top of page

שיר אחד - יעקב | ללדין


תקציר: להיט פופ שנוצר בזכות החלומות של שלוש זמרות, שני מפיקים ויעקב אחד מגיש ועורך סאונד: אסף רפפורט, עורכים: ניר גורלי ומאיה קוסובר, סייעה בהפקה: רים חנא, בצוות: תומר מולוידזון ואיל שינדלר

 

[הקלטה]: אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[השיר 'יעקב' מתנגן ברקע]

[הקלטה]: אני חושב שעמדנו די משתאים, גם מההצלחה שהייתה וגם מהצורה שזה נגמר. לא בטוחים שהם מבינים בדיוק מה שקורה.

[הקלטה]: עולם הפופ יש לו יתרונות ויש לו חסרונות, אלה החסרונות, שאתה פה לרגע, הקהל בשניות הוא ממשיך הלאה.

[הקלטה]: יעקב ירדוף אותי גם כשאני אגיע לדיור מוגן.

אסף רפפורט, מנחה: היי, אתן ואתם על 'שיר אחד', אני אסף רפפורט.

והיום, ללדין הוא להיט הפופ החלוצי שהוציאו בשנת 1994.

שיר שנוצר בזכות החלומות של שלוש זמרות, שני מפיקים ויעקב אחד.

[השיר ממשיך ברקע, פזמון]: "יעקב נרדם, על החולות, הנודדים, אל השמיים. בין עננים, שער נפתח, המלאכים, כולם קוראים לו, הלו יעקב".

הסיפור הזה מתחיל באמצע שנות ה-80 במפגש בין שני אנשים.

יאיר שדה, מציג את עצמו: יאיר שדה, מוזיקאי, רוב חיי.

גרי פלודסקי: אני גרי פלודסקי, יליד גרמניה, יקה אמיתי.

(מתנצל, הם נשמעים ממש אותו הדבר ולא הצלחתי תמיד להבדיל ביניהם בהמשך)

יאיר וגרי, שהכירו דרך חבר משותף, גדלו במקומות שונים, אבל מהר מאוד הם מצאו נקודות חיבור.

יאיר/גרי: לד זפלין [השיר 'whole lotta love' של לד זפלין מתנגן ברקע], בלק סבאת', פינק פלויד, דיפ פרפל, ביטלס ודברים כאלה.

אסף: הם התחילו להיפגש כדי לנגן יחד, ותוך כדי גם לדבר על החלומות והשאיפות שלהם.

יאיר/גרי: כל חלום של בן אדם שמתעסק במוזיקה או מנגן, הוא רוצה שיהיה לו את האולפן משלו. אז אמרנו יאללה בוא נעשה ביחד אולפן, אבל לא חשבנו למטרה מסחרית, חשבנו בשביל המוזיקה שלנו. וככה זה התחיל.

אסף: ומהחברות נוצרה גם השותפות. ב-1992 הם פתחו יחד את ווילג' מיוזיק, אולפן הקלטות בבית של גרי בהרצליה. וגם היה להם כיוון איך להשיג את הציוד החדש ביותר.

יאיר: בגלל שהוא היה עולה חדש, היו לו זכויות להביא ציוד בעצם בלי מכס, שבאותה תקופה, מכס על מגברים ורמקולים, זה היה נורא נורא יקר. עשינו רשימה של ציוד שאנחנו צריכים אפילו פן בסיסי. בסוף הגיעה מכולה לארץ עם הרבה מאוד ציוד.

אסף: לא סתם ציוד. קונסולה דיגיטלית, מחשבים חדשים, מוניטורים יוקרתיים, ואפקטים מהרצפה עד לתקרה.

יאיר/גרי: ובנינו את האולפן הדיגיטלי הגדול הראשון בארץ. היה לנו הכל.

היינו אחד האולפנים הראשונים שהכניס עבודה עם מחשבים כחלק אינטגרלי מתוך העבודה באולפן. זה מאוד התאים לעבודה על מוזיקה אלקטרונית.

אסף: השמועה על האולפן עם הציוד המתקדם התפשטה מהר, ושמות מוכרים התחילו להגיע.

יאיר/גרי: אתניקס למשל הקליטו אצלנו שלושה דיסקים. אחד מהם היה עם הלהיט הזה, ג'סיקה. [השיר 'ג'סיקה' מתנגן ברקע] וברגע שהם הגיעו, אז זה כמובן גם השפיע מיד על שאר התעשייה.

אסף: בתוך פחות משנתיים הוקלטו בווילג' מיוזיק אומנים בולטים עם סאונד ייחודי שזכו להצלחה. כמו אסף אמדורסקי [השיר 'אהבה חדשה' מתנגן], וג'ינג'יות [השיר 'Gingiot' מתנגן]: "כשיש אתה סובל, כשאין אתה סובל, קוראים לה פוסי-הל".

אסף: המוזיקה שנוצרה באולפן של גרי ויאיר הושמעה ברדיו ונמכרה בחנויות. והיא הגבירה את התאבון למשהו גדול יותר. עד שחלום נוסף התחיל להתגבש.

יאיר/גרי: לא רק להקליט אומנים אחרים, אנחנו רוצים להפיק איזשהו פרויקט. משהו חדש. להביא את היצירה שלנו, אבל לא למגירה. ולא בצורה ניסיונית ולא אוונגרד, אלא משהו שהוא יהיה מסחרי.

אסף: ובדיוק באותם ימים, ז'אנר מוזיקלי חדש כבש את העולם.

[השיר 'What is Love' של Haddaway]: "what is love? Baby don’t hurt me, don’t hurt me, no more"

יאיר/גרי: לסגנון קראו בהתחלה יורו-דאנס, עם הזמן זה הפך להיות יורו-טראש [צוחק].

אסף: יורו-דאנס הוא שם כולל למוזיקת פופ אלקטרונית שנוצרה במדינות אירופה והגיע לשיאה בתחילת שנות ה-90. המוזיקה הזאת צמחה בסצינת המועדונים ושילבה בין ז'אנרים כמו האוס, טראנס, ראפ וטכנו.

[השיר ,'Rhythm is a Dancer' של !SNAP]: "rhythm is a dancer, it's a soul's companion"

יאיר/גרי: זה ז'אנר שנשלט בעיקר על-ידי מפיקים ששאפו להביא לקדמת הבמה את הסאונד שלהם והייתה להם מטרה אחת ברורה - להרקיד.

יאיר/גרי: זה מה שהיה עכשווי, ומצליח. ואנחנו רצינו להביא כזה דבר לארץ. משהו שיהיה קליט ויהיה פרויקט מסחרי, בלי להתבייש להגיד את המילה.

אז לא היה לזה קשר למה שקורה בארץ. [השיר 'עכשיו מעונן' של אביב גפן]: "אנחנו דור מזויין, עכשיו מעונן".

אסף: השנה הייתה 1993, שלוש שנים אחרי כניסת הכבלים ו-MTV לישראל. אבל למעט כמה הבלחות פופיות בנוף המקומי, בארץ שלטה אווירה אחרת.

יאיר/גרי: באותה תקופה היה משהו שמסחרי זה לא טוב. אז אנחנו רצינו לשבור את זה. לא צריך גם להתבייש מהצלחה, וגם לא מהרצון להצליח.

גרי ויאיר השתעשו במספר פורמטים, ובסופו של דבר הגיעו לשלישייה נשית. בדומה ללהקת 'מנגו', שפעלה כמה שנים לפני כן ['גרה בשינקין' של מנגו מתנגן].

יאיר/גרי: אנחנו נכתוב את השירים, וזה יהיה בראש משהו להיטי, משהו שיתפוס. אי אפשר לעשות אלבום רק עם להיטים כמובן, אבל רצינו שיהיה לפחות להיט אחד.

אסף: אז בלי ניסיון ניהול, אבל עם הסאונד הכי חם, גרי ויאיר יצאו לדרך.

לימור: פתאום צלצלו, אמרו יש אודישן לאיזה פרויקט, מוזיקלי, חדשני, בהרצליה פיתוח באולפן ויליג' פתאום. נסעתי, ושרתי.

אסף: זו לימור עופר טולדו.

לימור: זמרת, ושחקנית, וגם רקדנית, מין כלבויניק כזה.

אסף: לימור שירתה בלהקת חיל האוויר, ואחרי השחרור התחילה לחפש עבודות.

לימור: זמרת אולפן, ג'ינגלים, פרסומות, פסי קול כזה להופעות באילת. אמרתי, מה שיבוא יבוא, אם אני טובה בזה, אז אחלה, ונראה מה יהיה.

אסף: ובגיל 21 היא שמעה על אודישנים לפרויקט החדש, ונתנו לה שם.

לימור: זהו, שרתי. והלכתי הביתה.

יאיר/גרי: אני חושב ששמענו בערך 30 בנות.

לימור: אחרי כמה ימים הם מצאו את הפאזל.

יאיר/גרי: נסגרנו על שלוש בנות, שמבחינה קולית, ובחינת הלוק שלהם, חשבנו שזה ממש ממש מתאים.

לימור: ואני הייתי אחת מהפאזל. זה ככה זה בא, כל השלישיות, להקות בנות, להקות בנים. אז אני הייתי מין בלונדינית מתכתית כזאת, מדונה.

אסף: שתי הזמרות האחרות שקיבלו תשובה חיובית היו לימור עזרא ודינה אברג'יל ['הלילה' של ללדין מתנגן].

אסף: גרי ויאיר הסתערו על הפרויקט החדש, והתחילו לעבוד על חומרים לאלבום.

יאיר/גרי: זה היה מבחינתנו ממש מ-0 ל-100, כשאנחנו לבד בסיפור הזה לגמרי. התאבדנו על זה. האולפן היה במרתף של הבית. לפעמים אני שבועיים אפילו לא ראיתי את הרחוב, כי לא יצאתי. כבר היינו די מיומנים במה שאנחנו עושים. הפעלנו את האולפן טכנית, מוזיקלית, מאוד בקלות.

ותוך כדי עבודה, החבורה התחילה להכיר.

לימור: גרי היה כמו אבא כזה, כאילו פנקיסט מזדקן כזה [צוחקת] ויאיר אתה יודע, היה מנהל מוזיקלי.

יאיר/גרי: הן היו מאוד מוזיקליות. ואני אומר להן, זה ככה השיר, ואת שרה ככה, ואת שרה ככה. לפעמים ניסינו, את תנסי את זה. לאט לאט למדנו להכיר את הקולות שלהם, מי טובה בנמוכים, מי טובה בחזקים, מבחינה קולית להוציא אותן הכי טוב שאפשר.

לימור: באות, לומדות, הפסקה, שרות, הפסקה, שרות. זה יכול היה להיות מתשע בבוקר עד 11 בלילה. זה היה טחינה.

אסף: ועם כל השעות באולפן, גם נוצרה חברות.

יאיר/גרי: אווירה מאוד טובה הייתה בזמן ההקלטות. ממש כמו משפחה קטנה היינו. עבדנו קשה, אבל היה לנו כיף לכולם.

אסף: אחרי עבודה של חודשים, האלבום היה כמעט מוכן.

יאיר/גרי: והיה חסר עוד שיר אחד כאילו, זה היה שיר אחרון.

אסף: וכמו בכל יצירת שיר באלבום, גרי ויאיר נעזרו באוסף הדיסקים שלהם, שכלל סימפולים ולופים מכל מיני סוגים.

יאיר/גרי: אנחנו היינו פשוט מזמינים דיסקים מחו"ל, של לופים. לופים של תופים, לופים של קטעי דיבור ושירה. ולגרי הייתה סבלנות לשים את הדיסק, ולשמוע בייס דראם - בייס דראם, סנר - סנר. אני הייתי מתחרפן מזה.

ואחד הדברים ששמענו פתאום, איזה קול של בחור שחור כזה, שאומר, אוקיי, פארטי פיפל אין דה האוס [הקלטה]: "OK, party people in the house".

יאיר/גרי: כאילו, המשפט הזה, לי, הוא נחרט בראש.

אסף: המשפט הזה לקוח מתוך 'Ladi Dadi', קטע היפ-הופ משנת 1985.

לאורך השנים, משפטים מתוכו סומפלו וצוטטו במאות שירים.

['La-Di-Da-Di' של Doug E. Fresh & The Get Fresh Crew, Slick Rick]: "Ricky ricky ricky, can't you see, Somehow your words just hypnotize me"

אסף: או למשל:

['Rock DJ' של רובי וויליאמס]: "But when I rock the mike, I rock the mike (Right)"

אסף: אבל אז, באותו סשן באולפן, יאיר וגרי לא הכירו את השיר המקורי.

יאיר/גרי: מצאנו את זה, והחלטנו להשתמש בסימפול הזה. ואמרתי, אוקיי, בואו נתרגם רגע מה הוא אומר? הוא אומר, "פארטי פיפל אין דה האוס" -

"אנשי המסיבה בבית".

עכשיו, השיר (יעקב) מתחיל: "כל האנשים, שנרדמו, אנשי המסיבה בבית". זאת אומרת, אנשי המסיבה בבית, זה "אוקיי, פארטי פיפל אין דה האוס".

אחר כך התחלתי לחשוב, מי הם אנשי המסיבה בבית? ועניתי לי. אני, בעולם שלי, החלטתי שזה המלאכים שבשמיים. עכשיו, אם זה המלאכים שבשמיים, למה זה מתחבר לי? מתחבר לי לסיפור של סולם יעקב.

ואני ממש זוכר את עצמי יושב וכותב בחמש דקות, "יעקב נרדם, על החולות, הנודדים, אל השמיים".

אז יש את הריף הזה שהולך ככה [מנגן בגיטרה את הריף העיקרי מהשיר]: "הלו יעקב"

[מנגן בגיטרה ושר]:" כל האנשים, שנרדמו, אנשי המסיבה בבית" ופזמון: "יעקב נרדם, על החולות, הנודדים, אל השמיים,

בין עננים, שער נפתח, המלאכים, כולם קוראים לו,

יעקב תקום, זה לא מאוחר, אתה לא לבד בעולם,

אבל יעקב ישן, ישן וחולם בין סולמות אל השמיים".

זה טקסט מאוד מלנכולי בעצם. בעצם אומר שאנשים עסוקים בלפנטז על משהו, ובאים ואומרים להם, הנה אנחנו מגשימים לכם את החלום, אבל הם לא שומעים שאומרים להם שאפשר להגשים את החלום, כי הם עסוקים בלפנטז אותו. זה הסיפור של יעקב. אז אומרים לו, זה בסדר, ??? ממך את הסולם, תעלה אל השמיים, תשתתף במסיבה.

אבל הוא לא יכול, כי הוא ישן והוא חולם את מה שמתקיים במציאות, הוא לא יכול לראות את זה. נורא נורא אהבתי את זה, הייתי נורא גאה בטקסט הזה.

['יעקב' של ללדין מתנגן ברקע]:

אסף: אבל אפילו שיאיר היה מרוצה מהטקסט, הוא וגרי לא ייחסו לשיר הזה יותר מדי חשיבות.

יאיר/גרי: לא חשבנו שזה להיט דווקא.

אמרנו, טוב, אנחנו צריכים עוד שיר, עוד כזה פילר, וזה מה שיצא.

"כל האנשים, שנרדמו, אנשי המסיבה בבית..."

אסף: גרי ויאיר סיימו להפיק את הפילר, והאלבום היה מוכן.

בשלב הזה, השניים נפגשו עם חברות תקליטים כדי להציע להם את הפרויקט. מהר מאוד הם קיבלו תשובה חיובית, אפילו יותר מאחת.

חיים שמש: הראייה הכללית שהייתה, ראייה אסטרטגית אפשר לומר, בהד-ארצי, הייתה להתחיל לצלול יותר לעולמות הפופ.

אסף: זה חיים שמש, מפיק ומנהל מוזיקלי שבאותם ימים היה סמנכ"ל התוכן של הד ארצי. הוא מי שאחראי לגילוי והחתמה של אומנים רבים כמו אביב גפן, אביתר בנאי, היהודים. לא בדיוק מה שגרי ויאיר הפיקו אצלם באולפן.

יאיר/גרי: אבל היו כל מיני ניחוחות של פופ שככה מרים את הראש, זה נראה כאילו אך טבעי שנלך לשם קצת, אחרי כל הדיסטורטשנים.

אסף: חיים ונציגים נוספים, איתם הד ארצי, נסעו לאולפן לפגוש את החמישייה.

חיים שמש: זה היה כזה סוריאליסטי קצת, נסענו להרצליה לאיזשהו שביל, ואז רואים בית כזה מגניב, אז יורדים לאיזשהו מרתף, ושומעים מישהו עם אקסנט גרמני גס, שמפיק שירי פופ ישראלים, זה היה אקסטריטוריאלי מכל מה שהתעסקנו בו באותה תקופה, אז זה היה מרענן.

הלוק שלהם, בשילוב היסודיות של גרי, שכנע אותנו ללכת על זה.

לימור: פתאום זה כמו כדור שלג נהיה. פתאום מצאתי את עצמי בהד ארצי, יושבת במין ישיבה כזאת, סביב שולחן גדול, עגול, עם כל הקודקודים, וזה היה מוזר ומפעים ומדהים, הכל ביחד.

אסף: אז שירים מוכנים, יש. חוזה הפצה ושיווק, גם יש. ומה לגבי שם לפרויקט?

יאיר/גרי: לקראת סוף האלבום, עדיין לא היה לנו שם להרכב. אני מניח שהשתעשנו כולנו, בהרבה מאוד שמות, אבל לא היה שם.

לימור: אחד לשלוש, כנעניות...

אסף: חיים שמש גם ניסה לעזור בפיצוח הזה.

חיים: אז יש שם את לימור, לימור ודינה, והיה ניסיון לחבר את שלושת השמות ולייצר שם אחד. ואיכשהו שיחקתי ככה, לה, בה, לו, לי מי ויצא לי ללדין. פשוט זה זרם, בלי יותר מידי אג'נדה. וללדין זה שם מגניב, תודה.

אסף: אז אחרי שנה של עבודה, האלבום היה מוכן. עכשיו, בשביל לבחור את הסינגל המוביל, גירי ויאיר העבירו עותק לחיים שמש. ולשניהם כבר היה ברור איזה שיר מאלבום צריך להיבחר, "מי אם לא אנחנו".

['מי אם לא אנחנו' של ללדין מתנגן].

יאיר/גרי: זה היה שיר כזה מרגש, בלדה מרגשת. מאוד מאוד אהבנו אותו. אני וגרי חשבנו שזה השיר הכי טוב בתקליט.

אסף: אבל חיים שמש שם עין דווקא על שיר אחר.

חיים: העליתי את האפשרות שזה יהיה יעקב. יש בו משהו רוּקי, יש בו משהו קצ'י, יש בו משהו כיפי. שלוש בנות ששרות על יעקב, זה נראה לי סיפור מעניין כבר מלכתחילה.

יאיר/גרי: יעקב לא סומן מבחינתנו בשום צורה בתור משהו בולט, להפך.

הוא היה בנוי אחרת לגמרי. הרבה יותר דליל מבחינת הפקה המוזיקלית.

אסף: כשחיים שמע את הגרסה הזו של השיר, הוא זיהה בה פוטנציאל ענק.

יאיר/גרי: וכמו שהייתה לו את ההברקה הזאת, למצוא את השם ללדין, הוא יום אחד הגיע ואמר תקשיבו, בואו נלך על יעקב בתור סינגל, אבל אני מבקש מכם להפיק אותו שוב. תפתחו את הראש, תעשו פה יציאה.

חיים: הייתה תחושה שאפשר יותר טוב. אז הלכנו על יותר טוב.

אסף: גרי ויאיר חזרו לעבוד על השיר, והפעם במטרה להפוך אותו ללהיט.

יאיר/גרי: במנגינה ובמילים לא שינינו שום דבר. פשוט הפקנו וערכנו את השיר מחדש.

אסף: ולגרסה החדשה נוסף חלק משמעותי, שלא היה שם קודם.

יאיר/גרי: ה-C פארט מצא את דרכו החוצה, אבל אז נשאר לנו חלל של זמן. אז פשוט הקטע של הלופ המשיך שם, של תופים.

אמרנו, במה נמלא אותו? וואלה, בוא נמלא אותו בטקסט. למה במילים שלנו? בוא נלך למקורות, נביא את הדבר האמיתי.

אסף: הם פתחו את ספר בראשית, והתחילו לקרוא.

יאיר/גרי: במקום ה-C פארט, עשינו היסטוריה בזה שהכנסנו קטע ראפ בעברית.

[קטע הראפ מתוך 'יעקב' מתנגן]:

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה

ויפגע במקום וילן שם כי-בא השמש"

אסף: מי שצפו בקליפ, יודעים כבר שהקטע הזה מזוהה עם השחקן והקומיקאי שי אביבי. אבל...

שי אביבי: זה לא אני שר! [צוחק] צר לי עכשיו לסדוק לבבות, אבל זאת האמת. אני בקושי עושה שפתיים כמו שצריך בקליפ.

אסף: מי שבאמת מראפרפ כאן, זה בכלל יאיר.

יאיר: תמיד כולם היו בטוחים שזה הוא, וכשמצאתי נכון להגיד את זה, אז אמרו, אין מצב, זה לא הקול שלך. אף אחד לא קנה את זה.

שי אביבי: ושם התחיל מסע האיכזובים, שלא נגמר עד היום, [צוחק] כשאני אומר לאנשים, שזה לא אני.

יאיר/גרי: זה הכל מאוד אסוציאטיבי. זה התחיל מפארטי פיפל אנד האוס, זה הגיע לסיפור של סולם יעקב, זה הגיע לסיפור של הראפ, מתוך הסיפור הזה.

אסף: סוף סוף השיר היה מוכן.

יאיר/גרי: כשסיימנו את הגרסה השנייה של יעקב, ידענו שיש לנו משהו חזק ביד.

אסף: אז כולם מסכימים שיש להיט, אבל צריך משהו שיעזור לדחוף אותו, קליפ. ורצוי כזה, שקשה יהיה להתעלם ממנו.

לימור: זה היה משוגע. מצלמות רחף, דולי. לא היה כאלה דברים.

יאיר/גרי: זו אחת הסיבות שהשיר עבד. כאילו איזשהו דיסטנס היה שם, בחליפות הגומי האלה שהם לבשו, והן היו קצת מנוכרות. זה הרגיש חו"ל.

אסף: לאחר החנות קפדניות, בחודש יוני 1994, יעקב יוצא.

יאיר/גרי: זה היה ממש כמו אש בשדה קוצים.

לימור: זה היה פסיכי.

יאיר/גרי: היסטריה. לא ציפינו לכזה בומבה. לא היה לו קטע של לדשדש ולפרוץ. תוך כמה ימים זה היה להיט היסטרי.

אסף: הקהל הישראלי, שלא היה רגיל לשמוע מוזיקה כזו בעברית, עף על הצלילים האלה.

לימור: קיץ, חום אימים, אוטו בלי מזגן, היה מצעד ברשת גימל, ולא היה לנו שום מושג. אנחנו נוסעות באוטו לכיוון הרצליה, לאולפן, ושומעים, במקום רביעי, מקום שלישי, מקום שני.. ואנחנו לא... איפה אנחנו?

לא ידענו שנכנסנו למקום ראשון. פתאום יעקב, אנחנו פותחות חלונות וצורחות, כל הדרך, ורוח, וחם, וכולם שומעים, עומדות ברמזורים, וצורחות. זה היה הרגע המדהים.

אסף: יעקב מתפוצץ, וללדין הופכת לשלישייה מבוקשת.

יאיר/גרי: כשפתחתי את הרדיו, שמעתי את השיר. כשפתחתי עיתון, ראיתי כתבה. כשפתחתי טלוויזיה עם איזה טוק שואו, הם היו. הייתי בעננים. הגענו לשיא. זה הגשמה של חלום.

[הקלטה מתכנית טלוויזיה]: זה ללדין, שם חדש שפורץ בימים אלה, בתחום הבידור. שלוש בנות שהוציאו אלבום בכורה בשם "הלילה". אז איך נקרא הסגנון הזה, שאתן שרות בו כאן את יעקב?

אחת הזמרות: זה נקרא "דאנס ישראלי".

מראיינת: בשביל מה אנחנו צריכים את זה בעברית? במה זה תורם?

אחת הזמרות: משב רוח מרענן. קצת צבע. להנות. להנות קצת עם כל המצב הזה פה בארץ.

אסף: שלוש הבנות שהיו הפנים של הלהקה, התחילו לחוות את ההצלחה בעוצמות גבוהות.

לימור: אי אפשר לצאת מהבית. היו מחכים לי מתחת לבניין ערמות של ילדים. כאילו צעד החוצה, את לא יכולה, צריכה לחזור. אני לא יכולתי לשבת בשום מקום. לא הלכתי עם חברות, לא ללכת לים, לא יכולתי לעשות כלום.

אסף: ההיסטריה סביב השלוש המשיכה. הן קיבלו קמפיינים, הזמנות להופעות וראיונות בעיתונים. הן גם התארחו בשיר הנושא מתוך "להתראות נעורים, שלום אהבה" של משינה: "שכב, תירגע, רק תסגור את העיניים" ובזמן שהבנות חוו את כל עוצמת התהילה, גרי ויאיר נשארו קצת מאחור.

יאיר/גרי: אחרי היציאה של האלבום, קצת נהיה שקט באולפן. כל האינטנסיביות של העבודה, זה נגמר יום אחד. ועכשיו העבודה הפכה להיות בחוץ, ולי באופן אישי לא היה חלק בזה.

אסף: בשלב הזה, אצל לימור, לימור ודינה, משהו התחיל לחרוק.

לימור: אנחנו הרגשנו חיות בתוך פרדוקס כזה, כאילו נורא קיצוני. מצד אחד את נורא מפורסמת, מצד שני, לא הרווחנו שקל, עדיין, ולא יכולנו יותר. היו המון הגבלות על מה אנחנו כן יכולות לעשות, שזה לא תחת המעטפת של ללדין וזה יצר המון בעיות. כי ידענו שזה הולך לכיוון לא טוב.

אסף: בשביל גרי ויאיר, הטריטוריה של ניהול להקה עוד הייתה חדשה.

יאיר/גרי: היה לנו קצת קשה להתמודד עם זה. אנחנו אנשי אולפן, ופתאום אתה עומד מול עולם שלם, שבכלל אף אחד לא הכיר. היה קצת קשה. גם התרגשנו, אבל גם היה איזשהו מין לחץ.

לימור: זה התחיל מן מפולת כזאת. אני זוכרת את הלרלרת, את הדיבורים בוואן, בדרך. לא רצינו לשבור את הכלים לגמרי מצד אחד, מצד שני היה מאוד קשה להבהיר אותנו, להסביר אותנו להם. זה הלך ונהיה מרע לגרוע.

יאיר/גרי: לא אנחנו ולא הבנות ידעו להתמודד עם ההצלחה הזאת. אני חושב שאם להן היה טיפה יותר ניסיון, ולנו בתור מפיקים לא מוזיקליים, אלא מפיקים שמחזיקים אומן, בסוג של התקשרות מסוימת, היינו מצליחים אולי להתנהל אחרת בסיפור הזה, אבל נכון לאותה תקופה זה לא היה המצב.

אסף: בתום סיבוב הופעות, ואחרי שנתיים של עבודה משותפת, ללדין פשוט התפיידה.

יאיר: זה פשוט גווע ונפח את חייו לנגד עינינו. אני יכול להעיד רק על עצמי שהרגשתי שזה קורה בלי שיש לי שליטה על הדברים, וזה היה מאוד עצוב שככה זה נגמר.

גרי: אכזבה, הרגשתי שזה היה יכול להמשיך, וזה לא. נגמר.

לימור: מה שקרה זה שזה היה כמו ריב בתוך המשפחה.

אולי היום ברטרוספקטיבה, אם זה היה קורה כשאנחנו קצת יותר בוגרות, אולי היה מקום ליותר סבלנות, או דרך אמצע כזאת, כי זה באמת נגדע באיבו.

אסף: הקשר בין הצדדים כמעט ונותק לגמרי.

לימור: היינו אמורות להופיע בקדם אירוויזיון עם שיר, אבל הם החליטו להמשיך את זה עם שלוש בנות אחרות, ולקרוא לזה ללדין.

אסף: אבל לימור, לימור ודינה התנגדו לשימוש בשם הזה. אז לגרי ויאיר, שלא רצו לפרק את השותפות שלהם, היה רעיון.

יאיר/גרי: אולי לקחת שלוש בנות אחרות, להשתמש בשם אחר, ויעקב הגיע מהשם יעקב, והם היו בנות, אז נקרא להם הבנות של יעקב, בנות יעקב ['סמי' של בנות יעקב מתנגן].

הפרויקט הזה לא היה לו את ההיסטריה של ללדין, אבל עשינו איתם שני אלבומים, והפרויקט חי ונשם בערך שנתיים. ואחר כך, מתוך אינרציה פנימית, זה מיצה את עצמו.

אסף: כעבור כמה שנים, ולאחר שני פרויקטים משותפים, ללדין ובנות יעקב, יאיר שדה יצא מהאולפן וב-2008, גרי ולדאבסקי סגר את וילג' מיוזיק. הם נשארו חברים עד היום.

['ללדין' של ללדין מתנגן]:

"ללדין, לה לה לה לה לה,

ללדין עפה גבוה, ללדין"

אסף: יעקב יצא בתקופה שבה פופ מסחרי נתפס כדבר זול ונחות, אפילו על ידי המיינסטרים הישראלי. ולמרות זה, השיר, שבכלל נוצר כפילר, התגלה כלהיט ענק. אולי דווקא בגלל שהיה כל כך חריג בנוף, הוא נשאר שיר פופ אהוב ואסקפיסטי עד היום. המנון יורו-דנס אמיתי, תוצרת ישראל.

אסף: אמרת שיעקב זה שיר על מישהו שיש לו חלום, ובאים אליו ואומרים לו, בוא אנחנו נגשים לך את החלום הזה, אבל הוא עסוק בלפנטז, והוא לא יכול לראות שזה כבר קורה.

יאיר: כן.

אסף: זה לא גם קצת הסיפור של ללדין?

יאיר: אני חייב להגיד לך שאת האנלוגיה הזאת, אני לא ראיתי. לפעמים יש מצבים בחיים שאתה מחכה שיקרה משהו, ואתה לא מבין שזה כבר קרה.

אז תעשה עם זה משהו. בגלל זה אני תמיד חשבתי שהשיר הוא כאילו נורא שמח, אבל הטקסט שלו הוא עצוב קצת. אני חושב שדווקא הדיסוננס הזה, זה הכוח של השיר.

אסף: האזנתם והאזנתן לשיר אחד, אני אסף רפפורט. ערכתי את הפרק יחד עם ניר גורלי ומאיה קוסובר. תודה לריב חנה על הסיוע בהפקה, ולבן אליעד ושחר גבע מכאן-ארכיון. בצוות שיר אחד חברים גם אייל שינדלר ותומר מולוידזון.

פרקים נוספים שלנו מחכים באתר וביישומון כאן, ובכל מקום שבו אתם מאזינים לאסקטים.

מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר כאן-ארכיון, שם מחכה לכם עמוד שיר אחד צד ב', שבו קטעים נדירים מהעבר לצד תוכניות, מופעים, ותכנים בלעדיים ממעמקי ארכיון השידור הציבורי.

תודה על ההאזנה, ניפגש בפרקים הבאים.

" כל האנשים שנרדמו

אנשי המסיבה בבית

על האבנים שבמדבר

אנשי המסיבה בבית

הם האנשים שלא חזרו

אנשי המסיבה בבית..."


20 views0 comments

Comments


bottom of page