top of page

שיר אחד - ערב כחול עמוק | ריטה


תקציר: שלמה יידוב הלחין שיר במיוחד עבור ריטה, אבל היא לא אהבה אותו. אז הוא נזכר בשיר הראשון שכתב בגיל 13, כשהיה עולה חדש מבואנוס איירס. בעזרת משורר קיבוצניק הוא השלים את היצירה, באיחור של 30 שנה See [omnystudio.com/listener](https://omnystudio.com/listener) for privacy information.

 

[תשדיר]

[פתיח] כאן עוד. להתחבר למוזיקה. בכל זמן שתרצו.


תומר: בשנת 1994 ריטה מגיעה לביתו של שלמה יידוב.

הם יושבים בסלון שלו והוא משמיע לה שירים שהלחין ועיבד עבורה.


ריטה: אני הגעתי לבית של שלמה יידוב כי הוא אמר לי שיש לו כמה שירים להשמיע לי.


שלמה: והיא ישבה מולי על הספה ושמתי לה את השיר. זו סיטואציה די מביכה באופן כללי, כאילו, שאחד מול השני ככה… נגמר השיר והיא אמרה "זה יפה, אבל אני מחפשת משהו שיתפוס אותי…" [והוסיפה] מן תנועה כזאת של מלמטה זה יתפוס אותי.


ריטה: אמרתי לו "טוב אתה יודע מה, אולי תקליט לי אותם על קסטה ואני אשמע אותם בבית ואני אראה לאיזה מהם אני מתחברת." הייתי בדיוק בדלת אמרתי תודה רבה ואז הוא אמר "את יודעת, יש לי עוד איזשהו שיר שכתבתי אותו בגיל שלושה עשרה וחצי. אולי אולי את רוצה לשמוע אותו?" אמרתי כן.


שלמה: ואז נזכרתי בשיר [שר בספרדית למנגינת השיר]


ריטה: ואני ממש מהמשפטים הראשונים הבנתי שיש כאן משהו יוצא דופן, קסם… [מוזיקת הפתיחה של השיר נכנסת] ופשוט אני לא מאמינה על היופי הזה.


[מגינת הפתיחה ממשיכה]


תומר: היי, אני תומר מולווידזון ואתם מאזינים לשיר אחד, הפעם נביא את הסיפור של ערב כחול עמוק שביצעה ריטה והלחין שלמה יידוב, הלחן הראשון בחייו.


[מילות השיר בביצוע ריטה: ערב כחול עמוק תולה עגיל אדמדם לרושם… השיר דועך ברקע]


תומר: שלמה יידוב נולד ב 1951 בבואנוס איירס, ארגנטינה.


שלמה: גיטרה לא הייתה כלי הראשון שלי. הכלי הראשון שלי היה כלי הקשה, תוף שתולים אותו על הכתף והוא משמיע צליל עמום ועמוק.


[קול תיפוף קצבי קצר]


שלמה: התוף נקרא בומבו.


[תיפוף בום בום]


שלמה: ואז אחרי הבומבו ראיתי שם לידי [צליל פריטת מיתרים] מנגנות שלוש גיטרות ושרים, אז התחלתי לקנא. אז היה לי חבר שגר בשכונה שקראו לו אלברט-ציטו. וההורים שלו קנו לו גיטרה למרות שהוא בכלל לא גילה שום עניין. אז הגיטרה הייתה מונחת אצלו. ברגע שנדלקתי על הכלי התחלתי לבקר אצלו לעיתים יותר קרובות.

ובאיזשהו שלב אמא שלי קלטה את הקטע ולמרות שזה לא היה קל כלכלית היא לקחה אותי לאיזה חנות עם חלון ראווה של גיטרה אחת עומדת שמה. חנות פיצפונת. והייתה שם גיטרה אחת שבדקתי אותה וניגנתי עליה ואהבתי ולקחתי אותה הביתה.

[נעימת פריטת מיתרי גיטרה]

ואז אני זוכר פעם ראשונה שלקחו אותי לאיזה הופעה של סוף השנה או… לא יודע, איזה חג לאומי ואני עליתי לבמה מלא פחדים וחששות. סיימתי את השיר והיו מחיאות כפיים [רעש רקע של תשואות ומחיאות כפיים] וזה התקבל יפה ואני הייתי מרוצה ומאושר עד השמיים. זה היה כמו איזה הזרקה כזאת.

[נעימת מעבר קצרה]

אבא שלי הגיע יום אחד ואמר "זהו, אנחנו נוסעים."

הביאו איזה מפה של ארץ ישראל. ראיתי איזה שלושה מקומות מודגשים - חיפה, תל אביב, ירושלים. וזה מאוד קרוב אחד לשני. אז אחי ואני כבר התחלנו לפנטז איך אנחנו עושים טיולי אופניים. זה נראה לנו מה בקלי קלות.

[קול צפירת ספינה]

עכשיו, בשביל ילד בן 13 לצאת להפלגה של 20 יום בים, באוקיינוס מארגנטינה לכאן; ולעלות על אונייה של צים, שהייתה אונייה חדשה, קטנה אבל טיפ טופ. [מנגינה נשמעת] ויש מלא בנות בגיל שלי ויש 3 מועדונים ובריכת שחייה.

[נשמע שיר הפתיחה של הסדרה ספינת האהבה - the love boat]

אני לא הייתי רגיל לדברים האלה, איפה… אני בכלל לא… לא הייתי קרוב לזה. אז היה הרפתקנות, את יודעת של גיל 13. בכלל שכחתי שעזבתי את בואנוס איירס. [צוחק] הייתי מאושר.

ואז זה הנחיתה כשהגענו לירושלים ופתאום שקט. כל יום יושבים. אבא מחפש עבודה, אמא מחפשת עבודה, אנחנו מנסים לראות מי נגד מי עם כל העניין של השפה. זאת הייתה מועקה וזה מנת חלקם של מהגרים, אין מה לעשות.


תומר: בתוך השקט הזה הגעגועים תוקפים את שלמה הוא נזכר בחברה שהשאיר מאחור.


שלמה: מבחינתי היא הייתה חברה שלי. מבחינתה אני לא יודע אם אני הייתי מוכרז באופן רשמי כחבר שלה. אבל את יודעת… מהדברים האלה שנשארים כזה חצי סתומים אבל אתה נורא רוצה להאמין בהם.


תומר: כמה ימים אחרי שהם הגיעו לארץ שלמה, השקט והבדידות יוצאים לרחובות ירושלים. הוא לוקח איתו את הגיטרה שלו ולראשונה בחייו מצליח לבטא את תחושותיו בעזרת מילים ומנגינה.


[צלילי פריטת מיתרי גיטרה]


שלמה: היה צריך איזה משהו מאוד דרמטי כדי להביא אותי לקחת את הכלי ולרדת במורד רחוב ברזיל שמשקיף על עין כרם, שם ליד הבית שלנו בשיכון בקרית היובל ולהתחיל לשפוך על הנייר טקסט ופתאום איזה ניצוץ של לחן ולהשלים שיר. זה היה געגועים לחברה במיוחד אבל לא רק, לחברים, וכל החיים שהיו לפני.

זה היה נתק מוחלט, אז זה עזר לי. זה עוזר בשעות מצוקה, הבנתי את זה אז. אנחנו נהנים מהמשוררים שיושבים בבתי קפה רזים ואין להם מה לאכול אבל מה, הם כותבים שירה נפלאה.


[מנגינת השיר נשמעת עם מילים בספרדית]


תומר: אחרי שהוא כותב את השיר שלמה שוכח ממנו והוא נשאר במגירה. אפשר אפילו להגיד שארגנטינה כולה נשארת במגירה.


שלמה: זה היה מודחק לגמרי. די התנתקתי מכל ההקשרים האתנים שלי. זאת אומרת המוזיקה הזאת שגדלתי עליה ושבסגנון שלה גם נכתב השיר הזה, היא היתה מודחקת. הגעתי לארץ, שפה חדשה. אני נלחמתי את מלחמת ההישרדות שלי לדעת לתקשר עם כל אחר אחר למרות שהיו טיפוסים מאוד מאוד שונים. פתאום המרוקאי היה אחר מאשר נאווה הטורקיה שהייתה יפהפיה וכולם היו מאוהבים בה, כן? אבל הייתי צריך ללמוד איך אני מתפקד מול כל ה... ספקטרום הזה של כל הילדים.

