נעים מאד, אנחנו משה ומשי, אנחנו ביחד כבר יותר מ- 13 שנים שמרגישות כמו נצח בכפולות, אבל בעצם, הכרנו בשידוך. כן כן ממש שידוך של שדכנית שמאיזושהי סיבה חשבה שאנחנו מתאימים. והאמת? עד היום לא הבנו מה היא חשבה לעצמה, אבל היא נתנה לנו את המתנה הכי גדולה בעולם - שותפות אמיתית ואהבה גדולה, שצומחת ומתפתחת בכל יום יותר. לא היינו מאוהבים, ואפילו לא ממש מתאימים לפי התבניות המוכרות, אבל בחרנו לצאת למסע משותף ואמיץ ביחד. בפרק הזה נספר לכם איך ולמה זה קרה. נספר גם על הדרך שעברנו מאז, שהייתה גם מדהימה וגם מטלטלת - איך אומרים לנו תמיד: ״דרך שאנשים לא עוברים גם בכמה גלגולים״ משברים משפחתיים גדולים, תהום כלכלית אימתנית, והקמת עסק מצליח אחרי שנים של כשלונות. זוגיות זו עבודה יומיומית, זו השקעה, זו התפתחות, אבל זו העבודה הכי משתלמת והכי מתגמלת בעולם - וזו הקרקע הכי יציבה בחיים שלנו, ובזכותה אנחנו יכולים לצמוח למעלה והחוצה כי כשיש גב חזק השמים הם הגבול. פרק על סיפור חיים לא שגרתי של משפחה לא שגרתית
תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/12/2024.
משי: התחתנו בשידוך תוך שלוש פגישות. שבוע וחצי…
משה: שלוש פגישות, וזה היה שבוע וחצי, בסך הכל, מהפגישה…
משי: בלי שהכרנו…
משה: …הראשונה לאחרונה.
משי: בלי שהכרנו… בלי שגם זה היה נשמע משהו שמתאים. כאילו, לי זה לא היה נשמע מתאים, אתה צעיר ממני, אתה בן 19 וחצי, מה נסגר כאילו? [מוזיקת פתיחה ברקע] וכאילו, כל כך שונים, ואתה מבית כזה, ואני מבית כל כך שונה, ופשוט זה היה הלם. ו…
משה: כן.
משי: אבל זה היה מדהים.
[מוזיקת פתיחה]
ברוכים הבאים ל"מחוץ לתבנית".
משה: אנחנו משה ומשי, נשואים 13 שנה, הורים לחמישה, שותפים לעסק ועדיין החברים הכי טובים.
משי: הכרנו בשידוך, חזרנו בשאלה, היינו על סף פשיטת רגל, והיום אנחנו מנהלים חברה מצליחה ויוצרים לעצמנו מציאות אחרת לגמרי.
משה: עברנו דרך ארוכה שדרשה הרבה אומץ, ואנחנו כאן כדי לספר שהכל אפשרי ושאין תירוצים לחיים של פשרות.
משי: מזמינים אתכם לעקוב אחרינו, לדרג, לשתף ולהצטרף למסע אל מחוץ לתבנית. בואו נתחיל, אני ממש מתרגשת. היי משה.
משה: היי.
משי: בעלי, למי שבמקרה לא מכיר. אנחנו ממש מתחילים, זה ממש מרגש, חיכינו לרגע הזה ממש המון. [מוזיקת רקע מסתיימת] אני חייבת להגיד שאני מרגישה שהמון-המון זמן אני מחפשת ומתלבטת באיזה דרך אני יכולה להביא קצת יותר ממה שאני מביאה ברגיל שלי, אם זה באינסטגרם וב… קצת בפייסבוק, אולי פעם יותר, ובכלל. ותמיד מרגיש לי שאין לי את הפלטפורמה שבאמת אני יכולה להביא את עצמי כמו שצריך לספר. תמיד מרגיש לי שזה כזה קצר מדי ו… [מצקצקת בלשון] לא ממש מסתדר. וממש חיכיתי להזדמנות, באמת, שקצת… באמת, לדבר קצת יותר, לספר קצת יותר, ובעיקר גם להראות את ה… את הביחד שלנו, בין אם זה זוגיות והחיים, והעסק, וכל הדברים שעברנו, ואנחנו עוד נפרט על זה מן הסתם הרבה בהמשך. אז קודם כל, איזה כיף להתחיל.
משה: וואי, מה זה מרגש, ממש. כמה חיכינו.
משי: כן.
משה: מדהים. [צוחק]
משי: ממה נתחיל? אני באמת… נעשה קצת רגע היכרות למי שלא מכיר, או למי שמכיר חלקית, או רק כזה נחשף קצת. אז אני משי שטרן, וזה בעלי משה שטרן, ואנחנו נשואים 13 שנה. קצת יותר…
משה: אכן.
משי: …אפילו. ויש לנו חמישה ילדים, ואנחנו גרים בירושלים, ויש לנו עסק שהוא למעשה על שמי, והוא כאילו שלי, אבל באמת-באמת הוא מאוד-מאוד של שנינו. אנחנו עובדים בו ביחד, אנחנו [מגחכת] ממש 24/7 ביחד. שזה נושא בפני עצמו, והרבה פעמים שואלים אותנו על זה - איך זה יכול להיות, ואיך אנחנו מסתדרים. אז אנחנו נדבר גם על זה. אבל העסק שלנו הוא באמת עסק של קורסים דיגיטליים לאפייה, וגם לבישול, ויש לנו כזה סיפור עליו, עוד מעט נפרט. אתה רוצה להגיד משהו? היכרות קצת יותר עליך?
משה: אז אני משה. [צוחק] אין לי כל-כך… אני חושב שתכף נספר יותר, אבל תוך כדי שדיברת, ככה באה לי המחשבה על זה שהעסק הזה הוא מאוד ביחד, ומאוד שואלים על זה, ו-וואו, כאילו, אנחנו עובדים ביחד. אבל התחושה הזאת שאנחנו עובדים ביחד, ושאנחנו 24/7 יחד, היא התחילה לפני העסק. זאת אומרת, גם לפני כן, אני לפחות, אישית, מאוד זוכר את התחושה הזאת שאנחנו כל הזמן ביחד, לא קשור לזה שהעסק שלנו היה משותף. גם כשלי היה איזשהו עסק אחר, שעוד נדבר על זה, גם כשהייתי שכיר. אני חושב שזה אחד הדברים שהיו הכי משמעותיים, וראו את זה עלינו הרבה-הרבה שנים, שאנחנו כל הזמן ביחד.
משי: נכון.
משה: כאילו ממש עשינו המון המון המון דברים ביחד, התייעצנו אחד עם השני על כל שלב. היום זה כאילו מוקצן, זה באמת מוקצן. היום כששואלים אותי מי אני ואני מציג את עצמי, אז אני אומר, זה: "איפה אתה עובד?", "אני עובד אצל אשתי". כן, צוחקים, "היא מוציאה לי תלוש משכורת", זה כאילו התמסד.
משי: שזה נכון. [צוחקת]
משה: זה נכון, כן. זה נכון, אני לא סתם אספר את זה.
משי: יש פה רואה חשבון ויש לנו ממש תלוש.
משה: אז זה כאילו התמסד, אבל הקטע זה ש… זה קצת מרגיש לי כמו finally. אוקיי, היום זה כבר ממוסד, אבל פעם זה כבר היה. זאת אומרת, הרמה הזאת של התיאום בינינו, והעבודה ביחד, והבאמת ללכת יד ביד את כל הדרך, זה לא התחיל עם העסק הזה. העסק זה, כאילו, זה הסוף של זה כבר. זה הסוף של זה וזה התחלה של עוד דברים חדשים. כמו שאנחנו עכשיו מתחילים, זה לא סוף של כלום. אבל זה התחיל הרבה לפני.
וכמו שדיברנו קודם, אולי נתחיל מזה שקצת לספר על הרקע של איך התחלנו, של באמת איך הכרנו. שזה אחד הדברים שהכי פותח לאנשים עיניים כשהם מכירים אותנו פעם ראשונה, ואנחנו קצת כזה מציגים, ושואלים: "איך הכרתם?", ו… סיפור מאוד מעניין, מאוד… אני חושב, קצת שונה בנוף, זה לא כל כך ממוצע, גם לא מאיפה שאנחנו באנו, וגם בכלל, יש פה אלמנטים מיוחדים. ו…
משי: באופן כללי, אני חושבת שחלק משמעותי מכל הפודקאסט הזה, זה שאנחנו עושים דברים קצת אחרת. ובגלל זה גם קראנו לזה "מחוץ לתבנית", גם כי אנחנו יוצאים קצת מהתבניות של האפייה ומהשוקולד וכל זה, ובאמת מדברים על דברים אחרים, אבל גם כי אנחנו תמיד הרגשנו שאנחנו לא כמו כולם. לא עושים דברים בגלל שצריך או בגלל שככה כולם עושים. להפך, אנחנו לפעמים עושים ממש הפוך, הפוך ממה שאנשים מ… נגיד אני זוכרת המון פעמים קולות של אנשים שלא מבינים איך אני עושה משהו, לא מבינים איך אני בכלל מעיזה, לא מבינים מאיפה האומץ, לא מבינים איך… איך את עוזבת, למשל, עסק מסוים, ועושה משהו אחר שאת לא יודעת בכלל אם הוא יצליח, וזה משהו שבכלל לא קיים, וכל מיני דברים.
וזה בהמון מובנים בחיים. זה גם עם… עם הנישואים ועם הזוגיות ועם הילדים, ואיך אנחנו מנהלים בית, ואיך אנחנו מנהלים את העסק, ואיך אנחנו מקבלים החלטות, ו… וגם בתהליך הכלכלי שעברנו, שעוד נדבר עליו. וגם בתהליך העסקי ועם ה… ועם הדת וחזרה בשאלה, אפשר להגיד. אז באמת המון-המון דברים שאנחנו… לא מתוך איזה החלטה להתמרד, בעיניי. לא מתוך איזה, כאילו, אני אעשה הפוך ממה שאומרים. אלא פשוט מאיזושהי הקשבה אמיתית ללב ולמה שאנחנו באמת רוצים, למה שאנחנו באמת מאמינים בו. בלי… בלי להתרשם, בוא נגיד, יותר מדי, או בלי לקחת יותר מדי כבד שיקולים של מה אנשים יגידו, איך זה יתפש, איך כאילו…
משה: איך אמורים לעשות את זה, מה התבנית…
משי: בדיוק.
משה: …המקובלת לעשות דברים מסוימים, כאילו, עסק עושים כך וכך, או זוגיות עושים כך וכך, אז אנחנו צריכים ללכת בתבנית הזאת. זה… הרבה פעמים אתה שומע את הקול הזה בראש, ואתה אומר: "אוקיי, רגע. סבבה שככה זה אולי האוטומט, אבל איך אנחנו נעשה את זה?". זה כאילו היציאה שלנו מחוץ לתבנית ב… בהרבה דברים.
משי: ממש, כן. ממש לעשות… באמת, אני פחות מתחברת ללעשות הפוך, אלא פשוט יותר לעשות את מה שאני, להיות מי שאני, להעיז… להעיז להיות מי שאני. להעיז לבחור את הבחירות שלי בחיים שלי לפי איך שאני מאמינה, ולא לפי איך שההורים שלי, או המורים שלי, או הסביבה שלי, או הקהילה שלי, או ההורים בבית ספר של הילדים שלי מאמינים. כי זה פשוט לא רלוונטי. זה לא רלוונטי.
ואני חושבת שזה אולי אחד המסרים הכי משמעותיים שאני מרגישה ש… שבא לי להגיד, כאילו, לעולם הרבה פעמים, ואני לא תמיד מוצאת את הכלים, אבל כאילו - די להיות איזה עדר כזה. די לעשות דברים כי כולם. די לעשות דברים כי צריך. די לעשות כי ככה מצפים ממני. בואו, כאילו, באמת, נשאל את עצמנו, לפני הכל… קמים בבוקר, נשאל את עצמנו, מה אנחנו רוצים להיות? מה אנחנו רוצים לעשות? במה אנחנו מאמינים? במה אנחנו פחות מאמינים? לא רק מה שגדלנו, ולא רק מה שהכניסו לנו לראש. ובאמת לשמור על איזה מין כנות כזאת מול עצמנו ו… ופחות לתת לעולם להכתיב לנו. אני חושבת שהעולם יהיה טוב יותר אם נקשיב יותר ויותר לעצמנו.
וזה בעיניי בכלל לא משנה… זאת אומרת, אם אני, לצורך העניין, הייתי דתייה והיום אני כבר לא, אני לא אעודד אנשים לחזור בשאלה. זה אף פעם לא ערך שאני האמנתי בו. אני אעודד אנשים לשאול את עצמם במה הם מאמינים. ואם בן אדם שנולד חילוני לגמרי, מרגיש בתוך תוכו שיש לו חיבור לתורה, שיש לו חיבור ל… ליהדות, שיש לו… זה, אני הכי אעודד אותו בעולם ללכת על זה. ולפחות לחקור את זה, לפחות לשאול את השאלות של עצמו, ואם הוא מתחבר לזה, אבל באמת, מתוך תוכו - שיהיה מה שהוא רוצה. אבל שהוא ירגיש שהוא בחר בזה ושהוא ירגיש שהוא באמת מאמין בזה. זה משמעותי.
משה: כן. ברגע שבן אדם עושה משהו שהוא בחר בו, וזה לא משנה איזה שינוי זה באמת יהיה, מאיזה צד לאיזה צד של המתרס אתה עובר, אתה עושה את הבחירה שלך, ואתה… אם אתה מרגיש שעכשיו יותר טוב לך, אז זה הדבר, כאילו, זה הבחירה.
משי: ממש.
משה: יאללה, אני חושב שאולי נספר טיפה כזה על הרקע? איך…
משי: אני רק רוצה להגיד שנייה…
משה: מה?
משי: על העסק, כדי שיהיה ברור שאנשים אולי כזה חצי מבינים חצי לא. אז באמת, כזה בקצרה, שאנחנו לפני כמה שנים, אני לא זוכרת כרגע את התזמונים, אבל היינו ממש על סף פשיטת רגל, צריך להגיד את זה, ועם חובות מאוד מאוד גדולים, שרוב המשפחות הצעירות בישראל לא מתמודדות. מה, של מאות רבות של אלפי שקלים.
משה: כמעט מיליון שקלים.
משי: כמעט מיליון, אפשר להגיד. כן.
משה: אפשר לשים את המספר.
משי: שהצטברו, ומכל מיני דברים, ושוב, אנחנו כנראה נדבר על זה, כי צריך לפתוח את זה, זה מרתק בעיניי להסתכל על זה. אבל הגענו למצב מאוד-מאוד לא פשוט, ובלי הכנסות, ועם ילדים קטנים. ובאמת הייתה שם איזושהי נקודת מפנה מאוד משמעותית, שהתחלנו עסק חדש של בכלל מכירת עוגות. ואז זה הפך להיות מכירה של מארזי קינוחים, ואז זה הפך להיות מגשי אירוח לאירועים. וזה תהליך מדהים בעיניי, בפני עצמו, מה שקרה שם. וממש ניצלנו, ב… בשנייה האחרונה לפני פשיטת רגל, עם איזשהו תהליך אחר, זה… אנחנו לא… זאת אומרת, מחזירים את החובות, ומחזירים… הכל מסתדר.
ובאמת העסק הזה התחיל את השינוי המשמעותי בחיים שלנו ממצב של, באמת, לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו, אם זה דיכאון או לא יודעת מה. אבל באמת… תמיד אני אומרת שהייתי, הרגשתי כאילו אני מתחת לשטיח, חסרת ערך עצמי, חסרת ביטחון עצמי, אין לי הכנסות. כולי גם… הייתי בהריון באותה תקופה, הריון רביעי. באמת הרגשתי שאני כבר לא יודעת מה לעשות כדי לשנות את המצב והייתי חרדה ברמה שפחדתי שהרווחה יבואו ויקחו לי את הילדים מרוב שלא היה לנו כסף. וזה היה באמת מצב נורא קשוח.
והתחלנו פתאום להרוויח כסף בעסק, פתאום העסק מאוד גדל ובאמת השקענו המון, קרענו את עצמנו שם. ואחרי איזושהי תקופה וקורונה ודברים באמת מטורפים שקרו שם, אז החלטנו לעצור הכל. פשוט הפסקנו לקבל הזמנות והתחלנו עסק דיגיטלי, בעצם, של קורסים דיגיטליים לאפייה. זה התחיל מאפייה, זה התקדם גם לבישול בסוף. ובעצם, לקחתי את כל הניסיון שלי, שצברתי מכל השנים, ולמדתי קונדיטוריה וכולי, והחלטתי לעשות קורס דיגיטלי. אז זה היה קורס אחד, לא ידעתי עדיין לאן זה עוד ילך, אבל ממש עצרתי את כל העסק. והיה גם תקופה קצת קשה שם, שלא היה תזרים ולא היה כסף פתאום שוב, ובאמת קם פה משהו ענק. הפכנו תוך תקופה מאוד קצרה לחברה בע"מ, של… רק של קורסים דיגיטליים, רק לאפייה, קורסים שעולים בין 100 שקל ל-300 שקל, אולי טיפה יוצאי דופן.
משה: זה הממוצע העיקרי, כן. יש מנעד, אבל זה ה…
משי: אבל ממש חברה בע"מ, ושנינו מרוויחים את המשכורת שלנו מתוך החברה הזאת, ו… וזה ההכנסה שלנו בבית. זאת אומרת, זה באמת מהפך מטורף שקרה לנו בחיים ב…
משה: בזמן מאוד קצר, בסך הכל.
משי: תקופה מאוד קצרה. תקופה מאוד קצרה. וזה מאוד מפליא אנשים. וכל הזמן שואלים: "מה? מה קרה שם? מה עשיתם? איך עשיתם?", טה טה טה טה טה. זה באמת סיפור בעיניי מדהים. ואנחנו עוד נדבר על זה, נפרט.
משה: כל אלה… אני חושב שעברנו פה, במנעד רחב של הנושאים שבשבילם…
משי: נכון, נכון.
משה: …התכנסנו פה לדבר.
משי: ועוד לא… ועוד לא הזכרנו הכל.
משה: כאילו, על הסי… לא הזכרנו בכלל הכל…
משי: אבל…
משה: …אבל זה באמת גם הסיפור האישי, וגם הנושא של הזוגיות, גם העסקים, השינוי…
משי: המון-המון דברים.
משה: לגמרי. זה בדיוק ככה…
משי: ואנחנו עוד נדבר על זה. אבל באמת צריך להתחיל מההתחלה קודם. [צוחקת]
משה: כן.
משי: נתחיל…
משה: Once upon a time.
משי: ממש ככה.
משה: לגמרי, לגמרי. קצת שתכירו אותנו, מאיפה הגענו, ומה היה לפני כן, ואיך… איך הכל התחיל. אז…
משי: בשנת 2000 ו… 11.
משה: 2011.
משי: וואי, מלחיץ.
משה: כן, שנת 2011. בכמה מילים, אני אתחיל מעצמי.
משי: יאללה.
משה: אני הייתי שנה שנייה בישיבת הסדר, למדתי בישיבת תיכונית ב"מקור חיים", בגוש עציון, ואז עברתי לישיבת הסדר בשילה, מקום שנורא אהבתי, עם גישה מאוד ייחודית, נורא מתאים ללצאת מחוץ לתבנית, כי זה מקום סופר לא שגרתי.
משי: אתה אומר, האופי כבר היה. [צוחקת]
משה: האופי כבר היה, לגמרי. כאילו, תיכף הסיפור… גם בדרך חשבתי על זה… אני כבר אגיע לזה. טוב, אני סתם מקדים את המאוחר. האופי כבר היה, המחוץ ל… לתבנית לגמרי כבר היה שמה. אז הייתה ישיבה שונה כזאת, מיוחדת. אני אישית, כאילו, גם היה שינוי בישיבה מהשנה הראשונה שלמדתי בה, לשנה שאחרי זה, ומאוד בניתי לעצמי את המסלול האישי שלי. וחוץ מהפעילות בישיבה, הייתי… הייתי בכלל מתפלל באיזה בית כנסת במניין נץ, והכרתי כל מיני חברים מהיישוב בכלל, משילה, שלא קשורים לישיבה. ואחד החברים שם פעם אחת הזמין אותי לאיזה נסיעה למירון. הוא היה מתופף.
משי: כן, אתה חייב לתאר, שנייה, איך… כאילו, איך היית נראה. או איזה, כאילו… קצת את ה… מי הבן אדם. כי זה כל כך שונה…
משה: כן, כן. מי ש…
משי: מאיך שאתה היום, חבל שאני לא יכולה עכשיו להראות פה איזה תמונה, כי זה באמת, זה מטורף. כל מי שיצא לי להראות לו גם תמונה שלך מאותה תקופה, זה כאילו… זה 13 שנה מהיום, אתה נראה שם זקן בעשר שנים מהיום [משה צוחק] ובאמת, זה נורא… זה מדהים בעיניי. כאילו, זה לא רק השינוי החיצוני, כמו גם איך שאתה… מישהי אמרה לי בדיוק, ראתה תמונה שלך, והיא אמרה: "וואו, הוא נראה כל כך קורן, וכל כך במקום שלו". ואי אפשר להגיד את זה… אי אפשר להגיד את זה על פעם. אני חושבת.
משה: כן, אני חייב להגיד… בוא נתחיל, כמה מילים באמת איך הייתי נראה. זאת אומרת, הייתי מאוד מחובר לחסידות ברסלב באותו זמן. מאוד דתי, מאוד-מאוד מאמין, ככה, ביהדות ובהלכה, וב… קצת אפשר לומר שמרנות, וללכת בתלם כזה. הייתי קם מוקדם בלילה והולך למקווה, ומתבודד, מי שמכיר מה זה התבודדות של רבי נחמן מברסלב. טסתי לאומן, זה… לא בדיוק, זה… רציתי לטוס לאומן, טסתי אחרי החתונה, אבל זה היה האופי. זקן ופאות, הייתי נראה דוס-דוס, אהה… כן. ממש טיפוס שונה ממה שאני היום. אני חייב להגיד שב…
משי: כיפה גדולה, פאות, זקן כזה, כאילו ממש…
משה: כן.
משי: חולצות מכופתרות גדולות כאלה.
משה: אני חושב שהייתי עם חולצה מכופתרת. נכון.
משי: וציציות מתנפנפות.
משה: בחוויה האישית שלי, זאת הייתה תקופה נהדרת. זאת אומרת…
משי: כן, כן.
משה: אני זוכר את זה לטובה, אהבתי את זה, האמנתי בזה.
משי: אני חייבת להגיד גם, אנחנו לא עכשיו כאילו באים לזלזל, חס וחלילה, ממש לא. יש לנו המון, עדיין, משפחה גם וזה. ואנחנו אוהבים את כולם, והכל בסדר. זה פשוט נורא שונה. [מגחכת]
משה: ה… כן, העניין…
משי: זה כל-כך שונה שאנשים מתקשים להאמין לפעמים שזה אותו בן אדם.
משה: העניין הוא פה… כן, העניין הוא פה הסיפור האישי והחוויה. ולכן גם חשוב לי להדגיש שהחוויה שלי הייתה טובה. מבחינתי עשיתי דברים שאני מאמין בהם, עשיתי דברים בדרך שלי, כי זה לא הבית שגדלתי בו. זה דברים שאני, ככה, פיתחתי בעצמי.
משי: באיזה בית גדלת, בכמה מילים?
משה: בית דתי-לאומי. מאוד-מאוד האמינו בדרך הדתית-לאומית, בלשלב לימודים וקודש, ולשרת בצבא, ולהיות לפי החוק, וגם לשמור הלכה ו… מאוד…
משי: דתי-לאומי היותר… בוא נגיד, כמעט חרדי-לאומי קצת. כאילו זה כזה דתי-לאומי מאוד-מאוד.
משה: אדוק. אדוק הלכתית.
משי: לא שיער בחוץ מהמטפחת, ולא…
משה: נכון, זאת אומרת, הדת תפסה שם…
משי: לא מכנסיים…
משה: …מקום חזק.
משי: …חס וחלילה וכל מיני…
משה: נכון.
משי: הקלות.
משה: אם יש את הסקאלה של דתיים לייט, ודתיים רציניים וחרד"לים - אז הרבה יותר לצד הדוסי, המקפיד. ההלכה מאוד תפסה מקום. לא מחפפים, כאילו, בכלל לא.
משי: כן.
משה: כן. זה ככה המקום שלי.
משי: ואז הוא הזמין אותך, הבחורון… לחזור…
משה: לחזור לשם? או שאת רוצה קצת לספר עלייך? אני אמשיך…
משי: אני אספר עליי בקצרה, כי זה… מרוב שזה רחב, אי אפשר לסכם את זה כמעט.
משה: לא, קצת ככה איך הגעת ל…
משי: על הרקע שלי, אבל בגדול…
משה: ל-moment.
משי: אני, כן. אתה היית, בוא נגיד, היית בן 19 וחצי אז, צריך להגיד, נכון?
משה: כן.
משי: בערך בן 19 וחצי.
משה: נכון.
משי: בשנת 2011. אז אני הייתי בת 22, חגגתי יום הולדת 22 בדיוק. והייתי גם כן דוסית, לא יודעת איך להגדיר את זה אחרת. בית מאוד דתי. שבעצם נולדתי לא דתייה. זאת אומרת, נולדתי להורים חילונים ו… שהתגרשו במהלך הדרך, חילונים, ואבא שלי התחתן שוב וחזר בתשובה, וזה מה שבעצם גרם לי להיות דתייה. לא תמיד מתוך בחירה, בוא נגיד ככה, לפחות לא בשלבים הראשונים. אבל זה מה שקרה, זאת אומרת, המשפחה חזרה בתשובה, וכולם היו צריכים ליישר קו. ובאמת, אחרי איזושהי תקופה שהייתי גם אצל אבא וגם אצל אימא, מין חלוקה כזאת, אז עברנו להיות רק אצל אבא. זאת אומרת גדלנו, היינו, ממש בבית דתי.
החזרה בתשובה הייתה כשהייתי בת 12, 13, משהו כזה. שזה לא פשוט, זה בדיוק גיל ההתבגרות, ופתאום מישהו מחליט לך לחיות אחרת, ולהאמין אחרת, ואתה לא תמיד מתיישר לזה בדיוק, כי כל החיים שלך בכלל לא ידעת כמעט מה זה דת, ואיך זה נראה, והיה לי איזה בני דודים דתיים, שהיום אני יודעת שהם היו דתיים-לאומיים, אבל מבחינתי זה היה חרדים, כי זה היה כל הדתיים שהכרתי פחות או יותר. וגרנו בצפון, בגליל, ממש כזה במעיין ברוך, כזה מאוד מאוד רחוק. והייתי מאוד מנותקת מהעולם הדתי, וזה פתאום נחת עליי, והייתי צריכה לשנות את כל החיים.
עם הזמן פשוט גרמתי לעצמי להשלים עם זה ולהאמין בזה, כי… כי אני חושבת שהמוח שלנו באיזשהו מקום צריך את זה כדי לחיות בשלום עם עצמו ועם החיים שלו, אחרת אתה צריך להתמרד וזה נורא קשה. אז באיזשהו שלב יישרתי קו לדבר הזה, והייתי באמת דתייה. למדתי באולפנה, עש… באמת, כאילו אפשר עוד לדבר על זה, על איזה דתייה באמת הייתי, אבל הייתי דתייה.
משה: כן.
משי: קצת גם כן, איזה מין נטייה לברסלב כזאת, זה גם מה שהיה בבית, ונורא רציתי להתחתן.
משה: אני כן רק אוסיף הערה קטנה על הדתייה הזאת…
משי: אוקיי.
משה: שאני חושב שגם אני, כשהכרנו, לא ידעתי את זה, אבל בשנים האחרונות כן יצא לנו להיזכר ולהבין ולראות אחורה, שגם כשהיית דתייה, היו שם כל מיני אלמנטים שאף פעם לא קיבלת.
משי: נכון, לכן אמרתי…
משה: שאף פעם לא באמת…
משי: אפשר עוד לדבר על איזו דתייה…
משה: כן עוד נדבר על זה, עוד נדבר בפרק…
משי: איזה דתייה הייתי.
משה: על הדת, אבל…
משי: אולי, לא…
משה: לא בטוח, אבל כן היה… יש לך…
משי: היו דברים שלא הייתי…
משה: אני חושב שזה משהו שמאפיין אותך באופן כללי.
משי: נכון.
משה: שבכל נושא שהוא, את תמיד שומרת על איזושהי ליבה כזאת, שאת לא מסוגלת לוותר עליה. בקטע טוב, של אם זה לא 100% אז את לא תעשי ואת לא תאמיני. והיו שם דברים שאף פעם לא… לא נתפסו עלייך.
משי: לא קיבלתי.
משה: כן.
משי: נכון.
משה: יש שם דברים שעדיין איתך עד היום.
משי: נכון.
משה: אפילו שאנחנו לא מגדירים את עצמנו דתיים.
משי: נכון.
משה: אבל, כן. חשוב להגיד.
משי: נכון. יש דברים שהתחברתי ואני גם מאוד-מאוד אהבתי, ויש דברים שאני עד היום… יש לי… יש לי כאילו קטעים שהם עדיין בלב שלי.
משה: כן.
משי: אני לא מגדירה את עצמי… אני גם תמיד שנאתי הגדרות, שנאתי הגדרות. לא אהבתי שקוראים לי דתייה, ולא אהבתי שקורים לי דתייה מסוג מסוים, ולא אהבתי שקוראים לי חוזרת בשאלה, או… או חילונית. לא אוהבת את זה. לא אוהבת הגדרות בשום… בשום שלב בדרך שלי.
משה: בוא נגיד כשיצא השיר "ויקיפדיה", אנחנו נורא-נורא התרגשנו.
משי: מאוד. מאוד נכון.
משה: זה בדיוק הנושא הזה שכאילו, אל תקטלגו אותנו ואל תחליטו לנו. וזה חוזר למה שפתחנו איתו את הפרק של - תעשו פשוט את מה שנכון לכם, לא צריך תבנית, זה לא…
משי: אגב, חלק מה…
משה: כאילו תהיו אתם, תהיו…
משי: אגב, חלק מהדברים שדחפו אותנו, אני חושבת, לחזור בשאלה, זה היה… זה היה זה שהרגשנו מאוד-מאוד מקוטלגים. אני זוכרת משפטים כאלה של: "את עם הכיסוי ראש שלך, איך את מעיזה להגיד דבר כזה?". או: "את עם ה… את דתיה, את לא יכולה להתנהג ככה". למה שמישהו יגיד לי איך אני יכולה להתנהג? בגלל שאני בחרתי לשים עכשיו איזה משהו על הראש שלי או ללבוש משהו בצורה מסוימת, את החלטת שאת יודעת איך אני צריכה להתנהג? ואני צריכה לעמוד בציפיות שלך, כי ככה דתיים מתנהגים? מה הקשר? מאוד לא אהבתי את זה, מאוד לא התחברתי לזה, ומאוד לא רציתי להיות חלק מהדבר הזה. תנו לי לבחור מה אני כן עושה, מה אני לא עושה, מה אני כן שומרת, מה אני לא שומרת. אם אני היום שומרת משהו ומחר לא בא לי, הכל בסדר. זה החיים שלי, זה הבחירות שלי, זה המשפחה שלי, אל תיקחו חסות כאילו על מי שאני ו… ותגדירו אותי בכל מיני הגדרות, ולפי זה עוד תצפו ממני להתנהגות מסוימת, שזה בכלל…
משה: כן.
משי: לא… לא התחבר לי.
משה: התחלת בדיוק לספר שנורא-נורא…
משי: אז בכל אופן…
משה: …רצית להתחתן.
משי: …נורא רציתי להתחתן. אני חושבת שזה היה שילוב של נורא רציתי לצאת מהבית, מכל מיני סיבות, וזה היה כרטיס יציאה היחיד שלי, מבחינת הבית. זאת אומרת, גם, זה נושא, אני לא יודעת כמה נפתח אותו ואיך, אבל בפרק אחר. אבל נורא רציתי לצאת מהבית וידעתי שאני צריכה להתחתן בשביל שזה יקרה. פשוט אמרתי אוקיי, אז… אז איך מתחתנים? בואו… תביאו לי את זה. אני רוצה. וזה היה שילוב גם של - נורא רציתי את הדבר הזה, את הדבר הזה שנקרא זוגיות. את השותפות הזאת, את החבר הזה, את המישהו שאיתך באש ובמים, את ה… באמת קשר שהוא אמיתי והוא קרוב, כי לא היה לי את זה. לא היה לי חברות כאילו, ה-bestie הזאת ש… לא היה לי את זה. גם אחים, לא היה לי אף פעם קשר כל-כך קרוב שיכולתי לדבר על הכל, והרגשתי בדידות נוראית. פשוט בדידות, שכאילו, אני חושבת שהיא עוד הלכה איתי אחר-כך תקופה. כאילו שהייתי צריכה כאילו למלא את המקום הזה ולהרגיע את עצמי, שבסדר, כאילו, אפשר לנשום, את כבר לא שם. אבל ממש, כאילו מאוד-מאוד הרגשתי את זה, בתור איזה מחסור כזה נורא קשה של - אני כל הזמן לבד, אני בהכל לבד, ודי, לא רוצה להיות לבד.
ובאמת נורא רציתי, נורא חיפשתי את ה… את הלצאת ולבנות פה משהו חדש ומשהו שהוא שלי. והתחלתי כזה… פה ושם הציעו לי איזה מישהו, ובעולם הדתי זה הולך ככה בהתחלה. לפעמים חברים מציעים פתאום איזה משהו, איזה קרובת משפחה מציעה איזה משהו, ואתה יוצא לאיזה דייט, בליינד דייט כזה, מה שנקרא. ואם מחליטים להמשיך - מחליטים, ואם לא - לא. עכשיו, לא היינו חרדים. זאת אומרת, זה לא היה ב… איך לקרוא לזה, כאילו, במבנה החרדי שאנשים יותר אולי מכירים, שזה כזה ההורים מתאמים ויש איזה דייט כזה באיזה מלון, וה… כאילו יש מאוד הגדרות מאוד ברורות, ואז ההורים צריכים להחליט וכל מיני כאלה. זה לא זה. כן יוצאים לדייטים, מסודרים יחסית, מוגדרים, אבל מדברים, אפשר לדבר בין לבין, ואפשר כאילו… זה הרבה יותר זורם. מה שכן, בדרך כלל בציבור הדתי-לאומי, לוקחים גם תקופה. זאת אומרת, אם בציבור החרדי זה די מהר, מחליטים להתארס, ולא תמיד זה אפילו הזוג עצמו, אז בציבור שלנו, מה שנקרא, יותר אנשים היו לוקחים את הזמן, מכירים, נהיים קצת כמו כזה חברים ובסוף גם מתארסים. יש כאלה שממש לוקחים תקופה ארוכה, יש כאלה שלוקחים כמה חודשים, וכולי וכולי.
אז אני, יצא לי לצאת לכמה דייטים פה ושם. אני חושבת שחוץ מאחד, אני ממש כזה פסלתי הכל בדייט הראשון. כאילו, זה הרגיש לי נורא רחוק, זה הרגיש לי נורא לא קשור אליי, מכל מיני סיבות. אבל בעיקר, בעיקר, הרגשתי שאני ממש מחפשת שותף. מישהו שבאמת אני ארגיש שיש לי תקשורת כל-כך טובה איתו, שאני… שהוא יכול להיות באמת חבר שלי והשותף שלי לחיים. זאת אומרת, באמת חיפשתי את זה. את המישהו ש… שיהיה לצידי, לא איזה התאהבות ולא איזה מישהו שיכיל אותי ולא איזה מישהו ש… שאני מסוגלת לחיות איתו, שהוא נורא חמודי, אלא באמת משהו הרבה מעבר לזה. אני לא יודעת כל כך מאיפה בא לי התובנה הזאת, אבל פשוט ממש…
משה: כנראה…
משי: כל אחד שפגשתי…
משה: ממה שסיפרת…
משי: …ממש בדקתי את התקשורת איתו, כאילו, איך אני מדברת איתו. עכשיו, ברור שזה לא בבת אחת רואים, כאילו, את ה… את הפוטנציאל ה… זה. אבל אני כן חושבת שניסיתי לפחות לחפש את ה… את הסימן.
משה: סימן מעיד.
משי: את ההרגשה הזאת, שיש פה באמת מישהו שאני יכולה לדבר איתו על הכל, ושהוא יבין אותי. שהוא יבין אותי ברמה, גם הרגשית, זאת אומרת, גם אינטליגנציה רגשית כזאת של - להבין בני אדם, וגם פשוט כאילו באמת בן אדם שכיף לי לדבר איתו, שמבחינת ה… העומק יותר ולא הצחוקים.
משה: כן.
משי: אממ…
משה: איך הגעת למוריה?
משי: [צוחקת] אוהו. זה היה מצחיק. אני, כאילו, הייתי נורא לא בקטע של שדכניות וכאלה, כאילו זה היה כזה דרך חברים, פֹּה פה פה פה. ואז חברות שלי פתאום כאילו אמרו לי: " יו, תקשיבי, יש איזה שדכנית אחת [צוחקת] שהיא מדהימה, והיא נורא שונה מכל השדכניות. את חייבת לפגוש אותה, נראה לי זה בול בשבילך, זה בול הסגנון שלך", טה טה טה טה. ואני כאילו בהתחלה נורא התנגדתי, כי זה פשוט הרגיש לי נורא… לא יודעת, זה… לא התחברתי כאילו לשיטה.
משה: זה קצת נוגד את מה שאנחנו מדברים עד פה, של כאילו, נורא להיות אותנטי…
משי: כן…
משה: ולעשות דברים בדרך שלך וזה, יש משהו שנשמע מאולץ בשדכנים. כאילו…
משי: כן, משהו בזה.
משה: מישהו בא מבחוץ ומחפש לך איזושהי התאמה, כאילו, לפי קריטריונים. זה… לא מתאים…
משי: ממש. זה נורא לא מתאים לי. זה נורא לא מתאים.
משה: זה נורא לא מתאים לאופי של שנינו.
משי: נכון.
משה: אפשר להבין את זה. [צוחק]
משי: בקיצור, הם המליצו עליה, בהתחלה נורא התנגדתי. באיזשהו שלב, אני לא יודעת אפילו איך, נשברתי, והחל… קבעתי איתה פגישה. ועוד אני זוכרת את עצמי בדרך לפגישה באוטובוס, אני אומרת לעצמי: "מה אני עושה? מה, אני מטומטמת? מה, למה אני עושה את הדבר הזה בכלל? איך אני משתפת פעולה?". אבל הגעתי לפגישה וישבתי איתה. היא הייתה באמת נורא חמודה, אני חייבת להגיד, והיא באמת הייתה מאוד שונה מכל הטייפקאסט שכאילו, אני הכרתי על שדכניות, והיא גם הכירה אנשים שבאמת היה נשמע לי יותר קרוב אליי, לפחות למי שהייתי אז. היא הייתה מאיזה חַוַּת… זה, שאני מכירה, כאילו, לא מהחווה, מאיזה יישוב ליד…
משה: מאיזה יישוב בבנימין, כן.
משי: בקיצור, הסתדר לי דווקא. אמרתי: "אוקיי, אוקיי". עכשיו מה שמצחיק זה שהיא שאלה אותי… היא שאלה אותי שאלות, כמו למשל, האם אני אסכים לצאת עם בחור שהוא צעיר ממני? אמרתי לה: "חד משמעית לא, אין סיכוי. גם ככה, אלה שהם בגילי או אפילו קצת יותר, תמיד מרגישים נורא ילדותיים, אז מה פתאום מישהו צעיר. אני גם בת 22, כמה צעיר את רוצה לתת לי? כאילו, זה ילדים, זה תיכון, כאילו, מה קורה?". ומה היא עוד שאלה אותי? היא שאלה אותי… מבית… לא זוכרת, קיצור, זה היה נשמע כאילו… אוקיי, הגענו להסכמות של מה אני מחפשת. הייתי בטוחה שאני הולכת להתחתן עם איזה חוזר בתשובה, גם מזרחי כזה, היה לי, כאילו… אפילו שאני, כמו שאפשר לראות, מאוד [מגחכים] לא מזרחית, למרות שיש לי רבע תימני בדם, אבל לא רואים את זה בשום צורה. מאוד לבנה, [מגחכת] למי שלא רואה. אבל הייתי בטוחה…
משה: באופי, באופי. חיפשת…
משי: שאני מאוד באופי, זאת אומרת, באופי אף פעם לא הייתי אשכנזיה, ככה, לא… לא בקטע של סטריאוטיפ, פשוט כאילו יש… זה ברור, הייתי יותר… גם בבישול שלי, אני כאילו, אני הייתי בטוחה שאני מתחתנת עם איזה מזרחי. גם הדייטים שהציעו לי תמיד היה תימנים כאילו, או מרוקאים, כאילו זה… זה מאוד הסתדר לי. עכשיו, אוקיי, סיימתי את הפגישה, חזרתי הביתה, היה לי יום הולדת ביום חמישי, [צוחקת] לא, ביום שישי היה לי יום הולדת. חמישי בערב הלכתי לכותל, היה לי איזה מנהג כזה נראה לי, ללכת לכותל בערב של היום הולדת. והתפללתי וביקשתי מאלוהים שישלח לי מתנה ליום הולדת, בעל. ממש, זה היה כל כך חד משמעי, זה היה נורא חמוד ותמים. וזה עבד. [צוחקים] כי במוצאי שבת היא מתקשרת אליי, החמודה, והיא אומרת לי: "תקשיבי, יש איזה מישהו, [צוחקת] הוא בכלל לא בא לפגישה איתי, אבל במקרה הוא נסע איתנו. נסענו לזה פה, נסע איתנו, ושיחק עם הילדים באוטו…"
משה: חכי, חכי…
משי: רגע, זה הסיפור שלך…
משה: זה החלק של הסיפור שלי, רק תגידי מה…
משי: רגע שנייה.
משה: …היא סיפרה עליי. תיכף.
משי: "והוא מבית טוב, עם קצת קצת זיקה לברסלב, והוא ממש חמוד, והוא… איך הוא שיחק עם הילדים, וואו וזה, אני חושבת שאולי הוא יתאים לך". בן כמה הוא? 19 וחצי. עכשיו, אני יושבת כאילו, רגע, מה? הוא בן 19 וחצי, זה קטן. הוא מבית טוב, כבר לא מסתדר לי הבית טוב. כי אני, כאילו אני לא מבית טוב, אני מבית מוזר…
משה: בית טוב נשמע יותר מדי ממושמע. [צוחק]
משי: אני מבית מפורק, אני מבית… בעייתי מה שקורה. אז כאילו זה לא מסתדר לי, הייתי בטוחה שאני צריכה מישהו מורכב כמוני. ו…
משה: מישהו שמכיר גירושים, מישהו שמכיר…
משי: דתי-לאומי עם זיקה לברסלב. אמרתי, למה זיקה? אני כאילו מחפשת מישהו שהוא באמת, באמת ברסלבר. אני, אם צריך את זה, אני אחרי החתונה, אני שכנעתי אותך לנסוע לאומן. כאילו, עד כדי כך.
משה: נכון.
משי: אז… אז לא הבנתי כאילו, את כל הבריף הזה שהיא נתנה לי עליך, [מגחכת] ואמרתי לה: "סבבה". לא יודעת למה, עד היום אין לי מושג מה קרה לי שם בראש, אבל כנראה שהייתי סקרנית, או שפשוט רציתי… אמרתי: "אוקיי, לא משנה, תביאי, בוא נתחיל. כאילו, בוא נראה לאן זה מביא", ו… ואמרתי: "סבבה". אוקיי, בוא… [צוחקת במבוכה] איך זה היה מהצד שלך, כי יש לזה המשך מעניין יותר.
משה: בוא נראה. כן. אז נשלים רגע את הקטע שלי בסיפור. כמו שסיפרתי, הייתי מתפלל אז באיזושהי, זה נקרא מניין ותיקין, מניין נץ. והכרתי שם כל מיני חברים, חלקם ברסלברים, חלקם… האמת שזה היה מניין מאוד מגוון, היה שם אנשים ברסלברים, וחב"דניקים, ודתיים-לאומיים, וקוּקניקים, היה שם ממש חבורה מאוד מגניבה. אחד החבר'ה, הוא היה מתופף, ויום אחד הוא אומר לי: "תשמע, אנחנו נוסעים למירון, יש לחברים שלי חלאקה של הבן שלהם, אני… אנחנו מוציאים שני רכבים. אני המתופף, יש מקום, בוא תיסע איתי, כאילו, קברי צדיקים, מגניב". הייתי מאוד בקטע אז. וכאילו, אין לי מושג מי המשפחה, לא מכיר אף אחד חוץ ממנו, וכאילו, אוקיי, יאללה, נוסעים.
עכשיו, אני באופן טבעי… כאילו אני לא הנהג, ישבתי מאחורה. היו כמה ילדים, והעברתי את הדרך בנעימים, פטפטתי איתם, שיחקתי איתם, עשינו משחקי נסיעה כאלה. לא איזה משהו מיוחד מבחינתי. היה טיול מאוד חביב, כאילו באמת היינו באיזה קבר צדיקים אחד, ואחר כך נסענו למירון. ואני כזה בקטע של לקרוא פרקי תהילים, מה שנקרא "תיקון הכללי", ואני מתפלל על להתחתן.
זה מעניין, אגב, תוך כדי שדיברת, זה קצת הזכיר לי, כאילו, את החשק שלי לזה, שבאמת, כאילו להתחיל להרגיש את הדבר האמיתי. שכאילו בישיבה, קצת הרגיש לי שהיו בי קולות אולי קצת מרדניים, כאלו של - זה לא טבעי מה שקורה פה, זה לא הדבר האמיתי, אין פה כאילו מבנה של בית ושל משפחה. כאילו, מאוד נהניתי בישיבה, אבל כל מיני דברים היו לי לא טובים. הביחד ההמוני מדי, כאילו לא, נגיד ארוחת שבת, יש אווירה מאוד של ישיבה, אבל חיפשתי את האווירה המשפחתית, ואת ה… כאילו לעבוד על זוגיות אמיתית שלי עם מישהי, ולבנות איזה משהו שהוא שלי. ו…
משי: כאילו מתוך איזו אידיאולוגיה אני חושבת, נכון?
משה: זה היה… כן, זה היה כאילו אידיאולוגי קצת. של כאילו, רציתי לעשות את הדבר הנכון, רציתי לעשות את ה… את הדבר הבא…
משי: כאילו, אוקיי, צריך להקים בית… [צוחקת]
משה: כאילו להתפתח לשלב הבא שלי. נכון, זה פחות היה - וואי, אני מחפש אהבה, וכאילו, אני בודד. זה לא היה, כאילו, המקומות. היה לחפש את ההתפתחות כאילו.
משי: השלב הבא.
משה: להבין את השלב הבא. שכאילו, אוקיי, אם אני לומד כל מיני דברים על… על איך החיים, ואיך גידול ילדים, ואיך חשיבות של זוגיות, וקדושת הקשר הזוגי, וכל מיני דברים כאלו, שכאילו, אוקיי, אז יאללה תביא את זה. כאילו, בוא נתקדם לשם. קצת… קצת אפשר להגיד שזה היה טכני, מכני אפילו, שכאילו…
משי: כן.
משה: אוקיי, זה מה שעושים, זה מה שעושים עכשיו בשלב הזה. הייתה שם גם שאלה קצת של כאילו, רגע, מה קודם? שירות צבאי, לא שירות צבאי, מתי מתחתנים ביחס לזה? שזה אולי צריך לדבר על זה בהרחבה, אבל היה איזשהו שלב שכאילו…
משי: רצית להתגייס, מאוד רצית.
משה: לי היה ברור שאני הולך להתגייס, ואני חושב שזה היה הסיבה שבגללה לא חשבתי שאני אתחתן. עד איזשהו פרק שפתאום…
משי: אבל… [צוחקת]
משה: מה אבל?
משי: לא, אני אומרת פתאום, בלי שהתכוונת…
משה: על מה את מדברת?
משי: שאחרי הנסיעה הזאת, הם כאילו…
משה: כן, אני לא זוכר את הסדר…
משי: קצת דחפו אותך לזה.
משה: כן, אני לא זוכר את הסדר המדויק, אבל היה גם איזשהו שלב בשנה הזאת שפתאום נפלה לי הבנה, שוב, חוזרת לנושא הזה של לצאת מחוץ לתבנית - שכאילו אני מאוד מתוכנת לזה שברור שאני הולך לצבא. אבל פתאום אמרתי לעצמי, רגע, אבל האם אני באמת חושב שאני אתרום בצבא? האם אני באמת רואה את עצמי בצבא? ושם, כשזה נסדק, אז באמת נפתח הפתח הזה שאוקיי, יכול להיות שבאמת אני יכול להתקדם עם הצעד הזה של להתחתן, כי… כי לא בטוח שאני אעשה צבא. זה כאילו נכנס שם. זה איזשהו סוגריים. לא… לא קריטי כרגע להרחיב על זה, אבל זה כן נכנס.
ואז באמת היינו באותה נסיעה, ואני ככה מתפלל, אני רוצה להתחתן וזה. ואוקיי, נוסעים חזרה. בדרך חזרה עלה איזה טרמפיסט, כאילו, מישהו שהם הכירו אותו, המשפחה, אבל הוא פתאום הצטרף אלינו, לא זוכר מאיפה. ושמעתי אותו מדבר המון עם ה… עם האימא של המשפחה, דיברו על דייטים, על בחורות, על דברים. כאילו, סתם, שמעתי את זה מהצד, לא משהו מעבר. וככה, כשאנחנו מגיעים לישיבה אני… אני יורד מהרכב, כאילו, אומר: "להתראות", ובשנייה האחרונה כזה היא שואלת אותי: "תגיד, אתה רוצה להתחתן?". אמרתי לה כזה: "כן", כאילו… אז היא אומרת לי: "אוקיי, אני שדכנית, אם לא שמת לב". כאילו, זה… עכשיו הבנתי, כאילו, מה הייתה השיחה בינה לבין הבחור הזה שעלה. "אני שדכנית, אני ראיתי אותך היום, אני לא צריכה הרבה, אבל בוא נדבר בטלפון, אני אשאל אותך כמה שאלות". כאילו… אני כזה: "אוקיי, סבבה".
וכזה, למחרת התקשרתי אליה, שאלה אותי באמת כמה שאלות קצת, כאילו, להבין את ההגדרות האלה של מה אתה מחפש, כאילו… כי היא ראתה אותי אמנם, אבל לא דיברה איתי שום דבר כל היום, אז קצת דיברנו. אני חושב שהיא ציינה בפניי קצת את זה, שבאמת, שהיא ראתה איך אני משחק עם הילדים, ואיך… כאילו, את ההתנהגות שלי, את המכלול כזה של מי אני באופן טבעי, פשוט בסיטואציה. זהו, ודי מהר היא הציעה לי מישהי שיצאנו טיפה וזה לא היה זה, וממש מהר אחר כך באה ההצעה הזאת של משי. ו… אני לא זוכר את התיאור, אבל זה כן היה נשמע טוב. זאת אומרת, זה דברים שחיפשתי. כאילו, מישהי חוזרת בתשובה, וברסלב, דברים שמאוד דיברו אליי באותם ימים.
משי: מפה לשם נפגשנו.
משה: כן.
משי: והפגישה הראשונה הייתה [מכחכחת בגרון] הפגישה הראשונה הייתה… כאילו, מהצד שלי, הייתה נורא מוזרה. [צוחקת] נורא… לא יודעת. זה כאילו…
משה: מאוד מאוד מאוד לא מה שחיפשת.
משי: מאוד לא.
משה: זאת אומרת, מאוד לא חיבור ו…
משי: מהרגע שראיתי אפילו אותך, לא בקטע של נראות של הבן אדם כמו ה… בוא נגיד, מעטפת. ה… כל המסביב. זאת אומרת, ברמה של ה… סתם, ההליכה והחולצה והכיפה והזקן, משהו לא הסתדר לי, לא התחבר לי. זה באמת היה חוויה מאוד מוזרה, וישבנו ודיברנו, כאילו, והיה שיחה מאוד שטחית, להפתעתי. כאילו, זה באמת… זה באמת קטע. אבל סתם דיברנו, אני חושבת על כזה, כמה אחים יש לך? ומה את עושה? ומה למדת? וטה טה טה. מאוד משעמם, אם יורשה לי. ואני לא יודעת איך אתה חווית את זה, אבל אני כאילו חזרתי הביתה ואמרתי: "אוקיי, לא. חבל, אבל לא. לא עבד לה, השדכנית הנחמדה עם כל הכוונות הטובות. לא קשור אליי, בכלל". כאילו, היה לי לא מעניין, לא… כלום. מאוד מביך, כאילו, הרגשתי המון מבוכה, ופשוט, כאילו, זהו. ואז…
משה: אני יכול להגיד שמהצד שלי, יכול להיות…
משי: אתה, היה לך נחמד כאילו, לא?
משה: יכול להיות שההבדל בינינו, זה… זה לא רק כי לא היה לי למה להשוות. פשוט, אני חושב שזה גם מתאים לאופי שלי של - אוקיי, לא באתי עם ציפיות גבוהות…
משי: באת טכני.
משה: כן, פגישה ראשונה, מכירים. כאילו, לא חיפשתי להרגיש יותר מדי. פשוט, להכיר קצת את הבחורה, לדעת עליה, מאיפה היא, מה הרקע שלה, מה… כאילו, להכיר.
משי: אתה באת לבדוק…
משה: זה היה קצת טכני. כן?
משי: לבדוק כמו באיזה חנות, מה מתאים לי, מה אני יכול, מי מסכים לקחת אותי, ובוא נתקדם. קצת.
משה: כן, זה עוד לא היה השלב הזה, כאילו, מבחינתי זה סתם…
משי: לא, אבל בכללי כל הגישה.
משה: בכללי את מסכמת את הגישה שלי לחתונה? כן. כן, רציתי פשוט…
משי: שזה באמת הגישה גם של שידוך, כן? בסוף… בסוף אנחנו מדברים פה על שידוך. בסוף התחתנו בשידוך, עם כל הכבוד להכל, אבל בסוף שדכנית ראתה אותי, הכירה אותי, הכירה אותך, שידכה. וככה הכרנו, וככה התחתנו, וגם מאוד מהר, ו…
משה: עוד רגע נגיע לזה.
משי: תיכף נכנס לזה.
משה: כן.
משי: אבל זה המצב. באמת, בשידוך אתה בא לבדוק התאמה.
משה: כן, אבל זה לא מה שאת באת לבדוק.
משי: אני לא.
משה: שבאת לא…
משי: אני לא.
משה: לא ציפית שזה מה שיקרה.
משי: אבל באיזשהו מקום כן. זאת אומרת, לא חיפשתי עכשיו איזה קשר לטווח ארוך. אבל באתי לבדוק קצת דברים אחרים, כנראה.
משה: כן.
משי: ובפגישה הראשונה לא מצאתי את זה.
משה: לא היה שום דבר מזה.
משי: והחלטתי שזה לא יהיה. ואז אתה פשוט שאלת אותי אם בא לי להיפגש שוב, אם משהו, לא זוכרת אפילו באיזה ניסוח, ולהפתעתי השנייה, אמרתי "כן". ושוב, עד היום אין לי מושג למה זה קרה ואיך אמרתי "כן".
משה: כן אמרת שזה קצת… זה קצת היה אולי להוכיח שלא סתם הלכת לשדכנית…
משי: נכון.
משה: ולא סתם אמרת "כן" מלכתחילה, כאילו של - רגע, אולי…
משי: כי כשאמרתי "כן" להצעה…
משה: אני אתן איזה צ'אנס בכל זאת.
משי: שאמרתי "כן" להצעה בעצם, בהתחלה, אז אני זוכרת שעשו לי פרצופים. כאילו: "מה, אבל זה בכלל לא נשמע מתאים לך, למה את אומרת "כן"". אז כאילו יכול להיות שהרגשתי שם איזשהו צורך באמת להגיד: "לא, לא סתם אמרתי "כן", זה לא כזה הזוי, הנה אני יוצאת איתו לעוד דייט". אז… אז זה הניחוש שלי של מה שקרה שם בראש שלי. אולי זה גם היה סתם כי היה לי לא נעים, למרות שכן דחיתי אחרים שרצו להיפגש שוב, אבל… לא יודעת. אני באמת מרגישה שאיזה משהו אולי פנימי, איזה תת מודע, לא יודעת מה, ידע שאני צריכה להגיד "כן" לדבר הזה. ואמרתי "כן" ונפגשנו שוב. בפגישה השנייה הייתה…
משה: אני אגיד מצידי…
משי: …איזה מין נקודת מפנה.
משה: הייתה פה נקודת מפנה. אני באמת, כמו שאמרת, באתי מאוד טכני, ענייני, של כאילו בוא נבדוק עם מי אני יכול להתחתן, ובוא נתקדם לשלב הבא. ובגלל שהייתי ככה, לא חיפשתי את ה… את האותנטיות ואת הטבעי ובוא נכיר ובוא נהנה ובוא נפטפט ובוא נראה איך הולך לנו ונלך לאכול במסעדה ונעשה כיף. כאילו, זה ממש לא היה זה. אני, כאילו, בוא נמצא מישהי להתחתן איתה. אז אמרתי, ככה פתחתי את הפגישה השנייה: "תשמעי, אנחנו פה באנו להכיר למטרת נישואין, אז…"
משי: "בואי נבדוק קצת הדברים החשובים באמת".
משה: בוא נבדוק דברים חשובים, כן. אמרתי לך: "זוג שהם חיים ביחד, צריכים לדעת לדבר על דברים לעומק. כאילו, לא רק "אהלן אהלן" ופטפוטי סרק. בוא ננסה לדבר על דברים עמוקים יותר". כאילו, פשוט קפצתי פנימה כי… כי רציתי לדעת שאפשר להתקדם. כאילו, באמת…
משי: כן.
משה: כמו שאת אומרת, זה אולי אמירה יפה ועמוקה, אבל זה בא ממקום כזה של - צריך לבדוק את הדברים האלו כדי שאפשר יהיה להתחתן. אנחנו לא פה סתם למרוח את הזמן.
משי: ואז שאלת אותי, בעצם כזה, כמה שאלות עמוקות. אני לא זוכרת בדיוק מה היה שם, אבל זה היה כאילו…
משה: שאלות…
משי: …באמת שיחה… קצת יותר שיחת עומק כזאת, קצת יותר באמת להבין דברים מעבר ל… לנימוסי כזה…
משה: כן. דברים…
משי: ואני יצאתי משם עם הרגשה שאוקיי, רגע, אולי בעצם זה לא מה שחשבתי. אולי בעצם יש פה משהו מעניין עם מישהו שמסוגל לדבר איתי, כאילו, ולהבין…
משה: צריך לתת דוגמאות קצת, אני חושב, כדי להסביר מה זה אומר.
משי: אוקיי.
משה: אפשר להגיד כללי, אבל כן, כאילו, מה זאת אומרת דברים עמוקים? דברים עמוקים זה נשמע מאוד כללי. אני חושב שזה חלק מהעניין. כאילו, להצליח לדבר על שכבה אחת מעבר ל… יש פה אדם זר שאני מפטפט איתו ואני מלא חומות והגנות. כאילו, שאלות שהם יותר… אפשר לומר אולי… זה לא הנקודה של… שזה מאוד אישי, אלא כמו להצליח לדבר קצת את המחשבות שיש לנו מעבר על דברים. כאילו, אם שנייה להציף איזה תפישה או אג'נדה שיש לי כלפייך, כי אמרו לי עלייך איזה משפט, וזה צובע לי אותך באור מסוים, ואז לשמוע מה את אומרת על זה ולהפריך את זה. אני חושב שמה שקורה ב… שקרה בדוגמה הזאת, שבאמת דיברנו, אני לא… בכוונה לא יורד מדי עכשיו לפרטים, אבל…
משי: זה היה… אמרת לי: "אני הבנתי שאת חברה של איזה מישהי שאני מכיר, והמישהי הזאתי היא מאוד לא מה שאני מחפש, אז אני מפחד שאת כמוה". או משהו כזה, נכון?
משה: כן, כן. החומר…
משי: אמרתי לך: "מה? אנחנו ממש שונות", טה טה טה טה. אבל זה היה כאילו באמת איזושהי שיחה שהיא יותר… קצת יותר עם אומץ, קצת יותר עם באמת לדבר על דברים שזוג… שזוג באמת מדברים בסוף, כאילו, שבאמת בודקים וצריכים להיות יכולים לדבר על דברים מעבר ל… ליום יום…
משה: נכון.
משי: ולשטחי.
משה: שזה להעיז להיפגש. אני חושב שזה להעיז להיפגש מעבר לרמה האוטומטית. זה בדיוק מסמל את הדבר הזה שכאילו, אנחנו יכולים לחיות על אוטומט ולדבר ולהגיב מהבטן ולהתגלגל עם החיים. זה יותר היה לבוא ולקחת סיטואציה, אמנם יחסית פשוטה והכל, אבל להצליח להגיד מה אני חושב, מה משפיע על המחשבות שלי, ולעשות איזשהו דיאלוג אמיתי. לא על פוליטיקה או על משהו חיצוני, ממש עלינו, כאילו. על איך אני תופש אותך, לשמוע את הדעה שלך על זה, ולהצליח לשנות אצלי משהו לגבי זה. והיו שם עוד כמה נושאים כאלה שעלו שבאמת, רגע, לא סתם לדבר על השטחי, אלא להסכים, כאילו, כן לחדור לעומק ולבחון דברים, ו…
משי: כן.
משה: זה היה כאילו… זה היה האופי של הפגישה הזאת, כאילו.
משי: ככה סיימנו את הפגישה, ובאמת אני הלכתי הביתה עם איזה מין הרגשה כזאת של - רגע, אז אולי יש פה משהו אחר, ובעצם יש פה מישהו שבאמת אני יכולה לדבר איתו. והתקשורת הייתה כל כך שונה בינינו שהבנתי שיש פה בעצם… כאילו שהפגישה הראשונה אולי הייתה באמת קצת מעל, כאילו, מאיזושהי מבוכה, מאיזשהו משהו, איזה מין ציפייה כזאת ל… משהו. והיה שם תהליך ארוך כזה בין הפגישה השנייה לשלישית. לא נפרט אותו עכשיו, וזה גם קצת דברים כזה שהם קצת על אנשים אחרים וכולי. באמת, איזה מין תהליך כזה שהיה בין לבין, קצת באיזה שיחה באיזה הודעה, פה.
משה: הייתה שיחת טלפון משמעותית מאוד, היו שם דברים מעניינים, כאלה…
משי: כן. ואני הגעתי למסקנה כבר אחרי השבוע הזה שעבר, נראה לי, בין הפגישות. אמרתי לעצמי: "אוקיי, אני על זה, אני חושבת שאנחנו מתאימים". [מגחכת] כאילו, באמת, הבנתי שיש פה מישהו שרואה אותי מעבר, שמבין אותי, שכאילו הרגשתי שקראת אותי קצת. כאילו, מהמעט שנפגשנו, פתאום הרגשתי שאתה ממש מכיר אותי ומבין אותי, ומבין דברים שאפילו אני לא מבינה על עצמי. כאילו מעיז להגיד דברים, שאפילו אני לא העזתי להגיד ולא העזתי להודות בפני עצמי. ואמרתי: "אוקיי, אוקיי. עם זה אני רוצה להתחתן". עם הדבר הזה, עם הבן אדם הזה שרואה אותי, שמבין אותי, ושימשיך להבין אותי כנראה גם בעתיד, כי הוא ממש… כאילו, באמת מכלום, פשוט קלטת אותי. וזה נורא הרשים אותי ונורא ריגש אותי גם. וכאילו, אמרתי: "אוקיי, אני בעניין", אבל לא תכננתי לעשות שום דבר עם זה. אמרתי: "אוקיי, אני אמשיך את הפגישות, מה שצריך, אבל אני בעניין".
משה: כן.
משי: ועוד רציתי כזה…
משה: את כן…
משי: …להיזכר איך אתה נראה. כי כאילו, מרוב בגדים וכיפות וזה, הרגשתי שלא ראיתי באמת איך אתה נראה, ורציתי לוודא שאתה… שאתה מוצא חן בעיניי ברמה הבסיסית פשוט, כי ממש הרגשתי שלא הצלחתי לראות את זה. ושמתי לעצמי מטרה, בפגישה השלישית, להסתכל עליך ולראות כאילו איך אתה נראה מעבר לדברים האלה. ואני זוכרת שראיתי אותך ואמרתי: "אוקיי… אפשר. סבבה, אפשר… אפשר להתחתן". ואני נשארתי עם המחשבה הזאת בראש, והסתובבתי איתה כל הדייט. והיה מוצאי ל"ג בעומר, והסתובבנו כזה בגן סאקר וזה, כמו דייט טיפוסי. ודיברנו, לא זוכרת אפילו על מה, דיברנו קצת על דברים. ולקראת סיום הדייט, שהיה ממש כזה ליד הבית שלי, באיזה מין צומת כזאת, שאנחנו יודעים, היינו שם בדיוק באחד הימי נישואים, באנו להיפרד. התחלנו לדבר כזה נראה לי על חתונה, על אירוסין, כאילו, אבל באופן מאוד תיאורטי, לא משהו מעשי עלינו. ואז פתאום, כאילו, עצרת אותי ושאלת אותי: "את רוצה שאני אציע לך?"
משה: לא. "האם זה יהיה לך בסדר…"
משי: " האם זה יהיה לך בסדר…"
משה: "שאני אשאל אותך עכשיו?"
משי: "שאני אשאל אותך?". אוקיי, יפה שאתה זוכר את הניסוח אחרי 13 שנה. ואני, כאילו, לרגע הייתי ממש בהלם, אבל, כאילו, בגלל שכל כך הייתי 'על זה', וכל כך ידעתי שזה מה שאני רוצה, שפשוט אמרתי: "כן". ואז שאלת… נכון? זה היה ככה?
משה: כן.
משי: "את רוצה להתחתן איתי?" [צוחקת]
משה: נכון.
משי: באמצע איזה צומת כזאת או משהו. כאילו, באמצע כלום, בלי שום הצעה…
משה: כן, אל תקציני…
משי: בלי שום כלום.
משה: זה לא היה ממש על הכביש. היה איזה ספסל נחמד, במקום…
משי: מתחת לכביש.
משה: ישבנו, פטפטנו…
משי: כן, בסדר.
משה: באיזה פינה חמודה, אבל נכון, זה לא… בוא נגיד, את…
משי: אבל זה היה השאלה. אני חייבת להגיד, אתה אמרת לי… אתה לא תכננת את זה אפילו, כאילו.
משה: נכון.
משי: עזוב שלא הבאת טבעת, ולא עשית איזה הצעת נישואים, גם לא תכננת לעשות את זה. פשוט…
משה: אני לא יודע מה נכנס בי. אני… [צוחק]
משי: הגעת למסקנה הזאת איכשהו, ופשוט שאלת אותי. ואני, באיזה… לא יודעת, אמרתי פשוט: "כן". ושנינו ישבנו בהלם מעצמנו, שני ילדים. באמת, שני ילדים, שלא מכירים אחד את השני. צריך להגיד את זה, פשוט לא ידענו כמעט כלום אחד על השני.
משה: נכון.
משי: מאורסים. פשוט בהלם. לרגע היינו צריכים כל אחד כזה, רגע לעצמו, ואני זוכרת את עצמי בשוק, באמת. כי לא דמיינתי בחלומות שלי שזה יקרה פתאום. זהו, ונפרדנו, והלכתי הביתה וסיפרתי, וטה טה טה טה טה טה. זה באמת כבר המשך החיים, ואפשר עוד לדבר על זה אולי בהזדמנות אחרת. אבל אני חושבת, שכאילו, בסופו של דבר, מה שיצא מזה, וזה נורא מצחיק, כי באמת לא חשבתי שזה יקרה לי ככה, אבל התחתנתי, התחתנו בשידוך, תוך שלוש פגישות.
משה: שלוש פגישות, וזה היה שבוע וחצי, בסך הכל, מהפגישה…
משי: בלי שהכרנו…
משה: …הראשונה לאחרונה.
משי: בלי שגם זה היה נשמע משהו שמתאים. כאילו, לי זה לא היה נשמע מתאים. אתה צעיר ממני, אתה בן 19 וחצי, מה נסגר כאילו? ו… וכאילו כל כך שונים, ואתה מבית כזה, ואני מבית כל כך שונה, ופשוט זה היה הלם. ו…
משה: כן.
משי: אבל זה היה מדהים. כאילו היינו… עברנו גם תהליך בתקופה הזאת של האירוסין, וחתונה חמודה מאוד, ותמימה כזאת, ושמחה…
משה: אני…
משי: והיינו כאילו… עם הזמן אני חושבת שכן יותר הרגשנו איזה מין כמו התאהבות כזאת, מעצם, מכורח המציאות כאילו, קצת. וטוב, זה באמת חיים שלמים שעוד נדבר עליהם. אני חושבת אבל שה… שמה שבא לי להגיד על כל הדבר הזה, זה שבסוף, הנה אנחנו היום לא דתיים, לא דוסים, לא מתחתנים בשידוך שוב, וגם לא… וגם לא ממליצים לילדים שלנו, לצורך העניין, להתחתן בשידוך. זה לא מה שאנחנו נעודד אותם לעשות, וזה לא משהו שבהכרח אנחנו… זה לא איזה אג'נדה שאנחנו מאוד מאמינים בה. אבל זה מה שהיה, זה מה שעשינו, ואני חושבת שמה שמיוחד בכל הסיפור הזה, זה שלמרות שזה מה שהיה, למרות שהכרנו ככה - ידענו שנינו, וגם באנו, אני חושבת, שנינו לנישואים האלה, מתוך איזה הבנה והחלטה שאנחנו באים לבנות פה משהו ביחד, שאנחנו באים לעבוד. שלהתחתן זה לא ה… זה לא הסוף, זה לא התוצאה, זה רק ההתחלה, זה רק ה-base, כאילו.
משה: כן.
משי: ומכאן בונים דברים. ובאמת, ששנינו האמנו בזה שאפשר לבנות פה משהו מדהים.
משה: אני רוצה להוסיף משהו כזה מהצד שלי. כי את גם סיפרת שיותר חשבת בפגישות האלו, זאת אומרת: "מתאים לי, לא מתאים לי. אוקיי, זה מה שאני מחפשת, בוא נבדוק התאמה, כאילו, האם הוא מעניין אותי, גם המראה שלו", וכל זה. ואני חושב שאצלי לא היה את השלבים האלו. וממש במבט לאחור, אני ככה שואל את עצמי: "רגע, רגע. כאילו, איך בחרתי להתחתן איתה?". זה מעלה, כזה, שאלה. במיוחד שאת… את מספרת את זה, ומאוד שמת לב לזה. וכאילו, אני כן זוכר שהיה איזה משהו שסיפרתי לאבא שלי שאני נפגש, והוא אמר איזה משהו: "תשאל אותה איזה… זה", ושאלתי מה שהוא שאל, כאילו. אבל זה היה מאוד אקראי, כאילו במקרה הבנתי שכדאי לבדוק איזה משהו, לשאול אותה משהו, אבל לא…
משי: כן, היינו…
משה: ומה שכן הוביל אותי לזה של: "אוקיי, בוא נציע ונתחתן", זה נורא מצחיק אותי לחשוב על זה במבט אחורה, אבל אני זוכר שבתור בחור ישיבה כתבתי פעם אחת איזשהו מאמר, לאחד העיתונים של הישיבה, מאמר על זוגיות. אני עכשיו… היום זה מצחיק אותי נורא לחשוב על זה שכרווק כתבתי משהו על זוגיות, אבל מאוד התעסקתי אז ב… בנפש האדם, ברגשות, בתקשורת, ב… איך עוברים תהליכים, ולכן היה לי כאילו איזשהו תפישת עולם לגבי זה שהלכתי איתה, וכתבתי אז מאמר על זה, בדיוק על זה. כאילו שהזוגיות קורית אחרי החתונה, ושזה לא משנה כן התאהבות, לא התאהבות, העיקר זה העבודה שעושים אחר כך. כי אהבוּת… כי ההתאהבות באיזשהו שלב נגמרת, ואז מגיעה העבודה הקשה. וכאילו, ממש כתבתי את זה, אני לא חושב שאני אמצא את זה, כי אני אוהב לזרוק דברים.
משי: מעניין. מעניין ממש למצ… לראות אם אפשר למצוא.
משה: אני לא חושב שזה קיים.
משי: כי אני חושבת שזה נושא שעוד נדבר עליו, כנראה בהמשך, באופן משמעותי יותר. אבל באמת כאילו, אני חושבת ששנינו באמת באנו, כמו שאתה אומר, כתבת את זה כבר עוד בתור רווק, ואני גם, עם איזושהי הבנה שיאללה, בוא נצא להרפתקה ביחד…
משה: כן.
משי: בוא נצא למסע ביחד, בוא נבנה פה משהו מדהים. ואנחנו פה אחד בשביל השני.
משה: כן.
משי: זאת אומרת, אני חושבת שמההתחלה היה, לפחות לי ברור, אני מדברת בשם עצמי, שה… האידיאל, ומה שאני מכוונת עליו כל הזמן, זה שזה אני ואתה מול הכל. זאת אומרת, ה-base שלי זה הבית, ה-base שלי זה הזוגיות. זה אמור להיות היציבות, והעוגן, והבסיס להכל. כאילו, לא יכולתי, אני עדיין עד היום, לא יכולה, שאם משהו לא טוב בינינו, אם אנחנו באיזה ריב, ושלא יהיה טעויות, אנחנו רבים, וזה קורה, [משה צוחק] אבל זה משבש לי הכל. זאת אומרת, אני מרגישה שאני… כל המהות שלי משתבשת אם משהו בינינו לא טוב. באמת… באמת אני חיה בצורה כזאת, שזה הבסיס שלי וזה הכוח שלי, וזה ה… זה ה… זה מה שנותן לי לצאת לעולם ולעשות דברים, בין אם זה להצליח בעסק, בין אם זה כל דבר, אני חייבת את הבסיס הזה, שאני ארגיש בו אמון ושאני ארגיש בו שיש לי גב.
בין אם זה אני ובין אם זה אתה, אבל באמת, אני חושבת שהרבה פעמים אני רואה בעולם זוגות שהם כל הזמן מתנגחים ביניהם. כאילו, המלחמה היא בתוך הבית. כל הזמן יש חיכוכים, כל הזמן יש עקיצות, כל הזמן יש איזה משהו ש… כאילו, זה ה… זה מה שקורה בזוגיות, כל הזמן התנגחויות. במקום שנהיה ביחד, אחד עם השני מול עולם, ולא שאנחנו כל הזמן נלחמים בעולם, אבל זה פשוט, זה כוח, זה לא אחד ועוד אחד שווה שתיים, זה אחד ועוד אחד שווה מאה. כשאנחנו באמת-באמת ביחד, ואנחנו באמת בעד… אחד בעד השני, ולא כל הזמן עסוקים בלהילחם אחד בשני, בלהוכיח שאני יותר, ואני עשיתי, ואני ככה, ואני מגיע לי. ובאמת באנו לזה מההתחלה בתור צוציקים, שאני לא יודעת איך… באמת איך…
משה: נכון.
משי: …הגענו לזה ככה, אבל הגענו. וזה מין תובנה כזאת שאנחנו פה אחד בשביל השני, וזה הכי חשוב, יותר מהכל. וגם, אני צריכה לעשות משהו שהוא בשבילך, וזה אומר שאני מוותרת על משהו אחר, אז אני אעשה את זה, לא כי אני מקריבה יותר מדי, לא כי אני כאילו עכשיו מוותרת עליי, כי זה כל-כך חשוב לי שיהיה בינינו… שיהיה בינינו… זה לא רק… כאילו זה לא לטייח דברים והעיקר שיהיה בסדר. להפך, זה דרש מאיתנו המון עבודה, זה דרש מאיתנו המון שיחות על חשבון שעות שינה ועל חשבון שעות עבודה ועל חשבון מלא דברים. המון-המון שיחות של באמת לא לתת לדברים לשקוע מדי, לא לתת לדברים להיאגר, לא לתת… אם אני עכשיו, כאילו, יש לי משהו בבטן, אז אני לא יכולה להמשיך, אני לא יכולה להעמיד פנים שהכל סבבה ובוא נמשיך את החיים. אי אפשר, זה לא עובד לי. אני חייבת שיהיה בינינו נקי, שיהיה בינינו בטוב, שנבין אחד את השני. ואם אתה לא מבין אותי - אז חשוב לי שתבין אותי, ואני אמשיך להתעקש עד שאתה תבין אותי או שאני אבין שאני טעיתי. אם אתה… יש לך משהו להגיד, אתה תתעקש, עד שאתה פתאום תבין את הצד שלי אחרת, ואנחנו נשקיע בזה מה שצריך ואנחנו לא נגיד: "טוב, לא משנה, נההה…" [בזלזול]. ואז אנשים אוגרים בבטן, אוגרים בבטן, וזה מתפוצץ באיזשהו שלב. אז, באמת, אני… טוב, יש לנו באמת הרבה מה להגיד על זוגיות, ואנחנו עוד נגיד.
משה: כן.
משי: אבל אני חושבת שזה באמת אולי המשפט, מבחינתי, סיכום, אולי תכף תגיד אתה, אבל של… שהזוגיות שלנו, מהתחלה ועד היום היא… ועד תמיד, זאת אומרת, זה אף פעם לא נגמר, זה תמיד עניין של עבודה. ואיך עושים את זה, ומה עושים, זה כבר עניין אחר. אבל לדעת שאנחנו באים כדי לעבוד, כדי לבנות משהו, וכדי להיות באמת שותפים לדרך אחד של השני, במלוא מובן המילה, גם אם עובדים ביחד, גם אם לא עובדים. גם אם יש ילדים, גם אם אין ילדים. ככל שהחיים מתקדמים ומעמיקים ויש ילדים ויש דברים ויש זה, אז זה עוד יותר משמעותי בעיניי. אבל באמת, כאילו, זה כאילו אנחנו ביחד מול הכל.
אני חושבת שזה אולי אפילו חלק מאוד משמעותי בחוזקה שלנו ובמה שאנשים רואים אצלנו, ובמה שאנשים מתארחים אצלנו ורואים ומרגישים, ובעסק ובהצלחה, ובכל מה שעברנו ובכל התהליך, גם עם הדת ועם הילדים ועם הכל. מאוד-מאוד נוכח כל הזמן שהתקשורת בינינו ומה שאנחנו בונים ביחד והשותפות שלנו, היא פשוט כאילו כל-כך חזקה, שהיא כאילו… היא שורדת הכל. והיא לא רק שורדת, היא גם, כאילו, עושה דברים טובים.
משה: מייצרת ומצמיחה. כן, לגמרי. אני מסכים איתך שזה… כאילו, מבחינתי באמת, מה שאני מבין גם בדיעבד, זה שה… לבוא עם התובנה הזאת שזוגיות זה עבודה, לבוא עם התובנה הזאת שגם אין איך להתחמק מזה. זאת אומרת, גם אם אתה תחפש מישהי ותכיר ותתאהב, ותהיו תקופה ביחד ותראו שהכל זורם - בסוף, החיים הם דינמיים וקורים דברים ואנשים משתנים. ובאמת, אתה יכול להתחתן עם מישהו אחד ולגלות אחרי תקופה שהבן אדם השתנה, ואז תהיה לך עבודה, וכולנו משתנים.
משי: נכון.
משה: זאת אומרת, גם בן אדם עם עבודה מסודרת והכל, עובר דברים בחיים. ובן אדם שהוא בן 20 הוא לא כמו שהוא בן 30. אז התובנה הזאת שבאתי איתה, מבחינתי, של כאילו זוגיות זה עבודה. לא אכפת לי כלום, כאילו. אם אני מוצא התאמה - יאללה הולכים על זה ומתאבדים, ותהיה עבודה ואני בא במודעות לזה ולכן אפשר לשרוד…
משי: כי אני חושבת שהשאלה היא לא…
משה: …אפשר לשרוד ככה גם כל תקופה וכל קושי וכל משבר, כי זה לא מפתיע. כאילו, אני לא מופתע ואני לא כאילו: "אוי, רגע, מה קורה? זה… לא זה הדיל שעליו חתמתי". כאילו, בוא נגיד, המחשבה הזאת יכולה לעבור בראש לפעמים, אבל זה פשוט חוזר ל-base של אוקיי, ומה אני עושה עם זה? כאילו, בסדר…
משי: נכון.
משה: …יש לי עבודה פה לעשות, ו…
משי: איך פותרים, ולא איך…
משה: ואנחנו כאן לעשות את העבודה.
משי: לא… איך אנחנו כן עושים את זה. איך אנחנו כן פותרים את זה. איך אנחנו כן כל הזמן משפרים וכל הזמן מתקדמים, ולא מחפשים את התירוצים למה זה לא עובד.
משה: את ה… את המפתח ליציאה.
משי: בדיוק.
משה: כן, לא מחפשים דלת יציאה…
משי: זה…
משה: כאילו - אה, רגע משהו השתנה אז אני לא מחויב, או… או עכשיו אני אהיה ממורמר…
משי: להיפך.
משה: …או קורבן או זה.
משי: אם משהו משתנה אז אני… אוקיי.
משה: זה בדיוק… זה בדיוק ההזדמנות. בשביל זה התחתנתי.
משי: אוקיי.
משה: אני פה לעבוד. בוא נראה, בוא נתגמש, בוא נגדל, בוא נתפתח לעוד איזשהו משהו חדש, בוא נרחיב את סל האפשרויות שלנו ביחד, ו… כן.
משי: ממש. מדהים.
משה: זהו. וואי איזה כיף!
משי: זה ממש מעניין לחזור אחורה.
משה: איזה כיף שהתחלנו, איזה כיף שאנחנו על זה. נכון, זה פותח דברים שלא חשבנו אפילו.
משי: ממש.
משה: וואי, מאמי, שיהיה לנו בהצלחה. איזה כיף שהייתם איתנו.
משי: ממש כיף.
משה: מקווה שעניינו אתכם.
משי: מה, אנחנו בטח עוד נחפור… לא נחפור, לא צריך לקרוא לזה לחפור, אבל נדבר ונעמיק ב… בכל מיני נושאים קצת יותר.
משה: כל אחד מהנושאים שהועלו פה.
משי: ואנחנו גם נראה כנראה מה עולה, ומהאנשים ששומעים. ואם יש שאלות, ואם יש דברים שיותר מסקרנים, יותר מעניינים, אז אנחנו, ככה, ננתב את עצמנו גם הרבה לפי זה, ונדבר על כל מיני דברים. על ה… על הכסף וה… והחובות והעסק והילדים והחזרה בשאלה. באמת, יש… יש כל כך הרבה דברים באמת מאוד מעניינים, אני חושבת. כל מיני תובנות ודברים [מוזיקת סיום מתחילה ברקע] שאספנו איתנו עם הדרך, שזה סוף-סוף ההזדמנות באמת להביא אותם בצורה שמכבדת אותם. אז…
משה: אחלה. תודה שהייתם איתנו. ונתראה בפרק הבא.
[מוזיקת סיום]
משי: תודה שהקשבתם עד לכאן. אם אהבתם, שתפו לחברים, למשפחה.
משה: או לכל מי שיכול ליהנות מהתוכן הזה ולהצטרף למסע שלנו אל "מחוץ לתבנית".
משי: שיהיה המשך שבוע טוב, נתראה בפרק הבא.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments