top of page

אחד ביום - ישראל במלחמה: היסטוריה של אנטישמיות

Updated: Nov 14, 2023


תקציר: בחודש שעבר מאז ה-7 באוקטובר ותחילת המלחמה, האנטישמיות בכל רחבי העולם הגיע לשיא. אנחנו רואים למשל קריאות אנטישמיות בהפגנות, סימון בתים של יהודים בברלין ובפריז במגני דוד וגם ניסיון של ממש לפגוע ביהודים. אז הפעם, אנחנו צוללים להיסטוריה של השנאה שמופנית כלפי העם היהודי כבר אלפי שנים. אורח: ד"ר לב טופור, עמית מחקר במכון ISGAP ובמכון וולף בקיימברידג׳.

 

אלעד שמחיוף: היום יום חמישי, 9 בנובמבר, ואנחנו ״אחד ביום״ מבית N12.

אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום בכל יום.

להלן רשימה חלקית מאוד של כמה אירועים שקרו ברחבי העולם בחודש האחרון. אני מקווה שאתם יושבים.

אולי מעט קשה להבין, אלו מפגינים בסידני, אוסטרליה, שצעקו ״Gas the Jews״, תמיתו יהודים בגז.

זה מהוליווד, בחור ובחורה נסעו באוטו ליד מפגינים פרו ישראלים, הוא החליט לצעוק ״הייל היטלר״, היא הצדיעה במועל יד.

בפריז סימנו בתים של יהודים במגני דוד. זה קרה גם בברלין.

במאלמו, בשבדיה, ברנש אחד שרף דגל ישראל מחוץ לבית כנסת זמן שהוא צעק ״Bomb bomb Israel".

בדגסטן בקווקז, כולכם זוכרים. המון אחוז טירוף פרץ לנמל התעופה וחיפש בעמוק רצחני יהודי.

בלונדון מישהו מרח צבע אדום על בית ספר יהודי לבנות. מישהו ריסס את המילה עזה על ספריית שואה, ובהפגנות יותר מפעם אחת, צעקו ״ח׳ייבר ח׳ייבר יא יהוד״. חייבה, המקום שבו מוסלמים שחטו יהודים.

יש דבר אחד שמקשר בין כל המקרים האלה ועוד עשרות אלפי מקרים אחרים מהחודש האחרון. לא דאגה לזכויות אדם, לא דאגה לזכויות של הפלסטינים, אפילו לא ביקורת על ישראל. אנטישמיות, נטו שנאת יהודים.

אז חיפשנו מישהו שמבין בזה, שחקר את זה ומצאנו חוקר שתחום ההתמחות שלו קולע בול להגדרה.


ד״ר לב טופור: אני בעצם חוקר למה שונאים אותנו, למה שונאים יהודים, מהימין, מהשמאל, מהמצרים. אני חוקר את כל הסיבות החברתיות, הפוליטיות, הכלכליות וכו', של, בגדול לענות על השאלה למה שונאים אותנו.


אלעד: אז ביום ה-34, למלחמת אוקטובר 23, אנחנו עם ד"ר לב טופור, עמית מחקר במכון איסגאפ ובמכון וולף בקיימברידג' אנחנו שואלים שאלה גדולה והאמת די מדכאת. למה בעצם שונאים אותנו?


ד״ר לב טופור: היהדות היא הייתה מעין סטארט-אפ. בעצם הגיע עם אחד שאמר, טוב לנו יש אלוהים אחד, לא מספר סוגים, ולכן אנחנו שונים. אנחנו מיוחדים וכל השאר לא אהבו את זה.


אלעד: האנטישמיות הקלאסית התחילה פלוס מינוס כשהתחילה היהדות. הדת המונותאיסטית בעולם פוליטאיסטי. השנאה התחילה שם, אבל היא הלכה והשתדרגה, בעיקר הלכה והתפשטה, כשדת אחרת הפכה לנפוצה ולפופולרית, כשהסיפור על יהודה אשקריות שהצביעה לרומאים על ישו, הפך לאחד הסיפורים המוכרים והחשובים בעולם.


ד״ר לב טופור: אחרי הצליבה בעצם האשימו את כל היהודים, בעיקר התלמידים של ישו, שלאחר מכן הפכו ל-12 השליחים שלו, אנחנו רואים את זה גם בכתבים שלהם, שהשליח פול ועוד אחרים, כותבים בעצם שהיהודים הם מזרע השטן וצריך להוקיע אותם וצריך לא לעשות כמוהם. עכשיו חשוב להבין שהנצרות לא רק התפתחה כמחליפה של היהדות, היא התפתחה כמתחרה של היהדות. זאת אומרת שהדתות, יהדות, נצרות ואסלאם אחרים, וכל אחד מתחרה, עושה מעין מרקטינג לעמונים. והכנסייה בעצם עשתה מרקטינג להמונים והיא הייתה צריכה למצוא את הדמות הנגדית שלה. אז הדמות הנגדית באותה תקופה, הדמות הזאת הוצגה כיהודים. אז היהודים בעצם היו כל מה שהנוצרים סלדו ממנו.


אלעד: העולם הפגאני כבר התנסה באנטישמיות, וכשהאימפריה הרומית הגדולה הפכה לנוצרית, שנאת היהודים כבר הייתה שם. זו הייתה בבסיס אותה אנטישמיות, רק הפעם בהיקף הרבה יותר גדול. וככל שעברו השנים, הלך המיתוס והתפתח, הלך הנרטיב והתפתח. האנטישמיות הובילה גם להנחיות מיוחדות ליהודים בלבד, הנחיות שבתורן העצימו את המיתוס סביב יהודים ומיקו את האנטישמיות.


ד״ר לב טופור: למה אומרים היום שיהודים שולטים בכסף? מפני שבהתחלה הנוצרים לא יכלו בעצמם לעסוק בהלוואה בריבית, אז הם מצאו יהודים שיעשו את זה. ומאז ועד היום הקונספט הזה נשמר שיהודים אחראים מה שנקרא על הכסף, שולטים בכסף. אבל זה לא כי היהודים באמת שולטים בכסף, זה כי בהתחלה, ממש בהתחלה, היו אלה הנוצרים שאמרו ליהודים, אתם מתעסקים בכספים ובהלוואה בריבית, כי אנחנו לא יכולים, כי בעצם זה חטא לפי הבשורה של ישו.


אלעד: המסרים, בעת ההיא, הגיעו מלמעלה. מהשכבה המשכילה, מההנהגה הדתית, המיעוט שידע קרואו כתוב. הנרטיב האנטישמי נוצר והופץ משם. ומשם הוא רק הלך והמשיך.


ד״ר לב טופור: זה ירד לעם וירד לעמונים. והעמונים כמובן היו נתונים לשליטה של שליטים נוצרים, דתיים, של שליטים אזוריים. מן פאודלים כאלה ואחרים באירופה. אז בעצם האנטישמיות ודאי הגיעה מלמעלה. מה הגיע מלמטה? לעיתים האקטים עצמם. זאת אומרת שאנחנו מדברים על פוגרומים, אז היה המון זוהם שהוא חיפש הצדקה מסוימת למשהו מסוים, כן? אז הם הרבה פעמים האשימו יהודים, והלכו והוציאו את הזעם הקהילתי שלהם על יהודים. מהצד השני כמובן, הדרג למעלה העלים עין. כי הוא יכול לדקה את כל ההמונים הזועמים, אבל הוא לא עשה את זה.


אלעד: אנטישמיות הפכה לטריק מאוד יעיל עבור הנהגה. היהודים תמיד היו במיעוט בכל מקום בעולם. ולתחזק תרבות אנטישמית, כזו שבעיתות שגרה, אולי תהיה תחת שליטה מתחת לפני השטח. אבל כזו שכשצריך, אפשר להוציא אותה מהבקבוק, אפשר להשתמש בה כדי להסיט ביקורת או להסיט תשומת הלב.


ד״ר לב טופור: למשל מלחמות, האשימו אותם במלחמות, האשימו אותם בזה שהם מרעילים בעירות, כן? אנחנו מכירים מהמגפה השחרוה באירופה למשל, שזו הייתה בעצם בעיה סניטרית לגמרי. אנשים לא רחצו את עצמם, לא שתפו ידיים וכו'. היו שם בקטריות שהתפתחו, אבל בעצם האשימו את היהודים, לא היה להם הסבר אחר. מה יכול להיות הסבר אחר? או להאשים את עצמם שהם לא היגיינים ולא מפתחים היגיינה מספקת, השליטים לא מספקים להם היגיינה וכו'. אבל לא השתמשו בהסברים האלה, השתמשו בהסבר של השעיר לעזאזל.


אלעד: זו האנטישמיות שיש לה מניין פוליטי, שעיר לעזאזל, שמגן על השלטון. אבל העולם הלך והשתנה, ובכלל בלי קשר ליהודים או ליהדות, קרה תהליך עצום. המעצמות האירופיות התפשטו לאזורים שלא הגיעו אליהם, ופגשו אנשים שלא פגשו בהם.


ד״ר לב טופור: בסקופת שיא הקולוניאליזם האירופאי, האירופאים, בעיקר הפורטואלים והספרדים, היו צריכים להמציא את הגזענות. מה הכוונה? ברגע שאירופה יצאה, כן, והחלה להשתלט על כל העולם, על דרום אמריקה, על אפריקה, על המזרח התיכון, תחום מזרח אסיה וכו', הם היו צריכים הצדקה רעיונית מסוימת, של למה אנחנו משתלטים על אותם עמים, על אותם אדמות, ולמה אנחנו יוצאים להילחם בהם, וההבדל הכי בולט הוא צבע העור. הם בעצם נחותים מהאירופאים, שהיו ברובם לבנים. כל מי שגר, למשל, בדרום אמריקה, באפריקה, בדרום מזרח אסיה, כן, הוא לא לבן. כך התפתחה בעצם הגזענות.


אלעד: הקולוניאליזם וההמצאה של תורות גזע קיבלו גם את האנטישמיות. נולדה אנטישמיות שהיא לכאורה לא דתית ולא פוליטית, אנטישמיות שיש לה כאילו הצדקה מדעית.


ד״ר לב טופור: האנטישמיות קיבלה זווית פסודו-מדעית, מה שנקרא, שבעצם חוקרים שהיו מחליאים צמחים, או חיות וכולי, ומפתחים זנים חדשים, החליטו שהם יכולים לעשות את זה גם לאדם. הפרוטסטנטים, למשל, וגם בתקופה של האינקוויזיציה בספרד, נאמר ליהודים שאם הם התנצחו, הם ינצלו. כן, אבל אז הגיעו דעות, גם כן דעות פוליטיות, שאמרו דבר כזה, היהודים לא יכולים להינצל, כי הדם שלהם לא נקי, הוא לא טהור מספיק, הוא דם יהודי, ואי אפשר להוציא מהדם היהודי, גם אם אותו יהודי מתנצל, אי אפשר להוציא ממנו את התכונות היהודיות. ואז כמובן הם מספרים שהתכונות האלה, הם מעבר לתכונות הפיזיות, כן, של ממציאים של אב גדול, אוזניים גדולות וכולי, הם ממציאים שיש לו ערכים של בצע כסף, ושליטה, והונאה, ושקרים, וארס וכולי.


אלעד: וכמו במקרים רבים, גם כאן, מה שהתחיל בתיאוריה, לאו דווקא נגמר שם.


ד״ר לב טופור: ואז בעצם אנחנו מהדרוויניזם החברתי הזה, מגיעים לשיא שלו, שזה בעצם תורת הגזע הנאצית, שאמרה שהגזע הארי הוא בטופ, למעלה, והיהודים הם ממש למטה. אומרים שהיהודים הם אפילו לא גזע, הם צריכים פשוט, שהם היו צריכים להשמיד את היהודים. וגזעים אחרים, למשל, כן, אסיאתים, סלאבים, אפילו שחורים וכו׳, הם יכולים לשעבד אותם, או לשלוט בהם, או להשתמש בהם. אבל היהודים היו צריכים ללכת להשמדה.


אלעד: השואה הייתה האירוע האנטישמי הגדול והקטלני בהיסטוריה. תורת גזע מעוותת פסודו-מדעית, שהפכה את היהודים לתת גזע. היא קרתה על ברכי תורות אנטישמיות קלאסיות שקדמו לה, על המסמך האנטישמי המשפיע ביותר בהיסטוריה, הפרוטוקולים של זקני ציון, מסמך מזויף שלכאורה חשף קונספירציה יהודית לשלוט בעולם. ורק אז, אחרי שכל התיאוריות שהפכו למעשים, שהפכו לשואה והשמדת העם היהודי, רק אחרי שכל אלו הובילו למסקנה שהמיעוט היהודי הנרדף חייב מדינה משל עצמו, אז הוקמה מדינה והאנטישמיות הקלאסית התחלפה באנטישמיות חדשה.


ד״ר לב טופור: ברית המועצות הבינה כבר שיהדות ארץ ישראל, מדינת ישראל היום, לא הולכת איתן. היא הולכת דווקא עם הדמוקרטיות ועם המערב ועם ארצות הברית. לכן היא, ברית המועצות, היא התחילה לחזק את כל מה שהוא אנטי מערבי. וזה בעצם כל שכנינו היום. היא התחילה לחזק אותם, לחזק תנועות חברתיות בהם, תנועות קומוניסטיות, וכמובן, בגלל שהן היו מוסלמיות, לחזק את כל הפן הדתי של האסלאם הדתי, הקיצוני, ושם זה גם צמח.


אלעד: שוב, אנטישמיות שנוצרת למעלה, ומשם היא טפטפה כמו רעל, למטה. הפעם המניעה היה מדיני, לשנות את מאזן הכוח של המעצמות במזרח התיכון.אבל בבסיס, שוב, השנאה הייתה אותה שנאה.


ד״ר לב טופור: אז יש עדויות שהן באמת הפיצו עלילות דם, הפיצו עלילות אנטישמיות, מעין קמפיינים של דיסאינפורמציה אנטישמית, כדי בעצם להחליש את מעמדה של ישראל בעולם, ובכך לחזק את מעמדם באזור, באזור של המזרח התיכון.


אלעד: וזה עבד. וגם בתוך ברית המועצות, השתמשו באנטישמיות ככלי פוליטי. סטלין, שספק ביקורת מבית, היה זקוק להאדה ולתמיכה בציבור, הוא מצא דרך לזכות בהם.


ד״ר לב טופור: הוא בעצם התחיל להיכשל בשליטה שלו, התחיל לאבד שליטה, התחיל להיכשל, בניהול של ברית המועצות, ואז הוא גם, כמו שער השליטים לפניו, בכל אירופה אגב, התחיל לחפש שעירים לעזאזל. ואז אנחנו מגיעים בשנת 52 עד 54, משהו כזה, ל-doctors' plot, לעלילת הרופאים, שבעצם סטלין האשים שרופאים יהודים רוצחים, מרעילים את כל הצמרת הביטחונית והפוליטית של ברית המועצות, הוא רצה לרדוף אותם.


אלעד: לא הרבה זמן אחר כך, כשסטלין מת בעצמו משבץ, נפוצו תיאוריות שהיהודים הם שאחראים למותו. וזו דוגמה, עוד דוגמה, לאנטישמיות שהתחילה מלמעלה. אבל כמה עשורים חלפו, ובאמצעות הטכנולוגיה נוצר מודל נוסף. לא רק ממשלות ושכבות גבוהות יכולות לייצר אנטישמיות, נוצרה גם אנטישמיות שמתחילה מלמטה. אנטישמיות שבעזרת כלי חדש יכולה לקבל תהודה ענקית ומהירה, גם אם אין מאחוריה מערכת ענקית, אלא רק אדם אחד.


ד״ר לב טופור: כן, כן. האינטרנט בעצם כרשת גלובלית, התפתח ממש בשנות ה-90, זה הביא בעצם צורה חדשה לעולם, צורה טכנולוגית חדשה. ברגע שאני לוקח אייפון, כן, או איזה מכשיר כזה או אחר, אני שולט במה אני מפיץ לעולם. לא רק שאני שולט בזה, אני גם יכול להתחבא מאחורי מסך של האנונימיות. אז אני יכול להפיץ את כל מה שאני רוצה. וכאן האנטישמיות קיבלה בוסט רציני.


אלעד: אז נתחבר בשלב הזה לימים האלה ולשבעה באוקטובר. הטרוריסטים של חמאס שפלשו לישראל חמושים בנשק אוטומטי ובתורה אנטישמית, הם היו חמושים גם בעוד דבר, במצלמות ובחיבור לאינטרנט, הם שידרו בלייב את הזוועות שלהם. וגם זה מכוון, גם זה מתברר כלי ליצירת אנטישמיות.


ד״ר לב טופור: כל הרוצחים האלה רצו להפיץ את זה ולגרום לרדיקליזציה של המונים אחרים במדינות אירופה למשל, כי אנחנו יודעים שצפיית תקופה בתכנים רדיקליים מביאה לרדיקליזציה, ואז בעצם יכולה להביא למעשה.


אלעד: ומאז, מאז שבעה באוקטובר, האנטישמיות בשיא. עלייה של מאות אחוזים בשורה של מדינות ברחבי העולם. אנחנו רואים שילוב של אנטישמיות מהשמאל הקיצוני, מהימין הקיצוני, מהאיסלאם הקיצוני, כולם חוברים להם ביחד.מ וגם מתרחשת תופעה גוברת של הכחשה של אירועי שבעה באוקטובר. למרות העדויות, למרות הסרטים, למרות כל היגיון.


ד״ר לב טופור: כי הבינו שהרבה מאוד מדינות תומכות דווקא בישראל, ובזכות של ישראל להגנה עצמית, אז הם התחילו להפיץ את תיאוריית הקונספירציה, שוב, האנטישמית, שהיהודים שולטים במדיה, ושהיהודים שוב, כן, "Once again", מה שנקרא, הפיצו משקרים כדי להכניס את כל העולם למלחמה, וכדי לפגוע שוב בפלסטינים.


אלעד: אז אל מול האירועים והתקריות, כשבבריטניה, ובאיטליה, ובצרפת, ובארצות הברית, דווחו מספר אירועים אנטישמים בחודש אחד, שבדרך כלל רואים בחצי שנה ויותר. מתברר שבין החוקרים יש עכשיו ויכוח. האם זה שיש יותר תקריות אנטישמיות, אומר גם שיש יותר אנטישמים?


ד״ר לב טופור: נכון, נכון. זו סוגיה שמעסיקה הרבה מאוד חוקרים של אנטישמיות, ואנטישמיות ברשת, ובעצם אפשר לחלק את החוקרים באקדמיה ובואפן כללי, לשתי מחנות. מחנה אחד אומר שיש עלייה באנטישמיות ובאנטישמיות, בגלל שאנחנו רואים יותר. והמחנה השני שאני נמצא בו אגב, אומר שאנחנו רואים עלייה ויזואלית, מה שנקרא, באנטישמיות פשוט כי יותר אנשים משתמשים בסושיאל מדיה, וכי כל אדם יכול לפתוח עשרה אקאונטים, וכל עשרה חשבונות, וכל חשבון יכול להפיץ חמישים פוסטים, וכל חמישים פוסטים עוברים לייקים ושיריים וכו'. ואז זה רק גדל וגדל וגדל. זאת אומרת, החשיפה גדלה, אבל בפועל נשאלת השאלה, האם אלף פוסטים אנטישמיים שווים לאלף ראשים אנטישמיים? התשובה היא לא. אין בעצם עלייה מסיבית במספר האנטישמיים. יש עלייה מסיבית בנראות של האנטישמיות, כי רואים את זה יותר.


אלעד: וצריך לומר, לא כל ביקורת על ישראל היא אנטישמיות. אבל יש הגדרות מקובלות. הטלת אחריות קולקטיבית על יהודים. האשמת יהודים שהם נאמנים לישראל יותר מאשר למולדת שלהם. דרישות מוסריות גבוהות יותר מישראל בהשוואה למדינות אחרות. או השוואה של ישראל לנאצים. כל אלה הן התנהגויות אנטישמיות מובהקות. וכל אלה ואחרות קורות עכשיו כל הזמן, בכל כמה שניות. כמות כזו אדירה של שנאה, שלפעמים נדמה שזה קרב אבוד.


ד״ר לב טופור: הדרך הכי טובה להילחם באנטישמיות, חוץ מחינוך לסובלנות כמובן, הדרך הכי פרקטית להילחם באנטישמיות, זה להילחם באקטים של אנטישמיות. כי אתה צריך לשאול את עצמך לשאלה כזאת, האם אכפת לי, נכון עכשיו, שמישהו אחר ישנא אותי, או שהאם אכפת לי שמישהו אחר, בסופו של דבר, ינסה להרוג אותי, או ירביץ לי, כן, והתשובה כמובן די ברורה, כן, לא אכפת לך אם הרבה מאוד אנשים ישנאו אותך, אבל אנשים ישנאו אותך כל עוד הם לא עושים לך שום דבר. ואז אנחנו בעצם מגיעים לשיתוף פעולה עם מדינות, בסופו של דבר, אנחנו מגיעים לתובנה שמדינות חייבות להגן על האזרחים שלהן. אם הן לא יאפשרו מקרים של אנטישמיות, של פגיעה ביהודים, אז לא תהיה אנטישמיות ברחוב. אנשים עדיין יהיו אנטישמיים כמובן, אבל זה יוריד את הלגיטימציה לעשות אקטים של אנטישמיות, לאט לאט, כמובן שקל נורא לשבת פה ולדבר על התהליך הזה. זה תהליך של מאות שנים, אם לא יותר. תהליך חברתי ופוליטי של מאות שנים, אבל זו כמובן ההתחלה.


אלעד: ד"ר לב טופור, תודה רבה.


ד״ר לב טופור: תודה רבה, אלעד.


אלעד: וזה היה ״אחד ביום״ של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו ״אחד ביום - הפודקאסט היומי״. העורך שלנו רום אטיק, תחקיר והפקה, שירה אראל, רוני ארניב, דני נודלמן ועדי חצרוני. על הסאונד, מור הרטוב, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו. אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

21 views0 comments

Comments


bottom of page