כרטיס לכיוון אחד - פרק 25 - יוצאים מאזור הנוחות | לצאת לרילוקיישן סולו, להתחיל מאפס, זהות ואומץ
- רוני גונן שמחוני
- Nov 2
- 20 min read
בפרק הזה אירחנו את צופית הרלינג, מחברת בין אנשים, בעלת העסק Connecteur לפיתוח קהילות, הכשרות ותוכניות.
דיברנו עם צופית על מה קורה כשעוזבים הכל עם מזוודה אחת, ומתחילים מאפס בארץ חדשה? בפרק הזה אנחנו צוללות למסע רילוקיישן סולו בליסבון, על הבדידות לצד בניית קהילה, על התמודדות עם בירוקרטיה, שפה ותרבות, וגם על משברי זהות אישיים אחרי 7.10. שיחה כנה על אומץ, יציאה מאזור הנוחות, והדרך שבה רילוקיישן יכול להפוך לכלי לצמיחה אישית.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/09/2025.
צליל: [בטון שמח ומתלהב] ברוכים השבים לפודקאסט "כרטיס לכיוון אחד"!
שרון: ברוכים השבים! פרק חדש ומעניין.
צליל: אז מה, שרון, תספרי, עכשיו אנחנו נפגשות כל שבועיים. אז ממש יש הרבה על מה לספר בשבועיים.
שרון: וואי, וואי, חיים שלמים, צלילה.
צליל: אז את יודעת מה, אני אשתף קודם כל איך היה פה באירוע. אה…
שרון: איך היה באירוע? אני לא הייתי, הייתי בארץ.
צליל: אז קודם כל, האירוע היה מהמם, אה… בשיתוף עם "קשרים" כמובן, עשינו את האירוע הזה בחסות "קשרים", אמ… היה באמת מעל… באמת, לא ציפיתי שזה יהיה ככה כיף, אבל, אני מאוד נהניתי, אפילו זה שאני ארגנתי את זה, נהניתי מזה, אסף היה די ג'יי מדהים. את יודעת, מה שאהבתי, וגם מי שבאה ואת יודעת, בהתחלה כולם הגיעו וכזה לא הכירו אחת את השנייה, אז כזה ישבו בחוץ ודיברו, ופשוט פחות הרגישו בנוח כזה פתאום לרקוד. הם גם עדיין היו בשלב של ה-לשתות, ואני המטרה שלי הייתה להכניס את כולם.
שרון: איזה נפלא.
צליל: אבל לאט לאט במהלך הערב, ראית שהם כבר התחילו להרגיש בנוח אחד עם השנייה, ואז כולם נכנסו, ופתאום כאילו היה איזושהי אווירה כזאתי, אפילו בגלל המוזיקה, אז הרגיש כזה קצת חתונה כזה, וזה החזיר אותי לארץ, וזה כיף ושירים בעברית, ואת יודעת, היה הכל מהכל אבל זה כזה מכניס אותך לאווירת חתונה, הכי ישראלי שיש, ולפעמים צריך את זה. אתה צריך להרגיש שאתה בבית, ואת יודעת עם הנוף לנהר ו… כל מי שהגיע שמח ונהנה מאוד והיה ממש כיף, ואני גם חייבת להגיד תודה למי שהגיע. אה… מאור מהממת, מדהימה, שארגנה את זה ביחד איתי מ"קשרים". והיה מדהים, שרון, באמת.
שרון: וואי, חבל שלא הייתי. גם באמת, זה מקום מדהים, ומרגש שיש חיבור בין ישראלים, כי באמת בליסבון אני מרגישה שאין כל כך הרבה קהילה. אני לא יודעת, את היית אפילו בראש השנה בבית חב"ד, אני לא הייתי, הייתי בארץ. יש… מרגישה איזה תחושה של קהילתיות? אני, וואי, אני, כאילו, מרגישה שאני עושה לך…
צליל: אני מרגישה…
שרון: כאילו אנחנו בפודקאסט [צוחקת]. איך התחושה שלך?
צליל: כן, לא, אבל אני אגיד לך משהו על מה שאמרת. אני אם את לוקחת אותי, כאילו, שנה אחורה, אני כבר כמעט שנה פה. אז כשהגעתי לפה, באמת לא הרגשתי שיש קהילתיות, אבל עם הזמן אני מרגישה שנוצר פה איזה משהו. קודם כל יותר ישראלים מגיעים לפה, ובגלל שישראל… יותר ויותר ישראלים מגיעים לפה, יש קהילה יותר גדולה. ואז יש יותר מקום לחבר את כולם, את מבינה? שוב, לא כולם אוהבים להיות עם הישראלים כל הזמן, וזה, והם די כזה בשלהם. אבל יש גם המון המון ישראלים, ויצא לי לדבר גם עם ישראלים שהגיעו למסיבה, הם חיפשו את זה. הם מחפשים את זה, והם מחפשים את הקהילתיות הזאתי ולאט לאט נוצרת כאן איזושהי קהילה ויש עכשיו את "קשרים", שזו המטרה שלה. אז…
שרון: מדהים.
צליל: אז אני מרגישה שזה… יש בהם באמת שינוי מהיום שהגעתי לכאן ל… להיום, לאחרי שנה, שיש הרבה יותר קהילתיות ממה שזה היה לפני. ואני ממש מקווה שזה גם… אה… יהיה יותר ויותר.
שרון: את גם סיפרת לי שבסוף האירוע הם, כמה ישראלים המשיכו לבד. אז זה באמת היה הלב והמטרה, לחבר את…
צליל: אני עשיתי את שלי, תקשיבי, הם היו מה זה בטוב, הם רקדו והם הכירו אחד את השנייה והם… פתאום את רואה בסוף המסיבה, אני יצאתי לבחוץ, הייתי עם מאור, הייתי עם אה… עם מרקוס שהבאתי אותו לאבטח אותנו, אח… הוא היה חמוד ברמות…
שרון: [בהומור] ראיתי איך הוא אבטח, ראיתי…
צליל: החלק הכי מצחיק זה שאת רואה ברזילאי רוקד לצלילי מרגול, זה היה השיא, זה באמת היה השיא של הערב.
שרון: וואי, צחוקים, איך אני לא הייתי שם. [בקול מבואס קלות]
צליל: אבל… אה… כן, אבל ישבנו עם נינה בחוץ ועמרי וניצן, ואנחנו יושבים בחוץ וכל השאר כאילו אלה שהכירו… אה… אני גם לא הכרתי הרבה מהם והם פשוט המשיכו, אפילו השותף שלי היה, הוא הגיע, כמובן…
שרון: מרגש.
צליל: האמת שכל מי שמכיר את השותף שלי מת עליו, והוא מת על הישראלים פה, הוא… הוא כל הזמן אומר לי "תצאו איתנו", הוא… הוא… תקשיבי, הוא חולה עלינו, הוא חולה על האנרגיה שלנו, והוא פשוט המשיך ביחד איתם. גם הם המשיכו ביחד ל… לדעתי, הם יצאו לבאיירו אלטו או משהו ו… זה היה פשוט, אני עשיתי, כשראיתי את זה, אמרתי "זהו, אני עשיתי את שלי", אני רגועה עכשיו. [צוחקת]
שרון: איזה כיף, מרגש. אז אני פה מדברת מהארץ, נכון? אני פה בארץ. אממ… וגם בתקופת החגים, אממ… לא יודעת מה התחושות. לא יודעת מה התחושות. אני אגיד לך את האמת. קצת התגעגעתי…
צליל: ישראל מערערת. כשאתה מגיע לישראל, קודם כל זה הבית, לא יעזור כלום. אז כשאתה מגיע לארץ, זה מערער אותך.
שרון: מערער?
צליל: אתה מתחיל לשאול את עצמך, זה קצת… יש איזשהו… אתה מתחיל, זה מערער את הרגשות שלך, זה לטוב ולרע, כי כשאני באה לארץ, אז מצד אחד כזה "וואי, זה הבית שלי". כאילו, זה באמת, אני מאוד אוהבת את ישראל. מצד שני, נגיד פעם אחרונה שהייתי, ואני שוב נוסעת, אגב, לשבוע בנובמבר, אבל… פעם אחרונה שהייתי, ידעתי שקיבלתי החלטה נכונה כשעזבתי לפורטוגל. זאת אומרת, היה לי איזשהו… אה… תחושות של אני אוהבת להיות בבית אבל מצד שני ידעתי שקיבלתי החלטה נכונה בזה שעברתי לפורטוגל. את מבינה? אין מה לעשות, זה מעלה בך הרבה הרבה רגשות ומציף אותך כשאתה נוסע לארץ, לא יעזור כלום.
שרון: כן, כן. אז… אה… אז זה נחמד לי פה עם המשפחה, ראיתי כל מיני חברים ישנים. האמת שזה מאוד ריגש אותי, חברים שלא ראיתי אה… אה… שנים רבות, עוד חברים של האקס שלי שאני כבר לא בקשר. אז זה עשה לי באמת איזה תחושה ממש ממש נעימה ב… בלב, שלמרות המרחק ולמרות ה-הרבה שנים שלא התראינו, באמת יש, את יודעת, חברים שנשארים איתך לעד, למרות שאפילו אתה לא מדבר איתם שנים רבות. באמת זה מה שהרגשתי. אז אה… אני עוברת פה הרבה… הרבה איך אומרים… אמ… תהפוכות ו…
צליל: כן, רגשות, זה הגיוני לגמרי, זה מציף אותי.
שרון: רגשות, כן. אמ… ונראה מה יהיה בהמשך.
צליל: נכון? אז אה… לדעתי, אפשר להתחיל כבר בפרק. היה לנו פרק ממש…
שרון: כן! יש לנו פרק ממש מעניין!
צליל: צופית מתוקה ממש, היה לנו ממש כיף ונעים לעשות איתה, באמת, את הפרק.
שרון: זה זרם.
צליל: אז אנחנו פשוט נשאיר לכם שתאזינו. אז אפשר להגיד פתיח ומתחילים.
שרון: יאללה, מתחילים. תהנו.
[מוזיקת פתיחה]
צליל: שרון, מה שלומך?
שרון: בסדר, צלילה. ברוכים הבאים לפודקאסט… נו, צליל.
צליל: כן, "כרטיס לכיוון אחד" אבל אנחנו כבר אמרנו את החלק הזה [צוחקות], אבל אנחנו כן נמצאות כאן עם אורחת מיוחדת, כמובן, כמו תמיד, אנחנו מביאים רק את האורחים המיוחדים. אה… צופית, מה שלומך?
צופית: בסדר גמור. איך אתן?
שרון: נעים מאוד, איזה כיף לארח אותך אצלנו.
צופית: איזה כיף להתארח.
שרון: תודה על הזמן שפינית לנו ככה. נראה לי… את מאוד עסוקה, אז תודה.
צופית: כן, בחיים, כמו שאמרת.
שרון: כן, בחיים, בחיים, ברילוקיישן. [צופית צוחקת] כן, אז… אה… צופית איתנו כאן ורצינו שתספרי על עצמך, ועל המסע שלך, ואיך הגעת לפורטוגל, אה… וכמה זמן את נמצאת וככה… על האתגרים שלך.
צופית: אחלה. אז קודם כל, תודה שוב על ההזמנה. אממ… אז קוראים לי צופית הרלינג, born and raised בירושלים.
שרון: אה, וואלה, גם אני.
צליל: אהה, אוקיי. יש כאן שלוש ירושלמיות.
שרון: גם אני, מאיפה?
צופית: אה… מבית הכרם.
שרון: אה, וואלה.
צופית: ואתן?
שרון: אז יש לנו משהו משותף, שלושתנו גם ברילוקיישן בפורטוגל, בליסבון.
צליל: נכון.
צופית: מגניב, הנה, אחי, אין על ירושלים. אה… גרתי הרבה שנים בתל אביב, 16 שנה, ליתר הדיוק. אה… ובפברואר 2023 הגעתי לליסבון עם כרטיס כיוון אחד. אה… אחרי ש… אני, אני בעצם עצמאית, אני עובדת הרבה שנים מרחוק, אה… גם עם אירופה, גם עם מזרח התיכון וצפון אפריקה, אני מפתחת קהילות ו… בעצם האמנות שלי זה לחבר בין אנשים. אה… ובעצם אז הגעתי לפה עם כרטיס לכיוון אחד, אחרי שככה התנסיתי בכל מיני הרפתקאות נוודות דיגיטלית קצרצרות. אה… ובזמנו פשוט הייתה לי איזה הזדמנות ככה לצאת פול טיים, אז כבר לא היה לי בית, נפרדתי מכל החפצים שלי, אה… והחלטתי ללכת על זה וכולם אמרו לי "טוב, בליסבון תהיה לך נחיתה קלה", כי פברואר זה חורף באירופה. אה… וככה ב-time zone של ישראל לעבוד ביחד, זה היה ככה, זה היה קל. קיצור הגעתי לפה, לא ידעתי למה לצפות. פשוט התאהבתי באנשים, באווירה, בהכל, בתרבות, ואמרתי "רגע, טוב, אפילו מזג האוויר", האוויר היה סבבה יחסית, כזה, בפברואר. אה… ואמרתי "טוב, אני אמצא דרך להישאר" ו… נשארתי. [צוחקת]
שרון: ונשארת, שנתיים וחצי בפורטוגל. איזה כיף. נראה לי הרבה אנשים חווים את זה, פשוט באים לפה ומתאהבים.
צופית: לגמרי.
שרון: וגם… ואיך זה היה לעשות את זה, את כל החוויה לבד?
צופית: וואו, סופר קשוח. זה עדיין קשוח, האמת היא, כי ככה, אני חושבת שבארץ החברים שלי, "יואו, את בחו"ל" וזה, ואני זוכרת שגם כשאני הייתי בארץ והייתי מסתכלת על החברים שלי ככה, עושים רילוקיישן, המהגרים וכזה, חיים את החלום. אבל הם לא מבינים שיש את כל הדברים הקטנים האלה של "רגע, איפה את נושאת את… כאילו, את הדברים שלך בסופר?". אמ… כאילו כל… כל הדברים שאת רגילה אליהם, או פורטוגזית, אני עדיין ככה לא מצליחה להבין, או המרחק מהמשפחה, מהחברים. אמ… הכל כזה…
צליל: חדש.
צופית: כאילו, אה, כן, הכל חדש. מצד אחד זה נורא מלהיב, כאילו, לפגוש אנשים ומלא השראה והלכתי כזה למלא מיטאפ-ים ו… והופעות וכזה, הכל סופר מגניב ומרגש. מצד שני, כאילו, כל דבר כזה להתמודד לבד, זה כזה סופר קשוח. בגלל זה אני לפעמים אני אומרת, "אוקיי, טוב, אני כבר שנתיים וחצי פה, אני מכירה דברים, אני מכירה אנשים" ומצד שני "רגע, הגעתי לפה לפני חמש דקות". [צוחקת]
צליל: כן, הזמן עובר מהר. ואיך עם דרכון ודירה, נגיד, ודברים כאלה יותר טכניים הסתדרת? או שזה היה גם מורכב?
צופית: אה… אז גם… כזה בהתחלה הסתובבתי בין הסאבלטים. אה… עד שכזה מצאתי את הדירה הראשונה שלי. אה… למזלי, גם נפלתי, כזה, על בעל דירה סופר סופר חמוד, פורטוגזי. הוא הביא ל… כאילו, פגשתי אותו פעם ראשונה לראות את הדירה, הוא הביא ספר ענק כזה על… לא יודעת, איזה מרגל של המוסד וכאילו הייתי בהלם.
שרון: יואוו!
צופית: והוא כל פעם אמר לי "תקשיבי, צופית, אם את צריכה משהו, כאילו, כל דבר, תגידי לי".
שרון: זה היה לפני השביעי באוקטובר, כן?
צופית: כן. כן, זה היה ממש שהגעתי לכאן, הייתי… הייתי בהלם, ממש בהלם. כאילו בתל אביב או בכל דירה שהשכרתי אי פעם, אף אחד לא דאג לי ככה. [צוחקת]
צליל: כן.
צופית: זה ממש כזה הרגיש אה… מין חמימות כזאתי אה… מאוד נעימה. אבל כן, זה לא היה פשוט. אמ… הכל כאילו, אה… סימים, כאילו, כל דבר כזה שצריך לסדר פה בפורטוגל, אתם בטח יודעות בעצמכן, כל הבירוקרטיה, זה פשוט אה… זה. מה שקרה, עשיתי, עשיתי ויזת… ויזת עסק, אמ… כי הייתי בתהליך של קבלת האזרחות, אבל אה… כמו בפורטוגל, אף פעם אי אפשר לדעת מה קורה, ואת הדרכון הפורטוגזי סוף סוף קיבלתי אה… בדצמבר.
שרון: אה, מזל טוב! אחרי כמה זמן, באמת, כאילו, כמה זמן צריך להיות פה? בשביל לקבל?
צופית: אה… זה לא קשור לפה, זה תהליך שהתחלתי בארץ, זה פשוט לקח חמש שנים בגלל הקורונה, אז…
צליל: זה בגלל הזכאות לאזרחות.
שרון: כן, אבל לא צריך להיות חמש שנים בשביל…
צליל: לא, זה יש את הזכאות לאזרחות שזה לא קשור. זה, אגב, כבר קשה מאוד להוציא כבר אזרחות למי שזכאי לדרכון הזה, אבל דווקא מה שמעניין אותי זה, בעצם, הוויזת עסק. האם הויזה הזאתי עדיין קיימת? איך עושים את זה בכלל?
צופית: אני חושבת ש… כן, אני חושבת שהיא עדיין קיימת. אני לא כל כך סגורה, כי הרי יש את כל החוקים החדשים ולא ברור לי מה עבר, מה לא עבר, מה כן זה, אבל בעיקרון, אמ… זה פשוט על… על פי, צריך להוכיח שיש הכנסות פה, שמתאימות, והשכר פה הוא… השכר הממוצע הוא די נמוך, אז לא הייתה לי בעיה בזמנו להוכיח את זה. הייתי צריכה להגיש מלא מסמכים, עשיתי את זה עם עורכת דין. אה… והעניין היחיד שהיה לי כזה הגבלה של יציאה מפורטוגל של 30 יום בשנה, אבל אה… בגדול, אחד הדברים שעשיתי זה, היה לי חשוב אה… לעשות את זה… אמ… כי אמא שלי הייתה חולה בזמנו וכזה רציתי שתהיה לי אפשרות לצאת מפורטוגל. אה… כי תכל'ס לא התכוונתי כל כך אה… להסתובב. אבל יש כל מיני… יש כל מיני דרכים למי שרוצה לעבור. יש את ה-nomad ויזה, יש…
צליל: כן. אז זה מה שמעניין אותי, שהחלטת לקחת, לעשות, בעצם, את הוויזת עסק, אה… בזמן שאת יודעת שאמא שלך… אה… מה שקרה עם אמא שלך, את יכולה לשתף אותנו, אם את רוצה, אבל זה… זה מעניין, כי זה גם משהו שדיברנו עליו עם צביה בפרק הקודם, למי שהאזין, שהיא בעצם מגיעה לפה על ויזת פליט. ואתה לוקח פה איזושהי ריזיקה כשאתה עושה את זה, כשאתה יודע שבזמן הזה, כנראה, שיכול לקרות דברים בארץ. אממ… איך היה לך ההתמודדות הזאת?
צופית: אה… זה היה מאוד מאוד קשה. זה היה מאוד מאוד לא פשוט. כאילו, זה עדיין, כל פעם שיש משהו בארץ, אני… אה… אבא שלי עדיין שם ומשפחה וחברים מאוד מאוד טובים. ומצד שני, יש משהו במעבר לחו"ל שהוא מאוד מפתח מבחינה… מבחינה אישית, מבחינה של התמודדויות ו… עכשיו, בזמנו לא ידעתי לכמה זמן אני אעבור, כן? והכל היה כזה החלטה כזאת ספונטנית. שוב, אם תשאלו אותי כאילו שזה מה שעשיתי אני עדיין לא בטוחה. כזה כל החברים שלי אומרים לי, "וואי, איזה אמיצה את! איזה זה", ואני כאילו… אה… לא יודעת… כולם עושים את זה כאן, כולם עוברים ממקומות אחרים, ופשוט… אה… אז זה מאוד מאוד לא פשוט, אבל אני חושבת שזה, נגיד, לגבי ספציפית אמא שלי כבר לא… היה לה אלצהיימר וכבר לא הייתה במצב של לזהות אותי או משהו כזה. וזה היה מאוד מאוד קשה, כן? היה לי… חודשיים אחרי שעברתי לפה, אחרי שהגעתי לפה, חבר מאוד טוב, הוא נפטר מסרטן בגיל 40, כאילו יומיים לפני יום הולדת 40 שלו, משהו כזה. וזה היה, זה היה קשוח, זה היה כזה יום לפני ערב פסח ו… אבל אני חושבת שפשוט יש איזושהי הבנה של כזה, אוקיי, דברים רעים קורים בחיים.
כולנו יודעות איזה דברים נוראיים עוד יותר קורים והם לא… לא ממשיכים להתעסק. ומצד שני כזה צריך לחיות את החיים שלנו. אז… אממ… אז אני חושבת שהבנתי כאילו שיש בפורטוגל איזה משהו כאילו מאוד נעים, מאוד מרגיע, כאילו גם אני זוכרת כשבאתי לבקר בארץ כולם אמרו לי "וואי, את, כאילו, הרבה יותר רגועה, הרבה יותר כזה" ו… וזה גם ההרגשת ביטחון, שוב, עוד לפני כאילו השביעי באוקטובר. משהו כזה בכאוס של ישראל ולצאת ממנו רגע ולהסתכל עליו בפרספקטיבה אחרת. לפגוש אנשים מכל העולם. שוב, גם שהאתגרים הם מאוד מאוד קשים, אבל זה כזה… אני חושבת שבזמנו לא היה לזה תכלית.
שרון: כן, ו… ואיך זה היה כאילו לבוא לכל מיני מיטאפים וכל מיני דברים לבד? זאת אומרת, אני אומרת, בהתחלה, כמישהי שהיא ממש לבד, כי תמיד יש לנו בארץ את התמיכה, שיש לנו משפחה וחברים או חברי ילדות, וזה פתאום, את כאילו מתחילה מאפס הכל. איך זה, איך זה היה? זה מאוד… איך אומרים? אמיץ. אני לא יודעת איך אומרים. [צוחקות במבוכה]
צליל: נכון, אמיץ.
צופית: כן, שוב. אני לא יודעת איך. אני חושבת ש… נכון אומרים?
שרון: בחורה לבד ובגיל כאילו, את יודעת, לא צעירה, אני, נגיד, וזה פתאום לבוא ולהתחיל מאפס, אתה כאילו מתחיל דף חלק. ואיך את עכשיו, נגיד, יש לך הרבה חברים ישראלים או בינלאומיים? בן זוג?
צופית: טוב, אז שאלת כמה שאלות.
שרון: כן.
צופית: קודם כל, אחד הדברים, בעצם, שעשיתי, עוד התחלתי את זה בארץ לפני ש… זה… התכוננתי לחצי מרתון וזה עזר לי להתמודד עם הרבה מאוד דברים. פשוט בארץ נפרדתי מבן זוג אחרי שבע שנים.
צליל: וואו.
צופית: וגם כזה היו כל מיני… כאילו כל הדברים הנוראים שיכולים לקרות, כזה, קרו לי באותה תקופה. ובאמת הגעתי לפה לבד, וזה היה איזשהו כזה, הצלחתי להגיע לחצי מרתון. עשיתי את זה בפעם הראשונה בחיים, אני רצה מגיל 18, אז גם, כאילו, באמת ספורט זה משהו שמאוד מאוד עוזר להתמודד. מדיטציות, self-care וזה מאוד מתקשר לשאלה הזו של השגרה, כאילו איך עושים הכל לבד כזה ולומדים ללכת מאפס.
צליל: גם השפה.
צופית: אני חושבת שיש משהו, שאנחנו בני אדם שונים בשפות שונות. אני מטיילת כבר הרבה שנים בעולם, ויש משהו כזה, לא יודעת, באנגלית שהרבה יותר קל לי, ואני חושבת שגם בליסבון יש ובפורטוגל יש פחות פוזה, כלומר אין לי בעיה לטייל לבד או לעשות דברים לבד, אני לא אעצור את עצמי ואפילו התמודדתי נגיד עם ללכת בגשם לבד או לצאת מהבית לבד בגשם, שכאילו אנחנו ישראלים לא… לא רגילים לעשות דברים כאלה. אבל זה היה מאוד מאתגר וזה חלק מה… "אוקיי, אני חייבת לדחוף את עצמי". אני תמיד אומרת שפעם הייתי מאוד מאוד ביישנית, ובאמת ללכת למיטאפים לבד ופתאום להתחיל לדבר עם אנשים או שאנשים מדברים איתך כזה אנגלית ולא פורטוגזית, כי הם כזה נחמדים אלייך. אני חושבת שזה כזה, זה היה מאוד אה… זה היה יותר קל כי הרבה אנשים מגיעים לפה לבד ועושים המון מאמץ להתחבר. כלומר…
צליל: כן, יש את הנוודות הדיגיטלית שהיא יותר פתוחה.
צופית: גם הדיגיטלית, גם הרבה בינלאומיים שכזה מגיעים לבד. ובגלל זה היה לי מאוד קל. וממש הייתי הולכת שבוע אחרי שבוע למפגשים של הנוודים הדיגיטליים, הייתי הולכת לאתר מיטאפים, הכרתי אנשים. באמת כאילו, ו… מהבחינה הזאתי, כאילו, [צוחקת] לא הייתה לי בעיה דוקא. הכרתי המון המון אנשים. אני חושבת שאחד האתגרים המשמעותיים היו באמת בשביעי באוקטובר, כי עד אז, כזה, אמרתי לכם מקודם ש-99% מהחברים שלי היו בינלאומיים. לא… לא בקטע שאני לא אוהבת ישראלים, פשוט כזה הגעתי למדינה חדשה, רציתי כזה להכיר אנשים ולא… לא הייתה כאן קהילה ישראלית או יהודית ממש. ואז כזה פתאום היה שוק לגמרי, ממש.
שרון: כן, זה שינה משהו?
צופית: הכל הכל כזה קצת ערפל. הייתי מאוד… קודם כל, כל הדברים בעבודה נעצרו…
שרון: גם קשה…
צופית: שזה קשה. גם לראות את הכל מרחוק ולא… בלי היכולת לעזור. הייתי מאוד פעילה פה בהתחלה, כזה, בכל מה שקשור… כאילו, כל מיני מאמצים של… גם השלטים של החטופים וגם כל מיני כזה יוזמות. הייתי חלק מקבוצה של חבר'ה שעבדנו ביחד על מיזם, והעשייה הזאתי כזה, היא מאוד עזרה לי כזה לראות את האור. אז מצד אחד, בהתחלה כזה, מאוד התאפקתי כזה מלריב עם אנשים ואני… אני בן אדם שמאוד מגשר, אני בארץ, לצורך העניין, אני נחשבת שמאלנית, כאן, לא יודעת כזה, נראה לי שאני נחשבת ליהודייה ישראלית, לא יודעת, זה אפילו היה מוזר לי שאנשים כזה פונים אליי בתור יהודייה.
אז הרבה הרבה דברים גם בזהות שלי התערערו, שהם עוד לפני זה כזה, רגע, "מי אני? מה אני? אני מהגרת, כאילו, איפה אני?" שהם לא קשורים במלחמה שהרבה אנשים עוברים כאן מהחברים שלי. אמ…
צליל: צופית, את יודעת, זה… אני חייבת להגיד כי את אמרת משהו, וגם אחר כך אני אשאל אותך עוד שאלה, אבל… את דיברת פה על זהות. אוקיי, "כי בארץ הייתי ככה ואז היה את השביעי באוקטובר והייתי ככה". יש משהו, שגם אני חוויתי אותו, אגב, שהוא משבר זהות. אוקיי, אני במשך הרבה מאוד זמן מהשביעי באוקטובר כאב לי על זה שאני לא אותו בן אדם. כאב לי על זה שיש לי איזשהו, את יודעת, איזה כאב בפנים ששינה אותי, או שינה את ה… את מי ש… זה איזשהו, אנחנו עוברים משבר זהות. פתאום אתה לא יודע מי אתה ומה אתה חושב או מה אתה מרגיש.
שרון: אפילו אתה צריך להסתיר את זה שאתה יהודי ישראלי.
צליל: לאו דווקא, אני… אני חושבת שגם זה לא דווקא ההסתרה, זה קודם כל אתה עם עצמך, עם מה שאתה חווית כי כישראלי בישראל, לפני האינטרנשיונל. אחר כך אנחנו נדבר על אינטרנשיונל אבל קודם כל, יש פה איזשהו משבר זהות. זה שינה אותנו לגמרי. נרצה או לא נרצה, השביעי באוקטובר, אנחנו פשוט כאילו נרמלנו את המצב וכאילו אנחנו רגילים לחיות בתוך המצב הזה אבל, נרצה או לא נרצה, אנחנו לא אותם אנשים. אוקיי? אנחנו שונים. והיה… גם לי, היה איזשהו משבר זהות שכאב לי על זה שאני לא אותו בן אדם שהיה מלפני השביעי באוקטובר. וזה, צריך לקבל את זה. ועכשיו מה שמעניין אותי גם, כשאת דיברת על זה, כי זה יכול להיות גם חלק מזה, זה שקרה את השביעי באוקטובר, והיה לך המון חברים אינטרנשיונל ולפני זה, זה בטח היה happy happy ו-fun וכיף ולאף אחד לא אכפת מי שאת או מה את. אבל גם את אחרי השביעי באוקטובר עברת שינוי עם עצמך. אבל בטח גם מול החברים שלך, וגם איך שהם קיבלו אותך או איך שהם קיבלו את ה-את החדשה. אז מעניין אותי שתשתפי על זה.
שרון: אם זה שינה או חיבר אותך דווקא.
צופית: כן, אז קודם כל, שוב, המשבר של הזהות התחיל הרבה לפני זה וגם המשיך אחרי זה כי, שוב, זה כאילו גם קשור להגירה וגם קשור באמת… אנחנו גם לא יכולים להתפתח או להש… כאילו, שוב, יש בזה הרבה אלמנטים. אני מסכימה לגמרי, אני גם מאוד עדיין… עדיין כזה חווה את זה, אבל שוב, אני גם שומעת את זה מכל מיני כיוונים של אנשים שהיגרו או… לצורך העניין יש לי גם חברים שעברו ממדינות כמו הונגריה, כמו טורקיה, שאנחנו רואים מה שקורה שם מבחינת השלטונות, אז אני חושבת שדווקא זה… זה הפוך על הפוך, אנחנו דווקא מתחברים מצויין, כי כאילו… אנחנו יודעים שככה זה לא, זה לא קשור אלינו בתור אנשים.
ואני חושבת שה-core של הזהות שלי, של… אוקיי, אני אה… סבבה, כן, בהתחלה, מן הסתם, נסדק לי לגמרי האמון באנושות. אני חושבת שלכולנו כזה… ולאט לאט מאוד עבדתי כדי להחזיר את זה. אה… וגם באמת לחזור גם לכל הדברים שהייתי עושה, נגיד, אמרתי לכם שהייתי רצה, לצורך העניין. פתאום לא יכולתי לרוץ, לא… רק כאילו כל הזמן היה לי סרטונים בראש. קיצר, כל החודשים הראשונים היו מאוד מאוד קשים. אה… אבל אני יכולה להגיד לכם שרוב החברים שלי, הבינלאומיים, נשארו חברים. אפילו אני זוכרת שאחת מהם, איזה יומיים אחרי שביעי באוקטובר, כמה ימים אחרי שביעי באוקטובר, אתן… אה… שתיכן לא הייתן פה, אבל היה ב-Rossio, בכיכר שם, אה… עשינו כזה מין טקס, די הפעם הראשונה שאנשים התכנסו, ושם התחלתי להכיר באמת ישראלים ויהודים שחיים פה, ולהשתלב בכל הפעילויות של… אה… של, אני לא אוהבת את המילה הסברה, אבל להשתלב בכל מיני פעילויות. אה… וחברה שלי בינלאומית באה, היא לא יהודיה בכלל והיא אמרה, "אני רוצה לבוא וכאילו לתמוך בך". ואני בעצמי, כאילו, לא ידעתי כזה מי אני, מה אני, אבל זה מאוד מאוד ריגש אותי. אז רוב החברים הטובים שלי הם עדיין חברים טובים. אה… כן, היו לי כל מיני התקלויות. אה… לא התקלויות, כזה, אני אומרת מאיפה אני ואנשים שותקים או אנשים… כזה… כאילו, באמת, היו לי דברים גם של אנשים התחילו להתווכח איתי, התחילו זה… ופשוט לא… לא מבינים. ואני תמיד בן אדם, שכזה מנסה להסביר את התמונה המלאה, אבל אף אחד לא באמת יכול להסביר.
שרון: היה איזה משהו…
צופית: אז בסופו של דבר, אני אומרת להם גם "תשמעו, אני לא מייצגת, אני לא מייצגת ישראלים, אני לא מייצגת יהודים, אני מייצגת רק את עצמי, יש לי חוויה מאוד ספציפית, אני בן אדם מאוד ספציפי, כאילו". אה…
שרון: היה איזה משהו של שנאה? משהו שהרגשת, שכאילו… אני לא יודעת מה, באמת התעלמות או אומרים אה… דברים רעים?
צופית: אז אני חושבת, שבסך הכל, ושוב אני הולכת להרבה מאוד מיטאפים, ואני מכירה הרבה מאוד אנשים, אני חושבת, שבסך הכל, רוב האנשים באמת יודעים להבדיל. אמ… אגב, גם במלחמה עשיתי, כאילו, לפני השביעי באוקטובר הייתי חלק מקורס בינלאומי של מנחים, קורס כזה מתקדם. ואז הייתי צריכה לכתוב להם… וזה קורס כזה של ליברלים, אנשים שמתעסקים כזה… ליברלים מכל העולם, כן? והייתי צריכה לכתוב להם מייל על מה קורה ו… גם המרצים, כאילו המרצים בקורס, היו מאוד מאוד מאוד תומכים, שזה גם מאוד עזר לי, אני חושבת, כזה לחזור ל… רגע, לדבר עם העולם. וגם האנשים עצמם, אז אני חושבת שרוב האנשים שאני פוגשת, הם עדיין כזה… ולפעמים הם גם מפתיעים אותי כי אני כזה תמיד מכינה את עצמי "אוקיי". אה… גם מפתיעים אותי, "אוהה, תל אביב, מגניב", "אוהה, ישראל", "אוהה, כאילו, אני מצטער על מה שאנשים שלכם עוברים", "אוהה, כאילו, כן, זה… זה לא האנשים" זה כל מיני דברים כאלה, שזה מאוד נחמד. אה… כן, מדי פעם יש, שוב, יש את הדברים האלה, אבל אני פשוט מנסה להקיף את עצמי. אני קיבלתי החלטה פשוט להקיף את עצמי באנשים טובים ולהתמקד מהם.
צליל: גם אני. אני גם, זה מה שהחלטתי כאן ואני, את יודעת, מעניין אותי, צופית, כי יצא לנו לדבר על זה לפני שהתחלנו את ההקלטה. אה… גם כי שיתפת, בעצם, שהיה לך חברים אינטרנשיונל ורובם עדיין חברים שלך. אה… ובגלל שהיית פה גם מעט בתקופה לפני השביעי באוקטובר. האם את מרגישה שיש, למרות שרוב החברים, הם נשארו חברים שלך והכל, אבל באופן כללי, האם את מרגישה שפורטוגל עברה גם איזשהו שינוי מבחינת הגירה או יחס כלפינו? האם את מרגישה את זה?
שרון: בהפגנות…
צופית: אה… זו שאלה טובה. אמ… אני חושבת ש… באופן כללי, פורטוגל הרי יש להם בעיה מאוד… כאילו, יש פה בעיות הגירה מאוד מאוד קשות, שאני לא חושבת שאנחנו הטארגט הספציפי. אה… ואני גם לא מסתובבת רק עם הפורטוגזים, כאילו יש לי חברים עם פורטוגזים גם. יש גם… הכרתי גם אנשים שאמרו "וואו, כאילו, את הישראלית הראשונה שאני פוגשת" וכאילו הם כן כזה, אה… שוב, אבל אני מנסה כזה… להגיד להם "טוב, אני לא השגרירה של ישראל", אבל מצד שני, אני כאילו כן מדגישה כזה "אוקיי"…
צליל: ישראלית.
צופית: כן. אני, אני ישראלית, אני גאה בזה, אני לא… אני… אני גאה בזה כי, שוב, אני גאה ב… את יודעת, אני לא גאה בהרבה מאוד דברים אחרים, אבל זה… זאת אני ואני לא אה…
צליל: כן.
צופית: לא, לא בורחת מזה. אמ… אז לשאלתך, אני כן חושבת, אני חושבת אבל… שאני גם הרבה רואה את זה בגלל שאני שומעת גם, בקבוצות של הישראלים, שמדברים על דברים שאולי כזה, אם לא הייתי מדברת עם האנשים האלה לא הייתי יודעת שקורה. גם אני לא בן אדם שנושאת… אני לא נושאת עלי מגן דוד או משהו כזה, אז לא יודעת, יכול להיות שאם הייתי מסתובבת עם מגן דוד אז הייתי אולי מקבלת יותר.
צליל: האמת שאני חייבת להגיד שאני לא מקבלת כלום. אני מסתובבת עם טבעת של מגן דוד ועוד… אצלי גם יש לי את ה…
צופית: לא, אבל זה בדיוק העניין.
צליל: אין יותר גרוע מזה. מי שיודע… יש לי שרשרת של ארץ ישראל עם מגן דוד עליו, אז אפילו לא יכולים להגיד שזה פרו פלסטין. כאילו אין יותר ברור מזה.
שרון: אני לא מאמינה שלא הורדת את זה. [צוחקת]
צופית: אז נגיד, זהו, אז אני כן, יש… לא משנה איפה אני עוברת בעיר, אני כן רואה כל מיני כתובות או Fuck Israel או כל מיני… סליחה על המילים, אבל כל מיני זה… או כל מיני דברים. אגב, נגיד, פעם אחת ראיתי צלב קרס וזה בכלל, מסתבר, שזה לא היה קשור לישראל או ליהודים. זה בכלל משהו, שקשור לפאשיזם פה, כאילו, יש להם כל מיני עניינים.
צליל: כן. מישהו אחד, חבר ישראלי, הסביר לי על זה, שזה בכלל לא… יש הרבה פעמים שהם עושים את זה, נגיד, אה… לא! זה, בעצם, השותף שלי אמר לי, הוא מגרמניה, הוא אמר לי, זה הרבה פעמים הם משתמשים בזה בכלל לבדיחה למשהו אחר. שזה בכלל לא קשור לנאציזם.
צופית: כן. אז אני חושבת שגם לנו יש, כזה, מלא מלא טריגרים. אגב, אני תמיד אומרת לחברים שלי, אני עדיין שומעת פה אמבולנסים. אני חוזרת לירושלים, שלושתינו ירושלמיות, אז אנחנו מבינות את זה, לא… וגם היה לי פה איזה קטע עם חפץ חשוד, כאילו שחשבתי שזה חפץ חשוד, ואנשים לא הבינו…
שרון: אני עדיין לא נוסעת באוטובוסים. [צוחקת]
צופית: אבל, אה… נגיד, דיברנו מקודם על זה שאני, אישית, מרגישה שדווקא בתור ישראלית, אני לא לא מרגישה שיש פה אה… איזשהו racism. דווקא נגיד, ברזילאים מאוד מאוד חווים כאן. שומעת על הרבה ברזילאים שלא נותנים להם להשכיר דירות או אה…
צליל: באמת?
צופית: בכלל, באופן כללי, מדברים… מתייחסים אליהם נורא, כי הם כזה, יותר נחותים לצורך… כאילו, כמובן אני לא…
צליל: אבל מעניין, כי…
שרון: שמעתי על זה, שמעתי, כן…
צליל: גם אני שמעתי על זה, אבל העניין הוא שאני שמעתי שזה באמת… זה מה שהיה, אבל מאז שיש, כאילו, הגירה של הודים ופקיסטנים, בגלל שהם שונאים אותם יותר, אז הברזילאים…
צופית: אז נכון, אז בגלל זה הם יותר…
שרון: אבל זה לא סותר.
צופית: אז אני חושבת שזה גם תלוי מי… מי את פוגשת. אני כן, נגיד, הייתי באירוע כזה של אה… מובילי קהילות וכזה של סטארט-אפים של Tech, ומישהו אמר, דווקא כאילו, שישראלים אה… נגיד מהגרים, אה… אבל זה, זה דווקא טוב, כי כאילו הם מביאים המון ידע, המון כזה את ה-innovation, את הסטארט-אפ, אז כאילו, לפעמים אנחנו גם כזה, כן, סבבה. אבל אז, אני… אני אישית, לא יודעת, לא הרגשתי, אבל שמעתי. שמעתי, אני יודעת שיש מישהי שהיא ישראלית שיש לה שכנים שאה… פורטוגזים שהם ממש כזה מתנכלים לה ולמשפחה שלה אה… רק בגלל שהיא ישראלית, ואני… אני מרגישה עדיין שליסבון ופורטוגל עדיין מאוד מאוד בטוחות. אגב, גם היו לי אה… שיחות על זה עם חברים בינלאומיים, והרבה דברים קורים בעולם מבחינה כלכלית, מבחינה, כאילו, גיאופוליטית, ואני חושבת שדווקא זה שנמצאים בעיר כל כך גלובלית, דווקא זה פותח לך את הראש, ורגע, כאילו לא כולם אנטישמים ולא כולם שונאים ישראלים, כאילו לא כולם…
צליל: לא כולם מרוכזים גם בנו. כאילו, בסופו של דבר…
צופית: בדיוק, כאילו, אני חושבת שבארץ, גם כאילו, התקשורת יש לה איזשהו תפקיד מפתח ואני, מבחינתי, בארץ הרבה יותר מפחיד לחיות מאשר… מאשר פה. אגב, נגיד גם בתור אישה, להסתובב בארבע לפנות בוקר פה, בתל אביב אני כבר לא… לא מרגישה בטוחה לעשות את זה.
שרון: כן, בפורטוגל יותר בטוח… בפורטוגל יש להם תרבות לחגוג עד אור הבוקר. אני התפלאתי כשבאתי לפה, אני, מה זה, אמרתי לעצמי, בשלוש-ארבע אני הולכת לישון, מה, מה מתחיל הערב בשלוש-ארבע?
צופית: לגמרי. [צוחקת]
שרון: לא, לא ידעתי את זה בכלל, זה היה בשבילי שוק. הם חוגגים עד אור הבוקר.
צופית: לגמרי. אגב, נהייתי צעירה ב-10 שנים כשעברתי לפה, אני תמיד אומרת. [צוחקת]
צליל: כן. כן, זה מצעיר אותך. כאילו, הופך אותך לצעיר.
צופית: יש משהו בלחץ הזה… אה…
שרון: בארץ.
צופית: כאילו בארץ, שכאילו, שוב, יש דברים שאני מאוד מאוד אוהבת, נגיד אני אוהבת את הקצב הישראלי של העבודה, שדברים קורים עכשיו ולא צריך כאילו לחכות…
צליל: הייטק, כזה.
צופית: בירוקרטיה, חשבתי שישראל זה… אבל וואו, כאילו, יש הרבה מקומות…
צליל: פה זה איטי…
צופית: אבל יש משהו כאילו בחיים האישיים, הרוגע הזה שהוא פשוט מאפשר, מאפשר כאילו ממש ו…
שרון: אמרת שחזרת לארץ וכולם אמרו שאת רגועה. אז בוא נעשה את הסיכום.
צליל: אז אה… כן, אז אני מסמנת לשרון לא להמשיך לשאול שאלות.
שרון: ואת מסמנת, זה אמור להיות, את יודעת, בינינו… [צוחקת]
צליל: אחרת אנחנו לא נגמור כאן… אבל, לצערי… הייתה שיחה ממש מעניינת ואני הייתי, באמת, הייתי רוצה להמשיך אותה אבל אנחנו… אנחנו צריכים להגיע לסיכום.
אז אני רגע אסכם ואני… צופית, באמת, זה יש לך סיפור מעניין, ואולי אנחנו רוצים לעשות פרק, נראה בהמשך, אבל זה באמת מעניין הדרך וגם השינוי שככה דיברנו ממי שהיה פה לפני השביעי באוקטובר ואחרי השביעי באוקטובר, באמת, הוא יכול להרגיש את השינוי הרבה יותר ממני ומשרון שהגענו אחרי השביעי באוקטובר. ואותי, דווקא, כאילו, אני, אם הייתי ממשיכה את השיחה אז באמת מעניין, אולי אני אמשיך איתך את זה אחר כך, אבל הסוגיה הזאת של האם פורטוגל תישאר אותנטית ותרבותית ולא ככה תשתנה כמו שאר אירופה שאנחנו ממש רואים שהיא מאבדת את הזהות שלה, אבל זה שיח מאוד מאוד מעניין, ואולי אנחנו נדבר על זה קצת יותר… בצורה יותר מורחבת, אבל… תודה שבאת ושהשתתפת, ורציתי לשאול, ככה, לפני ששרון גם תסכם, אם יש לך איזשהו ככה מסר לעולם? איזשהו טיפ לתת שהיית רוצה לשתף?
שרון: ולזכור את זה.
צופית: נכון, שזה קשה לנו הרבה פעמים, אבל יש הרבה מאוד אנשים שאוהבים אותנו לא משנה, וזה באמת נורא תלוי, שוב, ממי אנחנו בסופו של דבר. אז ברגע שבאים אוהבים ופתוחים אה… אז גם מקבלים את זה בחזרה.
שרון: כן, יפה, צופית. אז גם אני אסכם, דבר ראשון, ממש יפה. אז באמת גם אה… כשדיברנו לפני, אני לא זוכרת אם ציינת, אמרת את המילים "אופטימיות" ו"חיוביות". אז באמת, את דוגמה לכך שפשוט לקחת מזוודה ונסעת כרטיס לכיוון אחד, ואת כבר שנתיים וחצי פה בפורטוגל ואת ואת… זה ממש גם שינה ופיתח אותך, אז זה באמת דרבון לאנשים לעשות איזשהו צעד, ובאמת, כמו שאת אומרת, לצאת מאזור הנוחות. אז ממש תודה. אנחנו למדנו המון בפרק הזה ואת ממש מעוררת השראה ותמשיכי את הדרך שלך ו… תודה רבה שהתארחת אצלנו.
צליל: תודה רבה.
צופית: תודה לכם.
שרון: שמחנו.
צליל: אנחנו נתראה, כמובן, בפרק הבא.
שרון: תודה רבה.
צליל: ביי ביי.
[מוזיקה מתנגנת]
Comments