל נפתח שם. החלפנו מתופף בגלל הקטע הזה. מי שעשה את זה בסוף ועשה את זה מדהים, זה ניל צדקיהו. הוא וואו, הוא בא וניגן את זה בשני טייקים. שאני חושב שזה בעצם הקטע הכי יפה, מבחינת ההפקה.

[השיר מתחזק]

"לבד…"

מאיה: העבודה על השיר הסתיימה, והוחלט שהאלבום יישא את שמו. "עד הקצה" יצא בשנת 2000, וזכה מיד להצלחה מטורפת.

דנה: זה באמת מתפוצץ ברמה כזאתי שהייתי עם הקלידן שלי, היינו בדרך לחזרה, ועצרנו ב"כלי זמר" לקנות איזה כבלים או משהו. ואנחנו מגיעים ל"כלי זמר" ויש את "עד הקצה" ברדיו. ואנחנו חוזרים מ"כלי זמר" לאוטו, ממשיכים לחדר חזרות ויש את "עד הקצה" ברדיו. ואנחנו מחנים ומעבירים תחנה ויש את "עד הקצה" בתחנה האחרת.

עופר: האלבום הזה התפוצץ בקטע היסטרי ממש. דנה נהייתה כזאתי ממש כזה כוכבת המצעדים, וזמרת השנה, וכל ה… כל הטייטלים האלה.

דנה: זאת אומרת, זה היה באמת התפוצצות משוגעת.

מאיה: דין אמר משהו פעם על השיר הזה?

דנה: אה… דין כבר לא בארץ בתקופה שהשיר הזה יוצא. הוא חזר לאירופה הקרה והחשוכה, כמו שהוא אוהב.

מאיה: אז אין לו מושג.

דנה: יש לו, יש לו, כי אמא שלו ישראלית, אז… אז בהחלט יש לו. בטח, גם "אהבה" זה עליו. [שרה] "אהבה". לגמרי. כל האלבום הזה עליו, נו, אין מה לעשות.

מאיה: דנה מופיעה בכל הארץ עם "עד הקצה". חוגגת יום הולדת 30 על הבמה ב"צוותא", ויום אחד…

דנה: ניגשת אליי יעל מרגלית, המנהלת שיווק של ההופעות שלנו, ואומרת לי "אוקיי, את יכולה שיהיה לך תאורן". [צוחקת] כי תאורן במקצוע שלנו זה הדובדבן של הקצפת, וכשאין תקציב, אז אין תאורן. ו"בעד הקצה" הגעתי לרגע הזה שבו הודיעו לי שאני יכולה שיהיה לי תאורן. והיא לקחה אותי ל"ברבי" הישן, להופעה של ברי סחרוף, והכירה לי את התאורן של ברי סחרוף, שקוראים לו עדי שרון, ו"נעים מאוד, נעים מאוד". היה לילה של חורף כזה, אני זוכרת את המעיל, ואני זוכרת הכל, כי היה איזה משהו ברגע הזה שם, בלחיצת יד הזאת. ואז משהו כמו חודש או חודשיים אחרי זה הוא הגיע לחזרות שלי בתור התאורן שלי.

מאיה: אז בן 25, צעיר ממנה בחמש שנים.

דנה: חתיך על, ובתכלס הוא הבחור הראשון בחיים שלי שלא זממתי עליו, לא היו לי עליו תוכניות. זאת אומרת, התמגנטתי אליו מההתחלה, ומאוד חיבבתי אותו, ונהיינו חברים [במלעיל]. אבל הוא הגבר הראשון בחיים שלי שהייתי איתו ידידה קודם. בדיעבד אני יודעת שהוא כן זמם עליי, ועוד הרבה שנים אחורה. [נגינת גיטרות ברקע] החברות הזאת החזיקה כמה חודשים בלבד, ואז היה איזה לילה אחד מאוד היסטורי בחיים שלנו, שעד אין קץ אנחנו נמשיך להתווכח מה לבשתי כשפתחתי את הדלת. הוא טוען שזה היה איזה קומבניזון סקסי, [צוחקת] ואני טוענת שלבשתי טרנינג מהוה, וזה מסוג הוויכוחים האלה שכשנהיה גם בני 80 נמשיך להתווכח. ובאותו לילה הוא נכנס בתור חבר [במלעיל], ולא יצא מאז.

מאיה: וואו. מה שהתחיל בלב שבור נגמר בשני ילדים ובית במושב.

דנה: שני ילדים, בית במושב. נכנסנו לסיפור אהבה רציני, שממשיך עד היום. טפו טפו, 17 שנה.

מאיה: אבל לא קיבלת אף פעם כזה קלוז'ר עם דין?

דנה: לא ממש. האמת היא שלפני חצי שנה או משהו כזה, הייתה לנו איזה תכתובת מיילים קלה, אחרי המון המון שנים שלא היינו בקשר. זה היה נורא נורא נחמד. הוא שלח לי תמונות של הילדים שלו, ואני שלחתי לו תמונות של הילדים שלי, וזהו. ובזה זה נגמר.

מאיה: האזנתם ל"שיר אחד", וזה היה הסיפור של "עד הקצה". תודה לרום אטיק ולאיל שינדלר שהפיקו איתי את הפרק הזה. בצוות ניר גורלי ותומר מולוידזון. הסכתים, פודקאסטים נוספים אפשר למצוא באתר "כאן", באפליקציית "כאן עוד", OD, ובכל שאר אפליקציות הפודקאסטים. אני מאיה קוסובר. תודה שהאזנתם.

[מתנגן השיר "עד הקצה" של דנה ברגר]

"ועכשיו כשאין שמיים

רק עננים של חוסר ודאות

ונדמה שאין סיבה לחיות

אם אין סיבה למות.

לפעמים אני פוחדת

להגיד לך את האמת

לפעמים זה כמו הסוף

נרדם לרגע באמת.

עד התהום, עד הקצה

עד שניפול ונתרצה

עד שזה נגמר

עד שזה עבר

עד התהום, עד הקצה

עד שניפול ונתרצה

עד שזה נגמר

אני כאן ואתה שם.

אם אתה הולך ממני

אתה נשאר לבד.

אם אתה הולך ממני

אתה נשאר לבד.

ועכשיו כשאין שמיים

רק רסיסים של חוסר הבנות

ונדמה שאי אפשר לראות

ולא נשאר מקום לטעות.

לפעמים אני פוחדת

להגיד לך את האמת

לפעמים זה כמו הסוף

נרדם לרגע באמת

עד התהום, עד הקצה

עד שניפול ונתרצה

עד שזה נגמר

עד שזה עבר

עד התהום, עד הקצה

עד שניפול ונתרצה

עד שזה נגמר

אני כאן ואתה שם.

אתה שם.

אם אתה הולך ממני

אתה נשאר לבד.

אם אתה הולך ממני

אתה נשאר לבד.

לבד.

לבד.

לבד."

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה