מחוץ לתבנית - פרק 2 - 900 אלף שקל חובות לפני גיל 30
- ליהי עמית
- May 21
- 34 min read
איך הייתם מרגישים אם היו לכם 300₪ לקניה שבועית בסופר למשפחה עם 4 ילדים קטנים, כשאין לכם אשראי, צ׳קים, או מסגרת בחשבון? זה לא סיפור בלהות, זה סיפור החיים שלנו, ועברנו הרבה כדי לצאת מהסיפור הזה, ולעשות קניות בלי להתלבט אם אפשר לקנות 2 קוטג׳ או 3, או לקנות לחם לבן כי אין כסף ללחם מלא. בפרק הזה אנחנו פותחים בפעם הראשונה את הדלתות לעבר הכלכלי הלא פשוט שלנו, ומספרים איך בכלל זה קרה, איך התמודדנו עם חובות כבדים שהגיעו עד כמעט מיליון שקל, בלי גב כלכלי, בלי חסכונות, בלי דירה ובלי מקצוע אמיתי או עבודה עם משכורת משמעותית. על התחלה של זוג צעיר ללא טיפת ידע פיננסי, על טעויות ועל כוחות נפש, על הלוואות ובנקים ועסקים וכישלונות, על כמה חשוב לנהל את הכסף שלנו ואיך לדעת אם אנחנו בכיוון הנכון. בישראל יש נתונים לא משמחים ביחס למינוסים והלוואות, והנתונים האלה לא משתפרים. אם לא מלמדים את זה בבתי ספר - לפחות בואו נדאג לעצמנו ולילדים שלנו לעתיד טוב יותר במדינה מהיקרות ביותר בעולם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/12/2024.
משה: כן, כן, אחד הרגעים המביכים…
משי: לפני איזה חודש, וואו…
משה: היו שכבר ניסינו למכור את הקו, ואני הלכתי עם כל המסמכים, ואספתי ככה להראות את ההכנסות וזה, וישבתי עם מישהו, הוא כזה מסתכל על המסמכים ואומר לי: "תודה, לא, אבל אתה לא רווחי", ואני כזה, "לא", מנסה להתעקש ולהוכיח לו שזה, שזה אחלה קו וזה. אז הוא אומר לי: "בוא, אתה ממש חמוד, בוא אני אראה לך". והוא, כאילו, פורש לי את המסמכים שאני הבאתי, ומתחיל להסביר לי את המספרים, [מתחילה מוזיקת פתיחה] עד שכאילו היה רגע שנופל לי האסימון, וזה כמו איזה בוקס לפנים שאני קולט את זה, שחור על גבי לבן, שאין פה הכנסות, כאילו אין, אין, אין.
משי: ברוכים הבאים ל"מחוץ לתבנית".
משה: אנחנו משה ומשי, נשואים 13 שנה, הורים לחמישה, שותפים לעסק ועדיין החברים הכי טובים.
משי: הכרנו בשידוך, חזרנו בשאלה, היינו על סף פשיטת רגל, והיום אנחנו מנהלים חברה מצליחה, ויוצרים לעצמנו מציאות אחרת לגמרי.
משה: עברנו דרך ארוכה שדרשה הרבה אומץ, ואנחנו כאן כדי לספר שהכול אפשרי, ושאין תירוצים לחיים של פשרות.
משי: מזמינים אתכם לעקוב אחרינו, לדרג, לשתף, ולהצטרף למסע אל "מחוץ לתבנית".
[מוזיקת הפתיחה מתגברת ונחלשת בהדרגה תוך כדי הדברים של משה]
משה: אז בוקר טוב, איזה כיף שחזרתם לעוד פרק של "מחוץ לתבנית". היום, אה, כמו שהבטחנו בפרק הקודם, אנחנו נדבר על המצב הכלכלי, שזה אחד הנושאים שראינו שבאמת הכי ככה מעניינים, אה, הכי נוגעים כמעט בכל אחד. נספר על, באמת, מה היה המצב, מה עומק הבור שהגענו אליו, איך הגענו למצב הזה, ובאמת קצת לפרט איך חווינו את זה, כאילו, תכלס איך זה הרגיש, כל מיני סיטואציות באמת כואבות מאוד שעברנו דרכם.
אה, אז היי, משי.
משי: היי.
משה: איזה כיף. [מגחך]
משי: מה קורה? אני רוצה להוסיף שאנחנו לא סתם באים להתבכיין, אנחנו… זה, זה ממש ההפך, אנחנו… אחד המסרים הכי חשובים בעיניי, בתחום הזה ובכלל, זה איך דווקא לא להסתכל על הדברים בצורה הזאת, ועכשיו גם להפוך את זה לתירוץ למה אני לא יכול, ולמה קשה לי ולמה הייתי מסכן. אלא לקחת את זה בתור איזושהי מקפצה, ואיזשהו בסיס דווקא של מוטיבציה, ושל לצמוח ממנו, ושל ללמוד ממנו. ואולי אפילו לעזור, לתת השראה, אה… ובאמת לספר את הסיפור כדי להראות שזה לא גזירת גורל, זה לא משהו שהוא… אה, אה, סופי, זה לא איזה חתימה. ושתמיד תמיד אפשר לצמוח ולשנות, גם, גם, גם אם זה לוקח זמן, וגם אם זה תהליך, וגם אם זה פתאום יכול לקרות מהר יותר, אה… ובאמת אנחנו רוצים לספר כמה עמוק הגענו ואיך זה היה כדי להראות אחר כך, בהמשך, איך גם לקחנו את זה למקום אחר, איך יצאנו מזה. לא עכשיו בקטע של מה עשינו, פתחנו עסק כזה וכזה אז תעשו את זה גם, אלא יותר באמת ההלך רוח ומה שהוביל אותנו והתובנות והאמונות וכל ה… כל ה… מאחורי הקלעים של הדבר הזה, כדי שבאמת באמת כל אחד יוכל לקחת מזה דברים.
אני חושבת שהנושא הכלכלי זה נושא מאוד רחב והמון המון אנשים חווים קושי כזה או אחר, אתגר כזה או אחר בתחום הזה, בין אם מגיעים לעומקים ובורות [מגחכת במבוכה] כמו שאנחנו הגענו או יותר, ובין אם זה… אפילו בדברים הקטנים וביום יום. ואני חושבת שתמיד תמיד תמיד אפשר לשפר, תמיד אפשר ללמוד ולצמוח, ולהפוך את זה למשהו חיובי, אוקיי? לקחת כאילו מה… מהמינוס לפלוס, גם בכסף עצמו אבל גם ב… בחוויה של החיים, ובאיך אנחנו באמת חיים את זה, בסוף. אז זה באמת מרגש להגיע לנושא הזה, כי באמת, אני כל הזמן מקבלת על זה שאלות. אה, וכל הזמן אנשים רוצים לשמוע מה עשינו, איך עשינו, איך… איך עברנו את הדבר הזה, אז בוא נתחיל נראה לי מ… להסביר קודם בכלל מה… מה היה, זאת אומרת איפה היינו, מה, מה היה שם.
אני חושבת, משה, שאתה יותר, כאילו, היית עם ה… עם היד על הדופק ויותר ידעת אפילו את הנתונים כי אני הייתי בכזאת חרדה, שהמון המון הדחקתי. והמון, לא העזתי בכלל להסתכל ולדעת את המצב, כי ידעתי שאני פשוט אשתתק מזה. כאילו ידעתי לשים שם את הגבול, ידעתי שאני לא יכולה. כמה שאפשר אני לא יכולה, כאילו אני לא רוצה לגעת בזה, כי אני צריכה את הכוחות נפש שלי כדי לצאת מזה.
משה: כן.
משי: אז אולי כאילו תגיד רגע מה… מה היה.
משה: מאיפה להתחיל, כאילו את מתכוונת איך התחלנו או איך סיימנו? אה, זה באמת נכון ש… אני חושב שמתחילת הזוגיות שלנו, באיזשהו אופן נקרא לזה טבעי או מותנה יחסית, אני קיבלתי את התפקיד של 'אני נכנס לחשבון בנק ואני יודע כמה כסף יש ומה עושים איתו'. אני לא ממש זוכר מה את היית עושה באותם ימים, אבל כן, אני כאילו הרגשתי את זה, ובאתי מבית שמאוד מתנהלים מדויק עם כסף, מדברים גם על חיסכון, והתנהלות מסודרת ומודעות. גם, אה… אני יותר ממך הייתי כבר מחוץ לבית, אני חושב בתור אדם בוגר. אה, כבר כזה ידעתי כמה כסף יש לי והתנהלתי איתו קצת יותר, אה,
משי: כמה כסף היה לך, רגע? [מגחכת במבוכה]
משה: כמה כסף היה לי? כשהכרנו אני חושב שהיה לי איזשהו חוב קטן [צוחקים], שנוצר באיזה דרך על… טיסה שביטלתי…
משי: לא, אני פשוט רוצה, אני רוצה להגיד ש…
משה: כן.
משי: אתה יודע, יש אנשים שמתחתנים בגיל שלושים, ויש להם כבר איזה חיסכון של מאתיים אלף שקל, ואז שמתחתנים ואז זה… ואז חושבים על דירה… אנחנו באנו באמת קלולס, ילדים, [ביחד] בלי שקל, אתה אומר ידעתי כמה כסף יש לך, ורציתי להגיד ידעת כמה כסף אין לך.
משה: נכון.
משי: זה לא שבאת עם כסף, וגם אני לא באתי עם כסף. ולא היו לנו לא חיסכונות, ולא עבודה, ולא שום דבר.
משה: נכון, יש, יש…
משי: אתה לא למדת מקצוע, לא היה לך זה, אני למדתי קולנוע. אה, ואיך שהתחתנו, או קצת אחרי, קנינו ציוד, אמרתי טוב, אני אהיה צלמת וידאו ועורכת. כדי, אתה יודע, לעשות כסף, משכורת כלשהי מזה שלמדתי קולנוע. כי לעשות עכשיו סרטים זה לא איזה עבודה, אה, שיכולתי לעבוד בה, בטח שלא בתור אישה, ו… שנכנסה להריון איזה חודש אחרי החתונה. ועבדתי בזה, ועבדתי בעוד דברים, אה, ו… ואיכשהו פשוט… אני לא יודעת אפילו להגדיר, נכון? קיבלנו כסף לחתונה, לא כזה הרבה, אז פשוט…
משה: כן.
משי: אף אחד אפילו לא לימד אותנו. והאמת שזה אחד הדברים שהכי, בעיניי… קשים או כואבים בסיפור הזה, זה להבין שבאמת אף אחד לא דיבר איתנו, אף אחד לא לימד אותנו, בצורה מסודרת, ולצערי גם ב… הלוואי שבמוסדות חינוך, במסגרות, בבתי ספר, ילמדו את הדברים האלה, כי זה הרבה יותר חשוב בעיניי מהרבה דברים אחרים שמלמדים, זה איך להתנהל עם כסף. סתם, בדברים הכי פשוטים, כאילו של איך לדעת בכלל… מה… אה… איך לדעת שאני צריכה לחסוך כסף בכלל, לדעת ש… שאני צריכה לעקוב אחרי ההוצאות שלי. כאילו אני באה, ילדה, לא יודעת כלום, איכשהו הכסף של החתונה נגמר נורא מהר.
משה: פשוט השתמשנו בו, כאילו, כי ההכנסות שלנו לא היו גבוהות באותה תקופה. כאילו, אני עוד לא החלטתי במה אני עובד בחודשים הראשונים. את עבדת בעבודה שהכניסה קצת מאוד כסף, ולא היה לנו כל כך בחירה לגביה. ו… פשוט השתמשנו בחלק מהכסף, לא הייתה לנו שם באמת שום מחשבה של אה… אולי נשקיע את זה, אולי נשים את זה בצד, אולי זה כזה… מין אה… חשבנו…
משי: לא ידענו שצריך.
משה: היינו קצת אופטימיים ותמימים. לא ידענו שצריך, אמרנו "יהיה בסדר, תכף נתכנן מה נעשה, בינתיים נשתמש בכסף שקיים". כאילו, באמת ב… במבט לאחור, אתה אומר "מה, עם כמה עשרות אלפי שקלים, אם אני עושה איזשהו משהו חכם, יכול ליצור לעצמי משהו נהדר לעוד כמה שנים".
משי: מאוד.
משה: והיינו צעירים ופנויים, ואפשר פשוט לעבוד במשהו ולהכניס את הכסף אבל, ממש במין כזה…
משי: יש אנשים שיודעים את זה. יש אנשים שההורים שלהם לימדו אותם ש… למשל את הכסף של החתונה שומרים, חוסכים, משהו, משקיעים, אוקיי? ותלכו לעבוד, תפרנסו את עצמכם, אתם גם רק זוג, עוד אין לכם ילדים, יש לכם הרבה אפשרויות, יש לכם הרבה גמישות. אה, באמת בתקופה הזאת היו עניינים שאני לא רוצה באמת לפתוח את זה עכשיו, אולי בהמשך…
משה: לא נכנס לזה כרגע.
משי: למה אני התחלתי עם עבודה מסוימת. אתה עבדת גם במכולת אם אני לא טועה, נכון?
משה: איזה כמה חודשים אחרי ההתחלה, כן.
משי: היה לך, היה לך איזה רצף של כל מיני עבודות. שוב, לא למדת מקצוע, היית גם מאוד צעיר, והעבודות בהתאם והמשכורות בהתאם.
משה: בדיוק.
משי: אמממ… ו… וזה התחיל ככה, זאת אומרת, זה התחיל באיזה מין דעיכה קטנה כזאת שלא ממש שמנו לב אליה. ואני חושבת ש…
משה: נכון.
משי: אתה יודע, אני חושבת שאחד הנקודות תורפה אה בסיפור הזה, וזה… גם, זה משהו שהוא מצער, כי אני חושבת שזה, הרבה נופלים בזה, זה כמה שקל ליפול לבור הזה.
משה: נכון.
משי: כמה קל להיכנס, להיכנס למינוס.
משה: אנחנו הופתענו…
משי: כמה קל לקחת הלוואה.
משה: אנחנו הופתענו כל פעם מחדש איך הבנקים וחברות כרטיסי אשראי ממש רוצים, ושמחים, וקל להם לתת את הלוואה. עכשיו…
משי: גם היה נורא קל לשכנע אותם. רק באנו עם איזה סיפור…
משה: היה מאוד קל. אנחנו…
משי: ואני חייבת להגיד, אנחנו מאוד האמנו בסיפורים שלנו. כל פעם באנו עם סיפור, שבאנו מאוד, אמרנו אוקיי, הנה אנחנו עכשיו הולכים לעשות ככה וככה, אנחנו רק צריכים שתתנו לנו ככה וככה, כדי שנוכל לשרוד את זה ואת זה, והנה אנחנו כבר… כבר עולים על הגל, והנה אנחנו כבר עובדים, והנה אנחנו כבר מרוויחים.
משה: נכון.
משי: והם האמינו לנו נורא בקלות, ופשוט נתנו, ונתנו, ונתנו, ונתנו, ונתנו.
משה: נכון. כשזה, זה קטע מאוד מעניין, כי כאילו לא היה לנו שום היסטוריה בנקאית. ואני מניח שבגלל זה הדירוג אשראי שלנו היה כאילו נחשב סבבה. באותם ימים לא ידענו מה זה דירוג אשראי. אבל באמת אה, אני רוצה שנייה כן לפרט את הדוגמאות, אבל באמת נורא בקלות קיבלנו את האשראי, ובעצם לא היה להם על מה לסמוך, רק כזה מילה שלנו. אז אם כן נשים טיפה לפחות את ההתחלה ב… בנקודות. ההתחלה הייתה, אני חושב, איזשהו מינוס, אה, מתמשך בחשבון, שגדל למימדים, כאילו, היום זה נשמע לנו חביב. כמה אלפי שקלים, אני חושב, שהעיקו עלינו. ואז לקחנו איזושהי הלוואה כדי לחבר בתוכה כמה כרטיסי אשראי, שהבנו שזה יותר מדי. אז בסדר, נחזיר את זה כל חודש. וחוזר חלילה, כאילו זה המשיך ללכת לכיוונים האלו, וכשאנחנו יושבים על אקסל ואומרים "רגע, אבל תכל'ס חודש בחודשו צריך להחזיר את ההלוואות האלו, צריך להכניס את ההכנסות כדי לשלם שכירות, ועד בית, אה, וקניות". אז כל פעם אמרנו, "אז מה נעשה כאילו, אה, שונה קצת כדי להצליח לצאת מזה?" אז הצעד הבא היה, צעד משמעותי יחסית, זה שהתחלנו לחפש משהו שקצת ישבור לנו את התמונה הזאת ולא, "טוב, אני אמצא, במקום המכולת, אני אמצא איזה עבודה אחרת", אז חיפשנו עסק.
משי: ידענו, ידענו שהמשכורות שאנחנו יכולים להצליח להגיע אליהם, עם הרקע שלנו ועם ה… עם… עם כל הניסיון, עם כל מה שצברנו, עדיין לא נגיע לאיזה משכורת מדהימה שנוכל באמת לכסות איתה, ו… וגם להתפרנס ו… ו… שוב, אני הייתי בהריון מאוד מהר, זאת אומרת, באיזשהו שלב כבר היה לנו ילד, ואז עוד ילד [מגחכת במבוכה], ו… וזה קרה נורא מהר. כמעט, כמעט בלי ששמנו לב, הדברים פשוט כאילו התגלגלו והתגלגלו. ועדיין אנחנו צריכים לחיות, ואנחנו צריכים לשלם שכר דירה, שהיה מאוד נמוך [מכחכחת בגרון] ביחס להיום. [מכחכחת בגרון] הוא היה מאוד נמוך השכר דירה, אבל עדיין, אה, אה, בשביל זוג צעיר שאין לו, אין לו גם לא ידע פיננסי, גם לא כלום, ו… ואין לו איזה עבודה מסודרת, ברורה, שמרוויחה, אז זה, זה היה נטל ועוד נטל ועוד נטל. וכשאתה לא יודע להתנהל, אז אתה גם פשוט לא יודע לעשות את הדברים נכון. וזה משהו שבעיניי… אם אני רוצה להגיד, כאילו מה, מה זוג צעיר, במיוחד שמתחתנים, אבל לאו דווקא, אנשים צעירים, כל כך חשוב לרכוש השכלה פיננסית. וזה בכלל לא, כאילו, זה לא צריך להיות משהו מסוים, זה לא צריך להיות בגלל שיש איזשהו קושי, להפך. דווקא כשאתה במצב טוב, זה הזמן הכי טוב ללמוד את הדברים האלה. פשוט, זה לא משנה באמת מאיפה. זה יכול להיות מסרטונים ביוטיוב ומפודקאסטים, והיום יש אינסוף של מידע. פשוט להתחיל ללמוד ולצרוך את הדבר הזה, כי זה משנה חיים. זה נקודה כל כך קריטית בין לדעת ולעשות את הדברים נכון, ולחסוך ולהשקיע, גם אם זה, אה, כסף קטן לכאורה מאוד, זה מצטבר ומצטבר כל כך, ו… ו… והצד השני של זה, זה לא לדעת מספיק, וליצור גירעון קטן, ואז עוד גירעון קטן, ואז להגיד "לא נורא, לא נורא, פעם הבאה יהיה בסדר, חודש הבא יהיה בסדר, אני אקנה קצת פחות". אבל אתה לא קונה קצת פחות, כי אתה לא מתנהל חכם, כי אתה לא עושה שום עבודה עם עצמך. ואתה יוצר גרעון, כמו… כמו ש… כמו שהשקעות זה, יש את הריבית דריבית ו… ו… ואתה חוסך, ואתה יוצר לעצמך נכסים, ככה זה גם בירידה. הריבית נהיית גבוהה יותר, ה… כשהמינוס גדול יותר, הריבית גבוהה יותר, ההלוואות נהיות יקרות יותר, הכל נהיה גרוע יותר, ואתה לאט לאט שוקע בבוץ מאוד מאוד טובעני, והרבה יותר קשה לצאת ממנו כשאתה מתעורר למטה, מאשר כשאתה מתעורר כשאתה עוד יכול, שיש לך עוד הרבה יותר כלים לעבוד עם עצמך, ושיש לך, שאתה לא בבור הזה, פשוט.
משה: כן.
משי: אה… [מכחכחת בגרון] זה ממש משמעותי בעיניי.
משה: כן. ה… הצעד הראשון הגדול אני חושב, שגם הקפיץ לנו את החובות בכמה רמות למעלה, זה היה שקנינו קו חלוקה. אנחנו בעצם אמרנו בוא נמצא משהו שקצת יוציא אותנו מהמשוואה של עוד איזה עבודה שתכניס עוד כמה אלפי שקלים, והתחלנו לחפש הזדמנויות. כאילו, חיפשנו בכמה דרכים, ואני זוכר שהיינו כזה על יד2, עסקים למכירה, ובדקנו כל מיני. ותפס ת'עין איזשהו קו חלוקה. הסיפור היה נראה מאוד נחמד של עבודה לפנות בוקר, עסק ייחודי, קהל לקוחות מובנה, אה…
משי: חלוקה של לחמניות ודברים כאלה לבתים.
משה: כן זה היה…
משי: משהו פשוט, אבל אה…
משה: כן, אני הלכתי כזה לפגישה, מכרו לי את זה נורא נורא יפה, שכאילו, הכל קיים, וכל הזמן מוסיפים לקוחות, ואם תרצה נגדיל לך את הקו. ו… אה, זה מסודר, יש לך שירות לקוחות ותמיכה, כאילו זה היה נשמע ממש יפה…
משי: הכנסות מסוימות, זה היה מאוד, אה… זה היה נשמע מאוד מבטיח.
משה: כן, זה היה נשמע ממש, אה, ממש מבטיח. ו… אבל הסכום זה סכום שלא היה לנו, זאת אומרת, בוודאי שלא היה לנו, היה לנו להפך, היה לנו חובות והלוואות כבר. את יודעת מה? אני חושב שאיכשהו גייסנו כן סכום מסוים מצידנו, ואמרנו לבנק "אנחנו רק צריכים עוד מאה ומשהו אלף שקל", או משהו כזה, או שהמאה ומשהו אלף כלל את החובות שלנו, אבל הוסיף עוד כסף.
משי: עכשיו אנחנו ילדים…
משה: ובאמת…
משי: באמת ילדים, לא יודעים כלום מהחיים באים עם סכומים שבחיים לא… לא הכרנו סכומים כאלה, נראה לי, מ… מהחיים. ואני לא יודעת מאיפה האומץ, אבל פשוט חיפשנו באמת משהו אחר, משהו ששובר את המשוואה הזאת של הזמן שווה כסף, משהו שבאמת ייתן לנו את האפשרות לעשות אקסטרה, כדי, כדי לא להיות תלויים בעבודות הקטנות והמזדמנות האלה, ובכל מיני דברים שלא באמת, לא באמת משנים את המשוואה שלנו. ו… ו… וכאילו משאירים אותנו למטה.
משה: כן. זה היה ממש מפתיע איך, כאילו, באנו לבנק וביקשנו את הסכום הזה, ואמרנו יהיה קו חלוקה, יהיה זה, יהיה הכנסות, לא יהיה לנו שום בעיה להחזיר את ההלוואה, ופשוט קיבלנו את הכסף. כאילו, ביום בהיר אחד אנחנו חייבים לבנק איזה 150 אלף שקל, יש עסק, ואנחנו מתחילים לרוץ. ובהתחלה האמת, שזה היה נראה בסדר. כל הזמן סיפרנו לעצמנו את הסיפור של, כאילו, כן בטח, זה בסדר, והנה בחודש הבא זה גם גדל עוד יותר, ואנחנו עובדים ואנחנו על זה ואנחנו…
משי: וזה היה נורא קשה. זה היה עבודה בלילה, זה היה, אני חושבת עבדתַ בשתי… זה היה תקופה שאולי עבדתַ בשתי עבודות או משהו, אני לא זוכרת.
משה: לא, בהתחלה לא.
משי: בהתחלה עבדת שם, אבל, אבל זה היה לילות, ואני הייתי לבד עם תינוק, והייתי לבד בהריון, ואפילו בלידה של… של הילד השני, אה, של דרור, אתה כאילו הלכת באמצע הלידה וחזרת, היה שם איזה עניין. כי זה היה מאוד מאוד קשוח, זה היה מאוד נוקשה, לא היה אפשר כאילו ל… לוותר, אפילו ב… בערב של הברית. בערב לפני הברית היה לי איזה ויכוח בטלפון, שאמרתי לבוס שם שמנהל את זה, "אתה חייב לשחרר אותו, הוא חייב לישון לפני הברית", והוא "לא, אין דבר כזה". ואני כולי בוכה. אז היה נורא קשה, זאת אומרת פיזית וארגונית…
משה: כן.
משי: וכל הדבר הזה, זה דרש ממך המון. זאת אומרת זה כמו להיות בעל עסק, אבל אה… אבל לא. כאילו…
משה: קצת, אני חושב שאחד השיעורים הגדולים שלמדנו שם, זה כאילו, שבעסק אתה צריך להיות הבעלים של העסק ולא לעבוד במקום אחר. כי זה, היה מלכוד. הייתי עצמאי, עם כל החובות של עצמאי, ודיווחים, ועסק עוסק לכל דבר, לא עבדתי שם בחברה, רק החזקתי את הקו. אבל מצד שני הם היו הבוסים, אני לא יכול לעשות מה שאני רוצה. אני כן ניסיתי להתרחב, ניסיתי להכניס מוצרים חדשים, אה, שאגב הבטיחו לי, את זוכרת.
משי: כן, הבטיחו הרבה.
משה: הבטיחו לי שאנחנו נוכל להוסיף דברים, ושאין בעיה שאני אמכור גם בעצמי דברים, ופתאום שמו לי מקלות בגלגלים ופתאום, זה אי אפשר, ופתאום…
משי: ופתאום היה עניין עם מס הכנסה, ופתאום היה גם, אה…
משה: ופתאום הוסיפו לנו את המע"מ, ופתאום שינו את המחירים…
משי: ופתאום גם גילינו שהם לא באמת נתנו לנו את כל הקו שהם הבטיחו. הם אמרו לנו הכנסות לפי קו מסוים, ואז גילינו שהם נתנו לנו רק חלק מהקו הזה, וזה לא בדיוק היה ההכנסות שלו.
משה: כן.
משי: היה בלאגן שלם עם זה.
משה: ולאט לאט נחשפה גם בשטח העונתיות. פתאום בחופש הגדול היה חודש שממש הפסדתי, עבדתי כל יום, והפסדתי כסף. פתאום בפסח, זה היה ברור מראש, אבל הם לא שמו את זה על השולחן, שפתאום בפסח זה חודש שהוא על הפנים. ו… ופתאום במבט על, אתה מבין שאתה עובד נורא נורא נורא קשה, ויש לכאורה חודשים שאתה מרוויח כמה אלפים יותר, אבל תכל'ס, בממוצע השנתי, שזה מה שמשנה, כי אתה עסק, ואתה צריך להחזיק את עצמך כל השנה, בממוצע השנתי יצא שסתם קרעתי את עצמי חבל על הזמן…
משי: בשביל משכורת מאוד מסכנה.
משה: בשביל משכורת מאוד, אה, שגרתית.
משי: אני זוכרת שאחרי כמה חודשים, אני לא זוכרת כמה זמן עשית את זה, אבל אני זוכרת שאחרי כמה זמן אני הרגשתי תסכול, הרגשתי שמשהו לא מסתדר לי ואמרתי לך "בוא נשב, נסתכל שנייה על הנתונים, בוא נבין מה קורה". עכשיו גם הבנתי שככל שאתה גדל, כאילו גם אם הקו גדל אתה כבר לא יכול לעשות את זה לבד, ואתה לוקח עובד, והוא פשוט מוריד את כל הרווח חזרה למה שהיה קודם. אז זה גם, אין כאן אפשרויות צמיחה. ואת הכסף בסוף, ה… המשמעותי, החברה עושה, לא אתה. אתה ממש כמו עובד פרילנסר, שגם משלם על כל… על כל מה שזה אומר להיות עצמאי, וגם קורע את עצמך ו… אה, ובסוף, אני חושבת, אנחנו עשינו חישובים על… על… ממוצעים על הכל, וראינו שאתה מרוויח איזה 5,000 שקל.
משה: כן, אחד הרגעים המביכים היו…
משי: וואו.
משה: שכבר ניסינו למכור את הקו, ואני הלכתי עם כל המסמכים, ואספתי ככה להראות את ההכנסות וזה, וישבתי עם מישהו. הוא כזה מסתכל על המסמכים ואומר לי "תודה, לא, אבל אתה לא רווחי", ואני כזה, לא, מנסה להתעקש ולהוכיח לו שזה… שזה אחלה קו וזה, אז הוא אומר לי "בוא, אתה ממש חמוד, בוא, אני אראה לך". והוא כאילו פורש לי את המסמכים שאני הבאתי, ומתחיל להסביר לי את המספרים, עד שכאילו היה רגע שנופל לי האסימון. וזה כמו איזה בוקס לפנים שאני קולט את זה שחור על גבי לבן, שאין פה הכנסות. כאילו אין, אין, אין. וממש קצת אחר כך, היה פשוט בוקר, אה, שאמרתי למשי, לא בוקר, זה לילה, "אני לא יוצא לחלק". פשוט לא יצאתי לחלק. הסחורה הגיעה לנקודת חלוקה, מתקשרים אליי "איפה אתה? מה קורה?", אמרתי להם '"תזרקו הכל לפח, אני לא בא". וכאילו החברה הבינו שאני רציני ושזה נשבר לי וזהו.
משי: זה היה אחרי שניסית… זה היה אחרי שניסית למכור ולא הצלחת, כי כמובן אנשים אחרים בודקים דברים, ולא כמונו שהיינו קלולס ולא ידענו לבדוק את הדברים האלה אפילו. אה, ואנשים בודקים ולא רוצים לקנות, ואנחנו רוצים אפילו שהחברה תקנה את זה מאיתנו, משהו. בוא, בוא נצמצם הפסדים. ואף אחד לא הסכים לקחת את זה, והיינו במבוי סתום, לא ידענו מה לעשות. אנחנו כאילו מצד אחד מחויבים, מצד שני, אה… זה לא תורם לנו בשום דבר, זה קורע…
משה: אין, אין למה להמשיך את זה בכלל.
משי: ואז אתה עשית [מגחכת] את המרד שלך.
משה: זה היה המרד שלי, ובאותו יום…
משי: והם הבינו שכדאי להם לקחת את זה.
משה: באותו יום הם השיגו, אה, זכיין אחר, כאילו שעבד, היה לו קו באזור בית שמש. הוא אמר "יאללה אני קונה את זה", החברה השתתפו איתו חצי מהמחיר, חצי הם שילמו לי, חצי הוא שילם…
משי: וחייבים להגיד שזה היה הפסד רציני מבחינתנו, כי הם לא קנו את זה…
משה: כן, אם קנינו ב… אם קנינו ב-180,000 וקיבלנו 100,000 חזרה, אז זה… זאת עוד נקודה בזמן, מבחינת איך נוצרו החובות. מה ש…
משי: אחרי שהשקעת בקו והכול.
משה: כמובן, אחרי שנה וחצי שלכאורה הקו גדל, מתפתח, אה, מתייצב עם הזמן. אה, עם הפנים קדימה, אני חושב שהטעות הבאה הגדולה זה מה עושים עם הכסף הזה. עכשיו, נכנס עכשיו כסף, אנחנו, אוקיי, ירד, סוף סוף הקו ירד לנו מהראש, מה עושים הלאה. אז באמת, האופטימיות שלנו פה נכנסה ל… לפעולה, שכאילו בוא נמצא איזשהו פתרון, בוא נעשה איזה משהו. ובאותם ימים זה היה… אני חושב שאני אמרתי, אני אלך ללמוד להיות מנטור. הלכתי, את זוכרת? הלכתי לאיזה קורס של NLP.
משי: [מגחכת במבוכה] עשינו כל כך הרבה דברים, אני לא יודעת אם אני אצליח להיזכר אפילו בכל הדברים האלו.
משה: אנחנו לא זוכרים.
משי: כי באמת ממש ממש ניסינו, ויאמר לזכותנו שבאמת האמנו, כל פעם מחדש. מאוד מאוד האמנו שאנחנו בדרך הנכונה.
משה: האמנו במאה אחוז, החלטנו שאנחנו מתאבדים על משהו חדש.
משי: "הפעם אנחנו בדרך הנכונה, הפעם זה יעבוד, הפעם זה יצליח". אתה למדת להיות מנטור. וגם הלכת.
משה: למדתי להיות מנטור כזה, NLP, אה, ייעוץ לאנשים, אה, לעזור לשבור אמונות מגבילות, לפרוץ דרך בחיים. אבל אני שנייה שם את הפוקוס על העניין של הכסף. קיבלנו סכום כסף גדול, אני חושב שהיום, אם זה היה קורה לנו, זאת אומרת, עם… עם התובנות של היום, אם היינו באותו זמן, היינו פורעים איזשהו חלק מהחוב, ולוקחים עבודה בינתיים. אבל התודעה שהיינו אז הייתה, אוקיי, אני עכשיו לומד, הכסף הזה יממן אותנו בינתיים. ואז ההכנסה…
משי: לא רק זה, אנחנו גם נורא בטראומה, כי יצרנו עוד גירעון, ואנחנו צריכים שנייה לשרוד ולהחזיק את הראש מעל המים, ואנחנו לא יכולים להחזיר הלוואה, כי אז לא יהיה לנו כסף.
משה: לא יהיה כסף.
משי: אנחנו צריכים לחיות ממשהו, במקום… עכשיו, אני לא רוצה להאשים אותנו עד כדי כך, כי… כי בסוף עברנו שם הרבה דברים, והיינו, אה… ילדנו, ילדתי שלושה בנים מאוד מאוד מאוד צפופים, זאת אומרת, כשה… אה, כשהבן הראשון שלי, יותם, אה, היה בן שנתיים וחצי, נולד השלישי. לא השני, השלישי. הייתי באמת, עם שלושה תינוקות בבית, גם מניקה, גם איכשהו מנסה לטפל בכולם. תחשוב גם, ההוצאות על… על משפחתונים ודברים כאלה. כאילו הכל היה… וגם שוב, לא ידענו, אפילו לא, אני חושבת, לא ידענו שיש דבר כזה, נגיד, מעון של התמ"ת, שהם מקבלים זה, וגם לא עבדתי, אז… אבל היינו באיזה מין ביצה כזאת, שלא ידענו פשוט מה לעשות עם עצמנו, כי למצוא עבודה בהריון, או למצוא עבודה עם תינוק, זה משהו שהוא שכמעט בלתי אפשרי.
משה: זה משהו שהוא… כן, זו סיטואציה שכאילו, אנחנו יכולים היום, אני אומר, אם היינו עם התובנות של היום, אז היינו עושים אחרת…
משי: כן, היינו עושים אחרת הרבה דברים.
משה: אבל הסיטואציה, הסיטואציה עצמה לא הייתה כזאת שמאוד מאפשרת, זה לא היה כאילו, טוב, בסדר, סיימנו עם הקו, אז את תעבדי, ואני אעבוד, ויהיה סבבה, אז כאילו, לא. היו שם הרבה דברים שהגבילו אותנו, והרבה דברים… עוד עבדת, באותה עבודה שהיא, כאילו, הייתה חלקית, וגם ה…
משי: זהו עבדתי, הייתי גם מצלמת, כאילו הייתה חלקית, הייתי מצלמת חתונות ועורכת, אבל עדיין זה עבודה מאוד קשה בתור אימא, כי אתה יוצא בערבים, אז… וב… ובהריונות, לא יכולתי להתחיל לטפס על סולמות בסוף חודש, אה, שביעי-שמיני-תשיעי.
משה: בדיוק, ואם אני הייתי לוקח…
משי: ולעמוד ערב שלם ולצלם, ואחר כך, אז באיזשהו שלב הורדתי הילוך בדבר הזה. כאילו, באמת היה שם ביצה.
משה: נכון, אם אני הייתי לדוגמה לוקח שם בפועל איזושהי עבודה רצינית יותר, אז זה היה פוגע לך בעבודות אחרות שאת עבדת בהן. אז זה לא באמת שאנחנו באים, וכמו שאת אומרת, מבקרים את עצמנו ואומרים, זה לא היה בסדר.
משי: בוא נגיד ככה, יכולנו לעשות אחרת.
משה: אבל בטוח היה אפשר לעשות אחרת, בטוח היה דרכים.
משי: אבל אנחנו לא כאלה דפוקים.
משה: כן, [צוחק] זה יפה להסתכל על העבר ולנסות להגיד מה היה אפשר, אבל להצליח לנטרל את הביקורת העצמית ולהגיד, "אני לא בסדר, אני רע". צריך, זה יכולת שאני חושב שאנחנו מפתחים אותה עם השנים. אה, כן, להסתכל על העבר וללמוד ממנו, ועדיין לשים את זה בסוגריים של… אני לא שופט את עצמי ואני לא אומר שאני לא בסדר ודפוק, ו… זה בגרות כזאת שכדאי לכל אחד לפתח אותה עם הזמן. לדעת לצאת מהמקום, של כאילו, "אני צודק, ואני בסדר, ואל תגידו לי אחרת", כאילו, אתה בסדר, אנחנו בטוחים שעשית… זה משפט שאנחנו צוחקים עליו, "עשיתי הכי טוב שלי", כאילו, זה נחמד להגיד את זה, אבל בפועל יכולת לעשות עוד דברים. אז, אתה… הכול בסדר. שים שנייה את ה… תקרא לזה את האגו, את הפחד מביקורת, את החשש הזה, שכאילו, הכול בסדר, עדיין אפשר ללמוד, עדיין אפשר, כאילו, להגיד מה, מה נעשה אחרת, אם היינו צריכים, או עדיין לקחת את זה להיום.
משי: תמיד אפשר ללמוד ולהשתפר ולעשות טוב יותר, וגם תמיד צריך לזכור שמה שהיה זה מה שעשינו, ולהתקדם משם. לא לשקוע גם בזה, בהאשמות וב… אה… כמה היה לי קשה, ואיזה מסכנים ואין לנו כסף לזה, ואין לנו כסף לזה. זה לא תורם לנו בשום צורה. פשוט לקום ולהמשיך הלאה, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. בלי… בלי לחתום את ה… בלי לחתום את זה, כאילו "אה אני בן אדם כזה". אני חושבת שאחד הדברים שהכי הפחידו אותי זה להישאר ענייה לכל החיים. זה שהרווחה תבוא אליי הביתה. כאילו זה הדבר שהכי הפחיד, פחדתי שהרווחה תיקח לי את הילדים, פחדתי שיביאו לי סלי מזון, לא רציתי את תווי קנייה, זה הפחיד אותי, לא רציתי לקטלג את עצמי, ב… בדבר הזה. לא רציתי להישאר שם. אני זוכרת את עצמי גם בתור ילדה, שלא היה… לא היה כל כך כסף בבית, בוא נגיד ככה, אה… לא היה, לא היה תחושת שפע. אה, ואני זוכרת את עצמי ילדה, אומרת לעצמי, אומרת לעצמי שאני אהיה גדולה, אני אהיה עשירה. אני חייבת, אני נולדתי להיות עשירה, לא יכול להיות שאני חיה את הצמצום הזה, הנפש שלי צריכה משהו אחר. אולי יש אנשים שזה, שהם… שהם, אתה יודע…
משה: מסתפקים במועט וטוב להם.
משי: טוב להם, מרגישים רגועים, יש להם את ההכנסה שלהם, הם מסודרים עם זה, וסבבה. אני, כאילו, אני תמיד הרגשתי שהנפש שלי רוצה משהו אחר. שרוצה יותר חופש, רוצה לא להיות כאילו כל כך מוגבלת, ב… בהרבה דברים.
משה: נכון, את שידרת את זה גם.
משי: וגם בגלל זה אני, קשה להיות שכירה, גם בגלל זה הרבה דברים. אבל תמיד תמיד הרגשתי שאני רוצה יותר, ואני גם האמנתי שאני יכולה, איכשהו, לעשות יותר. זאת אומרת, אני חושבת שמהילדות הכנסתי לעצמי משפטים כאלה לראש, ובגלל זה גם נורא האמנתי שזה יכול להיות, כי פשוט דמיינתי את עצמי שם כל החיים. דמיינתי את עצמי, "אני אהיה שם, אני אהיה עשירה, בסוף". ואני לא, יכול להיות שיש אנשים אולי שרואים את המילה עשירה בתור איזה משהו שלילי, אתה יודע, יש המון אמונות מגבילות בעיניי בדבר הזה. אני לא מתכוונת עשירה עכשיו של… אני אשב לי בבית הפאר שלי, ואסתכל על אנשים מלמעלה. להפך, אני אוהבת, אני אוהבת לעשות עם הכסף שלי דברים טובים. אני, אחד… אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות זה לקנות לאנשים מתנות, זה לפנק, זה… זה לארח…
משה: לארח, זה לדאוג לעתיד של הילדים, לדאוג למשפחה הרחבה יותר.
משי: זה באמת לעשות דברים טובים, לדאוג לעתיד של הילדים, לתת להם ללכת לחוגים. בדיוק, אז… אז מאוד חשוב לי שיהיה לי את החופש פעולה עם כסף, לא מעניין אותי המיליונים בבנק, כמו שמעניין אותי פשוט להיות חופשייה, ולהיות יכולה לעשות דברים בלי להיות מוגבלת, וזה מבחינתי ה… העשירות הזאת שתמיד נורא נורא רציתי.
משה: כן, נחזור שנייה למספרים, אני ככה מושך אותך לתכל'ס…
משי: כן, אני וההפרעת קשב שלי.
משה: אני חושב שבזמן הזה, עם הזמן ככה גלגלנו את החוב שלנו לבנק הראשון שלנו, האמת שזה לא הראשון, זה הבנק השני שהיינו בו ביחד. אבל…
משי: נראה לי שעברנו את כל הבנקים בישראל, כל פעם ברחנו מבנק אחד, הלכנו לבנק אחר.
משה: אהה… כן, לא כולם, אבל את הגדולים, את הגדולים והמובילים. אז הגענו שם כבר לחובות של 200 ומשהו אלף שקל, אוקיי?
משי: וואו.
משה: כי מחזרנו קצת את החוב, או היה חודש אחד שהיה קצת הכנסה פחות, אז לקחנו איזושהי הלוואה לכיסוי המינוס, ואז…
משי: אני חושבת שאפשר שנייה לסכם…
משה: ואז, מה לסכם?
משי: לסכם, רק… [צוחקת]
משה: כן?
משי: אני חושבת שאני לא יודעת אם מתי בחיים, חוץ מבשנים האחרונות, הכנסנו יותר ממה שהוצאנו. אני לא יודעת אם זה קרה.
משה: אף פעם לא היה. אני אגיד לך בדיוק מתי זה קרה. זה קרה…
משי: אני חושבת שפשוט, לא רק שלקחנו הלוואה ועשינו זה ועשינו זה, אלא פשוט גם החיים עצמם, הרגילים, כל חודש בחודשו…
משה: כל חודש.
משי: הגדלנו את הגירעון, וזה אחד הדברים הכי גרועים שאפשר לעשות. כי אתה לא שם לב.
משה: משי, היה חודש אחד, היה חודש אחד שבו הכנסנו יותר ממה שהוצאנו, אוקיי? אני יודע להגיד לך בדיוק, כי זה היה בשבילי mind blowing, באמת, אנחנו היינו נשואים כבר כמה שנים. חודש אחד שאני עבדתי בו בשלוש עבודות במקביל, אוקיי? [משי צוחקת] אני לא זוכר מה השלישית הייתה, אבל זה היה "צוות אב לתחבורה", זה היה ניקיון של שטיחים. והיה…
משי: סקרים, תגיד סקרים. מה עשית שם? סקרים, משהו כזה, עברת מבית לבית…
משה: סקרי תחבורה לגוף של חוקר הרגלי נסיעות לצורך תכנון עתידי, זה היה פרויקט מעניין מאוד, אולי נדבר על זה באיזה פרק על המשרות המגוונות שעברנו. אה, אבל עבדתי בשלוש עבודות במקביל, ישנתי שעתיים ביום. כאילו זה היה הזוי, הזוי, הזוי, הזוי. ואני זוכר את ההתרגשות שלי שראיתי את שלוש התלושים, ואמרתי, "יואו, נכנס יותר כסף ממה שיצא החודש, אני בשוק"…
משי: מטורף.
משה: זה היה כאילו, זה היה פעם אחת בלבד, התמוטטתי בחודש הזה, זה היה כאילו באמת, אז זה היה, בשבת הייתי ישן בערך כל השבת. אה, כן, זה פשוט לא קרה בכלל.
משי: אז זה היה לטעום, זה היה לטעום ממציאות אחרת. זה היה משמעותי.
משה: כן, זה האמת, היה בזה חוויה של, "אה, רגע, זה אפשרי". כאילו אולי לא בדרך הזאת, אבל, הו, זו פעם ראשונה קורה לי בשנים האחרונות, אז כנראה שאפשר אחרת. את זוכרת מה היה הדבר הבא, אחרי החוב של ה-250, איך, איך איך הגדלנו את החוב מ-250 ל-360?
משי: וואו, אני והזיכרון שלי, כפרה עליך. וואו, [צוחקת] אה, וואו…
משה: אני מאתגר אותך.
משי: לא, אני הייתי כל כך בהדחקות…
משה: אני אתן לך מילה רמז, חנות, חנות אפייה.
משי: מה, לקחנו הלוואה ל… [צוחקת] איזה מביך, לקחנו הלוואה כדי לפתוח חנות אפייה, ואז לא פתחנו אותה.
משה: נכון.
משי: וואו, וואו, אני לא זכרתי את זה.
משה: אני ממשיך את הסיפור של כאילו כמה קל לבנקים לתת לך כסף…
משי: מטורף.
משה: הבנק שלנו כבר די חנק אותנו, כאילו חלאס, אוקיי? כן הגיעו לקצה שלהם של "אוקיי, זה חוב מאוד גדול, ואתם לא משלמים, מה קורה? מה קורה?". הציעו לנו תוכניות לפריסה וזה, אה, זה היה מאוד חריף. ואנחנו שוב עם האופטימיות שלנו, אופטימיות חסרת תקנה. אומרים "אוקיי, אז בואו נחשוב על הדבר הבא, אנחנו חייבים לפצח את זה, אנחנו חייבים הכנסה שתהיה מעבר להוצאות האלה". ואנחנו יושבים, כן… כן, בעיתות משבר ישבנו על האקסל, וניסינו להבין מה קורה, וניסינו זה, זה היה נורא קשה. ואז הבאנו רעיון של ליצור חנות אפייה, זה מתחבר קצת ל… התחלנו לספר על זה כבר בפרק הקודם, היה פה חלום של אפייה, ומשי את למדת, ורצינו לעשות חנות, את זוכרת את זה?
משי: בטח.
משה: היה לנו קונספט שיהיה חוויה, שיהיה עולם של נסיכות, שמישהי נכנסת לחנות, היא עוברת את זה.
משי: אל תגלה, אולי עוד נפתח אותה יום אחד. [צוחקת]
משה: אולי עוד נפתח אותה, מי יודע? בקיצור, אנחנו תמימים וחמודים, הולכים לבנק אחר, זוכרת?
משי: בום, מקבלים את הכסף.
משה: באנו, הם ביקשו, הם היו טיפה רציניים, הם ביקשו איזושהי תוכנית, אבל אני כאילו מסתכל אחורה ואני אומר "מה? הם קיבלו את הדפים שכתבתי בוורד?" תוכנית עסקית, כתבנו מה יהיה הבידול של החנות, ומה יהיה פחות או יותר צפי הכנסות והוצאות, אה, כמה יעלה לנו השיפוץ של החנות, כאילו רצו להבין, רצו להראות שאנחנו מסודרים, כתבתי בוורד כמה דברים, הבאתי להם, טק, קיבלנו הלוואה של מאה ומשהו אלף שקל מבנק אחר.
משי: בום. בום, לא, לא פתחנו את החנות.
משה: זה, זה חשבון עסקי. כן, טיפה חשבנו על זה, התייעצנו עם מישהו…
משי: התייעצנו על זה ליועץ עסקי, תודה לאל.
משה: הבנו, הבנו שזה הולך לעלות לנו הרבה יותר ממה שחשבנו, ויכניס לנו הרבה פחות ממה שחשבנו, ושזה לא הדרך הנכונה להגיע לשם. לא פתחנו את החנות.
משי: בוטל הרעיון וההלוואה נשארה בחשבון.
משה: ההלוואה בחשבון, ואנחנו שוב חיים ממנה כי אנחנו מתכננים כבר את הדבר הבא.
משי: את הדבר הבא.
משה: זה לא באיזה…
משי: אני באמת לא זוכרת את הסדר של הדברים, אבל באמת עשינו המון דברים. אני, אה, למדתי מסחר ב-eBay, וסחרתי ב-eBay, וגם שם היה אשליה מסוימת של, "הנה הנה זה רווחי, הנה הנה אני מכניסה". היה לי חנות ענקית ב-eBay, היה תקופת הדרופשיפינג שכולם עשו…
משה: עשרות אלפי מוצרים, ומלא מכירות ביום.
משי: משהו מטורף, והייתי מצטיינת כזה בקורס שעשיתי וזה. בפועל, כשישבנו על המספרים אחרי תקופה, ראינו א', שזה גומר אותי, כי אני כל הזמן עושה את זה וכל הזמן עובדת על זה, מרוויחה באמת זוטות, אם אפשר להגיד. אה, ואתה ממש הוצאת אותי משם בכוח, כי כל הזמן האמנתי שזה הולך להתפוצץ וזה הולך לקרות.
משה: זה היה כל כך ממלא ב…
משי: ואתה ממש הוצאת אותי משם בכוח כמעט. אה, וממש הודעת לי שאנחנו מפסיקים עם זה, כי די. ועשינו אמזון, ועשינו private label, הוצאנו מוצר, עשינו ניסים. כאילו עשינו באמת דברים, שבאמת היה נראה לנו שיכולים להצליח, שבאמת האמנו בהם, וחיפשנו את הפריצה.
משה: חיפשנו את המיוחד, חיפשנו את המיוחד, את המשהו שממנף את עצמו, את המשהו שהוא אוטומטי, את המשהו ש… אה… הוא דיגיטלי, ולכן נוכל לעשות יותר ממנו.
משי: שהזמן לא שווה כסף, ש… שאנחנו יכולים לעשות יותר.
משה: כי, כי הבנו שאנחנו חייבים אחרת. כי הבנו שאנחנו חייבים…
משי: כי אנחנו לא יכולים, כי משכורות כמו שאנחנו יכולים להשיג, כי אנחנו לא בהייטק ולא בכלום. לא… לא יכסו לא את ההוצאות שלנו ה… ה… המשפחתיות, שגם הולכות וגדלות, כי יש תינוקות, ויש ילדים, ויש גנים, ויש טיטולים ויש דברים, ולא את ההחזרי חובות שלאט לאט, אה, גדלים גם כן וכל הדבר הזה. ושכר דירה, שאנחנו עוברים לדירה יותר גדולה, כי צריך יותר… זאת אומרת, זה היה באמת איזה התגלגלות כזאת ש… ש… שנוצרה מדבר על דבר, ובאמת חיפשנו משהו אחר. אני חושבת, בא לי לשים שנייה את הנקודה על משהו שהוא בעיניי נורא משמעותי, שאני רואה אותו ככה, שזור בכל הדבר הזה. שכל הזמן חיפשנו משהו כאילו שהוא חיצוני לנו. אתה קניתַ קו חלוקה, אני עשיתי eBay…
משה: נכון. משהו של מישהו אחר. משהו של…
משי: זה למכור מוצרים של אחרים לאחרים, אמריקאים בכלל. ואז עשינו מוצר, כל הזמן זה לא היה שלנו.
משה: לא שלנו, ממש.
משי: זה פשוט לא היה, אנחנו בשום צורה, ובשום, באמת, היה… אתה ניסית חוג ג'אגלינג, וניסית עם אחד, עם איזשהו משפחה…
משה: זה כן קצת שלי.
משי: נכון, אבל…
משה: אבל זה קטן מאוד, זה קטן.
משי: לא, גם לא עשית כאילו, זה לא, לא היה, "אוקיי, בא לי זה". אמרת "אוקיי, אני יכול לעשות את זה, אז אני אעשה". אה, וניסינו איזה, לעשות מכירת מאפים…
משה: מדלת לדלת, ליום שישי…
משי: משלוחי מאפים לבית, עם איזה קרוב משפחה. לא התקדמנו עם זה בכלל. אה, ניסינו… היה לנו תקופה של שיווק רשתי, אולי זה פרק בפני עצמו לדעתי, כי זה באמת, יש הרבה מה לדבר על זה.
משה: שגם פה, מה ש… מה שתפס אותנו זה המינוף, והסיפור הזה שאפשר לייצר רשת של מפיצים…
משי: הבטחות של הבטחות.
משה: ושנגיע לזה ו… וגם שם, כל הזמן האמונה הזאת של "הנה, החודש הבא יהיה יותר טוב, אנחנו לא סתם, אנחנו בונים פה משהו לטווח הארוך".
משי: ושם יש לך גם קבוצה, ומנטורים שאומרים לך, ומבטיחים לך, ואתה כל פעם אומר, "הנה, החודש הבא, החודש הבא". וגם שם, זה היה למכור מוצר שהוא לא שלנו, כמה שאנחנו אוהבים אותו ומתחברים אליו…
משה: זה לא שלנו.
משי: פשוט לא היינו שם, הלב שלנו לא באמת היה בדבר הזה. לא בחרנו בזה, אלא חיפשנו הזדמנות חיצונית למשהו שירוויח לנו כסף. כי אחרים אמרו, כי… כי מישהו אמר שזה רווחי. ו… אני באמת חושבת שזה היה מאוד מאוד משמעותי, כשהתחלנו באמת לעשות משהו שהוא שלנו, וזה בעיניי מאוד מאוד מה שהשפיע על ה… על ההצלחה.
משה: נכון, חלק מהשינוי הגדול, שעליו אנחנו כנראה נדבר כבר בפרק הבא. אני רוצה להזכיר לך משהו, אה, שגם כן, לאורך כל התקופה הזאת, היה איזשהו מתח סמוי בינך לביני. אוקיי, אני מהבית…
משי: איזשהו? [בציניות, צוחקת] זה היה עיקר הריבים.
משה: לא, אני מדבר על משהו ספציפי.
משי: אה, אוקיי.
משה: אני באתי מבית שבאמת, כן חיו את החיים האלו של מאוד מסתפקים במועט. אה, לא היה חסר כלום בבית, אבל מאוד מסתפקים במועט, וחיים ממה שיש. וגם יש נורמות תרבותיות חברתיות אחרות, מאוד מאוד, אה, נקרא לזה, אולי זה לא המילה נ… נ… נכונה "נמוכות", אבל מאוד, אה, פשטניות, חיים צנועים. וכל פעם שנתקלתי בקושי הזה הכלכלי, כל פעם שכאילו, זה העסיק אותי, מה זה כל פעם? זה העסיק אותי כל יום 24/7…
משי: וואו, ממש.
משה: הנטייה שלי הייתה להתקפל, לעבור לגור בחור, ולאכול מה שנקרא "פת במלח". כאילו, אוקיי, אם לא הצלחתי, אם זה קשה, הסימנים מראים שמשהו פה לא בסדר, נעבור לקראוון ביישוב נידח…
משי: או לאמא שלך לבית שלה…
משה: ואיכשהו נסתדר זה, או לעליית גג של אימא שלי, שיתאימו אותה בשבילנו, או לכל מיני פתרונות, שהאלמנט שבהן הוא קצת כניעה למצב. להגיד "אני לא יכול", ולהתפשר ברמת חיים… כאילו, מה זה להתפשר ברמת חיים? להתאים את רמת החיים לרמת הכישלון שאני. אפשר לומר משהו כזה. [משי צוחקת] ואת, כל הזמן אמרת "לא, זה לא החיים שמגיעים לי, זה לא יוביל אותי לשום מקום טוב, אני מאמינה שנצליח, אני יודעת שמגיע לנו יותר", זה מתחבר לסיפור שאמרת קודם עלייך, עלייך כילדה, שכאילו, "אני יודעת שיהיה לי אחרת בחיים שלי", וכאילו, זה גם, זה באמת היה מתח בינינו. כי אני כל פעם התייאשתי, ואמרתי, "די, כאילו, בסדר, בואי, שנייה, אי אפשר עם כל החובות האלו, אי אפשר עם כל ההחזרים האלו, אני לא עומד בזה, בוא… בוא נמצא את האופציה ה… כאילו, נמכור את האוטו, נמצא דירה יותר זולה, נמצא, איך… איך נחסוך"…
משי: את האוטו שקנינו ב-5,000 שקל. [צוחקת]
משה: כן, ובסוף כאילו, הקול שאת הבאת כל השנים ולחצת, ו… אה, הכרחת אותי, והחדרת בי, ניצח בסופו של דבר. אבל רגע ככה לפני שאנחנו משאירים אתכם במתח לפרק הבא, ומדברים על מה, מה הדברים שעוזרים לקיים חיים כאלה, אה, ניגע במספרים. אז היה באמת חוב, בבנק הראשון אמרנו כבר, 200 ומשהו אלף שקל, בבנק השני לקחנו הלוואה של 100 ומשהו אלף שקל. על הדרך עוד, זה באמת עשרות מקרים של… גירדנו הלוואות מפה ומשם. חברים, קרובי משפחה, גמ"חים, כל פעם איזה משהו, איך נצליח להסתדר ולסגור את החודש, כי בטח בחודש הבא יהיה יותר קל ויותר טוב. מאלף ואחת סיפורים מאוד משכנעים, כי גם האמנו בזה, אנחנו מגיעים למצב של חובות של פחות או יותר 400-450 אלף שקל בסך הכל. ו… הבנו באיזשהו שלב, כשהלכנו לייעוץ כלכלי. שאגב, חשוב עוד לדבר, נראה לי צריך לתת לזה פרק בפני עצמו.
משי: כנראה.
משה: אבל אה, אז אני… אני לא, אני לא אדבר על מה שרציתי להגיד עליהם, אבל הבנו שאי אפשר להחזיר את החובות האלו. אנחנו כרגע לא יכולים להחזיר את החובות, זה סכום גדול מדי, ופשוט בחרנו באסטרטגיה…
משי: אני גם רוצה להגיד…
משה: מה?
משי: שזה היה, באמת, כל כך לא הצלחנו להתרומם, באמת. הרווחנו, גם כשהרווחנו משכורות כלשהן, שזה לא תמיד קרה, אה… הן היו כל כך מעליבות, באמת, זה היה, זה היה, זה היה מביך. היה גם תקופה שאני עבדתי בתור שכירה בחנות…
משה: החודשים שעבדת.
משי: היה את ה… את השיווק הרשתי שעשינו שכל פעם הבטיחו, אבל בפועל, כאילו, נכנס לנו כל כך מעט כסף לבנק, וכל פעם, באמת, שלוש שנים היינו שם. ופשוט יצרנו גירעון עצום, ולא היה לנו כסף. צריך להגיד את זה, לא היה לנו כסף לקניות בסופר…
משה: וואו.
משי: לטיטולים, ל… לשכר דירה, לדברים הכי בסיסיים, עזוב, כאילו, באמת, פינוק כלשהו.
משה: ברמה של קניות, קניות למשפחה בסופר לשבוע, משפחה עם שלושה ילדים, אני שולח את משי עם 300 שקל.
משי: 300 שקל מזומן הוא מביא לי, למה אין בבנק…
משה: "משי, קחי תסתדרי, זה מה שיש".
משי: אין כלום, אין כרטיסי אשראי…
משה: אין מאיפה למשוך.
משי: כבר לא, באיזשהו שלב לא היה לנו גם כרטיסי אשראי, לא היה לנו צ'קים, לא היה לנו שום אפשרות אחרת לשלם על כלום. והיה לי את ה-300 שקל מזומן, היה, שהוא הביא לי, לכי לסופר, ואני אומר… אני בוכה, אני בוכה לך בוואטסאפ, "מאמי, אני לא יכולה ללכת".
משה: להגיע לקופה עם עגלה, ולהוריד דברים, כי זה לא מספיק…
משי: "מה אני אקנה? מה אני אקנה בסופר?" אני… אני פשוט זוכרת את הרגעים האלה, המביכים, שאני עומדת עם עגלה, עם קצת מצרכים ש… אאאא… בקושי כזה העזתי לשים, ו…
משה: ומבינה שזה יותר מדי.
משי: ועוקבת, עוקבת במחשב של הקופאית, לראות לכמה היא מגיעה, וכל פעם שמה את המוצר הכי חשוב, ואז שמה עוד אחד הכי חשוב, ואז שמה עוד אחד הכי חשוב, ולאט לאט אני רואה איך זה עולה, ויוקר המחייה, תודה לאל, הקצין את זה עוד יותר. ו… ו… ואני רואה שהיא מגיעה כבר לסכום, ואני לא יכולה להוסיף יותר מוצרים, או אפילו שהיא עברה אותו בלי ששמתי לב, ואני צריכה עכשיו להחזיר דברים…
משה: לבקש להחזיר משהו.
משי: והיה את הארגז הזה, ארגז הבושה, זה היה מבחינתי, פשוט לשים שם מוצרים, לא כי התחרטתי. מאוד רציתי אותם דווקא, ופשוט לא יכולתי. זה כמו בפרסומות האלה, ובכל מיני, על עמותות, ופשוט הרגשתי כזאת בושה. גם… גם מול אנשים, וגם מול עצמי, שאני פשוט באמת, אפילו קניות בסופר לא יכולה לעשות כמו שצריך. ובאמת לא קניתי מ… מ… פינוקים ושטויות, באמת אוכל הכי בסיסי לבית…
משה: זה היה אוכל.
משי: והייתי באמת בוכה, הייתי, הרגשתי בשפל המדרגה. ובאמת הדבר שהכי הפחיד אותי בעולם, זה שבאיזשהו שלב הרווחה תקלוט שאני לא מסוגלת לפרנס את הילדים שלי, ו… ו… אה, אה, ולדאוג להם לצרכים הבסיסיים שלהם, ופשוט יבואו ויקחו לי אותם. זה היה הפחד הכי נוראי, נראה לי, שהיה לי. אה, כי פשוט באמת לא היה. שכר דירה היינו כל פעם דוחים ודוחים, ומבקשים זה ועוד קצת… ואולי [ממלמלת] "רגע אני אקח קצת כסף מפה, אני אבקש מזה, ואני אשלם לזה" והיית, אני זוכרת היית מגלגל כספים מאחד לשני…
משה: היינו מגלגלים סכומים מכאן לכאן.
משי: כדי שירגישו ששילמנו, אבל בעצם לא היה לנו שום כסף לזה. ו… וואו זה הייתה תקופה אני חושבת הכי, הכי קשה בחיים שלי, כאילו, באמת.
משה: נוראית.
משי: [ממלמלת] אני זוכרת משפט אחד, ואולי זה נורא משמעותי דווקא בתחום הזה, שאנשים היו אומרים "כסף זה לא הכול", והייתי נורא מתעצבנת על המשפט הזה. כי נכון, כסף זה לא הכל. אבל כשאין לך כסף, כשאתה באמת באמת בלי כסף, שאתה יודע… שאתה יודע איך זה מרגיש, אז… אז כסף זה הכל. כי זה נוגע להכל. כי כל דבר איכשהו תלוי בכסף. נכון, אה, אה, אהבה ובריאות וזה, זה יותר חשוב. אבל גם בריאות, אפשר להשיג בריאות טובה יותר כשיש יותר כסף.
משה: אוכל טוב יותר ורפואה טובה יותר.
משי: אם זה תזונה טובה יותר, אם זה רופאים טובים יותר. גם אהבה, זאת אומרת כשיש… כשיש כאלה מחסורים וכאלה משקעים בכסף, אז הכל נפגע.
משה: כשאין לך כסף, כסף זה לגמרי הכול.
משי: כשרבים, ואתה עצבני ואתה מתוסכל, אני זוכרת אותך פשוט באמת, אתה לא סתם אמרת 24/7, אתה היית לחוץ…
משה: לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר.
משי: לא היה אפשר, כאילו, לראות בן אדם…
משה: כלום, כלום.
משי: זה היה פשוט בן אדם שכל היום וכל הלילה דואג מאיפה יבוא הכסף הבא, מאיפה יבוא השקל הבא, מאיפה השכר דירה, איך אני אעשה, למי אני אתקשר ומה אני אעשה כשהבנק יתקשרו להזכיר לי שיש חריגה, וצריך לרדת ההלוואה. ו… כאילו, זה באמת היה נורא, זה היה נורא. ואז שאנשים באים ואומרים לי "כסף זה לא הכל", בא לי לתת להם כאפה. כאילו מה זה כסף זה לא הכל? יש לך מספיק כסף לחיות? תגיד תודה ותסתום. כשאין לך כסף לחיות, כסף זה הכל.
משה: כן.
משי: כי אי אפשר כלום! כי אתה לא יכול להאכיל את הילדים שלך, אז מה זה "כסף זה לא הכל"?
משה: נכון.
משי: זה באמת הכל.
משה: זה לגמרי הכל, ו… העסיק אותנו 24/7, ו… היינו בחרדות מזה 24/7, והרגשנו שכאילו, אי אפשר לחיות ככה, זה לא היה חיים. זה לא היה חיים.
משי: היינו בבור, היינו בבור רגשי, נפשי, זוגי, הכל היה נראה שחור, אני חושבת, באותה תקופה ו…
משה: ממש.
משי: ו… ומה שיפה, אני חושבת, זה שעדיין לא הסכמתי להיות במקום הזה, של האני הענייה הזאת, ואני עכשיו אקבל אה, סלי מזון…
משה: לא.
משי: וואו, אני פשוט לא יכולתי להיות מהמקום הזה של [משנה קצת את הקול] "אוי, אני מסכנה, אין לי כסף, אני מקבלת תווי קנייה". עכשיו, מי שזה עוזר לו וזה, מדהים, מדהים אותי גם שיש בכלל דבר כזה, ושיש עמותות ודואגים. אבל הרגשתי שאם אני מתחילה את הנרטיב הזה, אני פשוט כאילו מקטלגת את עצמי, שמה את עצמי ב… ב… בקבוצה הזאת, ואני נתקעת.
משה: תראי…
משי: אני לא יכולה לתת לעצמי להרגיש את זה בכלל, כי זה פשוט, אני פשוט אשאר כאילו איזה מין… [מהססת] לא יודעת, שלולית של בן אדם. איך תמיד אני אומרת? שאני הרגשתי מתחת לשטיח. פשוט גם היה תקופה, הייתי גם… בהריון, אני חושבת? נכון? ההריון עם עדי, שהייתה הרביעית. ו…
משה: כן.
משי: לא… ואפילו חיפשתי עבודה, ובדקתי עבודה הכי מפגרת…
משה: אף אחד לא הסכים לקבל אותך.
משי: באמת, לתקופה קצרה, שלפני הלידה אני אסיים אותה, משהו קטן. ואפילו לשם לא התקבלתי. הייתי, הרגשתי באמת…
משה: זה היה נורא.
משי: באמת, עולב של העולבים, חסרת משמעות. חסרת… לא הכנסתי שקל הביתה באותה תקופה, כי כבר הפסקתי עם השיווק הרשתי, ולא עשיתי שום דבר אחר, ולא יכולתי למצוא עבודה…
משה: וצילומים לא יכולת לקחת.
משי: [לוקחת נשימה] וואו, וואו.
משה: אני אגיד רגע עוד משהו על זה שאת אף פעם לא נכנעת ל… לטייטל הזה שלנו, אה, כמעט לכל ההלוואות והחובות, ה… ה… כאילו, תכל'ס הלוואות, כמעט להכל אני דאגתי. כאילו, אני לא יכול להגיד באמת אחורה שאני מתחרט, כי שוב, באותה סיטואציה הרגשנו שאנחנו חייבים, ואין מאיפה אחר.
משי: אני לא רציתי.
משה: אבל באמת אני הייתי זה שיותר מצליח לתפעל את האירוע הזה, כי לא, את לא היית שם של… לבקש עזרה, זה היה יותר לחשוב על פתרון אחר.
משי: וואו, היה לי נורא קשה לבקש עזרה.
משה: כן.
משי: אני חושבת שזה גם אולי, אולי זה גם לא… בוא נגיד זה תכונה שהיא גם טובה וגם רעה, כי לפעמים צריך לדעת לבקש עזרה. בין אם זה עם כסף, אה…
משה: נכון.
משי: ובין אם זה עם דברים אחרים…
משה: אבל גם מאוד…
משי: ואני מאוד לא מבקשת עזרה בחיים, וזה… ואני יודעת את זה, בוא נגיד, זה תכונה שאני עובדת עליה.
משה: אולי אפשר להשתפר בזה, כן. אבל גם בלבקש עזרה צריך לדעת איזה עזרה, כי למשל במקום לבקש הלוואות יכולנו לבקש, אה, הדרכה, ליווי, אה, תמיכה מסוימת. זאת אומרת, יש דרך יותר חכמה לקבל את העזרה, גם אם היא כספית, מאשר הלוואה. זאת אומרת, הלוואה, הרבה יותר קל למשל לקחת את הכסף ולאבד אותו. אפשר לבקש איזושהי עזרה חודשית בתוך איזשהו ליווי או תהליך…
משי: צריך גם להגיד…
משה: יש כל מיני דרכים לעשות את זה חכם יותר.
משי: צריך גם להגיד שלא היה לנו עזרה. זאת אומרת, יש אנשים שיש להם עזרה מההורים, יש אנשים שמקבלים עזרה לדירה או עזרה כלכלית או… או כל מיני דברים, גם אם אתה צריך קצת כסף רגע למשהו אז ההורים נותנים לך. לא היה לנו, אין לנו הורים שעזרו לנו עם, כאילו, "בואו קחו כסף אני אעזור לכם, אני זה". יש אפילו מצבים שזה יהיה קצת הפוך…
משה: והיינו מאוד מאוד לבד.
משי: והרגשנו מאוד לבד בדבר הזה…
משה: מאוד מאוד לבד.
משי: לא היה לנו גם מישהו להתייעץ כל כך שבאמת מבין. וגם אנשים שהתייעצנו איתם, היום בדיעבד אנחנו יודעים שזה היה טעות. אהמ… אז… אז היינו מאוד לבד, ופשוט ניסינו וניסינו, ומה שיפה באמת זה שהמשכנו תמיד תמיד להאמין שזה לא חייב להיות ככה, שזה יכול להיות אחרת, ואנחנו עוד נמצא את הדרך.
משה: אנחנו עוד נמצ…
משי: אנחנו נפצח את זה, ואנחנו נבין, ואנחנו נ… נ… נצמח, ולא משנה כמה חובות יש לנו, כי יכולנו לשקוע, ויכולנו לעשות, לחתום, וככה לסגור את ה…
משה: כן. אני מרגיש שאני חייב למאזינים שלנו את המספרים ואת הסוף, כאילו, בוא נגיד את השפל האחרון.
משי: לך על זה. יאללה, שורה תחתונה.
משה: אז הגענו במספרים, אנחנו, יש לנו טיים-ליין, מתחילת הפרק המצב הולך ומחמיר, אז אנחנו באיזה 450,000 שקל חובות. ואז ב… במהלך איזשהו ליווי כלכלי הבנו שאנחנו לא יכולים להחזיר את זה, ואנחנו הולכים לאיזשהו אפיק אחר. והפסקנו לשלם את החובות בידיעה שהולכים לתבוע אותנו על זה, והולכים לפתוח לנו תיק בהוצאה לפועל. ואכן כך היה, ונערכנו לזה.
משי: לא רק תיק אחד.
משה: ומה שקורה, ולא הבנו ולא לקחנו כל כך בחשבון, זה שברגע שתובעים אותנו, תובעים כל אחד בנפרד. זה מן הסתם איפשהו במסמכים שאתה חותם בבנק, שאנחנו ערבים על החשבון ביחד ולחוד. ובעצם כל החובות שלנו מוכפלים, ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו עם חובות של 900,000 שקל, הולכים ותופחים…
משי: עד היום אני, דרך אגב, לא מבינה איך זה יכול להיות שכאילו, היינו חייבים 450, נגיד, אלף שקל, פתאום כל אחד מאיתנו חייב 450,000 שקל.
משה: יש… צריך להבין מה זה אומר…
משי: איזה הזייה.
משה: כי, לא, אני אגיד לך מה, כי הבנק תובע אותנו, כל אחד בנפרד. אם אנחנו באים עם פתרון, אם… לא יודע, מקבלים פתאום ירושה ואומרים לבנק "אין בעיה, יש את הכסף, אנחנו מחזירים את החוב", הם יסגרו את שתי התביעות. זאת אומרת בתביעה אתה יכול לדון עם הבן אדם…
משי: לא משנה, אבל בסוף…
משה: אבל הבנק אומר, זה חשוב להבין את זה, כי לא היינו צריכים להחזיר את 900,000 שקל. בואי נשים את זה רגע על השולחן. אם היינו רוצים לסגור את החובות, היינו יכולים לסגור את זה ב-450,000 או לא… לא קריטי בדיוק הסכומים. היה אפשר לסגור הכל בפחות. השאלה לאן אתה הולך. הבנק תכל'ס הוא עושה פשוט את המקסימום שהוא יכול. הוא אומר אם עכשיו אחד מת, לא עלינו, או… או אחד מאיתנו מצהיר על פשיטת רגל, אנחנו מתגרשים, הוא לא יכול לחכות ולהיות נחמד ולהגיד "אה, אתה תחזיר חצי ואתה תחזיר חצי". הבנק מבקש את הכל מכל אחד. ספציפית בדרך שאנחנו נספר מה שעשינו, זה הליך מאוד מסוים ומיוחד שבחרנו, שיצא בפועל שבאמת היינו צריכים להחזיר חלק מתוך הסכומים האלו, כאילו הם כולם שלמים ואמיתיים, כאילו באמת אנחנו חייבים 900,000 שקל. אבל זה ספציפית בגלל הנתיב שבחרנו.
משי: אוקיי. אז רק…
משה: אז… אז יש פה איזה משחק עם המספרים על הנייר, כאילו היינו חייבים. יותר נכון, נתבענו על 900,000 שקל, לא היינו חייבים, החובות בפועל היו סביבות 450, 500,000 תלוי איך סופרים ומה סופרים.
משי: ובפועל, מה שחשוב להגיד זה שבאמת היינו על סף של הספים של הסף של הספים של פשיטת רגל. שזה תהליך, בעיניי, נוראי, נורא נורא קשה…
משה: אה, אני לא מסכים במאה אחוז…
משי: אני מסכימה במאה אחוז, זה תהליך נוראי. הוא פותר לאנשים מסוימים את ה… את החובות האלה, לא יכולתי לסבול את המחשבה שאנחנו נעשה את זה.
משה: בשבילך, בשבילנו זה לא התאים, אבל אני חייב להגיד…
משי: בשביל כל בן אדם זה תהליך נורא נורא נורא קשה ומאוד מגביל.
משה: היו שני ח… נכון, הוא לא פשוט.
משי: רגע, רגע.
משה: אוקיי.
משי: ו… אה, איכשהו ב… באיזה נס, אני לא יודעת מה, קצת לפני זה יצא איזה חוק חדש, והצלחנו, באיזשהו הליך מסוים, ובאמת, אה, חייב פה תודה לעמותת "מקימי" שבאמת באו לקראתנו בצורה מדהימה ונתנו לנו הלוואה מאוד גדולה כדי להצליח…
משה: בתנאים לא פשוטים, יש להגיד, הם נהגו מאוד באחריות…
משי: בתנאים לא פשוטים עם הרבה ערבים…
משה: הם נהגו מאוד באחריות כלפינו…
משי: ויש לציין שהם היו בטוחים שאנחנו לא נחזיר אותה… [משה צוחק] ושהם יפנו לערבים והם גם אמרו להם את זה, "אנחנו נבוא וניקח מכם את הכסף כי הם לא יצליחו".
משה: אנחנו חייבים, אנחנו חייבים לפרט את זה בפרק הבא כי אנחנו מה זה חורגים מהזמן שהגדרנו לעצמנו, אבל זה… זה וואו, כאילו, באמת, אה…
משי: ובאמת, אה, בזכותם ובזכות עוד אנשים שעזרו קצת פה ושם, אה, ומשפחה, אבל הצלחנו איכשהו להתחמק מהפשיטת רגל הזאת.
משה: ממש, בעור שינינו.
משי: וכן להחזיר הרבה כסף, אה, ל… לעמותה, אבל כן סגרנו את כל התיקים, כן סגרנו את הדבר הזה, נשארנו עם כתמים ב… בתיק שלנו לתקופה, לשנים קדימה.
משה: דירוג אשראי מזעזע, מזעזע.
משי: לא נתנו לנו אשראי, לא נתנו לנו דברים, וזה עד היום משפיע עלינו, וזה נורא בעיניי ש… אה, אתה עושה טעויות, ואתה משלם עליהם כל כך הרבה שנים. אבל, אה, אבל יצאנו מה… מהדבר הזה, והבטחנו לעצמנו שאנחנו חייבים עכשיו להצליח, וחייבים עכשיו, אה, אה, להרוויח מספיק כדי גם להחזיר את ההלוואה הזאתי האסטרונומית, ודי, לא… לא… לא לחזור למצב הזה יותר.
משה: לעולם.
משי: ו… וזה הייתה החלטה כל כך חד משמעית, זה היה להיות או לחדול. ממש, באותו רגע. פשוט חייבים להצליח. ואני חושבת שזה מה שבאמת נתן לנו את הכוח להמשיך, ונתן לנו את הכוח, אהמ, להתחיל דף חדש, ובאמת הפעם להצליח, וזה כבר באמת נושא אחר.
משה: זה אנחנו נשאיר לפרק הבא. אז…
משי: אבל התובנות והדברים שיצאנו איתם לדרך כבר בשלב הזה, אה, אנחנו נדבר בפרק הבא, כי זה נורא נורא משמעותי. לא משנה, אה, מה אתה בוחר לעשות, וממה אתה מתפרנס, יותר חשוב בעיניי, אה, מה אתה מרגיש.
משה: המיינדסט שאתה בא איתו, ה… כן, מה מוביל אותך בדרך. מבחינתנו גם תמיד ידענו להגיד את זה, גם כשעוד היינו בחובות, שמה שבעיקר משמעותי זה ההלך רוח שלנו. והאמונה הזאת שאנחנו נמצא פתרון, ושאנחנו ממציאים את עצמנו מחדש, המיינדסט הזה תכל'ס ליווה אותנו כבר כשיצרנו את החובות. אני אז המצאתי איזה משל לעצמי, אני זוכר ב… כשעבדתי ב"צוות אב לתחבורה", ראיתי בניין אחד ליד, היה בור עצום שחפרו יסודות לבניין. ואמרתי למישהי, "את רואה את זה? זה נראה כמו בלאגן נוראי, יש פה חור, יש פה בור ענק, אבל תכל'ס, נבנים פה יסודות".
משי: יפה.
משה: אז ככה התחילו היסודות, בוא נגיד, לבניין שלנו.
משי: עמוק עמוק בפנים.
משה: עמוק עמוק עמוק, כמו ששמעתם. את כל המספרים, את כל הנתונים, [מתחילה מוזיקת סיום] ואנחנו נמשיך בפרק הבא, איזה כיף שהייתם איתנו. ונתראה בעוד שבוע.
משי: תודה, ובאמת יש הרבה עוד על מה לדבר, נתראה בפרק הבא.
משה: ביי ביי.
[המוזיקה מתגברת]
משי: תודה שהקשבתם עד לכאן. אם אהבתם, שתפו לחברים, למשפחה.
משה: או לכל מי שיכול ליהנות מהתוכן הזה ולהצטרף למסע שלנו אל "מחוץ לתבנית".
משי: שיהיה המשך שבוע טוב, נתראה בפרק הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments