top of page

אחד ביום: 36 שעות בעזה: שיחה עם איתי אנגל

סרטי המלחמה של איתי אנגל עסקו באזורי קרב מסוכנים בכל העולם, מסוריה ואפגניסטן ועד לבוסניה ואוקריאנה. אבל הפעם אנגל יצא לסקר מלחמה שנמצאת הרבה יותר קרוב לבית - המלחמה בעזה. בסרט שיצר ושודר בתוכנית עובדה הוא נכנס לרצועה יחד עם סיירת חטיבת הנגב, ובילה איתם יום, לילה ועוד יום בפעולה מסוכנת ומסובכת בבית חנון. הפעם, נקבל הצצה למה שקורה בעזה, ולאיך באמת מרגישה מלחמה.



 

אלעד שמחיוף: היום יום שלישי, 5 בדצמבר, ואנחנו אחד ביום, מבית N12.

אני אלעד שמחיוף אנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו סיפור אחד ביום בכל יום.

איתי אנגל: אתה מת מפחד אין לך הרבה לאן לברוח, אתה צריך לעבור מהר אבל כל דבר על הארץ אם זה בור ביוב אם זה כבלים שמעליך, אם הם צועקים פתאום בלון גז גדול ופתאום מבית, ממש מעבר השני של הכביש אני מדבר איתך על 30 מטר מאיתנו בום, חצי קומה אפה אוויר.


אלעד שמחיוף: אולי תתפלאו אני יודע שזה לא תמיד נראה ככה, אבל איתי אנגל מכיר את המונח פחד, הוא אפילו הרגיש אותו את הפחד כשהיה בעזה יחד עם סיירת חטיבת הנגב הוא בילה איתם יום ולילה ועוד יום, בפעולה מסוכנת ומסובכת בבית חנון. הסרט שהוא יצר שודר בתוכנית עובדה והוא מעניק לנו הצצה נדירה למה קורה שם לאיך באמת נראית ואיך באמת מרגישה המלחמה.

אז ביום ה-60 למלחמת אוקטובר 23 אנחנו עם איתי אנגל.

שלום איתי.

איתי אנגל: שלום אלעד.


אלעד שמחיוף: אנחנו יודעים שבכל כתבה דוקומנטרית ובטח בסיטואציות כאלה המציאות היא זו שמכתיבה את הסיפור, אבל מעניין אותי אם יצאת לעזה כשבראש שלך יש איזושהי שאלה מנחה, מסגרת שעניין אותך להביא לצופים, כי דיברנו פה גם עם עיתונאים אחרים שהיו בעזה וכל אחד מהם נסע עם סט מסוים של ציפיות. מה הניע אותך?

איתי אנגל: תראה כמו שהתחלת את השאלה, ברגע שזה דוקומנטרי, עשה לעצמי טובה, ככה אני אומר לעצמי ואל תתכנן, אל תתכנן כלום לא יוצא שום דבר מהתכנונים האלה זה רק יפריע, כי אני כל הזמן לחפש איזה כיוון בזמן שכל ההתרחשות יכולה ללכת לכיוון אחר.

כן היה לי איזה בסיס סיפורי אתה יודע, בלי קשר להתפתחויות, זה כמה מהטיפוסים שקיימים שם שאותם אני הולך לתעד וזה חברה שחוו משהו בצוק איתן. זה אותו יאיר אלקלעי שהיום הוא מפקד הסיירת, סיירת חטיבת הנגב ואז הוא היה בסיירת גבעתי הוא והחבר'ה שלו. באותו אירוע נורא ואיום ברגע שנכנסה הפסקת אש בצוק איתן ב-2014 ממש באותה שעה, מישהו הגיח מפיר מנהרה מחבל, הרג את המפקד של הסיירת בנייה שראל ועוד חבר ליאל גדעוני ואת הדר גולדין ואת הגופה של הדר גולדין הם חטפו לעזה.

ויאיר אלקלעי יחד עם עוד כמה מהחבר'ה שם בסיירת קפצו לתוך המנהרה, זה מוטרף, קפצו לתוך המנהרה וניסו לתפוס אותו וממש כמה מאות מטרים עד שיצאו.

זאת אומרת ברור שהרואי ככל שזה היה אז, לא עושים את זה. זה הדבר היחיד שידעתי שאני פוגש את החבר'ה האלה אני אדבר איתם על זה אבל מה שקורה מכאן והלאה…. זורמים דוקומנטרי. 


אלעד שמחיוף: אבל בכל זאת אתה ידעת לאן אתה הולך כלומר, מלכתחילה אמרת אני רוצה להיכנס ולהגיע למקום שבו צה"ל מתחיל לפעול בפעם הראשונה.

איתי אנגל: כן, אני קודם כל רציתי להיות יומיים זאת אומרת לעבור 36 שעות, משהו כזה עם החיילים לעבור איתם לילה. כי מעבר להתרחשות ורציתי שתהיה התרחשות ורציתי שתהיה מהאפשרויות שהבנתי שאני יכול להשיג, להגיע למקום שצה"ל לא נמצא שם, כן זו מלחמה וזה קרב וזה התקפה וזה פריצה קדימה וזה להבין באמת מה החיילים האלה עוברים.

בשביל זה אני עושה את העבודה הזאת, אבל גם אם לא היה עוברים כזה קרב מטורף וסוריאליסטי היה לך נורא מעניין להיות איתם. הם חבר'ה אתה יודע, אני מסתובב ברואנדה, בבוסניה, באפגניסטן, בסוריה, בעיראק ואני מתקשר לכולם אני מתקשר אפילו לצבא העיראקי השיעי שהתלוויתי אליו בקרב על מוסול. בטח של האוקראינים שם 800 מטר מהשוכחות של הרוסים אבל פה זה חבר'ה, פה זה ממש שלנו, זה שלי.

ומכירים גם את העבודה שלי ומסתלבטים עלי, זאת אומרת אוטומטית גם אתה איך אני אגיד את זה זה נשמע קצת מוזר בהקשר של עזה, אבל כשהגעתי נרגעתי כי כשאני יוצא למקום מסוים אני מלא בפחד וזה לא משנה אם זה סוריה או עיראק אוקראינה או עזה, עוברים לי כל התרחישים בראש, אני גם רואה מה לעשות, אני לא מצליח להימנע מזה את הטלגרם של חמאס ואיך הם יוצאים מפיר של מנהרה ותופרים חיילים שלנו, הכל עלה לי בראש ואני יוצא ממש מכווץ, מפוחד וברגע שאתה מגיע אליהם עם הרוח שלהם עם ההוואי שלהם, עזוב את המילה סיירת, עוד לפני זה זה החבר'ה.

כאילו אתה אתה לא יכול לפחד, אתה לא מצליח לפחד, אתה לא מצליח לשמר את הפחד הכל נקטע בבת אחת.


אלעד שמחיוף: ובכל זאת הנושא הזה של פחד עלה, גם בסרט ובשיחות שלך איתם.

איתי אנגל: כן בטח 


אלעד שמחיוף: כי הוא קיים.

איתי אנגל: תראה מה זה קיים? אתה רק מגיע לשם, אתה יודע קיבלנו המון תגובות מטבע הדברים לסרט הזה ולא מעט דיברו על כך שהצילומים שלנו הזכירו להם לטוב ולרע את הסרט של סטנלי קובריק "פול מרל ג'קאט" ששם חיילים אמריקאים מתנהלים באותה תפאורה מחרידה של עיר בחורבות, ששם בסרט זה וייטנאם ואצלנו זה עזה והחורבות האלה משתרעות על שטח עצום סביבך. אז אתה לא יכול שלא לחשוב מה המחבל צריך, סך הכל צוהר של זה חצי מטר כמה שניות פנויות והוא יורה עליך. עכשיו אלעד, אתה לא רוצה להיות במקום שמזכיר סרט הוליוודי בטח שלא מהז'אנר הזה 


אלעד שמחיוף: בטח לא של קובריק.

איתי אנגל: כן. ואז אתה רואה את ההוא מפול מטל ג'אקט (Full Metal Jacket) ואתה אומר לא לא לא לא, שום תפאורה של הוליווד לא תדמה את מה שהמקום הזה הוא על אמת, עזה ספציפית בית חנון על איך שהוא נראה ואיך שזה מרגיש. תחשוב שאתה רואה קיר בהריסות, ויש בו חור, משהו מעבר לחור זז עכשיו זה יכול להיות בד זה יכול להיות איזה כבל שמתנפנף ברוח וזה יכול להיות משהו אחר. ואתה צריך לצאת מתוך הנחה שהרבה מהבתים, ברמה של יותר ממחצית מהם, ממולקדים, כלומר אתה מהלך שם בסבך של ברזל, אבנים, חוטים, כבלים, זכוכיות, שברי רהיטים, ועל כל כבל אתה צריך לחשוב אם הוא לא מחובר למיטה, שלא מפעילים את זה מרחוק, איך אתה לא תדבר על פחד תגיד איך אתה לא תשאל על פחד? ואם החיילים לא יהיו פתוחים ויענו אז אני אבטא את הפחד שלי ויש לי.


אלעד שמחיוף: ממה הוא ובמה הוא נוגע? כלומר אני יכול להגיד לך מתי אותי תפס פחד כשצפיתי בסרט שלך, יש שם איזה פריים שצילמתם אתה וגילי סומך מלמעלה, ורואים סמטה נדמה לי שזה היה ליד בית הספר והחיילים עוברים, שלושה חיילים עוברים בסמטה והסמטה פשוט מלאה בהריסות, ברמה שאתה אפילו לא רואה את האדמה שאתה דורך עליה.

איתי אנגל: נכון נכון.


אלעד שמחיוף: ואני אמרתי לעצמי בעצם מכל הכאוס הזה, יכול לצאת בן אדם, יכולה לצאת חוליה, למטה יש עיר רוחשת ובוחשת כמו שאנחנו יודעים ואין לך מושג.

איתי אנגל: יפה אז אתה מפחד מאותם דברים שאני נורא מפחד, כשאין לי מרחב אני במסדרון יחסי צר.

ספציפית עבורי הרגע הכי מפחיד: אנחנו הלכנו לבית ספר, למתחם שהוא בית ספר של האו"ם של אונרה, שלידו יש מסגד והכל זה בעצם שוליים של הקסבה של בית חנון זאת אומרת מקום נורא נורא נורא צפוף. כשהבנו שיורים ופוגעים ופוצעים חיילים שלנו אז אותו יאיר אלקלעי שהוא אגב נורא קול ומדבר נורא רגוע, זאת אומרת אני עד עכשיו ככה חושב על הפער בין הסאונד שלו לבין התוכן שהוא אמר אוקיי יורים בנו.


[קטע קול של יאיר אלקלעי] יש פצועים בכח של הפלוגה המקבילה, כנראה הירי בוצע מכיוון המסגד, אנחנו יוצאים עכשיו לכבוש את המסגד.


איתי אנגל: אוקיי, מה אתה עושה עם הנתון הזה? עכשיו מה שטוב במרכאות בזמן של מלחמה ושאתה מצלם ואתה כל הזמן עסוק עם המצלמה יש לך משהו להחזיק, יש לך משהו לכוון, יש לך משהו להתעסק איתו, גם אני וגם גילי סומך שנינו עם מצלמות אז אתה לא מהרהר. כי אם אני אהרהר כמו שאני עושה כשאני מדבר איתך כרגע, אתה יודע זה אפילו כשאני רואה את החומרים בחדר עריכה, זה ככה מי זה הדפוק הזה? שאני מסתכל על עצמי שם אבל שם אתה בכזה אדרנלין, אני קורא לזה ממש מוד (mode) של עבודה וזה תמיד חוזר על זה בכל מקום בעולם, שאתה בתפקוד. אני חושב הרבה לפני ואני חושב עוד יותר אחרי, אבל זה ממש תפקוד. עכשיו כדי להגיע למסגד מבית הספר אז לא הלכנו בציר שממנו יש ירי של מחבלים ופגעו בחיילים שלנו, אלא מהיציאה האחורית של בית הספר, ואז יש לך באמת ראית מסדרון יחסית צר כזה וכל הזמן יש לי בראש הם פה הם נמצאים פה. ואתה מת מפחד, את צריך לעבור די מהר את המסדרון הזה. שוב אם אתה מקבל ירי אין לך הרבה לאן לברוח, אתה צריך לעבור מהר אבל כל דבר על הארץ, אם זה בור ביוב, אם זה כבלים שמעליך, אם הם צועקים פתאום בלון גז גדול או אלקלעי צועק מצלמה מצלמה. ואתה רואה על הקומה השנייה של המסגד התקן כזה כמו מצלמה של גופרו לכיוון שלנו. ומביאים כלב והוא מוריד את המצלמה ואתה קולט, אני ראיתי את הסרטים של חמאס, מצלמים אותנו בדיוק מצלמות כאלה ופתאום מבית ממש מעבר השני של הכביש ואני מדבר איתך ל 30 מטר מאיתנו, בום חצי קומה עפה באוויר. מה מתברר אחר כך? כי לא הבנתי את זה מיד, שם הייתה חוליה גם של מחבלים שירתה לכיוון שלנו מודיעין שלנו איתר אותה.

חיל האוויר הוריד אותם, אז אתה מבין גם כמה אינטנסיבי הכל, אז בנקודה הזאת תמיד שיש איזה מסדרון צר, שאין לך את המחשבה: רגע אני לא יכול לברוח לפה ואני לא יכול ללכת לשם. זה לחץ גדול מאוד.


אלעד שמחיוף: אז הזכרת את ההיסטוריה העיתונאית שלך בכל מה שקשור לסיכום מלחמות.

ביוגוסלביה ואפגניסטן וסוריה ועיראק ואוקראינה, כנראה שכחתי עוד איזה זירת קרב אחת או שתיים אבל, מעניין אותי מה דומה ומה שונה, ודווקא השונה מעניין אותי יותר אז אולי נתחיל בדומה. שאתה הסתובבת שם בעזה, היו לך רגעי דג'בו לכל הסרטים שעשית בעבר מאזורי קרב?

איתי אנגל: קודם כל עוד לפני הקרב עצמו אתה יודע, אם אתה חושב על המקומות האחרונים שאני בהם הייתי וגם גילי סומך היה הוא עבד עם ארגוני תקשורת אחרים אבל לומר באוקראינה, עברנו את התופת של בוצ'ה, הטבח בבוצ'ה. מדהים נהרגו שם 1400 אנשים, כמו שאצלנו נהרגו ב-7 באוקטובר. ואמרנו כל הזמן העיתונאים הזרים, אנחנו כמו קבוצה האם אנחנו מכירים איזה אוקראיני שהגיע מבוצ'ה, זאת אומרת איזה אומלל כזה שמגיע מבוצ'ה, או כמה שנים קודם הקרב המכריע נגד דאעש שהתנהל במוסול שבעיראק, מכירים מישהו אומלל כזה ממוסול ששותף לגורל הנורא שהעיר הזאת עוברת. ועבור כל העיתונאים הזרים האלה, האומלל זה איתי. איתי החבר שלנו, הוא ישראלי, יש לי גם קרובי משפחה בעוטף עזה, זאת אומרת הכל מגיע אליך.

ואני לא האמנתי אלעד בחיים בחיים, אתה יודע אתה מקבל איזה ניסיון חיים ותובנה וחוכמה כשאתה עושה עבודת שטח ואתה יודע את זה. אבל אני תמיד הרגשתי במקומות האלה אם זה סוריה אם זה עיראק אם זה אפגניסטן אם זה אוקראינה אם זה בוסניה אם זה רואנדה אם זה קונגו, שאני נוסע עכשיו לסרט אגב קולנוע אתה יודע, שלושה שבועות מקום שהוא סיוט, אני חווה ומתעד עבור הצופים הישראלים. זוועות בממדים תנ"כים, מקומות ששם שורפים בני אדם בחיים, שעושים טבח בקהילות שלמות, שעורפים ראשים שאונסים נשים וברור לך שאתה מדבר על דברים שבחיים לא יהיו רלוונטיים לשכונה שלי, לבית שלי וכל מה שתעדתי כל הזוועות שמניתי הכל קרה. זאת אומרת לא היה משהו שהוא פחות ומהבחינה הזאת זה זעזוע אדיר.

ואז יש דברים אתה יודע מאוד… איך אני אקרא לזה צבאיים שמאוד שונים למשל האוקראינים

חוסכים בכל כדור שהם יורים או כל טיל גראד שהם יורים, זה חיילים מעולים אבל אין להם הרבה, יש להם מנות קצובות ואצלנו כמו שאמר לי בזמן הקרב עצמו היה ראיון מאוד סוריאליסטי אני אומר סוריאליסטי עם המח"ט, מפקד חטיבת הנגב אלוף משנה עברי אלבז בתוך ה… אתה יודע אגב יריות ופיצוצים, בקושי שומעים בגלל זה סאונד, זה פשוט סוריאליסטי לגמרי.

הוא אומר האש זה המחסה שלנו, נפגעים לנו יחסית פחות אנשים כי אנחנו לא מפסיקים לירות לא נותנים לה מחבלים שמולינו להרים את הראש. שמחבלים מרימים את הראש הם חוטפים.

זאת אומרת פה זה פער אדיר אתה יודע וגם יש לי הרבה חברים באוקראינה, שמהם לוחמים כרגע נגד הרוסים, הם לא במצב טוב הם ראו את הסרט והתגובה המרכזית אתה יודע, התלהבו מהרבה דברים אבל, וואו כמה תחמושת אתם יכולים לראות לירות, להם אין את זה.


אלעד שמחיוף: אמרת שבעצם היה לך חשוב לתעד את הלילה ודבר ראשון לפני שיוצאים לקרב להגיע לשם ולהכיר את החבר'ה. מה ראית? איזה חוויה נחקקה אצלך בשעות האלה שעוד לפני הפעולה?

איתי אנגל: ביום הראשון אנחנו הגענו, הבנו שיש פיר גדול ליד הבית שבו אנחנו מתגוררים ופוצצו אותו ואגב הפיצוץ של הפיר הזה אתה יודע, יש מנהרות שמחברות נקודות בתוך בית חנון ויש מנהרות יותר אסטרטגיות שמחברות את בית חנון עם מחנה הפליטים ג'בליה.

מנהרות מאוד ארוכות מאוד רחבות וזו הייתה אחת המנהרות שהפיר ממש ליד הבית שגרנו ופוצצו אותה והפיצוץ היה עצום, אתה רואה בסרט אור לבן צהוב, זה ישמע הגזמה אבל זה נראה ממש כמו פצצת אטום זה הכל מסנוור אתה יודע כבר היה ערב, הערב ירד ופתאום אתה מקבל את הסינוור כל השכונה מוארת, חוזר הערב. ושאתה נכנס לבית זה אחד הבתים הנדירים בבית חנון שעדיין עומדים כי הכל מפורק, אתה עולה במדרגות שם, המדרגות סלח לי זה מזוהם בכל מה שיש בבית חנון אותה אשפה שסיפרתי לך ברזלים שבבי עצים זכוכיות, ממש האינסטינקט שהיה לי להזיז קצת הצידה אתה יודע שיהיה לי איזה נוח לעלות ולא לרמוס את כל הזבל הזה. ואז אני מבין אם הוא לא לא לא לא אל תיגע בזה זה בכוונה כדי שאם מחבל מצליח להסתנן לבית הזה בלילה, שהוא לא יוכל להתגנב בשקט. עכשיו אתה בבית, עשרות חיילים, יש גרפיטי על הקירות מעבר לגרפיט על נובה, על כפר עזה, על ניר עוז אתה יודע הרבה דברים שיתנו להם מוטיבציה, גרפיטי ענייני כמו איפה זה מערב איפה זה מזרח איפה זה צפון איפה זה דרום הם משנים לפעמים מבנים ואתה צריך לשמור על האוריינטציה להבין איפה אתה כל הזמן, לא לחשוב ולהרהר בזה שזה יהיה מולך ומי גר באיזה צוות באיזה חדר. 

עכשיו בלילה, קודם כל עבורי זה גם אתגר מבחינת צילום, לקחתי מצלמה שיש לה מה שנקרא ניט שוט שמאפשרתי לי צלם כי אסור לי להפעיל שום מקור אור, גם פנס שיש לך פנס ראש אתה צריך אור אדום סופר עמום וגם בשעה מסוימת הם לא נותנים לך להפעיל אותו, בצדק אסור לך לבלוט. אתה יודע זה מקום שבאמת הוא קן צרעות. והן צרעות הזה יכול להגיע אליך. עכשיו חלק נרדמים ברגע שהשמש יורדת ממש לפני 6 בערב וכולם ישנים עם המדים, עם הנעליים אף אחד לא מוריד את זה עם הנשק ביד ויש תדרוך, יאיר מפקד צוות יאיר אחר, מפקד צוות נושא תדרוך, מכין אותנו לקראת הקרב שיהיה למחרת שאותו הוא מגדיר סופר מורכב, זה אותו מתחם של בית הספר של האו"ם והמסגד אבל אומר חבר'ה אנחנו נכנסים לנוהל לילה, לחדד את השמירה.

זה נורא חשוב , אתה יודע אתה אמור תוך כדי תוך כדי הסיטואציה המטורפת הזאת, אני אומר מטורפת כי כמה ימים לפני שהגענו לשם 200 מטר מאיתנו פיר של מנהרה, חבר'ה שלנו הגיעו אליו מתברר שהוא היה ממולכד והתפוצץ המבנה קרס עליהם והיו לנו הרוגים, היו לנו פצועים. זאת אומרת הכל חי ונושם סביבך ובעיקר מתחתיך ואתה לא יודע מה שמתחתיך, נפגע אנושות כי הצלחת לתת לו מכה או שהוא חי ותוסס ורואה אותך ומתכנן עליך.

ובלילה לשאלתך זה הכי מפחיד כי אתה באמת לא רואה כלום. יש חיילים ששרים בשקט, זה 

עוזר להם ככה להיכנס לאיזה מוזה אחרת. 


[קולות של חיילים שרים]

הקולות שלהם נורא יפים אגב, אחד מקריא לנו מכתב שאשתו כתבה.


[חייל מקריא מכתב שכתבה אשתו] צבי אהוב מה שלומך? איך אתה אתה מרגיש? ישן אוכל ועוד המון שאלות והלוואי והייתי יכולה לשמור עליהם. בינתיים אני רוצה לחשוב שאתה בטוב שהמורל גבוה, שאתה שומר על עצמך וחושב גם עלינו. הילדים גם מרגישים טוב ושואלים בשלומך, אנחנו סומכים עליך שתעשה את העבודה החשובה הזאת, את התרומה העצומה הזאת למדינה היקרה שלנו ושבקרוב מאוד תחזיר אלינו את אבי נתן. ד"ש לכל החבר'ה, תשמרו על עצמכם, אוהבים המון חיבוקים יובלי עמית ואביה.

אבי נתן אור אחד החטופים, חבר של נועה ארגמני שהוא חבר טוב שלו והוא חטוף, זה גם משהו מעניין אתה יודע, הזמן היחיד שיש לך שיחות רגועות עם חיילים בלילה הזה, ולכל חייל יש איזה חלום. חלום שמתוך ההריסות אבי נתן קורא לי, או נועה פתאום צועקת. או היא נבהלת כי היא לא יודעת מי זה ואז היא מבינה שזה צה"ל ואז היא אומרת אני פה ואתה רואה שממש לזה הם יוצאים, הם צריכים… יש להם הגדרה מאוד ברורה הם צריכים להשמיד את הכוח הצבאי של חמאס בבית חנון שלא יהיה דבר כזה בית חנון. והם כבר הצליחו משהו כמו 90% מהמנהרות זאת הערכה, זאת אומרת מצאו כ-100 פירים. 100 פירים זאת אומרת זה הרבה יותר מבחינת מנהרות ורשת מנהרות מתחת. אבל כל אחד חושב כל אחד מכיר מישהו או שנהרג נרצח, אישה שנאנסה וחטופים. והם חושבים על זה בלילה ואני מנסה גם לישון בין יותר בלילה כי אני מבין מה הולך לקרות למחרת ואתה איך שהוא מצליח להירדם לא חשבתי שאני אצליח להירדם זה כל הזמן ירי, כל הזמן פיצוצים, הבניין מדי פעם רועד אבל שוב ההומור שלהם עוזר אתה מבין גם עד כמה מכירים אחד את השני. לפעמים יותר מ-10 שנים. אחד שנרדם לידי זה חייל אומר לי הוא עכשיו נרדם נכון? חכה חכה תוך 40 דקות הוא מתחיל לנחור זה יותר מכל הפיצוצים שאתה שומע וזה בדיוק מה שקורה 40 דקות לאחר מכן.

זאת אומרת העניין הזה של החבר'ה וכמה כולם ביחד וכמה כולם יתאבדו אחד על השני אם יהיה צורך. איך שהוא אתה באווירה הזאת, אתה לא יכול להיות בסרט הרע שאיתו יצאת, אתה בחבר'ה. ואז אתה גם מצליח לישון כמה שעות בליווי אש בחוץ ואז מגיע הבוקר, האווירה טובה.


אלעד שמחיוף: אז רגע, אז אז אז לפני הבוקר כי אתה מתאר פה בעצם את הרגע שבו עוד אפשר לדבר ועוד אפשר לשמוע, אתה מדבר על החבר'ה. והסיירת הזו איבדה שלושה מחבריה ב-2014 הם היו בעזה וכמו שאומרים לך אחד מאיתנו נשאר, וזו הגופה של הדר גולדין.

איתי אנגל: כן, הם אומרים השארנו פה מישהו, זאת אומרת זה איזה שהוא רמז לאיזו תחושת אשמה שאני צריך לטפל במשהו שלא עשיתי טוב לפני 9 שנים.


אלעד שמחיוף: אז זו בדיוק השאלה, עד כמה 2014 זה משהו שהחיילים האלה של 2023 סוחבים איתם לשדה הקרב בעזה?

איתי אנגל: סוחבים? בטח. הם תראה איבדו חבר זה כבר משהו שלא יצא מהראש. דבר נוסף זה איך אתה מתמודד עם זה שאיבדת שלושה חברים ושגם חלק מאיתנו עשו איזה ספרינט מטורף לפני תשע שנים בתוך מנהרה בניסיון לתפוס ולהשיג אותו. זה חתיכת טראומה, אבל הם סיירת ואחד מהם בחור ששמו רון שהוא גם שחקן בהבימה, עוד משהו סוריאליסטי אתה יודע בדיוק אמורה הייתה להיות פרמיירה לסדרה שהוא משחק בה בפסטיבל קולנוע שדרות, אנחנו יודעים מה קרה לשדרות. והוא אומר שזה היה נורא קשה כי הייתה הבנה… אתה מסיירת אתה לא בוכה, אתה לא נכנס לדיכאון תמשיך להיות חזק.


[קטע קול של רון] אם יש משהו שהוא מבחינתי מבחינת הצוות היה סגירת מעגל, זה דווקא לדבר את זה. זאת אומרת אז הייתה לנו חוויה מאוד קשה שבו במקום שהמפקד שלי נהרג הפקודה הייתה שאסור לבכות וממש בצעקות לוחמים בסיירת לא בוכים. אותי אישית זה ליווה שנים אחרי זה כאילו המצ'ואיזם האובר מצ'ואיזם המזויף הזה שיש בצבא זאת אומרת שאסור להראות רגשות. לי, לנו לפחות זה גרם אני חושב לא לדבר את הדברים לא לדבר עליהם ודווקא עכשיו, כן אפשר לדבר דיבור שהוא רגשי זה בסדר גם הוא, גם להגיד אני מפחד או אני חלש או חוויתי או היה לי או כל הדברים.


איתי אנגל: וזה גמר אותו, הוא מספר שזה גמר הרבה סביבו, אומרת זה עיכב אותו עיכב את ההתמודדות שלו. הם תמיד יסתובבו עם משקפי שמש כדי שאף אחד לא יראה לוחם סיירת אתה יודע עם דמעות או עם עיניים אדומות, הוא מדבר במילים שלו במונחים שלו על המצ'ואיזם הצה"לי המוגזם והמזויף הזה, וכמה הוא שמח ואחרים יחד איתו שעכשיו אפשר לדבר, ואפשר לדבר את זה ואפשר להגיד אני חלש אפשר להגיד אני פוחד ואף אחד לא…אתה יודע זה לא נותן לו אות אזהרה שאתה מדבר ככה. ואתה יודע והם סיירת, הם האנשים הכי חזקים. כי האנשים הכי חזקים זה אלה שבאמת מדברים על הדברים. אגב פחד.


אלעד שמחיוף: ועולה הבוקר אחרי שישנת כמה?

איתי אנגל: אני יודע? שינה אמיתית איזה 3-4 שעות.


אלעד שמחיוף: אה, אוקיי

איתי אנגל: בסדר בסדר


אלעד שמחיוף: ואיך נראה הבוקר של לפני הפעולה?

איתי אנגל: עזה מתעוררת, אתה יודע זה כאלה שמיים סגולים, סליחה שאני נשמע פואטי, המון המון סאונד של ירי, יש קפה שחור של בוקר הם מסתלבטים עליי איפה הקפה יותר טוב בסוריה או בעזה? ונכנסים לעניינים. אתה יודע יש לוחות זמנים, יורדים במדרגות המרעישות שסיפרתי לך, מישהו נושא את תפילת הדרך.


[חייל אומר את תפילת הדרך] שמע קול תחנונינו, ברוך אתה ה' שומע תפילה. אמן!!


איתי אנגל: ויוצאים לדרך עכשיו אתה יוצא לדרך לתפאורה של הפול מטאל ג'אקט שדיברנו עליה, עכשיו אתה לא נכנס לשום כלי רכב זה רק הליכה רגלית. הליכה רגלית של משהו כמו 600, 700 מטר משהו כזה. ואתה את המאות מטרים הולך ממקום שאנחנו טיהרנו. גם זה טיהרנו בערבון מוגבל כי יש מתחתיך איזה עולם מנהרות שקיים ואז מגיע הרגע הבאמת, אתה יודע של האקשן של כל האדרנלין שעולה לך, שאתה נכנס למתחם שעוד אף חייל צה"ל לא נכנס אליו, זה מתחם כזה של בית ספר, צבעי כחול לבן יש מתחם חול בדרך אליו אנחנו מסתתרים מאחורי חומה. עכשיו זה מתחם שהתברר כמסוכן, כי העיניים של המחבלים וזה נבין אחר כך היו עליו מהריסות של המבנים הסמוכים, שם גם ירד אחד החיילים שלנו, באותן שעות, שם יהיו לנו פצועים שם אגב יהרג לוחם נוסף מהחטיבה ביום של המחרת, זאת אומרת יש ספרינט ראשון מהחומה לאיזה תלולית חול שמאחוריה אפשר להסתתר. אלקלעי נשכב עליה הוא בוחן את הבית ספר ומריץ חיילים קדימה, קורא להם להפנות את הקנים אל הקומות העליונות של בית הספר זאת אומרת גילי הצטרף לשלשה אחת של חיילים אני לשלשה אחרת, ואז מהתלולית חול מריצים עוד ספרינט עד לפתח של המבנה, הרבה ירי כל הזמן ופורצים לבית ספר ועוברים כיתה כיתה.

אתה יודע, בהתחלה אתה נכנס לכיתה, אתה רואה מחברות לימוד ספרי לימוד, לוח, בחוץ מתנוסס דגל האו"ם, ותהיה לזה משמעות מאוד מאוד מעניינת בהמשך. אבל די מהר אתה מבין למה בית הספר הזה משמש עוד. זאת אומרת אנחנו מוצאים מה שנקרא חדר שהייה. מה זה חדר שהייה? חדר שמשמש חוליית מחבלים בתוך בית ספר, אין דלת לחדר הזה. זאת אומרת הם גילו את זה היה איזה ארון שהוצב במקום שמסתיר פרצה בקיר שמאפשרת לך להיכנס לחדר. יש שם מזרונים, שם היה אקדח, יש טלפון קווי, יש שם מפות, יש מד זווית צה"לית אתה יודע שאתה אתה מחשב זווית נכונה של שיגורים. הייתה שם חוברת סופר מפורטת לשנת 2022 לכל רקטה וכל פגז איך אתה צריך לכוון אותה, מה זווית אם אתה רוצה לפגוע באשקלון, הנה זה מה שאתה צריך לעשות, אתה רוצה להכות בתל אביב בבקשה סופר מפורט. ואחי… זה מלחיץ.

זה שיש דלתות סגורות או דלתות נעולות ואז אתה מבין שלא פורצים אותם כי חלק מהדלתות, וזה הוכח את עצמו בהמשך היום, ממולכדות זאת אומרת אתה תפתח בום משהו יתפוצץ עליך זה יכול להיות פיצוץ גדול. אבל אני מפסיק את התיאור של הבית ספר כי אנחנו חוטפים אש וחוטפים נ"ט במתחם הזה שהוביל אותנו לבית ספר, חטפנו נ"ט, יש נפגעים מהמסגד ושם היה הקרב ההוא במסגד. ואתה מבין שזה מסביבך וכמו שאמר יאיר אלקלעי המפקד של הסיירת

הוא לוחם נונסטופ נונסטופ לוחם והוא לא ראה מחבל אחד בעיניים שלו, אתה מבין? זה משהו שהוא רואה אותך אבל אינו נראה ואתה לא יודע מה יש למטה.

הם תולשים שם קווי תקשורת במסדרונות של הבתי ספר אתה רואה שמהחלון בבית ספר זה יוצא עד המסגד, קומה שנייה של המסגד ושם הכבל תקשורת יורד למטה, אתה לא צריך הרבה דמיון כדי להבין שגם הוא ירד כנראה לאיזה פיר, יספק את התקשורת למי שנמצאים במנהרה ואז יש מנהרה שם, למה שלא תהיה מנהרה? ואתה בקסבה, הכל סופר צפוף אתה מבין שמשם יורים עליך. אלה רגעים של קרב. אחרי שהם טיהרו את המסגד, הם חוזרים לבית ספר, על הבית ספר הזה יש ירי של מרגמות בגלל זה אנחנו יורדים לקומות הנמוכות ואז בשיא הקרב כבר השמש יורדת, מגיע המח"ט אלוף משנה עברי אלבז ותקשיבו הוא מגיע באמצע הקרב שמתחולל סביבנו וזו הזדמנות לדבר איתו, אז אני מנסה לדבר איתו ואני אומר אני מנסה לדבר איתו כי אין לך 10 שניות רצופות בלי שיש איזה ירי ופיצוצים. והוא קיבל משימה, למחוק את בית חנון, הכוח שלו זה מילואימניקים הוא מדבר איתך על המוטיבציה שלהם על האובר מוטיבציה אפילו הוא מתאר אותה בעקבות 7 באוקטובר. נפגעים להם חיילים אבל אתה יודע ממשיכים להילחם והיה מעניין אותי לשמוע איך שהוא מדבר על כך שאם אנחנו רק נצליח צבאית, כי הוא מצליח צבאית במשימה שלו. אבל אם זה לא יוביל לשחרור חטופים אז משהו פה לא בסדר.

וזה הפחד שלו אגב פחד, ששאלתי אותו מה מפחיד אותו. אנחנו מסיימים את הראיון, שוב הסוריאליסטי הזה מבחינת סאונד, אני אומר לו תודה תודה רבה ממש בסוף הראיון אתה שומע את השתי מילים שאתה הכי לא רוצה לשמוע: חוליה רפואית. חוליה רפואית זה אומר שיש נפגעים ומתחילה המולה גדולה, פורסים אלונקה אנחנו שם ומגיע מישהו על האלונקה.

ואומרים פרח עכשיו המח"ט רואה את זה, המח"ט רואה בעיניים שלו את אחד החיילים מתקרב אליו ואומרים פרח. ותוך זמן קצר…


אלעד שמחיוף: פרח רק נגיד זה שם קוד לחייל פצוע?

איתי אנגל: חשבו שהוא פצוע אבל די מהר הבינו שהוא הרוג. רב סמל ראשון רז אבולעפיה זכרונו לברכה. זאת אומרת הוא הרוג ואז מחזירים אותו לטנק שנמצא שם במתחם חול כדי שיוציא אותו משם.

ואתה יודע מישהו נהרג לידך. רז קוראים לו, דיברתי איתך קודם על המחשבות שבאות בעיקר אחרי, אז אני קראתי על רז אני דיברתי עם חברים של רז מי הוא היה איזה בן אדם הוא היה עולם ומלואו מוזיקאי גיטריסט, אחלה גיטריסט ראיתי את הקטעי וידאו שלו, אבל כל זה בשניות האלה אף אחד לא חושב על זה, או עליו כי יורים עלינו. אתה יודע ואני מחובר ליאיר אלקלעי וממש שמתי עליו מיקרופון ואתה שומע את כל הקולות האלה: יורים עלינו אתם חשופים זה קלצ'ניקוב הוא מזהה כל כדור אם זה שלנו או שלהם, אני לא מבין בתוך הרעש הזה מי זה מה.

וחוזרים והשמש יורדת ואתה צריך לטהר את הבית ספר. ואז בגלל שאתה לא יכול לפתוח את הדלת, אתה לא יכול לפרוץ את הדלת כי יכול להיות שהיא מחוברת לאיזה מטען, הדרך להיכנס לדרך הקיר.

ויש בחור מקסים ששמו הבנה שהוא גם כן סיפור בלתי רגיל, בחור שחור מסן פרנסיסקו אבא שחור נוצרי אמא ישראלית יהודייה, הוא החליט במקום להמשיך לקולג' שם שהיה ב-יב' בסן פרנסיסקו לעלות לארץ, להתגייס הגיע לסיירת, חזק בצורה בלתי רגילה תופס איזה פטיש ענק מתחיל לפרוץ את הקיר.


[קולות החיילים שוברים את הקיר] 

איתי אנגל: עכשיו שהחור מתרחב וזה הופך לפתח רחב יחסית אתה מאיר פנימה והופה…אתה רואה וסט, אתה רואה קלאץ' ואז אתה רואה הרבה קלאצ'ים, אתה רואה רימון פתאום 15 רימונים צה"לים אתה רואה מקלע, אתה רואה אמצעי חבלה. שם מוציאים הכל ואתה יודע מתחילה להיות ערמה מאוד גדולה ואז..


אלעד שמחיוף: רגע, אבל מה זה אומר צה"ליים?

איתי אנגל: לקחו לנו, כמו שאמרתי זווית שסיפרתי לך רכוש צה"ל אתה רואה את ה-צ' שלנו שלנו אצלהם צה"ל צה"לי כתוב בעברית. גם הרימונים האלה ועוד אמצעי לחימה אחרים. וחתיכת ערמה ענקית ואתה קולט את כל זה ממש של קרב אבל חייב להגיד לך מה לי עשה צמרמורת: אתה מבין שזה לא רק מקום שמרכז אמצעי לחימה, שוב בית ספר של אונורה של האו"ם. עצם זה שהוא או"ם אתה יודע אותיות UN כתובות על הגג של הבית ספר שזה בעצם ברגע שיש לך UN אתה לא יכול להפציץ את זה. לא מהאוויר ולא בארטילריה וזה מעין תעודת טוהר למבנה אלק… סלח לי כי אתה רואה מה מגלים שם, אבל עוד יותר מהאמצעי לחימה, מה שבאמת אתה יודע גרם לי לראות ואתה רואה את זה ממש בצילום, איך היד שלי רעדה. יש מפה ענקית, שהיא מפה קצת של עזה אבל הרבה יותר של עוטף עזה בערבית. ואתה רואה שם נקודות ציון של איפה צה"ל יושב ואיזה אמצעים יש לו. אתה יודע אם פה יש בסיס מודיעין אם פה יש תצפיתניות, אם פה יש טנק ואני קורא ערבית ואתה קורא כפר עזה, מפלסים, נירים, בארי, ניר עוז שאני אומר לך צמרמורת ושהיד שלי רעדה כי הכל מתחיל להתחבר לך, אתה יודע פה במקום הזה בין היתר למדו את מה שהם יישמו ב-7 באוקטובר, מהמקום הזה גם חלק יצאו. ואז יש לך אתה יודע, גם משגרים שהם מוצאים, גם פירים של מנהרות. ושוב אתה ראית את הסרט זה כל כך דרמטי. וכמה היינו שם? יומיים. תחשוב שהחיילים האלה שם כל יום, ולא היינו ביום הכי דרמטי… היינו ביום אתה יודע מאוד אינטנסיבי של קרב אבל רוב הימים שלהם הם כאלה ולפעמים יותר.


אלעד שמחיוף: אז מעניין אותי משהו שאמרת או יותר נכון שהמח"ט אמר לך באותו ראיון שאי אפשר היה ממש לנהל אותו כמו שצריך בגלל רעשי הפצצות והיריות. אמרת שהוא מנצח כלומר שהוא מצליח למלא את המשימה הזו שהוטלה עליו, לחסל את התשתית של חמאס בבית חנון.

ואני תוהה לגבי בית חנון ואולי זה מלמד אותנו משהו על המלחמה הזו שאנחנו נלחמים בכלל.

אמרת שבעצם אנחנו לא יודעים מה קורה מתחת לאדמה ואמרת שבכל רגע יש את הפחד הזה שמישהו יכול לצאת ואמרת שאלקלעי נלחם שם כבר שבועות ועוד לא ראה בעיניים שלא בכלל מחבל. 

איתי אנגל: ככה הוא מספר 


אלעד שמחיוף: אנחנו באמת מנצחים? אנחנו באמת מצליחים? יש לנו בכלל אינדיקציה? אנחנו יודעים לומר עד כמה הטנקים והכתבמ"ים והחיילים, עד כמה זה בכלל אפקטיבי באמת בסוף בשטח?

איתי אנגל: מאוד מאוד אפקטיבי, מאוד מאוד אפקטיבי אבל שוב, בחלק הראשון של השאלה שלך רמזת אתה צריך לעבוד הרבה ושיתנו להם לעבוד הרבה, אם אתה נותן להם לעבוד והם מוצאים כ-100 פירים בעבודה של חודש וחצי, ברור לך שעוד עבודה ואתה כן תוכל בעבודת נמלים אבל אתה תוכל לגמור את המנהרות האלה. בבית חנון אתה יודע, אבל אתה חושב כמה אתה משקיע בשביל שכונה ואתה עוד לא כבשת את כל בית חנון זה יבוא. כמה אתה משקיע בבית חנון אם אתה מסתכל על המפה של עזה זה לא עשירית מהגודל של עזה. אתה מבין מה אתה צריך לעשות כדי להבטיח את השליטה שלך ושוב אתה יודע, גם הלוחמים עצמם אומרים 100% שליטה וטיהור של הכל, אתה אף פעם לא תדע אם מסתתר לך מחבל בהריסות האלה או ההריסות האחרות, אבל כאן בית חנון זה כבר בשליטה שלך אתה מבין.

תהיה התקלות פה, יהיה איזה ירי משם אבל מה ששימש המקום הזה בית חנון, תחשוב זה היה מרכז מודיעין של חמאס, שם הם למדו אותנו עם המפות שתיארתי, משם הם יצאו לדרך זה כבר לא יהיה הודות לפעולה שלנו. אם אתה יכול להכריע את כל הרצועה וואו.

אתה יודע, מי באמת יכול להגיד את זה? אף פרשן שמדבר וגם אנשים שנמצאים בשטח כרגע אתה יודע עד שאתה לא תלמד מה ספציפית מיוחד ומסוכן בכל שכונה ובכל מחוז של עזה אי אפשר יהיה להגיד.

זה הפחד אתה יודע אנשים כל כך רוצים אתה ה… מה הכותרת שלך? תסגור עניין כבר תגיד לנו מתי תהיה תוצאה איך היא תהיה. ולא… החיים הם יותר מורכבים ממה הכותרת שלך עם סיפור. אתה יודע עם סיפור זה המון מורכבות וזה המון הפתעות על הדרך, המון חשיבה של איך אתה מתגבר על הפתעות כי אתה יכול לעשות את זה ואני ראיתי את זה במקומות קטנים איך הם מאלתרים וחושבים ומתגברים. לך תעשה את זה לכל הרצועה למקום של יותר מ-2 מיליון בני אדם עם לחץ בינלאומי.


אלעד שמחיוף: אפרופו לחץ בינלאומי, אפרופו דיפלומטיה וכדומה, על אפשרות של עצירת הלחימה לפני שהמשימה כל כך מורכבת וארוכה וקשה הזו תושלם. מישהו שם בכלל דיבר על אפשרות כזו? או שמבחינתם אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר זה מובן מאליו שהם ממשיכים עד הסוף?

איתי אנגל: בעניין הזה המסר מאוד ברור, תן לי להמשיך לעבוד, אל תעצור אותי עכשיו תן להמשיך לעבוד אתה רואה מה אנחנו מצליחים לעשות ואם אתה תעצור, אתה תדפוק הרבה מהצלחה ואתה תחזיר אותם פנימה אחרי שהעפנו אותם מפה, אני רוצה להמשיך לעבוד.

שוב לא במשוואה של עזוב את החטופים אני חייב להמשיך את ההתקפה הזאת, אבל אם אנחנו כרגע נעצור, הם מדברים על זה במובנים של אסון ומשהו שישפיע על הביטחון של מדינת ישראל בכלל.

ואתה יודע יש עוד משהו, אתה לא מדבר שם על הלחץ הבינלאומי. על זה אתה חושב כשאתה יוצא מעזה כי כשאתה בעזה אתה לא מדבר על כלום, אתה יודע אין לך טלפון, אין לך רשתות חברתיות אין לך את כל הסרטים שעוברים לך בראש. נגיד לי היו איזה יומיים במלחמה הזאת שיכולתי לנוח בין כתבה אחת לסרט אחר וביומיים האלה קצת יצאתי מדעתי ומאוד אכזבתי את עצמי אתה יודע שהייתי נונסטופ ברשתות חברתיות ובמסכים של הטלוויזיה. וסלח לי הייתי מוצף מעננים של רעל אתה יודע, במה אני יכול לעשות צבאית, מה אני לא יכול לעשות צבאית, כמה שונאים אותנו בעולם, כמה חלון של הזדמנויות מאפשרים לנו בעולם ואתה יודע, אין שקט מהבחינה הזאת זה נשמע חתיכת סטייה לדבר על עזה במובן הזה, אבל יש לך שקט מהדברים האלה. אין ביפס אתה יודע מהעולם שבחוץ, מהלחצים, מההסתה של רשתות תקשורת רק כשאתה נכנס למקום כזה אתה מבין כמה זה אוכל לך את המוח בימים רגילים, רק שאתה נכנס למקום שאומרים לך כהוראה אין! אתה מבין כמה זה קונסיומינג, כמה זה באמת סליחה אוכל לך את המוח.


אלעד שמחיוף: אני שמח לשמוע שאין את זה שם. לסיום אני מכיר אותך איזה יום יומיים, אתה כבר עובד על הסרט הבא חזרה לעזה?

איתי אנגל: לא לא כרגע לא כרגע.

אתה יודע ממשיכים לעבוד כמו תמיד זורמים מסתכלים מה קורה ומגיבים.


אלעד שמחיוף: אבל מבחינתך מתישהו זה יקרה? יש אפשרות כזאת שאתה תחזור?

איתי אנגל: יכול להיות יכול להיות.


אלעד שמחיוף: איתי אנגל, תודה רבה

איתי אנגל: אלעד, תודה רבה לך.


13 views0 comments

Comentários


bottom of page