ואז המוזיקה הזאת של שנות ה 60, היא תפסה אותי וזה הילך עליי קסם הדבר הזה. לא הבנתי איך בנאדם מנגן ממקום אחד ושומעים אותה באיזה ארגז, בצד. [מוזיקת גיטרות חשמליות קצבית נשמעת] המגברים האלה והווליום… והשירים, כל הראש של השירים, המילים ה… כמו שמדברים. הביטלס, ההוליס, הרולינג סטונס… מה לא היה? הבריחה, או ההדחקה של הרקע הקודם אני חושב שזו הייתה צורך השעה. הרגשתי באינסטינקט שאני צריך לעשות.

[נגינת הגיטרה החשמלית מתחזקת]


דבר אחד התמרדתי. כנראה אחרי ניסיונות כושלים לדבר בלי מבטא. הבנתי שאני לא יכול לגלגל את הרי"ש כמו שצבר עושה. זה לא יוצא לי טבעי. אז ויתרתי ובאיזשהו מקום אני שמח. זה היה המרד הקטן הזה שלי.


[נעימת מנגינה]


תומר: צוות הווי סיני, קצת אחרת, צליל מכוון, ארבע אלבומי סולו, שלל הקלטות חשובות במוזיקה הישראלית ושלל להיטים, כולל קריצה למבטא והעבר.


[שיר: אך בלילה בלילה אני חולם בספרדית]


תומר: ושלושים שנה אחרי שעלה לארץ אנחנו ברגע ההוא. שנת 1994, כששלמה יושב בסלון ומולו ריטה, שלא ממש מראה עניין בלחנים שהוא משמיע לה, עד שהוא נזכר, שם ליד הדלת, בשיר הזה, שישב במגירה וחיכה לרגע הנכון.


שלמה: במקרה, איזה שבוע, או זמן קצר לפני זה, נפגשנו כל המשפחה, ושרנו שירים, אחי ואני, שירי פולקלור שכל הילדים גדלו עם השירים האלה, שהיינו שרים תמיד בימי הולדת וכו'.


[מנגינה נשמעת]


שלמה: ואז נזכרתי בשיר, ושרתי אותו, וזכרתי כמעט את כל המילים בעל פה. ואז פתאום עברה לי איזה מחשבה, אולי משהו צריך לעשות עם השיר הזה. ואז אחרי כמה זמן פגשתי את ריטה, וכשראיתי שהתגובה שלה היא לא נלהבת, אז לקחתי את הגיטרה, ואמרתי לה אולי משהו כזה, ושרתי לה את השיר.


[פריטת מנגינה נשמעת]


ריטה: הוא שר לי, השמיע לי את זה על גיטרה, בספרדית.


[השיר מתנגן בספרדית]


ריטה: הוא סיים, ואני הייתי מאוהבת לגמרי, ומוקסמת לגמרי. אבל מה, ניסיתי לשים על פניי איזושהי ארשת פנים מאוד אדישה כזאת, שהוא לא יתחרט במקרה, והוא יידע שזה פשוט מטורף, ושבסוף הוא יגיד שהוא לא רוצה לתת לי את השיר. אז עשיתי כזה מין ארשת פנים של סוחרת כזאת.


שלמה: אני זוכר את ההבעה הזאת, כי יש משהו מאוד מלחיץ בסיטואציה כזאת. אתה יודע, זה נורא פרונטלי, וזה יכול להיות מביך.


ריטה: אבל ככה על הפנים אמרתי, "יופי, אני גם את השיר הזה אני אשמח לשמוע."

אז הוא אמר "טוב, אז אני אשים את זה ברשימת השירים שאני אקליט לך על הקלטת."

אמרתי "לא לא, אתה יודע מה, תקליט לי את זה עכשיו, אני אחכה."

[צוחקת] לא עזבתי את הבית שלו עד שהוא לא הקליט לי את זה.


שלמה: היא קלטה מה יש בתוך השיר. היא קלטה שזה מתאים למזג שלה.


תומר: שלמה מקליט לה את השיר ועכשיו מתחיל החיפוש. החיפוש אחר המשורר, והמילים בעברית.


ריטה: החיפושים אחרי הטקסט ללחן הזה, היו אצל כמה אנשים.


שלמה: באמת היו כמה וכמה גרסאות לשיר הזה. אני אשלוף את המחברת המרופטת, גרסה של יונתן גפן:

'בין הצדפים בחוף,

אותך מצאתי ואותך איבדתי.

מה כבר היה בעצם,

קיץ אחד של קסם,

ואז פתאום הגשם,

ילדה הייתי,

לשתות רציתי

את כל הים.

זה יכול היה להיות, [שר לפי מנגינת השיר] "בין הצדפים בחוף, אותך מצאתי, אותך אהבתי…"


מאיר: אני קיבלתי מנגינה, שבוצעה על ידי שלמה יידוב, והוא בעצם שר את השיר שלו בספרדית.


תומר: זה מאיר אריאל, מתוך ראיון לאראל סלוצקי ברדיו "כל רגע", 30 בינואר 1998.

ריטה פנתה אליו, כדי שיכתוב מילים בעברית, ללחן של שלמה.


מאיר: אני לצערי לא שומע ספרדית, ואני התייחסתי רק למנגינה, וכתבתי ערב כחול עמוק, והצעתי את זה לריטה, והיא אהבה את זה. ואין לזה שום קשר, ל"קומו לונה" של שלמה יידוב.


תרצה: אספר לך סיפור.


תומר: זו תרצה אריאל, אלמנתו של מאיר אריאל, ז"צ לברכה.


תרצה: בעודי שוכבת במיטה, שעה 12 בלילה אולי, נכנס מאיר בעליי היקר, סיפור מחדר המיטות, חבר'ה, האזינו קשב רב. עומד מולי, ואומר, "צוק", קראנו אחד לשני 'צוק', "יש לי חדשות בשבילך. אני הולך לאכזב שתי מלכות באותו הזמן."

אני אומרת, "מי בדיוק נשות המלוכה שאתה מדבר עליהן?"

הוא אומר, "קודם כל, את. ואחר כך ריטה,"

אני אומרת, "ריטה, ביקשה ממך שיר ואתה לא מסתדר עם הבקשה?"

הוא אומר, "כבר שלושה ימים חופר וחופר וחופר, לא מצליח להתחבר."

אני אומרת, "צוק, אבל תקשיב טוב לאשתך, נכון לעכשיו. תעזוב את השיר, וצא לסיבוב 'אראונד דה בלוק'. אתה רוצה, קח שני בלוקים [צוחקת] תחזור הביתה בשלום, ותעזוב את השיר ליום, יומיים, שלושה, אף אחד לא רודף אחריך עם אקדח."

"את פשוט גאון", אומר לי הבחור. והוא יוצא לסיבוב.

עברו שלושה ימים, וגמר את השיר, תודה לאל.


ריטה: הפזמון שם, היה… מטורף מבחינתי. 'בא לי בזאת הפעם, ליפול על חרב למות עליך, למות, למות עליך.'

הבנתי שהוא הצליח לעברת את המילה שהמזרחים כל כך הרבה משתמשים ב'כפרה' - כפרה עלייך, כפרה עליך.

זה לא דבר זול, זה דבר מאוד רגשי, ופנימי, ועמוק. ופתאום, יש לזה מילה בעברית, למות עליך.


תרצה: במקום להגיד 'אני אוהבת אותך', שזה כל כך שגרתי, הוא כתב 'למות עלייך'.

אני הייתי מוכנה ליפול על חרב כל יום בשביל מאיר. [צוחקת] לא ראיתי את חיי יום אחד בלעדיו.


ריטה אבל אז הוא דיבר עם שלמה, ושלמה רצה סיפור אחר.


מאיר: ריטה ביקשה שאני אשב איתו, ונראה מה אפשר לעשות.


תומר: הם מנסים לתרגם את הגרסה המקורית של שלמה, מספרדית לעברית.


[השיר מתנגן בספרדית ברקע]


שלמה: השיר הזה נולד, מתעצב, הוא הולך ונרקם, [מתרגם את השיר המקורי מספרדית:] כאשר עם המטפחת שלך, את השלום אמרת לי, או אמרת לי שלום. מעולם לא האמנתי שהשכחה תחבק אותך בחשיכה.

כמובן, זה לא עובד ככה בתרגום. אפשר לשחק עם המילים בעברית, אבל היה ניסיון, וזה לא… זה לא היה זה.


ריטה: ואני ראיתי את זה ואמרתי 'יו, לא, לא, לא, לא, לא.'

זה חייב לחזור לטקסט הקודם. אני לא יודעת איזו חוצפה הייתה לי. התקשרתי לשלמה יידוב. אמרתי "תקשיב שלמה, אני הולכת לעשות מהשיר הזה כזה להיט. מטורף. אתה תראה, זה יהיה משהו מטורף."

אני לא יודעת מאיזה מקום ואיזה ביטחון היה לי אומץ להגיד את זה בכלל, ליוצר מדהים כמו שלמה יידוב.

אבל אמרתי "תן לי לעשות את מה שאני חושבת."

והוא אמר לי "את יודעת מה? בסדר."


שלמה: זה היה תפור על זה, כי כאילו, בשיא השיר, במקום הכי גבוה על השיר, 'בא לי בזאת הפעם ליפול על חרב, למות עליך".


[ריטה שרה ברקע את הקטע הזה השיר]


שלמה: זה, באמת, היה… מלאכת מחשבת שלו. מאוד דרמטי, וזה התאים לה.


תרצה: כשמאיר מקבל הזמנה מריטה או ממישהו אחר, הוא קודם כל נכנס לאישיות של המבצע. זה דורש המון ממי שכותב. והוא, באמת, העבודה הכי קשה שהוא עשה בחיים, זה כאשר מישהו ביקש ממנו שיכתוב לו שיר. זה היה בשבילו העבודה הכי קשה בעולם. יצירה נבואית הייתה לו. אבל רק בשירים שהוא כתב וביצע לאחרים, רק מילים מהסרטים.


ריטה: וחזרתי למאיר אריאל, ועל הבתים, אני זוכרת שנדנדתי לו הרבה. הוא כתב את הבתים בשפה הרבה יותר גבוהה. באמת גבוהה וציורית.


שלמה: בית הלך ככה:

ערב כחול עמוק, מפשיל נורות חשמל להפקיע.

את עסיסן יגיהו כמדוקרות תזובנה, את זוהרן וכו' וכו'.

זה היה שפה קצת טיפה מליצית אולי, טיפה גבוהה מדי.


ריטה: נפגשתי איתו כמה פעמים בעניין השיר הזה. "בוא ננסה את הזה, ובוא ננסה ככה…" ובפעם האחרונה הגעתי אליו עם עציץ ענקי שהסתיר אותי. [ריטה צוחקת]


תרצה: עציץ ענק בגודל של מטר וחצי גובה. לא ראיתי כזה… פאר ויצירה אצלי בבית מעולם. היא גם היחידה שאי פעם הודתה… כמו שצריך בוא נגיד. אף אחד לא שלח אפילו לא פרחים, אפילו פרח. [תרצה צוחקת]


ריטה: [צוחקת] נכנסתי אליו, איזה עציץ ענק ענק. אמרתי "יש לי, יש בשורה הזאת ובשורה הזאת, וזה וזה…"

אז הוא שלח לי בפקס [צליל פקס] את כל הטקסט, והוא כתב לי שם בהערות, יש לי את זה, אני שומרת את זה עד היום:

'יקירתי, זה הטקסט הסופי, אם יש לך עוד הערות, אני מציע שתפני לכותב אחר.'

וכמובן שזה היה מושלם.


שלמה: בעבודה של קח ותן, התפשרנו והגענו לאיזושהי נוסחה מוסכמת של המילים, ואני חושב שהצלחת השיר היא בעיניי כולה של ריטה, כמו שהיא ביצעה את זה, ככה זה הצליח.


תומר: למרות כל ההתלהבות של ריטה מהשיר, הם בוחרים לשלוח לרדיו שירים אחרים.


[שירה של ריטה מתנגן: האם אתה מאושר…]


תומר: עד שיד הגורל והטלוויזיה התערבו.


ריטה: ממש היינו בסוף העבודה על האלבום, והייתה כתבת חדשות, ומהחדשות אמרו, נצלם כמה שירים באולפן.

צילמנו בית פזמון של 'ערב כחול', זה היה במהדורת חדשות של יום שישי, וביום ראשון, חנויות התקליטים היו מפוצצות באנשים שבאו לבקש את השיר הזה, ורק אז הבנו שזה להיט.


]השיר מתנגן: ערב כחול עמוק תולה עגיל אדמדם לרושם…]


תומר: אבל הנה, את חזית את זה, אמרת לשלמה יידוב שתעשי מזה להיט.


ריטה: כן, אבל לא הייתי באמת, אני לא יודעת, אני אמרתי את זה מתוך מקום לא באמת יודע, זה היה מתוך איזה אינסטינקט כזה, אין לי מושג, לא באמת ידעתי.


[צליל פריטת מיתרים]


תומר: ההצלחה של השיר הייתה עצומה, הוא נכנס למצעד הפזמונים השבועי של רשת גימל בשנת תשעים וארבע, ונשאר שם עד תשעים וחמש. כעבור כמה שנים, שלמה יידוב יחזור לילדות בארגנטינה. חמישים שנה אחרי שעזב אותה והשאיר מאחור את הספרדית, הוא יקליט בעצמו את השיר, בשפה שבה נכתב.


[גרסת הספרדית של השיר מתחילה]


שלמה: זה עשה לי תיאבון לחזור למנגינה הזאת, וגם לשפה.


[השיר ממשיך להתנגן עם מילות השיר בספרדית]


שלמה: שרתי את זה בספרדית, זה היה כאילו להתחבר לאיזה זרם חשמל עתיק יומין שבכלל מעביר בי רגשות ותחושה אחרת לגמרי.


[השיר ממשיך עוד קצת בספרדית]


[נעימת הפתיחה של השיר מתחילה להישמע]


תומר: אתם האזנתם לשיר אחד.

את הפרק הזה הפקתי עם אייל שינדלר ועם צוות התוכנית רום אטיק, ניר גורלי ומאיה קוסובר.

תודה גם ליונתן גת ולרדיו קול רגע.

אני תומר מולוידזון ופרקים נוספים של שיר אחד ניתן למצוא באתר כאן ובכל אפליקציית פודקאסטים, או כמו שאומרים בשפה שמאיר כל כך אהב - יישומוני הסכתים.


[מילות השיר בביצוע ריטה מסיימות את הפרק:]


ערב כחול עמוק

תולה עגיל אדמדם לרושם

ומעשן תפרחת

קטורת של אזדרכת

ומרחש בלחש

אולי הפעם

אולי הפעם


כמה כחול הערב

כמה עמוק אלוהים יודע

למה שלא תפתיע

חד וחלק בפתח

כמשחר בלי הרף

לרוות עוד פעם

לרוות עוד פעם


כל הכחול לעצב

כל העמוק אין קצה

בא לי בזאת הפעם

ליפול על חרב למות עליך

למות, למות עליך

לזכר ערב שלא יחזור


ערב כחול עמוק

תולה עגיל בצורת ירח

רק תעמוד בפתח

בלי הודעה מוקדמת

כמשחר לטרף

לרוות עוד פעם

לרוות עוד פעם


כל הכחול לעצב

כל העמוק אין קצה

בא לי בזאת הפעם

ליפול על חרב למות עליך

למות, למות עליך

לזכר ערב שלא יחזור

31 views0 comments

Comments


bottom of page