נראה לי שהשם אומר הכל, לא? צריך להוסיף עוד מילים סתם שיהיה כתוב כאן משהו? לא
תאריך עליית הפרק לאוויר: 31/05/2024.
קריינית: "הכי טוב שלנו" עם עידן ברקאי.
[מוזיקת רקע]
ממש ממש תודה שאתם כאן, ותודה שאני כאן. הרבה זמן לא הקלטתי. חודשיים. אני לא… אני לא בורח מהאחריות הזאת. ו… וכן, קרו, קרו דברים, עבר עליי איזה משהו שהקשה עליי… בואו נתקדם. בפרק הקרוב, אני אדבר על פרידות, התמודדות עם פרידות, התמודדות עם משברים, באופן כללי. באמת… הצעות, הצעות. אני אביא כאן כמה רעיונות והצעות, באמת, בשיא הצניעות שיכול לדבר בה בן אדם שיושב ומדבר שעה לגמרי לבד. בנוסף, אני רוצה לדבר, לספר, לעדכן על הסדנה שכבר ממש קורית, והיא קורית במלוא מובן המילה, והיא מאוד מעניינת, מרגשת, ולזה נגיע יותר מאוחר.
בואו ניתן איזו נשימה [נושם עמוק]. נשימה שורקת כזאת [מושך באף], שריקה קטנה כזאת מהאף, נכון? כשנושמים ויש איזו שריקה קטנה כזאת [נושם עמוק]. ממש בעדינות, לא נשימה חזקה, יותר אפילו רק לשים לב לנשימה, ולקבל בעדינות את הרעיון שאנחנו ממש עכשיו נמצאים בדיוק במקום שבו אנחנו צריכים להיות מבחינת הזמן והחלל. בלי קשר למה היה, בלי קשר לרצונות המתוקים שלנו, ולמה יהיה, ומה נצליח או לא נצליח. כרגע, כרגע, כרגע.
[מוזיקת הרקע מפסיקה]
אנחנו נמצאים בדיוק במקום שבו אנחנו צריכים להיות.
אז אם אתם כמוני וחיים כאן, ועברתם את חג הפסח… לחלקכם זה יהיה נכון, לחלקכם זה לא, אבל משהו שאני שמתי לב, וקצת אפילו אכלתי עליו את הראש לפני פסח, כשהתחלתי לסדר כאן את הבית וזרקתי איזה שני שליש מהבגדים שלי, בעזרה, עם עזרה של חברה, ששילמתי לה. אני קונה את הבגדים בכסף, ואז מוציא כסף על לזרוק אותם החוצה, ו… ושלם עם זה לגמרי. לזרוק דברים החוצה, לסדר את הבית, לנקות את הבית, בשבילי זה [צוחק קלות] מסע של החיים. ואני מרגיש שזה גם ממש, ממש רמה של כישוף. לקחת איזשהו חפץ, שהיה לכם הרבה זמן, ואתם נאחזים בו באיזשהו אופן, ואתם זורקים אותו החוצה, או מוסרים אותו, או מוכרים אותו. אני אוהב פשוט להניח על הספסל, בלי לנסות להרוויח על זה כסף ובלי כלום, פשוט זורק החוצה, אני מרגיש שזה ממש, ממש סוג של כישוף שאנחנו יכולים לעשות ממש בקלות.
וכל הפעולה הזאת, יחד עם הסיפור של פסח, ואני יותר נכנס לחגים בשנה-שנתיים האחרונות, כל הזמן עלה לי לראש, וכל הזמן דיברתי על זה שפסח זה זמן של פרידות. פסח זה זמן של פרידות. וראיתי מסביבי גם המון פרידות קורות, לאו דווקא פרידות רומנטיות, אבל גם את זה ראיתי בתקופה שלפני ואחרי. וגם פרידות מחפצים, פרידות מחברים, משותפים, מוות של אנשים. ו… ומפה לשם גם אני חטפתי איזה כאפה מצלצלת כזאת, לא צפויה, בצורה של פרידה, דווקא לא רומנטית, אבל מאוד… שהייתה מאוד משמעותית בשבילי, והשפיעה עליי מאוד, וטילטלה אותי. ומפה לשם ליקטתי כמה דברים, שאני רוצה לשתף אתכם לגבי כל העניין הזה. באמת, הצעות, הצעות, מילים שאני אומר, אני מקווה שזה… שזה יעזור למישהו.
אז הדבר הראשון שאני רוצה להגיד, ככה ממש ברגע שחוטפים, זה… זה לאו דווקא לגבי פרידות, זה גם יכול לתפוס לגבי משברים מכל מיני סוגים. הדבר הראשון, כשאנחנו מרגישים שהקרקע נשמטת מתחתינו, שקרה עכשיו משהו, קרה אירוע קשה בחיים שלנו, הדבר הראשון הוא - יש אותי. יש אותי.
קרו דברים, קרה משהו דרמטי, קרה ממש איזה דרמה, קרתה דרמה בחיים שלי, אבל עדיין יש אותי. יש את הגוף שלי כאן, אוקיי? אני באותו מצב, פחות או יותר, שהייתי מקודם. נכון דברים השתנו כזה בחוץ, אבל אני עדיין כאן. קוראים לזה גם 'לחזור להווה'. כי זה מעיר כל מיני דברים, וזה מפעיל פחד מהעתיד, וזה המון-המון מחשבות על העבר, ומשהו נלקח מאיתנו, ואנחנו מרגישים… זאת אומרת, יש מחשבה של 'וואיי, מי אנחנו? מי אנחנו בלי הדבר הזה?' אז ככה, מין דבר ראשון ראשון ובייסיק, ממש בייסיק, זה עדיין יש אותי. רגע, רגע, עדיין יש אותי. אני עדיין כאן.
הדבר השני הוא, בתוך המצוקה והמועקה הזאת שאנחנו נמצאים בה, אני מציע להתחיל ללקט כמו פנינים, מקרקעית האוקיינוס, רגעים של חסד. ויש המון. זה יכול להיות מפגש טוב עם חבר, מפגש אקראי ברחוב עם מישהו. לי היה בכלל… זה היה בצורה של… הייתי בדרך עם האוטו לאיזה סווט לודג' ומישהו צפצף מאחוריי. כולם עמדו בפקק, ואז הוא עבר לידי ואמרתי לו, "כפרה", ולא בא לי כזה טבעי להגיד כפרה, אבל אמרתי, "כפרה, כולנו כאן בפקק, הכל בסדר, תנשום, הכל בסדר, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך". ככה לאדם זר בטסלה. והוא אמר לי, "אבל אחי, כולם זה, עוקפים, זה, זה". אני כזה, "כן, כן, כולם עוקפים וכולנו, כולנו סובלים כאן בפקק יחד, תירגע, זה בסדר". והוא כזה, הנהן, זרק לי משהו, "גם אני אוהב אותך, ראיתי אותך בכל מיני זה…", לא הבנתי בדיוק, חשבתי שהבנתי, וכן, האמת שכן הבנתי. והמשיך לנסוע, ויום אחרי זה הוא מצא אותי באינסטגרם וכתב לי, "אחי, תודה על הקרקוע על הכביש, אני לא אפסיק להתעצבן כשאנשים חותכים אותי, אבל תודה".
וואלה, ריגש אותי מאוד. ריגש אותי מאוד. הדברים הקטנים האלה, ארוחה טובה, רגע נעים. אהה… לפעמים בתקופות הקשות אני מתעורר בבוקר, ואני אומר תודה על איזו מחשבה קטנה חיובית. גם על זה, אמרתי תודה. כן, ראיתי סרטון, ראיתי ריל של דייג. סירה, דייג, נוחת לידו שקנאי, והוא מחבק אותו, הוא והשקנאי מתחבקים. רגע של חסד לראות דבר כזה [צוחק]. גם זה, ויש מלא! בתוך הבור הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו, כשאנחנו מלקקים את התחתית של החבית, גם שם יש כמה דברים טעימים, יש מלא! יש בעצם… כשמתחילים לשים לב לזה, בתוך התקופה הקשוחה שאנחנו עוברים, יש המון המון המון רגעים טובים. רגעים של חסד, ללקט אותם כמו פנינים. [אומר בטון מצחיק]
הדבר הבא, לתת הזדמנות. לתת הזדמנות לטוב שיבוא. פתאום יש לך יום טוב. כשאנחנו… משהו ששמתי לב פתאום באמצע הקפיצות והרעש של המדיטציית אושו, שבתוך כל ה… כמה אני שבור וסמרטוט ו… בכל אופן, אם מישהו שאל אותי באותם ימים כאילו "מה שלומך", הייתי אומר לו [מגמגם], "שבור, סמרטוט". זה מה ש… זה. ופתאום בתוך המדיטציה האינטנסיבית הזאת, היה לי רגע אחד, שגם יכולתי לראות שה… כל השְׁבִירוּת והקורבנוּת והראיית שחורות, היא גם… היא גם תחפושת, שאני בוחר ללבוש עכשיו. והצלחתי טיפ-טיפה ככה לראות איך אני זז ממנה. וזה בעצם קצת כל הרעיון שמאחורי כל סוגי המדיטציות, להצליח להתבונן על המצב שלך ולא להזדהות איתו.
אבל זה… לפעמים קורים דברים שאתה, וואלה, אני מאוד מזדהה עם ה… עם חרא עכשיו. גם זה קורה. אבל גם לזכור שזה גם… זאת גם בחירה שלנו. ומתוך המקום הזה, לתת הזדמנות. יכול להיות פתאום יום טוב. יכול… יכול פתאום להגיע משהו, יכול פתאום להגיע משהו לחיים שלנו. לשים לב, לתת לזה הזדמנות. הרבה פעמים אני שם לב, בן אדם יוצא מהחיים שלך, כמעט באופן מיידי מגיע מישהו חדש. לפעמים כמה. שזה גם… כל הזמן מדברים על למה לשחרר דברים, ולמה לזרוק דברים, ולמה להשיל, אני מאוד אוהב את המילה, להשיל דברים. כי זה באמת מאפשר… מאפשר דברים חדשים. נשמע כמו קלישאה. אולי הכל נשמע כמו קלישאה. אולי הכל קלישאה. וואלה, שימו לב לזה. אני רק מציע כאן דברים שאפשר לנסות ואפשר לשים לב אליהם. לתת הזדמנות לטוב שיבוא.
הדבר הבא, ואולי הכי קשה מבין הדברים, והכי חשוב, הוא - don't look away. הנטייה שלנו היא… אנחנו מאוד רוצים להרגיש טוב. בגדול, המטרה הגדולה שלנו בכל הדבר הזה, כל בן אדם, כל יצור חי, הוא רוצה להרגיש טוב. הוא רוצה להרגיש… אנחנו רוצים להרגיש יותר טוב. וכשאנחנו ככה בתקופה הקשה, אנחנו… אנחנו רוצים להרגיש טוב. והחיים המודרניים שלנו מציעים לנו המון-המון דרכים לעשות את זה. יש המון דברים, זה לא רק… לא רק סמים ואלכוהול. גם אוכל, טלוויזיה, רשתות חברתיות, פרסומות, מוצרים אהה… המון-המון דברים, כל החברה הצרכנית, כל הסביבה שלנו, הכל הוא בשביל זה. המון המון המון כלים להסיח את דעתנו מעצמנו. גם בשגרה, זה לא שצריך להיות לך קשה בשביל שתרצה לעשות את זה, זה פחות או יותר מה שאנחנו עושים כל היום. וגם בשגרה, קשה להימנע מהדברים האלה, קשה להימנע מהרשתות החברתיות ומהאכילה ומה… כל אחד ומה שהסם שלו, שתייה, וויד, מה שזה לא יהיה. סדרות, כל הדברים האלה. זה הכול כלים שעוזרים לנו לא להיות רגע אחד בודד עם עצמנו ולהתבונן במה שקורה לנו. וזה פי אלף יותר קשה, כשממש באמת קורית לנו עכשיו איזו "דרמה" במרכאות. אני אומר במרכאות, כי זה לא באמת דרמה, אבל זאת הכותרת שאנחנו נותנים, ואני מכבד את הכותרת הזאת כרגע. כי זה באמת מרגיש כמו דרמה.
עכשיו, יש כאן עניין, אנחנו יכולים… אנחנו יכולים להרגיש יותר טוב בהרבה דרכים. אנחנו יכולים ללכת לחדר כושר… ואני לא אומר גם לא לעשות את כל הדברים האלה. צריך לאכול, כאילו אנחנו צריכים כאילו לעשות משהו, לאכול, לקרוא, להתאמן, כאילו כל הדברים האלה. אבל יש כאן עניין, אנחנו רוצים להרגיש יותר טוב, חד משמעית, מטרה חשובה, אבל העניין של לא להסתכל הצידה, אלא להסתכל בדבר עצמו, ובכל הדברים שצפים. וצפים הדברים הקשים גם ממקודם, זאת אומרת, זה לא רק ה… מי אני בלי הבן אדם הזה? מי אני בודד? מי אני בלי הדבר הזה? אנחנו מדברים כאן גם על משברים באופן כללי. מי אני עכשיו? כל הדברים האלה. גם צפים כל האהבות הגדולות שלנו, קורבנות, מסכנות, כל הדברים, הבעיות הגדולות שלנו, הדברים שתמיד אנחנו הולכים אליהם הם צפים ב… בכוח. ואנחנו תמיד מצאנו איזושהי דרך לדלג הלאה ולהרגיש טוב, ופתאום בזמן משבר [מוחא כף], צפים הדברים הגדולים.
עכשיו, יש סיבה, יש סיבה שהם חוזרים שוב ושוב ושוב. וההבדל כאן בין ללכת לכל ההתמכרויות שלנו ולכל ההסחות דעת, לבין להסתכל על זה, זה ההבדל בין הצורך שלנו כמה שיותר מהר להרגיש טוב, לבין ההזדמנות שיש לנו כאן, לאשכרה ריפוי והתפתחות. והסיכוי הנדיר, הקלוש, שאולי אנחנו נוכל להפיק מזה איזה משהו טוב ולא ליפול לאותו בור פעם הבאה, או ליפול לבור קצת שונה ויותר טוב אחרי שלמדנו משהו. ובשביל לקבל את הדרך הזאת של הריפוי, אז אנחנו צריכים להישאר בזה. להישאר בזה, לא לברוח. וזה קשה, זה קשה מאוד. אבל השאלה אם אנחנו רוצים כאן איזושהי התפתחות, או שאנחנו רוצים כמה שיותר מהר, כמה שיותר מהר, כמה שיותר מהר להרגיש טוב. שזה גם, הכל לגיטימי. זה הצעות, חבר'ה! זה הצעות. אז אני חוזר לעניין הזה, לא להסתכל לצידה. Don't look away.
משבר זה קטע. זה קטע. המקור של המילה משבר, אנחנו… זה נשמע כמו שבר, נשמע מאוד מתאים למשהו קשה שאנחנו עוברים, וזאת ההגדרה המילונית באמת, איזשהו משהו, דבר קשה שעובר על אדם, או חברה, או קהילה, או וואטאבר. אבל המקור של המילה הוא מ… מעולמות הלידה. המשבר זה השם של המחסום שהעובר, התינוק, צריך לפרוץ לפני שהוא נולד. הוא פורץ את המשבר ונולד, וגם… זה מהמקרא. בתלמוד, משבר זה שם אשכרה של הכיסא שעליו מושיבים את האישה היולדת. זאת אומרת, משבר הוא קשור ללידה. אני… אז אני לא מדבר כאן על סתם איזשהו… איזשהו ריפוי, איזושהי למידה, יש איזושהי הזדמנות לצמיחה. בהגדרה, בהגדרה, במקור, אשכרה מדובר כאן בלידה! זאת אומרת, משבר הוא הזדמנות ללידה מחדש, הוא הזדמנות לשינוי ענק! אם עושים את הדברים הנכונים, האם אני יודע בדיוק מה הדברים הנכונים? לא. אני גם לומד, לומד. אבל אני נעזר ברעיונות האלה.
יאללה, וואיי, אני בקושי סוחב את הפרק הזה, אה? בסדר, בסדר, יש לי כאן סעיפים [מוחא כף], נתקדם.
הדבר הבא שעלה לי. צניעות. התקופה הזאת, זה גם זמן טוב להיות בשקט, לא לעשות יותר מדי פעולות גדולות, להמשיך, לנהל את החיים, חייבים, אם אתם… אנחנו עובדים, אנחנו זה… בסדר, אבל צניעות מול ה… צניעות מול החיים, מול המציאות, מול ה… מול טבע הדברים, מול היקום, מול אלוהים, מול מה שאתם, איך שאתם רוצים לקרוא לזה, אבל צניעות מול מה שקורה. צניעות מול השליטה המאוד מינימלית שיש לנו על הדברים. ואנחנו הולכים במקום הזה הרבה להאשמות, ל'עשו לנו', ל'אני פגוע'. שזה הכל מאוד מאוד לגיטימי, בהחלט, אנחנו פגועים, קורה. אבל אנחנו גם לא יכולים לשלוט על מה שהיה, וזה מאוד מתסכל, ואני חושב שזה יושב בבסיס של כל מה שמתסכל אותנו.
בבסיס של התסכול עצמו, יושבת… יושב חוסר השליטה שלנו בדברים. אנחנו כל הזמן מנסים לשלוט, אנחנו אפילו חושבים שאנחנו שולטים, ואנחנו כל הזמן מאוד מוטרדים מזה שאנחנו בעצם לא שולטים. אנחנו לא… אני מצטער, מה לעשות, אין לנו את זה. אין לנו את זה, אנחנו לא יכולים לדעת. גם כשהדברים מתנהלים בערך לפי התוכנית, והם אף פעם לא מתנהלים בדיוק-בדיוק לפי התוכנית, תבדקו את זה. זה אף פעם לא קורה בדיוק לפי התוכנית, אי אפשר, אי אפשר, זה לא קורה. זה קורה בערך, ואנחנו אסירי תודה על זה שבאמת משהו קרה בערך לפי התוכנית, אבל זה לא. הכל מאוד רנדומלי ולא ודאי, ולפעמים גם מאוד-מאוד לא צפוי ומפתיע. ולפעמים מפתיע באופן מאוד-מאוד לא נעים. אבל מה לעשות? קרה, קרה.
אז צניעות. זה קצת מזכיר כאילו מין סעיף כזה מה-AA של קבלה של כוח עליון, אבל זה אחת הסיבות שזה כתוב שם. זה לא באמת אומר שצריך להיות אדם מאמין, אבל כן להבין את העניין הזה של אין… אין שליטה, בוא נהיה צנועים לגבי זה. מה שקרה בהחלט קרה, והוא כבר קרה, ואנחנו לא יכולים לשנות את מה שקרה, אנחנו יכולים לתקן בכל מיני דרכים. ותיקון, הייתי אומר שזה אחד הדברים העיקריים שאני עושה בחיים, זה לתקן את החיים, או לנסות לתקן את החיים. וקיים תיקון בכל מיני אופנים, בכל מיני אופנים [שר], אבל זה לעתיד, זה קשור לעתיד. את העבר אי אפשר לשנות. והעבר, מסתבר [צוחק], זה הדבר, הדבר שבני אדם הכי מתנגדים לו. אנחנו מתנגדים, אנחנו הכי מתנגדים לדבר שאנחנו בטוח, בטוח, בטוח, לא יכולים לשנות. עם כל האהבה שלי לסרטי מסע בזמן. אפשרי ללכת לעבר וליצור איזשהו ריפוי בדמיון שלנו, אבל לשנות מה שקרה שם, אי אפשר. ואנחנו מאוד מתנגדים לזה, ובגלל זה אנחנו גם מאוד סובלים מזה, כי הרבה מהסבל שלנו נובע מהתנגדות. והתנגדות לעבר זה, come on, באמת. אז צניעות מול הדבר הזה. על העבר אנחנו יכולים… אנחנו יכולים להתבונן, אנחנו יכולים להתחרט, אנחנו יכולים כל מיני דברים, אנחנו לא יכולים לשנות אותו. מה שקרה, קרה.
הדבר הבא, איבדתי את הספירה. לא משנה, מי צריך לספור. אנחנו אוהבים מספרים, מאוד מסדר לנו את הדברים, אז אין ספירה כאן. אה, הנה, יש. עכשיו דווקא בדיוק הגעתי לסעיף של ספירה, כן [מגחך]. שבע מילים. שבע מילים שיכולות מאוד לעזור. אבל לפני זה אני אדבר על עניין שהרבה מורים ושיטות ודרכים ובודהיזם ומלא, בלה בלה בלה, ומלא, מלא בניו-אייג', יש המון, המון סביב זה, על שליטה במחשבות. וזה קצת מחבר אותי גם לכל עניין השליטה בכלל, שליטה במחשבות.
המילים "חשיבה חיובית", ואני אומר אותם במרכאות, כבר פיתחתי איזשהו תיעוב לצמד המילים הזה. שליטה במחשבות, האם, האם זה בכלל אפשרי? כי אני מרגיש שזה אפשרי כמו לשלוט על איזה שיר ינגן ברדיו, או מה יגיד השדרן, זה כמו לשלוט על שידור רדיו. משהו שפשוט קורה, תוכן, תוכן, תוכן, ואנחנו אמורים לשלוט בו. אז לפעמים אנחנו יכולים להעביר את הפוקוס שלנו למשהו אחר, כן, זאת אומרת, זה לא בלתי אפשרי, אבל זה מאוד מתסכל.
לגבי חשיבה חיובית, בכלל, נכנס הרעיון הזה יחד עם ה… כל הניו אייג', חשיבה חיובית, שזה כבר נהיה מאוס, כאילו זה בכלל החליף 'אופטימיות', זה שמות אחרים לאותו דבר, אופטימיות, חשיבה חיובית. עכשיו המילה החזקה היא 'מניפסטינג', שאני מרגיש שזה פשוט כי ה-'positive thinking' כבר איבד את ה… כזה, הוא כבר איבד את הכוח שלו, אז עברנו עכשיו ל'מניפסטינג', שזה בערך אותו רעיון. ומה שהחשיבה החיובית יוצר אצלנו, לדעתי, זה בעיקר מאבק. כי זה גם משהו שהמיינד או האגו אוהבים לעשות, הם אוהבים ליצור בנו מאבקים. האגו בטוח לא אוהב שאנחנו חושבים חיובי. עכשיו, שלא תבינו לא נכון, מגיעה המחשבה חיובית, יופי, איזה כיף, איזה כיף, להתבשם בה ולהתבוסס בה ולרקוד, ממש! ממש! להגיד תודה על זה, איזה יופי.
מה שקורה בדרך כלל, מהחוויה האישית שלי, זה ש… כשאנחנו לא חושבים באופן חיובי ויש לנו מחשבות מרירות, אז אנחנו כועסים על עצמנו, ואנחנו מתוסכלים מזה שאנחנו לא חושבים מחשבות חיוביות, ואז זה יוצר עוד סבל. אז במחשבות, כמו שכבר אמרתי, אפשר קודם כל להתבונן, ואני חושב שמשם מגיע הריפוי הכי גדול. לתרגל את זה, להתבונן [בהדגשה] במחשבות, לקבל אותן. זה מרכך הכל, להתבונן. לתרגל מדיטציה בגדול תמיד טוב. אם אתם מצליחים להושיב את עצמכם לכמה דקות, לסתום את הפה, לעצום את העיניים ולנשום, נהדר, זה מתרגל את זה טוב. להתבונן.
א-ב-ל! טריק אחר שאני מתחיל מאוד-מאוד לאהוב, שהוא עוקף באיזשהו אופן את האתגר הזה שבו אנחנו מנסים כל הזמן לחשוב בדיוק על מה שאנחנו רוצים לחשוב, ובאיזה… ו… ובאופן שבו אנחנו רוצים לחשוב את זה. אז הנה, להגיד את זה במילים. להגיד את זה במילים. מדברים הרבה על הכוח של מילים, ועל כוח הבריאה של מילים, והיצירה שדרך מילים. ואפשר להגיד את המילים האלה ממש כמו תפילה. להגיד אותם בקול רם. לא לצעוק, בקול, להגיד אותם בקול ולהוציא אותם מהפה.
אז נגיד, יכול להיות שאני מרגיש רע, ואני לא מסוגל עכשיו, באמת… וכל הטריקים שאני עושה לעצמי בתוך המוח הזה שהוא עיסה של כל מיני כימיקלים וחומרים וזרמים קטנים של חשמל. ואני לא מצליח עכשיו להיות חיובי ו… [צוחק], בתוך כל ה… אני לא מצליח. אבל להגיד במילים, אני מצליח. זאת אומרת, בבוקר הכי מחורבן שלי, אני יכול לגייס איזשהו רצון ולהוציא מהפה את המילים: "היום הולך להיות אחלה יום". אני לא חייב להרגיש את זה. אתם… אני לא חייב למישהו אותנטיות, אני לא משחק את זה מול מצלמה, אני לא אומר את זה לאף אחד, אני אומר את זה לעצמי. ככה סתם עולה לי, תוך כדי נהיגה או מול המראה, או כשאני מצחצח שיניים, פתאום עולה לי להגיד… טוב, לא בדיוק כשאני מצחצח שיניים, כי אז אני פחות יכול לדבר. אבל להגיד את זה במילים, בקול, זה אפשרי. ויש לזה אפקט עצום, לדעתי.
והמילים שאני מציע, נגיד, כל אחד והסטייל שלו, אהה… ממש אפילו כשמשהו קשה קורה. שבע מילים: "זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים". איזה הגזמה, אה? אבל כן. הצעה, שבע מילים גם, מספר טוב. "זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים" [מדגיש כל מילה]. מה קורה כאן? אהה… אנשים שהם יותר בתחום הריאלים, יגידו, כן, אתה אומר את זה, ואז זה פשוט עוזר לך לשים לב לדברים הטובים שמתגשמים מתוך האירוע, הבמרכאות, "קשה" ו"שלילי" שקרה לך. אתה אומר את זה, ואז אתה מתחיל לשים לב, וואלה, זה קרה, אבל זה הוביל לזה שזה נחמד דווקא, כן, אפשר, וזה גם מדהים.
ואפשר לפרש את זה יותר מהכיוון של אמונה בכוח האמיתי של המילים, והאופן שבו הן ממש יוצרות את המציאות, וגם אפשר להגיד שאין באמת הבדל בין שתי הגישות האלה. אבל זה לא משנה העניין הזה. רק משנה, שלהצליח רק לגייס את הרצון הקטן הזה, ולהגיד את המילים בקול. גם אם אתם כותבים אותו… אותם לעצמכם, גם תגידו אותם בקול. קורה כאן משהו. מילה שלי, כמו שאומרים.
הדבר הבא והאחרון [צוחק]. פתאום מצחיק אותי שאני לא אומר את זה בנלהבות, ובזה… אני פשוט אומר את זה כאילו זה שיעורי בית. כאילו אני פשוט מכריח את עצמי לשבת כאן ולהקליט את זה, וזה לא לא נכון. וזה גם… לא משנה, העיקר שהמילים נאמרות. הדבר הבא, איזשהו רעיון חמוד, מהזמן האחרון, הוא רק לגבי התפישה הזאת בחברה שלנו, שאנחנו מייחסים הצלחה רק לדברים שכביכול ממשיכים לנצח. זאת הצלחה אם זה ממשיך לנצח. לדוגמה, גירושים. כאילו… זוג, היו נשואים 20 שנה, ואם הם מתגרשים, אז הנישואים נכשלו. נגיד, היה לי עסק משגשג 12 שנה, ואז באיזשהו שלב הוא כבר לא בדיוק… לא בדיוק מה שהוא… מה שאני רוצה שהוא יהיה, אני השתעממתי ממנו, אני לא משנה, רוצה להתקדם הלאה, לא משנה מה, סוגר את העסק. זה נחשב כי… זה נחשב בתפישה הזאת כישלון. כי אם זה היה הצלחה, אז לא, זה לא היה מסתיים.
וזה פשוט לא נכון. הכל מסתיים, דברים מסתיימים. יכול להיות שהיו נישואים טובים של 20 שנה, ואז הם הסתיימו. זה לא אומר שהם לא היו טובים, זה לא אומר שהם נכשלו, זה רק אומר שהם הסתיימו, כמו שכל דבר מסתיים. זה לא אומר שהם כישלון, הם היו הצלחה במשך 20 שנה, ואז הם הסתיימו. וגם העסק, וגם כל דבר. כל דבר מסתיים, ואנחנו עצובים שהוא הסתיים, ומייחסים לזה את המילה 'כישלון', וזה לא נכון פשוט. דברים מסתיימים, זה קשור כאן לעוד דברים שאמרתי, גם לגבי הצניעות. הדרך שבה החיים מתגלגלים על הגלים, זה פשוט ככה [צוחק קלות]. הנה, הוספתי עוד סעיף. זה פשוט ככה.
[נושם נשימה עמוקה] בואו ננשום איזה נשימה [אומר בטון מצחיק ונושם עוד נשימה עמוקה ומשמיע קול עם הנשיפה]. זהו, בסך הכל סיימתי. פרק קצר יחסית.
הסדנה… כבר יש קבוצה. היו שני מפגשים. הרגשתי קפיצה קוונטית ממש מהפגישה הראשונה לפגישה השנייה. אנשים מגיעים, אנשים מגיעים ועולים מול שאר הקבוצה ומדברים ממש על מה שהם רוצים לדבר. אין שום, אין שום מטרה, אין שום דבר להשיג. אין צורך להיות הכי מקוריים, אין צורך להיות מעניינים, אין… לא צריך להצחיק, לא צריך לרגש, צריך רק לעלות ולדבר. ואני אגיד יותר מזה, אם מישהו לא רוצה לעלות, שלא יעלה, אפילו את זה לא צריך. לעלות ולא לדבר, גם אפשר. פורמט מאוד-מאוד משוחרר, שאשכרה יש לו איזשהו אפקט, מאוד פשוט. אנשים נפגשים, ואז כל אחד בתורו עולה ומדבר ממש על מה שהוא רוצה, וקורה משהו. ממש קורה משהו.
מדובר בסך הכל שלושה מפגשים, במחיר, כמו שהבטחתי, זול. אנחנו עכשיו במפגש השני של הקבוצה הראשונה, ואני כבר מתחיל להרכיב עוד קבוצה. אם מישהו רוצה גם להיכנס למפגש השלישי של הקבוצה הראשונה, הוא מוזמן. רק ליצור איתי קשר, אני אכניס אתכם לקבוצה של הסדנה, לעדכונים.
לסדנה קוראים "להוציא מילים מהפה", והיא מקסימה. זאת סדנה מקסימה, מגיעים אנשים מדהימים. כולנו יחד בזה, בקבוצה, גם אני בעצמי מתמודד עם העניין הזה של לעלות ולדבר מול האנשים. וכשנמצאים שם, גם מאוד חשוב, בעיקר, הכי חשוב בעצם, להתבונן על מה שקורה לנו כשאנחנו על הבמה, וגם כשאנחנו יושבים ומקשיבים לאנשים האחרים, דברים קורים בתוכנו. וההצעה שלי זה להתבונן בהם, כי שם קוראים הדברים המעניינים.
[מוזיקה ברקע]
בנוסף, אני מציע לכם להיכנס לקבוצת הוואטסאפ של "הכי טוב שלנו". אני אשמח, אנחנו מחפשים עוד אנשים טובים. בשביל כל הדברים האלה, כל מה שצריך זה לכתוב לי באופן פרטי באחת הפלטפורמות, ולהתקדם משם.
וככה, בכללי, קצת אמרו לי, ביקשו ממני ממחלקת שיווק להגיד שאם אהבתם, התחברתם, אז אתם יכולים לעזור לכל המיזם הזה שקוראים לו "הכי טוב שלנו" ולשתף, לשלוח לחבר או חברה, לדרג, יש בספוטיפיי כזה מין שלוש נקודות שלוחצים עליהם, ואז כתוב "rate show" ולדרג, ועדיף שזה יהיה חמישה כוכבים, כאילו, אני מעדיף. וזה עוזר, זה עוזר גם בשביל לקדם את "הכי טוב שלנו".
ואני מברך אתכם בדברים טובים, ובסוף שבוע נעים או שבוע טוב, ואני מאחל לעצמי להקליט יותר, להעלות יותר פרקים, ממש ממש. אני מאוד מבקש את זה מעצמי. תודה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments